בא אל פרעה כו' למען שתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך כו' את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה' י"ל מה זה הלשון אותותי ולא אמר מופתי גם מה זה למען תספר באזני בנך אינו מובן גם וידעתם כי אני ה' אינו מובן שה"ל לומר וידעו כי אני ה' ויש לפרש דהנה איתא במדרש גם בפירש"י דהקב"ה לקח מפרעה הבחירה אחר חמש מכות ראשונות והגם שכך דרכו ית"ש יפעל פעמים שלש עם גבר ואם אינו עושה תשובה אז הקב"ה גבה דלי' אעפ"כ יש לעיין בזה בשגם שמצינו שדרכו ית"ש הוא טוב ומטיב לברואיו הי' לו להאריך אפו עוד ולא ליקח ממנו הבחירה כלל אולי ישוב אבל נראה לומר כך דהנה ידוע קושית הרמב"ם ושאר קדמונים על הבחירה והידיעה והאמת תירוץ הוא שאע"פ שהקב"ה יודע הכל וצופה ומביט עד סוף כל הדורות מה שיחשוב אדם וכ"ש המעשים אעפ"כ רצה הקב"ה שיתגלה לכל באי עולם מעשה כל א' וא' ע"י בחירתו וכשבוחר אדם בטוב ע"י כמה וכמה נסיונות אזי נתגלה לכל גודל בחירתו ונתוודע לכל עולם הידיעה שהי' להקב"ה מקודם וז"ש אצל אברהם אבינו ע"ה אחר נסיון עקידה עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ופירשו כל הקדמונים שנתגלה לכל הידיעה כמובן וגם להכך הקב"ה מתרה ברשעים כ"פ כדי שיתגלה לכל גודל רשעתם וידעו הכל ויתברר אצלם הידיעה שהי' להקב"ה מקודם גם ידוע שע"י אותות ומופתים של מצרים נתפרסם לכל חידוש העולם שהקב"ה חדשו ובראו ועשה בו כרצונו כידוע לכל מכל ס' קודש ע"כ אנו אומרים בכל קדושי שבת וי"ט זכר ליציאת מצרים כי הקידוש בשבת וי"ט הוא להעיד על אלקותו ית' שברא עולמו בששה ימים וינח ביום השביעי דהיינו להעיד על חידוש העולם וזה נתגלה ביותר ביציאת מצרים ע"כ אומרים זכר ליצ"מ בכל הקידושין גם זאת נתברר ע"י שבת וי"ט ויצ"מ שכל שכר ועונש הגם שעיקר הבריאה היה ליתן שכר ועונש כדי שלא יהי' נהמא דכסופא כידוע מספרים אעפ"כ מצונו בש"ק שהוא מעין עה"ב והוא תענוג גדול לבני ישראל והקב"ה נתנו במתנה לישראל כמאמר הגמ' מס' שבת מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקשה ליתנה לישראל לך והודיעם נמצא נתן הקב"ה לישראל שכר קודם שסיגלו הם מע"ט ונתגלה ע"י שבת שהקב"ה נותן שכר מתנת חנם וע"י יצ"מ נודע שנותן עונש שלא ע"י הבחירה וע"י שניהם שבת ויצ"מ נתגלה אמונת אלהי עולם שברא וחדשו ונותן שכר ועונש כפי רצונו הגם שיש בחירה ורצון כנ"ל וזהו פי' הפסוקים הנ"ל למען שתי אותותי ר"ל שע"י פרעה נתגלה הסוד שבת וי"ט שנקרא אותותי כידוע שע"כ פטורים מתפילין כמאמר חכמינו ז"ל וזהו למען תספר באזני בנך כו' ר"ל כי המצות עשה של שבת היינו זכור וכו' אינו אלא בפה דווקא שהקידוש והבדלה דווקא ע"י דבור הם שצריך לספר לבני ביתו דווקא בשינון הקידוש של שבת כי ע"י זה נתברר חידוש העולם וע"י יצ"מ וזהו למען תספר באזני בנך דהיינו הקידוש וסיפור יצ"מ שבו שעי"ז נתגלה לכל העולם שהקב"ה חידש העולם כולו והוא עלת כל העלות ע"כ כתיב את אשר התעללתי במצרים ר"ל שע"י יציאת מצרים נודע לכל שהוא פעל הכל וזהו התעללתי ר"ל שאני פעלתי הכל וזה נודע ע"י אותות ומופתים של מצרים וזהו וידעתם כי אני ה' ר"ל שע"י הנ"ל נתגלה לבני ישראל שאני ה' כנ"ל.
או יאמר בא אל פרעה כו' למען שתי אותותי אלה בקרבו כו' וידעתם כי אני ה' ע"ד רמז דהנה ידוע שעשר מכות היו ע"י עשר ספירות דמלכות והנה מכה ראשונה דם הי' מן מלכות שבמלכות כנ"ל עד ברד הי' ע"י חסד שבמלכות והנה ידוע ג"כ ליודעים שהה' תתאה רומז למלכות והוא"ו שבשם רומז לששה קצוות מחסד עד יסוד וי"ה שבשם מרמז לשלשה ראשונות כידוע הנה עד מכות ארבה נתגלה אותיות ו"ה שבשם הוי' ב"ה כי היו שבעה מכות משבעה ספירות התחתונות עד חסד כנ"ל והם מרמזים לאותיות וה' שבשם וממכת הארבה ואילך רצה הקב"ה שיתגלה אותיות י"ה שבשם כמובן מסדר המכות שמכות הארבה הי' מבינה שזה רומז לה' ראשונה שבשם וחשך הי' מספירת חכמה שרומז ליו"ד שבשם וזהו למען שתי אותותי ר"ל שתי אותיות ראשונות של שם הוי"ה ב"ה דהיינו י"ה ותיבת 'א'ל'ה בגי' 'י'ו'ד 'ה'י עם הכולל וזהו וידעתם כי אני ה' ר"ל שיתגלה כל שם הוי"ה ב"ה ועי"ז נוכל להבין הכתוב ויבא משה ואהרן אל פרעה ויאמרו כו' כי אם מאן אתה לשלח כו' הנני מביא מחר ארבה קשה הלא עדיין לא אמר הקב"ה למשה שיביא מכת הארבה רק אח"כ נאמר לו נטה ידך על ארץ מצרים בארבה וקודם לכן לא מצינו שציווהו הקב"ה להתרותו במכת ארבה אבל ע"פ הנ"ל שפיר שהבין משה מעצמו מסדר המכות שבאו כסדרן ממטה למעלה ממילא ידע שעתה יביא מכה מבינה שהיא ספירה שמינית וזה ידוע שכל ספירה היא שם הוי"ה א' וממילא הם כלולי' חד בחברי' וממילא מתתא עד בינה הם שמנה הויו"ת וזהו שאמר מעצמו הנני מביא מחר ארבה ר"ל שיביא מכה מספירה שמינית שהיא כוללת שמנה הויו"ת שהם גי' 'א'ר'ב'ה וד"ל ומכת חשך הי' מחכמה שהיא ספירה היותר למעלה שאין השגה בה כלל ע"כ נקרא חשך כי בדבר שאינו משיג הוא חשך וזהו פי' המדרש מהיכן בא חשך למצרים מחשך של מעלה שנאמר ישת חשך סתרו דהיינו ממקום שהוא סתום שאין בו השגה כלל וזהו ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם כי חכמת אדם תאיר וכו' והוא רחום יכפר.
עוד נראה לפרש דהנה י"ל שלכאורה תיבת אלה מיותר ונראה בזה עפ"י מאמרינו למעלה מהעשר מכות היו ע"י עשר ספי' ומכל ספי' יצאה מכה א' על פרעה והיה מנגע לפרעה ורפוא לישראל ועי"ז נתבטלו כל היו"ד מדות שבס"א ושבעה מכות ראשונות יצאו מהז' מדות מתתא לעילא ועדיין היה צריך להביא עליו עוד ג' מכות מהג' ראשונות כדי שתתבטל הס"א מכל וכל שכ"ז שלא נתבטל הס"א לגמרי לא הי' באפשרי שיצאו ישראל ממצרים לכן אמר הקב"ה למשה בא אל פרעה וכו' אותיות אלה היינו שיביא עליו עוד ג' מכות מג' ראשונות והיה מרמז אותם במלת "אלה "שהאלף רומזת לכתר שהוא אמון מופלא ומכוסה והלמ"ד רומזת לחכמה שהוא מגדל הפורח באויר והה"א רומזת לבינה שהיא ה' עלאה ומשה הבין שהמכה הח' תבא על פרעה מבינה כנ"ל שיש בו ח' הוויו"ת שעולה ר"ח כמנין ארבה כנ"ל ובזה הלשון הוא נגוף למצרים ורפוא לישראל שרמוז להם ברכה ארבה את זרעך ולמצרים נעשה מזה מכת הארבה.
עוד י"ל במלת אלה עפ"י מה דאיתא בכתבי האר"י ז"ל ע"פ ויאמר פרעה מי ה' וכו' שהי' לפרעה אחיזה בשתי אותיות "מי שבשם אלהים ורצה לכלל החסדים בגבורות ולהפך מדת רחמים למדה"ד וז"ש מי ה' ולא היה ביכולתו מחמת שנשארו עדיין ג' אותיות "אלה בשם אלהים שלא הי' לו אחיזה בהם והנה ידוע שכל אות מהשם הוא שם שלם וג' אותיות הם ג' שמות אלהים והם בגמטרי' רנ"ח כמנין חר"ן וידוע ששם אלקי' יש לו ק"ך צירופים כידוע מס' יצירה ה' אבנים בונות ק"ך בתים נמצא שמגיע לכל אות כ"ד צירופים ולג' אותיות ע"ב צירופים וז"ש הכתוב למען שתי אותות אלה בקרבו רומז לג' אותיות משם אלהים שלא היה לו אחוזה בהם ובהם יעשה נסים ונפלאות שג' שמות העולים כמנין "חרן בהם יהיה חרון אף על פרעה והצדיקים מהפכים מדה"ד למדה"ר וממתיקין הגבורות בשורשן וממשיכין בג' אותיות הנ"ל שיש להם ע"ב צירופים כמנין "חסד חסדים מגולים על כנסת ישראל אמן.
עוד בפ' הנ"ל בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו' למען שיתי וכו' י"ל וכי מאי זה נתינת טעם שבשביל כך יבוא אל פרעה מפני שהשי"ת הכביד את לבו ויראה לומר עפ"י מה שיש להתבונן בפ' ואלקים ניסה את אברהם שהלא הוא יתברך הבוחן כליות ולב ובודאי ידע שאברהם אבינו לא יהרהר אחרי מידותיו ומה צורך לנסותו אמנם כבר תירצו בזה והובא למעלה ג"כ שהיה צדיק יבחן להראות לבאי עולם גודל צדקת הצדיק ועי"ז מתקדש שם שמים וזה פי' הפסוק והאלקים ניסה לשון כנס על הגבעה שהקב"ה הרים את אברהם שתתודע צדקתו לעני כל ויאמנו דברי השם בגודל מעלת אברהם (כמאמר הכתוב כי ידעתיו למען אשר יצוה) וכן להיפך ברשעת הרשע הגם שהוא יתברך היודע שהוא רשע גמור מ"מ לעיני הבריות נראה ששב מדרכו הרעה והקב"ה יודע שלבו בל עמו ומודיע לבריות גודל רשעתו והנה אצל מכת הברד אמר פרעה חטאתי וכו' ה' הצדיק והראה עצמו כאילו שב בתשובה והקב"ה ידע האמת שאין פיו ולבו שוין גם משה רבע"ה אמר לו ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון וכו' אמנם המון העם לא היו יודעין האמת ורצה הקב"ה לאמת דבריו וע"כ הכביד לבבו רק לפרסם רשעו כאשר הוא האמת לכן אמר למשה בא אל פרעה כי אני "הכבדתי וכו' "הכבדתי גימטריא אמת שתבוא אליו כדי שאודיע לכל האמת שהוא רשע גמור ויתקדש שם שמים שיראו שעדיין מקשה ערפו ומשפטי ה' אמת.
עוד יאמר בא אל פרעה כי אני ולתרץ ענין הנתינ' טעם ונקדים עוד לדקדק שמשמעות הכתוב מורה שמשה לא היה ברצונו לילך עוד וזה לא מצינו שיהי' משה מסרב מלילך רק טרם שהתחיל לילך בשליחותו יתברך אבל אח"כ לא מצינו שיהי' מתירא מלילה גם למה נתן טעם למכה זו יותר מבמכות אחרות ולמה באמת הכביד את לבו במכה זו יותר מבאחרות והי' לו להכביד את לבו תיכף במכה הרביעית כמובא ברש"י שהקב"ה מתרה באדם פעמים ושלש כמאמר הכתוב הן וכ' פעמים שלש עם גבר אמנם נראה עפי"מ שכל מעלה בהעשר מכות יצאו מהעשר קדושות מתתא לעילא והכו העשרה כתרין דמסאכא ומכת ארבה יצאה מבינה וידוע שבינה הוא עולם התשובה ולכן אחר שנשלמו הז' מכות הי' מתירא משה שמא ע"י שהמכה השמינית תצא מבינה ויתפשט עולם התשובה מעילא לתתא עד מקום ערות מצרים יגרום זאת שגם פרעה יעשה תשובה ושוב לא יצאה מכה הט' והי' מחכמה וכתר ולא יתבטלו החיצונים מכל וכל לזאת הבטיח לו השי"ת שהוא הכביד את לבו ולא יעשה תשובה וזהו בא אל פרעה ואל תדאג שמא יעשה תשובה ע"י מכה זו כי אני הכבדתי וכו'.
עוד יש לרמוז בפסוק זה ונקדים הפסוק ומושב ב"י אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי מקץ שלשים וכו' יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים ואמרו חז"ל שזהו אחד מהדברים ששינו לתלמי וכתבו בארץ מצרים ובשאר ארצות ופי' הכתוב ששלשי' שנה וארבע מאות שנה הוא מברית בין הבתרים ואילך שאז נאמר לו כי גר יהי' זרעך וגם זה צריך ביאר שאם החשבון הוא מאותו היום ואילך מדוע נאמר לו כי גר יהי' זרעך הלא הוא בעצמו ג"כ הי' בכלל הגלות גם ישים לב על פסוק שלמעלה ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה וכו' למה לא נזכר כאן כלל ארץ מצרים ובפרשיות הקודמים לא נזכר רעמסס רק ארץ מצרים כענין שנאמר בהוציאך את העם ממצרים והוצאתי את צבאות וכו' ממצרים ומה נשתנה כאן שהוזכר רעמסס הגם שמושב בני ישראל היה בארץ רעמסס מ"מ הי' לומר ויסעו ב"י מארץ מצרים מארץ רעמסס אמנם יש לרמוז בזה כי הנה עיקר כונתו י"ש בבריאת העולמות הי' כדי להטיב לברואיו אך ברא מדת גבורה כדי שיראו מלפניו לבל נפגום חלילה כדי שיוכלו לקבל הטובות מאתו יתברך והנה ידוע ששמות הויות הם רחמים והגבורות הם שמות אלקים ומשם אלקים נשתלשלו כל הצימצומים עד שגם הס"א נקראת אלקים אחרים והחמשה אותיות של שם אלקים כל אות הוא שם בפני עצמו והם ה' שמות אלקים גם אותיות מנצפ"ך הם ה' שמות אלקים וה' פעמים אלקים עולה ת"ל והם ת"ל גבורות ופרעה היה לו אחיזה בשם אלקים והי' רוצה להגביר הת"ל גבורות ע"כ אמר מי ה' אשר אשמע בקולו שלא רצה ששם הוי' ב"ה יופיע על השמות אלקים כדי שימתקו הגבורות ויתגלה החסדים וע"כ כפר בהש"י ולא האמין בהשגחה פרטיות שהוא ית"ש בידו לשדד המערכות ולעשות בעולמו כרצונו רק העולם מתנהג ע"פ הטבע שהוא שם אלקים בגמטרי' הטבע. והנה עיקר עבדות הש"י להמתיק הגבורות להעלותן לשרשן והשמות הויות יופיעו על שמות אלקים נמתקים הגבורות בשרשן ואז הגבורות נהפכין לרחמים ואחיזת החיצונים נופלים לעומקא דתהומא רבה ונתגלו חסדים ורחמי' גדולים על כנ"י. וזהו ה' הוא האלקים ר"ל כשהשם הוי"ה מופיע על שם אלקי' והגבורו' נמתקין בשרשן והחסדי' נתגל' אז גם השם אלקים נהפך לרחמים שהוא שם הוי"ה ואז נראה בעליל גלוי לכל העולם שגם הטבע הוא בהשגחה פרטיות מאתו ית' והוא ית' ביכולתו לשנות הטבע ולשדד המערכות. וזהו שאנו מתפללין יהא שמי' רבא מברך היינו שאנו מתפללין ששם הוי"ה יופיע ע"ש אלקים ויהי' ביטול חיצונים מכל וכל ואז יהי' ה' מלא כמו שהי' בעת הבריאה כמאמר הכתוב ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים והנה במצרים היה שליטת הת"ל גבורות והן היו מסכים מבדילים מלידע שמו ית' שבני ישראל לא יכלו לעבוד אתו ית' מעומקא דלבא בדעה והשכל וזהו שאי' בספרים שבמצרים הי' הדעת בגלות והנה כשנתיחדו הוי"ה ואהי"ה נמתקין הגבורות בשורשן ונתבטל אחיזת החיצונים ויוד פעמים הוי"ה ואהי' עולים בגי' עת וזהו ואני תפלתי לך ה' עת רצון ר"ל שאנו מתפללין שיתיחדו שמות הוי"ה עם אהי' שעולים כמנין ע"ת ועם הד' אותיות שבשם הוי"ה ב"ה עולה בגימ' דעת ומשה הי' שורש הדעת והיה בכחו ליחד שמות הוי"ה עם שמות אהי ונמתקו הגבורות בשורשן ונתבטלו כחות הת"ל גבורות אשר רצה פרעה להגביר ועי"ז יצאו ישראל ממצרים. ומזה נבא לביאור הפסוק ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה רעמסס בגי' ת"ל ופי' שנתיחד הדעת ויצאו ב"י מתחת שליטת הת"ל גבורות שמרומזים בתיבת רעמסס ונסעו משם ולהיכן נסעו אומר הכתוב סכותה היינו שבאו לסוכה עליונה שהיא יחוד הוי"ה אהי' ומדברינו אלה נדין מאמר הכתוב ומושב ב"י אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה פי' שהיו במצרים תחת שליטת הת"ל גבורות ושליטתן התחיל להתנוצץ מיום שנגזר בין הבתרים כי גר יהי' זרעך שאלמלא לא הי' אז התגברות הדינים לא הי' הגזירה ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה יצאו כל צבאות ה' מארץ פי' שהי' קיצן של הת"ל גבורות ונתבטל כחן יצא הדעת מהגלות דהיינו שנתיחד שמות הוי"ה עם שמות אהי' וזהו כל צבאות ה' היינו השמות הקדושים ודברינו אלה נרמזי' בפ' בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ר"ת של "כי "אני "הכבדתי עולה כ"ו כמספר שם הוי"ה ב"ה וס"ת של אל" פרעה כי אני" הכבדתי" את" לבו" עולה תע"א כמנין עשר הוי"ות ועשר אהיו' עם הכולל ופי' שפרעה לא האמין בשם הוי"ה כנ"ל ואמר הקב"ה למשה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ובדברים אלו רמז לו שיודיע לפרעה משם הוי"ה שנרמז בפסוק זה וגם שיתיחד שמות הוי"ה עם שמות אהי' ועי"ז יתבטלו כחות הת"ל גבורות אשר פרעה נאחז בהם ויוכלו לצאת ממצרים. ואגב זה נבין מאמר הכתוב כשלחו גרש יגרש אתכם מזה שתיבת כשלחו אין לו פי' וע"פ דברינו יובן היטיב ששורש הדינין הוא הס"מ והי' שר מצרים והוא הסית את פרעה ונתן בלבבו להשתעבד בישראל ואח"כ כשנתיחד הדעת וכלה כח הדינין ממילא כלה גם כח הס"מ ואמרו בגמ' שס"מ הוא השטן ותיבת השטן בגי' שס"ד כמנין כשלחו וזהו כשלחו כלה כלומר כשיכלה כח השטן שמשלח בלב פרעה להרע לכם גרש יגרש אתכם מזה.
א"י בא אל פרעה כי אני הכבדתי וכו' י"ל בזה שלכאורה משמע שמשה לא רצה לילך אל פרעה על שראה שפרה מסרב לשלחם שתיב' כי אני משמעו נתינת טעם בא אל פרעה כי אני הוא שהכבדתי את לבו ואיננו מסרב מעצמו ומה בכך יהי' איך שיהי' אינו רוצה לשלחם ולמה יבוא אליו עוד קשה מה שהקשו המפרשים אם נטל ממנו הבחירה למה נענש ובמדרש אם ללצים הוא יליץ שהקב"ה מתרה באדם פעמים ושלש ואם אינו חוזר בו הוא נועל את לבו מן התשובה עדיין קשה הלא בסוף עשה תשובה שהלך בעצמו למשה ולאהרן וצעק קומו צאו כו' עוד י"ל על תיבת אלה שלכאורה מיותר ה"ל למען שיתי אותותי בקרבו גם קשה מה שאמר למען תספר וכו' הלא בניסים שראו בשבע מכות הראשונים הי' די לספר גודל מעלת הניסים של יציאת מצרים גם הלשון וידעתם כי אני ה' אינו מדוקדק הי"ל וידעתם את ה' ונראה בזה כי צריך להבין מה שצוה לנו ית"ש להזכיר יצ"מ בכל יום הגם שבמה שאנו מזכירים גודל הנס ג"כ מצוה גדולה לפי פשוטו אך להבין תכלית המכוון בזה נרא' שהקב"ה ברא כל העולמות והיה עיקר רצונו ית' כדי שידעו כול' שהוא ית' מהוה כל הויות והוא שופע חיות בכולם ואם חלילה יסתלק חיותו מהם אף רגע א' יהיו אפס ותהו וזהו ומלכותו בכל משלה וזהו עיקר עבדות ה' שישיג אדם שכל הדברים וכל הברואים וכל ההויות אינם קיימים אלא בחיותו ית' ואי אפשר לעשות שום תנועה קלה בלתי רצונו ית"ש ואפי' התורה והמצות שאדם עושה אין להחזיק טובה לעצמו כלל כי האדם אינו עושה שום דבר רק השי"ת בעצמו כמו ששמעתי מצדיקי' פי' על פסוק כי טוב זמרה אלקינו שהשי"ת מזמר בעצמו לפי שכל הדברים שאדם עושה הכל הוא מאתו ית' ואם האדם משיג זאת בוודאי הוא נכנע מלפניו ית' מחמת שיודע בעצמו שהוא כאפס ואין ועי"ז יוכל להשיג חכמת התורה ונעשה דבוק בו ית"ש משא"כ אם מתגאה חלילה לומר אני חכם או שמחזיק עצמו באיזה מעלה ומדה הוא נפרד חלילה מהקב"ה ואצ"ל אם הוא מתגאה חוץ מעבדות ה' בוודאי אוי לו ואוי לנפשו אלא אפי' אם מתגאה בעבדות ה' חלילה שמחזיק עצמו לעובד ה' נפרד מהקב"ה ועושה בזה מסך מבדיל בינו לאביו שבשמים כמו שאז"ל אין אני והוא יכולים לדור כאחת ושמעתי מהרב המגיד הקדוש רבינו יחיאל מיכל מ"מ דק"ק זלאטשוב פי' הפ' אנכי עומד בין ה' וביניכם שאם האדם מחזיק עצמו לאיזה בר מעלה עושה בזה מסך המבדיל וזהו אנכי פי' ע"י שמתגאה לומר אנכי בר מעלות ומדות טובות הוא הוא העומד בין ה' וביניכם שבזה הוא מעמיד מסך המבדיל רק שצריך האדם לידע שהוא כאפס ואין רק שהקב"ה הנותן בו חיות לעשות דבר גדול או קטן והוא מהוה כל הויות לכן אין ראוי לשום בריה לומר אנכי כ"א לו ית' נא' לומר אנכי מפני שהוא מהוה כל ההויות אבל האדם אם אומר אנכי או אני היינו שמחזיק עצמו לשום בן מעלה ומרגיל בזה ומתגבר והולך במדה זו הוא נפרד מהש"י עד שיוכל לבוא עי"ז שיהי' כופר בעיקר חלילה. ואיתא במדרש על פסוק ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה מאני של פרעה אנו למידין אני של הקב"ה פי' לזה כי יוסף הצדיק הי' פותר החלום לפרעה ובזה נתן בו חיות וע"י יוסף נתגדל פרעה בעולם ומושל בכל העולם והי' מהראוי שיהי' נכנע לפני יוסף והוא היה מתגאה עליו ואמר אני פרעה ועי"ז היה סופו מרה כלענה ואפשר לומר שאילולי זאת שנתגאה פרעה באמרו אני פרעה היו ישראל משועבדין לו ד' מאות שנה כמו שנגזר עליהם רק מפני שאמר אני פרעה וכפר בעיקר לכך שלח בו הקב"ה אותות ומופתים ונלקה ביוד מכות עד שעשה תשובה והודה בע"כ שהוא כאפס ואין והקב"ה הוא מהוה כל הויות ועושה בעולמו כרצונו ומזה אנו למדין אני של הקב"ה פי' ממה שאירע לפרעה ע"י שאמר אני פרעה אנו למידין אין לשום ברי' לומר אני כ"א להבורא ית נאה לומר אני ה' ומזה נבוא לביאור הכתובים שמשה לא רצה לילך אל פרעה מחמת שראה שהוא מסרב ואמר לו הקב"ה בא אל פרעה כי אני הכבדתי וכו' פי' מחמת שאמר אני פרעה גרם לי שהכבדתי את לבו כדי שילקה עד שיעשה תשובה וזהו שאמר הכ' למען שיתי אותותי אלה בקרבו הנה כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים פי' שאכה אותו עד שיתחרט על דיבוריו הראשונים ויודה שהוא כאפס ואין ולפי"ז לא ניטל ממנו הבחירה כלל רק מחמת גאותו הכביד הקב"ה את לבו וכשהוכה עוד בנגעים עשה תשובה וגמר אומר ולמען תספר באזני בנך וכו' פי' שתספר להם שהאותות ששמתי במצרים היה בשביל גאות פרעה שע"י זה נלקה בי' מכות כדי שילמדו מזה מדת ההכנעה ובזכרנו בכל יום יציאת מצרים ישימו אל לבם שמה שנלקו המצרים היה מחמת גאותם ויוסיפו עי"ז מדת ההכנעה ואז וידעתם כי אני ה' פי' שתדעו מזה שאין לשום ברי' לומר אני כ"א להבורא יתברך לו נאה לומר אני ה'.
ויושב את משה ואת אהרן אל פרעה וכו' מי ומי ההולכים ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו נלך וכו' ויאמר אליהם וכו' לא כן לכו נא הגברים וכו' לדקדק יש למה פרט משה כל אלו הלא די באמרו בנערינו ובזקנינו והנל בכל גם למה הקדים נערים לזקנים הלא מן הראוי לחלוק כבוד לזקנים אפילו בדיבור ונראה לרמוז בזה כי הנה פרעה הרשע היה לו אחיזה בשמות אלקים שעשה מסך ומבדיל ששמות הויות הקדושות לא יאירו בשמות אלקים ונודע שיש ק"ך צרופי אלקים והכל בקדושה ומשם ולמטר יונקים הס"א משמות אלקים ופרעה היתה מגמתו להגביר הס"א שיניק משם אלקים וזאת ידוע למביני דעת ששמות הויות הם גדלות דמוחין ושמות אלקים הם קטנות דמוחין והשמות הויות הם נשמת עולם אצילות וכשמאירין בשמות אלקים אז מתהפכין השמות אלקים מדין לרחמים ונעשה יחוד בכל העולמות וכל העולמות מתעלים דהיינו עולם הכסא ועולם המלאכים וממילא גם עולם העשי' מתעלה כי כל העולמות מתמל' רב שפע מעולם האצילות שהוא שמות הויות וזה שאנו מתפללין יהא שמיה רבא מברך דהיינו שיתרבה שיאירו השמות הויות בשמות אלקים ואז לעלם ולעלמי עלמיא יתברך רק שכל העולמות יתברכו ויתעלו ויהיה ה' אחד ושמו אחד והנה ידוע שעולם הכסא הוא שור אדם נשר ארי' ואדם נרמז בצאן במאמר הכתוב ואתנה את צאן מרעיתי אדם אתם וזה נרמז בהכתובים שפרעה שאל מי ומי ההולכים ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך נערינו רומז לקטנות דמוחין ובזקנינו רומז לגדלות דמוחין ופי' שיאירו השמות הויות בשמות אלקים בבנינו ובבנותנו היינו בחינ' דכר ובבחי' נוקבא בצאננו ובבקרנו נלך רומז לעולם הכסא שהם חיות הקודש וכנ"ל שהכל יתעלה ע"י שיתגלה עולם האצילות ויהיה ה' אחד ושמו אחד ופרעה אעפ"י שנלקה כבר מ"מ לא רצה להודות בזה שיאירו שמות הויות בשמות אלקים ושיתמלאו כל העולמות שפע מעולם האצילות אך ע"י שנלקה הסכים ע"ז עכ"פ שהגבורות לא יתגברו עוד וזהו ויאמר לא כן לכו נא הגברים ר"ל שדי לכם שילכו הגבורות מכם ויסורו מאתכם ותצאו מהגלות אבל שיתמלאו כל העולמות שפע מעולם האצילות ע"ז לא רצה להסכים שיתגלו שמות הויות ושיהיה ה' אחד ושמו אחד עד שנלקה במכות בכורות והודה בע"כ.
ויאמר ה' אל משה נטה ידך וכו' וימש חושך וכו' לא ראו איש את אחיו כו' ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם כו' ויקרא פרעה אל משה וכו' ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה וכו' ופרש"י כחצות הלילה כהחלק הלילה וכו' שאין חצות שם דבר עיי"ש. להבין הענין נראה כי הנה אמרו על פסוק ויבדל אלהים בין האור ובין החושך שמתחילה היו האור והחושך משתמשין בערבובי' עכ"ל ואין הפי' שהי' שעה א' יום ושעה אחת לילה רק שהיו שניהם יחד וכמו דאי' במדרש את האור זה מעשיהן של צדיקים וחושך זה מעשיהן של רשעים ע"כ והוצרך להבדיל בין הטוב ובין הרע שיהי' כולו טוב כי מה שהי' עד עכשיו בערבוביא היו אוכל ופסולת מעורבין זב"ז ולא היה כל א' בפני עצמו כי הי' עדיין בהחשך קצת טוב שנפל שם בסוד עולמות הנפילים והיה צריך לתקן זה ולהעלות האור מן החושך שיהיה ברורי עולמות וזהו עץ הדעת טוב ורע וזהו עיקר כל עבדותינו כי זה הוא שעשועים לפניו ית' שיהיה שכר ועונש ע"י הבחירה ורצון שיבור לו האדם איזה דרך ישכון אור ולהבדיל בין הטוב ובין הרע וישאר הרע בתהומא רבא ולהעלות הטוב והנה הגם שהקב"ה קרא לאור יום ולחשך קרא לילה אעפ"כ מצינו צדיקים שעליהם אמר דוד המלך ע"ה ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה ומצינו רשעים אשר במחשך מעשיהם ועליהם נאמר כסיל בחשך הולך והנה מצינו בקדושת שבת שכל איש ישראלי ירגיש בנפשו קדושה יותר מבחול כיתרון האור מן החשך וזה פי' מה יום מיומים מה גבר בגוברין שקדושת שבת הוא כולו אור והוא נבדל מן החשך וע"י מה היא הבדלה ע"י שאדם מכין עצמו בששת ימי המעשה ועכ"פ כשהוא מתפלל. והנה בו' ימים מתפללין י"ח תפלות וצריך לשהות שעה א' קודם התפלה ושעה אחת אח"כ וכתב באו"הח דשעה מועטת סגי ועכ"פ בין הכל נחשוב ששה שעות ועם הי"ח שעות של ח"י תפלות הם כ"ד שעות ובאלו הכ"ד שעות לפי מה שיתפלל בכוונה וימשיך ע"ע הקדושה ויברור הטוב מן הרע כ"כ תחול עליו קדושת שבת ויש אנשים צדיקים ששוהים שעה ממש קודם התפלה ועי"ז ישיג קדושת שבת קודם. וזהו תוספת שבת והכל הוא לפי ההבדל והבירור שבורר הטוב מן הרע. ואי' בכתבי האר"י ז"ל כלהו בחכמה אתברירו ולאחר הבירור נשאר החושך לבדו ולא היה בו שום עירבוב מהאור ולזה במכת חשך שבא מחכמה כתיב וימש חשך שהיה חשך ועב בלא שום אור 'ולכל 'בני 'ישראל 'הי' 'אור 'במושבותם ר"ת עולה כ"ו מנין הוי"ה ר"ל שהי' להם אור הקדושה משמו יתב' שהוא כלו טוב שעליו אמרו חז"ל ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים וזה שפירש"י כחצות כהחלק לילה שאין חצות שם דבר של חצי פי' שלא הי' דווקא בחצי לילה כי באמת כתיב ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה משמע שכל הלילה היה מכה מצרים לזה פירש"י כהחלק לילה לומר שכל הלילה הי' מתחלק למצרים חשך ולישראל הי' אור כדאיתא במד' שהאיר להם כל הלילה כיום של תקופת תמוז ובכל הלילה כשהיו ישראל מקריבין הפסח ואוכלין אותו הי' מכת בכורים למצרים ובזה יתורץ קושי' הגמ' מה שלא אמר בחצות כי לא הי' בחצות ממש ומה שכתב ויהי בחצי הלילה וה' הכה וכו' ג"כ אין פי' חצי לילה ממש רק כ"ז שהיו ישראל אוכלין הפסח ועי"ז היו מבררין ומבדילין בין האור ובין החושך וכשהיו אוכלין בשכונה זו הי' להם אור ולמצרים שבשכונה זו הי' חושך ומגפה וזהו בחצי הלילה פי' ג"כ שנחלק כל הלילה למצרים חשך גמור ולישראל לילה כיום יאיר.
ויאמר ה' אל משה עוד נגע א' וכו' אחרי כן ישלח וכו' כשלחו כלה גרש וכו' יש לדקדק שתיבת כשלחו נראה כמיותר והול"ל אחרי כן ישלח כלה גרש יגרש אתכם גם תיבת כשלחו אין לו ביאור כלל גם תיבת כלה אין לו פירוש כלל והיל"ל כולו ונראה בזה דהנה עיקר גלות מצרים הי' שמצרים שמו כל מגמותם להפריד את ישראל מהש"ית ולבלבלם שלא יוכלו לעבדו כראוי וכן עתה בגלות המר הזה ועל זאת אף אם יביאו כל אילי נביות שבעולם לא יכופר להם כמו שאמרו בגמ' על פסוק תחת הנחושת אביא זהב תחת ר' עקיבא וחביריו מה יביאו פי' תחת מה ששמו מגמתם שישראל יעברו על דברי ר' עקיבא וחביריו מה יביאו שיכופר להם ובזה מתורץ מה שהקשו המפרשים הלא גזירה היתה מלפניו ית' שישראל יהיו בגלות כמו שנאמר כי גר יהי' זרעך ולמה נענשו ותרצו מחמת שהיו משעבדין בישראל יותר ממה שהי' ברצונו ית' ותירוץ זה אינו מספיק הלא כתיב ועבדום וכו' ומי יודע עד כמה תכבד העבודה ושמעתי מצדיקים תירוץ ע"ז שנענשו מפני שלא היתה כוונתם לעשות רצונו ית' כ"א להנאת עצמן ולרשעתן גם זאת עדיין אינו מספיק ומה בכך כיון שהיתה הגזירה מלפניו ית' אבל לפי מה שכתבנו מתורץ היטב שנענשו מחמת שהיו מתכוונים להכעיס הבורא שעיקר רצון הבורא שגזר על ישראל גלות הי' כדי שיכניעו לבבם ע"י קושי השיעבוד ויעבדו אותו ית' באמת והם לא די שמשעבדין בישראל בקושי גם עושים תחבולות וחושבים מחשבות להפריד את ישראל מאביהם שבשמים שלא יוכלו לעבדו ית' וע"ז נענשו כ"כ כנודע שישראל היו שקועים כ"כ בטומאת מצרים עד שכמעט אם היו ח"ו עוד רגע א' שם בהגלות לא הי' אפשר שיתעוררו לחזור בתשובה לפניו ית' ומהיכן בא להם למצרים שירשיעו כ"כ בישראל אלא השר שלהם הי' מכניס בלבם זאת כי אין לו חילוק אם יכבד עליהם השיעבוד או לא אלא מגמתו להפרידם ולבטלם מעבודתו ית' ומעייל זאת בלבהון לכן כשנפרע הקב"ה מאומה נפרע מאלהיה תחילה היינו משר שלה מפני שהוא הכניס בלבם להרע לישראל רעה גדולה הזאת שלא יכולו לעבדו. והשר של מצרים הי' אז הס"מ עצמו ואמרו בגמ' הוא השטן הוא היצר הרע לכן במצרים שבנ"י לא היו יכולין להתעורר מעצמם לחזור בתשובה שלימה לפניו ע"י המצרים כנ"ל לכן כביכול הוכרח הקב"ה להופיע אור בהירות אלהותו בעולמות התחתונים ונתבטלו הקליפות ונתבטל ג"כ השר שלהם ונתלהב לב בני ישראל לעבודת ה' לעשות תשובה שלימה לפניו ית' וכן הי' שעשו תשובה ויצאו משם וזהו וארד להצילו מיד מצרים כלו' כביכול ירידה הי' אצלו ית שהוצרך להופיע אור בהירות אלהותו ית' לעולמות התחתונים כדי להצילו מיד מצרים ובזה נבא לביאור הפסוק ויאמר ה' אל משה עוד נגע א' כו' היינו מכת בכורות וידוע שמכת בכורות יצאה מכתר כנ"ל שהמכות יצאו כסדרן מע"ס מתתא לעילא ותיבת בכורת נוטריקון בו כתר אח"כ ישלח אתכם מזה מפני שאז יופיע אור בהירות אלהותו ית' לעולמות התחתונים ויתבטל השר שלהם שהוא השטן שהוא גימ' שס"ד כמנין 'כ'ש'ל'ח'ו והיינו כשלחו כלה שהשר שלהם שהי' משלח בלבם לעשות תחבולות להפריד את ישראל מאביהם שבשמים יתבטל ויכלה מחמת אור בהירות אלהותו ית ואז גרש יגרש אתכם מזה כנ"ל.
דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו וכו' איירו בגמרא אין נא אלא לשון בקשה בבקשה ממך הזהירה על כך שלא יאמר אותו הצדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם ויש להקשות הלא ביזת הים הי' הרבה יותר מביזת מצרים וא"כ אז בביזת הים יראה אותו הצדיק שקיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ומה צורך לשאלה זו שהיא קצת דרך הערמה והמפרשים תירצו שבאם לא היו שואלין כלום יהיה לאותו הצדיק צער ממצרים עד עת קריעת י"ס והוא דחוק שהרי זמן מועט היה מצאתם עד קריעת י"ס גם מה הועילו בשאלת כלים הרי כל זמן שלא היה קריעת י"ס עדיין לא היו בטוחים אם ישאר להם מה ששאלו פן ירדפו אחריהם אמנם נראה בדרך פשוט דהנה איתא במדרש שעיקר מה שצעקו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל היה בשביל ממונם שהשאילום ולכן היה מן ההכרח לצוות על שאלה זו כדי שיתנו לב לרדוף אחריהם להציל את ממונם ועי"ז יהיה לישראל ביזת הים ובלא זה לא היו רודפים אחריהם ומוסרין נפשם ולכן ביקש ממשה להזהירם על כך כדי שעי"ז יבואו לידי ביזת הים שהוא רכוש גדול יותר מביזת מצרים.
ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא כו' ופרש"י כחצות הלילה כהחלק הלילה שאין חצות שם דבר של חצי וכו' וכבר ביארנו למעלה ג"כ ועוד לאלקי מילין ונקדים מה שאמרו בברכות ודוד מי הוי ידע פלגא דלילי' אימת השתא משה לא הוי ידע וכו' ומסיק בגמרא דמשה נמי הוי ידע והאי דאמר כחצות שלא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא ע"כ וגם זה אינו מובן שהרי עד השתא הודו למשה ואמרו אצבע אלקים הוא ומשום שהם יטעו בפלגא דלילה ולפי דעתם תהיה המכה כרביע שעה קודם או מאוחר יחזיקו עי"ז את משה לבדאי זה אין הדעת סבלו שכשיראו שגופא דעובדא הוא אמת שבאה המכה יאמינו בודאי שבאה לזמן הקבוע רק שהם טעו בשעות דעבוד אינש למיטעי בחצי שעה וגם אם נאמר שאעפי"כ למיחש מיהו בעי שמא יאמרו משה בדאי הוא קשה דכי מפני חשש רחוק כזה ישנה משה הלשון שנאמר לו מפי הקב"ה ונראה (ע"פ פסוק דתהלים יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי) ופי' הכתוב דהנה ידוע דערב דקרא מכי ינטו צללי ערב שהוא משש שעות ומחצה ומאז מתערין הגבורות ובתחילת הלילה הוא זמן הגבורות ושליטת רחיצונים מתחילת הלילה עד חצי הלילה כמאמר הכתוב בו תרמוש כל חיתו יער ומחצי הלילה ואילך דאתי קב"ה להשתעשע עם הצדיקים שבג"ע מתבטל שליטת החיצונים ונופלים לעומקא דתהומא רבא והרחמים מתגברין ופרעה וחרטומיו היו חכמים מחוכמים שעליהם אמר הכתוב ואבדה חכמת חכמיו וכו' והיו יודעין זאת דמכי ינטו צללי ערב עד חצי הלילה הוא זמן שליטת החיצונים ומחצי הלילה ואילך הרחמים מתגברין וזהו חצות לילה שהלילה נחצית ומתחלקת לשני דברים דהיינו שבחצי הלילה הראשונה שולטין הגבורות ובחצי הלילה השני' מתעוררין הרחמים והקב"ה אמר למשה שיביא מכת בכורות בחצי הלילה ממש נמצא שנשתנה הלילה הזו מכל הלילות שכן כל הלילות נחלקת החצי הלילה השני' מהחצי הראשונה שבחצי הראשונה הדינין מתגברין ובחצי האחרונה הרחמים מתגברין ובלילה זו גם מחצי לילה ואילך היה התגברות הדינים על מצרים ועל ישראל שהיו עסוקים בתחילת הלילה במצות קרבן פסח ומצות ומרורים נהפך להם גם החצי הלילה הראשונה מדין לרחמים נמצא שבלילה הזו לא הי שום התחלקות רק כל הלילה היתה שוה לרחמים על ישראל ולדין על המצרים והיה משה חושש שבאם לא יודיע לחכמי פרעה זאת מקודם שבלילה זו לא תהיה שום התחלקות בין חצי' הראשונה לחצי' השניה רק יאמר להם סתם בחצות הלילה תהיה מכת בכורות לא יאמינו לדבריו שהיתה המכה בחצות לילה ממש ויאמרו משה בדאי הוא ושהמכה התחילה קודם חצות בעת שליטת החיצונים ואין המכה מסטרא דקדושה אלא מסטרא דלהון כי מסטרא דקדושא אי אפשר שתבוא המכה בחצי הלילה או אחר חצות שאז כולו רחמים לכן לא יאמינו שמאת ה' היתה זאת ע"כ הודיעם משה במה שאמר להם כחצות שלילה זו לא תחלק כשאר לילות ופי' לא שאמר להם כחצות היינו או קודם מעט או מאוחר מעט רק אמר להם כמו בשאר לילות כשמגיע חצי הלילה ממש הלילה מתחלקת מדין לרחמים כמו כן ברגע זו ממש אני יוצא בתוך מצרים וישלטו הגבורות כמו בחצי הלילה הראשונה ומת כל בכור וכו' ולא תתחלק חצי הלילה האחרונה מחצי' הראשונה וזהו כחצות כלומר כעת שהלילה נחצית ומתחלקת כל השנה דהיינו בחצי הלילה ממש שאז הרחמים מתגברין באותה הרגע אני יוצא בתוך מצרים וכו' והלילה הזה לא תתחלק כנ"ל נמצא שקבע להם משה אותו הזמן ממש שנאמר לו מפי הקב"ה רק הודיע להם שבלילה הזאת לא תהיה שום חצות רק כל הלילה רחמים על ישראל וכולו דין על האומות ובזה מבואר פירוש רש"י כחצות הלילה כהחלק הלילה כלומר כמו העת שיש התחלקות בלילות של כל השנה באותו העת בלילה הזאת לא תהיה התחלקות שאני יוצא בתוך מצרים וישלטו הגבורות במצרים כמו בחצי הלילה הראשונה וגמר אומר שאין חצות שם דבר פי' שכאן אין חצות פירושו שתחלק הלילה לחצאין שבלילה זו לא תהיה התחלקות רק כחצות פירושו כמו עת שהלילה מתחלקת בלילות אחרות באותו הלילה ילקו המצרים בבכוריהם אותו העת וד"ל.
ויאמר ה' אל משה ואל אהרן וכו' החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה ופרש"י ז"ל על תיבת הזה שנתקשה משה בנולד הלבנה עד שהראה לו הקב"ה באצבע וכו' יש להבין מפני מה נתקשה משה כ"כ במולד הלבנה עד שהוצרך הקב"ה להראות לו באצבע ועוד האיך יתואר אצל הקב"ה לשון אצבע הגם שרש"י ז"ל כ' כן לשבר את האזן מ"מ היה לו לכתוב סתם עד שהראהו הקב"ה עוד יש לדקדק על תיבת הזה הלא הלבנה היא בחי' נוקבא והי' ל"ל הזאת ויראה לרמוז בזה עפ"י פסוק ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל וכו' ואמרינן בגמרא אור שנברא בששת ימי בראשית אדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו כיון שראה שאין העולם כדאי להשתמש בו עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא וגבי משה כתוב ג"כ ותרא אותו כי טוב הוא ואמרינן שנתמלא הבית כולו אורה ויש להבין היכי משמע ממילת כי טוב שנתמלא הבית כולה אורה גם על היש אומרין שנולד מהול יש לדקדק שהיה לו לכתוב ותרא אותו כי מהול הוא ונראה בכל זה כי הנה השי"ת ברא כל העולמות ועיקר רצונו היה כדי להיטב לברואיו אכן מעצם בהירות אלקותו ית"ש בלתי אפשרי לקבל הטובה ההיא שהיינו מתבטלים ממציאות ע"כ צמצום אלקותו ית"ש בצמצומים רבים כדי שנוכל לקבל הטובה ואיתא בכתבי האר"י ז"ל משל ע"ז שאם אדם רוצה להביט בהשמש אינו יכול עד שיעשה חלונות ומסכים כן הק"ו באלף א"אל הבדלות באור העליון ועיקר ההטבה הוא שישיג עריבות נעימות אלקותו ית"ש וישראל עלו במחשבה תחילה מפני שהיה גלוי לפניו יתברך שישראל עם קדושו ייחדו העולמות התחתונים עם העולמות העליונים וישיגו שהכל הוא אחדות הפשוט וזאת לפניו יתברך שעשועים גדולים וכדי שנוכל להשיג אחדותו ית"ש צמצום אלקותו בצמצומים והוכרחו לצאת הי' ספירות והספירה הראשנה עדיין נקראת ג"כ אין סוף לפי שהוא דבוק בא"ס ונקראת מקור והשני נקרא מעין והוא חכמה והשלישית נקראת נהר והיא בינה ומשם יוצאין נחלים והתחיל עולם חסד יבנה ובינה הוא עולם התשובה ושם של בינה הוא שם אהיה ואמרינן בגמרא שהתשובה קדמה לעולם פי' כי החוטא פוגם בז' המדות דהיינו שהיה לו איזה אהבה רעה או יראה רעה או התפארות או שרצה לנצח חבירו שיודה על שקרו או שאינו מודה על האמת או שיש לו תאות רעות ר"ל את הכל צריך לתקן ולעשות תשובה ותשובה היא מעולם הבינה לכן התשובה קדמה לעולם ושמעתי שמה שנקרא השם של תשובה בשם אהיה מפני שצריך הבעל תשובה לומר מה שעבר אין ומעתה אני מקבל עלי שאהיה עובד ה' באמת וכל ימי חיים חיותו צריך להחזיק עצמו במדה זו ולא להתפאר לומר צדיק אני כמאמרינו לעיל שאין לשום ברי' לומר אני אלא להבורא ית"ש לבד ויש עוד עולם התשובה גבוה מבינה והוא נקרא דעת ושם שלו אהו"ה היוצא מפ' "את "השמים "ואת "הארץ והוא גושפנקא דחתים בי' שמי' וארעא ואיתא בספרים שדעת הוא במקום כתר מפני שכתר בלתי אפשר להשיגו ולית מחשבה תפיסא בי' להיותו דבוק בא"ס ע"כ יצא הדעת שהוא המדבק עולמות התחתונים עם העולמות העליונים הארצות עם הרחניות וכולם הם רצונות והדעת הוא רצון כל הרצונות וזה סעודה ג' של שבת רעוא דרעוין ומזה תבין מה דאיתא בס' ברית מנוחה יש שם אהו"ה הוא למעלה משם אהיה ושם אהו"ה מורה ג"כ על התשובה שהוא ג"כ מלשון עדיין אין אני כלום ורצוני להיות מכאן ואילך עובד ה' והאיש אשר הוא שפל בעיני עצמו עד שאינו יכול לדמות עצמו אפי' לרמה ותולעה זוכה אל הדעת ויכול לקשר עולמות התחתונים עם עולמות העליונים ומשה היה בחי' דעת מחמת שהיה עניו מאד מכל האדם ואהרן היה ג"כ מבחי' דעת כאמרם ונחנו מה ועי"ז זכו אל הדעת ומשה היה שושבינא דמלכא היינו שהיה מפאר ומרומם את השי"ת בעיני כנסת ישראל ומלמדם תורה ומצות ואהרן היה שושבינא דמטרוניתא שהיה מפאר ומרומם הכנסת ישראל לפני השי"ת אף שחטא א' מהם היה מלמד עליו זכות לפני הקב"ה ועי"ז נתיחדו עולמות עליונים עם עולמות התחתונים ושם של אהו"ה עולה י"ז כמנין טוב וזהו ויאמר אלהי' יהי אור ויהי אור וירא אלהים את האור כי טוב הוא שם של אהו"ה העולה טוב וראה שאין העולם כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים לע"ל וזהו ותרא אתו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים פי' ותרא אתו כי טוב הוא שהוא מבחי' דעת ששם שלו אהו"ה שעולה בגימ' טוב ותצפנהו ג' ירחים שהסתרתו בשלשה ראשונים ומזה נבא לביאור הפסוק ויאמר ה' אל משה ואהרן בא"מצ לאמר החדש הזה לכם ראש חדשים פי' התחדשות הדעת ששם שלו אהו"ה שבגימ "הזה לכם ראש חדשים פי' שהוא ראש להתחדשות המוחין ראשון הוא לכם לחדשי השנה פי' שהוא ראשון לספירות כי ספירה עולה בגימ' שנה ופי' רש"י נתקשה משה במולד הלבנה פי' כשהלבנה מתיחדת עם השמש ומקבלת ממנה הוא יחוד עליון שאז מתיחדים עולמות עליונים עם עולמות תחתונים ונתקשה משה איך לעשות יחוד גדול כזה עד שהראה לו הקבה באצבע פי' שהראה לו הקב"ה שע"י שהאדם משפיל עצמו מאוד והוא בעיניו כאפס ותהו זוכה אל הדעת ששם שלו אהו"ה שעולה במילוי יודי"ן כמנין "אצבע והוא המדבק והוא גושפנקא דחתי בה שמיא וארעא ועי"ז יכול ליחד עולמות עליונים עם עולמות התחתונים והבן.
א"י החדש הזה לכם ובפירש"י נתקשה משה וכו' ונראה לפרש עפ"י מ"ש למעלה בשם ס' ברית מנוחה שהשם אהו"ה הוא קודם לשם אהי' והנה השם אהיה הוא ראש לשם הוי' כמבואר בפ' שמות שאמר הקב"ה למשה תחלה שם אהיה אשר אהיה ואח"כ שם הוי"ה וזה ידוע שכל התורה כולה הוא שמותיו של הקב"ה וכל העולמות נבראו בהתורה דהיינו ע"י צרופי שמות הקדושים נבראו כל העולמות והיינו ע"י צירופי אותיות התורה שנצטרפו כל האותיות לשמות הקדושי' ע"כ כשצריכים לעורר רחמי' ולהמתיק הגבורות בשרשן צריך לעשות פדיון וסדר הפדיון שקודם צריך לספור כמספר השם אהו"ה שהוא בגימ' טוב והוא הטוב הגנוז כנודע ומהטוב הגנוז ממשוכי' לשם אהי' ומשם אהי' לשם היי"ה ומשם לאדני' למתק הגבורות בשם אדני כידוע ושם אהו"ה במילוי יודין גימ' אצבע כנ"ל וסודו ידוע למביני' וזהו פי' הפסוק החדש הזה היינו התחדשות של שם אהי' שגימ' "הזה לכם ראש חדשים היינו שזה השם הוא ראש להתחדשות העולמות ראשון הוא לכם לחדשי השנה היינו כשצריכי' לחדש איזה התחדשות למתק הגבורות ולעירר רחמי' לחדש בעולם חסדים ונפלאי' חדשים זה השם הוא ראשון למתוק כנ"ל וע"י שם זה עם שאר השמות הקדו' יכולים להאיר אורות חדשים ולמלאות פגימות וחסרון הלבנה וזהו פירש"י נתקשה משה כו' היינו כנ"ל שלא ידע מאיזה ייחוד יכול להמשיך לתוכה אורות העליונים ולמלאות פגימתה עד שהראה לו הקב"ה באצבע כנ"ל דהיינו ע"י שם אהוה שעולה במילוי יודין כמנין אצבע.
א"י כי י"ל על מאחז"ל שהראה הקב"ה באצבע ואמר לו כזה ראה וקדש משמע שהראהו בשעת מולדה וזה דבר שאי אפשר כי אז כ"כ בקטנות עד שנעלמה מעין כל חי כמחז"ל כ"ד שעה מיכסי סיהרא ונקדים הפסוק ויעש אלהים את שני המאורות כו' ואי' בגמ' שאמרה הלבנה א"א לשני מלכי' שישתמשו בכתר א' אמר לה הקב"ה לכי ומיעטי עצמך ולפיוסה הרבה צבאי' ולא נתפייסה עד שאמר לה הקב"ה צדיקים יקראו על שמך ע"כ והנה עיקר העבדות להשלימות של צדיקים הוא בענוה כי עקב ענוה יראת ה' וזהו צדיקים יקראו על שמך ר"ל כמו שהלבנה מיעטה עצמה כן הצדיקים ממעטין עצמם שלבם נשבר ונדכה ונבזים בעיניהם והנה כבר אמרנו לעיל שמשה ואהרן היו ענוים מכל באי עולם כאומרם ונחנו מה ונדמו ללבנה שמיעטה עצמה לפיכך זכו שניהם לדיבור של קידוש החדש וזהו פי' הפסוק החדש הזה לכם פי' התחדשות זה של ענוה לכם הוא שאתם חדשתם דבר זה וזהו שאמר ונתקשה משה על מולד הלבנה פי' כשראה משה שהלבנה קטנה כ"כ במולדה עד שא"א לראותה נתקשה ואמר בלבו שעדיין אינו במדריגה זו בתכלית העניוות כמו הלבנה במולדה שהיא מתכסה מעין כל מחמת קטנותה וכמו כן צריך האדם ג"כ להיות אפס ואין והראהו הקב"ה באצבע כמאמרינו לעיל שאצבע עולה כמנין אהו"ה במילוי יודין ושם זה רומז על ענוה כפירושו שמעתה רוצה להיות ועדיין אינו בכלל עובדי ה' ואמר למשה כזה ראה וקדש כלו' באם תהי' בתכלי' העניוות כמו מולד הלבנה אז ראה וקדש ר"ל שתוכל לעבוד השי"ת בלב שלם ואז יהיה לע"ל אור הלבנה כאור החמה וזהו ראשון הוא לכם לחדשי השנה פי' שלכל התחדשות שצריך הצדיק לחדש בעבדות ה' התחדשות של ענווה יהיה עיקר וראשון ה' יזכינו להיות מהעובדים אותו באמת אמן.
או יאמר החודש הזה לכם וכו' בדרך רמז כי חדשי השנה הם שנים עשר כנגד י"ב צרופי הוי' ומצינו איזה צרופים שהם מצד גבורות והם הצרופים שהה' קודמות לי"ו ומהם צרופי תמוז ואב ולזה המן הרשע התחכם להפיל פור אל איזה חודש שהצירוף שלו הוא מגבורות ויצא לו על חודש אדר שהצירוף שלו הוא גם כן גבורות אך צדיקי הדור הם העומדין בפרץ ומהפכין מדה"ד למדת הרחמים וצירוף של חודש ניסן הוא כולו רחמים ולזה בחודש ניסן יכולין הצדיקים לפעול בתפילתם שאותם הצרופים מהחדשים המורים על גבורות שיתהפכו ג"כ לחסדים ורחמים גם הי"ב נשיאים שהקריבו קרבנות בניסן כ"א ביומו היו ג"כ נגד י"ב חדשי השנה שהי' לכל אחד יו"ט ביום הקריבו וכ"א היה מקריב נגד חודש אחד והיה מהפך הצירוף גבורות לרחמים לבעבור שהחודש ניסן הוא הראש לכל החדשים לחדשי השנה וכמו שכל אדם הראש הוא העיקר לכל הגוף כך כל חדשי השנה המה נכללים אחר החדש ניסן דכולא בתר רישא גריר ולזאת בחודש ניסן יכולין הצדיקים לפעול רחמים לכל השנה וזה מרומז באמרו החודש הזה לכם ראש חדשים פי' שהוא הראש לכל החדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה פי' שכל החדשים נכללין בו ותוכלו לפעול רחמים בחודש הראשון לכל חדשי השנה כנ"ל.
ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם ראש חדשים וכו' ובפרש"י נתקשה משה על מולד הלבנה וכו' במכילתא דרש שנתמעט אהרן מכל הדיברות ובכאן ג"כ נתמעט שהוא לא יאמר לישראל רק בשביל שאהרן עשה וטרח כמשה חלק לו כבוד זה שכללו עם משה בדבור אבל לא שיאמר שישראל וקשה להבין הטעם מ"מ לא כללו ג"כ עם משה במצוה זו שיאמרו שניהם לישראל מטעם זה שטרח כמשה גם מפני מה שיתקשה במולד הלבנה וכבר דברנו בזה ועוד לאלקי מילין והנה על פ' בראשית ברא אלקים וכו' פרש"י וז"ל אמר ר"י לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם וכו' ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים וגם זה אינו מובן שהרי כמה דברי יראת שמים ודרכי עבדות ה' לאין שיעור נלמד ונרמז מבראשית עד החודש הזה והנראה לרמוז בזה ע"פ פשוטו שם בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית ולהבין שורש הדבר. דהנה הבורא ב"ה ברא עולמו כדי להטיב לברואיו ואין מלך בלא עם וצפה הקב"ה שיקבל תענוג ושעשועין מעם קרובו ישראל שהם יכולין לקבל טובת הבורא ובשבילם ברא העולם ע"י אותיו' התורה ברל"א שערי' פנים ואחור וכל אות ואות יש לו אחיזה בשם הוי' ב"ה ואין שום דבר בכל העולמות שאין לו אחיזה באיזה אות או נקודה מאותיות התורה ואותיות התורה הם כ"ב וחמשה אותיות מנצפך והתורה נארגת על רמ"ח מצות עשה והכל נתגלה ע"י משה רבינו שהוא הדעת של כל ישראל. והנה חז"ל אמרו שפני משה כפני החמה ופני יהושע כפני לבנה והענין הוא שהלבנה לית לה מגרמא כלום אלא מה שמקבלת מהשמש וכשהוא מתקרבת אל השמש לקבל ממנה אז היא כנקודה קטנה מאוד ואינה נראית לכל וכמעט שמתבטלת ממציאות ואח"כ כשמתרחקת מהשמש היא מאירה מכח השמש שמאיר בה כן התלמיד צריך לבטל את עצמו כשהוא מתקרב אצל רבו ויכול רבו להופיע בו אור תורתו וקדושתו ע"כ נדמה משה להשמש שהוא הדעת וע"י נתגלה כל התורה ויהושע ללבנה שמקבלת מן השמש והנה השם של אהו"ה הוא שם של הדעת כמ"ש למעלה ונרמז בפ' את השמים ואת הארץ והשם הזה כלולים בו כל העולמות וכל זה נרמז בפ' החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה כי החדש 'הזה לכם 'ראש 'חדשים הר"ת עולים רמ"ח ורומז להתורה שנארגת על רמ"ח מ"ע והס"ת של החדש' הזה' לכם' הם מש"ה ובצירוף תיבת ראש' הס"ת השמ"ש ותיבת הז"ה גימ' י"ז כמנין שם אהו"ה שהוא השם של דעת כנ"ל והר"ת של 'ראשון 'הוא 'לכם 'לחדשי 'השנה עולה מאתים ושבעים כמנין עשר הויו"ת עם העשר מידות גם יו"ד פעמים כ"ז עולה ג"כ ע"ר ונרמז כאן כ"ז אותיות התורה שהם קשורים בשמות הויות הקדושות ומזה נבוא לביאור החודש הזה לכם ראש חדשים ונרמז כאן שמצוה זו לא היתה שתאמר ע"י אהרן שהוא לא הי' בחי' הדעת רק ע"י משה שהוא בחי' הדעת ועל ידו נתגלית התורה והם מקבלין ממנו כמו הלבנה שמקבלת אורה מן השמש. ע"כ נרמז בפ' זה הס"ת משה שהוא בחי' הדעת והוא בחי' שמש שהלבנה מקבלת ממנה ונרמז ג"כ השם אהו"ה שהוא גושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא ורמ"ח מצות וכ"ז אותיות התורה הכלולים בשמות הויות הקדושות וזהו שפי' רש"י נתקשה משה במולד הלבנה ר"ל שנתקשה משה איך אפשר שתקבל הלבנה מהשמש כשמתקרבת אל השמש הלא היא אז כנקודה קטנה והראה לו הקב"ה באצ"בע ר"ל ששם אהו"ה במילוי יודי"ן עולה אצבע ופי' ע"י השם הזה שהוא גושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא והוא השם של הדעת ומשה הי' ג"כ בחי' דעת ויוכל לקשר וליחד כל העולמות ואז מקבלת הלבנה אור מן השמש וזהו שאמר ר"י לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה שבו ג"כ נכלל כל הכ"ז אותיות ורמ"ח מצות והשם אהו"ה כמו בבראשית ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו.
דברו אל כל עדת כו' בעשור לחדש ויקחו להם איש שה לבית אבות כו' ואם ימעט כו' במכסת נפשות כו' תכסו על השה והיה לכם למשמרת כו' הדקדוקים רבו הא' הלא הפסח היה כשר גם מן העזים ככתוב בפסוק למה נאמר ויקחו להם שה לבית אבות ב' למה נאמר לבית אבות ולא נאמר למשפחות היה יותר קיצור לשון ג' מאי זה לשון במכסת נפשות ולא נאמר במספר נפשות או במנין נפשות ומה זה לשין תכסו על השה ולא נאמר תספרו על השה ויותר קשה אמאי צריך דווקא ביקור ארבעה ימים לא פחות ולא יותר ונראה לפרש עפ"י רמז דאיתא בז"הק בעשור לחודש הזה כו' וז"ל בעשור אמאי בעשור אמר ר' אבא בזמנא דאנהיר יובלא לסיהרא דכתיב ביובלא בעשור לחדש השביעי כו' וזה ידוע שסטרא דיובלא מרמז לבינה שמסטרא דבינה יצאי ישראל ממצרים וע"כ נזכר חמשים פעמים יציאת מצרים בתורה לרמז שע"י עולם הבינה יצאו שיש בו חמשים שערים וזה ג"כ ידוע שעולם הבינה נקרא עולם התשובה שנא' ולבבו יבין ושב גם אי' בגמ' ומדרשים שתשובה נברא קודם לעולם דהיינו עולם הבינה שהיא נקראת הרת עולם כי עולם חסד יבנה כי מחסד היה התגלות הבריאה כידוע ליודעי' בחכמה וגם ידוע כי הבינה נקרא אימא עלאה דהיינו אם כל חי כי משם יצא הולדה דהיינו העולם וע"כ נקראת ג"כ אמא דכולה כי כמו שהתינוק כשהוא ירא מאיזה דבר המפחידו בורח לכסות עצמו תחת סינר של אמו כן מי ששב בתשובה הוא נתכסה באמא עלאה מכל המקטריגי' שלא ישלטו עליו כידוע וזהו ידוע בעת שהגיע הקץ לצאת ממצרים ולא היה ביד ישראל שום מצוה כדאי' בגמ' ובמד' ע"כ אמר הקב"ה להם המצוה של פסח כידוע וממילא ג"כ היו צריכים לעשות מקודם תשובה על עבירות שבידם כי לרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי גם במדרש אי' שבזכות התשובה שעשו כ"א מהם יצאו ממצרים כדאי' ג"כ בגמ' משכו וקחו לכם צאן משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה נמצא שבעשור לחדש הי' מתחיל להאיר להם העולם התשובה בשעה שלקחו להם הקרבן כנ"ל מהזו"הק דאנהיר יובלא דהיינו עולם התשובה וזהו פי' הפסוקים בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבית דהיינו שיתעוררו עצמם בתשובה עלאה וזהו ויקחו להם "שה ר"ת שערי התשובה היינו שיקחו להם שערי התשובה לבית אבות ר"ל כשאדם רוצה לעשות תשובה שלימה צריך לתקן מה שקלקל הוא וגם לתקן חטא אבותיו דהיינו ברא מזכה אבא ע"כ אנחנו אומרי' אנחנו ואבותינו חטאנו כדי לתקן ג"כ חטא האבות וזהו "שה לבית אבות שה לבית היינו לעשות תשובה מה שקלקלו הוא ובני ביתו ואם ימעט הבית מהיות משה ר"ל שאינו יוכל להתעורר עצמו וב"ב בתשובה מחמת עצמו ולקח הוא ושכינו ר"ל יקרב עצמו לשכינים טובים לצדיקים וע"י יתעורר בתשובה שלימה ע"י השכינים הקרובים אל ביתו במכסת נפשות ר"ל שע"י שיתעוררו בתשובה שלימה יהיו מכוסים מהמקטריגי' של היצ"הר שהנפשות שלהם יהיו מכוסים בעולם הבינה וזהו תכסו על הש"ה ר"ל ע"י התשובה תהיו מכוסים בעולם הבינה מכל הקטרוגי' וזהו דאי' בזו"הק אשרי נשיא פשע כסוי חטאה שע"י התשובה נעשה מכוסה מהחטואי' שלא יקטרגו עליו וממילא כשעשו תשובה בשעת לקיחת השה כנ"ל נכנסו בשערי התשובה כסדר המעלות ואי' בזו"הק אימא עד היד אתפשטת ר"ל כי יש חמשה ספי' מבינה עד הוד "חגת "נה הם הם חמשה ספירות ויש לומר הפירוש כי עיקר התשובה הוא לתקן מה שקלקל בכל המדות דהיינו באהבה רעה ויראות רעות והתפארות שלא לשמה ונצחון שלא לשמה והודי' שלא לשמה הכל צריך לתקן וממילא כשמתקן בתשובה המדות הנ"ל שיהיה הכל לשמים דהיינו לאהוב ה' ולירא מפניו ולפאר לבורא ית' ולנצח היצ"הר ולהודות על האמת ממילא בא להלל ולהודות לה' בשירות ותשבחות וזהו פי' והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום היינו כנ"ל כשהתחילו להתעירר עצמם בתשובה מבעשור לחודש שהתחיל להאיר להם סטרא דיובלא דהיינו עולם התשובה ממילא תקנו כל יום ספירה א' ובכל ספירה נכנסו לעשרה שערים משערי תשובה דהיינו ביום י"א התחילו לתקן מדת החסד מה שקלקלו באהבות לא טובים וביום י"ב מדת גבורה כו' עד ארבעה עשר תקנו מדת הנצחוני' ושחטו את הפסח מנצחו להיצ"הר ובליל ט"ו באו למדת הוד ע"כ נתגלו כל החמשים שערי' של הבינה ואז אמרו הלל והודו לה' כי טוב ויצאו ממצרים בשירות ותשבחות ואתי שפיר כל הדקדוקים הנ"ל כמובן.
וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעלכם ברגליכם וכו' ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון וכו' והיה היום הזה לכם לזכרון וכו' שבעת ימים וכו' ראוי לשום לב בטעם מצוה זו מדוע תהיה אכילתה בדרך חיפזון דווקא הלא אכילת הפסח היתה קודם חצות ולא יצאו מפתח ביתם עד הבקר. עוד נתבונן במה שאמר בעל הגדה מצה זו שאנו אוכלין על שום מה על שום שלא הספיק וכו' שנאמר וכו' וגם צדה לא עשו להם ועדין טעם זה צריך ביאור אמנם יש לפרש ע"פ מה שאמרנו למעלה על פסוק מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל וכו' ורבותינו נחלקו בזה מאיזה עץ אכל אד"הר ויש לשאול מאין ידע אדם הראשון איזה עץ הוא עץ הדעת טוב ורע אם לא שנאמר שהש"ית הראהו לו וזה אינו כמשמעות הכתוב אך יש לומר שעיקר הציווי הי' לבל יתמשך אחר תאוותו לאכול המאכל מפאת שהוא ערב לחיך ונחמד למראה ולקוץ בזולתו רק שתהי' אכילתו לקיום גופו בלבד ולבל יהי' חילוק בעיניו בין הנחמד למראה או לא רק אכילתו תהי' לשובע נפשו שיהיה נכון לעבודת בוראו וזהו מאמר הכתוב מכל עץ הגן אכול תאכל פי' שמותר אתה לאכול מכולם רק שלא יהיה הבדל בעיניך לאכול מזה מצד שתתאוה לו מחמת שהוא ערב לחיך ולקוץ בזולתו הבלתי ערב כמוהו ההבדל הזה נאסר לך וזהו ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ר"ל שלא תבחין באכילתך לאכול מזה מפני שהוא טוב טעם ולקוץ באחר אשר הוא בעינך רע ונוכל לומר שלא הי' העץ הדעת עץ פרטי רק על כולם בשוה נצטווה לבל יבקר בין טוב לרע מצד התאוה ורז"ל נחלקו לאיזה מין נתאוה תאוה גופנית ולסיבה זו ירדו אבותינו למצרים לזכך חמריותם ולשבר תאותם ע"י עול השיעבוד כדי שיתוקן חטא אד"הר ולזה נצטווינו לאכול בפסח לחם עוני שהוא תפל בלי מלח ובלי שום תיקון לכוונה הזאת להורות שלא ימשך אדם אחר תענוגות בני אדם המדומות ולכן נקראת המצה לחם עוני מפני שהעני אין בידו לבחור מאכל אשר יתאוה ויחמוד ומוכרח לאכול מן הבא בידו אף הבלתי ערב לחיכו כן גם אנחנו אוכלין מצה מעיסה בלתי מתוקנין שיהיה שוה לנו המתוק ואיננו מתוק רק לקיום נכשינו לעבודתו ית"ש ונקדש עצמינו ע"י אכילת מצה שבעת ימים לנגד שבעים שנה ימי שנותינו שנדע עי"ז שמן הצורך להשליך מנגד כל חמדת העולם ומאויו וזה רמז לנו במאמר הזה מצה זו שאנו אוכלין על שום מה וכו' שלא הספיק וכו' וגם צידה לא עשו להם פי' שאנו לוקחין מוסר מאבותינו שהי' במדריגה זו שלא נמשכו אחר תאוותם להכין להם צידה מתוקנת ועריבה רק אכלו בצאתם עוגות מצות בלי תיקון כן אנחנו נעשה כמעשיהם וביאור דבריו מצה זו שאנו אוכלין כלומר מה צריך לכוון באכילת מצה ואמר על שום שלא הספיק וכו' וגם צידה לא עשו וכו' שנתכוון שכמו שאבותינו השליכו התאוות אחרי גיוום כן גם אנחנו מגמתינו לפעול זה ע"י אכילת המצה שנרגיל עצמינו לזכך החמריות ולשבר כח התאוה ולזה ציוה לנו הש"ית לאכול הפסח בחפזון ג"כ כי ידוע שאכילת חפזון אף מעדנים העריבים לא ימתקו לחיך כאכילת המתינות ואריכת השלחן להורות ג"כ כנ"ל שלא לאכול למלאות תאוותו רק לצורך חיי נפש לעבודתו ית"ש וגמר אומר והי' היום הזה לכם לזכרון פי' שתזכרו זאת לעולם מדוע נצטוו לאכול הפסח בחפזון שהוא לשבר כח התאוה וגם שבעת ימים מצות תאכלו שתהי' זאת על לבבכם כל הימים. And thus you should eat it: your loins girded, your shoes on your feet... and your staff in your hand, and you should eat it in haste... and that day will be a remembrance for you... seven days... One should pay attention to the reason for this mitzvah, why the eating should be hasty specifically. For wasn't the eating of the paschal lamb before midnight, and they couldn't leave their homes until the morning? We can consider further based on what is said in the Haggadah - "this matzah that we eat, what is it for? For there was not enough... as it is said... 'and also they had not prepared any provisions for the way' (Shemot 12:39)". And this reason still needs explanation. It's possible to explain according to what we said earlier, regarding the verse "from every tree of the garden you may eat, but from the tree of the knowledge of good and evil, you shall not eat..." (Bereishit 2:16) And our rabbis were devided on which tree Adam haRishon ate. One could have asked, how did Adam know which tree was the tree of knowledge of good and evil, if not for the fact that Hashem Yitbarach showed him it. And this isn't according to the sense of the verse, but it's possible to say that the principal of God's commandment is not to be drawn after his cravings to eat food, since it is delicious and good to look at. And the thorn in its lowliness, this only will be your food to sustain your body alone. Since God has not separated in Their eyes between that which is good to look at and that which is not - rather, one's eating should be to satiate themself so they can be established for their service of their Creator. And this is the statement of the verse "from every tree of the garden you may surely eat..." meaning, you are permitted to eat from all of them, just so long as there is no difference in your eyes between eating from this one because you crave it since it is delicious, or the thorn in its lowliness which is disgusting. This difference is forbidden to you, and this is "from the tree of knowledge of good and evil" you shall not eat - it wishes to say that you shouldn't distinguish in your eating between this which is tasty and the thorn which is evil in your eyes. And we can say that "the tree of knowledge" isn't a specific tree, but rather Adam was commanded equally regarding all of them not to distinguish between good and evil with regard to his appetites. And our rabbis of blessed memory were divided on which species he craved with a bodily craving. And for this reason our fathers went down to Egypt, to purify their material selves and to break their appetites by means of the yoke of subjugation, in order to right the sin of Adam haRishon. And for this, we are commanded to eat on Pesach bread of affliction, which is tasteless and without salt or preparation. This is for this intention: to teach that a person should not be drawn after human pleasures, which are illusory. And for this reason the matzah is called 'bread of affliction/poverty' - because the poor person isn't able to choose food that they crave or enjoy, and is forced to eat whatever comes to their hands even if it isn't delicious. So too with us: we eat matzah from dough with no seasonings. It would be the same to us if it were sweet, but there isn't sweetness - it's just to sustain ourselves to serve God and to sanctify ourselves by means of eating matzah for seven days. These correspond to seventy years, a lifespan, to show us that by means of from the need to cast away from opposite all worldly delights and from one's desires. [?] And this is alluded to in the statement "this matzah which we eat, why?... 'for they did not have enough... and they had also not prepared provisions...'". Meaning, we receive instruction from our ancestors who were on this level, that they were not drawn after their cravings to prepare flavourful and pleasant provisions. They ate at their exodus only cakes of matzah, without flavour. So we act according to their deeds. And the explanation of his words is, "this matzah that we eat", meaning, our intent when we eat matzah and say "this matzah which we eat, why?... 'for they did not have enough... and they had also not prepared provisions...'" is that we should intend that, just as our ancestors cast away their bodily cravings, so too we must trend [?] to act thus: by means of eating the matzah, we accustom ourselves to purify our material selves and to break the strength of this craving. And it is for this reason that Hashem Yitbarach commanded us to eat the paschal lamb "in haste" - it's known that even if the food is tasty, hasty eating won't allow one to derive pleasure in the same way as slower eating at a set table. To teach us again, as I have explained, that one should not eat to fulfil their cravings - only in order to sustain life in order to serve Hashem Yitbarach. And it finishes and says, "This day will be a remembrance for you" (Shemot 12:14) - meaning, you should remember this forever, why we're commanded to eat the paschal lamb in haste. For this is to break the strength of craving, and also "seven days matzot you shall eat" (ibid.) - that this should be on your heart forever.
וילכו ויעשו בנ"י כאשר צוה ה' את משה ואהרן כן עשו ופרש"י להגיד שבחן של ישראל שלא הפילו דבר מכל מצות משה ואהרן ומהו כן עשו אף משה ואהרן כן עשו ולכאורה השבח הזה הוא תמוה וכי במצוה הראשונה שנצטוו לא יעשו כאשר נצטוו ועיין בשפתי חכמים והנראה בזה כי הנה כשאמר הקב"ה למשה ואהרן מצות החדש הזה מצינו שתחילה ציוה על כל עבודת הקרבן פסח שהם לקיחתו מבעשור ושחיטתו בין הערבים ונתינת דמו על המשקוף ועל שתי המזוזות וסדרי אכילתו ואח"כ אמר והי' הדם לכם לאות על הבתים ומשמעות הכתוב הוא שהם יעשו כל עבודתם לשם שמים ולא על צד שמירה רק שע"י המצוה תהיה ועברתי בארץ מצרים וכו' והי' הדם לכם אבל לא שהם יעשו עבור זה שיהיה להם לשמירה אמנם משה רבינו אמר להם משכו וקחו וכו' והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר ועבר ה' לנגוף וכו' הנה משמעות ציווי משה רבינו מורה שאמר להם שישמרו את עצמן דהיינו שלא יצאו מפתח ביתם ושיתנו מן הדם על המשקוף ועל המזוזות ועבר ה' וכו' ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם וכו' שהמשמעות הוא שהדם יתנו על צד שמירה אבל בני ישראל כוונו מדעתם לעשות כאשר צוה השם את משה פי' שעשו הדברים לפעלם כמו שצוה ה' כדי לעשות רצון קונם. וזהו שפרש"י להגיד שבחן של ישראל שלא הפילו דבר מכל מצות משה ואהרן עכ"ל פי' שעשו כמו שנצטוו משה ואהרן מפי השם שבציווים לא נאמר שום משמעות שיעשו ההזאות על צד שמירה וכן עשו הם לקיים מצות בוראם ואף משה ואהרן כן עשו ר"ל שעכ"פ לישראל היתה להם שמירה ע"י ההזאות אבל משה ואהרן לא היו צריכים לשמירה זו כלל אעפ"כ כן עשו לקיים מצות בוראם.
והיה כי יביאך ה' וכו' שבעת ימים תאכל מצות וכו' והגדת לבנך וכו' בעבור זה עשה ה' לי וכו' והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהי' תורת ה' בפיך וכו' ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ופי' רש"י על והגדת לבנך בבן שאינו יודע לשאול הכתוב מדבר והכתוב מלמדך שתפתח לו אתה. ובפ' שני' נאמר והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ופירש"י זה תינוק טיפוש שאינו יודע להעמיק שאלתו וסותם ושואל מה זאת ואח"כ נאמר והיה לאות על ידיך ולטוטפות בין עיניך וכו' יש לדקדק למה אמת בפ' הראשונה כיבר הכתוב מתינוק שלא יהי' יודע לשאול כלל ובפ' שני' דיבר הכתוב מתינוק ששואל מה זאת אלא שאינו יודע להעמיק השאלה ולא להיפך או לכלול שאלת התם ושאינו יודע לשאול בפ' אחת וע"כ שבפ' ראשונה מדבר בענין שלא יהי' להתינוק דבר חידוש לשאול ופ' הב' מדברת בענין שיהיה לו דבר חידוש שישאל מה זאת וזה צריך ביאור מה בין זו לזו גם מ"מ בפ' הראשונה נאמר והי' לך לאות ופ' שניה נאמר סתם והיה לאות גם מה שדרשו חז"ל לך לאות ולא לאחרים לאות יש להבין שמשמעות הכ' מורה פשוטו דמלת לך קאי אתרווייהו שיהי' לך לאות על היד וגם לזכרון בין העינים והרי בתפילין של ראש אדרבה המצוה שלא יכסה אותם כמו שדרשו חז"ל מפ' וראו כל עמי הארץ שזו תפילין של ראש עוד יש לדקדק מדוע שינה הלשון שבפ' הראשונה כ' ולזכרון בין עיניך ובפ' שניה נאמר לטוטפות בין עיניך ולא נאמר לשון אחד בשניהם עוד נשים לב באמרו למען תהיה תורת ה' בפיך הלא עיקר שתהיה תורת ה' באדם הוא בלב ובמוח גם יש להבין באמרו ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה וכו' שעל מה נאמרה אם על אכילת מצה אין שייך לקרותה חוקה כי אכילת מצה הוא מצוה שיש טעם באכילתה גם היה לו לכתוב ושמרת קודם והיה לך לאות ואם נאמר על תפילין מהו מימים ימימה שפי' משנה לשנה הלא תפילין זמנם בכל יום ונראה לומר בכל זה ע"פ מאמר חז"ל ששבת וי"ט פטורין מן התפילין מפני שהם עצמן אות והאות של פסח הוא אכילת מצה וא"כ מה שאדם עושה בהתפילין כל ימות השנה דהיינו שממליך עליו מלך מ"ה הקב"ה ועל כל העולמות ומקבל על עצמו עול מלכותו ית"ש על רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו צריך לעשות ג"כ בשבת וי"ט להמשיך על עצמו קדושה עליונה ולקבל על עצמו עול מלכותו ית"ש כמו בהנחת תפילין אף שבשבת וי"ט יכול להמשיך קדושה עליונה יותר מבימות החול מכל מקום הכל הוא ע"י שממליך את הקב"ה על כל העולמות ומקבל ע"ע עול מלכותו ית"ש רק שבחול עושה זאת ע"י הנחת התפילין ובשבת וי"ט ע"י פיו בשבת ע"י הקידוש ובפסח ע"י אכילת מצה שהיא אות ומזה נבוא לביאור הכתובים שבעת ימים מצות תאכלו כדי שתקבל על עצמך עול מ"ש ע"י אכילת מצה כמו ע"י התפילין שאכילת מצה נקראת אות כמו תפילין והגדת לבנך כלומר כאן אין הבן יכול לשאול מה זאת שהרי אינו רואה שום דבר רק שאוכלין ושותין ושמחים לכן אתה תפתח לו זאת שאנו צריכין לקבל עלינו עול מלכות שמים ע"י אכילת מצה כמו כל השנה ע"י התפילין ולכן אמר הכתוב והיה לך לאות ולא לאחרים לאות שאינם רואים שום דבר אלא שאוכלין ושותים ושמחים ולזכרון בין עיניך פי' מחמת שאינו עושה שום מעשה שייך לשון ולזכרון שיזכור עתה בפסח מה שהוא פועל כל השנה בהנחת התפילין בין עיניו ולזה גמר אומר למען תהיה תורת ה' בפיך פי' שתקיים תורת ה' דהיינו שתקבל עליך עול מלכות שמים תעשה זאת בפיך פי' ע"י אכילתך המצה ואמר עוד ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה פי' שתשמור החוקה הזאת של תפילין ע"י אכילת המצה כפסח שהוא מימים ימימה דהיינו משנה לשנה מפסח לפסח אבל בשאר ימות השנה צריך אתה לשמור החוקה של תפילין ע"י הנחת תפילין ממש ובפ' השניה הכתוב מדבר בהנחת תפילין של כל השנה לכך כתוב כי ישאלך בנך וכו' ופירש"י זה תינוק טיפוש שאינו יודע להעמיק שאלתו אבל לשאול סתם יודע מחמת שהוא רואה המעשה שאנו עושין דהיינו שרואה הנחת התפילין לכן שואל מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים שנהי' עבדים לו ית"ש וצריכים אנו לקבל עלינו עול מלכותו ע"י הנחת תפילין לכך נאמר כאן ולטוטפות בין עיניך שקאי על התפילין ממש.