רמזי שחו"המ של סוכות
דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים הנה אמרו חז"ל שלכך נקרא קהלת שאמר דבריו בהקהל ויש לפרש שכיוונו שלכך זכה לרוח הקודש מחמת שהקהיל את עצמו דהיינו שהקטין את עצמו בגודל הכנעה ולזה נקרא קהלת בן דוד רומז שהיה בבחי' אביו דוד שהיה קטן אצל עצמו כמאמר הכתוב ודוד הוא הקטן מלך בירושלים רומז שהיה מקבל עליו עול מלכות שמים והיה ירא ושלם גם ירמוז עפ"י מאמר חז"ל נשים דעתן קלה וביאר האר"י ז"ל שרמזו בזה שהיסוד מקבל ה' חסדים שהם ה' הויות שעולים ק"ל והוא כוללם ולכן נקרא כל והמלכות נקראת כלה מפני שהיא מקבלת ג"כ הה' הויות חסדים ההם שעולים ק"ל וגם הוא מקבלת מהיסוד מה שנכלל ביסוד עצמו והוא כוללת דכוללת ונתתוסף בה ה' חסדים מה שמקבלת כללות היסוד ולכן אמרו נשים דעתן "קלה שרומז שמקבלת אותן הה' הויות שעולין ק"ל שנשפעו בהיסוד וגם כוללת היסוד שהוא ג"כ ה' חסדים והנה ירידת ההשפעה הוא ע"י אתערותא דלתתא מתעורר אתערותא דלעילא והצדיקים הם הם הממשיכין השפעות טובות וזהו דברי קהלת ואמרו חז"ל שאמר דבריו בהקהל רומז שהמשיך השפעה אל המלכות שהיא בחי' דוד שתקבל הה' הויות הנשפעים להיסוד שעולים ק"ל וגם ה' חסדים שבכללית היסוד ושניהם עולים "קהל וזו שאמר דבריו "בהקהל ולזה נקרא קהלת בן דוד רומז שהמשיך אותם למדת מלכות שהיא בחי' דוד כנ"ל.
א"י דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל יש להתבונן על אמרו הבל הבלים אמר קהלת שמלת אמר קהלת מיותר שהרי כבר התחיל דברי קהלת וכו'. ויראה לרמוז בזה כי הנה ידוע אשר מתורת ותפלת איש ישראלי נעשה ייחוד למעלה בעולמות העליונים והנה אמרו חז"ל שבעשרה לשונות נקראת תפלה שועה זעקה צעקה רינה וכו' וזה צריך ביאור ויראה לומר כי הנה עיקר התפלה היא המחשבה והדבור והמעשה הם כלים להוציא המחשבה מכח אל הפועל והייחודים נעשים מהבל פה המתפלל והנה לפעמים ייגע האדם מלהתפלל תפלתו כראוי ולהוציא דבורים לפני ה' ולא יהי' ביכלתו להוציא דבריו כאשר עם לבבו ומפני זה וזעק אל ה' בעת תפלתו ויאנח ממקור לבו בקולות שונות כאשר ידוע להמבקשים להתפלל תפלתם כראוי והנה הבל היוצא מקול זה יוכל להרשם בו כל תפלתו ותורתו ובפרט בעת אשר יוועדו יחדיו יראי השם יחד להתפלל ולשפוך שיח לפני ה' הנה ההבל היוצא מצעקתם אשר יצעקו כל אחד מהם נעשה רושם למעלה בעולמות העליונים ויוכלין לצרף בזה צירופי התורה וסודותי' מבראשית עד לעיני כל ישראל. וזה אמרו הבל הבלים אמר קהלת ביאורו שההבל היוצא מהבלים אשר נעשו ונאמרו ממקהלות ישראל אז הבל הבלים הכל הבל פי' שהבל הנעשה מפיהם הכל הבל "הבל נוטריקון הה' רומז לחמשה חומשי תורה ובי"ת ולמ"ד מרמזים שמתחלת בבי"ת ומסיימת בלמ"ד כל רזי' יכולין להרשם בהבל היוצא מפי תפלות הרבים בעת אשר יוועדו יחדיו.
א"י הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל יש להבין מדוע הפסיק בתיבות אמר קהלת באמצע הפסוק גם הלא כבר התחיל דברי קהלת ולמה לו לכפול שקהלת אמרם כנ"ל והנה חז"ל אמרו שאותן ז' הבלים הם נגד ז' ימי בראשית ואמרו בזוהר הקדוש שהם כנגד הז' קולות וכנגד הז' שמות של שם מ"ב וראוי לשום לב להבין בהם. ויראה לרמוז כי הנה עיקר הייחוד הוא ליחד המחשבה והדבור והמעשה שהוא היחוד של שם של ר"ת "ייחוד "קדושה "ברכה שהוא כמנין אהי' הוי' אדני מנין יב"ק וגם בתורה ובתפלה צריך האדם ליחד ע"י הבל פיו המחשבה והדבור והמעשה דהיינו המחשבה שמחשב איך להוציא הדבור והקול הוא הדבור וחיתוך הדבור במוצאות הפה היא המעשה ועי"ז מאירין יחד כל העשר קדושות ונמשכים פנימיות הספירות שהם עשר הויות המקיפים ונמתקין כל העשר ספי'. וזהו אמרו הבל הבלים אמר קהלת ג' פעמים הבל גימטריא קי"א ועם הכולל הוא יב"ק כמנין אהי' הוי' אדני ורומז שצריך להקהיל וליחד הג' שמות הללו ע"י הבל ודבור עסק התורה ותפלה ואמר עוד הבל הבלים הכל הבל הם עוד ד' הבלים וד' פעמים הבל עולה קמ"ח ועם הג' הבלים הראשונים עולה ר'נ'ט שעולה עם הכולל כמנין עשר הויות שעל ידי זה נמשכין כל העשר הויות שבכל העשר קדושות והבן.
א"י הבל הבלים אמר קהלת הנה איתא בתיקונים עובדא חד הוי בחד מאינון בעלי קבין עיי"ש. ואיתא שם שכל העולמות נבראו באותן הבלים שבקהלת ולא נתבאר שם הענין באר היטיב. ויראה לרמוז בזה ענין גדול. ונמשול לשבר את האוזן שכשהאדם יש לו תשוקה בתבערת יקוד האהבה וכלות הנפש לדבר מה אז ע"י אותו ההשתוקקת שהיא ממלאת גופו ועצורה בעצמותיו הוא מוצא מפיו הבל בקול פשוט המורה על תשוקת לבו והנה אותו ההבל הגם שלא בא עדיין לבחי' דיבר רק הבל לחוד מ"מ כבר היא מותפס ומושג לאדם השומעו בשעה שיוצא מפיו. אמנם אותו ההבל בשעה שמתעורר האדם להוציאו ע"י מילוי התשוקה אותו ההתעוררת להוציא ההבל הוא גם כן בחי' הבל אמנם אין נתפש אז עדיין ואינו מושג אז לשום בריה זולתי האדם ההוא שיודע מהתעוררת אמנם דבר זה הוא גשמי' ואין לו דמיון וערך כלל לנגד כבודו יתברך. והכתו' אומר ואל מי תדמיוני ואשוה ועם כל זאת לשבר את האוזן נאמר שכן כביכול כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות העלה לפניו ית"ש השעשועין שיהיו לו ע"י שיהי' בעולם הכנ"י שישתוקקו ויתאוו להדבק בו ואז מחמת אותן השעשועין והתענוג הוציא הבלים שהם חכמה ובינה שהם בבחי' הבל שכבר יצא רק שלא בא לבחי' דיבר רק הבל פשוט. אמנם הבל ההבלים הוא התעוררת ההבל. שאותו ההתעוררת להוציא ההבל הוא גם כן הבל. אמנם הוא עדיין רק בההתעוררת ולא יצא עדיין. וזהו הבל הבלים אמר קהלת. קהלת מתוארת עצמיותו ית"ש מחמת שכל העולמות הם היו כמוסין ברצונו הקדום בהקהל בשרשם וזהו הבל הבלים אמר קהלת שההבל ההבלים שהוא התעוררות ההבל הוא ג"כ אמירה.
מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש. דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. וזרח השמש ובא השמש וכו'. הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב וכו' ועל סביבותיו שב הרוח. יש להתבונן המשך קישור הכתובים גם אמרו הולך אל דרום וכו'. גם כפל הלשון סובב סובב. ויראה לבאר ע"פי מאמר חז"ל הכתוב בכל עצב יהי' מותר וכו' וביאור הדבר כי באמת אין מותר לאדם בעולמו כי אם אשר כל ימי חלדו יכיר וידע ידיעה נכונה אשר עדיין לא יצא ידי חובתו ויתעצב אל לבו על מיעוט השתדלותו בעבדות בוראו הגם כי העובד ה' צריך שיהי' לו לב שמח עם כל זאת ראוי אשר אופן שמחתו תהיה מתוך אשר נפשו תראה ולבבו יבין לאשרו כי עוד לא עשה גם מעט מחיבתו בעבדות השם ויכיר עוותתו הכרה גדולה אחר זה יוכל לתת שמחה בלבי אשר נחהו ה' בדרך האמת. להכיר ערך עצמו ושמחה זו היא מתוך הכנעה רבה וגם בעת שמחתו. לא יסור מנגד עיניו להתעצב על עקשות דרכיו ומיעוט עבדותו. ועי"ז ישח וישפל בעיניו ויבוא לתכלית ההכנעה הנה העושה זאת כל ימיו יהיה לו יתרון לזכותו לבניו אחריו וכן מצינו לאבותינו הקדושים שהקטינו עצמם שאברהם אמר ואנכי עפר ואפר. וכן משה רבינו אמר ואנחנו מה ועי"ז זכותם עומדת לעד וזה אמרו מה יתרון לאדם ביאורו שמי שהוא בבחי' מה אני. זה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש שיוותר זכותו לדורות הבאים אחריו כמו שנשתייר זכות אבותינו וזהו אמרו דור הולך ודור בא פי' גם כשיבוא דור אחר הארץ לעולם עומדת מי שהוא שפל בעיניו כארץ יעמוד זכותו לעולם גם לדורות הבאים. וזהו אמרו וזרח השמש ובא השמש (ביאורו כמו מאמר חז"ל עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל) ופי' שגם שיבוא וישקע שמשו ויאסף על עמיו עם כל זאת ואל מקומו זורח הוא שם פירש גם כשיהי' שואף ונמשך אל מקומו של אחר הפטירה מן העולם מ"מ זורח הוא שם שגם משם זורח זכותו לעולם. ואחר כך מורה לנו הכתו' במה לבוא לידי הכנעה זו ואמר הולך אל דרום שלא יטריד עצמו בהבלי הזמן. רק ילך תמיד אל דרום היא החכמה וכמאמר חז"ל הרוצה להחכים ידרום להעשיר יצפין ועל ידי זה יכיר וידע גודל חיובו בעבדות השם וסובב אל צפון פי' אל בקשות העושר לבל יעשה רק סיבה מעטה כפי ההכרח לבקשת טרף לביתו לא יותר ואמר עוד סובב סובב הולך הרוח פירש מי שמטריד עצמו הרבה ועושה הרבה סיבות לבקשת הממון הולך הרוח שהולך רוחו ממנו ותאוותו מוציאתו מן העולם ואומר הכתו' שמי שסיבב עצמו יש לו תקנה ע"י שיעשה תשובה על אשר הרבה להטריד עצמו וזו אמרו ועל סביבותיו מלת על לשון תשובה כמו שדרשו חז"ל על פסוק נאום הגבר הוקם על שהוקם עולה של תשובה וביאורו שמי שעושה תשובה לסביבותיו אשר סיבב הרבה לבקשת הממון אז שב הרוח וחיותו חוזרת אליו ומוצא יישוב לרוחו.
א"י בדרך קצרה ע"ד הנ"ל מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת דהנה כתיב בכל עצב יהי' מותר ודבר שפתים אך למחסור. פי' מה שהאדם מתעצב בלבו על שאינו עובד את הבורא ב"ה כראוי. וכל מה שמתחזק בעבודתו ית"ש יותר הוא מתעצב יותר שגם זאת אינו כראוי ועי"ז הוא מזדכך נפשו ונשמתו וזה חלקו מכל עמלו ודבר זה יותר קבוע לו בלבו ובוער בקרבו תמיד ודבר שפתים אך למחסור ר"ל שישיחנה לפני אחרים השברון רוח אשר בקרבו אך למחסור אבל בלבו צריך תמיד להתעצב ולהתמרמר על מיעוש השגתו בעבדות ה' ולהיות שפל ונכנע בעיני עצמו. וע"י עצבות זה יהי' מותרות שיזדכך נפשו ונשמתו כראוי וישאר אחריו ברכה שדבריו יהיו נשמעים בבתי מדרשות כמו שעינינו רואות צדיקים שהיו משימין עצמן כעפר הארץ וזכרם לא יסוף לעולם וזהו פירוש הפסוק מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש פי' אין לאדם שום מותרות מכל עמלו. אלא ממה שעושה עצמו שפל ברך מזה יש לו מותרות וזה מה ר"ל על ידי שהוא שפל בעיני עצמו כאמור ואנחנו מה זאת הוא היתרון לאדם ר"ל זאת לבדו יותר לו מכל עמלו שעי"ז מזדכך נפשו ונשמתו כראוי וישאר אחריו ברכה שזכרו לא יסוף וקדושתו תופיע תמיד בתוך בני ישראל והא ראיי' דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת ר"ל שהצדיקים שהיו משימין עצמן כארץ הן עומדין לעולם ואף לאחר סילוקן מן העולם קדושתן מופיע על העולם.
דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם. הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח. הכתובים אלו צריכין ביאור שהכתוב אומר דור הולך ודור בא ודרשו חז"ל דור שהולך הוא דור שבא. וקשה מאין להם דרש זה שמא דור אחר הוא שבא ודור שהלך שוב אינו חוזר עוד גם מה שאמר הכתוב וזרח השמש ובא השמש. לכאורה הוא כמיותר מה משמיענו בזה הכתוב גם מה ענין סמיכות זריחת השמש לכאן גם קשה שאח"כ אמר הכתוב הולך אל דרום וסובב אל צפון. וכי גם זאת הוצרך שלמה המלך לכתוב בספרו מה שכל העולם רואים בכל יום שהשמש הולך אל דרום וסובב אל צפון ואפילו קטנים ואפילו גוי שבשוק יודע זאת. גם מה שאמר הכתוב סובב סובב הולך הרוח הוא ג"כ בלתי מובן שקורא להשמש רוח שלא מצינו זאת בשום מקום שנקראת השמש רוח. והנראה בזה דהנה אם אדם הראשון לא הי' פוגם לא הי' נטרד מג"ע והי' מוליד בנים בג"ע מסטרא דקדושה לבד ולא הי' שום תערובת ר"וט והי' הקב"ה משרה שכינתו בתחתונים כמו שהי' כוונת הבריאה אך ע"י חטא אד"הר נתערב רע בטוב ונפלו ניצוצי נשמות לבין הקליפות והנשמות שבאים לעולם צריכים לתקן מה שחסר להם עד שורש אד"הר ואם לא תיקנו בפעם ראשון מוכרחים הן לבוא עוד בגילגול. וכן מצינו כמה נשמות שנתגלגלו כגון הבל במשה וקין ביתרו. והנה הצדיק כשבא לעולם יתבונן בעצמו על מה שבא לעולם ומה שצריך לתקן הוא משים בטחונו בהקב"ה ואינו רודף אחר טרדות הזמן ומשים כל מגמת נפשו לתקן מה שצריך. וצדיק כזה שוב אינו בא בגילגול עוד. אבל בעו"הר רובא דרובא שוכחים על מה הן באים לעולם ומשימים פניהם אל הכסף והזהב ורודפים אחר הממון יום ולילה לא ישבותו לקבץ הון לכן מוכרחים הן לשוב לעולם הזה בגילגול עוד אולי יתקן מה שעיוות וזה פי' הכתובים דור הולך ודור בא ר"ל שלמה המלך היה מתמי' שראה שדור שהולך הוא דור שבא בגילגול לתקן מה שצריכים ואפי"כ והארץ לעולם עומדת ר"ל שאינם מתקנים מה שצריכי' רק הארציות שלהם עומדת עדיין וזאת הי' לפלא בעיניו ואם תאמר שטבע הבריאה הי' כן שיבואו בגילגולים אח"כ ואין לשנות על זה אמר הלא גם זאת אני רואה מי שירצה מתקן מה שהוא צריך ואינו חוזר עוד לבוא בגילגול רק שם הוא זורח במרכבה עליונה וזהו וזרח השמש ובא השמש כלומר שצדיק אחד נפטר וצדיק אחד בא במקומו כמו שדרשו ז"ל עד שלא שקעה שמשו של משה זרחה שמשו של יהושע ואני רואה שהצדיק שהולך לבית עולמו אל מקומו המוכן לו בג"ע הוא שואף זורח הוא שם כלומר שאינו חוזר עוד לבוא בגילגול רק שם במרכבה עליונה הוא זורח וא"כ תגדיל הפלא למה יתר הדור צריכים להתגלגל. ע"ז השיב הולך אל דרום כלומר ביאתו לעולם הזה בשביל החכמה להשיג חכמת התורה והעבודה ודרום מורה על חכמה כמאמר חז"ל הרוצה להחכים ידרים ומי שפונה עצמו אל החכמה מתקן מה שחסר לו ושוב אינו חוזר בגילגול. ומה שאנו רואים כמה נשמות שמוכרחים להתגלגל הוא מפני שעל הממון ישימו עיניהם וזהו וסובב אל צפון ר"ל שהוא סובב אחר הממון לקבץ הון וצפון מורה על ממון כמאמרם ז"ל הרוצה להעשיר צפון. ואמר עוד סובב סובב הולך הרוח פי' אם הי' חוזר בתשובה בעודנו מי הי' לו תקנה שלא יצטרך להתגלגל אבל הוא סובב אחר הבלי זמן עד שנפטר מזה העולם. וזהו סובב סובב הולך הרוח ר"ל שסובב אחר הממון עד שהולך ממנו הרוח כלומר עד שימות לכן ועל סביבותיו שב הרוח ר"ל ע"י הסביבות שסובב כל ימיו אחר הבצע גורם לו ששב הרוח ר"ל שמוכרח להתגלגל לשוב עוד לזה העולם עד שיתקן מה שחסר לו עד שורש אד"הר.
וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם נראה לפרש דהנה מתחילה קודם שהאדם נכנס בעבדות ה' טועם עריבות נעימות אלהותו ית"ש שהקב"ה מראה לו גדלות ראשון כמאמרינו בכמה מקומות ולבו בוער בקרבו בהתלהבות גדול ואח"כ נסתלק השגה זו ממנו ונשאר ערום וערי'. וצריך האדם לבל יתיאש עצמו רק שישתוקק בלבו לאמר מי יתן וישקני מנשיקות פיהו פעם שנית. ועל זאת ישים כל מגמת עבדותו שיחזור להשגה ראשונה אשר השיג מתחילה ולא ישכח הטעימה של נעימות עריבות אלהותו ית"ש אשר טעם ויום ולילה ישקוד על עבודתו בכוונה זו למען ישיג הנעימה הראשונה ואם כה יעשה יהי' מובטח שבוודאי יזכך עצמו ויזכה להשגה ראשונה אשר השיג וזה כוונת הפסוק וזרח השמש ר"ל מתחילה זורח אור אלהותו ית"ש באדם בלתי התעוררת שלו ואח"כ בא השמש ר"ל שנסתלק ממנו אותו אור. ונתן הכתוב עצה לבל יתיאש האדם א"ע רק שתמיד יכסוף וישתוקק אל מקומו הראשון וכל מגמת עבודתו תהיה על כוונה זו שיחזור להשגה הראשונה וזהו ואל מקומו שואף ר"ל אם יכסוף לחזור אל מקומו הראשון. זורח הוא שם ר"ל התשוקה שהוא משתוקת בעצמה היא גם כן זריחתה.
ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וכו' כי את כל מעשה האלהים יבא במשפט וכו' ופרש"י ויותר מהמה בני הזהר יותר מיושר דברי אמת דברים הכתובים בספרים הנזכרים למעלה בני הזהר לשמור דברי חכמים ואם תאמר אם יש בהם צורך למה לא נכתבו עשות ספרים הרבה אין קץ אם באנו לכתוב לא הספקנו עכ"ל ויש להבין הלא באמת אנו רואין שנכתבו ספרים הרבה לאין מספר על אזהרת ומצות התורה. אמנם יראה כי שלמה המלך ע"ה מזכיר מעלת הצדיקים האמיתים שהגם שלא חברו ספרים אשר נחקקו בספר עם כל זאת יותר הרבו תועלת בדבריהם אשר הורו לתלמידיהם והעמידו תלמידים הרבה כאשר ראינו לצדיקי הדורות שלפנינו אשר נתפשטו תלמידיהם ועשו פרי והצליחו וכל אחד מתלמידיהם הוא ספר מלשון ספירות ובהירות מפני אשר לבותם צחים ובהירים בעבודת השם. וזה מאמר הכתוב ויותר מהמה בני הזהר לשון זוהר הרקיע שהיא לשון התנוצצת אור וביאורו שיותר ממה שיש תועלת בקצת ספרים תראה להזהיר ולהזריח לב הבאים לשמוע דברים ולרומם לבותם לעבדות השם וזהו עשות ספרים הרבה אין קץ פי' שכל אחד מתלמידי הצדיק ותלמידי תלמידיו הוא ספר בפני עצמו כנזכר מפני שלבם צח לעבדות השם ומודיע שאין ראוי לחבר ספר אשר תהי' העסק והלימוד בו יגיעה רבה ותועלת מעטה וזו אמרו ולהג הרבה פי' שיצטרך להגות הרבה זו היא יגיעת בשר ואין ראוי לעשות ואחר כן מורה לנו להכיר ולידע ההפרש אשר בין צדיקים האמיתים למחברי ספרים ואין כוונתם רצוי' בלתי לה' ואמר שכוונת הצדיקים הוא סוף דבר וכו' את האלהים ירא שכוונתם רק להורות דרכי השם ויראתו ואחר כך אומר כי את כל מעשה האלהים יבא במשפט על כל הנעלם פי' הגם כי הצדיקים ג"כ יובאו למשפט טרם יבואו לג"ע העליון עם כל זאת אנו מכירין האמיתיות שבכוונתם שדבריהם אשר הורו ליראת השם נזכרים ונעשים ועומדים לעד והרבה ספרים נתחברו אשר אבד זכרם המה ובזה יבחן גודל מעלת צדיקי האמת וזהו אמרו עוד הפעם סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וכו' פירש שהגם שהצדיקים גם הם הובאו במשפט עם כל זאת אנו יכולין לשמוע ולהבין כי עיקר הכל היא היראת ה' מפני אשר אנו רואין שצדקת הצדיקים וזכותם עומדת לעד.
סוף דבר הכל נשמע את אלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם כי את כל מעשה האלהים יבא במשפט על כל נעלם וכו' יש להבין שכפי פשוטו שמורה שהם דברי קשות מדוע נסתיים בזה הספר קהלת. הן אמת שלזה נחזר הפסוק שלפניו באחרונה ועוד לאלקי מילין. והנה חז"ל אמרו על פסוק סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וכו' שכל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים וגם זה צריך ביאור שהרי עינינו רואות הרבה פעמים שאין דבריהם נשמעין בעיני ההמון וגם אמרו חז"ל כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה וגם זה צריך הבנה ויראה לרמוז כי הנה כבר אמרנו בזה שהשי"ת ברא עולמו להטיב לברואיו שיכירו אלהותו בתחתונים. והשם יתברך הוא מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית שרומז שאור של שבעת הימים שאדם צופה ומביט בו מסוף עולם ועד סופו. גם בעת הזאת יש יכילת להצדיקים להמשיכו עליהם אמנם לא כל האדם זוכה לזה כי טרדות העולם ושיעבוד המלכיות מטרידק האדם מעבודת ה' ומהשיג נועם אורו. אכן השי"ת ברחמיו הגדולים נתן לנו תורה ומצות להדבק בו על ידיהם ושתל בכל דור ודור צדיקים המתבודדים לעבוד ה' ולהשיג מתק אור עבדותו. ואינם מטרידין עצמם בהבלי העולם הזה הגשמי והם ממשיכין אור אלהותו יתברך בעולם ועל ידי זה יש יכולת בידם להמתיק כל הגבורות ולבטל כל הדינים מעל עם בני ישראל ולהפך עליהם כל הגזירות לטובה. ולמשוך עליהם השפעות טובות כמאמר חז"ל עיל פסוק צדיק מושל ביראת אלקים מי מושל בי צדיק שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל וזהו רמזו חז"ל כל מי שיש בו ירא"ש דבריו נשמעין פי' שדבריו נשמעין לפני השי"ת ב"ה בכל תפלותיו בעד עם בני ישראל והוא מבטל מעליהם כל הגזירותו מהפכים לטובה וזהו כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה רומז שכוונת הבריאה היתה כן שיהי' יכולת להצדיקים לבטל גזירות המקום ב"ה ולהמשיך השפעות טובות וזהו "לצוות לזה לשון צוי וממשלה "לזה רומז על הקב"ה ככתוב "זה אלי ואנוהו וכמו שאמרו חז"ל מי מושל בי צדיק. וזהו מאמר הכתוב סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא הכל רומז להקב"ה שהוא כל יכול וכוללם יחד נשמע לשון נפעל (כמו מלך לשדה נעבד שפירושו שצריך להוות עובד) וכמו כן נשמע שהוא צריך להיות שומע את מי שהוא ירא אלקים ושומר מצותיו כי זה כל האדם רומז למה שאמרו חז"ל שהובא למעלה וכמו שביארנו שהש"י שהוא נקרא "זה הוא ציית להצדיק ולצוויו כי את כל מעשה האלקים פירש האלקים רומז למדת הדין שאלקים בכל מקום לשון דיין יביא במשפט על כל נעלם רומז שכל הדינין שהם מעשה אלקים שהוא שם דין יביא הצדיק במשפט פי' עם המשפט וגזר דין הנחרץ לרעה ח"ו יביא הצדיק על כל נעלם רומז שהוא מעלים הגבורות וקשרם בשרשן שיתבטלו מעל ישראל.
א"ר יוחנן שיתין מששת ימי בראשית נבראו יש לרמוז ע"פי מאמר חז"ל. שבת אחד מששים בעולם הבא. והנה ענין העונג הרוחני' הזה הוא כפי ההכנה שעושה בשבוע כולה שאם האדם מכין עצמו בששת ימי השבוע לקשר עצמו לשרשו ולהדבק בבוראו. ואינו מטריד שכלו בעניני העולם הגשמי אז נקל לו לטעום העונג הרוחני' שהוא השתעשעות בעונג מציאת אלהותו יתברך. ואור קדושתו שמתגלה בשבת קודש. משא כ באם האדם מוטרד בששת ימים של השבוע בהבלי העולם קשה לו להשיג העונג ההוא בשבת וזהו רמזו חז"ל שיתין פירש החלק אחד משישים שאדם טועם בשבת מעין עולם הבא מנועם אור אלהותו ית' מששת ימי בראשית נבראו. שע"י ששת ימי המעשה שהאדם מכין עצמו לקראת אלהיו הוא משיג העונג ההוא וק"ל,