וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו. ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש כו' בזאת יבוא אהרן אל הקודש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה כו' ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה כו' והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה וכו' וצריך להבין מה ענין סמיכת עבודת יו"הכ למיתת בני אהרן גם צריך להבין שאמר הפסוק אל יבוא בכל עת אל הקודש בזאת יבוא אהרן משמע שלא יבוא אלא כסדר הזה אבל בסדר הזה יוכל לבוא בכל עת שירצה וכן איתא במדרש רבה אמר ר' יהודא בר סימון צער גדול הי' לו למשה לדבר זה אמר אוי לי שמא נדחף אהרן אחי ממחיצתו יש עת לשעה וכו' אמר הקב"ה לא כשם שאתה סבור אלא בכל שעה שרוצה לכנס יכנוס רק שיכנס כסדר הזה הרי לך בפירוש שכסדר הזה הי' יכול לכנוס בכל שעה שרוצה ואח"כ כתיב אחת בשנה שמשמע אחת בשנה דווקא ולא יותר. ונראה בזה בהקדם מה דאיתא באבות עשה מצוה אחת מכריע כל העולם כולו לכף זכות ולהבין זאת איך יכול אדם אחד להכריע את כל העולם כולו לכף זכות. נראה דהנה כל ישראל הם מקושרים יחד בקשר חזק ואמיץ באחדות גמור וכולם הם משורש אחד כמו שכתוב באיוב איפה היית ביוסדי ארץ וכו' ודרשו חז"ל שכל נשמות ישראל היו תלוים באיפה של אד"הר מהן במוח מהן בחוטם בעיניו בלב בידים ברגלים בשערות לאין מספר וכל נשמה הוא קומה שלימה כן יהי לעתיד כשיתקן הכל וכן הי' קודם שחטא אד"הר ואח"כ כשחטא אד"הר נפלו בשבירה ונפל מהנשמות קדושות נצוצין קדושין בדומם ובצומח ובחי ובמדבר ולכל שורש נשמה יש כמה אלפים רבבות נצוצין וצריך האדם לתקן שורש נשמתו ולהעלות כל הנצוצים השייכים לשורש נשמתו ובמה שהוא מזדכך נפשו ועושה מעשיו לשמים הן בדירה והן בכלים בזה הוא מעלה הניצוצים שהם בדומם ואח"כ כשהוא זוכה לרוח הוא מעלה הנצוצים שבצומח. ואח"כ כשזכה לנשמה אז הוא מעלה הנצוצים שבחי והכל ע"י תשובה וכשזוכה ליחידה אז עדיין צריך לתקן איזה פני' דקה שהי' לו בעבודת הקודש בתורתו או באיזה מצוה ובמה שעושה תשובה על זה הוא מעורר בתשובתו את האנשים השייכים לשורש נשמתו ג"כ שיעשו תשובה אף שהם עדיין צריכים לתקן מעשיהם יותר מ"מ הואיל והם משורש נשמתו מעורר אותן ע"י תשובתו הרמה וזהו שאמרינן בגמרא שהי' זה בן גילו של זה דהיינו שהיו שניהם משורש נשמה אחת ובמה שהוא מקרב אותן לעבדות ה' בזה הוא מעלה אותן הנצוצים שמדבר וכל עוד שאינו מעלה כל הניצוצין השייכים לשורש נשמתו מוכרח לבוא בגילגול פעם אחרת עד שמתקן כל הניצוצים השייכים לשורש נשמתו ומי שיש לו נשמה שאין לה ניצוצים לתקן אינו יכול לקרב בני אדם לעבודת ה'. וזהו שאמרינן בגמרא אין ממנין פרנס על הציבור אא"כ קופה של שרצים תלוי מאחוריו היינו שהנשמה שלו יש לה ניצוצים קדושים שנפלו בשבירה והוא צריך להעלותן איש אשר כזה יכול לקרב בני אדם לעבדות ה' שהם משורש נשמתו שצריך לתקן נשמתו כראוי אבל אם אין לנשמה שלו ניצוצים לתקן זה אינו יכול להיות פרנס על הציבור גם אין מאריך ימים אלא עד שמתקן נשמתו והוא במהרה יכול לתקן נשמתו לבדו אבל איש אשר צריך להעלות נצוצי נשמתו יכול לקרב בני אדם לעבודת הבורא ב"ה ע"י תשובתו הרמה על איזה פני' או על איזה התפארות דקה מעורר אותן ג"כ שיעשו תשובה וזהו כל העושה מצוה אחת מכריע כל העולם כולו לכף זכות שמעורר אותם ומקרבן לעבדות ה' אך איש אשר כזה שיש בכחו לקרב נשמות ישראל לעבדות ה' צריך ליזהר שלא יקרב אלא מבקשי ה' שרוצים לכנוס בפתחי תורה ועבודה ועכ"פ אותן אנשים שהם מתחרטים לפעמים מעצמן על מעשיהם בלתי טובים אבל הרשעים שמעולם לא עלה בלבם שום הרהור תשובה את אלה לא יקרב כי הם מבלבלים עבודתו הגבוה ומעכבים אותו מלכנוס לקדושה ומזה נבוא לביאור הכתובים וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו פי' שנשמת נדב ואביהוא היו נשמות גבוהות שלא היו להם ניצוצים שנפלו בשבירה והיו מתקנים אותן במהרה לכן לא האריכו ימים אבל נשמתו של אהרן היו לה ניצוצים הרבה לכן על ידי עבודתו הגבוה וע"י תשובתו הרמתה היה מקרב אותן לעבדות ה' וע"י שהי' מתקן אותן האנשים ומקרב אותן לעבודת הבורא ב"ה השיג קדושה עליונה יותר שהי' מתקן בזה את נשמתו יותר שהן היו משורש נשמתו הזהיר הכתוב אותו שלא יקרב אלא אותן החפצים לבקש דרכי ה' ומתחרטים על מעשיהם הרעים מעצמן לפעמים אבל לרשעי הדור שמעולם לא עלה על רעיונם כלל שום הרהור תשובה את אלה לא יקרב אלא אותן החפצים לבקש דרכי ה' כנ"ל וזהו דבר אל אהרן אחיך שבכחו לקרב נשמות ישראל אל הקדושה ואל יבוא בכל עת אל הקודש פי' שלא יהיה סבור שבכל עת שיקרב איזה בר ישראל אפילו לרשע גמור שמעולם לא הרהור בתשובה יכנס אל הקדושה לא בכל עת שיקרב אנשים יכנס אל הקדושה אלא בזאת יבוא אהרן אל הקודש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה ור"ל עפ"י מה שאמרו חז"ל שהפר מכפר על הכהנים ועל טומאת מקדש וקדשיו וכן השעירים מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו וגם כאן יש לרמוז שיבוא אל הקודש ע"י תשובה על טומאת מקדש דהיינו על איזה פני' ומחשבה זרה שהי' לו באיזה עבודה מעבודת הקודש בתורה או בתפילה או באיזה מצוה ועי"ז הי' מקרב גם מאת עדת בני ישראל שרצונם להתכפר בכפרת שעירי עזים דהיינו שהם עושין תשובה עכ"פ לפעמים על טומאת מקדש מהתורה ומהתפילה ועל מעשיהם הבלתי הגונים אבל אם יקרב לרשע עריץ עי"ז לא יכנס להקדושה וזהו פי' המדרש רבה הנ"ל לא כשם שאתה סבור אלא בכל שעה שרוצה לכנס לפני יכנס אלא שיכנס כסדר הזה דהיינו שלא יקרב כי אם אותם המשתוקקים לכנוס בדרכי תורה ועבודה ומתחרטים על מעשיהם הלא טובים ומה שאמר הכתוב אחת בשנה היינו שביום הכפורים הי' יכול לקרב אל הקדושה אפילו הריקנים שבהם כי אז יש התעוררות תשובה על כולם. אבל בכל עת לא יוכל לבוא אל הקודש רק ע"י שיקרב המצפים אל הקדושה ומתחרטים על מעשיהם בלתי הגונים והבן.
א"י וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו כו' נראה לפרש דהנה איתא בגמרא בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרים זה את זה שכתוב כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת ופעם כתיב ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עודנה ותרצו בגמרא עיי"ש ונראה לפרש עפ"י זוה"ק וכמדומה שכך פי' הזוהר הקדוש זה הפסוק דהנה איתא בספרי האר"י הקדוש על זה הגמרא אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף איתא שם שעדיין לא יצאו כל הנשמות מהחדר הנ"ל כי כל הנשמות שהם בזה העולם הם כולם נשמות בסוד הגילגול שצריכים כל הנשמות לתקן מה שפגמו בגילגולים העברו ויש נשמות הרבה שנתגלגלו פעמים הרבה עד אין שיעור כי אם חסר אפילו מצוה דרבנן צריך להתגלגל עבורו לתקן נמצא אותה נשמה שבאה בסוד הגילגול זו הנשמה טועמת בכל פעם בעת הסתלקות מזה העולם טעם מיתה וכשנבראת פעם אחרת לתקן מה שפגמה בגילגול הקדום ונקצב לה כמה שנים להיות בזה העולם עד שתתקן מה שצריכה לתקן בזה הגילגול ובעת שתיקנה הצריך לה מסתלקת מזה העולם וטועמת טעם מיתה וכן בכל עת שתבוא לזה העולם כל פעם ופעם טועמת טעם מיתה ועד עתה לא נבררו כל הנשמות לתקנם מכל וכל ויש נשמות שתקנו כל צרכם בזה העולם עד שורשם למעלה וזאת הנשמה אינה צריכה שוב לבוא בזה העולם בסוד הגילגול ואינם טועמים טעם מיתה עוד רק יכולה לבוא בזה העולם בסוד העיבור באיזה צדיק לסיוע לעבודת השם ולגלות לו סודי התורה וזה ג"כ נחת רוח לנשמה בג"ע שמסייע לעבוד ה' בזה העולם אבל זאת הנשמה שבאה בזה העולם בסוד העיבור אינה טועמת שוב טעם מיתה כי יכולה ללכת מזה הצדיק בכל עת שתרצה ובפרט כשתקנה מה שהי' צריך לצדיק הזה אזי הולכת מאתו אפילו כשהצדיק עדיין בחיים חיותו וזהו פי' הפסוק הנ"ל ושבח אני את המתים שכבר מתו ר"ל אותם מתים אשר מתו זה שנים רבות ולא באו שוב לגילגול בזה העולם זה המתים בוודאי יש להם שבח הרבה שבוודאי תיקנו כל הצריך להם ולא יצטרכו להתגלגל עוד וזהו יש להם שבח מהחיים אשר המה חיים עדנה שהחיים אלו אינם יודעים אם לא יבואו עוד הפעם לזה העולם בסוד הגילגול ויצטרכו לטעום טעם מיתה כמה כעמים וכמדומה לי שזה הפי' בעצמו כתוב בזו"הק. והנה איתא שנדב ואביהוא הי' נשמות גדולות וצדיקים גמורים ועיין באור החיים בפירושו שכתב על בקרבתם לפני ה' שמיתתם הי' בסוד עליות נשמה עיי"ש. והנה מצינו אצל פנחס בקנאו קנאת ה' במעשה זמרי פורחת נשמתו ממנה בזו הרגע ונתלבשו בו נשמת נדב ואביהוא בסוד העיבור ואיתא פנחס זה אליהו ומצינו שאליהו לא מת ולא טעם טעם מיתה וקבורה וגם איתא בכוונות על פסוק אנא ה' הושיעה נא שיש לכוון בתיבת 'א'נ'א 'אליהו 'נדב 'אביהוא שר"ת 'א'נ'א הם שלשה נשמות אלו ויש לומר הפירוש מחמת שהם תיקנו כל צרכם בעת שהיו בעולם ולא היו צריכים לבוא שוב בסוד הגילגול בזה העול' רק בסוד העיבור ונשמה שבא בסוד העיבור אינה טועמת שוב טעם מיתה רק מסייע לעבוד ה' בזה העולם והולכת ממנו בעת שתרצה ע"כ נדב ואביהוא ואליהו לא מתו שוב רק באו בזה העולם בסוד העיבור. וזהו פי' אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' ר"ל כיון שמתו בפעם הזאת הי' שוב אחר מיתתם שלא מתו עוד הפעם כי לא באו שוב בגילגול לטעום עוד הפעם טעם מיתה רק בפעם הזאת הי' אחרי כל מיתתם שלא מתו עוד הפעם רק באו בסוד העיבור וזהו ושבח אני את המתים שכבר מתו כנ"ל ר"ל שלא יצטרכו עוד לטעום טעם מיתה ואם ח"ו שגיתי ה' יכפר עון.
וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם אני ה'. יש לדקדק מה זה לשון ללכת בהם מה לשון הליכה שייך בשמירת המצות ונראה לפרש הפסוקים אלו דהנה מצינו שאבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב היו מחזרים בכל העולם כולו כמעט אולי ימצא איש אשר רוח ה' בו למען ילמדו ממנו עבודת ה' והיו נוסעים ממקום למקום וממדינה למדינה עבור זאת עד שזכו שמלאכי מעלה היו לומדים עמהם תורה ומצינו שאברהם אבינו שלח את יצחק בנו לבית מדרשו של שם ועבר וגם יעקב נטמן י"ד שנים בבית מדרשם כדי ללמוד תורה מפיהם כי אי אפשר לידע מאחדותו ית' אלא עי"ז שישמש לרב שדומה למלאך ה' צבאות ובלא זה אפילו אם יתנהג בכל מיני קדושות ופרישות לא ישיג אחדותו ואל יאמר האדם מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו להיות שר ושופט עלי להדריכני בנתיב המצות ואני גדול ממנו רק ישפיל עצמו עד לעפר ויכתת רגליו וישמש את רבו אשר הוא מורה לו הדרך אשר ילך בו לעבודת הבורא כי בעו"ה זאת הי' גלות מצרים על אשר לא רצו לקבל את משה רבינו לרב עליהם כמו שכתו' מי שמך לאיש שר ושופט עלינו והוצרך משה לברוח משם ואף לאחר כך כשהלך בשליחות של מקום אמרו לו ירא ה' וישפוט וכו' ואלמלא קבלו עליהם את משה רבינו תיכף מתחילה שידריך אותם לעבודת הש"י היו נגאלים קודם והיו יוצאים בקדושו' עליונות יותר וגם אח"כ כשבאו לארץ הקדושה היו פונים איש לכרמו ואיש לזיתו ולא חשו להקביל פני רבם להורות להם הדרך ילכו בה וגם מצינו בפנחס ויפתח שנהגו שרירות בעצמן ולא רצה זה לילך אצל זה והיצ"הר הי' מתגבר והולך בזה עד שלא רצו לקבל תוכחה מהנביאים אדרבא שהצדיקים האמיתים היו מסתירים א"ע כמו שכתוב לא אהי' איבש. זאת הי' עיקר חטא שלהם שהיו מואסין באותן הצדיקים שהיו מחמירים עליהם עבדות ה' והוכיח אותן ובחרו באותן שהיו מיקל להם עבדות ה' ועי"ז נחרב בעו"ה מקדש ראשון ושני ובעו"ה עדיין השטן מרקד רח"ל שעוזבים את אנשי אמת ומדבקין עצמן לאותן המקילין בעבדות ה' וישימהו לרב ולקצין עליהם ובאמת בלתי אפשר להשיג ולידע על נכון מהש"י כי אם ע"י שילך להצדיקים האמיתים ולקדושים אשר בארץ המה מהם יוכל לידע דרכיה' באמת ובאיזה דרך ישכון אור. וזהו פי' הפסוקים וידבר ה' אל משה לאמור דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' פי' שעיקר עבדות הוא להשיג אחדותו ית"ש וע"י מה יוכל האדם להשיג השגה זו אמר הכתוב כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו שהיו עוזבים למשה רבינו ולא קבלו מוראו עליהם וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ששם ג"כ היו מבזים את הצדיקים האמיתים ומקבלין אותם אנשים לרב וחשוב אלו שהיו מקילין להם בעבדות ה' ככה לא תעשו רק את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם פי' שתלכו אחר הצדיקים האמיתים שהם מורין לכם לשמור משפטי וחוקותי אני ה' אלהיכם פי' ע"י צדיקים אלו תוכלו להשיג אחדותו ית"ש כנ"ל והבן.
א"י את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו ללכת בהם אני ה' אלהיכם נראה לפרש ע"פ פשוטו ע"פ מה דאיתא בגמרא ב"ב אלמלא זכו ישראל לא ניתן להם רק תורה שבכתב וספר יהושע בלבד וצריך להבין כי איתא בהיפך רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות ומה זכות זאת שלא הי' להם כ"א תורה שבכתב וספר יהושע בלבד. ונראה לקרב זאת אל השכל דהנה מצינו שאבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב וי"ב שבטי יה עבדו ה' בכל לבם ולא הי' להם תורה כלל הגם שמצינו שקיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה צריך להבין זאת אך האמת הוא כך שעיקר בריאות העולמות הי' רצון בורא ב"ה וב"ש בשביל שיתגלה מלכותו בעולם על כל הנבראים שבעולם והנה אבותינו הקדושים היו חוקרים ודורשים זאת מעצמם בעומק שכלם והשכלתם ודרישתם בכל ברואי העולם עד שבאו מעצמם על מציאותו ית"ש מחמת גודל תשוקתם וחקרותם שחקרו ודרשו היטיב תמיד בכל עודם את ה' ומנאו אותו מלא כל הארץ כבודו ומחמת גודל פרישותם וחוזק שכלם ע"כ לא היו צריכים שהקב"ה יתן להם התורה כי עיקר נתינת התורה לישראל לא הי' רק לידע מציאותו ית"ש ע"י התורה הקדושה והם באו לזאת השגה בלא נתינת התורה להם רק מעצמם מחמת הזדככותם וקדושתם נתגלה להם אלהותו ית"ש אבל שנתמעטו הדורות ונחלש כח שכלם להשיג מציאות אלהותו מעצמם מחמת שבאו בגלות מצרים ונתערבו בגוים נתמעטו שכלם לחפש ולחקור ולדרוש מציאת אלהותו ית"ש מעצמם אז הוצרך הקב"ה להתגלות להם מציאותו ע"י אותות ומופתים ונתינת התורה בפומבי' כדי לבוא לידי מציאת אלהותו ית"ש ולקבל עול מלכותו ית' ע"י עסק התורה והלואי והלואי. וזהו פי' הגמרא אלמלא זכו ישראל ר"ל שהי' שכלם חזק כ"כ כמו באבות הקדושים שהי' חוקרים ודורשים אחר מציאת אלהותו ית' לא הי' נותן להם רק תורה שבכתב וספר יהושע בלבד כי הי' די להם ע"י תורה שבכתב וספר יהושע בלבד להשיג אלהותו ומציאותו ית' אבל לא זכו ונתמעט בכל דור ודור יותר השכל והתשוקה לדרוש ולחקור אחר מציאת אלהותו ע"כ הוצרכו הדורות לכתוב בכל דור ודור פירושו התורה כדי להבין התורה כדי שיהי' יכול לבוא ע"י השתדלות העסק התורה לבוא קצת למציאות אלהותו יתב' ולקבל עול מלכותו ית' נמצא עיקר כוונת נתינת התורה לישראל לא הי' רק שידעו כולם מציאת אלקותו ית' ויקבלו עול מלכותו עליהם תמיד וזהו פי' הפסוקים הנ"ל את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמורו ללכת בהם אני ה' ר"ל שע"י שמירת המשפטים וחוקים תבואו להשגת אלהותו ית' וידעו שאני ה' אלהיכם וזהו ללכת בהם שתבואו להשגות אלהות כי ע"י הליכה בא האדם למקום מבוקשו שרוצה ללכת שם לכך נקרא השגת אלהות בשם ההליכה כמו שמצינו והתהלכתי בתוככם כך הכוונה גם כאן ללכת בהם ר"ל להשיג בהם שאני ה' אלהיכם.
או יאמר ע"פ שאמרו חז"ל על פסוק והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם בג"ע יכול שלא תהיו מזדעזעים ממנו ת"ל והייתי לכם לאלהים שיהי' מוראי עליכם ותזדעזו ממנו והנה זה ידוע שעיקר עבודת האדם להבורא ב"ה הוא מאהבה כי לית פולחנא כפולחנא דרחימתא כן איתא בזו"הק שעיקר העבודה הוא האהבה הגם שצריך האדם להקדים מדריגת יראה קודם מדריגת אהבה אבל אינו עבודה עיקרית רק עבודת אהבה היא העיקר ואחר עבודה זאת ר"ל כשבא אדם לעבודה זאת לאהוב ה' ולעבוד אותו מחמת גודל תשוקתו ית' ואהבתו אח"כ בא למדריגת יראה רוממות יראת הבושה הגדולה מפני גדולתו רוממותו כדאי' בספרי' הקדושים וזהו פי' הפסוקים הנ"ל את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו ללכת בהם ר"ל שתעשו המצות מאהבה ותענוג ושעשועים בהתורה ומצות כמו שפירשו והתהלכתי בתוככם ר"ל אטייל עמכם בג"ע כי הטיול נקרא הליכה וזהו ללכת בהם ר"ל שתעשה מאהבה ותענוג שיהי' בעיניכם כטיול שנקרא הליכה ואעפי"כ אעפ"י שתבואו למדריגה זו לאהבה רבה שנקרא הליכה וטיול אעפי"כ תדעו שאני ה' אלהיכם ר"ל תהי' ג"כ יראים ממני כנ"ל.