והיינו בתוך התחום . מוקי לה בגמרא במהלכת ברקק שאינו עמוק עשרה. אבל למעלה מעשרה קיי"ל דאין תחומין. לפי שטת רוב הפוסקים. דאע"ג דהיא בעיא דלא איפשיטא. הו"ל ספקא בדרבנן ולקולא. דהליכת חוץ לתחום בכרמלית אינה אלא מדרבנן. לדעת הרמב"ם בתשובה באגרתו משום דלא דמי לדגלי המדבר:
וצ"ע מנ"ל. דלא מצינו שהזכירו דגלי מדבר אלא לענין ר"ה לחייב על העברת ד"א. אבל חוץ לתחום דאיסורו משום הליכה מרובה מה לי בר"ה או בכרמלית. אדרבה נראה דטפי אסירא במקום שאין רבים מצויין. דהא הליכה דחוץ לתחום ממחנה ישראל גמרינן. והתם חוץ למחנה דאינו דומה לדגלי המדבר הוא דנאסר. אף על פי שהדעת נוטה קצת למ"ש הרמב"ם ז"ל. לפי שלא נאסרה ההליכה כל שהיא ברה"י. שאם שבת בעיר גדולה כאנטוכיא מהלך את כולה. אבל באמת אינה כל כך ראיה דעיר מוקפת חשובה מקום א' ואיסור הליכה נפיק מקרא דאל יצא איש ממקומו. משא"כ בכרמלית דוק:
משנה לחם
בלח"ש ס"ד דוק. נ"ב ותדע עוד מהא דמיבעיא לן אם יש תחומין למעלה מעשרה. ולא איפשיטא. ואם איתא דלא נאסר חוץ לתחום אלא בר"ה דווקא. תיפוק ליה דאין ר"ה למעלה מעשרה. ומקום פטור הוי. והא ודאי לא דמי לדגלי המדבר. ומ"ט מספקא לן. ש"מ על כרחך דלא ס"ל לסתם תלמודא הכי. ולא מספקא ליה אלא בלמעלה מעשרה. אי מקרי הליכה. מיהא בלמטה מעשרה. לא מספקא מילתא. אפילו הוי נמי מקום פטור. או כרמלית דעדיפא ודאי. ועמ"ש בס"ד במו"ק (סת"ד) ודוק.