האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירים וכי' כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו הנה הכתובים הללו צריכים ביאור ובפרט אמרו כי שם ה' אקרא שאין לו שייכות להענין כלל שהוא בא להעיד בהם שמים וארץ גם התורה היא נצחית ומרמזת בכל זמן ובפרט שירת האזינו שמצינו לרמב"ן ז"ל שאמר שנרמז בה כל הדברים שבעולם שהיו ושעתידין להיות ונראה לבאר בזה עפ"מ חז"ל יערוף כמטר לקחי כמטר זו רוח דרומית תזל כטל זו רוח צפונית כשעירים זו רוח מזרחית וכו' ויש להבין מה ענין ארבע רוחות לכאן ויבואר ע"פ מה שאמרו בברכות חזי' דהוי מאריך באחד אמר לי' כיון דאמלכתי' למעלה ולמטה ולארבע רוחות תו לא צריכת וכו' ובאמת הגם שכונה זו נראית פשוטה וכוונת הק"ש והתפלה רחבים מני ים אמרו חכמי האמת שכונה זו להמליך להש"י למעלה ולמטה ולארבע רוחות היא היותר גדולה שבכל הכונות והטעם בזה הוא שכוונה זו כוללת כל הכוונות שכוונת מעלה כוללת כל העולמות העליונים ומטה הוא כולל כל העולמות התחתונים והארבע רוחות בהם הי"ב גבולי אלכסון שהם כנגד י"ב צרופי הוי' וגם מעלה ומטה וארבע רוחות הם הששה קצוות ואנו ממשיכין עי"ז פנימיות אלהותו ית' אל הששה הקצות אמנם אין נקל לאדם לכוין כוונה זו על אמיתתה כי אין המכוין במה שהאדם מעלה על לבו וחושב דבר זה בעת אמרו שמע ישראל וסובר שכבר עשה בזה את כל מה שמוטל עליו רק צריך תחילה לתקן מדותיו הרומזים על הששה קצוות שלא לאהוב מאהבת המדומות מהעולם הזה רק לאהוב להבורא יתברך ושלא להתירא משום בריה בעולם זולתי יראת הבורא ב"ה ושלא לפאר רק להבורא ית"ש ולמעשי הצדיקים עובדי השם ושלא יאהוב לנצח שום אדם רק לנצח ליצ"הר וכו' ואז אחר שיתקן כל שיעור קומת אבריו יבנה בזה קומת השכינה ואז יוכל להמליך הש"י על הששה קצוות דהיינו להמשיך המוחין עילאין שהם בחי' ראש אל הששה קצוות שהם בחינת השיעור קומה רק אין קומה בלי ראש ואחר שהשלים בנין המדות שהם בחי' הגוף אז יוכל להמשיך המוחין שהם בחי' הראש והצדיק כזה שכבר זיכך כל מדותיו כראוי הוא מיחד כל העולמות ויוכל לפעול להמשיך ע"י דבוריו וקבלתו עול מלכות שמים את כל הברואים שישתוקקו להדבק בשרשם ולקשר את כל העולמות לשרשם. וזהו רומז במאמר הכתוב האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ וכו' יערוף יכו' תזל וכו' ואמרו חז"ל שהם ארבע רוחות העולם וביאור הדבר שאחר שעלתה בידו ליחד הששה קצוות שהם מעלה ומטה וארבע רוחות ע"י הזדככות המדות הרומזים לששה הקצוות אז כי שם ה' אקרא אוכל לפעול שאתם כללות הכנ"י וכל הברואים הבו גודל לאלקינו שתשתוקקו להתעלות ולהתגדל להדבק בה' אלקינו.
א"י האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יראה לבאר בזה על פי מאמר חז"ל על פסוק ויותר שהיה קהלת חכם וכו' ואיזן וחקר וכו' ודרשו חז"ל ואיזן שעשה אזנים לתורה כקופה זו שאין לה אזנים לאחוז בה. ובא ועשה לה אזנים וביאור הדבר כי בלא צדיקי הדור אשר הם בכל דור ודור אין באפשרי לאדם להשיג המצות על בורים ולהבינם על אופניהם וכן ביארו בזוהר פרשת תשא כי אלולי צדיקי הדורות המלמדים להועיל ומורים דרך ה' לא ישיג אדם אפילו מצוה אחת כתקנה הגם כי ילמדנה הרבה פעמים. והצדיק עושה אזנים לתורה להתבונן על ידי דרכי התשובה וזהו אמרו האזינו השמים ואדברה. שמים רומז לצדיקי הדורות ופירושו שהם יעשו אזנים לתורה ולמה שמדבר אשר ע"י זה תשמע הארץ אמרי פי רומז לאנשים שהם קטנים בערכם ישמעו ויבינו על ידי זה אמרי פי.
דור עקש ופתלתל הלה' תגמלו זאת עם נבל וכו' הנה פשוטו כמו זר נחשב שמשה רבינו ע"ה יתאר עם ה' ישראל קדושים תוארים אלו ויראה לרמוז בה פנימיות הכתוב שנרמז בו לימוד זכות גדול על הכנ"י וגודל מעלתם כי כל שעשועי השי"ת אינו רק במעשיהם של ישראל וכל עיקר בריאת העולם לא הי' אלא בשביל ישראל שצפה השי"ת שתהיה אומה ישראלית שהם ייחדו העולמות העליונים ע"י מעשיהם הטובים ותורתם ותפילתם כמאמרם ז"ל בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית כי גם הפחות ערך שבישראל יש להם חלק בהתורה והם דבוקים בו יתברך ע"י התורה וכאיש ישראלי שופך שיחו לפני ה' ומדבר דיבורים מעומק הלב הגם שאינו יודע עד היכן הדברים מגיעין מ"מ הוא מיחד ע"י דיבוריו העולמות העליונים ומתיחד השם הוי' עם שם אדני ובימים הקדושים והנוראים הללו שכל כללות עם בני ישראל הם שבים בתשובה ומדבקים עצמם בעולם התשובה שהוא עולם המחשבה הם מיחדין השם הוי' עם שם אהיה וממשיכין עליהם הי"ג מדות של רחמים שהם הלבנונית העליון י"ג תיקוני דיקנא עלאה והנה הי"ג מדות ש"ר כ"א מהם הוא הויה אחת והם הי"ג הויה אשר כל הויה עולה עם המילואין במילוי יודין ע"ב וי"ג פעמים ע"ב עולה תתקל"ו ועם המקור שהיא ג"כ שם של ד' אותיות תתק"ם כמנין "פתלתל וזה נרמז כאן דור עקש ופתלתל רומז בזה גודל מעלתם של ישראל שהם דור אשר מתיחד על ידם השמות הויה והשמות אהיה שבכל העשר ספירות וי' פעמים הויה אהיה עולה כמנין "עקש והם הממשיכים הי"ג הויות של רחמים שעולים עם המילואים יעם המקור כמנין פתלתל ולכן מתמה הכתוב הלה' תגמלו זאת לשון גמולי מחלב עתיקי משדים שהוא לשון הפרשה פי' שמתמה הכי אפשר להפריש את השי"ת שנקראת זאת מהכנ"י אחרי שהם עם נבל רומז שהם דבוקים בנו"ן שערי בינה ול"ב נתיבות החכמה ע"י תשובתם ועסק תורתם גם ירמוז שהם דבוקים בנובלת חכמה של מעלה שהוא התורה כתרגומו עם נבל עמא דקבילו אורייתא ולא חכם שאחר כל השבח הזה שלהם אינם מחזיקים א"ע לחכמים והם שפלים בעיני עצמן הלא הוא אביך קנך אביך הוא לשון רצון (כמו לא אבו בדרכיו הלוך) שרצון השי"ת בבריאת העולם היה למען יברא אותך שישראל הם המיחדים כל העולמות הוא עשך עשי' לשון תיקון שהוא תיקנך ויתקן אותך לעתיד לבא ויכננך לשון כיור וכנו וביאורו כמאמר הכתוב השמים כסאי והארץ הדום רגלי שישראל הם רגלי הכסא כבוד וצדיקים הם המרכבה וזהו ויכננך שאתה הכן וההדום שלו.
הלי"י תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך הנה הכתוב צריך הבנה ורש"י ז"ל פי' קנך שק נאך שקננך כו' ויכננך אחרי כן בכל מיני בסיס וכן וגם צריך ביאור ויראה לרמוז כי הנה כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולם ישראל עלו במחשבה תחילה והיה הרצון הקדום בבריאת העולם שצפה השם יתב' שיהיו בעולם אומה הישראלית ושע"י גודל תשוקתם להדבק בבוראם ורוב חשקם וכלות נפשם בזה יעלו מיין נוקבין ועי"ז יורידו השפעה לכל העולמות וזהו מאמר הכתוב וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ כו' כי לא המטיר וכו' ואדם אין כו' רומז הכתוב בזה שתכלית כוונת הבריאה היתה שלא תרד שום השפעה רק ע"י אתערותא דלתתא והעלאת המ"נ שמעוררין הכנ"י וע"י שהם מעלין מ"נ מתעלין עי"ז כל העולמות ומוסיפין תשוקה להדבק לשורשם וזה הוא עיקר שעשועין להשי"ת שישראל מזככין עצמם ממעמקי הגשמיות ומשתוקקים להדבק בבוראם אמנם לפעמים ח"ו שאין מעלין מ"נ ואין מעשי התחתונים גורמין שיהיה בהם כדי להשפיע מלעילא השפעה הצריכה לכל העולמות אז כדי שלא יתבטל הויות העולם מעורר השי"ת מדתו שהוא נוצר חסד שפי' שהוא ממתין ומצפה על מעשה בני ישראל הטוב שיעשו אח"כ ומתחסד עמהם בשביל זה לעת עתה ונוצר אותיות רצון שהרצון הקדום בבריאת העולם ג"כ היה כן שעדיין לא היה אז מי שיעורר מיין נוקבין לגרום השפעת בריאת העולם והעלה המאציל העליון מ"נ מני' ובי' ע"י השעשועים שיהיה לו במעשיהם הטובים של ישראל העתידים להיות לאחר זמן וזה היה לו בבחי' המ"נ וכן כשאין במעשה התחתונים כדי להעלות המ"נ ולהמשיך השפעה מעילא לתתא השי"ת הוא מעלה מ"נ מני' ובי' כדי לקיים העולם ע"י שהוא נוצר חסד שהוא לשון המתנה ושימור שהוא מצפה על תשובתם ומעשיהם הטובים שיעשו אח"כ ומתחסד עמהם בשביל זה ומעלה מ"נ מני' ובי' וזהו הלי"י תגמלו זאת זאת רומז לנוקבא ור"ל בלשין תימה שהכי ראוי הוא שתגמלו להשי"ת שיהיה הוא המעלה מ"נ ושיהיה הוא בבחי' זאת שהוא נוקבא עם נבל ולא חכם נבל לשון ועלהו לא יבול שפירושו שלא יפול העלה מן האילן וכן כאן קראם בשם עם נבל על שם שהם נופלים ממדריגתם שאין מתעלין עצמם לעילא ונשארים למטה ולא חכם שאינם מתדבקין בחכמה עילאה הלא הוא כו' עשך ויכוננך ופירש"י בכל מיני בסיס וכן וביאורו ע"פי דרכינו שהלא תכלית הבריאה והעשיה היה שתהיה אתה הבסיס והיסוד שגורם להשראת שכינתו יתברך שע"י מעשיך הטובים תעלה המ"נ ותוריד עי"ז השפעות אור אלהותי יתברך ולא שיהיה היחוד מני' ובי'.
זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך וכו'. יראה לרמוז בזה על פי מאמר הכתוב כי ששת ימים עשה ה' את השמים וכו'. ויש להתבונן שהי' מן הצורך לומר בששת ימים עשה ה' וכו' אמנם ירמוז בזה על הששה קצוות שהם ('ח'ג'ת 'נ'ה'י) שהם היו כלי אומנתם של הקב"ה בבריאת העולם והם נקראים ששת ימים והצדיק אשר מקשר כל העולמות מתתא לעילא בא"ס ב"ה ועולה דרך העולמות ע"י אתערותא דלתתא הוא מעורר המיין דכורין להריק שפע כל טוב אל הששה קצוות מעילא לתתא. ואולם הגם שיורד השפע מלמעלה לפעמים מתעכבת בהיכלות התחתונים מפני המקטריגים על עוונות בני ישראל ומן הצורך לשוב בתשובה שלימה ולפתוח הצינורות והבא לעבוד עבודה תמה ולהיות מן הנכנסין לטרקלין לעבוד המלך ה' צבאות צריך שיתקן את כל אשר פגם בין בגלגול זה ובין בגלגול אחר וישוב בתשובה גם על עוונות אבותינו ולתקן את כל פגמי הדורות הקודמים עד אדם הראשון. וזהו אמרו זכור ימות עולם מלת זכור לשון זָכָר רומז שתראה להמשיך שפע מיין דכורין מג' הראשונות אל ימות עולם הם ששה קצוות שהם כלי אומנות בנין העולם כמאמר הכתוב עולם חסד יבנה בינו שנות דור ודור מלת בינו רומז לתשובה כי בינה היא עולם התשובה כידוע וביאורו שתשובו ותתקנו פגמי דור ודור שאל אביך ויגדך מלת ויגדך כמו (נגיד ונפיק מן קדמוהי לשון המשכה) ופי' שתלך לשאול מן הצדיק המנהל לעם בני ישראל והוא אב לכולם והוא ימשוך ההשפעה לבל תתעכב מלירד על ישראל זקניך ויאמרו לך פי' שזקני דורך הם ימתקו כל הדינין שאמירה הוא לשון רכה ומלת ל"ך רומז לנו"ן שערי תשובה שע"י שילמדוך לשוב בתשובה יתמשכו רחמים עליך.
א"י ע"ד הנ"ל זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. יש להבין שאמר שיזכור מה שאירע כל ימות עולם והלא הוא לא הי' בימים הראשונים שידע מה שאירע מימי העולם גם שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. קשה כן שלכל היותר יוכל לידע עי"ז מה שאירע מארבעה וחמשה דורות אבל לא יותר. ויראה לרמוז בזה על פי מאמר הזו"הק על פסוק כי ששת ימים עשה ה' ולא נאמר בששת שרומז בזה לשית יומין עלאין מחסד עד מלכות שהתגלות העולם הי' בחסד כמאמר הכתוב עולם חסד יבנה. והנה ידוע שהז' מדות הם אהבה יראה התפארות נצחון הודי' תענוג ממשלה ולכן אמרו בספרי קודש שצריך האדם לקדש את ימי המעשה שביום הראשון יקשט יותר מדת אהבה לבל יאהב רק להשי"ת ולצדיקיו המתהלכים בעבודתו. וביום ב' יקשט יותר מדת יראה לבל יתירא משום דבר זולת הבורא ב"ה וכן בהתפארות שיפאר להבורא ב"ה ולנצח במלאכת הקודש ובעבודת השם ולהודות לשמו הגדול ולבל יתענג רק בעונג אלהותו ויקבל עליו עול מ"ש והאדם המקשט את כל מדותיו הוא ממשיך לתוכן מוחין עילאין ורצון העתיקא קדישא והי"ג מכילין דרחמי שהם ת"ד עילאה. והנה ידוע שבעשרת ימי התשובה הם הולכין כסדר שיום הראשון מעשי"ת הוא בחי' כתר של עולם התשובה ויום הב' הוא חכמה. ובכל יום מאירה קדושה אחת עד יו"הכ שבו מאירין יחד כל העשר קדושות ולכן מן הצורך אז לתקן מדותיו כדי להמשיך לתוכן המוחין והי"ג מכילין דרחמי ולכן אנו אומרים סליחות בעשרת ימי תשובה ומזכירין הי"ג מכילין דרחמי הרבה פעמים בכל יום כדי להמשיך אותן על הכנ"י ושיתגלה על הכנ"י אור פני המלך שהוא לובן העליון ועתיקא קדישא. וזה רומז הכתוב זכו"ר ימות עולם לשון זכר כנ"ל פי' שתמשוך בחי' דכורא ממוחין עלאין אל ימות העולם שהם המדות והשית יומין עלאין בינ"ו שנות דור ודור פי' שתמשך מוח בינה לזו"נ שהם רמוזים במלת דור ודור כמו שרמזו קדמונינו בתפילתינו לדור ודור המליכו לאל. שאל אביך ויגדך רומז שיהי' שאלתך ובקשתך להמשיך מוחין דאבא אל המדות ויגדך לשון נגיד ונפיק שהוא לשון המשכה. גם ויגדך נוטריקון י"ג ד"ך שתמשיך הי"ג מכילין דרחמי על ישראל שהם נקראים דך מפני שהם דכים ועניים בגלות וזהו זקניך ויאמרו לך זקניך רומז ג"כ לתיקוני דיקנא שעל ידי שתמשיך הי"ג ת"ד יתמתקו הגבורות ויתהפכו לחסדים ופי' ויאמרו לשון אהבה כמו את ה' האמרת שיתהפכו הגבורות לאהבה וחסד והבן.
בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. יש להתבונן בפסוק זה גם במלת כי שמורה על נתינת טעם למה שקדם בפסוק שבשביל זה הציב גבולות עמים כי חלק כו' מה ענין זה לזה ויראה לרמוז בזה כי הנה הש"ית ברא תבל ומלאה רק להטיב לברואיו ולהכירם כח מלכותו ואותנו זרע אברהם אוהבו בחר מכל העמים אשר על פני האדמה וקרבנו לשמו הגדול ואמרו בזו"הק אורייתא וישראל וקוב"ה חד וביאור הדברים כי הנה אחדות הש"ית אין יחידות כמוה בשום פנים שהוא אחדות הפשוט וכל אחד שבנמצאים יש לקרב לו עוד אחד והם שנים וכן הם נחלקים לאחדים רבים וחלקים שונים למחצה ולשליש ולרביעי ויותר. אכן אחדות הש"ית הוא שלא יתואר בו שום התחלקות בשום ענין והתדמות בעולם וכי אנו עם בני ישראל לא יתואר בנו שום התחלקות כיתר האומות אשר שם האומה כולל כולם ובפרטיהם הם מחולקים במספרם וכל אחד הוא סיג בפני עצמו והם מעלמא דפרודא הם והנלוים אליהם. ואנחנו שורש נשמתינו חוצבו ממקום אחדות גמור ואין בינינו גם כן שום התחלקות כלל מפני כי שרשנו אחד הוא בעצמיותו זולתי האנשים המתפרדים מעל ה' ומעמו ישראל והם ג"כ מעלמא דפרודא. וזהו אמרו בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל וביאורו שאע"פ שהציב גבולותיהם למספר בני ישראל. ועשה את זה לעומת זה אעפי"כ הם רק מתדמים קצת למספר בני ישראל והם נפרדים הגם כי ישראל הם באחדות גמור מפני אשר חלק ה' עמו ביאורו שכשם שאין באפשרי לתת חלק בעצמיות ה' כך הם עמו יען אשר יעקב חבל נחלתו שהם מתאחדים זה בזה כחבל וקשורים בא"ס יתברך ע"כ אין באפשרי להתדמות לאחדותם של ישראל.
א"י בהנחל עליון גוים בהפרידו כו' למספר בני ישראל כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו להבין יש מה השבח הזה שהציב גבולות עמים למספר בני ישראל ומה ענינו אל השירה הזאת גם מה זה נתינת טעם שמפני כי חלק ה' עמו. הציב גבולות עמים. למספרם שאין ענין זה לזה לפי המובן בהשקפה אמנם יש לרמוז בזה כי השם יצר עולמים לכבודו. להגדיל שמו ומלכותו ושיתגלה אלקותו על בריותיו וייצר את האדם בעצמו. ויפח באפיו נשמת חיים כלולה מכל העולמות העליונים ומלאה בינה והשכל להבין עבדותו יתברך ולהקדיש שמו בתחתונים שיכירו כוחו ומלכותו ולקשר אליו יתברך כל הברואים וכל העולמות אכן מעט נטוי' רגליו ונלכד בערמת הנחש ויהי כאשר החל האדם לרוב על פני האדמה ובא דור אנוש אז עקשו נתיבותם ועבטו אורחותם ויאמרו לאל סור ממנו וכל מגמתם שמו למעט כבוד שמים ולהכחיש אלקותו עד כי נשטפו במי המבול. וגם אחר המבול לא שקטו מזה ובא נמרוד לעולם אשר המריד כל העולם עליו יתברך והוא הסיתם לבנות המגדל ולעלות על במתי עב וכל הרשעים ההם שמו מגמת פניהם לסלק שכינתו מתחתונים ולבלי הזכיר בשם ה' ולהגדיל את שמם עד הגיע עת התנוצץ אור אברהם אבינו ע"ה הוא החל לשוטט בים שכלו ובן ג' שנים הכיר בוראו והי' מפרסם אלקותו לכל באי עולם ומלמדם לברך בשמו וגם בנו יצחק אבינו מילא אחריו להרבות כבוד שמים ולהמשיך שכינתו בתחתונים עד בוא יעקב אבינו והלך גם הוא באורחותיהם. והוא הוליד י"ב שבטי ישורון. וממנו והלאה יתיחסו עם ה' וחשב ה' לבל יוסיפו עוד בני עולה לעשות המזימתה כאשר עשו הראשונים. ונתן ה' את שבעים הנפש אשר ליעקב אבינו עליון על כל הגוים שהם עי"ן אומות ועי"ן שריהם כפף תחת העי"ן נפש. למען אשר ישלוט כ"א מיוצאי ירך יעקב על אומה אחת לבל יוכלו קום תחת אבותיהם הרשעים והע' נפש הם רמוזים בע' רבתי של שמע וע' רבתי של ו'ע'ד מ'ב'ש'כ'מ'ל'ו ואמרו חז"ל שבניו אמרו שמע ישראל ויעקב אמר ב'ש'כ'מ'ל'ו. והכוונה שהם יחדוהו למעלה בעולמות עליונים (ששם אחדות הפשוט) והוא הורה מלכותו בתחתונים שמלכותו בכל משלה. וזה נרמז בפ' עולם חסד יבנה. כי בכל דור ודור אף אם יתרבו ככוכבי השמים כולם הם כללות העי"ן נפש ויש בכל דור ע' צדיקים נגד הע' זקנים ומשה ואהרן על גביהם. כי בכל דור יש צדיקים בבחי' משה ואהרן והאבות ועולה מספרם ע"ב מספר ח'ס'ד ועליהם קיים בנין העולם. ויש להם כח להכניע האומות ושריהם לבל יוכלו להרע ולעכב עבודת השי"ת ולמעט כבוד שמים חס ושלום ולנגד זה חיבר רבינו הקדוש ס' מסכתות כי שבעת שחוברו כבר היו מוכנעים יו"ד אומות והכניע בהם הס' הנשארים. ובחוץ לארץ יש לעולם ל"ו צדיקים כנמצא בזוה"ק והם מרומזים בפ' אשרי כל חוכי ל"ו וכמנין זה עולה הש"ס בבלי להכניע בהם אומות הח"ל אשר מן הצורך להכניעם וזה נרמז בפ' על כן קראו שמה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ שכל האומות נכללו בשם בבלי וכמו שדרשו חז"ל דקרא קאי על הש"ס בבלי ומפני אשר הע' נפשות הם קשורים באין סוף ב"ה אשר הוא אחדות הפשוט בלי התחלקות כלל לא כשאר אחד היוכל להחלק לאחדים רבים לזה יש לאל ידם לקשר כל האומות ולשים מוסרות עליהם לבל יוכלו להפריד בין הדביקים וזהו כוונת הפסוק בהנחל עליון גוים כאשר החלו הגוים להתנחל בהפרידו בני אדם פי' כאשר נפרדו בני אדם מאתו יתברך. למרוד בו לזאת יצב גבולת עמים למספר בני ישראל שיהי' מספרם ע' אומות לנגד הע' נפש יוצאי ירך יעקב כי חלק ה' עמו שהם חלק ה' ואי אפשר להפרידן ולחלקן מפני אשר הם קשורין בו יתברך והוא אחדות הפשוט יעקב חבל נחלתו שהם חבילות וצרור נחלתו וקשורים בו יתברך ע"כ העוז והמשרה על שכמם למשוך כל האומות ושריהם אליהם לרצונם בחבלים ועבותות ולשלוט עליהם ולהרבות כבוד שמים שלא יוכלו למחות בידם.
כנשר יעיר קנו וכו' יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו יש לרמוז בזה ע"פ מאמר הנביא בהפטורה זו אהי' כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון והוא בלתי מובן ע"פ פשוטו. והנראה ע"ד רמז כי הנה הש"י ברוב רחמיו חננו בזה החודש תשרי לשית עצות בנפשו לדבק בו יתברך שהחודש הזה הוא ממולא בברכה גם בעניני גשמי כמאמרם ז"ל במדרש שבו ברכה בו גיתות מלאין יין וגרנות מלאין תבואה ודוגמתו בעולמות העליונים ברוחני' ג"כ אמנם להיות תחילתו ימי הדין לזאת נצטוונו לתקוע בשופר להמתיק הגבורות על ידי זה ולעורר לבבנו לשוב אליו יתברך בכל לב ועת לדרוש את ה' בהמצאו באלו העשרת ימי תשובה ואנו מזכירין בימים האלו הי"ג מכילין דרחמי שהם הי"ג ת"ד הלבנונית העליון כדי להלבין אודם חטאינו ע"י שמתגלה הכנ"י הלובן העליון כמאמר הכתוב אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וזהו רומז הכתוב וכפר אדמתו עמו וכפר הוא לשון קינוח כמו אכפרה פניו וכפרש"י שם ואדמתו לשון אדמימות ורומז שיקנח האדמימות של עמו וילבין עונם והנה כתב הר"מ קורדווארי ז"ל שאותן החמשה ימים שבין ר"ה ליוה"כ חק שבת ועי"כ וב' ימים של ר"ה ויו"הכ שבהם מתגלים האורות העליונים מאליהן לגודל קדושתם ובחמשה ימים הנותרים הכוונה להמשיך בכל יו"ד שערים מהנו"ן שערי בינה שהוא עולם התשובה ועי"ז ביו"הכ מתגלין כל הנו"ן שערי בינה והה' ימים הם כנגד הה' מדות שמחסד ועד הוד שיסוד הוא נקרא כל שהוא כוללם יחד. והמלכות הוא הכוללת דכוללת ועי"ז מקבלת המלכות שהיא הה"א תתאה שפע מג' האותיות הראשונים משם הוי' שהם י'ה'ו. והנה י'ה'ו במילוי אלפין עולין ט"ל וכשאין היחוד שלם ח"ו נאמר בהקב"ה שראשי נמלא ט"ל ומן הצורך להמשיך הטל שהוא אותיות הי'ה'ו' עם המילואי' על הכנ"י וזהו אהי' כטל לישראל שיומשך על הכנ"י שפע מג' אותיות הראשונות משם הוי' ב"ה שעולים עם המילואין הנ"ל כמנין טל יפרח כשושנה. כשושנה בגימ' פ'א'ר'ת שרומז למדת יעקב שיומשך משם השפעה על הכנ"י ויך שרשיו כלבנון הכאה רומז על יחוד כמו חביט חבט שבגמרא כידוע ורומז שיתיחד הקב"ה עם הכנ"י שנקראים שרשים (כמו שנאמר הבאים ישרש יעקב) כלבנון רומז ללובן העליון שיתגלה עליהם (וכמאמר חז"ל למה נקרא שמו לבנון שמלבין עוונותיהם של ישראל) ומזה נבוא ג"כ לביאור הכתוב כנשר יעיר קנו כ'נ'ש'ר נוטריקון "כנ' "שערי "רחמים קנו רומז למדת מלכות דאיהו קן דיליה גם קנו עולה ששה הויות שרומז שהמלכות תקבל אור הנ' שערי בינה על ידי הששה ספירות שהם ששה הויות יעיר לשון (ותער כדה שרומז על הורקת ההשפעה) גוזליו ירחף ביאורו כפשוטו שירחף על ישראל וכצפרים עפות כן יגן עליהם ה' צבאות להסתירם בסתר כנפיו וזהו ג"כ יפרוש כנפיו יקחהו ורומז שהתשובה שהיא אמא עילאה תפריש כנפי' על ישראל ותקחם ותהיה להם למחסה ולמסתור בפני המקטריגין כמאמרינו ע"פ והאם רובצת על האפרוחים ישאהו על אברתו הנה עי"ן באל"ף מתחלפת וכמו על עברתו למעלה מעברתו ורומז שינטלם וינשאם למעלה מהדינין שנקראים עברת ה'. או יש לפרש לשון עיבור שהעולם התשובה נקרא הרת עולם שישראל יהיו טמונים בעולם התשובה בפני המקטריגין כעובר הטמון בבטן אמו והבן.
צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך יש לרמוז בזה כי הנה ידוע אשר כל מגמת תפלתינו בימים הנוראים האלה להמשיך עלינו הי"ג מכילין דרחמי ולזה אנו מזכירין אותן הרבה פעמים בכל יום מימי הסליחות והי"ג מכילין דרחמי הם מזלא עילאה שהוא ג' הויות שיש בהם י"ב אותיות ועם המקור הם י"ג והנה ידוע שמקור הי"ג תיקוני דיקנא הוא כולל מעשר קדושות וכל אחד מהעשר קדושות הוא כולל ג' הויות וכללות כולם הם שלשים הויות שעם הכולל הם עולים תשפ"א כמנין "ילדך "תשי עם הז' אותיות. וזהו צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך תשכח הוא לשון מציאה כמו שמצינו בגמרא לכי תשכח מחללך הוא לשון תפלה כמו ויחל משה ורצה לומר שתתפלל אל השם ותבקש אותו תמצאהי בבקשתך ויומשכו עליך הל' הויות שבי"ג מכילין דרחמי שעולים כמנין "ילדך "תשי עם האותיות כנ"ל.
ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה בנים לא אמן בם הנה משמעות הכתוב לפי פשוטו מורה שדבר אתם קשות וידוע מאמר הזוהר הקדוש ששירה היא יסוד עליון מתתא לעילא ומעילא לתתא והגם שכל התורה כולה היא צרופי שמותיו של הקב"ה מצינו לחז"ל שאמרו שבשירת האזינו נרמזו בה כל באי עולם שעתידין להבראות ובה קישר משה רבינו נשמת כל ישראל לשרשם מתתא לעילא וקשר כל השמות בקישורא דמהימנותא ובשירה דא משיך ברכאין מעילא לתתא על כל העולמות וקשה לפרש הכתוב על פשוטו שהוא נראה דברים קשים כגידין. ויראה לרמוז בזה כי הנה הש"י ברא עולמו להטיב לברואיו ולהשרות שכינתו בתחתונים ע"י שיכירו כח מלכותו וישראל עלו במחשבה תחילה כמאמרם בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשבילם נברא העולם והם היו שעשועיו הקודמים שהגם שיהיו בשעבוד מלכיות ובעומק הגלות יקבלו עליהם עול מלכותו ויקשרו עצמן לשרשם ועל ידם יתפרסם אלהותו יתברך בתחתונים ולכן כל בר ישראל הגם שאינו יודע גודל היחודי' עדהיכין מגיעים מ"מ עכ"פ חובה עליו שבעת אמרו שמע ישראל ייחד במחשבתו שמלכותו מלכות כל העולמים ובכל משלה ויקבל עליו עול מלכותו יתברך ועי"כ בעת שיתפלל תפלות שמונה עשרה יוכל לקשר מחשבתו בא"ס יתברך כאילו השכינה כנגדו והוא עומד לפני ה' לבד ולא יתערבו בתפלתו מחשבות זרות ועי"ז ייחד שם הוי' עם שם אדני אמנם עדיין אין זה ייחוד גדול כ"כ כי בכל העשר קדושות בכל אחד ואחד יש בו יחוד הוי' אדני. ומן הצורך ליחד כל העשר ספירות דהיינו כל העשר הויות ועשר אדנית שבכל העשר קדושות והנה אמר בזוהר הקדוש על פסוק ויקחו לי תרומה וכו' זהב וכסף ונחושת וכו' שחישב שם י"א דברים שרומזים לי"א עתים שהזמן גורם בהם לרומם עצמם אל השם יתברך ולקשר עצמם בשמו הגדול. ומהם ר"ה ויו"הכ ועשרת ימי תשובה. ויש להבין הלא ר"ה ויו"הכ מכלל העשרת ימים הם ובלא הם אין נשאר רק שבעת ימים ולמה נקראו עשרת ימי תשובה. אמנם יבואר זה כי הנה אמרו חז"ל במדרש. שלכן נקרא שם החודש הזה תשרי מלשון תשרי ותשבוק שאז השי"ת מוחל עוונותיה' של ישראל. והם שביתין ושביקין ושרי להו וגם אמרו חז"ל שבתשרי בו ברכה בו גיתות בו שופר בו סוכה בו לולב ויש להם בחודש זה מצות הרבה שהם מבטלין על ידם כל הקטריגון מעצמן ומקשרין עצמן בהשי"ת על ידי המצות. ולכן אמרו חז"ל בתשרי מתחיל מאזנים לעלות רומז בזה שמכריעין עצמו לכף מאזנים של זכות ועולין לחלקו של הקב"ה ע"י המצות הרבות שיש להם בתשרי ולכן נקל להם ביותר בחודש זה ליחד כל העשר שמות הויות ועשר שמות אדני ולזה ג"כ נקרא תשרי. שתשרי גימטר' ת'ת'ק'י מספר של עשרה פעמים הוי' אדני והזמן היותר נכון לזה הם עשרת ימי תשובה שהם כנגד העשר קדושות שבכל יום מימי התשובה מן הצורך להמשיך קדושה אחת כדי ליחד כל העשר שמות הויה אדני שבכל העשר קדושת עד יו"כ שאז מאירין יחד כל העשר קדושות ולכן נקראו הימים האלו עשרת ימי תשובה הגם שחוץ ר"ה ויו"הכ אין אלא ז' מפני שהם אחוזים וקשירים זה בזה ליחד בהם כל עשר שמות הוי' אדני שבכל העשר קדושות ועי"ז מתבטלין כל הגבורות מעל ישראל. וזהו רומז הכתוב ויאמר אסתירה פני מהם מלת ויאמר כמו אמרתי אני בלבי ופי' הגם שתעלה על לבי להסתיר פני מהם איני יכול למה לפי שאראה מה אחריתם שסוף דבר יהי' שהם שבים אלי מעומק הגלות ומקבלין עליהם עול מלכותי ומיחדים שמי כי דור תהפכת המה עתה מפרש מה הוא האחרית שרואה אני שהם דור תהפכת שמהפכין את הרע לטוב ומדת הדין למד"הר ע"י קבלתם עול מלכות שמים וייחודם שמי וזה רומז במלת 'ת'ה'פ'כ'ת שעם הה' אותיות עולה תתק"י כמספר עשרה פעמים הוי' אדני ורומז שהם מיחדים כל העשר קדושות וכל השמות הוי' אדני שבהם ועי"כ ממתיקין כל הדינים והגבורות ומתהפך עליהם הכל לטובה בנים לא אמן בם רומז ע"פ מאמר חז"ל שלא היו עונים אמן במקדש והטעם לפי שאמן גימט' של פעם אחת "הוי' "אדני ובמקדש היו מיחדין כל הויות ואדנות של כל העשר קדושות בבת אחת ולכן כל חותמי ברכות שבמקדש התקינו שיהי' אומרין מן העולם ועד העולם שרומז שיחדו את כל העולמות וכל העשר קדושות ולכן לא היו עונין אמן שאינו רק יחוד של פעם אחד הוי' ואדני וזה אמרו בנים לא אמן בם רומז שהם מיחדין כל העשר שמות הוי' ועשר שמות אדני שבכל עשרה קדושות ולכן אמר לא אמן בם פי' שאינם מסתפקים ביחוד של אמן לבד שהיא יחוד של פעם אחד הוי' אדני רק שהם מיחדין כל העשרה קדושות כנ"ל והבן.
לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם כו' הנה ידוע כי תורתינו הקדושה היא נצחית ומאירת עינים לדורותינו ומה גם פ' האזינו אשר מצאנו להרמב"ן ז"ל שאמר שכל הברואים מראשיתן וכל האדם וקורותיו נכללין בה בפרטות ולזאת לאלקים מילין לרמוז בזה כי השם ב"ה יסד הארץ וכונן שמים וכל העולמות בחכמה ובתבונה ודעת ומצאנו לחכמי האמת שתארו זה בשם שכל משכיל ומושכל וכוונתם כי השם הוא השכל הנעלם מכל רעיון ותורתינו הקדושה היא המשכיל שהיא משכלת את האדם ומלמדתו להדבק בהשכל והאדם הלומד הוא המושכל שהוא נעשה מושכל ע"י התורה שמדריכתו להקשר בהשכל הנעלם וזה הכוונה האמיתית והרצוי' בלימוד התורה שמהצורך לשוב אל ה' קודם הלימוד ובעת הלימוד ואחר הלימוד ולהסיר מעצמו עוונותיו שהמה מסך המבדילים בעד האור העליון וזהו כוונת המאמר למעלה עם נבל ולא חכם שחז"ל אמרו שנובלת חכמה העליונה היא התורה הגלויה המסורה בידינו ומהכרח לעלות ע"י התורה להבין החכמה העליונה ולדבק עצמו בהשכל הנעלם ומי שאוחז בידו הנובלת לבד שאינו משכיל מה שלמעלה מזה ואינו מדבק עצמו בהשכל זהו עם נבל ולא חכם שעושה לימודו מנובלת לבד ואינו נותן לב להשיג החכמה העליונה אמנם צריך האדם להשיג על ידי המשכיל אותו היא התורה להדבק בהשכל וזהו אורייתא וקוב"ה וישראל חד ומי שלומד תורה על דרך זה ומקבל עליו עול מלכות שמים באימה וביראה ובכל לב ונפש העוז וכח בידו לגרש את החיצונים ע"י לימודו וקבלת עול מלכות שמים שמקבל עליו שיברחו מפניו למדבר שמם ארץ אשר לא עבר בה איש וזה כוונת הכתוב לו חכמה ישכילו זאת כלומר להמשיך החכמה הנעלמה אל המלכות שמים שתהיה בהתגלות לאנשים ההוגים בתורת ה' וזאת הוא התגלות מלכות בתחתוני' אשר יוכל להאמר עליו זאת היא וממדה זו ישיגו המשתעשים בתורת ה' ע"י המשכיל אותם שהיא התורה את שכל החכמה הנעלמה יבינו לאחריתם פי' שמדת בינה שהיא עולם התשיבה יתגלה לדורשי' וזהו לאחריתם שיתמשך אורה לאחרית הספירות ומשם חתראה לאנשים המבקשים את ה' לשוב אליו איכה ירדוף אחד אלף פי' תיבת אחד היא פי' שמע וקבלת אחדותו ית"ש ירדוף אלף חיצונים ויברחו מפניו ושנים הם תורה שבכתב ותורה שבעל פה יניסו רבבה כמה רבבות מזיקין שבורחין מפני אדם העוסק בתורה לשמה אם לא כי צורם מכרם ליד עם קרובו וה' הסגירם לידם.