וידבר ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל כו' ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת כו' ויאמר ה' אל משה לאמר ואתה תדבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמרו כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדישכם כו' ושמרתם את השבת כו' ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קודש לה' כו' ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש הדקדוקים רבו למעלה. א' השייכות של שמירת לכאן ומדרש רבותינו שלא לדחות שבת מפני מלאכת המשכן אינו מדוקדק כי היה לו לכתוב זאת בצוואת מלאכת המשכן בפ' תרומה ומה ענינה לכאן לפ' קריאת בצלאל. ב' כי עיקר שמירת שבת בכאן למלאכת המשכן עפ"י דרשת חז"ל שלא תדחה השבת מפני מלאכת המשכן זו לא שייכת רק לבצלאל ולאהליאב ושאר חכמי לב ולא לשאר ישראל שאינם עוסקים בעבודת מלאכת המשכן ומפני מה נאמר ואתה תדבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמרו והוא לכללות ישראל. ג' שאמר הכתוב לדעת שאני ה' מקדישכם אינו מובן כי כמה פעמים מצינו בתורה מצות שמירת שבת ולא נאמר הטעם לדעת כי אני ה' מקדישכם רק כאן ובכל מקום שמירת שבת כתוב הטעם כי ששת ימים עשה ה' וכו'. ד' שאמר הכתוב ששת ימים יעשה מלאכה היינו כעין ציווי לעשות מלאכה בששת ימי החול הלא יש בני אדם שאינם עושים מלאכה בחול אעפי"כ מצווים המה על שמירת שבת. ה' למה נאמ' כאן שבת שבתון ובמקומות אחרים נאמר רק שבת סתם. ו' שאמר הכתוב ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורתם ר"ל שהם יקדשו את השבת לדורתם וזה אין לו שחר הלא השבת הוא קדוש ועומד מששת ימי בראשית. ז' שאמר הכתוב וינפש מהו לשון וינפש הגם שחז"ל דרשו ווי אבדה נפש מ"מ עדיין צריכים למודעי ונראה לפרש ע"פ שכתבנו לעיל בפ' תרומה מה שכתב במדרש רבה ובהזוה"ק שמעשי המשכן היה דוגמת מעשי בראשית ויש לפרש כך כי כוונת הבורא ב"ה וב"ש היה במעשי בראשית כדי שתתגלה מלכותו בעולם ויהיה עיקר שכינתו בתחתונים כי לפניו נחת רוח גדולה כביכול בשנעשה וניכר מלכותו וכבודו בתחתונים זה היה עיקר כוונתו ית"ש במעשי בראשית כמו כן היה כוונתו ית"ש אחר חטא הדורות שסילקו השכינה למעלה למעלה כמבואר במדרש היה כוונתו ית"ש לעשות משכן שתהיה שכינתו בתחתונים ע"י המשכן כמו שכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם לכן כמו שמעשי בראשי' נבראו בחכמה ובתבונה ובדעת כמו שאה"כ "בחכמה יסד ארץ כונן שמים "בתבונה"ובדעתו תהומות נבקעו כמו כן נאמר בבצלאל ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת וזהו שאמרו חז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בו שמים וארץ עיין בפ' תרומה ומשם תראהו והעולה מזה שעיקר כוונת מעשי המשכן היה כדי להשרות שכינתו בתחתונים וע"כ היה צריך בצלאל לידע כל צירופי שמות שעל ידם נבראו שמים וארץ לכווין בהם במעשי המשכן דוגמת שמים וארץ ממש כדי שתשרה שכינתו על מעשי ידיו ע"י כוונתו ביחודים וצירופי שמות לקדש כל דבר ודבר ע"י מחשבותיו הקדושים וכוונתו הטובה שהיה לו בכל כלי וכלי ולאו כל אדם זוכה לזה לעשות בגשמי ולכווין ברוחני שיוכל למשוך אלהותו ית"ש על כל מעשי ידיו הגשמיים כי לזה צריך הזדככות גדול הרבה ע"כ יש הרבה בני אדם שאינם מבינם זאת בשכלם איך אפשר במעשי בני אדם הגשמיים למשוך בהם שתשרה שכינתו במעשי ידיו וגם יש קצת בני אדם אשר להם שכל שמבינם שיש כח באדם הגשמי להמשיך קדושה גדולה מלמעלה למטה אשר כמעט תתגלה התראות השכינה על מעשי אדם אבל מדמים בנפשם אשר להם ג"כ כח הזה למשוך במעשי ידיהם השראת אלהותו ית"ש ומופת חותך על זה אשר יש ביכולת אדם למשוך השראת השכינה בתחתונים וע"י איזה בני אדם יש יותר כח למשוך קדושת שכינתו לתחתונים הוא שמירת שבת קודש אשר כל אדם רואה ומבין אשר יש השראת קדושה לכל אדם בשבת ואינו דומה קדושת שבת לכל אדם בשוה רק יש בני אדם אשר מרגישים יותר קדושה בשבת ויש שאינם מרגישים כ"כ רק מעט מן המעט ויש שיש להם הרבה קדושה מאד אשר כמעט כל רואיהם יכירם בהם כי הם זרע בירך ה' אשר חנן אותם בבינה יתירה כמבואר בזוה"ק אשר יש לכל ישראל נשמה יתירה בשבת אבל לא לכל אדם בשוה כי יש ממשיך נשמה יתירה מעשיה ויש מיצירה ויש מבריאה ויש מאצילות ואפילו בכל העולם יש דרגין דרגין עיין שם בזוה"ק והכל הוא לפי הכנת בני אדם אשר מוכן מערב שבת לשבת וכ"ש מחד בשבת לשבת אשר ממשיך על עצמו קדושת שבת בכל ששת ימי המעשה וכפי המשכתו בששת ימי המעשה כך מרגיש קדושת שבת בשבתו כל חד וחד לפום קדושתו ופרישתו בימי החול כך מרגיש בשבת יותר קדושה וזה כמעט נראה בחוש לכל אדם שאין קדושת שבת שוה בכל אדם ע"כ הקדושת שבת היא מופת על השראת השכינה בתחתונים וגם היא מופת אשר לאו כל אדם זוכה שימשיך על ידו השראת השכינה רק ע"פ כוונתו כך ממשיך על עצמו ויש בני אדם אשר להם הזדככות גדולה אזי יכולים למשוך יותר התגלות אלהותו ית' על התחתונים אפילו על מעשי גשמי אם עושה המעשה זאת בכוונה גדולה ויחודים גדולים יכול למשוך קדושות אלהותו ית"ש על זה המעשה ונחזור לביאור הכתוב הנ"ל וידבר ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור כו' ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה כו' לחשוב מחשבות לעשות כו' פי' שהקב"ה רצה שע"י מעשי בצלאל יתגלה שכינתו על מעשי ידיו והוא הגון לעשות המשכן שהוא מלא חכמה תבונה ודעת ויודע לצרף האותיות שנבראו בהם שמים וארץ ויוכל לחשוב מחשבות קדושות כשעושה בזהב ובכסף ובנחושת ובכל מלאכת המשכן ליחד יחודים ולצרף צירופי שמות על כל דבר ודבר להמשיך לתוכו חיות וקדושה מקדושה עליונה כנ"ל כדי שיהיה משכן להשראת השכינה והבין הקב"ה אשר יש כמה וכמה בני אדם אשר יהיה קשה להם להבין איך אפשר שע"י מעשי בשר ודם יהי' השראת השכינה וגם הבין הקב"ה אשר יש כמה וכמה בני אדם אשר ידמו בנפשם אשר להם ג"כ הכח להמשיך על מעשי ידיהם השראות השכינה ע"כ להוציא מלבם השני דעות אלו וכדי לקרב אל שכל אנושי להבין שיש באפשרית להמשיך לדברים גשמיים הקדושה עליונה אמר הקב"ה למשה שיאמר לישראל שמקדושת שבת יכולין להבין את זאת וזהו ויאמר ה' אל משה כו' אך את שבתותי תשמרו כו' לדעת כי אני ה' מקדישכם ר"ל שתשמרו את השבת על אופן זה שתדעו ותכירו כי אני ה' מקדישכם כלומר שתרגישו בעצמיכם קדושת שבת ותראו שיש כח ביד הקב"ה להשרות קדושתו בתחתונים וזהו לדעת כי אני ה' מקדישכם כי כל אחד יראה ויבין שיש בו בשבת קדושה יתירה מבימות החול וזהו השראת אלהותו ית"ש וע"כ ע"י שבת ושמירתו כל אחד ואחד מרגיש יותר קדושה ע"י הכנות שלו שהיה לו בחול כך מרגיש בשבת יותר קדושה והתגלות אלהותו ית"ש יותר ויותר ויתבטל הדיעה זו שחושבים אשר א"א להמשיך שכינתו בתחתונים כי כל א"וא יבין בשכלו ויראה בעין אשר בכל שבת ושבת יש יותר התגלות אלהותו ית' בתחתוני' מבחול וגם נגד בני אדם שחושבים שיש גם להם כח להמשיך קדושת אלהותו ית"ש על מעשי ידיו נאמר לי ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם שבת שבתון קודש לה' ופי' רש"י ז"ל שבת מרגוע ולא שבת עראי ר"ל אע"פ שיעשה מלאכה בימי החול יראה להרגיש בקדושת שבת שיש לו השראת יתירה בשבת מחמת שיש התגלות אלהותו ית' בשבת וזהו עדות גמורה שבוודאי בשעת עשיית מלאכה בחול היה ממשיך על מלאכתו ג"כ קדושה עליונה הגדולה ע"כ בבואו שבת קודש מרגיש ע"י מלאכה שעשה בחול בקדושה מרגיש בשבת יותר קדושת שבת ומברך יותר בהתגלות אלהות שיש בשבת וזהו לאו כל אדם זוכה שימשוך במלאכת חיל קדושה גדולה אשר ישיג על ידה בשבת קדושה יתירה רק ליחידי סגולה אשר להם חכמה ומדע אשר יודעים לקשר כל עבודתם בקב"ה אפילו עובדין דחול ע"כ נאמר להם ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם שבת שבתון קודש לה' ר"ל שתרגישו זאת שע"י עשית מלאכה בחול יהיה לכם יותר קדושת שבת דהיינו שבת שבתון קודש לה' רצה לומר שבא הכתוב להשמיענו שכל אחד ואחד מרגיש את קדושת שבת כפי בחינתו וכפי הכנותו בימי החול שזה עיקר הכונה שזכר כאן אצל המשכן אזהרת שבת ולכן נקרא כאן שבת שבתון כלומר שהוא שבת שיש בו שבתות הרבה דהיינו כל א' וא' משיגו כפי בחינתו וזהו שבת שבתון כנ"ל ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורתם היינו שבכל דור ודור מוטל על הצדיקי הדור להמשיך קדושת השבת אף על האנשים פחותי ערך אשר הם עוסקים בעניני העוה"ז וטרודים ממלאכתם כל ימי החול שאף הם ירגישו ג"כ קדושת שבת כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש פי' דהנה כתיב ויכל אלהים ביום השביעי וכו' וזהו אחד מהדברים ששינה לתלמי המלך ויכל אלהים ביום השביעי וישבו' ביום השביעי אשר בגמ' והאמת הוא כמ"ש ז"ל ויכל אלהים ביום השביעי מה העולם חסר מנוחה באה שבת באה מנוחה והענין הוא כי כל ששת ימי המעשה היו כל הברואים רחוקים משרשם כי בבריאת העולמות צימצם אלקותו יתב"ש ונשתלשלו העולמות מעילא לתתא וצימצומים רבים עד עולם התחתון דהיינו עולם הגשמי ונתגשם העולם ובכל ימי החול קשה מאוד לעורר את עצמו ולהמשיך את עצמו לשרשו וכיון שהגיע שבת הוריד הקדוש ברוך הוא קדושת שבת על כל העולמות והרגישו כל הברואים הקדושה של שבת מה שלא הרגישו כל ימי החול מפני גישום העולם ובשבת קודש התחילו להרגיש הקדושה אשר יופיע עליהם והתחילו להשתוקק ולהתנוצץ לעלות להדבק בשרשן וזהו עליות העולמות שע"י מסירת נפש מתעלין כל העולמות מתתא לעילא עד שנדבקין באין סוף ברוך הוא ומאין בא להם השתוקקות זהו מפני שהוריד הקדוש ברוך הוא קדושת שבת על כל העולמות התחילו כולן להשתוקק וכלתה נפשו להעלות להתדבק בשרשן וזהו ויכל אלהים ביום השביעי ר"ל שביום השביעי בא לכל הברואים כלות הנפש להשתוקק להעלות לשרשן שויכל הוא מלשון כלתה נפשי עיין במאמרינו פ' בראשית ושם הרחבנו הדיבור בענין זה אך מה שנוגע לכאן מה שאמרנו שבשבת הוריד הקב"ה קדושה עליונה שכל אחד ירגיש את קדושת שבת וזהו וביום השביעי שבת וינפש ר"ל שהקב"ה הוריד ביום השביעי בחינה קטנה שבקטנות מקדושת אלהותו ית"ש דהיינו בחינות נפש אלקותו כביכול שכל אחד ירגיש את קדושת שבת כל אחד כפי בחיינתו וכפי הכנותו כנ"ל ומזה יוכל כל אדם להבין שכל אדם יוכל להמשיך לעצמו קדושה עליונה כ"כ עד שנעשה מרכבה לשכינה וממילא יבין גם את זאת שמכ"ש שהוא באפשרית להמשיך לדברים גשמיים קדושה עליונה ע"י יחודים וצירופי שמות שיהיו ראוים למשכן להשראות השכינה כנ"ל עי"ז תבינו כי לא כל אדם ראוי למלאכת המשכן למשוך שכינתו על מעשי ידיו רק בצלאל כי יראו כולם בקדושת שבת שלהם כמה גדול כח קדושתם בשבת יבינו בעצמם שאין ראוי לזה יותר מבצלאל ודו"ק וזהו השייכות של פרשת שמירת שבת לפרשת בצלאל ויתרצו כל הדקדוקים הנ"ל.
או יש לומר סמיכת שמירת שבת למלאכת המשכן כי ידוע שהמשכן נעשה לכפר על מעשה העגל ונדבת המשכן הי' לתקן מה שפרקו נזמי זהב לעגל כמפורש במדרש רבה וברש"י ז"ל וידוע ג"כ שצריך האדם לתקן כל חטא וחטא שלא ישאר שום רושם כלל וכלל א"כ צריך לתקן מה שקלקל במעשה ובמחשבה וזה שקלקלו במעשה בחטא העגל בנדבתם שפרקו נזמי זהב זה תיקנו בנדבת שנתנו למלאכת המשכן אבל מה שקלקלו בחטא המחשבה לא נתקן עדיין לזה נתן להם הקב"ה תיקון שישמרו שבת כי כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז בדור אנוש מוחלין לו כי עיקר שמירת שבת הוא במחשבה דהיינו שמור וזכור וזהו רק במחשבה כי הדיבור אסור בשבת ע"כ השבת הוא תיקון לחטא המחשבות זרות שהי' להם ע"כ אחר ציווי השם על מלאכת המשכן לתקן חטא המעשה צוה להם שמירת שבת לתקן גם חטא המחשבה ויכופר להם לגמרי חטא העגל על ידי שמירת שבת.
ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לחות העדות לחות אבן כתובים באצבע אלהים ואח"כ כתיב כל פרשת העגל ואחר מעשה העגל ותפילת משה נאמר ויפן וירד משה מן ההר ושני לחות כו' והלחות מעשה אלהים כו' חרות על הלחות וישמע יהושע כו' וישבר אותם תחת ההר כו' יש דקדק הלא כתיב קודם מעשה העגל ויתן אל משה ככלותו כו' שני לחות כו' הי' לו לכתוב שם והלחות מעשה אלהים כו' חרות על הלחות אמאי כתוב זה אחר מעשה העגל עוד צריך להבין מאי ויתן לשון מתנה שדרשו חז"ל שנתנו למשה במתנה ככלה לחתן קשה הבנה אמאי הי' צריך ליתנה למשה במתנה וגם לשון אצבע אלהים צריך הבנה הגם שמצינו כמה תוארים שמתוארים להבורא ב"ה אבל כאן צריך יותר להבין וגם קשה שדרשו חז"ל וישבר אותם תחת ההר יישר כחך ששברת מאי ישר כח הזה ונרא' לפרש כי יש עוד לדקדק שדרשו חז"ל חרות על הלחות חירות ממלאך המות חירות משיעבוד חירות מן היסורים הלא זה כתיב אחר מעשה העגל בבוא משה קרוב למחנה ובעת הזאת כבר המשיכו על עצמם המלאך המות וגם השיעבוד ואמאי כתוב כאן חרות הי' לו לכתוב למעלה כנ"ל ונראה לומר כך דהנה משה רבינו ע"ה ביקש מהקב"ה מה שמו לעיל בפ' שמות ואמר לו הקב"ה השם אהי' ושם הוי' ה ב"ה כי הם השמות הקדושים של הקב"ה והם השמות היותר עליונים מכל השמות הקדושים שבתורה אבל מצינו עוד שם אחד גבוה יותר משם אהי' והוא שם אהו"ה עיין בברית מנוחה שכתב שזה השם יותר גבוה משם אהי' כי מן שם אהו"ה יוצא שם אהי' וגם בספר שתי ידות פי' על הזוהר כתוב שם ששם אהו"ה הוא יותר גבוה משם אהי' והוא בגימטריא טו"ב וזהו הטוב הגנוז אשר הי' אדם מביט בו מסוף עולם עד סופו וגנזו הקב"ה לצדיקים וע"כ בפ"נ אנו ממשיכים הרחמים משם טו"ב זה לשם אהי' ומשם אהי' לשם הוי"ה כידוע בסדר הפדיון ע"כ נוכל לומר שלוחות ראשונות נתנו הקב"ה למשה בהר ממקום גבוה הזה מטוב הגנוז דהיינו משם אהו"ה הנ"ל והשם אהו"ה הנ"ל במילוי יודי"ן כזה אל"ף ה"י וי"ו ה"י גימטריא אצבע ושם לא הי' השגה לשום ברי' וגם שם הוא רחמים גמורים בלי שום תערובת דין כלל וכלל ע"כ נתן הקב"ה למשה הלחות מזה העולם וזה נתן לו לבדו במתנה גמורה ולא לשום אדם אחר כי א"א לשום אדם להשיג משם איזה השגה וע"כ מזה העולם הי' חירות גדולה מכל המקטריגים ע"כ כתיב ויתן אל משה ככלותו ר"ל שניתנה לו לבדו במתנה ככלה לחתן וכשם ככלה המאורסת לחתן אסורה לכל העולם ע"כ מרמזה לנו התורה שהלוחות אלו היו למשה לבדו במתנה ככלה ולא ליתנם לישראל ע"כ מפורש הכתוב כתובים באצבע אלהים ר"ל כתובים משם אהו"ה העולה במילוי אצבע כנ"ל וזה לא הבין משה בתחילה כשנתנו לו הלוחות ממקום גבוה כזה שאין נותנים הלוחות רק לו לבדו וסבור שנתנו ג"כ בשביל ישראל ע"כ הורידם בחזקה כידוע ממאמר חז"ל ואח"כ כשבא קרוב למחנה וראה המעשה הרע הזה והסתכל בלוחות וראה מעשה אלהים חרות על הלוחות חירות ממלאך המות והבין מזה שזה אין שייכות לישראל הלוחות אלו כי הם המשיכו על עצמם המלאך המות והבין שלא נתנו הלוחות אלו רק לו לבדו מתנה ע"כ שברם תחת ההר וע"כ השכים הקב"ה על ידו ודו"ק.
וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים כו' כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה הי' לו כו' מהראוי לשים לב האיך תלו שאלתם מאהרן לעשות להם עגל מסכה במה שלא ידעו מה הי' לו למשה וכי מה ענין זה אל זה עוד יש להתבונן בגוף המעשה לפי פשוטו הלא יפלא על דור דעה כהם אשר הקדימו נעשה לנשמע מה ראו על ככה שחזרו מדבריהם ממש תוך כדי דיבור בעוד שהמלך במסיבו הלא דבר הוא וגם התרגום שתרגם על עשה לנו אלהים עבד לנא דחלין צריך ג"כ הבנה אכן ביאור הענין הוא כי הנה כל תכלית מעבודתינו ית"ש בתורה ומצות ומעש"ט הוא בכדי להוודע ממציאותו ית"ש ויתעלה ולמדחל מני' בגין דהוא עיקרא ושרשא דכולו עלמין ולית אתר פנוי מני' מבלתי תערובות שום יראה אחרת אמנם למען גודל מעלות יראה זו קשה מאד לבוא למדריגתה מבלתי הקדם לה הדרגת יראה אחרת אשר ממנה ילמד ליראה את השם הנכבד והנורא יראת הרוממות כנ"ל ולדעתינו על כוונה זו הזהירה לנו תורתינו הקדושה על יראת תלמידי חכמים וזאת עצה היעוצה לכל איש ישראלי כאשר בא יבוא אל הצדיק שבדור והנה ירא מגשת אליו וגם רמוס חצריו מיד יתבונן בשכלו ויאמר לנפשו מה זה אנכי ירא לנפשי הן לא יעשה לי הצדיק דבר מה לרעה ח"ו אין זה כי אם ממציאות קדושת השם ית"ש ויתעלה אשר כאן נמצא אצל הצדיק השוכן אתו ודבוק בו ומזה מגיע עלי היראה ההוא והנה ידרוש נא ק"ו לעצמו עאכ"ו להיות חרד וירא מפני מלך מלכו של עולם אשר הוא ממלא כל חללא דעלמין ולית אתר פנוי מני' ונראה בזה ביאור מאמר חז"ל בש"ס התמוה לעין כל על פסוק ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך כו' אטו יראה מלתא זוטרתא היא אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא עכ"ל וכבר עמדו בזה המפרשים כי מה הועילו בזה שתירצו אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא והלא אלה הדברים דבר משה אל ישראל וכי משום דלגבי דידי' מילתא זוטרתא היא גם בעיני ישראל תקטן אכן לדברינו הנ"ל י"ל המכוון כן כי הנה עם בני ישראל שהיו בדורו של משה ומה מאד יראו ממנו כמאמר הכתוב וייראו מגשת אליו כו' הנה הי' נקל לפניהם להגיע אל מדריגת יראת רוממות אלהותו ית"ש ולזה הטיבו אמרם חז"ל אין לגבי משה כו' כלומר לאותם שהיו גבי משה ומחמת יראה הגדולה אשר הי' להם ממנו מלתא זוטרתא היא לגבי דידהו להגיע ליראת השם הנכבד והנורא וכאמור אכן הנה יש יראה חיצונית והיא ללא הועיל תהיה ללמוד ממנה מדריגת יראת שמו יתברך ויתעלה וצריך האדם להשמר ממנה ויש לומר בזה כוונת מאמר חכמינו ז"ל בש"ס שמעון העמסוני היה דורש כל האתין שבתורה כשהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש עד שבא ר' עקיבא ודרש את ה' לרבות ת"ח עכ"ל ולכאורה יפלא על התנא שמעון העמסוני אשר היה יודע לדרוש כל האתין שבתורה כולה ולא יבצר ממנו מאומה זולת האחד אשר לא היה יודע לדרוש כר' עקיבא לרבות ת"ח אמנם עפ"י דרכינו יתכן כי הן אמת אשר שמעון העמסוני ידע ג"כ לדרוש את ה' לרבות ת"ח אכן הנה הוא ובני דורו היו במדריגה גדולה ולדידהו ולדכוותי' גם יראת ת"ח היה נחשב בעיניהם למדריגה שפילה ליקח ממנה לעבוד את ה להגיע על ידה ליראת רוממותו ית"ש ולזאת לא רצה לדרוש לרבות ת"ח אכן כאשר בא ר' עקיבא וראה הדורות מתמעטים ובלתי היו באפשרותם להגיע תיכף אל תכלית יראת השם אם לא הקדים לפני' יראת ת"ח לזאת עמד ודרש את ה' לרבות ת"ח ונבוא אל הענין והוא כדברים האלה קרה לאבותינו במדבר וכאשר היה רועם משה רבינו ע"ה עמהם אזי היה להם הדרגה גדולה להגיע אל מעלת יראת הרוממות אכן כאשר עלה משה רבע"ה לשמים ונשתהה שם ונפלו ממדריגתם הקדומה ולמען גודל התלהבות תשוקתם הנכבדה להגיע אל יראת הרוממות שאלו מאת אהרן לעשות להם דבר מה שיגיע להם יראה מאותו דבר בכדי שיוכלו לבוא עי"ז למדריגת יראת הרוממות של א"ס ב"ה והיתה כוונתם אז לש"ש אמנם בזה טעו מה שתפסו יראה חיצוניות כי היא לא תתכן כלל וכלל להגיע ממנה אל יראת השם לכן ויצא העגל הזה וזה ביאור אמרם לאהרן עשה לנו אלהים ותרגומו עבד לנא דחלין כלומר שביקשו שיעשה להם אהרן איזה דבר שייראו ממנו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה הי' לו ולזאת אין לנו הדרגת יראה כמו שהיו לנו בעוד שהיה משה רבינו עמנו והבן ויתכן לפי האמור המכוון בפסוק שבפרשה זו ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ע"כ ולפי פשוטו יקשה כי תואר קשה עורף לא יתכן לתאר כי אם מי שתקיף בדעתו וכאשר גזר אומר כן יקום ולא ישנה בעד כל הון משא"כ באם שפעם אומר כה ומיד אומר היפוכו אין זה קשיות עורף ואדרבה הוא רך בדעתו וא"כ לפי פשוטו הלא העם הזה לא יתכן לתוארם כלל בתואר קשה עורף כי הם חזרו במעט זמן מדיבורם הקדום שקיבלו עליהם ואמרו נעשה ונשמע ועפ"י דרכינו ביאורו נכון כי הן אמת אחרי שכוונתם בזה היה לש"ש כנ"ל הנה המה קשה עורף שכאשר קיימו וקיבלו עליהם במעמד הר סיני כן עתה עודם ברצונם הקדום וכל השתדלותם בענין הזה היה למען הגיע ליראת השם ולזאת אמר השי"ת למשה ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם כו' כלומר מאחר שכוונתם היה לשמי אך בזה חטאו שתפסו יראה חיצוניות לכן הניחה לי ובשצף קצף אשר יחר אפי בהם מעט על טעותם ואח"כ ואכלם "ואכלם הוא לשון תשוקה כמו כלתה נפשי שמיד אשתוקק אליהם כי לכל העם בשגגה.
ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת יש לדקדק מה זה שאמר בלשון חטא הלא חטא היא שיגג וגם צריך להבין שאמר מחני נא מספרך מאיזה ספר ונראה לומר ע"פ פשוטו דהנה איתא בגמרא שלשה ספרים נפתחים בר"ה אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים וא' של בינונים צדיקים נחתמים לאלתר לחיים רשעים נחתמים לאלתר למיתה בינונים תלוים ועומדים כו' ומקשים העולם למה לי ספרי הבינונים אם הם תלוים ועומדים אם יכריעו עצמם לזכות יכתבו בספרי הצדיקים ואם ח"ו לא יכתבו בספרי הרשעים ויש לומר תירוץ על קושית העולם כי לכך צריכים הבינונים ספר בפני עצמן כי הם נקראי' בעלי תשובה כי כך איתא זכו ר"ל ע"י תשובה הכריעו עצמם לזכות ע"כ צריכים ספר לבעלי תשובה בפני עצמם כי לפעמים הבע"ת יותר מן הצדיק ע"כ צריכים ספר בפ"ע וגם איתא בגמרא לא היו ישראל ראוים לאותה מעשה רק להורות תשובה נמצא יכולים לומר כשבא משה למחנה וראה את העגל ואמר מי לה' אלי ויקרבו אליו כל בני לוי ואמר להם הרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו וכן עשו בני לוי ע"כ מה שעשו בני ישראל תשובה באותו שעה היה מחמת יראת עונש דהיינו הריגה וזה ידוע ג"כ מגמרא שתשובה מיראה נעשה מזדונות שגגות ע"כ שפיר אמר משה ועתה אם תשא חטאתם ר"ל כבר עשו תשובה רק שהיה מיראה ונשאר מהעון רק שוגג וביקש מהקב"ה שהקב"ה ימחול להם לגמרי ולא יהיה אפילו שוגג וזהו שאמר ועתה שהוא לשון תשובה תשא חטאתם לגמרי ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת ר"ל אם לא תרצה למחול להם השוגג למה לי הספר של הבינונים כנ"ל וזהו ספרך אשר כתבת ר"ל הספר שהיא רק בכתיבה ולא נחתם עדיין כי השני ספרים דצדיקים ושל רשעים המה נחתמים וספרן של בינונים הוא בכתב לבד ע"כ אם לא תרצה למחול להם לגמרי מחני נא מספרי הבינונים כי משה החזיק עצמו לבינוני ככל ישראל כי אם אין אתה רוצה להראות לנו גודל מעלת התשובה אזי קושית העולם במקומה עומדת למה לי ספרן של בינוני וק"ל.
ועתה אם נא מצאת חן בעיניך הודעני נא את דרכך ואדעך כו' וראה כי עמך הגוי הזה ויאמר ה' אל משה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם ויאמר הראני נא את כבודך ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך כו' ויאמר לא תוכל לראות את פני כו' ויאמר ה' הנה מקום אתי כו' ושכתי כפי עליך עד עברי והסירותי את כפי וראית את אחרי ופני לא יראו הנה הפסוקים אלו קשים להבינם ע"פ פשוטו וכל מפרשי תורה קדמונים ואחרונים כ"א מפרש לפי דרכו ואענה גם אני חלקי יוכל להיות שדברי כלולים בדבריהם ז"ל תחילה נדקדק הדקדוקים מה ביקש משה תחילה לידע דרכיו ית"ש ואח"כ ביקש יותר לראות כבודו ית' ופרש"י ומפרשי התורה ידועים וגם מה זה לשון ואדעך וגם שאמר לו לא תוכל לראות את פני הלא בבקשה לא נאמר רק לראות כבודו שיהיה איך שיהיה ולא בפניו וגם מה זה לשון ושכתי כפי והסירותי את כפי וראית את אחרי ופני לא יראו ונראה לפרש בבקשת משה רבע"ה שאמר הודעני נא את דרכך שביקש מהקב"ה להודיעו לו כל דרכי התשובה כי תשובה נקרא דרך כמו שמצינו בכתבי האר"י ז"ל על פסוק הנותן בים דרך שמפרש כך בים הם הם החמישים שערים שבבינה שהם שערי תשובה שכל החמישים שערים נקראו דרכים שע"י התשובה יכול אדם לבוא לעבודת ה' ב"ה באמת וידוע הכתוב שובה ישראל עד ה' אלהיך ר"ל שצריך לעשות כ"כ תשובה עד שיבוא להשיג ה' אלהיך וזהו עד ה' אלהיך וזהו שביקש משה מהקב"ה להראות לו דרכי התשובה עד ה' אלהיך וזהו ואדעך ר"ל שביקש כל החמישים שערים שבבינה עד שיבוא עד ה' אלהיך וזהו ואדעך לשון עד והשיב לו הקב"ה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה ר"ל שאראה לך כל דרכי התשובה וזה ידוע שלא השיג משה השער החמישים ע"כ ביקש הראני "נא את כבודך ר"ל ביקש להשיג השער החמישים שהשער החמישים שבבינה דבוק בחכמה ע"כ ביקש הראני נא את כבודך וידוע שכבוד מרמז לחכמה שכבוד גימ' ל"ב הם ל"ב נתיבות החכמה ע"כ ביקש להשיג מעט מן החכמה וזהו שרצה לראות כבודו יתברך וממילא ישיג השער החמישים שבבינה אבל הקב"ה לא הודה לו על זה שלא ישיג השער החמישים מהאי טעמא גופא כי חו"ב הן תרין ריעין דלא מתפרשין א"כ השער החמישים דבוק תמיד בחכמה וכשישיג השער החמישים ישיג ג"כ בחכמה וזהו א"א כי חכמה דבוקה בכתר ושם א"א לשום ברי' שבעולם להשיג כי הכתר דבוק בא"ם ב"ה וב"ש אשר אי אפשר להשיג לשם שכל שום ברי' ע"כ בשביל זה לא השיג גם השער החמישים כנ"ל וע"כ אמר לו הקב"ה לא תוכל לראות פני כי פניו נקרא חכמה כמאמר הכתוב חכמת אדם תאיר פניו ע"כ אמר לו לא תוכל לראות פני כי שם אין השגה כלל מחמת שפני חכמה חכמה דבוקה בכתר כנ"ל וזהו שאמר לו ונצבת על הצור ר"ל שתוכל לעמוד על הדינים שנקראים בשם צור שהוא לשון חוזק ותעמוד עליהם לבטלם בכח התשובה וזהו ושכתי כפי עליך עד עברי ר"ל שאני מכסה עליך במדת החסד שהוא נקראת כף ימין של הקב"ה שר"ל שהקב"ה יפרוש ימינו עליו עד שיעברו כל הגבורות מעליו בשביל ישראל וגם ע"י תשובה יזכו שישיגו כל השערי תשובה שהיא למעלה מחסד כידוע וזהו והסירותי את כפי ר"ל שדרך החסד תשיג עולם הבינה שהוא למעלה מעולם החסד ועולם הבינה היא אחורי החכמה וזהו וראית את אחרי ר"ל עולם הבינה ופני לא יראו ר"ל עולם החכמה שהיא פני הבינה לא תוכל לראות ודברים אלו נרמזים קצת ברבינו בחיי בשם הרמב"ן ז"ל רק שפרשתי דבריהם קצת מפורש יותר והוא רחום יכפר עון.
ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה הדקדוק מבואר מה הוא הלשון ובמה יודע אפוא לא הל"ל רק ובמה יודע כי מצאתי חן ונ"ל לפרש ע"פ מה דפרשו על פסוק הנאמר באיוב איפוא היית ביסדי ארץ ופירשו איפה שלך היכן היתה כי אדם הראשון הוא הי' כללות כל נשמות ובו היו כל הנשמות העתידים לבוא לעולם הרבה מהם היו כלולים במצחו של אדם הראשון והרבה נשמות היו בחוטמו והרבה בשפתים ובעינים והרבה נשמות היו תלוים בדקנו ואדה"ר הי' כמו איפה לכל הנשמו' והיא העיקר עבדות בכדי שכל או"א יתקן את שורש נשמתו כפי שורשו באיזה איפה שהי' באדה"ר וזה שאמר הקב"ה לאיוב איפוא היית ביסדי ארץ ר"ל איפה שלך היכן היתה באדה"ר כן הוא במדרש רבה בפ' כי תשא ור"ל כי אדה"ר הוא הי' איפה לכל הנשמות כי באם לא חטא אדה"ר רק הי' מתקן הכל כפי רצונו של הקב"ה שברא ובכדי שיתקן הכל אז לא הי' צריך להולדו' דורות רבים כי הוא הי' המתקן עצמו עם כל הנשמות שהיו בו רק כאשר חטא והי' השבירה ונפיל' להנשמות בחטאו לכך הוצרך להוליד דורות רבים היינו הנשמות שהיו באדה"ר בכדי שכל נשמה ונשמה תתקן שרשו באותו איפה שהי' אז באדה"ר וזהו שאמר שלמה המע"ה בקהלת לבד ראה זה מצאתי את אשר עשה האלקים את האדם ישר היינו שכונת הקב"ה הי' רק ליצירת אדה"ר לבד והוא יתקן הכל והמה בקשו חשבונות רבים ר"ל בחטאו הוצרך להוליד דורות רבים היינו הנשמות שהיו כלולים בו בכדי שכל אחד יתקן את שורש נשמתו באותו איפה שהי' באדה"ר וזהו העיקר עבדות וזהו בהיות הקב"ה שורה בישראל אזי יכולת לעבוד ולהמציא עצמו באיזה איפה שהי' באה"ר ולתקן את שורש נשמתו אבל באם ח"ו אין השכינה שורה בישראל בפרט בגלות המר הזה בלתי אפשר להמציא עצמו באיזה איפה שהי' ולתקנה וזהו שאמר ובמה יודע איפוא ר"ל היכן ימציאו עצמם ישראל כ"א באיזה איפה שהי' באדה"ר בכדי לתקן את שורש נשמתו הלא בלכתך עמנו ר"ל כשתשרה שכינתך בינינו אזי נוכל להמציא עצמנו כל אחד באיזה איפה שהי' בכדי לתקן את שורש נשמתו וק"ל.
ויאמר הראני נא את כבודך וכו' ויאמר ה' הנה מקום אתי ונצבת על הצור והי' בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור ושכותי כפי עליך עד עברי לפי פשוטו אין פירוש להפסוק הנ"ל ונראה ע"פ הרמז דהנה יש לומר שכל כונת משה רבע"ה היה בשאלתו ובבקשתו באומרו הודיעני נא וכו' או הראני נא את כבודך לא הי' כונתו רק שכל חפצו ורצונו הי' לידע איזה דרך לבקש רחמים על ישראל למחול להם לגמרי עון העגל וידע בשכלו שיש איזה מקום אצל הבורא ב"ה אשר שם לא יגיע שום פגם ע"י שום חטא ובודאי שם הוא רחמים גמורים בלא שום תערובות דין כלל רק שעדיין לא השיג המקום הזה שעדיין לא הודיע לו הקב"ה זה המקום ע"כ ביקש לידע זאת המדריגה כדי להמשיך משם רחמים גמורים על ישראל כדי למחות העון עגל לגמרי והי' עת רצון אז והודיע לו הקב"ה ואמר לו הנה מקום אתי כו' כי אמת הוא המקור הרחמים אשר אין בו שום תערובת דין כלל הם הי"ג תקונא דיקנא עלאה שעליו נאמר ועתיק יומין יתיב לבושא כתלג חיור ושער רישא כעמר נקי כי שם אינו מגיע שום פגם ושם כולה לבן ורחמים גמורים כשאני צריכים להמשיך רחמים אנו ממשיכים משם ולמטה להמתיק כל הדינין שבז"א יש בבינה ובכל העולמות וזהו לא ידע משה עדיין עד עתה שהודיע לו הקב"ה בפסוק הזה איך להמשיך הרחמים מי"ג ת"ד עלאה וזהו שאמר לו הנה מקום אתי ר"ל שיש אתי מקום להוריד משם רחמים גמורים להתיק הדינין ונצבת על הצור ר"ל שתוכל לעמוד על הגבורות שנקראים צור והי' בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור ר"ל כשיאיר לפניך כבודי ותדע איך לבקע תיבת צור כי תיבת צור הוא צדי"ק וי"ו רי"ש והנה תמונת צדי"ק הוא יו"ד נ"ון "צ" כזה ואם יפריד היו"ד מהנו"ן יהי' בגימ' סמ"ך כי יו"ד עשרה ונו"ן חמישים הוא סמ"ך דהיינו ששים ואם יבקע הרי"ש דהיינו לעשות ביקוע ברי"ש יהי' שני ווי"ן ושני פעמים וי"ו היא י"ב נמצא סמ"ך עם י"ב הם בגי' ע"ב והוא חסד וזהו ושמתיך בנקרת הצור ר"ל שתעשה ניקורים בתיבת צור לבקע הצדיק והריש יעלה ע"ב שהוא חסד ועם אות וי"ו של צור יעלה ע"ח שהוא גימ' מזלא שהוא שלשה שמות הוי"ה עם המקור הם הי"ג ת"ד עלאה כמבואר כמה פעמים בכתבי האר"י ז"ל ששלשה הויות עם המקור הם הי"ג ת"ד עלאה וזהו ושכתי כפי כי שכת"י גימטר' עשרה פעמים ע"ב עם יוד אותיות המילוי של ע"ב וזהו ע"י שתמשוך הי"ג תיקונים ותגלה בכל העולמות הרחמים ויאירו כל העשר ספירו' בשם ע"ב עם העשר אותיות שגימט' שכת"י כפ"י גימט' עם התיבה והכולל קי"ב הוא היחוד אהי' הוי' אדני וזהו שתעורר הרחמים כנ"ל הי"ג ת"ד עלאה ויאירו כל הספירות בשם ע"ב ויהי' היחוד השלם אהי' הוי' אדני וזהו עד עברי שיעברו כל הדינים והגבורות ויתגלו הרחמים על הכנ"י אמן.
פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים וכו' והנה דקדק הרב רבינו יחיאל מיכל מ"מ דק"ק זלאטשוב ז"ל מפני מה כתיב בפ' זו פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים ובפ' יתרו כתיב על בנים על שלשים ועל רבעים ואילו בני בנים לא כתיב. והנראה בזה לתרץ הדקדוק הנ"ל דהנה יש לדקדק ע"ד שכאן כתיב נוצר חסד לאלפים וגם בדברות ראשונות ואחרונות ועושה חסד לאלפים ובסוף פ' ואתחנן כתיב שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור ועיי"ש פרש"י שהוא דחוק קצת שמ"מ גם כאן נזכרו גם שניהם אוהביו ושומרי מצותיו עוד קשה שכתוב שם ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו וכו' הלא הוא ית"ש הוא ארך אפים ומפני מה הכתיב כאן ומשלם לשונאיו לא יאחר וכו' והנראה בכל זה דאיתא בזוה"ק כתיב פוקד עון אבות על בנים וכתיב בנים לא יומתו על האבות אלא הפי' כשהאדם חוטא חלילה ופוגם את נפשו הבנים אשר יוליד קודם שעשה תשובה נדבק בהם זוהמת אביהם והגם שהם רוצים לילך בדרך טובים הזוהמא אשר דבוק בהם ע"י עון אביהם אינו מנחת אותם להטות אל דרך הטוב והזוהמה נוטה אותם אל תאוות היצר וקשה לפרוש מהם הזוהמה זו עד אחר ג' דורו' והגם שהקב"ה אינו מעניש אותם על עון אביהם עכ"פ הזוהמא של אביהם נדבק בהם ועי"ז גם הם ירדפו אחר תאוות היצר ונענשים ולפי זה נוכל לומר שיש חילוק בין עוברי עבירה לתאבון ובין עוברי עבירה להכעיס דהיינו מי שעשה עבירה לתאבון הזוהמא שלו מזיק לבניו אחריו עד אחר ג' דורות אבל מי שעושה להכעיס מזיק הזוהמא שלו לבניו אחריו עד אחר ד' דורות ומדה טובה מרובה על מדת פרעניות ע"כ המצות אשר עשו לא ינוכה להם בעבור העבירות אלא על העבירות יקבלו ענשם כל א' כפי אשר חטא זה עד ג' דורות וזה עד ד' אבל המצות שעשו שכרם נשמור להם עד אלפים דור ולפי זה אתי שפיר שבפ' יתרו כתיב סתם לא תשתחוה להם ולא תעבדם נוכל לפרש דקאי על לתאבון כדאיתא בגמרא לא התאוו ישראל לעבוד ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא לכן לא כתיב שם בני בנים אלא על בנים על שלשים ועל רבעים שרעות אביהם אינו מזיק לבניו אחריו אלא עד ג' דורות חוץ ממנו אבל כאן כתיב נושא עון ופשע ופרש"י עונות אלו הזדונות פשעים אלו המורדים שאדם עושה להכעיס ותיכף אח"כ כתיב פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים י"ל שקאו על הפושע להכעיס דסמיך לי' וע"ז כתיב על בנים ועל בני בנים שרעות של העושה להכעיס מזיק לבניו עד אחר ד' דורות חוץ ממנו ובשניהם כתיב נוצר חסד לאלפים כי שכר מצותם נשמר להם עד אלפים דור כנ"ל אבל בפרשת ואתחנן כתיב ומשלם לשנאיו על פניו להאבידו ותרגם אונקלוס ומשלם לסנאוהי טבון דאינון עבדין קדמוהי בחייהון לאבדיהון במה הכתוב מדבר אי כשעושה לתאבון או להכעיס הלא שכר מצותם לא ישולם להם בעוה"ז רק נשמר עד אלפים דור ואצלם כתיב אריכת אפים אלא וודאי הכתוב מדבר בטועה על הראשונות ממהר הקב"ה ליתן לו שכר מצותיו בזה העולם כדי להאבידו וא"כ תמה זכות מצותיו שינצור לו חסד עד אלפים דור הואיל וטעה על הראשונות אין לו זכות עוד אעפ"כ מדה טובה היא מרובה ע"י מעט שעשועין שקבל הקב"ה ממנו קודם שטעה על הראשונו' נוצר לו חסד אבל לא לאלפי' דור הואיל שתמה זכותו אלא נוצר לו חסד לאלף דור וע"כ כתיב שם לאלף דור כנ"ל.
ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו וירא אהרן וכל בני ישראל כו' וייראו מגשת אליו ויקרא אליהם משה כו' ויכל משה מדבר אתם ויתן על פניו מסוה כו' ובבוא משה לפני ה' לדבר אתו כו' יסיר את המסוה עד צאתו כו' יש לדקדק מי הודיע למשה כי קרן עור פניו שנתן על פניו מסוה הלא נאמר ומשה לא ידע ולא מצינו שהודיע לו שום אדם כי קרן אור פניו וגם זאת קשה למה נתן כלל מסוה על פניו הלא בדבר עם ישראל לא הי' מסוה על פניו כי כן כתיב ובבא משה לפני ה' לדבר אתו יסיר את המסוה עד צאתו ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה ואח"כ השיב את המסוה על פניו למה נתן אח"כ מסוה על פניו וכי לא הגון וראוי הי' שייראו בני ישראל מפניו בעת שאינו מדבר עמם וגם צריך להבין ענין המסוה מה הי' וכי היה הולך תמיד בכסוי על פניו ככלה ועל הדקדוק ראשון כבר הרגיש האור החיים ז"ל. ונראה לפרש ע"פ פשוטו דהנה ידוע כי בצלם אלהים עשה את האדם מה זה צלם אלהים ר"ל שצלם אלהים הוא כך דהנה ידוע ששמות הקב"ה הם אהי"ה הוי"ה אדנ"י וכשהאדם מקדש א"ע כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו והולך בקדושה תמיד אזי שורה על פניו שמות הקדושים אלו וזהו צלם אלהים ית"ש ממש דהיינו שמותיו ית"ש וזהו שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ר"ל ג"כ כנ"ל שיראו שם הוי"ה על פניו ממש ואז יראו ממך ובוודאי גם עתה בדור הזה ראיתי כמה זכאי הראות שאמרו שראו על איזה אדם שם הוי"ה על פניו כראוי ובוודאי על משה רבינו ע"ה שזיכך עצמו מכל וכל הי' שורה על פניו ממש כל השמות של הקב"ה דהיינו אהי' הוי' אדני שהם גימט' עם הכולל מסוה וזהו הי' המסוה וקרן עור פניו ממש ע"כ יראו מגשת אליו רק בבא משה לפני ה' ית"ש לדבר אתו אזי נתבטלו האורות שהי' שורה עליו כנר לפני אבוקה כי כך איתא בגמרא פסחים למה צדיקים דומים לפני השכינה כנר לפני אבוקה ע"כ בטל המסוה הנ"ל מעל פניו אבל בבוא לפני בני ישראל מיד הי' שורה ממש הקדושה שקיבל מהשכינה דהיינו השמות הנ"ל שהם גימט' מסוה וזהו קרן עור פניו ויתרצו כל הדקדוקים שפיר וגם כשדיבר עם בני ישראל את אשר יצוה ירד קצת ממדריגתו כי צריך הרב לצמצם שכלו כשלומד עם התלמידים ע"כ ג"כ בדבר עם ישראל בטל קצת מן הבהירות שלו ע"כ כתיב ויכל משה מדבר אתם ויתן על פניו מסוה כי מיד שפסק מדבר אתם היתה שורה הבהירות גדולה עליו כנ"ל.