וידבר ה' אל משה לאמור שלח לך אנשים וכו' בפירוש שלח לך רבו גם רבו פירושים מה הלשון לך גם צריכים להבין הענין כי הקב"ה הוא היודע מה שיהי' ומגיד מראשית מה שיהי' באחרית שהמרגלים יוציאו דבת הארץ ומפני מה הסכים לשלוח ומה גם שצוה למשה לשלוח כי פשט משמעות הקרא שלח הוא צוה לשלוח גם תימה מה אנשים צדיקים וההקיש יוכיח וילכו ויבואו מקיש וכו' ומבוא' ששמותם מכוערים א"כ לא היו צדיקי' גם קשה מפני מה נאמר למטה יוסף למטה מנשה ולא נאמר כן אצל מטה אפרי' שהוא ג"כ ממטה יוסף. ובהקושיות הנ"ל נתחבטו כל הגדולים מפורשי התורה. ולבאר הענין זה נקדים האר"י זלה"ה מה שאמר יוסף לאחיו מרגלים אתם כונתו הי' על אותם מרגלי' שירגלו ארץ ישראל דהיינו שהי' למרגלים עיבור נשמות השבטים והוא מאמר סתום והענין הוא כך כי יש צדיקים בעולם שיש יכולת בידם להאיר לארץ ולדרים והמה גדולים וגבוהים מאד אך יצרם גדול מהם שלא יוכלו לעמוד כנגדו והצדיק שהוא ראש הדור הוא המתקן נשמתם ויוכל לתקנם ע"י שימשוך לאותה נשמה גדולה איזה נשמה קדושה מאיזה צדיק ולחברם יחד כי טובים השנים מאחד שיוכלו לגבר על יצרם הרע וזהו עיבור נשמה ואעפ"כ הבחירה היא ביד איש להטיב או להרע חלילה. ואם אעפי"כ הוא מושך עצמו ח"ו אל הסט"א אזי הנשמה שהיתה נתחברת לו בעיבור תלך ממנו והוא ישאר יחידי כפי מעשיו אשר יעשה והשי"ת הי' יודע שהמרגלים עתידים לטעות עצמם להמשיך עצמם אל הסט"א לזה צוה הש"ית למשה רבינו שימשוך לכ"א מהמרגלים נשמה יתירה וקדושה מאד ע"י עיבור ומשה כן עשה ומשך לכ"א מהמרגלים נשמת שבטו דהיינו לשמוע בן זכור הדבוק אליו נשמת ראובן וכן כולם ונבוא בזה אל ביאור הפסוק שלח לך שאמר הקב"ה למשה שאתה תשלח עמהם נשמות אחרים שהשלוח מאותם נשמות המה ממך ולא מב"י דהיינו למשוך להם עיבור נשמות צדיקים כדי לסייעם ואולי יעכבו אותם מלטעות כי הבחירה ביד איש בפרט שהי' לכ"א עזר. ועתה יוצדק תיבת אנשים צדיקים שזאת נאמר על נשמת שבטים הקדושים גם לגדי בן סוסי הוצטרך להמשיך אליו נשמת יוסף הצדיק אבל להושע בן נון לא הוצטרך להמשיך אליו נשמת השבט כי יהושע הי' צדיק גדול ולא הי' צריך לעבור נשמה אעפי"כ הוסיף לו אות אחד על שמו שלא יולכד במצודתם אך כאשר הטעו המרגלים אזי תיכף פרחה מהם נשמות השבטים הקדושים ונשארו יחידים והמרגלים הטעו עצמם אל הסט"א להוציא דבה. אך כלב הי' דעתו ומחשבתו זכה להש"ית ולא כרחה ממנו נשמת יהודה לכך נאמר ויעלו בנגב ויבוא עד חברון שזה הפסוק נאמר על כלב לבדו כי נאמר ויביא לשון יחיד שכלב לבדו הי' בא לחברון ואעפ"כ נאמר ויעלו לשון רבים כי זאת נאמר על כלב ועל נשמת שבטו שהי' בתוכו בסוד העיבור כנ"ל.
עוד על פסוק הנ"ל וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען כו' איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כו' וישלח אותם משה כו' על פי ה' ופרש"י שלח לך לדעתך אני איני מצוה לך אם תרצה שלח הנה כבר נתחבטו בזה כל מפרשי התורה על פירש"י דקשה הא כתיב בפירוש וידבר ה' אל משה כו' שלח לך וכתיב מיד אח"כ וישלח אותם משה כו' על פי ה' משמע שצוה לו השם יתב' שישלח אותם ונראה לי ע"פ פשוטו דהנה ראוי לדקדק בפ' זו כמה דקדוקים א' מה לשון ויתורו היל"ל לרגל. ב' למה כתב את ארץ כנען לכאורה תיבת את הוא אך למותר. ג' למה אמר איש אחד איש אחד הוי ל"ל שנים עשר איש שלחו. ד' מה זה שכתוב אח"כ למטה אבותיו הי' לו לומר למטה אבותיהם. ה' מפני מה שלח י"ב אנשים הלא שני אנשים הי' די לשלוח כמו שמצינו אצל יהושע שלא שלח רק שני אנשים לכן נראה לי שבאמת הקב"ה צוה למשה שישלח מרגלים אך לא צוה יותר משנים כי לפניו ית"ש הכל גלוי וידוע שרק שנים מהם שהם יהושע וכלב ישארו באמונתם והם לבדם ישבחו את ארץ ישראל והנשארים הלכו מעצמן מפני שבאו בני ישראל לפני משה בערבוביא כמו שמצינו במשנה תורה שהוכיחם משה על כך שנאמר ותקרבון אלי כולכם כו' נשלחה אנשים לזה הוצרך משה למלאות תאוותם והם הוציאו דבת הארץ ועפי"ז יבוא הכל על נכון שלח לך אנשים ומעוט אנשים שנים והם יתורו ל' לא ניתר מהם דהיינו שהם ישארו את ארץ כנען פי' את לשון עם כלומר שהם ישארו בשבח א"י וגם שיהיו מבאי הארץ ולזה אמר הכתוב איש אחד איש אחד דהיינו אותן השנים למטה אבותיו ולא כתיב למטה אבותיהם כדי שלא תטעה לפרש דקאי על כל הי"ב שבטים לזה אמר הכתוב למטה אבותיו דהיינו אבותיו של איש אחד איש אחד רומז לשנים הנ"ל וישלח אותם משה על פי ה' כולם אנשים היינו צדיקים ומיעוט אנשים שנים אבל הנשארים לא הלכו ע"פ ה' רק מעצמם הלכו כנ"ל ולפי"ז פירש"י הוא כך אני איני מצוה לך לשלוח י"ב איש רק ב' ואם ילכו יותר חייהם שאני נותן להם מקום לטעות כו' כי הש"ית הוא בוחן לבות וכליות ומגיד מראשית אחרית והבן.
ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו ואמרו אל יושב הארץ כו' אשר עין בעין כו' והמתה את העם הזה כו' מבלתי יכולת ה' כו' ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר ה' ארך אכים כו' יש לדקדק מה שייכות זה לזה בשביל ששמעו כי עין בעין כו' ושאר הניסים הגדולים שעשית עם בני ישראל יאמרו מבלתי יכולת הלא גם אם לא עשה הש"ית עמהם כל הטובות היו או"ה אומרים כן אם המיתם ח"ו במדבר ולאו כ"ש הוא וכדי להבין נקדים מאמר חז"ל על פסוק ועתה יגדל נא כו' כאשר דברת כו' כשעלה משה רבינו למרום מצאו להקב"ה שהי' כותב ה' ארך אפים אמר משה להקב"ה לצדיקים אמר לו הקב"ה אף לרשעים א"ל רשעים יאבדו א"ל הקב"ה חייך שתצטרך לכך כו' המאמר הזה אינו מובן כי מה זה שמשה רבינו הי' קץ בטובתם של ישראל ח"ו והלא כמה וכמה פעמים עמד בפרץ לפכי הש"ית להשיב חמתו אף כשחטאו לכן נראה לפרש שהענין הוא כך. כי הש"ית ברא העולמות להטיב לברותיו ונתן לבני אדם הבחירה והרצון כדי שיהיה שכר ועונש ונתן לנו עצה ובחרת בחיים והנה אם לא הי' אריכות אפים לפניו לא הי' הבחירה ביד האדם כי באם כשיחטא האדם יענשו הקב"ה תיכף הרי בע"כ יוכרח לשוב מדרכו הרעה מחמת יראת העונש שלא יענישנו הקב"ה ולא מחמת הבחירה והקב"ה רצה לזכות את ישראל ונתן להם הבחירה שיהיה הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וזה הוא ע"י שהוא ארך אפים והנה הצדיקים בוחרים בטוב ואומרים נחפשה דרכינו אולי חטאנו וזה שלא הענישנו הש"ית היא מפני שארך אפים לפניו ולהרשעים יש מקום לטעות כשרואים דרך רשעים יצלחו אז אומרים שלום יהי' לנו כי בשרירות לבי אלך והקב"ה רצה להודיע לברואיו מדה זו כמו ששנינו עשרה דורות מאדם ועד נח כו' להודיע כמה ארך אפים לפניו וכתיב בדור המבול לא ידון רוחי באדם כו' והיו ימיו מאה ועשרים שנה כדי שיתוודע להם דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם והנה כל זה כשמציאות אלהותו לא הי' עדיין בהתגלות ומאז לא נתוודע לכל שהקב"ה מאריך אפו בכל זמן כי עדיין יש מקום לטעות אבל כשנתגלה מציאות אלהותו ית"ש לעין כל כמו בדור המדבר יש לחשוב שאינו מאריך אפו כשחוטאין לפניו ורצה הקב"ה להודיע לברואיו שגם בהתגלות אלהותו יש אריכות אפים לפניו. וזה פי' המאמר הנ"ל מצאו להקב"ה שהי' כותב ארך אפים אמר משה לצדיקים כלומר לצדיקים תודיע מדה זו אמר הקב"ה אף לרשעים אודיע אמר משה רשעים יאבדו אינו ר"ל למה תאריך אף לרשעים חלילה כי משה ידע דבר זה שהבריאה לא ישתנה והבריאה הי' שיהי' בחירה ורצון וזה דווקא ע"י אריכות אפים כנ"ל אכן צ"ל שמשה אמר שלא יתגלה מדה זו לרשעים ויאבדו מן העולם ועדיין לא ידעו מדותיו ית"ש הגם שכבר נודע להם בדור המבול אך בהתגלות אלהות לא נודע להם אמר הקב"ה חייך שתצטרך לזה. והנה אצל עון מרגלים עמד משה בתפילה ואמר ושמעו מצרים כי העלית בכחך כו' כי אתה ה' בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה כו' ואמרו הגוים מבלתי יכולת כו' ר"ל שבהתגלות גדול כזה החטא יותר גדול ואם תמיתם ח"ו יש מקום לטעות ויאמרו שאין אריכות אפים לבניו ית"ש מפני שזה הוא בלתי האפשרי שיהי' מאריך אפו כ"כ שהראה חיבתו להם כ"כ בהתגלות אלהותו עד שראו כל האומות שה' בקרב העם ועמוד הענן עומד עליהם והם חטאו לפניו כ"כ יאמרו האומות שבוודאי כ"כ לא יש אריכות אפים ועל ידי זה יאמרו שכל מה שהם עושים רשעות לישראל יפה עושים שאם שלא כדין עושים למה אין מענישים מפני שיראו שגם לישראל אין נוהג במדת ארך אפים ע"כ אמר שיאמרו אומות העולם שאין ארך אפים לפניו כעת אבל אם תאריך אפיך לע"ע לא יהי' להם כ"פ וזהו פי' הגמרא עתידין או"ה לומר כך ע"כ ביקש משה רחמים שגם בעת הזאת יאריך אפו ויתגלה מדת ארך אפים לכל האומות אפילו בעת שהחטא גדול יותר. וזהו ואמרו מבלתי יכולת ה' ר"ל שבעת כזאת א"א להתנהג במדת ארך אפים ולזה אמר ועתה יגדל נא דהיינו בהתגלות יגדל נא כו' כאשר דברת לאמר ה' ארך אפים שיאמרו האומות שה' מאריך אפו תמיד על ישראל וזה שאמר הכתוב ויאמר ה' סלחתי כדבריך ואמרו חז"ל במסכת ברכות עתידין או"ה לומר כן. כי לכאורה אין הלשון מדוקדק מה זה עתידין דמשמע תמיד בכל דור הול"ל אם לא אסלח להם יאמרו כן עכשיו ולפי מה שכתבתי אתי שפיר שמשה ביקש רחמים שאם לא יודיע להם כאן אריכות אכים יאמרו תמיד מבלתי יכולת בהתגלות אלהותו ית"ש להאריך אפו. וזה שהשיב לו הקב"ה סלחתי כדבריך שעתידין או"ה בכל דור לומר כן אבל עכשיו כשאסלח לב"י ידעו הכל שתמיד הוא מאריך אפו גם בהתגלות אלהותו ית"ש לעין כל כמו שהי' בדור המדבר כנ"ל.
ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר ה' ארך אפים ורב חסד נושא עון ופשע ונקה וכו' פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים וכו' ויאמר ה' סלחתי כדבריך. ויש להבין מאי זה ועתה יגדל נא כח ה' ואמאי לא הזכיר ואמת ואמאי הזכיר בעת הכעס פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים ותו מאי סלחתי כדבריך הול"ל סלחתי מאי כדבריך. ונראה ע"פ דאיתא דקב"ה נתאוה שיהי' שכינתו בתחתונים אלא מפני עבירות מסלקים שכינתו כדאית' במדרשים ובשאר ספרי הקודש והנה המרגלים שהלינו את כל עדת בני ישראל ויבכו כל העם בלילה ההוא על מיעט אמונה גרמו סילק השכינה מתחתוני' והתפלל משה רבינו עליו השלום שלא יכלה את כולם חלילה רק יפקוד עונם על הבנים ובני בנים כדאי' בגמרא כתיב בנים לא יומתו על האבות וכתיב פוקד עון אבות על בנים וכו' ל"ק כאן שאוחזין מעשי אבותיהם בידיהם וכו' ע"כ התפלל משה רבינו ע"ה שיהי' מאריך אף ויפקוד עונם על בנים כשיהיו אוחזין מעשי אבותיהם בידיהם ואם יהיו צדיקים יוותר להם לגמרי וזה ועתה יגדל נא כח ה' פי' שיגדל כח ה' דהיינו שם אדנות שהוא מלכות שמים כי ע"י כביכול נסתלק מעל הארץ הלזו כנ"ל ע"י מיעוט אמונה שהי' בהם כנ"ל והתפלל שישרה שכינתו בהם והארץ יאיר מכבוד שם אדנות כאשר דברת לאמר ה' ארך אפים כפרש"י ז"ל אף לרשעים ורב חסד ולא הזכיר ואמת כיון שע"י מדת אמת לא יתקיימו חלילה כמאמרם ז"ל שאלו לחכמה וכו' והנפש החוטאת תמות וכו' עיי"ש כי ע"פ מדת אמת אין תקנה לחוטאים והזכיר נושא עון ופשע פוקד עון אבות על בנים שלשים ועל רבעים שיפקוד עונם על הבנים שהם ישאו עונם כשיאחזו מעשי אבותיהם בידיהם על זה אמר ויאמר ה' סלחתי כדבריך פי' שיפקוד עוונם על הבני' כמ"ש ובניכם יהיו רועים במדבר ונשאו את זנותיכם וכו' כמו שביקש משה רבינו ע"ה וזה סלחתי כדבריך.
עוד על פסוק הנ"ל ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר ה' ארך אפים וכו' קשה מה לאמר גם צריכים להבין שמשה ביקש רחמים על בני ישראל והי' צריך להתעורר מדת הרחמים והוא ביקש במדת ונקה לא ינקה פוקד עון אבות וכו' וכפשוטו נראה שהוא מעורר ח"ו משפט בעידן רותחא ואם הי' מזכיר כל השלשה עשרה מדות לא הי' מן הנמנע מלהזכירם כי הכל כלול חד בחברי' אך שבכאן לא הי' מזכיר כל הי"ג מדות רק מה שהי' צריך להתעורר הרחמי' מפני מה הזכיר מדת ונקה וכו' גם צריכים להבין מה הלשון יגדל נא וכו' ולבאר הענין כאשר ברא הש"י העולמות להיטיב לברואיו שיוכלו לקבל חסדיו ואם הי' הבריאה בלתי לבושים וצימצומים מן הנמנע הי' לקבל את בהירתו ומה עשה נתעטף עצמו בלבושים הנאצלים מבהירתו והלבושים ההם המה בהירות גדול ואורות גדולים מה שא אפשר לאדם לשער במוחו ומחשבתו כי הכל דבוק חד בחברי' בא"ס ב"ה וברא עמם העולמו' ובר איו וצימצם בהירתו בכדי שיוכלו ברואיו לקבל חסדיו ואם יש ח"ו איזה קטרוג מסט"א על ב"י אזי הצדיק הדור שבכל דור ודור עומד בפרץ בפני בני דורו לבטל מהם הקטרוג בתפלתו וממתיק הגבורות בשרשם ונימתק השם אדנ"י בשם הוי' שהוא ממתיק הגבורות ברחמים ומשפיע ומושך חסד ורחמים מהש"י על כנ"י ומבואר בזו"הק כי כאשר יחטא האדם איזה חטא גורם רע ח"ו עד דור רביעי דהיינו הבנים שיש לו קודם דיתיב בתשובה המה אוחזים בקליפות מאותו חטא. ומעתה נבוא לביאר הדברים כי ידוע שנתעטף הקב"ה ואמר וכו' דהיינו שיעשו תשובה ועי"ז יתדבקו באותם הלבושים בי"ג מכילין דרחמין שברא עמהם העולמות אני מוחל להם לזה אמר משה רבינו ועתה יגדל נא כי עתה הוא לשון תשובה שיביאם לתשובה יגדל נא כח אדני דהיינו שיבוא השם של אדני בגדלות דהיינו בהויות ויהי' המתקת הגבורות בשרשם כמש"ה ה' מלך גאות לבש דהיינו שבהיות ה' מלך היא מדת הוי' שהוא כולו רחמים ויכלול בו הגבורות להמתיקם אז גאות לבש כי אז גדולת הש"י ב"ה שיש המתקת הגבורות ויתגלה חסדיו על בנ"י כי רצון הש"י רק להטיב לברואיו בחסדיו ולא לעורר המשפט כאשר דברת לאמר שהקב"ה אמר אם יעשו לפני כסדר הזה שיתדבקו בתשובה ואף אם רק יאמרו לפני הי"ג מכילין דרחמין אני מוחל להם והכליג בעתירתו להוציא מקום להמתקות הגבורות פוקד עון אבות וכו' דהיינו שהחטא הוא לבנים עד דור רביעי מחמת חטא אביהם ומהדור העגל עד כעת במרגלים עדיין לא עבר דור רביעי ואף דכבר נזדככו ע"י תפלת משה ותשובה עתה באותו החטא חזר להם הזהומא מעגל ובאו להחטא הזה ונקראים שוגגים מחמת שחטא אבותם גרמו להם ותמחול להם על שגגתם לזה אמר סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדיך כי זאת חסד הוא מהבורא י"ש שפוקד עון עד דור רביעי ועי"ז החטא מהבנים נקרא שוגג ע"י אביהם.
וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל ארץ מושבתיכם וכו' והקריב המקריב קרבנו לה' מנחה סלת עשרון בלול ברביעית ההין שמן ויין לנסך רביעית ההין וכו' או לאיל תעשה וכו' שלישי' ההין כו' והקריב על בן הבקר וכו' חצי ההין וכו' הקהל חקה אחת וכו' חוקת עולם לדורותיכם וכו'. וקשה מה סמיכת הפרשת ההם לפרשת של מרגלים ורש"י ז"ל תירץ עיי"ש אך נוכל לומר בענין אחר גם נבאר שפ' קרבנות כבר אמורים גם קשה מה חקת עולם וכו' תינח בזמן שבה"מק קיים שלא בזמן המקדש מאי איכא למימר ונקדים מה שאמרו חז"ל בברכות פרק שלישי ואמר ר' שמואל בר כחמיני אמר ר' יהונתן מה דכתיב שמר רגליך כאשר תלך אל בית אלקים וקרוב לשמוע מתת כסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע שמר רגליך וכו' שמר עצמך וכו' אמר רבא וכו' מביאין קרבן ואין עושין תשובה וכו' ואינם יודעים אם על טובה הם מביאים אם על הרעה הם מביאים ע"כ העיקר בהבאת הקרבן היא תשובה ומקודם היו עם בני ישראל סוברים שבהבאת הקרבן הם מתכפרין בלתי תשובה אכן לא כן הדבר כי העיקר היא התשובה ע"כ הי' הש"י מלמדם עתה שלא בהבאת הקרבן לבד תלוי הדבר בלתי שיהי' תשובה שלימה עם הקרבן והי' מלמדם בזה הפרשה המדריגת התשובה והש"י נתן התורה לעמו ב"י ללמוד ממנה עבודת התשובה להשתוקק תמיד לאחדותו ב"ה לילך מתתא לעילא לבא אל מדריגת התשובה המה חמשה מדריגת המה נפ"ש רו"ח נשמ"ה חי"ה יחיד"ה ומתחילה לבא אל מדריגת הנפש ואח"כ אל מדריגת הרוח היינו לדבר דברי קדושים וברורים במחשבה זכה וצלולה להש"י כמש"ה ויהי' האדם לנפש חיה ותרגומו לרוח ממללא דהיינו שיכול לדבר דבורים קדושים ברורי' וצלולים להש"י כנ"ל ואח"כ אל מדריגת נשמה ואח"כ למדריגת חי' דהיינו להדביק עצמו בחי חיים וכאשר בא אל הארבעה מדריגת האלו ממילא מדבק עצמו באחדותו ית' והבעל תשובה צריך לכל הפחות לבא אל שלשה מדריגות נר"ן לעשות מהם קומה שלימה ולהודות להש"י בתפלה שהיא במקום עבודות הקרבנות שזאת היא חיינו בהגלות המר במקום עבודת הקרבנות שהי' במקדש. ובזה נבוא אל ביאר הדברים שהש"י מלמד לבני ישראל האיך דרכה של התשובה עם הקרבנות שלא היו יודעים מזה עד כעת וזה הדרך הנכון שיעשו תשובה שלימה לבטל מהם החיצוניות ולפנות מהם הקליפות וישארו ברור וזיכך כסלת עשרון בלולה שיביאו עצמם אל עשרה קדושות ברביעית ההין שמן היא החכמה דהיינו רביעית מהארבעה מדריגת נרנ"ח הנ"ל שצריך לעלות בהם עד לבא אל יחידה שהיא מדריג' חמישית לבא באחדותו ולדבק עצמו באחדותו ב"ה בא"ס ב"ה וצריך קודם לבא בחלק רביעי היא מדריגת הנפש ונשאר עוד שלשה מדריגות שהם רנ"ח וכאשר בא כבר אל מדריגת הנפש צריך להביא עצמו אל החלק שלישית מהשלש' מדריגות הנשארים דהיינו מדריגת רוח ולזה אמר הכתוב אח"כ ויין לנסך שלישית ההין שהיא מדריגת רוח ועוד נשאר שני מדריגות נ"ח לזה אמר הכתוב ויין תקריב לנסך חצי ההין דהיינו חלק חצי משני מדריגות שנשארים דהיינו למדריגת נשמה לאלו שלשה מדריגות צריך בעל תשובה לבא לכל הפחות לזה אמר חקת עולם אף בהגלות המר כי נשלמה פרים שפתינו בתפלה ובתשובה לעלות במדריגות עליונות.
וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה והי' באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה כתרומת גורן כן תרימו אותה כו' יש לדקדק הגם שבאמת גם חלה נקראת תרומה לה' למה לא כתיב בפירוש באכלכם מלחם הארץ חלה תתנו לה' מפני מה כתיב תרימו תרומה לה' ועוד יש לדקדק הא כתיב בפי' בפסוק ב' ראשית עריסותכם חלה תרימו הי' יכול לומר באכלכם מלחם הארץ ראשית עריסותכם חלה תרימו ביאור הדברים הוא כך הקב"ה ברא את עולמו כדי שנעבוד אותו ושנדע שמלכותו בכל משלה ועבודה זו צריכה להיות ביראה ואהבה ויראה הוא ק"ש שהוא קבלת עול מ"ש ואהבה זו תפילה וצריך לילך מתתא לעילא בתחילה יראה יאח"כ אהבה ואחר מדת אהבה נבוא ליראה העליונה דהיינו יראת הרוממות כי אית יראה ואית יראה ואח"כ נבוא למדת עניה שהיא למעלה מיראה כדכתיב עקב ענוה יראת ה' ואמרו רז"ל כל מי שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת ומשלו משל למי שהי' לו דרתא שצריך לעשות תרעא לדרתא ובתפילה צריך להיות ב' יראות דהיינו יראת שמים שהיא קודמת לאהבה ויראה זו הוא פתח א' כמש"ה ראשית חכמה יראת ה' כנ"ל ויראה הב' הוא פתח שני כמש"ה עקב ענוה יראת ה' כנ"ל ותפילה שהוא אהבה היא באמצע נמצא לאהבה יש ב' יראות ומזה יובן מפני מה יש י"ב צירופי הוי' וכ"ד צירופי אדני כי לכל אהבה המורה על שם הוי' יש ב' יראות כנ"ל ויראה מורה על שם אדנ"י נמצא שלי"ב הויות צריך להיות כ"ד צירופי אדני וזה שא"ה זה היום עשה ה' כו' ר"ל "זה היום היינו י"ב שעות היום הם נגד י"ב צירופי הוי' ולפי"ז צריך להיות כל היום דבוק באהבת השם אך זה אינו בנמצא כי אם לצדיקים שהם דבוקים תמיד בהשי"ת ושאר המון עם הלואי שיקבלו עליהם עול מ"ש היינו שיהיה להם יראה שהוא נגד "אדני ועפי"ז יתבארו הכתובים הדק היטיב בבואכם אל הארץ דווקא כי העיקר העבדות היא בא"י שרוב מצות תלוין בה והיה באכלכם מלחם הארץ ר"ל כשתרצו ליחד קוב"ה ושכינתי' כי אכילה הוא לשון יחיד כמו כי אם הלחם אשר הוא אוכל ואמר הכתוב כשתעשו יחוד תרימו תרומה לה' פי' שתרוממו את השכינה הקדושה למעלה ובמה יכולין לעשות היחוד אמר הכתוב ככה תעשו ראשית עריסותיכם דהיינו תיכף שתקימו ממטתכם מלשון הנה ערשינו רעננה חלה דהיינו תפילה מלשון ויחל משה שיהיה תפילתכם סמוך למטתכם וממילא צריך תחילה לקבל עול מ"ש ועי"ז תרימו תרומה ר"ל תעשו היחוד וזה שאחז"ל שיעור חלה לבעה"ב אחד מכ"ד ולנחתום אחד ממ"ח כי לכאורה אינו מובן מפני מה שיערו חז"ל בשיעור זה דייקא אבל לפי מה שכתבתי הוא נכון דהיינו לבע"הב ר"ל שאר ההמון עם דיים אם יקבלו עליהם עול מלכות שמים שהוא נגד שם "אדני שהוא כ"ד צירופים כנ"ל והלואי שיהיה להם מורא שמים שעה אחת ביום שהוא אחד מכ"ד צירופין אבל נחתום דהיינו הצדיק הדור שהוא משפיע כנחתום והצדיק הוא דבוק כל היום באהבת השם וזה הוא אחד ממ"ח שי"ב צירופי הויות הם מ"ח אותיות והבן.
עוד על פסוק הנ"ל וידבר ה' אל משה לאמור דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם בבואכם אל הארץ אשר אני כו' ראשית עריסותכם חלה תרימו תרומה כתרומת גורן כן תרימו אותה כו' מראשית עריסותכם תתנו לה' כו' ופרש"י בבואכם אל הארץ משונה ביאה זו מכל ביאות כו' אבל זו נאמר בה בבואכם משנכנסו בה כו' נתחייב בחלה נראה לי על דרך רמז בבואכם אל הארץ שתיכף כשהאדם מתחיל לכנוס בארץ דהיינו לקבל עליו עול מלכות שמים שנקראת מלכות שמים ארץ כידוע ראשית עריסותכם פי' לכתחילה וראשית כשאדם הולך לישן וזהו ראשית עריסותכם חלה הוא לשון תפילה לשון ויחל משה כנ"ל פי' כשהולך לישן יתפלל וימסור נפשו בפקדון להשי"ת כשאמר בידך אפקיד רוחי ויכוין להפקיד רוחו ונשמתו בתוך שאר נשמות ישראל כדי שיהיה לו למחר מוחין חדשים כידוע באריכות מזו"הק ומשאר ספרי הקודש ובזה מרים ג"כ השינה שיהיה ג"כ קודש כמו שפיעל בתפילה וזהו כתרומת "גרן כן תרימו איתה פי' גרן הוא מלשון גרון היא תפילה שהיא בגרון וקאמר הכתו' אח"כ מראשית עריסותיכם תתנו כו' פי' שתיכף מראשית שתקימו מהמטה בביקר בבוקר תיכף תתפללו בעד כל ישראל שיהיו בריאים ויהיו להם כל טוב כמו שהי' נוהג הרב הקדוש איש אלקים המנו' מו"ה משולם זוסע זצוק"ל שהיה אמר בבוקר בבוקר תיכף בקומו ממטתו צפרא טבא על כל ישראל וברכות ותפילות בעדם וזהו תתנו לה' תרומה לדורותיכם דהיינו בעד כל הדורות ישראל שירומו וינשאו עד למעלה למעלה אמן. זה בשם הרב הקדוש המנו' בוצינא קדישא מוה' מנחם מענדיל זצוק"ל מפריסטעק בשינו קצת דברים על אופן אחר.
ויאמר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וכו' ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת והיה לכם לציצית וכו' לבאר המאמר מפני מה מצות ציצית שקולה כנגד כל המצות ולהבין הענין כי הצדיק הדור המאיר באור תורתו ותפילתו לכל בני דורו אוחזים בתפילתם נשמות בני ישראל שצריכים עלי' והמה הנשמות אוחזים עצמם בשיפולי תפילת הצדיק היא השתוקקות המשיך מתפילתו האהבה ויראה והיא כעין ציצית שבשיפולי הבגד וההתפשטות האהבה ויראה מתפילתו המה הכנפים המתפשטים ואוחזים בה נשמות ב"י להיות להם עלי' ואמר הכתוב ועשו להם ציצית דהיינו שהצדיק הדור יתפלל תפילתו בהשתוקקות גדול כ"כ שיהיה באהבה ויראה המשיך מתפילתו כעין ציצית שיוכל לאחוז עמה נשמות בני ישראל שצריכים עלי' על כנפי בגדיהם כי הבגדים המה מצות ומעש"ט שיהיה להם כנפים המה האהבה ויראה ונתנו על ציצית דהיינו באותן הנשמות האחוזות בציצית שבתפילתו הזכה יתן הכנף דהיינו כנף אחד מאותן שני כנפות דלעיל שהמה האהבה ויראה יומשך להם כנף רחד ואיזה מהכנף היא פתיל תכלת דהיינו לצמוד ולפתול להם תכלת שהיא דומה לכסא הכבוד היא היראה ועי"ז יהיה להם עלי' כמש"ה ויקחנו בציצית ראשו שיהיה להם ראש ועלי'.