כ) שם ובש"י כדי שתקיף הזרוע וכו' וכל יתרון האורך שהוא בשביל שכורך הרצועה כמה פעמים סביב הזרוע וכו' כתב המחה"ש סע"ק ח' וז"ל הא דכתב בש"ע דבש"י אחר שיעור שתקיף הזרוע ותמתח וכו' מ"מ אחר שתפר למעלה משיעור זה צריך אחר שהקיף הזרוע ימתח הרצועה עד אצבע אמצעית ולכרוך עליה ג' כריכות ואחר זה יחזור למטה ויכרוך על זרוע ז' כריכות דאל"כ מאי מהני כדי שתקיף וכו' ותמתח וכו' כיון שאינו עושה הכריכה סביב האצבע כי אם בחתיכת הרצועה התפורה עכ"ל. והביאו מלא"ש כלל כ' אות ד' אמ"ש כלל י"ט בשולי היריעה אות ב' אבל הקס"ה סי' כ"ד אות ד' בלשכ"ה הביא דברי מחה"ש וכתב וז"ל והנה באמת לשון הת"ה והש"ע לא משמע הכי אבל לדינא לכאורה מסתבר לעשות כן, אמנם ראיתי בס' שנות חיים שו"ת סת"ם הל' ת' תשובה נ"ד כתב שהעולם אינם נוהגים בזה כמחה"ש וכתב ליישב המנהג משום דבכה"ג אמרינן כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו עכ"ל. וכ"כ בספרו קיצור ש"ע סי' יו"ד בשולי היריעה וכ"כ אמ"ש שם בשם שנות חיים שמה שהעולם אינם נוהגים כן הדין עמהם. וכן בתשו' מהר"ם מרוטונבורג אחרונים סי' ד' השיג על המחה"ש וכתב דעיקר קפידא על השיעור שתשאר כ"כ כדי למחות ולכרוך ואף דלאחר הכריכה סביב הזרוע נשאר הקשירה למעלה מהאצבע לא חיישינן, אך זאת נסתפק דלא יהיה הקשירה על אצבע גופה כיון שגם שם שייך קשירה יעוש"ב, והביאו פת"ע אות י"ד וכן מנהגו פה בגדאד יע"א דלא כמחה"ש והמחמיר לעשות רצועה חדשה כדי לצאת אליבא דכ"ע תע"ב: