וידבר ה' אל משה לאמר נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם הדקדוק הוא מפני מה אצל בני קהת נאמר תחילה למשפחותם ואחר כך לבית אבותם ואצל בני גרשון נאמר לבית אבותם תחילה גם יש לדקדק על תיבת נשא שהנו"ן נראת כמיותר שהי' די באמרו שא כמאמר הכתו' שא את ראש המלקוח שא את מספר שמותם ונראה דאיתא בגמרא מי שהוא ובנו ובן בנו בני תורה שוב אין התורה פוסקת מהם לעולם שנאמר לא ימושו מפיך וכו' אמר ה' מעתה ועד עולם עיי"ש. אמנם הבטחה זו אינו אלא למי שדורך בעקבי אבותיו ואוחז דרכם בקודש לילך גם הוא בדרכי תורה ועבודה ומבקש להתעזר בזכות אבותיו שיגיע מעשיו למעשי אבותיו הקב"ה מאיר עיניו במאור תורה בזכות אבותיו אבל אם הוא אינו מיגע עצמו כלל לא יועיל לו זכות אבותיו כלל כמאמר חז"ל לא יגעתי ומצאתי אל תאמין וכל אדם אם ישקוד על התורה ועבודה ישיג השגות התורה כי כתר תורה מונח וכל מי שירצה יזכה בה והחילק בין מי שיש לו שלשלת היוחסין ובין שאר האנשי' אשר אינם מיוחסים הוא כך שמי שאין אבותיו היו צדיקים צריך לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא בשקידה רבה ועי"ז יוכל לבוא להשיג השגות התורה וקדושה עליונה ומי שיש לו שלשל' היוחסין זכות אבותיו עומדת שלא יצטרך לעבוד כ"כ ויוכל להשיג בנקל יותר משאר אנשים אך אעפ"כ בלא שום יגיעה אי אפשר לו להשיג שום דבר רק גם הוא צריך לחתור ולבקש תמיד את ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובאם יעמול בתורה ובעבודה אזי ישיג יותר מבאם יעמול כ"כ שאר אנשים אשר אינם מיוחסים כי לזה זכות אבותיו מסייעו שבאו לו השגות בנקל יותר משאר אנשים ודרך האמיתי הוא הגם שהוא מיוחס גדול לא יבטח על זכות אבותיו כלל רק יתאזר כגבור חלציו ויתאמץ לעבוד עבודת הקודש בשקידה רבה עד אשר ישיג מעצמותו בלתי זכות אבות ע"כ אצל בני קהת נאמר תחילה למשפחותם להורות הגם שהיו מיוחסים משלשה דורות קהת לוי יעקב לא בטחו בזכותם רק כנסו עצמם משפחות משפחו' לעבוד עבודת הקודש וקדושתם אשר השיגו היתה ע"י עבודתם ולא ע"י זכות אבות אבל בני גרשון אותה הקדושה שהי' להם מאביהם שהי' בכור קדוש מרחם אותה קדושה אי אפשר להשיג ע"י עבודתו כי אכילו אם יעבוד כל ימיו על זה לא יהי' בכור א"כ אותה הקדושה שהי' לבני גרשון מצד שהי' גרשון בכור קדוש מרחם אותה קדושה לא הי' להם אלא מצד אביהם ולא מצד עבודתם לכך נאמר בהם תחילה לבית אבותם אבל בבני קהת יוכל להיות שכל קדושתם לא הי' אלא מצד עבודתם כנ"ל לכן כתיב למשפחותם תחילה כנ"ל ועל הדקדוק שדקדקנו לעיל שהי' די באמרו שא כו' נראה לפרש דאי' במדרש רבה מהיכן נתחוו ישראל לדגלים שבשעת מתן תורה ראו ישראל מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו התחילו מתאווין לדגלים והנה מרכבה עילאה הוא מדת האבות אברהם בימין יצחק בשמאל ויעקב באמצע ודוד במערב ודמות החיות פני ארי' לימין פני השור משמאל ופני נשר באמצע וכן מיכאל בימין גבריאל בשמאל אריאל במזרח רפאל במערב שכן הוא אחדות הפשוט אבל אם מעשי התחתונים גורמים חלילה קיטרוגים למעלה ומתעורר עליהם דינין ח"ו אז צריכין אנו להמתיק הדינין וצריכים אנו להעלות מדת יצחק שיהי' באמצע ואברהם בימין ויעקב בשמאל כדי שיתכלל יצחק בין אברהם ליעקב ועי"ז נמתקין הגבורות בשרשן ועיין בזו"הק פ' אמור בכוונות התקיעות דר"ה ואם צריכים המתקה יותר אז צריכים לעשות המתקה יותר גדולה דהיינו שיהי' יעקב בימין ויצחק באמצע ואברהם בשמאל וזה הוא המתקה היותר גבוה ושוב אין שום כח לקטרג רק כל הדינים נמתקים בשורשם ועיין במאמרינו פ' בחוקתי על פסוק וזכרתי את בריתי יעקב כו'. והנה כשאנו עושין המתקה שיהי' יעקב בימין ויצחק באמצע ואברהם בשמאל אז סדר המרכבה נשר בימין שור באמצע ארי' בשמאל וזהו המיתוק הגבוה שהגבורות נכללין תחת החסדים והרחמים גדולים מתגברין על ישראל ושוב אין שטן ואין פגע רע. והנה כשהוקם המשכן ורצה הקב"ה להשרות שכינתו בתחתונים קיטרגו כל מלאכי מעלה על ישראל קיטרוג גדול מאד וביותר על הלוים שהם היו שומרי משמרת הקודש וע"י עבודתם ושירתם שרתה השכינה בהם לזה היו הלוים צריכין שמירה שיומשך עליהם הרחמים הגדולים לבל ישלוט עליהם שום קיטרוג. לכן כתיב אצל בני קהת שהיו נושאי הארון נשא את ראש בני קהת ר"ל מלת 'נ'ש'א הוא נוטריקון 'נשר 'שור 'ארי' וביאורו שיומשך עליהם הרחמים הגדולים על ידי ההמתקה יעקב בימין יצחק באמצע ואברהם בשמאל שהם נשר שור ארי' ועי"ז יהי' להם שמירה לבל יחול עליהם שום קיטרוג ואח"כ אמר הכתוב נשא את ראש בני גרשון גם הם פי' הגם שעבודת בני גרשון לא הי' גקודש הקדשים שהם הארון והשולחן מ"מ גם הם צריכים שמירה ע"כ כתיב גם אצלם 'נ'ש'א שמרומז למה שכתבנו 'נשר 'שור 'ארי' ועי"ז הי' להם שמירה לבל יחול עליהם שום קיטרוג כנ"ל.
וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' ואשמה הנפש ההיא והתוודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישיתו יסף עליו ונתן לאשר אשם לו ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליי האשם המושב לה' לכהן מלבד כו' אשר יכפר בו עליו וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל כו' ואיש את חדשיו וכו' איש אשר יתן לכהן לו יהיה הנה התורה נצחית היא ועומדת לעד לדעת ממנה דרכי השם והנראה לרמז בפרשה זו כי הנה הדרך האמת לצדיקים המתהלכים לפני ה' שבאם חלילה נכשל בחטא אף גם בשוגג ואפילו על קל שבקלות אזי מיד יעשה תשובה ע"ז בלב נשבר ונדכה כי בהכשל אדם בחטא בשוגג ולא עשה תשובה עי"ז בא חלילה לעבור במזיד כמאמרם ז"ל עבירה גוררת כו' והנה האיש הצדיק ההולך בקדושה הוא מתקן כל בריאות העולם ע"י מעשיו כי כל העולם לא נברא אלא בשביל האדם ובהיותו מתנהג בעבודת השי"ת אזי נותן תיקון לכל הבריאות ושרשי העולם המה אויר מים אש וע"י הטבח מעשי הצדיק יתוקנו שרשי העולמות שהם אמ"ש כידוע מספר יצירה שלש אמות אמ"ש אויר מים אש ובאם חלילה מעוות דרכיו והולך אחרי שרירות לבו הרע ונקראבתינת נוקבא אזי הוא גורם קלקול בעולם ומהפך אמ"ש לאש"ם היפך מעלות הצדיק שהוא בחינת דכורא שמתקן שרשי העולמות שהם "אמש כמ"ש בספר יצירה זכר באמ"ש ונקיבה "באשם והנה הגם בעוות אדם דרכיו והולך בעצת היצר הלא בשובו מדרכיו וחי ומתקן לעשות "מאשם לאמ"ש ע"י לימודו בתורה לשמה והתמדתו בו כמ"ש חז"ל אם היה רגיל ללמוד דף אחד ילמוד שני דפים וכו' אמנם הנה מבלתי חברת הצדיק והדבקו בו קשה לעשות תשובה כהוגן וכמעט בלתי באפשרות כלל ומה גם בדורות הללו נתמעטו הלבבות אך העיקר לחבר א"ע לצדיקי הדור ולקדושים אשר בארץ המה אשר הם יקשרו את נפשו לשורשו ויורו לו לשוב באמת ובלב שלם אל ה' וירחמהו ויתוקן כל שרשי הבריאה ובהיותו דבוק ונכסף להצדיק והצדיק מקשר נשמתו למעלה בשרשו גם כוחו יפה לעשות תיקוני תשובה בפ"ע כראוי משא"כ בשבתו בביתו ולא יתחבר לצדיקי הדור ומדמה לעצמו כי יש לאל ידו לתקן אשר עיוות אזי אין לו תקנה והוא נשאר בשטותו ובמדריגת נוקבא וזהו המרומז במקראי קודש המובאים לפנינו איש או אשה אשר יעשו מכל חטאת אדם כו' היינו שוגג כמובן ועי"ז באם ח"ו לא תיקן מיד אשר עיוות אזי הוא בא למעול מעל בה' וכו' היינו מהשוגג בא לידי מזיד שלשון מעילה הוא במזיד ועי"כ ואשמה הנפש ההיא כו' ר"ל שבא לבחי' נוקבא וגורם קלקול בשרשי הברואים שהם "אמש ומהפך "לאשם וזהו ואשמה כו' ואמר אח"כ והתוודו את חטאתם ויעשו תשובה וישוב וניחם על הרעה אשר עשה אז והשיב את אשמו וכו' ר"ל שיתוקנו שרשי הברואים כמקדם וזהו והשיב את אשמו כו' שישיב ויעשה "מאשם "לאמש וחמישיתו יוסף עליו כו' היינו שיעסיק בתורה לשמה וזהו וחמישיתו חמשה חומשי תורה ויוסיף ללמוד כאמור שאם היה רגיל ללמוד דף א' ילמוד שני דפין כו' ועי"ז יתוקן שרשי הברואים ויהי' כמקדם ויהיה בבחי' דכורא ולזה אמר עתה לשון זכר כמובן ומתחילה אמר לשון נקבה הנפש ההיא כו' ואם אין כאיש גואל להשיב האשם כו' רומז באם אין ידו משגת לגאול את נפשו מרדת שחת ולשוב בתשובה באמת וקצרה ידו להושע מעצמו להשיב האשם כו' היינו לתקן שרשי העולם ולהשיב לעשות "האשם "לאמש וכאמור למעלה הנה תו"הק היא נותנת לו עצה היעוצה לזה ואומר האשם המושב לה' לכהן כו' ר"ל הצדיק הוא נקרא כהן דהיינו לומר שילך לצדיקי הדור והם יתקנו להשיבו בתשובה באמת וע"י הצדיק יושב "האשם "לאמש מלבד איל הכיפורים אשר יכפר בו עליו כו' היינו לומר כי כאשר ילך להצדיקים והם יקשרו נשמתו בשרשו למעלה וישיבוהו בתשובה באמת אז כל התיקוני תשובה אשר יעשה מעצמו יהיה לאל ידו לעשותם כראוי ויקובלו לריח ניחוח ולרצון יהיו לפני ה' וזהו אשר יכפר בו עליו ר"ל שיעשה מעצמו תיקוני תשובה לכפר בו על כל אשר חטא על נפשו מלבד התיקון שנותן לו הכהן הצדיק וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהיה כו' ר"ל וכל תרומה כו' היינו לשון התרוממות והתנשאות כלומר כל התרוממות לכל קדשי בני ישראל להרים קדושת בני ישראל הנה כל זה הוא מהתקרבות להצדיק מזה יהיה לו התרוממות קדושתו וזהו אשר יקריבו לכהן כו' מאשר מקרב א"ע לכהן הצדיק לו יהיה התרוממות והתנשאות לקדושה ואומר ואיש את קדשיו לו יהי' כו' כלומר ואיש אשר ידמה בנפשו כי לו יהיה יד וכח לרומם קדושתו מעצמו גם מבלתי הדבקו להצדיק איש אשר יתן לכהן לו יהיה כו' כלומר מאשר היה ראוי האיש הזה ליתן את נפשו לתקן לכהן הצדיק והוא לא יחפוץ קרבת הצדיק כ"א עולה על במתי הגאוה לאמור אשר לו יהיה יד וכח לתקן בעצמו את שורש נשמתו לזה באתה תו"הק בסמיכת הפרשה איש איש כי תשטה אשתו כו' לומר לרמז כי האיש כזה הנזכר אשר איננו רצונו לבוא להצדיק הוא נשאר בשטותו והוא בבחי' נוקבא וזהו כי תשטה אשתו לשון שטות ומעלה בו מעל כו' היינו שנופל בכל פעם יותר ויותר בשחיתות היצר ובהסתו להביאו לידי הזדה וזהו ומעלה בו מעל עד סופו שיצטרך לבוא לכהן שיתקן אותו כי לו הכח לקשר את נשמתו בשרשו למעלה ולהביאו לידי תשובה אמיתית ויעשה אז בעצמו תיקוני תשובה לרצון לפני שמו ית' ויתעלה.
וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' מיין ושכר יזיר כו' יש לרמז עפ"י מה ששנינו בש"ס נדרים תניא אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר אלא פעם אחד פעם אחת בא אדם אחד מן הדרום וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקוצותיו סדורים תלתלים אמרתי לו בני מה ראית כו' אמר לי רועה הייתי כו' העבודה שאגלחך לשמים אמרתי לו בני כמותך כו' עליך הכתו' אומר איש כו' כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' יש להבין מה שאומר שהיה קוצותיו סדורים לו תלתלים ומאי נפקא לן מזה שהודיענו מיופו שערו ושאר שבחי' מנויי גופו גם מה שאמר לו עליך הכתוב אומר איש כי יפליא כו' אין לו הבנה לפי פשוטו אמנם נראה המרומז במקראי קודש איש כו' כי יפליא וכו' הנה ידוע כי פלא מרמז לפלא עליון שהוא חכמה עליונה לנדור נדר כו' נדר ידוע שהוא נ" דר שדירתו בעולם הבינה שהוא נו"ן שערי בינה ופי' איש כזה שהוא במדריגה כזאת דהיינו שיפליא כו' שהוא חכמה עליונה וגם לנדר נדר כו' שהוא בנו"ן שערי בינה כנ"ל נזיר להזיר לה' כו' כלומר שרוצה לעשות נזר ועטרה לשמו ית"ש מיין ושכר יזיר ר"ל שימתיק הדינים המרומז ביין ושכר כידוע ליודעים ומזה יעשה עטרה ונזר לה' במה שימתקו הדינים וימשיך רחמים על כנ"י וע"ז רומז באמרם הנ"ל אמר ר' שמעון הצדיק כו' שבא אלי אדם אחד וראיתיו שהיה יפה עינים וטוב רואי וקצותיו סדורים לו תלתלים כו' פי' שהיה צדיק ומתוקן בכל מדותיו יפים אף נעימים וע"ז אמר לו עליך הכתוב אומר איש כי יפליא כו' כוונתו למה שרמזנו בפסוק הזה וכאמור.
וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל אהרן כו' כה תברכו את בני ישראל אמור להם יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחנך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. פרש"י ז"ל יברכך שיתברכו נכסיך וישמרך שלא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך. יאר ה' פניו אליך כו' איתא במדרש זה מאור תורה שיאיר עיניך ולבך בתורה כו' עיי"ש כבר העירו בזה מפרשי תורה למה לא כתיב דבר להם רק אמור להם. ובזה כראה לי כי הפסוק ירמוז שמי שבא לברך את ישראל צריך שיהי' בו מדה זו שיהי' אוהב אותם אהבה עזה כנפשו וכלבבו ואפילו לפחות שבפחותים מישראל יאהב כנפשו ועי"ז הוא מפאר אותם לפני אביהם שבשמים בכמה מעלות טובות ועי"ז הוא מעורר רחמים וחסדים גדולים וממשיך עליהם כל מיני ברכות. וזה נרמז בתיבת אמור להם ר"ל שתיבת אמור הוא מלשון את ה' האמרת היום וביאורו שהקב"ה צוה לכהנים כה תברכו את בני ישראל אמור להם פי' במדה זו תברכו את בני ישראל דהיינו שתאהבו אותם אז תהיו ראוים לברך את ישראל ועל פרש"י והמדרש שהבאתי לעיל יל"ד כי לפי פירושם הי"ל להקדים ברכות התורה לברכת הממון שהתורה היא ברכה נצחית וברכת הממון היא ברכה זמניות אך האמת הוא מי האיש אשר חננו ה' בעושר וגדולה וברכו גם במאור תורה שאינו מניח עסק התורה בשביל טרדת הזמן מתת אלקים הוא כי לאיש אשר יש לו עושר וגדולה מתגבר יצרו עליו שירום לבבו מאחיו וגם יטרדהו בטרדת הזמן ע"כ קשה מאד לאיש אשר אלה לו להתגבר על יצרו ולילך בדרכי התורה ועבודה ולעסוק בהם והבטיח לנו הש"ית הגם שיברך אותו בממון אעפי"כ יאר עינינו ולבנו בתורתו שנעסוק בה ע"כ מקדים הכתוב ברכת הממון לברכת התורה כלומר הגם שיברך אותך בממון ויש מקום להיצ"הר להתגבר להטריד אותך בהבלי הזמן יאר ה' פניו כו' אעפי"כ יאיר עיניך ולבך בתורה כנ"ל.
א"י יברכך ה' וישמרך כו' ואגב נבאר גם התרגום אונקלוס מהכתובים אלו יברכינך ה' ויטרינך ינהר ה' שכינתיה לותך וירחם יתך יקבל ה' שכינתיה לותך כו' מה שמתרגם יקביל ה' שכינתי' לותך אין לו שחר אמנם הענין הוא שהכהנים בעת שעולים לברך את ישראל צריכים לשום מגמת פניהם לכוין לעורר עליהם הי"ג תיקונים שהזכיר משה בתורה ופעם אחד הזכיר ע' תיקונים דזעיר וי"ג וע' הן כ"ב וצריכים הכהנים לכווין להמשיך הי"ב תיקונים שיאירו להט' תיקונים ולהמשיך אותם על כנסת ישראל וזה ב"ך יברך ישראל ר"ל ע"י הי"ג תיקונים וט' תיקונים שהן עולים כ"ב כמנין ב"ך יברך ישראל והנה מברכת כהנים יוצא השם כ"ב ויש דיעות בין המקובלים מהו השם כ"ב. ודעת המקדש מלך הוא שהשם כ"ב הוא השם הוי' ב"ה במילוי אלפין שהוא שם מ"ה עם השם אדני שהמילוי של שם מ"ה הן יו"ד אותיות והמילוי של שם אדני הוא י"ב אותיות ובהצטרף שניהם יחד הן כ"ב ונראה לי שמרומז בברכת כהנים כדעת המקדש מלך הנ"ל כי 'יברכך 'ה' 'וישמרך הר"ת עולים כ"ו מספר הוי' והס"ת עולי' מ"ה ירמוז השם הוי' של מ"ה שהמילוי שלו הוא יו"ד אותיות ומתיבות יאר עד שלום הן י"ב תיבות רומז לשם אדני שהמילוי שלו הן י"ב אותיות כי הכהנים בשעה שמברכין את העם הן מיחדין הוי' אדני שמעלין המלכות להתיחד עם שם מ"ה ובזה נמתקין כל הדינים בשורשם והרחמים מתגברין ונמשך כל מיני ברכות על ישראל מהתיקונים עילאין. וזהו פי' התרגום ינהר ה' שכינתי' ר"ל שיופיע השכינה עלאה עליך יקבל ה' שכינתי' היינו שכינה תתאה שתתעלה ותתיחד עם השם מ"ה ותקבל כל מיני ברכות מהלובן עליון ותשפיע אותם על עם בני ישראל אמן.
ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם כו' ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר כו'. ויאמר ה' אל משה לאמר. קח מאתם והיו לעבוד אח עבודת אהל מועד כו' יל"ד הלא בפרשת הקודמת נכתב כל ענין עבודת הלוים האיך נפקד איש איש על עבודתו ועל משאו מה ישאו בני קהת ומה ישאו בני גרשון ובני מררי האיך מלאו לבן של נשיאים להתנדב עגלות ובקר לשאת המשכן וכליו עליהם דבר שלא נצטוה משה מפי הקב"ה ומצינו שהקב"ה הסכים על ידם שאמר למשה קח מאתם ובוודאי כוונתם הי' רצוי' וצריך לדעת מה הי' כוונתם בזה ונראה ע"פ פשוטו כי למעלה בפ' פקודי מחשב הכתוב משקל הזהב והכסף של המשכן זהב תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושלשים שקל והכסף הי' מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל והנחושת הי' שבעים ככר ואלפים וארבע מאות שקל וחוץ מזה הי' הקרשים שהיו כבידן גדול מאד והעמודים והאדנים והתכלת והארגמן וקלעי החצר ועורות אילים ועורות תחשים מי יוכל לשער את כובד משאם והנה המשכן נעשה דוגמת מעלה ואצל חיות הקודש כתיב נראים נושאים והם נשאים כו' שהם נישאים עם הכסא ורצה הקב"ה להראות ששכינתו שורה במשכן ע"כ צוה שהלוים ישאו את המשכן וכל כליו שמדרך האנושי אי אפשר לשאת את כל המשא הכבד הזה אפילו אם היו הלוים מרובים יותר כפלי כפלים כאשר היו ובפרט לפעמים היו צריכים לילך ממסעי למסעי איזה ימים יום ולילה ובלתי אפשר לאדם לשאת משא דרך רחוקה מזה יבינו כולם שהלוים ינשאו עם המשכן ולא שהם נושאים את המשכן כמאמר חז"ל הארון נושא את נושאיו ובזה נתקדש שם שמים וידעו כולם שהשכינה שורה בישראל אמנם מי שהיה מקטני אמנה הי' יכול למצוא מקום לטעות ולומר שהלוים נושאים המשכן ותחת משא כבידה יכנסו לוים הרבה כ"כ עד אשר יכולו לסבול את המשא אשר תחתיהם. לזה רצו הנשיאים לקדש שם שמים לעיני כל והתנדבו שש עגלות צב ושני עשר בקר דהיינו לכל עגלה שני בקר ועל עגלות אלו יטענו כל משא המשכן ויראו בעליל שאינו מדרך הטבע לטעון על עגלה אחת ששית המשא של המשכן ולא ישתבר. ומה גם שלא ילכו בעגלה אחת אלא שני פרים ולא ייעפו ולא ייגעו וחוץ מזה הן בהמות שאין להם אלא נפש הבהמיות. מזה יראו כולם שהקב"ה משרה שכינתו ביניהם שהם נשאים עם המשכן והפרים אלו הן חיים וקיימים עד היום כדאיתא בגמרא ומדרש נמצא ע"י שהתנדבו הנשיאים העגלות והבקר נתקדש שם שמים לעין כל. לכך הסכים הקב"ה עמהם ואמר למשה קח מאתם.