ולנעמי מודע לאישה איש גבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בועז ותאמר רות המואביה אל נעמי אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו ותאמר לה לכי בתי מגלה זו נכתבה ע"י אנשי כנסת הגדולה ובוודאי נרמז בה דברים העומדים ברומו של עולם ולא הסיפור מעשה בלבד. ויש לרמוז בפסוקים אלו דהנה בדורות שהיו קודם הבעש"ט ר' ישראל זצוק"ל אף שהיו עוסקים בתורה ועבודה מ"מ לא שמו לבם לתקן אשר פגמו עד ימי זקנה ולא ידעו כחה של תשובה עד היכא מגיע. עד שעיר וקדיש מן שמיא נחית הוא הבעש"ט ז"ל ואחריו בא הרב הקדוש רבינו אלימלך ז"ל והם פתחו השער לה' שטוב לעשות תשובה בעוד שהוא איש דהיינו בימי נערותו שהאדם צריך לתקן אף מה שפגם בגילגול הראשון ומכ"ש מה שפגם מקטנותו ובימיהם התחילו להתעורר פרחים וציצים בתשובה ע"י שהם היו דבוקים תמיד בתשובה הרמתה היו ממשיכים את עולם התשובה על כל העולם והתעוררות תשובה בימי נערותו בא לאדם על ידי שמדבק עצמו בצדיקי הדור אך שני בחינת צדיקים יש יש צדיק אשר הוא מתחזק בצדקו תמיד והוא באמת צדיק גמור אבל אינו דבוק בתשובה שמכיר א"ע שהוא צדיק וזה אינו יכול להמשיך ולהדריך נערי בני ישראל שיתקנו מעשיהם בתשובה מחמת שהוא עצמו אינו דבוק בתשובה ויש צדיק יותר גבוה שאפילו על מעשיו הטובים הוא ממשמש אותם אם הם ברור וצלול בלתי לה' לבדו בלא שום פני' אחרת ותמיד הוא דבוק בתשובה שמא עשה אחת מהמצות באיזה פני' אפילו דקה מן הדקה ואחר צדיק זה ירדוף האדם וישיג וידבק עצמו בו ועל ידו יוכל לתקן מעשיו ולהגיע לתכלית עבדות ה' ועל כזה נאמר מקום שבעלי תשובה עומדים כו' כי בכח זה הצדיק לקרב ולתקן נשמות ישראל לעבדות ה ע"י תשובה. וזאת נרמז בפסוקים אלו ולנעמי מודע לאישה נעמי רומז לתשובה שהוא נועם עליון כידוע. וזהו ולנעמי מודע לאישה ר"ל לעולם התשובה. יש צדיק שהוא דבוק בתשובה שהוא אוהב נאמן לאישה ר"ל להקב"ה שהוא אדון של עולם התשובה איש גבור חיל ר"ל שהוא מתגבר על יצרו ממשפחת אלימלך ושמו ב"ו ע"ז פי' ב"ו עו"ז שכל התורה בקרבו כידוע שאין התורה מתקיים אלא במי שנעשה שכן לעפר היינו שלבו נכנע בתשובה. ותאמר רות המואביה אל נעמי פי' רות רומז לדוד כדאיתא במדרש זכתה ויצא ממנה דוד שרוה להקב"ה בשירות ותשבחות ורות הוא למפרע תו"ר וכנסת ישראל ליונה מתלי לכן נערי בני ישראל משולים לתו"ר וזו ותאמר רות המואביה אל נעמי ר"ל שנערי בני ישראל מתעוררים בתשובה וזו אל נעמי שרומז לתשובה כנ"ל אלכה נא השדה היינו לחקל תפוחין קדישין ר"ל לזמר להקב"ה בשירות ותשבחות ואלקטה בשבלים ר"ל אלקטה הנצוצים שנפלו על ידי שפגמתם וע"י מי אוכל לבוא לידי תיקון אמר הכתוב אחר אשר אמצא חן בעיניו ר"ל אלך אחר צדיק שהוא דבוק בתשובה תמיד שהוא מודע לאישה של נעמי אולי אמצא חן בעיניו ויתקן אותי ותאמר לה לכי בתי בוודאי צריך האדם לרדוף אחר צדיק כזה ולדבקה בו.
ולנעמי מודע לאישה איש גבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בועז וכו' וכל הפרשה ונראה לפרש מקראי קודש אלו ע"ד רמז כי הנה איתא בספרים הקדושים שנעמי מרמז לנועם עליון עולם התשובה מדת בינה המרומז לה' עלאה שבשם הוי' ב"ה ורות מרמזת למדת מלכות ה' תתאה והנה כל עבודתינו בעסק התורה והתפלה לתקן את הה' תתאה מדת המלכות להמתיק הדינים ולהשפיע עלי' חסדים גדולים מאורות העליונים וזאת ע"י התשובה שעושין אומה הישראלי בזה מעוררים את עולם התשובה מדת בינה המרומז לה' עלאה להשפיע רחמים גדולים על הכנ"י ובזה יש כח להכנ"י להעלות מדת המלכות עד המוחין עלאין הי"ג מכילין דרחמי ומעולם לעולם עד הכתר דאריך אשר זה הוא סוד והתגלות המוחין בחג הקדוש הזה יום מתן תורתינו וע"כ נאמר ורות דבקה בה כי זה הוא תשוקת מדת המלכות לעלות תמיד אל חיק אמה ה' עלאה כאשר אמרנו שנעמי היא בחי' ה' עלאה ורות היא בחינת ה' תתאה וע"י התשובה והמעש"ט של בני ישראל עם קרובו יש בידם כח להעלות מדת המלכות לעולם הבינה ולעורר ההשפעות ממוחין העליונים הי"ג תיקונים דאריך על הכנסת ישראל וע"י זה יוכל להיות הגאולה שלימה ב"ב וזה ירומז במקראי קודש ולנעמי מודע לאישה כו' ממשפחת אלימלך ושמו בעז ר"ל בעז מרמז להי"ג תיקונים אשר שרשם הם הג' הויות אשר בהם י"ב אותיות ועם המקור שהוא שורש להי"ג תיקוני' הוא י"ג כי "בעז בגימטריא ע"ע שהוא סוד ג' הויות הקדושים ואיש נעמי הוא עולם החכמה ומרמז הכתוב של נעמי שהוא עולם הבינה מודה לאישה כו' ממשפחת אלימלך ושמו בעז רצונו שאף לאיש נעמי שהוא חכמה אין לו רק ידיעה ממדריגת הי"ג תיקונים דאריך המרומזים במילת "בעז כי שם אין שום השגה כלל אף לעולמות העליונים ותאמר רות אל נעמי אלכה נא השדה ואלקטה בשיבלי' אחר אשר אמצא חן בעיניו ר"ל לאשר חשקה וחפצה של מדת מלכות לעלות אל חיק אמה וידוע שאין למדת מלכות עלי' רק ע"י המצות ומעש"ט של הצדיקים ע"ה אמרה רות המרמזת למדת מלכות אלכה כו' ואלקטה כו' ר"ל שתלך ללקט המעש"ט של הצדיקים המסגלי' מעש"ט לעשות נחת רוח ליוצרם וזהו אשר אמצא חן בעיניו ותאמר לה לכי בתי כי גם עלמא עלאה עולם הבינה המכונה בשם נעמי רצונה בזה בכדי להעלות מדת המלכות ויתיחדו כדי להשפיע רב ברכות ממקור הרחמים הי"ג מכילין דרחמי ותלך ותבוא ותלקט אחר הקוצרים ר"ל כי הצדיקים נקראים מחצדי חקלא כי הם במעשיהם הטובים ובתפילתם קוצרים ומכריתים כל החוחים והקוצים מארי דדינין אשר רוצים להרע לכנ"י ויקר מקרה חלקת השדה לבעז אשר ממשפחת אלימלך ר"ל שהיה למדת המלכות המרומזת ברות עלי' לעולם הבינה ומשם עד עולם העליון המרומז במלת אלימלך עד הי"ג תיקונים דאריך המרומז במלת בעז כאשר אמרנו אמנם לא היה רק דרך מקרה שעוד לא היה על צד העמדה וקיום ובדרך זה יתפרשו גם יתר המקראות עד ויאמר לה בעז לעת האוכל גשי הלם ר"ל שאוכל מרמז ליחוד כמבואר בספרים הקדושים ואמר בעז המרמז להי"ג תיקונים דאריך שלעת האוכל שהיא היחוד תגש הלם ר"ל שתגש ותתחזק שם בקיום גמור כי גם תיבת הל"ם עולה ע"ח עם האותיות סוד השלשה הויות הקדושים עם המקור שורש הי"ג תיקוני' כנ"ל וטבלת פתך בחמץ ר"ל שמלת חמ"ץ עולה חק"ל מספר היחוד הוי' אהי' הוי' אדני שהוא חקל תפוחין קדישין והמבין יבין לפרש גם יתר המקראות על סדר זה עד ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך ר"ל שאמרה אימא עלאה למדת מלכות הלא אבקש לך מנוח ר"ל שיהיה היחוד דרך מנוחה וקיום לא דרך מקרה הלא בעז מודעתנו כאמור שהוא מרמז על הי"ג תיקוני דאריך אשר אין בנו השגה בו רק בדרך ידיעה כנ"ל הנה הוא זרה את גורן השעורים הלילה ר"ל שהוא זרה ומפזר את הדינים המרומזים במלת גורן אשר מספרי ג' פעמים אלקים עם הכולל וגם שערה מרמז לגבורות הלילה מרמז לגלות שדומה ללילה ורצונו שמעולם ההוא מתעוררים הרחמים הגדולים למתק את הדינים ולהכניע כחם שיתפזרו ולא יוכלו להרע להכנסת ישראל. ורחצת וסכת ושמת שלמותיך עליך ר"ל שתתפשט ממלבושי הדינין ותתקשט במלבושי שבת כפי' רש"י ז"ל ור"ל שתעלה לעולמות העליונים מדריגת שבת אשר אין לסטרא דדינא אחיזה לשם כו' ובאת וגלית מרגלותיו ר"ל שתעלה מדת המלכות עד בחינת הרגלין שהם נצח והוד דעתיקא העומדים במקום נוצר ונקה כנודע מספרים הקדושים וכו' עד ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתך ופרשת כנפיך על אמתך כי גאל אתה ר"ל ששם מקור הרחמים והגאולה ע"כ התחננה לפניו על עמה כנ"י שיעורר רחמים העצומים לגאול אותם מגלות החל הזה ויאמר ברוכה את לה' הטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים כו' ר"ל שדבקת עצמך בעולמות העליונים דיקנא עלאה המכונה בשם זקן כביכול. הטבת בזה יותר מאשר עשית בראשונה כי עד עתה לא רצית לעלות רק עד מדריגת זעיר רק עלית לרום המעלות. והי' בבוקר אם יגאלך טוב יגאל ר"ל שעיקר הגאולה תלוי' בתשובה ומעש"ט איתערותא דלתתא לעורר רחמים עליונים ועיקר התשובה והאתערותא הוא על ידי ההכנעה כי כאשר האדם הוא מכניע את עצמו וחוזר בתשובה שלימה עי"ז בא האתערות' ומעורר דעת העליון כי זה סוד הדעת שיודע לפני מי חטא. וע"כ משה רבינו שהי' בסוד הדעת נאמר בו והאיש משה עניו מאד וידוע מספרים הקדושים ששם הדעת הוא 'א'ה'ו'ה שעולה טו"ב וע"כ אמר העולם העליון למדת המלכות הכנ"י אם יגאלך טוב ר"ל שתבוא הגאולה ע"י ההכנעה שהוא סוד הדעת שהוא מרומז במלת 'ט'ו'ב שהוא בגימ' י"ז מספר שם 'א'ה'ו'ה שם הדעת יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך היינו שבאם ח"ו לא יתעוררו לב הכנ"י להכניע א"ע בתכלית ההכנעה וגאלתיך אנכי היינו מעצמי אעורר את הרחמים הגדולים לגאול אותם במהרה בימינו אמן.
ותרבה בנערות בועז ללקט עד כלות קציר השעורי' וקציר החטים ותשב את חמותה צריך לדעת מה מלמדינו הכתוב בזה ונקדים תחילה המדרש ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדה מואב זו ששבה משדה מואב והמה באו בית לחם בתחילת קציר שעורים א"ר שמואל ב"ר נחמן כל מקום שנא' קציר שעורים בקציר העומר הכתוב מדבר קציר חטים בשתי לחם הכתוב מדבר קציר סתם משמע לכאן ולכאן גם המדרש זה סתום שאמר השבה משדה מואב זו ששבה משדה מואב מאי מחדש לנו המדרש הלא הפסוק עצמו מפורש כן ששניה' שבו משדה מואב כמו שכתוב ותשב נעמי ורות וכו' גם זאת אינו מובן מה שאמר ר' שמואל ב"ר נחמן שלכאורה מה משמיענו בזה. ונראה לרמוז בזה דהנה ענין קצירת העומר הוא כשיצאו ישראל ממצרים יצאו מתחת יד יצ"הר והלכו אחר עצת היצ"ט אך במה הי' אז כחם להטות אליוית' שעדיין לא הי' להם תורה ומצות אלא ע"י שהקב"ה חפץ לגואלם הי' מגלה להם בלי אתערותא דלתתא מוח החכמה בליל ראשון של פסח ואז מקטנם ועד גדלם ידעו מאלהותו ית"ש שהוא רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין אך זאת הי' כמו נהמי דכסופא מחמת שבאו להשגה זו בלתי התעוררות ומאן דאכיל דלאו דילי' וכו' לכן נלקח מהם השגה זו תיכף כדי שיעבדו עבודת הקודש וימאסו ברע ויבחרו בטוב כנאמר ובחרת בחיים ולשון בחירה אין שייך אלא בשני דברים הנראים שניהם כאחד טובים לזה צריך בינה להבחין בין הטוב ובין הרע למשל שיש אבנים שנראים לכאורה שהן אבנים טובים ובאמת אינם שווים כלום ומי שאינו מבין עליהם ולוקח אותן לעצמו הוא משחית עצמו מאד ויוכל לבוא ח"ו לידי עניות לכן צריך האדם להתבונן מאד לידע בין טוב לרע כי גם ממדת עו"הז נראים לטוב והעיקר צריך האדם לתקן מדותיו בתחילה דהיינו אהבה יראה התפארות נצחון הודי' דהיינו שלא לאהוב אלא הש"ית ותורתו ועבדיו בלבד ויתגבר על יצרו ולירא מפניו ית"ש יראת הרוממות ולא יפאר אל הש"ית ותורתו וצדיקי הדור ולנצח היצ"הר ולהודות על האמת וישבר תאוותו ואח"כ בא לגדלות השכל להשיג אלהותו ית"ש וזהו ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם ר"ל לכשיהיה יראת ה' בקרבו ויתקן מדותיו ואח"כ בא לגדלות השכל אבל אם החכמה קודמת ליראת חטא אין חכמתו מתקיימת לכן לא נתקיימה בהם מוח החכמה שנתגלה להם אז בליל ראשון של פסח מחמת שהי' חכמתם קודם ליראת חטא שעדיין לא תיקנו מדותם ובאו לספירה שיתקן כ"א מדותיו בימי הספירה ע"י תשובה וישיגו השגות התורה במ"ת וכמו שיש בכל עשיותיו של אדם המעשה והדיבור והמחשבה דהיינו השכל איך לדבר ולעשות המעשה ההוא כן יש באדם כנגדן נפש רוח נשמה הנפש הוא נפשו של אדם ורוח היינו ריח ממללא ר"ל שהוא מדבר דברי אלהים חיים ברורים וכלולים בלתי לה' לבדו ונשמה היא השכל ועד שלא מתקן נפשו כראוי אינו יוכל לזכות אל הרוח ומכ"ש לנשמה אלא בתחילה צריך לתקן מדותיו דהיינו הנפש ועי"ז זוכה לרוח דהיינו לרוח ממללא כנ"ל ואח"כ זוכה לנשמה דהיינו לגדלות השכל שמשיג השגות התורה והשגות אלהותו ית"ש והכל צריך לתקן על ידי תשובה ובימי הספירה צריכים אנו לתקן עצמינו להמתיק הגבורו' בשרשן שיתיחד המלכו' שהיא ה' תתאה עם היו"ד ה"ח וח"ו הירח עם השמש ויהי' אור הלבנה כאור החמה וישתמשו שניהם בכתר אחד ואז יתגלה מוח החכמה ואם היחוד אינו שלם כ"כ לא נמתקו הגבורות עדיין כראוי ואי אפשר שיתגלה מוח החכמה ובזו"הק קורא לפעמים לנעמי נשמה ולפעמים נשמה לנשמה ורות רומז לרוח כמו שאיתא זכתה ויצא ממנה דוד שרוה להקב"ה בשירות ותשבחות ורוח הוא רוח ממללא כנ"ל. ובועז רומז לגבורות ב"ו ע"ז. נחזור לענינינו שע"י שמתקן נפשו ע"י תשובה זוכה לרוח ואח"כ זוכה לנשמה וזאת היא כוונת הספירה שיתקנו מדותיהם ע"י תשובה והקרבת העומר הוא ג"כ רומז לתשובה כי מתחילין למנות הספירה לטהר נפשותם בימי העומר כמובן ליודעים ועי"ז המתקו כל הגבורות בשרשן ונתגלה במ"ת מוח החכמה והשיגו השגות אלהות והשגות התורה ולחם רומז לתורה כנאמר לכו לחמו בלחמי ושתי לחם היינו שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבע"פ ונעמי רומז גם לעולם התשובה שהוא נועם עליון כנ"ל. ומזה נבוא לביאור ותשב נעמי ורות המואבי' כלתה עמה השבה משדה מואב ואמר המדרש זו ששבה משדה כו' ר"ל שנעמי לבד רומז לתשובה והמה באו בית לחם בתחילת קציר שעורים אמר ר' שמואל ב"ר נחמן כל מקום שנאמר קציר שעורים בקצירת העומר הכתוב מדבר ר"ל שקציר עומר רומז לתשובה כנ"ל ובזה מפורש ר' נחמן והמה באו בית לחם בתחילת קציר שעורים היינו שנעמי ורות שהם נשמה ורוח הם באים ע"י תשובה על ידי שמתקן נכשו כראוי זוכה לרוח שע"י קצירת העומר שטהרו עצמן בימי הספירה באו לקציר חטים דהיינו למ"ת וכ"מ שנאמר קציר חטים בשתי לחם הכתוב מדבר היינו שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבע"פ דהיינו שאח"כ זוכה לנשמה ומשיג השגות התורה וזה פירוש הכתוב ותדבק בנערות בועז ללקט עד כלות קציר השעורים וקציר החטים כי' ותדבק בנערות בועז הן נערות השכינה הקדושה שהן שבע נערות הראויות לתת לה מבית המלך ללקט עד כלות קציר השעורים וקציר החטים ר"ל ללקט הנצוצים הקדושים ע"י תשובה עד כלות קציר השעורים ר"ל עד סוף התשובה ר"ל שתקנו בעומר עם הספירה עד שהי' מתקן הכל ע"י תשובה ונעשה היחוד שלם כנ"ל ולא הי' שום קטרוג כלל ונתגלה מוח החכמה והשיגו השגות התורה וזהו וקציר חטים שרומז לשתי תורות כנ"ל ועי"ז מה בא להשגה זו אמר הכתוב ותשב את חמותה ר"ל שמדבק עצמו בתשובה שחמותה שהיא נעמי רומז לתשובה ר"ל שביום מ"ת הי' עלי' למלכות עד בינה וחכמה לקבל הכתר כמובן.
ורחצת וסכת ושמת שלמותיך כו' ודרשו במדרש אלו בגדים של שבת הובא ברש"י ז"ל י"ל הפירוש כך דהנה נעמי אמרה לרות שתלכה לעשות מעשה זו לדבקה בבועז בדרך מצות יבום והנה אע"פ שידעה ברות שהיא צדיקת אעפ"כ היתה יראה שמא ח"ו תעשה זאת באיזה תאווה גשמיות לכן נתנה עצות לנפשה איך לעשות דבר זה בקדושה שלא יאחז בה הסט"א ואמרה לה ורחצת וסכת דהיינו כמו כוונת הרחיצה של שבת להסיר מלבושי חול וסט"א כידוע בכוונת המקוה של שבת ושמת שלמותיך עליך זהו בגדי שבת דהיינו להמשיך עלי' נר"ן של שבת וזהו מרומז בבגדי שבת ועי"ז תהי' יכולה לעשות זאת בקדושה ולא בסט"א והכתוב מעיד עליה ותעש לכל אשר צותה חמותה ר"ל שיכלה להמשיך עליה נר"ן של קדושה ולפשוט הגשמיות ודי למבין.
ויאמר בועז ביום קנותך השדה כו' ומאת רות המואביה אשת המת קנית להקים שם המת על נחלתו ויאמר הגואל לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי גאל לך אתה את גאלתי כי לא אוכל לגאול וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעידה בישראל ויאמר הגואל לבועז קנה לך וישלוף נעלו הנה יש להבין מאי לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי ורש"י ז"ל פי' שטעה בעמוני ולא עמונית והוא עפ"י דרשות חז"ל ותו מאי וזאת לפנים בישראל ותו דהול"ל קודם וזאת לפנים כו' זה הפסוק ויאמר הגואל לבועז קנה לך וישלף נעלו ואח"כ הול"ל וזאת לפנים כו' על הגאולה כו' שלף איש נעלו ונתן לרעהו כו' כי מיד שאמר הגואל גאל לך אתה את גאולתי כי לא אוכל לגאול הול"ל הסיפור מעשה תיכף כי אמר הגואל לבועז קנה לך וישלף נעלו ואח"כ הול"ל הדין והמנהג שהיה נהוג מאז לשלוף נעלו וזאת לפנים בישראל כו' שלף איש נעלו כו' ונראה לי עפ"י הזו"הק שכוונת יבום הוא משום דאין לו מנוחה וצריך למשוך נפש המת בלא בנים לבא לזה העולם בנפש הולד הנולד מהיבמה כדאיתא בסבא בפ' משפטים והנה לזה היה צריך היבם לפשוט א"ע מכל תאוות הגשמיות והיה צריך להתפשטות הגשמיות רק לכוון למשוך רוח ונפש המת לזה הזרע ולא כל אדם זוכה לכך והנה איתא ג"כ בגמרא דיבמות כל הבא על יבמתו לשם נוי כו' כאלו פוגע בערות אשת אחיו והנה בכאן אצל רות היו צריכין למשוך נשמת מחלון ע"י ביאה זו להקים שם המת על נחלתו והנה בועז הצדיק כשאמר כן לגואל ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה כו' להקים שם המת על נחלתו הביא בועז הצדיק לגואל שיבוא באותו הפעם להתפשטות הגשמיות והבין עד היכן צריך לפשוט א"ע מהגשמיות כשרוצים ליבם והבין שלאו כל מוחא סבול דא ואי אפשר לו לבא לזה שיכוין כן בחמת ע"כ השיב לבועז לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי פי' כדאיתא בגמרא דהוי כאלו פגע בערות אשת אחיו כנ"ל גאל לך אתה את גאלתי כי ידע שזה הענין יכול בועז הצדיק אבל לא הוא לזה שפיר סמיך לי' הפסוק וזאת לפנים בישראל פי' זה הוא הפנים דהיינו הפנימיות בישראל על הגאולה פי' כשהיה רוצים לגאול את הנשמה ורוח של המת שיהיה לו מנוחה ועל התמורה פי' כי הנה יש עולם התמורה ר"ל וכשהיה רוצים לגאול את הנשמה ורוח מעולם התמורה ולהביאם לזה העולם שיהיה לו קיום ומנוחה להנשמה וזה הכוונה בפסוק לקיים כל דבר שלף איש נעלו פי' כדאיתא בספרי הקודש פי' על הפסוק גבי משה רבינו ע"ה של נעליך מעל רגליך וכן גבי יהושיע שפי' הוא לפשוט א"ע מזה העולם עיי"ש וזה שלף איש נעלו לפשוט א"ע מגשמיות העולם ונתן לרעהו פי' למסור א"ע במסירת הנפש להשי"ת ב"ה הנקרא רעהו כדאיתא רעך וריע אביך כו' וזאת התעודה בישראל ע"כ שפיר כתיב אח"כ ויאמר הגואל לבועז קנה לך וישלף נעלו פי' דהיינו דכתיב סתם וקאי הן על הגואל שהיה לו לפי שעה התפשטות הגשמיות מה ששם בלבו בועז הצדיק והן על בועז הצדיק שהי' לו בוודאי התפשטות הגשמיות מכל וכל רק משך הרוח ונשמה לזה הולד ע"י היבום הקדוש הזה ונולד עובד וכל השתלשלות הקדוש הזה ע"כ מתורץ דכתיב וישלוף נעלו ולא פי' מי נתן למי י"א קונין בכליו של קונה ובועז נתן לגואל וי"א קונין בכליו של מקנה וגואל נתן לבועז כדאיתא בגמרא דבבא מציאה ולפי דברינו הנ"ל ניחא דכתיב סתם וישלוף נעלו דקאי על שניהם כנ"ל.
וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל. והנה הכתוב הזה כולו מקשה א' אמרו וזאת לפנים בישראל משמעות פשוטו מורה שזה אינו רק מנהג שנהגו בו מלפנים והרי דין חילופין הוא דין מדיני תורה ואינו מטעם מנהג גם אמרו וזאת התעודה בישראל הנה מלת תעודה מצינו שהתורה הקדושה נקראת תעודה כמא' הכתו' לתורה ולתעודה גם אמרו בזו"הק שתעודה מורה על תלמוד ירושלמי שאין בו מחלוקת ולכן אין זה מובן מה שאמר וזאת התעודה בישראל שנראה ממשמעותו שזה הוא עיקר התורה של ישראל וזה אין לו הבנה. ויראה לרמוז בזה ע"פ מאמר הכ' ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה ויתיצבו בתתתית ההר וגם בזה יש לשום לב א' מה שהעירו חז"ל על אמרו לקראת האלהים וביאורו בו שהש"י כביכול שבא לקראתם כחתן היוצא לקראת כלה גם על אמרו בתחתית ההר הוקשה ג"כ הלשון לחז"ל וביארו ע"ז שכפה כוליהם ההר כגיגת אמנם עוד לאלקי מילין לרמוז בזה כי הנה כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולם היתה תכלית הכוונה להטיב לברואיו ברוב טובו אמנם לבל יאכלו נהמא דכסופא דמאן דאכיל דלאו דלי' בהיתר לאסתכולי באפי' וכמאמר חז"ל גימל דלת גמול דלים ומ"ט מהדר אפי' דדלת מהג' דמאן דיכול דלאו דלי' וכו' לכן צימצם הש"י מדת מלכותו בצימצומים ולבושים רבים מעילה לעלול עד העולם הגשמי הזה כדי שיהי' מקום לטעות ולנטות לימין או לשמאל ולבחור בטוב או בהפכו למען יגדל שכר המזכך עצמו ומקשר עצמו לשרשו ומדבק עצמו בהש"י והנה ענין הדביקות בו ית' הגם שבמהות עצמיותו ית"ש אין בו השגה כלל ולית מחשבה תפיסא בי' כלל אמנם מציאותו יוכל האדם להשיג ע"י הבחינה דברואיו וע"י שהאדם משיג מציאותו יתברך בזה הוא נדבק בו ית' ולכן לעתיד כשתמלא הארץ דעה את השם אז יהיו הכנ"י דבוקים בו כמאמר הכתוב ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד שרומז ג"כ על יחוד הקב"ה עם הכנ"י שישראל קרואים בשמו יתברך כמאמר הפייט ושמנו קראת בשמך ובכתוב ג"כ נאמר והי' כל הנקרא בשם ה' ימלט וגם בשעת מתן תורה נתיחד הש"י עם הכנ"י פנים אל פנים ונגלה אז עליהם כזקן מלא רחמים שרומז שהופיע עליהם אור הלובן העליון שאין בו שום שחרות ושום תערובות דין כלל והוא מקור הי"ג ת"ד עילאה והנה כשמעשה בני ישראל גורמין ליחד עצמם עם בוראם ע"י שמקשרין עצמם לשרשן ועל ידי זה היחוד הוא פנים בפנים אז נשפע עליהם שפע לובן העליון וכשמתגלה הלבנונית העליון מתבטל אחיזת החיצונים שבטלים ממציאתן מגודל הבהירות אכן כשמעשה הכנסת ישראל גורמין ח"ו הסתרת פנים אז מתגברת הסטרא אחרא והממוני' ושרי האומות שמעכבין השפע והכנ"י הם בחוסר כל ואולם הש"י ברוב רחמיו וחסדיו הגדולים שתל לנו בכל דור ודור צדיקי עולם כמאמרם ז"ל אין העולם פחות מל"ו צדיקים והם מהפכין מדת הדין למדת הרחמים וכל צדיק הוא בחינת יוסף שהוא יסוד עולם המקשר הכנ"י אל הקב"ה והוא המשפיע אל הכנ"י ולכן נקרא יוסף כלכל מפני שהוא כולל בתוכו הה' חסדי' שמקבל מהספירות העליונות וכוללם יחד להשפיעם על הכנ"י והה' גבורות נכללים בהה' חסדים והנה שורש ומקור של יוסף הוא יעקב שהוא הדעת ויעקב העמיד י"ב שבטים כנגד הי"ב צירופי הוי' והי"ב צירופי הוי' שרשם הג' הויות שהם י"ב אותיות ועם המקור הם י"ג שהם י"ג ת"ד ויוסף הוא מקשר עצמו בהדעת וממשיך השפע מהי"ג ת"ד על הכנ"י וזה ידוע שבכל עולם ועולם עד המקור העליון אי אפשר השפע לירד מעולם לעולם רק ע"י בחי' יוסף שהוא בחי' המשפיע על מדת מלכות מה שקיבל מהספירות ולכן יוסף בגימטריא ו' הויות שהם הששה קצוות שהוא כולל ומשפיע על מדת המלכות והנה ידוע שהחסדי' הם שמות הויות והגבורו' הם שמות אלהים וההמתקה הוא ע"י אותיות הקודש על שם אלהים שהוא שם 'א'כ'ד'ט'ם (דהיינו שאות א' אין אות קודם לו והוא עומד במקומו ולפני הל' הוא כ' ולפני הה' ד' ולפני היו"ד ט' ואות המ"ם סתומה האות שלפני' היא ג"כ מ"ם) והגבורות נמתקין ע"י הצדיקים שהם מהפכין מד"הד למד"הר. וזהו רומז הכתוב ויוצא משה את העם לקראת האלהים רומז שהמתיק הגבורות מעל הכנ"י ע"י השם שהוא לקראת שם אלהים שהוא שם אותיות הקודמים לו כנ"ל ועי"ז ויתיצבו בתחתית ההר הנה אותיות שהם תחת אותיות ההר ואחריהם שאחר הה' הוא וי"ו וכן אחר הה' השני' ואחר הרי"ש הוא שי"ן ועולה שי"ב כמנין י"ב צירופי הוי' שרומז שקבלו אז ישראל השפעת מקור הי"ב צירופי הוי' שהם הי"ב אותיו' של הג' הויות הראשונות ועם המקור הם י"ג וזהו עלית למרום שבית שבי שרומז עלהי"ב צירופי הוי' שעולים כמנין שב"י ולכן נגלה הש"י עליהם אז כזקן מלא רחמים שנתגלה עליהם השפעות הלובן העליון מהו רומז כאן וזאת לפנים בישראל רומז במלת לפנים שהוא מוסב על ראשית מחשבת הבריאה (וכדרש חז"ל ג"כ ע"פ מרום מראשון מקום מקדשינו שדרשו מראשון עד שלא נברא העולם) שאז בראשית המחשבה ישראל עלו במחשבה ובשבילם נבראו העולמות ע"י שעלה לפניו י"ש השיעשועין שיהי' לו מהזדככות שיזדככו ישראל את עצמן מעומק החומריות וע"י זה יעלו מדת המלכות לקשרה עם הששה קצוות ולכן עבור זה נשתלשלת מדת מלכותו עד העו"הז הגשמי' בכדי שיהי' בחירה ורצון לבחור בטוב ובתמורתו ומזה מקבל הש"י תענוג כשהם מואסים ברע ובוחרים בטוב ועי"ז יזכו לגאולה השלימה שע"י שיקשרו עצמן לשרשם ויקבלו עול מלכותו עליהם יהי' היחוד שלם ותמלא הארץ דעה את השם וזהו וזאת לפנים בישראל נ"ל הגאולה ועל התמורה וכו' פי' שלכן היתה זאת לפנים בראשית המחשבה לברוא אומה הישראלית שיהי' להם מקום לזכך עצמן ולהביא הגאולה וגם שיהי' מקום תמורה להמיר טוב ברע הוא כדי לקיי"ם כ"ל דב"ר כל נקרא מדת יסוד ודבר הוא מדת מלכות וביארו שע"י הזדככותם ובוחרים בטוב יתיחד "כל עם "דבר שהוא יסוד ומלכות ולכן שלף איש נעלו ונתן לרעהו איש זה הקב"ה שנקרא איש מלחמה "נעלו גי' יוס"ף שהוא ששה הויות ורעהו הם הכנ"י שנקראים אחיי ורעיי שע"י היחוד מקבלים הכנ"י השפעות ששה ההויות וזאת התעודה בישראל רומז שזה צריך להמשיך ע"י התורה שהוא ששה סדרי משנה שע"י זה נמשכים הששה הויות על הכנסת ישראל אמן.