ויאמר ה' אל אברם לך לך כו' ופי' רש"י לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים ממעטת פרי' ורבי' וממעטת את הממון וממעטת את השם לכך הוצרך לשלשה ברכות הללו שהבטיחו על הבנים ועל הממון ועל השם יש לדקדק בדברי רש"י ז"ל לפי כרושו הי' לו לכתוב בתחלה ואברכך ואח"כ ואעשך לגוי גדול כי חזינין שמיד שמתחיל אדם לצאת לדרך מיד ביציאתו מביתו ממעטת את הממון כי יוצרכו לו להוציא הוצאות יותר מכפי הצורך אליו בביתו ואח"כ שהוא מוחזק בדרך ממעט בפרי' ורבי' ואחר שנתרחק הרבה מביתו נתמעט השם שהולך למקום שאין מכירין אותו והי' צריך לכתוב בתורה ההבטחה כסדר ואברכך ואעשך ואגדלה שמך ונ"ל לפרש עפ"י פשוטו דהנה ידוע כי הצדיק כשהוא יושב בביתו מקרבין אליו כמה בני אדם לשמוע ממנו תורה ומוסר ושידריכם לעבודת השם ויש לפעמי' אצל הצדיק אלפים נפשות שבאים אליו לשמוע ממנו תורה ומוסר וממילא כשבאין אליו הרבה בני אדם הוא מכניס אותם בביתו להאכילם ולהשקותם כמאמר התנא יהי' ביתך פתוח לרווחה ויש לו הוצאות הרבה עליהם אמנם כשהצדיק נוסע בדרך אינו יכול לקרב הרבה בני אדם מכמה טעמים וגם מטעם שאינו יכול להכניסם ולהאכילם כדרכו בביתו נמצא כשאמר הקב"ה לאברהם לך לך הי' מתירא שלא יהי' ביכולתו להתנהג בדרך כמנהגו בביתו לקיים הכנסת אורחי' כאשר הי' מקיים בביתו וגם לא יתקרבו אליו הרבה בני אדם בדרך כאשר עינינו רואות שאי אפשר לקרב בדרך כ"כ כמו בביתו וגם מחמת ההוצאות בדרך לא יוכל להכניסם כדרכו בביתו ע"כ הבטיחו הקב"ה בהבטחות אלו היינו ואעשך לגוי גדול ר"ל שיתקרבו אליך הרבה בני אדם בדרך כמו בביתך ויותר וגם מה שאתה מתיירא שלא תהי' יכול להכניסם להאכילם ולהשקותם בדרך כמו בביתך מחמת ההוצאות הדרך על זה הבטיחו ואברכך בממון וכו' וק"ל:
ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך כו' במדרש שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך וכו' להבין המדרש נקדים לבאר הדקדוק שבפסוק זה לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך כו' כי נכתב שלא כסדר בהיפוך הענין כי מתחלה כשאדם רוצה ליסע ממקום אביו ואמו וממולדתו אל ארץ אחרת מתחלה מנתק רגליו מביתו היינו מאביו ואמו ואח"כ ממולדתו היינו משפחתו הסמוכים אליו ואח"כ כשהוא נוסע מהם דרך ארצו היינו מדינתו בא למדינה אחרת וא"כ מהראוי הי' להכתב בהיפך מבית אביך וממולדתך ומארצך. גם קושיות הא"ח שנאמר ויאמר ה' אל אברם ולא נאמר קודם אמירתו וירא ה' אל אברם ואח"כ ויאמר מזה נראה שלא הי' בהתגלות ולהבין הענין נ"ל כי מבואר ברמב"ם הלכות דעות שטבע בני אדם ממשיכים אחר בני מדינתו ומכ"ש אחר בני משפחתו שנתגדל ביניהם ומכ"שכ נשמע שמושך טבעו יותר ויותר אחר טבע אביו ואמו שנתגדל על ברכם הן להיטב מעשיו או להרע ובהיות אביו ואמו ובני משפחתו ובני מדינתו המה רשעים והאדם הירא ה' רוצה לפרוש ממעשיהם מקודם צריך להתרחק עצמו ממעשה בני מדינתו שיותר נקל לו לפרוש ממעשיהם משיפרוש ממעשה בני משפחתו ומכ"שכ ממעשה אביו ואמו אמנם אחר שכבר פירש ממעשה בני מדינתו אזי נקל לו אז לפרוש ממעשה בני משפחתו ואחר שיפרוש ממעשיהם אזי יוכל אחר זה לפרוש גם ממעשה אביו ואמו הגם שהם משורשים אצלו אחרי כי כבר עלה במדריגה אחר מדריגה הדרך הזה למד השי"ת את אברהם אוהבו שאמר לו להתרחק ממעשיהם עד קצה האחרון ע"כ אמר לו מתחילה לך לך מארצך ר"ל שימשיך עצמו ממעשה בני מדינתו ואח"כ ממולדתך ר"ל ממעשה בני משפחתו ואח"כ מבית אביך היינו שלמדו שילך מדריגה אחר מדריגה עד שיפרוש ממעשיהם עד קצה האחרון ולפ"ז שפיר מסמיך המדרש לפסוק זה הפסוק שמעי בת וראי כו' ושכחי עמך ובית אביך ר"ל שמעי בת כי בתחלה כל עוד שלא נזדכך כראוי נאמר שמעי שאינו בהתגלות רק שמועה מרחוק ואח"כ כשנזכך אז וראי היינו אח"כ יוכל להיות בהתגלות יותר ומפרש הפסוק אח"ז ע"י מה יוכל להזדכך שיבוא לההתגלות ע"כ נאמר מקודם ושכחי עמך היינו לפרוש ממעשה בני מדינתו ואח"כ ובית אביך לפרוש ממעשה אביו ואמו ואז ויתאו המלך יפיך היינו אח"כ תוכל לדבק את עצמך באין סוף ב"ה וב"ש וק"ל.
במדרש רבה פ' ל"ט אמר ר' לוי כשהי' אברהם אע"ה הולך בארם נהרים וראה אותם פוחזין ואוכלין ושותין אמר הלואי לא יהי' לי חלק בארץ הזאת כיון שהגיע לסולמה של צור וראה אותם עוסקים בניכוש בשעת הניכוש ועודרין בשעת העדור אמר הלואי יהי' לי חלק בארץ הזאת ואמר לו הקב"ה לזרעך נתתי את הארץ הזאת עכ"ל המדרש הזה אומר דורשיני וכי מפני שראה אותן עוסקים בניכוש ובעדור אמר הלואי יהי' לי חלק בארץ הזאת. ועוד דהוה לי' למימר בתחלה עודרין בשעת העדור ואח"כ נוכשין בשעת הנכוש דהא תחלה עודרין וחופרין בקרקע ואח"כ כשצומחין הזרעים והדשאי' בתבואות עוקרין ונוכשין העשבים הרעים מן הטובים כידוע ולמה נקט המדרש בהיפך. ונראה דהנה ידוע מספרי הקודש דמתחלה עיר פרא אדם יולד ואין לו יצה"ט רק יצה"ר עד י"ג שנים שנעשה בר מצוה ואז בא אליו היצ"הט ומתחיל במצות תפילין אז מתעורר לבו בקרבו לעבודת הש"י לאט לאט אבל הוא עדיין מלא פניות ובלבולי מחשבות. ע"כ החיוב מוטל על כל מי שחפצו ורצונו לקשר א"ע בו ית"ש שיעקור כל המחשבות הרעות מלבו וממוחו ואח"כ כשהולך ומתחזק בעבודת ית"ש ובא בשנים וכבר הוא מושרש בעבודת השם ית"ש זמן זמנים טובא אעפ"כ מדרך הצדיקים החסידים האמיתיים לפשפש עדיין ולחפור ולעדור במעשיהם ובכל דבר ודבר ולמצוא חסרונות בעצמו עד שהוא בעיניו כאלו לא התחיל כלל לעבוד השי"ת ועושה תשובה מחדש וזה נקרא עדור היינו שחופר מחדש כמו עדור שהוא תחלת עבודת הקרקע. וזה ביאור המדרש הנ"ל כיון שהגיע לסולמה של צור ר"ל ע"ד וסולם מוצב ארצה של צור פי' ע"ד צור העולמים כלומר סולם של צור היינו בעליות והלוך של צור עולמים וראה אותם עוסקים בנכוש בשעת הנכוש דהיינו כנ"ל שמתחלת ימי הנעורים והילדות הם עוקרים ומנכשין כל הרהורים ופניות ומחשבות לא טובים מלבם וממוחם וזה קרוי' ניכוש שעוקרין העשבים לא טובים ועודרים בשעת העדור ר"ל גם אחר שבאים בימים עדיין חופרין ומפשפשין במעשיהם ומחזיקין עצמם כאלו לא עבדו את השם מעולם כנ"ל וזה קרוי' עדור בעבודת הקרקע אמר הלואי יהי' לי חלק בארץ הזאת הבטיחו הקב"ה לזרעך נתתי את הארץ הזאת וכך יהיו מתנהגים בניך הצדיקים כנ"ל וק"ל.
עוד ויאמר ה' אל אברם וכו' ואגדלה שמך. פי' רש"י הבטיח לאברהם אבינו שיעשה אותו לגוי גדול שיהי' לו גוי גדול שיעבדו את הש"י כי זה הי' עוקר מגמתו שיעבדו זרעו את הש"י ושמא תאמר שלא יתקיים הקדושה לעולם רק לפי שעה על זה אמר ואברכך הוא דבר המתרבה תמיד לשון ברכה פי' שיתקיימו תמיד בקדושה ויהי' כן לעולם גוי גדול ואגדלה שמך פי' בני אדם שאין מכירין אותו רק שיהיו שומעין את שמו יראו ויפחדו משמעו ויהי' גדול בעיניהם והוא מה דאיתא במדרש אפילו ספינות שבים מתברכין בשבילך פי' שיזכרו את שמו שיאמרו זכותא דאברהם יגן עלינו ויהיו ניצולים מסערה וגלי הים בזכותך וע"י זה יתגדל שמך שיהיו נענין בזכות הזכרת שמך וק"ל.
ויאמר ה' אל אברם לך לך וילך אברם כאשר דבר אליו ה כו'. וכבר עמדו בזה כל המפורשי' מה זה הלשון לך לך ונ"ל דהנה ידוע מספרי קודש כי אברהם אבינו ע"ה חקר ודרש למצוא אלקי שיעבוד אותו ובתחלה חקר ודרש באצטגנותו את החמה ואת הלבנה והכוכבים ועמד על תכליתם שוב חקר ודרש בעולם המלאכים והשיג כל השרים לכל שר ושר הממונה על כל דבר עד תכליתם והבין שאין אלו אלקות עד שהגיע לא"י וחקר ודרש והשיג שיש מנהיג שאי אפשר להשיגו שבאמת בארץ ישראל שם השגחות השי"ת בעצמו כדכתיב עיני ה' אלקיך בה כו' והבין שזה המנהיג הוא למעלה מכולם וכי הוא לבדו הוא האלקי האמיתי אשר לו יאתה העבדות ועבד ה' בכל לבו. אמנם הי' סבור שכבר השיג כל אשר אפשר להשיג ויותר מזה אין להשיג ושכבר הגיע לתכלית העבודה ושאינו צריך להשתדל לעלות במדריגה יותר. מחמת שאין להשיג יותר. ובאמת הי' עדיין בפתח השער אשר הצדיקי' אמיתים מבקשים תמיד מאת השי"ת פתחו לי שערי צדק יעויין בס' הקדוש נועם אלימלך על פסוק זה. ומדרך הצדיקי' האמיתים לפשפש תמיד במעשיהם בהכנעה יתירה בכל יום ויום יותר ויותר ועי"ז הם משיגים בכל יום השגה יתירה כי תמיד הוא בעיניהם שלא יצאו עדיין חובתם בהעבודה ועי"ז הם זוכים להשיג עד מקום שורשם מקור מתצב נשמתם ולזה בא הש"י ואמר לו לך לך ר"ל שצריך אתה לילך אליך כי עדיין לא הגעת עד שורש נשמתך וצריך אתה להכניע כדרך הצדיקים האמיתים הנ"ל שתדע שעדיין אתה בפתח השער כנ"ל ולא השגת כל אשר יש להשיג עדיין וצריך אתה להתאמץ בעבודה שתלך אליך היינו שורש נשמתך ויש לומר שלזה כיון המדרש שמביא הפסוק שמעי בת כו' ויתאו המלך יופיך כו' והשתחוי לו ודרש המדרש ויתאו המלך יופיך ליפותך בעולם ר"ל שתעלה במדריגה יותר גדולה וע"י מה והשתחוי לו ר"ל שתכניע מפניו כנ"ל. וילך אברם כאשר דבר אליו ה' ר"ל שכן עשה לעלות במעלות יותר ויותר כאשר הורהו הש"י. וזה מרומז בזו"הק על פסוק וילך אברם כו' דהא יציאה בקדמיתא עבדו ר"ל שכבר יצא לחקור ולדרוש מציאות אלקות רק עתה הלך הלך וגדול במדריגה אחר מדריגה כנ"ל ודו"ק.
ברש"י ד"א ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלקי אברהם כו' יכול יהי' חותמין בכולן ת"ל ויהי' ברכה בך חותמין כו' יש להבין איך מרומזים האבות הקדושים בפסוק זה ונ"ל כי הנה ידוע מספרי' הקדושים שהש"י ב"ה משפיע כל מיני השפעות טובות בני חי ומזוני ע"י הצדיקים שהם ע"י מעשיהם הטובים מקבלים השפע מהשי"ת ומשפיעם לכל העולם והנה ידוע שאברהם אבינו ע"ה הי' הראשון אשר הודיע מאלקותו ית"ש לכל באי עולם והכניס גרים תחת כנפי השכינה והודיע חסדי השם לכל באי עולם ע"י זה הכניס בלבבם יראת ה' יראה הרוממת שהוא מדרגת אהבה שיראו מלפניו מחמת שהיא רב ושליט ועושה חסד עם בריותיו וידוע שממדת אהבה וחסד באים הבנים וע"כ נאמר באברהם הרבה ארבה את זרעך שהוא הי' משפיע שפע בנים לעולם ויצחק הי' ממשיך שפע העושר להעולם כי כן מצינו שהיא הי' צנור העושר שנאמר ויזרע יצחק כו' וימצא בשנה ההיא מאה שערים כו' יעקב היא הבריח התיכון כליל משניהם אשר כולל כל השפעות טובי' וזאת מרומז בפסוק ואעשך לגוי גדול ופי' רש"י זה שאומרין אלקי אברהם שהבטיחו על הבנים שתשפיע שפע בנים לעולם אשר באים ממדת אהבה מדת החסד מדרגת אברהם ואברכך פי' בממון זה שאומרים אלקי יצחק אשר היא הצנור המשפיע עושר לעולם ואגדלה שמך זהו לשון גדול מלשון גודלין את הפסולות הוא יעקב שהוא כלול מכל המדות זהו שאומרים אלקי יעקב והנה העיקר לכל ההשפעות אשר הצדיק ממשיך הוא ע"י היראה יראה הרוממת שמכניס בלבבם וע"י זה הם נעשים טהורים ומוכנים וכלים מוכשרים לקבל השפע ואברהם אבינו הי' זאת מדרגתו שהכניס גרים תחת כנפי השכינה במה שהכניס יראה הרוממת בלבבם וטיהר אותם מכל גלוליהם להכינם לקבל כל ההשפעות וזהו והי' בריכה מקוה המים המטהר את ישראל שיקבלו כל השפעות טובו' וזהו העיקר מדריגת הצדיקים וזהו מרומז ברש"י י"ל בך חותמין ר"ל שזהו עיקר העבדות וק"ל:
וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט יש לדקדק למאי נ"מ פרט הכתוב שהלך אתו לוט ומה מרמז בזה ונ"ל ע"פ הצחות כי אברהם אבינו ע"ה עיקר תשוקתו הי' לעשות רצון השי"ת והגם שהבטיחו הקב"ה בברכות גשמיות לא שם לבו לילך לא"י רק בשביל לקיים מצות בוראו ולא שם לבו כלל וכלל להבטחת הברכות רק הלך עבור כי ציווהו השם אמנם לוט למה רץ ועל מה רץ רק בשביל ששמע שהבטיח הקב"ה לאברהם הברכות בממון ובבנים ובשם נשאו לבו ללכת ג"כ אולי יתברך גם הוא וכן הי' שנתברך בשביל אברהם וזהו וילך אברם כאשר דבר אליו ה' ר"ל לקיים מצות בוראו אבל לוט הלך רק אתו כדי שיתעשר וזהו וילך אתו לוט כדי שיתברך אתו וק"ל.
ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ ויש לדקדק למאי נ"מ נכתב בכאן והכנעני אז בארץ והנה רש"י ז"ל מישב זאת. אמנם יש עוד לרמז בזה דהנה מצינו שעיקר תשוקת אברהם אע"ה הי' להשיג אלקותו ית"ש שזה הי' כל מגמתו וחקר ודרש הרבה עד שנתגלה לו מעט מעט עד שבא למדריגות גדולות בגלוי אלקותו ית"ש וזהו ויעבור אברם בארץ ר"ל שעבר בארץ עליונה היינו שהלך למעלה ממדריגות ארץ הנקרא מלכות כידוע והלך למדריגת יותר ויותר עד שהגיע למקום שכ"ם ר"ל למדריגת הכתפים היינו זרועות עולם דהיינו שהשיג מדריגתו ממש מדת החסד שהוא זרוע ימין וזהו עד מקום שכם ר"ל כנ"ל ואז הבין שיש עוד למעלה מדריגות גדולות יותר ויותר וחקר ודרש אותם כדי להשיגם וזהו פי' עד אילון מורה ר"ל שהלך במדריגה עד שהשיג אילן הקדוש הנקרא אילון מורה ר"ל מדריגת בינה אבל לא השיג מה למעלה והיה תמיד חוקר ודורש ומשתוקק כדי להשיג יותר וידוע שכל מה שאדם רוצה להשיג ואינו משיגו עדיין הולך בדרך משא ומתן ושוקל בדעתו הדבר מאוד עד שישיגו וזהו והכנעני אז בארץ כנעני לשון תגר כידוע כלומר שהלך כדרך התגרים במשא ומתן להשיג כמו שמצינו בתנאים ואמוראים לשון זה נושא ונותן בהלכה. כן הי' אברהם הולך בעמקות גדול להשיג יותר. וזהו וירא ה' אל אברם ר"ל שהשיג מה שרצה ויעתק משם ההרה ר"ל שהלך יותר להשיג השגות גדולות ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה הנגב"ה בגי' ס"ה כמבואר ברבינו בחיי ז"ל שהוא שם אדני פי' שהי' לו שם השגה גדולה במדת מלכות בכל עשר ספירות של מלכות שמים או י"ל הלוך ונסוע הנגבה שהלך להשיג מדריגת חכמה שהיא למעלה מהכתפים כי נגבה מרמז לחכמה כמו שאמרו חכמז"ל הרוצה להחכים ידרים ודו"ק כי נכון הוא.
ויעבור אברם בארץ כו' וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל כו' בית אל מים והעי מקדם כו' הנה חכמז"ל מנו זאת בין הנסיונות שנסהו הקב"ה לילך מארצו ומבית אביו ולא הרהר אחר מדותיו ולכאורה יקשה מה הוא הנסיון אחר שהבטיחו הקב"ה הבטחות כאלו בשורות הזרע ועל הממון והשם מה יהרהר ולא יצדק הנסיון רק אחר שבא הרעב ולא על ציווי הנסיעה. גם יש לדקדק למה לא גילה לו הש"י המקום שיסע שם והנה רש"י ז"ל מביא דרשת חכמז"ל שהוא כדי ליתן לו שכר יותר עי"ש לדעתינו יתורץ עוד כי הנה הש"י ראה גודל השתוקקותו של אבינו אברהם איך חשקה נפשו לעבוד את הש"י באמת ולהשיג השגות גדולות השגת אלקותו ית"ש ולבא לידי הזדככות גדול עד שיהיה נפשו קשורה באור א"ס ב"ה וראה חכמתו ית"ש שקשה עליו לבא לידי מדריגה זו בהיותו בביתו אצל בני מדינתו ומשפחתו ובית אביו ע"כ צוה לו הש"י שיתרחק משם אל ארץ אחרת ויבקש מקום אשר משם יוכל בנקל לבא לידי ההזדככות להשיג רוממות האל ית"ש ולא גילה לו הש"י המקום רק שמעצמו ישתדל לחתור בשכלו לבקש המקום המוכנת להשגה זו וכן עשה אברהם והבין וחקר ודרש עד כי מצא ארץ הקדושה המקודשת מכל הארצות אשר בה אבן השתי' מקום מוכן לבהמ"ק של מטה שמכוון כנגד בהמ"ק שלמעלה וכאשר עמד על המחקר שזאת הוא המקום אשר אמר לו השם אל הארץ אשר אראך ששם יהי' התגלות אלקותו ית"ש כמאמר הכתוב ללכת ארצה כנען ויבא ארצה כנען אז וירא ה' אל אברם ואמר לו לזרעך אתן את הארץ לומר יפה כיוונת ובזה יתורצו השני דקדוקים הנ"ל שבאמת הוא נסיון גדול שאמר לו הש"י שילך מארצו ומבית אביו לבקש המקום אשר שם יעבוד אותו ולא גילה לו המקום לכוונה הנ"ל כדי שמעצמו יחקור בשכלו עד שיבא על האמת והנה אף שהבטיח לו הש"י הבטחות גדולות על הזרע ועל הממון והשם אמנם לערך גודל החשקות וההתלהבות אשר בערה בלב אברהם אע"ה הי' הכל כאין כי לא שם לבו רק עבדות ה' יתעלה. ומעתה נבא אל ביאר הכתובים ונקדים עוד הקדמה אחת כי הנה ידוע שהאדם העובד ה' בדביקות גדול בתורה ובתפלה הוא משיג השגות גדולות והולך ומדבק את עצמו בעולמות העליונים מעולם לעולם מעשיה ליצירה ולבריאה ולאצילות עד שיכול לדבק את עצמו לא"ס ב"ה. ולפעמים איש הירא דבר ה' ויודע בנפשו שאין מבלבלים אותו המחשבות ותאות הגשמיות כי שבר התאות ותקן מדותיו ובעת עמדו בתפלה בדביקות גדול ומוציא מפיו המזמורים ושירות ותשבחות בחשקות גדול באהבת ה' ופתאום נטלה ממנו ההתלהבות אשר בערה בו ואינו יכול לומר הדבורים בחשקות וההתלהבות אשר הי' בו עד עתה איש אשר כל אלה לו כנ"ל לא יתעצב הרבה כי יוכל לתלות שבא בהעולם אשר עמד בו עד מדריגת עתיקא אשר בו קשה להשיג כלשון עתיקא שהוא מעותק משכל האנושי ויבטח בה' ויתחזק במעוזו בתפלתו ואמירת המזמורים כאשר יוכל יאר ה' פניו אליו ויכניס בלבו השתוקקות ואהבת ה' יעלה ויבא ממדריגה למדריגה בעולם שלמעלה מזה העולם אשר עמד בו מתתא לעילא ממדריגה התחתונה מאותו העולם עד רום המעלות שגם שם יהי' קשה עליו להשיג וזה יקרא בשם עתיק שבעתיקין וכמו כן מעולם לעולם אמנם לא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול רק מי שידע בנפשו שתיקן המדות ואין מבלבלים אותו מחשבות הזרות ר"ל היוצא מדברינו שצריך העובד את ה' להתחזק בתפלתו ודביקותו בהבורא ית"ש וילך הלוך ונסוע ממדריגה למדריגה ומעולם לעולם עד יגיע לרום המעלות אשר אין להשיג עוד וזאת ירומזו לנו המקראות קדושים אשר לפנינו ויעבור אברם בארץ ר"ל במציעות ובסגולת הארץ הקדושה עד מקום שכ"ם נוטריקון שם כבוד מלכותו ר"ל שהשיג מלכות שמים עד אלון מורה ר"ל ומשם עלה למדריגה עד שבא עד אילנא דחי' שמשם יוצא היראה אילון מורה הוא לשון אילן הקדוש אשר מרמז על מדריגת בינה שמשם יוצא היראה להבין איך לירא מפני ה' ולעבדו. ויעתק משם ר"ל שבא למדריגת עתיקין כנ"ל מקדם לבית אל כי מדריגת עתיקין הוא גבוה יותר ממדריגת המלכות שמים ע"כ נאמר מקדם שהוא קדום במדריגה וגבוה יותר בית אל מים הוא מערב כידוע ליודעי חן שמערב הוא כנוי למדת מלכות. והעי מקדם נוטריקון הע"י הוא עתיק יומין והוא מקדם ר"ל שהיא גבוה יותר במדריגה אז כשבא למדריגה זו ויקרא בשם ה' ה ברחמיו יאיר עינינו בתורתו הקדושה.
ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה ויאמר אל שרה אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את כו' ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו אמרי נא אחותי את למען יטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך והנה הדקדוק הוא מבואר מה זה שאמר הכתוב למען יטב לי בעבורך האם חלילה הי' כוונת אברהם אבינו שיטיבו לו בכסף ובזהב עבורה והי' די באמרו וחיתה נפשי בגללך ונראה כי מדרך הצדיק לקרב בני אדם לעבודתו ית"ש ללמד אותם שלא ימשכו את לבם אחר התאות הגופניות רק לדבק א"ע בו הש"י והנה צדיק כזה צריך לשמור א"ע מלעשות איזה דבר לפני בני אדם שיהי' נראה להם שהוא לא טוב הגם שבאמת זה הדבר עושה הצדיק בלי שום סיג ופסולת ע"ד והיתה נקי' מה' ומישראל וע"ד ומצא חין בעיני אלקים ואדם והנה א"א ע"ה הי' הראשון אשר למד בני דורו דעת שימאסו בהבלו עולם ותענוגין ויבחרו לדבק את עצמם בעבודתו ית"ש והנה מדרך הרשעים שהולכים אחר התאות בוררי' להם מה שאפשר למצוא להם היותר הדור והיפה למלאות תאותם לא כן ההולכים בדרך ה' שקר החן והבל היופי והנה אברהם אבינו לקח הצדקית שרה אמנו אשר אמרו חז"ל שהוא היתה מהשלשה יפיפיות שעמדו בעולם והי' ירא לנפשו פן יחשדהו אנשי דורו אשר הי' מלאי' מסיגי' התאות רודפי' אחרי' כי עבור למלאות תאותו נשא אותה ודרכיהם דרכיו חלילה והיא רצה ללמד אותם דעת וחכמה שלא ירדפו אחר התאות ויהי' זאת להם להתנגדות וזהו מאמר הכתוב ויהי' כאשר הקריב לבא מצרימה והי' רצונו ללמד שם דעת ומוסר לאנשי מדינה זו אשר מלאי' תאות ושטופי זמה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את כו' ואמרו אשתו זאת הוא לקח לעצמו היפה בנשים ואותנו יזהיר שלא להסתכל ביופי אין תוכו כברו הוא מיקל לעצמו ומחמיר לאחרים וזהו והרגו אותי ר"ל יפילו אותי ממדרגת כמאמר חכמי האמת מאן דנפל מדרגוהי מיתה הוא לגבי' ואותך יחיו ר"ל הותרה הרצועה לילך אחר התאות ע"כ אמרי נא אחותי את ולא אשתי ומזה ילמדו מוסר ודעת הגם שהייתי יכול ליקח אותך לאשה כמאמרם ז"ל שאין אבות לגוי כפי' רש"י ז"ל אעפ"כ אינו לוקח אותה לאשה מחמת שמואס בתאוה ועי"כ יהי' ביכולתו לקרב ב"א למאוס ג"כ בתאות הגופניות וזהו למען יטיב לי בעבורך ר"ל שיטיבו אותי על ידיך וחיתה נפשי בגללך שלא יפילו אותי ממדרגות וע"י זה אוכל לקרב אותם לעבודתו ית"ש וק"ל ע"ד הפשוט:
ויהי כבוא אברם מצרימה כו' ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה כו' ופי' רש"י ז"ל כבואם לא נאמר למד שהטמין אותה בתיבה כו' ולכאורה יקשה האם לא ידע אברהם שיחפשו בתיבה עבור המכס כמנהג המדיני על וילך למסעיו פי' רש"י ז"ל שפרע הקפותו וקשה מה משמיעיני רש"י ז"ל בזה והיכן מרומז זה בהפסוק והיכן מרומז שבתחלה נטל בהקפה והנראה לפרש ובתחלה נבאר תחלת הפרשה ע"ד הרמ"ז בפסוקי' ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה וצריך להבין מה משמיע לנו הכתוב בזה ואיזה תועלת נמשך לנו מזה שנסע אברם עד מקום זה או עד מקום אחר גם שאמר הכתוב וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך כו' ויבן שם מזבח כו' הנראה אליו תיבות הנראה אליו הוא כמיותר והנראה דהנה כבר אמרנו שאברהם אבינו עליו השלום הי' חותר תמיד לבקש מציאתו ית"ש ולהשיג את אדון העולם אשר ברא כל העולמות ומסר נפשו בכל עוז על זה עד שעלתה תשוקתו לפני אדון יוצר כל והאיר עיניו והשיג שאלקינו הוא היוצר והוא הבורא והוא האדון מלך העולם כמאמרם בגמ' עד שלא בא אברהם לא הי' מי שקרא לקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון ר"ל שהשיג אלקותו שהוא אדון העולם ומלכותו בכל משלה וגם כבר אמרנו בדרושי הקודמי' שאברהם אבינו הבין בשכלו שיש עולמות עליונים ממדת המלכות והי' מבקש כמטמונים להשיג העולמות העליונים לכן כתיב ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אילון מורה ר"ל שאברהם הי' עובר ממדריגה למדריגה ע"י מלכות שמים עד מדת החסד שהן הכתפון כאשר כבר כתבנו בדרושים הקודמים עד אילון מורה ר"ל עד האילן הקדוש מדריגת בינה שהיא הרת עולם שמדת חסד יש לו אחיזה שם וכשעלה אברהם עד מדריגת חסד הבין והשיג בשכלו שיש עולם גבוה מחסד וזהו בינה שכל העולמות יצאו משם אך לא עלה עדיין למדריגה זו רק הבין שיש עולם גבוה כזה וזהו עד אילון מורה ר"ל עד האילן המורה משם כל העולמות גם מורה הוא לשון הריון ר"ל עד בינה שהיא הרת עולם והבין שעד שם יכולה המלכות להתעלות וזהו ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו ר"ל שבנה מזבח על זה שהבין שיש עולם בינה שנראים שם כל העולמות. והי' חותר לבקש לעלות למדריגת בינה וזהו ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויע אהלה בית אל מים והעי מקדם פי' שהיה מיחד שם הוי' עם המלכות שהיא שם אדני וזהו בית אל מים שבית אל היא מלכות והעי מקדם ר"ל שהי' מיחד שם אדני עם שם הוי' כי מלת והעי בגי' צ"א כמספר הוי' אדני. וזה נעשה מיחוד שם אדני שהיא מלכות עם שם הוי' ב"ה שהוא מקדם ר"ל קודם וגבוה יותר ממדת מלכות ושם אדני וע"י יחוד הוי' ואדני מתעלה המלכות עד בינה וכשעלה למדריגה זו ליחד שם הוי' עם אדני הבין בשכלו שהמלכות צריך להתעלות עד חכמה וחכמה ובינה הן תרין ריען דלא מתפרשין כי כשהמלכות אינו מתעלה אלא עד בינה עדיין לא נמתקו הדינין והגבורות לגמרי ששם עדיין יש קצת גבורות שבינה הדינין מתערין מנה לכן צריך המלכות להתיחד עם שם אהי' ולהתעלות עד חכמה וזהו ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה ר"ל שהי' הולך ונסוע להעלות למדריגות חכמה ונגבה רומז לחכמה ע"ד הרוצה להחכים ידרים ולהעלות המלכות עד חכמה ויפיל אחיזת החיצונים לגמרי וישפיע השפעות טובות ורחמים על הכנ"י ומחמת שבמלכות יש אחיזת החיצונים הרבה מאוד אשר החיצונים רוצים להמשך השכינה אליהם ולינק ממנה למען יפרדו את בני ישראל ממלכות שמים שלא יהיו יונקים מן הקדושה ואברהם רצה לפעול זאת לדורי דורות שבכל עת שיצטרכו בני ישראל לחסדים ולרחמים יהי' היכולת בידם לעשות יחודים ולהעלות את המלכות עד מדריגת חכמה להשפיע משם כל השפעות טובות כי מעשה אבות סימן לבנים לכן ירד אברם למצרים שמצרים היא קרוב לא"י יותר משאר ארצות והשכינה שורה שם יותר מבשאר הארצות ומצרים היא מקום אחיזה לחצונים יותר מבשאר ארצות וירד למצרים להעלות משם השכינה עד חכמה להפרד ממנה אחיזת החיצונים לגמרי אמנם כששרי האומות מבינים שאנו רוצים להעלות המלכות ולהפרד החיצונים ממנה הם מתגברים ומקטריגין מאוד. ע"כ צריכים אנו להעלות המלכות בסוד כדי שלא יבינו שרי האומות ולזה מרמז הפסוק תקעו בחדש שופר כדי להעלות המלכות בכסה ר"ל בסוד שהם לא יבינו מעשי השופר וכוונתו ונכסה זאת מהם שאנו מעלין ע"י השופר המלכות עד חכמה וכל זאת פעל אברהם אבינו במעשה ירידתו למצרים. וזהו ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. פי' דאיתא בזו"הק ובתיקונים שהמלכות נקרא שרי והטעם מובן כי שרי הוא מלשון שררות ומלכות וזהו ויאמר אל שרי אשתו כו' כי אשה יפת מראה את ע"ד שפירשנו על פסוק ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה ותרגם אונקלוס ויאיא בחזיא ואמרנו שמלת יאי"א הוא ר"ת ה' אלקינו ה' אחד כי רחל הוא כנוי למלכות כידוע ור"ל ע"י שאנו מקבלים בכל יום עול מלכות שמים בפ' שמע ישראל נוכל להשיג אחדותו ית"ש וזהו שכתוב בכאן ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את ר"ל שאנו מיחדין בכל יום על ידך ה' אלקינו ה' אחד אבל מה נעשה ששרי האומות רוצים להמשיך אותך אליהם ויתגברו הדינין ח"ו על הכנ"י אמרי נא אחותי את ר"ל התיחד עצמך עם שמות הוי' אהי' ועלה עד חכמה בסוד סודות שלא יבינו שרי אומות כי אמירה היא בחשאי למען יטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך כי כשהמלכות מתעלה עד חכמה מקבלת השפעות טובות ומורידין אותם לכנ"י ואמר הכתוב ויהי כבוא אברם מצרימה ופי' רש"י כבואם לא נאמר כו' מלמד שהטמין אותה בתיבה ר"ל שהטמין הדבר בסוד והעלה המלכות עד חכמה באופן שלא יבינו השרי האומות מזה ואמר הכתוב ויראו אותה כו' ר"ל שאע"פ שכיסה הדבר אעפ"כ היו מתבוננים ויהללו אותה אל פרעה ר"ל שהיו מקטרגים ורצו להמשיך את השכינה אליהם אמנם שלא יכלו שכבר עשה אברהם פעולתו והיחודים ע"כ וינגע ה' את פרעה כו' ע"ד שרי ר"ל עבור זה שרצו להמשיך השכינה אליהם ואחר זאת שנתעלה מדת המלכות עד חכמה מתתא לעילא נמתקו כל הדינין בשרשן וזהו בחג הסוכות אנו עושין מעשינו בפרהסיא בלולב ואתרוג בלי שום פחד מחיצונים כי כבר נמתקו הגבורות ואנו יכולים למשוך כל השפעות טובות וחסדים גדולים על הכנ"י וכל זאת פעל אברהם אבינו ע"ה וזהו ויעל אברם ממצרים ר"ל אחר שפעל זאת במצרים והעלה את המלכות עד חכמה ואחיזת החיצונים נפלו ממנה עלה ממצרים ואמר הכתוב ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב פי' ע"י שהי' מיחד העולמות מתתא לעילא הי' ממשיך כל השפעות טובות וגמר אומר הכתוב וילך למסעיו מנגב עד בית אל ר"ל שמתחלה הלך מתתא לעילא ממלכות עד חכמה ואחר שהי' מיחד המלכות מתתא לעילא עד חכמה הי' ממשיך השפעות טובות וחסדים מעילא לתתא מחכמה למלכות וזה מנגב היינו חכמה כמו שאמרנו עד בית אל ר"ל עד בית אל ר"ל מלכות ופי' רש"י שבחזירתו פרע הקפותיו ר"ל בחזירתו מעילא לתתא אז היה מגלה מה שהי' מקיף ומסתיר השכינה כשהיה מעלה אותה עתה בחזירתו מעילא לתתא עשה מעשיו בפרהסיא שכבר נמתקו הגבורות בשרשן ויוכל בלי פחד למשוך כל ההשפעות וכל הרחמים והחסדים על הכנ"י אמן.
עוד על הפסוק וילך למסעיו ופי' רש"י בחזירתו פרע הקפותיו נראה לרמז בדבריו הקדושים עד המקום אשר הי' שם אהלה בתחלה כו' אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה ויקרא שם אברם בשם ה' ופי' רש"י אשר עשה שם בראשונה ואשר קרא שם אברם בשם ה' וגם י"ל ויקרא שם עכשיו בשם ה' אינו מובן על נכון ונראה לפרש שהתורה הקדושה מרמזה לנו בזה מוסר השכל לעבודתו ית"ש דהנה כתיב לעיל ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה וכו' וכל הפרשה עד ויעל אברם ממצרים כו' הגם שזה נחשב לאברהם אבינו בין הנסיונות יש להבין מה הנסיון הלא לא אמר לו הקב"ה בפירוש שילך למצרים אדרבה שקצת מדרשים חושבים לו לאברהם לקצת חטא ואומרים שנענש ע"ז בלקיחת שרה מחמת שהלך למצרים מדעתו בלי רשות מקב"ה וצריך להבין זאת על מה עשה ככה לברוח מא"י מחמת הרעב הלא הוא ראש להבוטחים בה' והוא בזבז הון ועושר על הכנסת אורחים עתה יברח מחמת פחד הרעב והנראה דהנה ידוע שכל מגמותיו של אותו הצדיק הי' לקרב כל באי עולם תחת כנפי השכינה להורות להם הדרך לעבוד לה' באמת כמו שהעיד עליו הכתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן שהי' מגייר גיורם ע"כ כאשר צוה לו ה' לילך לא"י דהיינו לארץ כנען וכתבנו למעלה שעמד על המחקר שיותר בנקל לבא לידי השגה גדולה בארץ ישראל מחוצה לארץ וכך עלתה בידו באמת שהשיג שם השגות גדולות כמו שאמרנו בדרושי' הקודמים על פסוק ויעבור אברם בארץ עד מקום שכ"ם והי' רצונו להודיע זאת לבני א"י לגלות להם השגת אלקות וכי המקום ההוא כשר ומתוקן לזה אמנם לא עלתה בידו כי לא רצו לקבל ממנו להתגייר בא"י כמו בחרן וזה מרמז לנו הפסוק ויהי רעב בארץ ע"ד לא רעב ללחם כו' רק לשמו דבר ה' ע"כ תמה אברהם ע"ז מאוד שהקב"ה צוה אותו לילך לא"י וכל מגמתו היה להכניס הגרים תחת כנפי השכינה ועתה לא נתקיימה מחשבתו ע"כ וירד אברם מצרימה והי' כוונתו אולי בח"ל יוכל לגייר יותר מבא"י ע"כ נחשב לו לנסיון כי כוונתו היה לשמים ולא ברח מפני הרעב אמנם גם שם לא פעל ולא מבעי' שלא גייר גרים אבל הוא ואשתו היו בסכנה גדולה ח"ו ליפול לעמקי הקליפות מחמת שמצרים הוא בעמקי הקליפות כידוע ונפל גם הוא קצת ממדרגתו שהי' לו בתחלה בא"י ונשכח ממנו ההשגה שהי' לו בא"י אבל מחמת גודל אהבתו ותשוקתו בהשי"ת ולא עזב ה' חסדו ואמתו שיכול לעלות ממצרים הוא ואשתו ולא נפלו מאמונתם השלימה כמבואר כל זה בזוה"ק ע"ש וזה שמעיד עליו הכתוב וילך למסעיו מנגב עד בית אל עד המקום שהיה שם אהלה בתחלה ר"ל שעשה פעולות רבות ותפלות ובקשות הרבה שיבא למדריגה הראשונה שהי' קודם לכתו למצרים וזה אשר הי' שם אהלה בתחלה ר"ל למדריגה שהיה קודם מהו שפי' רש"י שבחזירתו פרע הקפותיו ר"ל שבחזירתו נתגלו לו השגות שהשיג מקודם ופרע מלשון ופרע את ראש האשה דהיינו שנתגלו לו הקפותיו ר"ל מה שהי' מכוסה ממנו ועתה בחזירתו לא"י נתגלו לו הקפותיו שהי' מכוסה ממנו כי כל דבר המכוסה הוא מוקף ויקרא שם אברם בשם ה' ר"ל שהתחיל לקרוא מחדש בקול חזק בשם ה' כמקדם שיתגלו לו מעיינות החכמה כמקדם וזהו שפי' רש"י ז"ל ויקרא שם עכשיו בשם ה' ר"ל שיתגלה שם ה' כמקדם ודו"ק.
וירק את חניכיו ילידו ביתו שלשה מאות ושמנה עשר וירדוף כו' ויחלק עליהם לילה כו' ופי' רש"י עפ"י מדרש רבה אליעזר לבדו הי' והוא גי' שי"ח ולכאורה צריך להבין דהא באמת כתיב את חניכיו שלשה מאות ושמנה עשרה ועפ"י פשוטו אינו מרומז על אליעזר לבדו ונראה עפ"י הרמז דהנה איתא בגמרא ברכות תפלות אבות תקנם ונראה לפרש עד הרמז שר"ל שהאבות בצדקתם וכושר מעשיהם פעלו שיועיל התפלה והנה אברהם תיקן תפלת שחרית יצחק תיקן תפלת מנחה יעקב תיקן תפלת ערבית והיינו ר"ל שכל אחד פעל שתועיל התפלה ההוא והוא לשון תיקן והנה התפלה נקרא שיח כדכתיב ויצא יצחק לשוח כו' גם אמרו חכמז"ל אין שיחה אלא תפלה וכו' והנה בפ' בראשית כתיב וכל שיח השדה טרם כו' ואדם אין לעבוד את האדמה ופי' רש"י שלא הי' מי שיתפלל על הגשמים ע"ש בדברי רש"י ז"ל ולדברינו ת"ל מפורש בקרא בפרוש שהוא מרמז התפלה שלא הי' מי שיתפלל כי מלת שיח מרמז על התפלה וזו וכל שיח השדה טרם יהי' בארץ כו' מחמת שאדם אין וק"ל ויש להבין למה באמת נקרא התפלה בלשון שיח ויראה כי שיח הוא שין י"ח וידועי מספרי קודש כי שין מרמז לשלשה האבות הקדושים וי"ח הוא הח"י ברכות של תפלה על המכוון הנ"ל שהתפלות אבות השלשה תקנום וזה יש לרמז בהפסוק וירק את חניכיו שלשה מאות ושמנה עשר ר"ל שיח זו תפלה והיינו שע"י התפלה נצח להשונאים וזה רמזו חכמז"ל בדבריהם אלעזר לבדו הי' ר"ל אל עזרו ע"י התפלה כדכתיב במשה ויקרא שמו אליעזר כי אלקי אבי בעזרי והנה שהגם שאברהם תיקן רק תפלת שחרית אמנם אברהם הי' הכללות של השלשה אבות כאשר ברכו והבטיחו הש"י ואעשך לגוי גדול זה שאומרי' אלקי אברהם ואברכך זה שאומרי' אלקי יצחק ואגדלה שמך זה שאומרים אלקי יעקב הרי אברהם נתברך שהוא יהי' הכללות של שלשתן ובו נכללו כולם ובתפלה שתיקן אברהם נכלל גם תפלת מנחת וערבית כידוע ליודעי חן ולזה כתיב ויחלק עליהם לילה ויכם היינו שע"י תפלת ערבית נצח אותם ויכם וק"ל:
ומלכי צדק כו' הוציא לחם ויין כו' ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון כו' וברוך אל עליון אשר מיגן כו' ויתן לו מעשר מכל הנה חכמז"ל דרשו על פסוק נאום ה' לאדוני שב לימיני כו' על דברי מלכי צדק שהי' ראוי הכהונה לצאת משם ועל שהקדים ברכת עבד לברכת רבו ע"כ ניטלה הכהונה משם וניתנה לאברהם הנה בוודאי דרשת חכמז"ל הוא אמת אמנם ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא ע"כ נראה לרמז בפסוקים אלו שלפנינו שיהי' מרומז שעתה ניטלה הכהונה משם וגם יש להבין מה הי' חטאו של שם שניטלה ממנו הכהונה כי דרשת חכמז"ל שהוא על שהקדים ברכת עבד לרבו יש לעיין קצת הלא גם בזה שבח שם את הש"י ונ"ל דהנה הקב"ה ברא כל העולמות להיטב לברואיו ואין רוצה להעניש אפילו את האומות רק רוצה שיטיבו מעשיהם ויתנהנו עמהם במדת החסד ומכ"ש עם ישראל עם קרובו אמנם מחמת שמעשי בני אדם גורמים בעצמם לעורר ח"ו הדיני' בעולם אבל אין זאת נחת רוח לפניו רק מזה יש להקב"ה תענוג בעולם כשיש צדיק בדור שיוכל למתק הגבורות בשרשן שלא יצאו לעולם רק יהי' התגלות החסדים דהיינו להעלות הגבורות למעלה למקומם ולהמשיך החסדים למטה מזה יש לקב"ה כביכול תענוג גדול והנה ידוע שמדריגת אברהם אבינו ע"ה הי' החסד ואהבה רצה לומר שימשוך החסד עליון לתתא שיתנהג הקב"ה עם כל העולם בחסד ובוודאי ברדיפתו את המלכים ג"כ לא הי' כוונתו ח"ו להרוג שום ברי' רק להציל את לוט רק הקב"ה בעצמו היכם כמבואר בגמרא שדו עפרא והוי חרבא כו' אבל כוונת אברהם לא הי' להרוג שום ברי' והראי' שאח"כ כתיב אחר הדברי' האלה כו' אל תירא אברם ופי' רש"י שהי' מתירא לעונש מחמת הריגת המלכים מחמת שכל מגמתו הי' רק על חסד נחזור לענינינו כאשר אמר לו מלכי צדק ברוך אברם לאל עליון כו' קישר מדריגת אברהם למעלה באל עליון היינו בא"ס ב"ה ואח"כ אמר ברוך אל עליון אשר מיגן כו' ולא אמר ברוך לאל עליון כו' כוונתו הי' להמשיך הגבורות לתתא נשמע מדבריו שלדעתו הוא תענוג להש"י מהגבורי' שהכה את המלכים וזה אינה מדריגת הכהנים כי מדרגתם הוא להמשיך החסדים לתתא ולהעלות הגבורי' להמתיקן בשרשם ע"כ לקח הקב"ה ממנו הכהונה ונתנה לאברהם כי ראה חכמתו יתברך שזה דרכו ומדריגת אבינו אברהם וגם אברהם אבינו הבין זאת ממלכי צדק שהוא אינו מסטרא דכהני רק מסטרא דשמאלא לעורר הגבורות על כן נאמר ויתן לו מעשר תיכף סמוך לדברי מלכי צדק ר"ל ע"י שראה אברהם והבין מדבריו שהוא מסטרא דלויאה נתן לו חלק הלויים ולא חלק הכהנים וק"ל.
ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש כו' ויאמר אברם כו' ולא תאמר אני העשרתי כו' אחר הדברים האלה הי' דבר ה' כו' שכרך הרבה מאוד ויאמר אברם מה תתן לי ואנכי הולך כו' והנה בן ביתי כו' לבאר המשך פסוקים אלו מפני מה עתה אחר מעשה של מלחמת המלכים כמו שכתב רש"י ז"ל אחר סמוך וכו' בקש מהש"י מה תתן לי. והנה רש"י ז"ל מפרש יעו"ש ולדרכינו יתישב על נכון כי הנה יש להבין הטעם שלא רצה אברהם אבינו ליקח כלום מכל הרכוש שהשיב למלך סדום הלא השליך נפשו לנגד עבור הצלתו ומפרעה לקח כמש"ה ואברם כבד מאוד כו' אמנם יש לומר כי מחמת זה לא רצה א"א להנות מרכוש סדום עבור כי היו צרי עין כמו שכתב בהם באנשי סדום נשכח הרגל מבינינו וכו' ע"כ לא רצה ללחם לחם רע עין כמ"ש אל תלחם לחם כו' וזה מרומז בפסוק ולא תאמר אני העשרתי את אברם ולא נאמר פן תאמר כי הי' אצלו כוודאי שיאמר כן על כי היו צרי עין אמנם פרעה לא הי' צר עין כל כך ע"כ הי' יכול ליטול ממנו אח"ז הי' אברהם אבינו דואג פן ואולי לא עשה כשורה שהי' ח"ו מהכפוי טובה שנתן לו הש"י והזמין לו עושר רב ולא רצה לקבלו ע"כ תיכף אחר הדברים האלה שהי' דואג אמר לו הש"י אל תירא כו' שכרך הרבה מאוד אף בעולם הזה שיהי' לך עושר רב וע"כ כשראה אברהם שטוב עשה שלא קבל רכוש מצרי עין הי' מצער בעצמו כי כל ביתו ונדבת לבו בהכנסת אורחים הי' ניזון ע"י דמשק אליעזר כמו שאמר התרגם פרנסה דביתא הדין כו' ועבד הוא מסטרא דגבורה הוא ג"כ מצרי עין על כן ביקש מהש"י שיתן לו בן שיתנהג הנדיבות בטובי עין ע"כ אמר לו הש"י לא יירשך זה כ"א אשר יצא ממעיך כו' שיהי' טוב עין יבורך כמותך וק"ל.
ויאמר מה תתן לי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר והנה יקשה לדרשת הגמ' על מלת דמשק שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים א"כ לאיזה ענין הזכיר אברהם אבינו בהתנצלותו לפני הש"י ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר כי לפי דרשת הגמרא הוא דברי שבח לאליעזר והי' די באמרו מה תתן לי ובן משק ביתי הוא יורש אותי ע"כ נראה שדברי חכמז"ל בגמרא הנ"ל רמזו לנו על ענין אחר שצריך לידע ולהודיע לבני אדם המחברים את עצמם לצדיקים שלא ילמדו את עצמם לעשות כתנועותיהם והנהגותיהם כמצות אנשים מלומדה היינו מפני שהצדיק הוא עושה כך יעשה הוא ג"כ כמוהו כי זה הוא לא טוב מאוד רק שילמד לעשות כפי שכלו באמת לאמתו לעבוד את הש"י בלב נכון. וזה הוא שאמר א"א ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים פי' שדולה ומשקה שלומד אותם לעשות מצות אנשים מלומדה לעשות מה שרבו עושה וזה לא טוב והשיב לו הש"י לא ירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך כו' ועדיין הי' ירא אברהם שגם יוצאי חלציו יעשו מצות אנשים מלומדה בלא לב נבון וחכם ע"כ הוציא אותו החוצה ואמר לו ספור הכוכבים ויאמר לו כה יהי' זרעך פי' דוגמת הכוכבים שהם בעלי שכל כדכתיב והמשכילים יזהירו כו' והכוכבים אינם מקבלים בהירות המאורות זה מזה רק כל אחד הוא מאיר בפני עצמו וע"כ המאורות של הכוכבים אינם דומים זה לזה והבטיחו הש"י שכן יהי' זרעו שיעבדו את הש"י כל אחד לפי שכלו ולא יעשו מצות אנשים מלומדה רק הכל באמת והבן.
ויהי אברם בן תשעים ותשע שנים כו' ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני כו' פירוש רש"י אני הוא שיש די באלקותי לכל ברי' לפיכך התהלך לפני ויש להבין מה זה שיש די באלקותי לכל ברי' ונ"ל לפרש דהנה ידוע שהבורא ב"ה ברא עולמות ברצונו הפשוט כדי שיתגלה מלכותו בעולם על כל ברי' וברי' ועיקר הבריאה הי' להיטיב לברואיו והגם שברא מדות ומדרגות להעניש גם זה הי' כדי שיראו מלפניו ואעפ"כ שיתוף בו מדת הרחמים כדי להקל העונש אפילו מן הפושעים וכבר אמרנו פי' המשנה בעשרה מאמרות נברא העולם והלא כו' אלא ליתן שכר כו' ולהפרע כו' איך תלוי נתינות שכר טוב בשביל שנברא העולם בעשרה מאמרות יותר מאלו הי' נברא במאמר אחד וגם על העונש קשה יותר הלא אין הקב"ה חפץ במיתתן של רשעים ואין נחת רוח לפניו כביכול לענוש שום ברי' אפילו מן האומות כ"ש ישראל וא"כ איך שנאמר שבשביל להרבות עונש להרשעים ברא העולם בעשרה מאמרות אמנם יש לפרש כך דהנה עצם אלקותו ית"ש אי אפשר להשיג בשום שכל נברא אפילו לשיכליים העליונים ע"כ ראה חכמתו של הקב"ה לצמצם אלקותו בכמה צמצומים כדי שישיגו הנבראי' מעט מן המעט ע"י הצמצומים בהירת גודל אלקותו ית"ש וצימצם את עצמו בעשרה מיני לבושים שהם עשר ספירות שעל ידם יכולם לקבל מעט הבהירות להשיג אלקותו ית"ש ועשר ספירות דאצילות התלבשו א"ע בעשר ספירות דבריאה ועשר דבריאה בעשר דיצירה ועשר דיצירה בעשר דעשי' וע"י הצמצומים אלו יכולים בני אדם לקבל מעט השגה באלקותו מעט מעט מלמטה למעלה ולהסיר הצמצומים והמסכים בהדרגה מעט מעט עד שנהי' יכולים לקבל הבהירות גדול לדבק עצמינו בא"ס ב"ה בהדרגה וזה הוא עיקר השכר שאנו מקבלים מאת הבורא עבור שברא אותנו בעולם הגשמי בכמה וכמה אלפים צמצומים ומסכים שמכסים אלקותו ית"ש ואנחנו בכל כוחינו משברים המסכים הצמצומים כדי להשיג אלקותו ית"ש ולדבק בו זה הוא השכר נמצא מה שיש יותר צמצומים על ידי זה זוכה אדם לשכר יותר שמשבר הצמצומים וחופש וחוקר לדרוש אלקותו ית"ש עד שמשבר כל המסכים וישיג אור אלקותו ית"ש ואם לא הי' כל כך צמצומים הי' אור אלקותו ית"ש מאיר יותר לזה העולם והי' בקל לבא לידי השגה ולא הי' השכר כל כך כשנשיג אלקותו ע"כ שפיר אמר התנא כדי ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות ר"ל אפילו כשנברא בעשרה לבושים ולבושים תוך לבושים וכנ"ל ואעפ"כ מתאמצים בעבודתם להשיג אלקותו עי"ז יש שכר הרבה לצדיקים שאינם מניחים עצמם להתגשם בגשמיות העולמות ומדבקים עצמם ברוחניות העולמות ממילא יש קולא להרשעים שאין להם עונש כ"כ כשחוטאים כי אלו נברא העולם בפחות מעשרה לבושים הי' בהירות אלקות מאיר יותר ולא הי' כל כך גשמיות בעולם והי' עונש הרשעים יותר ע"כ עלה ברצונו הפשוט לעשות כל כך לבושים שיהי' גשמיות הרבה כדי שנקל עליהם העונש וזהו לפרוע מן הרשעים ר"ל להקל מעליהם ולא יענשו כ"כ כי מאבדים את העולם שנברא בעשרה מאמרות ר"ל בהרבה צמצומים שקשה מאוד לפרוש את עצמם מן הגשמיות. ונחזור לענין הנ"ל שהקב"ה ברא כ"כ גשמיות בעולם העשי' כפי שהיה משער ברצונו שיהיה אפשר להתחזק ולדבק עצמו באלקותו ע"י התורה ותפלה ויהי' יוכל לחזור לשרשו ואלו היה בורא עוד מעט גשמיות יותר היינו שהיה מעט קל פות יותר לא היה אפשר לחזור לשרשו וזהו שאמרו בגמרא שהי' העולם מותח עד שאמר הקב"ה לעולמו די ר"ל די הגשמיות ואלו היה יותר גשמיות לא היה אפשר לחזור לשרשו מחמת התגברות הקליפות כאשר אמרנו בפ' בראשית על מאמר חכז"ל שהשדים נבראו בע"ש בין השמשות וקידש היום ולא נבראו הגופים ופרשנו שם כוונתם שלא יתגשם העולם עוד יותר כדי שיוכלו ב"א לחזור לשרשם כלל הדברים מכל הנ"ל שהקב"ה ברא ברצונו הפשוט כל כך מותרות בעולם רק עד שיוכל האדם להבין להשליך המותרות ולברור הפנימיות כדי שיחזור לשרשו כמו שבורר אדם החטה מן המוץ כך ברא הקב"ה בכל העולמות כל כך לבושים כדי שיוכל לברור הפנימיות מתוך הלבושים ולהשליך המותרות לנוקבא דתהומא רבא למקום המותרות כידוע למבינים וזהו סוד עליות העולמות שיש בכל ע"ש שנאמר ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו כו' ר"ל כשכלה הקב"ה ולא ברא מותרות בעולם דהיינו גופי' לשדים כנ"ל עי"ז ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו היינו שקדש היום והיו יכולים כל העולמות לחזור לשרשן להשתוקק לדבק את עצמם באלקותו ית"ש וזה הי' רצונו הפשוט בבריאות העולמות כדי שישתוקקו כל העולמות לקבל אלקותו עליהם וזהו ויכל אלקים לשון השתוקקות וכסיפות מלשון כלתה נפשי שהיה לקב"ה השתוקקות ותענוג בבריאת העולמות מחמת ויכולו השמים והארץ וכל בבאם היינו שכל הנבראים היו משתוקקים לקבל אלקותו ית"ש והשליכו המותרות לנוקבא דתהומא וזהו קדושת שבת שבכל שבת יש עליות עולמות שכל העולמות משתוקקים וחוזרים להדבק לשרשם והפסולת והמותרות נופל למטה וזה לית שולטנא אחרא בכולהו עלמין כי הולכים ונופלים לנוקבא דתהומא רבה. ונחזור לביאור הפסוק הנ"ל אני אל שדי התהלך לפני ר"ל שאמר הקב"ה שיראה לבא למדריגת קדושת שבת דהיינו עליות העולמות להדבק בשרשן וזהו התהלך לפני ר"ל שילך במדריגה ממטה למעלה עד לפני ממש בעליות העולם וע"כ אמר לו אני אל שדי ופי' רש"י שיש די באלקותי לכל ברי' היינו כנ"ל שאמר לעולם די שלא יתגשם יותר רק כדי שיוכלו לחזור לשרשם וזהו שיש די באלקותי לכל ברי' היינו שכל ברי' תוכל להשליך המותרות ולדבק עצמו בו ית"ש לבוא לפנימיותו ית"ש ע"כ גם אתה התהלך לפני כנ"ל והי' תמים היינו שתשליך המותרות ממש להסיר הערלה לקבל המלה ותשליך המותרות לנוקבא דתהומא רבא כמו שאני בראתי עולמי בשם שדי שאמרתי לעולמי די שהשלכתי המותרות לנוקבא דתהומא רבא כן תעשה אתה ואז תבא לעליות העולמות כרצונך ודו"ק כי נכון הוא.
עוד בפסוק הנ"ל יש לדקדק מי שנאמר בו הן רשמים ושמי רשמים לא יכלכלוך והוא ממלא כל עלמין יאמר התהלך לפני גם נזכיר דברינו על פי' רש"י על פסוק אני אל שדי שיש די באלקותי עוד יש לדקדק מה שאמר לו הקב"ה וארבה אותך במאוד מאוד והלא כבר הבטיח לו קודם לכן להרבות זרעו כעפרות תבל ולבאר הפסוקים נקדים תחלה מה שאמרנו בפסוקים ויכולו השמים וכו' ויכל אלקי' ביום השביעי כו' וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו כו' ויברך כו' ויקדש וכו' ופי' רש"י ויברך ויקדש ברכו במן וקדשו במן ולכאורה אינו מובן הלא המן לא ירד עד דור המדבר ואיך שייך בשבת בראשית ברכו במן קדשו במן ונראה לרמז דהנה כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות עיקר כוונתו הי' להיטב לברואיו דהיינו שיתגלה מלכותו על כל הברואים וידעו שהוא אחד יחיד ומיוחד שזאת הוא עיקר הטובה להשיג עריבות נעימות ידודות אלקותו ית"ש ואין מלך בלא עם ע"כ עלה ברצונו לברוא העולמות שיכירו מלכותו ויקבלו הטובות אכן עצמותו ית"ש בלתי אפשרי להשיג לכן צמצום אלקותו ית"ש לתת מקום להעמדת העולמות והנה ע"י צמצום הראשון ג"כ אי אפשר להשיג ע"כ ראה המאציל בחכמתו לעשות צמצומים אחר צמצומים והשתלשלות אחר השתלשלות עד שיהי' די לכל העולמות והאצל והופיע לכל העולמות מאור א"ס ב"ה מהעולמות העליונים עד סוף כל העולמי' ואין שום דבר הן בפנימיות העולמות והן בחוצוניותם שלא יהי' בהם ניצוץ הקדוש מא"ס ב"ה רק שהוא בהעלם מסובב בקליפות כדי שתהי' הבחירה חפשית ויהי' שכר ועונש וע"י שהצדיק מזדכך עצמו ע"י אותיות התורה וע"י המצות ומעשים הטובים ומדבק עצמו בא"ס ב"ה הוא מעורר כל הנבראי' שישתוקקו לחזור לעלות לשרשם כי בכולם יש נינוץ הקדוש מא"ס ב"ה המחי' אותם אך אין כל אדם יוכל לזכות לזה מעורר מ"נ רק מי שעובד את הש"י במסירת נפש בכל רגע בכל מעשיו ותנועותיו צדיק כזה מעורר מ"נ ליחד עולמות העליונים עם עולמות התחתונים ומתגלים כנגדן מים דכורין ממשיך השפעות טובות על הכנ"י וכן הם ר"ת של מ"נ מסירת נפש כי צריך לזה מסירת נפש והצדיק הזה עושה בכל יום היחוד שלם והנה אין יחוד בלא דכר ונוקבא שהנוקבא משתוקק ומוליד מים דכירין ומיום שנברא העולם עד שיהי' ברורי עולמות בלתי אפשר להיות שום יחוד בלא התעוררו' מים נוקבין מתתא לעילא ע"י מ"נפש והשתוקקות גדול שיהי' מעורר כל הברואי' להשתוקק לעלות לשרשם והוא מיחד עולמות העליונים עם התחתונים אמנם כשעלה ברצונו לברוא את העולם שלא הי' עדיין אתעריתא דלתתא הי' היחוד מני' ובי' ולהבין מעט מזעיר הענין יש לפרש שעברה לפניו התענוג והשעשועי' שיקבל מעם קרובו ישראל שהם ישתוקקו אליו ית"ש במסירת נפשם זאת היתה לפניו מים נוקבין ובכל ששת ימי בראשית קודם שנברא האדם הי' היחוד מני' בי' שלא הי' אז מי שיעורר איתערותא דלתתא לכן לא הי' התגלות העולמות כדכתיב וכל שיח השדה טרם כו' ואדם אין כו' עד שנברא אדם הראשון ובו ביום עשה תשובה ואמר מזמור שיר ליו' השבת ואמ' לכל הברואים בואו ונשתחוה כו' ונתקדש היום של שבת והי' עליות העולמות שנתעיררו כל הברואים ונשתוקקו להעלות לשרשן ולא הוצרך עוד הש"י לעשות האיתערותא מני' בי' כי הי' איתערותא דלתתא ולהבינך הטעם שעלה ברצון הש"י שמששת ימי בראשית והלאה לא יהי' היחוד רק ע"י איתערותא דלתתא הוא כי כשהיחוד הוא מתתא לעילא מסתמא עומדים מסכים שמבדילים ורוצים לבטל את הצדיק מעבודתו והצדיק מוסר נפשו בכל רגע בזה הוא מסיר המסכים המבדילים וכל עוד שקמים עליו יותר הוא מוסר נפשו על קדושת שמו ית"ש עד שמסיר כל המסכים ונמתקן הגבורי' בשרשם ואז היחוד כולו רחמים וממשיך השפעות ואין שיעור משא"כ כשהיחוד הוא בלתי איתערותא דלתתא אי אפשר שלא יהי' בו קצת דין ודי למבין וזהו פי' ויכולו השמים והארץ כו' פי' כשנתקדש היום של שבת בראשית הי' בכחו של אדם הראשון לעורר כל הברואי' שישתוקקו לחזור לעלות לשרשן והי' העליות העולמות וזהו ויכולו כו' לשון תשוקה וכן פי' האור החיים שכל הברואי' כולן השתוקקו לאלקותו ית"ש ואז ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה כו' המלאכה של ששת ימי המעשה שהי' היחוד נעשה מני' בי' וזה מדויק במלת מלאכתו ר"ל בלי התעוררו' מתתא עתה שנתקדש היום של שבת והי' השתוקקי' העולי' כלה הש"י מלאכה זו ור"ל שיהי' היחוד מאז ע"י איתערותא דלתתא וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו כו' גם כנ"ל ויברך אלקי' את יום השביעי ויקדש אותו ופי' הש"י ברכו במן וקדשו במן רמזו בדבריהם על האמור שמעתה לא יהי' היחוד רק ע"י איתערותא דלתתא שיעלו התחתונים מים נוקבין מתתא לעילא כי מן ר"ת מים נוקבין והברכה היא כאשר אמרנו כי בהיות היחוד ע"י איתערותא דלתתא אז יושפעו רחמי' גמורין בלי תערובת דין וקדשו במ"נ ר"ל ע"י מה ברכו ע"י שקדשו שבכל שבת ישתוקקו הנבראי' ע"י קדושת שבת לעלות לשרשן ויהי' עליות העולמות ויעוררו מ"נ וזהו שפי' רש"י אני אל שדי שיש די באלקותי לכל ברי' ר"ל שאצלתי מאורי א"ס אפי' לברי' פחותה כדי שישתוקקו לעלות לשרשם וע"כ ואתה התהלך לפני ר"ל שתיחד העולמות ע"י שתעורר מ"נ מתתא לעילא וזהו לפני ר"ל קודם ממני היינו טרם שאעורר אני המ"ד והי' תמים ר"ל שיהי' היחוד בתמימות היינו כולו רחמים ואתנה בריתי ביני ובינך שיהי' יחוד קוב"ה ושכינתי' וארבה אותך במאוד מאוד פי' ע"ד שאמרו חכמז"ל למה נאמר בכל מאודך לפי שיש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאודך נמצא שמלת מאודך מורה על מסירת הנפש היותר חביב וזהו דבר שאין לו שיעור וזהו ארבה אותך במאוד מאוד ר"ל שארבה בך התלהבות ותשוקה למסור נפשיך לעבודתי לאין שיעור וע"י תתעורר מ"נ מתתא לעילא ותעורר מ"ד לגלות החסדי' ורחמי' פשוטי' ויהי' היחוד בשלימות. כן יהי רצון.