ויהי בשלח וכו' ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלקים פן ינחם העם וכו' ויסב וכו' ים סוף וחמושים וכו' כבר עמדו בזה הקדמונים מפני מה בתחילה נאמר העם סתם ואח"כ אמרו חמושים עלו בנ"י והי' לו לומר לשון אחד בשניהם גם יש להבין על אמרו ולא נחם אלקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא וכו' הלא מבואר דגבולי ארץ ישראל שארץ פלישתים בצפונה של ארץ ישראל וים סוף בדרומה וא"כ באם היו הולכין דרך ארץ פלישתים לא היו הולכין כלל לצד ים סוף והרי הקדוש ב"ה רצה להראותם קריעת ים סוף בכדי שיתפרסם יכלתו לכל העולם שיכירו כח גדולתו ואם היו הולכין דרך ארץ פלישתים לא היו באים לצד ים סוף ולא הי' מקום לקרוע הים מפניהם ומה צורך לטעם כי קרוב הוא אחרי שהש"י בלעדי זאת הוליכם דרך מדבר ים סוף כדי לקרוע הים שיתפרסם אלהותו בעולם גם אמרו פן ינחם העם בראותם מלחמה ופרש"י כגון מלחמת העמלקי וכו' הלא אם היו הולכין דרך ארץ פלישתים לא היו פוגעין כלל בגבול עמלק כי עמלק יושב בארץ הנגב והם היו הולכים לצד צפון והיו נכנסין לארץ ישראל בלי שום מלחמה מקודם והנראה לומר בכתובים הללו נרמז תוכחת מגולה לאנשים המקרבין את כל הבא לידם שמראין עצמן להם שהם חפיצים להיות מעובדי השם הגם שאין תוכם כברם מקרבין אותם ואומרין שבזה מתרבים כבוד שמים ובאמת טועין הם בזה שלא די שאינם עוזרים כלל בעבדות השם אלא שגם מבלבלים את העובדי השם אם הם עמם בצוותא חדא וכמה דברים מקולקלים מתנוצצים על ידם ומי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה אב החכמים ואב לנביאים שודאי כוונתו הי' להרבות כבוד שמים במה שקירב את הערב רב ואעפ"כ היו כספחת לישראל וגרמו להם כמה רעות כמובא בספרי קודש ועד עתה הם הגורמים אריכות הגלות וקושי השיעבוד והי' גלוי לפניו ית' שיגרמו לישראל כמה דברים מקולקלים ויבלבלו אותם מעבדות השם ולא רצה לומר בפי' למרע"ה שירחק אותם מפני שהבחירה נתונה ביד האדם ולאשר יחפוץ יטנה ואולי ישובו מדרכם אבל רצון השם לא הי' שיקרב אותם משה רבינו והנה אם בני ישראל לבדם היו יוצאים ממצרים ולא הי' נדבק בהם הע"ר היה הש"ית מוליכם מיד לארץ ישראל דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ושם תכלית העבודה ולא היו צריכים לניסי הים והמן ומתן תורה במדבר כי בית הבחירה הוא מעולה מכל המעלות כמו שחושב בעל האגדה האחרון אחרון חביב שהוא בנין בית הבחירה. אך שצפה הקב"ה שבאם יבואו תיכף לארץ ישראל והערב רב בתוכם יצמח לישראל כמה מכשולות רעות ח"ו לכן הקיפם דרך המדבר י"ס אולי בראותם שסגר עליהם המדבר ופרעה וחילו רודף אחריהם ברכבו ופרשיו וגם יראו מלחמת עמלק עי"ז יתנו לב לשוב ויתפרדו כל פועלי און וידוע מספרים שכל מקום שנאמר העם סתם פירושו הערב רב וזה ביאור הכתוב ולא נחם וכו' כי אמר אלהים פן ינחם העם פי' שמפני זה לא הוליכם דרך קרוב ד"א פלשתים מפני ששם לא יראו שום דבר המבהיל אותם שיתנו לב לשוב ולכן הסיבם פן ינחמו בעת שיראו מלחמה דהיינו מלחמת פרעה וגם מלחמת עמלק וישובו מצרים ויתפרדו מעל בני ישראל ושיעור הכתוב כן הוא שמפני זה לא הוליכם דרך פלשתים והסיבם דרך המדבר פן יועיל שינחמו העם ושבו וגמר הכתוב ואמר וחמושים עלו בנ"י מארץ מצרים פי' שלא כן בני ישראל הם היו מוכנים לעבודת בוראם והיו דבוקים בעולם התשובה וזהו וחמושים עלו בנ"י שהיו דבוקים בשער הנו"ן שהוא עולם התשובה ועשו תשובה באמת.
ויהי וכו' יש לרמוז עוד בפסוק זה בהקדם לדקדק עוד שבכל הפרשיות כולן קרא אותם הש"ית עמו שלח עמי ויעבדוני וכאן אמר בשלח פרעה את העם סתם גם יש לדקדק על אמרו וחמושים עלו בני ישראל מה משמיענו בזה ורש"י פי' אין חמושים אלא מזוינים וגם זה בלתי מובן למה הוצרכו לזיין ויראה ע"פ פשוטו כמו שאמרנו לעיל דהעם סתם פי' הערב רב שעלו אתם והם קשים לישראל כספחת ואינון ערבוביא בישא המסיתים והמדיחים את ישראל תמיד מעבדות ה' והם עשו עגל מסכה וכ"ז שיש עוד מהם בעולם הגאולה מתעכבת בעו"ה ואיתא בספרי קודש שאדם יכול להכיר אותם ומחויב לזרז עצמו נגדם לעשות עמהם מלחמה כדי שלא יגרר אחריהם חלילה והאמת שכוונת משרע"ה היתה לטובה ולש"ש אמנם הם לא עשו אלא לפנים מחמת יראה ופחד שנכל עליהם כשראו הגבורות והניסים ויראו לנפשם ונתגיירו אמנם הקב"ה הוא צופה ומביט וראה שהם ירצו להפריד עמו ישראל מאתו ית"ש ע"כ לא רצה להוליכם דרך ארץ פלשתים כי הקליפה של פלשתים קרובה היא לקליפת מצרים והיא קשה ואם הי' מוליך אותם דרך שם היו הערבובי' בישא מתגברין והיו מסיתים את ישראל חלילה מאחריו יתברך עד שלא יהי' באפשרי שיחזרו בתשובה ואם כשהוליכם דרך מדבר י"ס וראו קריעת הים וגודל הניסים שנעשו להם ואעפ"כ החטיאו את ישראל קל וחומר אם היה מוליך אותם דרך פלשתים שהקליפה קשה וקרובה לקליפת מצרים וח"ו שלא היתה תקומה לשונאיהם של ישראל ואף שהוליך הקב"ה אותם דרך המדבר י"ס מ"מ הוצרכו בני ישראל לזיין עצמן נגדם שלא ינצחו אותם וזה אמרו ויהי בשלח פרעה את העם היינו הע"ר שהם עם סתם שגם הם הלכו עם ישראל אז ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא פי' שטומאת ארץ פלשתים וקליפותיה קרוב לארץ מצרים כי אמר וכו' בראותם מלחמה ושבו מצרים פי' כשיראו מלחמת היצר של ארץ פלשתים ינחמו הם ג"כ ויסורו מאחרי ה' ויסיתו וידיחו את ישראל לשוב מצרים (שיחזרו לקליפת מצרים וטומאתם) ומה אם כשהקיפן דרך עקלתון וראו הניסים של קריעת י"ס אמרו נתנה ראש מכ"ש באם היו הולכין דרך ארץ פלשתים ששם התגברות הקליפיות מכ"ש שהערבובי' בישא היו מחטיאים אותם לזה הסיבן דרך מדבר י"ס ואעפ"כ וחמושים עלו בנ"י שהיו מזיינים עצמן לנגד הערב רב שלא לגרור אחריהם ובמ"ר איתא וחמושים אחד מחמשים עלו ויש לרמוז בו שבפסוק שמע ישראל יש בו כ"ה תיבות ואנו קוראים אותו פעמים בכל יום הרי חמשים אותיות וזהו אחד מחמשים עלו רומז לתיבת אחד שבפסוק שמע ישראל שפעמים בכל יום עולה לחמישים אותיות ורומז שהיו מזיינין עצמן לנגד הע"ר במה שהיו מקבלין עליהם עול מלכות שמים פעמים בכל יום.
וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש וכו' יש לרמוז בזה כי הנה המצות מכונים בשם יום ועבירות מכונים בשם לילה ומלמד אותנו הכתוב שאם אדם עושה מצוה לא יחזיק טובה לעצמו שעשה אותה כראוי וכנכון אע"פ שעשה אותה בחשק גדול ובלבת אש היראה והאהבה אעפ"כ יחזיק בעצמו שעדיין לא עשאה בשלימות ואינה מאירה כ"כ ולהיפך כשעשה עבירה קלה תהי' בעיניו כחמורה וכאילו עשאה בחימום אש היצר ובחשק גדול ועי"ז יוסיף אומץ להתחזק א"ע בעשיית המצות לעשות אותם בחשקות יותר לש"ש ובלי שום פני' ויברח מן העבירה ויבער בו אש הקנאה לנקום בעצמו ע"י שיעשה תשובה על חטאיו באמת כי החטא יגדל בעיניו ואיש אשר אלה לו הוא ההולך בדרכי ה' ומתקן מעשיו כראוי וזהו יש לסמוך בפסוק וה' הולך לפניהם פי' העובדי השם אשר שמים ה' לנגד עיניהם תמיד יומם בעמוד ענן פי' שהמצות שעושין שהם בחי' יום הם מחזיקין בעיניהם שעדיין יש בהם חשכות כענן מחמת שמוצאין תמיד חסרון בעבודתם ולילה בעמוד אש פי' שעל העבירות שעשה להם בחי' לילה הוא מלא אש נקם עצור בעצמותיו ומתחזק לעשות תשובה כאילו עשאה בחימום אש היצר הגם שהיא עבירה קטנה מחזיק עצמו לגדולה וזהו ללכת יומם ולילה שעי"ז הוא מתקן מעשיו שמתחזק בעשיית המצות ועושה תשובה על העבירות.
ויחזק ה' את לב פרעה וכו' ובני ישראל יוצאים ביד רמה הנה תיבת ביד רמה בלתי מובן שמשמע שיצאו בגאות ובקומה זקופה ח"ו אמנם יראה שרומז בזה מה שאמרו בזוהר הקדוש וז"ל ת"ח כד נפקו ישראל ממצרים רוחיהון הוי תביר בגווייהו והוי שמעת אינון תושבחן ולא יכלי למחדי ובשעתה דכולהו אוכלסין ורתיכין נפקו בשכינתא כולהו ארימו תושבחן ושירין קמי' קב"ה ואתער הקב"ה רוחיהון דישראל וכו' וקל תושבחן דהוי שמעין הוו חדאן וניחין ברוחיהון כו' וזה רומז כאן ובני ישראל יוצאים ביד רמה רמ"ה נוטריקון רנת מלאכי השרת דהיינו שע"י רנת מלאכי השרת והשיר שאמרו עי"ז היתה יציאתם בשמחה.
ופרעה הקריב וישאו בנ"י את עיניהם והנה כו' ויאמר משה אל העם כו' הנה י"ל מהו לשון וישאו בנ"י את עיניהם שמשמעותו שהסתכלו לפניהם והאיך ראו שמצרים נוסע אחריהם הל"ל ויביטו בנ"י אחריהם והנה כו' ב' אמרו והנה מצרים נוסע אחריהם ויראו מילת אחריהם מיותר ומשמעותו מורה שעיקר היראה היה להיותם אחריהם והלא אילו היה באים נגדם והים אחריהם יותר היה להם לירא ג' מלת התיצבו נראה כמיותר ועוד יש לדקדק בפסוק ויאמר ה' אל משה מה תצעק כו' היכן מצאנו שהתפלל משה אז או שיאמר לישראל שיצעקו הם אדרבה אמר להם התיצבו כו' ובז"הק על פסוק מה תצעק אלי וז"ל לאו עי"דן צלותא הוא והוא תמוה ונקדים לבאר הפסוקים של ויסע מלאך וגו' ויבא בין מחנה וגו' ויט משה את וגו' הנה איתא שבג' פסוקים אלו משולב שם של ע"ב ובו יצאו ישראל ממצרים ובזו"הק כתיב השמות של ויסע כסדרן והשמות של ויבא למפרע ושל ויט כסדרן גם אי' במד' ויסע זה אברהם ויבא זה יצחק ויט זה יעקב וצריך להבין הדברי' עוד אי' במדרש בזכות אברהם נקרע הים לישראל וכן בזכות יצחק וכן בזכות יעקב ויש לפרש כל זה הנה אברהם נקרא איש חסד שהיה ממשיך חסדי' על כל העולם ובפרט על כנסת ישראל והחסדים הם ה' הויו"ת של רחמים שעולה מספרם ק"ל ויצחק הוא בחי' יראה לידע דאית דין ואית דיין וצריכים אנו להמתיק הגבורות בשורשן שלא יצאו כלל על כנ"י ויעקב הוא הבריח התיכון שהוא רחמים והוא ממתיק הדיני' בשורשן וממשיך רחמים על כנ"י והנה אי' מים זה אברהם שמים רומז לחסד שכמו שטבע של מים לילך ממעלה למטה כסדר בהתפשטות גדול כן מהצורך שיתמשכו החסדים על כנ"י מעילא לתתא בלי עיכוב והנה שורש התיבה של ויסע אינו כ"א "סע כי הב' אותיות ראשוני' שהם וי"ו ויו"ד הם פעולה וזה פי' ויסע זה אברהם שהיה ממשיך על כנ"י ה"ה הויות של רחמים שהם בגימ' ק"ל כמנין "סע וע"כ השמות של פסוק זה הם כסדרן בהתפשטות כמו מים שרומז לחסד ואש רומז לגבורו' מדת יצחק שכמו שטבע של אש לעלות למעלה כן צריך להעלות הגבורי' ולהמתיקן בשרשן שלא יצאו כלל לכן השמות של ויבא הם למפרע באותיות "תשרק שרומז לגבורות כידוע וצריך להעלותן ולהמתיקן בשרשן ויט זה יעקב בריח התיכון והוא הממשיך רחמים על כנ"י וממתיק הדיני' בשרשן והיא ג"כ התפשטות לכן השמות של ויט ג"כ כסדרן והנה כתיב ויבן ה' אלהי' את הצלע ודרשו חז"ל ולמד שבראו הקב"ה ד"ו פרצופי' ואח"כ נסרו והנה כוונת הנסירה אשר אנו משימים כל מגמת פנינו כל ימים נוראי' שיהיה הזווג פא"פ ובכתבי האר"י ז"ל אי' שבאם חלילה היתה הבריאה תיכף פא"פ לא היה תקומה ח"ו וטעמו אי' ג"כ שם רק בהעלם וצריכי' אנו לבאר הטעם כי בכל העולמות כלם יש פנימיות וחיצוני' רק שהחיצוניות שבעולם העליון הוא פנימיות בעולם שלמטה הימנו וכן מעולם לעולם עד סוף כל העולמות ומעשה צדיקים יוכיחו כמו שעינינו רואות שאכילתם ושתייתם ודבורם הגשמי' מכווני' בהם יותר ממה שאנו מכווני' בתורתינו ובתפלתינו והנה בהפנימיו' ממש א"א שיהי' שם אחיזת החיציני' רק בהחיצוני' העולמות שם הוא אחיזת החיצונים גם זאת אנו רואים לכשיתראו שני אוהבים יחד לשמח הם יושבים פא"פ מפני שהשמחה הוא מהצורה דהיינו מהפנימיות ששורה על הפנים והצורה שהוא צלם אלקים ששם מצח ועינים ודיקנא ודומיהם ע"כ בלתי אפשרי שתהי' שם אחיזת החיצונים כ"כ אכן באחוריים כמעט שאין שם אפי' חיתוך אברים ויכולין החיצונים להאחז חלילה ולזאת באם היתה הבריאה תיכף פא"פ והי' שם אחוריים אז הי' אחיזת החיצונים גדול מאוד עד שלא היתה תקומה חלולה ע"כ נבראו דו פרצופים ואחור באחור שלא יהיה אחוריים ולא תהיה אחיזה להחיצונים וע"ז אנו מצפים שיהיה בירור העולמות כשיהיה רצון מלפניו יתברך ואז יתבטלו החיצונים (כמאמר הכתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ) ויהיה הזיוג פא"פ והנה במצרים היה אחיזה להחיצונים כ"כ עד שהיה בלתי אפשרי לצאת מהגלות ושיזכו לקריעת י"ס רק שהקב"ה ברוב חסדיו עשה למענו והופיע להם פנימיות אלהותו ממש מעתיקא קדישא אשר שם אין אפילו בחי' דו"נ והשפיע פנימיות אלהותו גם בהאחוריים וממילא נתבטל אחיזת החיצונים גם מהאחוריים ונבקע להם הים ומעתה נבוא לביאור הפסוקים וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם היינו שראו שיש אחיזת חיצונים באחורים וזהו לשון אחריהם ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' וכו' ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו הוא מלשון עמידה ואין עמידה אלא תפילה והנה שירות ותשבחות נקרא תפילת מיושב ותפילת בלחש הוא תפילת מעומד והוא שנתן להם עצה שיתפללו תפילת מעומד שהוא יחוד שעומד לפני ה' והוא בעולם המחשבה שאין בו אמורה כלל וזהו פי' ואתם תחרישון שתהיו בעת התפילה בעולם שאין בו אמירה והיה משה סבור שע"י תפילה ויחוד זה יבקע הים וזהו פי' ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי לאו עידן צלותא כלומר שביחוד זה לא יתבטל אחיזת החיצונים אלא בעתיקא תלי' שיתגלה העתיקא דהיינו הפנימיות ממש וממילא יתבטלו אחיזת החיצונים מכל וכל וזהו ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם כלומר שהאיר הקב"ה פנימיות אלהותו ית"ש אף באחוריים וזהו ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם וזהו ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל שנתבטל אחיזת החיצונים ע"י מה שפירש הכתוב ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה כלומר שהופיע הקב"ה בהירות אלהותו אפילו בחשכות החיצונים ויולך ה את הים ברוח קדים ברוח קדמונו של עולם עזה כל הלילה עזה רומז אל בהורות הגדול שהופיע בכל חשכות של החיצונים ונתבטל אחיזתן ועי"ז וישם את הים לחרבה וכו'.
ע"י ופרעה הקריב כו' ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו וכו' ויאמר משה אל העם אל תיראו כו' ה' ילחם לכם ואתם תחרישון יש לדקדק הדקדוק שכל המפרשים קדמונים ואחרונים מדקדקים מאי היה היראה שיראו בני ישראל בראותם המצרים רודפים אחריהם הלא הקב"ה הודיע אותם מקודם שיהיה כן שירדפו אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו כו' אמאי נפל עליהם יראה זו שיצעקו לה' ב' יש לדקדק שמאחר שנראה מפסוק שצעקו אל ה' שתפסו אומנות אבותם מה זה ויאמרו אל משה המבלי אין קברים כו' שנראה כמו תערומות על משה ולא מצינו שנענשו על זה ג' מה זה לשון המבלי אין כו' היה לו לומר הלא יש קברים כו' מה זה לשון המבלי אין ד' מה שאמר להם ואתם תחרישון למה ישתקו בעשות להם נס גדול כזה ונראה לפרש עפ"י פשוטו דהנה ידוע מכל ספרי קודש שאין לאדם לירא משום דבר רק מפני ה' בורא כל העולמים וממילא כשהאדם ירא מה' אינו מיתרא משום דבר המפחיד כי כל מיני יראות הנמצאים בעולם המה כדי לעורר עצמו ליראת השם הרוממות וממילא כשיש לאדם יראה רוממות מה' ית' אינו מפחד משום דבר בעולם כי א"א לשום דבר המפחיד לשלוט באדם הירא מהשם ית וגם זאת ידוע מי שיש לו תמיד מורא שמים עליו ממשיך על עצמו קדושת אלהותו ית' ובא לדביקות גדול בהשם ית' שכמעט בטל מן המציאות ואינו רואה ואינו שומע שום דבר מפחיד בעולם כי הוא דבוק באין דהיינו בא"ס ב"ה הנקרא בזוה"ק מדת אין ומשם ממשיך קדושה גדולה עליו והיינו מאי"ן יבא עזרי כמבואר בתיקונים זוהר הקדוש ע"ש ועתה נבוא אל ביאור הכתובים הנ"ל דהנה ידוע כשישראל יצאו ממצרים באו לדביקות גדול בהשם ית' כמו שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי אלי דייקא ר"ל שבאו לדביקות גדול בהשם ית ממש וזה הי' כל מגמתם בהוצאת מצרים שיהיו דביקים בהשם וממילא לא יהיה להם שום יראה חיצוניות לפחד משום דבר אבל כשבאו ליראה חיצוניות אזי ראו שאינם דביקים במדת אין עדיין. וזהו פי' הפסוק ופרעה הקריב כו' ויראו מאד שנפל עליהם פחד מצרים אז הבינו שעדיין אינם דביקים בהשם כראוי כי שבאם היו דביקים ממש בהשם לא נפל עליהם שום יראה חיצוניות וכשראו שהם יראים ממצרים אזי צעקו לה' ע"ז דהיינו שעשו תשובה על זה שיש להם יראה חיצוניות ועדיין לא באו למדת אין כנ"ל וזהו שאמרו למשה המבלי אין כו' ר"ל שעדיין לא באנו למדת אין להיות דבוקים בהשם ממש במדת אין למה יצאנו ממצרים טוב הי' להם קברים במצרים יותר משיהי' במדבר בלא דביקו' גדול כזה ע"כ אמ' להם משה התיצבו כו' ה' ילחם לכם ואתם תחרישון ר"ל שתבואו למדת אין דהיינו לדביקות גדול שיהיה כמעט ביטול מציאות מחמת התגלות אלהותו ית"ש שכמעט לא יהיה בכם כח הדיבור מחמת דביקות גדול וזהו ואתם תחרישון ודו"ק.
וישאו בני ישראל את עיניהם כו' וייראו מאד ויצעקו כו' ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' כו' יש להבין מה היתה יראתם הלא ידעו מזה שירדפו מצרים אחריהם ושינצלו מהם ולזה ציום שישובו ויחנו לפני פי החירות אמנם יש לומר בזה כי הנה עינינו רואות בעת אשר יהיה איש ישראלי בצרה שלא תבוא אז יקבל עליו עול מלכות שמים ויאמר שמע ישראל ודבר זה נהוג בין כללות עמינו וכל מנהגן של ישראל תורה הוא ומן הצורך לתת לב מאיזה שורש נסתעף זה והנראה לומר בזה בשום לב עוד על עיקר מצות שמע שמצותה לאמרה במסירת נפש ואם ענין המסירת נפש הוא רק להיות נכון לקדש שמו יתברך בעת אשר יבוא לידי נסיון הנה קשה הלא מצות שמע הוא מצוה תמידית וא"כ כשהיו ישראל שרויין על אדמתם ולא היתה שום אומה ולשון שולטת בהם בהם ומי יכריחם להפר בריתם ח"ו ובמה קיימו אז מצות המסירת נפש אמנם עיקר ענין המסירת נפש הוא בעת אשר יקבל עליו האדם עול מ"ש באהבה רבה ותשוקה גדולה והוא מדבק מחשבתו באור א"ס ב"ה ומרוב עוז אהבתו ודביקתו באור העליון וירא המנוחה כי טוב נכספה וכלתה נפשו שתשאר דבוקה באורו יתברך ותשתוקק לשוב אל אדוני' מרוב נעימות ועריבות אהבת הש"ית והנה האיש אשר אלה לו וזאת עבודתו אינו צריך לבוא לידי נסיון אחרי אשר מחשבתו דבוקה ונפשו תתעדן באורו ית"ש וגם בלי הנסיון יערב לו שישאר דבוק בא"ס ב"ה וימסור נר"נ שלו עד כי קשה אצלו פרידתו יקל בעיניו פרידת העולם השפל והנה זאת היא כללות כוונות בני ישראל באמרם שמע ישראל בעת אשר יצר להם ח"ו כי כל מאורעות האדם המה נסיונות מאתו יתברך האם יוכל לקבל עליו הנסיון מחמת אשר הוא עובד ה' וע"כ נכון שיאמר שמע ישראל ויכוין באם הש"ית מנסה אותו האוכל לקבל עבודתו הנני נכון לקבל אלהותו מרוב אהבה ולהשאר דבוק באור העליון וזה פירוש תפילתינו בשבת בתפילת מנחה ועל מנוחתם יקדישו את שמך כלומר בעת מנוחתם יקדישו שמך ומרוב כל לא מתוך צער ח"ו כי העבודה אשר היא מתוך הצער הוא עבודת היראה ועדיין אינה עבודה תמה כי העיקר העבדו' הוא מאהבה וזהו כוונת הפסוק וישאו כו' ויראו מאד שבאו למדריגות יראת ה' ויצעקו בני ישראל אל ה' שהתפללו מתוך היראה ובתפילה כזו עדיין יכולה מדת הדין ח"ו לשלוט מפני שהיא ממדת גבורה ויאמר משה אל העם אל תיראו שלא תתפללו מתוך היראה התיצבו וראו כו' שתהיו במדריגת המלאכים שהם נקראים נצבים שתעבדו את הש"ית מאהבה כמו המלאכים ועי"ז וראו את ישועת ה' כי מאחר שתקבלו עליכם עול מלכותו יתברך ותמסרו נפשיכם מגודל האהבה כנ"ל לא יהיה צריך לנסות אתכם ותושעו במהרה.
ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו כו' ואיתא בזוהר הקדוש מה תצעק אלי לאו עידן צלותא הוא אלי דייקא בעתיקא תלי' ומאמר זה הוא סתום ונקדים הפסוק ה' ילחם לכם ואתם תחרישון מלת ואתם תחרישון אין לו פי' ואגב נבאר גם הפסוק ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים כו' והענין הוא דעיקר עבדות השם היא לעשות כל הענינים בהתלהבות גדול ובתשוקה גדולה שישתוקק להתדבק באורות העליונים כאשה שמשתוקקת לבעלה בזה הוא מעלה מ"ן ומיחד העולמות מתתא לעילא ומתגלה כנגדן מ"ד וממשיך השפעות טובות ורחמים פשוטים על הכנ"י והנה אדם אשר עבודתו על דרך זה ומתדבק עצמו בהעולמות העליונים יוכל להרגיש בעצמו הערות מהעולמות העליונים ובימות החול לא ירגיש זאת כי אם רגע חדא בעת עמדו בתפילה ובשבת שהיחוד נעשה מני' ובי' ואז הוא עליות העולמות יוכל להרגיש זאת כל יום השבת. והנה אם ח"ו כשמעשה התחתונים אינם בקו היושר והקב"ה רוצה להיטיב עם עמו ישראל לעשות להם ניסים ונפלאות הוא מעורר היחוד מני' ובי' כדי שיתגלה מ"ד ופועל ניסים ונפלאות לישראל. והנה ע"י אתערותא דלתתא הוא מעלה המ"ן עד המלכות ומלכות מעלה המ"ן לעולם שלמעלה הימנו וכן מעולם לעולם עד בינה ומבינה למעלה אין בכח שום האדם להעלות מ"נ ושם צריך להיות היחוד מני' ובי' ר"ל שבינה תעלה מ"נ לעולם שלמעלה ממנו וכן מעולם לעולם עד העתיקא ונתגלו המ"ד ועי"ז נפעל ניסים ונפלאות לישראל ולעורר סוד העתיקא אי אפשר ע"י האדם רק נתעורר היחוד הזה מני' ובי' כנ"ל והנה מצינו שלחם נקרא אשה כמאמר הכתוב לחם אשה ריח ניחוח והנה בשעת קריעת ים סוף הי' קיטרוג על ישראל כמו שאיתא בגמרא שאמר מד"הד לפני הקב"ה הללו עובדי ע"ז כו' והוצרך להתעורר סוד עתיקא כדי שימתקו הגבורות בשרשן ויושפע עליהם חסדים גדולים ורחמים פשוטים שיקרע הים לפניהם וכשראו בני ישראל שהים סגור בפניהם ופרעה רודף אחריהם תפסו אומנות אבותם ויצעקו אל ה' אך ע"י תפילתם לא הי' באפשרי שיקרע הים לפניהם לפי שע"י אתערותא דלתתא אין מתעלין המ"נ אלא עד בינה כנ"ל והן הוצרכו שיתעורר עליהם רחמים מעולם העליון ובינה תעלה מ"נ לעולם היותר גבוה ממנו כו' עד עתיקא והוצרך הקב"ה לעשות היחוד מני' ובי' כנ"ל וזהו פי' הפסוק מה תצעק אלי לאו עידן צלותא הוא ר"ל עתה אין העת להתפלל כי לא יופעלו ע"י התפילה שיקרע להם הים כי ע"י אתערותא דלתתא לא יעלו המ"נ אלא עד בינה והן צריכים ליחוד גבוה אשר אין כח ביד האדם לעורר יחוד זה וצריך אני לעורר היחוד מני' ובי' וזהו אלי דייקא כלומר יחוד זה תלוי' בי בעתיקא תליא ר"ל שכינה תעלה מ"נ לעולם שלמעלה ממנו וכן מעולם לעולם עד העתיקא ומשם נתגלו מ"ד וע"י יחוד זה יקרע הים לפניהם וזאת אי אפשר ע"י אדם רק מני' ובי' כנ"ל וזהו שאמר משה לישראל ה' ילחם לכם ואתם תחרישון ר"ל לחם הוא בחי' נוקבא כנ"ל ור"ל הוא יעשה היחוד מני' ובי' ואתם תחרישון כלומר תחרישון מלהתפלל כי לא תפעלו בתפילתכם וזהו ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים פי' כשבאו ישראל אל מדבר סין כתיב וילונו כל עדת בני ישראל והיו מתרעמין על משה על שהוציאם ממצרים כמאמר הכתוב בשבתינו על סיר הבשר כו' והיו בבחי' קטנה ולא היה יכולת בידם להעלות מ"נ והוצרך הקב"ה לעשות היחוד מני' ובי' כדי שירד המן לישראל שהיה מעולם גבוה שהוא מאכל המלאכים וזהו הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ר"ל שיעשה היחוד מני' ובי' בלא אתערותא דלתתא כדי שירד המן לישראל.
ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו. יש לרמוז בזה כי הנה ידוע בספרי קודש כי פסוק שמע ישראל ובשכמל"ו הוא היחוד העליון ובפסוק שמע יש בו כ"ה אותיות ובשכמל"ו יש בו כ"ד אותיות ועולים שניהם מ"ט כנגד מ"ט שערי בינה שניתנו למשה רבינו ע"ה והגם שאמרו בגמרא שלא אמר משה רבינו ע"ה בשכמל"ו הוא רק שלא נכתב בתורתינו הקדושה אכן בע"פ אמרו ג"כ ונמסר לו בתורה שבע"פ והנה כבר הקדמנו שע"י שישראל מיחדין הש"ית באהבה גדולה הם נושעים עי"ז מכל צריהם. אמנם מדריגת משה רבינו עלתה על כולם וזה שציוה לו הש"ית הרם את מטך מלשון הרימותי את ידי אל ה' לשון תפילה את מטך הם המ"ט אותיות הק"ש שאתה צריך ליחד השם ונטה את ידך על הים ים עולה חמישים וזהו ובקעהו שתבקע הים ויהיה ב' פעמים כ"ה כנגד פסוק שמע של שחרית ופסוק של ערבית וזהו ויבואו בני ישראל בתוך הים שיבואו בין השני הק"ש ועי"ז ינצלו שק"ש תגין עליהם.
ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם. ויבוא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה. ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים ואיתא בזו"הק שבג' פסוקים אלו נרמזים הע"ב שמות והוא סוד קריעת י"ס וראוי לשים לב אם בפסוקים אלו נרמזים הע"ב שמות אשר ע"י שמות הקדושים האלו נקרע הים לפני בני ישראל מסתמא גם פירוש הפסוקים אלו מורים על סוד קריעת י"ם וצריכים אנו להבין איך יתפרשו פסוקים אלו על סוד קריעת י"ס גם קשה שאיתא בזו"הק ש"ג פסוקים אלו "ויסע "ויבא "ויט ויסע זה אברהם ויבא זה יצחק ויט זה יעקב קשה הלא יעקב הוא הבריח התיכון בין יצחק לאברהם וא"כ היה לו להיות הפסוק ויט באמצע שהוא רומז ליעקב והוא הבריח התיכון גם לתרץ קושית הזו"הק מפני מה הפסוק ויט הוא כולו ביושר הלא יעקב הוא ממוזג מדו"ר והיה לו להיות חציו ביושר וחציו הפוך ונקדים הפסוק כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ודרשו חז"ל עתידין הצדיקים להיות מחיצתן לפנים ממה' והם ישאלו אותם מהיפעל אל כו' ולהבין הענין דהנה המאציל צימצם אלהותו יתברך וברא העולמות כמו שהארכנו בזה בכמה מקומות והובא בספרים ואיתא בכתבי האר"י ז"ל במשנת חסידים דעולם הכסא שהוא עולם הבריאה ועולם המלאכים שהוא עולם היצירה ועולם העשי' יש בהן תערובת טוב ורע דהיינו בעולם העשי' הפסולת רבה על האוכל וקדושה שבו הוא בהעלם ובעולם היצירה יש ג"כ תערובת טו"ר רק לא כבעולם העשי' ובעולם הבריאה הפסולת שבו היא מעט מזעיר עכ"ד והנה בכל העולמות "ביע יונקים החיצונים מהקדושה כענין חשמל נוגה ואם מעשה התחתונים ח"ו הן שלא בכשרון הן נותנים ח"ו כח לסט"א שיונקים מהקדושה ועושים מסך ומבדיל ח"ו ומקטריגים על ישראל וצריך האדם להגביר כח הקדושה ע"י כשרון מעשיו כ"כ עד שבכל העולמות "בי"ע יתפרדו אחיזת החיצונים לבל ינקו מהקדושה ומעלה הניצוצין הקדושין מבין הקליפות. ואז אין השטן ואין פגע רע לקטרג והצדיקים ע"י יחודים הן ממשיכים אור א"ס ב"ה על כל העולמות ואחיזת החיצונים נתבטל ואין להם כח להניק מהקדושה וזהו מלאים זיו ומפיקים נוגה נאה זיום בכל העולם שמחים בצאתם וששים בבואם עושים באימה רצון קונם ר"ל הצדיקים ע"י יחודם הן ממשיכין אור א"ס בה' על כל העולמות ונתמלאין מזיו אור אלהותו ית"ב ומפיקים נוגה ר"ל שמוציאין הנוגה לבל תניק מהקדושה ומפיקים הוא מלשון ויפק רצון מה' והן מעלין ניצוצין הקדושים וזהו שמחים בצאתם ר"ל שהניצוצים הקדושים שמחים בצאתם מתוך עומק הקליפות וששים בבואם ר"ל שששים בבואם אל הקדושה ואז עושים באימה רצון קונם ואיש אשר כזה שמזדכך עצמו מכל וכל ע"י כשרון מעשיו ומפריד החיצונים מהקדושה בכל העולמות "ביע הוא מתעלה ומתדבק בא"ס ב"ה נמצא הוא לפנים ממלאכי השרת וזהו שאיתא בכל ספרי הקודש ובגמ' שהצדיקי' גדולים ממה' מפני שהם דבוקים בא"ס בה' וזהו פי' הגמרא עתידין הצדיקים להיות מחיצתן לפנים ממה' לפי שמזדככים את עצמם ומגבורים כח הקדושה ומפרידין אחיזת החיצונים מהקדושה בכל העולמות "ביע הן מתדבקים באור א"ס בה' והנה כבר הארכתי בזה בכתבים שלי על פסוק וזכרתי את בריתי יעקב מפני מה נזכר יעקב תחילה ותוכן הדברים שם כי בעת התגברות הדינין ח"ו צריכים לעלות הגבורות לשרשן למקורם העליון ושם ישראל עלה במחשבה תחילה ונכלול הגבורות בהחסדים ונעשה כולו רחמים ובר"ה שאז אין כ"כ התגברות הדינין רק שהוא עת המשפט די אם הם כסדרן אברהם יצחק יעקב נכלל ג"כ יצחק באברהם ויעקב ונעשה כולו חסד כולו רחמים והיינו טעמי דשופר שאנו מכוונים תש"ת אברהם יצחק יעקב והנה בקריעת י"ס היה קיטרוג על ישראל כנודע מפני שהיה אחיזת החיצונים כמאמרינו לעיל הופיע הקב"ה אור בהירות אלהותו בסוד הע"ב שמות סוד העתיקא ונתבטלו אחיזת החיצונים ונמתקו הגבורות בשרשן ויצחק נכלל באברהם ויעקב ונעשה כולו חסד כולו רחמים ועי"ז נקרע הים לפני ישראל לכן הג' כתובים אלו "ויסע "ויבא "ויט שבהם רמוזים הע"ב שמות שהוא סוד קריעת ים סוף שנתגלה סוד העתיקא ונתבטלו אחיזת החיצונים ויצחק נכלל באברהם ויעקב לכן מרמזים הג' כתובים אלו ג"כ על אברהם יצחק יעקב ולכן כתיב ויט לבסוף שמרמז על יעקב לפי שנכלול יצחק באברהם ויעקב נמצא יעקב בשמאל ואתי ג"כ שפיר שהפסוק ויט הוא כולל ביושר שנכללו הגבורות תחת החסדים ונעשה כולו חסד כולו רחמים ונפעל ניסים ונפלאות לישראל שנקרע הים לפניהם ודברים אלו נרמזים ג"כ בפי' הפסוקים ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל ויעמוד מאחריהם ר"ל שהשכינה הקדושה נקראת מלאך אלהים כידוע למביני דעת והוא עולם הכסא ובשעת קריעת י"ס נתגלה סוד העתיקא והקב"ה העלה את בני ישראל למעלה מכל העולמות ונתדבקו בא"ס ב"ה כדי שיתבטל אחיזת החיצונים ולא יחול עליהם שום קטרוג וזהו ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל ר"ל אותו המלאך ההולך תמיד לפני מחנה ישראל וזהו השכינה ויעמוד מאחריהם ר"ל שישראל נתדבקו בא"ס ב"ה והיו למעלה מכל העולמות ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם ר"ל עמוד הענן רומז לעולם היצירה ששם עדיין מעונן כי שם אין הבהירות מאיר כ"כ שיש שם תערובת טו"ר וזהו ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם שישראל היו למעלה מכל העולמות ויהי הענן והחשך למצרים ר"ל שנתבטלו אחיזת החיצונים מהקדושה ונשארו בחושך ונפלו לעומקא דתה"ר ויאיר את הלילה לישראל שנתעורר אליהם סוד העתיקא ולא קרב זא"ז כל הלילה ר"ל שלא קרב הסט"א להקדושה להניק ממנה ח"ו שיכולו לקטרג על ישראל ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים ר"ל ברוח קדמונו של עולם ושם ישראל עלה במחשבה עזה הוא התורה שנקראת עוז והה"א רומז לחמשה חומשי תורה וישם את הים לחרבה ר"ל ע"י שנתגלה סוד העתיקא נתבטלו אחיזת החיצונים ונפעל ניסים ונפלאות לישראל ועי"ז וישם את הים לחרבה ויבקעו המים.
ויסר את אופן מרכבותיו וינהגהו בכבידות כו' יש לדקדק מפני מה לא נאמר אופני מרכבותיו ונראה לפרש דאיתא בכתבי האר"י ז"ל שפרעה היה לו אחיזה בשתי אותיות מ"י של שם אלהים וז"ש מי ה' אשר אשמע בקולו ועי"ז נתגלגל הדבר שירדו אבותינו למצרים מפני שהיה לו אחיזה במדה"ד והנה יש ה' גבורות כידוע והם ה' שמות אלקי' וה' שמות עולה ת"ל וזהו מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה יצאו כל צבאות ה' כו' רומז שאחר הת"ל שנה דהיינו אחר שנמתקו הגבורות העולה ת"ל יצא כל צבאות ה' מארץ מצרים והנה שם אלוקי' הגם שהוא שם הדין וגבורה מ"מ הוא קדוש ונורא שרומז שהוא אלהי עולם אלהי האלהים ובעל היכולת ואשר לו כח והממשלה וכשנמתקין הגבורות בדרך שיתבאר דהיינו שמחסרין א' ממנין ת"ל ונשאר תכ ט אז הוא המתקה וכשמחסרין עוד א' ונשאר תכ"ח כמנין חת"ך אז הגבורות נמתקין ביותר שגם הגבורות מסכימין עם החסדים להטוב עם ישראל כי שם זה הוא שם של רחמים החותך חיים לכל חי ויוצא מפסוק "פותח "את "ידך מס"ת שלו והנה כשהגיע העת לגאול אבותינו ממצרים הוצרך להמתיק הגבורות כ"כ עד שיחסיר מת"ל הגבורות כנ"ל כ"כ עד שישאר חת"ך וזהו פי' הזוהר ויסר את אופן מרכבותיו מאי אופן מרכבותיו מרכבותיו דפרעה ומאן איהו אופן דילהון ההוא ממנא דשליט עליהו ע"כ דהנה אפ"ן בגימ' קל"א כמנין סמא"ל וזה מודה על הדין וזה היה שרו של פרעה ולזה היה לו אחיזה ב"ב אותיות הנ"ל של שם הדין וזשה' ויסר את אופן מרכבותיו דהיינו שהסיר שר של מצרים כמוזכר בזוהר הקדוש היינו שהסיר הס"ם ונמתקו הגבורות וזה שאמר הפסוק וינהגהו בכבידות דהיינו של אחר המתקה נשאר תכ"ח כמנין "בכבדת בגימ' חתך שחתך חייהם של מצרים והחסד והרחמים היה על כנ"י
וירא ישראל את היד הגדולה וכו' ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה כו' ויש לדקדק למה הוצרכו לאמונה הלא ראו בעצמם את היד הגדולה וכבר צווחו בזה מפרשי התורה גם מה דאיתא במדרש וז"ל אז ישיר משה הה"ד נכון כסאך מאז אמר ר' ברכי' בשם ר' אבהו אע"פ שמעולם אתה לא נתישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה כו' משל למלך כו' אמרו ישראל באמת עד שלא בראת עולמך היית אתה ומשבראת אותו אתה הוא אלא כביכול עומד כו' אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז נתישבה מלכותך וכסאך נכון הוי נכון כסאך מאז באז ישיר ע"כ והמדרש הזה הוא תמוה מפני מה לא נתישבה מלכותו עד שאמרו שירה באז ונראה לפרש דהנה שירה בא השמחה מי שהוא בשמחה מזמר ומשבח אבל מי שהוא בבחי' יראה ובפרט יראה גדולה אשר נופל על אדם פחד ואימה בוודאי זה אדם אינו יוכל לומר שירה כי שירה הוא רק מחמת אהבה ושמחה וישראל באותו שעה על הים היו בבחי' יראה כמו שנאמר וייראי העם את ה' ע"כ בוודאי לא היו יכולים לומר שירה כי לא הי' להם השמחה רק היו משתוקקים שעתיד להתגלות להם עולם האהבה והשמחה ואז יאמרו השירה באהבה ושמחה ובזכות האמונה הזאת זכו מיד לבא למדריגת אהבה ושמחה ואמרו מיד השירה וזהו תשורי מראש אמנה בזכות האמונה שהאמינו בה' שיבואו להם מדריגת אהבה באו מיד למדריגת אהבה ואמרו מיד שירה וזה פי' הפסוק וירא ישראל את היד הגדולה ועי"ז הגיע אליהם היראה כמאמר ויראו העם את ה' ולא יכלו לומר שירה וגמר אומר ויאמינו בה' אז ישיר היינו שהאמינו הגם שעכשיו אנחנו בבחי' יראה אעפ"כ נזכה לע"ל לאהבה ואז נשיר בשמחה רבה וזה שפי' רש"י ז"ל מכאן לתחיית המתים מן התורה וז"פ אז דהיינו לעתיד וזה הי' רצונו ית' שיהי' להם בחי' יראה כזו ויאמינו בו לפיכך נתן להם תיכף מתנה טובה ואמרו שירה בשמחה וזה פי' המדרש הנ"ל אז ישיר הה"ד נכון כסאך מאז כו' אמרו ישראל באמת עד שלא בראת עולמך אתה הוא כו' אלא כביכול עומד כו' מפני שלא היה עד עתה שום אדם בבחי' זו הנ"ל דהיינו מחמת היראה הגדולה ופחד ומורא השכינה ירא לנפשם מלפתוח פה לומר שירה וזמרה לפני הקב"ה עד שבזכות אמונה שהאמינו בה' שיפתח להם שערי אהבה ואז ישירו זה הי' שעשועי השם שהי' כביכול נחת רוח מזה הבחי' שהי' אז לכל ישראל זאת הבחינה של היראה ופחד גדול מפניו ית' וזהו בחי' מלכות לירא מפניו ועד עתה לא נתגלה הבחי' הזאת לכל העולם ע"כ שפיר אמר המדרש לא נתישבה מלכותך עד שעמדנו על הים ואמרנו לפניך שירה באז ישיר ר"ל כנ"ל שבאו לבחי' יראה כנ"ל ויראו לומר שירה מחמת היראה רק שבאו לאמונה שישיגו לעתיד מדריגת אהבה ואז ישירו וזהו ויאמינו אז ישיר לעתיד ובזכות זאת האמונה באו מיד למדריגה זו ואמרו מיד שירה ונתישבה מלכותו יתברך ודו"ק וע"פ דרכינו זה נפרש ג"כ ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר וכו' כמאמרינו לעיל שישראל באותו שעה היו בבחי' יראה ולא יכלו לומר שירה אבל יודעים היו דרך אמונה שמשה הוא במדריגת אהבה ויש לאל ידו לומר שירה וע"י שיתדבקו עצמן במשה יעזור להם השי"ת על ידו שיזכו גם הם למדריגת אהבה ויחד כולם יודו לאל ית' בשירות ותשבחות וזהו ויאמינו בה' שיזכו למדריגת אהבה כנ"ל ובמשה עבדו ר"ל שהאמינו גם שמשה עבד ה' הוא במדריגת אהבה ועל ידו יכלו לומר שירה כנ"ל ואז ישיר משה ובני ישראל אז ע"י אמונה זו אמרו יחד משה ובני ישראל את השירה הזאת כנ"ל.
ע"י וירא ישראל את היד כו' ויאמינו בה' כו' אז ישיר משה ובני ישראל. ראוי לתת לב על אמרו וירא ישראל כו' ויאמינו הלא אין אמונה כזו אמונה שלימה אם יאמין האדם אחר שראה הנס. והנראה בזה ע"פ מדרש חז"ל בגמרא שדרשו מכאן רמז לתחית המתים מן התורה שאז לעתיד ישיר משה ובני ישראל והנה ידוע כי עיקר האמונה היא שבכל השגות שישיג האדם מן הצורך שידע ע"י השגה זו שעדיין נשאר לו בהענין ההוא דבר שאין באפשרי שישיגו רק שיאמינו בתורת האמונה בהשם. והנה תכלית האמונה היא אמונת תחית המתים מפני אשר בלתי אפשרי לאדם להשיגו ולראותו עתה בעולם הזה כ"א מן הצורך להאמינו בתורת האמונה. וזהו פירוש הכתוב וירא ישראל כו' ויאמינו כו' אז ישיר וכו' ביאורו שע"י שראו באו לאמונת תחית המתים והאמינו שאז לעתיד ישיר משה ובני ישראל שיחיו כולן בתחית המתים וק"ל.
עוד במדרש הנ"ל אז ישיר כו' הה"ד נכון כסאך מאז מעולם אתה כו' אמר ר"ב בשם ר"א אע"פ שמעולם אתה כו' משל למלך וכו' מה בין מלך לאגוסטס כו' כך אמרו ישראל באמת עד שלא בראת עולמך היית אתה ומשבראת אותו אתה הוא אלא כביכול עומד שנאמר עמד וימודד ארץ אבל משעמדת בים ואמרו בניך שירה נתישבה מלכותך עכ"ל הנה המדרש הזה מעין חתום והנראה פי' הוא ע"פ דברי חז"ל במדרש שיר השירים שעלו מן הרחצה וכו' לפני השירה כתיב ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע לאחר השירה כתיב ויעשו בני ישראל הרע כו' תחילת עשי' אלא כבר מחלה שירה לשעבר וכו' ע"כ היוצא לנו מדבריהם ז"ל כי האומר שירה מוחלין לו עוונותיו וכן אמרו ג"כ בזו"הק שכל האומר שירת הים בכוונה ובשמחה מוחלין לו כל עוונותיו ונקדים עוד דברי הרב הקדוש דק"ק בארדיטשוב זצוק"ל על תפילותינו בר"ה ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת שפירושו שאם יכון בחסד כסאך שתדין אותנו במדת החסד ורחמים אז תשב עליו באמת משא"כ באם ח"ו יושב על כסא הדין אז צדיקי הדור מהפכין מד"הד לרחמים וכביכול אין מניחין אותו לישב על כסא הדין וע"פ זה יתבארו דברי המדרש הנ"ל שכך אמרו ישראל עד שלא בראת וכו' ומשבראת כו' בכביכול עומד שנאמר עמד וימודד ארץ וכו' שפירוש הפסוק הוא כמו שדרשו חז"ל שמדד הארץ האם קבלו עליהם השבע מצות וכיון שלא קבלו עליהם ראה ויתר גוים שהתיר ממונם וע"כ היה עומד שעדיין לא נתישבה כסאו מפני שהיה צריך לדון אותם ולישב על כסא הדין ואין זה ישיבה קבוע אצלו בכביכול כי חפץ חסד הוא וע"כ כתיב עמד וימודד כו' אבל משעמד בים ואמרו ישראל שירה וכבר אמרו ז"ל שמפני השירה מוחלין כל העוונות ולא הי' הצורך לישב בדין אז נתישבה כסא הרחמים שהיא ישיבה האמיתית וזהו אע"פ שמעולם אתה נכון כסאך מאז ישיר שנתכונן כסא הרחמים מפני שנמחלו להם כל עוונותיהם.
עוד במדרש הנ"ל אז ישיר משה הה"ד נכון כסאך מאז אמר ר' ברכיה בשם ר' אבוה אע"פי שמעולם אתה לא נתישבה כסאך ולא נודע בעולמך עד שאמרו בניך שירה לכך נאמר נכון כסאך מאז כו' משל למלך שעשה מלחמה ונצח ועשו אותו אגוסטס אמרו לו עד שלא עשית המלחמה היית מלך עכשיו עשיתך אגוסטס מה כבוד יש בין המלך לאגוסטס אלא המלך עומד על הלו' ואגוסטס יושב כך אמרו ישראל באמת עד שלא בראת עולמך היית אתה ומשבראת אותו אתה הוא אלא כביכול עומד שנאמר עמד וימודד ארץ אבל משעמדת בים ואמרנו לפניך שירה באז נתישבה מלכותך וכסאך נכון הוי נכון כסאך מאז באז ישיר ולהבין המדרש הזה מתחילה נקדים המדר' ר' בנאי אומר בזכות אברהם נבקע הים בעבור מה שעשה שנאמר ויבקע עצי עולה ונאמר ויבקעו המים ר' עקיבא אומר בזכות יעקב נקרע הים שנאמר ופרצת ימה וקדמה גם איתא שם ד"א תשורה מראש אמנה באיזה זכות אמרו ישראל שירה בזכות אברהם שהאמין בהקב"ה שנאמר והאמין בה' מראש שניר בזכות יצחק וחרמון בזכות יעקב גם בזוהר הקדוש איתא שאבות הקדושים בעצמן היו מזדמנין שם בשעת קריעת ים סוף וז"ל הזו"הק על פסוק ואנכי אעלך גם עלה שיעקב דחל דלמא לא אחמי בפרקנא דבני וגבורין דעבדות להו והבטיח לו הקב"ה גם עלה למחמי בפורקנא דברך וגבורן דעבדית להו וההוא יומא דנפקו ישראל ממצרים סילק קב"ה ליעקב אמר לי' קום חמי בפורקנא דברך דכמה חיילין וגבורן עבידת להו ויעקב הוה תמן וחמא כולא הה"ד וירא ישראל את היד הגדולה גם שם ר' אבא אמר כולהו אבהתא אזדמן תמן בכל האי כורקנא הה"ד ויוציאך בפניו מאי בפניו אילן אבהתא ר' אליעזר אומר ויוציאך בפניו דא אברהם בכוחו דא יצחק הגדול דא יעקב ולהבין כל זה נראה דהנה הקב"ה ברא כל העולמות היה עיקר רצונו ית"ש כדי להטיב לברואיו וכדי שנוכל לקבל הטובות הוצרך לצמצם אלקותו ית"ש בצימצומים וצימצומים הם בחי' גבורות ולא ח"ו שכוונתו היה להתנהג עם הגבורות אלא אלקים עשה שיראו מלפניו כדי לקבל הטובות מאתו ית"ש לכן שותף עמו מדות הרחמים ולא שהיה ח"ו שינוי רצון ועיקר ההטבה שנוכל להשיג אלקותו ית"ש וישראל עלו במחשבה תחילה כי היה גלוי וידוע לפניו ית"ש שישראל עם קדושם ישיגו אחדותו ית"ש ויקשרו עולמות עליונים בעולמות התחתונים הארציות עם הרוחניות שיגברו השכל על החומר היצה"ט על היצ"הר וזאת לפניו ית"ש שעשועים גדולים כי זאת היתה עיקר רצונו מית"ש בבריאת עולמית ומי שמגבר השכל על החומר דהיינו היצר הטוב על היצר הרע וממליך את הקב"ה על רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ועל נפשו ורוחו ונשמתו וזהו בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך האיש כזה זוכה ונעשה מרכבה לשכינה הקדושה כמו שמצינו באבות הקדושים שעד שבא אברהם אבינו לעולם קילקלו דורות הראשונים והי' אז שכינתו בעליונים ובא אברהם אבינו לעולם והוא הי' הראשון שמסר נפשו על קדושת שמו יתברך לפרסם אלהותו יתב' על העולם ועי"ז הוריד השכינה למטה לארץ וזכה ונעשה רגל לשכינה היינו הוא פתח איך שיקרב אדם א"ע להבורא יתברך וכן יצחק וכן יעקב כולם מסרו נפשם על קדושת שמו ית' לפרסם אלהותו בעולם ונעשו מרכבה לשכינה דהיינו שעל ידי עבודתם הגבוה הורידו השכינה לארץ והן רגלי הכסא וכן כל איש אשר מסר נפשו ורוחו לפרסם אלהותו בעולם זוכה ונעשה מרכבה לשכינה רק זאת הוא בלתי אפשר כי אם שידבק עצמו באבות הקדושים לילך בעקבותיהם כדאיתא כל אדם מחויב לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב וזהו כל שלא כיון באבות לא יצא פי' כי ע"י תפלה יכולים להשיג השגות אלהות וזאת אי אפשר להשיג אלא ע"י שידבק עצמו באבות הקדושים לילך בעקבותיהם כי הם רגלי הכסא וע"י יוכל להשיג השגות אלהות וזהו מה דאיתא שצורתו של יעקב חקוקה בכסא פירוש שם ברצון כל הרצונות הי' חקוקת האבות שיהיו נושאי הכסא שבכל מקום שיהי' השראת השכינה יתלבש אלהותו ית"ש בהם ודוד המלך הוא רגל הרביעי שבכסא מפני שגם הוא הקים עולה של תורה אע"פ שהי' מלך היה ממליך להקב"ה על כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ומסר נפשו לפרסם אלהותו ית"ש בעולם והנה בקריעת י"ס הי' אז התגלות אלהות והשיגו ישראל אז השגה גדולה עד שאמרו זה אלי ואנוהו וכולם מקטנם ועד גדלם היו יודעים מאלהותו ית"ש שהוא מלך יחיד בעליונים ובתחתונים שאפילו עוברים שבמעי אמם אמרו שירה וזאת לא היה באפשר בלתי שיזדמנו שם האבות כי אי אפשר השראת השכינה בלא המרכבה והאבות הקדושים היו נושאי הכסא וכן איתא במדרש ובזו"הק שהאבות היו שם בקריעת י"ס ובזכותם נקרע הים ואז היה התגלות אלהות ונתוודע ונתפרסם אלהותו על כל העולם מה שלא היה מבריאת העולם עד היום ההוא אף שהאבות היו משיגים אלהותו ית"ש והורידו השכינה לארץ אעפ"כ לא היו יודעים אלא הם בעצמם וגם אחריהם היו יחידי סגולה מי שהלך בעקבותיהם אבל בקריעת י"ס נתוודע ונתגלה אלהותו על כל העולם שהוא מלך על כל העולמים ומלכותו בכל משלה ומזה נבוא לביאור המדרש הנ"ל הה"ד נכון כסאך מאז אמר ר' ברכיה בשם ר' אבוה אע"פ שמעולם אתה לא נתישבה כסאך ולא נודע בעולמך עד שאמרו בניך שירה על הים פי' שעד שירת הים לא נתוודע ולא נתפרסם אלהותו ית"ש על כל העולם שעדיין לא השרה שכינתו בזה העולם שהוא ע"י אבות הקדושים שהם רגלי הכסא ולא נתפרסם אלהותו על כל העולם והיינו לא נתישבה כסאך ולא נודע בעולמך עד שאמרו בניך שירה על הים ואז השרה שכינתו בתחתונים על ידי נושאי הכסא שהם האבות ונתפרסם אלהותו על כל העולם משל למלך כו' מה כבוד יש בין מלך לאגוסטס כו' כך אמרו ישראל עד שלא בראת עולמך היית אתה ומשבראת אותו אתה הוא אלא כביכול עומד שנאמר עמד וימודד ארץ אבל משעמדת על הים ואמרנו לפניך שירה באז נתישבה מלכותך וכסאך נכון שאז היה התגלות אלהות ע"י אבות הקדושים שהם נושאי הכסא וגם השירה הוא בחי' דוד שהיה נעים זמירות ישראל והוא רגל רביעי שבכסא ואז נתפרסם אלהותו על כל העולם כולו והבין כל יציר כי הוא יוצר הכל ומלכותו בכל משלה וזהו נתישבה מלכותך וכסאך נכון.
עוד נראה לפרש במדרש הנ"ל כי הנה הקב"ה ברא עולמות אבי"ע וצריכין אנו ליחד העולמות מתתא לעילא והנה ע"י קרבנות נתקרבו ונתייחדו העולמות ועתה התפלה היא במקום קרבן וחז"ל סדרו לנו סדר התפלה מסדר הברכות עד תפלת ש"ע ואיתא בכתבי האר"י ז"ל שעד ברוך שאמר נקרא תפלת העשי' ומברוך שאמ' עד ברכות יוצר אור נקרא תפלת היצירה ומברכת יוצר עד ק"ש היא תפלת הבריאה ומק"ש עד ש"ע היא תפלת האצילת. והענין הוא שידוע שעולם העשי' היא מלא קליפות והן מבלבלין את האדם בעת תפלתו במחשבות זרות וע"י שהאדם נותן שבח והודי' להקב"ה בסדר הברכות ומקבל על עצמו עמ"ש בק"ש קטנה בזה הוא מבריח מאצלו הקליפיות של עצמותיו שגרם ע"י מעשיו לא טובי' ובזה הוא מטהר העולם עשי' ואח"כ כשאומרים פסוקי דזמרה אנו מחברים עצמינו עם המלאכים להודות ולהלל למלך העולם שאנו אומרים הללו את ה' מן השמים וכו' ועי"ז אנו מטהרים עולם היצירה לזמר עריצים ולהכרית כל הקוצים הסובבים את השושנה העליונה ולכך נקראת פסוקי דזמרה ובמה שאנו אומרים שירת הים אנו מחברים עולם היצירה עם עולם הבריאה שהוא עולם הכסא כידוע למב"ד ואח"כ בברכת יוצר אנו מדבקים עצמינו עם שרפי מעלה וחיות הקודש שהן עולם הבריאה עולם הכסא להקדיש ליוצרינו בנחת רוח ובזה אנו מכינים הכסא למלך רם ונשא ואח"כ ע"י ק"ש שאנו מיחדין להקב"ה על כל העולמות במס"נ נתגלה עולם האצילות על עולם הכסא ואז אנו דובקים באחדותו ית"ש ויש לאל ידינו להתפלל לפניו ולהוריד שפע מאצילות אל כל העולמות והנה קודם שאמרו ישראל שירה על הים לא נתיחד עולם היצירה בעולם הבריאה ע"כ לא הי' הכסא נכון עד שאמרו ישראל שירה על הים מאז והילך אנו אומרים שירת הים בכל יום לחבר עולם היצירה בעול' הבריאה ועי"ז אנו מכינים הכסא למלך רם ונשא בברכת יוצר כנ"ל. ומזה נבוא לביאו' המדרש הנ"ל אז ישיר משה הה"ד נכון כסאך מאז א"ר ר"ב בשם ר"א אע"פי שמעולם אתה לא נתישבה כסאך עד שאמרו בניך שירה ר"ל שע"י אמירת השירה נתחבר עולם היצירה בעולם הבריאה ומאז ואילך אנו אומרים אותה בכל יום ובזה אנו מכונים הכסא כנ"ל ונתישבה מלכותו וכסאו נכון הוי נכון כסאך מאז ר"ל מאז שאמרו ישראל שירה על הים נכון כסאך שאנו אומרים מאז השירה בכל יום כדי לחבר עולם היצירה בעולם הבריאה ועי"ז כסאך נכון כנ"ל.
עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו. הענין הוא דהנה כל ההשפעות והישועות יוצאין מי"ה שהן חכמה בינה תרין רעין דלא מתפרשין רק שצריך לזה אתערותא דלתתא היינו שע"י כשרון מעשינו אנו מיחדין הה' תתאה עם הויו ונעשה יחוד גמור ויורדין ההשפעו' והישועות על כנ"י מח"וב והנה בגמ' איתא ישא אדם אשה ואח"כ ילמוד תורה שהנושא אשה ע"י שמתיחד אדם עם אשתו שהן ד"ונ גורמים יחוד בו"ה ועי"ז גורמים שי"ה מתיחד בו"ה ונעשה יחוד גמור וזאת רומז לנו הכתוב עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה ר"ל י"ה שהן ח"וב זאת הוא לי לישועה פי' שמשם יוצאין כל הישועות על כנ"י זה אלי ואנוהו ר"ל זה הוא בחי' דכר ותיבת אנוהו נוטריקון אני והוא ואני רומז לשכינה שהיא ה' תתאה ואותיו' ה"ו שבתיבת ואנוהו רומז ליחד ז"ונ ור"ל שהשפעות יורדין מח"וב ע"י שאנו מיחד הז"ונ דהיינו הה' עם הוי"ו וזה ואנוהו כו' אלהי אבי וארוממנהו ר"ל כשיהי' יחוד גמור דד"ונ ארוממנהו עוד יותר לי"ה דהיינו לח"וב רעין דלא מתפרשין שהחכמה נקראת אב כידוע.
כי בא סוס פרעה ברכבו ופרשיו בים וישב ה' עליה' את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ותקח מרים הנביאה וכו' ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים הכתובים אלו כולם מקשה א' לכאורה מיותר כל הפסוק כי בא סוס פרעה שכבר כתיב למעלה שמפני זה אמרו שירה והי' לו לומר תיכף אחר שירת משה שירת מרים ולמה לי בין השירות פסוק זה שאין לו שחר לכאורה ב' קשה מסתמא אמרו הנשים שירה יחד עם משה וישראל כי אפילו עוברות שבמעי אמן אמרו שירה ומכ"ש הנשים עצמן שלא יוכלו להתאפק לבלום פיהם מלומר שירה ג' מפני מה כתיב אצל שירת הנשים שאמרו שירה מחמת כי בא סוס פרעה וגומר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ואצל שירת האנשים מצינו שלא אמרו שירה אלא עד שפלט הים את המצרים כנאמר וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ואח"כ אמרו שירה גם קשה למה לא אמרה מרים כל השירה כולו ונראה דהנה לזמר לפניו יתברך בשירות ותשבחות זאת בא מצד אהבה שמחמת גודל אהבה נשאו לבו לומר לפניו שירה אבל מצד היראה אי אפשר לומר שירה רק אם היראה היא מחמת אהבה כענין שנאמר והתהלכתי בתוככם ופי' אטייל עמכם בג"ע ולא תהיו מזדעזין לפני יכול לא תהי' מתיראין ת"ל והייתי לכם לאלקים וענין טייל הוא אהבה ושעשועין ומגודל אהבה שמשיג רוממותו ית"ש הוא מתירא מלפניו ואם היראה היא על בחינה זו אז יכול לשורר לפניו בכל עוז הגם שהוא מתירא מלפניו היראה זו היא מצד אהבה וכל כמה שאינו משיגה גודל האהבה עד שהוא מתירא מפני רוממותו ית"ש אין לבו מנושא לומר שירה הגם שהוא בשמחה ושמחה מה זו עושה אם אין השמחה מחמת גודל אהבה המביאו לידי יראה הרוממות והנה אצל הים ראתה שפחה מה שלא ראה יחזקאל הנביא והשיגו אז השגות אלקותו ית"ש ומגודל התענוג והשעשועין שהשיגו אז נזדזעו מפני הדר גאונו ונשאו לבן לומר שירה וזהו פי' וירא ישראל את היד הגדולה וגומר ויראו העם את ה' ר"ל ע"י שראו גודל הניסים באו לבחי' אהבה כ"כ עד שהשיגו על ידה יראה הרוממות ויאמינו בה' ובמשה עבדי פי' שיש בחי' אמונה שהיא למעלה יותר מיראה הרוממות כידוע למב"ד ובני ישראל השיגו אז גם בחי' זו אז כשהשיגו השגות אלו ישיר משה ובני ישראל כל השירה כולה עד ה' ימלוך לעולם ועד שהיא עיקר השירה שתיבת ימלוך הוא לשון עתיד ור"ל שהיו בבחי' אין כלומר עדיין לא עבדתי ולא קבלתי עמ"ש על נכון רק אני מאמין בו ורוצה לקבל עול מלכותו ית"ש ומרים אע"פי שהיתה נביאה מ"מ היתה בחי' נוקבא ולא השיגה היראה הרוממות ואילו המתינה עד שאמר משה היתה יכולה לומר כל השירה אבל היא לא המתינה רק תיכף כשראתה שבאו המצרים אל תוך הים ושבו המים עליהם ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים מיד ותקח את התוף בידה ואמרה שירה ע"כ לא זכתה לומר אלא פסוק ראשון בלבד וזאת מרמז לנו הכתוב כי בא סוס פרעה ר"ל תיכף ומיד כאשר באסוס פרעה וגומ' מיד ותקח מרים הנביאה את התוף בידה ר"ל שתפסה בחינות אהבה לבד לומר שירה ולא המתינה על משה לפיכך לא השיגה לומר אלא פסוק זה לבד ואח"כ כשאמר משה ובני ישראל את השירה חזרו ואמרו גם הנשים עמהם את כל השירה עד תומה וק"ל.
ותקח מרים הנביאה וכו' ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה וכו' יש לדקדק כנ"ל מה חידשה מרים הנביאה בדבריה אלה כי בוודאי אמרו הנשים שירה עם משה וכל ישראל יחד כי מצינו בגמ' אפילו עוברים שבמעי אמם אמרו שירה על הים א"כ בוודאי גם אמם אמרו כבר שירה כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים ומה לומר פעם שנית דברים שאמרו כבר ונראה לפרש ע"פ דאיתא בגמרא שהשירה הזאת נקראת שירה לשון נוקבא אבל לעתיד יהי' נקרא שיר לשון דכר וזהו שירו לה' שיר חדש דהיינו יאמר ישראל שיר חדש ולא שירה חדשה כי בעת הזאת הי' ישראל במדת נוקבא ע"ש בגמ' ע"כ י"ל הפ' שלכך אמר משה וכל ישראל בלשון עתיד אשירה לה' ר"ל שהי' רוצה לומר בלשון דוכרא שיר ולא שירה ע"כ אמר אשירה שר"ל שאז בעת הגאולה העתידה אז נשיר לה' אבל מרים הנביאה גם לעתיד היא נוקבא ע"כ מה להמתין עד לעתיד טוב גם בעת הזאת לשור מיד שירו לה' ע"כ אמרה לכל הנשים אנחנו למה לנו לומר לשון עתיד אשירה לה' עלינו לעת עתה מיד לומר שירו לה' כי גאה וכו' מה להמתין לעתיד כי אנחנו בחי' נוקבא תמיד ע"כ מיד נשיר לה' כי גאה גאה וכו'.
עוד על פסוק הנ"ל ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחרי' בתופים ובמחולות ותען להם מרים שירו לה' כי גאה וכו' יש לדקדק מה בא להשמיענו בזה שהוציאה כל הנשים ולהכין הוציאן גם קשה על מלת ובמחולות שנראה כמיותר ובתורתינו הקדושה אינו מיותר אפילו אות אחת עוד יש לדקדק מפני מה אמר משה אשירה לה' שהוא לשון עתיד והיא אמרה לשון הוה שירו לה' ונראה לרמוז בזה ע"פ מה דאיתא בגמ' עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם וכל אחד מראה באצבעו זה ה' קוינו לו ופרש"י מחול סביב כמו מחול הכרם ולהבין הדבר נראה דהנה כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולם צימצום אלקותו ית"ש ונעשה עיגל ואח"כ ברא את העולמו' בקו הישר וכל העולמות ממשיכין אלהותו יתב"ש בשוה עד שנתגשם העולם והתחיל להיות ברורי עולמות ונעשו צימצום דהיינו בעולם העליון צימצום אלהותו מעט ובעולם התחתון ממנו צימצום יותר וכן עד סוף כל העולמות ואנו משיגים אלקותו מתתא לעילא שצריכים אנו לברר הניצוצית הקדושות ולילך ממדריגה למדריגה וכל העולמות וכל הברואים הם בבחי' דכר ונוקבא בחי' משפיע ומקבל כי העולם היותר גבוה משפיע לעולם התחתון ממנו וכן הקטן צריך לגדול ללמוד ממנו כי כל דבר שהוא בקצוות יש לו סוף וראש ומראשו עד סופו הוא רחוק וכל שהוא למעלה מן הסוף הוא קרוב יותר להראש כן כל שהוא למעלה למעלה מעולם התחתון הוא קרוב יותר לא"ס ב"ה ולכן הקטן צריך לגדול ללמוד ממנו עבדות השם כי הוא משיג יותר ומשפיע לקטן ממנו אבל לעתיד יתקן כל אחד חלק נשמתו עד שרשו ויעלו הניצוצין הקדושים והחיצוניות יתבטלו מכל וכל ויופיע אז אור בהירו' אלקותו בכל העולמות ויהי' העיגול והקו שוה ולא יהי' אז בחי' ד"ונ כי כולם בשוה ישיגו אור אלקותו ית"ש כמו בדבר עגול שאין ראש וסוף ולא יצטרך עוד שום אחד ללמוד מחבירו כמו במחול הכרם שהוא מקו האמצעי קרוב לכל העיגול בשוה כן אז ישיגו כול' מאור הבהירו' אלקותו בשוה כדכתיב ולא ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם ידעו אותם מקטנם ועד גדלם וזהו פי' הגמרא עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והקב"ה יושב ביניהם פי' לע"ל ישיגו הצדיקים השגה גדולה מאור העליון אשר אין שם בחי' ד"וכ ואין שום אחד מהם יצטרך ללמוד מחבירו כי אז יתגלה אור בהירות אלקותו בכל העולמות ויהי' עיגול עם הקו בשוה כמו מחול הכרם שמקו האמצעי הוא קרוב לכל העיגול בשוה וזה כונת הקפות שאנו מקיפין בהו"ר ובשמיני עצרת אנו עושים הקפות בסוד נקבה תסובב גבר להמשיך ע"י הקפות את אור העליון אשר אין שם בחי' דכר ונוקבא וזאת היתה כונת מרים הנביאה שהוציאה כל הנשים אחריה ועשתה עמהם הקפות בסוד נקבה תסובב גבר כדי להמשיך אור עליון אשר אין שם בחי' ד"ונ ולכן אמר משה אשירה לה' מפני שמשה אמר בבחי' ד"ונ שלא הופיע עדיין אור הבהירות העליון לכן אמרו אשירה שעדיין לא השיגו משלם השגת אלקות לכן אמרו לשון עתיד כשאשיג אז אשיר אבל מרים המשיכה בהקפתה אור עליון והשיגו אז אשר אין אפשר להשיג יותר לכן אמרה שירו עתה שהשגתם הי' מה שאי אפשר להשיג יותר וזהו פי' הפ' ותקח מרים וכו' ותצאן כל הנשים אחרי' בתופים ובמחולות פי' שעשתה עמהם הקפה כמחול הכרם בסוד נקבה תסובב גבר ובזה המשיכה אור עליון אשר אין שם בחי' ד"ונ ותען להם מרים שירו לה' פי' שעתה השגתם השגה גדולה כל כך מה שא"א להשיג יותר לכן שירו עתה לה'.
ויאמר יי אל משה הנני ממטיר לכם וכו' ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא והי' ביום השישי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום יש לדקדק מה זה דבר יום ביומו הי' לו לכתוב ולקטו יום ביומו וגם מה זה למען אנסנו הילך בתורתי אם לא הלא מה תורה היה להם אז הגם שרש"י ז"ל כתוב שקאי על תורת המן עדיין צריכין אנו למודעי גם זאת יש לדקדק מה לשון משנה הי' לו לומר והי' כפול וגם לשון ילקטו יום יום אינו מובן שהי' לו לכתוב על אשר לקטו יום יום כי קאי על העבר במדידת העומר ימנאו שכבר לקטו משנה ע"כ הי' לכתוב אשר לקטו ולא ילקטו. ונראה לפרש ע"פ רמז כך דהנה בודאי גם עתה לא נתנה תורה אלא לאוכלו מן ר"ל כי מי שרוצה לקבל עליו עול תורה צריך בעל בטחון בה' שלא לרדוף אחר פרנסה כל היום רק ממעט בעסק ועסוק בתורה ותפילה ובודאי קב"ה יזמין לו פרנסתי בכל יום ויום הגם שנאמר וברכך בכל אשר תעשה שמעתי הפירש מהרב הקדוש מהו' מרדכי אב"ד דנשחיז זצק"ל שעקימת שפתיו הוי מעשה לענין מלקות בוודאי מדה טובה מרובה שעקימת שפתיו הוי מעשה לענין זה שיקיום בו יברכך בכל אשר תעשה שיתברך לך הפרנסה ע"י עקימת שפתיו בתורה ובתפלה וממילא כשהאד' עוסק בתורה לשמה יותר אזי יהי' בטוח שיהי' פרנסתו יותר בריוח וכל מה שעוסק אדם בתורה ובתפלה יותר בדביקות יהי' פרנסתו יותר מצוי בריוח כי זה עיקר עבודת האדם בעו"הז כמאמר המשנה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהו בעו"הז וכו' ות"ת כנגד כולם ובודאי יוכל האדם להיות בטוח בזה שע"י עקימת שפתיו בתורה ובתפלה בא לו פרנסתו וזהו פי' הפסוק הנני ממטיר לכם וכו' דבר יום ביומו ר"ל דבורים שלך שתדבר בתורה ובתפלה מזה תלקט לך פרנסה כי כמו שיהי' הדבורים שלך בתורה ובתפלה לשמה יותר אזי יהי' לך פרנסה ברויח יותר וזהו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא ר"ל אם לא ילך בתורה לשמה לא יהי' לו פרנסה ויהי' צריך לרדוף כמו קורא בהרים וגבעות וטרחות רבות בשביל פרנסה אבל אם ילך בתורתי אזי לקוט פרנסתו מדבריו ממש וזהו פי והי' ביום השישי והכינו את אשר יביאו כי יש מדריגת צדיקים גדולים שיש להם בטחון גדול כ"כ ע"י תורתם ותפלתם שהם יכולים להכניס גם בלבות ב"א חשק התורה ותפלה ובטחון בה' וזהו ויהי ביום השישי דהיינו מדריגת צדיק הגדול הנקרא שישי כי מדת צדיק היא מדריגה שישית ממדת החסד זה הצדיק יש לו הכנה כ"כ בעבודת הבורא ב"ה שיוכל ללמוד לאחרים מדת הבטחון וזהו משנה ור"ל והי' משנה שיוכל ללמוד לאחרים שיהיה להם פרנסה ע"י התורה והיינו ילקטו יום ביומו ר"ל שילמוד אותם בני אדם שהמה ג"כ ילקטו פרנסתם יום יום מתורה ותפלה שלהם כנ"ל.
עוד על פסוק הנ"ל ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו כו' הדקדוקים רבו א' איך שייך אצל לחם לשון מטר. ב' מהו ולקטו איך שייך לקיטה אצל המן הלא כולו היה בלי פסולת ולקיטה שייך אצל דבר שיש בו פסילת אזי צריך לברור הטוב מן הרע אבל המן כולו טוב היה והיה לו לומר ולקחו גם קשה באמרו ותעל שכבת הטל ופרש"י ובמקום אחר הוא אומר וברדת הטל מלמד שהי' המן מונח בקופסא טל מלמעלה וטל מלמטה קשה מה משמיע לנו בזה ומה מעליותא הוא שמונח בקופסא. ד' שאמר הכתוב לקטו ממנו איש לפי אכלו עומר לגלגולת קשה למה קרא את המדה בלשון עומר גם מהו לשון גלגולת והיה לו לומר עומר לנפש. ה' כתיב ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העומר לאחד ויבואו כל נשיאי העדה כו' ויאמר אליהם הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קודש כו' קשה למה לא אמר דיני שבת במן קודם שבאו אליו אף שרש"י ז"ל פי' שעל זה נענש מרע"ה שכללו הכתוב עד מתי מאנתם כו' מ"מ צריכים אנו להבין כוונת משה בזה גם קשה מה שנתעוררו קדמאין למה לא ירד המן בשבת ונראה בזה דאיתא במשנה א"ר יהושע בן לוי עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות ופי' הברטנורא כל הנאה וקורת רוח שיש לכל צדיק בעולם הבא הוא שלש מאות ועשר פעמים כנגד כל תענוג עו"הז לכאורה אין להבין הפי' הזה כי לכאורה משמע בין עני שלא היה לו תענוג עו"הז ובין עשיר שהי' לו כל מיני תענוג בעו"הז ונתן להם לעולם הבא ש"י פעמים תענוג על מה שהי' להם בעו"הז אף שהעשיר אין צדיק יותר מן העני ואין הדין נותנת כן הלא העני הוא עובד ה' כמו העשיר ולמה יחסר חלקו בעבור שלא היה לו תענוג עוה"ז אך הפי' הוא כן כי העיקר העבדות של אדם הוא להגביר השכל על החומר ולמעט עצמו מכל תענוגי העו"הז ומי שהוא מואס בתענוג עו"הז ומכניע החומר וממשיך א"ע אחר השכל ואינו רוצה בהנאת ותענוגי העו"הז והגם שיש לו עושר וכבוד אינו נהנה ממנו כלל רק מה שצריך לעבדות הבורא ב"ה כפי אשר משבר חומרו ותאוותיו בעו"הז כן יהיה לו ש"י פעמים תענוג בעו"הב נמצא כל מי שהוא מואס יותר בתענוג עו"הז יגדל חלקו יותר בהש"י עולמות בעו"הב כי זה עיקר עבדות ה' שלא ליהנות מתענוגי עו"הז כלל כמו שמצינו ברבינו הקדוש שהי' עשיר גדול וזכה לשתי שולחנות וקודם פטירתו זקף עשר אצבעותיו למעלה ואמר רבש"ע גלוי וידוע לפניך שיגעתי בי' אצבעותי ולא נהנתי אפילו באצבע קטנה כי כן צריך להיות הרוצה לילך בדרכי התורה ועבודה והנה המן הי' מאכל רוחני' כדכתיב לחם אבירים אכל איש וירד מעולם גבוה ממקום שנוזל משם בני חיי ומזוני לישראל ואמרינן בגמרא בני חיי ומזוני לאו בזכותא תלי' מלתא אלא במזלא וכשירד לארץ נתגשם כי אפילו מלאכים כשבאו לאברהם אבינו נתלבשו בדמות אדם לכן עיקר מצות המן הי' שיכוין באכילתו להשיג עבדות ה' ע"י ולא להנאת עצמו וללקוט ולברור הקדושה ולהניח את הגשמיות שבו לכן הצדיקים היו לוקטים הקדושה והיו מניחים הגשמיות ולכן היו אוכלים אותו כמו שהי' והרשעים היו לוקטים הגשמיות כי היו מכוונים באכילתן להנאת עצמן ומניחים הקדושה לכן היו חוזרים לתקן אותו בטחינה וזה שטו העם ולקטו דהיינו השוטים היו לוקטים הגשמיות ומניחים הקדושה לכן טחנו אותו כנ"ל ומזה נבוא לביאור הפסוקים הנ"ל ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים פי' קודם שירד לארץ הי' רוחני' לכן שייך אצלו לשון מטר וכשירד לארץ נתגשם ונקרא לחם ויצא העם ולקטו מחמת שנתגשם הי' צריך לקיטה דהיינו ללקוט הקדושה ולהניח הגשמיות כנ"ל ולכן הי' מונח בקופסא טל מלמעלה וטל מלמטה כי שני פעמים ט"ל עולה בגימ' מזל"א שמורה על מקומו מהיכן הוא ורד מעולם העליון כנזכר וצוה הקב"ה לקטו ממנו איש לפי אכלו עומר לגלגולת כלומר שלא יכינו להנאתן אלא להעלות הקדושה שיהי' להם ש"י עולמות לעו"הב כי עמ"ר בגימטרי' ש"י וגלגולת רומז לעו"הב שהוא המוח והיינו איש לפי אכלו עמר לגלגולת ר"ל לפי מה שיכוין באכילתו אל הקדושה כן יהיו הש"י עולמות שלו אם לא יכוין להנאת עצמו כלל יגדיל חלקו יותר בהש"י עולמות ואם יכוין להנאת עצמו ג"כ מעט יקטין תענוג בהש"י עולמות לעו"הב והצדיקים היו אוכלים אותו על טהרות קודש והיו טועמין מעין עולם הבא ואמר הכתוב ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני עמר לאחד פי' כי ביום הששי ירד המן ג"כ על שבת קודש וירד בקדושה יתירא יותר מבימות החול שקדושת שבת הוא מעולם הכתר ולכן אנו אומרים בשבת קדושת כתר כי אז נתגלה עולם הכתר לכן ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני עמר לאחד כלומר שהי' במן ביום הששי קדושת כתר והיינו שני עמר לאחד כי שני פעמים עמר עולה בגימ' כתר כי שני פעמים ש"י הוא כמנין כת"ר והצדיקים שהיו משיגים ע"י המן הקדושה העליונה הי' רואים בו כי ביום הששי הקדושה יותר גבוה בו לכן כתיב ויבואו כל נשיאי העדה ויגידו למשה מה זאת שאנו משיגים היום בהמן קדושה עליונה יותר משאר כל ימות השבוע ואמר להם משה הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קודש לה' מחר לכן ירד המן על ש"ק בקדושת שבת שהוא שני פעמים ש"י והוא בגימ' כת"ר ובמה שאתם מכונים לכבוד שבת אתם משיגים היום בהמן קדושת שבת ולכן לא אמר להם מקודם דיני מן בשבת מפני שלא ידע אם ישיגו הקדושה שבו ולכן לא ירד המן בשבת כי בשבת אין שם ברורי עולמות כי אם עליות עולמות ולא היה באפשר שיתגשם והוצרך לירד בששי בקדושת שבת קודש ודו"ק.
ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס כו' פי' רש"י ובמקום אחר הוא אומר וברדת הטל וגו' הטל יורד על הארץ והמן יורד עליו וחוזר וירד טל עליו כו' להבין הענין למה הי' טל מלמעלה וטל מלמטה היא ע"פ דאיתא בני חיי ומזוני לאו בזכותא תלי' מלתא אלא במזלא תלי' מלתא ודברנו מזה בכמה מקומות שמזלא גימט' ג' הויות ובג' הויות הוא י"ב אותיות ועם המקור הן י"ג והן י"ג מכ"ד ומשם יורד השפעת בני חיי מזוני והי' המן יורד לישראל ממקום גבוה מאד ממזל עליון וע"י אכילתם המן נזדככו ויכולו לשמור התורה ולכך כקרא המן לחם אבירים שהוא לחם המלאכים ר"ל שהוא ממקום גבוה כ"כ שהמלאכים ניזונין ממנה וכמו שדרשו ז"ל שנבלע באיברים ר"ל שמזכך את האברים כדי שילכו בתורה ועבודה וזהו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. והנה עיקר התורה הן רמ"ח מ"ע שהל"ת הן כלולים במ"ע ומזה נבוא לביאור ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס ר"ל שהמן הי' ממקום גבוה ע"כ עי"ז כל האכלו נעשה גופו דק כלומר שנזדכך מהגשמיות מחספס גימטריא רמ"ח ר"ל שע"י אכילת המן נתאמצו שיכלו לשמור התורה שהיא רמ"ח מ"ע כמנין מחספס ורש"י ז"ל מרמז בדבריו שעי"ז הי' כח המן גדול כ"כ מפני שהי' על מלמעלה וטל מלמטה פי' ששני פעמים ט"ל עולה בגימ' מזל"א ור"ל שהי ממקום גבוה מאד ממזל עליון ולכך נזדכך אבריהם ע' אכילתו.
הנה כל הקדמונים נתנו טעם לשבח מפני מה לא ירד המן בשבת ואענה גם אנכי חלקי דהנה פעם אחד כתיב שטו ולקטו משמע שהלכו למרחוק ללקוט ופעם אחד כתיב שהי' סביב למחנה ופרש"י ז"ל להצדיקים נפל המן בפתח אהליהם כדי שלא יצטרכו לילך אחריו והמון עם הוצרכו לילך למרחוק ללקוט אותו והנה כתיב המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר עכ"פ גם הכשרים שלא לקטו מיום זה למחרתו עכ"פ ליום זה הי' לוקטי' עד שיאמר די הגם שבאו לביתם וימודו בעמר לא העדיף אעפ"כ מי יוכל לשער בעת לקיטתו לזה יוכל להיות שגם בין הכשרים הי' אנשים שחששו בעת לקיטה שמא עדיין אין בידם עמר שלם ולקטו יותר מעט והנה אם הי' המן יורד בשבת הגם שלא יצאו חוץ לתחום ללקוט וגם לא הוציאו מרשות לרשות שהי' נושאים אותו מאהל לאהל עדיין יש לחוש שמא ילקטו יותר על מדת עמר מעט והוי המותר טלטול שלא לצורך.
וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עלי' ואהרן וחור תמכו בידיו וכו' ויהיה ידיו אמונה עד בא השמש כו' יש להבין מה זה שהיה ידי משה כבדים ומפני מה היה ידי משה כבדים ומה זה שלקחו אבן וישימו תחתיו הלא אהרן וחור תמכו בידיו וגם זה קשה הבנה מה הוא זה שהיה ידיו אמונה מה לשון אמונה היה לכתוב היה ידיו פרושות עד בא השמש ונראה לפרש ע"פ פשוטו דהנה קשה עוד אמאי היה מלחמת עמלק כ"כ חמור יותר ממלחמות מצרים ושאר מלחמת אומת שהיה משה רבינו צריך לעשות פעולת רבות כאלו מה שלא עשה במלחמת פרעה וחילו ומה גם נראה שלפני הש"י היה מלחמת עמלק קשה שהכתיב בתורה מלחמה לה' בעמלק מדר דר וגם מה שאמרו בגמ' וכי ידיו של משה עושת מלחמה או שוברת מלחמה אלא כשהיו ישראל משעבדין את לבם ומסתכלין כלפי מעלה היו נוצחין ואם לאו היו נימוקין צריך הבנה הלא הכל היה ביום אחד ומהיכי תיתא שביום אחד יהיה עת שמסתכלין כלפי מעלה ועת להיפך ח"ו אבל נראה לומר דהנה איתא בזו"הק שמלחמת עמלק היה למעלה ולמטה ע"כ היתה כבידה כ"כ ויראה לפרש הדבר דהנה קליפות עמלק היה לעקור ישראל מאמונה שלימה בה' יתברך ומבלבל מחשבתם באמונת רעות ח"ו כמו שמנינו בזוהר הקדוש שמיד שאמרו ישראל היש ה' בקרבינו אם אין מיד ויבא עמלק הגם שדברי הזו"רק הם עמוק עמוק מאד ע"ש עכ"פ עפ"י פשוטו מרמזים הפסוקים כשבאו ישראל לאיזה ספק בהאמונה אזי בא עמלק לנתק אותם יותר ויותר מאמונת אלהי עולם לגמרי ח"ו וזה ידוע שכוחי של משה רבע"ה להכניס בלב ישראל אמונת אלהי עולם ב"ה וב"ש וזהו שושבינא דמלכא שהיה משתדל בכל כוחו להכניס בלב ישראל אמינת אלהי עולם ברוך הוא וברוך שמו ע"כ כשראה משרע"ה שבא עמלק הרשע ובלבל את ישראל חגר מתניו כנגדו ואמר ליהושע שהוא ילך כנגדו עם אנשים צדיקים בהתגלות והוא אזר מתניו כנגדו להחזיק את ישראל באמינה יתירה וזה פי' כאשר ירים משה את ידו ר"ל כוחו כי יד נקרא כח כידוע מרש"י ותרגום ר"ל כוחו של משה היה להגביר אמונה בלב ישראל כשגבר ידו והחזיקו באמונה וגבר ישראל וכאשר יניח ידו כו' ר"ל כשלא היה יכול לקבוע בלבם שורש האמונה אזי גבר עמלק וזהו שאמרו בגמרא בשעה שהיו משעבדים את לבם לאביהם שבשמים דהיינו בסוד אמונה שלימה וגבר ישראל וכאשר נתבלבל מחשבתם ר"ל שעשתה פעולת עמלק רושם בלבם לבא לספיקות ח"ו אזי וגבר עמלק וזהו וידי משה כבדים ר"ל כוחו של משה היה כבד עליו להחזיקם באמונה ויקחו אבן ור"ל אבן שתיה שהיא אמונת ישראל דהיינו מלכות שמים וישימו תחתיו ותמכו בידיו ר"ל לחזקו שיהיה כח בידיו לשרוש בלב בני ישראל אמונה שלימה וזהו ויהי ידיו אמונה עד בא השמש ר"ל שגבר ידו והתחזק את כל ישראל באמונה שלימה ואז ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב והנה בעו"ה עדיין מרקד בינינו זאת הקליפה של עמלק לבטל מישראל אמונת אלהי עולם בכל דור ודור וזהו מלחמה לה' בעמלק מדר דר שאין השם שלם וכסא שלם עד שיתבררו כל הברורים ויחזיקו ישראל באמונה שלימה בהשי"ת ויהיה ה' אחד שמו אחד ב"ב.