העני מערב ברגליו. הא דכתב הרע"ב שוין באומר שביתתי במקום פלוני שאינו קונה אא"כ הוא עני או בא בדרך שאין עמו פת. ופירש בתי"ט דה"ק או בא בדרך אע"פ שיש עמו פת הוי כמי שאין עמו פת. הואיל בדרך הוא וחשכה לו כדמסיק עכ"ל:
קושיא קאמר לענינא דמסיק. דאיירי בחשכה לו בדרך. מיהו מדנקט הרע"ב תרתי עני או בא בדרך. משמע דס"ל דעני קונה באומר שביתתי במקום פלוני. אפי' יש שהות ביום שיכול להגיע שם בנחת. אפ"ה א"צ אלא אמירה בעלמא. דאל"ה מאי איריא דהוא עני. הא אפילו נהוי נמי עשיר קנה במקום שאמר. דהו"ל עני לגבי מקום פלוני. דלא בעינן שיגיע לשם בפועל. אלא כדי שיגיע. (ובאמת דהכי משמ' מפי' הר"מ ז"ל. דכל שאינו יכול להגיע לשם מבע"י בלי שירוץ. עני קרי ליה. משום דלא אפשר ליה לאמטוייה לפת להתם בהליכה בינונית. ואליביה חדא קתני זוהי שאמרו העני כו'. דעני היינו דאינו יכול להגיע לשם. אבל להרע"ב תרתי למה ליה. דמאי נפקא מנה שהוא עני. תיפוק ליה משום דא"א לו להגיע לשם. והו"ל נמי עני לגבי אותו מקום):
אלא ודאי כדאמרן דס"ל לעני הותר לקנות באמירה בכל גונא. אפי' איכא שהות ביום טובא. ואהא קאי נמי דקאמר או בא בדרך ואין עמו פת. דר"ל ג"כ מי שהוא בדרך אע"ג דהוא עשיר בביתו. אלא שבדרך אכל כל לחמו ואין עמו פת עכשיו. אע"פ שעדיין יש שהות לערב בפת או ברגל. הרי דינו כעני כיון שהוא עני באותה שעה. וקונה עירוב באמירה אפ לו במקום פלוני. וה"ה לעשיר בדרך אלא שאינו יכול להגיע. והא דמסיק והאומר שביתתי במקום פלוני אינו קונה אא"כ יש שהות כו'. קמהדר אעשיר הקונה באמירה מפני שאנו יכול להגיע לשם מבע"י. דהו"ל עני. ואשמעינן השתא דל"ת שאינו יכול להגיע כלל. אלא מ"מ צריך שהות כדי לרוץ ולהגיע לשם. קודם שעת קניית עירוב. ומדה זו שוה בין בעני בין בעשיר. אבל חומר בעשיר לענין שאם יש שהות הרבה. שאז צריך עכ"פ לערב ברגליו או בפת. משא"כ בעני שדיו באמירה ודוק היטב: