אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרן ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם וכו'. יש לדקדק בזה שלכאורה הוא מיותר תיבת לצבאותם הלא כשיצאו ישראל ממצרים עדיין לא היו חונים בדגלים רק בערבוביא יצאו ועוד קשה על ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם והדר כתוב ואלה מסעיהם למוצאיהם ובזה הדיקדוק כבר הרגישו מפורשי התורה ונראה בזה כי עדיין גם זאת צריך להבין מה זאת שמצינו בספר הזה לפעמים כתיב לצבאותם או בצבאותם ולפעמים כתיב על צבאותם והנה כשעלה ברצונו הפשוט לברא את כל העולמות הי' נגלה לפניו י"ש שיקבל תענוג ושעשועים מעושי רצונו והם בני ישראל עם קדושו מחמת שהם בעולם השפל בעולם הגשמיי וקשה עליהם עול שיעבוד מלכיות ומלחמת היצר ואעפ"כ הם עושים רצון הבורא ית"ש מקבל מזה תענוג לאין שיעור ואף שמעולמות העליונים מצבא מעלה הוא ג"כ מקבל תענוג אך תענוג זה הוא תענוג תמידיי מחמת שאין ביניהם שום יצה"ר ושיעבוד מלכיות לכן הטבע שלהם הוא לעבוד להשי"ת תמיד בלי הפסק כלל בהתלהבות גדול ובתשוקה גדולה ביראה ואהבה כמו שטבע החמה והלבנה שהם יוצאים בכל יום תמיד לעשות רצון יוצרם ותענוג תמידיי אינו כל כך תענוג אבל מישראל עם קרובו הוא מקבל תענוג גדול מחמת לפעמים אדם נתפס באיזה דבר חלילה מחמת שהוא בעולם השפל ואעפ"כ הוא חוזר בתשובה לפניו ומשתוקק לעשות נחת רות ליוצרו ולעבדו באמת ביראה ואהבה מזה הוא מקבל תענוג גדול אשר בעבור זה עשה ברצונו לפניו י"ש לברוא כל העולמות והנה אדם שיהי' לו יראה הרוממות כמו מלאך ה' צבאות לא מצינו כי אם חד בדרא או תרי בדרא ושמעתי מפה קדוש הרב בוצינא קדישא ר' זושא זצוק"ל שהי' מתפלל כמה שנים שישיג יראה הרוממות כמו מלאך ה' צבאות והן אמת שהוא י"ש מקבל תענוג מכל מדה טובה שאדם עושה אם הוא עושה המצוה לעשות רצון י"ש באמת אף שאינה בתכלית היראת הגדולה כמו יראת המלאכים מחמת שאדם הוא בעולם השפל אבל התכלית העבדות הוא להשיג יראת המלאכים וכבר הי' בעולם צדיקים אשר השיגו יראת הרוממות יותר מן המלאכים ומאד מאד הוא קשה להשיג יראה זו לכן צריכין אנו לדבק עצמינו במאכלי צבאות משרתי עליון שהם עובדים לפניו י"ש בתשוקה גדולה כמו שאנו אומרים ונותנים באהבה רשות זה לזה וביראה הרוממות כמו שאנו אומרים עונים באימה ואומרים ביראה ואם האדם עובד את הש"י באמת בתום לבבו כל אחד ואחד לפי שכלו ומשתוקק להשיג יראת המלאכים ומדבק עצמו בצבא מעלה ובזה עושה שעשועין לפניו י"ש יותר מן המלאכים ונעשה דבק במלכות שמים והוא למעלה מהמלאכים לכן אנו אומרים בכל יום קדושת יוצר שבזה אנו מדביקים עצמינו בצבא מעלה ובקדושת מעומד אנו למעלה מעולם המלאכים לכן לפעמים כתיב לצבאותם או בצבאותם כי שהאדם צריך לדבק עצמו בצבא מעלה דהיינו להשתוקק להשיג יראה הרוממת כמו צבא מעלה ואם הוא מדבק עצמו בצבא מעלה ועובד הש"י באמת בכל לבבו אף שעדיין אינו משיג יראת המלאכים הוא י"ש מקבל מזה תענוג גדול לאין שיעור ואז הוא למעלה מצבא מעלה לכן נאמר לפעמים בצבאותם פי' שהוא דבוק בצבא מעלה ולפעמים נאמר על צבאותם היינו למעלה מצבא מעלה והוא מלשון על גביהם וכשיצאו ישראל ממצרים עדיין לא השיגו שום דבר אך כשראו הניסים והנפלאות שעשה הש"י עמהם בהוציאם ממצרים היו משתוקקין לעבדיהו שכם אחד באמת ותשוקתם הי' לירא מפניו י"ש יראת הרוממת כצבא מעלה ובזה היו מדביקים עצמם במלאכי מעלה. וזה ביאור הכתובי' ואלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם פי' שהיו מדבקים עצמם בצבא מעלה במה שהיו משתוקקים להשיג היראה שלהם וכשהאדם משתוקק לעשות רצון יוצרו באמת ולהשיג יראת הרוממות של מלאכי מעלם אף כשעדיין אינו משיג הוא ית' מקבל תענוג יותר מן המלאכים כמו שבארנו למעלה ומשה רבינו ראה שהם עושים בתשוקתם תענוג גדול לפני י"ש יותר מן המלאכים והם למעלה מהם לכן נאמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' שפי ה' הוא גם כן גבוה יותר מעולם המלאכים כידוע למבין והם נדבקו יותר גבוה שהיא על פי ה'.
א"י אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרן. ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ע"פ ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם ויש להבין מה זה הוא דכתיב אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם וכי לא ידעינן זה ממילא משיצאו מארץ מצרים היו המסעות הללו. ומה גם ביד משה ואהרן פשיטא ע"י יצאו ותו מה שדקדקו כל המפורשים ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם וחזר כתוב בשינוי ואלה מסעיהם למוצאיהם והנה הדרך לבא לעבוד את הש"ית הוא מה דאיתא במשנה קנין התורה במ"ח דברים שהתורה נקנית בהם וקוב"ה ואורייתא חדא הוא ואחד מהם הוא בדיבוק חברים וזה הנהגה צריך מאד ומאד בדור הזה ויש להבין למה כתוב בדיבוק חברים ולא כתיב באהבת חברים אלא דיבוק חבירים פירושו הוא כך דהנה יש להבין מה זה תועלת בהתאספו בני ישראל יחד ממוצאיהם למסעיהם יחד אל הצדיק התועלת היוצא מהם הוא כך דהנה כל דרך איש ישר בעיניו ומחזיק עצמו לצדיק וחסיד ולמדן ובעל מדות טובות מאחר שאינו רואה בעצמו שום שמץ קצת דבר ויצרו גדול ממנו והגדיל לעשות וילך הלוך וגדול. משא"כ בהתאסף ביחד אל הצדיק ושם מוצא אצל הצדיק אנשים יראים ושלימים גדולים בתורה ובמדות ואנשי שם צעירים בימים ומתאמצים בעבודת הש"ית ואף זקנים בשנים ואעפי"כ המה נכנעים אל הצדיק ומשתוקקים לעבודת הש"ית וכן דבר והפוכו בהמצאו עשירים גדולים ואעפי"כ המה נשברים ונכנעים עד למאד לפני הצדיק. וכן עניים לפי צערם הם מפני עצמם ודעתם מעניות וצערם ומתאמצים לעבוד הש"ית בשמחה. והנה בראותו כל זה אזי אם לבו כאבן ימס בקרבו כמים ונעשה נכנע ונשבר לבו בקרבו לפני כל אחד ואחד ורצונו ממש לכנוס בכל אחד ואחד מחמת שמחה ואהבה ולבו נשבר בשברי שברים על כל אולתו שהי' לו בראשונה (מה גם זה בראותו להצדיק אזי בטל ממילא בפ"ע ונעשה כאין וממילא נופלים ממנו מדות הראשונים וזה הכל בדיבוק חבירים ודי למבין וממילא ע"י כך נפרד ממנו כל השפלות וימים הראשונים יפלו) ויוצא ממיצר וארציות ויוכל לבא לעבודת הש"ית באמת כדמרגלי' בפומי' דאדומ"ור איש אלקים מו"ה יעקב יצחק זצ"ל מק"ק לובלין ברוב עם הדרת מלך פירושו דאיתא בספרים קדושים מז' מלכים שמתו כל אחד אמר אנא אמלוך עד וימלוך הדר ושם לא כתיב וימת וזה הדר מרי' שמיא וכו' פי' שמהדר שכל עבודתו יתן הוד והדר למרי' שמיא הקם עלמא יחידאי שזהו קיום העולם וזה נעשה ע"י אסיפת חבירים אצל הצדיק נתבטל כל אחד מפני חבירו וכו' וזה ברוב עם הדרת כו' פירש כשיש אסיפה אז הדרת מלך פי' שמתהדר המלך עליון על כל העולמות וזהו אמר אדומ"ור הדר מרי' שמיא. נחזור לענין הפרשה אלה מסעי בני ישראל כל מקום שנאמר אלה פוסל הראשונים מסעי הוא לשון סיעת תבורה וכתות כשנעשים מסעי בני ישראל אל הצדיק דהיינו שנופל ממנו שפלות הראשונים ומדות הראשונים אשר היו על כל אחד ואחד והנה ע"י מי נעשה זאת שכל אחד ואחד יכנע לפני חבירו ורצונו לכנוס בו מחמת אהבה והוא דיבוק חבירים כנ"ל זה נעשה ע"י הצדיקים שעושים זאת. וזה הפירש אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם שכ"א יוצא ממצרים פי' מארציות ואז נעשה צבאות ביחד בלב אחד. וע"י מי נעשה זאת קאמר הפסוק ע"י משה ואהרן על ידיהם נעשה זאת דהם הצדיקים שבדור. והנה דרך הצדיק להקטין עצמו ולתלות הגדולה בבעלי' דהיינו אל הש"ית דהוא עושה זאת הפעולה שיהיו כולם באגודה אחד ובדיבוק החבירים ולא מידו היתה זאת. וזה ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' דהיינו מה שיצאו כ"א ואחד ממוצאיהם למסעיהם דהיינו סיעות וחבורות כנ"ל שיבואו לנסוע כולם בהתאסף ביחד זה היא ע"פ ה' וחזר ואמר ואלה מסעיהם למוצאיהם וכ"מ שנאמר ואלה מוסיף על הראשונים דהיינו שנוסף להם זכיות קדושה נוסף על המצות ומעש"ט שהי' להם כבר וכל אחד ואחד הוא מלא זכיות מוסף על הראשונים. וזהו ואלה מוסיף כנ"ל מסעיהם היינו החבורות והסיעות כשחוזרים למוצאיהם הם מלאים זכיות מוסף על הראשונים ודו"ק.
א"י אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרן כו'. ע"פ דקדוקים הנ"ל ולבאר הפסוקים נקדים לבאר סדר תפילת הדרך שצריך האדם להתפלל קודם יציאתו לדרך כידוע שבהיות האדם בביתו יוכל יותר לשמור את עצמו מפיתוי יצ"הר ובדרך הוא יותר נקל ללכוד במצודתו דהיצ"הר. ע"כ האיש הנוסע לדרך צריך קודם יציאתו להתפלל ולהזדכך נפשו לשוב בתשובה שלימה שלא יכשול ח"ו במצודת היצ"הר ואם הוא עושה כן נסיעתו עושה רושם שמעלה ממקומות נסיעתו הניצוצות הקדושות שנפלו באותם מקומות. וידוע שהש"ית הוליך עם בני ישראל במדבר ארבעים שנה כדי להעלות הניצוצות הקדושות שנפלו שם והיו צריכים קודם נסיעתם להזדכך נפשם שבלתי יכשלו במצודת היצ"הר בדרך ובנסיעה ראשונה ממצרים עדיין לא הי' להם השגה זאת להזדכך נפשם ולשוב בתשובה קודם נסיעתם אך הנסיעה הראשונה הי' ע"י משה ואהרן שהמה תקנו בתפילתם שנסיעתם יהי' זכה וברורה בדרך הישר להעלות הניצוצים הקדושים. ע"כ נאמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם כי ההוצאה הראשונה הי' ע"י משה ואהרן שהם תקנו בתפילתם שהדרך יעלה לרצון שיהי' זך וברור. אך אח"כ שבנ"י באו ג"כ להשגה זו שצריכים להזדככות קודם יציאתם והזדככו עצמם קודם כל נסיעה וכאשר נזדככו יותר קודם כל נסיעתם הי' הנסיעה יותר ברור וזיכוך להעלות הנ"ק וכאשר לא הזדככו עצמם כ"כ לא הי' הנסיעה כ"כ זך וברור ע"כ אמר הכתוב ואלה מסעיהם למוצאיהם ר"ל שהנסיעה היתה ברור כערך יציאתם באם נזדככו יותר קודם הנסיעה הי' הנסיעה יותר ברור וזיכוך והיינו הנסיעה הי' לפי מוצאיהם.
ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני בספרים איתא שהפסוקים אלו מרמזים על המדריגות שבאו ישראל ממדריגה למדריגה והנה היצ"הר כשמתעה את האדם מדרך הטוב חלילה בתחילה משים בלבו של אדם עצלות ואם האדם לא יתגבר עליו בכל כוחו להיות זריז מתוך שהוא מתעצל לעמוד בבוקר לעבודת בראו מתוך כך הוא בא לידי ביטול תורה ומתוך שאינו עוסק בתורה הוא בא לידי תאוות רעות חלילה ע"כ העיקר הוא להתגבר על יצרו צריך האדם לעשות כל מגמתו ולראות שיבוא לידי מדות הזריזות ומתוך כך הוא מזדרז את עצמו לעסוק בתורה והתורה מלמדו להזהר מתאוות רעות וממעשים רעים. וזהו ביאר הכתובים ויסעו מרפידים פי' כיון שהסיעו עצמם מן הריפוי ידים היינו מן העצלות ויחנו במדבר סיני היינו תורה שהיו עוסקים בתורה ויסעו ממדבר סיני פי' שע"י עסק התורה לא היו צריכים עוד לעשות תחבולות להתגבר על יצרם לעסוק בתורה רק בתחילה ואח"כ כעשה דברי תורה עריבים עליהם והיו עוסקים בתורה כאדם העושה בשלו ואין מי שימחה בידו והיתה התורה מלמדם איך לשבר התאוה וזהו ויחנו בקברות התאוה פי' שקברו את התאוה שלא היו מתאוים לתאוות רעות ויסעו מקברות התאוה ויחנו בחצירות דהנה כל זמן שלבו של אדם נוטה עוד לאיזה תאוה של עו"הז אפילו כל דהוא אפילו פעם אחת בשנה צריך הוא להיות יושב אוהל ולא יוכל עוד לצאת ולבוא בחצירות וברחובות פן יחטיאנו היצ"הר חלילה אבל אם שיבר כל התאוות ולבו הוא ברשותו כי הצדיקים הוא לבם ברשותם יכול הוא לצאת ולבא ברחובות ובחצירות ואעפ"כ יראת ה' על פניו ואינו חוטא כלל וזהו ויסעו מקברות התאוה פי' שכבר שברו כל התאוות ובאו למדריגה גדולה ממנה שהיו יכולים לצאת ולבא בחצירות וברחובות מהו ויחנו בחצירות ויסעו מחצירות ויחנו ברתמה דהנה האדם אשר כבר שבר כל התאוות ויראת ה' על פניו אפילו כשהולך בשוקים וברחובות הוא מושל ביצרו ואינו חוטא מתוך כך יוכל לבא שיהי' בוער בלבו יראת ה' ואהבת ה' כרשפי אש וכגחלי רתמים ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה אשר הוא אוהב את ה' ואת יראת ה' אשר בקרבו וזה ויסעו מחצירות מחמת שהי' יראת ה' על פניהם כ"כ שאפילו בעת שהיו הולכים בתצירות לא היו חוטאים כלל באו למדריגה גדולה ממנה ויחנו ברתמה שהי' יראת ה' ואהבת ה' בוער בלבם כגחלי רתמים ויסעו מרתמה ויחנו ברימון פרץ פי' אדם אשר יראת ה' בוער בלבו כגחלי אש יוכל ללמוד מכל הדברים שבעולם עבדות ה' ואפילו בדבר חיצוניות והוא מוציא הפנימיות ממנו כדאמרינון בגמרא ר' מאיר רימון מצא תוכו אכל וקליפתו זרק וזהו ויסעו מרתמה ויחנו ברימון פרץ פי' מחמת שהי' בוער בלבם יראת ה' כגחלי אש באו למדריגה גדולה ממנה שהרימון נפרץ לפניהם היינו בכל דבר חיצוניות היו מוצאים הפנימיות וזרקו הקליפות ויסעו מרימון פרץ ויחנו בלבנה פי' שהאדם ההוא בא עוד למדריגה עליונה ממנה שבא ללבנוניות עליון וממשיך חסדים על כנ"י וזהו ויסעו מרימון פרץ ויחנו בלבנה פי' שבאו עוד למדריגה עליונה ממנה שהשיגו לבנונית עליון ויסעו מלבנה ויחנו ברסה שבאו למדריגה עליונה עד שהיו יכולים להמשיך עשר הויות שהם בגימטרי' ר"ס היו יכילין להמשיך אותם לעשר הקדושות ויסעו מרסה ויחנו בקהלתה פי' שבאו למדריגה עוד יותר עליונה שהיו יכולים להמשיך כל השפעות טובות ממלכות שמים שנקראת קהלתה שהיא כולל הכל.
וידבר ה' אל משה בערבות מואב על ירדן ירחו לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם ואבדתם את כל משכיתם ואת כל צלמי מסכיתם תאבדו ואת כל במותם תשמידו והורשתם את הארץ וישבתם בה וכו' והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו וכו' ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם וכו' יש לדקדק בזה מה ענין והתנחלתם לכאן הלא לא בא הכתיב להשמיעיני אלא כשנבואו לארץ יורשו את יושבי הארץ וגם בא להזהיר אם לא יורישו הוי לי' לסמוך הפסוק ואם לא תורישו לפסוק והורשתם והדר לכתוב והתנחלתם ועוד מה היא לשון משכיתם ולשון מסכתם ועוד הוי לי' לומר לרבים תרבו נחלתם ולמעטים תמעיטו נחלתם מהו לרב לשון יחיד ונראה בזה דהנה אוירא דאי' מחכים וטוב היא מאד לעבדות ה' יותר משאר ארצות אך אם מטוהרה מקליפיות אבל אם הקליפיות חונים שם אזי הם עושים מסך ומבדיל חלילה וצריך האדם לגרש את הקליפות ההם ולקדש המקום ההוא ע"י עסק התורה והמצות ובזה ממשיך קדושה העליונה אל המקום ההוא ונתבטל בזה המסך ומבדיל מכל וכל ומאיזה כח הם באים הקליפות מכח שרי האימות שלמעלה אך לגרש הקליפות ולהסיר המסך ומבדיל להמשיך הקדושה העליונה אל המקום ההוא אינה ביכולת כל אדם ולזה צריך להיות איש תבונות רב וחכם גדול לידע באיזה כח לגרש הקליפות ולהמשיך קדושה העליונה אל המקום ואיש אשר בכוחו זאת והוא מגרש הקליפות ומבטל המסכים ומבדילים שעשו ממילא הוא מכניע גם השר שלהם ורנה עד שלא באו ישראל לארץ היו שם השבעה אומות אשר ע"י מעשיהם היו חונים שם הקליפות ובזה היה מסך ומבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים והיו ישראל צריכים לגרש הקליפות מן הארץ ולקדש את הארץ בקדושה העליונה והיו ישראל צריכים לחלק את הארץ וכל אחד ואחד היה מגרש הקליפות הקשות לפי ערכו הגדול לפי גדלי והקטן לפי קוטנו איש אשר היא חכם ונבון וצדיק גדול היה מגרש הקליפות היותר קשות ואיש אשר אין חכמת אלקים בקרבו כ"כ היה מגרש הקליפות שאינם כ"כ קשות ומי יתבונן מי הוא הגדול ומי הוא הקטן לכך צוה הקב"ה לחלק את הארץ בגורל והגורל היה צוח ומודיע מי הוא הגדול ואיזה חלק יתנו לו וזהו ביאר הכתוב כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם והם היו גורמים במעשיהם הרעים להמשיך הקליפות אל הארץ ובזה היו עושים מסיכים ומבדילים ע"כ בא הכתוב להזהיר ואבדתם את כל משכיתם היינו לגרש הקליפות אשר אינם כ"כ קשות שעושים מסכים שהם ג"כ אינם קשות ואת כל צלמי מסכתם תאבדון היינו הקליפות הקשות שעושים יותר מסך ומבדיל ובמה שמגרש הקליפות נתבטל המסכים ומבדילום ואז נתבטלו ממילא ג"כ הקליפות הגבוהים היינו שריהם שלמעלה שהם בעולמות העליונים וזהו ואת במותם היינו שריהם שלמעלה תשמידו אך לזה צריך חכם גדול ולא כל הרוצה ליטול השם יבא ויטול אמר הכתוב והתנחלתם את הארץ בגורל שהגורל היה מודיע מי הוא הגדול ומי הוא הקטן לרב תרבו נחלתו פי' לאיש אשר ידיו רב לו בחכמה ובתבונה תרבו נחלתו יתנו לו לגרשות הקליפות הקשות ולמעט פי' איש אשר אין חכמת אלהית בקרבו כל כך תמעיט נחלתו פי' ימסרו לו לגרש הקליפות אשר אינם קשות כל כך ואח"כ בא הכתוב להזהיר ואם לא תרישו ופו' ובזה נתיישבו סמיכת קראי אהדדי
וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם באים אל הארץ כנען זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה ארץ כנען לגבולתי' ופירש"י ומ"א אומר על ידי שהפיל הקב"ה שריהם של שבעים אומות מן השמים וכפתן לפני משה אמר לו ראה אין בהם עוד כח הענין הוא כך שמה שמלכי האומות לוחמים זה עם זה על איזה מדינה הגם שיש להם הרבה מדינות שיוכלו למלאות תאוותם ויצרם באלו המדינות שיש להם רק הענין הוא כך ששרים שלמעלה הם המביאים לכל תאוות ויצר הרע שבעולם שכל רצונם למשוך את האדם אחר תאיות יצר הרע ובפרט לאיש הישראלי כל מגמתם לנתק אותו מעבודתו עבודת השי"ת והנה האיש הישראלי שרואה זאת שרוצים להביאו לתאוות העולם השפל בלבושם או בלשונם אז צריך שלא לשמוע אליהם בשום אופן ולעשות היפוך מתאותם מה שהולכים אחר השר של המדינה שהוא רוצה לכפור בהשגחה של השי"ת ולמשוך אחר תאוות העולם כל שר של מדינה מושך בני מדינתו בתאוות אחרת והנהגות אחרות וצריך האיש הישראלי להיות חזק יאמיץ לבו כגבורים לגעור בתאוות שרוצה השר למשוך אותו ולא ללכת אחריו ובזה הוא משפיל את השר של מדינה ההוא ומחלישו מכחו של מעלה והנה הכוונה של מלכי אומות שרוצים לכבוש ואת שאר מדינות תחתיהם להיות מושלים עליהם כדי להרבות להם תאוות עוה"ז מכח השר שממונה על מדינה ההוא והוא יביא אותו אל תאוות העולם כי האומות העולם הולכים אחר שריהם של מעלה ורצונם של מלכי אומות העולם בהכבש מלכות אחרות שיהיה להם אחוזה בשר ההוא הממונה על המדינה כדי שיוסיף לו תאוה בעולם הזה כנ"ל משא"כ אנחנו מצווים שלא לשמוע לתאוותם ובזה נחלש כח השרי אומות מה שרוצים להפרד בני ישראל משרשם וידוע שמעשה הכנענים מקולקלים מכל האומות כפירש"י ז"ל בפרשת אחרי בפסוק כמעשה ארץ מצרים כו' וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה כו' ששרים של מעלה הביאו אותם תאוות גדולות וכפרו בהשגחה יותר מכל האומות עוע"ז ע"כ הזהיר השי"ת אותם שלא לילך אחריהם רק לדבק בשרשם של שורש הנשמות של מעלה ובזה יפלו השרים של ארץ כנען ויחלשו כחם וזה הפירוש צו את בני ישראל כו' כי אתם באים אל הארץ כנען ושם כל התאוות רעות מחמת השרים של מעלה יותר מכל המדינות שבעולם ע"כ זאת העצה זאת הארץ אשר תפול לכם "בנחלה פי' נוטריקון "נפשינו "חכתה "לה' כידוע בזה יפלו השרים שלמעלה ע"י נחלה שהוא ר"ת כנ"ל בזה יפול כל התאוות רעות משם בהדבק עצמיכם לשורש הנפשות וממילא יפלו השרים שלמעלה ארץ כנען לגבולותי' פי' לגבולותי' מה שגבלו השרים שלמעלה את ארץ כנען לגבולותי' בתאותיהם שיש להם גבול וקצה למטה משא"כ שורש התאוות למעלה הם בקדושה בלי סוף שורש וי"ו מדות עליונות ושרי אומות ממשיכים את המדות למטה אחר תאוות רעות ומדות רעות ומביאים את התאוות לגבול וקצה וסוף ע"כ תפול לכם "בנחלה כנ"ל ארץ כנען לגבולותי' פי' שיפילו ע"י "נחלה בנוטריקון כנ"ל את התאוות משרי אומות ומשיכים ומפילים למטה בגבולים וקצה וסוף תפילו אתם את השרים של מעלה בזה שאינכם עושים את התאוות רעות ומדות רעות אשר הם בגבולותי' רק "נפשינו "חכתה "לה' ולדבק בהשורש ואז יפלו שרי האומות תחתיכם וק"ל.
א"י צו את בני ישראל כו' זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה ארץ כנען לגבולותיה והי' לכם פאת נגב כו' ונסב לכם הגבול מנגב וגו' וגבול ים והי' לכם וגו' וזה יהי' לכם גבול צפון וגו' ויצא הגבול זפרונה וגו' והתאויתם לכם לגבול קדמה וגו' וירד הגבול. יש לדקדק למה חישב כאן גבולי ארץ ישראל מדרום למערב וממערב לצפון שהוא לצד שמאל מדרום לודזרח הי' לו לסדר שהוא לצד ימין כדאיתא בגמרא כל פינות שאתה פונה לא יהי' אלא לצד ימין. עוד קשה מפני מה בשאר הגבולים כתיב ונסב לכם הגבול או ויצא ובגבול מזרח כתיב וירד הגבול והנראה בזה דהנה בעולם המחשבה כולו חסד ואין שם ימין ושמאל כלל רק למטה כשהתחילו העולמות לצאת יש ימין ושמאל וימין הוא אברהם איש החסד ושמאל הוא יצחק פחד יצחק ומערב הוא דוד שהוא מלכות שהיא ג"כ גבורות שדינא דמלכותא דינא אך שאין קשים כ"כ כמו צפון ולהמתיק הגבורות מתחילה צריך להכניע מערב שהוא דין תחת דרום שהוא חשד ואח"כ כשהכניע את המערב תחת הדרום ונכללים הגבורות בהחסדים הולך אל צפון שהן הגבורות הקשים ומעלה אותן לשרשן למזרח ונמתקים שם בשרשן והגבורות מתוארנו בשם אש וטבע האש לעלות וכשהגבורות נמתקין בשרשן יורדים החסדים למטה לדרום שהחסדים הן התפשטות ומתוארנו בשם מים וטבע המים לירד למטה וקודם שהמתיק הדינין הרפים אי אפשר להמתיק הגבורות הקשים שהגבורות מתגברין על החסדים אך אחר שהמתיק הדינין הרפים ונתגבר החסדים יכול אח"כ להכניע הגבורות הקשים תחת החסדים ולהעלות אותן לשרשן ונמתקין שם ויורדין השפעות טובות על הכנ"י לדרום שהוא חסד וכשרצו בני ישראל ליכנם לארץ ישראל היו צריכים להמשיך על ארץ הקדושה השפעות טובות מלמדם הכתוב איך יעשו וזה שאמר הכתוב יהי' לכם פאת נגב וגו' וגבול זה יהי' לכם גבולים כלומר מתחילה ילכו מדרום למערב להכניע הדינים הרפים ולכלול אותן תחת החסדים שהוא דרום ואח"כ כשנתגברו החשדים ילכו ממערב לצפון שהן גבורות הקשים ומעלה אותן לשרשן למזרח ושם הם נמתקין בשרשן ויורדין השפעות טובות על כנ"י לדרום שהוא חסד. לכן בגבול מזרח כתיב וירד הגבול שממזרח נמתקין הגבורות על כנסת ישראל לדרום כי מהמקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת וק"ל.
וידבר ה' אל משה לאמר אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ אלעזר הכהן ויהושע בן נון ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו לנחול את הארץ ואלה שמות האנשים למטה יהודא כלב בן יפונה ולמטה בני שמעון שמואל בן עמיהוד למטה בנימין אלידד בן כסלון ולמטה בני דן נשיא בקי בן יגלי. והנה יש להבין קושית המפורשים למה לא נכתב אצל כלב בן יפונה תיבת נשיא. וכן גבי שמעון לא כתיב נשיא וכן גבי בנימין לא כתיב נשיא. כי מדן ואילך כתיב נשיא בכולם וצריך ליתן טעם בדבר והנה האור החיים הקדוש מביא בשם מפורש לפי שכלב בן יפונה הי' מפורסם לנשיא כי הי' נשיא גבי שלוח מרגלים לכך לא נכתב כאן תיבת נשיא ואצל שמעון לפי שחטאו בזנות לפיכך לא רצה הכתוב לזכור נשיא גבי שמעון וגבי בנימין אלידד בן כסלון הוא אלדד שהי' מתנבא במחנה והי' מפורסם לנביא ג"כ לא הזכיר אצלו נשיא ונראה לי ליתן טעם ותבלין בדבר קצת באופן אחר שהכתוב מרמז לנו דהעיקר הוא שהאדם יהי' כוונתו רק לש"ש ואז לא יפסיד כלום הגם שנראה לו שבעשותו המצוה יבוא לו הפסד או בממון או בכבודו לא יחוש כלום וסוף הכבוד לבוא ולא יפסיד כלום והנה איתא בזו"הק שכוונת המרגלים הי' מה שדברו על א"י לפי שידעו שהם לא יהיו נשיאים בא"י ע"כ רצו שלא יבואו לא"י כדי שיהיו נשיאים במדבר. והנה כלב בן יפונה הי' בין המרגלים והי' נשיא ולא חש על כבודו וכן אלדד ומידד לא חשו על כבודם כדכתיב בפ' בהעלתך וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד כו' פירש"י שאמרו אין אנו כדאי לגדולה זו ולבסוף התנבאו משה מת ויהושע מכניס לא"י ולא חשו על כבודם ולא ידעו כלל משום דבר רק לש"ש. ונחזור לבארה שלכך לא כתיב כאן נשיא אצל כלב בן יפונה לפי שהוא השליך את הנשיאות שלו אצל שלוח מרגלים שאמר בשבחה של ארץ ישראל הגם שלא יהי' נשיא שוב בא"י על כן מרמז כאן הפסוק שלא הזכיר אצלו נשיא לפי שלא רצה להיות נשיא ולא חש על כבודו ועשה הכל לש"ש לפיכך נעשה נשיא להנחיל את א"י לשבטו. וכן אלידד הוא אלדד לפי שלא רצה להיות נשיא ולא חש על כבודו על כן נבחר הוא להיות נשיא להנחיל את א"י לשבטו ע"כ מרמז כאן שלא נכתב אצלו נשיא לפי שהוא השליך הכבוד מנגד ע"כ זכה להיות נבחר להיות ראש ונשיא לשבטו. והורה לנו הכתוב ללמד מזה שנעשה הכל לשם שמים ואז לא נפסיד כלום אדרבה במקומך ישיבוך ומשלך יתנו לך ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו וק"ל.
וידבר ה' אל משה בערבות מואב על ירדן ירחו לאמר צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחזתם ערים לשבת כו' שש ערי מקלט וכו' ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר יש להבין מה זאת שלא הי' ללוים נחלה בא"י רק סך הכל מ"ח ערים ולא יותר ובאותן הערים ג"כ היו הרוצחים גם הם דרים שם ובשש הערים היו הרוצחין דרין בהם בחנם ולא היו מעלין שכר להם גם במ"ב הערים היה בהן דירה לרוצחין ומדוע לא נקלטו הרוצחין רק בערי הלוים ולא בערי שארי הי"ב שבטים עוד יש להבין על מאמר הכתוב שישב שם עד מות הכהן הגדול מפני מה ניתלת חזרתו במיתת הכה"ג האמת כי כבר פירשוהו חז"ל ואולם עוד לאלקי מילין והענין הוא שכשהאדם עובר עבירה בשוגג ומה גם עבירה חמורה כרציחה הגם שעשאה בבלי דעת אעפי"כ הפגם הוא גדול עד למאד ולא נזדמן לאדם דבר רק בשביל שעשה מתחילה עבירות ולא שם אל לבו לשוב עליהם על כן עבירה גוררת עבירה עד שבאת לידו עבירה הגדולה הזאת שהיא רציחה כמו שפי' רבותינו ז"ל במכות על פסוק והאלקים אנה לידו כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע והנה הגם שרוצה האדם לעשות תשובה על עבירה הגדולה הזאת אי אפשר לו לעשות תשובה כראוי מפני שאינו זוכר עבירות הקודמות לה שהביאוהו לידי עבירה זו וגם אין התשובות שוות ולא כל אדם זוכה לעשות תשובה שלימה מעומקא דלבא ולבוא לידי תשובה עלאה והתקנה לזה שידבק עצמו לצדיקי דורו שהם בעלי תשובות אמיתיים ובכל רגע עושין תשובה כאשר נודע וכן שמעתי מאדומו"ר הרב בוצינא קדישא איש אלקי מו"ה אלימלך זצוק"ל שאמר שעשה תשובה על חטאת ימי הנעורים וגם על מה שחטא בהיותו בבטן אמו וצער אותה אז וכן דרך הצדיקים הקדושים אשר המה בארץ שהומים יום ולילה על התשובה ומורים להנלוים אליהם כיצד יעשו תשובה וכמה דרכים ואופנים שונים בשערי התשובה וכשבעל העבירה נותן אל לבו להתחבר אליהם הוא נושא ק"ו בעצמו אם אלו שהם קדושים מנעוריהם כך עושין תשובה על עבירה קלה שבידן ק"ו לאיש אשר גברו חטאיו ועברו ראשו ועי"ז הוא נזכר כל חטאיו בכל עת ובכל רגע ועושה תשובה עליהם מעומקא דלבא וגם הצדיקים מורין לו דרכי התשובה ותיקונים והנה ידוע שהלוים שרשם מגבורות ושורש שרשם מבינה ששם נו"ן שערי תשובה והם בעלי תשובה האמיתיים שהם נכנסין בשורש שלהם שהוא הנו"ן שערי תשובה והנה נאמר אם כהן המשיח וחטא לאשמת העם ביאורו שמה שמזדמן לכהן גדול חטא בשוגג והלא הוא אינו ראוי לאותה מעשה כי לא יאונה לצדיק כל און רק לפי שהדור צריך תיקון והם אינם יודעין לעשות תשובה כתקנה ע"כ מזדמן לידו השוגג הזה למען יגביה ע"י תשובתו כל התשובות של כל ישראל וזה אם כהן המשיח יחטא הוא לאשמת העם פי' לתקן עי"ז אשמת העם ועל כן הוצרך הרוצח בשוגג לנוס אל הלוים דווקא מפני שהם בעלי תשובות באמת ומתהלכין בנו"ן שערי תשובה וכשיבוא אליהם הרוצח בשוגג יתמרמר לבו ויתחרט על חטאו בשברון לב בכל עת ובכל רגע ויבא עי"כ לתשובה עלאה מעומקא דלבא וע"כ אם יצא יצא הרוצח מגבול עיר מקלטו וכו' אין לו דם שהוא כי יען אשר יצא מעיר מקלטו שהוא עיר הלוים רואים אנו שעוד איננו רוצה לשוב בתשובה שלימה שאל"כ לא היה זז מן הלוים אפילו כמעט רגע מיראתו מיצרו הרע שלא יקלקל תשובתו ומיציאתו ממקלטו נראה שלא גלה אלא מפני יראת גואל הדם שלא יהרגנו וע"כ אם ירצח אותו גיאל הדם פטור עליו ומפני טעם זה ג"כ הוצרך לישב בעיר המקלט עד מות הכה"ג הוא לפי שלא ימלט שלא יעשה הכה"ג בכל ימי חייו איזה עבירה בשגגה אשר ע"י תשובתה יעלה כל תשובות עם בני ישראל ואז יהיה תקנה ג"כ לזה הרוצח שתעלה תשיבתו עם תשובת הכה"ג לכן ישב עד מות הכהן כי כל ימי חייו יש לחוש אולי עיד לא בא ליד כה"ג שום דבר עבירה אפילו בשוגג ולא נתקבל עדיין תשובות זה הרוצח עוד יום מות הכהן הגדול שאז לא ימלט לאחד משני פנים או שכבר בא ליד הכהן איזה דבר עבירה בשוגג אשר ע"י תשובתו העלה תשובת עם בני ישראל וגם תשובת הרוצח בכללם ובאם לא בא לידי עבירה כל ימי חייו אפילו בשוגג הנה זה לאות כי בלא זה נתקבלה תשובות הדור וגם תשובות זה הרוצח ולא הוצרכו לזה שיארע כל און להכהן גדול ועי"כ ישוב הרוצח במות הכה"ג לארץ אחוזתו כנ"ל. And the Lord spoke to Moses in the steppes of Moab at the Jordan near Jericho, saying, "Command the children of Israel people to assign, out of the holdings apportioned to them, towns for the Levites to dwell in, etc. six cities of refuge... and you shall add forty-two cities": There is a need to understand why the Levites did not get an inheritance in the land of Israel besides the forty-eight cities in total and not more, and also the murderers were living there as well. Moreover, in the six cities, the murderers were living there for free and would not pay rent to them. And even in the forty-two cities, the murderers could live there, and why were the murderers only protected in the Levite cities and not in the cities of the other twelve tribes? And there is also a need to understand Scripture's statement that he must dwell there until the high priest's death. Why did it make his return dependent upon the death of the high priest? True, the Sages, may their memory be blessed, have already explained that, but there are yet more of God's words [about it]. And the matter is that when a person does a sin inadvertently, and especially when it is a severe sin like murder — even though he did it unintentionally, the blemish is nevertheless very great; the thing only came to the person because he did sins earlier without thinking about repenting for them. Hence one sin leads to another [alluding to Pirkei Avot 4:2] until this great sin, meaning murder, came to him. And it is like our Rabbis, may their memory be blessed, explained in Makkot (10b) about the verse, but God caused it to come to his hand(Exodus 21:13), As the ancient parable says, "From the wicked comes forth wickedness" (I Samuel 24:13). And behold, even though a person wants to repent from this great sin, it is impossible for him to repent properly, since he does not remember the sins that preceded it which brought him to this sin. Moreover, not all repentance is the same, such that not every person merits to repent fully from the depths of the heart and come to an elevated repentance. So the remedy for this is that he attaches himself to one of the righteous people of the generation, who are the true penitents and repent every instant, as is well-known. And I likewise heard from our master, our teacher, our rabbi, the rabbi, holy light, man of God, my teacher Rabbi Elimelekh, may the memory of the righteous and of the holy be a blessing, that he said that he would repent about the sin of his youthful days and also for what he sinned when he was in his mother's stomach and gave her pain at that time. And so is the way of the holy righteous who are on the earth [alluding to Psalms 16:3], who pine day and night about repentance and teach those in their company how to repent and the different paths and approaches to the gates of repentance. So when someone who has sins decides to connect to them, he makes an a fortiori argument [kal vechomer] about himself. If those who are holy from their youth do this, repenting for a light sin they have, all the more so, someone whose sins have grown and gone above his head. In this way, he will remember all of his sins at all times and repent about them from the depths of the heart, and the righteous ones will teach him about the paths of repentance and the rectifications. And behold, it is well known that the root of the Levites is from the traits of power, and the source of their source is from Understanding [Binah], where the fifty gates of repentance are found. And they are the true penitents, such that they enter through their root, which are the fifty gates of repentance. And behold, it is stated: If the anointed priest should sin for the guilt of the people (Leviticus 4:3). Its explanation is that the coming of an inadvertent sin to a high priest, even though he is not fit for such a deed — since no wrong befalls the righteous [alluding to Proverbs 12:21] — it is because the generation needs rectification, and they do not know how to properly repent. Hence this inadvertent sin comes to him in order that all the repentance of all of the Jewish people can be elevated by his repentance. And this is [the meaning of] If the anointed priest should sin for the guilt of the people. The explanation is that it is to rectify the guilt of the people through this. And that is why the inadvertent murderer must flee specifically to the Levites. For they are the true penitents and walk among the fifty gates of repentance. So when the inadvertent murderer comes to them, his heart will be bitter and he will regret his sin with a broken heart at all times and at every instant. And, through this, he will come to elevated repentance from the depths of the heart. So therefore if the murderer goes outside of the border of his refuge city, etc. he has no bloodguilt (Numbers 35:26-27). For since he went out of the city of his refuge, which is the city of the Levites, we see that he does not yet want to repent completely. For were it not so, he would not have budged from the Levites, even for an instant, out of the fear of his evil impulse, that it spoil his repentance. But from his exiting from his [city of] refuge, it appears that he only exiled himself out of fear from the blood avenger, that he does not kill him. And hence, if the blood avenger murders him, he is exempt [from punishment]. It is also because of this reason that he needs to dwell in the city of refuge until the death of the high priest. As it is unavoidable that the high priest will do some inadvertent sin sometime during his life, such that through his repentance, the repentance of all of the children of Israel will be elevated. So there will then be a rectification for this murderer as well, that his repentance should be elevated with the repentance of the high priest. Therefore, he should dwell [there] until the death of the high priest. For all the time that he is alive, there is a concern that no sin has yet come to the high priest, even inadvertently, such that the repentance of this murderer was still not accepted until the death of the high priest. As it is then unavoidable [that it has been accepted] from one of two angles: Either an inadvertent sin already came to the priest, the repentance of whom has elevated the repentance of the children of Israel, including the repentance of the murderer. But [even] if no sin happened to him his whole life, even inadvertently, this is certainly a sign that the repentance of the generation was accepted, along with the repentance of the murderer, such that they did not need that wrong befall the high priest. So because of this, the murderer returns to his land-holding with the death of the high priest, as mentioned above.
ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים וכו' ואת הערי' אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנוס שמה הרוצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמנה עיר וכו' קשה מה הוא הלשון מגרש גם קשה תיבת ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה רוצח אין כאן מקומם לחשבון ערי הלוים גם קשה מפני מה כאמר בראשונה שש עיר וכו' ואח"כ חושב והולך ארבעים ושתים עיר הוי לי' לכלול בבת אחת ארבעים ושמנה עיר גם קשה שאחר הפרט החשבון הנ"ל כולל אח"כ וכל הערים וכו' ארבעים ושמונה עיר. וכנראה שהיא שפת יתר ולהבין הענין כי ידוע שכל אוירים מלאים מקליפות חיצונים לזאת בתורה ובתפלה הנעשית בד"ור נגרשו הקליפות חיצונים שאינם יכולים לסבול הקדושה ונעשים האוירים זכה ובהירים וזהו שאמרו אין להקב"ה אלא ארבעה אמות של הלכה וד"ל אך א"י היא מקודשת מכל הארצות שאוירים מאירים ומצהירים שאין בהם מקליפיות חיצונים כי בה"מק שלמטה מכוון וכו' אך בשאר מקומות צריכים אנחנו לעשות התפעלות שיהי' נעשים האוירים בהירים ובשם הקדוש של מ"ב המורכב משבעה בתים ובכל ביח הוא ששה אותיות הוא השם הקדוש שם אב"ג בזה הש"הק יוגרשו הקליפיו' חיצונים ונעשו האוירים זכים וברורים וי"ב שבטי יה הם נגד י"ב צירופי הויות העולה מ"ח אותיות ע"כ הוליך הש"י הי"ב שבטי יה במדבר במקום נחש שרף ועקרב אשר לא עבר אדם שם בכדי לגרש משם הקליפיות חיצונים ולברר ולזכות האוירים שיהי' מזהירים ומצהירים ולהעלות משם הנ"ק שנפלו המכונים בשם רוצח כידוע והעיקר הקדושה היא בלוים לזכות האוירים לגרש הקליפיות חיצונים ע"כ נאמר ומגרש הערים אשר תתנו ללוים דהיינו שהלוים יגרשו הקליפיות שבאוירים להאיר אותם ואמר הכתוב שש ערי מקלט ואח"כ אמר הכתוב ארבעים ושנים עיר ר"ל בשם הקדוש שהוא של מ"ב המורכב משבעה בתים ובכל בית ששה אותיר היינו באותו השם הקדוש יוכלו לגרש הקליפיות חיצוניום להאיר האוירים ויהי' לנוס שמה הרוצח ר"ל להעלות הנ"ק שנפלו המכונים בשם רצח ואח"כ אמר הכתוב כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמונה עיר ר"ל הם י"ב צירופי הויה העולים מ"ח גם השם הקדוש עם הרכבות הבתים ואותיות עולים מ"ח אתהן ואת מגרשיהן ר"ל לגרש בהם הקליפות חיצוניות להאיר האוירים ע"פ תבל והבן.
ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנוס שמה הרוצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמונה עיר וכו' יש לדקדק בזה אמאי יעשו דווקא שש ערי מקלט לא פחות ולא יותר ועוד קשה שמשה הבדיל שלש ערי מקלט בעבר הירדן ואמרינן בגמ' שלא קלטו שבעבר הירדן עד שהבדילו גם בארץ ישראל קשה מה טעם לא קלטו שבעבר הירדן עד שהבדיל גם בארץ ישראל ועוד יש לדקדק על מה דכתיב ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר למה דווקא ארבעים ושתים עיר ועוד מה חזר ואמר כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמונה עיר דנראה כמיותר. ונראה בזה דצריך להבין מהכין בא אל האדם שיבא לידי רציחה חלילה אפילו בשוגג מסתמא אין זה עבירה ראשונה בידו ופתאום לא יבא לידי עון חמור כזה אך עבירה גוררת עבירה לכן אם רוצה לו לחזור בתשובה לשאול אל לבו מאין בא העבירה זו לידו ויפשפש במעשיו מה חטא קודם לזה עד שיתברר אצלו כל העבירות שעשה עד עבירה ראשונה שפגם באיזה מדה כי אם יפגום אדם באיזה מדה חלילה אפילו מעט מזעיר יכול לבוא חלילה לידי רציחה כי עבירה גוררת עבירה והמדות אשר צריך האדם להתבונן בהם הם שש דהיינו אם חטא באהבה רעה חלילה שאוהב מה שאינו שלו עי"ז יוכל לבוא לידי רציחה מחמת שחומד את של חבירו והרגו וכן ע"י יראה שירא מאיזה מדם עי"כ הורגו וכן ע"י התפארות כי הגיאה אינו מסתפק בכל חללי דעלמא וכן ע"י שרוצה לנצח דווקא את חבירו וכן אם חבירו אינו רוצה להודו על דבריו וכן ע"י תענוג כדאיתא במדרש שהנואף בא לידי רציחה נמצא אם פגם באיזה מדה מהשש מדות דהיינו אהבה יראה תפארת נצח הוד יסוד עבירה גוררת עבירה עד שמביא אותו לידי רציחה חלילה והמדה השביעית אינה מדה כי לית לה מגרמא כלל והיא בחינת נוקבא שמקבלת מהשש מדות ע"כ צריך הבעל תשובה להתבונן עד שיתברר אצלו באיזה מדה פגם וזאת אי אפשר עד שילך לצדיקי הדור כי לזה צריכא התבודדות גדול ושקידה רבה לכן אי אפשר שמתברר לו עד שילך אצל צדיקי הדור וגם שם צריך להיות כמה עידן ועידנין ומחמת שהצדיק הוא עובד הש"י אם ישיב החוטא אצלו ימים רבים בהמשך הזמן יתברר אצלו על נכון כי ע"י הצדיק יבא לידי שכל כי הצדיק עובד ה' כפי בחינתו ויתכן שהחוטא רוצה לשוב לבו מושכו לזה הצדיק שהוא עובד את ה' במדה זו שפגם החוטא והיום יזכור את עצמו בזכירה זו ולמחר באחרת עד שיתברר אצלו באיזה מדה פגם ויוכל לבא לידי תשובה גמורה ולכן הבדילו שש ערי מקלט כנגד שש מדות כי מדה השביעית אינה מדה שלית לה מגרמא כלום והיא בחינת נוקבא שמקבלת מהשש מדות ונתנו השש ערי מקלט ללוים כי הלוים היו צדיקים גדולים עובדי השם כל אחד ואחד לפי בחינתו שהי' עובד את הש"י באיזה מדה ותיכף כשישים הרוצח אל לבו לשוב בתשובה הי' לבו משכו אל העיר אשר שם יושב הצדיק שעובד את הקב"ה במדה זו שהרוצח פגם בה ושם בהמשך הזמן הי' יכול החוטא לתקן המדה אשר פגם בו ולא דווקא שאם הרג בעבר הירדן הי' צריך לנוס לעיר המקלט שבעבר הירדן או אם הרג בארץ ישראל הי' צריך לנוס לערי המקלט אשר בא"י אלא כל אחד ואחד הי' הולך למקום אשר שם יוכל לתקן המדה אשר פגם בה ומה שתלה הכתוב ישיבת הרוצח בערי מקלט עד מות הכהן הגדול כי אז מתעורר כל אחד ואחד לתשובה שלימה ומפשפש היטיב במעשיו לכן כל זמן שלא הבדילו השלש שבא"י אלו שבעבר הירדן לא היו קולטים מפני שעדיין לא נתקנו נגד כל השש מדות ומה יעשה מה שפגם למשל שפגם במדת נצחון ועדיין לא הבדילו העיר אשר יוכל לתקן מדה זו וכל השש מדות יכולים לתקן ע"י שם של מ"ב והוא השם של "אנא "בכח כנ"ל ושש תיבות הראשונות הם כנגד שש ערי המקלט וכל הקפיטל כולו הוא כנגד שנים וארבעים עיר. וזהו ביאר הכתוב ואת הערים אשר תתנו ללוים שש ערי המקלט אשר תתנו לנוס שמה הרוצח כי שש ערי מקלט הם כנגד השש מדו' וצוה הקב"ה לתת אותם ללוים שהם צדיקים גדולים וכאשר ישב שם הרוצח אצלם יתבונן היטיב וישוב מכל העבירות שבידו עד אשר יתקן המדה שפגם בה ועליהם תתנו ארבעי' ושתים עיר רומז לשם של מ"ב כנ"ל כי על ידי שם של מ"ב היו מתקנים השש מדות ואמר עוד הכתוב כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמונה עיר כנגד י"ב צירופי הויות שעולם מספרם מ"ח וק"ל.
ויקרבו ראשי האבות למשפחת בני גלעד בן מכיר בן מנשה כו' ויאמרו את אדני צוה ה' לתת את הארץ בנחלה בגורל לבני ישראל ואדני צוה בה' לתת את נחלת צלפחד אחינו לבנותיו והיו לאחד מבני שבטי בני ישראל לנשים ונגרעה נחלתן מנחלת אבותינו כו' יש להבין מה זה הלשון ואדני צוה בה' הול"ל לאדני צוה ה' לתת את נחלת צלפחד כו' ולעיל בפ' פנחס במעשה דבנות צלפחד כתיב ויקרב משה את משפטן לפני ה' וכאן לא כתיב כן ויקרב משה את משפטן רק כתיב ויצו משה את בני ישראל על פי ה' לאמר כן מטה בני יוסף דוברים זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד לאמר לטוב בעיניהם וכו' אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים וכו'. והנה המדרש לעיל על ויקרב משה את משפטן גם על כן בנות צלפחד דוברות כך כתובה פרשה זו לפני במרום כו' ידוע לכל אבל לפי פשוטו יש לפרש כך דהתורה לומדת אותנו כח של הצדיק דהנה בנות צלפחד בקשו מלפניו שיתן להם נחלה כי למה יגרע שם אבינו ממשפחתו על זה התפלל משה רבינו ע"ה לה' שיצוה שיתן להם נחלה בין בני ישראל. וה' עשה רצונו של הצדיק וצוה כן למשה רבע"ה שיתן להם נחלה בתוך אחי אביהם כאשר צוה משה רבינו להש"ית כן ציית לו ולפי זה יפורש על נכון הפסוקים שלמעלה ויקרבו ראשי האבות כו' את אדוני צוה ה' לתת את הארץ בנחלה בגורל ואדני צוה בה' כו' פירוש שמשה רבינו צוה להש"ית והי' הצווה כביכול שמשה צוה להש"ית לתת את נחלת צלפחד אחינו לבנותיו כמו דכתיב לעיל ויקרב משה את משפטן לפני ה' היינו כנ"ל שהם בקשו ממשה שיתפלל להש"ית שהש"ית יצוה למשה שיתן להם נחלה וכן עשה משה והתפלל עבורם כך וזהו ויקרב משה את משפטן כו' ונענה בתפילתו וצוה לו הש"ית שיתן להם נחלה ואמר כן בנות צלפחד דוברות נתן תתן וכו'. ועתה בקשו ממשה להיות שתפילתו עשתה פירות שהנחלה יהי' להם בתוך אחי אביהם שלא תסוב נחלה ואם ינשאו לאחד משאר משפחות ושבטי ישראל לנשים יתוסף הנחלה לשאר השבטים וממשפחתן יגרע ע"כ בקשו ג"כ לקרב משפטן אבל הוא לא הי' צריך לקרב משפטן אלא ויצו משה את בני ישראל כו' כן מטה בני יוסף דוברים זה הדבר אשר צוה ה' ר"ל לבנות צלפחד לאמר לטוב בעיניהם אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים ולא תסוב כו' כי כאן לא היה צריך להתפלל על הסבת הנחלה מה שבקשו ממנו כי כך דינו שלא תסוב נחלה לכן לא כתיב כאן ויקרב משה את משפטן כו' כי לא התפלל עליהם כאשר התפלל על בנות צלפחד שצוה על ה' וה' עשה רצון הצדיק כאשר צוה עליו כי הצדיק גוזר והקב"ה מקיים ומזה נלמד כחם של הצדיקים עד היכן מגעת וזהו ואדני צוה בה' כנ"ל.
ותהיינה מחלה תרצה וחגלה ומלכה ונעה בנות צלפחד פירש"י ז"ל כאן מנאן לפי גדולתן זו מזו בשנים ונשאו כסדר תולדותן ובכל המקרא מנאן לפי חכמתן ומגיד ששקולות זו כזו והנה בנות צלפחד הוא רמז צ"ל פח"ד. והוא כשאדם הולך בדרך לא טובה ואינו חוזר בתשובה שלימה הוא בלא זרע ובן והוא בנוקבא ע"כ נאמר בנו"ת צל פח"ד הוא בנוקבא כשהוא בצ"ל פח"ד כידוע מספרים קדושים שמרומזים על חמשה גבורות קדושים וכשהאדם עושה תשובה שלימה אז נמתקים הגבורות. וזה ותהיינה מחלה שנמחלים עוונותיו. תרצה שהוא מרצה לפניו וחגלה ר"ת ח"ג לה שהוא יום טוב לה' שמתקן הימים ראשונים ועושה מהם ימים טובים. ומלכה שהוא מלכות שמים ונעה בנות צלפחד שמסתלק ונועה בנות צלפחד ממנו וזה רמז בפירוש רש"י ז"ל כאן מנאן לפי גדולתן דהיינו כנ"ל והבן.
חסלת פ' מסעי וספר במדבר חזק.