וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול. פירש"י ז"ל לפי שהשטן ואומות העולם מונין אתישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חקה גזירה היא מלפני כו'. ויש לדקדק למה כתב זאת חקת התורה הול"ל זה חק התורה כדכתיב זה הדבר ועוד יש לדקדק מה לאמר לאמר שני פעמים. אכן נ"ל דאיתא כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה הדבר ולהבין החילוק דהנה על תורת משה אסור להוסיף אפילו אות אחת דכתיב אלה הדברים שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה וכל הנביאות שנתנבאו הנביאים דבריהם רמוזים בתורה וכמו שאמרו חז"ל במס' תעניות מי איכא מידי דכתיבי בכתובים דלא רמיזי באורייתא ופירש"י שהחומש הוא יסוד נביאים וכתובים ובכולן יש סמך למצוא מן התורה. לזה אמרו כה שהוא כמו פי' על התורה שדבר האמור בתורת משה זה נרמז בתוכו וכה פירושו אבל תורת משה הוא עצמה תורה וכל המצות שבה אמרם הקב"ה בפירוש לכן נתנבא בזה ר"ל זה הדבר בעצמו צוה הש"ית בהדיא ע"כ נקרא תורה שבכתב זה ותורה שבע"פ היא מה שהתנאים ואמוראים נתנו טעם למצות ועיקר הדינים שבתורה שבע"פ רמוזים בתורה שבכתב ואמרם משה רבינו מפי הש"ית ולכן נקרא' תורה שבע"פ זאת שהיא בחי"ס שמקבלת עיקר דברי' מתורת משה והנה תורה שבכתב מותר ללמדם לאו"ה כמו שמצינו שמשה רבינו כתבה באר היטיב דהיינו בעי"ן לשון אבל תורה שבע"פ שהם טעמי התורה והמצות אסור ללמדה לגוי דכתיב לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. ואין טעם לזה למה אסור ללמדם טעמי התורה רק גזירת הכתוב היא וזה פי' הפסוק זאת חקת התורה דקאי אהתורה שבע"פ שנקראת זאת. לזה פירש"י ז"ל לפי שהשטן ואו"ה מונין את ישראל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה ולמה אסור לגלות תורה שבע"פ לפיכך כתב בה חוקה שדבר זה היא גזירת המלך אשר צוה ה' לאמר פי' על התורה שבע"פ צוה ה' לאמר פי' כי על תורה שבע"פ מותר לחדש חידושין ומצוה לחדש כל הימים שאנו עוסקים בה אפילו אם יחי' איש אלף שנים אין די באר פירושה של תורה כי ארוכה מארץ מדה אבל תורה שבכתב אסור לחדש דבר מעתה. וזהו לאמר כלומר זאת חקת התורה שקאי על התורה שבע"פ שנקרא זאת אשר צוה ה' לאמר חידושין שמותר לחדש בה משא"כ בתורה שבכתב כנ"ל.
א"י זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמור וכו' ויקחו אליך פרה וכו' איתא במדרש רבה אמר ר' יוסי ברבי חנינא רמז שכל הפרות בטילות ושלך קיימת וכו' לבאר הענין ובו יבואר ג"כ תיבת לאמר דאית' בגמרא על פסוק כנחלים נטוי וכו' כאהלים נטע מה ענין אהלים אצל נחלים אלא לומר לך מה נחלים מביאין את האדם מידי טומאה לידי טהרה אף אהלים מביאין את האדם לידי טהרה ע"כ והנה הפרה שצוה הקב"ה ליקח הוא רק לטהר את האדם מטומאתו וזה הי' בזמן המקדש אבל עתה בעו"ה שחרב ב"המק אין לנו טהרה אלא כשאנו לומדים ועוסקים בתורת פרה ובמצותיה עי"ז אנו נטהרין. וזה פירש הפסוק זאת חקת דהיינו מצות פרה שהיא חקה והיא כדי לטהר התורה אשר צוה ה' לאמר ר"ל שתאמרו ותעסקו בתורת ה' הוא ג"כ מטהר וזה שקאמר המדרש הנ"ל ויקחו אליך רמז שכל הפרות בטילות ושלך קיימת ר"ל שאפילו בזמן הזה שאין לנו פרה שלך קיימת פי' שלך היינו התורה שנקרא על שמך כמו שאמר הכתוב תורת משה עבדי וע"י תורתך שיתעסקו יוטהרו כנ"ל.
א"י וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר לכאורה מלת לאמר השני הוא מיותר כנ"ל גם פרש"י ז"ל צריך ביאור שכ' לפי שהשטן ואו"ה מונין את ישראל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתיב בה חקה ובמדרש איתא חקה חקקתי גזירה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחרי' ולכאורה הלשון כפול הן בהשאלה שמונין את ישראל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה והי' די באומרו מה המצוה הזאת וגם מה שאמ' המדרש חקה חקקתי גזירה גזרתי הוא ג"כ כפל והי' די באמרו גזירה גזרתי ואין לך רשות וכו' והנראה בזה הוא ע"פ פסוק אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי דהנה הקב"ה ברא עולמות רוחנית ומלת רוחנית מורה על דבר שהוא למעלה מן השכל ואין השכל יכול להלמו והוא עולם המחשבה אך שרצונו ית"ש הי' שיכירו וידעו נבראיו ממציאות אלהותו ית' נשתלשלו העולמות מני' ובי' עד שנברא עולם הגשמיי' ומי שמכשיר מעשיו לאביו שבשמים יש לאל ידו להעלות העולמות וליחדן עד א"ס ב"ה ומי שאינו מכשיר מעשיו כראוי נשאני שקוע ח"ו בעלמא דפרודא והנה כל העולמות כולם קיומם הוא ע"י התורה הקדושה שהיא חיות של כל העולמות וידוע שיש תורה שבכתב ותורה שבע"פ ויש פנימיות התורה ותורה נגליות וכנגדן יש באדם נפש רוח נשמה ונשמה לנשמה ובכמה מקומות בארתי איך יתנהג האדם ויזכה לפנימיות התורה ומי שזוכה אל פנימיות התורה יוכל להעלות העולמות וליחדן עד א"ס ב"ה והנה עולם הגלגלי' הן מתנהגי' ע"י משפטי כוכבים ומזלות והן נקראים חקת שמים וארץ מפני שחק ניתן מאתו ית"ש שכל אחד יתנהג כפי חקו הקצוב לו דהיינו השמש יתחיל לזרוח במזרח תמיד ולשקוע במערב וכן הלבנה והכוכבים מהלכים תמיד כפי חקם וכן כל צבא השמים וחיותו וקיומו של עולם הגלגלים הוא ע"י התורה הנגליות שאף היא נקראת חקה שחק נתן זאת תעשה וזאת לא תעשה דבר זה מותר ודבר זה אסור וזהו אם לא בריתי יומם ולילה ר"ל אם לא שישראל שומרים התורה הנגליות שמקיימים המצות עשה כהלכתו ונזהרים ממצות לא תעשה חוקות שמים וארץ לא שמתי ר"ל לא נתקיימו משפטי כוכבים ומזלות שנקראים חוקות שמים וארץ מפני שקיומם הוא ע"י התורה הנגליות שנקרא חקה והנה חקות שמים וארץ מתנהגים כפי טבעם וחקם הניתן להם מאת המקום ב"ה ולא ישנו את תפקידם אך הצדיק אשר זכה לפנימיות התורה הוא דבוק בא"ס ב"ה והוא למעלה מכל העולמות יוכל לשדד המערכת אף שלפי המזל אינו עולה כהוגן יוכל הוא לבטל זאת ולהפך הדבר מרעה לטובה באם שיש צורך בדבר שיתקדש ש"ש על ידו כי נשמת הצדיק היא למעלה מהם שהוא דבוק בא"ס ב"ה וזהו הקב"ה גוזר והצדיק מבטל הצדיק גוזר וקב"ה מקימה ובאמת בשכל האנושי אין להבין זאת שהצדיק יוכל לבטל גזירות המקום ב"ה רק שרצונו ית' גזר כן שהצדיק הדבוק בו ית"ש יהי' לו כח וממשלה לבטל גזירות רעות ולגזור גזירו' טובות כמו שאין להבין טהרת אדם טמא שצריך להיות דווקא ע"י כהן אם הכהן אומר טהור הוא טהור ואם אומר טמא הוא טמא אף שהכהן הוא ע"ה ואין יודע דיני נגעי בני אדם וטומאתן והוא צריך לשאול לת"ח מה יאמר טמא או טהור והת"ח מבין הדבר על בוריו אעפ"כ אינו מועיל אמירת הת"ח רק דייקא הכהן צריך לומר טהור אתה או להיפך ודבר זה אין השכל יכול להלמו אלא חקה הוא מאתו ית' שאמירת טהור או להיפך צריך דווקא להיות ע"י הכהן כמו כן גזר הקב"ה שהצדיק ימשול בגזירתו לבטלה מרעה לטובה. וזהו ביאור הכתוב וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת התורה פי' ע"י התורה נגליות מתקיימים חקות שמים וארץ כנ"ל ותיבת זאת מורה על התורה נגליות כמו שמראה באצבע זאת היא ור"ל מה שמתנהגים חקות השמים וארץ כפי טבעם וחקם ולא מתבטלים מפני שיש להם חיות ע"י התורה נגליות שישראל מקיימים אבל אשר צוה ה' ר"ל אבל הצדיק אשר זכה לפנימיות התורה הוא דבוק בא"ס ב"ה והוא למעלה מכל העולמות זהו אשר צוה צוה הוא מלשון צותא דהיינו שהוא תמיד בדביקות ה' היינו שם הוי' ב"ה שהוא נשמת ופנימיות התורה הוא בבחי' לאמר ר"ל שיש לו כח וממשלה לומר דבר ולבטל גזירות המקום ב"ה מרעה לטובה ולשדד המערכת העולה כפי המזל וזהו שפי' רש"י ז"ל לפי שהשטן ואו"ה מונין את ישראל מה המצה זאת ומה טעם יש בה ור"ל תרי תמיהי מידכר דכירי כאן א' מה המצוה הזאת מה זאת ענין דביקות הצדיק האיך יכול הוא להיות דבוק בא"ס ב"ה אשר הוא למעלה מכל העולמו' שזאת לא יבינו בשכלם ולשער אשר הצדיק יוכל להיות דבוק בהש"י וגם מה זאת אשר צוה ה' שטהרת אדם יהי' דווקא ע"י כהן אף שהוא ע"ה ואינו יודע מה שהוא אומר ב' מה טעם יש בה שע"י אמירת הצדיק נתבטלה הגזירה לזאת הביא המדרש הלשון כפול חוקה חקקתי גזירה גזרתי ר"ל אני חקקתי החקה שטהרת אדם תהי' דווקא ע"י כהן אף שהוא ע"ה וגם חקה חקקתי חקה הוא נגליות התורה כנ"ל חקקתי הוא ל' מחשבה שהצדיק אשר הוא דבוק בעולם המחשבה גזרה גזרתי שהצדיק ימשול בגזירותי לבטל גזירות רעות כפי רצונו ולגזור גזירות טובות ישועות ונחמות על ישראל ואני אקיים אותן ואתה אין לך רשות להרהר אחריה כי לפי שכלך בלתי אפשר שתבין זאת ע"כ הוא לפניך חקה בלא טעם אבל לפני הצדיק הנ"ל אשר יוכל לשדד המערכת אינה חוקה שכך צריך להיות שכן עלם ברצונו הפשוט.
א"י וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת התורה כו' והנה ראוי להבין כפל מילת לאמר כנ"ל גם מה לשון חקת ואם כוונתו על הפרה שמטהרת טמאים ומטמאת טהורים היה ראוי לומר זאת חקת הפרה והנראה לרמוז בזה כי הנה השי"ת ב"ה ברא תבל ומלאה להטיב לברואיו וברא להם כל צרכם הן במזון והן ברפואות שאם צריכים רפואה נבראו עבור זה עשבים טובים למינהם וגם יצר מלאכים הממונים לרפאות בני אדם באם צריכים לכך ח"ו גם כל יתר צרכיו נבראו עבורו לטובתו ואולם אם אדם הולך בדרך התורה אזי הטבע משועבד לתורה כדכתיב אם בחוקותי תלכו וכו' ונתתי גשמיכם כו' ואם אדם מקלקל דרכיו חלילה ונוטה מדרך הטובה ללכת בשרירות לבו הרע ועצת יצרו אז תקנתו שיעשה תשובה שלימה ויעזוב דרכו הרע ואמרו חז"ל בב"ב דרש ר' פנחס ב"ח מי שיש לו צער או חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש רחמים עליו כו' וכוונתם כי העיקר תולה ביד הצדיק לתקן כל הדברים שקלקל בהעוותו מדרך הישר ואז התגבר הרע חלילה והיא תחת הטבע וצריך לרפואה או שאר הצטרכות אז החכם ישיבנו לדרך הטובה ושב ורפא לו גם החכם יבקש עליו רחמים גם אמרו חז"ל מרגליות טובה היתה תלוי בצווארו של אברהם אבינו ע"ה שכל החולה שרואה אותה מיד מתרפא ופי' הכותב ז"ל שכוונתם באמרם בצוארו של א"א דהיינו בדיבורו ובגרונו שגזר אומר ע"ז שיתרפא והועילה תפילתו ודיבורו כמאמר הכתוב ותגזור אומר ויקם לך וזהו שכל החילה שהי' רואה אותו מיד מתרפא ביאר הדבר שאם אדם רואה את הצדיק האמיתי ומסתכל בצורתו הקדושה והוא מתפלל עליו מיד מתרפא וכן כל שאר צרכי בני אדם בני חיי ומזוני כולם תלוין בתפילת הצדיק כמאמר חז"ל הקב"ה גוזר והצדיק מבטל ואמרו ג"כ בגמרא גבי נגעים כנגע נראה לי בבית אפילו הוא חכם ויודע שהוא נגע לא יאמר נגע נראה לי אלא כנגע והטעם שטומאת נגעים וטהרתו היא תלוי ביד כהן שכל זמן שהכהן לא טימא את הנגע עדיין בטהרתו עומד שכן הוא גזירת הכתוב והנה ידוע שהצדיק העובד השי"ת ומתפלל בקדושה ובטהרה ובהזדככות גדול הוא מכונה בשם כהן והוא הכהן האמיתי והכל תלוי' בידו לרפאות את הנגעים וכל מיני חלאים בדיבורו והטעם נראה עפ"י מה ששמעתי מרופא מומחה שאמר לי שהוא מבין מעמקי חכמת הרפואות שכל מיני חלאים ר"ל מתהוים ע"י קלקול אוירים ורוחות רעים והוא שכאשר יעוות אדם דרכו להטות מהדרך הישר אז סר השמירה מעליו והרוחותלא טובים רוצים לדבק בהאדם הזה ולקלקל את טבעו ועי"ז יוכל לבוא לידי חולאים רעים רח"ל וכן במניעת הפרנסה הוא ג"כ ע"י המשוטטים באוירים הרוצים להדבק בהאדם ולהביאו לידי עניות כמו שאמרו בש"ס פרק ע"פ שר דעניותא נבל שמי' וכו' ושורה במקום מיאוס והם מונעים ממנו פרנסתו שלא יצליח בעסקיו ומונעים את הקונים ממנו או את המוכרים לו וכשהצדיק מתפלל עבורו אז מופרחים הרוחות רעות לילך ממנו וחונה מלאך ה' סביבו ובכל אשר יפנה יצליח כמו שמצינו בספר חסידים עיי"ש והכל תלוי' באמירת הצדיק הגם שנגזרה הגזרה בעולמות העליונים יש כח ביד הצדיק לבטל הגזירה וכל המלאכים והממונים אין להם רשות לעשות מה שנצטוו עליהם לעשות מהגזרה אחרי שהצדיק ביטל הגזרה מכל וכל ע"י דיבורו הקדוש לפי שדרכו והלוכו בקודש בעסק התורה שהיא למעלה מכל העולמות ששם אין שום גזירה וכשהצדיק מדבק א"ע בא"ס ב"ה אזי ממשיך רחמים גדולים על כנ"י ממקורות העליונים וזהו ביאור הפסוק זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר פי' זאת החוקה היא עפ"י התורה ומהו החוקה אשר צוה ה' לאמר ביאורו כי כן צוה ה' שיהיה כח להצדיק לבטל כל הגזירות ע"י אמירתו ודיבורו וכל זה הוא עפ"י התורה שדבוק בה ועי"כ מתדבק בא"ס ב"ה וממשיך רחמים על כנסת ישראל ממקור העליון ואין רשות לשום מלאך וממונה להרהר אחריו כי חקה חקקתי גזירה גזרתי וכו' והבן.
או יאמר זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר וכו' והוא כי ענין פרה אדומה היא חוקה בלי טעם שמטהרת את הטמאים ומטמאת טהורים כמאמר חז"ל בגמרא ובמדרשים ואין באפשרי לחקור סוד טעמה כלל והיא חוקה יותר מכל המצות שבתורה אמנם באמת הנה שנינו בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן שכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא לזאת הנה ג"כ מצות פרה אדומה יצא מהכלל שאר מצות ללמד שהוא חקה בלי טעם ולא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא שגם כל המצות המה חוקים בלי טעם אעפ"י שאפשר לומר בהם טעם אעפי"כ א"א להבין פלאי סודותי' וטעמי' וכמו שייסד הפייטן בפיוט פרשת פרה אין לחקור סוד חידותיך המפורשות סתימות והגליות עלומות המבוארות חתומות וכו' ומצאנו מופת חותך על זה שלמה המע"ה שאמר אתי אל ואוכל לפי שנתפרשה טעמי המצות של המלך שלא ירבה לו סוסים שלא ישיב העם מצרימה ולא ירבה לו נשים פן יסורו את לבבו והנה שלמה המלך ע"ה בוודאי שמר לנפשו מאד בהרבות לו סוס שלא ישיב את העם מצרימה וכן בהרבות לו נשים שלא יסורו לבבו אעפי"כ נכשל מפני שאין להבין פלאי טעמי המצות הגם כי נראים גלוים וזהו ביאור הכתוב זאת חוקת התורה וכו' פי' שידוע דתיבת זאת הוא מורה על דבר הנגלה ונראה שמורה עליו באצבע לומר זאת הוא כנ"ל ובאת רו"הק לומר שהגם כי דברים נגלים המה אעפי"כ המה צפונים ונקראו חקה כבלי טעם וזהו אשר צוה ה' לאמר כו' פי' כי כן צוה ה' לאמר לישראל על כל המצות אף גם על הגלוים ידעו עם בני ישראל שהמה גזירות וחוקת בלי טעם וחקר כלל וכלל.
א"י וידבר ה' אל משה ואהרן לאמר זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר הנה תיבות לאמר השני הוא מיותר כי כבר כתיב וידבר ה' אל משה ואהרן לאמר תו יש להבין התרגום אונקלוס שפי' על זאת חקת התורה דא גזירת אורייתא ונראה דהנה ואיתא במדרש בתורתו של ר' מאיר היה כתיב כתנות אור באלף לפי שאלו לא חטא אדם הראשון בעץ הדעת לא היה טומאה וטהרה כשר ופסול אסור ומותר כידוע מספרי הקודש רק אחר החטא נתגשם הוא וגם התורה נתלבשה בגשמיות ויש טומאה וטהרה כשר ופסול אסור ומותר והנה איתא בזו"הק על פסוק כה תאמר לבית יעקב ודרשו חז"ל אלו נשים ואח"כ ותגיד לבני ישראל אלו האנשים מה הקדים הנשים אצל מתן תורה לפי שגבי אדם הראשון לא היה הדיבר להאשה רק לאדם שיאמר לחוה כדכתיב ויצו ה' אל האדם לאמר כו' ע"ש לפיכך היסתה אותו לאכול מעץ הדעת מחמת קנאה על שלא בא הדיבור לצוות לה ע"כ אצל מתן תורה צוה הקב"ה לאמר מתחילה לנשים ואח"כ לאנשים עיי"ש היוצא לנו מדברי הזו"הק שעל מילת לאמר הנאמר גבי אדם הראשון ויצו על האדם לאמר זה האשה בא אח"כ שנתגשם האדם ונתלבשה התורה הקדושה בטומאה וטהרה כנ"ל וזהו זאת חקת התורה וידוע זאת הוא לשון נוקבא ופי' התרגום שפיר דא גזירת אורייתא דהיינו טומאה וטהרה כשר ופסול אסור ומותר זה בא מכח אשר צוה ה' לאמר דהיינו גבי אדם הראשון שצוה ה' לאמר דהיינו לאשה כנ"ל ודו"ק.
א"י וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר כו' ויש לדקדק הכפל של לאמר דהול"ל זאת חקת התורה אשר צוה ה' ויקחו אליך פרה אדומה כו' ומה אשר צוה ה' לאמר והלא כבר כתוב למעלה לאמר ונראה שהתורה מרמז לנו האיך לעבוד את השי"ת כי השי"ת ב"ה ברא העולם לכבודו כדי להללו ולשבחו ומחויב האיש הישראלי לידע שהוא עיקרא ושרשא דכל עלמין ולית אתר פנוי מני' וכל עשיותיו יהיו לכבוד שמים וליחד המעשה והדיבור אל המחשבה ובפרט בתפילה שסידרו לנו אנשי כנה"ג סדרו לנו התפילה במקום קרבן שמחויב האיש הישראלי ליחד הדיבור עם המחשבה שלא יתפגל התפילה חלילה והנה אנשי כנה"ג סדרו לנו מקודם פסוקי דזמרה ותפילת יוצר קודם ק"ש וש"ע כדי שהאדם ילהיב א"ע בשירות דוד המלך ע"ה ובפסוקים המדברים בגדולת ובנפלאות הבורא ב"ה עד שיכרית כל החוחים והקוצים הסובבים השושנה העליונה כדי שיבוא למחשבה זכה וברורה וצלולה בשמונה עשרה ליחד הדיבור עם המחשבה וכן בתורה הקדושה כשלומד ג"כ יהיה כוונתו כך לידע דלית אתר פנוי מני' ואם חלילה וחלילה שכח רגע אחת מהשי"ת אז תיכף יחזור לקדושתו והנה איתא בגמ' לא כשאני נכתוב אני נקרא נקרא באדני ונכתוב בהוי"ה כי האדנות של הבורא ית"ש נגלה ונראה לכל מעשה שמי' וארץ והשמש והירח והכוכבים ואילנין ודשאין וכל הבריות שניכר בהם אדנות הבורא ית"ש וחיות הפנימי שלהם הוא נסתר ונעלם מעיני כל חי והוא הנקרא הוי' ב"ה כי שם הוי' הוא חיות ופנימיות של כל העולמות כנ"ל ומחויב האיש הישראלי ליחד הכל באחדות גמור וליחד "אדני עם הוי' דהיינו ליחד הדיבור והמעשה אל המחשבה והנה ידוע ששם "אדני נקרא זאת שהוא דבר הנראה לעין שנוכל עליו לומר זאת היא הדבר וחיות הפנימי הוא הוי' והיא רשימה ונקרא חקת שהוא לשון חקיקה ורושם נחזור לבאר ביאור הפסוקים שלמעלה וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת התורה פי' זאת היא המעשה הנגלה והנראה שנוכל לומר עליו זאת והוא שם "אדני כנ"ל חקת התורה פי' חק ורושם שהוא חיות הפנימי אשר צוה ה' פי' שיחבר הוי' שהוא ה' ר"ל זאת חקת התורה אשר צוה ה' שיחבר זאת אל חקת דהיינו שיחבר הוי' אל אדני דהיינו שמיחד המעשה והדיבור אל המחשבה לידע דלית אתר פנוי מני' ומיחד כל הדברים אל הוי' ב"ה שהוא חיות הפנימי של כל הברואים לאמר פי' שילמוד זאת לבני ישראל שיכלו הם לחבר וליחד המעשה והדיבור אל המחשבה הקדושה דהיינו יחוד אדני בהוי' ואח"כ דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה הוא דיבור אחר מצות פרה אדומה ודו"ק.
במדרש רבה זאת חקת זה שאמר הכתוב מי יתן טהור מטמא לא אחד כגון אברהם מתרח חזקיה מאחז יאשיה מאמון כו' ר' חנן בן פזי פתח קרא בפ' פרה שיש בה משבעה שבעה שבע פרות שבע שריפות שבע הזיות שבע כיבוסין שבעה טמאים ז' טהורים שבעה כהנים ואם יאמר לך אדם חמשה הן א"ל משה ואהרן בכלל שנאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת התורה כו' ר' יצחק פתח כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כו' אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כו' א"ר יוסי ברבי חנינא אמר לו הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחר חוקה כו' רבי אחא בשם רבי חנינא אמר בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפר' פרה אדומה ואומר הלכה בשם אומרה רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים אמר לפניו רבון העולמים יהי רצון שיהי' מחלצי אמר לו חייך שהוא מחלציך הדא הוא דכתיב ושם האחד אליעזר שם אותו המיוחד ולפרש דרשת המדרש זה נראה בהקדם מה שאמרו חז"ל בכל הפרות היו צריכים לערב מאפר פרה שעשה משה במדבר וראוי לשום לב מפני מה דווקא במצות פרה הוצרכו לערב ממעשי ידי משה גם אגב זאת יפורש מה שדרשו חז"ל ע"פ וביום פקדי ופקדתי שאין פורענות בא שלא יהי' בו קצת מן החטא עגל שלכאורה הוא בלתי מובן מכיון שלא היו ישראל ראוים לאותה מעשה אלא להורות תשובה לרבים הי' להם להתכפר לגמרי אך הענין הוא דהנה עיקר מעשה פרה באה על תשובה כמו שאמרו חז"ל המשל תבוא אמו ותקנח כו' ורמזו בדבריהם הקדושים שהפרה באה על תשובה שנקרא אימא עלאה והנה אמרו חז"ל חמשים שערי תשובה הן וכולן נתגלו למשה חוץ משער הנו"ן וזהו ותחסרהו מעט מאלהים עיין בדבריהם כי שער הנו"ן הוא דבוק בחכמה וחכמה הוא מאין תמצא אך כשיהי' ברורי עולמות אז יתגלה אף שער הנו"ן ויהי' מלאה הארץ דעה את ה'. והנה תכנית התשובה הוא לתקן המדות וכל אחד לפי בחינתו בתשובה כן נפתחו לו שערי תשובה יש שלא נפתח לו רק ד' או ה' שערים ומי שעושה תשובה באהבה יותר פותחין לו עשר שערים ומי שמשתוקק עוד יותר לעשות תשובה מאהבה פותחין לו שערים יותר וזהו שבמקום אחד אמרו חז"ל זדונות נעשו לו כשגגות ופעם אמרו שנעשו לו כזכיות ותרצו בגמרא כאן מאהבה כאן מיראה כי העושה תשובה מאהבה נפתח לו שערי תשובה יותר ממי שעושה מיראה אבל שיתגלה לו כל מ"ט שערי תשובה לא מצינו כי אם במשה רבינו שהוא התקין א"ע כל כך עד שהשיג כל המ"ט שערים. והנה כשבא דבר גדול לישראל במעשה עגל אמר להם משה אתם חטאתם חטאה גדולה ועוררם לעשות תשובה וע"י תפילתו עליהם הי' מעורר עליהם המ"ט שערי תשובה אך לא לגמרי עד שעשה פרה אדומה ובזה המשיך עליהם כל המ"ט שערים ולהמשיך כל המ"ט שערים במעשי פרה לא הי' בכח שום אדם כי אם במשה רבינו שהוא השיג כל המ"ט שערים כנ"ל. והנה הפרות שנעשו זולת משה נעשו כפי בחינות ראשי הזמן ההוא בתשובה והם לא זכו להשיג כל המ"ט שערים כמשה ע"כ לא המשיכו במעשה פרה שלהם כל המ"ט שערים לכן היו צריכין לערב מאפר פרה שעשה משה שהוא המשיך במעשיו כל המ"ט שערים כדי שאותו האיש שיצטרך לטהר א"ע באפר פרה יתעורר עליו כל המ"ט שערים ואולי יזכה לתשובה עלאה ויתגלו לו כל המ"ט שערי תשובה. ובזה יובן שלא נתכפר להם עון העגל לגמרי כי בעון העגל שהי' ע"ז דרבים פגמו עד השער הנו"ן בהמוחין ושער הנו"ן לא נתגלה לשום ברי' כנ"ל וא"כ הגם שמשה רבינו עמד בפרץ לפניהם ועורר עליהם המ"ט שערים נתקן עון העגל עד שער החמישים ונתכפר להם אבל מה שפגמו בשער הנו"ן לא הי' באפשר לתקן כי גם משה לא השיגו ע"כ אינו באפשר שיתכפר מעשי העגל לגמרי עד לעתיד כשיהי' ברורי עולמות ויתגלה השער הנו"ן אבל חטא אחר שהפגם שלו הוא בהמדת ע"י תשובה נתכפר לגמרי. וע"פ דברינו אלה יתבאר המדרש הנ"ל זאת חקת זש"ה מי יתן טהור מטמא פי' עולם התשובה נקרא מ"י כדאיתא בזו"הק ונרמז בפסוק אם עונות תשמר יה אדני מ"י יעמוד וזהו מי יתן טהור מטמא ר"ל ע"י תשובה יוכל הטמא לזכות אל הטהרה ויוכל לזכות להשיג כל השערי תשובה חוץ משער הנו"ן וזהו לא אחד כלומר חוץ משער אחד דהיינו שער הנו"ן כנ"ל ואמר המדרש כגון אברהם מתרח חזקיה מאחז כו' כולם אחזו דרכי תשובה עד שתקנו מעשי אבותיהם ומסיים שם המדרש מי עשה כן מי צוה כן מי גזר כן לא יחידו של עולם כו' אמר הקב"ה חקה חקקתי ר"ל שזאת הוא חקה מלפניו ית"ש שלא נתגלה שער הנו"ן לכן נסמך לזה ר' חנן בן פזי פתר קרא בפ' פרה ור"ל שר' חנן אמר שהפסוק של מי יתן שמורה על זאת שנתגלו המ"ט שערי תשובה נפתר בפרה ובא להשמיענו שמשה המשיך במעשיו בפרה אדומה כל המ"ט שערים וזהו שחישב כאן ז' פעמים ז' שעולה מ"ט להורות שבפרה שעשה משה נמשך כל המ"ט שערי תשובה כנ"ל וזהו שחישב אצל הפרה את משה לכהן כי הוא העיקר במעשה הפרה כנ"ל ואח"כ אמר המדרש שעל פרה אדומה אמר שלמה המלך אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני מפני שלא תיקן מדותיו כמשה ע"כ לא השיג כל המ"ט שערים ע"כ לא הי' יכול לעמוד על סודה וזהו שאמר לו הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחר חוקה מפני שמשה השיג כל המ"ט שערים שזהו סוד פ"א כנ"ל ועי"ז יובן גם מה שאמר רבי אחא בשם רבי חנינא בשעה שעלה משה למרום שמע קולו כו' ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה כו' פי' שנה בגימטריא ספירה וזהו עגלה בת שנתה ר"ל העגל הפגם שלו הוא בספירה ראשונה של בינה כי בכל ספירה יש עשר ספירות ופגם העגל הוא בשער הנו"ן בכתר דבינה ופרה בת שתים ר"ל פרה היא משתי ספירות מחכמה ובינה שהן תרין רעין דלא מתפרשין וכשראה משה רבינו שהשיג כ"כ מה שלא השיג שום ברי' זולתו חוץ ממשה ועמד על סוד פרה אדומה ביקש מלפני הקב"ה שיהא מחלציו והבן.
עוד במדרש הנ"ל רבי יצחק פתח כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כתיב ויתן אלהים חכמה לשלמה כו' ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם מה היתה חכמתן של בני קדם כו' ויחכם מכל אדם אדם הראשון מה היתה חכמתו כו' הימן זה משה כו' וכלכל זה יוסף כו' דרדע זה דור המדבר שהי' בהן דעה. בני מחול שמחל להם הקב"ה במעשה העגל כו' וידבר על העצים וכי אפשר לאדם לדבר על העצים אלא אמר שלמה מפני מה מצורע נטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים בעץ ארז ובאיזוב כו' וידבר על הבהמה ועל העוף וכי אפשר לאדם כו' אלא אמר מפני מה בהמה ניתרת בשני סימנין והעוף בסימן אחד כו' אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני מי כהחכם ומי יודע פשר דבר מי כהחכם זה הקדוש ב"ה שכתוב בו ה' בחכמה יסד ארץ ומי יודע פשר דבר זה הקב"ה שפירש את התורה למשה חכמת אדם תאיר פניו אמר רבי יודן גדול כחן של נביאים שמדמין דמות גבורת של מעלה לצורת אדם שנאמר ואשמע קול אדם בין אולי. ורבי יהודה ברבי סימון אמר מהכא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם מלמעלה. ועוז פניו ישונא שהוא משתנה ממדת הדין למדת רחמים לישראל ע"כ המדרש. והנה המדרש הזה כולה מקשה מה זה דקאמר ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. לכאורה הוא סותר א"ע דקאמר מתחילה חקרתי ושאלתי ופשפשתי משמע שהשיג בה השגה ואח"כ אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני משמע שלא השיג כלום ותו מה לשון אמרתי אחכמה והיא רחוקה מה זה לשון והיא רחוקה הול"ל אמרתי אחכמה ולא הבנתי או לא השגתי ותו קשה הסמיכות דקאמר חכמת אדם תאיר פניו אמר רבי יודן גדול כחן של נביאים שמדמין דמות כו' בשלמא הסמיכות דקאמר מיד מי כהחכם ומי יודע פשר דבר זה שפיר שקאי אהקב"ה שהוא פירש את התורה למשה רבינו אבל זה הפסוק חכמת אדם תאיר פניו אמר רבי יודן גדול כחן של נביאים כו' מה שייכות להכא ותו קשה אמר רבי יודן גדול כחן של נביאים שמדמין דמות גבורת של מעלה לצורת אדם מה זה לשון דמות גבורת של מעלה הול"ל כדמצינו בגמרא גדול כחן של נביאים שמדמין צורה ליוצרה עיי"ש אבל מה זה לשון דמות גבורת שלמעלה וצריכים אנחנו להבין דברי חכמים וחידותם. ונראה לי להבין קצת דהנה הש"ית ברא העולמות כולם כדי להטיב לברואיו והעיקר תלוי באדם באם הוא עושה רצונו של מקום אזי מוסיף כח בפמליא של מעלה כדכתיב תנו עוז לאלהים והיינו כשאינו מסיר דעתו מהש"ית ונותן לב שלית אתר פנוי מני' ובכל מקום שנותן עיניו רואה אלהותו והולך דרך הישר ופנה למעלה דרך קו הישר עד עולם התשובה שהוא עולם הבינה ומשם מתדבק בחכמה עלאה כי הם תרין ריעין דלא מתפרשין עד שמתדבק באין סוף ב"ה ומשם ממשיך השפע דרך כל העולמות וכל העולמות נהנין ממנו שמשתלשל השפע עד עו"הז הגשמיי. והנה אלהים עשה שייראו מלפניו וברא העולמות שהם מצד הגבורות וכשמתגברין הדינין חלילה מחמת מעשים לא טובים ח"ו אזי יש כח ביד הצדיקים שמדבקין עצמם בעולם התשובה שהוא עולם הבינה וממתיקין הדינין בשרשם וחכמם ובינה הם תרין ריעין דלא מתפרשין ממילא יש כח ביד הצדיקים למשוך מחכמה עלאה מפלאות החכמה מפלא עליון ניסים גדולים ורחמים פשוטים וחסדים מגולים על כנסת ישראל והנה הגם שיש כח בצדיקים למשוך מפלא עליון ניסים גדולים אעפי"כ לקרב הגאולה אין בידם לבדם רק בזמן שיהי' עת רצון שכל ישראל יעשו בעת אחד תשובה שלימה ואז יתדבקו בעולם הבינה דהיינו שישיגו ויבואו בשער הנו"ן שיזכו נעתיד ומשם ימשיכו מחכמה עלאה מפלא עליון ניסים גדולים ויהי' גאולה שלימה והנה ידוע מספרים הקדושים שפרה אדומה מרמז על תשובה ומשם בארה הוא הביאר המדרש רבה הנ"ל. ר' יצחק פתח כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה כו' על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי אמרתי אחכמה כו' דהיינו שהגיע לעולם התשובה שהוא עולם הבינה ועל כן אמר שאלתי ופשפשתי בה כלשון שאמר בגמרא יפשפש במעשיו שהוא לשון תשובה כן שלמה המלך בא בעולם הבינה שהוא עולם התשובה שהוא סוד פרה אדומה. והנה בינה וחכמה עילאה הם תרין ריעין דלא מתפרשין והי' עובד למשוך מפלא עליון ניסים גדולים להיות גאולה שלימה בימיו וזה אמרתי אחכמה מאחר שבא לעול' הבינה אמרתי אחכמה למשוך מפלאות החכמה מפלא עליון שיהי' הגאולה בימיו ואמר והיא רחוקה שראה שהיא רחוקה עוד זמן הגאולה עד שיהי' עת רצון שכל ישראל יעשו תשובה שלימה ואז יהי' הגאולה שלימה והעיקר הטעם לפי ששער הנו"ן עצמו משערי הבינה לא השיג אפילו משה רבינו ע"ה עד לעתיד שנזכה לבא בשער הנו"ן כדאי' באור החיים בפ' בלק ע"כ לא יכול שלמה המלך ע"ה להשיג ואמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה וכו' וקאמר המדרש מי כהחכם זה הקב"ה כו' ומי יודע פשר דבר זה הקב"ה שפירש את התורה למשה וכו' חכמת אדם תאיר פניו אמר ר' יודן גדול כחן של נביאים שמדמין דמות גבורות שלמעלה לדמות אדם פי' כנ"ל שעל ידי תשובה עילאה הגם שמתגברין חלילה הגבורות שהוא מהשמאל גדול כחן של נביאים שע"י שמתדבקין בעולם הבינה והעולם הבינה עם חכמה עילאה הם תרין ריעין כנ"ל ביחודא חדא וממשיכים רחמים גדולים ופשוטים שהיא מדת יעקב אבינו שהוא מדת ת"ת ומשם ממשיך רחמי' גדולי' וחסדים מגולים זה שמדמין דמות גבורות שלמעלה לצורת אדם שהוא צורת יעקב אע"ה כידוע מספרים הקדושי' וזה הפירש חכמת אדם תאיר פניו פי' שע"י תשובה שהוא עולם הבינה והוא דבוק לחכמה וזה חכמת אדם ממשיך רחמים גדולים ע"י מדת ת"ת שהוא פני אדם דמות יעקב אבינו ע"ה ותאיר פניו עד שמביא הארה גדולה אבל אין רצונו לומר שבא לחכמה עליונה שזה אפילו שלמה לא השיג ורבי יהודא ברבי סימן אמר מהכא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם מלמעלה יובן ממילא ועוז פניו ישונא פי' עוז היינו מדת גבורה שלמעלה שבא משמאל פניו ישונא ונשתנה מדת הדין למדת הרחמים וזה ע"י תשובה שהוא עולם הבינה שדבוק לחכמה עלאה וזה חכמת אדם תאיר פניו וזה סוד פרה אדומה שמרמז על התשובה שהוא עולם הבינה ודבוק לחכמה ושפיר מובן המדרש ומתורץ כל הדקדוקים שהקשינו למעלה ושפיר דרשינון סמוכים והוא דבר דבור על אופניו והוא כפתור ופרח ודו"ק והבן.
ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צין וכו' ותמת שם מרים ותקבר שם ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן וכו' וידבר ה' אל משה לאמר קח את המטה והקהל את העדה וכו' ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע וכו' ויקח משה את המטה וכו' ויאמר להם שמעו נא המרים המן הסלע הזה נוציא לכם מים וכו' וירם משה את ידו ויך את הסלע וכו' ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל וכבר פירשו כל המפרשי' הראשוני' והאחרונים להבין החוט השערה של החטא והנה רש"י ז"ל פירש לפי שלא היו מכירין אותו לפי שהלך הסלע וישב לו בין הסלעים כשנסתלק הבאר והיו ישראל אומרים להם מה לכם מאיזה סלע תוציאו לנו מים לכך אמר להם המורים סרבנים לשון יוני שוטים מורים את מוריהם המן הסלע הזה אשר לא נצטוינו עליו נוציא לכם מים וכו' והמה דברו לסלע אחר וכו'. והנה יש להבין באמת מה איכפת לי' למשה ואהרן לאיזה סלע שידברו לו שיתן להם מים ואי משום שאמר הקב"ה ודברתם אל הסלע משמע סלע הידוע זה אינו ראיה גדולה שמשום הכי יכעוס עליהם הגם שמצינו כמה פעמים שאף שנכתב בה"א היא לאו דווקא והוי לי' לדבר אל סלע איזה שהוא ואי משום שאמר להם הקב"ה בפירוש דווקא מאותו סלע א"כ קשה על ישראל למה לא המתינו על אותו סלע שאמרו משה ואהרן שהש"י דיבר שיתן מים והדבר קשה מאד להלמו ועוד צריכים להבין מה זה לשון שמעו נא המורים ופרש"י ידוע כנ"ל שבלשון יוני שוטים ועדיין אנו צריכים למודעי ותו קשה מה לשון נא שהוא בכל מקום לשון בקשה ונראה לי כי איתא בגמ' שלשה פרנסים טובים עמדו להם לישראל ושלשה מתנות נתנו על ידם המן בזכות משה הבאר בזכות מרים עמוד הענן בזכות אהרן מתה מרים נסתלקה הבאר וחזרה בזכות שניהם וכו' והנה המון העולם סוברים כשהי' איש צדיק מופת הדור בדורו כשנסתלק סוברי' שא"א עוד לצדיק אחר לעשו' כמעשיהו אבל באמת הוא טעות גמור וחסרון האמונה כי אין מעצור לה' להושיע ברב או בקטן מן הראשון כדאיתא בגמ' אמר לי' ר' פפא לאביי מ"ש לראשונים דאתרחש להו ניסא ומ"ש לדדן דלא אתרחש לן ניסא אי משום תנוי אנן עדיפנא מניהו דבשני דרב יהודא כולא תנוי בנזיקין הוי וכו' ואולי רב יהודא כי הוי שליף חד מסאני אתי מטרא א"ל ראשונים הוו מסרו נפשייהו על קדושת השם עיי"ש נמצאינו למידן כי העיקר הוא תלוי בצדקת הצדיק אם הוא צדיק לאמתו שמוסר נפשו על קדושת שמו ית' הש"י עושה ניסים ונפלאות על ידו בכל דור ודור אעפ"י שאין גדול כ"כ בתורה והנה ישראל ידעו שהבאר בזכות מרים והבאר הי' סלע והי' מתגלגל עמהם כ"מ שהולכין כפרש"י והנה כשמתה מרים פסקה הבאר ולא הי' מים ויקהלו על משה ואהרן להוציא להם עוד מים וירב העם עם משה וכו' ולמה הבאתם את קהל וכו' כי היו סוברים שאי אפשר עוד למשה ולאהרן להוציא להם עוד מים שאין בכחם הדבר הזה רק מרים הנביאה הי' אותו מדריגה בה אבל לא להם ע"כ רבו עם משה רבע"ה וצעקו למה העליתנו ממצרים והנה הקב"ה אמר למשה רבינו קח את המטה וכו' כמאמרם ז"ל חזרה הבאר בזכות שניהם והוצאת להם מים וכו' ויקח משה את המטה וכו' ויקהלו משה ואהרן את הקהל על פניהסלע והנה ישראל עמדו על הסלע של מרים וקנה כל צדיק וצדיק יש לו שורש אחר ורצון משה רבינו הי' להוציא להם מים מסלע אחר לא מאותו סלע של מרים וכל הקהל עמדו אצל סלע של מרים שסברו שצריך דווקא אותו סלע של מרים מאחר שכבר היא פתחה הנס שיצא מים מאותו סלע לכך יהי' להם ג"כ קל להוציא להם מים מאותו סלע אבל דעת משה רבינו ע"ה לא הי' כן כי רצה הוא בזכותו ובזכות אהרן לפתוח להם שער חדש שיצא מאותו שער שהוא שרשם הנס שיהי' להם מים מסלע אחר שיבחרו לפי דעתם שלכל צדיק יש לו שורש אחר לעשות הנס שעשה הצדיק מלפניו לא באותו שורש ודרך של הצדיק הראשון ואם היו ישראל מסכימים עם משה רבינו ע"ה אזי היה תמיד בנקל להביא מים לצדיקים בעת הצטרך כמו צנצנת המן המונח לדורות דהיינו שפתוח עד היום השער מזונות שפתח מרבע"ה כן הי' עם מים אבל בשביל המחלוקת על המים קשה להביא מים בעת הצטרך וכמאמר עובדיה הנביא ואכל כלם לחם ומים שקשה הי' מים יותר מלחם עיי"ש לכך אמר להם משרע"ה שמעו נא ואין נא אלא לשון בקשה המרים ר"ל אתם סבורים שאני משורש של אחותי מרים המן הסלע הזה נוציא לכם מים ר"ל מאותו סלע של מרים אני איני משרשה לפיכך רצה להוציא להם מים מסלע אחר ובזה עשה שלא כסדר כי לא הי' לו לעבור על רצון ישראל בכדי שלא יהי' להם אח"כ איזה תלונה לאמר ח"ו בזה הסלע יש בו כח ולסלע אחר אין בו כח לפיכך ויאמר ה' וכו' יען לא האמנתם בי להקדישני.
וידבר ה' אל משה לאמר קח את המטה והקהל כו' ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו כו' וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם. יש להבין למה הכה פעמים ומה שפי' רש"י ז"ל לפי שבראשונה לא הוציא אלא טיפין לפי שלא צוה כו' אינו מובן לפי פשוטו כלל למה בראשונה לא הוציא מים רבים למה שפי' רש"י ז"ל הוא דוחק גדול. ותו יש להבין מאיזה ויצאו מים רבים הול"ל ויצאו מים כדכתיב בציווי ודברתם אל הסלע כו' והוצאת להם מים מן הסלע ולא כתיב מים רבים. ונראה לי כידוע מספרי הקודש כי יש שמות היוצאים ע"י מספר האותיות והתיבות ויש צירופי שמות היוצאים ע"י הכאות האותיות ויש צירופי שמות ע"י פשוט ומשולש ומרובע כידוע והנה תיבות סלע כשתחשוב האותיות ע"י הכאה זה בזה דהיינו בראשון אות ס' ואח"כ ס"ל ואחר כך תיבת סל"ע עולה ש"י והנה כשתכה שני פעמים כך עולה כמנין כת"ר ועולה במספר שבע פעמים מי"ם וכיוון להמשיך מים דהיינו ריבוי חסדים ממדריגה העליונה מספירת כת"ר דהוא כולו חסדים ולכך יצא מים רבים ולפי שהוא עולה ז' פעמים מים ומה שתמצא עשרה יותר בז' פעמים מי"ם שעולה תר"ל. והצירופים הנ"ל עולים כמנין כת"ר לזה יש ג"כ עשרה כשתחשוב ה' מן תיבת הסלע כדכתיב ויך את הס"לע ושני פעמים ה' עולה עשרה כי כיוון למשוך מספירות כת"ר מלמעלה דרך כל העשר ספירות עד למטה. ועולה שפיר החשבון במספר ז' פעמים מי"ם לכך כתיב ויך את הסלע במטהו פעמים כנ"ל ויצאו מים רבים לפי שהמשיך המים ממדריגה גבוה עד למאד כנ"ל והנה הציווי לא הי' כך שימשוך המים ממקום גבוה כזה על זה איתא במדרש נורא עלילה על בני אדם על שלא עשו רצון עליון הגם שאין כ"כ מובן החטא וכדאיתא נמי בפרש"י ז"ל בפ' וזאת הברכה על פסוק תריבהו על מי מריבה נסתפקת לו לבוא בעלילה ע"ש ודו"ק.
עוד על פסוקים הנ"ל וידבר ה' אל משה לאמר קח את המטה והקהל את העדה כו' ודברתם אל הסלע לעיניהם כו' וירם משה את ידו ויך את הסלע וגומר ויאמר ה' אל משה כו' יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו כו' ראוי לשום לב מה הי' כוונת משה שלא עשה כמו שאמר לו הקב"ה גם צריך להבין מה היה גודל החטא כ"כ עד שעי"ז נקנס עליו שלא יכנס לארץ ישראל והנראה בזה דהנה מתחילת הבריאה עד עולם אי אפשר להשיג מציאות השי"ת כי אם ע"י עבדיו הנביאים והצדיקים הקדושים אשר על ידיהם נפעל ניסים ונפלאות ומשדדים המערכת על ידם רואים כל אפסי ארץ כי יש אלקים בישראל כמו שמצינו בכל תנ"ך ובגמרא כמה מעשיות שע"י הנפלאות שעשו הצדיקים נתקדש שמו ות"ש וכל הגוים הודו שאין אלהים כי אם בישראל והנה יש צדיקים אשר פועלים ניסים ונפלאות ע"י דיבורם ויש אשר פועלים ע"י איזה מעשה ויש ע"י תפילה ופשוטי העם אינם משיגים זאת למה הוצרך לזה מעשה ולזה דיבר ולזה תפילה שאינם יכולים להבחין זאת למה צריך לזה מעשה ולזה דיבר כו' אך הצדיקים הן יודעים ע"י תורה והמצות כי יש לנו כמה מצות התלוים בדיבר כגון לימוד תורה וברכת הנהנין וכיוצא בה וכמה מצות יש התלוים במעשה כגון הנחת תפילין ועשית ציצית וסוכה וכדומיהן ויש כמה מצות התלויות במחשבה כגת ק"ש ותפילה העיקר בהן היא המחשבה ומנינו ג"כ במצרים עשה משה הניסים במעשה במטה ובפיח הכבשן ובים אמר לו הקב"ה דבר אל בני ישראל לאו עידן צלותא כלומר אינך צריך לתפילה רק בדיבר בעלמא תפעל זאת וכמה פעמים הוצרך משה לתפילה ועכ"פ ע"י הצדיקים עבדי ה' שפועלים ניסים ונפלאות בקרב ישראל בין ע"י מעשה בין ע"י דיבר בין ע"י תפילה נתקדש שמו ית"ש ולהבין ע"י מה נתקדש שם שמים יותר לכאורה נראה דהנה כל העולמות וכל הברואים כולן שורשן למעלה שיש להם אחיזה בהאותיות התורה וכל אשר בשם יכונה היא אותיות וכן אברי האדם הן ג"כ אותיות כגון יד או רגל הן אותיות מהכ"ב אתיוין והצדיק ע"י שעושה מעשה ביד או באחד משאר האברים שהן אותיות מעורר שרשי למעלה ופועל עי"ז ניסים ונפלאות ומשדד המערכת ובדיבר יש ה' מוצאות הפה שבו כלולין כל הכ"ב אתווין אך הוא דיבור בעלמא וע"י הדיבור מעורר כל הכ"ב אתווין ומחשבה היא למעלה מן הדיבר נמצא לכאורה יראה כשהצדיק פועל ע"י מעשה איזה נס אז נתקדש ש"ש יותר משפועל ע"י דיבר כי כשפועל ע"י מעשה אינו מעורר ע"י המעשה למעלה כי אם איזה אותיות אם עושה ביד אינו מעורר למעלה רק שני אותיות י"ד וכן כשעושה באחד משאר אבריו אינו מעורר רק האותיות של האבר ואעפי"כ עוזר לו הקב"ה שפועל ניסים וכשפועל ע"י דיבר הוא משמש בכל הכ"ב אתווין ומעורר למעלה כל הכ"ב אותיות וכ"ש ע"י תפילה שהוא המחשבה שהוא למעלה מן הדיבר אינו חידש כ"כ כמו שפועל ע"י עובדא שאינו מעורר כי אם איזה אותיות ואעפי"כ פועל כן יראה לכאורה אבל האמת הוא ע"י עובדי לפעול ניתן להסט"א כנאמר והידים ידי עשו ע"כ המכשפים פועלים פעילותיהם ע"י עשיות איזה מעשה והדיבר ניתן לישראל לבד כאמור והקול קול יעקב וכן הוא אומר כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו בה' אלקיני בכל קראינו אליו לכן במצרים כשעשה משה ניסים במטה לא האמינו שדבר ה' הוא אך אמרו כשפים היא ובמכות בכורות לא עשה משה שום מעשה לא במטה ולא נטה ידו השמימה רק אמר כה אמר ה' כתנות הלילה וכו' והאמינו המצרים כי דבר ה' הוא ושלחו את ישראל ועפ"י דברים האלה יתבארו הפסוקים הנ"ל כי הקב"ה אמר למשה ודברתם אל הסלע לעיניהם ובזה יתקדש שמו הגדול שאבן אשר לא הוציא מים מעולם ואין שם מקום מים יוניא עתה ע"י שידבר אליו משה בשליחות המקום ב"ה וטעה משה וסבר מה אם אפעול ע"י הדיבר שבו כלולין כל הכ"ב אתיוין כנ"ל יתקדש ש"ש מכ"ש אם אפעיל ע"י מעשה שלא אשמש כי אם באיזה אותיות מהכ"ב אתווין ואעפי"כ יוציא מים בוודאי יתקדש ש"ש ייתר לכן וירם משה את ידו ויך את הסלע שהיה סבור שבזה יתקדש ש"ש יותר כנ"ל אך ע"י עובדא יכולים המכשפים ג"כ לפעול כנ"ל נמצא שלא נתקדש ש"ש במה שעשה ע"י עובדא שיכולין העם לומר מעשי כשפים הוא וזהו שאמר לו הקב"ה יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל כי יסברו העם שמעשה כשפים הוא ומפני זאת נענש שלא נכנס לארץ ישראל.
וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום כה אמר אחיך ישראל כו' נעברה נא בארצך לא נעבור בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאל עד אשר נעבור גבולך. והנה יש לדקדק מה הוצרך לומר לא נעבור בשדה ובכרם הכי יעלה על הדעת שיעברו בשדה וכרם מקום שהוא לא דרך בני אדם אפילו הגרועים שבגרועים להשחית שדות וכרמים ותו מה לא נשתה מי באר מי בורות היל"ל ופרש"י ידוע לכל. ותו דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאל מה לא נטה ימין ושמאל פשיטא כשהיו הולכים בדרך המלך בוודאי לא יטו ימין ושמאל והדברים צריכים ביאור להבין כוונת משה וישראל בשלחם אליו דיבורים האלה. ונראה לי כי כל הענין הוא כי כוונת הש"ית הי' בבריאת האדם בעו"הז להוציא ניצוצות הקדושים שבכל דבר ולהחזירם למעלה אל מקום הרמתה כידוע מספרים קדושים והניצוצים הם הנשמות הקדושים השייכים לשרשו ולכל אדם יש ניצוצים השייכים לשורש נשמתו דווקא. לכן יש לכל צדיק אנשים הנוסעים אליו להתדבק עצמם עמו והם ענפים משורש נשמתו וע"י התקרבותם אליו הוא מעלה ומקשר את נשמתן בשרשן למעלה והם ניצוצים שלו שצריך להעלותן וכשהאדם מתקן את עצמו אז ממילא באים אליו כל הניצוצים שלו השייכים לשורש נשמתו כדי לתקנם דהיינו הן ממאכלים ומשקים וחפיצים ובגדים מכל הדברים שבעולם יש בהם ניצוצים קדושים שהמה נשמות קדושים וממילא באים הם לאדם הצדיק בלי שום טורח כדי שיתוקנו אותם הניצוצות על ידו כי כל הדברים נמשכים אל המקור והשרש וכדאיתא בגמרא לא גלה הקב"ה את ישראל בין העכו"ם אלא כדי שיתוספו עליהם גרים דהיינו הניצוצים קדושים השייכים להם וכדפרשו המפורשים על פסוק שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול דהיינו הניצוצים הקדושים והן הן הנשמות שהרויחו בהגלות והוציאו כל הניצוצים הקדושים ע"כ אסור לדור עוד באותו מצרים שהיו ישראל שם כי הוציאו אז כל הניצוצים ונשאר ריקם מכל כמאמרם ז"ל על וינצלו את מצרים עשאם כמצודה שאין בה דגים כו' וכיצד נעשה אדם צדיק באמת לאמתו הוא כך כי יש באדם ימין ושמאל דהיינו יצ"הט שהוא מסטרא דימינא ויצ"הר שהוא מסטרא דשמאלא וכשהאדם גובר על היצ"הר ועושה משמאל ימין ממילא נעשה כך למעלה משמאל ימין אדם כזה הוא אדם שלם וצדיק לאמתו והוא זוכה להעלות ניצוצים קדושים השייכים לשרש נשמתו והנה דבר זה צריך הצדיק לשמור א"ע מאד מאד מאותם בני אדם שאינם משרש נשמתו לרחק מהם ר"ל בוודאי צריך לאהוב כל אחד ואחד מישראל רק שצריך ליזהר שלא לייגע א"ע כדי להעלותן ולקשרם בשרשם כי עי"כ יכול חלילה הצדיק ליפול למטה ממדריגתו וצריך לשמור מאד א"ע מהם והמשכיל יבין זה והצדיק בעברו דרך המקומות שאינם שייכים לשורש נשמתו הוא שומר א"ע לעשות איזה יחוד שמה אפילו מעט מזעיר כי עי"כ יבואו הניצוצים אליו ממילא והוא אינו חפץ בהם שעי"כ יפול הנופל ממנו אלא מקצר ועולה מהר במקומות הללו עד בואו אל מקומו ושרשו ואז אוחז צדיק דרכו והלוכו בקודש ונחזור לבאר ביאור הפסוקי' הנ"ל דהנה בנ"י רצו לעלות לא"י דרך ארץ אדום. והנה ארץ אדום אינו שייך כלל וכלל לישראל עד לעתיד כידוע והניצוצים שהי' שם לא יהי' שייכים לשרשם לע"ע והנה רצו הישראל לשמור עצמם בעברם דרך שם שלא לעשות שום יחוד שם. וזה ששלח משה וישראל אל מלך אדום נעברה נא בארצך לא נעבור בשדה ובכרם ר"ל שד"ה ידוע שהוא חקל תפוחים קדושים ובכר"ם הם העולמות העליונים אילנא דחיי כרם ה' צבאות דהיינו להוציא ניצוצים נשמות ישראל משם דהיינו שלא נלך דרך ארצך באותו מדריגות והליכות עולמות הקדושים שאנו רגילים לילך. ולא נשתה מי בא"ר ר"ל אפילו היחוד של "בידך "אפקיד "רוחי שהוא ר"ת בא"ר שהוא קטן מאד גם זה לא נעשה דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאל דהיינו לעשות מהשמאל ימין רק הכל כפשוטו נעשה עד אשר נעבור גבולך כדי שלא תזיק לנו וגם לך לא נעשה דבר כי לא נוציא שום ניצוצים השבוים אצלך כך הי' כוונתם כדברים האלה ואעפי"כ ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך.
עוד על פסוקים הנ"ל וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה כו' וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים והנה אנחנו בקדש וכו' נעברה נא בארצך וכו' וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו כו' מהראוי להתבונן מה ראה משרבע"ה להכניע א"ע ולבקש ממלך אדום מה שלא נאמר לו מפי הגבורה ואם הי' רצונו ית"ש שיעברו דרך ארצו בוודאי מההכרח הי' להניחם לעבור מבלתי בקשתו והכנעתו. ומה גם מה שקראו אח שאמר לו כה אמר אחיך ישראל וכו' הלא דבר הוא וכבר פירש"י בזה ועוד יש לאלקי מילין גם יש להבין במ"ש וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים כו' הלא בעל הגדה דרש ויוציאנו ה' ממצרים לא ע"י מלאך ולא ע"י שרף ולא ע"י שליח אלא הקדוש ב"ה בכבודו ובעצמו כו' ורש"י ז"ל פירש מלאך זה משה. לזמנם הנראה לנו הענין הוא כך דהנה כבר נאמרו הרבה טעמים מפני מה גלות מצרים הוא נמשך יותר מכל הגליות ויש לומר הטעם לפי דעתי לפי שבמצרים קודם ירידת אבותינו לשם היו שם אברהם ושרה ע"ה והם ראו ברוח קדשם את הגלות מצרים והתפללו על הדבר גם מצינו בספרים הקדושים שהאבות הם סימן לבנים ומה שאירע לאבות הי' סימן לבנים דהיינו וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם כו' ופרש"י ז"ל ע"פ דיבורה היא אמרה למלאך הך והכה והי' סימן לבנים על עשר מכות שהכה את מצרים וגם מה שהי' אברהם כבד מאד במקנה בכסף וזהב הי' סימן לרכוש גדול שיהי' להם בצאתם ממצרים וכן כל הדברים גם בבבל היו שם אברהם ושרה ובוודאי הרגישו ברוח קדשם מהגלות שיהי' שם והתפללו על בניהם וכן בגלות יון בא"י היו שם האבות אכן בארץ אדום לא הי' בו מדרך כף רגלי האבות הקדושים. לזאת עתה בבואם לקדש מקצה גבול אדום ראה משה רבינו ע"ה ברוח קדשו את גלות אדום ולבעבור זאת רצה לעבור דרך ארצו להתפעל עי"ז להקל כובד הגלות וכל זאת היתה מגמת פני משה רבע"ה ונתקרב אליו בבקשה גדולה וקראו אח כדי לקרב דעתו ולפייסו שיוכל לעבור דרך ארצו ויתפלל על בני ישראל על כובד הגלות ועל אריכתו. וזהו אמרו אל מלך אדום נעברה נא בארצך לא נטה וכו' עד אשר נעבור רק דרך העברה לפי שכל כוונתו לא הי' רק להאמור פה וזה רמז משרע"ה בדיבורו שאמר וירדו אבותינו מצרימה כו' ונצעק וכו' וישלח מלאך כו' והוא רמז על הנסיעה של אברהם אבינו ושרה למצרים ואז וישלח מלאך וכו' היינו המלאך שאמרה לו שרה הך והכה והי' סימן לבנים וע"י זה ויוציאנו ממצרים בכבודו ובעצמו כמאמר בעל הגדה לא ע"י מלאך כו' וכן עכשיו רצה משה רבע"ה לעשות כן כמו שעשו אז האבות ולזה הכניע א"ע כל כך. אבל וימאן אדום נתון את ישראל כו' על כן בעו"ה נתארך גלות אדום על שלא ניתן לאבותינו הקדושים ולא למשה רבינו ע"ה שום מדרך כף רגל עבור בגבולה עד שיעלו מושיעים וכו'.
ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס והי' כל הנשוך וראה אותו וחי ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס וכו' כבר הרגיש רש"י ז"ל למה עשה משה דווקא נחושת אלא אמר משה הקב"ה קוראו נחש ואני אעשנו של נחושת לשון נופל על לשון ואין זה פי' מספיק כי היכן מצינו שהקב"ה קראו נחש הא לא כתיב בפסוק רק עשה לך שרף אכן נ"ל דאיתא בגמרא ורש"י ז"ל מביא לשון הגמרא וכי נחש ממית או מחיה אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים וכו' להבין הענין דהנה רפואה באה ממדת תפארת שאותיות "תפארת הם אותיות "רפואה ומדת תפארת הוא יעקב אבינו כמ"ש תפארת ישראל שהוא הבריח התיכון המחבר את הקצוות וממתיק וכולל הגבורות בהחסדים דהיינו השמאל בימין ומגביר הימין על השמאל וזה הוא דרך רפואות כי עיקר הרפואות כשהאדם אינו במזג השוה צריך לעסוק ברפואה עד שיחזיר המזג לטבעו ומזג הטבעו היא שהימין תגבר על השמאל וזהו בחי' יעקב והנה ידוע שדמות יעקב חקוק על כסא הכבוד דכתיב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם מלמעלה וידוע דהיינו אדם היינו יעקב היינו משה שכולם היו כוללים נשמת כל ישראל גם הצדיקים שבכל דור ודור נקראים יעקב כי הצדיק הדור כולל כל ישראל ועי"ז כשהאדם מדבק עצמו בהצדיק הדור הנקרא יעקב אזי הצדיק ממשיך עליו מאדם העליון שהוא דמות יעקב בני חיי ומזוני וזה פי' המאמר מרגליות טובה הי' תלוי בצוארו של אברהם אבינו וכל חולה שהי' מסתכל בו מיד נתרפא וכשנפטר מן העולם תלאו בגלגל חמה פי' תלה הרפואה בגלגל חמה שהוא משה כאומרם ז"ל פני משה כפני חמה וזש"ה שמש מרפא בכנפי' כי שמש הוא יעקב כידוע והוא משה כנ"ל ותלה אברהם אבינו הרפואה ביעקב ר"ל שיסתכלו בפני הצדיק הדור וע"י הסתכלות בפני אדם הצדיק יתעוררו בתשובה שלימה ויהי' דבוק באדם שלמעלה ועי"ז יתרפאו ואיתא במדרש על פסוק זהב וכסף ונחושת זהב כנגד אברהם כסף כנגד יצחק נחושת כנגד יעקב ע"ד נחשתי ויברכני ה' בגללך והשתא אתי שפיר שעשה משה נחש הנחושת כיון שאמר לו הקב"ה וראה אותו וחי הי' צריך לעשות התפעלות שע"י הבטה יתרפאו לזה עשה נחושת שהוא בחי' יעקב לרמוז שיסתכלו בפני אדם הצדיק וזה פי' הגמר' בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ר"ל שהיו מסתכלין בהצדיק הדור ועי"ז נתעוררו בתשובה שלימה והיו דבוקים למעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים ר"ל שהיו דבקים באביהם דמות יעקב החקוק על כסא הכבוד אז מתרפאין כי הצדיק הי' ממשיך עליהם חיות חדש מן אדם שלמעלה דמות יעקב מדת תפארת שהוא רפואה כנ"ל.
על כן יאמר בספר מלחמת ה' את והב בסופה ואת הנחלים ארנון ואשד הנחלים וכו' ונשען לגבול מואב ומשם בארה וכו'. יש לדקדק מה על כן דמשמע לכאורה דקאי אקרא שלפניו כמו שפרש"י ז"ל ובאמת אין לו שייכות למקרא שלפניו כי לפי פרש"י קשה למה דווקא בנס זה הזכירו ניסי ים סוף ומפני מה לא הזכירו ג"כ בשאר ניסים ניסי ים סוף. ונ"ל דאיתא במדרש אלמלא לא הכה משה את הסלע לא הי' מחלוקת ופלוגתות בין התנאים ואמוראים כי כל אחד היה יכול להשיג תיכף האמת והלכה ברורה וצלולה בלא שום פילפול רק מחמת שהכה משה את הסלע נתרבה המחלקות והפילפול אבל לאחר העיון הטיב יוצא הדין לאמתו והמדרש הזה הוא פלא שאין לו שום רמז בתורה אמנם נ"ל שהמדרש הוציא דבריו מפסוק זה ע"כ ר"ל דקאי אפרשה שלפניו דהנה בפ' שלמעלה כתיב וירם משה את ידו ויך את הסלע וכו' וע"ז אמר הכתוב על כן דהיינו מפני שהכה משה את הסלע יאמר בספר מלחמת ה' כלומר שצריך ללמוד במלחמה ופילפול אבל שמשיגים האמת יש ביניהם אהבה וזה שאמר הכתוב את והב בסופה כמו שאמרו חז"ל מלחמה שע"י הספר אהבה יש בסופה והשתא אתי שפיר המדרש הנ"ל אמנם נתן לנו הש"י עצה שאף לאחר שהכה משה את הסלע אעפ"כ אפשר להשיג תיכף האמת אמתת הדברים דהיינו כשהאדם עושה תשובה שלימה ומקבל עליו עול תורה ועול מ"ש באמת ומתפלל בכוונה עצומה ולומד תורה לשמה עי"כ יוכל להשיג מיד ביאור ואמתת התורה וע"י מה מדבק האדם עצמו בתשובה ע"י שהוא סומך א"ע על הצדיק דהיינו כנ"ל כמה פעמים שיתחבר אל הצדיק הדור והוא יעוררו בתשובה שלימה וזה פי' הפסוק ואת הנחלים ארנון "ונחלים הוא לשון תפלה נח"ל ר"ת "נפשינו "חכתה "לה' "ארנון לשון רינון שירות ותשבחות ואשד הנחלים היינו שעיקר התפלה היא אשר נטה לשבת פי' שמטה א"ע לתשובה "ער שמעורר נפשו לתשובה שלימ' וע"י מה יוכל לעורר נפשו לתשובה ונשען לגבול מואב היינו שמדבק א"ע בהצדיק שנקרא גבול מואב שהוא דבוק לחכמה שנקראת אב ומשם בארה ר"ל שע"י שהוא דבוק בתשובה ותפלה יוכל להשיג ביאור התורה בלא פילפול ומלחמה הוא הבאר אשר אמר ה' למשה אסף את העם ואתנה להם מים פי' שיוכל להשיג פי' התורה כמו שניתנה למשה כמו שאמ' הש"י למשה ואתנה להם מים ר"ל שאלמוד להם התורה בלי מלחמה ופילפול כנ"ל.
א"י ע"כ יאמר בספר מלחמת ה' את והב בסופה ואת הנחלים ארנון. הנה המקרא הזה אין לו הבנה לפי פשוטו וע' פרש"י ז"ל. ונראה לרמז בזה כי הנה השי"ת ברא את העולם רק להטיב לברואיו כידוע שמדרך הטוב להטיב אמנם למען אשר תהי' יראת ה' על פניהם לבלתי יחטאו לזאת השתלשל העולמות למטה ויש כמה וכמה מקטריגים ומסטינים העומדים לבקש דין מלפני ית"ש על מעשי בני אדם כמש"ה והאלהים עשה שיראו מלפניו כלומר שעשה מדת הדין שהוא אלהים כדי שיראו מלפניו והנה כשבית המקדש הי' קיים היו הקרבנות מכפרים תמיד של בין הערבים הי' מכפר על עבירות של יום ותמיד של שחר הי' מכפר על עבירות של לילה ועכשיו שחרב בית מקדשינו בעוה"ר כבר תיקנו לנו סדר הקרבנות וכל העוסק בפרשת עולה כו' והתורה הקדושה היא עומדת במקום קרבנות כמו שדרשו חז"ל בפסוק זאת התורה לעולה כו' כיון שזאת התורה. לא עולם כלומר כיון שנתן לנו השי"ת התורה אינו צריך לא לעולה ולא למנחה כי הוא במקום הכל לכפר לנו על כל עוונותינו והנה דרשו חז"ל בפסוק ויעבור ה' על פניו ויקרא כו' מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ ולימדו סדר תפילה וכו' אם יעשו לפני כסדר הזה אני מוחל להם עוונותיהם ופירשו רבותינו הקדושים כוונתם שאמרו אם יעשו לפני כסדר הזה וכו' דהיינו שיתנהגו בהי"ג מדות מה הוא רחום אף אתה רחום וכו' ועי"כ יהיו ממשיכין על בני ישראל כל הטובות ורחמים וחסדים מהמקור של רחמים דהיינו מי"ג תיקוני דיקנא עלאה להמשיך משם עד סוף המדריגה שהיא מלכות קדישא וכל השפעות טובות ונחלים קדושים יהיו הולכים אל הים שהוא מלכות קדישא ומשם יתברכו עם בני ישראל. וימתקו כל הדינים קשים אשר מתעוררין ח"ו על כנסת ישראל ואז כל הנחלים הקדושים המה מלאים ששון ושמחה רינה וצהלה ממה שמקבלים כנ"י השפעות טובות ורב חסד ורחמים גמורים. ונבא אל הענין כי ידוע מספרים קדושים כאשר חלילה המקטרגים מקטרגים על כנ"י אז בכל צרתם לו צר וכאילו הם עומדים לקטרג כביכול על כבודו ית"ש ויתעלה והוא נקרא מלחמות ה' כידוע שיותר מה שהעגל רוצה ליניק פרה רוצה להניק ומחמת הקיטרוג אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש ח"ו וזהו המרומז במקרא קודש הנ"ל ע"כ יאמר כו' פי' יאמר הוא לשון המתקה וחביבות כמש"ה וה' האמירך וכו' שהוא לשון אהבה וחיבה יאמר בספר מלחמות ה' כו' פי' בספר ע"י התורה הקדושה שהיא במקום הקרבנות וכאמור למעלה וע"י עסק התורה נמתקו כל הדינין שהמה מלחמות ה' דהיינו מפני שהמקטרגים מקטרגים כביכול עליו ית"ש וכנ"ל. את והב בסופה כו' פי' וה"ב בגימטריא י"ג מדות כלומר את וה"ב דהיינו כשמתנהג בי"ג מדות לדבק בדרכיו ית"ש אז ימשך רחמים וחסדים מהי"ג תיקונא דיקנא עילאה ממקור של רחמים עד סוף כל המדריגות שהיא מלכות קדישא וזהו בסופה כלומר סוף המדריגות מן וה"ב שהוא י"ג מדות של רחמים ע"י הדבקו בהם ימשיך מהם עד סוף כל המדריגות השפעות טובות ונחלי ששון ושמחה להתברך בהם כנ"י וגם בסופה הוא ים דהיא מלכות קדישא וזהו ואת הנחלים ארנון כלומר שאז כל הנחלי השפעות המה ברנן ושמחה וארנון הוא לשון רנן שהשפעות הולכים בשמחה מהנחלים הקדושים אלהים היא מלכות קדישא ומשם מקבלים כנ"י כל השפעות קדושות חיי אריכא ומזונא רויחא ובנים ורפואות ורב טוב לבית ישראל אמן.
אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם כו' אין פירוש לדברי השירה הזאת כי לא אמרו רק עלי באר והיכא רמיזא כאן שירות ותשבחות ונקדים לזה דברי המדרש דאיתא במדרש אמר רבי יודן גדול כחן של נביאים שמדמין דמות גבורת שלמעלה לצורת אדם שנאמר ואשמע קול אדם בין אולי ורבי יהודא ברבי סימון אמר מהכא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם מלמעלה והנה בגמרא איתא בלשון אחר גדול כחן של נביאים שמדמין דמות צורה ליוצרו והוא היפוך המדרש וכדי לבאר המדרש הוא כך דהנה יש ה' מילואים של שם הוי' ב"ה המה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והנה שם ע"ב הוא נגד אברהם שהוא חס"ד גימ ע"ב ושם ס"ג נגד יצחק ושם מ"ה נגד יעקב וזהו דמות כמראה "אדם עולה מ"ה ואדם הוא יעקב כמבואר בדברינו לעיל שיעקב חקוק על כסא הכבוד וג' אבות הנ"ל ממשיכים ומשפיעים ומבהיקים האירות העליונים מג' שמית הנ"ל לשם ב"ן נמצא שהשם מ"ה הוא נגד יעקב הוא הבריח התיכון שממתיק את הגבורות בשרשם וזה פי' המדרש א"ר יודן גדול כחן של נביאים שמדמין דמות גבורות של מעלה לצורת אדם פי' שממתיקין את הדינין והגבורות דייקא ע"י צורת אדם ר"ל שם מ"ה העולה "אדם כנ"ל כי זה השם הוא נגד יעקב הממתיק וכולל הגבורות דכתיב ואשמע קול אדם כו' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם זה יעקב והנה כשמעשה התחתונים גורם אז מאירים השמות ההוי' כסדרן מעילא לתתא מיו"ד לה' כו' וזה היה רצון האבות אכן חלילה כשאין מעשה התחתונים גורם אינו כן ומתחיל להאיר מה"י תתאה וזה לא היה רצון האבות וע"ז כתיב אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה פי' היחוד שמאסו האבות היינו שיתחיל להאיר מהה' תתאה היתה לראש פינה מחמת שמעשינו אינן גורמים להאיר כסדרן והנה כשאדם רואה שהיחוד אינו בשלימות שאינו מאיר כסדר זה מורה על התעוררת הדינים חלילה אז צריך לבקש ולחתור חתירה אפילו למדה זו שמאסו הבינים פי ע"י אתערותא דלתתא יוכל לילך מעלה מעלה עד שיודבק ביו"ד ומשם ישפיע כסדר מעילא לתתא וזה פי' מאת ה' היתה זאת היא נפלאות בעינינו פי שגם אבן שמאסו הבונים היא נפלאות לשון מכוסה ממנו וגם לזה צריך אתערותא דלתתא אבל אחר שנעורר בתשובה ונהיה דבקים בה"י תתאה ומשם נוכל להעלות וליחד המלכות שמים שנהי' רבקים ביו"ד ויאירו כסדר הזה דהיינו כנ"ל זש"ה זה היום עשה ה' היינו שיאיר ההוי' כסדר והנה כבר ביארנו שכל המסעות לא נסעו ישראל עד שראו שהיחוד של מלכות שמים אינו כתקנה וקבלו עליהם עול גלות והי' אתערותא דלתתא ואח"כ היו מעלין ומיחדין המלכות למקומה וזה פי' הפסוק אז ישיר ישראל קאי אמה שכת' למעלה ויסעו ויחנו ר"ל שאחר כל המסעות שהי' אתערותא דלתתא ויחנו שהיו בשלימו' ישיר ישראל עלי באר היו מעלין את הבאר היא מלכות כידוע ענו לה ר"ל שעשו יחוד להמלכות כי ענו לשון יחוד וד"ל וע"י מה עשו היחוד ע"י באר חפרוה שרים פי' שמאסו הבונים דהיינו האבות כנ"ל לשון וחפרה הלבנה אותו הבאר כרוה נדיבי העם ועל ידי זה הי' אתערותא דלתתא ובמה כרוה במחוקק היינו בהתורה הקדושה שנקראת מחוקק.
א"י אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלו באר ענו לה. ואיתא במדרש מפני מה לא נזכר שם משה מפני שנתענש על ידי המים ואין אדם מקלס לאיספקלטור שלו כו' ויש עוד לאלקי מילין מפני מה לא נזכר משה בשירה זו. ונקדים תחילה מה דאיתא בגמרא וממדבר מתנה כיון שאדם עושה עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל תורה ניתנה לו במתנה שנאמר וממדבר מתנה כיון שניתנה לו במתנה נחלו אל שנא' וממתנה נחליאל וכיון שנחלו אל עולה לגדולה שנאמ' ומנחליאל במות ואם הגבי' עצמו הקב"ה משפילו שנא' ומבמות הגי ולא עוד אלא ששוקעין אותו בקרקע שנ' ונשקפה על פני הישימון ואם חזר בו הקב"ה מגביהו שנאמר כל גיא ינשא גם במקום אחר איתא מאי את אויבים בשער אמר ר' חייא בר אבא אפילו אב ובנו רב ותלמידו שעוסקים בתורה בשער אחד נעשו אויבים זה לזה ואינם זזין משם עד שנעשו אוהבים זה לזה שנ' את והב בסופה אל תקרא בסופה אלא בסופה והנה צריך להבין ולשים לב שחז"ל עשו סמך לדבריהם הקדושים הפסוקים אלו ולפי דרשות חז"ל אינו מובן מלת על כן יאמר כו' כי מה שייך הדרוש שדרשו שת"ח כעשו אוהבין בסוף להענין שלמעלה שאומר על זה על כן והנראה בזה עפ"י מה דאיתא בגמרא הקורא בלא כעימה והשונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר כו' והענין הוא שעיקר עבדות ה' היא שישיג אדם פנימיות התורה וידבק עצמו בא"ס ב"ה אך אי אפשר לאדם להשיג פנימיות התורה אם לא שילמוד תחילה פשטות התורה על בורי' ולא המדרש עיקר אלא המעשה שלימד על מנת ללמד לשמור ולעשות ואם הוא לומד למען יתגדל בה אינו משיג הלכה אליבא דאמת לכן עצה היעוצה לאיש אשר יחפוץ להשיג שמעתתא אליבא דאמת תיכף בקומו בחצות לילה ישפוך תחינות ובקשות לפני המקום ב"ה ויפשפש במעשיו ויעשה תשובה עליהם ואח"כ יזמר זמירות שירות ותשבחות לפני מלך מהולל בתשבחות קודם לימודו ואח"כ ילמוד בכוונה עצומה לשמור ולעשות בוודאי ישיג הלכה ברורה אליבא דאמת כמו שניתנה למשה בסיני לכן אצל דוד המלך כתיב וה' עמו ודרשו חז"ל מלמד שהלכה כמותו בכל מקום מפני מה זכה דוד לכל זה מפני שהי' נעים זמירות ישראל וקם בחצות לילה וקיבל עליו עול מ"ש והי' משורר שירות ותשבחות לאין שיעור לפני יוצרו לכן כשלמד אח"כ השיג הלכה ברורה אליבא דאמת כמו שניתנה מסיני אבל מי שאינו עושה תשובה ואינו אומר שירות ותשבחות קודם לימודו הוא משחית עצמו ועבודתו חלילה וזהו שאיתא בגמרא הקורא בלא נעימה ר"ל שאינו עושה תשובה טרם קריאתו ונועם רומז לתשובה שהיא נועם עליון. והשונה בלא זמרה ר"ל שאינו אומר שירות ותשבחות קודם הלימוד עליו הכתו' אומר כו' ובמדרש איתא שקודם שהכה משה את הצור היו ישראל לומדים תורה שבע"פ הלכה ברורה בלא פילפול ואחר חטא מי מריבה נסתר מהם הלכ' ברורה ונתרבה המחלוקות והפילפול בין ת"ח זה אוסר וזה מתיר ועפ"י דרכינו זה נבאר שכל הענין מדבר מכבוד התורה איך האדם יוכל לזכות להשגות התורה ונבוא לביאור למעלה בפ' זו כתיב הענין של מי מריבה על זה אמר הכתוב ע"כ כלומר ע"כ ע"י מי מריבה יאמר בספר מלחמות ה' פי' ע"י מי מריבה לומדים ישראל בספר דהיינו התורה ע"י מלחמות ה' ור"ל שנתרבה המחלוקת והפילפולים בין ת"ח זה אוסר וזה מתיר ואף עפי"כ את והב בסופה ודרשו חז"ל לבסוף נעשו אוהבין זה לזה שנתברר להם הלכה וע"י מה יזכה האדם שיתברר לו ההלכה כסולת נקי' אמר הכתוב ואת הנחלים ארנון נחלים רומז לתפילה כנ"ל וארנון הוא מלשון רינון כנ"ל ור"ל ע"י שהוא מרנן ומזמר להקב"ה בתפילתו יוכל להשיג הלכה ברורה אך ע"י שירות ותשבחות לבד בלא תשובה אינו מועיל כי אם יצרף לזה גם תשובה עמם וזה שאמר הכתוב ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב כלומר שהתפלות יהיו על דרך זה שע"י תפילתו ומזמוריו ינטה עצמו לשוב מאחרי יצה"ר שנקרא ע"ר וידבק עצמו אל צדיק הדור שנקרא אב החכמה וזהו ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ור"ל שפיכות התפילות מקירות לבו שנקראים נחלים יהיו עד"ז אשר נטה לשבת ער פי' אשר ע"י התפילות והמזמורים ינטה לשבת מאחרי יצה"ר הנקרא ע"ר ונשען לגבול מואב כלומר וישען עצמו לגבול הצדיק הנקרא אב החכמה ואם בדרך זה ילך הכתוב מבטיח לו משם בארה ר"ל ע"י תשובה ושירות ותשבחות יזכה לביאור התורה כי בארה הוא מלשון באר את התורה הזאת ולאיזה ביאור יזכו אמר הכתוב הוא הבאר אשר אמר ה' למשה אסף את העם ואתנה להם מים ר"ל שיזכו לביאור התורה ע"י השירות ותשבחות שהקב"ה ישפיע עליהם אור התורה וזהו ואתנה להם מים ר"ל שיזכו לביאור התורה כנ"ל שאתן להם מים דהיינו תורה שנמשלה למים וגמר אומר הכתוב אז ישיר ישראל פי' כשראו בני ישראל שנאבד מהם הלכה ברורה ע"י מי מריבה היו משוררים שירות ותשבחות על דרך הנזכר למעלה ועי"ז נתברר להם הלכה וזהו עלי באר ענו לה ר"ל כשכנסת ישראל אומרת שירה על דרך הנ"ל עונה לה הקב"ה שיעלה לה באר התורה מבורר היטיב ולכן לא נזכר משה בשירה זו שממנו לא נאבד הלכה ברורה והי' לומד התורה באר היטיב אף שלא אמר שירה אבל בני ישראל שנאבד מהם הלכה ברורה הוצרכו לעורר עצמם בשירות ותשבחות כדי שיתגלה הלכה לאמיתה כנ"ל.