והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה ולקחת מראשית פל פרי האדמה וכו' ושמת בטנא והלכת וכו' ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ כו' ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלהיך וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אובד אבי וירד מצרימה וכו' וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה ונצעק כו' וירא את ענינו ואת עמלינו ואת לחצינו וכו' ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה וכו' כי תכלה לעשר וכו' היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החוקים ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשיך ראוי לשים לב בפרשה זו הרבה א' מה טעם מצית בכורים הגם כי כל המצות השמעית הם גזירת המלך על עבדיו עם כל זאת נכון הדבר למצוא טעמים עליהם גם מה טעם אמירת ארמי אובד אבי במצוה זו יותר מבמצות סוכה או תפילין וציצית וגם עליהם נאמר כי לולא ה' שהיה לנו ביקש לבן לעקור את הכל ולא היו המצות מתקיימים כלל גם מה ענין סמיכת ירידת מצרים לארמי אובד אבי הלא לא מפני לבן ירדו אבותינו למצרים גם למה מזכירין יציאת מצרים אצל הבאת בכירים גם על וירא את ענינו דרשו חז"ל בהגדה זו פרישות ד"א ואת עמלינו אלו הבנים ואת לחצינו זו הדחק ולפי דרש זה בלתי מובן מהו ענינים להזכירם אצל הבכורים וכל ענינים הללו שייכים בשוה אצל כל המצות להזכירם כי יען אשר היינו משעובדים בקושי השיעבוד וה' ברחמיו הוציאני מעבדות לחירות ע"כ חובה עלינו לקיים מצותיו ומה נשתנה מצות הבאת בכורים לאמירה זו יותר מכולם גם אמרו וענית ואמרת בלתי מובן הלא אין לשון עני' נופלת רק על תשובת מי ששואל ממנו דבר גם לשון ועתה הנה הבאתי צריך ביאור שלשון ועתה מורה שמפני כל הכתוב למעלה נכיר ונדע שגם עלינו חובה מעתה להביא בכירים ועדיין אין בידינו מכל מה שבפרשה טעם מספיק להבאת הבכורי' גם ראוי להתבונן סמיכת המקראות שסמוך לפרשה זו פרשת ווידוי מעשר ואח"כ אמר היום הזה ה' אלהיך מצוך לשון היום הזה צריך ביאור ורש"י ז"ל פי' ע"פי מאמר חז"ל שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים. ועדיין יש להתבונן על סמיכות מקרא זה למה שלפנינו. ובספר משנה תורה לכ"ע דרשינן סמוכין גם למעלה פרש"י אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה כורך עלי' גמי ואומר הרי זו בכורים יש להבין למה בחר בלשונו בתאינה יותר מכל שבעת המינים שחייבות בביכורים גם למה יכרוך עלי' גמי ועשב הלא טוב הי' לכרוך עלי' משיחה שהוא חזק יותר ולא ימוט משא"כ גמי שבקל ינתק ואיננו גם נשים לב לעיטור בכורים על מה היו באים ולבאר כל זה נאמר כי הנה הש"ית ברא עולמו לכבודו שיתפרסם אלהותו ית"ש לכל באי עולם וצוה לעם קרובו תורה ומצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ועל ידם יתקרב האדם להבירא ב"ה ולדבקה בו אמנם לא תכון התורה והעבודה האמיתית רק כשיזדכך האדם תחילה נפשו הבהמיות המתאוה כי כל עוד שלא טיהר גופו וזיכך אותו מן החומריות עודנו הוא שקול בפלם מאזנים פעם יוגבר שכלו על החומר ויעשה מצוה ופעם הוא להיפוך ח"ו. לכן כל האדם הבא לכנוס בפתח עבדות ה' צריך תחילה להדיח מקרבו גיעול זוהמת הנחש הקדמוני אשר מצידו האדם חומד ומתאוה להבלי העולם ומאוויו הגשמיות וזוהמת הנחש בא לאדם ע"י חטא אד"הר והנה בחטא אד"הר נחלקו חז"ל בפרטו מה הי' ומהם אמרו שעיקר החטא הי' ע"י שמיהר להזדווג קודם שבת שבאם הי' ממתין ליום השבת לא הי' מקום לסטרא דמסאבא להתאחז בו. אמנם הכל הולך אל מקום אחד והיוצא מדבריהם שהחטא הי' ע"י שמיהר למלאות תאוותו מצד הסתות הנחש קודם זמנו. ולזה אמרו חז"ל על חוה שסחטה ענבים רמזו בזה שאכלה פגה קודם זמנו מצד התאווה כמאמר הכתוב כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים וכו' ועי"ז גרמו מיתה לדורות ונאמר לאדם כי עפר אתה ואל עפר תשוב כי ע"י זוהמת הנחש שהוטל באדם אי אפשר להזדכך מהחומריות לגמרי רק ע"י קבורה שעל ידה יתעכל הבשר הבהמיות ויהיו נקיים מכל סיג לתחית המתים וזהו ענין חיבוט הקבר להפריד זהומת הנחש מהאדם והחטא אדם הראשון גרם לאבותינו שירדו למצרים ללקט ניצוצות הקדושות שנפלו בק"ל שנה שפירש אד"הר מחוה וזהו ענין הגלות ושיעבוד מלכיות כמאמר חז"ל במשל בן המלך שתלה לו כיס של דינרין על צוארו וכו' מה יעשה הבן שלא יחטא. אמנם כשהמלך רוצה להטות בנו לדרך הטובה לבל יתהלך אחרי שרירות לבו הוא מדיחו בין אנשים המונים גסי הטבע שע"י עול השיעבוד והעבודה ישבר תאוותו ותערב לנפשו אח"כ וכן הוא באמת שיצאו אבותינו אח"כ ברכוש גדול מניצוצות הקדושות שהוציאו משם כידוע והלכו אח"כ למדבר ארבעים שנה ואכלו את המן כל הארבעים שנה למען יזדככו יותר וזאת היא העבדות העיקרי בכל האדם להגביר שכלו על נפשו המתאוה ולקדש עצמו גם במותר לו לבל יהי' להוט אחר התאוה. וכל דבר אשר תתאוה נפשו אפילו דבר המותר ראוי ונכון שירחיקנו כדי לשבר תאוותו ולא יאכלנו בעת תאוותו וע"י זה הוא מפריד מעצמו חלאות זהומת הנחש ומתקן חטא אד"הר וזהו טעם מצות הבאת בכורים כי מטבע האדם מצד חומריותיו ונפשו הבהמיות בעת יראה ביכורה בטרם קוץ באוות נפשו וחמדתו וגודל תאוותו בעודו בכפו יבלענה וחשש הש"ית פן בבואם אל ארץ חמדה וגפן ותאנה ורימון דברים שנפשו של האדם מחמדתן יתמשכו ח"ו אחרי תאוותם ויחזור הדבר לקלקולו ע"כ גזר אומר שיחסומו תאוותם ותאנה ורימון המתבכרים תחילה ימשוך ידיו מהם ובעת תגבורת יקוד תבערת התאוה אשר מטבע האדם שבדבר המתבכר וזה ימים אשר לא נמצא הפרי ההיא הוא חומד לה מאד אז מצווה מפי הגבורה שימשול ברוחו ועל כביר תאוותו ויכניע יצרו לשמור הפרי ההוא לשם הש"ית ולהעלותה למקום אשר בחר אל הכהן משרת דר מעון היודע להעלות הניצוצות הקדושים. וזהו רמזו חז"ל באמרם אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה כורך עלי' גמי ביאורו כמדומה לי ששמענוהו מאדומ"ור הרב הקדוש רשכב"ה מו"ה אלימלך זצוק"ל שהאדם היורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה ונפשו מחמדת לאוכלה ותבערת תאותו תוקד בקרבו אז יכרוך עלי' גמי ביאורו שיחסום בעד תאותו ויסגור בעדה על ידי שיזכור כי בשר הוא ומחר יעלו עשבים ודשאים על לחיו ועל מה זה נגזר על הגוף שיתבלה בעפר אם לא מחמת חטא אד"הר שהיתה ע"י שנטה אחרי התאוה וגרם עי"ז שנתדבק בו ובזרעו אחריו חלאת זהומת נחש הקדמוני שאי אפשר להפרידו אם לא ע"י מיתה וקבורה ועי"ז ישליך תאותו מנגד בכדי לזכך חומריותו בעודנו בחיים חיותו ולבל יוסף להתגאל בחמדת תבל ומטעמים העריבים לחיך ומחמת זה נקט תאינה שעץ שאכל אד"הר קא סבר שתאנה היתה וכמו שפי' רש"י על פסוק ויתפרו עלי תאינה בדבר שקילקלו בו נתקנו וזה הוא ג"כ טעם עיטור בכורים בפירות מאותו המין היותר יפים שיהי' מלחמתו וכבישת יצרו יותר גדול בערך שהגם שהם נאים ביותר עכ"ז הוא כובש תאוותו ומושל ברוחו מתחילת לקיטתו עד שיביאם לבית הבחירה ולכן היו לנין ברחוב כמו ששנינו במס' בכורים בכדי שלא יפרוץ אחד מהם הדבר להתאוות אליהם ולאכלם בהיותו לבדו בבית מלון בדרך ולכן אחר שטרחו כל אותו הדרך ומשלו ברוחם וסבלו תאוותם עד שבא אל בה"מק אז בבואם לירושלים כל בעלי האומניות היו עומדים מפניהם מחמת שקידשו א"ע בכל אותו הטורח לזכך חומריותם ולכן אמר הכתוב וענית ואמרת לפני ה' אלהיך כו' ביאורו אחר שתענה את עצמך ותחסום תאוותך אז תבין גודל מעלת הזדככות החומר ותתן שבח והודי' למקום ב"ה שזיכה אותך למעלה זו ותאמר לפני ה' ארמי אובד אבי רומז לנחש רמאה נחש הקדמוני שביקש לאבד את אבי הראשון הוא אד"הר אבי כל באו עולם במה שהשיא את חוה לאכול מעץ הדעת ומפני זה הוכרחו אבותינו לירד מצרימה לתקן חטא אדם הראשון לזכך חומריותם ולהוציא משם ניצוצות הקדושות שנפלו לשם וכו' ויהי שם לגוי גדול עצום ורב וכו' שכן עלתה בידם שהוציאו ניצוצות הרבה מאד ולכן וירעו אותנו המצרים ויענונו וכו' הכל הי' כדי לזכך אותם ולצרפם ככסף בכור עוני שעי"ז נשבר כח תאוותם ומטעם זה מזכירין כאן מה שנעשה להם במצרים בפרישת ד"א והשלכת הבנים ליאור וגודל הדחק יען כי כל זה הי' לשבר כח תאוותם לבליתאוו לדבר ערוה ויהיו בחונים כזהב מכל סיג וחלאת זהומת הנחש. ולכן נצטווינו מצות בכורים בכדי שלא נמשך עוד אחר תאוות לבנו ולא יתערבו בתוכנו סיגי תאוות החומריות ומזה נבין מאמר הכתוב ועתה הנה הבאתי ביאורו ועתה אחר אשר כל זה עבר על נפשינו עבור חטא אד"הר שנמשך אחר התאווה על כן הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה ולא אתמשך עוד אחר תאוות הגשמיות שמטבעו להתאוות לפרי המתחדש משנה לשנה בעת שנתבכרה ומטעם זה סמך למצות הבאת בכורים ווידוי מעשר שגם מצות מעשר שני טעם העלאתו לירושלים הוא בכדי להזמין על שולחנו כהני ה' והלוים בכדי שילמוד מאתם סדרי עבודת ה' ואכילתם בקדושה והזדככות החומריות וכמו שאמר הרב בוצינא קדישא רבינו מנחם מענדיל מריאמנוב זצוק"ל על פסוק עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה למען תלמד ליראה את ה' וכו' שעל ידי שהי' מעלה מעשר שני לירושלים וקורא לעובדי ה' העומדים שם לשרת לפני ה' לאכול אתו עי"ז הוא לומד מהם יראת ה' ואח"כ אמר היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך וכו' ביאור הכתוב שהיום הזה דייקא דהיינו אחר שעשית כל הנ"ל שהגברת השכל על החומר ומשלת ברוחך לכבוש תאוותך ונטהרת מזהומת הנחש אז ה' אלהיך מצוך לעשות וכו' שאז תזכה לעשות המצות בשלימותן בכל לבבך ובכל נפשך אחר שכבר יצרך מסור בידך ובידך להטותו לאשר תחפוץ אבל קודם ששובר האדם תאוותו עדיין אין עשיתו המצות בשלימות והבן.
א"י והי' כי תבוא אל הארץ וכו' ובאת אל הכהן וכו' ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלהיך וכו' וענית ואמרת וכו' וירעו אותנו המצרים וכו' עד סוף הפרשה השקיפה ממעון קדשיך וכו' בהדקדק עוד כי יש להבין בפרשה זו הרבה א' אמרו הגדתי היום לה' אלקיך מדוע לא יאמר אלקינו לכלול גם עצמו ב' מה צורך הגדה זו גם מה טעם שמזכירין בהבאת בכורים מה שבקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו יותר מבכל המצות כנ"ל וכבר דברנו בזה אמנם הרבה פנים לתורה גס מה צורך להזכיר כאן יציאת מצרים עוד יש להבין על אמרו השקיפה ממעון קדשיך וברך את עמך וכו' הלא אין מחסור ליראיו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב ולפי המובן אין צורך להתפלל על זה כי ראוי לבטוח בה' שהוא זן ומפרנס לכל ובוודאי לא יחסר דבר. אמנם נרמז בזה ענין פנימי כי הנה ידוע אשר עיקר כונת בריאות עו"הז הי' ותונן עבודתינו הוא להעלות העולמות והניצוצות הקדושות ולהבדיל הקליכה מהקדושה ובפרט אחר חטא אד"הר כנ"ל שנפלו הרבה נ"ק לבין החיצונים וכן ע"י קלקול דור אנוש ודור המבול והפלגה עד שבא אברהם אבינו ע"ה והתחיל להעלות הניצוצות הקדושות ולתקן חטא אד"הר וכן יצחק בנו העלה הרבה נ"ק עד שבא יעקב אבינו והוליד י"ב שבטי ישורין וידוע לחכמי האמת אשר כל ענין יעקב עם לבן ואשר עבדו בשתי בנותיו ובצאנו כל זה הי' כדי להעלות הנ"ק שהיו אצלו ומפני זה נתגלגל שרדף לבן אחריו כי עוד נשארו לתקן נ"ק ונתעלו אז באכול יעקב עמו על הגל והוציא בלעו מפיו וזה היתה ג"כ ענין ירידת אבותינו למצרים כדי להעלות הניצוצת כי לשם נתגלגלו כל ניצוצות דור המבול ודור הפלגה וזה הבטיח הש"י לאברהם אבינו שיצאו ברכוש גדול וכן הי' ועלתה בידם כענין שנאמר וינצלו את מצרים ודרשו חז"ל שעשוה כמצולה שאין בה דגים ורמזו ג"כ שהעלו את כל אשר מצאו שם במצרים ומפני שהנחילנו הש"י ארץ חמדה טובה ורחבה כי מפני גודל חשיבת ארצנו הקדושה מגולגלים שם הניצוצין היותר גבוהים גם באם היו מעלים הניצוצין שבארץ ישראל היו מתעלים עי"ז כל הניצוצין שבכל העולם והיו מתבררים העולמות מכל וכל ואולם באם יארע לאדם ניצוץ קדוש אשר נתקלקל הרבה הגם כי הוא ממקום גבוה אז באם האדם ההוא אינו אוכל המאכל אשר נתגלגל בו בקדושה ובטהרה רק נמשך אחר תאותו אז לא די שאין יכולת בידו להעלותו אכן ג"כ יש מקום שיתקלקל האדם ההוא ויפול בשחיתות קלקול הניצוץ ההוא כי יחטא ואשם באותו החטא אשר נתקלקל הניצוץ הזה ושמעתי מהרב הקדוש האלקי האב"ד דק"ק נשחיז זצוק"ל כי מפני זה יארע לבעלי תשובה שחוזרים לקלקולן אח"כ מפני שאין נזהרין באכילתם לאכול בקדושה ועי"כ הניצוצים המגולגלים בהמאכלים ההם מושכים אותם אחורנית וכן אירע לאבותינו כי בבואם לארץ מלאה כל טוב ונמשכו אחר התענוג הגופני אז חזרו לסורן להיות עובדי ע"ז לסיבת אשר נתקלקלו מהניצוצית וזה מטעמי מצות הבאת ביכורים אל הכהן כי האדם היורד לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה הנה ישנו ניצוץ קדוש מגולגל בתוך התנאה ההיא אשר לו משפט הבכורה להעלותו קודם והנה כל אדם יתכן שיחזיק א"ע אשר עוד איננו שלם בתכלית השלימות. ומהראוי להיות ירא לנפשו ליגע בפרי ההיא כי באולי לא יהי' ביכולתו להעלות הניצוץ ההוא ואפשר שיפסיד גם מה שבידו ע"כ מן ההכרח הי' שילך אל הכהן אשר יהיה בימים ההם שהוא גדול מאחיו בחכמה ועובד את בוראו עבודה תמה. והוא יניפינו לפני ה' ויעלה הניצוצות ההם וע"י בואם לפני הכהנים והלוים ויתן להם חלקם בתרומות ובמעשרות ויראה גודל זריזותם בעבודתם ותוקף קדושתם. ואכילתם לפני ה' בקדושה אז יכנע לבבו לשוב בתשובה שלימה לבל יתמשך אחר חמדת תענוגות תבל ואל ישיא לבו בנועם הבלי הזמן ועי"ז יהי' יכולת בידו להעלות ניצוצין המגולגלים בפירות אשר ישאירו בביתו ויאכלם אח"כ ג"כ בקדושה ולזה היתה כונת מאמרו הגדתי היום לה' אלהיך וכו' מלת הגדתי יש לפתרו לשון המשכה (כמו נגיד ונפיק מן קדמוהי) פי' שאני נמשך היום לחלק ה' להדבק בו להעלות העולמות אליו ית' ולזה אמרו ה' אלהיך להורות שמחזיק את הכהן בערך היותר גדול הרבה בעבדות הש"י יותר מערך עצמו ויותר מתדבק בה' וקרוב אליו ולזה הביא הבכורים אל הכהן שיעלה הניצוצין שבהם וע"כ בא הסיפור אח"כ מיעקב ולבן וירידת אבותינו למצרים שהכל הי' להעלות הניצוצין וכאמור למעלה ולזה באה התפלה השקיפה ממעון קדשיך וכו' פי' שע"י הבאת בכורים והפרשות תרומות ומעשרות יזכהו הש"י שגם מהפירות הנשארים תחת ידו לצורך אכילתו יוכל להעלות הניצוצין שבהם בעצמו וח"ו לא יחטיאו אותו באכילתו מהם והיתה בקשתו שיברך את ישראל ואת האדמה אשר נתן לצו כלומר שיברך את ישראל שיהיה לאל ידם להעלות בעצמם הנ"ק וגם יברך את האדמה בניצוצות קדושות אשר לא ירעו אותנו ולא יסיגו אותנו אחורנית מעבודתו ית' כנ"ל.
או יאמר והיה כי תבוא אל הארץ וכו' ולקחת מראשית וכו' ושמת בטנא והלכת וכו' ובאת אל הכהן אשר יהי' בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ וכו' ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלהיך וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אובד אבי וירד מצרימה וכו' וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה ונצעק וכו' וירא את ענינו ואת עמלינו ואת לחצינו וכו' ועתה הנה הבאתי את ראשית וכו'. הנה כבר אמרנו בזה הרבה על כל מה שיש לדקדק בזה ועוד לאלקי מילין ונשים לב עוד על אמרו ולקח הכהן וכו' והניחו לפני מזבח ה' וענית ואמרת לפני ה' אלהיך וכו' ופי' רש"י שלקיחת הכהן היתה כדי להניף אותו ויש להבין למה הוצרך להניף קודם הקריאה ולמה לא יקרא תיכף בשעת ההבאה גם למה אומר הגדתי היום לה' אלהיך ואינו אומר לה' אלהינו גם תיבת ועתה אין לו קישור למה שלפניו. גם כבר דקדקנו למעלה מה שייכות לסיפור הזה בשעת הבאת בכורים יותר מבעשיית שאר המצות שרובם הם זכר ליציאת מצרים ומדוע לא נצטווינו לספר בהם גם כן מה שעשו לנו המצרים בגודל הלחץ והדחק. גם נשים לב למאמר בעל הגדה וירא את ענינו זו פרישות ד"א ואת עמלינו אלו הבנים מה ענין זה להבאת הביכורים ויראה לומר ע"פ הכתוב וכל שיח השדה טרם יהי' בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה וכו' פירש"י ומ"ט לא המטיר לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים וכו' הורה לנו הכתוב בזה שהגם שלכל הדברים הרוחנים והגשמים יש שרים הממונים עליהם כמאמר חז"ל שאין לך עשב מלמטה. שאין לו ממונה מלמעלה והך אותו ואומר לו גדל עם כל זאת לא ירדו הגשמים ולא צמחו האילנות והדשאים ולא נתנה הארץ יבולה קודם תפילת אד"הר מפני כי תכלית הבריאה הוטבעו אדניה שירידת ההשפעה תהי' ע"י התעוררות התחתונים שמעוררים אתערותא דלעילא ואלולי הצדיקים שבכל דור ודור שעל ידי תורתם ותפילתם וגודל תבערת תשוקתם להדבק בבוראם הם מייחדים כל העולמות מתתא לעילא ומעוררים ע"י זה אתערותא דלעילא והשפעה לכל העולמות ולכל הברואים ושיומשך שפע בני חיי ומזוני על הכנ"י הי' העולם חוזר לתוהו ובוהו ח"ו. וגם השכליות והרהורי תשובה שנופלים לתוך מחשבתו של אדם לתת עצות בנפשו איך יוכל לעבוד ה' הם באים ג"כ ע"י התעוררות הצדיקים שממשיכין המוחין עלאין דרך המדות על הכנ"י ואלולי זאת אל יתהלל חכם בחכמתו גבור בגבורתו לעשות חיל ולאסוף הון כי לא לנבונים עושר ולכן צותה התורה הקדושה ליתן להכהנים הכ"ד מתנות כהונה בכדי להכיר ולידע כי אלולי כהני ה' שע"י גודל יחודיהם שהם מיחדין כל העולמות בא"ס ית"ש הם ממשיכין השפעת כל הענינים לא הי' מתברך בשום דבר ונצטוונו לפדות בכור אדם להורות כי אלולי הכהנים שהם ממשיכין בני וחיי לא הי' מתברך בבנים וכן מעשר בהמה וראשית הגז ותרומה ודומיהן היו באים על כוונה זו בכדי לידע כי אלולי כהני ה' ועבדיו לא הי' מתברך בפרי אדמתו ושגר אלפיו ועשתרות צאנו ולכן אמרו חז"ל כל המביא דורון לת"ח כאלו הקריב בכורים מפני שבכל דור ודור הוא כן שאיך השפעה יורדת רק על ידו צדיקי הדור האמיתים שהם הם הממשיכים ההשפעה וזה שמביא לו דורון הוא מורה בזה שהוא מכיר גודל הטובה שעושה עמו הצדיק ושכל ברכת ידיו באתה לו על ידי הצדיק לא בכוחו ועוצם ידו ולכן הוא כאילו הקריב בכורים שהיו באים ג"כ על כוונה זו וכאשר נבאר עוד ונבוא לביאור הכתובים שהנה חשש הש"ית שכשיבואו לארץ זבת חלב ודבש ויתעסקו בנחלת שדה וכרם ומרעה הצאן יבואו לחשוב כי בכוחם ועוצם ידם יעשו חיל ויתלו הכל בסבה טבעית שזה ששדהו עשתה תבואה הרבה הוא מפני שזבלה יפה ועידרה ונכשה וזה שצאנו פרוץ לרוב מפני שהי' לו רועה טוב ובקי באומנותו ויסורו לבם מאמונת הש"ית. לכן צוותה התורה הקדושה שראשית פרי האדמה יביא אל הכהן. והנה אמרה התורה במעשר שני עשר תעשר וכו' למען תלמד ליראה הגם כי המעשר שני לא הי' לכהנים וללוים שום חלק בו רק שהבעלים היו אוכלים אותו בירושלים עם כל זה היו לומדים מזה יראת השם ע"י שהיו מזמינין מרצונם על שלחנם את הלוים והיו מלמדין אותם דרך השם ומכ"ש בתרומה גדולה ובכורים שהיו נותנין אותם כולו לכהן אז שכשבא ליתן לכהן את שלו אז על ידי גודל בהירות קדושת הכהן מהשראת השכינה השורה עליו הי' נופל פחד ויראת השם על המביאים לו מתנותיו והיו חוזרים בתשובה שלימה על כל מעשיהם והיו נוח להם לבא לידי מדה זו לתת לבם לידע ולהבין שכל השפעתם וכבוד עשרם בא להם ע"י הכהן שהוא מיירד כל העולמות מתתא לעילא ומוריד מעילא לתתא השפעות טובות ולכן אמר ובאת אל הכהן אשר יהי' בימים ההם להורות שיבחר לו הגדול שבכהנים בכדי שיקשר אותו לשרשו ויקרבהו אל השם וישיבהו בתשובה שלימה ואז יקבע בלבו אמונת השם לידע ידיעה ברורה שלא בכוחו ועוצם ידו אסף הון רב רק שהוא מושפע מלמעלה ע"י תפלת הצדיקים. וזהו שפירש"י ז"ל ובאת אל הכהן וכו' ואמרת אליו הגדתי היום וכו' שאינך כפוי טובה אין הפירוש שיצטרך להגיד שאינו כפוי טובה לנגד השם רק הפירוש הוא שאינו כפוי טובה לנגד הכהן ושמכיר שכל הטובה הוא באה לו ע"י המשכת הכהן וזהו שאמר הגדתי היום לה' אלהיך ויחד שמו יתברך על הכהן דייקא להורות מה שאמרנו שמחזיק טובה אל הכהן שע"י ההשפעה שהוא ממשיך בגודל יחודיו הוא אוכל בסבתו ולכן כשבא אל הכהן והביא הביכורים ועדיין לא היתה מחשבתו זכה וצלולה מכל וכל בהבאת הבכורים הי' מן הצורך שיניף הכהן אותם וע"י התנופה הי' מעליהו ומקשרו לשרשו וזהו בסוד אור חוזר שהשכעה שירדה למטה הוא חוזר ומעלה אותה ולכן הי' מן הצורך להזכיר מעשה לבן שגם לבן היה רצונו ומגמתו להסיר את יעקב אבינו מאמונת אלהי עולם ומסר לו לרעות צאנו שיטריד עצמו בעבודת הגשמיות ושיתלה סיבת פרנסתו בהשתדלות עסקיו ומרעה צאנו. וזהו ארמי אובד אבי (אבי רומז להמחשבה והרצון כמובא לעיל שביקש להטריד מחשבתו שיחשוב להשיג קניני העולם הזה ע"י עבדותו) וגם המצריים זאת היתה מגמתם להביא את ישראל לידי מדה זו לתלות סיבת קנין ענינים הגשמיים ברוב העבודה יומם ולילה. ולכן נתנו עליהם עבודה קשה בחומר ובלבנים וגם מנעו אותן בעבדותם מדרך ארץ והשליך זכוריהם ליאור וחשבו שהכל הוא מדרך הטבע וכאשר יתענו ברוב העבודה לא יפרו וירבו וכמאמר הכתוב הבה נתחכמה לו כן ירבה וכו' אמנם באמת לא הועיל להם תחבולותם וכאשר יענו אותם כן ירבה. ולכן הוקבע הסיפור הזה בהבאת הבכורים להכיר ולידע שהכל בא בהשפע מהש"ית ואין מועיל שום תחבולה וזהו שמזכירין פרישת דרך ארץ והשלכת הבנים ליאור שהכל ראו וידעו שאין העולם מתנהג על פי הטבע וההשתדלות בעניני העולם רק שהכל הוא בידי השמים ועצת ה' היא תקום להשפיל ולרומם ולא יועיל כל תחבולה בשום ענין בלי גזירת המקום ב"ה וזהו אמרו ועתה הנה הבאתי כו' עתה אחרי שאני יודע מכל זה שהכל בא בשפע מאתו יתברך שמו ולא יועיל שום תחבולה לאסוף הון ועיקר השפע היורדת היא ע"י אתערותא דלתתא ויחודי הצדיקים. לכן הנה הבאתי את ראשית כרי האדמה להחזיק טובה להכהן שנתברך בגללו.
ובזה יתבאר ג"כ המשך הכתובים שאמר כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר ונתתי וכו' ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקודש וכו' ככל מצותך אשר צויתני לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא ולא נתתי ממנו למת כו' עשיתי ככל אשר צויתני השקיפה ממעון קדשיך וכו' וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו וכו' היום הזה וכו' ושמרת ועשית אותם בכל לבבך כו' ופרש"י ז"ל ככל מצותך לא הקדמתי תרומה לבכורים וכו' ולא שכחתי מלברך על הפרשות מעשרות וכו' עשיתי ככל אשר צויתני שמחתי ושימחתי בו השקיפה ממעון קדשיך עשינו מה שגזרת עלינו עשה אתה מה שעליך לעשות כו' ושמרת ועשית אותם בת קול מברכתו הבאת בכורים היום תשנה לשנה הבאה הנה כל זה צריך ביאור מה ענין תליות ברכות האדמה בקיום מצות הללו דייקא וביותר יש לשים לב מה שפירש"י הבאת בכורים היום תשנה לשנה הבא היכן מרומז ברכה זו שיזכה להביא בכורים עוד לשנה הבאה אמנם כבר אמרנו למעלה שענין הבכורים היתה להורות שלא בכוחו ועוצם ידו הוא עושה חיל רק שהברכה באה לו על המשכת השפע שמושכין הצדיקים ע"י ייחודיהם והנה איתא בכתבי האר"י ז"ל שעיקר הברכה היא ע"י שיורדין ניצוצות קדושות בפרי הארץ ובפירות האדמה ובפירות האילנות שצריכים עלי' והעלאת הניצוצין הוא על ידי הזדככות אדם וקיום המצות שכשהזהיר לברך על המאכל ברכה הראוי לו הוא מעלה הניצוצין עי"ז או בזהירת נעילת ידים וכן בכל קיום המצות מתעלין הניצוצין הקדושים כל ניצוץ מתעלה במצוה הראוי לו כפי שרשו וכשהשי"ת מברך את עמו ישראל מזמין להם ניצוצות גבוהים וקדושים שאינם צריכין רק תיקון מעט והם מוסיפים קדושה ודביקות לאדם שמזדמנין לו להתעלות על ידו וההפוך הוא ח"ו שיורדין ניצוצית נפולים שנפלו למעמקים והם קשים להעלותן וקרובים מאד לקלקל את האדם אל בחי' הרע שנפל בו הניצוץ. והנה המצוה גוררת מנוה ועבירה גוררת כו' וכשהאדם מקדש ומטהר עצמו במותר לו ועושה המצות בשמחה מזדמני' לידו ניצוצות קדושות שאינם נפולים והם בחינות נשמות רק שנריכים איזה תיקון מעט והם עוזרים אותו להתקדש יותר ובכל מצוה שזהר בו האדם מזדמן לידו ניצוץ קדוש שצריך עלי' בדבר זה ועוזרו לקיים המצוה וכן ח"ו להיפוך בעבירה יוכל להזדמן לפניו ניצוץ שנפל בענין זה ומחטיאו יותר וזה שאמרו חכמינו ז"ל הביאו לפני עומר כדי שיתברכו לכם תבואה שבשדות ושתי לחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן שביאורו ג"כ שע"י קיום המצות בעומר ובשתי לחם ודומיהן מתברכים הפירות והתבואות בניצוצות שאינם נפולים ומוסיפים בהם קדושה והנה בהבאת הבכורים ג"כ שהיתה בשמחה רבה בקיבוץ עם רב מבני ישראל לעלות לציון ברנה ולפניהם תוף וחלל בזה היו ממשיכין שיתברכו בניצוצות קדושות שעוזרים לקיים המצות בשמחה רבה ולהיפוך ח"ו שהגם שהאדם עושה מצוה רק שעושה אותה בעצבות ובאנינות בלא שמחה הוא ממשיך שיזדמנו לו מצות המתקיימת עד"ז. וזהו מאמר הכתוב לא עברתי ממצותיך ופרש"י ז"ל שלא הקדמתי תרומה לבכורים רק שהבאתי בכורים שהיא מצוה המתקיימת בשמחה ולא אכלתי באוני ממנו שמצות אכילת מעשר שני בירושלים לא אכלתי באנינות ובעצבות רק בשמחה ולא בערתי ממנו בטמא ופרש"י בין שאני טמא והוא טהור ובין וכו' שנזהרתי לאכלו בקדושה ובטהרה ועי"ז ולא נתתי ממנו למת שע"י שקימתי המצות בשמחה ובקדוש ובטהר' לא נתתי מקום שאצטרך לבא לידי קיום המצות המתקיימת במת שהם מתקיימת באנינות וטומאה רק שיהיו כולם חיים וקיימים לכן השקיפה ממעון קדשך וברך את עמך ישראל ואת האדמה פי' שתברך את האדמה בניצוצות קדושות שיעזרוני לקיים המצות בקדושה ובטהרה ומתוך רוב שמחה וזהו שפרש"י ושמרת ועשית הבאת בכורים היום תשנה לשנה הבאה ביאורו שקיום המצות שקיימת בשמחה גוררת מצוה דוגמתה שתזכה ג"כ לשנה הבאה לקיים מצות בכורים בשמחה רבה.
א"י והי' כי תבוא אל הארץ וכו' ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך וכו' ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר וכו'. יש להבין על אמרו בטנא שהוא מיותר דמה לנו באיזה כלי שמביאים ואם אפשר לו שיביאם בידיו יכול ג"כ להביאם עוד למה לא אמר ושמת בסל או בכלי גם תורתינו הקדושה היא נצחית ומלמדת לאדם דעת כל הימים ועתה בעו"הר שאין לנו הבאת בכורים במה יקוים מקרא זה אמנם נרמז בזה ענין גדול אשר הורה השם לעבדיו הצדיקים העומדים בפרץ להגביר חסדי אלהינו על עמו ולהוריד אליהם שפע טובו ומורה להם לקשר כל העולמות אל הא"ס יתברך ויראה להם יראת רוממותו יתברך שהם מכירין גדולתו שזהו ראשית כל דבר וסוף כל דבר כמ"ש ראשית חכמה יראת ה' ונאמר סוף דבר וכו' את אלקים ירא ועוד נאמר עקב ענוה יראת ה' וצדיקים האלו הם מקשרין נר"ן מכל העולמות אל הא"ס ב"ה מתתא לעילא וע"י זה יכולין להשפיע ולמשוך חסדים מעילא לתתא ותגבורת הדינין אל העכ"ום וגם להמתיק הגבורות בשרשן ולסלק הדינין מעל בני ישראל והורה הכתוב שעיקר זה הם הנקודות שהם חיותן ונפשן של האותיות וע"י משתנים השמות שע"י נקודה זו ממשיכין מדת חסד ובנקודה זו מדת גבורה על שונאי ישראל וכן כל הענינים והנקודות הם ט' לנגד ט' ספירות הראשונות וספירות מלכות היא המקבלת שפע כל הט' כידוע ונרמז במש"ה כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא אכן לכל הדברים אי אפשר לבא כי אם ע"י שמחה שאין השכינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה וכל זה רומז בפסוק והי' כי תבוא אל הארץ שאין והי' אלא לשון שמחה וכוונתו שתהי' בשמחה כי תבוא אל הארץ היא הארץ העליונה כידוע ליודעי חן וזהו אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה שהיא הנחלה האמיתית אשר חנן ה' לצדיקיו וירשתה וישבתה בה פי' אחר שיתיישב דעתך בזה ותוכל להעלות העולמות אז ולקחת מראשית כל פרי פי' שתזכה לזה ע"י יראת השם שנקראת ראשית שנאמר יראת ה' ראשית דעת ופירש ולקחת מראשית מחמת ראשית כלוחר מחמת יראת ה' כל פרי האדמה מוסב על ולקחת שתיקח כל פרי. וכוונתו כל דברים הנקראים פרי כגון פרי בטן ופרי האדמה ודומיהם אשר תביא מארצך פי' שדברים אלו הם צריכים בארצך הוא הארץ התחתונה ושמת בטנ"א והלכת אל המקום מלת בטנ"א נוטריקון ט' "נקודות "אותיות ועל ידיהם והלכת אל המקום להעלות אותן מתתא לעילא אל הא"ס בה' שהוא מקומו של עולם ולהמשיך מעילא לתתא שפע כל טוב.
א"י ע"פי פשוט ע"ד הנ"ל וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אובד אבי וירד מצרימה. הנה דקדקתי לעיל מה נשתנו מצות בכורים מכל שארי מצות התורה שיהי' צריך להזכיר מה שביקש לבי לעשות ליעקב אבינו ומה גם שאין זה שום נתינת טעם שמפני כך אנו מביאין ביכורים מפני שניצל יעקב אבינו מלבן דמה ענין זה לזה וגם הסיפור של יציאת מצרים צריך הבנה מאי שייכות יש על הבאת בכורים יותר ממצות אחרות. גם טעם של מצוה זו מה היא הגם שכל המצות הם גזרת המלך על עבדיו מ"מ כל מצוה יש לה טעם והנראה בזה שהתורה הקדושה באה לפקוח עינים לפני האדם לאשר האדם כל ימי חלדו יסובבוהו תלאות שונות שאינן דומות זו לזו ואין לך אדם שאין לו שעה דחוקה ושעה מרווחת אמנם האיש הנבון אם יביט בעינא פקיחא על כל מאורעי ומקרי הזמן המתהפכים עליו יראה בעיניו ולבבו יבין כי הכל הוא לטובה מלפני הש"ית להטיב באחריתו. ע"כ ראוי שיקבלם בסבר פנים יפות ואל יקוץ בהם אמנם ירדוף לדעת ולבוא על אמיתת טובתו במקרים האלו והשם יבינהו ויראהו הטובה ההיא וגם שכרו הרבה על שהאמין בה' וחשבה לו לצדקה ומי שאין עושה כן לא טוב עושה. והנה יעקב אבינו ע"ה עברו עליו עקין סגיאין שהוכרח לברוח שדה ארם מפני עשו וגם שם היצר לו לבן בכמה ענינים ומרוב צערו דבר יצא מפיו ואמר נסתרה דרכי מה' כמו שדרשו חז"ל במדרש קהלת על פסוק למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' וכו' דקאי על יעקב אבינו ע"ה ונענש עי"ז במכירת יוסף כמובא בפייט של ר"ה אשר עי"ז נתגלגל הדבר וירד יעקב אבינו למצרים. והנה באמת כל מקראות יעקב אבינו ע"ה הי' כוונת הש"ית לטובה והי' אחריתם לטובה וכמו כן כל מאורעות אשר יסבב השם לכל אדם לטובה הם מאתו יתברך כי כל מגמתו להטיב לברואיו. אכן לפעמים ינסה ה' את האדם העובד ה' בטובות אשר ישפיע עליו והאיש ההוא מפני שרצונו בעבדות השם. והטובה ההיא לפי דעתו ידמה שמטרדת אותו מעבדות השם ולא יישר בעיניו לקבלה וגם בזה צריך שלא יהי' כפוי טובה ואל יבעט חלילה בטובת המקום עליו. אמנם נכון הוא שידע כי הכל הוא לטובתו ניתן לו אף שלפי דעתו הוא מוטרד עי"ז מעבדות השם ובאם יבקש להוודע טובות המקום וישתדל ע"ז יפקח ה' את עיניו ויבין טובתו האמיתית. והנה גם לבן הרשע זאת היתה כל מגמתו בכל עניניו עם יעקב אבינו להמרות את רוחו ולהטרידו בעסקיו כדי שיבטא בשפתיו ח"ו נגד פני עליון לבעט טובתו של מקום ולחשוב שנתן לו דבר המטריד אותו מעבודתו. ויעקב אבינו נתפש קצת בכוונת לבן הרשע באמרו לבסוף נסתרה דרכי וכו' וחשש הש"ית פן בעת שיביא את עמו לארץ שדות וכרמים שהם דברים שבהתעסקם מטרידין האדם מעבודת בוראו יבעטו בטובתו מחמת שלפי דמיונם הוא דבר בלתי נאות להם לעבודתו ית"ש ועל כן צוה השי"ת להביא בכורים ולספר עליהם מה שאירע ליעקב אבינו עליו השלום וזהו ארמי אובד אבי שביקש להטרידו שיבעט ח"ו בטובת הבורא ב"ה ועי"ז נענש ונתגלגל הדבר שירד למצרים וזהו וירד מצרימה למען נזהר לבל נבעט בטובה שהשפיע עלינו ולהכיר שהם לטובה האמיתית לא לבלבל מעבודתו ולהודות לו ולהללו על כל הטוב ההוא וזה שכתב רש"ל ואמרת אליו שאינך כפוי טובה ובכל דרכיך דעהו הגם שאתה מושפע מכל טוב כנ"ל.
עוד נראה לתת טעם להבאת הביכורים ופי' הפסוק ארמי אובד אבי וכו' שכל מבקשי השם בימי נעוריהם טרם יסתבכו בטרדות העולם מבקשות מזונם ודומיהן ילהיב לבבם אל השם ואות נפשם לעשות רצונו ולעבדו אכן אחרשיתחילו להטריד עצמם בעסקי העולם ויתכבה מעט יקוד לבבם והתלהבותם בעבודת השם יוכלו ח"ו ליפול מעט מעט ולשכוח כל רצונם ומאווים אשר הי' להם בימי קדם לעבודת הבורא ב"ה והנה בני עלי' והשרידים אשר ה' קורא מועטים הם אשר הם עובדי השם באמת ואנשים הבינונים עיקר עבדותם להשם היא ההשתוקקת אשר להם בכל יום להיות עובדי השם ובעת שיתעורר באדם ההשתוקקות ההוא ויתחיל להבעיר לבבו לעבודת יוצרינו הגם אם האדם ההוא נאחז בשבך מעמקי הטרדות יוכל להמלט מהם ויחזור לעבוד ה' ומפני כן עיקר מאווי היצר להטריד האדם בעסקים רבים ולהקיף אותם מכל צד למען אשר יפלו מתבערת יקוד לבבם מעט מעט עד אשר ישכיח מלבו לגמרי רצונו ואות נפשו אשר הי' לו תחילה. וגם לבן הארמי זאת היתה כוונתו להטריד את יעקב אבינו בקניני העולם כדי שיפול ח"ו ממדריגתו ועבודתו ויוכל אח"כ לאבד גם רצונו אשר הי' לו לעבוד השם וזהו שנאמר ארמי אובד אבי מלת אבי פי' כמו לא אבה בדרכיו הלוך וכמו לא אבה יבמי שהוא לשון רצון שרצה לאבד רצונו בעבדות השם וגם וירד מצרימה וכו' וירעו אותנו המצרים וכו' ויתנו עלינו עבודה קשה ואעפי"כ ונצעק אל ה' שעם כל התלאות לא שכחנו את השם. וניתן מאמרזה לאמרו על מצות בכורים וגם טעם גוף המצוה כי מפני אשר נתן ה' לעמו ארץ חמדה מלאה כל טוב מקניני העולם ופן באמצעות עסקם בזה יפלו מאש יקוד לבבם לעבודתו יתברך שמו ואחר כך יתמשכו מעט מעט אחר חמדת העולם עד אשר ישתכח מלבם שרצונם לעבוד ה' ע"כ הצריכם שראשית פרים לא יטעמו אותן אכן יעלום אל הכהנים כדי שיזכירו את עצמן שצריך האדם לעבוד ה' ואחר כך כשיבוא לפני הכהנים הזריזין בעבודתו ית' יומם ולילה והם יזכירוהו עד אשר יחזור למאוס בכל דברים המטרידים ולהיות עובד ה' והכתובים אשר צריך לאומרם מזכירין אותו לבל יעמיק הרבה בטרדות קניני העולם כי זאת היתה כוונת לבן הרשע. וגם אבותינו עם היותם במצרים טבועים בעבודת הפרך לא שכחו את ה' אלהיהם בכל זאת.
את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו וכו' וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה וכו' ולתתך עליון וכו' לתהלה ולשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש וכו' ופרש"י שהאמרת הוא לשון המשכה והבדלה ואינו מספיק שרש"י ז"ל בעצמו כתב שאין לו עד במקרא גם אין לו שייכת יפה אצל את ה' האמרת שאצל ישראל שייך שפיר שהפרישים מכל הגוים ובחר בהם אבל לנגד כבודו יתברך אינו מתפרש יפה ויראה לבאר ע"פ פשוטו ע"פ מה ששמעתי מהרב הקדוש האב"ד דק"ק נשחיז זצק"ול שאמר שענין נסיעת אנשים אל הצדיקי הדורות הם על כמה פנים מהם מי שנוסע ללמוד שיוכל להתפלל בד"ור כראוי ומהם מי שנוסע עבור לימוד תורה לשמה ומהם מי שנוסע ללמוד ממנו מדריגות ואולם כל זה אינו הכיון העקרי והנסיעה העיקרת היא לבקש את ה' לידע ולהודע ממציאת אלהותו יתברך ודבר זה אין לו שיעור וערך כלל וכל אשר יוסיף להודע מהשגת מציאתו יתברך יוסף לידע שעדיין לא השיג כלל ולזה יוסיף כל יום לבקש את ה' יותר ויותר ואמר אדמ"ור הרב הקדוש רבינו אלימלך זצוק"ל על פסוק וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אנכי ה' אלהיך שביאורו שכל הדברים אשר דיבר אלהים וכל המצות שצוה הוא ית' תכלית כוונתו קיומם ועשיתם הוא שידעלומר אנכי ה' אלהיך ושישיג בעשיתם ממציאותו יתברך. וזהו ביאור הכתוב את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים האמרת הוא לשון אמירה ודיבר פי' שכל כונת אמירתך בלימוד התורה והתפלה תהי' לקבוע בלבך אמונת ה' שיהי' לך לאלהים ולהשיג אמיתת מציאותו יתברך וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה וכו' פירש שכל בריאת שמים וארץ שנבראו במאמרו יתברך כל אלו יו"ד מאמרות השם הי' בשביל ישראל שיהיו לו לעם סגולה (וכמאמר חז"ל בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית) ושיקשרו עצמם בא"ס ית"ש ושיהיו למעלה מכל העולמות וזהו לתהלה ולשם ולתאפרת ולהיותך עם קדוש (לתהלה הוא עולם העשי' עולם דוד שאמר שירות ותשבחות ולשם הוא עולם המלאכים שמשתנים בשמותיהם ולתפארת הוא עולם הכסא שיעקב אבינו שמדתו מדת תפארת הוא כללות המרכבה הקדושה ולהיותך עם קדוש הוא עולם הספירות שנקרא קדוש) לה' אלהיך שתדבק בא"ס יתברך.
א"י את ה' האמרת היום וכו' וה' האמירך היום וכו' לעם סגולה וכו' ולתתך עליון על כל הגוים וכו' לתהלה ולשם וכו' רש"י ז"ל ביקש למצוא מקור לשון האמרת והאמירך ואף אנו נאמר פי' הכתובים עפ"י מה שאמרנו על פסוק סוד ה' ליראיו שעיקר לשון סוד פירושו דבר שאי אפשר לגלותו ואין הכוונה על לימוד הקבלה שהוא דבר שהאדם רשאי ללמדו לזולתו אמנם הדבר שהוא סוד באמת הוא השגת מציאותו יתברך ויתעלה כמבואר בזוהר הקדוש פסוק נודע בשערים בטלה כל חד לפום שיעורין דיליה שזה הדבר המוטמן בלב כל איש לפי מדריגתו ולפי זריחת אור השי"ת ללב ההוא ואי אפשר שיבין אדם לזולתו השגה זאת שאף שיבנהו לא יבין כלל כי אם כל אחד משיג לפי מה שביקש את ה' וזה פי' סוד ה' ליראיו שמציאת בוראינו יתברך הוא סוד כמוס אצל יראיו שהם משיגום השגה גדולה ממציאותו יתברך וזהו פי' את ה' האמרת היום שלשון אמירה בכל מקום הוא דבר הנאמר בחשאי ובסוד. ודיבור הוא הנדבר בפרהסיא כלומר שאתה עשית את ה' יתברך סוד שהשגת אלהותו חסום בלבך וכמוס עמדך וה' האמירך היום שהוא יתברך גם הוא עושה אותך סוד וזה להיות לו לעם סגולה שלשת סגולה פירושו אוצר שהוא כמוס מן העין כמו כן אותו הצדיק הוא סוד והוא סתום ונעלם שאי אפשר להבינו גם הוא מכוסה מכל המקטריגין. ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה הם שרי האומות. שלא יוכלו להרע לישראל. ותזכה לזה על ידי שאתה מיחד העולמות ומקשרין בא"ס בה' והם נחשבין בפסוק כנ"ל לתהלה הוא עולם העשי' שהוא עולם השירות והתשבחות עולם דוד. ולשם הוא עולם המלאכים שהם משתנים בשמותיהם ולתפארת הוא עולם הכסא עולם האבות שיעקב שהוא כללם של האבות מדתו תפארת ולהיותך עם קדוש הוא עולם הספירות שנקראים קדוש. לה' אלקיך שתקשר את כל העולמות בא"ס בה' כנ"ל.
ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה כו' ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך יש להבין שהי' לו לומר בהיפך ברוך אתה בצאתך תחילה שהרי תחילה אדם יוצא מביתו השדה ואח"כ הוא בא לביתו ודרשת חז"ל ידוע ועוד לאלקי מילין כי הנה בימים האלה הקדושים והנוראים הממשמשים ובאים לקראתינו לב כל אחד חרד מאימת הדין אשר כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון וספרי החיים וספרי המתים פתוחים לפניו יתברך. וראוי לכל אדם לחזור בתשובה שלימה וכל מה דכייף לאינש דעתי' טפי עדיף כי ידו פשוטה לקבל שבים ובפרט בימים הללו שהוקבעו לימי תשובה ועל ידי התשובה האדם נכסה מכל המקטריגין כידוע ומתמתקין כל הגבורות. והנה ידוע בספרי קודש שעיקרי הדינים הם פ"ר דינים הגם שיש גם כן ש"ך דינים עיקרם הם פ"ר ולזה אנו תוקעים בשופר שהוא קול ממחשבה שבלב להמשיך אור אלהותו יתב' מעולם המחשבה ולהמתיק שמות הדינים ע"י המשכות שמות רחמים ושופר נוטריקון שי"ן פ"ר ושי"ן רומזת לג' אבות הקדושים שע"י התקיעות שהם רומזים לג' האבות מתמתקין הפ"ר דינין וכן ג"כ ממתיקין אותם ע"י כוונת התפלה באמירת ברוך אתה כידוע מכתבי האר"י הקדוש ז"ל ולזה אמרו בש"ע א"ח שמנהג העולם להתפלל בכריעה והוא כי הכריעה מורה על הכוונה כי הנה ידוע מכתבי האר"י ז"ל שהכריע שאנו כורעין בברוך אתה שבברוך צריך שיטה ראשו וכשאמר אתה יכרע וישחה כל גופו כדי להמשיך ה"ו אל ה"ה תתאה והגם כי דבריו עמוקים מני ים וכבוד אלקים הסתר דבר עכ"ז להבין קצת נאמר שע"י שהאדם כורע ומקבל עליו עול מלכות שמי' שלימה באימה וביראה ובשמחה ובמקום גילה שם תהיה רעדה עי"ז הוא ממשיך אור אלהותו יתברך אל מדת המלכות דרך המדות ומיחד השם הוי' ב"ה ועי"ז מתמתקין הגבורות כי בהסתלק הי"ו משם הוי' או ו"ה ישארו אותיות שהם בחי' דין ועל י"ז שהאדם ממשיך אור אלהותו יתברך לעולמות התחתונים הוא מושך שפע אור אותיות השם שתקבל ה"ה תתאה מה"ו וה"ו מה' עילאה משפע אור העליון והנה ידוע אשר ישנם י"ב צרופי הוי' כנגד י"ב חדשי השנה וע"י כוונת תקיעות ותפילת ר"ה וקבלת עול מלכותו יתברך האדם מושך שפע אור העליון על כל השנה שיתמתקו כל השמות ויתמשכו חסדים על הכנ"י מראשית השנה ועד אחרית השנה וזהו רומז בכתוב ברוך אתה בעיר "עיר גימט' פ"ר ורומז שע"י כריעת ברוך אתה שבש"ע וכוונתה תמתיק הפ"ר דינים ותמשיך ברכה וחסדים על הכנ"י וברוך אתה בשדה. 'ב'ש'ד'ה עם הכולל גימטריא שי"ב מספר גימטריא של הי"ב צירופי הוי' שתמשוך חסדים על כל השנה ושיומתקו כל השמות המורין על בחי' גבורה. ברוך אתה בבאך שתמשוך ברכה בבוא השנה ביום ר"ה על כל השנה. וברוך אתה בצאתך רומז שיתמשכו חסדים על כל השנה עד צאת השנה.
ברוך טנאך ומשארתך ברוך אתה כו' יתן ה' את אויביך וכו' ובשבעה דרכים וכו' ראוי להבין מדוע בחר לפרוט טנאך ומשארתך יותר משארי קנינים ורש"י פי' טנאך פירותיך ד"א טנאך דבר לח שאתה מסנן בסלים וגם זה צריך הבנה גם אמרו ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך לפי פשוטו היה ראוי להקדים יציאה לביאה אחרי אשר תחילה אדם יוצא מביתו ואח"כ חוזר ובא כמובא לעיל האמת כי חז"ל דרשוהו על ביאתו לעולם הזה ויציאתו ממנו והרבה פנים לתורה גם מן הצורך לתת לב על סמיכות ברכת ניצוח האויבים לברכות הקודמות גם מדוע בחר למנוסת האויבים שינוסו בז' דרכים ומה יחסר לנו אם ינוסו בחמשה וששה דרכים גם אמרו בדרך אחד יצאו אליך מה לנו בזה אם יצאו באחד או בשני דרכים ויותר והנראה לרמוז בזה כי הנה נדברנו בזה הרבה פעמים שעיקר עבדות השם הוא לשים מגמת פניו כל הימים בתורתו ותפילתו ומעשיו להשיג ע"י מציאות אלהותו יתברך ולידע ידיעה ברורה דלית אתר פנוי מני' והוא ממלא כל עלמין וע"ז ישים תוכן כוונתו מעת קומו ממטתו עד עת שמוכרח לישן שנית לנוח גופו לא יפריד עצמו אפילו רגעא חדא מעבדות השי"ת ולקשר נפשו ורוחו ונשמתו בא"ס ב"ה גם טרם ישכב על משכבו יקבל עליו עול מלכות שמים ויפקוד את נפשו ביד יוצרו ואולם העת העיקרית לקשר ולדבק עצמו בא"ס ב"ה קבעו לנו אנשי כה"ג עפ"י אבותינו הקדושים שלש פעמים ביום ערב ובוקר וצהרים מפני אשר אין באפשרי לאדם להיות דבוק כל היום במוחין עלאין ובעת התפילה ידוע הדרך ליחידי סגולה לעלות בעולמות העליונים שהם אב"יע וכל צדיק לפי מדריגתו משיג בעת תפילתו ומרגיש בפרטות לפי בחינתו עליות העולמות באיזה עולם הוא עד שעולה לבחי' עתיק עתיקא ומקשר עצמו בא"ס ב"ה ומשיג עי"ז רק השערה ממציאותו יתברך אכן מהותו אי אפשר לשום בריה בעולם להשיג רק שמשער בשכלו מציאת אלהותו ויותר מזה לית מחשבה תפיסא בי' כלל והשגה זו תארוה חכמי האמת בשם לחלוחית מפני אשר אין שום השגה למהותו יתברך רק השגת מציאותו משער בעין השכל דלי' כדמיון לחלוחית הבלתי נרגש בחוש כלל והצדיק מתבטל אז ממציאותו לגודל דביקתו בא"ס ואולם גם בעת אמירת אשרי ובא לציון ופיטום הקטורת ועלינו שאז הוא ירידת העולמות כידוע יהי' הכל במתינות וע"י דביקותו הוא ממשיך אור א"ס ב"ה אל כל העולמות ואמנם קודם שיכנס לכל זה צריך לתקן כל המדות שלא המסתעפים מהשבע מדות שהם אהבה יראה התפארות נצחון וכו' שלא יאהוב אהבה רעה ולא לירא יראה זולת יראת הבורא ואת לרבות ת"ח וכן בהתפארות וכן חכמתו ובינתו שהן מסתעפים מ"ג הראשונות לא יתן מקום לבחי' הרע שיתאחז בהם והצדיק אשר כבר תיקן כל מידותיו ועובד עבודתו תמימה כל היום בלי הפסק הוא נכנס בשלום ויוצא בשלום בכל העליות העולמות ואין מקום להיצר לבלבלו רק מפני אשר קודם ביאת גואלינו עדיין לא נתבררו העולמות מכל וכל יש מקום להיצר לעמוד נגד הצדיק בכל יום בכתיחת ועבודתו והתחלת הכנסתו במלכות שמים אכן אחר שהתחיל לכנוס ילך בטח בלי שום בלבול כלל וזהו אמרו ברוך טנאך ופירש"י שהוא דבר לח ולפי דברינו יש לרמוז בזה אל הדביקות הצדיקים בא"ס ב"ה והשגת מציאות אלהותו ית"ש אשר תארוהו חכמי האמת בשם לחלוחית המשוער בשכל ומשארתיך רומז לעולמות אבי"ע שקדושתן מתוארת בשם השארת קדושה נגד הא"ס ב"ה והצדיק ממשיך ע"י דביקותו שפעל קדושה אל כל העולמות ברוך אתה בבואך פי' בבואך דרך העולמות לקשר עצמך במוחין עלאין וברוך אתה בצאתך מהם יתן ה' את כל אויביך וכו' ירמוז אל היצ"הר שלא ישלוט ויתגבר עליך בדרך אחד יצאו אליך ירמוז למה שאמרנו למעלה שלא יעמוד לנגדך רק בפתיחת הכנסתך בכל יום אל מלכות שמים וגם בזה תגבר עליו אכן אחר שתתחיל לכנוס אז בשבעה דרכים ינוסו לפניך פי' שבכל השבע מדות לא יהיה לו אחיזה כלל וכלל.
יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך נראה פי' הפסיק עפ"י מאמר הנביא הצנע לכת עם ה' אלקיך שצריך להבין מההוא ההצנע לכת שאם יסתר איש במסתרים ללמוד תורה ולתפילה גם זה ידעו בני אדם שהוא נסתר גם יש כמה מצות שצריך להיות עשיתן בפרהסיא ואי אפשר בענין אחר כגון הכנסת כלה הלוית המת וסוכה ותקיעות שופר ודומיהן אמנם עיקר הפי' הוא שתהיה מחשבתו גדולה ועמוקה הרבה מאד בעבדות השי"ת יותר מהנראה ממעשיו ומורשיו מלאים אהבת השם ויראת ה' וזה עיקר הצנע לכת שהמחשבה נעלמה מכל עין זולתו הבורא יתברך ומי שהולך בדרך זה להיות עיקר עבדותו במחשבתו יותר ויותר ממעשיו מן השמים מוסיפין לו דביקות המחשבה בעבודתו יתברך וגם מצות המעשיות שלו מתרבין בכל יום וזהו יצו ה' אתך את הברכה באסמיך שעיקר הסמוי מן העין הוא המחשבה פי' שיתברכו מחשבותיך ויתתוספו בעבדות השם ובכל משלח ידיך הם המעשים הטובים שיתברכו מצות המעשיות שלך ויתתוספו ג"כ כנ"ל.
וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך והותירך ה' לטובה בפרי בטנך וכו' יראה לפרש סמיכות כתובים אלו כי הנה עיקר תפילת הצדיקים הוא שמדבקין עצמן וכל מחשבתם בהקב"ה ומקשרין כל הנמצאים וכל העולמות בא"ס ב"ה ועיקר לשון תפילה הוא לשון דביקות מלשון נפתולי אלקים נפתלתי ודביקות השי"ת ב"ה נקראת דביקות במוחין עילאין ואנשי כנה"ג סדרו לנו השלש תפילות שנתקנו עפ"י האבות ולא יותר מחמת שאי אפשר להיות דבוק כל היום במוחין עלאין ואחר התפילה כזו נשאר להצדיק ההוא השארת הקדושה מדביקותם ונקרא השארת המוחין אשר מפני זה יכול לפעול בכל דיבוריו אשר ידבר טובות על ישראל שיתקיימו כולן וזהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ופי' חז"ל שזהו תפילין שבראש וכוונתם על המוחין עלאין שנקראים בשם תפילין שבראש וזהו והותירך ה' לטובה פי' שהשארת המוחין שיותר לך אחר התפילה יהיה שתוכל לפעול לטובה בפרי בטנך ופרי אדמתך שתוכל להמשיך כל טוב על ישראל.
יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וכו' והלוית גוים רבים וכו' הנה סמיכות דברים אלו ירמזו ע"ד שאמרו רבותינו ז"ל אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד גם אמרו ג' מפתחות הם בידו של הקב"ה שלא נמסרו לשליח של חי' ושל גשמים ושל תחיית המתים ומצינו שלעת הצורך מוסר אחד מהם לצדיק הנצרך לו מפתח זה כגון אליהו שהחי' בן הצרפות ואלישע ודומיהן וזהו פי' הכתובים שהצדיק אשר מתנהג ככל הכתוב בפרשה זו וכמו שפירשנו למעלה על פסוק יצו ה' אתך הנ"ל ובפסוק וראו כל עמי הארץ שמתדבק בתפילתו במוחין עלאין מוסרין לו מפתחות האוצרות להוריד מטר לעת הצורך ודומיהן גם ידמה אל אוצר הטוב של יראת שמים לתת מטר ארציך פי' ע"ד שכתוב יערוף כמטר לקחי שיהיו לו דיבורים ביראת השם נכנסין אל הלב השותים מימיו לזרום בעבדות השי"ת ולהלהיב לבבם והלוית גוים רבים פירושו לשון ילוה אישי אלי לשון חיבור שיוכל לחבר גוים רבים אליו שיהיו טפלים לו ולא יוכלו להרע לישראל לא בגופם ולא בממונם ואתה לא תלוה שלא תהיה ח"ו טפל אליהם.
ידבק ה' בך את הדבר עד כלותו אותך וכו' הנה ידוע מספרים הקדושים ומזוהר חדש אשר בכל הקללות האלו רומזים בהם נחמות גדולות ורב ברכות לבני ישראל ואף אנו נאמר לבאר בפסוק זה שהבטיח הקב"ה לעבדיו הצדיקים המתהלכים לפניו ומתדבקים בו שיחשוק בהם ובעבודתם יותר מעבדות כל צבאות מעלה המשבחים ומהללים לפניו יתברך וזהו אמרו ידבק ה' בך פי' שתהיה מדובק בו יתברך ע"י מחשבותיך הקדושים את הדבר מילת את פירושו עם כמו ויהי ה' את יוסף וביאורו שעם דבורך הקדושים ותפילתך הזכה תהיה מדובק בא"ס ב"ה עד כלותו אותך פירושו כמו כלתה נפשי ופי' כליתו לשון גודל החשוקה והחפיצה עד שיחפוץ בך השי"ת מעל האדמה השפלה אשר אתה בא שמה לרשתה גם ירמז בלשון כליון שמגודל דביקותך תהיה בטל ממציאות נגד כבודו יתברך.
והיו שמיך אשר על ראשך נחושת והארץ אשר תחתיך ברזל וכו' יש לרמוז בזה עפ"י מה שהקדמנו שעיקר עבדות ה' הוא לדבק עצמו בא"ס ב"ה בתורתו ותפילתו והנה ידוע ממאמר חז"ל במדרש ויקהל פרשה מ"ט נחושת זה יעקב שנאמר נחשתי ויברכני כו' וידוע מזו"הק ומספרי קבלה כי מדת יעקב נקראת בריח התיכון המבריח מקנה אל הקצה עד הא"ס ב"ה וזהו מרומז בפסוק והיו שמיך אשר על ראשך נחושת פי' שע"י תפילתך וכוונת השמות שתכווין תעלה במעלות ותדבק במדת יעקב שנקרא נחושת ועי"ז תקשר עצמך בא"ס ב"ה והארץ אשר תחתיך ברזל פי' שהדברים הנצרכים לך בעולם השפל אל הארציות תמשוך על ישראל מבחי' האמהות כידוע ליודעים וכמו שפירשו הקדמונים זלל"הה בפסוק וחיתה נפשי בגללך וכו' שפרנסה באה מבחי' האמהות "וברזל נוטריקון "בלהה "רחל "זלכה "לאה.
האיש הרך בך והענג מאד תרע עינו באחיו ובאשת חיקו וכו'. הנה כפי פשוטו יקשה אמרו הרך בך שהי' לו לומר הרך לבב. גם מהו לשון רך. גם אמר תרע עינו לשון רע עין אין לו שייכות רק באדם שנותן עין רעה במה שיש ביד זולתו אבל בדבר שבידו ואינו רוצה ליתן לאחרים הי' יותר נופל לשון רע לבב. גם מלת חיקו מיותר שהיל"ל באשתו אמנם כבר אמרו בזוהר חדש שבכל הקללות שבתורה רמוזים בהם רב ברכות על הכנ"י. ואף אנו נאמר לרמוז בזה ע"פי הכתוב תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגינו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב ואמרו חז"ל בירחא דאתכסי' בי' סיהרא. וביאור הכתוב פתח האר"י הקדוש לפנינו הדרך להבין מעט כטיפה מן הים דברי חז"ל בזה ולהבין דבריו הקדושים נקדים מה שמרגלא בפינו כי הנה הש"ית ברא עולמו להטיב לברואיו מטובו הגדול ושיהנו מנועם אלהותו וכדי להגדיל שכר ברואיו לבל יאכלו נהמא דכסופא ושיזונו בזרוע בשכר מעשיהם נותן לפניהם הבחירה והבא לטמא וכו' והבא לטהר מסייעין אותו והרשות נתונה לבחור בטוב ובהפכו וגלל כן צימצום אור אלהותו ית"ש בהשתלשלות העולמות הנאצלים ונבראים והיצורים והנעשים כדי שלא יהי' אור אלהותו בהתגלות ויהי' בחירה ורצון ומלכותו מלכות כל העולמים שמלכות דאצילות היא נשמת העולמות בריאה יצירה עשי' אמנם ידוע שכל ספירה היא קומה שלימה וכלולים בה כל העשר ספירות. ולכן מדת מלכות לא ירדה לעולמות התחתונים בכל שיעור קומתה עם כל העשר קדושות הכלולים בה מפני שהיתה מלכותו יתברך מתגלה בעולם והיתה הבחירה מתבטלת כי כל הברואים היו מכירים להשתוקק לדעת את ה' ולהתקשר בא"ס ב"ה לכן לא ירד לעולמות התחתונים רק בחי' נקודה קטנה ממלכותו ית"ש ונקודה הזאת ירדה להיות חיות לכל הברואים ובכל הדומם צומח חי מדבר עד תהומות הארץ אין לך דבר שלא יהי' לו חיות ממלכותו יתברך. ונקודה הזאת היא בלי התפשטו' האברים וכל מגמת עבודתינו בתורה ובתפילה להמשיך חלי' הט' הנקודות העליונות שהם בחי' אברים וראש ולבנות ממנה קומה שלימה במוחין ובמדות ומפני זה אמרו חז"ל שאם לא כיוון לבו בפסוק ראשון של קריאת שמע לא יצא מפני שקריאת שמע הוא קבלת עול מלכות שמים ולכן צריך לקבל עליו עול מלכות שמים בתבערת יקוד האהבה ויראה ובכל רמ"ח חבריו ולהשים בזה כל שכלו ומוחו ובינת לבבו בכדי להמשיך ע"יז אל המלכות שמים המומין והמדות. וכל האדם הבא לעבוד ה' צריך להזדכך כל מדותיו שהם אהבה יראה התפארות נצחון וכו' שיאהב את ה' בכל נפשו ולבבו ומאודו ושלא יאהב שום דבר מאהבות המדומות ושלא להתיראות משום דבר זולת יראת הבורא ית"ש ויפאר ליוצרו ושלא תהי' בלבו שום התפארות בשום דבר ושלא יאהב נצחון רק נצוח היצר וכן כל המדות וגם יראה לטהר מחשבותיו שכל חכמתו ותבונתו ודעתו תהי' להשכיל ולהבין בידיעת בוראו ועי"ז הוא בונה קומת השכינה הקדושה להמשיך לה המוחין והמדות וכשתושלם בנין קומת השכינה תמלא הארץ דעה את ה' ויתגלה מלכותו בכל העולמות וכל הברואים ידעו מאלהותו ית"ש כמאמר הכתוב אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ונאמר ולא ילמדו עוד איש את אחיו וכו' כי כולם ידעו אותי. ואז תהי' הגאולה שלימה ב"ב. ואמנם אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ובכל חטא ועון נעשה מסך המבדיל בעד התגלות אלהותו לכן צריך לשוב בתשובה שלימה לתקן את כל פגם העון ולהסיר המסכים המבדילים ומה שמעכב התגלות אלהותו ומכסה נקודות המלכות שמים הם הגבורות והדינין וגלל כן בכל השנה כולה צריך להמתיק את הדינין ולהמשיך אור פנימיות אלהותו בכל העולמות באמצעות עסק התורה והתפילה ובכ"ד אתווין דאורייתא והנה ידוע שכל אות מהכ"ב אתווין הוא כלול מהעשר קדושות ועשר פעמים כ"ב עולה ר"ך שרומז שע"י הכ"ב אותיות התורה מתרככים קושי' הדינין ונמשך אור פנימיות אלהותו בכל העשר קדושות. והנה בר"ה שהוא יומא דדינא לדון בו כל באי עולם ואז מתגברין הדינין ומכסין נקודת המלכות וכמו שאמרו חז"ל דמכסי' בי' סיהרא ע"כ נצטוונו לתקוע בשופר שעי"ז יומתקו הגבורות ויאירו יחד כל העשר הויות שבכל העשר קדושות ויוכללו הגבורות בהחסדים וצריך לאחוז בידו ולתקוע שי"ד ושופ"ר עולין ת"ר לשלק הש"ך ופ"ר דינין שעולים ג"כ ת"ר המעכבים התגלות המלכות שמים וההמתקה היא ע"י הדעת שיורד לה' הויו"ת החסדים ועי"ז נכללים הגבורות בהחסדים ומאירין יחד כל עשר קדושות והמלכות מקבלת הדעת מהם חסדים שעולים ק"ל וכוללת אותן והכל ע"י השופר שי"ד ושופר עם הארבעה אותיות של שופר עולים כמנין דע"ת ק"ל לרמוז על הדעת שיורד לה' הויות החסדים ע"י השופר שעולים בגימטריא ק"ל וע"י זה מסתלקים הדינין המעכבים בנין קומת המלכות שמים ומכסים על הנקודה. וזהו שאמרו חז"ל אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם וכו' ובמה בשופר שרומז שע"י השופר מתמתקין הדינין ומתגלה מלכותו יתברך בעולם ונמשכין המוחין והמדות אל הנקודת המלכות. וזהו תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו כי חוק כו' ר"ל שמפני כן יתקעו בשופר בחודש תשרי כדי לגלות מלכותו יתברך שהוא בכסה ע"י הש"ך ופ"ר דינין וכמו שאמרו דאתכסי' בי' סיהרא שרומז על המלכות וע"י השופר מסתלקין הדינין וכל זה הוא ע"י הכ"ב אותיות שבכל השנה ההמתקה היא על ידי עסק התורה וקיומה שהיא כ"ב אתווין וגם בשופר כשהוא תוקע הוא מדבק הה' מוצאות הפה בשופר שקבועים בהם הברת הכ"ב אתווין שכל אות כלול מעשר קדושות וכ"ב פעמים עשר עולה ר"ך כנ"ל לרכך קושי הדינין ועי"ז מקבלת המלכות שמים השפעת הה' חסדים ומתיחד הקב"ה עם הכנ"י. והנה ידוע שהה' עלאה הוא חמשין תרעין דבינה וה' הויות החסדים מקבלים כ"ה אורות והה' גבורות מקבלים כ"ה וכל אחד מהחסדים הוא כלל כולם ויש בכל אחד כ"ה אורות והמלכות מקבלת מהה' חסדים קכ"ה אורות שה' פעמים כ"ה הוא קכ"ה שעולה כמנין חיק"ו עם הכולל וזהו רומז האיש הרך בך והענג מאד תרע עינו באחיו ובאשת חיקו. האיש רומז להקב"ה שנקרא איש מלחמה הר"ך ב"ך פי' ע"י הכ"ב אותיות שבכל אחד הוא כלול העשר קדושות שעולים ר"ך יומתקו הדינין ותרד השפעה מעד"ן נה"ר ג"ן היותר עליונים. וזהו והענג מאד 'ע'נ'ג נוטריקון 'עדן 'נהר 'גן. תרע עינו באחיו תר"ע לשון ריעו' ויחוד ורומז שיתיחד עם הכנ"י וישפיע אליהם אורות הה' הויות החסדים שעולים כמנין עי"ן וזהו תרע עינו באחיו רומז לכנ"י כמאמר הכתוב למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. ובאשת חיקו אשת רומז למלכות שמים שנקראת אשת חיל שהמלכות תקבל הקכ"ה אורות שבה' ההויות החסדים שחיקו עונה קכ"ה עם הכולל כנ"ל ותהי' השפעת חסד ורחמים על הכנ"י אמן.
והפלא ה' את מכותך ואת מכות זרעך מכות גדולות ונאמנות וכו' והשיב בך את כל מדוה מצרים אשר יגרת מפניהם ודבקו בך הנה הבאתי למעלה שידוע מזוהר חדש ומשאר ספרי קודש שכל קללות הנאמרים בתורה בהם ברכות גדולות ומה גם ע"פ מאמר חז"ל שקללות שבמשנה תורה משה מעצמו אמרן וקשה לומר שאוהב ישראל כמותו אשר מסר עצמו עבורם יקללם כל הקללות ההם אם לא כי נרמזו בהם גנזי נסתרות והרבה ברכות ואף אנו נאמר על ב' פסוקים הללו ותחילה לדקדק על אמרו ונאמנות מהו ענין נאמנות גם בפסוק הב' שאמר והשיב בך קשה מאין ישיבם והי' לו לומר ונתן בך גם מהו לשון מדוה הי' לו לומר מכות גם מהו יגרת מפניהם ויראה לרמוז בזה כי הנה באם ח"ו נגזר על האדם איזה גזירה רעה ר"ל עדיין יש יכולת בידו לתקנה ולבטלה ע"י תשובה ומעש"ט אכן באם ח"ו נחתם הגזר דין ונמסר להגבאין המחזירין תדיר לפרוע מן האדם אזי קשה הדבר להחזיר הגזירה ועם כל זאת יש יכולת לצדיקי הדור והשרידים אשר ה' קורא שמכריעין את כל העולם כולו לכף זכות ע"י תשובתם ומעשיהם הטובים בידם יש יכולת להחזיר הגזירה ולכסות אותה ע"י שמקשרין הגבורות לשרשן ולבל תראה ובל תמצא שוב לעולם ומפני זה נאמרו הקללות הללו בלשון יחיד שהכל תלוי בצדיק המגין על דורו ובידו לסלקם ע"י תשובתו וזהו אמרו והפלא ה' את מכותך והפלא לשון מופלא ומכוסה שהש"י יכסה מכות הנגזרים עליך במקום פלא לבל יראו לעולם ואמר מכות גדולות ונאמנות ואמרו חז"ל נאמנות בשליחתן וביאורו שהגם שכבר נשתלחו ע"י השלוחין עכ"ז יכסם ה' ואח"כ אמר והשיב בך את כל מדוה מצרים כי הנה ידוע ליודעים שמצרים הוא ערות הארץ במקום הטומאה ולכן נגאלו ישראל ממצרים בזכות שהיו גדורים בערוה כמאמרם ז"ל אחת היתה ופרסמה הכתוב שהגם שהיו בערות הארץ ובמקום הטומאה שהיא בהפך קדושות הברית עכ"ז לא פגמו בבריתם הקדוש והנה כל איש ישראלי צריך לראות שיתקן את אשר פגם בברית קודש ויעלה ניצוצות הקדושות שנפלו לבין הקליפות אפילו בשוגג ובמקרה לילה ויקבץ נדחים שנפלו למקום הטאומה ויהרג כל גופי המזיקים שהם נגעי בני אדם וזהו אמרו והשיב ה' בך את כל מדוה מצרים מדוה הוא לשון זב ורומז להוצאות ש"ז ואותן הניצוצות הקדושות שנפלו על ידך לערות הארץ ומקום מצרים ישיבם ה' לך וזהו אשר יגרת מפניהם שהם נגעי בני אדם ודבקו בך שידבקו ויחזרו למקום הקדוש וגם דבקו גימטריא "יבק שהיא גימ' של שמות "אהי' "הוי' "אדני שבכח יחוד השמות הללו תשיבם למקום הקדושה והבן.
והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם וכו' כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם וכו' והנה כבר הקדמנו אשר בכל הקללות רומזים בהם ברכות הרבה ונוכל לומר ע"פ מה שמצינו על פסוק בכל צרתם לו צר שהוא נכתב לא וקרינון לו ופירושו שכאשר כביכול הצרה מגעת עדיו יתברך אז ממילא מתבטלת ונעשה לא צר כי השי"ת עוז וחדוה ממקומו והשמחה אי אפשר שתהיה אלא א"כ נשכחה הצרה וא"כ מפני אשר בכל צרתם אז מפני זה נעשה לא צר ומסתלקות הצרה וזה שהבטיח לנו השי"ת שכאשר שש להטיב לנו כן ישיש וכו' ותהיה השמחה בעת אשר תהי' ח"ו גזירה על ישראל להשמידך. וא"כ אם לא אפשר שתסיר השמחה מלפניו יתברך שכן הבטיחנו ממילא מתבטלת הגזירה שהרי בכל צרתם לו צר ואין מקום לשמוח כשישראל בצרה וכמו שפירשו בזוהר חדש על פסוק גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה וכו'. יעלם ה' עד השמידך ופירושו שמלת יעלם הוא לשון העלמה והסתרה שהשי"ת יתסר אותם עד השמידך פי' כי הלא הבטיחנו השי"ת על ידי נביאיו כי כאשר השמים וכו' כן יעמוד זרעכם ושמכם וכו' וכן הרבה מקראות המורין ע"ז. וזהו דבר בלתי אפשרי שתהיה כלה בעדת ה' ואם כן מוכרח הדבר שיהיו הקללות נעלמים לעולם ועד וע"פי דרך זה אף אנו נאמר בפי' הפסוק שהבטחנו השי"ת שגם בעת השמד לא תסור השמחה מלפני כבודו יתברך ועי"ז בלתי אפשרי להרע לישראל מפני אשר בכל צרתם לא צר והשם יתברך משותף בצרתן של ישראל ומוכרח הוא שיתבטלו כל הגזרות מעל עמו ישראל.