וידבר ה' אל משה לאמר פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום ופו' והנה יש לדקדק על אמרו השיב את חמתי על הסרת האף והחמה הול"ל הסיר את חמתי וגם ראוי לשום אל לב כי בוודאי אין לך אות אחת מיותר בתורתינו הקדושה והכל לתכלית המכוין ולכאורה בקנאתי הג' הוא מיותר כי הי' די באמרו ולא כליתי את בני ישראל אך הענין הוא באוריתא ברא קוב"ה עלמא וכל הברואים בכללם הם דצח"מ הכל נבראו באותיות התורה כמ"ש בזו"הק באורייתא ברא קוב"ה עלמא ובאותיו' בראשית ברא אלקים וכו' נבראו שמים וארץ ובאותיות יהי מאורות נבראו שמש וירח וכו' וכן כל העולמות העליונים הכל נבראו ע"י אותיות התורה כמבואר בספר יצירה שלשה אותיות בונין ששה בתים ה' אותיות בונים ק"ך בתים ומכל צירוף נברא עולם אחד וגם עדיין מתנהג העולם ע"י צירופים והצדיקים עושים צירופים טובים וממשיכים השפעות טובות על כנ"י ואם ח"ו שישראל אינם עושים רצונו של מקום ב"ה אזי ממשיכים צירופים לא טובים ח"ו וגם בנקודות יכול האיש המשכיל להפוך מצירופים לא טובים לצירופים טובים וכן ח"ו להיפוך וזה היה כוונת בלעם הרשע במה שאמ' הנה בָרֵך לקחתי ובֵרֵך ולא אשיבנה ולכאור' מלת ובֵרֵך הוא מיותר אך הרשע הזה הי' מצפה להפוך הצירוף בָרֵך ובֵרֵך לצירוף בָרַך ובְרַך ואז הוה משמע לשון רכות ואיך שיהי' לא היה משמעו לשון ברכה ואז לא הי' מוכרח לברך את ישראל לולי הקב"ה ברוב רחמיו נתן לו רסן וחכה בפיו לבל יוכל לשנות שום נקודה וזה שא"ה הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה בשום נקודה אחרת להוציא ממשמעות ברכה העולה מזה שהכל תלוי' בצירופים הן לטוב והן לרעה ח"ו והצדיקים הופכים מצירוף רע לצירוף טוב והנה כשזנו בני ישראל את בנות מאוב פגמו בברית קודש הנקרא חותם כמש"ה וצאצאיו חתם באות ברית קודש והפכו מצירוף חותמי לצירוף חמתי ונסתלק מהם הצלם אלהים והענין כי השומר הברית שופע עליו בחינת אור מקיף שהוא בחי' שם "אהיה והשם הזה במילוי יודין בגימ' "צלם עם הכולל וג' שמות "אהיה במילוי ההי"ן בגי' חותם עם הכולל שלהם ע"כ כשפגמו בני ישראל הברית קודש נסתלקו מהם המקיפי' ואז שלטה בהם המגפה ר"ל ובזה מבואר מאמר חז"ל שאמרו אברהם אבינו ע"ה יושב על פתחו של גהינם ואינו מניח לזרע ישראל לפול לגיהנם חוץ ממי שבועל ארמית שנמשכה ערלתו ואינו מכירו אם הוא בר ישראל והענין כי כל זמן שחותם אות ברית קודש עליו והוא בחי' מקיף אז אין אור הגיהנם שולט בו והבועל ארמית שפגם באות ברית קודש נסתלק מעליו חותם המלך ואז אור הגיהנם שולט בו ר"ל וזה צירוף חמתי ח"ו ופנחס כשקנא על ברית אז הפך הצירוף חמתי לחתמי וזה שאמר הכת' השיב את חמתי כלומר שהשיב והפך את חמתי לצירוף חתמי ומפורש הכתוב במה ואתה לו לפנחס לגרום ככה ואמר בקנאו את קנאתי וכו' בקנאתי ונזכר כאן ג' פעמים קנא כמנין חותם עם הכולל שלהם כלו' ע"י ששמר פנחס את הברית זכה לבחי' חותם בחי' מקיפים והמקיפים מגינים עליו מלמעלה כצל ע"כ לא הי' לבני שמעון שליטה עליו וגמר אומר הכתוב לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום כי ע"י ששמר הברית זכה לבחי' ברית שלום בחי' חותם להשפיע צירופים טובים לבחי' מלכות ואמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם שגם בניו יהיו שומרי הברית ויהי' צלם וחותם אלהים שופע עליהם ועי"ז ישפיעו עלינו שפע וברכה מבחי' צדיק לבחי' מלכות אמן.
א"י וידבר ה' אל משה לאמר פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו כו' ויכפר על בני ישראל ושם איש ישראל המוכה כו' הכתובים אלו כולם מקשה א' מה זאת גודל התפארות שהכתוב מתפאר בפנחס שהרג לזמרי וכי לפנים משורת הדין עשה הלא הדין כן שקנאין פוגעין בו רק שהוא זרז עצמו למצוה שלא יקדמנו אחר ומצינו כמה וכמה שהיו זריזין מקדימין למצות ואעפ"כ לא נכרת להם ברית עולם על זאת ב' שאמר הכתו' לכן הנני נותן לו את בריתי שלום לכאורה אין זה מדה במדה כי מה ענין ברית שלום אצל קנאת ה' צבאות ג' אמרו ויכפר אל בני ישראל לשון עתיד ואיתא על זה מדכתיב ויכפר לשון עתיד שמעשה פנחס מכפרת גם לדורות ולכאורה אין להבין יקר תפארת גדולות מעשה פנחס שכל כך יפעל בקנאתו שמכפרת אף לעתיד ד' שאמר הכתוב ושם איש ישראל בוי"ו שהפעולה מורה שקאי על דסמיך לי' וסמיכה זו אינו מובן משום ויכפר על בני ישראל נכתב שם איש ישראל המוכה הגם שרש"י ז"ל הרגיש בזה ופי' כשם שייחס את הצדיק לשבח כו' מ"מ קשה הי' לו ליחסי למעלה כשפרסם הכתוב גנותו ליכתוב מי הוא זה ונראה לרמוז בזה דהנה הקב"ה ברא כל העולמות רק להטיב לברואיו כדי שידעו נעימות עריבות ידידות אלהותו ית"ש לכן צימצם אלהותו ית"ש בצימצומים רבים לאין שיעור עד שנברא עולם העשי' שיהי' מקום לטעות ח"ו כדי שיהי' בחירה ורצון כדי שיבחר האדם בטוב וימאס ברע ולכן נפלו ניצוצים קדושים של נשמות קדושות ונתערב טוב ברע ואין דבר בעולם אפילו בדוממים שלא יהי' בו ניצוץ הקדוש רק שהוא מכוסה בכמה לבושין ונפילת הניצוצין בא מז' מלכין קדמאין כידוע למשכילין ועיקר עבדות ה' היא שיברר ניצוצי נשמתו המפוזרין ולהעלותן למעלה למקום שנחצב משם וכשהניצוץ הקדוש נתעלה נשארו הקליפות בלא חיות ונופלים הקליפות לעומקא דתהום רבא ואין להם כח להחטיא את האדם ובמה יתכן לאדם לברר ניצוצי נשמתו שימסור גופו ונפשו תמיד על קדושת שמו יתב' הן בעשיית המצוה והן בתורה ותפילה ובפרט ביחוד שמע ישראל פעמים בכל יום ולהבינך ענין מ"נ היא כי כשהאדם בחיים חיותו הוא מוכרח לאכול ולשתות ולדירה ולמלבושים ולשאר הצטרכות אך דרך האמת הוא שצריך לשים כל מגמת נפשו בכל מעשיו ועניניו שיהי' בלתי לה' לבדו כדי לחזות בנועם ה' ונפשו יצמא לטעום עריבות ידידות נעימית אלהותו ית"ש וכל ימי חיים חיותו ישתוקק מתי אבא ואראה באור פני מלך חיים ואיש אשר כזה מגמת נפשו בעת התפילה כשפושט מחשבתו מזה העולם נפשו טועם מעט עריבות נעימות מאור עליון בעת ההוא נפשו חשקה מאד בכל עוז להתדבק באורות העליונים ובשעה שבא לו חשק נמרץ ההוא היא מאד בחייו ואם הי' באפשרו להפשיט נפשו מהגוף להתדבק באור עליון הי' שימח בעשותה ולבו כואב לו על שנפשו קשורה בגוף שעי"ז הוא נמנע מלהעלות להתדבק באור עליון. ובעת הזאת גם גופו נזדכך כי מחמת גודל השתוקקת שבוער בו כלפיד אש להתדמות לעליונים גם הגוף מתנשא למעלה וזאת מועיל לו הגם שאחר התפילה התשוקה אינה כ"כ עצזמה כמקדם מכל מקום הגוף אינה נוטה עוד לשום גשמיות רק שהיא עובד עבודת הקודש בכל מעשיו ועניניו הן באכילה ושתיה הן בשאר ענינים בכל הוא משמש לעבודתו ית"ש ובזה הוא מעלה ניצוצי נשמתו המפוזרים ואם תמיד ישקוד על תשוקתו ובכל יום ויום יתאמץ יותר ויותר להשתוקק לדביקות הבורא ב"ה נזדכך גופו עד שהחומר נהפך ג"כ לצורה והראשון בעולם הי' חנוך שהוא הי' משתוקק כ"כ להתדבק באור עליון עד שממש לא יכול לסבול גופו ומגודל תשוקתי נזדכך גופו ונעשה רוחניי' עד ואיננו כי לקח אותו אלקים לשמש לפניו במרום לכן כל עליות העולמות הולכים על ידו מפני שהוא הי' בזה העולם ונתעלה ואליהו ז"ל ג"כ מחמת גודל השתוקקת שלו נזדכך גופו כל כך שלא טעם טעם מיתה וקבורה ועלה בסערה השמימה לכן הוא תמיד שליחא דרחמנא לסייע לעושי מצוה שלא ישלוט בהם הסט"א לבלבל אותם ובפרט המצוה שאין בה פני' כגון ברית מילה שהילד אין לו שום פני' בזה וגם אביו שימח לעשותה שם הוא מצוי ותמיד הוא מליץ על ישראל להמשיך להם השפעות טובות ומשבית המקטריגים הקמים על ישראל הגם לאו כל אדם זוכה שיזדכך גופו מכל וכל רק אליהו לבדו זכה לזה אמנם מי שעושה איזה מצוה או איזה מעשה טוב במסירות נפשו בהשתוקקת רב על דרך הנ"ל ובשעת עשייתו תשוקתו להתדבק באור עליון וכמעט אם הי' באפשרי להסתלק מעולם הזה ברגע זו ולעלות לעולם העליון הי' נתמלא שמחה כי לדבר זה הוא משתוקק איש אשר כזה בשעת מעשה נזדכך גופו ונתלבש בו אליהו ז"ל ונפעלים על ידו ניסים ונפלאות ואיש אשר כזה יש לאל ידו לברר ולהעלות ניצוצין קדושין ופנחס בשעה שקינא קנאת ה' צבאות אחזתו תשוקה גדולה להתדבק באור עליון שכמעט נפשו יצאה מגופו מגודל השתוקקת ועי"ז נזדכך גופו ונתלבש בו בחי' אליהו ז"ל והי' כמלאך ולא ראוהו אנשי שבט שמעון כשנכנס אצל זמרי והרבה ניסים נעשה לו ובעבדתו זו העלה ניצוצין שהיו מפוזרין בין הקליפות ומגודל השעשועין שהי' לפניו ית"ש אז ממעשה פנחס הבטיח לו הקב"ה שתמיד יתדבק באור עליון ויהי' דומה למלאך ה' צבאות כנאמר ויעל מלאך ה' מן הגלגל ודרשו ז"ל מלאך ה' זה פנחס ולכן פעל בקנאתו שמכפרת לדורות שנתלבש באליהו שהוא תמיד מליץ על ישראל ומזה נבוא לביאור פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי ר"ל שקינא את קנאתי במס"נ כ"כ בהשתוקקת רב עד שגופו נזדכך ובזה השיב את חמתי מעל בני ישראל ולא כליתי אותם לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום פירש כי ד' תיבות אלו "לכן "אמור מלא בוי"ו "הנני "נותן ג"כ מלא בוי"ו הן בגימ' ט' מאות וששים ושמונה כמנין "פנחס "אליהו "מלאך "הברית ותיבות "לו "את "בריתי "שלום ר"ת שלהם אלבש עולה ש"ל"ג כמנין אליהו זכור לטוב עם הכולל ופירש ששכרו הוא שאליהו נתלבש בפנחס והוא מלאך הברית ולכן כתיב ויכפר שהוא מכפר גם לדורות ואחר שהכת' מפאר גודל מעלות פנחס שנזדכך גופו והעלה ניצוצין הרבה משבחו עוד הכתוב ושם איש ישראל המכה וגו' ור"ל שגם איש ישראל החוטא העלה ג"כ ושם האשה המוכה ר"ל נשמתה העלה ג"כ כי נשמת החטאים האלה בנפשותם היו ראוים שיפלו לעומקא דתהומא רבא ולא יהי' להם תקנה והוא פעל במסירת נפשו אשר הי' לו שהעלה אותם משם שיתגלגלו בגלגולים כ"כ עד שיתקנו וכן איתא בספר הגילגולים שנשמותיהן היו נשמות גבוהות אח"כ.
עוד בפסוקים הנ"ל פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי פרש"י ז"ל ולפי שהיו השבטים מבזים אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז והרג נשיא שבט מישראל לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן. ויש לדקדק וכי לא ידעו השבטים שהוא בן בנו של אהרן רק שהיו מבזים אותו לפי שמצד אם שהוא אבי אמו אינו מיוחס שפיטם אבי אמו עגלים וכו' והאיך יהי' לו חוצפה שיהרג נשיא וא"כ מה מועיל זה שהפסוק מיחסו אחר אהרן אעפ"כ יהיו מזלזלין אותו מצד אמו שפיטם אבי אמו עגלים וכו' הענין הוא כך דכתיב ויקח אהרן את אלשיבע בת עמינדב אחות נחשון ולמדו חז"ל מכאן הנושא את אשה צריך לבדוק באחי' והנה ידוע זאת מדברי ספרים ומפי סופרים שהעושה את המצוה צריך לעשות לשם שמים ולא להנאתו והנה בכאן בפנחס שהרג לנשיא וקנא קנאת ה' צבאות בוודאי הי' עובדא גדולה אך שהיו אומרים שעשה זאת מחמת טבעו שהוא מצד אם שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז ומסתמא גם אחי' היו עובדי ע"ז ורוב בנים הולכין אחר אחי האם על כן הוא אחז במדת הרציחה כמדת עובדי ע"ז שהמה רוצחים נמצא מה שהרג את הנשיא הי' מחמת טבעו שמצד האם שיש בו שכלות זה של עע"ז שהמה רוצחים על כן הרג את הנשיא אבל לא עשה זאת מחמת מצוה וקנאת ה' צבאות אבל באמת העיד ה' עליו בתורה שעשה זאת רק לש"ש ויחסו שהי' בן אלעזר בן אהרן הכהן דהיינו שהם חשדו שאלעזר הכהן לא דקדק לבדוק באחי' כאביו אהרן הכהן שדקדק כמאמרם ז"ל העיד הכתוב שאלעזר הוא בן אהרן הכהן דהיינו כשם שאביו אהרן הכהן בוודאי דקדק עד למאוד לבדוק באחיה כמו שלמדו חז"ל ממנו כך גם אלעזר בנו ג"כ דקדק ונשא אשה צדקת ואחיה היו צדיקים נמצא שפנחס עשה זאת לש"ש ולא מחמת הטבע ומשם בארה הוא שפרש"י ז"ל לפי שהיו השבטים מבזים אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז דהיינ כנ"ל שחשדהו שלא עשה זאת לש"ש רק מחמת שפלות שדומה לאחי אם שהם עע"ז ויש להם מדת הרציחה לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ר"ל שפנחס הוא בן אלעזר והו' מיוחס גם מצד האם שהיו אחיה צדיקים ובאמת היו אחיה צדיקים שהם תרעתים שמעתים בני קני כמאמרם ז"ל שהיו כולם מיושבי לשכת הגזית והם בני יונדב בן רכב ואבי אמו יתר הי' ג"כ צדיק כמו שאלעזר בן אהרן הכהן והוא בוודאי מיוחס גם מצד האם שהי' אביה צדיק קדוש השם והוא עמינדב ואחיו צדיק והוא נחשון בן עמינדב כן פנחס בן אלעזר גם כן מיוחס מצד האם שהיו כולם צדיקים וזה בא הכתוב ויחסו אחר אהרן ר"ל כנ"ל כשם שאהרן הכהן נשא אשה צדקת ואביה הי' צדיק וארי' הי' צדיק וקדוש ה' שהוא נחשון בן עמינדב כן הי' פנחס ג"כ מיוחס מצד האם ועשה העובדא זאת רק לש"ש. וזה פי' הפסוק פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ר"ל כמו שאלעזר בן אהרן הכהן הי' מיוחס מצד האם כמפורסים שהעיד הכתוב בתורה על אהרן הכהן ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון שמכאן למדו חז"ל כנ"ל כן פנחס הי' בן אלעזר ר"ל שאביו אלעזר הכהן ג"כ דקדק כמו אביו אהרן הכהן ונשא אשה צדקת ואבי הי' צדיק ואחי' היו צדיקים ורוב בנים הולכין אחר אחי האם נמצא הי' פנחס צדיק ועשה עובדא זאת רק לש"ש ולא מצד הטבע כנ"ל השיב את חמתו מעל בני ישראל ר"ל על כן השיב את חמתי לפי שעשה לש"ש ולא מצד הטבע לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום ודו"ק.
עוד בפסוקים הנ"ל וידבר ה' אל משה לאמר פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל וכו' תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל והקשה המדרש וכי קרבן הקריב שנאמר בו כפרה אלא ללמדך שכל השופך דמן של רשעים כאלו הקריב קרבן ואענה גם אנכי חלקי על קושית המדרש דהנה אנשי כנה"ג סדרו לנו קריאות הפרשיות של כל השנה וקבעו לקרוא פ' פנחס בין המצרים וליתן טעם לשבח על זה נקדים הגמרא דברכות אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל בא אליהו ז"ל והמתין לי כו' ואמר לי בני מה קול שמעת בחורבה זו ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי וגליתים לבין או"ר ואמר לי חייך לא שעה זו בלבד כו' הקב"ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך כו'. והנה שמעתי מפי רבינו הקדוש מו"ר מנחם מענדיל זצוק"ל מרימאנוב שאמר מצינו שהקב"ה מקיים כל התורה כמו שאמרו ז"ל מנין שהקב"ה מניח תפילין ובמקורות אחרים איתא שהוא רופא חולים וקובר מתים ומרחם על האביונים מנין שהקב"ה עושה תשובה אמר הוא ז"ל מצינו שאמרו בגמרא שלשה דברים הקב"ה מתחרט עליהם בכל יום ואחד מהם הוא על שברא היצ"הר שנאמר אשר הרעותי עכ"ד. ומי המביא את הקב"ה כביכול לידי חרטה הן המה אישים הישראלים אשר הם חרדים לעבודתו ית"ש הגם שקשה עליהם עול השיעבוד וכל ימיהם הן בחיי צער ודוחק וגם העת ההוא שבין המצרים שהוא זמן תגבורת הדינין ועושים מסך ומבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים ואין נוח לעבודת הבורא כ"כ ככל השנה ובזמן הזה התגברו על ישראל וקיטרגו עד שהביא כביכול את הקב"ה לידי מדה להחריב את ביתו ועד עתה בזמן הזה מתגברין ומקטריגין על ישראל ואעפי"כ הן מתגברין על היצ"הר ועוסקים בתורה ובמצות בכל נפשם מזה מקבל הקב"ה שעשועין גדולים ומתחרט על שהחריב את ביתו והגלה את בניו לבין האומות ואומר אשרי למלך שמקלסין אותו בביתו כך וכו' וכפרש"י ז"ל שם ומתחרט על שהגלה את ישראל וחפץ לקבל נפוצות עמו ולבנות את ביתו. וזהו פי' הגמרא ר' יוסי נכנס לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל ובחורבה זו הי' שליטת החיצונים וגם ר' יוסי בוודאי נעצב על חורבנה ואין השכינה שורה מתוך עצבות ואעפי"כ התגבר לעבודת הבורא ולהתפלל בשמחה ובזה עשה יחוד גדול וכביכול הביא את הקב"ה לידי חרטה וזה הוא הבת קול ששמע שמנהמת ביונה ואומרת אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי וכו'. והנה אם לא הי' נתבטל התמיד לא היה בחרב בית המקדש וכשנתבטל התמיד מיד הובקע העיר כדאיתא בגמרא בי"ז בתמוז בטל התמיד ונבקע העיר והנה כל כוונות הקרבנות הן שע"י היו עליות העולמות למלאות פגימות הירח שנתמעט ואצל קרבן ר"ח מצינו בפירוש בגמרא שדרשו ע"פ ושעיר עזים אחד לחטאת לה' הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח שמלכות שמים נתמעט משלמה עד צדקיהו ואצלו נאמר ואת עיני צדקיהו עור. ועתה בעו"הר שבוטל התמיד ואין לנו לא מזבח ולא קרבן ואין שיור רק התורה הזאת הבטיח לנו הקב"ה כשנעסוק בפרשת הקרבנות מעלה עלינו כאילו הקרבנום ע"ד ונשלמה פרים שפתינו וגם תפילה תקנו במקום התמידין ע"כ כמו שהי' בתמידין ישראל במעמדן כמו כן עתה שהתפילה היא במקום התמיד צריך האדם להתפלל עם הציבור וכשם שהקרבנות נקרבו ברעוותא דנפשא ולבא כן צריך התפילה להיות מתוך עומק הלב בהתלהבות ובתשוקה וביותר בזמן הזה בין המצרים צריך האדם להתגבר כארי לתורה ולתפילה כי כשהאדם מתעורר עצמו בעת הזאת בתורה ותפילה הוא פועל התקרבות הגאולה יותר מכל השנה כמו שאמרנו לעיל ע"י שהאדם מתגבר בעת הזאת בעבודתו הוא מביא את הקב"ה כביכול לידי חרטה לכן קבעו לנו חז"ל לקרות פ' פנחס בין המצרים כדי שנקרא פרשיות כל הקרבנות לעורר למעלה ענין הקרבנות שכולם כוונתם להביא את הקב"ה כביכול לידי חרטה כמאמר חז"ל הביאו עלי כפרה. גם כל העולמות היו נוטלין מלק מכל קרבן. וגם הסט"א נטלה חלקה. וביום הכפורים היו שולחין שעיר לחלקם ובחג הסוכות היו ישראל מקריבין עיי"ן פרים בשביל הע' שרים כדי שיהי' להם קיום בעולם ע"כ אנו קוראין עתה פ' הקרבנות על כוונה זו ג"כ להראות לשרי האומות מה שגרמו ע"י קיטרוגם אשר גם לעצמם גרמו רעה כי כשהי' בה"מק קיים היו מקריבין עבורם קרבנות להמשיך עליהש ג"כ שפע להראות להם שלא יקטרגו עוד יותר ובפרט שאנו קוראים אותה בשבת קודש שאין להם כח כ"כ לקטרג. ע"כ אנו פועלים על ידי קריאתינו פ' זו בין המצרים שאנו מביאים את הקב"ה כביכול לידי חרטה וגם השרי אומות אין מקטרגים כ"כ וע"י זה בכל שנה בעת הזאת נבנית מעט קומת השכינה עד שיעזור הש"ית שנקרא פ' זו בעת הזאת בכל כוונת נפשינו בלתי לה' לבדו על כוונה הנ"ל בוודאי יצמח מזה גאולה שלימה. ואיתא בזו"הק ז"ל עיקר הקרבן הי' הדם שנתלבן ונעשה רחמים לכן אם האדם עובד את הש"ית במס"נ וממעט את דמו ע"י העבודה נתלבן הדם ומתכפר כמו קרבן. ומזה נבוא לביאור דהנה ע"י מעשה זמרי נתגברו הסט"א וקטרגו על ישראל עד שהי' דבר בעם ופנחס מסר נפשו לנקום נקמת ה' מזמרי מסתמא נתמעט דמו וכיפר על העם כמו קרבנות ובמסירת נפשו עשה יחוד גדול והביא את הקב"ה כביכול לידי חרטה והשיב מחמתו שלא לכעוס עוד על ישראל רק להשפיע להם חשדים וזה פי' הפסוק פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי. השיב הוא לשון תשובה ור"ל שהביא את הקב"ה ע"י מסירת נפשו לידי תשובה ושלא יבער עוד חמתו בהם רק ישפיע להם חיים וכל טוב ואמר הכתוב אח"כ ויכפר על בני ישראל ר"ל שנתמעט דמו בעובדא זו ונתלבן הדם וכיפר על בני ישראל כמו קרבן ממש והבן.
בני גד למשפחותם לצפן משפחות הצפוני לחגי משפחת החגי לשוני משפחת השוני והנה נדייק בשמאי כדמצינו בספר אור החיים הקדוש שדורש ג"כ בסדרא הזה השמות והנה התורה הקדושה היא נצחית ומלמד אותנו במדת הצדקה האיך לנהוג א"ע כי ג"ד מרומז על הצדקה שהוא ר"ת "גומל "דלים והנה הראשון הוא במדת הצדקה שצריך ליתן להעני בצנעה ובסתר שלא יבוש כידוע מגמרא דחגיגה דר' ינאי חזי להאי גברא דיהיב זוזי לעני בפרהסיא וכו' אמרלו מוטב דלא יהיבת לי' וכו' ועוד שנית הוא במדת הצדקה שצריך ליתן להעני בשמחה גדולה כדכתיב ואל ירע לבבך וכו'. והנה שמעתי מבוצינא קדישא הרב הקדוש מו"ה מנחם מענדיל זלה"ה מפריסטיג שאמר שראה בספר קדמון שעל כן לא מברכים ברכה על הצדקה כמו על שאר המצות מפני שצריך ליתן בשמחה והמון עם רובא דרובא אינם נותנים בשמחה ע"כ אין מברכין על הצדקה עכ"ד עוד צריך במדת הצדקה ליתן ולחזור וליתן כדכתיב נתן תתן לו ודרשו חז"ל אפילו מאה פעמים. ונחזור לבארה הוא הביאר הפסוק הנ"ל שהתחלנו בו בני גד למשפחותם דהיינו שהפסוק מרמז לנו על מדות הצדקה דהיינו ג"ד ר"ת גמול דלים כנ"ל לצפון משפחת הצפוני דהיינו לשון בצנעה לשון צפון וטמון ומכוסה דהיינו שיתן בצנעה להעני לחגי משפחת החגי דהיינו לשון שמחה וחדוה לשון חג ומועד דהוא עת שמחה כן יתן בשמחה לשוני משפחת השוני דהיינו ר"ל שוני הוא לשון שנים דהיינו לחזור הדבר כמה פעמים דהיינו ליתן ולחזור וליתן וזה לשוני משפחת השוני.
ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר וכו' אבינו מת במדבר והוא לא הי' בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח וכו' למה יגרע שם אבינו וכו' כי אין לו בן תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו ויקרב משה את משפטן לפני ה'. והנה יש לדקדק דאיתא במדרש כיון ששמעו פרשות חלוקת הארץ מפי משה מיד תבעו את חלקם מגיד שחכמניות היו וקשה האיך שמעינן מכאן שחכמניות היו מה חכמה גדולה עשו בזה ותו יש להבין בפסוק מה כונתם היה בזה שאמרו כי בחטאו מת ותו דאיתא בזוהר הקדוש בחטאו מת בחטא וי"ו מת מה היתה הכונה בזה ותו מה הוא זה דכתיב ויקרב משה את משפטן בנו"ן רבתי והנראה דהענין הוא כך דהנה יש להבין מה זה הי' שדור המדבר שהיו גדולים וקדושים עד למאד ששמעו כולם בסיני אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה וראו כולם בהקיץ עין בעין את המרכבות הקדושות ושמעו את הקולות ואת הלפידי' ואת האש והמה זכו לראות מה שלא ראו אח"כ בדורות אחרים כמה נביאים כדאי' בדברי חז"ל ומהיכן נתהוו התערומות והתלונות שהיה להם כמה פעמים כדמצינו מפורש במקרא ובא להם כמה מכשולות כידוע עד שלא זכו לבוא לארץ ישראל אלא דהענין הוא כך הגם שהיו נקראים דור דעה אעפ"כ לא היו להם זה בכחם ליחד את הששה קצוות אל הדעת ומה שהיו נקראים דור דעה הוא מחמת שהיו משורש משה רבינו ע"ה שהוא דעת כל ישראל והוא עיקר הדעת וע"כ בכל הדורות שאח"כ אפילו בימי אמוראים כשהיו אומרים דבר חכמה ודעת היו אמוראי' קוראים להם משה כדמצינו כמה פעמים בגמרא משה שפיר קאמרת שלפי שהי' מתנוצץ אז בו ניצוצית מבחי' משה שהוא הדעת כידוע אבל בני דורו של משה רבע"ה לא היו יכולים לאחוז בדעת וליחד כל הששה קצוות בדעת שלימה ע"כ נכשלו כמה פעמים עד שבסוף לא באו לא"י ובזה נכון מה שפרש"י ז"ל לשמות מטות אבותם ינחלו משונה נחלה זו מכל וכו' וכאן מתים יורשים את החיים וכו' שאחר שנטלו הבנים חלקוה לפי האבות שיצאו ממצרים וכו' וכן איתא במסכ' בבא בתרא והיא תמוה לכאורה למה באמת משונה נחלה זו מכל הנחלות שהמתים ירשו את החיים ולפי מה שכתבנו ניחא לפי שיוצאי מצרים לא זכו ליחד הששה קצוות בדעת לכך לא באו לא"י כי הדור שבא לא"י זכה לדעת כדכתיב ולא נתן לכם לב לדעת עד היום הזה וכתיב בהו ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום ולפי שאין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' ובפרט להם שזכו לשמוע בסיני עשרת הדברו' וראו עין בעין הניסים והנפלאות ועשו הכנה לבניהם אחריהם שמהראוי הי' שיהי' זכרון בארץ הגם שלא זכו לייחד הוי"ו קצוות בדעת כנ"ל אעפ"כ היו משרש משה רבע"ה ונקראו דור דעה על כן הי' משונה נחלה זו מכל הנחלות שהמתים ירשו את החיים לפי שחזרו הנחלה ליוצאי מצרים כפרש"י הנ"ל כדי שיהי' להם זכרון ג"כ בארץ ע"כ חזרה נחלה ליוצאי מצרים ובזה הי' כאלו הם ג"כ נחלו את הארץ והנה בנות צלפחד כששמעו פרשת חלוקת ארץ ישראל שהוא שהמתים יירשו את החיים והבינו זה שהוא מטעם כדי שיתוקן מה שפגמו בדעת כנ"ל על כן שפיר אמרו אבינו מת במדבר והוא לא הי' וכו' כי בחטאו מת ופי' בזו"הק בחטא וי"ו דהנה ידוע שהוי"ו הוא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה והוא הדעת שהוא מייחד ששה קצוות ע"י הדעת בבינה ומשם אל החכמה כידוע מספרי הקודש והיא לא הי' מיחד הוי"ו קצוות בדעת וזה בחטא וי"ו מת על כן רצו שהוא ג"כ יהי' לו חלק בארץ ע"י שהמתים ירשו החיום כנ"ל ויוכלל הוא ג"כ שיהי' לו זכרון בארץ ויתוקן מה שפגם הוא בדעת כנ"ל ולזה תבעו תנה לנו אחוזת נחלה בתוך אחי אבינו שעי"ז יהי' שהמתים ירשו את החיים כנ"ל ויתוקן מה שפגם בדעת שהוא המייחד הכל בבינה ומשם אל החכמה וזה מגיד שחכמניות היו ר"ל שהיו רוצים שיתוקן הכל מה שפגם בדעת עד החכמה והם היו חכמניות על כן כתיב ויקרב משה את משפטן בנו"ן רבתי דהיינו בינה נו"ן שערים שבה ומשם אל החכמה וזה את משפטן לפני ה' שהוא למעלה מהוי"ה כידוע מספרים הקדושים ויובן ג"כ הפסוק שאח"כ ויאמר ה' אל משה כן בנות צלפחד דוברות ופרש"י יפה תבעו שהוא כנ"ל שרצו שיהי' אביהם ג"כ נכלל עם דור דעה שיזכו לא"י כנ"ל ויתוקן מה שפגם הוא בדעת כנ"ל ודו"ק והבן.
א"י ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה למשפחות מנשה בן יוסף וכו' אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' כו' למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו ויקרב משה את משפטן לפני ה' ויאמר ה' אל משה לאמר כן בנות צלפחד דברת נתן תתן להם כו' בזו"הק איתא אבינו מת במדבר וז"ל כמה כאבין על כאבין באמרו אבינו ומשמעות הזו"הק שמת על שדיבר דבר שלא כהוגן ומפרש תיבת במדבר לשון דיבר ודברי הזו"הק ההיא הוא סתום ואין לו פירוש גם צריך להבין מפני מה כאמר בתורה משפטן בנו"ן רבתי והנראה לרמוז בזה ונשים לב להבין מה היה מחלוקת השבטים עם יוסף ויוסף הביא את דיבתם רעה אל אביהם ונראה דהענין הוא כך כי משיח בן דוד ומשיח בן יוסף אין זה יכול להיות בלא זה ולשניהם אנו צריכין אך השבטים לא הבינו זאת ויוסף ראה ברו"הק שממנו יצמח משיח ויהודה ראה שממנו יצמח משיח ע"כ היה מחלוקת ביניהם שהשבטים רצו שמשיח יהיה משבט יהודה ויוסף רצה שממנו יהיה עד שהקב"ה עשה שלום ביניהם כמאמר הכתוב הנה אני לקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ונתתי אותו עליו את עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי וצריכין אנו לשום מגמת פנינו על משיח בן יוסף שלא ימות במלחמה שיעשה עם האומות טרם בוא משיח בן דוד ויהיה קיום למשיח בן יוסף עם משיח בן דוד ועתה בעו"ה בגלות המר הזה שאנו בדיוטא התחתונה ר"ל אנו צריכין להתעורר עצמינו להמשיך הרחמים על כנ"י ולהמתיק הדינים והנה הקב"ה ברא כל העולמות ע"י עשר ספירות והן עשר הויות חמשה הויות הן של רחמים וחמשה הויית הן גבורות והן אותיות מנצפ"ך שמהן נשתלשל ק"ך צירופי שמות אלקים עד שהסט"א יונקת מהקדושה וצריכין אני ליחד השמות הויות של רחמים שיאירו על החמשה גבורות שיתלבנו גם הם וימתקו ויתכללו תחת החסדים וזהו כי עין בעין יראה בשוב ה' ציון ר"ל כי חמשה הויות מספרם ק"ל כמנין עי"ן ועשר הויות הן ה' של חסדים וה' של גבורות וכשיתחדו החמשה הויות ש"ר בהחמשה הויות ש"ג אז ימתקו כל הגבורות בשרשן וישוב ה' את שבות ציון כי יתבטל אחיזת החיצונים לגמרי ור"ל כי עין בעין פי' כשהחמשה הויות ש"ר שעילה מספרם עי"ן יאירו ביחוד גמור על החמשה הויות של גבורות שהן ג"כ עין אז יראה בשוב ה' ציון והנה למעלה בעולם העליון שהיא האריך אנפין אשר שם אין ימין ושמאל רק כולו רחמים שם אין רק עין אחת כולו חסד כולו רחמים ומשם יוצאין הי"ג מכ"ד מזל עליון והכלול של הי"ג מכ"ד הן נוצר ונקה ונוצר כתיב ג"כ בנו"ן רברבי שהם אתווין רברבין רומזים לעולם האריך אנפין והאתווין זוטרין לזעיר אנפין והנו"ן רומז לעינא פקיחא מז' העליו' שהנו"ן הוא לשון נונא כמו שתרגום המתרגם על יהושיע בן נון בר נונא שהיא מזל דגים לכן נוצר היא הכולל של הי"ג מכ"ד שבו הנו"ן רברבי שרומז לעיני פקיחא עלא מזל עליון וצריכים אני ליחד מתתא לעילא ולהמשיך העיני פקיחא עילאי מהאריך אנפין לזעיר אנפין שיאיר הרחמים הגדולים של האריך על הזעיר שימתקו כל הגבורות והחשכות יתהפך ג"כ לאור ואחיזת החיצונים יפולו לעומקא דתה"ר ואז יהיה הגאולה שלימה והנה בהנו"ן יש נו"ן כפופה ונו"ן פשיטה והציור של הנו"ן כפופה היא יו"ד בראשה וגופה היא וי"ו ורגל שלה כפופה רומז שהשפע הולך מהיו"ד להוי"ו בלי צימצם ואח"כ מתעקמת השפע בצמצום קצת כדי שלא תלך השפע גם להסט"א והנו"ן פשוטה רומז על העתיד שיתבטל הקליפות לגמרי אז תלך השפע ממקור העליון בלי שום צימצום כלל יהנה בנות צלפחד היו חכמניות ואיתא בהאר"י ז"ל ה' בנות צלפחד הן ה' גבורות הקדושות ותבעו בנות צלפחד עבור אביהם יוסף שהיו משבטו והיו רוצים בקיום של משיח בן יוסף שיהי' לו תקומה בפני משיח בן דוד ויקוים הפסוק ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי ע"כ באו לפני משה וטענו אבינו מת במדבר פי' אבינו קאי על יוסף הצדיק שהיו משבטו ואמרו שהיה מת במדבר ר"ל על שהביא את דיבתם רעה אל אביהם ועפ"י דרכינו מובן הזו"הק כמה כאבין על כאבין באמרו אבינו שקאי על יוסף הצדיק ושם הי' מחלוקת שהביא את דיבתם רעה לכך טענו למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו ר"ל למה תהיה כזאת חלילה שיגרע שם אבינו אם לא יחיה משיח בן יוסף ח"ו תנה לנו אחוזה כו' כלומר ע"כ תנה לנו אחוזה כדי שעי"כ יהיה קיום למשיח בן יוסף ולא ידע משה לתת עצות לנפשו שהיה מתירא ליתן להם שלא יהיה ח"ו העברת נחלה כי אצל הבת יוכל לבא לידי העברת נחלה ולא יועיל מה שיתן עתה נחלה הגם שיהי' טובה לפי שעה מ"מ מה בכך הלא יוכל לבא לידי העברת נחלה מה עשה משה ויקרב משה את משפטן לפני ה' וכתיב משפטן בנו"ן רברבי רומז שהיה מעלה הגבורות של שבט יוסף עד האריך אנפין שהנו"ן רברבי רומז לעולם האריך כנ"ל והמשיך חיות מעולם האריך למשיח בן יוסף שיהיה לו לעתיד תקומה לפני משיח בן דוד וכנאמר ועשיתם לעץ אחד והנו"ן פשוטה רומז על העתיד כנ"ל וזהו לפני ה' והבן.
א"י ותקרבנה בנות צלפחד כו' ותעמודנה לפני משה כו' אבינו מת במדבר והוא לא הי' כו' למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחוזה כו' ויקרב משה את משפטן לפני ה' וכו' כן בנות צלפחד דוברות נתן תתן להם כו'. ופירש"י ז"ל שנתעלמה ממנו הלכה בשביל שאמר כל הדבר הקשה כו' וראוי להתבונן הלא משפט זה אינו קשה כ"כ ומדוע לא ידעו לפסוק זה גם מה זה שאמרו שלא הי' בעדת קרח ובחטאו מת מה ענין זה לבקשת נחלה להזכיר שמת בחטאו. גם אמרו למעלה לאלה תחלק הארץ בנחלה כו' לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו צריך ביאור כי למ"ד של יוצאי מצרים נתחלקה הארץ א"כ יכול להיות שהגם שהשבט כעת מועט באוכלסין כגון שבטו של שמעון מ"מ יהי' לו נחלה רבה מחמת שהי' מרובה באוכלסין בעת יציאת מצרים גם אמרו על פי הגורל יחלק הארץ כו' ופירש"י שם שאעפ"י שלא היו החלקים שוים שהרי הכל לפי ריבוי השבט חלקו החלקים לא עשו אלא ע"י הגורל והגורל הי' ע"פ רוה"ק ובזה ג"כ יש להבין למה הפילו הגורל כיון שלא היו החלקים שוין ולא הי' באפשרי שתפיל בהפך גם ראוי לתת לב למאמר חז"ל שהגורל הי' צווח ונראה לרמוז בזה כי הנה ידוע שהש"ית ברא העולמות לכבדו להללו ולשבחו ולספר הודו ושלשל העולמות בצימצום אחר צימצום ובעת הבריאה נפלו כמה אלפים ניצוצים קדושות כידוע ועיקר עבודתינו להוציא היקר מזולל ולהעלות הניצוצין לשרשם עד שנזפה שיהי' בירור העולמות ושיתבררו העולמות אז תהי' הגאולה השלימה ותרי' תחית המתים. וגם האבות הקדושים זאת היתה כל מגמת עבודתם לברר העולמות ולהעלות כל ניצוצות הקדושות לשרשם בכדי שתהי' הגאולה שלימה בימיהם אמנם לא הספיקו לתקן הכל ולכן כל אחד מישראל חובה עליו להעלותן כפי יכולתו וזאת היתה כוונת הש"ית במה שהנחילנו הארץ הקדושה כי היא מבחר כל הארצות כידוע ממאמר חז"ל שכל הארצות שותין מתמצית של א"י ולשם נתגלגלו הניצוצות היותר קדושים בכדי להעלותם ובאם לא היו חוטאין היו מבררין הכל על מקום מנוחתם ולא היו צריכין לגלות אמנם מפני חטאינו הצרכנו לגלות בכדי לתקן ע"י הגלות כל הפגמים ולברר העולמות והנה הניצוצות נפלו בדצח"ם ולכן צריך האדם בכל עסקיו הן באכילתו ובשתיתו ומלבושיו ונות ביתו בכולם יתכוין להעלות הניצוצים שבדצח"ם לקשרם לשרשם ולכן ע"ה אסור לאכול בשר שבבשר כבר הועלה הניצוץ מדומם וצומח עד שבא לבחי' חי ואז מן הצורך להעלותו לגמרי לשרשו ולכן צריך אז לתקונים רבים לשחיטה כשרה ע"י שוחט כשר ירא השם ואח"כ צריך למליחה בכדי שיעולה עי"ז לעלות לשרשו ולכן ע"ה שהוא בעצמו צריך עלי' ע"י הצדיק ואיך יעלה הניצוצין ולכן אנו רואים שיש צדיקים שנוסעין אליהם הרבה יראת שמים ויש צדיקים שאין נוסעין להם כ"כ וכן בעניני הדירות ומלבושים והמאכלים יש מהם שיש להם הכל בהרחבה ויש מהם שאינם כ"כ בריוח והכל הוא מפני שזה הצדיק יכול להעלות הנשמות והניצוצים הקדושים ולקשרם לשרשם יותר לכן הנשמות והניצוצין הקדושים שבדצח"ם נמשכים למקום שתהי' להם עלי' וזה ביאור הכתוב לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו פי' לאיש רב פעלים וצדיק גדול תרבה נחלתו שתתן לו נחלה רבה שבה ניצוצות רבות ויקרות ואין הכוונה על אורך ורוחב השדה וכרם רק על דיבר הניצוצות שהם נחלתו באמת ולו יאתה להעלותם. ולמעט תמעיט נחלתו פי' לאדם שאינו גדול הערך כ"כ להעלות הניצוצות הקדושות תתן לו נחלה שיש בה ניצוצות מועטים וזה ג"כ רמזו חז"ל במה שאמרו בית כור רע נישום כנגד בית סאה טוב שרמזו ג"כ שלהצדיק הגדול מחבירו נותנים לו בית סאה שהוא טובה ויש בה ניצוצות קדושות וגבוהות כמובן ולזה הי' הגורל מפני שלא הי' ביכולת לידע שיעור כוחו של כ"א מישראל להעלות הניצוצין הקדושים לכן הי' הגודל מודיע זאת וצווח שהוא עלה לפלוני במקום פלוני. והנה בנות צלפחד להיותם נקבות הי' משה רבינו מסתפק בהם אם יהי' יכולת בידם להעלות הניצוצין מה שהי' ראוי לחלק אביהם והם מפאת מדת ד"א לא רצו לדבר בפרהסיא שהיכולת בידם מכאת צדקתם להעלותם הניצוצות הנ"ל כי שבאמת צדקניות היו וחכמניות כמו שאמרו חז"ל רק סבבו הדברים ואמרו אבינו מת במדבר והוא לא הי' כו' כי בחטאו מת באותם הדיבורים שדיברו לפני משה רבינו ע"ה קשרו נשמת אביהם לשרשם במה שאמרו שלא חטא חטא אחר רק אותו חטא שמת בי וכבר נתכפר במיתתו ונסתלק הפגם שפגם והעלו נשמתו לשרשה על ידי הדיבורים החלו והראו בזה שכחן יפה לקשר נשמת אביהם לשרשה וכמו כן יוכלו להעלות הניצוצים מחלקו ולכן אמרו למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי' שכבר נשמתו עלתה לשרשו למה יהי' נחסר לו הניצוצים שהיו משורש נשמתו וצריכין להתעלות ע"י ורמזו בזה שהם תחתיו ובמקומו להעלות אותן הניצוצות ולכן ויקרב משה את משפטן לפני ה' וכתיב משפטן בנו"ן רבתי רומז לנו"ן שערי בינה שקישר משה רבינו ע"ה בעולם המחשבה להשיג שם ולידע אם כדבריהם כן הוא שנתקשרה נשמת אביהם לשרשה ולכן אמר לו הש"ית כן בנות צלכחד דוברות וכו' כנ"ל.
א"י ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר כו' ואלה שמות בנותיו מחלה נועה וחגלה ומלכה ותרצה כו' למה יגרע שם אבינו כו' תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו כו' ויקרב משה את משפטן לפני ה'. הענין הוא כשעלה ברצונו ית"ש לברוא את העולם עיקר רצונו הי' כדי להטיב לברואיו אך כדי שנוכל לקבל הטובות ולא נתבטל ממציאות צימצם אלהותו ית"ש מעילה לעלול עד שנברא עולם התחתון עולם העשי' שיש מקום לטעות ח"ו כדי שיהי' הבחירה חפשית ביד האדם ובמה שהאדם מואם ברע ובוחר בטוב מכניע את יצרו ועובד את יוצרו בזה עושה נ"ר ליוצרו ובוראו והוא ית"ש מקבל ממנו תענוג ושעשועין יותר מכל העולמות ואיש ההוא הוא כלי מוכשר לקבל טובות הבורא ב"ה ומדת עונש לא נברא אלא כדי שיראו מלפניו שלא יעברו רנונו כדי שיוכלו לקבל טובות הבורא ב"ה כדאיתא בזו"הק ע"פ אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא. תוכן הדברים שם הקב"ה ממית להסט"א לבל יכלו להחטיא את האדם ומחיה להניצוץ הקדוש ועשר קדושות הן בכל עולם ועולם אפילו בעולם העשי' יש עשר קדושות שארץ ישראל מקודשת בהן כדאיתא במשנה עשר קדושות הן ועשר קדושות הן עשר הויות ובשם הוי"ה יש ב' ההי"ן וה' תתאה רומז למלכות שמים שעולם הזה נברא בה"י כמאמר הכתוב בהבראם בה"י בראם וע"י שהאדם מקבל עליו עול מ"ש וממליך להקב"ה על הששה קצוות דהיינו מעלה ומטה ולד' רוחות השמים שהיא וי"ו נעשה דבוק בה"י עלאה וממשיך חסדים מגולים על הכנ"י ממקור הרחמים שהוא יו"ד והעשר הויות הן ה' חסדים וה' גבורות ולהמתיק הגבורות לבטל גזירות רעות ולהמשיר חסדים עכנ"י אי אכשר רק ע"י אתערותא דלתתא דהיינו ע"י שהאדם ממליך להקב"ה במס"נ על רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ועושה תשובה באמת מתוך אהבה לעשות נ"ר ליוצרו בזה הוא מעלה את הגבורות לשרשן לעולם הבינה שהיא ה' עלאה ומאירין ה' הויות של רחמים על הגבורות ונמתקין הגבורות בשרשן וממשיך חסדים מגולין על כנ"י מי"ג מכ"ד שהוא מקור הרחמים ואיתא באר"י ז"ל ה' בנות צלפחד הן ה גבורות עיי"ש. אך מחמת שהן היו גבורות קדושות מחמת שצדקניות היו היו משתוקקים ומצפים מתי יתעלו וימתקו בשרשן ובאו לפני משה לבקש על נפשם שהוא יעלה אותן לשרשן ואמרו לפניו למה יגרע וכו' ר"ל למה יגרע בלתי לעלות לשרשינו הלא אנו חפצים ומסכימים על החסדים. וזהו תנה לנו אחזה ר"ל תיבת אחז"ה בגימט' כ"א כמנין אהי' ופי' תן לנו עלי' לעולם הבינה שהוא שם אהי' ואמר הכתוב ויקרב משה את משפטן לכני ה' ר"ל שהי' מקרב את המשפט שהן הגבורות לנו"ן שערי בינה לשרשן שהוא שם אהי' וזהו לפני ה' ששם אהי' הוא לפני שם הוי"ה ששם הוי' הוא תפארת ושם אהי' הוא בינה והבן.
וידבר משה אל ה' לאמר יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם וכו' ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו וכו' ונתת מהודך עליו וכו' ובמדרש וסמכת את ידך כמדליק מנר לנר ונתתי מהודך מהודך ולא כל הודך כמערה מכלי אל כלי. ולכאורה יש סתירה בדברים שהתחיל ואמר כמדליק מנר לנר שלא יגיע שום חסרון לנר הראשון ואח"כ אמר כמערה מכלי אל כלי ולא ימלט שאם ישפוך אדם מכלי אל כלי שלא יחסיר מכלי הראשון אך הענין הוא ע"פ מה שכתוב בכתבי האר"י ז"ל שלכל אדם מישראל יש לו שתי נפשות נפש אחת הבהמיות והיא מתלבשת בדם האדם שממנה באים כל התאויות ונפש אחת השכליות הבאה מצד המלכות דקדושה ומחויב כל איש ישראל להגביר הצורה על החומר לבל ילך אחר תאוות לבו הבאה מצד הנפש הבהמיות רק ישתדל תמיד להגביר נפש השכליות הבאה מצד מלכות דקדושה להיות יראת ה' חופף עליו כל היום לבל יטה אחר שרירות לבו וכשתיקח בחי' נפש מבחי' מלכות אז הוא כלי מוכן לקבל בחי' רוח הבאה מעולם הת"ת בחי' תורה כדי שיוכל לדבר דבורי תורה ותפלה בהתלהבות ובדביקות כמו שתרגום אונקלס על פסוק ויהי' האדם לנפש חיה לרוח ממללא ובתיקון א"ע בבחי' רוח אז יוכל להמשיך עליו בחי' נשמה מעולם הבינה עולם הנשמות עולם התשובה ומי שזכה לבחי' זו הוא יכול להיות מנהיג ומורה דרך לעם ה' לפי מדריגתו דהיינו אם זכה לבחי' 'נ'ר'ן מיצירה יכול להנהיג אנשים הפחותים ערך מעולם היצירה וכן בבריאה היוצא לנו מזה שאינו יכול להנהיג את כל בחינ' כללות נשמות ישראל עד שיזכה לבחי' 'נ'ר'ן מהאצילות ולפיכך כתוב בכתבי האר"י ז"ל שבזמן הזה לא שכיח נשמות מאצילות עד שנזכה לזמן הגאולה והאיש הצדיק הדור אשר יתקן א"ע בחי' נפש רוח מאצילות וכשישראל ישיבו בתשובה שלימה אזי יכול הצדיק הזה להמשיך עליו בחי' נשמה מאצילות וזה יהי' גואל צדק והוא יורה דרך לכל כללות ישראל והצדיק אשר זכה לבחי' נשמה מאיזה עולם יש לאל ידו להאיר על צדיק אחר אשר כבר הכין את עצמו בבחי' נפש רוח אך עדיין לא בא אל בחינת נשמה יכול הצדיק הזה להאיר עליו בנשמתו ודבר זה יש ביד כל צדיק וצדיק אך ליתן לו חלק ממש מנשמתו כדי שגם הצדיק האחר יהי' לו בחי' נפש רוח נשמה זהו סכנה להצדיק הזה כי נותן לו ממש מנשמתו ויכול להיות פגם בנשמתו מזה ח"ו ולזה צריך להיות חכם גדול איך להתנהג בדבר ואעפ"כ לא יוכל להתרשל ולומר כי סכנה היא לי וירא אני לנפשי אך צריך למסור נפשו ורוחו ונשמתו בשביל אהבת ישראל כדי שגם לצדיק הזה יגיע מחלק מנשמתו וידוע כי נשמת משה רבינו ע"ה הי' מבינה דאצילות ובינה עד הוד אתפשטות כי מבינה עד הוד יש ה' ספירות וכל אחד כלול מעשר הרי נו"ן שערי בינה שכולם נתנו למשה. וזה פירש הכתוב יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם כי משה רצה שיהי' לבני ישראל מנהיג שיהי' ראוי להנהיג את כל כללות ישראל ודבר זה אי אפשר עד שיזכה לנשמה מעולם הבינה דאצילות בחי' משה וזה שאמר הכתוב קח לך את יהושע בן "נון איש אשר רוח חיים בו כלומ' שכבר הכין א"ע בבחי' רוח דאצילות ולא חסר לו כי אם נשמה מעולם הבינה דאצילות וזה שאמר המדרש וסמכת את ידך עליו כמדליק מנר לנר כלומר מאחר שכבר הכין יהושע א"ע בבחי' רוח דאצילות לזה אמר וסמכת את ידך עליו כמדליק מנר לנר היינו שמשה נצטוה להאיר עליו בנשמתו רק כמדליק מנר לנר שלא יחסר שום דבר מנר הראשון רק בהארה לבד וגמר אומר ונתת מהודך עליו מהודך ולא כל הודך כמערה מכלי אל כלי ר"ל על בחי' השנית שדברנו לעיל שאם הצדיק רוצה לתת לו חלק ממש מנשמתו צריך לזה שימור רב אולי לא ישאר לו ח"ו כלום וצריך לראות שגם לו וגם לצדיק הזה יהי' להם בחי' נשמה ולא יחסר לו רק מעט כמערה מכלי אל כלי וז"פ ונתת מהודך עליו מהודך ולא כל הודך כמערה מכלי היינו ע"פ דברינו שזכרנו לעיל שאם תתן לו בחי' נשמה מבינה דאצילו' שזה הי' בחי' משה כי משה זכה לבינה דאצילות והוא בחי' הודך כי מבינה עד הוד אתפשטות וז"ש מהודך ולא כל הודך שגם לך ישאר בחינתך ולא תתן לו רק כמערה מכלי אל כלי אך משה רבינו ע"ה מחמת גודל אהבתו את ישראל עשה יותר ממה שנצטוה כמ"ש רש"י ז"ל ע"פ ויסמוך את ידיו עליו בעין יפה יותר ממה שנצטוה וכו' עד שנתן לו יותר ממה שנצטוה וז"ש במדרש האזינו כשהתחיל יהושע לדרוש לא השיג משה רבינו ע"ה מחמת כי נתן לו מחלק נשמתו וחסר לו.
א"י וידבר משה אל ה' לאמר. יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה. אשר יצא לפניהם כו' ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו והעמדת אותו כו' ונתת מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל והנה יש לדקדק מאי איש אשר רוח בו ותו הנ"ל דאיתא במדרש וסמכת את ידך עליו כמדליק מנר לנר ונתת מהודך עליו כמערה מכלי אל כלי והוא תמוה מה כוונת המדרש ותו כנ"ל למה בפעם ראשון אמר המדרש כמדליק מנר לנר ואח"כ כמערה מכלי אל כלי הענין הוא כך שהש"ית ברא את האדם לכבודו לעבדו בלב שלם ונפשו מאד וזה ע"י הנשמה חלק אלהי ממעל שנתן בתוך האדם שהנשמה נאצלת מכבודו ומכרת בכבודו האיך לעבדו אבל בתחילה האדם עיר פרא יולד ועד י"ג שנים אינו שורה בו עדיין היצ"ט והנשמה בו בהעלם עד בא אור לארבעה עשר שבודקין את החמץ לאור הנר כדאיתא בספרי הקודש והנה הגם שקוראים נשמה הוא בדרך כלילות אבל לאו כל אדם זוכה לנשמה הלואי שיזכה כל האדם בבוא י"ג שנים שיהי' בו הנפש הקדושה דלאו כל אדם זוכה בקלות אלי' רק אחר יגיעות רבות יגיעת הגוף והבשר עד בואו אל אמונה שלימה בהזדככות גדול כעין ראיי' בעיני הבשר כן יהי' בהאמונה ויראה בעיני השכל יחודו ויאמין שמלא כל הארץ כבודו באמונה שלימה ובשמחה גדולה ואז זוכה לנפש הקדושה וכשמתגבר עוד יותר ויותר גדול בחזקה עד שזוכה לדבר דיבורים קדושים הן בתורה הקדושה הן בתפילה אז זוכה לרוח שהוא רוח ממללא שהוא רוח הקודש והוא מדריגה גדולה וכשמתגבר עוד יותר ויותר עד שזוכה למחשבות הקדושות וזכות אז זוכה לנשמה שהוא מדריגה גדולה וגבוה ולאו כל אחד זוכה לנשמה. ומי שזוכה לנשמה הוא יכול לנהוג את הדור אבל מי שלא זכה אל הנשמה אי אפשר לו להיות מנהיג הדור. והנה הצדיק הגדול יש בכוחו למשוך לתלמידו הראוי לכך את הנשמה איזהו שהוא רוצה למשוך עליו וזה הי' הסמיכות שהי' סומך הרב לתלמידו שהי' נוהג בימים הקדמונים והנה הנפש והרוח הם שורים בתוך האדם תמיד אבל מדריגת הנשמה אינה שורה בתוך האדם רק לעתים כשהצדיק הוא בשמחה גדולה ובדביקות גדול אז שורה עליו הנשמה לפי שהוא מדריגה גדולה עד למאד והיא אינה בתוכו רק חופפת עליו לעתים כשמכין א"ע בהכנה דרבה ונבוא אל הבארה הוא ביאור הפרשה שהתחלנו בו בפסוק שביקש משה רבינו ע"ה יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם דהיינו שיתן לישראל ראש ומנהיג הדור כפי' רש"י ז"ל מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו ואמר הש"ית למשה רבינו ע"ה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו דהיינו כנ"ל ר"ל דהיינו שזכה כבר לרוח ונפש ואינו חסר לו להנהיג את הדור רק מדריגת הנשמה שע"י יהי' רבי וראש להדור לכך וסמכת את ידך עליו על זה מפרש המדרש הנ"ל כמדליק מנר לנ"ר דהיינו נ"ר הוא ר"ת נפש רוח ר"ל שהוא כבר זכה לנפש ורוח והוא כמדליק מנר לנר דהיינו מנפשו ורוחו של משה לנפשו ורוחו של יהושע שיש לו כבר נפש ורוח ואינו צריך רק להלהיבו ביותר הזדככות אור שיאור ביותר והעמדת אותו כו' לפני ה' ונתת מהודך עליו דהיינו מהנשמה שלך (שהוא מבינה כדכתיב ונשמת שדי תבינם ובינה עד הוד אתפשטות כידוע) שעי"כ זכה משה רבינו ע"ה לקירון עור פניו שהי' מצד הנשמה שהיא מבינה וחכמה ובינה הם תרין ריעין דלא מתפרשין וכתיב חכמת אדם תאיר פניו וע"כ אמרו חז"ל פני משה כפני חמה (ר"ל חמה שלמעלה שהיא ת"ת) וזה ונתת מהודך עליו דהיינו מהנשמה שלך דהיינו שתמשוך עליו נשמה מבינתך שתהי' חופפת עליו כנ"ל. וזה עליו דווקא שתהי' חופפת עליו לאפוקי ברוח כתיב אשר רוח בו כנ"ל לכך קאמר המדרש ונתת מהודך עליו כמערה מכלי אל כלי דהיינו למשוך לו נשמה כנ"ל מבינתך לפי שהוא כלי מוכן לקבל הנשמה וזה כמערה מכלי אל כלי דהיינו מכלי מלא לכלי ריקן שעדיין לא זכה לנשמה רק שמשה רבינו ע"ה ימשוך עליו נשמה שיהיה רבי ומנהיג הדור כנ"ל ודו"ק היטיב.
א"י וידבר משה לפני ה' לאמר יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם אשר יוציאם ואשר יביאם וכו' ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו כו' ונתת מהודך עליו כו' ראוי לשים לב על ככה מה ראה משה ליתן עצה להקב"ה לפקוד איש על העדה הלא הוא ית"ש מנהיג כל העולמים ואיך יתכן לילוד אשה ליתן עצה למלכו של עולם איך ינהיג את עדתו גם קשה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם אין לו פירוש עוד קשה רז"ל דרשו וסמכת את ידך עליו כמדליקין מנר לנר ונתת מהודך עליו כמערה מכלי אל כלי וכוונתם בזה כמו שמדליקין מנר לנר אינו נחסר כלום מנר הראשון כן לא נחסר מנביאות משה רבינו וכן כמערה מכלי אל כלי וזה אינו מובן בשלמא המדליק מנר לנר אין הראשון נחסר כלום אבל המערה מכלי אל כלי הראשין נחסר ונראה בזה בהקדם מה שדרשו חז"ל ונתת מהודך ולא כל הודך מצינו למידן פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה גם דבריהם ז"ל צריכים ביאור שמכאן אינו משמע רק שמשה היה גדול מיהושע אבל לא לדמות משה לחמה ויהושע ללבנה מאין הוציאו זאת וליכא מלתא דאמרו רבנן דלא רמיזא באורייתא והנראה בכל זה דהנה מצינו שדורו של משה כמה פעמים היו מתרעמין ומתלוננים עליו אעפ"י שראו יקר תפארת גדולתו שעשה ניסים הרבה ועיר גבורים עלה חכם והוריד עוז מבטחה ועל כל זאת לא שמו לבם גם באו לידי טעות ודורו של יהושע היו עובדי ה' באמת והכתוב העיד עליהם ויעבדו בני ישראל את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים וגומ' ובוודאי לא היה זאת חלילה מחמת פגם משה ח"ו אך הענין הוא כן מחמת גודל בהירות השכל של משה וגודל קדושתו שנתעלה ותר מכל הנבראים והוא היה מובחר היצורים שעלה למרום ולקח התורה ממקום רם ונשא אשר אין שום מלאך ושרף יכול לעלות שם ע"כ לא היו יכולים בני דורו להשיג שכלו אפילו בחינותינו הקטנים לא השיגו ואעפי"כ שמו רעיונם ושכלם להעמיק ולעיין בבחינותנו לכן באו לידי טעות שהטעות בא ע"י שמעמיק בשכל בדבר עמוק ואין המוח שלו יכול לסבלו להשיגו על בריו כמו מי שרוצה להביע בשמשואינו יכול מגודל בהירתו שעיניו כהות ומפני זה היה ההכרח שיסתלק משה למרום וימלא מקומו איש כפי שכלם אשר יכולו לסבול וממנו יכלו להשיג דרכו עבודה על נכון כפי מוח שלהם וכן מצינו באליהו ז"ל כשבא להר אלהים וילן שם כו' והנה דבר ה' אליו כו' ויאמר קנא קנאתי כו' השיב לו הקב"ה לאליהו על טענתו שאמרו עזבו וכו' ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשך לנביא תחתיך לכאורה אינו מובן מה השיב לו הקב"ה לאליהו על טענתו שאמר עזבו וכו' וכי אם אלישע יהיה במקומו שהוא תלמידו ישמעו לו יותר ממנו ולפי דברינו אלה מובן על נכון שמחמת גודל הזדככות שנזדכך אליהו לא היו בני דורו יכולים להשיג מוחין דילי' ולא הי' באפשרו לקבל ממנו אורחות חיים לכן כשהיה מתנצל אליהו לפני ה' ית"ש קנא קנאתי וגומ' השיב הקב"ה לו דבר זה הוא ששכלם אין משיג גודל בהירתך וקדושתך לכן תמשח את אלישע לנביא תחתיך שהוא קטן ממך ויוכלו להשיגו וממנו ילמדו אורחות חיים כפי שכלם וכשאמר הקב"ה למשה עלה אל הר העברים וכו' הבין משה מחמת הגיע עת הסתלקותו עמד לבקש על נפשו ואמר יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד ואף גם זאת אבקש אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם והענין הוא כי הר"ת של "אשר "יצא "לפניהם "ואשר "יבא "לפניהם עולים בגימטריא פ"ז כמנין "לבנה ור"ל משה ביקש מאת הקב"ה שהאיש ההוא אשר ימלא את מקומו יהי' בבחי' לבנה כמו שהלבנה אין לה מגרמה כלום רק מה שהיא מקבלת מן החמה כן ישפיע הוא להאיש אשר יתמנה על העדה המוחין והקדושות שלו ולא ישכח קדושות עבודתו מן העולם השיב לו הקב"ה אמלא משאלותיך אך הגם שהרב רוצה להשפיע מקדושתו לתלמידו מ"מ צריך התלמיד להיות כלי מוכשר דהיינו מתחילה צריך להיות אתעריתא דתלמיד שיתוקן לקבל מרבו וישתה בצמא את דבריו ותלמיד כזה אין לך רק את יהושע לכן נאמר קח לך את יהושע בן נו"ן איש אשר רוח בו ר"ל שהוא כלי מוכשר לקבל קדושתך וסמכת את ידך עליו כמדליק מנר לנר ור"ל שטבע הנר הנכבה ועדיין מעלה עשן אחר הכיבוי אם יקחנו תחת נר הדלוק ימשוך השלהבת עליו מנר שלמעלה מחמת הניצוץ שיש בו שעדיין מעלה עשן עי"ז יורד עליו השלהבת מנר הדלוק למעלה כן יסמוך את ידיו על יהושע ע"י אתערותא דילי' שיקרב א"ע למשה ומשתוקק לקבל חכמתו ונתת מהודך עליו כמערה מכלי אל כלי ור"ל שהמערה מכלי גדול אל כלי קטן צריך לעשות פה קטן בכלי גדול כדי שיוכל לשפוך דרך הפה לכלי קטן שאם לא יעשה פה קצר לכלי הרחב אז כשישפוך ממנו לכלי קטן ישתפך לצדדים ולכלי הקטן לא יבא כן צוה הקב"ה למשה שישפיע מחכמתו ליהושע דרך צימצם מעט כדי שיוכל לקבל חכמתו.
א"י יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם אשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהי' עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה ויאמר כו' קח לך את יהושיע בן נו"ן כו' להבין כפל הלשון שאמר אשר יצא לפניהם כו' אשר יוציאם כו' גם אמרו ולא תהיה עדת ה' כצאן כו' הלא היו להם עיי"ן סנהדרין שנחה עליהם רוח ה' ומדוע אמר שיהיו בלי רועה ויראה לרמוז בזה שהכתוב מורה לנו מעלת מנהיגי מנהילי וראשי הדורות ואיזה הדרך אשר יורו לעם בני ישראל כי הנה העיקר התפעלות צדיקי הדורות והשרידים אשר ה' קורא כרשב"י וחביריו וגם אחריו בסוף הימים שהופיע אור רבינו יצחק לוריא ואחריו שהתנוצץ ניצוץ הבעש"ט וגם יתר צדיקי הדורות מאז ועד עתה היתה מגמתם לקשר נשמות עם בני ישראל לשרשם ולהסיר מעליהם המסיכים המבדילים והתאוות הגשמיות בכדי שתהיה נשמותיהם קשורה בשורשה לבל יוכלו ח"ו להנתק משרשם וגם שתהיה יראת הבורא ב"ה ע"פ אפילו בחדרי חדרים לבלי לעבור בזדון אפילו על קל שבקלות מדיקדוקי סופרים ואיכות התקשרות נשמותיהם הוא ע"י שמפשיטין א"ע מהגשמיות ויוצאין מתוך חומריותם לגמרי לקשר נשמותיהן בא"ס ב"ה ועי"ז ממשיכין ג"כ אתם נשמות עם בני ישראל לקשרם בשרשם אמנם כבר אמרו זה בשם הבעש"ט ז"ל שהגם שנקשר הנשמות למעלה בשרשם צריך לראות לבל יתבטלו ממציאתם ושיוכלו לחזור להגשמיות רק שישארו דבוקים באופן שגם אף אם יתעסקו בגשמיות לא תפרד מחשבתם מהבורא יתברך וגם בעסקם בגשמיות יהיה מגמתם לעבודת הבורא ב"ה וזאת היא עבודה בבחי' קטנות כידוע אמנם הצדיק שהגיע למדריגות התפשטו' הגשמיות מ"מ באם תהיה עבודתו בהסתר ובהתבודדות לא יוכלו המסתופים בצילו ללמוד ממנו סדר העבודה ודרכי הדביקות בבורא יתברך ושיכלו גם הם לעשות זאת להפשיט עצמם מהגשמיות כפי יכולתם לכן מן הצורך הוא שיהיו צדיקי הדור עבודתם בהתגלות ושיהיה כראה לכל שגם כשהן בין חבירות אנשיהם הם מפשיטין עצמם מגשמיות ומדבקין עצמם בא"ס ב"ה ועי"ז יוכלו השותים מימהם ג"כ ללמוד מאתם לדבק בעת תפילתם עכ"פ באומרם מזמור אחד או באומרם שמע ישראל ועי"ז ילמדו מעט מעט להוסיף אומץ ודביקות בא"ס ב"ה ולכן כשנאמר למשה רבינו שיסתלק מן העולם ביקש מלפני השי"ת שיפקוד עליהם איש אחד אשר יוכל להפשיט עצמו מהגשמיות בכדי שיוכלו ללמוד ממנו לעשות כמעשיהו וזה שביקש משה יפקוד ה' וכו' איש על העדה אשר יצא כו' פי' שאשר יצא ויפשוט עצמו מהגשמיות לקשר עצמו בא"ס ב"ה ולקשר נשמת עם בני ישראל לשרשם ושיהיו במדריגה זו שגם כשיהיו בין אנשים יוכל להפשיט עצמו מהגשמיות זאת תהיה לפניהם פי' גם בשבתו ביניהם לא בהתבודדות לבד בכדי שיוכלו ללמוד זאת ממנו ואשר יבוא פי' שמה שיוריד עצמו מעט מדביקתו להתעסק בגשמיות לצורך קיום העולם תהיה ג"כ לפניהם בכדי שילמדו ג"כ סדר העבודה בעת העסק בגשמיות איך ומה לכוין לעבודת הבורא אשר יוציאם פי' שג"כ יוציאם ויקשר נשמותיהם למעלה ויסיר מעליהם התאוות הגשמיות ואשר יביאם פי' שיחזרו ג"כ כדי שלא יתבטלו ממציאתם וכמו שאמרנו למעלה בשם הבעש"ט ז"ל ולזה אמר קח לך את יהושיע וכו' ואמרו חז"ל את שבדוק לך ושאתה מכיר שהוא לא מש מתוך אוהלך וראה גודל התפשטותך מהגשמיות ולמד ממך איך לדבק עצמו בא"ס ב"ה ולקשר נשמות ישראל לשרשם ואותו תמנה עליהם וממנו ילמדו וכן יעשו ודו"ק.
וביום השביעי מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת כו' ראוי לתת לב מדוע נצטוינו בחג הפסח גם על יום השביעי שיהי' מקרא קודש ולא בסוכות הגם שנצטוונו על יום שמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו ונראה לומר בזה כי הנה כל מיני הרהורים הן בעיקר אמונה הן כשנולד לאדם ספיקות על צדיקי הדור וכן הקושיות שנולד לאדם אפילו בתורה כולם הם מאחיזות קליפיות שיש בהאדם שהיא ע"י שלא בירור עדיין מידותיו הרעות ועדיין הוא משוקע בתאוות הגשמיות וצריך תחילה לברר מידותיו מכל סיג ופסולת וע"י כך יוכל לבטל הירהורים הרעים ועיקר בירורו המדות הם בימי הספירה כידוע והנה ידוע מכתבי קודש שבשבוע הראשונה מה ספירה צריך להמשיך מוח החכמה שנפתח בלילי פסח אל המדות ובשביעי של פסח בא מוח החכמה אל התגלות שאז הוא יסוד צדיק המשפיע והנה ידוע ששבת הוא קודש מפני שאז הוא התגלות המוחין מעצמם ויו"ט הוא מקרא קודש מפני שאינו מתגלה מוח החכמה מעצמו רק צריכין להמשיך בו המוחין אכן בשביעי של פסח מתגלה מוח החכמה ע"י שנפתחו המוחין בלילי הפסח וע"כ הוא יו"ט מקרא קודש ומפני זה אמרו צדיקי דורינו שטוב אז לשקוד על דלתי הצדיקים מפני שיכולים להמשיך אז קדושה על כל השנה וע"י התגלות החכמה שמתגלה אז יכולים הצדיקים להפר חכמת האומות ומחשבותיהם הרעות שחושבים על עם ה' ואבדה חכמת חכמיהם. וזהו אמרו וביום השביעי מקרא קודש יהיה לכם ופירוש שהקודש שהוא החכמה עילאה כידוע יהי' לכם מעצמו ועי"ז יתבטלו עצות האומות וחכמתם ותופר עצתם. וזהו כל מלאכת עבודה הם האומות העוסקים במלאכת עבודה (כש"ה יום ולילה לא ישבותו ודרשו חז"ל על האומות) לא תעשו שלא תוכלו להרע לעם ה' כי החכמה הקדושה תגין עליהם.
א"י וביום השביעי מקרא קודש יהי' לכם כו' נראה לי בדרך רמז כי ידוע כוונת הספירה היא כדי לתקן המדות ממדת חסד עד מלכות הוא שבע מדות ובשבוע ראשונה של הספירה היא חכמה שצריך להמשיך מוח החכמה במדת חסד וביום השביעי של הספירה אז היא המשכות המלכות בחכמה ואז נגמר החכמה ונשלמה אבל ביום שביעי של פסח שהיא יום השישי של הספירה אז אינו נשלם מדת חכמה רק היא רשומה לגדלות החכמה כעין רושם כי ההשלמה היא ביום השביעי בהמשכת הכוללת מוח החכמה למלכות של חסד ואיתא בהאר"י ז"ל שרשימה גדולה מההשלמה וזהו וביום השביעי שהוא יום הששי של הספירה מקרא קודש שאז יש רשימת גדלות החכמה והיא רק כעין קריאת קודש היינו רשימה יהיה לכם כל מלאכת כו' כי רשימה גדולה מהשלמה כנ"ל.
ובחדש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהי' לכם כו' ועשיתם עולה לריח ניחוח כו' מלבד עולת החודש ומנחתה ועולת התמיד ומנחתה ונסכיהם כמשפטן לריח ניחוח אשה לה' והנה יש להבין שלא מצאנו בכל הקרבנות של כל המועדות בפסוק שיהיה כתיב תיבת כמשפטן אלא בר"ה ובסוכות ג"כ כתיב כמשפטם במספרם כמשפטם ביום הז' וכבר דרשו רבותינו ז"ל על השינוי דכתיב כמשפטם במ"ם יתירה כדאמרו ז"ל בשני ונסכיהם ובשישי ונסכיה ובז' כמשפטם מ"ם יו"ד מ"ם מי"ם הרי רמז לניסוך המים בחג ולפי"ז צריך להבין למה כתיב גבי ר"ה כמשפטם במ"ם יתירה ונראה דהתורה הקדושה מרמז לנו גבי ר"ה וגבי יום שביעי של סוכות שהוא הושענא רבה ויש כ"א יום בין ר"ה להושענה רבה והנה שמעתי מהצדיקים רבותינו זכרונם לברכה שבין המצרים מי"ז בתמוז עד ט' באב הוא ג"כ כ"א יום הם כנגד כ"א יום שבין ר"ה עד הושענא רבה אלא שאלו בין המצרים הם בהעלם שמן ר"ה עד הו"ר הם באתגליא והנה לכך קורים אנו בס"ת תמיד בבין המצרים פרשת פנחס ששם מוזכרים כל הקרבנות של כל המועדות וקורין הקרבנו' של פסח ושבועות ושל ר"ה ושל סוכות וע"י אותיות של הפרשת קרבנות שקורין בימים האלו נעשה כלי שיוכל למשוך אח"כ במועדות בזמנם אורות לכלים ההם כידוע לנבונים והנה ידוע ששבעים פרים היה מקריבין בחג הסוכות נגד שבעים אומות והם פוחתים והולכים כידוע והנה היו מקיפין את המזבח בחג הסוכות בכל יום הקפה אחד וביום הו"ר שבעה פעמים וכן אנחנו עושים כן ומקיפים עם הד' מינים בכל יום פעם אחד וביום הושענא רבה ז' פעמים שבכל יום היו ממתיקין את המשפט ע"י הקרבנות שהיה מקריבין בכל יום ומלך וציבור נכנסים לדין המלך נכנס תחילה כו' כדאיתא בגמרא והנה בכל יום ע"י הקרבן היו ממתיקין את המשפט ובכל יום היה כנגד עשירית אחד משבעים אומות וביום השביעי היו מקיפין שבעה פעמים כנגד כללות ז' עשירית על כן בכל יום לא כתיב גבי הקרבנות רק כמשפט שהוא כנ"ל לאפוקי ביום ז' שהוא כלליות השבעים אומות על כן כתיב כמשפטם לשון רבים על כן חיבוט ערבות ביום הושענא רבה שנסתיימו הדינים על האומות ובשמיני עצרת הוא חדוה ושמחה על ישראל כדאיתא בספרי הקודש ולפי"ז שפיר בר"ה ג"כ שהוא משפט כללי על כל באי עולם כתיב ג"כ כמשפטם כדכתיב גבי יום השביעי של סוכות שהוא יום הושענא רבה ודו"ק והבן.
ביום השמיני עצרת תהי' לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו. יש לרמוז בפסוק זה כי הנה ידוע מאמ' קדמונינו אשר כל באי עולם בר"ה יכתבון וביום צום כפור יחתמון והנה אמרו במסכתת ר"ה שצדיקים נכתבין לאלתר לחיים ובינונים תלוים ועומדים עד יו"הכ אם ישובו בתשובה יכתבו בספר החיים עם הצדיקים והנה האנשים המבקשים את ה' ומסתופפים בצל הצדיקים להורות להם דרכי ה' ודרכי תשובה הנכונה ואף כי שאור שבעיסה מעכב מכל מקום כוונתם לטובה וכל אוות נפשם לשוב בתשובה שלימה לעבוד ה' לאנשים האלם הגם שלא זכו מעשיהם מכל וכל הכתוב מבשרם שירוחמו מן השמים. ורנה בידוע אשר גמר החתימה נעשית בהושענא רבה וביום השמיני עצרת הפתקין נמסרין לזה מבשר הכתו' וביום השמיני "עצרת עדת "צדיקים "רחמים "תהי' שכל המסתופפים בצילם יהיו לרחמים אכן עדיין לא ידענו האם יהי' הדבר קל ומהר להפעל בלי שיצטרכו הצדיקים לעבוד עבודה ולהרבות ולהפצר בתפילה לזה אמר תהי' לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו פי' שהדבור יהי' מסור בידכם שלא תצטרכו לעשות עבודת התפילה הרבה עוד יש לרמוז שהכתו' מבשר לצדיקים האמיתים אשר הם ממשיכין שפע טוב מעילא לתתא על עם בני ישראל שביום השמיני עצרת תהי' לכם עצרת הוא ל' אסיפה ( כמו עצורה בעצמותיה עצרו כח ) פי' שיהי' נאסף לכם ממלאים ברכת ה' שפע כל טוב להריק לעמו ישראל גם ירמוז כי הנה הגם שנגזר על האדם איזה גזירה ונחתם גזר דינו מפני אשר לא שב עדיין כראוי בכל לב יש לאל יד צדיקי הדור לעצור הגזירה ושלא תצא הפתקא שלו עד ישוב אל ה' וירחמיהו ויקרעו גזר דינו וזהו ביום השמיני עצרת וכו' עצרת כמשמעו שיהי' בידכם העוז והכח לעצור הגזר דין שלא יצא.