בגמרא הקורא את המגילה למפרע לא יצא קראה ע"פ לא יצא קראה תרגום בכל לשון לא יצא כו' והלועז ששמע אשורית יצא קראה סירוגין נתנמנם יצא יראה לרמוז בזה עפ"י מאמר חז"ל שלחה אסתר לחכמים כתבוני לדורות וכו' וראוי להבין מה הי' כוונתה בזה גם ראוי להבין אמאי הוצרכו לסמוך מן התורה הלא כל הנביאים שהיו בזמן הזה כתבו ספריהם כגון דניאל עזרא נחמי' חגי זכרי' ומלאכי ובפרט כי נבואה זו וודאי הוצרכה לדורות אמנם יראה לרמוז כי הנה כבר ביארנו במקום אחר אשר בימי הפורים מתנוצץ מוח החכמה דרך המלכות שמים כידוע בכתבי האר"י ז"ל אשר מרדכי מרמז להחכמה עלאה שהוא מרי דכי ואסתר מרמזת למלכות שמים כמאמר הכתוב ותלבש אסתר מלכות ודרשו חז"ל שלבשה רוח הקודש וגם איתא בכתבי האר"י ז"ל כי תיבת מגילה בלא יו"ד עולה בגימ' ע"ח מספר ג' הויות שיש בהם י"ב אותיות ועם הכולל עולים י"ג שהם שורש הי"ג מכילין דרחמי שנמשכים ע"י המגילה ובכל שנה ושנה בימי הפורים מתנוצץ המוחין עילאין דרך המלכות ומתמתקין הגבורות ע"י קריאת המגילה ועי"ז יכולין הצדיקים לבטל כל גזירות רעות מחמת שנפתחין אורות הקדושים והמשכת חסדים כמו שהי' בימי מרדכי ואסתר שנעשה להם ניסים וזאת היתה בקשתה כתבוני לדורות ר"ל שגם לדורות יהי' יכולין להמתיק הגבורות ולהמשיך חסדים ואורות הקדושים על הכנ"י ע"י קריאת המגילה בימי הפורים ויהיו נעשים ניסים ונפלאות בכל דור ודור עי"ז וזה רמזו הקורא את המגילה למפרע לא יצא פי' בו האור המאיר שאם קורא את המגילה כדרך סיפורי מעשיות שאז למפרע נעשו ניסים ואינו מעלה על לבו אשר הש"ית עושה לנו ניסים ונפלאות בכל דור ודור בזכות הקריאה לא יצא קראה ע"פ לא יצא יש לרמוז כי הנה החילוק אשר בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ הוא כי בתורה שבכתב נרמז כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש אשר אין קץ וסוף למה שנתחדש ועתיד להתחדש וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא ובכל שעה אדם מוצא בה שכליות חדשים ויוכל למצוא סודות גדולים וחידושי תורה חדשים משא"כ בתורה שבע"פ אין נרמז בה וזה ג"כ יש לומר שהי' בקשת אסתר כתבוני לדורות ר"ל שיעשו מזה תורה שבכתב אשר בכל עת ימצאו בה שכליות חדשים ורזין דאורייתא כמו בשאר תורה שבכתב וזה יש לרמוז כאן הקורא ע"פ לא יצא כלומר שעושה מזה תורה שבע"פ ואינו נותן אל לבו שיוכל למצוא בכל שנה ושנה במגילה זו שכליות חדשים ורמזי תורה עד אין שיעור וקץ לא יצא. קראה תרגום בכל לשון לא יצא רומז כי מפני שנמשך בקריאתה אורות עליונים והמשכת חסדים וכשקראה בלשון נכרי הוא ממשיך ההשפעות אל עם ולשון ההוא ולכן הלועז ששמע אשורית יצא שאינו נותן תוקף ללשון אחר.
קראה סירוגין רומז ע"פי מאמר חז"ל במגילה י"ט ותכתוב אסתר וכו' את כל תוקף מ"ד כולה תקפו של אחשורוש ומ"ד מאיש יהודי תקפו של מרדכי ומ"ד מאחר הדברים האלה תקפו של המן ומ"ד מבלילה ההוא תקפו של נס ויראה לרמוז כי הנה כבר נכתב למעלה אשר שנה ושנה היכולת לפעול ע"י מקרא מגילה שיעשה לנו ניסים ונפלאות אמנם לא כל העתים שוות לצורך הנם לפעול בשוה כי לפעמים המלך קשה וגוזר ח"ו גזירות על ישראל ולפעמים אשר המלך מתנהג בחסד עם ישראל רק יועציו יועצים אותו להרשיע ולכן צריך לפעמים להכניע את תוקף המלכות עצמו ולהטות לבבו להטיב לעם ה' וצריך לקרות ולכון בתקפו של אחשורוש אשר נהפך לבבו להטיב להכניע תוקף מלכות הרשעה ובאם המלכות מתנהגת בחסד רק יועציו רשעים צריך לכוון בתוקפו של המן להכניעם כמו שנפל המן הרשע ולפעמים אשר נצרכים אנו לניסים ונפלאות ולרומם קרן הצדיקים וזה נפעל ע"י קריאת תקפו של מרדכי ושל נס. וזה רומז קראה סירוגין יצא שכפי צורך השעה צריך שתסוב אופן הקריאה. ומתנמנם רומז שכשיש ח"ו הסתלקות המוחין מעל הכנ"י ואין ביכולתם להמשיך המוחין עילאין אל המלכות אז היא בבחינת שינה וזה שאמר המן ישנו עם אחד ואמרו חז"ל שאמר אלהיהם ישן הוא ולכן נאמר ויקץ כישן ה' ויך צריו אחור שאז ע"י מרדכי ואסתר חזרו המוחין דחכמה להתנוצץ דרך המלכות שמים ונמתקו הגבורות בשרשן ומה שפי' בגמרא נתנמנם נים ולא נים תיר ולא תיר דקרי לי' ועני ר"ל שהגם שהוא בבחי' ישן במקצת שאינו יכול להמשיך מוח החכמה כראוי. אמנם אינו בבחי' ישן לגמרי רק בבחי' נים ולא נים דקרי לי' ועני שיכול לחזור אל בחי' ער אז יוצא ג"כ כנ"ל.
כתיב בפ' צו
ומפתח אוהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד יום מלאת ימי מלאיכם כי שבעת ימים ימלא את ידכם כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים כו' יש לדקדק על כפל הדברים שכפל ואמר תשבו יומם ולילה שהרי כבר אמר לא תצאו שבעת ימים גם אמרו כי שבעת ימים ימלא את ידכם יש לדקדק שהיה לו לומר בשבעת ימים ימלא את ידכם וכמו שדקדקו בזוה"ק על פסוק ששת ימים עשה ה' וכו' שהיה לו לומר בששת ימים ויראה לפרש על דרך רמז עפ"י מאמר חז"ל במגילה על פסוק ויאמר לה המלך מה לך אסתר כו' עד חצי המלכות וינתן לך ודרשו ז"ל חצי המלכות ולא כל המלכות ולא דבר שחוצץ במלכות ומה ניהו בנין בהמ"ק וראוי להבין מה עלה על דעת אחשורש שתבקש כל המלכות גם מפני מה חשב אשר בקשתה יהיה בנין בהמ"ק דווקא גם במה הוא חוצץ במלכות אמנם יש לרמוז כי הנה ידוע מאמר הזוהר הקדוש אשר בימי שלמה הות סיהרא באשלימותא בלי פגימות ורז כי עיקר כוונת בנין הבית היה שיהיה שכינתו בתחתונים ויתגלה מלכותו יתברך בעולם וידע כל פעול כי השם פעלו ולכן בימי שלמה שנבנה בית המקדש וארמון על משפטו היה המלכות שמים בהתגלות על העולם והי' מוח החכמה מתנוצץ דרך המלכות ולכן היו כל האומות נכנעים תחת יד ישראל והיו מודין במלכותו יתברך ואז היו מתגלים החסדים על הכנ"י ויורד להם כל ההשפעות והאומות היו מקבלים רק התמצית אכן אחר כן אשר בעו"ה חרב בית מקדשינו נאמר ואת עיני צדקיהו עור שרומז שנתכסית המלכות שמים ונפגם הירח וגברו המים הזדונים ולא נשאר כ"א בבחי' נקודה קטנה ממלכותו יתברך אשר כל איש ישראל בעת קראו את שמע ומקבל עליו עול מלכות שמים כ"א לפי בחינתו הוא מתדבק בנקודה זו ובונין מעט מעט קומת השכינה ומאז שנחרב בהמ"ק נסתלקו מוחין דהחכמה מהמלכות עד ישקיף וירא ה' שיקוים בנו ומלאה הארץ דעה את השם ויבנה בית מקדשינו ויחזרו מוחין דהחכמה להתנוצץ דרך המלכות ויתבטלו החיצונים אמנם כעת הזאת בעת החורבן המלכות היא בבחי' יניקה כמו התינוק שאינו מכיר בחי' אבריו וידיו ורגליו מה הם עד שמתחנך כמו כן כביכול צריך כל האדם לבנות קומת השכינה מנקודה הקטנה ע"י שיתקן כל השבעה מדות שהם אהבה יראה התפארות נצחון הודיה תענוג ממשלה שלא ישתמש בכולן רק לעבדות השם ועי"ז ידבק עצמו למידות השבעה רועים שהם מרכבה להשני זרועית ותרין ירכין וגוף וברית המשפיע למלכות ועי"כ תחזור המלכות לבחי' גדלות והנה גם בגלות נבוכדנצר היו החרש והמסגר אלף וגם אנשי כנסת הגדולה שלמדו עם בני ישראל להטיב מעלליהם ולכן זכו שנפקדו לקץ שבעים שנה מפני שחזרו ובנו קומת השכינה ואין קומה בלי ראש וע"כ חזרו המוחין להתנוצץ ומפני זה שמו אחשורש והמן מגמת פניהם לבטל בנין בהמ"ק כי ראו אשר קרוב העת שיחזר להבנות ע"י שתגמר בנין קומת השכינה ויחזרו מוחין דהחכמה להתנוצץ ויבנה בהמ"ק והנה ידוע בכתבי הקודש שאסתר רומזת למלכות שמים כמאמר הכתוב ותלבש אסתר מלכות ומרדכי רומז להחכמה כידוע בכתבי האר"י ז"ל והנה ידוע שהמוחין דבינה יכולין להמשיך בכל יום ובכל יום מתנוצצים אל המלכות אך המוחין החכמה אינם מתנוצצים כל ימי השבוע רק בשבת בעת התפילה עד שיבנה בית המקדש ויתגלה מוח החכמה במהרה בימינו ומלאה הארץ דעה וזה שאמר המן ישנו עם אחד ואמרו חז"ל שאמר אלוקיהם ישן הוא רומז להסתלקות המוחין מהמלכות ונשארת בבחי' שינה ולכן כשראה אחשורש שהצדיקים שבדור בונין קומת השכינה וקרובים לגמור בנינה אז התחיל לפחד שלא יבנה בית המקדש ולזה אמר לאסתר המלכה עד חצי המלכות וכו' אסתר הוא רומז למלכות שמים כנזכר למעלה וחצי המלכות רומז על שמוח הבינה לבד רק מתנוצץ להמלכות גם בעת החורבן כל יום ויום ולא מוח החכמה ולכן הלבנה אינה במלואה ורומז שהסכים שיומשך מוח בינה למלכות ויבנה חצי קומת מלכות אבל לא הסכים שיומשך מוח החכמה כי אז יבנה כל קומת המלכות ויבנה בהמ"ק ולזה אמר עד חצי המלכות ותעש ולא כל המלכות שלא רצה ליתן רשות לבנות בית המקדש ואז יהיה מתנוצצים גם מוחין דחכמה ויהיה המלכות בלי פגם ולא דבר שחוצץ למלכות דהיינו כשיבנה מלכות שמים יבנה בית המקדש ותתבטל מלכותו וזהו שאמרו חז"ל ולא דבר שחוצץ למלכות דהיינו בנין בית המקדש כנ"ל ע"ז לא רצה להסכים והנה בשעת הקמת המשכן ג"כ היה כוונתם להיות שכינתו יתברך בתחתונים ע"כ היו צריכים ג"כ להמשיך כל השבעה רועים אל המלכות וליחד שכינתי' ע"י בעלה ועי"כ יתמשך ג"כ מוח החכמה אל המלכות ותהיה התגלות מלכותו יתברך בעולם ולכן אמר ומפתח אוהל מועד לא תצאו שבעת ימים וכו' פתח אוהל מועד רומז להמלכות שהוא השער לה' צדיקים יבואו בו ורומז שהשבעה יומין עלאין שהם הז' מדות תראו שלא יצאו מפתח אוהל מועד שהיא המלכות רק תראו שע"י מעשיכם תתיחד השכינה עם הששה קצוות עד יום מלאת ימי מליאיכם פי' עד שתתמלא השכינה עם הו' יומין עלאין מה שצריכין להתמלאות שיתמשך לתוכן מוח החכמה ותהיה סיהרא באשלימותא כי שבעה ימים ימלא את ידכם מהחכמה עלאה ואח"כ אמר כאשר עשה ביום הזה שהמשכתם מוח החכמה אל המלכות דרך המידות כן צוה ה' לעשות גם לדורות הבאים עד יערה עלינו רוח ממרום ויחזרו כל הדברים לשרשם ואז יקוים בנו ומלאה הארץ דעה את ה' ולזה אמר עוד ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה שתחברו מדת יום למדת לילה ויתיחד תפארת ומלכות.
איתא בגמרא והשתי' כדת אין אונס אמר רב ענן משום רבי מאיר כדת של תורה מה דת של תורה אכילה מרובה משתי' אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משתי' לעשות כרצון איש ואיש לעשות כרצון מרדכי והמן. והדקדוק הוא איך מצינו שמרדכי והמן היו שרי המשקים בסעודה זו ועפ"י פשוטו נראה שהגמרא דילן מרמזת לנו כאן על ענין הבחירה שניתנה חפשית לאדם אל אשר יחפוץ יטנה שכן גזר מלכו של עולם שיהיה כח ביד האדם לבחור באיזה דרך שירצה כמאמר הכתוב ראה נתתי לפניך וכו' ובחרת בחיים וזהו שכתוב כאן והשתיה כדת אין אונס ר"ל עניני תאוות אכילה ושתי' אין אונס רק שהבחירה היא ביד האדם לבחור איזה דרך שירצה כי כן יסד המלך היינו מלכו של עולם שכל מקום שכתוב במגילה זו מלך סתם משמש קודש וחול וא"כ נוכל לומר שקאי על ממ"ה הקב"ה והוא יסד כן לעשות כרצון איש ואיש זה מרדכי והמן ר"ל מרדכי והמן מרמזים על יצ"ט ויצה"ר ויסד המלך לעשות כרצונם פי' שהבחירה תהי' חפשית ביד האדם והאדם יבחור באשר ירצה וה' יורינו שנבחור בחיים.
עוד יש לפרש הגמרא הנ"ל והשתי' כדת כו' כדת של תורה מה דת של תורה אכילה מרובה משתי' פי' רש"י אכילת המזבח מרובה משתיתו פר ושלשה עשרונים סולת לאכילת המזבח ונסך חצי ההין יין אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משתי' יש לומר בדרך רמז דהנה איתא בזוה"ק כתיב אכלו רעים שתו ושכרו דודים ר"ש אמר כו' אבל רזא דמלה אכלו רעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא א"ל ר' אליעזר מאן מאן אינון לעילא כו' א"ל יאות שאילתא אתר עלאה דאינון באחדותא ובחדותא דלא מתפרשין לעלמין אקרון רעים הה"ד ונהר יוצא כו' שתו ושכרו דודים אילן אינון לתתא דאקרון דודים לזמנין ידיען והא אוקמינא ת"ח באינון עלאי כתיב בהו אכילה בלא שתי' מ"ט מאן דאית לי' גרבי דחמרי אכילה בעיא ובגין דתמן שריא חמרא דמנטרא כתיב בהו אכילה ובאינון תתאי דבעיין שקי' כתיב בהו שתי' וכו' וע"ד באילין אכילה ובאילין שתיה אילין רעים ואילין דודים א"ל ר"א אתחזי דהא דודים חביבותא אינון אמאי אינון תתאי א"ל אינון דתאבון דא לדא ולא משתכחין תדיר אקרי דודים ואינון דמשתכחי תדיר ולא מתכסי' ולא מתפרשין דא מן דא אקרו רעים וע"ד אילין דודים ואילין רעים אילין ברעותא באחדותא תדיר ואילין בתיובתא לזמנין ודא הוא שלימתא דכולא בגין דתתברך כנ"י כו' וחכמה ובינה נקראין רעין דלא מתפרשין ותמיד הן מתיחדין באחדות גמורה וע"כ נקראין רעין שדרך האיש להתיחד תמיד עם רעיתו וזו"נ נקראים דודים שדרך של דודים שאינם תמיד ביחד רק לעתים מתראין זה עם זה ומשמחין זה את זה כן זו"נ אין יחודם יחוד תמידיי לכן אצל הרעים כתיב אכלו רעים שרומז על היחוד כמו כי אם הלחם אשר הוא אוכל דהיינו שהן מתיחדין תמיד באחדות גמורה ואצל הדודים כתיב שתו מחמת שיחודם אינו תמידי רק לעתים ידועים. והנה בימות החול הוא יחוד זו"נ שאינו יחוד שלם ובשבת שהמלכות מתיחדת ומתעלה עד חכמה אז היחוד הוא בשלימות ונתגלה מוח החכמה ומופיע על כל העולמות אך זאת אינו כל היום רק בעת קדושת כתר אבל בפורים נפעל ע"י מרדכי ואסתר שמוח החכמה נתגלה ומופיע על כל העולמות כל היום והארה זו נשאר לנו לכל הדורות שבכל שנה ושנה בפורים נתגלה מוח החכמה כל היום ומאיר על כל העולמות וזהו והשתי' כדת כדת של תורה מה דת של תורה אכילה מרובה משתי' פי' שיחוד הרעים שכתיב בהן אכלו הוא מרובה מיחוד הדודים שכתיב בהם שתי' ור"ל כשהיחוד הוא בשלימות מאיר מוח החכמה על הדודים והן נכללים באור החכמה אף סעודתו של אותו רשע כו' ר"ל היום שנקבע לנו לסעודה ולמשתה ושמחה בסבת אותו רשע וזהו פורים אכילה מרובה משתי' ר"ל שבפורים נתגלה מוח החכמה ומאיר אף על הדודים והן נכללין באור החכמה כל היום כולו.
בגמרא מרדכי מן התורה מנין שנאמר ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מרי דכיא ויש להבין מפני מה המציאו חז"ל למרדכי רמז מן התורה דווקא גם צריך להבין מה הוא ענין שמרדכי יורמז בסימני הקטורת והענין הוא דהנה בסטרא דקדושה יש עשר קדושות כמ"ש בתיקונים כתפילות אליהו עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר ובסט"א הן אחד עשר והמן ועשרת בניו היו מהי"א בחינות של הסט"א והנה בהקטורת היו י"א סמנים שהקטורת הי' נעשה לטהר עולם העשי' שבעשן הקטורת נברר ונגרש הסט"א לעומקא דתהו"ר וע"כ הי' י"א סמנים כדי להבריח הי"א בחינות של הסט"א והנה אחת מן הסממנים הי' החלבנה שריחו רע מאוד ומזה למדו חז"ל כל תפילה שאין בה פושעי ישראל אינה תפילה כי שבהקטורת הוצרכו ג"כ לערב החלבנה הגם שריחו רע והנה בהקטורת הוצרכו לשחוק הסמנים הטיב הדק הדק הטיב מפני החלבנה שהי' מעורב בו כדי שיתערב יפה עם הסממנים הטובים עד שלא ירגישו כלל אם יש כאן חלבנה לגמרי שנתבטל ריחו וממשות שלו לגמרי בתוך שאר הסממנים מגודל השחיקה כן צריך הצדיק לשחוק את הרשעים המורדים הדק הטיב שיתבטלו לגמרי תחת הטוב כאילו לא היו בעולם כלל כמו שהוצרכו לשחוק הדק הטיב את החלבנה עד שנתבטל לגמרי תחת הסמנים הטובים שבקטורת ולא הי' ניכר בהם כלל והנה באיזה סם מסממני הקטורת הי' עיקר הכח לבטל ולגרש הסט"א אמר הכתוב ראש מר דרור ומסתמא עיקר הכח ההוא הי' בהסם שהוא ראש לכל הסמני הקטורת וכן מרדכי הי' העיקר לצדיקים שבדורו שהוא פעל ושחק הדק הטיב את המן ויו"ד בניו שנתלו ונתבטלו מן העולם לגמרי כאילו לא היו על העולם כלל וע"כ נרמז מרדכי בסממני הקטורת ראש מר דרור ומתרגמינן מרי דכיא כי כמו שהיה בכח מר דרור שהוא ראש לסממני קטורת לבטל ולגרש ולבער הסט"א מכל וכל כן הי' מרדכי שביטל את המן הרשע ועשרת בניו שנמחקו ונעקרו מן העולם וזהו כוונת הגמרא חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ר"ל שהאדם צריך לבסם את הרע שיוכלל תחת הטוב כ"כ עד שלא יודע שהי' רע מעולם רק להמתיקו תחת הטובות והחסדים אשר שגם הרע יתהפך לטובות ולחסדים על כנסת ישראל.
בגמרא מה ראתה אסתר שהזמינה להמן פליגי בה תנאים ואמוראים עיי"ש וצריך להבין עוד גם את זאת מפני מה הזמינו שני פעמים לשני סעודות והלא גם בסעודה הראשונה היתה יכולה לגלות למלך כמו בסעודה שני' ולא עוד אלא כשרצתה לעשות הסעודה שני' בקשה למלך יותר מפעם ראשונה שבסעודה ראשונה לא נאמר אלא אם המלך טוב ובפעם שני' כתיב לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי. ואגב נבאר גם הפסוק ותכתוב אסתר המלכה כו' ומרדכי היהודי את כל תוקף לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית שלכאורה אינו מובן מהו לשון תוקף וכי גם לזאת היו צריכין תקיפות והנראה בזה דאיתא בתיקונים פורים אתקריאת ע"ש יום כפורים עיי"ש וזהו יום כפורים שיום כפור הוא כפורים והענין הוא דהנה בר"ה אז הוא עת המשפט והשטן מקטרג על ישראל כמו שכתוב ויבואו בני אלקים להתיצב כו' ונתן לנו הקב"ה עצה לתקוע שופר בר"ה ובזה נתערבב השטן אך זאת אינו אלא לפי שעה נתן לנו הקב"ה את יום הכפורים שאז גם הקטיגור נעשה סניגור שעולה ואומר מי כעמך ישראל והקב"ה מוחל עונותיהם של ישראל וע"י מה נהפך הקטיגור לסניגור ביוה"כ ע"י השעיר שהקב"ה נתן לנו עצה לשחדו ליתן שעיר לעזאזל והנה מצות השעיר הוא שצריך להביא שני שעירים בעיו"כ שיהיו שווין בקומה ובמראה ובדמים ולהגריל עליהם וכשהשטן רואה שהוא חשוב כ"כ אצל ישראל שנותנים לו שעיר שהוא דומה לשעיר אשר לה' בכל מעלותיו נשתתק מלקטרג עוד עליהם אך כל כמה שלא קבל השוחד מהם אינו רוצה לדבר עליהם טובות שחושש שמא לא יתנו לו למחר ע"כ בעיו"כ כשרואה שהזמין הכהן השני שעירים נשתתק מלקטרג עוד וביו"כ כשמקבל השוחד הוא עולה ולומד עליהם סניגוריא ואין שטן ואין פגע רע והקב"ה מוחל עונותיהם של ישראל ע"כ כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי כי בעיו"כ נשתתק מלדבר קטגוריא מפני הבטחון שהבטיחו לו ליתן לו מחר שוחד הן בטוחים שהקב"ה ימחול להם מחר עונותיהם ע"כ אוכלים ושותים בעיו"כ והב' סעודות שעשתה אסתר להמן היו דמיון עיו"כ ויו"כ שע"י סעודה ראשונה נשתתק ובסעודה שני' פעלה להשבית אויב ומתנקם כמו ביו"כ שאנו פועלים ע"י השעיר שהקב"ה ימחול עונותיהם של ישראל שביו"כ אין שטן ופגע רע. ומרדכי ואסתר פעלו שביום פורים לא יהי' שום קיטרוג על ישראל כמו ביו"כ וזהו ותכתוב אסתר כו' את כל תקף לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית פי' תקף בגימ' שעיר ור"ל שהודיע להם את גודל חשיבות של ימי הפורים שבימי הפורים אין שום שטן ופגע רע כמו ביו"כ ע"י השעיר וע"כ ראוי לקיים את ימי הפורים לדורות וזאת היתה כוונת אסתר בסעודה ראשונה הי' כוונתה כעין הגרלה שהי' הגורל להשוות הס"ם להשם ע"כ אמרה אם על המלך טוב יבוא המלך והמן היום ע"כ הי' השוחד להמן שהתפאר מאד לפני חכמיו ואשתו שאסתר השוותה אותו בשוה עם המלך כענין הגורל ובעת הסעודה ראשונה אמרה למלך אם על המלך טוב לעשות בקשתי יבוא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם ומחר אעשה כדבר המלך כי בסעודה השני' היתה כוונתה לקרבן העזאזל ממש ובזה נעשה הקטיגור סניגור דהיינו שנהפך לב אחשורוש לטובה ודיבר טוב על ישראל וגחלים חותה על ראש ס"ם דהיינו המן וזה הוא הפי' הגמרא מה ראתה אסתר שהזמינה להמן כו' אמר חד תנא מבית אביה למדה פי' רש"י ז"ל אם רעב שונאך כו' דהיינו כוונת השעיר יו"כ וזהו מבית אביה למדה דהיינו מהתורה הקדושה שהיא בית אבינו וזהו לקיים את כל תוקף לקיים מצות שעיר שגימטריא תקף ע"כ אנו נותנים בפורים צדקה לגוים על כוונה הנ"ל.
בלילה ההוא נדדה שנת המלך ויאמר להביא את ספר וכו' וימצא כתוב אשר הגיד כו' יראה לרמוז בזה כי הנה איתא בספרי קודש שחציו של מגלת אסתר הוא פסוק זה וחציו של מגלת רות הוא פסוק ויהי בחצי הלילה וכן במגלת שיר השירים ורומז בו כי בעת ההיא כל האדם מתעורר משינתו והבא לעבוד עבודת השם ראוי לבל יתעצל מלעמוד אז ויעמוד על משמרו לשפוך שיחו לפני יוצרו ולהגות בתורה כי אז בעת ההיא הקב"ה משתעשע בנשמות הצדיקים אשר בג"ע ואז נקראים ונזכרים כל זכותי הצדיקי' ומעורר רחמים בעולם וכל המתאמץ בעת ההוא לקום ולעסוק בתורה לשמה הקב"ה מקשיב לקולו וכל זכיותיו נקראים אז לפני המלך ה' צבאות ונסתם פיות מקטריגיו והנה ידוע שיש ג"ע דאצילות וג"ע דבריאה וג"ע דיצירה וג"ע דעשי' וג"ע דעשי' הוא ג"ע התחתון וג"ע דבריאה הוא הנקרא ג"ע העליון וג"ע דאצילות הוא טמיר ונעלם אשר עין לא ראתה אלקים זולתך והש"י משוטט אז בעולם הבריאה ועיקר שעשועיו בנשמת הצדיקים אשר בג"ע העליון שהוא בעולם הבריאה וידוע אשר במעשים הטובים שעושים בני ישראל הם נותנים השפעה וחיות גם לאו"ה ושריהם כי אילולי זאת לא נתקימו בעולם ובזמן שבהמ"ק הי' קיים היו מקריבין פרי החג כנגד ע' אומות שישבו בשלוה וגם עתה אשר בעו"ה הבית חרוב אעפ"כ הם נשפעים מתפלות עם בני ישראל ותורתם ובעו"ה המה מקבלים הרבה מאד ולכן המה מוכרחים בע"כ להסכים בטובת ישראל למען ייטב להם בעבורם ואין להם פה לקטרג עליהם מפני שמקבלים טובה מאתם והנה ידוע ליו"ח אשר השמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הם כסדרן הויות דעולמות 'א'ב'י'ע ושם ס"ג היא בעולם הבריאה וזה נרמז בפסוק זה בלילה ההוא נדדה שנת המלך שדרשו חז"ל נדדה שנת מלכו של עולם נדד"ה בגי' ס"ג שם הוי' דבריאה רומז שאז בחצי הלילה אשר הש"י שט בעולם הבריאה ועיקר שעשועיו בנשמות הצדיקים אשר בג"ע דבריאה ואז נקראים כל זכותי הצדיקי' אז אמר מלכו של העולם להביא את ספר הזכרונות מזכותי ישראל ומזכות מרדכי הצדיק ויהיו נקראים לפני יתב' וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי על בגתנא וכו' רומז שאז נקרא ג"כ הטובה שעשה מרדכי לאחשורש ועי"ז נסתם פה שרו המקטרג מפני הטובה שעשה לו ועי"כ גברו זכותי ישראל ונצמח להם ישועה.
ובכל מדינה ומדינה וכו' שמחה וששון וכו' ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם וכו' וכל האחשדרפנים והפחות וכו' כי נפל פחד מרדכי עליהם ושאר היהודים נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאויביהם והרג בשונאיהם וכו' ונוח בארבעה עשר בו וכו' והיהודים אשר בשושן נקהלו בשלשה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמשה עשר וכו' יש לדקדק בזה הרבה. א' מה פחדו כ"כ הלא בכל מדינות המלך אשר מהודו ועד כוש לא נהרגו רק חמשה ושבעים אלף אשר לא יגיע גם אחד לעיר ובודאי לא הרגו כ"א את אשר היצר והציק להם יותר מדאי ומדוע פחדו כולם וכל האחשדרפנים והפחות. ב' אמרו ונוח מאויביהם והרוג בשונאיהם הלא הרגו טרם שנחו ממלחמתם והי' לומר בהיפך והרוג בשונאיה' ונוח מהם גם נקהלו ועמד על נפשם נראה מיותר גם ונוח בארבעה עשר ונוח בחמשה עשר נראה מיותר והיה לו לומר נקהלו בשלשה עשר ובארבעה עשר ובחמשה עשר עשו יום משתה ושמחה שזהו דבר ידוע שמשפסקו להלחם נחו. ויראה לרמוז בזה ויבואר ג"כ מאמר חז"ל אם כל המועדים יהיו בטלים ימי הפורים לא בטלים וזה צריך טעם וביאור וגם יתבאר מאמר חז"ל שאמרו חכם עדיף מנביא וזה צריך הבנה מאי עדיפתו ונקדים תחילה מאמר חז"ל על פסוק קימו וקבלו היהודים שבתחילה בשעת מתן תורה כפה עליהם הר כגיגת וקבלו התורה מיראה והדר קבלוה בימי אחשורש והקשו בתוס' מה הי' צורך לכופם הלא אמרו נעשה ונשמע ובתנחומא איתא שהכפי' הי' על תורה שבע"פ ומה שאמרו נעשה ונשמע הי' על תורה שבכתב וגם זה עדיין אינו מובן כי מפי הגבורה לא שמענו רק אנכי ולא יהי' לך וא"כ האיך האמינו למשה את התורה אשר כתב להם יותר מאשר אמר להם ע"פ את אשר נצטוה מפי הגבורה הלא גם התורה שבכתב לא ידעהו רק על פי משה גם למה לא קיבלו ברצון התורה שבעל פה הלא דור דעה היו ומה טעם קיבלו התורה שבע"פ יותר בימי אחשורש ויראה לבאר כל זה ע"פ מה שאמרו על פסוק ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון כו' ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראינו אליו וגם זה ראוי להבין כי בעו"ה עינינו הרואות אשר העכו"ם מלעיגים עלינו ועל תורתינו ואי' הבטחתינו אמנם ביארנו הדבר ע"פ מאמר הזוה"ק אורייתא וקדוש ב"ה וישראל חד וביארנו מעט דבריו הקדושים ג"כ עפ"י מאמר דהמע"ה לפנים ארץ יסדת ומעשי ידיך שמה המה יאבדו ואתה תעמוד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלופו ואתה הוא ושנותיך לא יתמו בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון הכתובים הללו וישמיעים לנו מעלות עם בני ישראל הדביקים בו יתברך כי כל מעשי השמים והארץ יתחלפו הגם כי בשורש אצילותם הכל אחדות הפשוט מ"מ הם רק לבושי אחדותו יתברך וישראל עם קרובו אשר המה מתדבקי' ע"י התורה הקדושה בחכמה עלאה כמאמר חז"ל שהתורה נובלת חכמה של מעלה והלומד תורה לשמה הוא מתדבק על ידה באחדותו יתברך ויתעלה וזה הי' מעלת אבותינו אברהם יצחק ויעקב אשר בזכותם אנו חיים וברית כרותה מאת ה' לזרעם עד עולם מפני שנתדבקו בחכמה עילאה ועי"ז השיגו כל התורה קודם שניתנה ולכן לא יתחלפו נשמת הצדיקים בהחלף שמים וארץ כמאמר הכתוב שמובא למעלה כלבוש תחליפם ויחלופו ואתה הוא ושנותיך לא יתמו ואז כשיתחלפו שמים וארץ וכל צבאם בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון שהם ישארו קיימים לעולם מפני שהם מתאחדים באחדות ממש ודבקים בחכמה עלאה אשר היא רזא דמחשבה והיולי של כל העולמות ולכן לא יתמו בהחלף מעשי ששת הימים אמנם כל זה הוא למתדבק ביראה עלאה ובחכמה עלאה ומקשר א"ע לשרשו ע"י קדושתו וטהרתו ועי"ז יוכל לפעול שיעשה ניסים ונפלאות על ידו כמאמר חז"ל שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל וצדיק אשר כזה כל העמים מפחדים ממנו ונותנים לו כבוד ויקר כמו שראינו בעינינו כמה צדיקים אשר הגוים פחדו מהם מפני הידור קדושתם אשר היא נכרת בפניהם מחמת דביקותם בחכמה עילאה כמאמ' הכתוב חכמת אדם תאיר פניו לכן אמרה התורה כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וכו' ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה כי מי גוי גדול אשר לו אלהי' קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראינו אליו כי באמת המתדבק בחכמה עלאה ובבינה וה' קרוב אליו כי מתדבק עצמו לשרשו וגם נענה בתפלתו בקראו אליו ונפעלים ע"י ניסים ונפלאות איש אשר כזה באמת כל האומות נותנים תפארת ויקר כאשר עינינו רואות בכמה צדיקי הדורות האלו ג"כ אמנם באם אדם עוסק בתורה שלא לשמה אינו קרוב לה' ולזה אין לו כבוד מהאומות להללו ולשבחו לחכם ונבון. ועפ"ז יתבאר מאמר חז"ל חכם עדיף מנביא כי הנביא אינו יכול לחדש דבר על התורה כמאמר חז"ל אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מפני שיניקת הנביאים היא למטה הרבה מאד מהחכמה עלאה לכן אין להם רשות לחדש דבר על התורה שהיא נובלת החכמה אך חכם המתדבק בהחכמה עלאה שהיא למעלה מן התורה יכול לחדש דברים שלא שמעתן אוזן מעולם כמאמר חז"ל בכמה מקומות שהתנאים היו דורשים מה שלא נשמע מעולם ואפילו משה רבינו לא עמד עליהם כמו שמצינו אצל ר' עקיבא וזה אמרו מ"ח נביאים עמדו לישראל וכולם לא הוסיפו על התורה חוץ ממקרא מגלה מפני שאז המשיכו מוח החכמה כמו שאמרנו על מאמר חז"ל ויעבור מרדכי שעבר עורקימא דמיא שרומז שעבר את עבר הנהר כידוע שבינה נקראת נהר ונתדבק בהחכמה וע"כ יכלו לחדש מקרא מגילה מפני שנדבקו בשורש התורה ובחכמה עלאה ולכן אמרו חז"ל שכפה עליהם הר כגיגית שלא רצו לקבל תורה שבע"פ מפני שזה לא רצו לקבל עליהם שכל חכמים שבדורות יהיה הרשות נתונה להם לחדש דברי תורה ולגזור גזירות כגון שניות לעריות וכדומיהן הגם שהאמינו למשה על דברי התורה זה היה מפני שראו גודל קדושתו וקירון עור פניו ודביקתו בחכמה עלאה ומי יאמר ששאר חכמים ישיגו מדריגה זו ואולם בימי אחשורש שראו שגם ע"י מרדכי נעשו ניסים ונפלאות וזה היה שנדבק בא"ס ב"ה והמשיך מוח החכמה כמו שביארנו ולכן ראו שכל צדיקי הדורות וחכמיהם האמיתיים הם כדאי לחדש דברים ולכן קבלו אז עליהם גם מה שיחודש ע"י חכמי הדורות וזה ביאר מאמר חז"ל אם כל המועדים יהיו בטלים ימי הפורים לא בטלים מפני שבפורים מתגלה מוח החכמה ומתנוצץ מוח החכמה כל היום משא"כ בשבתות וי"ט שאין מתנוצץ מוח החכמה במלכות רק בשעת התפילה ולעתיד יקוים ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים ולא ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם יודעים אותי מקטנם ועד גדלם כי אז יתגלה מוח החכמה בעולם דרך המלכות אז יהיה כל הימים בבחי' ימי פורים שנתגלה מוח החכמה דרך המלכות ולכן יתבטלו כל האורת המתנוצצים במועדות כי הם יהיו כשרגא בטיהרא לנגד גודל הבהירות של מוח החכמה כי אז יהפוך אל העמים שפה ברורה יחד לקרוא כולם בשם המיוחד מחמת התגלות החכמה עילאה וזהו ימי הפורים לא בטלים כי יתגלה מוח החכמה כמו בפורים כל היום וזהו שרבים מעמי הארץ מתיהדים כי הבינו והכירו חכמת אלהותו והודו לאמונת ישראל כי נפל פחד היהודים עליהם ופחד מרדכי וכל האחשדרפנים מנשאים את היהודים מחמת שנתגלה חכמה עלאה שהמשיך מרדכי אל מלכות שמים כדאיתא בכתבי האר"י ז"ל עיין בדבריהם הקדושים כי בפורים מתגלה מוח חכמה דרך המלכות ע"כ ידעו כל האומות מעלות מרדכי ואסתר וכל ישראל יקרבו את עצמם אל השם ית' מחמת התגלות קדושתו בעולם והנה איתא בזוה"ק ששבת נקרא קודש ויו"ט נקרא מקראי קודש כי בשבת מתגלה מוח החכמה וחכמה נקרא קודש בעצמו וביו"ט מתגלה מוח בינה ולכן נקרא מקראי קודש ולא קודש בעצמו נמצא למדן מדברי הזוה"ק שהחכמה נקרא קודש ע"כ שבת נקרא קודש ולא מקראי קודש עיין בכתבי האר"י מזה שבשבת מתגלין מוחין דחכמה בתפילת מוסף ע"כ אסור בעשיית מלאכה ונקרא מנוחה דניחא דכולא בי' וכל דינין מתעברין מני' וזהו ביאור הכתובים הנ"ל נקהלו ועמדו על נפשם ונוח מאויביהם והרוג בשונאיהם ביאור הדבר שנקהלו ועמדו על שורש נפשם שנתגלו עליהם מוח החכמה וגודל הקדושה והשיגו הקדושה שלשבת וזהו ונוח מאויביהם ר"ל שהשיגו מוח החכמה שנקרא נוח ניחא דכולא ע"כ נאמר ששאר היהודים נקהלו בשלשה עשר ונוח בארבעה עשר רמז שביום ארבעה עשר נתגלו להם המוח חכמה דרך מלכות כנ"ל שהיא מוח שבת שהוא יום המנוחה ויותר שהם השיגו המוח כל היום והיהודים אשר בשושן נקהלו בשלשה עשר ובארבעה עשר ונוח בחמשה עשר ר"ל שיהודים אשר בשושן המשיכו המוח חכמה שיתגלה כל היום גם ביום חמשה עשר וזהו ונוח בחמשה עשר כמובן.