בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. ר"ת עולה כ"ב לרמ"ז שבכ"ב אתווין דאורייתא נבראו כל העולמות.
בראשית ברא אלקים את השמים וכו' והארץ היתה תהו ובהו וכו' ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור ויבדל אלהים כו'. האונקלס תרגום בראשית ברא אלקים בקדמין ברא ה' וצריך להבין הלא רש"י מבאר בפירש שאי אפשר לפרש מלת בראשית שבתחלה ברא אלקים את השמים ואת הארץ כמבואר ברש"י ונראה דבא לרמז דהנה עצמותו ית"ש היא בלתי מושג ואין שום רעיון ומחשבה תפיסה בי' כלל רצ"ל המחשבה של כל המחשבות אין תופס עצמותו ית"ש והוא נעלם מכל רעיון וזה נקרא בספרי הקדושים אור דלא ידע ואכי' נושאי הכסא המקדשין אותו בכל יום ואומרים מלא כל הארץ כבודו שואלין אי' מקום כבודו ואין סוף לאחדותו והוא ממלא כל עלמין ולעצמותו אין להעריך שום דמות ושום אור וכשעלה במחשבה לפניו ית"ש לברוא את העולם צימצם אלקותו ית"ש ועשה מקום כנוי להעולמות והצימצם ההוא הי' סיבה לגלוי העולמות וזהו שאמר התנא נתעטף הקב"ה באור וברא את העולם אמנם הצמצום ההוא מחמת גודל בהירתו לא הי' כח בהכלים לסבול האור ההוא והי בלתי אפשרי שיתקיימו שהיו נבטלים מגודל בהירת אור קדמון והי' העולם תהו שלא הי' ביכולת שיתקיימו ע"כ הוצרך המאציל לצמצום עוד אלקותו כדי שהכלים יוכלו לסבול האור ההוא וישיגו מעט מעט האור הראשון ונעשה עולם התיקן כי ע"י הצימצום השני נתקיימו הכלים ומזה נבא לבאר בראשית ברא אלקים תרגום אונקלוס בקדמין ברא ה' ר"ל בתחלה ברא אלקים היינו הצימצום ופי' בתחלה ברא הצימצום כדי שיהי' מקום פנוי להעולמות כי שם אלקים מורה על צימצום האור כנודע אך הכלים לא היו יכולים לסבול האור ההוא מגודל בהירת והיו נבטלין נגדו והי' עולם התהו וזהו והארץ היתה תהו ובהו ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור פי' שאחר עולם התהו נעשה עולם התיקן דהיינו יהי אור ויהי אור ר"ל שנעשה צימצום שני. ועי"ז הי' אור להכלים שיהיו יכולים להשיגו. ולמעלה מזה האור הוא בחינת חשך כי דבר שהוא בלתי מושג מכונה בשם לחשך כמאמר הכתוב ישת חשך סתרו וזהו ויבדל אלקים בין האור ובין החושך ר"ל שהבדל עשה הקב"ה בין האור הבא ע"י הצימצום השני שהי' אפשר להשיג בין האור הקדמון המכונה בשם חושך מחמת שלא הי' באפשרי להשיגו ודו"ק ודברים אלו נרמזים בעץ החיים ובעמק המלך.
ורוח אלקים מרחפת על פני המים ויאמר וכו' וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל הנה אמרו חכמז"ל ראה במעשה דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה שאינם כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים לעתיד לבא ויש להבין הלא הקב"ה אין שייך שנוי רצון לפניו שנאמר שתחלה בראה ואח"כ גנזה ויראה לרמז בזה ע"פ מאמר חז"ל ורוח אלקים מרחפת זהו רוחו של משיח וביאר הדברים כי אמרו חז"ל שבעה דברים קדמו לעולם ואחד מהם שמו של משיח. וכוונתם כי תכלית בריאת העולם הזה הי' ימות המשיח שאז יהי' בירור העולמות ומלאה הארץ דעה את ה' וזהו פירש ורוח אלקים מרחפת זהו רוחו של משיח ויאמר אלקים יהי אור וכו'. וירא אלקים את האור כי טוב זהו אורו של משיח שזה הי' כוונת בריאת העולם וזה האור שאדם מביט בו מסוף העולם עד סופו ואור זה תחילת כוונתו ולא הי' רק על עת שיתבררו העולמות ויתעלו הנצוצות הקדושות ותבדל הקדושה ויפלו הקליפה וזהו שרמזו חכמז"ל שראה במעשה דור המבול ודור הפלגה שצפה אשר לא יהי' ברור העולמות עד שיתעלו הנצוצות שנפלו ע"י דור המבול ודור הפלגה אשר נציצות ההם מפוזרות בכל דור ודור ע"כ נגנז האור ההיא היא אורו של מלך המשיח שכן הי' תחלת כוונת הבריאה שבימות המשיח יהי' ברר העולמות ולא הי' בזה שנוי רצון כלל רק שלא נתקיימו המחשבה וכוונת הבריאה עד ביאת גואלנו ב"ב.
ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור ראוי לשים לב בכל מקראות הללו שבמעשה בראשית שאצל בריאת האור נאמר ויהי אור ולא נאמר ויהי כן ובמעשה יום שני שהיא הבדלת המים נאמר ויהי כן וכן במעשה יום שלישי אצל הקוות המים נאמר ויהי כן וכן אצל תדשא הארץ דשא. ובמעשה יום רביעי שהוא בריאת המאורות נאמר ויאמר אלקי' יהי מאורות כו' עד להאיר על הארץ ויהי כן. ואח"ז נאמר ועש אלהי' את שני המאורות הגדולים כו' ויש לדקדק בזה שהרי כבר נאמר ויהי כן שכבר נבראו המאורות ומה זה שנאמר אח"כ ויעש אלהים את שני המאורות. גם למה לא נאמר ויהי כן אחר גמר הענין של עשיית המאורות. ובמעשה יום חמישי גבי ישרצו המים כו' לא נאמר ויהי כן. וכן אחר ויעש אלקי' את התניני' הגדולים לא נאמר ויהי כן. ובמעשה יום ששי אצל בריאת האדם נאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו לא נאמר ויהי כן. רק אח"כ נאמר ויאמר אלקי' הנה נתתי לכם כו' עד לכם יהי' לאכלה נאמר ויהי כן. וכל זה צריך התבוננו' וביאור עוד יש לדקדק בדברי האגדה שמביא רש"י ז"ל על פסוק וירא אלקי' את האור ויבדל ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו והבדיל לצדיקים לעתיד לבא מנ"ל לרש"י הלא אמרו חכמז"ל שכל מעשה בראשית נבראו ביום א' וגם המאורו' פי' רש"י שנבראו ביום א' רק שנתלו ברקיע ביום ד'. א"כ מנין שזה האור שנברא ביום א' אור אחר הוא ונגנז שמא הוא אותן המאורות שנתלו ברקיע ביום רביעי. ויראה כי הנה השי"ת ברא כל העולמות לכבודו שיעבדוהו זרע ישראל עם קרובו. אמנם למען יהי' בחירה ורצון ברא השי"ת העולמות מוטבעים כל אחד על טבעם שאין אחד משנה את טבעו ואין השמש עולה במערב לעולם. וכן כל הטבעים אינם משנים את תפקידם. שאם היו משנים טבעם לפעמים לא הי' מקום לטעות. והיו כל בני אדם רואין שאין הבירה מתנהגת בלא מנהיג ולא הי' בחירה ורצון. לכן ברא השי"ת הכל על דרך הטבע למען יהי' מקום לטעות בכדי שיהי' בחירה ורצון. אמנם אעפ"כ נתן השי"ת לאדם מקום להתבונן בו שגם הטבע יש לה מנהיג ובידו לשנותה לאשר יחפוץ. ואחד מהבחינות בזה הוא אור הראשון של ששת ימי בראשית שאמרו חכמז"ל שאדם צופה בה מסוף עולם עד סופו וכשראה השי"ת שאין העולם כדאי להשתמש בו הבדילו וגנזו לצדיקים לעתיד לבא. ואמרו צדיקי הדור שהאור נגנז בהתורה והצדיקים המזככים את עצמם ולומדין התורה לשמה. הם מוצאין אור הזה. ועי"ז הם יודעין העתידות שיהי' אח"כ. וזהו שגנזי לצדיקים לעתיד לבא. פי' שיהיו יודעין עי"ז העתיד לבא. ודבר זה לא נשאר על דרך הטבע. כי אדם אחד רואה ע"י אור זה ושאר אנשים אינם רואים. ואם הי' הדבר נשאר בטבעו היו הכל שווין בו. כאשר עינינו רואים שהארץ הוטבעה בטבע שתהי' מוציאה דשאים ע"י מאמר השם תדשא ארץ ועדיין הדבר מתנהג כן. שבכל מקום שיקובץ מעט עפר אפילו בכלי היא מוציאה דשאים. ובשאר נבראים נמצאים אשר לא נשארו בטבעם שנבראו כגון מים בתחלת הבריאה הוציאו דגים ושרץ המים ע"י מאמרו ית"ש ישרצו המים ואעפ"כ לא נשאר זה שיהי' דבר זה מתמיד בטבעו לעולם. שבאם הי' דבר זה נשאר על הטבע הי' מחויב שבאם ישים האדם מים בכלי ראוי שיתהוו בתוכם דגים כדרך שהארץ מוציאה דשאים לעולם גם אנו רואים הרבה יאורים קטנים שיש בהם דגים מרובים והרבה נהרות גדולות שאין בהם. וטעם הענין הוא שיהי' האדם מכיר עי"ז השגחת פרטיות של הבורא ית"ש. וכאשר השי"ת חפץ במעשי האדם החפץ במצות הוא מזמין לפניו שיתהוו דגים בהנהר ושיובלו אליו לכבוד שבת. ובזה נבוא אל הביאור על נכון בעו"ה שכל דבר שנשאר על טבעיו ובקיומו נאמר בו ויהי כן שהוא לשון הוי' וקיום. ע"כ ביום א' אצל בריאות האור לא נאמר ויהי כן כי לא נשאר בטבעו כמו שאמרנו כי אחד מביט בו כאשר הי' בתחלת הבריאה ושאר אנשים אינם משיגים אותו. אכן הבדלת המים ומקוות המים וכן מה שהארץ מוציאה דשאים נשאר לעולם ע"כ נאמר בהם ויהי כן וגם גבי מאורות נאמר ויהי כן שזה נשאר בטבעו שהחמה לעולם זורחת במזרח ואינה משנה לעולם מאשר נבראה. אמנם אח"כ נאמר ויעש אלקי' את שני מאורות הגדולים שרומזים על החמה והלבנה העליונים כנודע והם אינם מתנהגים ע"פ הטבע לכן לא נאמר בהם ויהי כן כי ע"י מעשה בני אדם ורב השתדלותם במצות ומעשים טובים הם מתעלים כנודע וכן בהשרצת נפש חי' במים לא נאמר ויהי כן כמו שאמרנו שלא נשאר בטבעו. וגם בבריאת התנינים לא נאמר ויהי כן כי לא נשארו שניהם בקיומם כמאמר חכמז"ל שמלח הקב"ה את הנקבה לצדיקים לע"ל ובבריאת אדם שנאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו לא נאמר ויהי כן כי האדם ג"כ לא נשאר על טבעו שהדבר מסור ביד האדם להרע או להטיב שאם יזכך את חומרו ומקדש את עצמו ע"י התורה והמצות יהי' בצלם ובדמות. ואם לא יוכשר במעשיו ח"ו אזי מותר האדם מן הבהמה אין. משא"כ אצל הנה נתתי לכם את כל עשב נאמר ויהי כן מפני שדבר זה מוטבע לעולם שאי אפשר לאדם שיתקיים בלי אכילה. ומזה מצאו חכמז"ל בעלי האגדה להוכיח שנגנז אור הראשון מחמת שלא נאמר בו ויהי כן ומתורץ הכל היטב בעז"ה.
ויאמר אלקי' יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים ויעש אלקי' את הרקיע כו' ויאמר אלקם יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. ראוי לשום לב מפני מה המים אינם בחשבון הנבראים שלא נאמר בהם לא לשון בריאה או יצירה או עשיה. ונראה בזה דהנה עיקר הבריאה היתה כדי שידעו הכל מאלקותו ית"ש ויכירו כח מלכותו. והנה באורייתא ברא קב"ה עלמא ותורה דאצילות אין בה השגה ועלי' נאמר ואהי' אצלו אמון וכו' שהיתה אלפים שנה קודם שנברא העולם ותורה דבריאה גם היא נקראת פנימיות התורה ותורה דיצירה הוא עולם המלאכים והיא ג"כ גבוה ובעולם העשי' היא פשטית התורה לכן ניתן לנו פשטית התורה והפנימיות היא מכוסה ממנו שאם לא הי' מכוסה ממנו פנימיות התורה היינו פוגמים ח"ו בפנימיות כדורות הראשונים שהיו יודעים פנימיות התורה והיו פוגמים הרבה לכן לא ניתן לנו רק פשטיות התורה. וע"י שנלמוד פשטות התורה ונפלפל בה ונשמור אותה נזכה להשיג הפנימיות והנה עיקר עבדות ה' היא להשיג אלקותו ית"ש ולהדבק בא"ס ב"ה וזאת היא גבוה מעל גבוה ולאו כל אדם זוכה לזה ובאיזה דרך ישכון האור לבא להשגה זאת לזה תקנו לנו חז"ל שיקרא אדם ק"ש שחרית וערבית שיקרא שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד על כוונה זו שימלך לקב"ה למעלה ולמטה וד' רוחות העולם וכשיאמר פסוק זה בבוקר ובערב בכוונה זו ובהשתוקקת גדול עד כלות הנפש אליו ית"ש יוכל להיות דבוק בו ית"ש כל היום וכל הלילה אך מי שעדיין לא תיקן מדותיו כראוי ולא שבר תאוות הגשמיות לא יוכל לקרוא פסוק זה ולומר אחד על הכוונה זו ברור וצלול כי מחשבות זרות עדיין שולטין בו ומבלבלין אותו וכפי מה שמזדכך עצמו כן הוא ממלך אותו ית"ש בשעת אמירת שמע ישראל. ועצה היעוצה לזה שיוכל לומר אחד שלא יבלבלו אותו המחשבות זרות כ"כ היא שילמוד הרבה קודם התפלה משניות גמרא וזוהר על כוונה זו שע"י לימודו יוכל לומר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד כדת וכנכון ואם ילמוד על כוונה זו בודאי יזכה להמלך להקב"ה על כל העולמות עליונים ותחתונים. ולזה צריך זריזות גדול שילמוד הרבה ולא יעבור ח"ו זמן התפלה וידוע שהתורה נקראת מים ומאלה הדברים נבוא לבאר הכתובים ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים פירש שהתורה נקראת מים ולכן אינה בחשבון הבריאה הנבראים כי התורה קדמה אלפים שנה לעולם רק זאת היתה אמירה צורך גבוה יהי רקיע בתוך המים ר"ל שיהי' ווילון פרוסה בין פנימיות התורה לפשטות התורה פירוש שפנימיות התורה תהי' מכוסה שלא ידע כל אחד מפנימיות התורה כדי שלא יפגומו ח"ו כדורות הראשונים ויעש אלהים את הרקיע ר"ל ע"י מאמרו של מלך יתכסה פנימיות התורה וראתה חכמתו ית"ש ליתן עצה אל האדם אשר ירצה לזכות אל פנימיות התורה על זה כתיב ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ר"ל שילמוד פשטיות התורה שהיא תחת השמים ר"ל עולם העשי' ובכוונה עצומה ועל ידי זה יבוא למדריגה שיוכל לקבל עליו עול מלכות שמים ולהמלך את הקדוש ב"ה בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם בשעת ק"ש בתיבת אחד ועי"ז יזכה לפנימיות התורה ואמר עוד הכתוב ותראה היבשה ר"ל ע"י אמירת אחד יוכל כל אדם להבין בעצמו אם הוא יבש חלילה או יש בו לחלוחית קדושה כי כפי הזדככות כן יזכהו לקבל ע"ע עול מלכות שמים בשעת ק"ש והבן.
ויאמר אלקי' תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע. עץ פרי עושה פרי וכו' פי' רש"י תדשא הארץ דשא. תתמלא הארץ ותתכסה לבוש עשבים יש לדקדק לפי פרש"י הי' לו לומר תדשא הארץ עשבים. שמלת תדשא הוא לשון לבישת הארץ עשבים. שמלת תדשא הוא לשון לבישת הארץ עשבים. וא"כ טוב יותר לומר תדשא הארץ עשבים ומה הוא דשא. גם יש לדקדק. מה הוא לשון מזריע זרע. גם על כפל הלשק עץ פרי עישה פרי. ונראה בזה. דהנה כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות צמצום אלקותו ית"ש מעילה לעלול ונשתלשלו העולמות ואור א"ס ב"ה מתנוצץ לכל העולמות מעולם הגבוה לעולם השפל הגשמי אך בעולמות העליונים מרגישין אור אלקותו וית"ש. ובעולמות התחתונים היא בהעלם ואין שום נברא בעולם שאין אור א"ס ב"ה מתנוצץ בו ואפי' בדומים ועשבים והנה עינינו רואות שאפילו הדומים עולים מן הארץ מפני שהם משתוקקין לחזור להעלות לשרשן כדאיתא באור החיים על פסוק ויכולו השמים והארץ וכל צבאם שכל צבא מעלה ומטה כולן משתוקקין לאור אלקותו ית"ש ותיבת ויכולו הוא מלשון כלתה נפשי וכן איתא באר"י ז"ל כשהצמחין עולין מן הארץ אז הוא זמן עליות העולמות. ואיתא בגמרא אין לך עשב מלמטה שאין לו מלאך מלמעלה המכה אותו ואומר לו גדל. ולכאורה ענין הכאה זו אינו מובן ולהבין זאת נראה כי הקב"ה ברא כל העולמות ע"י כ"ב אותיות התורה ונקודות וטעמי התורה ע"י צרופי שמות ששם הוי' ב"ה מצטרף עם כל אות ואות בפנים ואחור ועם הנקודות. וא"כ אין שום דבר בעולם שלא יהי' לו חלק באיזה אות מאותיות התורה או באיזה נקודה. ואות ההוא או הנקודה ההוא יש לו חלק בשם הוי' ב"ה לכן משתוקקין כל הצמחין והאילנות להעלות לשרשן. ואיתא בכתבי האר"י ז"ל שצרופי האותיות נקראת הכאה שע"י שמכה אות באות ומצטרף אות לאות הוא בחינת הכאה. וזהו פי' אין לך עשב מלמטה שאין לו מלאך מלמעלה המכה אותו ואומר לו גדל ר"ל שאין לך שום עשב שאין לו צירוף וע"י זה יש לו חלק בשם הוי' ב"ה וע"י הצריף ההוא הוא משתוקק לעלות לשרשו. וע"י מה הן מתעוררין לעלות לשרשן הוא ע"י הצדיק שלומד תורה לשמה ליחד קודשא ב"ה ושכינתי' ומדבק עצמו באותיות התורה ובצרופי שמות ומיחד ומדבק ומקשר עצמו באין סוף ברוך הוא עי"ז היא נותן חיות והתעוררת לכל הנבראים כולם לדוממים ולצומחים ולחיים ולמדברים שישתוקקו כולם לעלית לשרשן כי לכולם יש חלק באותיות התורה ובצרופי שמות. ועל ידי שהצדיק מעורר המ"ן מתתא לעילא הוא מדבק עצמו באבות הקדושים וממשיך החסד הגדול על כנסת ישראל וכן מפורש על פסוק וכל שיח השדה טרם יצמח כו' ואדם אין כו' ופי' רש"י וכשבא אדם כו' והתפלל עליהם יצמחו נמצא למידן שהכל תלוי בתפלת הצדיק וכל שכן על ידי היחודים והנה שם של ע"ב יוצא מהפסוקים ויסע ויבא ויט כדאיתא בזוה"ק פ' בשלח ואיתא שם ויסע זה אברהם ויבא זה יצחק ויט זה יעקב ר"ל שהאבות הקדושים הנה שרשן משם ודשא הוא ג"כ יחוד מלשון דש כידוע למביני דעת ומזה נביא וביאור ויאמר אלקי' תדשא ארץ דשא ור"ל שהצדיק והי' מיחד העולמות התחתונים עם עולים העליונים. ויעירר מיין נוקבין ויגרום שכל הברואים כולן ישתוקקו להעלות לשרשן היינו ע"י התעוררותו של הצדק יתייחדו העולמית ותתכסה הארץ עשבים וע"ז מרמז לשון דשא עשב ר"ל עי"ז היא מדבק את עצמו לאבות הקדושים וממשיך החסד הגדול על הכנ"י ולזה מרמז תיבת עשב ע"ב ש' ר"ל שממשיך החסד שהוא שם של ע"ב והשי"ן רומזי' לאבות הקדושים ששרשם משם כמאמר הזוה"ק הנ"ל וזהו עשב מזריע זרע ר"ל זאת נעשה ע"י שהצדיק מזריע ומעורר מ"נ מתתא לעילא ועוד כנגד זה מים דכורין מעילא לתתא היינו השפעות טובות עץ פרי עושה פרי ר"ל הצדיק שהוא נקרא עץ פרי עושה פרי שממשיך רחמים וחסדים גדולים על הכנסת ישראל אמן.
ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חי' ועוף יעופף כו' ויברא אלקים את התנינים הגדולים ואת כל נפש החי' הרומשת וכו' והנה אמרו חכז"ל שזה לויתן ובת זוגו וצינן את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים מפני שראה הקב"ה שאין העולם מתקיים אם יפרו וירבו ולפי פשוטו קשה הלא הקב"ה יודע ומביט עד סוף כל הדורות ואיך שייך בו שתחלה בראם שנים ואח"כ צינן והרג וא"כ נמצא חלילה חסרון בידיעתו ית"ש אמנם יראה לרמוז בזה מהות עסק תורתינו הקדושה כי הנה העבדות העיקרי היא עסק התורה לשמה והיא יותר קשה על האדם לקיים מכל עשיות המצות כי ביותר יעמוד היצר לבל יתן מקום לעסוק בתורה לשמה וגדול כח עסק התורה לשמה עד שאמרו חז"ל שיונתן בן עוזיאל בשעה שעסק בתורה כל עוף הפורח עליו נשרף ויראה לרמוז באגדה זו שעוף רומז על המלאכים משרתי מעלה שהם נקראים מעופפי' כמו שכתוב בדניאל והאיש גבריאל כו' מועף ביעף וביאור הדבר שהוסיף כח בלמודו בתורה עד שהמלאכים נעשו ונתעלו בבחינת שרפים. אמנם עסק התורה לשמה באם הי' האדם משיג בעולם הזה תכלית העסק התורה לשמה והי' מיחד עצמו בלמודו עם הנשמות שבג"ע ששם היא תכלית העיקרי אז לא הי' ביכולת להשאר בעולם הזה מגודל עריבות ומתיקות השגת האור ההוא ע"כ נקצב העסק התורה לשמה שלא להשיגה על תכליתה בעולם הזה וכל העסק שלא לשמה יש בה בחינות הרבה וח"ו באם הי' האדם שם תכלית עיקר עסקיו רק שלא לשמה לבד בלי תערובות מחשבה טובה ג"כ לא הי' העולם מתקיים וע"כ ניתן ג"כ גבול שלא יהי יכולת באדם להפריד עצמו ח"ו לעסוק רק שלא לשמה ואת זה לעומת זה עשה אלקים טוב בתכליתו ורע בתכליתו ואולם צינן מעט התלהבות עסק התורה לשמה בכדי שיוכלו העוסקים להתקיים בעולם גם תשש כח הרע לבל ישלוט על האדם לעסוק שלא לשמה בתכליתו וזה מאמר הכתוב ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חי' התורה נקראת מים כענין שנאמר הוי כל צמא לכו למים וביאור הדברים שהתורה תפרה ותרבה חיות האדם וזהו נפש חי' ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים רומז שעסק תורתו והבל פיו תעופף על כל העולם ותעלה לרקיע ועוף הוא כנוי לתורה כמו שאמרו חכמז"ל בברכות אין עוף אלא תורה שנאמר והתעיף כו' גם ירמוז על המלאכים כו' והאיש גבריאל וכו' יעופף על הארץ לשמוע תורתך כענין שאמרו בחגיגה שהיו מלאכי השרת מתקבצין לשמוע ויברא אלקים את התנינים הגדולים ואת כל נפש החי' הרומשת אשר שרצו המים למיניהם כי יש לרמוז בזה כי התנינים הוא מלשון תנינא לשון לימוד ור"ל שברא עניני הלימוד ונכתוב בלשון רבים כי שני דרכים הם האחד דרך חיים והטוב שהיא עסק התורה לשמה ודרך הב' הלמוד שלא לשמה ח"ו הרע בתכליתו ושניהם הלומדין הם יכולים להיות גדולים בתורה בערכם אכן זה פנה לימין לעסוק בתורה לשמה ולחזות בנועם ה' וזה פנה לשמאל לבחור בדרך הרע לשום כל מגמתו לבקש השררה והממון ועשה תורתו קרדום לחפור בה את הכל עשה זה לעומת זה וזה רמזו חכמז"ל באמרם שצינן את הזכר רומז שהלומד בתורה לשמה והוא בבחינת דכורא צינן אותו מעט לבל יתבטל ממציאתו לגודל נעימות עסק התורה לשמה ולא יהיה באפשרי שיתקיים בעולם והרג את הנקבה פי' לימוד שלא לשמה שהיא בחינת נוקבא הרגה והתש כחה לבל יחרבו העולם ע"י העסק התורה שלא לשמה וזו מה שסיים הכתוב ואת כל נפש החי' וכו' למיניהם פי' שהקטנים בערכם מהלומדים הם ג"כ למיניהם יש לומד מעט לשמה ויש הרבה הכל לפי בחינתו ומדריגתו שהרבה פנים לתורה לשמה והרבה אופנים נקראים שלא לשמה ואשרי מי שבוחר בטוב יזכה לחזות בנועם ה'.
ויברא אלקי' את האדם בצלמו בצלם אלקי' עשה אותו וכו' בפירש"י ז"ל בדפוס העשוי לו שהכל נברא במאמר והוא נברא בידים שנאמר ותשת עלי כפיך נעשה כחותם וכו'. וכן הוא אומר תתהפך כחומר חותם הנה פרושו סתום וחתום בלתי מובן ונראה שבא לרמז ונקדים מאמר הכתוב וידעו כי ערומים הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות הנה הכתיב זה צריך ג"כ הבנה ורש"י פי' בדבר שקלקלו בו נתקנו ועדיין קשה למ"ד עץ שאכל אדה"ר חטה היתה א"כ מדוע בחרו בעלה תאנה גם מה הועילו בחגורת לבד שאף שחגרו א"ע בחגורות אעפ"כ נשארי ערומי' ונראה לפרש ונקדים ג"כ פי' רש"י בראשית אמר ר' יצחק לא הי' צריך להתחיל כו' ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו וזה ג"כ צריך ביאור והנראה בזה ע"פ מה שאמרנו כמה פעמים שהשי"ת ברא עולמו לעובדו להללו ולשבחו כמאמר חכז"ל בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית שישראל היו עיקר שעשועי השם שצפה שהם יקבלו התורה הקדושה ושיקיימו אותה ויקבלו עליהם עול מלכותו ואמר בתיקונים באורייתא ברא קב"ה עלמא ופורשו שעם אותיות התורה נבראו כל העולמי' כמאמר חכמז"ל ואהי' אצלו אמון אני הייתי כלי אומנתו של קב"ה שהבריאה היתה ע"י כ"ב אתוון דאורייתא ואמרו בזה"ק שכמה רבי רבבות עולמות תלוין בקוץ התחתון של הה' וק"ו בכל הה' ומכ"ש בכל האותיות וצרופיהם ברל"א שערים וישראל שמקיימין את התורה בדחילו ורחימו ומקבלין עליהם עול מלכותו ית"ש הן מקיימין את כל העולמות ועיקר קבלת עול מלכותו ית"ש הוא ע"י מה שאנו אומרי' פעמים בכל יום שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ושלשה שמות הללו ה' אלהינו ה' נקראין יד ימין ר"ל הי"ד אותיות שבהם וחלופו האותיות הללו היינו האותיות שאחרי אותיות הללו הנכתבים בצד החצון של המזוזה הם נקראין יד שמאל ושניהם הם כ"ח אתוון וכנגד זה הם כ"ב אותיות התורה וחמשה אותיות מנצפך שהם בין הכל כ"ז ועם הכולל הם כ"ח כי כל האותיות נתגלגלו ויצאו משם הוי' ב"ה כידוע ולכן האותיות שבפסוק ראשון של התורה הם ג"כ כ"ח לרמוז שע"י הכ"ז אותיות ועם הכולל העולה כ"ח בהם נברא העולם וישראל שמקיימין הכ"ז אותיות ע"י שמקיימין את התורה הם מקיימין את כל העולמות וזהו מאמר רבי יצחק מה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו רומז על הכ"ח אותיות של התרין ידין והכ"ז אותיות של אלפא ביתא ושעם הכולל עולה כ"ח שע"י אותיות הללו נבראו וניצרו כל המעשים וכל העולמות הגיד לשון המשכה כמו נגיד ונפיק ר"ל שהמשיכם לעמו והם מקיימים אותם ועי"כ מתבטלין מעליהם כל המקטריגי' הנוגעים בנחלה אשר הנחיל לעמו והנה אמרו חכמז"ל על פסוק עוטה אור כשלמה שנתעטף הקב"ה באור וברא את העולם ורמזו בזה כי הש"י צמצום אורו שיהי' מקום לעמידת העולמות והצמצום הראשון הי' בשם אהי' ומלואיו שהם נקראים לבושיו ית"ש שמצמצמים אורו יתברך שיהי' מקום פנוי לבנין העולמות ואח"כ המשיך לתוכן שמות הוי' ששם הוי' הוא שם העצם כידוע מכתבי האר"י ז"ל והשמות ההוי' הם פנימיות העולמות ומאירין דרך המקיפין והשלשה מלואי שם אהי' שהם קס"א קנ"א קמ"ג עולין כמנין חותם עם הכולל שהם חותמו יתברך כידוע ושמותיו יתברך שהם אהי' הוי' אדני הם הצלם אלקי והצדק ע"י שהוא מזכך א"ע וקדושתו הוא ממשיך עליו קדושות השלשה שמות הללו שהם הצלם אלהים אמנם אדם אין צדיק בארץ כו' ושמעתי מאדמו"ר הרב הקדוש מוהר"יי מלובלין זצלה"ה שאמר שבדורות הללו אין צדיק שלא יהי' בבחינת בעל תשובה שכל אחד צריך לתקן איזה פגם גם אמר הוא ז"ל שלכן השם אהי' היא שם של עולם התשובה שלשון אהי' פרושו שמכאן ואילך אהי' עובד ה' והנה ידוע מפסוק ויפח באפיו נשמת חיים שבתחלת בריאת האדם ויצירתו ברחם ניתן בו נפש החיוני שהוא הדם המקיימת הגוף ומחי' אותו ואח"כ כאשר האדם מגביר שכלו על החומר היא זוכה לנפש השכלות ואח"כ כשאדם מזכך עצמו יותר והיא זוכה לבחינות רוח אז הוא מזוכך ויש יכולת בידו לדבר דברים ברורים בכל לב לפני השם כמו שתרגם אונקלוס ויהי האדם לנפש חי' והוה באדם לרוח ממללא שרומז שממלל אמריו לפני השם ברורים מכל סיג ומחשבה זרה וטרם שזוכה אדם לבחינת רוח עדיין אין תפלתו זכה וברורה ולנשמה אין האדם יכול להמשיך רק בעת דביקתו בשבת או בחול בעת התפלה או בעת התבודדות בינו לבין קונו וכאשר האדם זוכה לנפש ריח נשמה אז הוא ממשיך עליו ג"כ שמות המקיפים שהם מגינים עליו מכל המקטרגים והוא חוסה בצלם שהשם קס"א הוא במנין צלם עם הכולל והשם קנ"א ג"כ עולה צל אל וכן מלוי שם קמ"ג עולה בצל והכל הוא ע"י עסק התורה וקיום המצות וזה מאמר הכתוב וידעי כי ערומים הם ר"ל שהם ערומים מחמת שנתערטלו מהמצוה שהיתה בידם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורת ר"ל ויתפרו עילה כמנין תשב פי' שע"י תשובתם העלו עליהם תאנה רומז לג' שמות הללו קס"א קנ"א קמ"ג שעם הכולל עולה תאנה שהקיפו עצמן וחסו בצל מלואי שמות אהי' ויעשו להם חגרת חגרת בגי' תורה שקבלו על עצמן מכאן ואילך שיקיימו התורה והנה האדם הוא עולם קטן ודוגמת כללות כל העולמות אמנם בבריאות העולמות צמצום השי"ת אלקותו תחילה בשמות אהי' שיהיה מקום לעמידת העולמות ואח"כ המשיך לתוכן שמות הפנימי' שהם שמות הוי' ובאדם הוא להיפך שתחלה ממשיך האדם עליו פנימיות שהם נפש רוח נשמה ואח"כ ממשיך עליו השלשה מלוי שם אהי' שהם עולים בגי' חותם וזהו רומז רש"י שהכל נברא במאמר והוא נברא בידים שכל עילם ועולם נברא באות אחת או בנקודה אחת והאדם שהוא כולל מכל העולמות נברא בידים רומז לכ"ח אתוון שהם נקראים ידים והם כמנין כ"ז אותיות שבאלפא ביתא ועם הכולל הם כ"ח שהאדם שהוא עולם קטן וכלול מכל העולמות היתה בריאתו שנאמר ותשת עלי כפיך נעשה כחותם רומז לשלשה מלואי שם אהי' שהם עולים חותם וכן הוא אומר תתהפך כחומר חותם רומז שבאדם הוא בהיפך מבריאות העולמות שהגם שהוא עולם קטן שבבריאת עילמות הי' החותם תחלה שתחילה נתהווה הצמצום ע"י מלואי שם אהי' שהוא חותם כנזכר ונרמז על פסוק עוטה אור כשלמה ואח"כ נמשך לתוכן פנימיות ההוויות שהם נשמית העולמות ובאדם הוא להיפך שבתחילה צריך להמשיך על עצמן בחינות נפש רוח ונשמה ואח"כ הוא זוכה לבחינת המקיפים וזהו תתהפך כחומר חותם. ודו"ק:
ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם רש"י ויברא אלקים את האדם בצלמו בדפוס העשוי לו שהכל נברא במאמר והוא נברא בידים שנאמר ותשת עלי כפיך נעשה כחותם כו' וכן הוא אומר תתהפך כחומר חותם. בצלם אלקים ברא אותו פירוש לך שאותו צלם המתוקן לו צלם דיוקן יוצרו הוא. זכר ונקבה ברא אותם ולהלן הוא אומר ויקח אחת מצלעותיו וגו' מדרש אגדה שבראו שני פרצופין בבריאה ראשונה ואח"כ חלקו דברי רש"י סתומין והם בלתי מובנים א' שאמר שהכל נברא במאמר והוא נברא בידים מה משמיענו בזה ומה איכפת לנו אם נברא במאמר או בידים. וכבר תרצנו זאת בעז"ה בדרוש הקודם לזה. אולם באנו כאן לחזור עליו בשביל דבר מה שנתחדש בהרחב הביאור בעז"ה. ובשביל שאר הדקדוקים שיתורצו בעז"ה. ב' שאמר אותו צלם המתוקן לו דמות דיוקן יוצרו הוא איך יעלה על הדעת להדמות הצורה ליוצרה אשר עצמותו ית"ש לית מחשבה תפיסה בי' כלל ואין להעריך אליו שום דמות כמאמר הכתוב ואל מי תדמיון אל. גם לשון המתוקן לו אינו מובן שהוא לשון עתיד שמתוקן עבורו ליתן לו והי' לו לומר שנברא בו. ונראה לרמז דהנה כשאמר משה לפני ה' הנה אנכי בא אל בני ישראל כו' ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם וגו' ויאמר אלהים אהי' אשר אהי' וגו' ויאמר כה תאמר אל בני ישראל אהיה שלחני אליכם. מצינו ששם ראשון שנגלה בו הקב"ה לגאול את ישראל נגלה בשם אהי' ונזכר שם ג' פעמים אהי'. והענין הוא כך דהנה עצמותו ית"ש לית מחשבה תפיסה בי' כלל וכשעלה במחשבתו ית"ש לברוא את העולם הי' עיקר כוונת הבריאה שיכירו מלכותו ית"ש לכן העולם המחשבה הוא שם אהי' שכן עלה במחשבה לפניו אברא את העולם ואהי' מלך עליהם. וצימצום אלהותו וברא את העולמות ע"י כ"ב אותיות התורה ואין לך דבר בעולם שאין לו חלק ואחיזה באיזה אות מאותיות התורה. ואדם נברא בכח המדבר ובו כלולים כל הכ"ב אותיות שהוא מדבר אותם בפיו ויש לאדם ה' מוצאות הפה והן כנגד מנצפך. לכן נקרא האדם עולם קטן שהוא כלול מכל אותיות התורה שנבראו בהם כל העולמות. והנה אהי' במלוי יודין בגי' צלם ואהי' עם כל המלואים בגי' חותם וכוונת בריאת האדם הי' למען יעבוד את השי"ת וישתוקק בלבו אליו ובכל יום ויום יקבל על עצמו לאמר מעתה אהי' עובד ה' באמת ומאז בעת הבריאה ניתן בו כח ההוא שאם ישתוקק אליו ית"ש באמת ויתחרט על מה שפגם ויקבל על עצמו לאמר מעתה אהי' עובד ה' באמת יוכל להמשיך עליו אור קדושת עולם המחשבה שהוא שם אהי' עם כל המלואים וזהו החותם של הו"ר שע"י שישראל עושים תשובה וכל אחד מתחרט על מה שפגם וצועק בלב נשבר ובתשובה עצומה וגומר בלבו מעתה אהי' עובד ית"ש באמת. בזה אנו ממשיכין השם אהי' עם כל המלואין שהוא בגי' חותם והוא מקיף אותנו וסוכך עלינו לבל יגע בנו שום מגע נכרי. וזה שנתגלה הקב"ה לגאול את ישראל נתגלה בשם אהי' שזה הוא שם הראשון שעלה לפניו ית"ש כשעלה במחשבה לפניו לברוא את העולמות ונזכר שם ג' פעמים אהי' כנגד ג' שמות אהי' עם המלוחין ומזה נבא לבאר בעז"ה. ויברא אלהים את האדם בצלמו פי' רש"י ז"ל בדפוס העשוי לו שהכל נברא במאמר והוא נברא בידים ור"ל כל העולמות נברא כל אחד במאמר אחד ר"ל באות אחד מאותיות התורה. והוא נברא בידים פי' שאותיות של השמות ה' אלקינו ה' הם י"ד אותיות ואותיות שאחרי אותיות השלשה שמות המכונים ליד שמאל כמו שבארנו בדרוש הקודם הם ג"כ י"ד אותיות ושניהם הם כ"ח ובאדם כלולים הכ"ב אותיות היינו שמדבר בפיו ומוציאם בה' מוצאות הפה שהם כנגד אותיות מנצפך כו' ועם הכולל הם ג"כ כ"ח וזהו והוא נברא בידים שכלולים בו הכ"ז אותיות ועם הכולל הן כ"ח כדי שיקבל ע"ע עול מלכותו ית"ש. וזהו כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים ור"ל שהודיע להם כח אלקותו ית"ש כנאמר למעלה ה' אלקינו ה' וכו' כדי שיעבדוהו וילמדו תורתו ואותיות התורה הם ג"כ כ"ח כו' ועי"ז יתן להם כל השפעות טובות. ואמר עוד נעשה כחותם וכו'. וכן הוא אומר תתהפך כחומר חותם. כלומר בעת הבריאה ניתן בו כח מהשם אהי' עם המלואין שעולה בגי' חותם כמו שאמרנו למעלה שבריאת האדם הי' בשביל שירבה בעבודתו ית"ש ובכל יום ויום יקבל על עצמו עול מלכותו ויתחרט על מה שפגם ויגמור בלבו לאמר מעתה אהי' עובד את ה' באמת. ועי"ז יוכל להמשיך השמות אהי' עם המלואין שהם בגי' חותם לבל יגע בנו שום מגע נכרי שנקבל אנחנו כל ההשפעות טובות. וזהו נעשה כחותם שנעשה על מנת שיעלה מ"נ וימשיך ההשפעות מהמוחין שהן שמות אהי' עם כל המלואין והן בגי' חותם. בצלם אלקי' ברא אותו שאותו צלם המתוקן לו צלם דיוקן יוצרו הוא פי' ששם אהי' במלוי יודין בגי' צלם. והוא שם ראשון שעלה במחשבה לפניו כו' ואם האדם מזכך עצמו יוכל להמשיך ע"ע הצלם אלקי' כו'. ואתי שפיר המתוקן לו כי הגם שניתן בו מעת הבריאה מ"מ אינו זוכה בו עד שמזכך עצמו וזהו אותו צלם המתוקן לו היינו המתוקן עבורו אם יזכה להשיגו. צלם דיוקן יוצרו הוא ר"ל הוא השם אהי' שהוא השם ראשון של יוצרינו שהוא בגי' צלם כו' ואמר עוד זכר ונקבה ברא אותם מדרש אגדה שברא ברי' ראשונה שני פרצופין ואח"כ חלקו ור"ל שתחלת הבריאה הי' שיהי' בבחינת שני פרצופין זכר ונקבה היינו שיעלה מ"נ מתתא לעילא דרך כל העולמות עד המוחין וישפיע לכל העולמות וזהו בחינת זכר וגם יהי' בבחינת נוקבא שיקבל השפעות טובות מעילא לתתא. וזהו שאמרו במדרש רבה אנדרוגינוס בראו דהיינו כמו שאמרנו שיהי' בו בחינת דכר ונוקבא כו' רק אח"כ שפגם ניטל זאת ממנו וזהו ואח"כ חלקו יהי רצון שיתוקן הכל בב"א.
וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד וכו' ויכל אלקי' ביום השביעי מלאכתו וכו' ופי' רש"י בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש. הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה וכו' הנה עדיין אין זה מספיק שהרי אעפ"כ כלה מלאכתו בששי ולא בשביעי אף שהי' בצמצום ויראה ע"פ מאמר חז"ל שהשדים נבראו בע"ש בין השמשות ועדיין הי' צריך לברוא להם גופים וקידש היום ולא בראם. והנה אמרו חכז"ל על פסוק שלמעלה וירא אלהים כו' והנה טוב מאוד טוב זה יצ"ט מאוד זה יצה"ר. טוב זה החיים מאוד זה המות. ולבאר זאת נראה ע"פ מה דמרגלא אצלינו שהשי"ת ברא עולמו לכבודו ובשביל ישראל שנקראו ראשית שהם יקבלו עליהם עול מלכותו ולמען יהי' הבחירה והרצון כדי שיקבלו שכר על מעשיהם הטובים צמצום השי"ת אלקותו מעילה לעלול ומעולם לעולם ועשה מסכים ופרסה בין עולם לעולם שהם מצמצמי' אור אלקותו וקדושתו בצמצום אחר צמצום עד העולם הגשמי באופן שאין שום דבר נמצא אף בעולם העשי' ועולם הגשמי אשר אין מתנוצץ בו אור קדושתו כי בלעדי זה לא הי' להם שום קיום לזה מרמז הכתוב מלכותו מלכות כל עולמים והפסוק מלכותו בכל משלה והאדם המקבל עליו עול מלכותו ובא לדבק עצמו בשרשו צריך להסיר כל המסכים עד שישיג נועם אלקותו ב"ה אור העליון אור א"ס ב"ה והנה אצל מדת מלכות נאמר ורגלי' יורדות מות ר"ל שהיא המדרגה הקרובה אל מקום מדור החצונים אשר באם ח"ו הי' העולם מתגשם יותר לא הי' ביכולת האדם לשוב משם להדבק באור העליון מחמת עביות חומר הגשמיות אמנם הש"י ברוב רחמיו כי חפץ חסד הוא לבל ידח ממנו נידח אמר לעולמו די לבל יתגשם יותר כי ראה חכמתו ית"ש להגביל הגבול ולהתחים התחום אשר עי"ז יוכלו ברואיו להשיג אלקותו מחמת הצמצומים והשתלשלות העולמות וגם יוכלו להעלות הנצוצות והקדושות ואף מעולם הגשמי לרום המעלות ולזה לא נבראו גופים להשדים כי ראה חכמתו ית"ש לבל יתגשם העולם יותר והלא גם עתה נאמר ורגליה יורדות מות וד"ל. אשר ע"כ צריך כל אדם להיות זריז למהר ולשוב לתקן אשר עיות מחמת שנעלם ממנו עד היכן נתרחק מהקדושה פן ואולי יתגשם כ"כ אשר לא יוכל קום ועל זה רמזו חכמז"ל שקידש היום ולא נבראו הגופים של השדים. ר"ל שמחמת קדושת שבת כי הופיע ית"ש קדושתו על העולמות נתעלו ולא נתגשמו ע"כ לא נבראו להם הגופים וזהו פי' הפסוק ויכל אלקים ביום השביעי כו' ר"ל עם יום השביעי היינו קדושת שבת בזה כלה מלאכתו לבל יתגשם יותר וזה מרמז רש"י בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול אל הקודש ביאורו שצריך למהר ולשוב מאשר העוה ולהוסיף מחול אל הקודש מפני שאינו יודע עד היכן נתרחק ויצא מהקדושה לבל יתגשם הרבה ולא יוכל קום ח"ו אבל הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו בכחוט השערה ר"ל שתיחם העולם בצימצום רב כחוט השערה והוריד קדושת שבת לבל יתגשם יותר ועד היכן שגזרה חכמתו שיתגשם נתגשם לא הוצרך להוסיף ולא לגרוע ותיחם והגביל עד כחוט השערה ולזה רמזו חכמז"ל והנה טוב זה החיים מאוד זה המות ר"ל כי רגליה יורדות מות כנ"ל קרוב מאוד למקום מדור החצונים ע"כ הוריד השי"ת קדושת שבת לבל יתגשם עוד בכדי שיוכלו להשיב הכל לשרשו כי ישרים דרכי ה'.
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלקי' כו' יראה ליתי טעם על ה' זעירא של בהבראם גם על כפל השמות ה' אלהי' כי הנה ידוע מאמר חכמז"ל על פסוק כי ביה ה' צור עולמי' שהעולם הבא נברא ביו"ד ועוה"ז נברא בה'. אכן דרשו חכמז"ל בהבראם בה' בראם. ויראה שע"כ הה' היא קטנה שיראה האדם להקטין אצלו עניני העוה"ז והתענוגים ואולי מרמז ע"ז גם הזו"הק בהבראם באברהם כי כמו שאברהם מאס בתענוגי עוה"ז ושם לבו וחפצו רק להודיע אלקותו לכל באי עולם ולפרסם כי הוא לבדו ברא כל העולמות כמו כן יתנהגו כל באי עולם. ואולי לזה מרמז מלת אלה תולדות שכל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים. ר"ל שפוסל כל עניני עוה"ז שנבראו בששת ימי בראשית שלא לרדוף אחר התענוגים והבלי העולם רק להקטין הכל בעיניו כאשר הה' של בהבראם היא קטנה שבה נברא עוה"ז וע"כ באו כפל השמות ה' אלקי'. ר"ל מי שמתנהג כן ומקטין בעיניו עניני עוה"ז ורק בתורת ה' חפצו מהפך בזכותו מדת הדין למדת הרחמים וזה מרומז ביום עשות ה' אלקי' כו' שמשם אלקי' שהוא מרומז לדין עושה שם הוי' שהוא שם החסד והרחמים על הכנ"י א'.
באופן אחר נ"ל ליתן טעם על הה' זעירא ועל דרשת חכמז"ל בהבראם באברהם ע"פ המדרש אלה תולדות השמים והארץ. אלה פוסל הראשונים. ומה פסל תהו ובהו מלמד שברא הקב"ה עולמות ומחריבן דין הניין לי' ודין לא הניין לי'. והענין הוא כך כי כשנשתלשלו העולמות מעולם לעולם עד העוה"ז הגשמי נשכח מהם אלקותו ית"ש וסברו בעצמם שאין עליהם אדון ומושל וכל אחד אמר אנא אמלוך לכן נחרבו. והעיקר שצריך לידע שהוא ית"ש רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין ולהכניע מפניו כאברהם שאמר ואנכי עפר ואפר וע"י איש כזה מתקיים העולם בזכותו וזהו בהבראם באברהם שמחזיק עצמו במדת אברהם להיות עניו ונכנע מפניו ית"ש לא כדורות הראשוני' שכל אחד אמר אנא אמלוך וע"כ נחרבו וע"ז מרמז ג"כ הה' זעירא ר"ל שיחזיק כל אדם עצמו קטן ושפל לפני ית"ש ועי"ז יהי' קיום להעולם וק"ל.
ויצו ה' אלקי' על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל כו' עד ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה כו' לכאורה יקשה מאין בא הטעות לאדם הראשון יציר כפיו של קב"ה שיעבור על מצות השם בפרט שעדיין לא הי' בו היה"ר עד אחר אכילתו. והנראה ע"פ מאמר חכז"ל שהארץ שינתה מצות השם אשר צוה לה תדשא הארץ דשא כו' עץ פרי עושה כרי כו' והארץ לא עשתה כן רק ותוצא הארץ כו' ועץ עושה פרי והעץ עצמו אינו פרי נמצינו למדי' ששני מינים נמצאי' באלנות אחד שהעץ עצמו הוא פרי והב' שאין טעם בהעץ רק בהפרי והנה בג"ע אשר נטע ה' נאמר ויצמח ה' אלקים כו' כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל פי' שהיה העץ עצעו טוב למאכל ולכן באמור השם לאדם מעץ הדעת כו' לא תאכל דימה בנפשו שלא נצטוה רק שלא לאכול מהעץ עצמו אבל לא על הכרי ואף בהשאת הנחש לא נזכר רק לא תאכל מכל עץ הגן לכן טעה אדם ואכל מפריו כי דימה בנפשו שלא נצטוה על אכילת הפרי ונכון.
ויצו ה אלקי' כו' ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל כו' ויאמר הנחש כו' כי יודע אלקי' כו' והייתם כאלקי' יודעי טוב ורע כו' ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם כו' ואירא כי ערום אנכי כו'. יש לומר בזה דרך אסמכתא כי הנה האדם הבא לעבוד ה' צריך להזהר לבל יסתכל בחסרון חברו כלל ולא יחזיק עצמו לחכם להיות מבין על חברו ועל דרכו כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב. גם האדם המסתכל בחסרון חברו הוא מחמת גאותו שמחזיק עצמו לערך מה כי אם הי' נכנע ומכיר חסרונו ועיותו יחזיק לחברו טוב ממנו ולא יסתכל בחסרונו כלל רק מחמת שהוא בגדלות בעיני עצמו לכן לא ישרה בעיניו דברי ודרכי חברו וזה הי' מעלת יעקב אבינו ע"ה שהי' איש תם שלא הי' מחזיק עצמו לחכם להבחין בדרכי חברו. ויש לסמוך זאת על מאמר הכתוב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו מחמת שעי"ז יכנס בך היצה"ר וגאות וימלא לבך להבחין בדרכי חברך האם טוב אם רע מחמת שתחזיק עצמך לחכם וזה הי' פתוי הנחש והייתם כאלקי' יודעי טוב ורע שע"י אכילת העץ תתחכם שתדע להבחין דרכי זולתך אם טוב אם רע ותשיג השגה שאינך משיג עתה וזהו וידעו כי ערומי' הם לשון והנחש הי' ערום כי ע"י אכילת מהעץ נכנס בו היצה"ר וגאוה אשר עי"כ החזיקו עצמם לערומים וחכמים גדולים בעיני עצמם וזה ג"כ מאמר אדם ואירא כי עירום אנכי שאני מתירא מחמת שאני רואה עצמי שלבי מתנשא בי לאמר שאני ערום וחכם ובאתי לידי גאוה ונתירא מאד מזה וק"ל.
ויצר ה' וגו' כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו יש להבין בזה הרבה א' כבר עמד רש"י ז"ל שהמקרא מסורס והי' לו לומר וכל נפש חי' אשר יקרא לו האדם הוא שמו גם אמר כל חית השדה ולא אמר בהמה ולהלן אמר ויקרא אדם שמות לכל הבהמה גם מה שאמר לראות מה יקרא לו האדם למה לא קרא הקב"ה בעצמו גם מה לשון לראות הלא הכל גלוי לפניו וכבר ידע חכמת יציר ככיו אמנם ידוע כי להצומח קראו חכמים כח המגדל נפש הצומחת ובאמת אין זה נפש רוח חיים רק כח המגדל אכן הבעלי חיים יש להם נפש חי' שיש לו חיות לילך ולבקש טרפו ושאר פעולותיו. אמנם גם הנפש הזה לא משמים הוא ואינה מהעליונים והראי' על זה שהרי אמרו חז"ל שאדם נברא כלול מעליונים ותחתונים שלא יהי' קנאה במעשה בראשית שביום א' נבראו שמים וארץ בשני רקיע לעליונים בשלישי יבשה לתחתונים כו' בששי נברא אדם כליל מעליונים ותחתונים נראה מזה שנפשות הבעלי חיים אינם מהעליונים שא"כ הי' קנאה במ"ב והנה לכל נברא יש לו שורש למעלה והבעלי חיים שרשם הם חיות המרכבה וכל שמות הבעלי חיים כולם הם צרופי אותיות הקדושות והשם מורה על קדושת הדבר ההוא ששם שור משורש החיות שנקרא שור וכן כל השמות והצדיק האוכל לשובע נפשו הוא ממשיך תחלה חיות הדבר המאכל ההוא לתוכו מעילא לתתא ואח"כ מקשרו ומעלהו ע"י אכילתו או ע"י ראיות הדבר ההוא כי זה תכלית בריאת העולם להעלות כל הברואים ולקשרם בא"ס ב"ה. לכן אמרו חכמז"ל עם הארץ אסור לאכול בשר מפני שאינו יודע להמשיך החיות אל המאכל ולקשרו בא"ס וגם אמרו חכמי האמת כי הגם שהגוים אוכלים בהמות ושורים וכבשים אין אכילתם רק בשר הבהמיות שבו אמנם אינם אוכלים השור עצמו שהוא החיות הקדושה אשר בו מפני שאינם ממשיכין אותו וזה הי' הענין הבאת הבעלי חיים לאדם שהביאם כדי שימשיך עליהם את שורש חיותם וזה הי' ג"כ ענין הקרבנות שהכהן המשיך החיות אל הבהמה עד שיבא בקרבה קצת רצון שתרצה להעלות על המזבח ותבחר בזה דוגמת הדבר שמצינו באלי' שברח הפר אצלו גם במדרש ויקרא מצינו דוגמא לזה וזה שאמר הכתוב לראות מה יקרא לו האדם נפש חי' הוא שמו ביאורו שכל מה שקרא לו האדם זו היא נפש החיות של שורש שמו.