אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם וכו' והשיג לכם דיש את בציר וכו' וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם פירש"י ונתתי שלום שמא תאמרו הרי מאכל והרי משתה אם אין שלום אין כלום ת"ל וכו' מכאן שהשלום שקול כנגד הכל וכו'. יש לדקדק דהוי לי' להקדים השלום קודם ונתתי גשמיכם ובמקום ונתתי גשמיכם הוי לי' למימר ונתתי שלום ואח"כ ונתתי גשמיכם כיון שהשלום שקול כנגד הכל הוי לי' להקדי' החשוב קודם עוד י"ל כי מקודם נא' וישבתם לבטח בארצכם והוא השלום ומפני מה חזר ואמר אח"כ פעם אחרת ונתתי שלום בארץ ונראה לי דהפסוק מורה לנו גודל מעלת השלום בלי מחלוק' כי המחלוקת היא מדה גרועה מאד ועיקר המחלוקה היא באה מחמת קנאה שכל אחד מקנא בחבירו ועיקר הקנאה היא בעשירים כי עני לבו נשבר ונדכה כי קנאת אדם הוא באיש הדומה לו בערכו כמו שאמרו ז"ל כלום מתקנא אלא חכם בחכם וכו' א"כ מה לעני לקנא העני חבירו בעניותו אבל העשיר המרבה הון ואוהב כסף לא ישבע כסף ומי שיש לו מנה מבקש מאתים והעשירות אינה עבור חפצי שמים ויש בזה קנאה שנאה ועי"ז נתהוו קטטות ומחלוקת אבל העשירות אשר היא עבור הש"י לעשות בו חפצי שמים אין בזה העשירות קנאה ושנאה כלל וזהו מרמז לנו הפסוק ונתתי גשמיכם בעתם וכו' ר"ל אף שארבה לכם ואשפיע לכם כל שפע טוב וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ ר"ל שלא יהי' לכם שום קנאה כלל וכלל זה על זה ויהי' לכם שלום גדול כי עשירות שלכם יהי' עבור חפצי שמים ולא יהי' בו קנאה ושנאה כלל וזאת צריך למידע שהמחלוקת היא מדה גרועה מאד כידוע ואין להאריך כי ידוע לכל אך זאת צריכין למידע שע"י המחלוקת יוכל האדם לבוא בלילה ח"ו למקרה בלתי טהור כי הקליפות מתדבקים בו אבל כשיש לו שלום אין לו לפחוד מזה כלל וזהו שאמר הכתוב ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד ר"ל כנ"ל שלא תחרידו ובל תפחדו מאיזה מקרה רע ח"ו כי והשבתי חיה רעה מן הארץ זאת מרמז על הקליפות שישבתו ויתבטלו מארץ ולא תפחדו כלל מאיזה מקרה בלתי טהור ואף לא תצטרכו לקרות קריאת שמע על מטתו וזהו וחרב לא תעבור בארצכם ר"ל ק"ש נקרא חרב פיפיות ר"ל שאף בלא ק"ש לא יוכלו להדבק בכם איזה קליפות כי יתבטלו מגודל השלום שיהי' בכם.
או יאמר אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם וכו' כי הש"י ברא כל העולמות ומלואם ע"י התורה הקדושה בצירופי השמות המרומז בכל אות ואות מאותיות התורה ובני ישראל בעוסקם בתורה הקדושה נותנים כח וחיות לכל העולמות וברואים כי כן הי' רצונו הפשוט בנתינתו התורה לעמו ישראל כי בעת עוסקם בתורה הקדושה באיזה ענין אזי המה נותנים בזה הדבר חיות היינו בעוסקם בתורה בענין בריאת שמים וארץ אזי המה נותנים כח וחיות לשמים וארץ כן בכל דבר ודבר לכך צריכים לעסוק בתורה בדו"ר כדי ליתן כח וחיות לכל דבר ודבר בעוסקו ממנו בתורה הקדושה וזהו שאמ' הכתוב אם בחקתי תלכו ר"ל שתלמדו התורה בדו"ר כל כך ותתנו כח וחיות בעולמות כמו שאני בראיתם אותם בתורה הקדושה הנקרא חקה וזהו בחקתי היינו כאשר אני חקקתי חקת התורה להבראות על ידה העולמות כמו כן גם אתם תלמדו על זה האופן שתתנו חיות לעולמות וזהו ועשיתם אותם עשיה היא בריאה כמש"ה ביום עשות אלקים את השמים ואת הארץ אם תלמדו התורה בזה האופן ונתתי גשמיכם בעתם ר"ל שתשפיעו לכם השפעות טובות וגדולות מבריכה העליונה ותשרה ברכה עליכם.
א"י אם בחקתי תלכו וכו' ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם וכו' פרש"י ז"ל יכול זה קיום המצות כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו וגומר הרי קיום המצות אמור הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה. יש לשום לב על פרש"י שאין זה במשמעות התיבות של אם בחקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה והי' לומר אם בחקתי תנהגו או תעיינו גם לשון אם שהוא לשון ספק אינו מובן שהרי הוא חיוב ואינו רשות גם העירו קדמונינו על מה שאמר אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וכו' הלא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ומה זה שהבטיח שכרם בעולם הזה ומה גם שעיון התורה הוא דבר גדול מאד והבטחת הגשמים בעתם הוא שכר קטן מאד לערך גודל יקר עיון התורה ויראה לבאר ע"ד שפירש בחפץ ה' על מאמר התנא מודה אני וכו' ששמת חלקי מיושבי בית המדרש וכו' שאני משכים והם משכימים אני משכים לדברי תורה והם משכימים וכו' אני עמל והם עמלים אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלין שכר והקשה שהוא כפול שהרי די באמרו אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים אני רץ לחיי עוה"ב והם רצים וכו' וממילא ידעינן שלעמל תורה יש קיבול שכר ולעמלם אין קיבול שכר ופירש הוא ז"ל כי הנה גם העובד ה' ועוסק בתורה מן ההכרח הוא שיעסוק גם במעט דרך ארץ להחיות את נפשו ונפש ביתו אמנם העובד ה' גם בעת שהוא עוסק בעסקי' לצורך פרנסתו עיקר כוונתו הוא בעסק זה כדי שיהי' לו ממה להתפרנס למען ימצא מרגוע לנפשו לעסוק אח"כ בתורה וכל עסק מלאכתו הוא עבור עסק התורה ואדם כזה שתורתו קבע ועיקרית אצלו כשהוא משכים לקום באשמורת הבוקר שאז עדיין אינו זמן עסק לעסוק בסחורה אז הוא קובע לו העת ההיא לתלמוד תורה כדי לעמוד אח"כ בתפלה מתוך דברי תורה ואח"כ ג"כ כשמוכרח לעסוק בעסקיו מ"מ כל כוונתו הוא להשתכר פרנסתו שיוכל לעסוק בתורה ומפני זה הוא מקבל שכר גם על עמלו וטרחו לצורך פרנסתו הגם שהוא עסק של רשות משא ומתן מאחר שכוונתו למען יוכל לעסוק בתורה ובמצות יש לו קיבול שכר גם על העסק של רשות ההוא ג"כ מלבד שכר עסק התורה ואולם יש אנשים רקים אשר אין שמים על לבם דבר ה' ותורתו וכל מגמתם בשכבם ובקומם לאסוף הון רב ומבלים בהבל כל ימיהם בחמדת תבל וזה מאווים בבוקר השכם וכל היום כולו הנה אדם כזה אין לו בעמלו שום שכר ואדרבה העסקים ההם יריצוהו אל הבור לירד לבאר שחת וזהו כוונת התנא אני עמל והם עמלים פי' שאני עמל במלאכה ובעסקי' כמותם ואעפ"כ אני מקבל שכר על עמלי והם עמלים ואינם מקבלין שכר מפני שאני משכים לדברי תורה וכל מגמת עמלי היא לצורך עסק התורה והם שאין שמים לב לעמול לצורך התכלית האמיתי לכן תקותם למפח נפש ע"כ דפח"ח וע"ד זה הוא ביאו' הכתוב ג"כ אם בחקתי תלכו פי' שאם הליכתם שאתם מתהלכים לעשות מלאכתיכם להביא טרף לביתכם תהי' בשביל חקותי שהוא כדי שתוכלו לעסוק בתורה שלא מדוחק ומלת בחוקתי ביאורו בשביל חקותי כמו בראשית שפירשו חז"ל בשביל ראשית וזהו שפרש"י שתהיו עמלי' בתורה פי' שהעמל שאתם עמלים לצורך פרנסה תהי' אלא בשביל התורה שתוכלו אח"כ לעסוק בתורה ולא תהיו טרודים בדאגת פרנסה אז בעשותכם זאת גם הש"י יעשה את שלו להזמין פרנסתכם בלי טורח וזהו אמרו ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה שבראותו כי כונתכם רצוי' בעמלכם כדי לעסוק בתורה ע"כ יברך את מעשי ידיכם שלא תצטרכו להטריד עצמיכם הרבה ותוכלו לעסוק בתורה מתוך הרחבה וכמו שאחז"ל על חסידים הראשונים מתוך שחסידים היו מלאכתן מתברכת ולכן אמר אם בחוקותי בלשון ספק מפני שאין זה חיוב דווקא לעסוק במ"ומ שהרבה עשו כרשב"י ומלאכתן היתה נעשית ע"י אחרים כר"א בן חרסום ודומיהן.
ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו כו' נראה לי לפרש בדרך רמז על פי מה דפרשתי על פסוק שברך לבן את אחותו רבקה ואמר אחותינו את היי לאלפי רבבה וכפי הנראה שברכה גדולה היא וכי תצא ברכה כזו מפה חנף ורשע גמור כמותו אך נראה דבקרבו ישים ארבו כי ראה שעל ידה יבנה אומה הישראלית ויתאחדו באחדות גמור ויתיחד שמו של הקב"ה על ידיהם כמש"ה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד וישראל יתאחדו כמש"ה ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ורצה לבן הרשע להפריד אלף שלא להיות באחדות רק בהתחלקות ובריבויות וזהו שאמר את היי "לאלפי רבבה ר"ל שהאלף היא אחדות כי היא אחד תהי' רבבה היינו בהתחלקות רבויות ולא יהי' כלל באחדות אבל משה רבינו אמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל ר"ל שהרבבות היינו ההתחלקות יבוא באלף היינו באחדות גמור כי עיקר העבדות הוא שיתיחד הכל ביחוד גמור ויהי' ה' אחד ושמו אחד והאחדות הוא ע"י הה' תתאה שהיא מלכות שמים על ידה יתאחד הכל ביחוד גמור עד הכתר וזהו שאמר הכתו' ורדפו מכם חמשה היינו ה' תתאה שהוא מלכות שמים מאה דהיינו שתרדפו מכם ההתחלקות שאינו באחדות מדה זאת לא יהי' בכם רק יתיחד הכל ביחוד גמור ומאה מכם ר"ל אותו האיש המתעלה במעלות דרך כל העשר ספירות וכל ספירה כלולה מעשר גימ' מאה והוא היחוד גמור וזהו ומאה מכם רבבה ירדופו ר"ל שתרדפו כל ההתחלקות רבוים רק יתאחד שמו הגדול באחדות הפשוט.
בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו כבר העירו בזה החברייא של רשב"י בזוהר חדש שהקללות שבתירה אינם כפי פשוטם לבד ונרמז בהם גנזי נסתרות ברוב ברכות ובכתוב הזה ג"כ יש להשים לב שהפשוט בו הוא בלתי מובן א' אמרו ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד וכו' הלא אמרו חז"ל שבזמן שהפת מרובה בתנור הוא נאפת יפה וא"כ אינו דבר רע מה שיאפו בתנור אחד ומה שפירש"י מחוסר עצים אינו יוצא ממשמעות הלשון גם לשון מטה לחם אינו מובן מה ענין מטה אצל לחם ויראה לרמוז בזה עפ"י מה דמרגלא בפינו להקדים שהשם ית' ברא עולמו להטיב לברואיו שכל יושבי תבל יכירו וידעו מעוצם אלהותו ומלאה הארץ דעה את ה' כו' ולמען יהיה שכר לשומרי מצותיו גזרה חכמתו שיהיה מקום לנטות ימין ושמאל לבחור בטוב או בהפכו והרע מבחין את הטוב והמגביר השכל על החומר לבלתי לכת אחרי התאוות המדומות לפי הזדככותו מאיר אל עבר פניו מנועם אור אלהותו ית"ש אכן הנה אדם אין צדיק כו' ובכל דבר אשר ינטה האדם מאורח מישור הוא נותן ח"ו כח לסט"א ונעשה עי"ז מחיצה המבדלת בינו לבין קונו כמאמר הכתוב כי עוונותינו הבדילו ע"כ מן הצורך להשיב אל ה' להסיר מסך המבדיל ולחזות בנועם ה' ולהמתיק הגבורות בשרשן וזהו ג"כ כל כוונת הספירה ושעיר המשתלח ושעיר ר"ח להפך מדה"ד למדת הרחמים שגם הגבורות יסכימו בטובת הכנ"י וכמאמר חז"ל שהצדיקי' מהפכים מדה"ד למדה"ר גם אמרו גדולה כוחה של תשובה שמהפכת העוונות לזכיות והנה אמרו חז"ל במס' אבות בן בג בג אומר הפוך בה והפוך כו' ובה תחזי וסיב ובלה בה ומנה לא תזוע ונתיגעו המפרשים ליתן טעם לשם זה וגם אני נאמר לרמוז בזה עפ"י מאמר חז"ל אדם הראשון דו פרצופים נברא ונסרו הקב"ה ועשה גם לזה וגם לזה והנה כוונת הנסירה ידוע שכל מגמת עבודתינו הוא שיהיה היחוד פא"פ והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דלולב ודסוכה וגם בשעת מתן תורה נתיחד הקב"ה עם הכנ"י פא"פ כמאמר הכתוב פנים אל פנים דיבר ה' עמכם וענין היחוד הוא שהמאציל העליון הוריד העשר בחינות מלכות שבעשר קדושות שכל אחת מהקדושות כלולה ג"כ מעשרה וע"י ייחודי הצדיקים ומעשיהם הטובים מתיחדין העשר בחינות מלכות ומתעלות למקומם וזהו רמזו חז"ל בפרק עשרה מאמרות שחשבו שם עשר פעמים עשרה לרמוז על העשר קדושות שכל אחת כלולה מעשרה ועי"ז נעשה השם שלם שהה' תתאה נקשרת בהה' עלאה ע"י הוי"ו שהוא ז"א וזהו אני לדודי ועלי תשוקתו שאות ד' עם אות וי"ו יעשה ממנו ה' ואות ד' עם אות יו"ד ג"כ נעשה ה' וזהו "דודי שע"י היחוד מתקשרים שני ההי"ן ונמשך עליהם השפעה מהיוד עלאה שבשם הוי' ולעתיד יהיה היחוד האמיתי פנים בפנים ולא יופסק עוד כמאמר הכתוב והיו עיניך רואות את מוריך ולא יכנף עוד כו' וזהו רמזו חז"ל במשנה בן בג בג אומר הפך בה והפך בה כו' הנה כפל שמו בן בג בג גם כפל ואמר הפך בה והפך בה כי שני פעמים בג שעולה ה' רומז לשני ההי"ן ובג בהיפוך הוא גב וזהו הפוך בה והפוך כו' בכפל מפני שהנצרך שיהופך הב"ג ב"ג לג"ב ג"ב שרומז כשיחוד פא"פ יש גב לזה וגב לזה וזהו ובה תחזי כמובן וסיב ובלה בה רומז שיומשך על הכנ"י הי"ג מכילין דרחמי שהם י"ג ת"ד וכמו שאמרו שבשעת מתן תורה נגלה עליהם כזקן מלא רחמים אמנם בשעת מ"ת הגם שהיה היחיד פנים בפנים הנה היה לו הפסק אח"כ אבל לע"ל לא יופסק עוד וזהו ומנה לא תזוע ואולם היתד שהכל תלוי בה היא התשובה כמאמר הכתוב זבחי אלהים רוח נשברה ונאמר שובו אלי ואשובה אליכם וע"י התשובה נמשך עליהם השפעה מי"ג מכילין דרחמי שהן ג' הויות שיש בהם י"ב אותיות עם המקור הם י"ג והם המזלא עלאה שג' הויות עולים כמנין "מזלא וזהו בשברי לכם מטה לחם פי' כשיהיה לכם לפני לב נשבר ונדכה אז מטה לחם לח"ם הזה כמנין "מזלא ומטה הוא לשון הטי' רומז שע"י שתקרעו לבבכם בתשובה שלימה תטו עליכם השפעות המזלא עלאה שעולה לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד עשר נשים רומז לעשר בחינות המלכות שבעשר הקדושות ואפו הוא לשון תיקון שהאפי' הוא תיקון הלחם רומז שיתוקנו העשר נשים שהם המלכות נוקבים דז"א שבעשר הקדושות ותנור הוא כבשן שהוא עגול ורומז לכתר שכשיתוקנו העולמות יתעלו הספירות אל הכתר וגם "ואפו בלא וי"ו הפעולה עולה כמנין "לבנה" ותנור אותיות "נרות רומז שכיתוקנו כל הבחי' מלכות שבעשר הקדושות ויאירו יחד תהיה הקומה שלימה ותתמלא פגימת הלבנה שרומז לכנ"י והשיבו לחמכם במשקל כו' במשקל רומז שכשיחוד שלם אז הזו"נ הם ברזא דמתקלא שהם שקולים יחד זה בזה כמו הכף מאזנים שהם שקולין זה כנגד זה וזהו והשיבו לחמכם במשקל רומז שע"י שיהיה היחוד שלם יושב לכם מעילא לתתא השפעת "המזלא עלאה שעולה "לחם ואכלתם ולא תשבעו רומז שתאכלו השפעת טוב הארץ העליונה מנועם אור אלהותו ית"ש ולא תהיו שבעים מזה מחמת שתהיו מתאווין ומשתוקקים בכל עת להשיג עוד יותר ויותר מהשגת אלהותו יתב"ש.
או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר. צריך להבין מהו ואז ירצו את עונם שמשמעות ירצו הוא לשון רצון הלא אם יכנעו לבבם בתשובה לא ירצו עוד את עונם אדרבא שיתחרטו עליהם והול"ל יכופר עונם גם קשה מה שהקשה המדרש והזוה"ק מפני מה לא נאמר זכירה ביצחק והמדרש תירץ שעפרו של יצחק מונח לפני כסא כבוד גם זאת אינו מובן וכי לסימן הוא צריך הלא אין שכחה לפני הש"י וזוכר כל הנשכחו' הוא מעולם ונראה ע"פ מה דאיתא בגמ' דר"ה מפני מה קוראין התוכחות שבספר ויקרא קודם חג השבועות והתוכחה שבמשנה מורה קודם ר"ה כדי שתכלה השנה וקללותי' ותחיל השנה וברכותי' והנה קודם ר"ה אז היא העת שיתעורר כל אדם בתשובה שממשמשין ובאין ימי הדין אשר ירעדו ויפחדו אז מאימת הדין והקב"ה מוחל עוונותיה' ומהפך להם מדת הדין למדה"ר וע"י תשובה הם ממתיקין הגבורות לבל יחולו עליהם עוד וממשיכין השפעות טובות ורחמי' גדולי' על כנ"י ומצינו שגם חג השבועות נקראת ר"ה כמו שאיתא ובעצרת נידונין על הפירות האילן וימי ספירה היא העת לעשות תשובה ולתקן מה שעיות ואם בני ישראל עושין תשובה שלימה בימי הספירה הקב"ה מוחל להם עוונותיהם ומהפך להם מדה"ד למדה"ר ותכלה השנה וקללותיה ובחג השבועות שהוא ר"ה תחיל השנה וברכותיה ושמעתי בשם הבעש"ט ז"ל על פסוק ביום ההוא יבוקש עון בית ישראל ואיננו וצריך לדעת הואיל וימחול להם עוונותיהם למה יתבקש עוד ואמר הוא ז"ל כי השב מאהבה זדונות נעשו לו זכיות וא"כ יקבלו שכר עליהם לכן יתבקש עוד כדי להרבות שכרן וזהו ביום ההוא יבוקש עון בית ישראל בשביל להרבות שכרן ואיננו ר"ל שלא יהיו עוד עוונות אלא זכיות וזה פי' הפסוק או אז יכנע לבבם ר"ל שיעשו תשובה שלימה והזדונות נעשו להם זכיות ואז ירצו את עוונם ר"ל שאז ירצו שיבוקש עוונם בשביל להרבות שכרן וירצו הוא לשון רבים שהם והוא ית"ש ירצו בכך ואמר הכתוב וזכרתי את בריתי יעקב כו' שע"י תשובה הם מוספין כח בפמליא של מעלה ואז יש כח בהחסדי' להשפיע כל מיני ישועות טובות ונחמות וכל מיני ברכות על הכנ"י ומהגבורות נסתלק ההשפעה לגמרי והם נכללים בהחסדים ומסכימין על כל השפעות טובות שירדו לכנ"י וזכור הוא לשון דכורא בחי' משפיע וזהו וזכרתי את בריתי יעקב ר"ל שיעקב הוא חסד ורחמים יתן בו כח שיהיה בחי' משפיע להשפיע כל טוב על כנ"י ואף את בריתי יצחק ולא נאמר זכירה ביצחק שיצחק שהוא גבורות לא יהיה בבחי' דכורא להשפיע אדרבא יסתלק מהגבורות ההשפעה לגמרי ויכללו בהחסדים באברהם ויעקב ואף את בריתי אברהם אזכור שאברהם הוא חסד הגדול אתן בו כח להשפיע כל מיני טובות ישועות ונחמות על כנ"י אמן.
וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור כו' וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות להם לאלהים אני ה' אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה. נראה לי לפרש כי הש"ית הראה לישראל עם קדושו שיהיו המתקות הדינים והגבורות ע"י האבות הקדושות כמו שהי' במצרים שנפדו ממצרים בזכות אבות כידוע במדרש ובכל ספרי קודש גם הי' המתקת הדינין במצרים שנפדו על ידה ע"י שעתידין היו לקבל התורה כמו דפירשו על פסוק בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה היינו שיקבלו התורה והיא הזכות העומדות לישראל אף שבאותו עת היו ערום מכל מצוה רק בזכות שיתיחד אח"כ שמו של הקב"ה ויעבדו אח"כ אלהים בזכות זה נגאלו וזהו שמרמז לו הפסוק וזכרתי את בריתי יעקב כו' וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים הנ"ל כמו שיצאו ממצרים בזכות אבות כמו כן יומתקו הדינין והגבורות ויופדו מכל צרות והמתקה השני' הוא להיות להם לאלהים ר"ל ע"י שתעבדו אח"כ הש"ית בזכות זה יומתקו הדינים מכם כמו שהי' במצרים ע"י ההתגלות השם הגדול הוא השם של ע"ב שנתגלה להם במצרים ונמתקו הדינים על ידו. גם בזכות אבות הקדושות ובזכות י"ב שבטי י"ה המה י"ב הויות שנתגלה להם כל השמות הקדושות ונפדו ויצאו ביד רמה וזהו שמרמז הפסוק בני ישראל בהר סיני ר"ת של "ישראל "בהר "סיני עולה ע"ב הוא השם של ע"ב הנ"ל ור"ת וסו"ת עולים שי"ב גימט' י"ב הויות המה שבטי יה על ידיהם יהי' המתקת הדינים ויפדו מהם כמו שהי' במצרים. חסלת פ' בחקתי וספר ויקרא חזק.