בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים כו' ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר פרש"י ויסעו מרפידים מת"ל לחזור ולפרש מהיכן נסעו כו' אלא להקיש נסיעתן מרפידים לביאתן למדבר סיני. מה ביאתן למדבר סיני בתשובה אף נסיעתן מרפידים בתשובה. ויחן שם ישראל כאיש אחד בלב אחד כו'. ויש לרמוז בזה עפ"י מאמר חז"ל במס' שבת בפרק ר"ע דף פ"ח דרש ההוא גלילאה עלי' דרב חסדא בריך רחמנא דיהיב אוריאן תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי ולהבין מהו שבח זה החודש נאמר כי הענין הוא כי הנה אמרו חז"ל בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית והענין הוא כי העיקר שהכל תלוי בו הוא שיהי' אהבה ואחוה בתוך בני ישראל (וכמאמר חז"ל שבמצות ואהבת לרעך כמוך תלוי כל התורה כולה) שבזמן שיש שלום בישראל השכינה שרוי' ביניהם מפני שכללות נשמות ישראל הם ס' ריבוא והתורה היא ס' ריבוא אותיות שכל אחד מישראל שורש נשמתו הוא באות אחת מהתורה (וזה מרומז בתיבת ישראל כי התורה מסיימת בתיבת 'י'ש'ר'א'ל נוטריקון 'יש 'ששים 'ריבוא 'אותיות 'לתורה) לכן כשיש שלום ביניהם ואהבה ואחוה וריעות הם עלולים לקבל התורה שע"י ההתחברות שיש ביניהם נעשית התורה שלימה וכל אחד נקל לו לקשר עצמו לשרשו שבתורה. ולכן אז בשעת מתן תורה שחנו שם בלב אחד באהבה ואחוה כמו שפרש"י מפני זה זכו לקבלת התורה ולגלוי שכינתו יתברך עליהם פנים בפנים ונגלה אז עליהם כזקן מלא רחמים שרומז שנמשך עליהם השפעה מגדלות המוחין ומי"ג ת"ד שהוא לבנונית העליון שאין שם שום שחרות ותערובת דין כלל. והנה ידוע שהמוחין עילאין הם אהי' הוי' אהי' שהם גימטריא חיים (וזהו באור פני מלך חיים) שאז בשעת מ"ת ע"י האחדות שביניהם הי' היחוד והזיווג האמיתי פנים בפנים ונמשך השפעות המוחין שהם הי"ה משם הוי' אל הו"ה וחיים הוא גימטריא לולב שרומז ג"כ על האחדות כמאמר חז"ל הרואה לולב בחלום אין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים ולכן נפרדה הרשומות שבלולב פסול שצריך שלא יהי' שום פירוד ח"ו רק בלב אחד כאיש אחד ומפני זה נתן הש"ית התורה לעמו בירחא תליתאי מפני שאז הוא מזל תאומים והבקי במזלות יראה שהם פנים אל פנים שרומז על האחדות והאהבה שהוא מן הצורך בעת קבלת התורה וזה אמרו ויסעו מרפידים כו' הנה רפידים נוטריקון רפוי ידים. שהעצלות ג"כ מזיק לעסק התורה לעבודת הש"ית. גם רפידים אותיות פרודים ורמז בזה שנסעו מהעצלות והפירוד והתחברו יחד באהבה לעבוד ה'. וזהו שפרש"י מה ביאתן למדבר סיני בתשובה אף נסיעתן מרפידים בתשובה ויחנו במדבר לשון חן רומז שהמשיכו עליהם מדת נוצר חסד והי"ג מכילין דרחמי שנוצר חסד הוא ר' ת בהיפך אתווין ח"ן ויחן שם ישראל ויחן בלא וא"ו הפעולה עולה ס"ח כמנין 'ח'י'י'ם לרמוז שהמשיכו עליהם שמות המוחין עלאין שהם אהי' הוי' אהי' שעולים כמנין חיים. והם הם תפילין דמרא עלמא שרמזו עליהם חז"ל.
ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כו' וצריך להבין מה הוא הלשון סגולה כי הי' יכול למצוא לשון אחר של חיבה והנראה בזה בהקדם הגמרא הנ"ל במס' שבת בפרק ר"ע דף פ"ח דרש ההוא גלילאה עלי' דרב חסדא בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי. ופרש"י ז"ל אוריאן תליתאי תורה נביאים כתובים לעם תליתאי כהנים לוים ישראלים על ידי תליתאי משה תליתאי לבטן מרים אהרן משה ביום תליתאי לפרישה בירחא תליתאי שהוא סיון חודש השלישי. ולכאורה אינו מובן כי הלא עתה עדיין לא ניתן רק תורה לבד ואם כי אף מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתנה למשה כמו שאחז"ל א"כ הוי יותר ומה שפי' רש"י ע"י תליתאי משה תליתאי לבטן מרים אהרן משה קשה ג"כ כי הלא לא ניתנה התורה רק ע"י משה וגם מה נ"מ מהמנין הנ"ל שהוא תליתאי והנראה כי עיקר העבדות הוא להמתיק הדינים הנרמזים בה' תתאה להעלותה אל המוחין העליונים כאשר הי' ביום הקדוש הזה אשר נתגלו הארת המוחין י"ג תיקוני דיקנא על החמשה פרצופים להמתיק הדינים ולכללם בהחסדים ולהאיר על נפשות בני ישראל על נפשם רוחם ונשמתם אור קדושת המוחין וזה ע"י התורה הקדושה בג' בחינותי' 'פ'ר'ד'ס. כי הפשט הוא הנפש והרמז והדרוש הוא הרוח והסוד הוא הנשמה. וזה נרמז בדברי הגמרא דרש ההוא גלילאה כו' בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי הוא כאמור 'פ'ר'ד'ס שהוא נגד נפש רוח נשמה לעם תליתאי אשר יש להם 'נ'ר'ן ע"י תליתאי כי מכ"ש משה רבינו אדון הנביאים שהי' לו 'נ'ר'ן קדושים ביום תליתאי שהי' שבת קודש שיש בו שלש קדושות זו למעלה מזו אשר נגדם הם השלש סעודות כנודע בירחא תליתאי שהוא סיון שהי' בו ג"כ ג' קדושות כי ביום ר"ח התחיל לקרבם להקדושה ואח"ז יום הגבלה ואח"ז יום הקדוש והנורא והזכיר וחישב בגמרא החמשה שבחים הנ"ל כנגד החמשה פרצופים אשר האיר ה' ברוב חסדיו מהמוחין העליונים להמתיק הדינין ולקשר את הכנ"י לקוב"ה ולהאיר עליהם מהי"ג תיקוני דיקנא עלאה. והנה שורש הי"ג תיקוני דיקנא הם השלשה הויות אשר בהם י"ב אותיות והמקור הוא י"ג והוא סוד סגול כי סגול הוא ג' נקודות ג' יודי"ן וכל יו"ד הוא סוד הוי' הקדושה והמשכת הקדושה בחמשה הפרצופים עולה ט"ו הויות הוא סוד י"ה של שם הוי' הנרמז במוחין עליונים ולזה מרמז הפסוק ועתה אם שמוע תשמעו בקולי כו' והייתם לי סגולה מכל העמים ר"ל על ידי קבלת התורה בג' בחינות 'פ'ר'ד'ס אשר מרמזים על כפש רוח ונשמה כאמור והייתם לי סגולה ר"ל שיומשך עליהם סוד הג' הויות הקדושים שהם סוד סגול ג' נקודות שהם מרמזים לג' הויות י"ג תיקוני דיקנא רחמים הפשוטים על נפשם רוחם ונשמתם להמתיק כל הדינים וזאת יהי' רק על בני ישראל עם קרובו לא על שאר העמים.
שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות ועשית חג שבועות לה' אלהיך מסת נדבת ידך אשר תתן כו'. לכאורה קשה שהפסוק מתחיל שבעה שבועות תספר לך וכו' ועשית חג שבועות היינו שחג הזה הוא על שפירות השבועות ואח"כ אמר מסת נדבת ידך אשר תתן שאין לו שייכות למה שאמר למעלה ואמרתי על זה פירוש כי בחג השבועות נתגלה העולם הכתר וסופי תיבות של נדבת" ידך" אשר" הוא כתר אך עדיין צריך למודעי למה תלוי הכתוב זאת בנדבת יד והלא כתר הוא בראש ונראה לרמוז בזה דהנה גם בתחילת הפסוק שבעה שבועות תספר לך בסופי תיבות של שבועות" תסכר" לך" ג"כ אותיות כתר שאנו צריכים לעשות שני כתרים כתר לזעיר כתר לנוקבא למלכות וזעיר הוא עולם שנקרא זעיר אנפין ודוגמתו הוא באדם שהוא עולם קטן כלול מכל העולמות ומצינו באדם פנים קטן ופנים ארוך והאדם יוכל להמשיך הזעיר אנפין והארוך שהוא כלול מכל העולמות לכן יוכל להמשיך ע"י מעשיו המוחין עליונים אך זאת אי אפשר אלא מתקן בתחילה את נפשו דהיינו המדות ר"ל שלא לאהוב אלא להבורא ב"ה ותורתו ועבדיו ולהתגבר על יצרו ושלא לפאר אלא להש"ית ולתורתו ועבדיו ולנצח היצ"הר ויודה על האמת וישבר תאוות עו"הז מכל וכל ואז זוכה לגדלות המוחין אבל כשאינו מתקן מדותיו דהיינו הגוף איך אפשר להמשיך מוחין אם כל הגוף וכל לבב דוי בוודאי גם הראש לחלי ולכן צריך בתחילה לתקן הגוף דהיינו המדות וזהו ראשית חכמה יראת ה' בתחילה צריך להיות ירא שמים ואח"כ זוכה אל החכמה ובזו"הק הקשה דהול"ל סוף החכמה יראת ה' אלא שמעילא לתתא החכמה היא ראשית שראשית החכמה היא כתר אבל מתתא לעילא לזכות ולבוא אל החכמה השער לכנוס בחכמה היא ירא ה' בתחילה צריך לתקן המדות ואם אין מתקן מדותיו כראוי אזי אי אפשר בשום אופן לבוא להמוח והמדות מתחילין מחסד שמבינה התחיל העולמות לצאת עולם חסד יבנה וחסד וגבורה הם אברהם יצחק והם שני זרועות עולם ואברהם הוא קו הימין ויצחק הוא קו שמאל וכל אחד הוא כלול מחמשה שעד הוד הוא התפשטות לכן הן חמשה חסדים וחמשה גבורות וחסדים הן שמות הויות של רחמים וגבורות הן שמות אלהים וצריך האדם לתקן מדותיו כנ"ל עד שמתקן גם הידים כראוי ובזה נכללו הגבורות תחת החסדים ושמות הויות מאירים על שמות אלהים ונעשה כולו רחמים ונתגלו המוחין הגדולים עולם הכתר וזהו שבעה שבועות תספר לך כו' ר"ל בימי הספירה צריך האדם להזדכך עצמו ולתקן מדותיו ועשית חג שבועות לה' אלהיך מסת נדבת ידך אשר תתן ר"ל חג השבועות תעשה ממה שתקנת המדות דהיינו הידים שהן שני זרועות עולם וכל אחד הוא כלול מחמשה כנ"ל וע"י נתגלה הכתר דזעיר ודמלכות.
ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וכו' ויגד משה את דברי העם אל ה' פירש"י ז"ל על ויגד משה וגו' תשובה על דבר זה שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך אינו דומה כו' רצונינו לראות את מלכנו. וכל העם רואים את הקולות כו' ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו כו' להבין הענין כבר מבואר בדברינו למעלה שלבוא לתכלית התורה הקדושה אפילו לפשטות התורה צריכים לשבר תאוות הגשמיות ומכ"ש לרמזי התורה שצריכים להתפשטות הגשמיות ולהיות כל חשקו בתורה שהתורה נקראת מאורסה כארוסה כי מי שחושק באמת להתורה הקדושה אזי היא מרמזת לו ברמז כדאיתא בזו"הק. ומכ"ש ליותר פנימיות התורה שצריך קדושה והזדככות יותר ויותר והנה הש"ית אמר למשה רבינו ע"ה הנה אנכי בא אליך 'ב'ע'ב 'ה'ע'נ'ן גימטריא 'ב'ר'מ'ז בעבור ישמע העם וכו' פי' כי יש מדריגות שמיעה ויש מדריגות יותר עליונה שהיא ראייה והנה הש"ית אמר למשה שיבואו למדריגת 'ש'מ'י'ע'ה שהיא די לפניהם שלפי הזדככותם אינם ראוין רק למדריגת שמיעה ואנכי בא בע"ב הענ"ן גימט' ברמ"ז כנ"ל דהיינו רמזי תורה והם השיבו רצונינו לראות את מלכנו דהיינו לבוא למדריגת ראייה והנה כשראו כדכתיב וכל העם רואים את הקולות כפירש"י רואים את הנשמע אזי וירא העם וינועו כו' ובקשו ממשה רבינו דבר אתה עמנו ונשמעה דהיינו שנזכה רק למדריגת שמיע"ה כנאמר להם מתחילה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע דייקא בדברי עמך כנ"ל.
וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהי' ולבעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. הדקדוק הוא בגמרא דברכות איתא דהני קולות הן קולות דקודם מ"ת וכאן משמע שהיו אחר הדברות שאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה והדברות שמעו מפי הגבורה ועוד יש לדקדק שאמר להם משה כי לבעבור נסות אתכם בא וכו' במה ניסה אותם שהראה להם הקולות לראות היעמדו בניסיון. ונראה דהנה תכלית עבדות ה' הוא להשיג אחדותו ית"ש עד שנעשה דבוק בא"ס ב"ה ואף אם יזכה למדריגות אעפ"כ לא ישקוט ולא ינוח שאין זה עיקר שכל זמן שרואה ושומע עדיין אינו דבוק בא"ס ב"ה רק צריך לילך ממדריגה למדריגה עד שנעשה דבוק בא"ס ב"ה ואז הוא למעלה מכל העולמות לכן אינו רואה ואינו שומע שום דבר רק שמשיג מציאת א"ס ב"ה כמו שכתוב כי לא ראיתם כל תמונה ואומר אל מי תדמיוני ואשוה לכן אם הוא רואה או שומע איזה מדריג' צריך לזהר מאד שלא לפנות אליו ויחשבנה בעיניו אלא ימאס בה שאדרבא זאת הוא למופת שעדיין לא הגיע לתכלית האמיתי וכן מצינו באברהם אבינו שהי' חותר ומבקש לידע מאלהותו יתברך הי' מעיין בתחבולה בחמה ולבנה ומזלות עד שידע שהם נבראים ואפילו בעולם המלאכים ושרפים וחיות הקודש היה חותר ומבקש ומעיין ודורש בשכלו עד שהשיג גבולם ולא השקיט עד שהשיג הא"ס ב"ה שברא כל העולמות כולן ונתדבק בו ית"ש כן צריך האדם לדחות מאצלו כל המדריגות של כל העולמות כולן עד שנעשה דבוק בא"ס ב"ה ולפעמים מנסים לאדם בזה לראות אם יפנה למדריגות ואם ח"ו פונה אליהם יוכל לבוא ח"ו לידי טעות ואיתא בזו"הק שהי' כמה כיתות במ"ת שפנו עצמם אל הקולות ולפידי' ועי"ז לא זכו לתכלית התורה. וזה פי' הפסוקים הנ"ל וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים וכו' וירא העם וינעו ויעמדו מרחוק ר"ל שהיו רואים אחר מתן תורה שבמ"ת היו רואים קולות ולפידים וזה הוא לאות שלא באו עוד לתכלית השלימות שאם היו דבוקים בו ית' לא היו רואים ושומעים מאומה כנ"ל ועל זה דוה לבם וזהו שאמרו בגמר' הני קולות קודם מ"ת הוי ר"ל כיון שהיו רואים קולות ולפידים לא הגיעו לתכלית השלימות כמו קודם מתן תורה וינועו ויעמדו מרחוק ר"ל שיראו לנפשם שהם רחוקים מא"ס ב"ה ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות פי' שמשה נתעלה יותר מהם ונתדבק בא"ס ב"ה והשיג התורה הקדומה אשר עלי' נאמר ואהי' אצלו אמון וזהו ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו שאתה דבוק בא"ס ב"ה ואל ידבר עמנו אלהים כי אין אנו שומעים מפי הגבורה אלא כפי ערכינו קולות ולפידי' ומתיראין אנחנו פן נמות ר"ל שעל ידי זה יבואו לנפילה יותר ממדריגתם חלילה ונפילה ממדריגה זהו בחי' מיתה ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ר"ל שהוא מנסה אתכם אם תפנו אליהם או אם תמאסו אותם לבעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו.
אחת דבר אלהים שתים זו שמענו כי עוז לאלהים ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו נראה לפרש הפסוק זה דהנה קוב"ה ואורייתא וישראל חד ולא כאחד שבמספר שיש אחריו שני אלא הכל הוא אחדות הפשוט כי נשמות ישראל נאצלו מעצמותו ית"ש והקב"ה יהב אורייתא לישראל מעצמותו יתב' ושמעתי מאדומ"ור רבינו אלימלך זצוק"ל על פסוק וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אנכי ה' אלהיך שכל התורה כולה נתן הקב"ה כדי שנוכל להשיג אלהותו ית"ש. וזהו וידבר אלהים את כל הדברים האלה כדי שנוכל לומר אנכי ה' אלהיך שבלתי אפשר להשיג אלהותו ית"ש אלא כשיקיים כל התורה כולה נמצא כל התורה היא נכללת באנכי וגם ברבינו בחיי איתא שתרי"ג מצות הן כללים והפרטים אין להם שיעור ובזו"הק איתא ג"כ שהן תרי"ג עטין ר"ל שהן עצות לאדם איך יוכל להשיג אלהותו ונמצא שאנכי הוא כללות ועיקר של כל התורה והקב"ה הי' יכול לכלול כל התורה בפסוק אנכי וכמו ששמענו ממנו ית"ש שתים בדיבור אחת כן היינו שומעים כל התורה בדיבור אחת ולמה פרט כל מצוה ומצוה בפני עצמה אלא הקב"ה רוצה לזכות את ישראל עם קדושו לפיכך הרבה להם תורה ומצות ואם הי' כולל כל התורה באנכי היינו מצווים ועושים אל על אנכי ולא הי' שכר גדול כ"כ לפיכך הרבה לנו תורה ומצות כדי שנהיה מצווים ועושים על כל התורה ויתרבה שכרינו וזהו אחת דבר אלהים שתים זו שמענו ומזה תוכל להבין שגם כל התורה הי' יכול לכלול באנכי כי עוז לאלהים לכן בכוחו להשמיע כל התורה בדיבור א' ולמה פרט כל מצוה ומצוה בפני עצמה כדילהרבות שכר כנ"ל וזהו ולך ה' החסד שפרט כל מצוה ומצוה בפני עצמה כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ר"ל כדי שישלם שכר כמצווה ועושהו וזהו כמעשהו.
או יאמר אחת דבר אלהים וכו' דהנה הקב"ה נתן תורה לישראל מעצמותו ית"ש וכל התורה היא חד שכל המצות נכללים באנכי כמאמרינו לעיל וכל המצות נכללים חד בחברי' והקב"ה נתן תרי"ג מצות ומי יוכל לקיים כולן שהרבה מצות נאמרים לכהנים וללוים ובפרט בגלות המר הזה שהרבה מצות תלוין בארץ ומצות הקרבנות והמקדש שעתה בעו"הר חסר לנו כל זאת אך אם יש בינינו אהבה ואחדות וכל חד כולל עצמו בחברי' ויש לכל אחד חלק בתורתו של חבירו ואיתא כל העוסק בפ' הקרבנות כאלו הקריב קרבן וכל העוסק במלאכת המקדש כאלו נבנה בה"מק בימיו לכן אם נשמתו נוטה ללמוד מסכתת קדשים ונשמתו של זה נוטה איזה מס' אחרת וכן במצות ומעש"ט זה נזהר טפי במצוה זו וזה נזהר טפי במצוה זו כדאיתא בגמרא במה זהיר טפי ואם כל אחד ואחד כולל א"ע בחברי' באחדות גמור והתורה הוא ג"כ באחדות גמור כנ"ל הקב"ה משלם לכל אחד ואחד שכר כל התורה כולה אם בעצמו לא קיים כל התורה הואיל שכל חד הוא כלול בחברי' באחדות גמור. וזהו אחת דבר אלהים שתים זו שמענו שכל התורה היא אחדות הפשוט והקב"ה הי' יכול להשמיע כל התורה במלת אנכי כי עוז לאלהים אך מי יוכל לקיים כל התרי"ג מצות אך אם יש בישראל אהבה ואחדות הקב"ה עושה חסד זה שמשלם לכל אחד שכר כל התורה כנ"ל וזהו ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ור"ל כמעשה שלו ית' שנתן לעמו ישראל תורה שהיא כוללת וכל מצוה ומצוה כלולה בחברתה כן משלם לכל אחד ואחד שכר כל התורה אם כל אחד כלול בחברי' באהבה ואחדות.
במדרש רבה כיון שאמרו ישראל נעשה ונשמע אמר הקב"ה מי גילה רז זה לבני שהקדימו נעשה לנשמע כמו שמלאכי השרת מקדימין נעשה לנשמע כדכתיב עושי דברו לשמוע בקול דברו ולכאורה אינו מובן שלכאורה אין זה סוד עמוק להקדים נעשה לנשמע שגם אם המלאכים לא יקדימו נעשה לנשמע מן הראוי היא שמין אנושי יקדים נעשה לנשמע שב"ו שאין יודע עתיו ורגעיו צריך שלא יחמוץ המצות אלא מיד שבא לידו המצוה יעשנה תיכף ולא להתישב בדבר כדאמרינן בגמרא כל מה שתוכל לעשות בכחך עשה אך באמת הענין הוא כך שב"ו צריך לחטוף המצות עד שלא ישמע שמי יודע מה יולד יום אבל מלאכי השרת שהם קיימים לעולם אין צריכים לעשות שליחותם עד שלא ישמעו ואעפי"כ הן עושים רצונו ית' בזריזות ובמהירות גדיל מפני שבוער בקרבם אהבת הבורא ב"ה לא ישקטו ולא ינוחו אף רגע אחת מעבודתם וישראל כשהיו במעמד הר סיני אף שמכח טבע אנושי היה מן הראוי שיקדימו נעשה לנשמע כנ"ל מ"מ הן לא הקדימו מחמת זה אלא מפני רשפי אש אהבה שהיה בוער בקרבם ומגודל תשוקתם לעשות רצון יוצרם הקדימו נעשה לנשמע על בחינת המלאכים שמקדימין נעשה לנשמע מגודל התלהבות וזה פי' המדרש כיון שאמרו ישראל נעשה ונשמע אמר הקב"ה מי גילה רז זה לבני שהקדימו נעשה לנשמע כמו מלאכי השרת ר"ל שלא היו מקדימין נעשה לנשמע בבחי' בני אדם שאינם יודעים עתיו כנ"ל אלא בבחי' מלאכים מגודל אהבתם לבורא ב"ה.
בגמרא פסחים פ"א ד' ר' יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תלתא אמר אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא עיי"ש בדף ס"ח ע"ב הלא יפלא הפלא ופלא אשר ר' יוסף בעצמו התפאר ח"ו ואין זה מגדר מדת ענוה ומה גם שר' יוסף אמר במס' סוטה לא תתני ענוה דאיכא אנא והשתא ביומא דעצרתא שבקי' לחסודתי' אתמהא עוד ראוי להתבונן במקראי קודש בפרשת יתרו בפ' בחודש השלישי א' בפסוק ויגד משה כו' ולא נאמר מקודם לכן כלל מה אמרו ישראל ורש"י פירש שאמרו רצונינו לראות את מלכנו וכי מי אמר להם שלא יראו וגם על שינוי הלשון של מעלה הוא אומר וישב משה וכו' וכאן נאמר ויגד משה כו' ב' הלשון הנה אנכי בא אליך בעב הענן וכו' צריך ביאור ג' הלשון ויתיצבו בתחתית ההר ומה שדרשו חז"ל מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית וכו' לפי פשוטו יקשה מה צורך לכפי' הלא ברצונם כולם כאחד אמרו נעשה ונשמע ד' למה הזהיר הקב"ה שנית למשה רבינו באמרו רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות כו' הלא די באזהרה ראשונה שכבר הזהירו על ככה כאמור בפסוק לך אל העם וקדשתם כו' גם למה זה מאן משרע"ה לקיים ולילך בשליחותו ית"ש כאשר צוהו שנית באמרו לא יוכל העם לעלות וכו' עד שאמר לו הקב"ה עוד הפעם לך רד ועלית וכר ה' גם מדרש רז"ל וירד משה מיד וידבר אלקים וכו' צריך הבנה וי"ו גם מה שחזרו בני ישראל שאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה וכו' מה העבירם מרצונם הקדום שאמרו רצונינו לראות את מלכינו ולהבין כל זה נקדים מאמר חז"ל במס' סוטה מה שעשתה החכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתא שנאמר ראשית חכמה יראת ה' ונאמר עקב ענוה יראת ה' יעויי"ש למדבריהם למדנו שמדת ענוה היא מדריגה גדולה יותר מכל המדריגות כי היראה שהיא עטרה לחכמה ולגבי ענוה היא סוף המדריגה ולזה כאשר רצה השי"ת ב"ה לשבח את אדון הנביאים שבחו במדת ענוה וזולתה בלתי באפשרות להיות במדריגת יראת הרוממות וכל מה שיזדכך האדם יותר יגיע עליו גודל ההכנעה ושפלותו ויראה ויפחד מרוממותו ית"ש ויתעלה ומי שהוא במדריגת מדת ענוה והכנעה האמיתית לא ישתוקק להשיג מעלה ומדריגה היותר גדולה מהיכנתו והשגתו ונבוא אל ביאור הכתובים המובאים בפתיחת דברינו כי הנה בתחילה אמר השי"ת לישראל ע"י משה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' ר"ל שישמעו ע"י נביא אמנם הם אמרו רצונינו לראות מלכנו כמאמר חז"ל רק באמת לא הוכנו למדריגה כזו והיה זה שלא לרצון לבורא ית"ש ע"כ להוציאם מדיעה זו אמר גם למשה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע כו' דהיינו במעביות הענן וערפל כפירש"י שזו מדריגה שאינו גבוה כ"כ ר"ל שאמר השי"ת למשה שגם אתה א"א להשיג המדריגה שהם רוצים ואולם גם משרע"ה אמר שרצונו לראות וכו' ולא נתרצה במדריגת מעביות הענן ולזה רומז בפסוק ויגד משה את דברי העם אל ה' פירושו שמשה רבינו בעצמו הגיד את דברי העם שאמר רצונינו לראות את מלכינו והוא גם הוא אמר שרצונו לראות מלכו ולזה לא נאמר וישב משה וכר רק ויגד משה וכו' שעבור עצמו הגיד שרצונו וכו' וכאשר ראה השי"ת את רצון משה ובני ישראל לזה צוה למשה לך אל העם וקדשתם וכו' כי אולי ע"י פרישותם והזדככותם יגיעו למדת הענוה והכנעה האמיתית ולא ישתוקקו למדריגה למעלה מהיכנתם אכן אעפי"כ עמדו במדריגתם ולא הגיעו למדת הענוה האמיתית רק במדת היראה שהיא עקב ענוה וסופה וע"ז רומז בפסוק ויוצא משה את העם לקראת אלהים ר"ל למדת היראה המרומז בתיבת אלהים ולזה אמר אח"כ ויתיצבו בתחתית ההר פירושו שהיו תחת ההר במדריגותן שהר סיני היה במדריגות ענוה כמו שדרשו חז"ל בפסוק למה תרצדון הרים וכו' והם לא היו עדיין במדריגה זו כ"א הגיעו למדריגה שהיה אצל ההר בתחתית דהיינו שהגיע למדריגת יראה שהיא עקב ענוה ולזה רמזו רז"ל שכפה עליהם ההר כגיגית ר"ל שהר סיני היה במדריגה יותר גדולה מהם ולזאת כאשר ראה הבורא ית' שעמדו במדריגת היראה ולא הגיעו למדת הענוה לזאת אמר שוב שנית רד העד בעם פן יהרסו כו' "לראות דייקא ר"ל שאם ישתוקקו לבוא למדריגה גדולה לראות מלכם עי"ז ונפל ממנו רב כלומר שיפולו ח"ו הרבה גם מהשגתם אשר היו בה אמנם גם משרע"ה הגם שהיה אדון הנביאים לא היה אז עדיין במדריגת תכלית הענוה האמיתית ולזאת השיב להשי"ת לא יוכל העם וכו' כי אתה העדותה וכו' כמובן מפשוטו ואמר לו השי"ת לך רד וכו' ר"ל רד ממדריגה זו שרצית לראות וכו' וירד משה וכו' ר"ל שבא לכלל ענוה ובושה מיד וידבר אלקי' וכו' כמובן וזה כוונת המדרש רז"ל וירד מיד וידבר וכו' המובא בפתיחת דברינו ואחר שבאה עליהם ג"כ מדת הכנעה והענוה לאחר מתן תורה אמרו דבר אתה עמנו ונשמעה כו' שכבר הגיעו למדת הענוה וחזרו מרצונם הקדום לראות את מלכם ואמר הקב"ה הטיבו כל אשר דברו כאמור בפ' ואתחנן כי זה היה רצונו ית"ש ויובן עפי"ז מאמרם ז"ל במדרש שם משם זכו ישראל לנביאים עיי"ש גם מה שנאמר שם שאמר הקב"ה מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כו' ומה השבח הזה שלא היו רוצים אח"כ ללמוד מפי הגבורה ולפי דרכינו יתכן לנכון כי מתחילה לא היו במדריגת הענוה האמיתית ונכספו לעלות במדריגה גבוה מהשגתם רק אח"כ כששמעו דברי אלקים חיים באו למדת הענוה והבינו האמת שרצו מתחילה מדריגה שהיא למעלה מהשגתם ואמרו דבר אתה עמנו וכו' ומפני אשר נזדככו להגיע למדת הענוה האמיתית משם זכו לנביאים והנה ידוע מדברי קדושי עליונים שבכל ימים טובים חוזר הדבר לאיתנו הראשון ובחג השבועות מי שמזכך ומטהר א"ע זוכה לפי מדריגתו לקדושה גדולה מעין קדושת ישראל במעמד הקדוש ביום הקדוש הזה בהר סיני וכמו שאז נפתח שער ענוה לישראל וכאמור כן בכל דור ודור חוזר להיות כן לכל מי שמטהר ומזכך א"ע ביום הקדוש הזה לבוא למדת ענוה וזהו אמר ר' יוסף לבעבור היותו זוכה למדת ענוה כמאמרם ז"ל לא תתני ענוה וכו' לזאת אמר אי לאו האי יומא דקא גרים ע"י הזדככות ביום הקדוש הזה לבוא למדת ענוה וכאמור א"כ כמה יוסף איכא בשוקא הגם שהם ת"ח וגדולים אם לא היה להם מדת ענוה אינו כלום לזאת שמח ביום הזה שזכה ע"ו למדת ענוה.
עוד על הגמרא הנ"ל ר' יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תלתא אמר אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא והקשה הבאר היטיב והלא ר' יוסף היה ענו שאמר לא תתני ענוה דאיכא אנא ואיך היה מתפאר בתורתו ונראה לי לפרש דלא קשה מדה אדרבה לו נאה לומר דברים כאלה דאיתא במדרש מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתא כתיב ראשית חכמה יראת ה' וכתיב עקב ענוה יראת ה' ולהבין זאת נראה דהזו"הק הקשה דהוי לי' לכתוב סוף החכמה יראת ה' שחכמה היא למעלה מיראה אך הענין הוא בתחילה כשרוצה לזכות לתורה צריך לכנוס בשער היראה יראה תתאי כמו שאמרנו על מה שאיתא בגמרא כל מי שיש בו תורה ואין בו יראה דומה לגזבר שמסרו לו מפתיחות הפנימיות ומפתיחות החיצוניות לא מסרו לו בהי' עייל מכריז ר' ינאי חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד ולכאו' נראה כסתרי אהדדי למעלה קרא לתורה מפתיחות פנימיות וליראה חיצוניות ובא ר' ינאי לסייע ומכריז חבל על וכו' ומשוה היראה לדרתא דהיינו פנימיות והתורה לתרעא דהיינו חיצוניות אך הענין שבתחילה צריך לכנס בשער היראה יראה תתאי ועי"ז זוכה לחכמה זו תורה ואע"פי משזכה לחכמה לא הגיע עדיין לתכלית העבדות עד שזוכה ליראה הרוממות לכן המשיל מתחילה התורה לפנימיות והיראה לשער דהיינו יראה תתאי שהיא שער לחכמה ור' ינאי מכריז על אדם שהגיע לתורה ולא הגיע ליראה הרוממות שהחכמה היא שער ליראה הרוממות וזהו ראשית חכמה יראת ה' ר"ל יראה הרוממות היא ראש לחכמה וענוה היא גבוה מחכמה ומי שזוכה לענוה אצלו היא בוודאי יראה הרוממות כמו יראה תתאי אצל החכמה וזהו מה שעשתה חכמה עטרה לראשה ר"ל שיראה הרוממות היא ראש לחכמה עשתה ענוה עקב לסוליתא ר"ל שאצל ענוה היא יראה הרוממות כמו יראה תתאה אצל חכמה שהיא השער ומדברים אלו נבין הגמרא הנ"ל שעדיין יש להבין למה לא אמר בחג השבועות אמר עבדי לי עגלא ונראה דהנה יש פלוגתא בגמרא חד אמר בוי"ו בסיון ניתנה התורה וחד אמר בז' בו ולמ"ד בז' ניתנה התורה אנו עושים יום וי"ו יו"ט מפני שהוא יום החמישים דספיר' יומא דכנישא ולכך נקרא עצרת ולא מפני שבו ניתנה תורה ויום הוי"ו הוא השער ליום ז' שבו ניתנה תורה ר"ל שביום זה קודם קבלת התורה צריך להיות ירא וחרד שמא לא תיקן מעשיו כראוי בימי הספירה וצריך לתקן עצמו ביום שלפניו כדי שיזכה לתורה במתן תורה כמו שכתוב ויהי ביום השלישי וכו' ויחרד כל העם אשר במחנה רצה לומר אף שהזדככו עצמם בימי הספירה השמיע הקדוש ב"ה קולות וברקים קודם מתן תורה שיחרדו ויפחדו וישימו על נפשם לתקן עוד מעשיהם כדי שיזכו לתורה וזהו שכתוב מן השמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה אך לזו היראה צריך מי שלא זכה עדיין לתורה שיראה זו היא שער לתורה אבל מי שזכה לתורה אין צריך ליראה זו שהוא השיג יראת הרוממות ור' יוסף שזכה לתורה לא הי' צריך ליראה זו ביומא דעצרתא שהוא יום קודם קבלת התורה אך מחמת ענותנותו לא הי' מחזיק עצמו לגדול רק לקטני ערך דהיינו שיש לו יראה תתאה שהיא השער לכנס לבא אל התורה ואע"פ שנדמה לו שהוא מקטני ערך שאינו משיג יראת הרוממות מ"מ מחמת גודל ענותנותו שמח בחלקו ועבדי לי' עגלי תלתא ר"ל ביום ראשון של חג שבועות שהוא יומא דכנישא והוא שער למחרתו דהיינו שביום זה צריך כל האדם לירא מפניו ית"ש כדי שיזכה לתורה כנ"ל לכן הי' שמח ר' יוסף על שהי' לו יראה זו אע"פ שהשיג יראת הרוממות אך מגודל ענותנותו לא החזיק עצמו אלא ביראה זו וצוה לעשות לו עגלא תלתא אמר אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא ר"ל שאין להם אפילו יראה זו ולכן שמח שזכה עכ"פ ליראה זו כנ"ל.
ואמר ר' יהושיע בן לוי מאי דכתיב לחייו כערוגת הבושם כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים ומקשה הגמרא וכוין שמדיבור ראשון נתמלא דיבור שני להיכן הלך הוציא הקב"ה הרוח מאוצרותיו והי' מעביר ראשון ראשון שנאמר וכו' ואמר ר' יהושיע בן לוי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצאה נשמתן של ישראל שנאמר נפשי יצאה בדברו ומקשה הגמרא ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן דיבור שני האיך קבלו ומתרץ הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם שנאמר גשם נדבות תניף אלהים וכו' ולכאור' יש לדקדק על קושיות הגמרא וכיון שנתמלא מדיבור ראשון דיבור שני היכן הלך וכי אי אפשר להתמלאות עוד מבושם אחר וגם לפי המשמעות ששייכים השני מאמרים של ר' יהושיע ב"ל זה לזה וצריך להבין והנראה בהקדם הפסוק בפ' ואתחנן שאמרו ישראל הן הראנו ה' אלהינו וכו' ועתה למה נמות וכו' אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו וכו' קרב אתה ושמע את כל וכו' וגם בפ' יתרו כתיב אשר בקשו ישראל את משה רבינו ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות והש"י הסכים לדבריהם ואמר הטיבו כל אשר דברו ולכאורה יקשה מהו ההטבה אדרבה וכי לא היה טוב להם לשמוע מפי רב וכו' ואם לא חרה אף ה' בהם עבור זה עכ"פ מהו השבח. ונ"ל כי הנה ידוע מדרכי הצדיקים ההולכים בדרך ה' בהתאמצותם בתורה או בתפלה בגודל ההתלהבות בהרגשם עריבות ומתיקות אלקותו יתברך עוד מעט אשר אינם בטלים במציאותם לגודל החשוקת לדבק עצמם באלקותו ית' בעלותם מהיכל להיכל ומעולם לעולם עד בואו למקום העליון אשר שם אינו משיג שום השגה רק כמאן דאריח ריחא וגם זאת הוא בדרך שלילה כי שם אינו נתפס כלל בשום רעיון ובהשיגו זאת מגודל חשקו לדבק עצמו באלהותו ית' לא יחפוץ עוד לשוב לעולם התחתון הגופני אמנם המאציל העליון אשר חפץ עוד בעבדות הצדיק ההוא בעו"הז הנה מראה לצדיק ההוא כי מלא כל הארץ כבודו וגם בעו"הז ימצא העריבות וריחא דא ועי"ז הוא שב וחפץ בחיים בעו"הז כי מרגיש שגם בעולם הזה ימצא וירגיש העריבות אלקותו ית' וזה נקרא בזו"הק מאן דעייל ונפק כי מי שאינו יכול לשוב מגודל החשוקה בסוד והחיות רצוא ושוב נקרא עייל ולא נפיק והנה זאת הי' טענות ישראל כי הרגישו גודל הקדושה והעריבות אשר נפשם יצאה בדברו הדברים הקדושי' ומגודל חסדי אל אשר החי' אותם בטל התחי' ר"ל הקדושה העצומה מעולם העליון אשר ע"י שהרגישו שהוריד הקב"ה קדושה כזאת גם לעו"הז עי"ז חזרו לגופם ע"כ טענו דבר אתה עמנו ונשמעה וכו' ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות ר"ל מגודל הקדושה פן ילהב לבנו ונשיג השגה גדולה עד למאד אשר לא נחפוץ עוד לשוב ונעייל ולא נפיק וזאת היתה מחמת גודל תשוקתם לדבק את עצמם למקור הקדושה ואולי לאו בכל יומא איתרחיש ניסא כי יחוד כזה שיתמלאו כל העולמות התחתונים מאור קדושתו ית' לא ימצא בהתמדה וע"כ אמר הש"י הטיבו כל אשר דברו כי באמת הי' חפצם ורצונם לשמים כי היו רוצים לעבוד את הש"י ולעסוק בתורתו ועבדתו בעו"הז ואמר הש"י מי יתן וכו' ולדברינו יתבארו השני מאמרים של יב"ל הנ"ל אשר מאמר הראשון הוא פירו' למאמר השני היינו הראשון הי' סתום ונתבאר פירושו ע"י מאמר השני כי בהמאמר הראשון אמר שנתמלא העולם כולו בשמים ולא נתבאר לנו מה הם הבשמים ולאיזה צורך הי' ע"ז אמר מאמר השני שעל כל דיבור ודיבור יצאה נשמת' רצונו לגודל התשוקה והתלהבותם לדבק בשורשם ולא חפצו עוד לשוב לעו"הז מחמת גודל העריבות שהשיגו והרגישו אור קדושתו יתב"ש והוריד הקב"ה טל של תחי' ר"ל כאשר אומר במאמר ראשון שנתמלא העולם כולו בשמים ר"ל העריבות וקדושה העליונה מהעולם היותר עליון אשר שם אין שום השגה רק כמאן דאריח ריחא הוריד קדושה גם לעולם הזה וכאמור למען יחשקו לשוב לעו"הז וע"ז מקשה הגמרא וכיון שמדיבור ראשון נתמלא דיבור שני להיכן הלך רצונו שאחר שירגישו הקדושה בעו"הז האיך יחשקו לדבק שוב בעולמות העליוני' ובאמת צריך להיות בסוד והחיות רצוא ושוב לשוב למקור הקדושה ועולמות העליונים וע"ז מתרץ הגמרא שהוציא הקדוש ב"ה רוח מאוצרותיו והי' מעביר ראשון ראשון בכדי שעל כל דיבור ודיבור יעלו ברום המעלות וירדו שוב למען לא יתבטלו ממציאותם כמאמר השני שהוריד טל של תחי' להחיות אותם הוא הורדות הבשמים נמצא השני מאמרים צריכים הם זה לזה ואחד הוא הפירוש להשני ודו"ק.
וא"ר יהושיע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו וכו' עד אמר לו הקב"ה למשה החזיר להן תשובה אמר לפניו וכו' אמר לו אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה וכו' להבין מה הוא אחוז בכסא כבודי דהנה איתא במדרש ומשה עלה אל האלהים עלה בזכות אבות וירד בזכות אבות שנאמר לקחת מתנות באדם ואין אדם האמור כאן אלא אברהם שנא' האדם הגדול בענקים הוי ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר בזכות ההר ואין ההר אלא אבות וכו' וזכות אבות עולה ויורדת עמו נמצא המדרש הזה הוא פירושו של הגמרא המימרא של ריב"ל הנ"ל אחוז בכסא כבודי וידוע שהאבות הם הכסא כבוד שלמעלה ית"ש ע"כ אמר הקב"ה למשה בשעה שבקשו מלאכי השרת לשרפו בהבל פיהם אחוז בכסא כבודי דהיינו לאחוז בזכות אבות שהם הכסא ודי למבין.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מאי דכתיב לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעניך בתחילה באחת מעיניך לכשתעשי בשתי עיניך והוא תמוה לכאורה. ונראה לפענ"ד דאיתא בספרי קודש שיש ה' חסדים וה' גבורות והנה ע"י לימוד התורה וקיום המצות נכללין הגבורות בהחסדים ונעשה כולו חסדים ועי"ן גימ' ק"ל שהוא ה' הויות וזהו מתחילה באחת מעיניך לכשתעשי בשתי עיניך דהיינו עשרה הויות גימטריא שתי פעמים עי"ן וק"ל.