והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד וכו' הנה פרשת ואתחנן מסיים אשר אנכי מצוך היום לעשותם פרש"י ז"ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכר עיין מה שפירשו המפורשים. והנראה לי כי איתא בגמרא ז' דברים נבראו קודם שנברא העולם וקחשיב בינייהו תורה תשובה וג"ע וכו' והנה ממילא משתמע כשהתורה נברא קודם שנברא העולם ממילא היא גדולה כמה פעמים מזה העולם כדאיתא בגמרא במגלה שראה הנביא כתובה פנים ואחור עיי"ש כמה שיער זה העולם כפי חשבון המגלה שראה וממילא מצומצם התורה בזה העולם עד למאד מאד וכשהאדם מייגע בתורה בזה העולם אזי זוכה לעתיד לגלות לו זה הדבר בעצמו וכל טעמי' ודקדוקים שידע שרש הדבר. וזה הוא העיקר כל תענוג ג"ע והנשמות הקדושות שמגלים להם טעמי תורה. והנה מצינו בזו"הק שהנשמות היו מגלים להתנא הקדוש רשב"י ז"ל תורה מה שאומרים בג"ע והי' שמח עד למאד שזכה לזה וכדמצינו באד"הר קודם החטא ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ופירשו חז"ל לעבדה זו מצות עשה ולשמרה זו ל"ת כי שם הי' מקיים המצות באמת ע"פ הסוד עיין בספרים הקדושים כן עכשיו בעולם הנשמות זוכים לזה לנשמות הקדושים לקיים המצות ע"פ סוד ולומדים התורה הקדושה ע"פ סוד. נחזור לענינינו משם בארה היא הביאר סמיכת הפרשיות שמסיים אשר אנכי מצוך היום לעשותם כדפירשו חז"ל והובא בפירש"י ז"ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכר וסמיך לי' הסדרה והי' עקב פי' עק"ב הוא נוטריקון "עדן "קודם "בריאה ר"ל שהשכר הוא בעדן שהוא קודם הבריאה של זה העולם ושם תשמעון את המשפטים האלה פי' שם תזכו לשמוע את המשפטים האלה מה שלא הבנתם בזה העולם התורה מחמת שהיא מצומצם עד למאד בזה העולם שאי אפשר להעולם להחזיק את התורה מחמת גדלה שהיא גדולה כמה וכמה פעמים מזה העולם והיא מצומצמת עד למאוד ושם בג"ע תזכו לשמוע את המשפטים ושמרתם ועשיתם אותם פי' כי שם תזכו לשמור ולעשות התורה כאדם הראשון בג"ע קודם החטא. ועל כל זאת ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד פי' בזה העולם ג"כ ישמר לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך וק"ל.
א"י והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד כו' הנה כבר עמדו עליו כל המפורשים ראשונים ואחרונים מהו לשון עקב גם צווחו כולם ע"פי רש"י שפי' עקב עקב ממש ולא פי' מלשון עקב אשר שמע אברהם בקולי עיין במפרשים. גם יש לדקדק פתח בלשון רבים תשמעון ושמרתם ועשיתם וסיים בלשון יחיד ושמר לך ואהבך עיין גם כן במפורשים ונראה לי בדרך רמז כי ידוע לכל המחברים עצמם לצדיקים כמה גדול כח ההתחברות כאמרו ז"ל אינו דומה המרובים העושים המצוה למועטים. כי הגם שיהי' גדול למאד מאד והוא ביחידי עושה דבר מצוה ורבים קטנים במדריגתם עושים ג"כ המצוה הזאת בעצמה אעפי"כ הרבים ההם יותר עושה מצותם פירות למעלה מגדול הזה הגם שהוא גדול למאד בצדקתו נמצא ממילא יובן שבהתאסף יחד בני ישראל הוא דבר גדול למאד רק העיקר ההוא שכל אחד ואחד הנאספים אל הצדיק אל יחשב לעצמו כלל לדבר ויש שהוא נחשב לצדיק או לאיזה דבר בין החברותא קדישא רק שידאג כי אולי חלילה הוא אינו ראוי להיות סניף לדבר מצוה ההיא והלואי שלא יפגום החברותא קדישא ע"י מעשיו והגם שלפי הנראה הוא אדם גדול אעפי"כ יפשפש במעשיו ויחשב כן כנ"ל וכן כל אדם מחברותא קדישא יחשב כן כנ"ל ובפרט האיש הצדיק הנאספים אליו יחשב כן כי במה נחשב הוא ויבטל את עצמו לגמרי וזה ידוע שכל בי' עשרה שכינתי' שרי' והוא קומה שלימה כידוע ובקומה שלימה יש ראש וידים ורגלים ועקבים כידוע מדברי קדושי עליונים נמצא שבהיות כל אדם כחשב א"ע לאין בהחברותא קדישא אזי נחשב לעצמו שהוא עקב בבחינת החברותא והם בבחי' הראש והגוף והאברים העליונים ובהיות כל אחד חושב א"ע לכך אזי המה פועלים שיפתח להם שערי שפע וכל טוב שבעולם והעיקר נמשך ע"י האיש שהוא נחשב יותר לאין ועקב וזהו ביאר הפסוק הנ"ל והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה פי' תשמעון הוא לשון אסיפה כדכתיב וישמע שאול את העם ור"ל והי' עקב תשמעון כי בשעת אסיפה ביחד את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם דהיינו להקדושה היא התורה הקדושה ולאיזה דבר מצוה הי' כל אחד עקב דהיינו בבחי' עקב דהיינו מדריגה התחתונה שבקדושה בבחי' עקבים של הקדושה כנ"ל וקאמר הפסוק שפיר ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד כו' בלשון יחיד כי העיקר הוא אותו הצדיק היכול יותר לתפוס הבחינה שהיא יותר אין מכולם ע"י הולך כל השפע ע"כ מסיים בלשון יחיד ושמר כו' לך ואהבך והרבך וכו' ודו"ק.
א"י והי' עקב תשמעון ע"פ הדקדוק הנ"ל דאיתא בחובת הלבבות מדת החסידים והפרושים הפריש צהלתו בפניו ואבלתו בלבו דהיינו מדריגת קדושי עליונים שהם דביקים בא"ם והם בשמחה גדולה כי אין עצבות לפני המקום עוז וחדוה במקומו אבל בפנים לבו נשבר על שנים עשר קרעים מלא תשובה ויראת שמים והנה הצדיקים כאלו יכולים לבטל כל הגזירות והדינים משוטרים שלמעלה ויכולים להמתיק הדינים בשרשם ומשם בארה פי' הפסוק והי' עקב תשמעון והי' הוא לשון שמחה ועקב הוא לשון ענוה ושפלות דהיינו מדריגות הצדיקים גדולים כנ"ל שמחה וחדוה בפניו ויראה ותשובה בלבו קאמר הפסוק תשמעו את המשפטים האלה פי' תשמעו הוא לשון אסיפה מלשון וישמע שאול את העם כנ"ל שתאספו את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם פי' כל מקום שנאמר השמר אינו אלא לא תעשה פי' ושמרתם שלא יהי' הדינים ועשיתם אותם פי' מלשון עשי' ותיקון והמתקה שתמתיקו את הדינים בשרשם וזה ושמרתם ועשיתם אותם שלא יהי דינים כלל על ישראל ויהי' נמתקים הדינים בשרשם אמן ודו"ק.
א"י ע"פ הדקדוק מה זה שכר אם ישמעון את המשפטים וכו' ישמר את הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך הלא בלא זה מחויב לקיים השבועה שנשבע להאבות הענין הוא כך שאנחנו מחויבים לילך בדרכי האבות כאשרהם עבדו להש"י באמת לא לתקות שום שכר בעולם ושכחו את עצמם כל עיקר דהיינו שלא היו רוצים להינות בזה העולם כלל וכלל אפילו מהפירות רק הניחו הכל לדורות הבאים שהם זרעם אחריהם כדאיתא במאמרם ז"ל שאם היו האבות העולם אוכלים שכרם בעוה"ז מה היו עושים דורות הבאים וכן אנחנו מחויבים לילך בדרכי האבות שלא לכוין א"ע כלל וכלל אפילו כל דהו אפילו להינות מפירות בזה העולם רק בכל דור ודור אדם אוכל בעוה"ז משכר מעשי אבותיו מה שהניחו הם שלא רצו להינות מעוה"ז והשאירו הכל לבניהם וכן מדור לדור נשאר שכר מעשים טובים של הצדיק הכל לזרעו כי הוא אינו רוצה לאכול כלל בזכות עצמו אפילו כל דהו רק מזכות מעשי אבותיו. וזהו ביאור הפסוק והי' עקב תשמעון וכו' לפי שמסיים הסדרא שלמעלה אשר אנכי מצוך היום לעשותם ודרשו חז"ל היום לעשותם ומחר לקבל שכר ולפי דברינו יהי' המקרא כמן חומר אשר אנכי מצוך היום לעשותם ולא היום ליטול שכר פי' שלא לכוין כלל ליטול שכר בעולם הזה אפילו מהפירות ע"ז קאמר והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם פי' שתשמעון ועשיתם אותם ע"פ האופן האמור למעלה היום לעשותם ולא ירצה להינות כלל משכר בעו"הז אפילו מהפירות ע"ז קאמר הפסוק שלאחריו ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך פי' שישמור לך את הברית ואת החסד של האבות ויהי' לך עו"הז בזכות האבות ואהבך וברכך והרבך ובפ' נצבים כתיב והרבך מאבותיך פירש מכח זכות אבות שהניחו לדורות הבאים יברכך והרבך והזכות שלכם יהי' קיים לדורות הבאים אחריכם ודו"ק.
א"י והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלהיך לך את הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך וכו' ופרש"י ז"ל אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון ושמר ה' וכו' וקשה אם יעשו ישראל רצונו יתברך כ"כ שישמעון אפילו המצות קלות מה צריכים לזכות אבות ונראה ע"פ פשוט דאיתא במדרש למה לא גילה הקב"ה שכר כל מצוה כדי שלא יניח אדם המצות קלות ששכרם מיעוט ויחזור אחר מצות חמורות ששכרם מרובה עכ"ל והנה כל זה שייך באדם אשר מוסר נפשו לעבודת הבורא ב"ה ומתאוה תמיד לעשות מצות הצריכים מס"נ או שיש בהם חסרון כיס לאיש ההוא צריכה התורה להזהיר שלא יניח המצות קלות כדי שלא יעבוד ע"מ לקבל פרס אבל רוב המוני עם דרכם לעשות המצות שהם נקל לעושיהם בלי יגיעה ובלי חסרון כיס אבל המצות שצריכים חסרון כיס או טרחה יתירה המה מתעצלים מלעשותם ומה תהא עליהם והבטיח להם הקב"ה להטיב להם בזכות אבותינו וזה כוונת רש"י ז"ל והי' עקב תשמעון אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון פי' אפילו אם לא תשמעון אלא המצות קלות ושמר ה' אלהיך את הברית ואת החסד ואת השבועה אשר נשבע לאבותיך שיטיב לך בזכות אבותיך.
א"י והי' עקב תשמעון וכו' דהנה כתיב נוצר חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי מצינו שאם האדם עובד את הש"י מאהבה זכותו עומדת לבניו עד אלפים דור אפילו הפירות יאכלו בעולם הזה ומהיכן הוא נוטל חלקו מחמת שהוא עובד את הש"י מאהבה והוא משיג רוממותו ית' ויודע שהכל מאתו ית' שאפילו המצות ומעש"ט שעשה לא מכוחו עשה אלא הקב"ה נותן לו כח לעשות מצות ומעש"ט ואינו תובע שום שכר מאתו יתברך כי הוברר אצלו שאין לשום ברי' אצל הבורא כלום והש"י מרוב אהבתו שהוא אוהב עושי רצונו נותן להם שכר טוב בנדבה כי חלקם אינם תובעים מאתו ית' ואדרבא הוא מודה ומשבח להש"י שבא לידו המצות ומעש"ט כי הנועם שהוא טועם בהמצות הוא אין שיעור כדאמרינן יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעו"הז וכו' וזהו שאמרו שכר מצוה מצוה פי' שהמצוה עצמה היא השכר וזכות מעשיהם הטובים יעמד לבניהם עד אלפים דור כמו שמצינו אבותינו הקדושים שהי' מבטלים א"ע כנגד הבורא ב"ה מכל וכל כמו שאמר אברהם אבינו ע"ה ואנכי עפר ואפר והקב"ה נתן לו שכר טוב וזכותם עומדת לעד ועדיין אנו חיים וקיימים בזכותם וזהו פי' הפסוק והי' עקב תשמעון והי' לשון שמחה ופירש אם בשמחה ובענוה תשמעון את המשפטים האלה כי עקב הוא לשון ענוה אם תעבדון את הש"י מאהבה ובענוה שאין תובע שום שכר אדרבא הוא מודה להש"י שהגדיל עמו חסדו ששלח לידו המצות לעשות כמו שעשו האבות ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד. ושמר הוא לשון המתנה כמו ואביו שמר את הדבר ופי' שקב"ה ימתין לך את הברית ואת החסד לבניך עד אלפים דור כאשר נשבע לאבותיך פי' כמו שהבטיח לאבות שזכותם יעמוד לבניהם לעד כמו כן זכותך יעמוד לבניך.
א"י והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה דהנה הקב"ה צוה לעשות מצותיו יתברך והם חוקים ומשפטים הן הם המצות שאין בהם טעם והם למעלה מן השכל ובהם אי אפשר לחדש שום חידוש לא שכל לא סברא מפני שהם למעלה מן השכל ומשפטים הם המצות שיש בהם טעם ושם יוכל האדם לחדש חידושין באורייתא וביותר רוב משפטים הם בדיני ממונות וכדאמרינן בגמרא הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות שהן כמעיין הנובע והאדם ההוא אשר ה' חלק לו בבינה שיכול לחדש חידושין ומורה לעם דרך ומשמיע אותם המשפטים מאד מאד צריך ליזהר שלא יגבה לבו בזה ואדרבה צריך להשפיל עצמו שאין החכמה שלו כי ה' יהיב חכמה מפיו דעת ותבונה רק ילמוד תורה לשמה וישפוט בצדק ולא יהי' מחמיר לאחרים ומקיל לעצמו רק שהוא עצמו ישמור ויעשה המשפטים שיהא נאה דורש ונאה מקיים וזה פי' הפסוק והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה פי' שתהיו בהכנעה כשתשמיעון לעם את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם שגם אתם תשמרו ועשיתם שתהי' נאה דורש ונאה מקיים אז ישמור ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד וכו'.
וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דרשו רבותינו ז"ל הרבה דרשות במדרש רבה מה פרי אדמתך אין בהם חטא ועון אף פרי בטנך לא יהי' בהם חטא ועון עיי"ש עוד יש לפרש ע"פ מאמרם במסכת סוטה תניא רשב"א אומר טהרה בטלה טעם הפירות והריח ומעשר ביטלה שומן הדגן עיי"ש. נמצא כשישראל מתנהגים בקדושה וטהרה מתברכים הפירות וטעם טוב וריח טוב ופירות ודגן הם שמינים וזה וברך פרי בטנך ופרי אדמתך להקיש פרי בטנך לפרי אדמתך אם פרי בטנך הם מתנהגים בקדושה ובטהרה גם פרי אדמתך יהיו טובים בשומן ובטעם טוב וריח טוב וק"ל.
ברוך תהי' מכל העמים לא יהי' בך עקר ועקרה ובבהמתך והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוה מצרים הרעים כו' ונתנם בכל שונאיך. הענין כך הוא שהש"ית א"ס ב"ה השתלשל עולמות זה למטה במדריגה מזה עד השתלשל העולם הזה החומרי כדי שיהי' הבחירה ושכר ועונש כידוע מספרים הקדושים והנה בהשתלשל העולמות ברא שוטרים ממונים להפרע מן האדם העובר על רצונו ואם האדם זוכה להמשיך עצמו מתאות עו"הז ולשבר אותם ולדבק עצמו באורות העליונים עד הדבק באור א"ס ב"ה בזה הוא משבר כל הכוחות של השרים שלמעלה שהם הם העיקר גרם לתאות עו"הז ותענוגיו כל שר משבעים אומות לתאוה ומדה אחרת ובהשבר איש הישראלי מתאוות עו"הז בלי למשוך אחריו ועושה תשובה אם עשה אחת מהנה לרוע אזי ממילא נשבר כוחתם למעלה ואינם יכולים לשלוט עליו לענוש אותו באיזה מיני יסורים ע"י שוטרים הממונים להשגיח ולקטרג על מעשי בני אדם ולהפרע מהם והנה מדרך רוב בני אדם שהולכים אחר יצרם ותאוותם ואינם עושים עד עת שהשליטו עליהם השוטרים הממונים להעניש אותם על מעשיהם לא טובים ע"י שהלכו אחר תאוות עו"הז ושמעו לקול יצ"הר שנמשך משרים שלמעלה ואם בבוא הפורעניות והיסורים עליהם עושין תשובה ומתעוררין עצמם להבין גדולתו נפלאות ית"ש. אבל זה הדרך אינו דרך הישר רק הדרך הישר הוא להכשיר מעשיו מעיקרא להתבונן בתורה שמספר מהפורעניות של הרשעים שהביא על רשעים על שעוברים על רצונו גם מספר התורה מנפלאות הבורא אז נכנע יצרו הרע ונשבר לבו בקרבו ומושך א"ע מתאוות עו"הז ומדבק עצמו באורות העליונים עד הדבק באור א"ס ב"ה כדאיתא בספר אור המאיר הקדוש פי' הפסוק גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך דהיינו שביקש המשורר שלא יצטרך שיבואו יסורים עליו ועי"כ יתעורר עצמו לעבודת הש"ית ולהבין נפלאותיו רק ע"י לימוד התורה הקדושה שמספר מנפלאות הבורא ית"ש ילמוד נפלאות ויבין וישכיל נפלאותיו ולא יצטרך ליסורין כלל. והנה יש עוד בחינה אחרת שאיש הישראלי יתעורר עצמו להתבונן בנפלאות הבורא ית"ש ולסור א"ע מתאוות היצ"הר וזהו כשמביא הש"ית פורעניות על אומות העולם עוברי רצונו אז מתעורר האיש הישראלי' בראותו נפלאות הבורא ית"ש להתחזק א"ע בעבודת הבורא ולדבק בו וגם נשבר לבו לב היצ"הר בקרבו בראותו הפורעניות והיסורין על עוברי רצונו וחוזר עי"ז בתשובה ועושה מעש"ט ורואה האיך לעשות שיבוא לדביקות הש"ית באמת כדכתיב הכרתי גוים כו' אמרתי אך תיראו תקחו מוסר וגם הצדיק הדבוק בו ית"ש לפעמים אינו מתחזק כ"כ בעבודת הבורא ונופל ממדריגתו כי תענוג תמידי אינו תענוג משא"כ בראותו הפורעניות והעונשים על או"ה עוברי רצונו אזי מתעורר בלב חדש יותר ויותר עי"כ להדבק בו ית"ש והנה זה ידוע כשישראל צדיקים וטובים ומשברים יצרם כנ"ל אזי ממילא נמשך על ישראל חסדים טובים ורחמים גמורים ועל האומות עוברי רצונו נמשכים כל הגבורות והדינים וזה נקרא גבורות שבחסדים ואז כשרואין ישראל הדינים והגבורות שמגיעים לעוברי רצונו אזי מתעוררים יותר ויותר בכח וחוזק ואומץ ובחכמה ובבינה יתירה להדבק באור א"ס ב"ה וב"ש ואזי נמשך להם עוד יותר חסדים ורחמים גמורים וברכה ומשם בארה הפסוק שלפנינו ברוך תהיה מכל העמים פי' אם ישראל יהיו צדיקים ודביקים בו ית"ש כדכתיב מתחילת הסדרה והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם וכתיב ואהבך וברכך והרבך בכל מיני ברכות כדחשיב להו בקרא וקאמר עוד הכתוב עוד טובה וברכה וחסדים יבואו על ישראל מכח כל האומות וזה ברוך תהי' מכל העמים פי' שיבואו ברכות וחסדים ורחמים גמורים על ישראל מכח כל העמים שיבואו עליהם כל הגבורות והדינים והעונשים אזי תתעוררו ישראל להדבק בו ית"ש יותר משהי' מעיקרא אזי יבואו יותר ויותר ברכות על ישראל. לא יהי' בך עקר ועקרה פי' בין הצדיק המשפיע קדושה על ישראל ובין המקבלים ההשפעה ממנו זה פי' לא יהי' עקר מלהשפיע ולהוליד וזה המקבל לא יהי' עקרה מלקבל ההשפעה קדושה ואזי והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוה מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שונאיך. פי' שלא יצטרכו יסורין כדי להתעורר יותר להדבק בו ית"ש כנ"ל באריכות. ונתנם בכל שונאיך שכל הדינים והיסורין יבואו על שונאי ישראל ויתעוררו ישראל יותר ויותר מכח היסורין ופורעניות והדינים שיראו שיבואו על שונאי ישראל יתעוררו לדבק בו ית"ש באמת יותר מעיקרא שהיו ג"כ צדיקים כדכתיב והיה עקב תשמעון כו' ושמרתם ועשיתם כו' הרי שהיו צדיקים וטובים מעיקרא אלא השתא יתחזקו עוד יותר ויותר לדבק בו ית"ש בהתחזקות יתירה ובחכמה ובבינה יתירה ואזי יבואו ממילא יותר ויותר חסדים דולים ורחמים גמורים מעיקרא שהי' ג"כ להם ברכות ורב טוב כדכתיב ואהבך וברכך והרבך כו' וזהו ברוך תהי' מכל העמים פי' מכח כל העמים שיראו ישראל את הדינים וגבורות פורעניות שיבואו על העמים ימשוך לישראל חסדים וברכות יותר מעיקרא וכל חולי ומדוה ויסורין לא ישימם בך שלא יצטרכו ליסורין כדי להתעורר להיות טובים ודביקים בו ית"ש ונתנם בכל שונאיך כנ"ל ודו"ק.
כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון כו' צריכים לבאר מה שנא' המצוה לשון יחיד הא הקדים הכתוב כל המצוה משמע כל המצות ופי' מדרש אגדה מעצמות יוסף עדיין הראיה דומה לנידון כי שם לא היה למצוה רק מכח צוואת יוסף הצדיק גם קשה שמתן שכרה בצדה שכתוב למען תחיון ובאתם וירשתם את הארץ שהיא ח"ו כעובד ע"מ לקבל פרס ואינו מן המדה אך כפי אשר אמרנו לעיל שיותר טוב ותיקון גדול לעשות מצוה באסיפת אנשים יראים ושלימים מלעשות ביחיד ועיקר האסיפה היא שכל אחד יהיה נחשב בעצמו לאין ולנכה רוח ולבזה נפש רק יכלול עצמו בחבירי' ובפרט לכלול עצמו באיזה צדיק וזאת היא היותר טוב וצדיק נקרא כל כידוע וזה אמר הכתוב כל המצוה ר"ל שאם רוצה לעשות איזה מצוה כתקנה באסיפת חברייא עובדי השם אזי יכלול עצמו הוא הלשון כל לשון כוללות שיכלול עצמו בחברייא ובפרט לכלול עצמו בהצדיק הנקרא כל שהוא הכולל וזאת הוא המצוה אשר אנכי מצוך היום.
ובדרך אחרת נוכל לומר לתרץ ג"כ הקושי' שני' שלא יהי' ח"ו כעובד ע"מ לקבל פרס כי יש כמה וכמה מצות אשר לא יוכל האדם לקיימם כגון מצות התלוית בארץ ומצות הנהגות דווקא בזמן המקדש ולא יאמר אדם שהמצות התלויות בארץ או במקדש שאין נהגים כעת בגלות המר א"כ פטור אני מהם ולא יעלו על זכרונו אכן לא כן הדבר כי כל איש מבני ישראל מחויב למצר עצמו ולדאוג שיוכל לקיים כל התורה עם כל המצות ואעפ"י שבלתי אפשרי לקיימם בגלות המר מחויב לדאוג ע"ז ולצפות בכל עת מתי יבוא עת רצון לגואלינו ולבוא אותנו לארצינו וכדי לקיים כל המצות לעשות נ"ר להבורא ית"ש לזה אמר הכתוב כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות מלשון ואביו שמר את הדבר שמחויב לשמור ולצפות מתי יבוא עת הגאולה לקיים כל המצות שנצטווה לעשות נ"ר להבורא ית"ש לזה אמר הכתוב למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ שהשי"ת יגאל אותך ותבוא לא"י ולבית המקדש ותוכל להפיק רצונך לקיים כל המצות התלוים בהם לעשות נ"ר להבורא ב"ה וב"ש והבין.
ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וכו' למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם וכו' כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה וכו' ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת וכו' יש להבין במה הודיעם אכילת המן שלא על הלחם לבדו יחיה האדם הלא גם המן הוא לחם כמאמר הכתוב הנני ממטיר לכם לחם כו' גם באומרו כי על כל מוצא פי ה' וכו' היה לו די לומר בקצרה כי בדבר ה' יחיה האדם גם נשים לב על אמרו כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים הלא רצה לקבוע בלבם מדת הבטחון שעל כל מוצא פי ה' יחיה האדם וא"כ מה להם לברזל ונחושת לקבוץ הון אחר שהציע לפניהם שהעיקר הוא לבטוח בה' שיספיק להם די חיותם ומחסורם גם אמרו ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם נראה כסותר לפסוק כי לא יחדל האביון כו' גם היה לו לומר ארץ אשר לא בעניות תאכל בה לחם שלשון מסכן לא מצאנוהו בתורת משה רבינו שיתפרש בלשון עניות גם נבון מאמר חז"ל ארץ אשר אבניה ברזל אשר בוני' ברזל אלו תלמידי חכמים האיך יש לזה קישור למה שלפניו בהפסוק ויראה לרמז בכל זה כי הנה ידוע שהשי"ת ברא עולמו להטיב לברואיו שיכירו גדולתו ורוממותו מיימשלתו ומלכותו אמנם לעצמיות אלהותו ית"ש לא הי' באפשרי לשום נברא להכילו ולכן מן ההכרח הי' לצמצם עצמיותו בצימצומים רבים בכדי שיוכלו הברואים לקבל שפע אור אלהותו ית' ורצה הקב"ה לזכות את ישראל שלא יאכלו נהמא דכסופא דמאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי באפי' ולכן נתן לפניהם את החיים ואת הטוב והפכם והבחירה חפשית והרשות כתונה לברור במה שירצו למען יקבלו שכר על בחרם בטוב ומאסם ברע ולזה מן ההכרח להיות שכר ועונש למען לא יבעטו ברוב הטובה ע"י שיתיראו ממדת הדין וזהו הענין עץ הדעת טוב ורע ושבירת הכלים שהוריד השי"ת עולמות הנפילים ונתערב טוב ברע ואור בחושך ונפלו נצוצית הקדושות בדצח"ם ונתלבשו בחיצוניות בכדי שיקבלו ישראל שכר על הזדככותם ועבודתם באמצעית עסק התורה והמצות שהם מבררים האוכל מתוך הפסולת ויקר מזולל ע"י הזדככותם ומעלים הניצוצית הקדושות לשרשן ומורידן הקליפות לנוקבא דתהומא רבא ולכשתבררו העולמות מכל וכל תמלא הארץ דעה את ה' ויבוא הגואל צדק והנה אבותינו אברהם יצחק ויעקב הם השיגו בשכלם שעיקר המכוין בבריאות העולם הוא לעשות בירור העולמות ולהפריד הקליפה מהקדישה ושמו כל יכולתם בזה ללקט הניצוצות הקדושות והראשון היה א"א ע"ה שהוא איתן האזרחי לשון א' זרח שהוא היה ראשון שהזריח אור אלהותו ית"ש בעולם התחתון ולכן נטע אשל בבאר שבע ואמרו חז"ל שנטע פרדס ובו כל מיני מגדים להאכיל כל העוברים ושבים להכניסם תחת כנפי שכינה ועי"ז היה מעלה הניצוצית הקדושות לשורשם ויצחק אבינו שהלך לארץ פלשתים ויעקב גר בארץ חם ובבית לבן הכל היה בכדי ללקט נפזרים מניצוצית הנדחים במקומות ההם ורצונם היה לברר העולמות בימיהם ותכלית מהבירור להביא הגאולה שלימה אמנם לא עלתה בידם לגמור הבירור אמנם פעלו שנשאר הרשימה מעבודתם שילכו ביניהם בדרכם שיעלה כל אחד הנצוצית הנוגעים לשרשו ולקשר נימא בנימא עד שנזכה לגאולה השלימה ב"ב ולכן שראה הקב"ה כוונת אבותינו הקדושים הרצוי' הבטיח להם לתת לזרעם ארץ הקדושה ששם לא ירדו עולמות הנפילים רק בחי' נשמות כידוע והוא מכוונת כנגד הנקודה האמצעית שנקרא אבן שתיה ולכן נקראת ארץ ישראל מפני שגם הארצות שבה הוא מזוכך מכל סיגים ומפני זה אוירה מחכים וזה יסייע להם להעלות העולמות כי חוץ לארץ הניצוצים הם מלובשים ומעוטפים הרבה בחיצוניות המלבוש אותם והבא לעבוד עבודת ה' להעלות העולמות וללקט הנצוצים צריך לשנס מתניו לבל יזיק לו החיצוניות המלבוש הניצוץ כי באם אינו יכול להעלות הניצוץ ולהוציאו ממסגר הקליפות לא די שלא הועיל כלום אלא שיכול ג"כ הניצוץ לקלקל אותו ולהשליכו ח"ו לבחי' הרע המלבוש להניצוץ ההוא ולא כן בא"י שגם הארציות שבה הוא מזוכך ולכן נקל למצוא פנימיות המאכל ושלא יזיק לו החיצוניות והנה המן היה ג"כ מאכל מזוכך מאד והיה מדוגמת שקודם שחטא אדה"ר שאז היה לו כתנות אור באלף שגם החיצוניות שלו המלבוש להפנימיות היה ג"כ מזוכך אז והיה מאיר וכן היה גם המן דחיצונית שלו מזוכך ולכן היה נבלע באברים ולא נצטרכו לנקביהם מפני שלא היה בו שום סיג וזוהמא מחלק הסט"א ולכן היה נקל למצוא הפנימיות שבו והנה הניצוצית שנפלו בשבירת הכלים נקראים מוצא מפני שהם מותרות כביכול נגד הקדושה העליונה וזהו אמרו ויאכלך את המן כו' למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם פי' שע"י המן שהוא מאכל מזוכך שגם חיצונית שבו אין בו תערובת סיגים ונקל למצוא בו הפנימיות שבו עי"ז תשיגו כי לא על הלחם לבדו שהוא גשמיות המאכל לבדו הוא חיותו של האדם אלא על כל מוצא פי ה' יחיה האדם שהעיקר החיות הוא הניצוץ שבהמאכל שהוא מוצא פי ה' כו' ואמר עוד כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינות ותהומות וכו' רומז להנחלים ומעינות החכמה שנובעים בה שהתורה נמשלה לעינות מים ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה מסכנות הוא לשון אוצר ובית הסתר להסגיר בו גנזיו כמו ויבן ערי מסכנות כו' וביאורו שלא יהי' הניצוצים הקדושים שבלחם הארץ ההיא כלואים ומסותרים בתוך החיצונית המלבוש אותו כמו שיש בח"ל שבחי' הרע מתגבר הרבה עד שקשה מאד להוציא הניצוצים אכן בא"י אינו כן מפני שלא תחסר כל בה ואפילו בהארציות שבה אין בו פגם וחסרת ואין בה לאחיזה להסט"א כמו בח"ל ואמר ג"כ ארץ אשר אבניה ברזל רומז עפ"י מאמר חז"ל הנ"ל שבוני' ות"ח שבה הם כברזל שכמו שברזל מחדד אחד את חבירו כן ת"ח שבה מפני שאוירה מחכים ומהרריה תחצוב נחושת וכו' הרים רומזים לאבות הקדושים (כמו שאמרו חז"ל על פסוק כי הרים ימושו) נחושת רומז ליעקב כדאיתא במדרש על פסוק זהב וכסף ונחושת ורומז שתמתיק הגבורות ע"י הזדככותך ותכלול מדת יצחק במדת אברהם ויעקב וזהו מהררי' תחצוב נחושת ר"ל שיכללו כולם במדת יעקב להשפיע רחמים על הכנ"י.
א"י כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר וכו' ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת יש לדקדק אם אמר ארץ לא תחסר כל בה שוב אין מן הצורך לפרוט השבחים ועוד יש לדקדק שלכאורה השבח שחשוב ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת אינו שבח המעולה שבארצות כי ישארצות אשר חוצבים בו מהרהרים כסף וזהב ונראה כי הקב"ה הבטיח לאבית א"י ובוודאי לא הבטיחם מחמת שהיא ארץ שמינה כי אצלם לא היה חשוב למאומה תאוות עו"הז רק שהם היו מבקשים כמטמוניות את עבדות ה' ית' והיו חפצים ומשתוקקים מעינות החכמה והיינו הבארות שחפרו האבות שחפרו את מעינית החכמה וראה הקב"ה גודל תשוקתם להשיג מעינות החכמה ונגלה אליהם ואמר להם שילכו לארץ כנען כי אוירה דא"י מחכים מפני שהוא מול א"י שלמעלה שהיא ארץ עליונה והוא נגד מעינות החכמה ושם תוכלו להשיג בנקל מעינות החכמה והבטיח הקב"ה להם לתת אותה לבניהם כדי שגם הם ישיגו מעינות החכמה ומפני שהיא מול א"י שלמעלה לכן היו יורדים לתוכה כל ההשפעות טובות מחמת זה הוא המעלה שבארצות אך בקל יוכל האדם שם להטעות אחר תאוותו מפני שמשיג שם כל חפצו לכן אם יש צדיק גדול בדורו הוא יכול להכריע את המון עם אחר הטוב לכן כל זמן שהיה בבה"מק כהנים צדיקים היה הכל על מכונו וזה שאמר הכתוב ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר פי' שהם היה בידם יכולת להשיג מעינות החכמה ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם אך שאדם יכול להטעות אחר תאוותו מחמת שמשיג כל חפצו והבטיח לנו הקב"ה לא תחסר כל בה שלא יחסר בה צדיק שנקרא כל אשר בצדקתו ידריך את בני ישראל בדרך הטוב ארץ אשר אבניה ברזל פי' אנשים אשר הם עדיין בבחי' אבן שהם אתווין זוטרין יכולים להמשיך מיין נוקבין שהם אמהות כי ברזל ר"ת "בלהה "רחל "זלפה "לאה ומהרריה תחצוב נחושת דהיינו הצדיקים יכולים להמשיך מיין דכורין דנחושת זה יעקב.
א"י ארץ חטה ושעורה וגפן וכו' ארץ אשר לא במסכנות וכו' יש להבין שהי' די באמרו לא תחסר כל בה ומדוע פרט תחילה באמרו חטה ושעורה וכו' כנ"ל אח"כ כלל באמרו לא תחסר כל בה והלא באמרו שאין בה מחסור שום דבר יודעין אנו מזה שיש שם ג"כ חטה ושעורה וגפן מאחר שהכל בה. ונראה ע"פ מה שכתבנו למעלה אצל טענת בני גד ובני ראובן בפ' מסעי שרצו להשאר בעבר הירדן מפני אשר יראו לנפשם שלא ילחמו מלחמת א"י לתאוות המעדנים אשר בה ופירותיה הטובים ויתר דשנה וטובה והנה משה רבינו ע"ה בספרו בשבח א"י שהיא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון זית שמן ודבש שהם דברים אשר הם תאוה לעינים בעו"הז ואולי יפול לב האדם עליו לדאוג שיוכל לבוא לידי שפלות ולידי ינ"הר ע"י שיגיע לדברים אשר הם מסייעים להרבות תאוות החומרי ופן יפול ממדריגתו ומעבודת הש"ית לזאת אמר להם משה רבינו כי לא יפחדו מזה כי הבא לטהר ולדחות היצ"הר ולהיות מעובדי ה' בנקל יוכל לסלק היצ"הר ולהרחיקו ממנו כי הוא ארץ קדושה וכל פירותי' הם מסטרא דקדושא. והנה ידוע בספרים הקדושים אשר הצדיק נקרא כל. וזה ביאור הכתוב כי משה רבינו מנה להם פרטות פירות א"י אשר לפי השקפה הם מחזקים תאוות החומריות. וזהו הגם כי הוא ארץ חטה וכו' וגפן וכו' אעפי"כ לא תפחדו כי לא תמלטו מיד היצר הצורר לכם כי היא ארץ לא תחסר כל בה פי' שאין בה חסרון להצדיק הנקרא כל כי מפני קדושות א"י בנקל לדחות היצ"הר מעליו.
ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה כו'. בגמרא דברכות אטו יראה מלתא זוטרתא היא אין לגבי משה מלתא זוטרתא היא משל למי שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו דומה לו ככלי קטן קטן ואין לו דומה לו ככלי גדול ויש להתבונן במאמר הזה כי אין המשל דומה לנמשל כי בשלמא כשמבקשים מאדם שיש לו כלי גדול דומה לו באמת ככלי קטן משא"כ כשמבקשים ממי שאין לו דומה לו אפילו קטן ככלי גדול וכאן הוא מבקש מישראל יראת שמים והוא דומה לכלי גדול ואין לו ומה זה לגבי משה מלתא זוטרתא היא וכי מפני שהוא לגבי משה מלתא זוטרתא ודבר קטן יאמר כן לכל ישראל כי אם ליראה והדרא קושי' לדוכתא אך הענין כך הוא דאיתא בגמרא מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולתא מה שעשתה חכמה עטרה לראשה כו' דכתיב ראשית חכמה יראת ה' הרי הוא יראת שמים עטרה לחכמה עשתה ענוה עקב לסילותא שנאמר עקב ענוה יראת ה' הרי אצל ענוה היראה היא עקב שלה להבין זאת הכלל הוא בוודאי העיקר החכמה דהיינו התורה תלוי ביר"ש כדאיתא במס' שבת חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד כי העיקר הוא ללמוד תורה בלהב אש ובאימה וביראה כנתינתה מתוך האש ורתת וזיעה והמדריגה הזאת היא מדריגה קטנה ונקראת יראה והיא מדת מלכות ויש מדריגה אחרת למעלה והיא מדת ענוה דהיינו שדבוק עוד יותר למעלה בעולמות עליונים עד אין סוף ב"ה וב"ש ושם לא שייך אימה ורתת וזיעה וכחד כי מחמת דביקות שהוא דבוק עד א"ס כביכול באהבה ובחיבה לא שייך שם פחד ורתת וזיעה רק יראה שעכ"פ צריך ג"כ ובושה (כמבואר ברש"י ז"ל פרשת בחוקתי ע"פ והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם בג"ע ולא תהיו מזדעזעים ממני יכול לא תראו ממני ת"ל והייתי לכם לאלהים הגם שאין זה הענין ממש מ"מ מבואר למבין הדוגמא מזה הענין וק"ל) לפי"ז מבואר המאמר הנ"ל מה שעשתה חכמה עטרה לראיה דכתיב ראשית חכמה יראת ה' עשתה ענוה עקב לסילותא כנ"ל ודי למבין. וידוע שמדריגת מרבע"ה הי' שהי' ענו מאד. ומשם בארה הפסוק הנ"ל ועתה ישראל מ"ה ה' אלהיך שואל מעמך דהיינו שהוא מבקש ממך מדריגת מ"ה שהוא ענוה וקאמר אח"כ כי אם ליראה פי' שאעפ"כ יהי' לו יראה הגם שלא שייך רתת וזיעה ופחד אעפי"כ צריך לירא כנ"ל באריכות וזה ביאור המאמר בברכות שמקשה הגמרא אתו יראה מלתא זוטרתא היא שהמקשה הבין פי' הפסיק כפשוטו שהש"ית שואל מעמך רק ליראה כנ"ל והוקשה לו אטו יראה מלתא זוטרתא היא ומשני הגמרא אין לגבי משה כו' פי' מדריגת משה שהיא ענוה יראה מלתא זוטרתא היא כנ"ל. ושפיר מביא המשל כלי גדול ויש לו דומה ככלי קטן כי לגבי ענוה יראה מלתא זוטרתא היא שמה שעשתה חכמה עטרה כו' עשתה ענוה עקב לסילותא כנ"ל ודו"ק.
א"י לתרץ הגמרא הנ"ל עוד קושי' אחרת כי הגמרא מתרצת אין לגבי משה מלתא זוטרתא היא הא מבואר הכתוב ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו אטו ללכת בכל דרכי ה' הי' מלתא זוטרתא לגבי משה הא ביקש הודיעני נא את דרכיך מבואר שלא הי' מלתא זוטרתא לגבי משה ללכת בכל דרכיו כי בוודאי לא מלתא זוטרתא אף לגבי משה ללכת בכל דרכי ה' אך נראה לבאר שכבר הקדמנו בפ' ואתחנן שאין לאדם לבקש השגות גדולות ונפלאות ממנו לעלות במעלות עולמות עליונים כי אין זאת מגדר ענוה רק מחויב לעבוד הש"ית בלב שלם וההשגות העולמות העליונים ממילא יבואו לו כפי אשר יחנן אותו השם עיי"ש באריכות ותמצא נחת. וזה נרמז בזה הפסוק שאמר משה ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך ר"ל השאלה הזאת ה' שואל מעמך ומה היא השאלה מפרש הכתוב כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ר"ל שיהי' לך יראה מלכת בכל דרכי השם ית' היינו שיהי' לך יראה ופחד מלבקש להשיג השגות גדולות בדרכי השם כי אין זאת מגדר ענוה ויראה כזו היתה באמת זוטרתא לגבי משה וק"ל.
א"י ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו וכו'. בגמרא הנ"ל אמרינן אטו יראה מלתא זוטרתא היא אין לגבי משה מלתא זוטרתא משל וכו' וקשה הקושי' הנ"ל הלא משה אמר זאת לישראל ואצלם הי' היראה דבר גדול ואיך שייך לומר כי אם ליראה ועוד קשה הלא אמר ג"כ וללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו. ואיך אמר להם שהקב"ה אמר להם שאינו שואל מהם כי אם ליראה שמשמע הוא ולא יותר ונראה לפרש דהנה כתיב ראשית חכמה יראת ה' משמע שעיקר התחלת העבדות ה' היא היראה שצריך להיות ירא שמים קודם שלמד תורה שהיא החכמה והלא אמרינן בגמרא אין בור ירא חטא. ובגמרא אמרינן אמר רבה בר רב הונא כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצונות לא מסרו בהי עייל מכריז ר' ינאי חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד וקשה ג"כ אהדדי שמרבה בר רב הונא משמע שהתורה היא הפנימיות והיראה היא השער לכנס בה וצריך שתקדים היראה לתורה ומר' ינאי משמע שהיראה היא הפנימיות והתורה היא השער שר' ינאי קאי על רבה שאמר שאדם שיש בו תורה ואין בו יראה כו' ועלה מכריז ר' ינאי חבל על דלית לי' דרתא היינו שאין לו יראה ותרעא לדרתא עביד והמשיל היראה לדירה והתורה לשער ורבה המשיל להיפך התורה למפתחות הפנימיות והיראה למפתחות החיצוניות ונראה בכל זה שהתחלות לימוד התורה ועשיית המצות צריך האדם להקדים טרם בואו להתחיל לעבוד הש"ית לשום מול פניו יראת העונש שאם יעבור ח"ו יענש ביסורים ר"ל וכן צריך להרגיל עצמו תמיד שיראת עונש יהי' נגד עיניו והיא השער שבה יכנס לעבודת ה' ובלא זה אפשר כמו בלתי יסוד ואם הוא ירא שמים יראת העונש זוכה אל אהבה שעושה רצונו ית"ש מאהבה ומשם זוכה אל היראה הרוממות בגין דהוא רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין ובזו"הק איתא לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים ויתפלל שיכנס לשני הפתחים אלו ליראת העונש ואהבה. ועי"ז יוכל להתפלל ביראת הרוממות ובזה אתי שפיר שרבה קאי על יראת העונש לכן אמר האדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו המפתחות הפנימיות והחיצוניות לא מסרו לו שלגבי יראת העונש התורה היא פנימיות ומ"מ אם כבר יש בידו יראת העונש ולומד תורה ואין כוונתו שע"י תורה יבוא ליראת הפנימיות זו ג"כ דרך לא טוב ועל זה מכריז ר' ינאי חבל על דלית לי' דרתא היינו יראה הפנימיות ותרעא לדרתא עביד שלגבי יראה הפנימיות התורה היא השער לכנס בה לכן כתיב ראשית חכמה יראת ה' שצריך שתקדים יראת העונש לכל דבר והא דאמרינן אין בור ירא חטא היינו יראה הרוממות וזהו פי' הפסוק ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו פי' כשתתחיל ללכת בכל דרכיו תקדים היראה תתאה היינו יראת העונש ולאהבה אותו פי' וע"י זה תזכה לעבוד את ה' בכל לבבך ובכל נפשך מאהבה וממילא תבוא על ידם ליראת הרוממות ומקשה הגמרא אטו יראה מלתא זוטרתא היא אפילו יראת העונש אינו מלתא זוטרתא היא ותירץ אין לגבי משה מלתא זוטרתא היא פי' לגבי משה שהשיג יראה הרוממות הי' יודע שיראת העונש הוא מלתא זוטרא אפילו לשאר בני אדם אך שמי שעדיין לא נכנס בה דומה עליו ככלי גדול אבל באמת הוא נקל להשיג אותה לכל מי שיחזור אחריה ודו"ק.
הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים כו' רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם כו'. ראוי להבין מה לשון רק באבותיך גם מדוע נכתב לשון חשק הול"ל רצה ה' או כסף ה' אמנם הענין הוא כי יש כמה וכמה אנשים שמתפללים בכוונות השמות ואולם בדורות האלו אינם צריכים לזה וכן שמעתי מאדומ"ור בוצינא קדישא מו"ה אלימלך זצוק"ל שאמר שאין מתפלל ע"פ הכוונות ומה שמתפלל בסידור האר"י ז"ל הוא מפני שהשם הוי' נכתב שם בכתיבה תמה והוא גדול ולהבין הדבר באר היטיב הוא כך לפי שעיקר כוונת השמות הוא ע"פי נקודות שזה השם בניקוד כך מורה על זה ושם בניקוד כך מורה על ענין זה. והנה ידוע מספרי קודש שהנקודות הם נפש האותיות והטעמים והתגים הם רוח ונשמה כדאיתא בתיקונים וממילא כשהאדם משים נפשו ורוחו ונשמתו ומיחדם באומרו האותיות והתיבות של התפילה אז כל השם שאומר בכל נפשו ורוחו ונשמתו ממילא השם הוא נעשה בנקודות ובהטעמים והתגים המורים על נפש רוח ונשמה של האותיות כנ"ל וכוונה זו עולה על כל הכוונות. והנה אמרנו טעם למה נזכרו האבות למפרע וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם כו' לפי שאיתא בספרי קודש אצל תקיעות ר"ה שהוא להמתיק דינו של יצחק והמתקה המובחרת שיהיה יעקב בימין שהוא רחמים ואברהם שהוא חסד בשמאל ויצחק באמצע וזהו המתקה שבכל המתקות כדאיתא בספרי המקובלים ולזה נזכר יעקב בראשונה וזכרתי את בריתי יעקב ואח"כ יצחק שהוא באמצע ואחר כך אברהם ונחזור לענינינו שהעיקר הוא שיתנהג האדם א"ע ביראה ואהבה ואמת והאדם שיש לו יראה ואהבה ואמת ומשים נפשו ורוחו ונשמתו בהתפילה בהתיבות והאותיות מאליהם נעשים הנקודות של השם והנקודות של יראה ואהבה ואמת הם "שבא "חולם "קמץ כידוע ליודעים שב"א הוא יראה וחול"ם הוא תפארת מדת יעקב שהוא אמת וקמ"ץ הוא מלשון וקמץ הכהן הוא חסד ולזה כל מי שמתנהג עצמו במדת האמת וגם מתפלל בדו"ר בכל כוחו מאליהם נתהווין ע"י זה הנקודות חולם שבא קמץ שהם ר"ת 'ח'ש'ק. וכבר ביארנו כי המובחר שבהמתקות הוא שיהי' יעקב מימין ויצחק באמצע ואברהם בשמאל וזהו רמז באמרו רק באבותיך חשק ר"ל שאבותיך שהם מדת תפארת הוא יעקב ויראה הוא יצחק ואברהם הוא אהבה יהיו דווקא כסדרן וזהו 'ח'ש'ק שהחול"ם שהוא מדת יעקב מימין והשו"א מדת יצחק באמצע והקמ"ץ מדת אברהם תהי' משמאל. וזהו אמרו חשק ה' לאהבה ביאורו שיהיו הדינים נמתקים ויהיו רק לאהבה וזהו הוא ההמתקה הנבחרת שבכל ההמתקות ככתוב בספרי קדושים ומפני זה חשק בה השם.
והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה יש לרמוז בזה כי השי"ת ברא עולמו בכדי שיתגלה מלכותו ויתפרסם אלהותו בעולמות התחתונים ג"כ. וישראל עלו במחשבה תחילה שהם עיקר שעשועי השם ע"י שהם מזככים החומריות ובוקעים המסכים המבדילים לקשר את עצמם לשרשם ולהמשיך אור אלהותו ית"ש לעולם וכל משמורות הרקיע ושרפים ואופנים וחיות הקודש הם מחכים ומצפים להתעוררות התחתונים שע"ו אתערותא דלתתא יורדת ההשפעה לכל העולמות מעילא לתתא ולכן אמרו חז"ל שישראל מוסיפים כח בפמליא של מעלה שרומז ג"כ שע"י מעשי התחתונים ואתערותא דלתתא מתעורר אתערותא דלעילא להשפיע לכל העולמות ועי"ז הקב"ה מתפאר בישראל עם קרובו כמאמר הכתוב תנו עוז לאלהים על ישראל גאוותו שע"י שהם נותנים עוז בפמליא של מעלה בהתעוררות שלהם מתגאה ומתפאר השי"ת בהם בכל העולמות ולכן כל צבא מרום ממתינים להבל פיהם של ישראל כמו שאמרו חכמינו ז"ל על חשמל שעתים חשות ועתים ממללות ובשעה שהדיבור יוצא מפי ישראל הם חשות ולא זו בלבד אלא שגם הקב"ה כביכול שעוצר ההשפעה עד שתהיה אתערותא דלתתא תחילה כדי שירדו השפעות טובות לכל העולמות על ידם ע"י שהם מקשרים כל העולמות אבי"ע בא"ס וממשיכין אור אלהותו ית"ש לכל העולמות וזה מאמר הכתוב והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות וכו' הרים לשון התרוממות (וכמו שדרשו חז"ל בפסוק ולא ממדבר הרים) וביאורו שהשי"ת הבטיחם שקדושת א"י תסייע אותן לעבודת השם שהיא ארץ הרים שהאדם יכול לרומם עצמו בה ולעלות ממדריגה למדריגה להדבק בא"ס ב"ה ובקעות רומז שיהיו יכולים לבקוע חלוני רקיע ולהסיר כל המסכים המבדילין ולהמשיך אור אלהותו ית"ש לעולמות התחתונים למטר השמים תשתה מים וכו' מטר לשון משמר שתרגום של משמר מטרא ורומז שהם משקין מים שרומז להתורה והחכמה של מעלה למשמורות הרקיע ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד רומז שלא זו בלבד שכל המשמורות הרקיע מיחלין ומצפים להתעוררותם של ישראל אלא שגם השי"ת דורש אותה תמיד וממתין על אתערותא דלתתא שמעוררין הכנ"י תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה רומז שמראשית המחשבה ועד אחרית המדריגות וכל העולמות כולם מיחלין ומצפים על התעוררות של הכנ"י.
ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה ויש להתבונן האיך שייך אצל השי"ת לשון דרישה בשלמא אצל בשר ודם שייך לשון דרישה כדכתיב דרשו ה' ועוזו דרשו ה' בהמצאו אבל האיך שייך אצל הקדוש ברוך הוא שהכל גלוי וידוע לפניו לשון דרישה ותו יש לדקדק בראשון קאמר מראשית "השנה בה' ומסיים אחרית שנה בלא הי"א ראשונה אך הענין הוא כך דאיתא בגמרא אדם נידון בראש השנה כו' ושם בברייתא יש תנאים שאומרים אדם נידון בכל יום ויש שאמרו נידון בכל רגע והענין הוא שהשי"ת שופט את האדם בשעה שהוא טוב ונוהג בצדקות כדי לזכותו ורובא דעלמא עושים תשובה ומפשפשים במעשיהם בר"ה ע"כ נידונים ונשפטים אז על מעשיהם כדי שיזכו לאפוקי הצדיקים שמצדיקים מעשיהם בכל יום ושעה ורגע נידונים בכל יום בכל שעה ורגע כדי לזכותם עפ"י מעשיהם הטובים שעושין בכל עת ורגע לכן בכל עת שאדם עושה תשובה ומעש"ט מועיל לבטל הגזרה כמאמר ר' יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין כי השי"ת חפץ להצדיק בריותיו ועיקר המשפט היא בעת שמצדיק מעשיו ועישה תשובה ומעש"ט והשי"ת דורש וחוקר זאת כי זה ביד האדם כמאמר חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ע"כ שייך בה כביכול אצל השי"ת דרישה וחקירה שהוא חיקר ודורש אם אדם עושה תשובה ומעש"ט אז שופע אותו עפ"י מעשיו וזהו ביאר הפסוק ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה דהיינו כנ"ל אם רוצה אדם הישראלי לעשות תשובה ומעש"ט (וישראל נקראים ארץ כדכתיב והארץ לעולם עומדת ואתם תהיו לי ארץ חפץ) מראשית השנה ועד אחרית שנה פי' מראשית השנה דהיינו מראש השנה עד אחרית שנה ושנה לשון שינוי לכך כתיב מתחילה בפסוק "השנה בה' שקאי על ר"ה ועד אחרית שנה בלא ה' והוא לשון שינוי שיכול להשתנות ע"י תשובה ומעש"ט אפילו בסוף כמאמר ר' יצחק יפה צעקה לאדם ודו"ק.
א"י ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה וכו' עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד וכו' יש להבין מה לשון עיני ה' הי' די באמרו דורש אותה תמיד מראשית השנה ועד אחרית שנה אמנם הענין הוא שארצינו הקדושה מכוונת כנגד ארץ העליונה מדת מלכות שמים והנה כשהמלכות מקבלת השפעה מהעשר ספירות אז א"י שהיא מכוונת נגדה מקבלת ג"כ כל השפעות טובות כי א"י היא ראשונה לקבלת השפע היורד מלמעלה וזה רמז הכתוב ארץ כו' עיני ה' כי עין גימ' ה' הויות ובי"ת עינים הם עשרה הויות שהם עשר ספירות ושנה גם כן גימ' שפירה וזה עיני ה' דייקא ר"ל כל העשר ספירות מראשית השנה ועד אחרית שנה ר"ל מראשית המדריגה ועד ספירה העשירית וזהו עד אחרית שנה שהיא מקבלת כל ההשפעה היורדת למדת מלכות והבין.