ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כו' פירש"י כל מקום שנאמר אלה פוסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים כו' מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני ולמה נסמכה כו' דינין לפ' מזבח לומר לך שתשים סנהדרין אצל מזבח הנה תירוץ של רש"י ז"ל הוא קצת תמוה הלא מפורש בתורה פעם אחת בפ' בהר סיני פרש"י שם מה ענין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצות נאמרו מסיני אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה מסיני אף כולם נאמרו כללותיהן ופרטותיהן מסיני א"כ למה צריך רש"י ללמוד מואלה מיותרא דוי"ו להורות זאת והלא שם למד ממקרא מלא שכל המצות נאמרו בסיני וכבר הרגיש בזה אור החיים הקדוש זצ"ל גם קשה מהו לשון מוסיף על הראשונים שמשמע שיש כאן תוספת על הראשונים והיה לו לומר ואלה הוא כראשונים כו' גם קשה על מה פרש"י למה נסמכה פ' דינין אצל המזבח לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח והלא מצינו שהיו הסנהדרין חוץ לירושלים כמו שאמרינן בגמרא עשר מסעות נסעה השכינה וכנגדן נסעו סנהדרין מעיר לעיר כמו שחשב שם בגמרא המקומות וגם כשהיתה בירושלים לא היתה אצל המזבח אלא בלשכת הגזית ואדרבה שאסורה לישב אצל המזבח שהמזבח הי' מקודש יותר אפילו מעזרת הכהנים ונראה לפרש עפ"י פשוטו כן דהנה ידוע שנתינת התורה הקדושה היה באש וברתת וזיעה כמבואר בכל מקום וזה היה רק בעשרת הדברות לבד אבל חז"ל למדו בג"ש במסכת ברכות שכל המצות וכל לימוד התורה צריכה להיות ברתת וזיעה עי"ש שדרשו על פסוק והודעת לבניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב מה להלן ברתת וזיעה אף כאן ברתת וזיעה ע"כ בעל קרי פטור מק"ש מחמת שא"א לומר ולקבל עול מלכות שמים ברתת וזיעה ע"ש בפרש"י בגמרא נמצא למידין מכאן שהתורה אינה ניקנית לאדם אלא א"כ לומד באימה וביראה וברתת וזיעה וכל לימוד התורה ועשיית המצות צריכין להיות וללמוד בהתלהבות גדול דהיינו ברתת וזיעה כמו שקיבלו אבותינו את התורה על הר סיני וצריך האדם לפשפש במעשיו היטיב ולהרהר בתשובה קודם הלימוד ולא כמצות אנשים מלומדה רק שישבר את לבו על מעשיו בעת עמדו להתפלל או ללמוד ולקבל עליו לבל יחזר עוד עליהם כמו שהיה מרגלא בפומי' של אדומו"ר הרב הקדוש רבינו יעקב יצחק הלוי זצוק"ל מק"ק לובלין על פסוק ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי זה קאי על מי שלומד תורה ואינו עוזב את דרכיו הרעים ומהרהר עליהם בתשובה קודם הלימוד וע"י שעושה תשובה קודם הלימוד הוא לומד באימה ויראה ברתת וזיעה וכשהאדם לומד ספרי מוסר וכדומיהן ע"י שהן מעוררין את האדם לתשובה נקל הוא זאת שילמד באימה וביראה אבל כשלומד פלפולי הש"ס והלכות ובפרט דיני ממונות מאד מאד קשה ללמוד באימה וביראה אדרבא שיוכל לבא חלילה לידי התפארות ח"ו כשיחדש איזה חידוש בלימודו לכן צריך ביותר קודם שישב ללמוד דיני ממונות לעשות תשובה ויתחרט על חטאיו וילמוד אותה באימה ויראה וברתת וזיעה אבל בעו"ה נתמעטה הדורות ונשכח כל זאת לא מבעי' שאין לומדים תורה ברתת וזיעה אלא אפילו אינם מתפללים בהתלהבות כמו שמצינו בדורות ראשונים שר"ע כשהיה מתפלל אדם מניחו בזויות זו ומצאו בזויות אחרת מרוב כריעות והשתחויות דהיינו ברתת וזיעה ובוודאי היה לומדים ג"כ כך כמו שמצינו בהרבה תנאים שליהטה אש סביבותיהן כנתינתן מסיני בעת לימודם הגם שהיו לומדים פילפולי אורייתא וזהו ביאיר הרש"י ז"ל ואלה המשפטים פי' רש"י ז"ל ואלה מוסיף על הראשונים מה אלו מסיני ר"ל כי העשרת הדיברות נאמרו בסיני באימה וביראה ברתת וזיעה ובהתלהבות גדול וכשהאדם לומד ענינים כאלה דברי מוסר הם מעוררים אותו לעשות תשובה והוא לומדם באימה ויראה כנתינתן מסיני ומלמדינו הכתוב במילת ואלה המשפטים אף אלו מסיני דהיינו לימוד הדינים של התורה מסיני ר"ל נלמד מסיני שיהיה הלימוד של תורה הנגלית דהיינו לימוד המשפטים והדינין יהיה ברתת וזיעה והתלהבות כמו בסיני ומלמדינו הכתוב כשהאדם ירצה ללמוד המשפטים והדינין ועיקר הדינין הם דיני ממונות כמו שאמרו בגמרא הרוצה להחכם יעסוק בדיני ממונות שצריך להוסיף יותר ולעשות תשובה קודם הלימוד וילמוד באימה ויראה כי כשלומד דיני ממונות בקל יוכל לבא לידי התפארות בחידשו איזה חידוש לכן צריך לחזק א"ע יותר ויותר לעשות תשובה קודם הלימוד וזהו ואלה הוא מוסיף על הראשונים דהיינו שצריך להוסיף ולחזק א"ע לעשית תשובה קודם הלימוד וללמוד באימה ויראה יותר מכשלומד ספרי מוסר כי הראשוני' הן מעוררין את האדם כשלימד אותן וממילא נופל עליו אימה ופחד בעת לימודו וגמר אומר מה הראשוני' מסיני כלומר מה הראשונים נאמרו בסיני ברתת וזיעה כו' וצריכים אנו ללמוד ברתת ובזיעה כמו שמוכח מהגמרא הנ"ל והודעת לבניך וכו' אף אלו מסיני לכן צריכים אנו ג"כ ללמוד אותן באימה וביראה ברתת ובזיעה ולמה נסמכה כ' דינין לפ' מזבח לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח ר"ל הפי' ג"כ כנ"ל כי מזבח מרמז לעבודה דהיינו עבודת הקרבנות ועתה היא התפילה במקום קרבן כדאיתא בגמרא תפילת כנגד תמידין תקנו ע"ש וזה ידועה שיותר יוכל אדם להתפלל בהתלהבות וברתת וזיעה מללמוד בהתלהבות ורתת וזיעה ע"כ מרמז רש"י ז"ל שתשים סנהדרין אצל כו' ור"ל לימוד התורה והמשפטים שהם הסנהדרין יהיה כמו מזבח דהיינו עבודת התפילה כך יהיה הלימוד התורה בהתלהבות גדול וברתת וזיעה או יאמר אלא לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח נוכל לפרש עפ"י שפירש"י לעיל ע"פ ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עלי' כו' ופרש"י שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם וברזל נברא לקצר לכן אין זה בדין שיונף המקצר על המאריך וכו' נמצא אנו למידין שעל ידי המזבח שמקריבין שם קרבנות ואם האדם מביא קרבנותיו בוודאי הוא עושה תשובה קודם שיקריבנו קרבנו על המזבח ויתכפר לו כי בלא תשובה זבח רשעים תועבה רק על ידי שעושה תשובה מקודם ומקריב אח"כ את הקרבן על גבי המזבח אז מתכפר ועי"ז הוא מאריך ימיו ושנותיו והסנהדרין הן עיני העדה ומי שחננו האל ית"ש להיות רב ומנהיג ישראל ועיני כל ישראל אליו הוא צריך תמיד להיות בהכנעה גדולה ובלב נשבר ולפשפש דרכיו תמיד כמעט בכל רגע ולעשות תשובה עליהם כי בלתי אפשר להיותו נקי בלא חטא כמו שאי' בזוה"ק אשר נשיא יחטא בכולם כתיב אם יחטא ובנשיא כתי' אשר נשיא יחטא בוודאי יחטא כי לפעמים הוא מתגאה על הציבור ומתנהג א"ע ברבנות או שיטה איזה דין חלילה אפילו בשוגג הכלל אי אפשר להמלט מן החטא ואם לא יעשה תשובה חלילה לא יאריך ימים כמו שאמרו חז"ל אוי לרבנות שמקברת את בעליהם לכן צריך לפשפש במעשיו תמיד ולשוב עליהם והש"י בוודאי ימחול לו ויאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים וזה הפי' למה נסמכה פ' דינין אצל המזבח לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח כלומר מי שהוא יושב על כסא הוראה צריך תמיד להיות בהכנעה ובתשובה כדי שתביאנו הרבנות לידי אריכות ימים כמו המזבח שנברא להאריך ימיו של אדם ע"י הבאת קרבנותיו בתשובה כן הרב צריך תמיד לעשות תשובה ועי"ז יאריך ימיו ושנותיו כנ"ל והבן.
עוד על פסוק הנ"ל ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם תרגום אונקלס ואילין דיניא די תסדר קדמיהון יש לפרש בדרך רמז דהנה הקב"ה ברא כל העולומות להיטיב לברואיו שיקבלו כל הברואים טובתו ית"ש ומה שברא הקב"ה מדת גבורה ג"כ ביארנו כמה פעמים שאין רצונו ית"ש להתנהג ח"ו במדת הגבורה להעניש ח"ו רק שרצה שיראה מפניו שלא לעבור על מצוותיו ואם ח"ו עוברים על רצונו רצה ג"כ שיעשו תשובה ולא להעניש ח"ו אפילו אם כבר קבלו הבעלי גבורת המשפט מב"ד שלמעלה מועיל תשובה כדי להחזיר הבעל דין ורוצה הקב"ה מאד להמתיק הגבורו' שלא יצאו לפועל ע"כ בעת שיש צדיקים בדור יכולת בידם להמתיק הגבורות בשרשם שיהפכו הגבורות לחסדים דהיינו גדול כח הצדיקים שמהפכים מדה"ד לרחמים ר"ל שימתקו הגבורות בשרשם לחסדים והנה זאת ידוע ג"כ לכל יודעי תורתנו הקדוש' שכל הגבורות ומשפטים יוצאים משם אדנ"י ומשמות אלקי"ם כי השם אדני ושמות אלקים מורים גבורות גדולות ויש ליתן טעם פשוט ע"ז הוא כך כי שם אדנות הוא שם תואר לכל מיני מושל שיהי' הן גדול או קטן כי כל מי שמושל על חבירו הוא אדון שלו וממילא העבד יש לו מורא מפני רבו ע"כ יש כמה וכמה מיני יראת ופחדים בעולם מחמת שיש כמה אדונים ומושלים בארץ אבל שורש היראה הוא לירא מפני אדון העולם ית"ש כי הוא אדוני האדונים ע"כ מי שמקבל עליו מורא שמים באמת אינו מתירא משום דבר שבעולם המפחיד כי הוא דבק בשורש היראה שכל אדנות מקבל משם כמאמר התנא כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות כידוע וגם שם אלקים הוא ג"כ גבורות כנ"ל שהוא ג"כ שם תואר לממשלה והוא ג"כ לשון אדנות כמו נתתיך אלקים לפרעה פרש"י אדון ומושל עליו ויוכל לומר אלקים על מושלים אחרים כמו שמצינו אלהים אחרים שהשם הזה מתפשט על כל מיני מושל ע"כ מורה ג"כ גבורות כי המושל ואדון יש לו להעניש למי שמושל עליו לפי כוחו אבל שם הויה ב"ה הוא כולו רחמים כי שם זה הוא רק שם עצם להבורא ב"ה וב"ש ואין לשום נברא שם זה שיכול לקרוא ח"ו איזה נברא בשם הוי' אפילו מלאכים הקדושים אינם נקראים בשם קדוש הזה כי הוא מורה שמהווה כל הויות שבעולם ואין יוכל לקרוא שם זה רק לבורא כל העולמים שהוא מהוה כל הויות ולא אחר ע"כ שם הויה ברוך הוא הוא כולו רחמים כמובן ע"כ כשצדיקים רוצים להמתיק הגבורות שיהי' מהם חסדים צריכים להביא השמות אדני או אלהים לשם הויה ב"ה דהיינו ע"י תשובה עילאה אזי נקרא הקב"ה אלקי אלהים ואדוני האדונים וכשמכיר האדם כח אלהותו ית"ש שהוא אלהי אלהים ואדוני האדונים שהוא הי' מהווה כל העולמות ולו לבדו הכח והממשלה אזי נוטל הכח וממשלה מכל מיני אדונים ומושלים ומחזירו לשמו ית' לבד ואין להם שום כח להעניש ולהפחיד כי רצונו ית"ש הי' בבריאות העולם שידעו כל הברואים מלכותו יתב"ש שהוא לבדו מושל העולם ואין בלתו ואז דרכו להיטיב לכל הברואים וזהו המתקות הגבורות בשרשם להביא השמות אדנות ואלקים לשמות הויות כי שמות הויות מורים רחמים גמורים ושמות אדנות ואלקים מורים גבורות כנ"ל נימצא כשמאירים שמות הויות בשמות אלקים ואדנות נמתקו הגבורות בשרשם כנ"ל ונחזור לביאר התרגם הנ"ל ואילין דינייא דתסדר קדמיהון ר"ל כשתרצה למתק הדינים והגבורות תראו שתאיר שמות הויות בשמות אדני ואלקים והנה אותיו' הקודמין לשם אדני הם עולים שם ב"ן דהיינו שם הויה במילוי ההי"ן והוא כך כי לפני א' מה אתה סופר ע"כ אין לאלף אות הקדום ולפני האות ד' הוא גימ"ל ולפני אות נו"ן הוא אות מ"ם ולפני אות יו"ד הוא אות טי"ת נמצא אותיות הקודמין לשם אדנ"י "ג"מ"ט עולים שם ב"ן כנ"ל נמצא ע"י שם הוי"ה במילוי ההי"ן נמתק שם אדני באותיות הקדומין לו כנ"ל ואותיות הקודמין לשם אלקים עולים ס"ג דהיינו שם הוי' במילו היודי"ן והוי"ו במילוי אל"ף כידוע והוא כך לפני א' מה אתה סופר אות הקדום ללמ"ד הוא כ' אות הקדום לה"א הוא ד' אות הקדום ליו"ד הוא טי"ת אות הקדום למ"ם הוא למ"ד נמצא כשמסדרין אותיות הקודמין לשם אלקים דהיינו "כ"ד"ט"ל עולים שם ס"ג כנ"ל ובזה נמתק שם אלקים כנ"ל וזהו אילין דיניא דתסדר קדמיהון ר"ל שתמתיק השמות המורים דינים וגבורות בשמות הויות המרמזים באותיות הקודמין כנ"ל וזהו קדימהון. והוא רחום יכפר עון.
אם חבל תחבל שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו כי היא כסותה לבדה היא שמלתו לעורו במה ישכב והי' כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני הדקדוק הוא קשה מאד שפסוק מתחיל בלשון זכר תשיבנו לו ומיד כתיב לשון נקבה כסותה לבדה שהוא לשון נקבה ומיד חזר ללשון זכר הוא שמלתו לעורו והוא לשון זכר ע"כ ע"פ פשוטו אין אנו מבינים ע"כ אומר הפסוק הזה דרשוני וי"ל ע"פ רמז כך דהנה ידוע שעצם אלקותו ית"ש א"א להשיג רק כשעלה לפניו ית"ש ברצונו הפשוט לברוא העולמות שיתגלה מלכותו על הברואים צמצם עצמו בלבושים כדי שיתגלה אלהותו ית"ש ומה הוא לבושו ית"ש דהיינו התורה הקדושה הם לבושים להקב"ה כמאמר הכתוב לבש ה' עוז התאזר ר"ל שלבש לעצמו התורה הנקרא עוז ועל ידי התורה הקדושה נתגלה אלקותו ית' ואיך לעבדו באמת אבל צריך לזה שעכ"פ ילמוד התורה לשמה כנ"ל ועי"כ יוכל להשיג ע"י התורה גדלות אלקותו ית' וגם צריך ליחד קוב"ה ושכינתא ע"י לימוד התורה לשמה כי השכינה היא ג"כ נתלבשה בתורה וע"י עסק התורה יוכל ליחד קב"ה ושכינתא אבל אם ח"ו אינו לומד תורה לשמה בד"ור רק ח"ו להתיהר באיזה פני' שלא לשמה אזי גורם כמה רעות בעולם וגם פוגם בתורה ובקב"ה ובשכינת' מהו רמז הפסוקים הנ"ל אם חבל תחבל שלמת ריעך ר"ל שתעשה פגם בלבושו של ריעך דהיינו בתורה הקדושה שהיא לבושי הקב"ה ושכינתא כי הוא נקרא ריעך כמאמר חמז"ל דרשו ריעך וריע אביך אל תעזוב על הקב"ה ונתן התורה עצה אם ח"ו עשית כך עד בא השמש תשיבנו לו ר"ל תראה מיד לעשות תשובה באותו יום להרהר בתשובה ואז יהי' עלי' להתורה שלמד שלא לשמה וזהו תשיבנו לו כי היא כסותה לבדה נאמר לשון נקבה כי הוא מרמז לשכינתא כי התורה היא לבוש השכינה והיא שמלתו לעורו ר"ל וגם השכינה עם התורה הקדושה הם לבושים לאור א"ס ב"ה וב"ש כי אורו ית"ש א"א להשיג לשום ברי' בעולם רק ע"י התורה הקדושה ושכינתא וזהו שמלתו לעורו כי ע' מתחלף בא' באותיות אחהע במה 'י'ש'כ'ב ר"ל במה יש כ"ב אותיות אם לא בהתורה שיש בו כל צירופי הכ"ב אותיות והם כולם לבושים לקוב"ה ושכינתא והוא רחום יכפר עון.
מלאתל ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי וגו' ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו יש לדקדק מה ענין חיבור של מלאתך ודמעך לבכור בניך וגם איך חיבר לכאן ואנשי קודש תהיון לי גם קשה וכי בזה יהיו אנשי קודש שלא יאכלו בשר טריפה עוד צריך להבין מפני מה צוה הכתוב להשליך אותו לכלב הגם שדרשות חז"ל אמת ויציב מכל מקום נכון ליתן טעם מספיק לזה ונקדים להבין מה שנאמר בפ' שקלים זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש וגו' העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל וצריך להבין מפני מה השווה הכתוב בצדקה זו שיתנו העני והעשיר בשוים מחצית השקל ואם ירצה ליתן יותר על מח"הש למה לא יוכל וכי איזה היזק יגיע או איזה קילקול יבא מזה שירבה העשיר ליתן יותר על מח"הש ואם גזרה התורה שהעני לא יפחות עכ"פ מה יפסידה אם ירבה העשיר ליתן יותר. ונקדים עוד להבין המשנה באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים וצריך להבין מה ענין כלאים אצל שקלים גם ראוי ליתן טעם לשבח על מנהגן של ישראל שנהגו ללבוש מלבוש נכרים בפורים גם מה ראו חז"ל על ככה שאמרו חייב אינש לבסומי בפורי' עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ונראה לרמוז בזה דהנה אם לא הי' חטא אד"הר שאכל מעץ הדעת הי' דבק בעץ החיים ואכל וחי לעולם וע"י שאכל מעץ הדעת נתערב רע בטוב וטוב ברע וגרם מיתה לעולם וכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם ובתורתו של ר' מאיר כתנות אור באל"ף שאם יזכה יוכל לעשות מעי"ן אל"ף שהי' דבק בעץ החיים וע"י החטא נתחלף מאור לעור. ועיקר העבדות הוא להפריד הרע מטוב לברר האוכל מתוך הפסולת ולעשות מעור אור להתדבק בע"הח. והנה האבות הקדושים שמו מגמת נפשם בכל יכולתם להפריד הרע מטוב ואברהם הפריד מעצמותו הרע לבד והטוב לבד ולזה הוליד את יצחק שהי' צדיק ואת ישמעאל ויצחק הפריד ג"כ מעצמותו הטוב לבד והרע לבד ויצא ממנו יעקב ועשו והנה יעקב אבינו שם מגמת פניו להפריד הרע מטוב ולהוציא מעשו החלק הקדושה שהי' בו מיצחק ע"כ השתדל ליקח ממנו הבכורה שהבכורה היא קדוש ואח"כ השתדל א"ע ליקח ממנו הברכות כדאי' בסבא קדישא פ' משפטים יעו"ש וע"י מה לקח הברכות ע"י שלבש את בגדי עשו כדכתיב ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות וגו' ותלבש את יעקב בנה הקטן יעו"ש בסבא הנ"ל והלבושים אלו היו של אד"הר שחמדן עשו מן נמרוד והן היו כתנות עור וע"י שלבשן יעקב תיקן הלבושין אלו ועשה מעור אור ועי"ז קיבל יעקב את הברכות וזהו וירח את ריח בגדיו ויברכהו שריח ג"ע הריח יצחק וזהו ע"י שתקן יעקב הלבושין אלו ועשה מעור אור ויברכהו והוציא יעקב את עשו מהקדושה ועל זאת נטר שנאה עשו ושר דילי' ליעקב ויתנכלו עליו להרגו בשביל זאת שהוציאו מהקדושה ולא יכלו למעבד לי' כלום שיעקב הי' תקיף מכל סטרין ונגע בכף ירכו כדאיתא בסבא הנ"ל כתיב וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו וההוא ירך דרווח מיעקב וההוא ירך הוא בלחישו דילי' עד דאתא שמואל מאי בלחישו דלא משיב נבואה כד אתא שמואל נטל ההוא ירך וסלקי מהאי אתר וחטף לי' מני' ומהאי זמנא אתעדי ולא הוה לי' חולקא בקדושה כלל קב"ה לא קפח ולא דחי לי' מכולא בגין דנטל שמואל ירך דילי' אלא יהיב לי' חולקא חדא מאי איהו יהיב לי' ההוא ירך דסוטה בטן דסוטה חלף האי ירך ובטן דאעדי מני' ובשביל שלא יקטרג נתנו לו גם שעיר ר"ח ושעיר יו"הכפ והנה הירכין הן תרין סמכי קשוט שהן סמכי של הגוף והן תרין פלגא דגופא והן סומכין לתפארת והן נצח והוד ובתקונים נקראים בתפילת אליהו סמכי קשוט מאזני צדק ונוכל לומר שמפני זה נקראים מאזני צדק משום שהן תרין פלגא גופא שהן סומכין את הגוף ע"כ צריכין להיות שוה בשוה במשקל שאם יתגבר אחד על חבירו לא יסמכו את הגוף ונשאר צולע על ירכו וזאת עיקר עבודתינו לתקן הירכים שהן נו"ה שיתאחדו באחדות גמור פא"פ ועי"ז נמשך שפע מחכמה דרך נצח והוד ליסוד שהוא צדיק ועפי"ז יתורץ מה שהקשו קדמוני זמנינו כתיב יכין ובועז בשם נקראים ואיתא על צדיק אחד העולם עומד וע"פ דברינו אלה יובן היטיב שע"י שהצדיק מתקן הירכים הוא מיחדן באחדות גמור ונעשו חד ונמשך שפע מחכמה לצדיק שהוא יסוד דרך נו"ה ולהבין מה דאיתא בסבא הנ"ל כד אתא שמואל נטל ההוא ירך וסלקי מהאי אתר וחטיף לי' מני' הענין הוא כך דאיתא בסבא הנ"ל פתח ואמר שמעו הרים את ריב ה' ואתנים מוסדי איתא שם לבר מגופא אתנים אינון תנאים עמודים סומכים לבר מגופא וכו' בזמנא דאינון לגבי תורה שבכתב איקרון איתנים לגבי תורה שבע"פ אקרון תנאים ושרו של עשו נגע בכף ירכו היינו בהתמכין דאורייתא ר"ל שנטל השפע ממחזיקי תורה שלא יוכלו חלילה להחזיק ידי לומדי תורה כדאיתא בזו"הק בפ' וישלח ע"פ ויגע בכף ירכו יעו"ש ושמואל לא הי' צריך סעד לתמכו שלא הי נהנה משום אדם ע"כ עד שאתא שמואל לא הי' באפשרי להמשיך נבואה מנו"ה כי הסט"א נאחז שם נגע בכף ירך יעקב וכד אתא שמואל שלא הי' נהנה משום אדם כדאיתא בגמרא הרוצה שלא להנות אל יהנה כשמואל ומכיון שלא הי' נצרך לשום אדם לתמכו הי' לומד תורה מתוך רחבה ובזה תיקן ההוא ירך ומשיך נבואה מנו"ה ע"כ זאת היא עיקר עבודתינו ליחד נו"ה ביחוד גמור לתקן הירכים וע"י מה אנו יכולים לתקן הירכים ע"י תורה שבע"פ שנתן ע"י התנאים שם סומכין לתורה שבכתב וצריכים אנו להחזיק ידי לומדי תורה כדי שיכולו לעסוק בתורה תמיד ומה היא תורה שבע"פ היינו לקיים כל הגדרים והסייגים שעשו חז"ל ולשמור עצמו ממאכלות אסורות אפילו הן רק מדקדוקי רבנן וע"י מה יוכל האדם ללמוד תורה בטהרה ע"י שהוא משומרי הברית כי ברית המעור גורם ברית הלשון היינו אם שומר עצמו מכל דבר רע הוא לומד תורה בטהרה ועי"ז הוא מדבק עצמו עם אשתו בקדושה ובטהרה וזוכה לבנים צדיקים קדושי עליון וזהו חגור חרבך על ירך גבור ר"ל שהכובש את יצרו נקרא גבור דהיינו שהוא כובש את יצרו ומתגבר עליו לשבר תאותו ועיקר התאוות שצריך האדם לשבר הן תאוות המשגל והיינו חגור חרבך על ירך גבור שאם חוגר עצמו כגבור בענין זה לשמור עצמו שיהיו יוצאי ירכו כולו זרע אמת בזה הוא מתקן הירך ושולט על עשו שלא יוכל להתגבר על כנ"י בחרבו והוא ממשיך שפע על כנ"י מחכמה דרך נו"ה ליסוד שהוא תיקן הירכים שיתאחדו פא"פ. והנה בקום עלינו אדם המן הרשע ורצה להגביר על כנ"י לקטרג אותנו שהי' לו אחיזה בהירכים הוצרכו ישראל לתקן ה רכים וקבלו על ידי מרדכי התורה שבע"פ כי הוא הי' מאנשי כנ"הג שסדרו לנו התורה שבע"פ כדאיתא שכפה עליהם הר כגיגית ופי' התו' על תורה שבכתב אמרו נעשה ונשמע רק על תורה שבע"פ כפה עליהם הר כגיגית והדר קבלוהו בימי מרדכי כדי לתקן הירכים כנ"ל וזהו שאיתא בסבא הנ"ל מרדכי הוה אחמי לי' לההוא רשע דהמן ההוא ירך דילי' ור"ל שאחמי לי' שהוא ואסתר תקנו הירכים מרדכי ע"י תורה שבע"פ ואסתר ע"י ששמרה א"ע שלא יגע בה אחשורוש ובזה יובן מה שאיתא בגמ' שלזה הי' קיבץ בתולות שנית שאמרו אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה ומה הוא הלשון בירך חברתה אלא שהם רצו להמשיך הירך אצלן ע"כ קבצו בתולות שנית לאחשורש כדי שאסתר תתקנא בהם ותתרצה לאחשורש ואסתר המשיכה הירך אצלה ושמרה א"ע ונתנה להן בטן דסוטה וע"כ תקנו מרדכי ואסתר הירכין ונתיחדו נו"ה פא"פ ונתדבקו ישראל אז בעץ החיים שהופיע אז כל יום פורים אור החכמה על כל העולמות ובכל שנה ושנה בימי הפורים האלה מתנוצץ אור החכמה ומופיע על כל העולמות יותר מיום השבת ובשבת אנו מחליפין לבושינו מפני שבשבת אנו יוצאין מע"הד ונדבקין בעץ החיים שאור החכמה מופיע בשבת ע"כ פושטין לבושי חול שהן כתנות עור ולובשין בגדי שבת שבשבת אנו דביקים בעץ החיים ונעשה מעור אור ובפורים שאור החכמה מופיע כל היום יותר מבשבת ע"כ המנהג הוא להלביש בגדי נכרים להראות שע"י לבושין אלו יוכל האדם להדבק בעץ החיים אם יתקן אותן הלבושין לעשות מעור אור וע"כ תיקנו לשלוח מנות בפורים לרמוז שצריכין להחזיק ידי לומדי תורה כדי לגרום יחוד בסמכי קשוט כנ"ל וכדי שלא יקטרג יהבי לי' בטנא דסוטה ולזה אמרו חז"ל חייב אינש לבסומי בפוריא שיהי' לו חלק מה וזהו פירוש המשנה באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים ר"ל שבאדר מתנוצץ העת שנהפך מיגון לשמחה ואנו צריכים לתקן הירכים כדי שיתאחדו באחדות גמור פא"פ ויופיע בימי הפורים אור החכמה כנ"ל ע"כ היו משמיעין על השקלים היינו על צדקה להתמיך ידי לומדי תורה ועל הכלאים היינו שלא יגרום ח"ו עירבב ופסול ביוצאי ירכו רק יתגבר על יצרו כנ"ל ועי"ז מתאחדין התרין סמכי קשוט באחדות גמור כנ"ל ובזה יבואר פי' הפסוק זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש ר"ל התרין סמכי קשוט שהן תרי פלגא גופא ונקראין מאזני צדק צריכין להיות במשקל שוה בשוה שלא יתגבר אחד על חבירו כנ"ל וזהו זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל ר"ל שיתנו צדקה זו על כוונה זו שיהיה מחצית השקל בשקל הקודש היינו שיהיו המאזני צדק שוה בשוה במשקל שאם יתגבר אחד על חבירו לא יתאחדו באחדות שוה בשוה ולא יהיה נסמך הגוף עליהם וישאר צולע על ירכו וזהו הטעם שהעשיר לא ירבה והדל לא ימעיט כדי שלא יגביר אחד על חבירו כנ"ל ומזה נבוא לבאר הכתובים הנ"ל מלאתך ודמעך לא תאחר פי' הטיפות הקדושות מכונים בשם דמע כי הדמע הוא יוצאת מהמוח והטיפין קדושים יוצאין ג"כ מהמוח ואמר הכתוב מלאתך ודמעך לא תאחר ור"ל שלא תתן הדמע שלך לאחר היינו שלא במקום מצוה רק תתדבק עצמך בקדושה ועי"ז בכור בניך תתן לי ר"ל שיהי' בכור בניך בכור אמת וממילא גם כל יוצאי ירכך יהיו צדיקים וזהו ואנשי קודש תהיון לי ע"י שתהיו משומרי הברית תלמדו תורה בטהרה ותהיו נקראין אנשי קודש וע"י מה יזכה האדם לבחינה זו אמר הכתוב ובשר בשדה טרפה לא תאכלו ר"ל ע"י שישמור האדם א"ע ממאכלות אסורות אפילו הן רק נדנוד דרבנן יוכל לבוא שישמר עצמו מכל דבר רע וילמוד תורה בקדושה ובטהרה ועי"ז יתקן הירכים לבל יתאחז בהם הסט"א וזהו לכלב תשליכון אותו ר"ל המספר של תיבת לכלב עולה בגימט' פ"ב ועם האותיות של ג' תיבות אלו לכלב תשליכון אותו עולה צ"ה כמנין המן ור"ל שע"י שיתקנו שיתיחדו הירכין באחדות גמור ישליכו את המן זרע עמלק שהוא סטרא דעשו לבל יתאחז בהקדושה.
ועבדתם את ה' אלהיכם ובירך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך כו' יש לדקדק שהתחיל הפסוק בלשון רבים ועבדתם את ה' אלהיכם וגמר אומר בלשון יחיד ובירך את לחמך כו' ונראה בזה דהתורה הקדושה מלמדת אותנו איך לעבוד את השי"ת והן אמת באיזה בחינה שיהיה שאדם עובד את השי"ת אם כוונתו לשמים בוודאי הוא מקובל לפני השי"ת אך עיקר עבדות ה' הוא שישתתף האדם עם הציבור בכל העניני העבודה הן בתורה והן בתפילה ולא בד בבד כמו שאמרו חז"ל חרב על הבדים חרב על שונאיהם של ת"ח שעוסקים בתורה בד בבד רק צריך שישתתף עם הציבור ובפרט בשעת התפילה צריך כל אדם ליזהר מאד מאד להתפלל עם הציבור יחד ואם מתפלל עם הציבור יהיה מובטח שפרנסתו תהיה מזומנת לו בכל יום ברווחה וברכה תהיה מצוי' במעשי ידיו וע"י תפ לת ציבור יכולים לבטל כל הגזירות קשות ורעות ר"ל וכבר אמרנו זאת ברוב עם הדרת מלך פי' כשנאספין הציבור יחד להתפלל אזי הם מבטלים כל הגזירות קשות ומביאים את המלך מלכו של עולם לידי החזרה שחוזר ממה שגזר על בנ"י ח"ו איזה גזירה קשה ואומר הדרו בי ממה שגזרת עליהם וזהו ברוב עם הדרת מלך פי' אם נאספים רוב עם יחד בתפילה אזי הדרת מלך הקב"ה אומר הדרי בי ממה שגזרת עליהם וממשיכין על כנ"י ע"י תפילתם השפעות טובות וזהו פי' הפסוק ועבדתם את ה' אלהיכם פי' לשון רבים ואיזה עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפילה ואמר הכתוב אם תעבדו ביחד את ה' אלהיכם דהיינו שתתפללו יחד עם הציבור ובירך את לחמך ואת מימך פי' שיברך את פרנסתך שתהיה לך פרנסה טובה ורחבה גם ובירך את לחמך ואת מימיך קאי על התורה אם תתפללו עם הציבור תשיגו השגות התורה והסירותי מחלה מקרבך נוכל לפרש דהנה כתיב ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם כלו תפלות דוד בן ישי ופי' הרד"ק כי דוד המע"ה היה מתפלל על כל הענינים שצריכים ישראל עד ביאת משיחינו על החולים שיתרפאו ועל הבריאים שלא יחלו ועל פרנסתם שיתברכו ולבטל מהם כל הגזירות קשות ולעתיד כשיבוא משיח צדקנו ב"ב אז יתבטלו כל הדינין ולא יצטרכו עוד להתפלל על שום דבר כי אז יתקיימו בישראל כל הטובות ונרמות שנתנבאו הנביאים על בית ישראל וזהו ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם פי' לעתיד כשיודו כל האומות שהוא ית"ש הוא מלך על כל העולם ואז יתבטלו כל הדינין ולא יצטרכו ישראל עוד לתפילת דוד המע"ה וזהו כלו תפילת דוד בן ישי שאז יהיה לישראל כל טוב וזהו פי' והסירותי מחלה מקרבך כי ע"י שהאדם מתפלל עם הציבור הוא ממשיך כל השפעות טובות על כנ"י ומבטל כל הגזירות קשות מעל כנ"י ולא יצטרכו עוד להתפלל על שום דבר גשמיי' כי אם הגאולה שלימה שתהיה ב"ב וזהו והסירותי מחלה מקרבך פי' שאסור התפילה מקרבך מחלה הוא מלשון ויחל משה לשון תפילה פי' שלא תצטרכו להתפלל עוד על שום דבר גשמיי' כי ע"י תפילות ציבור ירדו כל השפעות טובות לישראל וכל הגזירות קשות יתבטלו ולא יצטרכו להתפלל עוד אלא על הגאולה שלימה שתהיה ב"ב אמן.
עוד על פסוק הנ"ל ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מרלה מקרבך לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא ואת אימתי אשלח לפניך והמתי את כל העם כו' ויש לדקדק שהיה לו לומר ואברך את לחמך כו' ונראה ע"פ פשוטו דהנה איתא מאן דבעי למהוי חסידא יקיים מילי דברכות יש לומר כך דהנה בכל מיני דומם צומח חי שבעולם יש בהם ניצוצות הקדושות שצריכים אנחנו ב"י לעלות אותם לשורשם וכשאדם אוכל או לובש איזה מלבוש לעבודת השם ית' כדי לקיים נפשו לעבודתו ית"ש אזי יש עלי' לאותו ניצוץ הקדוש שיש בו ועיקר במהשמעלה הניצוצין הוא הברכה שמברך על האכילה והשתיה בקדושה אז ע"י הברכה ההוא מעלה הדבר ההיא למעלה לשורשו וזהו שאיתא בגמ' ברכות שמקשי קראי אהדדי השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ונאמר כי לה' הארץ ומשני כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה נמצא כשמברך האדם בקדושה על אכילתו ושתיתו אז קונה הדבר ההוא כאלו בראו וממילא כשאוכל בקדושה כנ"ל אזי היא לו האוכל והמשקה לרפואה לכל מיחושיו וממילא ע"י ברכות גורם עוד שפע ששפיע הקב"ה עוד מזון לעולם וממשיך השפע על כנ"י לבדו ולא יהיה אחיזה לחיצוני' בהשפע עליונה כי נו"נ מקבלת השפע מעולמות עליונים ומשפעת לתחתונים ואם ח"ו אינו מברך לקב"ה על מזונו אזי גורם חלילה הסתלקות השפע מעולמות עליונים שלא יושפע מהעולמות עליונים לכנ"י ומעט השפע שיירד לצורך קיים העולם חוטפים החצונים ח"ו וזהו פי' הפסוקים הנ"ל וברך את לחמך ר"ל שתברך על מזונך בקדושה ובטהרה והסירותי מחלה בקרבך ר"ל שהמאכל תהיה בעצמו רפואה לחולים ולא תצטרך לרפואות ולא תהיה משכלה ר"ל שלא תשכל השפע מכנ"י לחיצונים חלילה וגם לא תהיה עקרה ר"ל שלא יתעכב השפע בעולמות העליונים רק תרד השפע תמיד מעולמות עליונים לארצך דהיינו לכנ"י הנקרא ארצך את מספר ימיך אמלא ר"ל ספירות ובהירות העולמת עליונים שנקראים ימים אמלא אותם תמיד שפע להריק לתחתונים או הפי' כפשוטו את מספר ימיך אמלא ר"ל שהקב"ה ימלא שנותכם שתאריכו ימים ואת אימתי אשלח לפניך כו' ר"ל הפי' כך כי כשאדם הולך בעבודת הבורא ב"ה באמת ומרחיק עצמו מן השקר אזי הוא דבק בהקב"ה כי שמו של הקב"ה הוא נקרא אמת וכשהשם של הקב"ה נקרא על האדם אזי אימתו מוטלת על הבריו' וזהו את אימתי אשלח לפניך ר"ל כשתלך באמת אזי שמו של הקב"ה נקרא על אדם והמותי את כל העם ר"ל שתיפול פחדיך על כל העמים כשיראו ששם ה' נקרא עליך ויראו ממך כנ"ל.
ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי את הכנעני ואת החתי מלפניך לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה מעט מעט אגרשנו מפניך וכו' יש לדקדק דהנה התורה היא נצחית ובכל דור ודור ובכל זמן אנו צריכים לקיים כל התורה שלכך נקראת תורה שהיא מורה לנו הדרך אשר נלך בה ומה מלמדינו הכתוב בזה בדורות הללו גם יש לדקדק שאמר הכתוב לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהי' הארץ שממה ורבה עליך חית השדה הלא הוא יתב"ש הוא בעל היכולת כולם ויכול לעשות שיגרש אותם בשנה ולא ירבה חית השדה ונראה בזה הקב"ה נתן לפני האדם שני דרכים ואמר ובחרת בחיים ונתן הבחירה והרצון ביד האדם כדי שימאס ברע ויבחר רק בטוב ולכן צימצם אלהותו ית"ש כדי שיהי' מקום לטעות ואדם יתגבר על יצרו ויבחר בחיים והנה כשהאדם רוצ' לכנס בדרכי התורה ועבודה והכין את לבו וצועק לאביו שבשמים שיהי' בעזרו שיוכל לעבוד אותו באמת ובתמים להגביר היצ"ט על היצה"ר כמדומה בעיניו אם ישקוד על עבודתו זמן מעט יהיה לבו ברור וצלול ולא יפגום עוד כלל ויוכל לומר גירא בעינא דשטנא ובאמת אינו כן אלא בכל יום ויום יש לו מלחמת היצר בענינים שונים וכל עוד שמכניעו בענין זה הוא מגביר עליו בענין אחר ולמה תהי' כזאת הלא הוא צועק במר נפשו לפני השי"ת שיסיר ממנו לב האבן והוא ית"ש הוא בעל היכולת כולם ויכול לגעור בו שלא יסית אותו עוד כדי שיוכל לעבוד את הש"י עבודה גבוה ורמה אך הענין הוא כך שהאדם הוא בבחינת הולך דהיינו שבכל יום ויום הוא כובש את יצרו ומשבר תאוותו מעט והיצה"ר עומד נגדו והוא מתחזק יותר בעבדות ה' ומכניע את היצה"ר עוד מעט וביום מחר הוא עומד נגדו בענין אחר והאדם מתגבר נגדו וכובש את יצרו גם בזה הוא מכניע עוד מעט לכן מתחילה בנערותו כשמתחיל לכנוס בעבדות השם צריך לשבר תאוות הגשמיים ואיש אשר כבר כבש היצה"ר בענינים אלו צריך לדקדק על עצמו אולי מסיתו היצה"ר באיזה ענין דקה שלפי הנראה היא מצוה ובאמת אינו כן אלא שהוא רוצה לפרוש לו מצודה וכל שהוא נכנס יותר בעבדות השם ית' צריך לדקדק על עצמו יותר ויותר אפילו בדבר שהוא כחוט השערה צריך לכבוש היצה"ר ולהגביר עליו ולכן הקדוש ב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה שזו היא מלחמתם עם היצר כי בדברים הגשמיים כבר כבשו אותו ואין זו עבודה לכן הוא בחי' הולך שעבודתו בכל יום גדולה מיו' אתמול ומלאך הוא בחי' עומד כי אין ביניהם שום יצה"ר וכאשר עובד את השם יתב' היום כן אתמול תמול שלשום וכן מחר אבל האדם הוא בחינות הולך שהולך וגדול בכל יום ויום בעבדות האל יתב"ש וזו העבודה היא שעשועין לפניו ית"ש ולכן הצדיקים המה גדולים מן המלאכים ומחיצתם תהי' לע"ל לפנים מן המלאכים והשי"ת עשה זאת כדי שיתגבר על היצה"ר למען הרבות שכרו שיהי' גדול יותר מן המלאך ואם יסיר ממנו היצר הרע תיכף כשיתחיל לכנוס בעבדות ה' אזי יתבטל ממנו הבחירה ויהי' ג"כ בבחי' עומד כמלאך כאשר עובד היום כן מחר ויהי' מלאך גדול ממנו כי מלאך הוא רוחני' והאדם אף אם ינטל ממנו התאוות מכל וכל עדיין הוא קצת גשמיי' שהוא בעולם הגשמי' והקב"ה רוצה לזכות את ישראל לכן מגרה בהם היצה"ר כדי שיתגבר על יצרו ויהי' שכרו הרבה מאד מן המלאכים ובמה יוכל האדם להכניעו את יצרו הרע ע"י שהוא רואה כל מה שהוא מתחזק א"ע בעבדות ה' יותר עדיין היצ"הר מעורר בלבבו ענינים בלתי טובים בענינים שונים נשבר לבו בקרבו ואמר מסתמא אין כוונתי ברור לשמים ועושה תחבולות יותר נגד היצה"ר וע"י הכנעה זו מתחזק א"ע וכובש את יצרו מעט מעט עד שמכניע מכל וכל ומזה נבוא לביאר הפסוקי' הנ"ל ושלחתי את הצירעה לפניך וגרשה את החוי ואת הכנעני ואת החתי פי' שע"י הכנעה שבך תגרש השלשה קליפות הקשות וצירעה הוא מורה על הקטנות והוא מלשון צעיר אנכי לימים ואמר הכתוב לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פי' שלא אגרש אותם מפניך תיכף בפעם אחת דהיינו שתכניע את לבך ותצעק לפני שאסיר ממך היצה"ר פן תהיה הארץ שממה פי' שהארצות שלך תהיה רוחניות ושממה הוא מלשון שמים ואז ינטל ממך הבחירה ותהי' בחי' עומד כמלאך ורבה עליך חית השדה כלומר שהמלאך יהי' גדול ממך וחית השדה היינו חיות הקודש שהמלאכים נקראים חיות הקודש יהיו גדולים ממך כי המלאך הוא רוחני' לגמרי והאדם הוא בעולם הגשמי' ויש בו קצת גשמי' אלא מעט מעט אגרשנו מפניך כדי שיהי' שכרך גדול מן המלאכים ע"י שמתגבר על יצרו בכל יום הוא בבחי' הולך ושכרו יהי' גדול מן המלאכים כנ"ל.
ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דיבר ה' נעשה פי' רש"י ז"ל את כל הדברים מצות פרישה והגבלה ואת כל המשפטים שבע מצות בני נח ושבת וכיבוד אב ואם וכו' שניתנו להם במרה כבר צווחו קמאי דקמאי על רש"י זו על מה שפי' אלו מצות ב"נ למה הי' לו להחזיר להם כאן קודם מתן תורה שבע מצות ב"נ וחולקים כולם מפרשי התורה על רש"י זו ונראה לי לפרש ע"פ פשוטו שצדקו דברי רש"י ז"ל בזה כי יש עוד לדקדק בפסוק זה וגם בפ' יתרו נאמרו הפסוקים אלו בפ' כה תאמר וכו' ויענו כל העם וכו' כל אשר דבר ה' נעשה הוי לי' לכתוב כל אשר ידבר אלינו ה' נעשה מה אשר דבר ה' נעשה שהוא לשון עבר שמשמע שדבר ה' כבר הלא עדיין לא שמעו כלום מה' וגם יותר קשה מה שכתב כאן בפ' משפטים ויכתוב משה את כל דברי ה' וכו' ופרש"י מבראשית עד מתן תורה וישכם בבקר ויבן מזבח וכו' וישלח את נערי וכו' ויקח משה חצי הדם וכו' ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע קשה למה היה צריך משה לכתוב התורה מבראשית עד מתן תורה קודם מתן תורה ואח"כ לבנות מזבח ולהעלות עולת שלמים ואח"כ לזרוק הדם על העם ואח"כ לקרות לפניהם כל התורה מבראשית עד מתן תורה כמו שכתו' ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם הי' לו לכתוב את התורה מבראשית עד מ"ת אחר מתן תורה והיה לו לכתוב כסדר התורה למה הי' לו לכתוב קודם מתן תורה וגם למה היה צריך לקרות להם התורה מהתחלה עד מ"ת קודם מתן תורה וגם זאת קשה שבפעם הראשון נאמר כל אשר דבר ה' נעשה ולא כתי' נשמע ואח"כ כשקרא לפניהם ספר הברית אמרו נעשה ונשמע ונראה לפרש הכל ע"פ פשוטו כך דהנה כל שבע מצות ב"נ וגם שבת כבוד אב ואם ודינין הם מצות נמוסיות שהשכל מחייב אותן וגם הם חוקי המדינה אשר א"א להיות קיום עולם בלעדם וזהו ידוע שאנחנו עם בני ישראל מחויבי' לקיים כל מצות התורה הקדוש' אפי' השכליות כדי לעשות רצון קונינו ולא יהי' שום חילוק בינינו בין מצות שכליות ובין מצות שמעית רק הכל צריכי' אנחנו לקיים מחמת שציונו הכל מהבורא ית"ש וכך אנו צריכי' לקיים הכל מחמת שאנחנו עבדיו והוא אלהינו ולא' מחמת נימוסית ח"ו רק מחמת הציווי מפי הבורא ית"ש וזה הוא נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו על כן הוכרח משה רבע"ה להחזיר לבני ישראל קודם מתן תורה השבע מצות והמצות שבמרה כדי שיקבלו עליהם מעתה מחמת מצות בוראינו ית"ש ולא מחמת נימוסית וחילוק שבין אדם עושה מחמת נימוסית ובין מחמת ציות הבורא הוא כך כשאדם עושה מצוה נימוסית עושה אות' בכל יום ויום בשוה בכונה אחת כדי לקיים העולם אבל אם עושה המצוה מחמת ציות הבורא י"ש עושה אותה מצוה בכל יום בכונה אחרת דהיינו שבכל יום ויום שיש לו יותר אהבה וירא' מפני הקב"ה עושה המצוה יותר בהתלהבות אפי' המצות שכליות כמובן ע"כ החזיר לפניהם שבע מצות ב"נ שיבינו שעדיין לא עשו שום מצוה לכבוד הבורא ב"ה רק מחמת נימוסי' ומעתה צריכים לקבל על עצמם לעשות אפי' השבע מצות ב"נ מחמת ציות הבורא ב"ה כדי שיבינו ויעשו בכל יום ויום רצון הבורא ויבוא לשכליות חדשות בכל יום ויום ע"כ כשהחזיר לפניהם המצות שעשו כבר והבינו שלא עשו אותן כתקונם ע"כ אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ר"ל מה שדיבר ה' כבר דהיינו השבע מצות בני נח אנו רוצים לעשות אותם מחדש לכבוד בוראינו ית"ש וע"כ נאמר ויכתוב משה את כל דברי ה' ושפיר פירש"י מבראשית עד מתן תורה כי הצריך לו שיקבלו עתה מחדש השבע מצות וגם כל אשר ניתן להם במרה בטבילה והרצאת מים וכריתות הברית על המצות נימוסית והמצות שמעיות וכל התורה ע"כ הקריב קרבנות וזרק עליהם הדם וקרא לפניהם התורה מבראשית עד מ"ת כדי שיקבלו עליהם עתה מחדש המצות ב"נ ושאר המצות ששמעו עד עתה מפי משה לעשות אותם מחמת מצות הבורא ית"ש כנ"ל וגם רוצים לקבל עוד מצות חדשות ע"כ בסוף כשקרא לפניהם התורה אמרו נעשה ונשמע ר"ל שאנו רוצים לעשות המצות שעשינו כבר בדרך השכל עתה אנו מקבלים על עצמינו לעשות מחמת ציווי הבורא ב"ה וגם אנו רוצים לשמוע עוד מצות מהבורא ית"ש ובזה יתורץ הרש"י ז"ל ג"כ בפ' יתרו על פסוק ביום הזה באו מדבר סיני פי' רש"י שם ביום ההוא לא נאמר רק ביום הזה שיהי' דברי תורה בעיניך בכל יום כחדשים הרש"י הזה תמוה הוא הלא עדיין לא ידעו כלום מהתורה שהלא ביום מחר עלה משה למרום וביום השלישי בא ואמר להם פרשת ממלכת כהנים ושאר הפרשה ומהיכן נלמד מכאן מתיבת הזה שיהי' דברי תורה בעיניך כחדשים אבל ע"פ דברינו הנ"ל אתי שפיר שהרי הבינו בעצמם שכל מצות ב"נ שעשו עד עתה לא עשו כלום כי הכל הי' מצות אנשים מלומדה מחמת נימוסית ע"כ באו בכוונה זו לעשות מעתה מחדש מחמת מצות הבורא ב"ה ועי"ז יהיה בעיניהם כחדשים ממש בכל יום ויום כנ"ל.