שהחיינו: ושותין: ואם מוצאי שבת הוא מברך בורא פרי הגפן: אשר בחר בנו כו'. עד מקדש ישראל והזמנים: ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם בורא מאורי האש: ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קידשת. הבדלת וקדשת את עמך ישר' בקדושתך ברוך אתה י"י המבדיל בין קודש לקודש: שהחיינו: וסימניך יקנה"ז. יין. קידוש. נר. הבדלה. זמן: ושותין כוס ראשון: ונוטלין ידיהם ומברכין על נטילת ידים: ומביאין הקערה שבה ירקות ויקח מן הצרפוייל ומברך בורא פרי האדמה: ויטבול בחרוסת ויתן לכולן שיעור כזית ואוכלין. ויקח את השלש מצות ויבצע אחת מהנה וישם חצייה תחת המפה וחצייה בין שתי השלימות: ואחר כך יקח כוס שני. ומסלק מן הקערה השני תבשילין גרמה וכוורא. בשר ודג. או ביצה. ומגביה הקערה ואומ' הא לחמא עד גאל ישר': ואחר כך יברך על הכוס אשר מזג בורא פרי הגפן. ושותין כוס שני. ולא יברך על הגפן ועל פרי הגפן: ונוטלין את ידיהם ומברכין על נטילת ידים: ויקח את השתי מצות השלימות ויברך עליה המוציא לחם מן הארץ. ועדיין לא יאכל ולא ידבר אלא יחזור ויברך על המצה הפרוסה אשר בין שתי השלימות. ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו על אכילת מצה. ויאכל משתיהן יחד ויתן לכולם ואוכלין: ויטול חסא שקורין בלעז לייטונא. ומברך ברוך אתה. י"י אלהינו מ"ה אשר קדשנו במצותיו וציונו על אכילת מרור: ויטבול בחרוסת ויאכל ויתן לכל אחד ואחד: ויטול מהחסא פעם אחרת ומן המצה השלישית ויאכל ביחד בלא ברכה ויתן לכולן ויאכלו. ונכון לעשות מן המצה [השלישית]. כדי לקיים מצוה בשלשתן: ואחר כך יאכל כל צרכו. ואחר סעודתו יקח מן המצה פרוסה אשר תחת המפה ויאכל ויתן לכולם ויאכלו..... ומברכין ברכת המזון ושותין ומברכין על הגפן ועל פרי הגפן. ומוזגין כוס רביעי להלל. ויאמר שפוך חמתך על הגוים. הלל הגדול. המלך. נשמת כל חי. ומברכין בורא פרי הגפן ושותין ומברכין על הגפן ועל פרי הגפן.
סליק סדר הלכות... היא האגדה:
הא לחמא ענייא דאכלו אבהתנא בארעא דמצרים. כל דכפין ייתי ויכול. כל דצריך (א)גליון כת"י: פר"ת דל"ג ליה דהאידנא לא אכלו פסחא. ייתי ויפסח. הא שתא הכא לשנה הבאה בארעא דישר'. הא שתא עבדי לשנה הבאה בני חורין: ולועז:
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות. שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה. שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות הלילה הזה מרור. שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים. שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין הלילה הזה כולנו מסובין: ולועז:
עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו י"י אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים. ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים שכל המספר ביציאת מצרים הרי זה משובח:
מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא ור' טרפון שהיו מסובים בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קרית שמע של שחרית:
א"ר אלעזר בן עזריה וכו'. ברוך המקום וכו'. מתחלה. ברוך שומר. והיא שעמדה. צא ולמד וכו'. ויהי שם לגוי גדול. מלמד שהיו ישראל מצויינין (א)גליון כת"י: מצויינין. שכל זמן שהיו ישר' פרים ורבים היו נכתבים שמותם בבית המלכות כדי שיטול פרס מבית המלך פלוני כך וכך נפשות יטול כך וכך הדא דכת' ויכלכל יוסף וגו'. לחם לפי הטף. יותר ממה שהתינוק אוכל מפרפר: ד"א מצויינין שהיו מלבושם ומאכלם משונה מן המצרים ומסומנים היו ויודועים: לקח טוב: שם וכו'. דבר אחר. ר' יוסי הגלילי. כמה מעלות טובות וכו' אילו קרבנו לפני הר סיני (ב)גליון כת"י: שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישר' שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתם. גוים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתם: במסכת ע"ז: וכו'. על אחת כמה וכמה. רבן שמעון בן גמליאל אומר וכו'. בכל דור ודור. לפיכך וכו'.... ונאמר לפניו שירה (ג)גליון כת"י: לשון נקבה. וכדאמרי' בזולת אי פתרוס. שירות אלה לשון שירה מלומדי': חדשה הללויה. (בלי שום שינוי מנוסחתנו). הללויה הללו (ד)גליון כת"י: מי כי"י אלהינו: בשמים שיהא מגביה לשבת ומשפיל לראות. מגביהי. ומשפילי. מקימי. להושיבי. מושיבי. כולם יו"ד יתירה בהם. המשפילי לראות. שנותן עיניו להסתכל למטה הימנו בשמים ובארץ. להושיבי. להושיב את האביון עם הנדיבים כגון נדיבי עמו. כך עשה לישר' שהיו ירודים ומוטים במצרים עד עפר והושיבם לכסא עם מלכים מושיבי עקרת הבית. את העקרה אשר היא מרה וצעורה וחסירה בנים בתוך הבית הוא מושיבה ליעשות אם הבנים שמחה. דוגמ' ציון שהיא עקרה יושיבנה אם הבנים. כי חלה גם ילדה ציון את בניה. מעם לועז. עם שפת לשון אחר שאינו לשון הקודש. וחבירו את [עם] נועז (ישעי' לג). ונון ולמד נחלפות זו בזו. כמו (נשבה. לשבה) [נשכה לשכה]. בספר עזרא (נחמי' יג): היתה יהודה לקדשו. לקח יהודה לגורלו חבלו וקדושתו. ואף הם קידשו שמו בירידת הים שנ' שרי יהודה רגמתם. הים ראה וינוס. מחמת אימתו של הק' נס ונקרע לפני ישר' ביציאתם ממצרים. יסוב לאחור שכל מימי בראשית [נבקעו]. ההרים רקדו. בשעת (מן) [מתן] תורה. שנ' למה לך הרים גבנונים. גבעות כבני צאן. מילה. מה לך הים. המשורר שואל והולך לגלות שבחו של הק'. מלפני אדון חולי ארץ. ועוד מאריך המשורר את השבח ואומ' אני יודע על מה נסים ומרקדים שיש לך ארץ להתיירא מפני האדון כמו מפני יחילו עמים כלומ' מלפני מושל יש לך ארץ לידאג ולהתחלחל שהוא הופך הצור אגם מים. שמן הסלעים יוצאין מים. ד"א חולי ארץ. חלל ארץ יו"ד יתירה בו. למעיינו מים. וי"ו יתירה בו. כמו חייתו יער: לא לנו י"י לא לנו. בשבילנו ורוע מעשינו תעשה עמנו. כי לשמך תן כבוד כדי שלא יאמרו איה אלהיהם. ואלהנו נודע שבשמים הוא. פה להם פה עשו להם ואינם מדברים. עינים חרוטות להם ואינם רואים. אזנים כריות להם ואינם שומעים. אף להם ואינם מריחים בו. אָף זה קמץ. כמו נזמי האף. אָף שם דבר. אבל אף אין יש רוח בפיהם. נקוד בפתח. כמו אף כי אמר אלי. ולא ימישון. כמו אולי ימשני אבי. כמוהם יהיו עושיהם. ובוטחיהם יהיו לאפס. עזרם ומגינם של ישר' הוא. בית אהרן. בית אהרן אינם כלולים עמהם. שאין נלוים עמהם. יראי י"י אילו הצדיקים: י"י זכרנו. בטוח המשורר אחרי שביקש שהנזכרים יברך. כשיזכור בניו יברכם. כזכר צדיק לברכה. יוסף י"י. (יוסף י"י). גם המשורר מברכם. השמים שמים לי"י. השמים ברא לשבתו. והארץ נתן לשכון שם בריותיו. זהו כל אשר חפץ עשה. ובכך חשיבותו שהוא עושה שמים וארץ. לא המתים יהללויה. מוסב על לא לנו. לומר הדין עליך שתתן כבוד לשמך שלא ידונו ולא ימיתונו אוייבינו בתוך הגלות. כי מה בצע לך בדמינו אם נמות בידיהם. הרי לא המתים יהללויה אבל אנחנו נברך יה בעודנו חיים: אהבתי כי ישמע י"י. אהבתי שישמע י"י את קולי. ובימי אקרא. בימי אני אקראנו. ובימי גאולתי אשבחנו. חבלי מות. חבורות אויבינו המבקשים להמיתני. חבלי מות. חבלי שאול. כולם לשון חבורות הם. כמו חבל (רואים) [נבאים]. ומצרי שאול. גבולות שאול בארצות החיים. בארץ ישר'. (שירשוני) [שגרשוני] אויבי ורודפיי ממנה בימי שאול ועל כרחם חזרתי. האמנתי כי אדבר. האמנתי את דברי ציבא שאמ' על מפיבושת כשאדבר הנה [לך] כל אשר למפיבושת. (או) [אז] אני עניתי. דברתי (מזה) [קשה] ונעניתי לך. אני אמרתי בחפזי לנוס מפני אבשלום כל האדם כוזב ובוגד באוהבו. כי ראיתי בני מבקש נפשי. וכל ישר' גומלים לי רעה תחת טובה. לפיכך האמנתי לציבא ואמרתי אף מפיבושת כוזב ובוגד בי. כל לשון כזב אינה אלא חסרון מבטח שבטח. פליינצא ב'. כמו אשר לא יכזבו מימיו. ויש פותרין אותו. אני אמרתי בחפזי בסלע המחלקות שהיו שאול ואנשיו עוטרים (אלי) [עלי] ואל אנשיי לתופשינו. ושם נאמ' ויהי דוד נחפז ללכת. כל האדם כוזב. אף שמואל הנביא שהוא נאמן לנביא אף הוא כוזב. שמשחני למלך. מצ' כוס ישועות אשא. אביא הנסכים על התודות שנדרתי. כמו שאמ' לך אזבח זבח תודה. ועל אותו הכוס בשמך אקרא על ישועה זו. שהרי אין הלוי אמר שירו אלא על היין. נגדה נא לכל עמו נגד כל עמו. יקר בעיני י"י. הראני הק' שדבר קשה וכבד הוא בעיניו להמית את חסידיו. המותה. כמו הביתה. החוצה. עבדך בן אמתך. אין דומה תרבות לעבד לקוח מן השוק. פתחת למוסרי לקחת מעל צוארי מסורות ומוטות. זבח תודה. הודייה על ניסים שעשית לי. נדרי. קרבני שהבאתי. בתוככי. כמו בתוכך. כי גבר עלינו חסדו. ואף כי אנחני אשר גבר עלינו חסדו. ואמת י"י לעולם ששמר הבטחתו שהבטיח את האבות: טוב לחסות בי"י. חסיון אינו אלא לשון (חביון) [חסיון] צל ודבר (מועיל) [מועט]. ומבטח דבר בריא הוא וסמך חזק. ואע"פ כן טוב לחסות בי"י מהבטחת בני אדם. כל גוים סבבוני. במלחמת גוג ומגוג שכל הגוים [יהיו] שם כמה שנ' [ואספתי את] כל הגוים אל ירושלם למלחמה (זכריה י״ד:ב׳). אמילם לשון ימל ויבש. אכריתם. דועכו. כל לשון דעיכה לשון קפיצה וניתור ממהר להיות ניתור ונתק ממקומו. על [כן] הוא נופל על לשון אש ועל לשון מים. כגון נדעכו ממקומם. וכן נרו עליו ידעך. כדרך שלהבת האש הניתקת מן הפתילה ועולה למעלה כשהיא כבה. דחה דחיתני. אתה... אויבי. עזי. גבורת הק' היה לי לישועה. עזי יו"ד יתירה. רינה וישועה תהיה לעתיד באהלי צדיקים. ומה קול הרינה ימין י"י עושה חיל ירננו. ימין י"י רוממה וגו'. לא אמות אני כנסת ישר' כשאר מיתת העולם כי אחיה וגו'. יסר יסרני (בג') [בגלות] ושם נתכפרו עוונותי. ולמות לא יתן אותי. פתחו לי שערי צדק. ואילו הן שערי צדק. זה השער של בית המקדש שהוא לי"י. והצדיקי' יבואו בו. ושם אודך כי עניתני מן הגליות. אבן מאסו הבונים. עם שהיה שפל בין האומות. מאת י"י היתה זאת. כן יאמרו הכל. ברוך הבא. יאמרו למביאי ביכורים ועולי רגלים. ברכנוכם. ברכנו אתכם. אסרו חג. הזבחים והחגיגות שהם קונים ובדוקים ממום קושרין בכרעי מטותיהן עד שיביאום בעזרה לקרנות המזבח. ויש לפתור כל סוף המזמור הזה מן לא (כי) אמות כי אחיה נאמ' בדוד עצמו יסר יסרני וגו'. על מעשה בת שבע בייסורין. כגון ואת הכבשה ישלם ארבעתים. וששה חדשים נצטרע דוד. ולמות לא נתנני. שנ' גם י"י העביר חטאתכם (ולא) [לא] תמות. פתחו לי שערי צדק. ואילו הן שערי צדק. אותם שערים של בתי כנסיות ומדרשית אשר הם לי"י והצדיקים באו בהן. אודך כי עניתני. מיכן ואילך אמרו דוד ושמואל וישי ואחי דוד. כמו שמפורש בערבי פסחים מי שאמ' זה לא אמ' זה:.
ברוך אתה י"י אמ"ה אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים הגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור. כן י"י אלהינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתינו לשלום שמחים בבניין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים לכשיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון ונודה לך י"י (י"י) אלהינו ואלהי אבותינו שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה י"י גאל ישר':
ומברכין ושותין. וכל הסדר באשר כת' למעלה: לאחר ברכת המזון אומ':
שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו: כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו. שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם: תהי טירתם נשמה באהליהם אל יהי יושב. יהיו כמק לפני רוח ומלאך י"י דוחה. יהי דרכם חושך וחלקלקות ומלאך י"י רודפם. תן להם כפעלם וכרוע מעלליהם כמעשה ידיהם תן להם השב גמולם להם: האשימם אלהים יפלו ממועצותיהם ברוב פשעיהם הדיחמו כי מרו בך. תן להם מה תתן תן להם רחם משכל ושדים צומקים: תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי י"י.
לא לנו. י"י זכרנו. אהבתי. מה אשיב. הודו. מן המצר. אנא. ברוך הבא בשם י"י וכו'. יהללוך (א)גליון כת"י: הרב ר' אליעזר היה אומ' קודם יהללוך הלל הגדול ונשמת וישתבח וחותם בישתבח. ובכולהו.... דערבי פסחים ויש שמתחיל. יהללוך עד אתה אל. ואינו חותם. ומתחיל הודו. כו' חסדו ונשמת. וחותם בישתבח ואשר הנהיגו לחתום ביהללוך על דבר חולה שהתירו לו הלל הגדול ונשמת וישתבח וחותם בישתבח על חמשי: מהיכן הלל גדול. ר' יוחנן אומ' משיר המעלות. והללויה. והודו לי"י כי טוב. עד על נהרות בבל. והילכתא כר' יוחנן: חזק: י"י אלהינו כל מעשיך וחסידיך צדיקים עושי רצונך ועמך בית ישראל ברינה יודו ויברכו וישבחו ויקדשו וירוממו ויפארו ויהללו את שם קדשך הוד והדר יתנו לזכר מלכותך כי לך טוב להודות ולשמך נעים לזמר בכל יום תמיד כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה י"י מלך מהולל בתשבחות:
שיר המעלות הנה ברכו את י"י כל עבדי י"י העומדים בבית י"י בלילות: שאו ידכם קודש וברכו את י"י: יברכך י"י מציון עושה שמים וארץ:
הללו יה הללו את שם י"י הללו עבדי י"י: שעומדים בבית י"י בחצרות בית אלהינו: כו': הלל הגדול: הודו לי"י כי טוב כי לעולם חסדו: הודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו: כו': נשמת כל חי: וחותם בישתבח: ואומר: