אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו כו' יש לדקדק דכאן כתיב צדיק תמים ולהלן כתיב כי אותך ראיתי צדיק לפני ולא נכתב תמים והנה פי' רש"י על זה ידוע אמנם עוד יש לאלקי מילין לפרש כי בדקדוק נכתב כאן תמים ולהלן לא הוצרך כן כי יש שני מיני צדיקים היינו מדריגה אחת של צדיק שהולך תמיד בתמימות בתורה ותפלה ומע"ט ואינו יודע להעמיק בחכמה דהיינו חכמות אלקותו ית"ש רק הולך בפשטות בלמודו ותפלתו וזה הצדיק אינו יכול להתחבר את עצמו עם בני אדם כלל וכלל כי נחשב לו שבני אדם יבלבלו אותו מעבודתו וגם אין לו שכל גדול לקרב בני אדם לעבודת השם ית"ש מחמת ששכלו בעבודתו הוא קטן מאוד והולך בתמימות שלו לבדו דהיינו בהתבודדות בלי חברת בני אדם כנ"ל ויש מדרגת צדיק שהולך בחכמה ודביקות לקיים בכל דרכיך דעהו כמאמר חכמז"ל וזה הצדיק יוכל להתחבר א"ע עם כמה בני אדם מחמת שהילוכו בקדושה ובחכמה בדביקות גדול והגם שמתחבר את עצמו עם אנשים אינם מבלבלים מחשבתו כי הוא קשור בחכמה עילאה ודביקות בבורא ית"ש וזה הצדיק אינו נקרא תמים כי הולך בהתחכמות נגד היצה"ר לקרב רחוקים וזה מצינו אצל יעקב אבינו שנקרא איש תם ופי' רש"י שאינו יודע לרמות אבל עשו קרא עליו ויעקביני זה פעמים ותרגם אונקלוס ויחכמיני כי עם מי שהי' צריך לילך ברמאות היינו בחכמה הלך בחכמה כמאמר הכתוב עם נבר כו' וזה הוא דרך יותר גבוה ממדריגות תמימי' בלא שכל כמובן ליודעים וזה פי' הכתובים כי קודם בנין התיבה הי' בבחינת תמים שאינו יודע לרמות דהיינו שהלך בתמימות ולא חבר עצמו לבני דורו לקרבם לעבודתו ית"ש והלך בהתבודדו' בפני עצמו ע"כ נקרא תמים שאינו יודע לרמות לקרבם לחכמה אמנם אח"כ שאמר לו הקב"ה עשה לך תיבת כו' והי' עוסק בבנין התיבה ק"כ שני' וכוונת הש"י הי' כדי שישאלו בני דורו מה זאת וישיב להם שהקב"ה רוצה להביא מבול לעולם אולי יעשו תשובה כמבואר ברש"י נמצא ממילא כל הק"כ שנה שעסק בבנין התיבה הי' צריך לעסוק עם בני אדם הרבה אולי יחזירם למוטב וצדיק שצריך לעסוק עם בני אדם רשעים ממילא צריך התחכמות גדול ואינו יכול לילך בתמימות רק צריך להתחכם בכדי שלא יבלבלו אותו הרשעים מעבודתו כמו יעקב עם עשו ולבן ע"כ אחר בנין התיבה נאמר לו כי אותך ראיתי צדיק ולא נאמר תמים כי אז בחר נח לעצמו לילך בהתחכמות כנ"ל ועלה במדריגה יותר ממדריג' התמימות והבן:
עוד בפסוק הנ"ל יש לדקדק על מלת הי' שהוא כמיותר או הוא בדורותיו הי' לו לומר ונראה עפ"י פשוטו דהנה עיקר עבדות ה' שיהי' תמיד בשמחה כי מדת העצבות מזיק מאוד לעבודת הבורא ועיין בספר הישר לר"ת גנות מדה זו של העצבות ומטבע האדם הרוצה לעבוד ה' באמת שיש לו מעט עצבות מחמת שמעשיו אינם ישרים בעיניו שדומה לו תמיד שממעט בעבדות ה' ע"כ צריך להתחזק עצמו נגד מדה זו להיות תמיד בשמחה וביותר יש לאדם עצבות כשהולך בתום ושוקד בעבדות ה' באמת ורצונו ותשוקתו תמיד להרבות כבוד שמים בראותו שח"ו בני דורו אינם הולכים בדרך הישר לד' אזי מעשיהם של אותו הדור הם מעציבים מאוד את הצדיק ובפרט בראותו שבני דורו מכעיסים נגד ה' אזי ביותר הוא נעצב וצריך אז התחזקות יותר ויותר לעבוד את ה' בשמחה כדי שלא יפול ח"ו במדת העצבות ח"ו וזה פירוש הפסיק איש צדיק תמים הי' בדורותיו ר"ל שמשבח את הצדיק נח שאפילו בדורותיו שהיו רשעים ומכעיסי' נגד רצונו ית"ש הי' מתחזק בצדקתו לעבוד את ה' ית"ש בשמחה וזה נרמז במלת והי' כדאיתא בכמה מקומות במדרש שכל מקום שנאמר והי' הוא לשון שמחה וק"ל.
עב"פ הנ"ל אלה תולדת נח וכו' צדיק תמים הי' בדורותיו ופרש"י יש מהם דורשים לשבח וכו' את אלהים התהלך נח ויולד נח שלשה בנים כו' והנה לכאורה קשה לפירש רש"י דיש מהם דורשים לשבח וכו' דהא כתיב את האלהים וכו' ופירש רש"י באברהם כתיב התהלכתי לפניו נח הי' צריך סעד לתמכו אבל אברהם הי' מתחזק בצדקו כו' הרי נח הי' קטן מאד מאברהם גם קשה מה ויולד נח הוי למימר והוליד נח שלשה בנים כפירש רש"י בפרשת בראשית על הוליד היא לשון היפעיל שהיא מוליד כו' ויולד היא כו' ונראה דהעיקר הוא אתעריתא דלתתא והנה הצדיק היא המתעורר לכל בני דורו להתעורר בתשובה ועל ידי אתעריתא דלתתא יש לו אתעריתא דלעילא והנה איתא בזוהר הקדוש על הא דאשה מזריע תחלה יולדת זכר מחמת דטפה דדכירא גובר עליו ובהפך היא להפך והנה העקר תולדת של צדיקים היא מעשים טובים כפירש רש"י והנה נח לא התעורר כ"כ אתעריתא דלתתא כידוע מספרים הקדושים ע"כ הי' תחל אתעריתא דלעלא כדאיתא ונח מצא חן היא מצא אבל כביכול הש"י לא מצא והנה כשיש אתעריתא דלתתא מתחילה ואמר כך גובר אתעריתא דלעילא טיפה דדכורא ממילא יש חסדים מגולים רחמים פשוטים מה שא"כ כשבתחלה היא אתעריתא דלעילא ואח"כ דלתתב אזי טפה דנוקבא גוברת וממילא אין השפעה בשלימות וזה הי' אצל נח ע"כ גבי אברהם כתיב אשר התהלכתי לפניו שהוא אתעריתא דלתתא מה שא"כ גבי נח כנ"ל ע"כ כתיב את האלהים התהלך נח כפירש רש"י כנ"ל שהי' צריך סעד לתומכו דהיינו אתעריתא דלעילא כו' על כן כתיב ויולד נח שהוא לשון לשון לידת זכר שהוא מזריע תחילה דהיינו שבא התעוררת מלמעלה תחלה דהיינו כ' על כן לא כתיב והוליד נח שהי' משמעו הוליד לנקבה דהיינו אשה מזריע תחלה דהיא אתעריתא דלתתא דהא כאן לא הי' אתעריתא דלתתא כי"ל ומה שדורשין לשבח בדורותיו כש"כ אולי הי' בדורו של אברהם הי' צדיק יותר זה הי' באתעריתא דלעילא ע"י זה הי' צדיק בדורותיו כש"כ אולי הי' בדורו של אברהם הי' צדיק יותר אבל באמת לנגד אברהם לא הי' נחשב לכלום דאברהם הי' מתחזק בצדקו מאליו והי' מתעורר באתעריתא דלתתא כנ"ל.
עוד בפסוק הנ"ל אלה תולדות נח וכו' הדקדוק הוא מבואר במדרש כל המפרשי תורה כל מקום שנאמר אלה פוסל את הראשונים מה פוסל כאן ונראה לי לפרש ג"כ ע"פ פשוטו כי הנה כל צדיק וצדיק אחז דרכו בעבודתו לפי שכלו להצטדק עם ה' ובודאי אם יש עוד צדיקים בדור אשר עובדים השם באמת אזי יכול הצדיק לאחוז דרכו ואינו צריך להתחזק יותר ויותר כי יש לו עוזרים לקיום העולם כי כל צדיק עושה מעט פעולה לשכינה להתקיים העולם אבל אם ח"ו אין לצדיק עוזרים לעבודת הבורא אזי צריך התחזקת גדול לעבודתו לילך בכל יום ויום בהתאמצת לעבודת הבורא חדא שלא יפול ח"ו ממדרגתו מחמת שאין לו עוזרים וחדא לקיום העולם שלא יתמוטט ח"ו ובפרט בעת שהצדיק הוא יחיד בדורו שאין צדיקים כלל בלעדו ובני דורו תועים והולכים ומרשיעים בכל עת יותר ויותר אזי צריך להצדיק היחיד בדורו להתאמץ עצמו כמעט בכל יום ויום יותר לקיום העולם שלא יתמוטט ח"ו ברשעת הדור. ע"כ צריך בכל יום ויום להוסיף על צדקתו יותר ויותר וצריך לחשוב בעיניו שמעשיו שעשה עד היום אינם נחשבים לכלום כי רואה שהדור המה מרשיעים יותר ע"כ צריך להצדיק יותר וזה פירוש הפסוק אלה תולדות נח וכו' רצה לומר שפסול מעשים ראשונים בכל יום ויום להתחזק עצמו יותר בעבודתו מחמת איש צדיק תמים הי' בדורותיו רצה לומר שראה בכל יום ויום שדורותיו מרשיעים יותר ע"כ פסל הראשונים והתחזק עצמו כקדם להצטדק יותר ויותר כי חשב בעצמו אולי מחמת מעשיו עדיין אינם כהוגן ע"כ הדור מתמוטט וע"כ התחזק יותר בצדקתו וק"ל.
צוהר תעשה לתיבה יש לפרש ע"פ רמז כך דהנה צדיקים יש להם להפך מדת הדין למדת הרחמים ע"י שמהפכים התיבות לצרופים אחרים ועושים מתיבת צרה ומהפכים לתיבת רצה כמבואר בכוונת בין המצרים לכוון בתיבת רצה שתהפוך צרה לרצה ובזה ממתיקים הגבורות לחסדים יש עוד צירף בתיבת צרה לתבת צהר דהיינו שיעשה חסדים מגולים שיאיר ה' פניו לישראל ובאור פני מלך חיים וזה הוא צהר תעשה לתיבה שיתהפכו תיבת צרה לצהר ומפרש הכתוב ע"י מה כי יש כח ביד הצדיקים להפוך מדת הדין לרחמים לעשות מצרה צהר ומפרש הכתוב ואל אמה תכלנה מלמעלה דהיינו ע"י תשובה נהפך מדת הדין לרחמים וזה ידוע שהעולם הבינה הוא עולם התשובה שנאמר לבבו יבין ושב והיא נקראת אימא עילאה שהיא אם כל חי וזה הוא ואל אמה תכלנה כו' אל אמה תכלנה שתכסף לתשובה עילאה כי ה' ואלף ממוצא אחת באחע"ה ופתח התיבה בצדה תשים דהנה עולם הבינה המרומזת לתשובה היא נקראת ג"כ ה' ראשונה של שם הוי ואיתא בגמרא שבת למה כרעא דה' תלוי ולמעלה פתוחה צר כי הבא לטמא פותחין לו ואי בא למהדר לעיל בהאי דהיינו בפתח הצר שלמעלה עיין שם וזה פתח התיבה דהיינו בתיבת ה' בצדה תשים שילך בפתח הצר למעלה ועי"ז תוכל לעשות מצרה צהר.
ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלהים כן עשה פירש"י זה בנין התיבה ויאמר ה' בא אתה וכל ביתך אל התיבה כו' מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהורה היא שנים איש ואשתו ויעש נח ככל אשר צוהו ה'. ופירש"י ויעש נח זהו ביאתו אל התיבה והנה יש לדקדק מאי לך דכתיב תקח לך הל"ל תקח שבעה שבעה כו' מאי לך גם מאי איש ואשתו מאי שייך אישות בבהמה גם מאי אשר לא טהורה היא. וידוע מאמר הגמרא עקם הכתוב כמה תיבות שלא להוציא דבר מגונה כו' ונראה דהנה אדם הראשון תיקן כל החיות והבהמות בקריאת שמות כדכתיב ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו כו' ועל כן כשנפל אח"כ הגם שעשה תשובה אח"כ ובפרט בשבת קודש כששר מזמור שיר ליום השבת תיקן הכל ונמחל לו הכל מ"מ החיות והבהמות לא נתקנו בכך וע"כ הי' אסור באכילת בשר משא"כ גבי נח כדבעינן למימר לקמן בס"ד דהנה כתיב בזוהר הקדוש נח ותיבה חדא הוא ופירושו בקצרה דידוע דהי לוחות וארון הברית דהיינו שהצדיק מחויב להכניס ג"כ כל החיצוניות הקדושה לקדושה דהיינו כל מילי דעוה"ז להכניס בקדושה כידוע והנה נח עשה תיבה דהיינו כל דברי עוה"ז הן דוממים וצומחים וב"ח הכל הכניס לקדושה וזה הי' בנין התיבה דהיינו ארון הברית ונח נכנס לתיבה ולקח הכל אתו דהאדם כולל כלו כל הבריות וכל דצח"מ כידוע ולקח הכל אתו עמו אל התיבה ותיקנם ע"י תשובה שעשה נדאיתא במדרש והנה כשרוצה האדם לעשות תשובה צריך לאחוז באבות העליונים והנה ידוע שאברהם יצחק יעקב האבות העליונים הם חכמה בינה ודעת והם רגלי המרכבה ובמרכבה יש ד' חיות נושאות ומנושאות עם הכסא וארי' הוא חסד ושור הוא גבורה והיא תשובה והנה אברהם ידוע הוא ארי' ויצחק הוא שור ויעקב נשר ואדם. וזה מכל הבהמה הטהורה דהיינו שור תקח לך שבעה שבעה דהיינו ע"י תשובה מדת שור גבורה שהיא בינה דמינה מתעוררין הדינים ושם חמשים שערי בינה והשער הנו"ן היא סגור אפילו למשה רבינו ע"ה והעיקר רק מ"ט שערים דכל הבע"ת יכול לכנוס בהם וזה תקח לך שבעה שבעה דהיינו ע"י תשובה מ"ט שערי בינה איש ואשתו דהיינו שיהי' היחוד קוב"ה ושכינתיה. ומן הבהמה אשר איננה טהורה דהיינו ארי' שנים דידוע דאהבה הוא מדת החסד לאברהם ארי' אהב"ה הוא גימטרי' אחד דהיינו היחוד איש ואשתו יחוד קוב"ה ושכינתא גם מעוף השמים שבעה שבעה דהיינו מדת נשר שהיא רחמים שהוא כללת המדות אעפ"כ העיקר היא תשובה וזה שבעה שבעה דהיינו מ"ט שערי תשובה ויעש נח ככל אשר צוהו כירש"י זהו ביאתו לתיבה דהיינו שתיקן כל הדצח"מ מה שלקחם אתו עמו ונח ותיבה חדא היא ותקנו וזהו תקח לך דייקא שבעה מפני שהוא לקחם אתו עמו מחמת שהאדם כלול מכל הברואים כידוע שנקרא עולם הקטן ותיקן הכל ע"י שאחז בתשובה דרך האבות כנ"ל על כן הותרה לנח לאכול בשר בעל חי משא"כ לאדם לפי שנח לקחם אתו עמו כל הברואים ועשה תשובה כדאיתא במדרש הנ"ל ובזה תקן הכל הדצח"מ על כן הותר לנח ולבניו לאכול בשר עד"ז משא"כ אדם הראשון לא תקנם רק בקריאת השמות אבל לא לקחם אתו עמו כנ"ל לתקנם על כן אח"כ כשחטא ונפלו כל הברואים כידוע הגם שהוא עשה תשובה ואמר מזמור שיר ליום השבת מ"מ הם לא נתקנו והי' אסור לאכול בשר עד נח ובניו לפי שתיקן נח הכל והכניס אותם בתיבה דהיינו כנ"ל שהכניס כל הברואים דהיינו כל הניצוצים שהי' בכל הדצח"מ הכניס הכל לקדושה ונתיחד הכל דהיינו נח ותיבה חדא הוא כנ"ל ודו"ק ותבין.
מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהורה היא שנים איש ואשתו. הדיקדוקים המה עבו א' מה זה לשון שבעה שבעה הי' די בפעם אחד שבעה כמ"ש בלא טהורה שנים וכו' ולא כפל שנים שנים ב' מה זה לשון איש ואשתו שאין שייך בבהמות לשון אישות כידוע ג' הדקדוקים של הגמרא יותר לשון אשר לא טהורה היא והי' די מן הבהמה הטמאה הדרשות הגמרא במקומה עומדת ללמד לאדם לדבר שלא להוציא דבר מגונה מפיו בודאי יש עוד רמז מה יותר לשון ועוד מה זה הלשון תקח לך הלא מאליהם באו כידוע פירוש רש"י ז"ל ולפענ"ד נראה לפרש בדרך רמז כי בודאי נח הצדיק תמים עשה מצות ה' לקבץ להתיבה הברואים שידע שלא קלקלו בשרשם כי ידוע שיש במרכבה הקדושה ארבע חיות הקודש פני שור ופני ארי' ופני נשר ופני אדם. ולכאורה איך יש במרכבה מן החיות הטמאות ח"ו הס להזכיר אך בודאי שם הם בקדושה שכליות קדושים אשר אין בהשגת בני אדם כי אם לנביאים הקדושים אשר ירדו במרכבה. אך להבין קצת מקצת שכל השתלשלות העולמות הי' מן הארבע חיות הנ"ל עד למטה ולמעלה הן כחות קדושת דהיינו כח השור להתגבר האדם א"ע בכל הנ"ל שבקדושה להכניע היצ"הר ושונאי השם כמ"ש בכור שורו הדר לו וקרני וכו' וכח בחינת ארי' ג"כ להתגבר א"ע להיות גבור כארי לעבודת הבורא ולהדבק בשורשו בקדושה לעבודת השם ולהדבק במדת נשר להיות רחמים על ברואי השם כמדת נשר שיש לו רחמנות ונמצא בשרשם המה רוחניות קדושות רק בהשתלשלות למטה בגשמיות בארץ נמצא ארי' מן החיות טמאות וגם נשר מעופות אבל למעלה מרמזים בקדושה רוחניות והאדם התחתון העובד ה' באמת ידבק א"ע בשורש אדם עליון בדביקת עליון ע"י מידותיו הקדושים שמקשר כל המדות בקונו דהיינו במדת שור וארי' ונשר לדבק עצמו ע"י מדות אלו ושרשו באין סוף ב"ה וב"ש נמצא מקשר כל העולמות התחתונים והברואים בהבורא ב"ה וב"ש ומתקנם עד שורשם ומעלה אותם לקדושה והעיקר הכל היא ע"י תשובה שמדבק עצמו במ"ט שערי תשובה וע"י תשובה עילאה יוכל לקשר הכל בשרשם ומיחד כל העולמות והברואים באין סוף ב"ה ונעשה יחוד גמור כמו איש ואשתו בגשמיות ורומז ברוחניות. וזה פירוש הכתובים תקח לך שבעה שבעה דהיינו משורש הבהמה שלמעלה שבמרכבה תקח לך לעצמך שבעה שבעה דהיינו ז' פעמים ז' העולים מ"ע שערי תשובה כדי לקשרם במרכבה עילאה. ומן הבהמה אשר לא טהורה היא דהיינו שורש ארי' שבמרכבה עילאה ששם אין שום טומאה ח"ו רק לא טהורה תקח לך לעצמך הרמז לעשות שנים איש ואשתו ליחד שני עולמות ביחוד איש ואשתו יחוד גמור וד"ל ודו"ק.
ואני הנני מקים את בריתי אתכם כו' ואת כל נפש החי' אשר אתכם בעוף ובבהמה ובכל חית הארץ אתכם כו' ויש לדקדק יתור לשון אשר אתכם וגם נאמר עוד הפעם ובכל חית הארץ אתכם הלא זה נאמר לו אחר שיצאו מן התיבה ובוודאי הלכו כל הבהמות והחיות והעופות לדרכם בכל העולם ולא היו עמו כמו בתיבה ואיך שייך לומר אתכם ונראה לפרש דהנה הבורא ית"ש ברא כל העולמות עליונים ותחתונים שיכירו כולם אלקותו ומלכותו אפילו הבהמות והחיות ועופו' וכן הי' בשעת הבריאה שאמר אדה"ר לכולם בואו ונשתחוה כו' וכן עשו וקבלו עליהם עול מלכותו אמנם לאחר שנתקלקלי הדורו' ושכחו כולם את הבורא אשר בראם ונפלו ממדריגתם ונשאר על האדם שיזדכך מעשיו עד שימשיך אלקותו ית"ש על כל הנבראים ושיבא לכולם השתוקקות לעבודתו כמקדם ויכירו כח מלכותו ובמה יוכל האדם להמשיך אלקותו ית"ש על הנבראים הכל ע"י התורה והעבודה זו תפלה שע"י עוסקו בתורה והתאמצותו בתפלה ובשירות ותשבחות ומזמורים באמרו הללו ה' מן הארץ תנינים כו' החי' וכל בהמה כו' ומדבק עצמו בדביקות ה' אזי ממשיך אלקותו עליהם שיבא לכל ברי' חיות אלקותו ית"ש וכן כשלומד תורה ומדבק עצמו בעת למודו ותפלתו באותיות התורה ובפנימיות אשר שם שורש כל הברואי' כי אין לך שום נברא בעולם שלא יהי' לו שורש באותיות התורה אזי ממשיך חיות אלקותו ית"ש עליהם גם בעת האכילה וגם במלבושיו ממשיך ג"כ חיות אלקות על הנבראי' ומקשר אותם למעלה כאשר כבר אמרנו מזה במקום אחר וזהו מחמת שהאדם הוא עולם קטן ונכללו בו כל העולמות העליונים ותחתונים ע"כ יוכל להתחבר עצמו עמהם בתורתו ותפלתו להעלותם ולהמשיך להם אור אלקותו וממילא צדיק כזה יוכל לקיים כל העולם כולו שלא יתמוטט ח"ו מחמת שממשיך כח אלקותו ית"ש על כל הנבראים וזהו פי' הפסוקים ואני הנני מקים את בריתי אתכם ר"ל שתכלול כל הברואים אתכם בעת עבודתכם לה' וזהו את כל נפש החי' אשר אתכם כו בעוף ובבהמה ובכל חית הארץ אתכם ר"ל שתכלול את כל הנבראים הן הבהמות והן החיות ועופות תכללו אותם אתכם וממילא יבא בהם חית אלקותו ויהי' קיום העולם ובדרך זה נוכל לפרש הפסוק זאת אות הברית כו' את קשתי נתתי בענן כו' והי' בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן כי אמרנו כשהצדיק הולך בצדקו ועובד ה' בדביקות גדול בעת למודו ותפלתו אזי הוא מקשר כל הברואים בהבורא ית"ש וממילא הוא קיום העולם שלא יתמוטט ח"ו והנה צדיק כזה צריך להדבק בבוראו ית"ש וכבר אמרו חכמז"ל האיך נוכל להדבק בו כי אש אוכלה הוא ותרצו הדבק במדותיו מה הוא רחום כו' וכבר מבואר בס' תומר דבורה להרמ"ק ובס' חסד לאברהם איך שיוכל האדם לבא לכל המדריגות הנזכרי' בי"ג מדות וממילא צדיק כזה אשר מדבק את עצמו לבוראו בכל מדותיו ומקשיר כל הברואים בהבורא ית ש בוודאי הוא מבטל כל הדינין וממתיק אותם לרחמים גדולים ומקיים העולם וזהו פי' הפסוק זאת אות הברית כו' את קשתי בענן כו' ר"ל הצדיק כזה אשר מקשר לעצמו כל הנבראים להמשיך עליהם חיות אלקותו ית"ש הוא אות ברית לעולם והי' בענני ענן על הארץ שיהי' ח"ו התעוררי' דינין כענין שנאמר סכותה בענן כו' ונראתה הקשת בענן ר"ל שיתגלה הצדיק בדור הצדיק נקרא קשת כלשון במדרש קשיות שהוא מוקש לי שיכול לבטל הדינים והגזירות רעות ויהי' זכרון ברית לעולם ר"ל הצדיק ההוא יקיים העולם שלא יתמוטט ח"ו. ועפ"י זה נוכל לפרש הפסוקים ויחל נח איש אדמה כו' וישת כו' ויתגל כו' ויקחו שם ויפת את השמלה כו' וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו כו' כי עפ"י דברים הנ"ל באחוז הצדיק דרכו לקשר הכל בבורא ית"ש ע"י תורתו ותפלתו הקדושים בהזדככות חומרו אז גם אחר למודו ותפלתו יוכל לאכול ג"כ בקדושה ולהלביש מלבושים טובים ויקרים ולדור בדורות נאות כי יוכל לקשר הכל בהבורא ב"ה ולהעלות נצוצות קדושות שבהם אבל אם ח"ו אינו עובד ה' באמת בדביקות גדול כו' ורוצה ליקח לעצמו מדריגה זו להעלות נ"ק ממדריגות תחתיני' מאכילה ושתי' ודורות נאות ועדיין לא הזדכך חומרו מכל וכל וממילא לא יוכל להיות דבוק כל כך שיוכל להעלות נ"ק ממדריג' התחתוני' וע"י זה יוכל לכול ח"ו לעומקא דתהומא וזהו מרומז בהפסוקי' ויחל נח איש אדמה ויטע כרם וישת כו' ר"ל שהתחיל עבודתו תיכף להעלות נ"ק ממדריגות תחתיני' ויחל לשון התחלה ע"כ וישכר ויתגל ר"ל שנפל ממדריגתו עד שלקחו שם ויפת את השמלה ר"ל המלבושים שנתלבשו במדריגת התחתונים וישימו על שכם שניהם ר"ל שהטו שכמם לקבל עליהם עול מלכות שמים בדביקות גדול וילכו אחורנית ר"ל בעת שחזרו לרדת מדביקות למדריגות התחתונים לא היו שקועים בהם רק דרך אחורנית היינו שלא שמו מגמתם רק על העבודה והתפלה ודביקות ולא שמו מגמתם על עולם התחתון ובזה ויכסו את ערות כו'.
במדרש את קשתי נתתי בענן את קשיות דבר שהוא מוקש לי אפשר כן אלא קשין דפרי עכ"ל המדרש עי' במתנת כהונה והמדרש זה הוא תמוה מאוד והנראה לפרש בפשוטו דהנה איתא במדרש אין כאלקינו מי כאלקינו פי' אין כאלהינו. אבל הצדיק הנקרא מי הוא כאלקינו שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל כמבואר זאת בכל הספרים והנה עיקר הקשת בענן היא אות על בטול הגזירה אבל כשיש צדיק בדור אינו צריך לקשת כמבואר בגמ' כתובות במעשה דרשב"י וריב"ל שלא נראה קשת בימיהם שהם בטלו הגזירות רעות ולא נצטרכו לקשת וזה פירש המדרש את קשתי נתתי בענן את קשיותי היינו הצדיק ששוה בהקש לקב"ה שמבטל גזרות רעות כמו הקב"ה וזה שהוא מוקש לי שדומה לי כביכול לבטל גזרות רעות כמונו ומקשה המדרש אפשר כן ר"ל שיהי' הצדיק דומה ממש לקב"ה ומתרץ אלא קשין דפרי פי' כמו הקש דפרי שהיא טפל לפרי כן הצדיק הוא טפל לקב"ה ואעפ"כ בדבר זה הוא דומה לקב"ה לבטל הגזירות רעות ואין צריך לקשת בימיו וק"ל.
ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם ויאמרו איש אל רעהו הבה נבנה לנו עיר ומגדל כו' פן נפוץ כו' וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל כו' ויאמר הבה נרדה ונבלה שם שפתם כו' הדקדוקים רבו א' שאמר הכתוב וימצאו בקעה לפי פירש"י על בנסעם מקדם שנסעו מקדמונו של עולם איך שייך על זה וימצאו בקעה הלא לא שייך לומר שמצאו בקעה רק באם שהיו נוסעים ממקום אחר שייך לומר שמצאו מקום אחר אבל על מה שנסעו מקב"ה איך שייך לומר על זה שמצאו בקעה ב' קשה שאמר הכתוב שמצאו בקעה בארץ שנער הלא נמרוד הוא שהשיאם עצה זו כמו שפי' רש"י שהמריד כל העולם כולו בעצתו דור הפלגה והוא הי' מלך שנער והי' הבקעה בארץ מלכותו איך שייך לומר שמצאו ג' שאמר הכתוב הבה נבנה לנו עיר ומגדל הלא כל כוונתם בבנין זה הי' מיראתם פן יפוצו כמאמר הכתוב פן נפוץ ומסתמא בנו המגדל שיחזיק את כולם ולמה בנו עיר עוד קשה שאמר הכתוב וירד ה' לראות איך שייך בו ית' שירד לראות הלא הכל גלוי לפניו הגם שפירשו ז"ל שבא ללמד לדיינים שלא יפסקו עד שיראו הרבה פנים לתורה גם קשה שאמר הכתוב הבה נרדה ונבלה שם שפתם הלא כל כוונתם הי' במעשה זה למרוד בו ית"ש וא"כ מה יועיל במה שבלבל את לשונם שלא יוכלו לעשות מעשה הלא במחשבתם הרע יפגמו יותר גם קשה על לשון ונבלה הי' לו לכתוב ונבלבל כמו שמצינו בכמה מקומות בתנ"ך. והנראה בזה בנקדים לשום לב מה הי' כוונתם בבנין זה הלא היו חכמים גדולים להרע ולא היו עושים דבר בלי דעת ומה הי' דעתם בזה. וכבר נתעוררו על זה הקדמונים וז"ל דהנה כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות צימצם אלקותו ית"ש מעילה לעילול והשתלשלות אחר השתלשלות כדי להטיב לברואיו למען ישיגו את אלקותו שהוא רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין ולית אתר פנוי מני' ופנימיות העולמות וחיצונות העולמות כולם מלאים מאלקותו יתברך כי אם לא הי' מצמצם אלקותו היו הנבראים מתבטלים ממצאותם מחמת גודל הבהירות וע"י הצמצומים וההשתלשלות אפשר לברואיו להשיג אלקותו ולעבדו ולדבק בו וכדי שיהי' בעולם שכר ועונש נשתלשלו העולמות מעילא לעלול עד שיש מקום לטעות אחר הע"ז חלילה כדי שיבחור האדם בטוב וימאס ברע ויקבל שכר ולא יאכל נהמא דכסופא ועיקר עבדות ה' הוא שישיג האדם שהוא ית"ש עיקר ושרשא דכל עלמין והפנימיות העולמות וחצונית העולמות הכל הוא אחדות פשוט אך זאת אי אפשר להשיג עד שיזכך עצמו מכל וכל וימסור נפשו בכל עת ורגע בכל מעשיו ותנועותיו והצדיקים במעשיהם הטובים מעוררין מיין נוקבין מתתא לעילא ומורידין השכינה הקדושה לארץ שיהי' שכונתו בתחתונים שכל הברואים ידעו מאלקותו ית"ש כמו שהי' ראשית המחשבה והרשעים ע"י מעשיהם הרעים מסלקים השכינה וזהו פי' הפסוק וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ ומלת תיבה מרמז לשכינה וכן הוא בזו"הק ר"ל ע"י מעשיהם הרעים הרימו וסלקו השכינה מעל הארץ ועי"ז מתעוררי' גבורות ודינין קשים ר"ל. והנה באורייתא ברא קוב"ה עלמא. ודברנו מזה למעלה בפ' בראשית שע"י אותיות התורה ברא הקב"ה העולמות כי שם ההוי' ב"ה מצטרף עם כל אות ואות וע"י שם הוי"ה ב"ה נתהוו כל העולמות כי שם ההוי' ב"ה מורה על זה שהוא ית"ש הי' הוה ויהי' והוא מהוה כל ההויות והשם הוי"ה ב"ה הוא שם העצם נשמת כל העולמות וגם יש עוד שמות הקדושים אשר בהם נבראו העולמות והנה שם אלקים מורה אשר לו ית"ש כח וגבורה לשדד המערכת להמציא מה שהוא רוצה ולבטל ממציאות מה שהוא רוצה. אך השם זה מחמת שהוא מורה על כח וגבורה הוא מצטרף עצמו בק"כ צרופי אלקי' עד שנשתלשל משם זה. עד שגם ע"ז נקראו אלקים אחרים והחיצונים יש להם יניקה משם זה. וכשישראל עושין רצונו של מקום הם ממשיכין אור שם הוי' ב"ה להאיר על שמות אלקי' ומרחיקים החיצונים שלא יתאחזו ויניקו מהשמות אלקי' דקדושה ומפילי' החיצונים לעומקא דתהומא רבה ומתגלים החסדים אור ההוויות על הכנ"י. וזהו שאנו מתפללין יהא שמי' רבא מברך ר"ל ששמות ההוי' ב"ה יאירו על שמות אלקי' ותתבטל אחיזת החיצונים אך לא באמירה לבד תלי' מילתא. רק ע"י כשרון מעשינו אם האדם חותר לבקש אלקותו ית"ש שהוא הי' הוה ויהי' וזאת אי אפשר להשיג כי אם שיקדים לעצמו הזדככות הגופניות והמדות אחר זה יוכל להשיג אחדותו ית"ש ויוכל להמשיך שהוויות יאירו על שמות אלקי' אבל אם עדיין לא נזדכך לא ישים מחשבתו לעיין במציאתו ית"ש כי לא ישיג ויוכל לבא גם לידי טעות ח"ו רק שצריך לזכך את עצמו בתחלה כנ"ל וע"י כשרון מעשיו הוא מוסיף כח בפמליא של מעלה וע"י מעשי' לא טובי' חלילה הוא כח להשטן שיוכל ח"ו לבטל את ישראל מעבדות ה' ולהבין איך נתוסף כח להשטן הן אמת ע"י שאדם הולך אחר תאות לבו הוא מוסיף כח להס"א כנאמר כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים. אך עיקר הכח ניתוסף בו ע"י שאדם הגשמי ההולך אחר שרירות לבו ומשים מגמתו ושכלו לעיין במציאת אלקותו אדם כזה בא לידי טעות עד שבא לידי כפירה חלילה ובזה מוסיף כח להשטן שהוא אלקים אחרים ובערך זה הי' נמרוד וחבריו וכדומיהם שהלכו אחר שרירות לבם ועיינו במציאות אלקותו ית"ש והיו מעוררי' בזה ש"כ ופ"ר דיני' ורצו להוסיף כח להשטן ודברים אלו נרמזים בפסוקים אלו ויהי בנסעם מקדם ופי' רש"י שנסעו מקדמונו של עולם ר"ל שהלכו אחר שרירות לבם הרע. וימצאו בקעה בארץ שנער ר"ל שמצאו עמקות במלכות שבכתר כי שנער בגי' כתר וארץ מרמז על מדות מלכות אמנם מחמת שהלכו אחר תאות ושרירות לבם הרע ורצו לעיין במציאות אלקות לא יוכלו להשיגו ובאו לידי טעות וכפירה וזה שאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל ר"ל שרצו לעורר הפ"ר דינין להוסיף כח להשטן כי עי"ר בגי' פ"ר. עיר ומגדל עם הכולל בגי' השטן ומחמת שלא הי' מי שיעורר מים נוקבין הוצרך הקב"ה בלתי התעוררות מלתתא להאיר שמות ההוויות על שמות אלקים כדי להחליש כח הס"א שלא יתאחזו בשם אלקי' דקדושה וזהו וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל ר"ל שהוריד אור שמות ההוויות שיאירו על שמות אלקי' ועי"ז נחלש כח הס"א שלא יתגברו על הקדושה וזהו ויאמר ה' נרדה ונבלה שם שפתם ר"ל אפיל בהם פגימה שלא יהי' להם כח לפני הקדושה כי נבלה הוא לשון השפלה וירידה ונבלה הוא אותיות לבנה כי גם היא על שם זה נקראת כי נפגמה בעו"הר יהי רצון שתתמלא במהרה אמן.
ויהי מושבם ממשא באכה ספרה הר הקדם ואלה משפחות בני שם למשפחותם ללשונותם בארצותם לגויהם. ויש לדקדק מה לנו לחשוב המקומות שישבו את עצמם הלא אין ידוע לנו מקומות הללו והמדרש רבה כתב על כמה מקומות שמות אחרים להבינם וגם שמות אלו אין ניכרים לנו גם יש לדקדק במשפחות חם ויפת נאמר בארצותם בגויהם וכאן אצל בני שם נאמר לגויהם ע"כ אמרתי הכתובים האלו מודיעים לנו גודל מעלת עם בני ישראל מהיכן מוצאם ומובאם ע"פ ההקדמה אחת המבואר בס' יצירה וז"ל כ"ב אותיות יסוד שלש אמות ושבע כפולות וי"ב פשוטות ולשון אמות הוא כמו שרשים שהשלשה אותיות אמ"ש הם כמו אם לבנים שהאם הוא מקור לבנים כן הם השלשה אותיות אמ"ש מקור לכל האותיות עוד איתא באותה המשנה שלש אמות אמ"ש יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בנתים ולולא דמסתפינא אמינא פי' המשנה זאת כי השלשה אותיות אלו הם השרשים של כל העולמות וכל כוונת הבריאה שהי' ליתן שכר טוב לצדיקים ולפרוע מן הרשעים כמבואר בפרקי אבות וזה הי' המחשבה של ראשית הבריאה שיהי' כף זכות וכף חובה ר"ל שיהי' הבחירה חפשית ביד האדם והאדם יוכל לבחור באיזה דרך שירצה וה' קבע באדם אבר אחד הוא הלשון שעל ידו יכול להכריע בין כף זכות לכף חובה דהיינו ע"י עסק התורה והתפלה וזה פי' לשון חק מכריע בנתים דהיינו ע"י הלשון יכול האדם להכריע עצמו בין כף זכות לחובה כמאמר הכתוב החיים והמות ביד הלשון. נחזור ללשון המשנה שלש אמות אמ"ש מ' דוממת שי"ן שורקת א' אויר מכריע בנתים ופי' זו הבבא שמשלשה אותיות אלו יצאו השלשה יסודות מים אש אויר וכמו שמשלשה יסודות אלו הגשמיים הנראה לעינינו נרכבו כל הברואים התחתונים כפי הנראה בחוש הראות שכל הברואים נרכבו משלשה יסודות הגשמיים כמו כן הם שלשה יסודות רוחניים אשר מהם נרכבו כל העולמות רוחניים ועיין פי' הדברים בזוהר פ' וארא ברעיא מהימנא ותמצא נחת תראה משם אפס קצה דברים אלו איך משלשה יסודות אלו נבראו כל העולמות דקים מן הדקים. וזה פי' המשנה בספר היצירה בסדר השלישי שלש אמות אמ"ש יסודן כף זכות וכו' שלש אמות אמ"ש סוד גדול מופלא ומכוסה וחתום בששה טבעות ויצא מהם אויר מים אש ומהם נולדו אבות ומאבות תולדות. הרי מבואר בפי' שהג' אותיות הנ"ל הם סוד מופלא ומכוסה ר"ל שהם השרשים של כל העולמות והם סוד מופלא ומכוסה אשר הדבור והמחשבה אסור בהם וזהו הרצון הקדום קודם כל העולמות. והנה אמרו ז"ל בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית וישראל עלה במחשבה ר"ל שצפה המאציל שיהיו ישראל עם קרובו שיכריעו עצמן לכף זכות לסגל בתורה ובמצות ויטיב להם בכל מיני טובות כי זה הי' תכלית הבריאה להטיב לברואיו וזה הי' המחשבה הקדומה וזה מרומז באות מ' של אמ"ש שהיא מ' דוממות המרמזת למים חסד ודוממות ר"ל ראשית המחשבה הקדומה מלשון קול דממה דקה כי הדבור אסר שם כי ישראל עלה במחשבה נמצא שצירף הראשון הוא משא. ר"ל המ"ם המרמזת למים חסד הוא ראשית המחשבה הקדומה. וזה מגלה לנו התורה הקדושה בבני שם שמהם יצאו עם בני ישראל. וזהו ויהי מושבם ר"ל נשמת עם בני ישראל היו מיושבים ממשא ר"ל מהשלשה אותיות אמ"ש ומצרוף משא כנ"ל שם הי' מושבם של נשמת בני ישראל בשורש החסדים ראשית המחשבה הקדומה בואכה ספרה ר"ל אשר משם ומשורש זה נאצלו הספירות הקדושות. הר הקדם ר"ל קדמונו של עולם והוא רחום יכפר עון וזהו שסיים הכתוב אלה בני שם למשפחותם ללשונותם בארצותם לגויהם ר"ל בשביל הגוים שבעים האומות צריכים עם בני ישראל להתחזק בלשונם להכריע לכף זכות בכדי שיהי' קיום העולם שלא יתמוטט ח"ו מחמת הגוים המכעיסים נגד רצונו ית"ש צריכים בני ישראל עם קרובו להתחזק לקיים העולם ולהשפיע כל טוב אמן.
ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם כו' ועתה לא יבצר כו' הבה נרדה ונבלה שם שפתם כו' הנה על פסוקים האלו נתעוררו כל הקדמונים להבין חטא דור הפלגה מה הי' דעתם אשר עונשם יהי' בלבול לשונם ולהפיצם על פני כל הארץ כי כל עונש צריך להיות על אחת משני פנים או שיהי' מדה כנגד מדה או שיהי' העונש לביטל מחשבת העושה הרשע והנראה עפ"י הפשוט לרמז כי ישרים דרכי ה' כי הנה ידוע וכבר דברנו מזה כי עיקר הבריאה הי' בשביל ישראל שיעבדו אותו ויטיב להם בכל מיני הטובות והאלקי' עשה שיראו מלפניו הכתוב בתורתו הקדושה עונשים לאיש אשר יעבור על רצון הבורא ב"ה בכדי שיתחזקו בני ישראל בתורתו הקדושה ובמצותיו הטובי' ויזכו לחזות בנועם ה' ואת זה לעומת זה עשה אלקי' ברא שבעים אומות המבלבלים את בני ישראל מעבודתם וע"י שאומה הישראלית מתחזקי' בכל עוז להחזיק את עצמם בתורתו הקדושה ושלא לעבור על אחת ממצות ה' ע"י זה מקבלים שכר הצפון וזוכים לכל טוב ולמען יהי' קיום לכבשה הלזו בין הזאבים הטורפים הללו עשה הקב"ה ברוב רחמיו וגודל אהבתו לזרע ישראל פרוד בין האומות שכל אחד מן האומות יש לו עבודה זרה אחרת ולכל אחד לשון אחר למען לא יהי' אחדות ביניהם לא כן עם בני ישראל אשר יש להם תורה אחת ולשון אחד לשון הקודש ועובדי' לה' אחד ועי"ז שאין להאומות אחדות ביניהם עי"ז יוכלו בני ישראל להתקיים ביניהם ולהתחזק באמונתם ובדתם הקדושה ובלשונם הקדוש מחמת שאין כל האומות מסכימים יחד לדת אחד וללשון אחד ולזה מרמז הכתוב כמה פעמים בפרשה ומאלה נפרדו איי הגוים בארצותם ללשונותם כו' ר"ל שנעשה פרוד ביניהם ע"י לשונותם אמנם נמרוד הרשע כשראה שבא אברהם אבינו לעולם והעיר ממזרח הבין שיתנוצץ ממנו אור גדול ויבנה ממנו אומה הישראלית שיעבדו לה' אחד רצה לעשות פעילות ברשעו לבטלם ושיהי' יכולת להאומות להתגבר כנגדן מה עשה קבץ כל האומות הנפרדות והשתדל שיהי' ביניהם אחדות ושיהי' להם לשון אחד שידברו כולם בלשון הקודש דווקא ועי"ז יהי' להם כח להתגבר על אומה הישראלית ח"ו לבטלם מעבודת ה' אמנם אלקינו ית"ש לא כן ידמה כי פזור לרשעי' נאה להם כו' ורק להצדיקי' נאה הכינוס וזהו מאמר הכתוב ויאמר ה' הן עם אחד כו' ושפה אחת לכולם ר"ל רצון האומות הרשעי' שיהי' ביניהם אחדות ושידברו כולם בלשון אחד בלשון הקודש כי לשון אחת המובחרת ועתה לא יבצר כו' פי' בתמי' ח"ו שיהי' זאת שתתקיים מחשבתם חלילה הבה נרדה ונבלה שפתם כו' אשר לא ישמע איש היינו שיהי' לכל אחד לשון אחר ויפץ ה' כו' ר"ל שמאז והלאה יהי' תמיד פריץ ומחלוקת בין הרשעים ועי"ז יוכלו בני ישראל עם קרובו להתחזק בעבודתם וגם ע"י זה יהי' לכבשה הלזו קיום בין הזאבי' וזה נוכל לכוון בדברי חכמז"ל במס' פסחי' בפ' האשה צדקת פזרונו כו' צדקה עשה הקב"ה שפזרן לבין האומר כו' עד בהא נחתי ובהא סלקי כאשר אמרנו שמחמת שפזר הקב"ה את ישראל בין כל האומות והאומות הם בפרוד לכל אחד אמונה אחרת ולשון אחר אין כולם מסכימי' לדעה אחת ולמה שמסכים זה אין מסכים זה וישראל הם מפוזרין בין כולם ע"כ יש להם קיום ביניהם כי כל אחד ירא לכלות את הנמצאים ביניהם פן יאמרו עליו שהוא מלכות קטיעא וע"י זה יש לאומה הישראלית קיום בעולם עד עולם וק"ל.