ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה כו' את הברכה אשר תשמעו אל מצות כו' והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום וסרתם מן הדרך אשר כו' והדקדוק מבואר לעיני הכל למה לא קאמר את הברכה אם תשמעו אל מצות כו' ותו מה זה היום דקאמר אשר אנכי מצוה אתכם היום הכלל הוא העיקר הכל לבא לדרך השי"ת באמת הוא ע"י דיבוק חברים כדאיתא בפרק אבות קנין תורה אחד ממ"ח דברים שהתורה ניקנת בהם הוא בדיבוק חברים וכבר כרשנו למעלה בפרשת מסעי הענין הזה באריכות האיך הוא דיבוק חבירים ע"י נסיעה אל הצדיק הדור שבזה שמתאספין ביחד עדרת צאן קדשים אל הצדיק כל אחד נתבטל בפני חבירו בראותו מעלת חבירו בתורה ובמצות ומעש"ט ונעשה שפל בעיני עצמו וחבירו גדול ממנו ואוהב את כל אחד ואחד ורצונו ותשקו לכנוס ממש בכל אחד ואחד מחמת שמחה ואהבה וזה הוא העיקר שיראה כל אחד מעלת חבירו וליבוש מפניו דהנה בהיותו כל אחד בביתו כל דרך איש ישר בעיניו ומחזיק בעצמו ללמדן גדול וחסיד ובעל מדות טובות לפי שאינו רואה בעצמו שמץ דבר מנהו ויצרו גדול ממנו וילך הלוך וגדול עד כי גדל מאד בעיני עצמו משא"כ בהתאסף ביחד אל הצדיק נופל כל השפלות ממנו ששם מוצא אצל הצדיק אנשים יראים ושלימים וגדולים בתורה ובמצות וצעירים ממנו לימים ומתאמצים בעבודת השי"ת וכן זקנים בשנים ואעפי"כ המה נכנעים אל הצדיק ומשתוקקים לעבודת השי"ת וכן מוצא שם עשירים ואעפי"כ אינם הולכים אחר תאוות עוה"ז רק חביב בעיניהם עבודת השי"ת ונכנעים אל הצדיק וכן מוצא שם עניים ואביונים ואעפי"כ לפי עניותם וצערם המה משליכים הכל ומפנים דעתם ומתאמצים לעבודת השם יתברך בשמחה ואהבה והנה בראותו כל אלה בעיני פקיחא אזי אם לבו כלב אבן ימס לבו בקרבו ונשבר לבו על שנים עשר קרעים לפני כא"וא ורצונו לכנוס ממש בכל אחד ואחד מחמת שמחה וזהו בדיבוק חבירים ומה גם בראותו להצדיק שנוסע אליו אז נופל עליו פחד ויראה ורעדה ונתבטל בעיני עצמו ונופל כל השפלות ממנו ואז יוכל לקנות לעצמו שכל וחכמה האיך ללמוד תורה באימה ויראה והאיך לעבוד להשי"ת באימה ויראה מק"ו שאם שנופל עליו פחד ויראה מפני הצדיק ומתבונן למה מתירא ממנו זאת הוא מפני גודל קדושתו ופרישתו עאכ"ו מפני ממ"ה הקב"ה אשר הוא קדוש ומשרתיו קדושים וזהו שפירשו מאמרם ז"ל את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח כי מזה היראה שמתירא מפני ת"ח הצדיק יוכל לבא ליראת ה' מק"ו כנ"ל וגם פירשו שזה פירוש מאמר חז"ל אין לגבי משה מלתא זוטרתא היא כי מכח שהיו יראים ביראה ופחד בראותם למשה רבינו ע"ה מזה הי' אצלם בנקל לירא מפני ה' מק"ו כנ"ל. והנה מכל הנ"ל יכול לבוא כ"א לידי עבודת הש"ית באמת ולעשות מצות בשכל ואהבה ויראה ולהשתוקק לעבודת הש"ית אבל בלא זאת אינו יודע כלום מהו יראת ה' והיאך הם עבודות השם והיאך לעשות מצוה ביראה ובאהבה ועוד תועלת גדול בהתאספם יחד אל הצדיק שבדור. כי ידוע שהנשמה נקרא נר כדכתיב נר ה' נשמת אדם ואמרו חז"ל למה צדיקים דומים לפני השכינה כנר לפני אבוקה ובהקבץ אסיפת צאן קדשים יחדיו אל הצדיק שבדור הרי מתרבים הנרות כי אינו דומה נר יחידי להרבה נרות ביחד שהרי אור הקדושה נתרבה ומייחד ודומה לאבוקה ואעפי"כ דומים לפני השכינה כנר לפני אבוקה ואז ממילא יוכל כל או"א מהם למשוך קדושה עליו ויכול אח"כ לידע היאך ומה לתת עצה בנפשו לעבוד את בוראו ביראה ובאהבה ושמחה לעסוק בתורה ובמצות בלהב אש שיהי' ע"י יחוד קוב"ה ושכינתא שהרי כל המצוה בפ"ע הוא שם הוי' ב"ה שהרי מ"צ הוא יו"ד ה"י בא"ת ב"ש ועם אותיות ו"ה מהמצוה הרי אותיות הוי' בכל מצוה וכשעושה המצוה בלהב אש ודבק בדביקות עד א"ס ב"ה הרי נעשה יחוד קודשא ב"ה ושכינתא כידוע. ובהתאסף עדרת צאן קדשים ביחד אל הצדיק שבדור באופן הנ"ל אזי ממילא מברך ומתברך כ"א ואחד מהם בכל מה שצריך ונמשך לו שפע מעילא לתתא די סיפוקו והצטרכותו משא"כ כשאינם מתאספים ביחד כנ"ל הרי זה אינם יודעים כלום היאך לעשות המצוה בדחילא ורחימא והרי התורה והמצות שעושים הם בלי דעת ותבונה בלא דו"ר ולא פורתת לעילא כידוע ומפורסם מספר הזוהר הקדוש ומכל ספרי מוסר ומשם בארה הפסוק שלפנינו ראה אנכי כו' את הברכה אשר תשמעו פי' תשמעו הוא מלשון אסיפה מלשון (וישמע שאול את העם) ר"ל שתאספו ביחד כנ"ל וממילא מתברך כל אחד ואחד הרי הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם פי' שתשמעו ותאספו אל מצות ה' אלהיכם שהוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא כידוע למבינים וקאי תיבת תשמעו אל תיבת ה' אלהיכם פי' שתאספו יתחברו ותתיחדו ביחוד ה' אלהיכם שהוא כנ"ל אל המצות שיהיו נעשים קוב"ה ושכינתא ביחוד גמור ע"י המצות שתעשו וזה בא הכל כשתאספו ביחד באסיפה ותיבת תשמעו קאי למעלה אאת הברכה כו' וקאי תשמעו ג"כ ומחובר לתיבת ה' אלהיכם כנ"ל אשר אנכי מצוה אתכם היום פי' שלא די בפעם אחד אלא היום תמיד בכל עת והיום תאספו ביחד כי בכל פעם שמאסף עצמו ביחד הוא מרויח בחינה אחרת חדשה וטובה יותר מבראשונה וזה היום. וההיפוך הוא הקללה אם לא תשמעו כנ"ל שתעשו המצות באסיפה וחיבור קב"ה ושכינתא דהיינו ה' אלהיכם כנ"ל וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתפם היום פי' שאם לא תעשו כנ"ל הרי הוא סר מן המצוה אשר אנכי מצוה פי' שאינו יודע כלום היאך לעשות המצות והיאך ללמוד בד"ור והרי לא עשה ולא כלום וזהו וסרתם כו' הרי הוא כאלו סר מכל המצות הש"ית כנ"ל.
עוד בפסוקים הנ"ל ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות כו' והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' כו' וסרתם מן הדרך כו' ללכת אחרי אלקים אחרים אשר כו' ויש לדקדק דהתחיל בלשון יחיד ראה אנכי וסיים בלשון רבים לפניכם אשר תשמעו דהוא לשון רבים. עוד קשה האיך שייך לשון ראה דהיינו שיראו האיך הוא נותן לפניכם ברכה וקללה וכי הוא דבר שיש בו ממש (ורש"י ז"ל פירש דקאי על ברכות הר גריזים כו' עיי"ש) ועדיין קשה האיך שייך לומר היום הא זה הי' בעבר הירדן שמה אמרו הברכות על הר גריזים כו' ותו מה היה נותן לפניהם משה רבינו ע"ה ברכה וקללה הלא הוא לא הי' נותן להם רק כדאמרו חז"ל ששה שבטים עלו לראש הר גריזים כו' והלוים הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכות כו' נמצא שהלוים אמרו הברכות והקללות ולא משה רבינו. ותו מאי את הברכה אשר תשמעו ותו מאי ואת הקללה אם לא תשמעו כו' וסרתם מן הדרך כו' ללכת אחרי אלקים כו'. וכי פשיטא הוא כשלא ושמעו אז וסרתם ללכת אחרי אלקים אחרים ורש"י ז"ל הרגיש בזה ע"ש והענין הוא כך שדבר זה מפורסם מפי ספרים ומפי סופרים שיש ביד הצדיקים שהולכים בדרך הנביאים למשוך ברכות מעולמות העליונים למי שרוצים. וכן למשוך קללות על שונאי ישראל כדמצינו בתנאים ואמוראים ובפרט החברייא החכמי הזוהר תלמידי הרשב"י וכן מדור אל דור יש צדיקים אנשי מופת שיש בידם זה הכח כידוע ומפורסם זאת בדורינו וכן יש כח ביד הצדיק למסור זאת לתלמידו ואיש אשר נותן דעתו בכל עת ורגע להיות אלהית שורה בו מוסר לו גם כן זה הכח שיהיה יכול למשוך ברכות למי שירצה וכן להיפוך וזה ענין סמיכה שהי' סומך משה רבינו ע"ה את ידיו על יהושע בן נון וכן מדור אל דור אבל העיקר הוא שצריך להודיע שהגם שיש כח ביד איזה צדיק לברך העיקר הוא שיברך לאיש הישראלי שיודע בו שרוצה לעבוד השי"ת זה מהראוי הוא לברכו שיצליח בכל דרכיו כדי שיוכל לעבוד את ה' ללמוד ולהתפלל בכוונה עצומה וליתן צדקה ולגדל בניו לתלמוד תורה בהרחבה. אבל לא לברך את מי שאינו מכיר בו מה טיבו שאפשר שהוא רשע וע"י הברכה שיברך אותו יצליח ברשעו והרשעים רוצים עד למאד שיברכו אותם אבל הוא אזהרה שלא לברך אותם הגם שהוא ספק אם הוא רשע לא יברך אותו כי יכול לבא קילקול גדול על ידי זה שיצליח יותר ברשעו ויעשה רשעות כפליים כמקדם ויהיה הצדיק הגורם זאת נענש חלילה עליו ונבוא אל ביאור הפסוקים הנ"ל ראה אנכי נותן פירש שמשה רבינו ע"ה אמר ליחידי סגולה ע"כ אמר ראה בלשון יחיד שרמז ליחידו סגולה שמסר להם הכח לברך את מי שירצו וכן להיפוך וראה ר"ל ראי' שכלית את הברכה אשר תשמעו פי' להם ברמז שיברכו את מי שמכירם שהם עובדי הש"י יברכו אותם שיצליחו בכל מעשי ידיהם כדי שישמעו עוד יותר אל המצות הש"י וזה את הברכה אשר תשמעו אל המצות וכו' וקאמר את הקללה ר"ל בדרך שלילה שלא תברכו אם לא תשמעו אל מצות וכו' פי' אם הוא לשון ספק פי' אם הוא ספק אם הוא רשע ואינו עובד ה' שאין אתה מכיר בו מה טיבו לא תברך אותו וקאמר וסרתם מן הדרך ללכת אחרי אלקים וכו' ר"ל כי ע"י הברכות שיצליחו עי"כ הרשעים מוסיפים רשעות והולכים אחרי אלקים אחרים היינו אחרי תאוות עו"הז ואחרי יצרם הרע כמאמרם ז"ל ע"פ לא יהי' בך אל זר וכו' זה היצ"הר שהוא אלקים אחרים לכן השמר והזהר שלא לברך אלא את זה שאתה מכירו היטיב שיעבוד את הש"י כנ"ל.
עוד בפסוקים הנ"ל ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וכו' את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' אלקיכם וסרתם מן הדרך וכו' ללכת אחרי אלקים הדקדוק הוא מאי אל מצות ה' אלקיכם הול"ל אשר תשמעו במצות ה' אלקיכם ותו מאי כפל הלשון אשר אנכי מצוה אתכם הול"ל רק אשר תשמעו במצות ה' אלהיכם ולמה לי תו אשר אנכי וכו' ויובן על פי דאיתא כל מלי דרבנין אסמכהו אלאו דלא תסור מכל הדברים אשר יגידו לכם וכו' וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה גם איתא שכפה עליהם הר כגיגת היה על תורה שבע"פ שעושין חכמים גדרים וסיגים שלא היו רוצים מתחילה לקבל עד שכפה עליהם הר כגיגית. וזה ראה אנכי וכו' את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם פירש ע"ד אל המצות שבתורה שבכתב דהיינו חוץ מאלו המצות שנצטוו בפירוש בתורה שבכתב תשמעו עוד אל אשר אנכי מצוה אתכם היום דהיינו תורה שבע"פ וגזירות וסייגי' מה שאנכי מצוה אתכם לעשות וכן כל החכמים שבכל דור ודור והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' אלקיכם וכו' אשר אנכי מצוה אתכם היום דהיינו אם לא תשמעו עוד נוסף אל מצות שבתורה שבכתב לשמוע ג"כ אל אשר אנכי מצוה אתכם היינו תורה שבע"פ ללכת אחרי אלקים אחרים דהיינו ככופר בעיקר כמאמרם ז"ל כל מי שאומר חוץ מגזרה שוה אחד חוץ מדקדק אחד עיי"ש.
עוד בפסוק הנ"ל ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' וכו' יש לדקדק למה אמר לשון אנכי ולא אמר אני נותן או הנני נותן ויראה לומר ע"ד פשוט עפ"י מה ששמעתי מהמגיד הקדוש מו"ה יחיאל מיכל זצוק"ל מזלאטשוב ע"פ אנכי עומד בין ה' וביניכם וכו' שביאורו שמי שמחשב א"ע ליש ומתפאר בלבבו לאמר שהגיע לאיזה מעלה בלימוד או במעש"ט עי"ז הוא עושה מסך המבדיל בינו לבין השי"ת לבל יוכל להשיג מנועם אלקותו ית"ש וזהו אנכי שמה שהאדם מחזיק עצמו ליש באיזה דבר זה הוא "עומד בין ה' וביניכם אמנם לא כל העיתים שוות כי כשהאדם עומד לשפוך שיחו לפני ה' אז אם יעלה על לבבו לאמר מי אנכי לגשת לפני ממהקב"ה ויתבייש להתפלל בהתלהבות ולדבק עצמו בה' לא יוכל להתקרב עצמו לעבודת השם וימנע עצמו מעבודת התפילה ע"כ בגשתו להתפלל צריך לאמץ את לבבו והחלש יאמר גבור אני לבא בהיכל המלך וזהו אמרו ראה אנכי פי' שמה שהאדם מחזיק עצמו ליש דבר זה נותן לפניכם ברכה וקללה שבאם צריך להחזיק עצמו לברך לממ"ה הקב"ה ועי"ז מוכרח להתחזק להיות לאיש שלא יתבייש להדבק בו יתברך אז יבורך בברכה אכן באם הוא מתנשא א"ע שלא לצורך כלל תהיה לו לקללה וזה שאמר אח"כ את הברכה אשר תשמעו וכו'.
עוד יש לרמוז בזה כי הנה כבר אמרנו כמה פעמים שהשי"ת ברא עולמו להטיב לברואיו ולכן ברא העולם בצימצומים רבים כדי שיהיה הבחירה והרצון לנטות ימין ושמאל לבחור בטוב או בהפכו בכדי שיגדל שכר המיימינים ובוחרים בטוב ומקדשין ומטהרין עצמן וזה ענין עולמות הנפילים שהוריד השי"ת בשבירת הכלים כידוע בכדי שהצדיקים יחזרו ויעלום לשרשם ע"י גודל הזדככותם ויקבלו שכר ע"ז וגם הרבוי הצימצומים הוא לטובת הרשעים ג"כ שיהיה להם תקומה כי באם היה הבהירות מאלהותו מאיר לעילם יותר לא היה להם פתחון פה לרשעים המטים מדרך הטוב ולא היתה להם תקומה כלל אמנם מעתה שנברא העולם בצימצומים רבים ונקודת האמת היא מוסתרת הרבה ובכל עסק מעסקי האדם יש למצוא ענק שיסבור שהוא לשם שמים בכדי שיהיה תירוץ לרשעים שטעו מחמת רבוי המסכים בכל דבר ודבר וזהו מאמר חז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם וכו' והלא במאמר אחד יוכל להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים וכו' אין הפי' כפי המובן לכאורה שהוא ח"ו להגדיל חימה ונקמה על הרשעים שמאבדין דבר גדול כזה רק הפי' הוא להיפוך שהעולם נברא ביו"ד מאמרות וכל מאמר הוא צימצום כידוע ואמרו שהלא במאמר אחד שהוא צימצום אחד היה יכול להבראות ולמה נתרבו הצימצומים כל כך אלא כדי להפרע מן הרשעים וכו' פי' שיהיה די לנקות מהם ע"י פרעון שבאם לא היו הצימצומים מרובים לא היתה אלהותו ית' נעלמת הרבה ולא היה שום תירוץ לרשעים ולא היתה תקומה להם כלל ע"כ נברא בצימצומים רבים שיהיה להם תקומה אחר העונש וגם ליתן שכר טוב לצדיקים שעי"ז שכרם מרובה מאד שהסירו מסכים רבים וזיככו עצמן כ"כ ובאם לא הי' הצימצומים רבים לא היה העבדות גדול כ"כ והנה איתא בכתבי האר"י ז"ל ע"פ ורוח אלקים "מרחפת שרומז שנפלו "רפ"ח ניצוצים בעת הבריאה וכל הבא לעבוד השם צריך להעלות אותן הניצוצות ע"י התקדשי והזדככותו ולהפריד הקליפה מהקדושה ועי"ז שמפריד אחיזת החיצונים הוא משיג נקודה האמיתית ועובד את השם באמת לאמיתו וזהו רומז באמרו "ראה "אנכי "נותן "לפניכם "היום "ברכה הר"ת גימטריא רפ"ח שעי"ז תקבלו ברכה ע"י שתזדככו עצמיכם ותעלו הרפ"ח ניצוצין ולכן אמר את הברכה אשר תשמעו אל מצות וכו' הר"ת של "תשמעו "אל "מצות הוא אמת שע"י שתפרידו הקליפה מהקדושה תזכו לעבוד ה' באמת ולהשיג נקודה האמיתית והבן.
ונתתה את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל (הדקדוק מבואר לעיל) גם יש לדקדק וכי היה הלוים שהיו מברכים כל ישראל היו עומדים על הר גריזים הא היו עומדים למטה כמאמרם ז"ל במסכת סוטה ששה שבטים עלו לראש הר גריזים כו' והלוים הפכו פניהם כנגד הר גריזים כו' עיין ברש"י ז"ל שמתרץ זה ופי' כלפי הר גריזים עיי"ש ונראה לי לפרש בדרך רמז כי הצדיק שיש כח בידו למשוך ברכות אזי צריך למשוך ברכות ממקור הברכות דהיינו לילך ולדבק א"ע דרך כל העולמות העליונים עד האין סוף ב"ה ומשם ימשוך רחמים גדולים וחסדים מגולים דרך כל העשר ספירות ודרך כל העולמות עד שימשוך למטה לזה האיש שרוצה למשוך עליו הברכות וכן כשרואה חלילה שמתגברים הדינים חלילה אזי צריך שידע לייחד יחוד קדושה ברכה ולהמתיק הדינים בשרשם ויכול למשוך הדינים על שונאי ישראל וזה ונתת את הברכה על הר גריזים פי' "גריזים גמטריא כמנין עשר "הויות שהם גמטריא ר"ס כמספר "גריזם דהיינו שהברכות ימשוך דרך העשר הויות שהם עשר ספירות כידוע דהיינו מלמעלה להעשר הויות שהם העשר ספירות וזה על ר"ל לשון למעלה הר גריזים דהיינו שימשוך הברכות מלמעלה להר גריזים דהיינו מאין סוף ב"ה שהוא מקור הברכות משם ימשוך הברכות שאז יש קיום להברכות לאפוקי שלא למשוך ההשפעות רק מעולמות הקדושים רק משורש ומקור כל הברכות ימשיך הברכות כנ"ל ואת הקללה על הר עיבל פי' כשרוצה למתוק הדינים בשרשם ולמשוך הקללות על שונאי ישראל אזי צריך ליחוד ברכה קדושה לייחד אהיה הויה אדני אזי נמתק הדין בשרשו והקללות נמשכים לשונאי ישראל וזה ואת הקללה על הר עיבל "עיבל גמטריא קי"ב שהוא ר"ת "יחוד "קדושה "ברכה אהי' הוי' "אדני גימטרי' יב"ק וצריך להמתיק את הדין בשרשו ולמשוך את הדינים על שונאי ישראל.
אלה החוקים והמשפעים אשר תשמרון לעשות וכו' כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים וכו' את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן. יש לדקדק על אמרו כל הימים אשר אתם חיים אבד תאבדון וכו' וכי כל הימים הי' צריכים לעסוק בביעור הע"ז הלא יכלו מעשיהם בחודש או בשני חדשים להעביר הגילולים מן הארץ ולכל היותר הי' די בשנה. עוד יש לדקדק על אמרו את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות הלא גם הע"ז שבבקעה ובארץ המישור היו צריכים לאבדם ולמה אמר על ההרים דווקא. ויראה לרמוז בזה כי הנה דבר זה מרגלא בפינו שהעולם נברא בבחירה ורצון בכדי שיהי' קיבול שכר על המעשים הטובים וגודל ההזדככות ופרישות האדם מן הגשמיות ומאשו ברע ותאוות המדוממות וכל אדם צריך להסיר מעליו המסכים המבדילים ולזכך מדותיו מתתא לעילא בכדי שיהי' מרכבה למדות העליונות והנה אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב זאת היתה עבדותם להמשיך אור אלהותו ית"ש עליהם ולקשר עצמם בו יתברך ע"י שנתדבקו במדות הקדושות ונעשו מרכבה להם. ואברהם אבינו נעשה מרכבה למדת אהבה לעבוד השם מאהבה ולאהוב אוהבי השם ועובדיו ושלא להמשיך א"ע אחר אהבות רעות ותאוות הגשמיות. ויצחק אבינו נעשה מרכבה למדת היראה לידע דאית דין ואית דיין ולהגביר היצ"ט על היצ"הר ושלא להתיראות משום יראה חיצוניות זולת יראת השם ואת לרבות ת"ח ויעקב אבינו ע"ה נעשה מרכבה למדת האמת. אמנם החיצונים עמדו לנגדם לבלבלם מעבודתם שע"י שאברהם הוליד את ישמעאל נתאחז שרו במדת אהבה להגביר בעולם אהבות רעות ולרדוף אחר תאוית הגשמיות ולעשות מסך ומבדיל שיהי' קשה לעבוד ה מאהבה. ומיצחק אבינו יצא עשו ונתאחז במדת היראה וכמו שאמרו בזוהר בלק ע"פ ה' מסיני בא יזרח משעיר למו הופיע מהר פארן שקרא הקב"ה לס"מ ואתא קמי' ואמר לי' תבעי אורייתא דילי אמר מה כתיב בה אמר לי' לא תרצח אמר ח"ו אורייתא דא דילך היא ודילך יהא לא בעינא אורייתא דא וגו' אי את יהבה לי כל שולטנא דילי אתעבר דהא שולטנא דילי על קטולא איהו וכו' קרא לשרו של ישמעאל אמר לי' תבעי את אורייתא דילי אמר לי' מה כתיב בה דליג לי' ואמר לא תנאף אמר ווי אי ירותא דא אחסינן לי' קוב"ה ירותא בישא דאתעבר כל שולטנו וכו' הרי ששרו של ישמעאל כל מגמתו להגביר תאוות ניאוף שהוא אהבה רעה ולעשות עי"ז מסך ומבדיל לבל יוכלו לעבוד את השם מאהבה ח"ו. וכן שרו של עשו מגמתו להגביר הרציחות שהוא יראה וגבורה רעה ובזה הוא מבלבל עבדות השם ביראה. ולכן כל מגמתינו כל ימי חיינו להעביר גילולים ולהסיר ולסלק אחיזת החיצונים שנתאחזו במדת אברהם ויצחק ולזמר עריצים המעכבים עבדות ה' באהבה ויראה וזהו אמרו אלה החוקים וכו' אשר תשמרון לעשות וכו' כל הימים אשר אתם חיים על האדמה. אבד תאבדון וכו' את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות וכו' הנה אמרו חז"ל אין ההרים אלא האבות ואין גבעות אלא האמהות ור"ל שכל הימים אשר הם חיים. זאת תהי' עבדותם להסיר ולאבד אחיזת החיצונים משרי האומות שנקראים אלהים אחרים מעל ההרים והגבעות שהם האבות והאמהות וזהו כוונת הנסירה שע"י שתתבטל אחיזת החיצונים יהי' זיווג פנים אל פנים וזהו אמרו ותחת כל עץ רענן כל עץ רומז להצדיק שנקרא כל ונקרא עץ ע"ד היש בה עץ ורומז שתראה לבטל אחיזת החיצונים שמעכבים ההשפעה ממדת היסוד צדיק מליחד על הכנסת ישראל ואז יומשכו על כנ"י כל מיני השפעות טובות.
עוד בפסוק הנ"ל אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים וכו' ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה' אלהיכם כי אם אל המקום אשר יבחר כו' לשכנו תדרשו ובאת שמה. ויש לדקדק בפסוק היאך אפשר לאבד את המקומות אשר כו' ותו יש להבין הסמיכות הפסוקים לא תעשון כן לה' אלהיכם וסמיך לי' הפסוק כי אם אל המקום אשר יבחר כו' ומסיים הפסוק לשכנו תדרשו ובאת שמה ומשמע חלילה שלא תעשון כן לה' אלהיכם כו' רק שם במקום אשר יבחר שם תעשון כן. אך הענין הוא כך כי הנה אם במקום אחד היו שם רשעים וקילקלו את המקום ההוא ואח"כ על אותו מקום באים צדיקים ועובדים שם הש"ית אז מגרשים כל הטומאה וכל הקליפות שהי' שורה על אותו מקום מחמת קילקול הרשעים כי הקליפות חיצונים אין להם שורש ויחוד חלילה לא למעלה ולא למטה וממילא מתבטלים בפני הקדושה כהמס דונג מפני האש וצריכים לנוס מן המקום ההוא משא"כ אצל הקדושה כשעובדים הש"ית על מקום אחד אזי יש שורש ומקום קדושה הן למעלה והן למטה כי אנו צריכים לכוין בכל התפילות לארץ ישראל ולירושלים ולבית המקדש ואל כותל המערבי ששם השכינה קבוע גם בחורבן הבית כדאיתא בחז"ל נמצא הקדושה יש לה מקום ושורש הן למעלה והן למטה ומפני כן אמרו עתידין כל בתי כנסיות ומדרשות שבחו"ל לקבוע בירושלים כי המקום קדושה שהי' שורה קדושה על מקום אחד אין שום כח לשום דבר שבעולם לבטל אותו קדושה מאותו מקום בשום ענין כי הקדושה יש לה שורש כי הקדושה נמשכה מעשר ספירות קדושות ואורות קדושות עד שהם משפיעים ומחירים אל שורש המקום מהו פי' הפסוק אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים פי' שבאותו מקום שהיו עובדים שם ע"ז והי' שורה על אותו מקום טומאה וקליפיות חיצונים אזי כשתעשו רצונו של המקום ב"ה כדמתחיל הפרשה אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות כו' כל הימים אשר אתם חיים וסמיך לי' אבד תאבדון פי' כשתעבדו להש"י באותן המקומות אזי יהי' הטומאה ממילא בטל ומבוטל בפני הקדושה וכדונג נמסים בפני הקדושה ואמר הכתוב לא תעשון כן לה' אלהיכם כו' לשכנו תדרשו ובאת שמה פי' אבל על המקום שעובדין הש"ית אזי הקדושה שורה באותו מקום ובלתי אפשרי לבטלה משם בשום ענין. ואמר הכתוב הטעם כי לשכנו תדרשו ובאת שמה פי' שאנו צריכים לכוין בכל התפילות לשכנו ר"ל לירושלים ולבית המקדש ואל כותל מערבי כנ"ל נמצא שיש למקום קדושה שורש למעלה ולמעלה והקדושה לעולם קיימת והבן.
עוד בפסוקי' הנ"ל אבד תאבדון את כל הקומות אשר עבדו שם הגוים וכו' את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן ואבדתם את שמם וכו' לא תעשון כן לה' אלקיכם כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה הדקדוקים מבוארים למעלה מאי אבד תאבדון את כל המקומות וכי אפשר לאבד המקומות הא א"א (וגם מחוסר באמת לא נאסר במדרשו אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם וא"כ מאי תאבדון כל המקומו') ותו על ההרים הרמים ועל הגבעות מה לי שהי' על ההרים הרמים ועל הגבעות או על ההרים קטנים גם מה ותחת כל עץ רענן ואם לא היה רענן אם הי' שם ע"ז ג"כ מחויבים לאבד משם ותו מאי לא תעשון כן לה' אלהיכם וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין מזבחות עיין ברש"י ז"ל ותו מאי כי אל המקום אשר יבחר מכל שבטיכם כו' וכי מהיכן הי' יודעים המקום שהוא בית המקדש. והנה בגמרא אמרו ששמואל הרואה ישב עם דוד המלך ע"ה ולמד לו המקום עיין שם אעפי"כ בפירוש לא נכתב בתורה המקום של בית המקדש וא"כ האיך שייך לומר כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם לשכנו תדרשו ובאת שמה ולא נכתב בשום מקום בתורה האיך הוא שנדרוש ונבא שמה. ונראה על דרך שאמרו במסכתת אבות מאד מאד הוי שפל רוח ואיתא משה קיבל תורה מסיני פי' שקיבל התורה מכח הר סיני שהי' שפל שבהרים והשי"ת נתן את התורה עליו וקרא לכל ההרים דהיינו הר הכרמל והר תבור בעלי מומין לגבי הר סיני לפי שהי' בהם גדלות ויוהרא ומהר סיני למד משה רבינו ע"ה להיות עניו ושפל רוח והנה איתא לא מרובכם מכל העמים חפץ כו' כי אתם המעט פירש רש"י ז"ל עפ"י המדרש לפי שאתם ממעטים עצמיכם אברהם אמר ואנכי עפר ואפר וכו' אבל או"ה מתגאים נתתי גדולה לנמרוד כו' נתתי גדולה לסנחרב אמר מי בכל אלהי ארצות כו' נתתי גדולה לנבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון והנה האומות עובדים לכוכבים ומזלות ובוחרים הרים הרמים דווקא וגבעות ושם עושין צלמים למזלות למשוך עליהם מכוכבים ומזלות השולט במקום גבוה וכן תחת כל עץ רענן שהוא רענן ביותר והן אלני סרק שאינם עושים פירות שכל אלני פירות המה אינם רענן כל כך והם כפופים מה שא"כ אלני סרק המה רענן וגבוה והם בוחרים דווקא אלו המקומות הגבוהים אל הכוכבים והמזלות ומרמז הפסוק ברמז למנוע מדברים הללו דהיינו מגבהות ואבד תאבדון את כל המקומות דייקא דהיינו מדותיהם שמתנהגים בגדלות וגבהות וזה כפל הכתוב אבד תאבדון שהעיקר ע"ז צריך לשרש אחריה דהיינו לעקר הגבהות מכל וכל כמאמרם ז"ל מאד מאד הוי שפל רוח וקאמר הכתוב אחרי כן לא תעשון כן לה' אלקיכם פי' השי"ת שונא הגיאות כי אם אל המקום אשר יבחר מכל שבטיכם לשום את שמו כו' דהיינו מרע"ה דהוא הנבחר מכל השבטים ר"ל ממנו תלמודו אתכם כאשר הוא הי' עניו ושפל רוח מאד מאד כן תעשו אף אתם ולזה מקום תדרשו ובאת שמה והשי"ת בחר בו וכן בית המקדש הי בחלקו של בנימין שהוא צעיר השבטים ושם השרה שכינתו וכן בכל דור ודור לשכנו תדרשו ובאת שמה ר"ל גם לשכינו תדרשו דהיינו המקום שהיה שורה השכינה בהר סיני דהי' נמוך מכל ההרים ושכן שם כבוד ה' על הר סיני ומאס בכל ההרים הגבוהים לפי שהקב"ה שוכן את דכא ושפל רוח וזה לשכנו תדרשו ובאת שמה ודו"ק.
השמר לך פן תעלה עולתיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך שם תעלה עולתיך ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך. ויש לדקדק דהול"ל בכל מקום אשר תרצה ומה בכל מקום אשר תראה ותו למה לי כי אם במקום אשר יבחר כו' שם תעלה עולתיך הא כבר כתיב למעלה כי אם אל המקום אשר יבחר ה' כו' והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם וכו' יובן על דרך דאיתא בכל ספרי קודש ובזוהר ובמדרשים ליזהר מהסתכלות ומאד מאד צריך לקדש את הראיי' כדאיתא בספרי קודש והנה איתא הבעש"ט זצוק"ל ובשם מהרד"ב בכתבי קודש שלו ובספרי תלמידיהם הקדושים תקנות לזה האיך לעלות כל הראיות כל מה שהאדם רואה לעלותו לשרשו העליון אבל כל התקנות ההמה הם לקדושים אשר בארץ אבל לאו כל מוחא סבל דא ולאו כל אדם זוכה לזה רק התקנה הוא לדבק א"ע אל צדיקי הדור ואז ממילא נופל ממנו כל השפלות ושם נתקנו כל המחשבות שעלה על לבו מאז ומקדם אשר לא הי' טובים וזוכה אח"כ לטהר מחשבותיו ולעשות הכל כהוגן במחשבות קדושות וטהורות. וזה השמר לך פן תעלה עולתיך כידוע שעולה באה על הרהור ועל המחשבה. בכל מקום אשר תראה פירש שתעלה על דעתך לתקן את הראייות לא טובות כל מקום אשר תראה. ותרצה להעלות בעצמך את המחשבו' לא טובות קאמר הכתו' השמר לך. והוא לא תעשה כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך ר"ל צדיק הנבחר באחד שבטיך כל מקום שהוא באחד שבטיך שם תעלה עולתיך. ר"ל שם יעלו המחשבות דהיינו שיהיו להם עליי' לשורשם ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך דהיינו שתזכה לעשות הכל כראוי והגון במחשבות קדושות וטהורות כשתלך אל צדיקי הדור כנ"ל.
השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתיך. כי ירחיב ה' אלקיך כו' ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשיך לאכול בשר בכל אוות נפשיך תאכל בשר להבין הסמיכות של השני פסוקים אלו שמתחילה מצוה להשגיח על הלוי לתת לו מעשרותיו וסמיך ליה אכילת בשר תאוה הענין. הוא כך שכל השתלשלות העולמות היה כדי שיחזור האדם מכל העביות והחומריות של עוה"ז ופנה יפנה למעלה דרך השתלשלות מלמטה למעלה עד למעלה להדבק בע"ס הקדושות עד הדבק בא"ס ב"ה וגם אם הטעהו יצרו של האדם ופנה אל רהבים ושטי כזב ומשך על עצמו מעילא לתתא דינים וגבורות אזי יחזור בתשובה וידבק עצמו בעולם התשובה שהוא עולם הבינה וימתוק את הדינים בשרשן כי מעולם הבינה דינים מתערין מני' וצריך להמתיק את הדינים בשרשן ולדבק עצמו משם למעלה עד א"ס ב"ה וממילא מתבטלים כל הדינים והגבורות שנמשכים מעולם הנפרדים משוטרים הממונים להתפרע מן האדם. ונמשכים מעילא לתתא כל החסדים ורחמים גמורים על ישראל וזה הוא הכלל שיהיה אדם דבוק בעולם התשובה והבינה ובזה מבטל כל הדינים והגבורות וממתיקים בשרשם וביותר שיש התרחבות לאדם יותר יבדק אדם א"ע לעולם התשובה והבינה כדאיתא רחובות הנהר כו' מים עמוקים כו' תוצאותיה חמישים שערי בינה וממילא מכלה כל הדינים והגבורות וממתקים בשרשם למעלה ומשם בארה הפסוק שלפניו השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך כו' ר"ל כידוע שהלוים הם משורש עולם הבינה והתשובה וזה השמר לך פן תעזוב את הלוי מלהיות תמיד דבוק בעולם התשובה והבינה מה שסמך ליה כי ירחיב ה' את גבולך ואמרת אכלה בשר כי ידוע שהבשר מרומז על הדינים והגבורות פי' שתהי' בהתרחבות ואמרת אוכלה בשר שתרצה לכלות את הדינים והגבורות בכל אוות נפשך תאכל בשר כן תעשה ותוכל כי תהי' תמיד דבוק בעולם התשובה והבינה ותכלה כל הגבורות והדינים ותמתיקם בשרשם בעולם הבינה כנ"ל.
כי ירחיב ה' אלהיך את גבוליך וכו' ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר יש לדקדק מאי כי ירחיב ה' את גבולך ואמרת אכלה בשר הכי בחוץ לארץ אסור לאכול בשר עיין ברש"י ז"ל למדה תורה דרך ארץ ועדיין צריך למודעי והנראה שרמז התורה הענין כך שהש"י ברא עולמו להטיב לברואיו רק מחמת שהשתלשל העולמות מאד עד למטה כדי שיהי' בחירה ורצון ושכר ועונש ע"כ ע"י מעשי הרשעים מתעוררים הדינים חלילה כי אלקים עשה שיראו מלפניו ולזה יש כח ביד הצדיק שהוא נקרא בעל תשובה שעושה תשובה תמיד על כל מחשבה ודבור ומעשה בכל עת ושעה יש כח בידו להמתיק הדין בשרשו כי בינה מינה דינין מתעוררין והצדיק שב מתתא לעילא לעולם הבינה והתשובה וממתיק הדינים בשורשם ואח"כ ממשיך הדינים על שונאי ישראל וגם צריך למשוך המוחין עלאין שהם שמות הויות שהם חיות העולמות אל שמות אלקים להמתיק אותן ואח"כ ממתיק את הדינין בשרשם אל עולם הבינה ודבר זה ידוע שה' הויות הם חיות של נפש האדם ונפש רוח ונשמה תלוים בהויות הקדושים כידוע מהספרים הקדושים וזה כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך דהייגו שתהי' ברחובו' הנהר דהיינו עולם הבינה עולם התשובה ואמרת אכלה בשר פי' שתרצה לכלות את הדינים כי בשר הוא דין וגם ש' מבשר ור' מבשר עולה כל אחד אלקים עם המלואים אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם עולה שין וגם רי"ש הוא גימטריא אלקים בריבוע כידוע "א "אל "אלה "אלהי "אלהים גימטריא ר' קאמר עוד הכתוב בכל אות נפשך תאכל וכו' פי' אות ל' אותיות אות נפשך אותיות של נפשך דהיינו הויות שהם אותיות וחיות של הנפש בזה תאכלה בשר דהיינו שתמשוך הויות אל שמות אלקים ואז תכלה הדינים ותמתיק אותם בשרשם כנ"ל.
כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ונתן אליך אות או מופת ובא האות והמופת אשר דבר אליך לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים ונעבדם לא תשמע אל דברי הנביא ההוא וכו' כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' וכו' אחרי ה' אלהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמרו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו וכו' והנביא ההוא או חולם החלום ההיא יומת וכו' ויש להבין מה לאמר דקאמר אשר דבר אליך לאמר נלכה הול"ל ובא האות והמופת אשר דבר אליך נלכה אתרי אלהים וכו' ותו יש להבין מה קאמר לא תשמע וכו' כי מנסה ה' אלהיכם אתכם וכו' קשה מה זה נסיון הוא כשאומר בפירוש לעבוד ע"ז הא בע"ז הדין הוא יהרג ואל יעבור ומהיכי תיתי הי' הא' בעולם לטעות אחריו ולשמוע בקולו שיהי' קרוי נסיון אם נשמע לדבריו או לא נשמע בקולו בשלמא אם היה אומר על עבירה אחרת לעבור הי' נסיון שפיר אם לשמוע לו או לאו משא"כ בע"ז מה"ת הי' הא' בעולם לטעות אחריו ותו קשה הפסוק אחרי ה' אלהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו וכו' ובו תדבקון והנביא ההוא וכו' יומת וכו' דהול"ל מעיקרא הפסוק האחרון והנביא ההוא וכו' יומת ואח"כ יכתוב הפסוק אמרי ה' אלהיכם תלכו ואותו תיראו וכו' אז הי' שפיר אבל עכשיו מה שייכות הפסוק אחרי ה' אלהיכם תלכו וכו' לעמור באמצע ואח"כ הפסוק והנביא ההוא וכו' יומת כי דבר סרה וכו' שהוא שלא כסדר ותו שזה הפסוק אחרי ה' אלהיכם תלכו וכו' אין לו שייכות כלל בזה הפרשה אצל נביא שקר הול"ל זאת בפרשת היראה או בשאר פרשיות של מוסר ומה שייכות הכא. ונראה דהכסוק בא לרמוז דהנה מדרך המון עם כששומעין אומרים על אחד שעושה איזה אות או מופת תיכף הם נוסעים אליו ומאמינים לו כל מה שיאמר להם הגם שלא הי' מכירים אותו מכבר מנעוריו מה טיבו ומה הנהגותו אבל באמת זה אינו כלום כי הנסיעה להצדיק הוא שנלמוד א"ע מאורחותיו להיות שנודע מכמה וכמה שנים הנהגותיו וצדקותיו וחסידותיו אזי נוסעים אליו ללמוד אורחותיו ולעשות צוותא אליו אבל לא לעשות העיקר מאותות ומופתים הגם שלא נדע מה טיבו זה אינו כלום ואסור לנסוע אליו ואם תמצא לומר מה מזיקך דבר זה וכי אומר הוא לאיזה אנשים שנוסעים אליו חלילה לעבור על קל שבקלות אדרבא הוא ג"כ מוכיח אותם על עבדות הש"י ומה איכפת לן מה שעושה אותות ומופתים אבל באמת תדע שזו לא טוב לדבק ולהתחבר עמו שלסוף כל סוף שקר אין לו רגלים ויבא מכשולות גדולות על ידו ויבאו לסוף חלילה לעבוד ע"ז ואת"ל האיך הוא תקנה להנצל ממנו מאחר שהוא קלא דלא פסיק שמראה אותות ומופתי' נפלאים וממשיך לב אדם לנסוע אליו אמנם התקנה העיקרת הוא שיהיה האדם מחבר א"ע עם צדיקי אמת מה שהוא מכיר מכבר שהם צדיקי אמת לחבר א"ע עם חבירים המקשיבים לקולם ויחזיק א"ע בתורה ובתפילה וידבק בדרכי ה' מה הוא רחום כו' מה הוא גומל חסדים כו' אזי ממילא ישפיל האיש המופת של שקר ויפול ממדריגתו וזאת רומז לנו הכתוב כי יקום בקרבך נביא או חלם חלום ונתן אליך אות או מופת. ובא האות והמופת פירש שיהיה כך שיהיה יוכל להראות אותות ומופתים אשר דבר אליך לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים כו' ונעבדם פירש לאמר שיהיה נשמע ונאמר ע"י כן לבסוף שכוונתו הוא לעבוד אלהים אחרים. וזהו לאמר שמשמעותו שיהיה נאמר ונשמע כן ממוצא דבר מכלל לבסוף נלכה ונעבדה כו' על כן קאמר הכתוב שפיר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל החלום חלום ההוא כי מנסה ה' אלהיכם אתכם כו' שזה שפיר הוא נסיון אם תשגיחו על עבדות השי"ת דייקא ותתחברו א"ע אל צדיקי אמת שאתם מכירים מכבר שהם צדיקים ועובדי השם באמת ולדבק עמהם או שתלכו אחרי אותן האנשים שאין אתם מכירים אותם ותשגיחו על אותות ומופתים וזה הוא בוודאי נסיון מאחר שהנביא ההוא גם כן צווח ומזהיר על עבדות השי"ת כנ"ל וקאמר הכתוב ואת"ל מה נעשה להכיר האמת ע"ז קאמר אחרי ה' אלהיכם תלכו פיר' כמאמרם ז"ל הדבק בת"ח ובתלמידהם ואת מצותיו תשמרו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון הדבק בדרכיו מה הוא רחום כו' מה הוא גומל חסדים כו' כפירש"י ז"ל ר"ל כשתחזיק א"ע בעבדות השי"ת באמת ותתחבר את עצמך לצדיקי אמת כנ"ל אזי קאמר הכתוב אחר כך והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת פי' שיבוטל ויפול ממדריגתו ולא יהי' יכול להראות אותות ומופתים כנ"ל.
לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה כו' כי עם קדוש אתה לה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו ויש להתבונן מה זה כי עם קדוש אתה כו' לא תבשל גדי בחלב אמו מה זה סמיכות כי עם קדוש אתה כו' לכך לא תבשל גדי בחלב אמו הכלל הוא שאיש הישראלי מחויב למשוך א"ע מכל השתלשלות העולמות עד שהולך דרך כל המסכים עד הגיעו לעולמות העליונים הקדושים עד הדבק באין סוף ב"ה ובזה מיחד כל העולמות ביחוד עליון ולזה הי' הכיון של השי"ת בהשתלשלות העולמות עד עולם החומרי והגשמי הזה כדי שיחזור האדם מכל זה השתלשלות עד למעלה למעלה וליחד הכל בא"ס ב"ה וב"ש ובאם עדיין לא הגיע האדם למדריגה זו שיוכל ליחד הכל בא"ס ב"ה אעפי"כ למדה התורה עצה לדבק א"ע בי"ג מדות שהם ה' ה' אל רחום וחנון כדאיתא מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ ואמר כל זמן שאתם עושים לפני כסדר הזה כו' והם שלשה שמות "הוי"ה גימטריא "מזלא ובשלשה שמות יש י"ב אותיות ועם הכולל גימ' י"ג שהוא במספר "אחד ושלשה עשרה מדות הם קשורים ואחודים ביחוד גמור כשלהבת קשורה בגחלת כמובן ג"כ בפשוטא בפי' שלש עשרה מדות ה' ה' אל רחום וחנון שנראים שהכל אחד ה' ה' שתי שמות נראים אחד וכן אל רחים הוא מדות רחמנות וכן חנון הוא חונן ברחמונותו וכן שאר המדות נראים בפירושם שהם אחד הגם שיש בפי' קצת הפרש ביניהם כדאיתא במפורשים אבל באמת הם אחד מיוחדים בתכלית היחיד ובי"ג מדות ידבק איש הישראלי תמיד ויעשה כסדר הזה לנהוג במהותו ית"ש וממילא ימשוך מי"ג ת"ד כל החסדים והרחמים גמורים על ישראל ותמיד כל ימי חייו לא ידמה לאיש הישראלי שהוא נגמר במלואו וטיבו רק שעדיין לא הגיע לתכלית האמת להיות דבוק בי"ג מדות ועדיין לא הבשילו אשכלותיה ויעשה תמיד מצות ומדות ישרות כדי שיבא באמת להיות אוחז בי"ג מדות של מעלה ומהם ימשוך מי"ג ת"ד כל החסדים וטובות ורחמים אבל מי שידמה בעצמו שכבר הגיע לתכלית זה אינו כלום ואינו מועיל אם מדמה בעצמו כך לפעול למשוך מעילא לתתא מי"ג ת"ד אלא א"כ שהוא כאין בעיני עצמו ומתאמץ בכל כחו לאחוז בכל עת יותר בי"ג מדות ועושה תשובה תמיד אזי אדם כזה מועיל במעשיו הטובים באחזו בי"ג מדות למשוך מי"ג ת"ד כל החסדים ורחמים גמורים על ישראל וידוע שיש למעלה נובלת דוגמת נובלות הפירות כן יש נובלת חכמה וחכמת נפולים בשאר מדות נפולים מלמעלה בזה לא יאחז האדם רק ידבק עצמו למעלה במקור הי"ג ת"ד שהוא ג' שמות גימ' "מזלא והם גימטריא "אחד כנ"ל וזהו ביאר הכתוב לא תאכל כל נבלה פי' לא תעשו יחוד מהנובלת שנפלו מלמעלה (שאכילה הוא לשון יחוד כדכתיב כי אם הלחם אשר הוא אוכל) כי עם קדוש אתה לה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו פי' כי עם קדוש אתה שישראל נמשכים מקודש דלעילא לא תבשל גדי פי' גדי הוא לשון מזל (כדאיתא בשבת גד גדי) לא תבשל שלא ידמה לעצמו שהוא בשל מבושל ונגמר (מלשון הבשילו אשכלותיה) שידמה שהוא נגמר במלואו וטובו והוא דבוק בי"ג ת"ד שהוא "מזלא רק ידמה לעצמו שעדיין לא נגמר והוא בחלב אמו והוא יונק בחלב אמו שהוא תשובה עולם הבינה אימא עילאה שהוא "מזלא כנ"ל.
א"י לא תבשל גדי בחלב אמו יש לרמוז בזה דהנה בימים האלו ימי הרצון הממשמשים ובאים לקראתינו צריכין אנו לשוב בתשובה שלימה לפניו ית"ש ולהמשיך ע"י תשובה י"ג מכילין דרחמים עפנ"י לכן אנו אומרים בימים אלו עד יוה"כ בכל יום השלש עשרה מדות כדי לעורר הי"ג מד"ר עכנ"י כאשר היה ברצון הקדום שעלה ברצונו לברוא את העולם היה רק כדי להטיב לכנ"י והי"ג ת"ד הוא מזלא שמזלא עולה בגימ' ג' הויות והן י"ב אותיות ועם המקור הן י"ג כנ"ל בדיבר הקדום וזהו אין מזל לישראל ר"ל "האין היינו המקור של י"ג תיקוני דיקנא הוא מזל לישראל והן יעקב וי"ב שבטים ויעקב הוא המקור שלהם שהיה מרחם עליהם ומסר נפשו עבורם וע"י תשובה אנו מעוררים הי"ג מכילין כאשר היה ברצון הקדום שרצונו הוא רק להטיב לכנ"י בכל מיני טובות רק כשהשפע יורדת למטה שרי או"ה מקטריגים על ישראל לומר למה יזכו לחסדים גדולים כ"כ הקב"ה אומר להם כי חק הוא לישראל פי' חוקה חקקתי גזרה גזרתי מראשית הבריאה ואי אתה רשאי להרהר אחריה וזהו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב הוא הפי' שכתב הרב הקדוש דק"ק בארדיטשוב בספר קדושת לוי דהיינו שרצונו ית"ש להיטיב לכנ"י והם רוצים לבטל רצונו ויש לאלהי יעקב עם או"ה משפט ע"ז שרצונו ית"ש להטיב לכנ"י בלי שום צימצום מבלי סוף כלל ולא כפרי שנתבשל ונגמר ששוב לא יתגדל יותר רק תמיד ישפיע להם רחמים על רחמים וטובות על טובות לאין סוף ושיעור וזה נרמז בפסוק לא תבשל גדי בחלב אמו כי גדי הוא מזלא כמחז"ל גד גדי וסנוק לא גד גדי הוא גימ' י"ז והוא שם של "אהוה שהוא ראש הרחמים שהוא בגימ' טוב "וחלב למפרע הוא נוטריקין "בכסא "ליום "חגינו וזהו לא תבשל גדי בחלב אמו ר"ל כשתמשוך בר"ה ע"י תשובה שהיא אימא עילאה השם של "אהוה שהוא מקור הרחמים המזל העליון תראה שלא יהיה בשום צימצום כדבר שכבר נתבשל ונגמר שלא יוגדל עוד יותר רק בלי שיעור וסוף יתוסף רחמים על רחמים ושפע טובות על טובות על כנ"י אמן כנ"ל.
עשר תעשר את כל תבואת זרעך כו' וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם כי יברכך כו' ונתת בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו ויש לדקדק דלכאורה הלשון מהופך וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו הול"ל אם לא תוכל שאתו כי ירבה ממך הדרך. ותו מאי לשון כי ירבה ממך הדרך שאין לו פי' ותו דהא כתיב כי ירחק ממך המקום לא הול"ל רק כי ירחק המקום ולא תוכל שאתו ולמה לי כי ירבה ממך הדרך כלל. ותו מאי ונתת בכסף שאין לו פי' לפי משמעו ותו מאי וצרת הכסף בידך שאין לו פי' כלל לפי משמעו וכי אפשר לצרור מטבעות בידו הול"ל ולקחת הכסף בידך מאי וצרת הכסף בידך שאין לו פירוש לכאורה. ונראה דהנה בדורות שלפנינו כשהי' מגיע ר"ח אלול עשו תשובות גדולות בתעניתים ובסיגופים גדולים לשם שמים באמת ואמונה והנה בדורות הללו אנו תשושי כח וחלושים עד למאד ואי אפשר לעשות תעניתים וסיגופים. והנה איתא בכתבי האר"י ז"ל יחוד גדול על זה ר"ח אלול לכווין הפסוק הנותן בים דרך ובקיצור לכווין קס"א וס"ג גימטריא דרך ולכווין הוי' בנקודת צירי ונקודת סגול והם ס"ג בנקודת חירק כי נקודת סגול מורה על חסד ונקודת חירק מורה על נצח ועי"כ יכולין למשוך רחמים גדולים וחסדים מגולים מי"ג תקוני דיקנא והנקודת צירי הוא תשובה וי"ם הוא בגימט' חמשים דהיינו חמשים שערי בינה והוא צירי ויצייר שהוא ציור העולמות כולם ע"י תשובה ונקודת סגול הוא חסד לאברהם. וכן חירק הוא בנצח שהוא ימין פשוטה לקבל שבים וימין במלואו יו"ד מ"ם יו"ד נו"ן גימטריא 'ד'ר'ך ע"ש באריכות וזה כי ירבה ממך הדרך ר"ל הכוונה של היחוד 'ד'ר'ך לכוין כנ"ל כי לא תוכל שאתו ר"ל שלא תוכל לנשא א"ע לעשות היחוד של 'ד'ר'ך הנ"ל. כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' כו' ר"ל שתהי' רחוק מהש"ית ע"כ לא תוכל לעשות היחוד וקאמר הפסוק אח"כ ונתת בכסף ר"ל לשון תאוה וחשקות והוא גימטריא קס"א ע"ה וצרת הכסף בידך וצרת הוא לשון צירי דהיינו הוי' בנקידת צירי כנ"ל שהוא ציור העולמים שהוא נו"ן שערי תשובה הכסף כנ"ל בידך היינו ימין במילואו שהוא גימטריא 'ד'ר'ך כנ"ל דהיינו נצח שהוא ימין שהוא נקודת חירק כנ"ל שהוא ימין. והלכת אל המקום אשר יבחר ה אלהיך בו ואז תוכל לעשות יחוד של דרך הנ"ל למשוך חסדים מגולים ורחמים גדולים מי"ג תקוני דיקנא עילאה על כנ"י אמן.
מקץ שבע שנים תעשה שמטה. וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו. ראוי להבין אמרו מקץ שבע שנים תעשה שמטה הלא השמטה היתה לבסוף שש ולא מקץ שבע כמאמר הכתוב שש שנים תזרע שדך וכו' ובשנה השביעית שבת שבתון יהי' לארץ וכו'. כי הנה ידוע אשר השנה היא שנ"ד ימים למספר הלבנה נמצא בשבע שנים הם שנ"ד שבתים כי מספר הימים של שנה אחת הוא מספר השבתות של שבע שנים. והנה ידוע אשר בימי החול אין אדם משיג כל כך קדושה ומה שמשיג הוא רק מפני התחברותו אל הצדיקים והיא אצלו רק בדרך הלואה יען כי אין השגה זו מחמת קדושתו והכנתו. אכן בשבת האדם משיג את שלו ממש וכל איש ישראלי יש לו בשבת קדושה משלו. אמנם בשכר שישראל משמרין השבתות של הז' שנים שני השמטה בשכר יש להם השנה השביעית שהוא כולו שבת ומשיגין אז אף בחול בחי' שבת וזו אמרו מקץ שבע שנים כו' ביאורו שבשכר השבע שנים ששמרת בהן השבתות תזכה אשר תעשה שמטה וכו' 'ש'מ'ט'ה עולה שנ"ד פי' שכל השנ"ד ימים מכל השנה הזאת יהיו בבחי' שבת ואח"כ מבאר הכתוב מעלת השמיטה ואמר וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו פי' שאז בשנת השמטה לא יצטרך לקדושה אשר היא בדרך הלואה כדרכו בימות החול משארי השנים לזאת אמר שאז שמוט כל בעל משה ידו שבשנת השמטה לא יצטרך להלואה זו כנ"ל.
השמר לך פן יהי' דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה כו' נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך. והנה איתא בגמרא כי בגלל הדבר הזה כו' גלגל הוא שחוזר בעולם אם הוא לא בא בנו בא לכך או בן בנו להבין זאת שהוא לכאורה תמוה למה כתוב זה הכסיק כי בגלל הדבר לפי הדרש שגלגל הוא שחוזר בעולם אצל הברכות והוא לכאורה להיפך ונראה ע"ד דהעיקר הוא לעבדות הש"ית האמונה והבטחון כדאיתא באריכות בספרי הקודש וכדאיתא בחובת הלבבות שצורך הוא בעולם שיהיו פרושים מעניני ועסקי העולם ע"ש באריכות וכן שמעתי מצדיק אחד שצדיק וחסיד שבדור הוא צנצנת המן ובכל דור ודור יש צדיקים כאלו שהן צנצנת המן והדור ילמדו מהם אמונה ובטחון הנה שבת קודש שנצטווינו שלא לעשות שום מלאכה מורה על האמונה ובטחון להאמין בהש"ית שהוא זן ומפרנס ולא כמקצת בני אדם שהשבת עליהם לעול ולמשא ומצפים מתי יעבור השבת ויכולים לעשות מלאכתם שיפרנסו ממנה רק אדרבה ישתוקקו מתי תבא שבת יום מנוחה לפטור ממלאכה ויגיע כפי' רש"י ז"ל על ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך שיהי' בעיניך כאלו כל מלאכתך עשוי' ולא חסר כלום ויחזק באמונה ובבטחון וכן שמטה שהיא שנה שלימה ישתוקק מתי יגיע שנת השמטה ואז ממילא לא ירע עיניו באחיו האביון ולא יאמר כאנשי הבליעל קרבה שנת השבע שנת השמטה אדרבה ישתוקקו על שנת השמטה שיבוא ויפטור ממלאכה והש"ית יפרנס אותו בלא מלאכה ועבדות והיא מורה דרך לאדם להיות לו אמונה שלימה ובטחון בהבורא ית"ש שהוא זן ומפרנס לא כוחו ועוצם ידו מועיל לפרנסתו. והנה מזהיר הכתוב השמר לך פן יהי' דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו. לא תאמר כן רק חזק עצמך באמונה ובבטחון כנ"ל וישתוקק כנ"ל ואז ממילא ולא ירע לבבך בתתך לו מפרש הפסוק השכר של אמונה ובטחון כי בגלל הדבר הזה יברכך. ולפי הדרש גלגל הוא שחוזר דהיינו ר"ל שאם הוא לא בא בנו הוא בא לכך דהיינו שאם הוא לא זכה שיפרוש א"ע מכל וכל מעסקי העולם רק שיעסוק בתורה ובמצות וצדיק באמונתו יחי' רק שצריך להתעסק בעסקי העולם מבטיחו התורה הקדושה שבנו יבא לאמונה ובטחון באמת ואם לאו בן בנו בא פי' שבן בנו יבא לכך דהיינו שיזכה בן בנו לבא להאמונה ובטחון באמת לאמיתו דהכלל שלא יגרע מהצדיק עינו שאם הוא התחיל באמונה ובטחון הגם שלא זכה לגמרי באמת לאמיתו לכך זכה שבניו ובני בניו יבואו לכך.
ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה כו' קשה מפני מה לא נאמר כן בסוכות על יום השביעי עצרת כנ"ל כי גם יום השביעי של סוכות הוא ג"כ יום טוב. ונראה לי כי סוד אכילת מצה הוא סוד אמונה כידוע מספרים קדושים וכל ששת ימי המעשה צריך האדם להחזיק באמונה אבל בש"ק שאז נתגלה הדעת ויוכל להשיג יותר ואז הראיית דעת ואין צריך להיות כל כך באמונה כי בדבר הידוע ורואה אין שייך להאמין כי הוא בעצמו רואה ומשיג ומרגיש. אבל בחול צריך להחזיק באמונה כי אינו יוכל כ"כ להשיג בחול כבשבת רק צריך להיות באמונה שלימה כי ההשגה מושללת ממנו ע"כ צריך להיות באמונה משא"כ בש"ק כנ"ל. מהו ששת ימים תאכל מצות ר"ל שבששת ימי המעשה צריך להיות בסוד אמונה וביום השביעי עצרת לה' אלהיך ר"ל שבשבת קודש נתגלה הדעת ולא שייך אמונה בדבר הידוע.
א"י כי כל ימי האדם אשר על פני האדמה יש עליו מלחמה גדולה עם היצ"הר הרוצה להכשילו ולהחטיאו וצריך האדם להתגבר עליו ולהרגיש היצ"ט על היצ"הר ואף הצדיק גדול יש עליו מלחמה גדולה עם היצר הרע אף שאין היצ"הר יוכל לתפוס הצדיק בעבירה מגונה דהיינו ניאוף או גזילה ורציחה אבל בדברים דקים יוכל ח"ו כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו להכשילו בדבר דקה וקלושה מאד ולעבירה גדולה יחשב כי סביביו נשערה מאד ע"כ קטן וגדול שוים בזה שצריכים להתגבר ולהשמר עצמם מן הסתת יצ"הר כל ימי חייהם בעו"הז אבל לעתיד שיתבער ויתבטל היצ"הר אז הצדיקים יהיו בהשקט ובבטח בשעשועי הש"י וזהו פי' הפסוק ששת ימים תאכל מצות ששת ימים היינו ששת אלפי שנה כי שיתא אלפי שני הוו עלמא מצות הוא מלשון חרחור והוא מלחמה כמש"ה לריב ומצה תצומו הוא מלשון מצות וריב ומלחמה היינו שבכל ימי העו"הז יש לאדם מלחמה עם היצ"הר כנ"ל אבל וביום השביעי היינו האלף השביעי שיהי' כולו שבת ויתבטל היצ"הר מקרב הארץ עצרת לה' אלהיך אז יהי' להצדיקים שעשועים לפני הש"י בהשקט ובטח בלי שום מלחמה כלל וכלל.
שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש וכו' יש לרמוז בזה ע"פ הפסוק וספרתם לכם וכו' שבע שבתות תמימות תהינה ויש לדקדק על אמרו שבתות תמימות לשון נקבה גם על אמרו שבתות ולא אמר שבועות אמנם ירמוז בזה שצריך האדם להמשיך על עצמו בשבתות שבימי הספירה בכל שבת תוספת קדושה עד חג השבועות כדי שיהי' יכול בחג השבועות לבוא לקדושת קבלת התורה וזהו שבע שבתות תמימות תהיינה לשון נקבה מפני שצריך לקבל בהם קדושה שהיא בחי' נוקבא המקבלת מדכורא וזהו תמימות תהינה שיהיו תמימים ושלימים ע"י שתקנה בהם שלימות וקדושה אמנם זה יתכן בשבת שהוא קודש ויכול האדם להמשיך בהם קדושה אכן בחול שהוא עת מו"מ ואדם מטריד א"ע בהם ומה גם שאמרו בגמרא אמר להו רבא לרבנן במטותא מיניכו לא תתחזו קמאי לא ביומי דניסן ולא ביומי דתשרי כו' וכוונתו מפני שהם ימי בצירת הכרמים ולקיטת התבואות ואסיפתן לבית ואם כן איך יוכל להתקדש עצמו והלא יפול ממדריגתו בימי החול אמנם ידוע מאמרם ז"ל כי בשעת בריאת העולמות היו נמתחים והולכים עד שאמר להם די וזהו שם "שדי שאמר לעולמו די וכוונתם כי מפני שנברא העולם בצימצומים ולבושים רבים ועיקר הכוונה בבריאה היתה שנזדכך החומריות ולהעלות כל העולמו' לקשר אותם באין סוף ב"ה ושתהי' התגלות אלקותו בעולמות התחתונים ואלולי שאמר לעולמו די היה מתפשט והולך ביותר צימצומים וביותר התלבשות ולא היה אפשר להעלות העולמות אליו יתברך וע"כ אמר לעולמו די שנתן השיעור לעולמו כפי מה שנוכל להעלות העולמו' ושיוכל להזהיר אור התגלות אלקותו בכל העולמות אכן השם "שדי הוא צימצום העולמות והקדושה היא בו בהעלם וצריך האדם להמשיך השם הוי' ב"ה שיזהיר אור אלקותו ומפני זה השם "שדי נכתב על המזוזות מבחוץ כי השם "שדי הוא מלבר והוי' מלגיו בכל העולמות וכל האיש הישראלי הוא מאחד השבטים והשבטים הם י"ב כנגד י"ב החדשים וכנגדם הם י"ב צירופי הוי' שיוכל כל איש ישראלי להמשיך אור אלקותו יתברך בכל חודש ובכל יום מימי החודש. והנה הי"ב הויות יש בהם מ"ח אותיות והמלואים משם "שדי שהן "שין "דלת "יוד עולים ת"ק וזהו שאמרו שמארץ עד לרקיע הוא מהלך ת"ק שנה שרומז ג"כ שכל העולם הוא בצימצום שם "שדי כנזכר שמלואו עולה ת"ק וזהו שבעה שבועות תספר לך לשון ספירות וציהירות שתעשה לך השבועות ברורים. מהחל "חרמש בגימ' ת"ק מ"ח שהוא ת"ק ממילוי שם "שדי ומ"ח אותיות משמות הוי' והוא שתמשיך שמות הוי' בתוך השם שדי וזה מהחל חרמש שתחל להמשיך שם הוי' אל השם שדי בקמה שע"י זה תשלים השיעור קומה ובאם תעשה כן תחל לספור שבעה שבועות שעי"ז יהי' ברורים וצלולים בשבעה שבועות.