ו) סעי' ג' ס"ת שנמצאו בו ג' טעיות וכו' כתב פ"ת אות ז' בשם בנ"י אם נמצא טעות אחד והגיה וכן ב' וכן ג' והוגה בנתים עד שלא היו ג' טעיות יחד א"צ להגיה כולה אבל בספר א"ר א"ת סי' קמ"ג סע"ק יו"ד כתב אף שנמצאו ג' טעיות בסירוגים ותקנו וכשבא הטעות הג' כבר תקנו הראשונים הוי מוחזק בטעות דזיל בתר טעמא עי"ש וכתב עוד פ"ת בשם הבנ"י וז"ל שי"א דכל זה דוקא בס"ת שאין ידוע שהוגה פעם א' אבל אם ידוע שהגיה אותה מגיה מומחה אפי' אם נמצאו בה אח"כ כמה טעיות א"צ להגיה אותה כולה אלא מתקן מה שנמצא והכי נהוג כן הוא בקצור שם אבל בפלפול שם מבואר שאין דעתו כן אלא דאף אם הוגה ע"י מוחזק אם נמצא אחריו ג' טעיות צריך בדיקה עכ"ל ועיין מלא"ש כלל ט"ז אות ג' בבינה שתמה על הרב קה"ס סי' י"ט או' ב' שהעתיק דברי הבנ"י מה שכתב בקיצור ולא נתעורר על מ"ש בארוך ועיין ת' דב"ש סי' שנ"ו אם סופר ומגיה טעה בג' או בד' ספרים שכתב או הגיה הוא מוחזק למוטעה ולא אתמחי גברא ועיין להרב הנז' סי' שי"ט שכתב היכא שהטעיות הם באותיות ובמלות שונות ורחוקות זו מזו כגון א' בספר בראשית וא' בספר ויקרא דלא שייך לומר בכגון זה איתרע חזקתיה דסופר ולא נאמינהו אפי' אח"כ יחזור ויגיהם עי"ש: