ויהי ביום השמיני קרא משה כו' ויקחו את אשר צוה משה גו' ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' יש לדקדק כפי הנראה שזה הדבר קאי על הקרבנות הי' לו לכתוב למעלה קודם ציווי הקרבנות וכך הי' צריך לומר ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל ויאמר אליהם זה הדבר אשר צוה ה' תעשו כו' גם אמרו ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' יש להבין הלא עדיין לא נראה ה' אליהם עד אחר הקרבת הקרבנות ויראה לפרש עפ"י פשוטו דהנה איתא שיום השמיני למלואים היה ר"ח ניסן ועשר עטרות נטל אותו היום ראשון למעשי בראשית כו' ויש לפרש ראשון למעשי בראשית שאלמלא הקרבנות לא נתקיימו שמים וארץ כי כך איתא במס' תענית אלמלא המעמדות לא נתקיימו שמים וארץ וגם עכשיו שבטלו הקרבנות נשלמה פרים שפתינו כי כל העוסק בפ' העולה כו' וזהו ראשון למעשי בראשית ר"ל שזה יום ראשון שנתקיים על ידו שמים וארץ וכל מעשי בראשית וגם עיקר מעשי בראשית הי' כדי להתגלות השכינה בתחתונים כנזכר כמה פעמים בדברינו וזה היום נתגלה השכינה בתחתונים לעיני כל העם כמאמר הכתוב וירא כבוד ה' אל כל העם וזהו הי' כוונת בריאת שמים וארץ וזהו ראשון למעשי בראשית וזהו ידוע ג"כ מאמרי הגמרא הנ"ל בתענית שתקנו כ"ד משמרות כהונה ועל כל משמר ומשמר הי' מעמד בירושלים שהיו מתפללים ומתענים על אחיהם הכהנים שיקובל קרבנותם לרצון לפני ה' עיין הרמז שמצאו חז"ל בתורה על המעמדות והנה יש לומר שגם בכאן נמצא הרמז על המעמדות כי זה ידוע שביום השמיני למלואים הי' התגלות השכינה בתחתונים ונתכפר להם מעשה העגל ע"י הקרבנות מה הי' דווקא ע"י אהרן כאשר צוה משה להם לכך נאמר ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' ר"ל שהתפללו לפני ה' שיקובלו הקרבנות שלהם לרצון ויתגלה השכינה ע"י קרבנותיהם וזהו ויעמדו לפני ה' כי אין עמידה אלא תפילה שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל וגם אצל אברהם אבינו וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם וזהו ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' מעשו ר"ל זה הדבר עצמו שתתפללו על אחיכם הכהנים שיקובל לרצון מעשי קרבנותם תעשו לדורות במעמדות וירא אליכם כבוד ה' ר"ל תזכו להתגלות אלהות.
עוד על פסוק הנ"ל ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן גו' ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת וגו' ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת וגו' ויקחו את אשר צוה גו' ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' ויאמר משה זה הדבר אשר צוה. ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' ראוי להתבונן במקראי קודש אלו כי לא נזכר כלל בפסוק שנצטוה משה מפי הגבורה לומר כן לאהרן ויפלא לומר אשר משה בדה מלבו ומעצמו אמר לו מה שלא נצטוה עוד נשית לב על אמרו ואל בני ישראל תדבר גו' מדוע לא אמר משה בעצמו לישראל כמו שאמר לאהרן גם מה שאמר וירא אליכם כבוד ה' וגו' מה הי' חסר שיאמר וירא אליכם ה' וגו'. אמנם הנה תורתינו הקדושה רמזה לנו דרך ישכון אור בעסק עבודתו ית"ש והוא כי הנה הצדיק הרוצה לקרב לבבות בני ישראל לעבודתו ית"ש ולהלהיבם ולעוררם בתשובה צריך לשום בהשכל מאד מועצת לנפשו לבלתי יגדיל לו עונותיהם עונות עם בני ישראל ופשעיהם לכל חטאתם ואת אשר פגם בנפשו אף כחוט השערה ידמה בעיניו כהר גבוה ועי"ז יבוא לידי הכנעה גדולה ולתשובה האמיתית ועם בני ישראל אשר קרבתו יחפצון ודבקים בהצדיק הזה כאשר יראו גודל הכנעת הצדיק ושפלותו והמעט אשר פגם גדול בעיניו יותר ויותר מכל אשר הריעו והעוו המה מזה יקחו מוסר ואז יכניע לבבם ויאנחו מאד בשברון מתנים ולב ויבואו לתשובה האמיתית ונבוא אל הענין והוא כי הנה ביום השמיני למלואים הוכן לכפר על מעשה העגל ולהיות התגלות אלהותו ית"ש ויתעלה וידוע כי ערך קרבן הוא לפי ערך החטא באם החטא גדול הי' צריך להביא קרבן גדול ואם קטן קטן כנודע מהמעשה שהובא בזוה"ק באיש אחד שציוו עליו להביא פר לעולה על הרהור מזה למד חומר החטא מגודל הקרבן שציוו עליו ומיד נדר לבל יחטא עוד ונעשה חסיד גדול וזהו ביאור הכתובים שלפנינו כי ביום השמיני שהוכן לכפר על אותו המעשה ע"י אהרן קרא משה לאהרן אחיו להורות לו דרך האמור וזהו ויאמר אל אהרן קח לך דייקא עגל בן בקר לחטאת וגו' ר"ל שיביא קרבן גדול לכפר עליו לפי ערך הפגם אשר ישער בנפשו כי גדול עונו ואמר אח"כ ואל בני ישראל וגו' שעיר עזים לחטאת וגו' כלומר שאינם צריכין רק קרבן קטן בכמות לבל יחשב עליהם עון חמור וכאמור למעלה ולזה יאמר אח"כ ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' וגו' עמידה היא לשון עכבה שעיכבו א"ע לפני ה' בתשובה ובהכנעה גדולה ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וגו' ר"ל כמורה באצבע ואומר זה הדבר וגו' אשר אתם בהכנעה גדולה כעת מחמת אשר ראיתם הכנעת אהרן כן צוה ה' שתעשו ורוצה ה' בעמו שיעשו תשובה כזו שיבואו לידי הכנעה ושפלות הגם שיראו שבעיני הצדיק אינו גדול כ"כ את אשר חטאו ולזה יאמר וירא אליכם כבוד ה' וגו' פי' וירא הוא מלשון רואה אני את דברי אדמון כלומר שחשוב וגדול בעיניכם כבוד ה' את אשר הבינו מעצמם ערך גודל החטא בראותם הכנעת אהרן.
עוד על פסוק הנ"ל ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן וגו' עגל בן בקר לחטאת וגו' ואל בני ישראל וגו' כבר נדברנו בזה ועוד לאלקי מילין ונשים לב מדוע איחר לקרוא להם עד יום השמיני גם מדוע לא שימש משה רק שבעת ימי המלואים ולא יסף עוד לכהן גם ראוי להבין מאמרי חז"ל בגמרא במאי שימש משה שבעת ימי המלואים בחלוק לבן שאין בו אימרא וזה צריך פי' אמנם נ"ל עפ"י מאמר חז"ל אין מעמידין פרנס על הציבור אלא א"כ קופה וכו' וכוונתם כי כל פרנס אשר הוקם על הציבור לישא בעדם רינה ותפילה ולעמוד בפרץ בעד עם ה' מן הראוי שיהיה נכנע לפני בוראו וע"כ אם בא לכפר בעד עמו אז נתקבלה תפילתו יותר באם גם הוא נמצא בו שמץ מעט מעוותיכם כי אז יכנע יותר ותשתוחח נפשו מאד וזהו מאמר חז"ל ששימש משה בחלוק לבן שאין בו אימרא כי הנה ידוע כי מעשה המשכן כולו וכל הקרבנות הכתובים בפרשה כולם באו לכפר על מעשה העגל ושתשרה שכינה ביניהם משם ואילך וע"כ משה רבינו ע"ה מפני אשר לא הי' בו שום שמץ ממעשה העגל לא נגמרה הכפרה על ידו כ"א ע"י אהרן וזהו בחלוק לבן שאין בו אימרא שלא היה בו שום שמץ והי' מלובן ממעשה עגל אמנם מה ששימש משה בשבעת ימי המלואים הי' כמובא במדרש רבה ע"פ קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ממשל החיות שסרחו על מלכם הארי' ויראו לנפשם לגשת לפניו והשועל אשר הוא פקח בהחיות עשה בערמה ודבר על לבם שילכו עמו לפני מלכם והוא ידבר בשבילם כי יש לו כמה מאות משלים ממה שידבר עבורם וכאשר הלכו עמו והלך מעט החזיר פניו ואמר ששכח מאה מהם ונסתפקו בהנשארים וכו' עד כי בהגיעו אל חצר המלך אמר ששכח כולן וכל אחד ידבר עבור עצמו וכן משה כאשר קרבם לפני השי"ת אמר שכל אחד יקח כפרה בעד נפשו ומה שלא שימש מאז ואילך הוא מפני מאמרם ז"ל ששימש בחלוק לבן שאין בו אימרא ביאור הדבר שלא הי' בו שום דופי ושמץ ממעשה העגל וע"כ לא נגמרה כפרת העגל על ידו וזהו בחלוק לבן שהי' מלובן מכל דופי וזהו מאמר חז"ל בפסוק קרב אל המזבח והובא ברש"י ז"ל שהי' אהרן בוש אמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת ופי' בו אדומ"ור הרב הקדוש רשכב"ה רבינו אלימלך זצוק"ל לכך נבחרת לפי שאתה בוש בשכן הצורך להכניע לפני ה' ואז יוכל לכפר על בני ישראל ולפי דברינו יתבארו יותר דבריו ממאמר חז"ל שאין מעמידין פרנס על הציבור אא"כ וכו' וכמו שאמרנו כי הפרנס אשר בו שמץ דבר ממה שעיוותו הציבור יוכל לכפר יותר ויותר ממה שלא הי' בו כי אז אינו בא לידי הכנעה כ"כ כמו בשיש בו ודי להבין.
עוד על הפסוקים הנ"ל ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימם והקרב לפני ה' ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימם לעולה גו' ויקרב אהרן אל המזבח וישחט את עגל החטאת אשר לו ויקריבו בני אהרן את הדם אליו גו' ויקרב את קרבן העם ויקח את שעיר החטאת אשר לעם וישחטהו ויחטאהו כראשון ויקרב את העולה ויעשה כמשפט. הדקדוקים רבו כאן א' מה שהקשה בזוה"ק איך שייך לומר ואיל לעולה תמימים הלא קרבן עולה לא הי' כאן אלא איל אחד ואיך שייך אצלו תמימם שהוא לשון רבים ולהלן אצל עולות בני ישראל שהי' עגל וכבש שם שייך שפיר תמימם אבל אצל עולה שלו לא שייך לשון רבים תמימם. ב' מפני מה נאמר אצל החטאת שלו ויקריבו בני אהרן ואצל העולה שלו נאמר וימציאו בני אהרן ואת העולה המציאו אליו וגו' עוד קשה אצל חטאת העם כתיב וישחטהו ויחטאהו כראשון ואצל עולות העם כתיב ויעשה כמשפט מפני מה לא נא' גם כאן ויעשה כראשון. ונראה לפרש דהנה הקרבנות אלו באים לכפר על מעשה עגל ובחטא העגל לא היו כולם שוים בו יש שחטאו במחשבה ובמעשה והיו צריכים כפרה על המחשבה ועל המעשה ויש שלא חטאו אלא במחשבה לבד ולא היו צריכים כפרה אלא על המחשבה לבד ואהרן לא חטא במחשבה כלל אף שבמעשה ג"כ לא חטא שכוונתו הי' בלתי לה' לבדו מ"מ הי' צריך כפרה על המעשה מחמת שכוונתו לא הי' יודע שום האדם והיה חילול השם בדבר לכן הי' צריך כפרה על המעשה וזה ידוע שחטאת בא על המעשה ועולה בא על הרהור הלב נמצא שאהרן לא הוצרך להביא עולה שהוא לא חטא במחשבה כלל ולא ציותה התורה עליו להביא עולה אלא מחמת הקטירוגים שהיה שם ובמה שהקריב את העולה היה מעלה את הגבורות לשרשן ע"י מחשבתו הזכה וכשאמר משה לאהרן שהקב"ה צוה שיביא עולה היה אהרן סבור של כך אמר לו משה שיקרב עולה שפגם במחשבה והיה מפשפש היטיב שמא חטא חלילה במחשבה ופשפש ולא מצא שהיה יודע בעצמו שכוונתו היה בלתי לה' לבדו אך בשעה שהקריב את העולה והוא היה מפשפש ובדק היטיב שמא יש כאן איזה הרהור חלילה ומצא שיש עירבוב חטא של בניו ויהיה מה שיהיה מדכתיב בו זרה בוודאי היה פוגמים והם כבר היו פוגמים אצל הר סיני כמה שכתוב ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ואיתא שעדיין נתחייבו אצל הר סיני ופגמו אז במחשבה וזאת ויצא אהרן בשעת הקרבת העולה אבל מצדו לא נתחייב להביא עולה כי הוא לא חטא בהרהור כלל אלא שהתורה צוה לו שיביא עולה כדי שימתיק הגבורות בשרשם במחשבתו ע"י עשות העולה ומזה נבוא לביאור הפסוקים ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימם פי' לא שחטא חלילה בהרהור אלא כדי שיעלה הגבורות לשרשן כי ע"י הקיטרוג יצאו הגבורות משרשן ועתה במה שיקרב את העולה וע"י היחודים שיעשה במחשבתו בהקרבת העולה יחזרו הגבורות לשרשן ויכבשו תחת החסדים ואז יהיו תמימי' וזהו ואיל לעולה כדי שיעלה הגבורות לשרשן ויהיו תמימם ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימם וכן הוא פשוט מחמת שהיו שנים אמרה כתוב תמימם שהם היו צריכים עולה שחטאו בהרהר הלב ויש שחטאו ג"כ במעשה והיו צריכים אף חטאת ולכך נאמר אצל החטאת שלו ויקרבו בני אהרן מפני שמזה ידע אהרן שצריך כפרה על המעשה וזה הפגם היה קרוב אצלו ולא היה צריך לפשפש אחריו לכך כתיב ויקריבו שהוא לשון הושטה שהיה קרב לו הפגם הזה אבל אצל העולה שלו נאמר וימציאו שהוא לשון מציאה כלומר שהוא לא פגם כלל רק אחר שפשפש היטיב ואחר עיון רב מצא חטא בניו שפגמו במחשבה כנודע וזאת לא היה קרב אצלו שהוצרך לפשפש ולבדוק אחר זה עד שמצא לכן נאמר כאן וימציאו בני אהרן שהוא לשון מציאה כנ"ל שכשנתן לו הדם ועיקר הכפרה היא בדם אז מצא שבניו פגמו במחשבה וגמר אומר הכתוב ואת העולה המציאו אליו לנתחי' כלומר שעוד שהיו נותנים לו עוד נתח להקריב מצא יותר את חטא בניו ולכך נאמר אצל חטאת העם וישחטהו ויחטאהו כראשון מפני שבקרבן חטאת הושוו לו שאף אהרן היה צריך כפרה על המעשה כמותן אבל אצל עולות העם נאמר ויעשה כמשפט שבקרבן עולה לא היה שוים לאהרן שאהרן לא היה צריך כפרה על ההרהור ולא הביא עולה אלא כדי להעלות הגבורות בשורשן והם נתחייבו להביא עולה לכפר על הרהר הלב לכן נאמר כמשפט שנתחייבו לכפר על הרהור הלב כנ"ל וק"ל.
ויקרבו בני אהרן גו' וישחט את העולה וימציאו בני אהרן וגו' ואת העולה המציאו אליו לנתחי' וגו' יש להבין על שינוי הלשון הכתוב מדוע בחטאת נאמר לשון הקרבה והוא לשון הרגיל בתורה ובעולה שינה הכתוב ונאמר לשון המצאה שזה אינו נמנה בתורתינו הקדושה זולת כאן אמנם יש לרמז כי הנה ידוע מאמר חז"ל כי החטאת מכפרת על שגגת מעשה החטא והעולה מכפרת על הרהר הלב כנ"ל ואולם הכפרה העקרית לא היתה בהקרבת הקרבן כ"א להיות תוהא על מעשה העבירה ולגמור בלבבו לבל ישוב לכסלה ויכנע מאד לפני בוראו על אשר העווה ואז הקרבן גומרת הכפרה ומצינו בחיבורי קודש כי כהני ה' בבא אדם לפניהם לכפר על נפשו ראוי ראשונה להכניע לב החוטא עדי ישוב בכל לב טרם יקרבו הקרבן ורמזו ללוים המדברים בשיר לעורר בקול נעים עדי נשבר לב החוטא בקרבו אז נרצה לו לכפר עליו ואמנם מעשה החטא היה יקל להחוטא להזכיר עצמו כי המעשה הפרטה יקל לעלות על זכרונו אכן אדם אשר היה צורך כפרתו על הרהוריו אשר לא טובים וכמעט רגע יעברו לאדם הרבה מחשבות על רעיוניו מבלי משים על לב כי המה נגד רצון הבורא יתברך והגם כי יעורר לבבו לאחת מהנה עם כל זאת יעברו רובם מזכרונו מלידע לשום עליהם אמנם כהני ה' ומשרתיו אשר רוח ה' נססה בם והיו זריזין בעבודת בוראם ראוי להזכירו עם הקרבת הקרבן שיזכיר עצמו לאחדים כל מזימותינו וישלחו בנפשו התעוררות על כל מחשבותיו ובכל חלק מחלקי העבודה נזכר המביא קרבן יותר ויותר וזהו אמרו וישחט את העולה וימציאו בני אהרן אליו את הדם לשון מציאה ומילת את הוא כמו עם ורמז בזה שעם הקרבת הדם פעלו שימצא את אשר נאבד ממנו ואת העולה פי' המחשבות שהיה מן הצורך להעלותם המציאו אליו כמו לשון מציאה שמצא אותם על ידם לנתחי' פי' על ידי כל נתח מהקרבן נזכר יותר ויותר ולכן בחטאת נאמר ויקריבו אליו מפני שהיה קרוב להזכיר אותן מעשה החטא שישוב עליו אל ה' אבל העולה היא על הרהור כנ"ל לכן שינה הכתוב את לשונו ודי להבין.
וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים ויבוא משה ואהרן אל אוהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם יש לדקדק שתיבות אלו וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים הוא מיותר לגמרי כי בוודאי אחר שגמר סדר כל הקרבנות בוודאי היה יורד מעל גבי המזבח ולמה לי זאת לאשמעינן שירד אחר עשית החטאת והעולה והשלמים עוד צריך להבין אמרו ויבוא משה ואהרן אל אוהל מועד גו' ולא פי' למה נכנסו עוד הפעם ופי' רש"י עפ"י ברייתא דת"כ שנכנס ללמדו על מעשה הקטורת קשה הלא בוודאי לא היה אהרן נכנס לשמש כלל בעבודה אם לא למד תחילה כל סדר עבודה גם מה שפי' רש"י עוד ד"א כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל היה מצטער ואומר כו' אמר לו למשה משה אחי כך עשית לי שנכנסתי ונתביישתי מיד נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל עדיין צריך להבין שהלא גם עתה ואמרו בשביל שנכנס משה עמו לאוהל מועד ירדה השכינה בשביל משה ועדיין לא יצא אהרן מידי בושה ויראה לרמז כך דהנה הצדיק אשר לו יד ושם להעלות ולקשר נשמות בני ישראל בשורשם ולהעלותם למעלה לשרשם הן בעת שדורש ברבים לעורר לבבות בני ישראל לתשובה הן בעמדו להתפלל עבודת התפילה בפני העמוד והוא שליח ציבור לעדתו וממילא השליח ציבור צריך לקשר כל הנשמות שמתפללים עמו ולהעלותם למעלה ולעורר לבבם בעת התפילה בהתעוררת גדולה בתשובה הצדיק כזה בעת שמעורר לבבות בני ישראל בתשובה אזי המחשבות זרות של הציבור נופלים על זה הצדיק מחמת התעוררת שהכניס בלבם ומחמת התקשרותם עמם אזי כל מחשבתם נופל על הצדיק ומבלבלים את הצדיק מעבודתו אותן המחשבות של העולם כידוע לכל משכיל וגם איתא במדרש כשמתפללי' עשרה ב"א ואחד יורד לפני התיבה עליו נאמר כשושנה בין החוחים עיין במדרש כמו החוחים עוקצים לשושנה העומדת ביניהם כך עוקצים המחשבות ב"א לשליח ציבור וגם כך שמעתי מפי אדומו"ר מו"ה אלימלך זצוק"ל שאמר בשביל הרב ר' בער מראוונא שאמר בשם הבעש"ט שהדורש ברבים נמשל למרא וחצינא שמשליך הזבל מהבית לנקות את הבית ונתלכלך בעצמה כך הוא השליח ציבור הן בעת הדרשה הן בעת עומדו לפני העמוד שמזכך בני אדם שמעוררים בתשובה ע"י והוא נופל קצת ממדריגתו עי"ז מחמת שמחשבות של העולם נופלים עליו וכן היה בעת שהיה בהמ"ק קיים והמזבח על מכונו והיה הכהן עובד עבודה ומכפר בעד עמו היה נופלים עליו המחשבות האנשים אשר היה מקריב קרבנותיהם לכן היה הלוים יודעים וגם הכהנים עי"ז מחשבות אנשים ההם אם כבר הרהרו בתשובה שלימה אם לאו ואם עדיין לא נגמרו להלהיב הלבבות בתשובה שלימה בהתלהבות כראוי אזי הי' הכהן מרמז לבן לוי איזה רמז והתחילו לנגן בהתעוררות יותר ובנעימה יתירה הצריכה להתעוררת זו כדי לעורר האיש ההוא שהביא הקרבן לתשובה שלימה וכן איתא בספר ברית מנוחה ע"ש ועצה היעוצה להצדיק הנ"ל שלא יזיק לו המחשבות והרהורים של העולם אשר מעורר לבבם לעבודתו ית"ש שמעתי מאדומו"ר הרב מו"ה מנחם מענדיל מפריסטק זצ"ל שיראה שיבוא כל המתפללים בזה הציבור בעת שמתחיל החזן להתפלל בפני העמוד ועכ"פ לא יאחרו לבוא מעת שמתחיל בקרבנות כי בפרשת הקטורת הוא יכול לקשר אותם יחד ועדיין הוא בעולם עשי' ואז כשמקשר אותם אתו עמו בעולם העשי' באמירת הקטורת אזי אח"כ בעת שמתחיל החזן לילך מעולם לעולם בעת הזמירות בעולם היצירה ובשעת ברכת ק"ש בעולם הבריאה ולן בתפילה באצילות כידוע אזי לא יזיקו מחשבתם כלל מחמת שקישר אותם בשעת אמירת הקטורת ודפח"ח ע"כ יש לומר שלכך היה צריך הכהן להקטיר הקטורת בין דם לאברים מפני כי עיקר גמר הכפרה היה נגמר בעת עליות העשן מהקטרת האברים אז היה נגמר היחוד של הקרבן ולכן היה מקטיר הקטורת תחילה והיה מקשר בעת הקטורת כל מחשבות הציבור כי לכולם חלק בקרבנות הציבור והיה מקשר אותם בעת עשית הקטורת ע"כ היה אח"כ מקטיר האברים ונגמר היחוד בקדושה שלימה וזהו ביאור הכתובים הנ"ל וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים ר"ל כשהקריב כל הקרבנות של הציבור ממילא קישר אותם למעלה בהתעוררת תשובה ונפל עליו מחשבתם והרהורים שלהם ונפל ממדריגתו וזהו ירידה אצל הצדיק ע"כ נאמר וירד מעשות גו' ר"ל שירד ונפל ממדריגתו ע"כ אמר למשה משה אחי כך עשית לי ונתביישתי כי זה הוא ביוש גדול אצל הצדיק בעת שנופל קצת מקדושתו ע"כ נאמר ויבוא משה ואהרן אל אוהל מועד ופי' שנכנס עמו ללמדו על מעשה הקטורת ר"ל שלמדו משה איך לקשר את הציבור בעת עשית הקטורת ולא יזיקו לו מחשבתם בעת היחוד וזה לא היה אהרן יודע מעיקרא הגם שידע עיקר כוונת הקטורת אבל זאת יוכל להיות שלא היה יודע ולימד אותו משה אז בעת הזאת ויצאו ויברכו את העם ודו"ק.
במדרש רבה אמר ר' ברכי' אמר ר' יצחק וכו' הקב"ה הראה למשה גלגולת של אש והראה לו אם ניקב קרום של מוח טריפה ע"כ להבין הענין נראה לומר כי הנה הש"י השתלשל אלהותו ית' בלבושים וצמצומים רבים עד שורש מטה מטה וע"י עבדות האדם בעבודת בוראו והזדככות חומריותו ובקשתו את ה' הוא מסיר פעם אחר פעם הלבושים עד שבא ללבוש דק שיוכל להשיג מציאת הש"י ונפלאותיו אמנם מהותו אין באפשרי לשום ברי' שבעולם להשיגה ובאם חלילה רוצה להתבונן במה שלא הורשה ולהשיג מהותו יתברך הרי הוא כנוקב שם וזהו ונוקב שם יומת וזהו פי' המדרש שהראה הקב"ה למשה גלגולת של אש שאם ניקב קרום של מוח טריפה קרו"ם גימט' שמ"ו כי כל הע' טריפות יש להם סודות נעלמים הרבה מאד ועל מה המה מרמזים וניקב קרום של מוח יש לרמוז על שרוצה להשיג מהותו יתברך שהוא ושמו אחד וזה אי אפשר רק דרך מלבושים יוכל להשיג פעולתו וכל פעם יותר בדקות וזה ה' מלך גאות לבש שאי אפשר להשיג גדולתו כי אם דרך מלבושים וצימצומים.
א"י וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים ויבוא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם יש לדקדק כנ"ל מה משמיעני הכתוב בזה שאמר וירד מעשות החטאת וגו' שנראה כמיותר עוד קשה על שכתב ויבא משה ואהרן אל אוהל מועד ופרש"י למה נכנס משה עם אהרן ללמד על מעשה הקטורת קשה כנ"ל וכי כל שבעת ימי המילואים שלמד משה ואהרן סדר הקרבנות לא למדו מעשה הקטורת עד אותה שעה שהוצרך להקטיר ונראה בזה שהתורה מורה אותנו כאן בפסוקים אלו תכלית הדרך האמיתי לעבודת ה' כי לפעמים כשהאדם הולך בדרך הטוב והישר ונכנס בעבדות ה' שיעור שני פתחים אח"כ הוא מתפלל עבור הצטרכות ישראל תמיד ונושא את כפיו ויברכם וכדומה לו שזה הוא עיקר עבודת ה' לא בזה הדרך ישכון אור ובאמת הוא מצוה גדולה להתפלל עבור הצטרכות ישראל אך אם ברור אצלו כשמש שאינו מבלבל אותו מעבודת ה' כלל אפילו כחוט השערה אדרבא שינטלם וינשאם את לבן של הבאים אליו ומקשר אותן לשרשן שילכו בדרכי תורה ועבודה אז יוכל לישא עליו עול של ציבור ולתבוע צרכיהן מהש"י אבל אם מבלבל אותו מעבודת ה' אפילו מעוטא דמעוטא אז לא די שאינו מגיע תועלת להאנשים הבאים אליו אלא אף הוא נופל ממדריגתו כי באמת זאת קשה מאד לישא על עצמו עול של ציבור שאז אינו יכול לעבוד עבודתו כראוי ונכון שע"י שהוא נושא עליו עול צבור בתפלות ובתחנונים הוא נופל ממדריגתו וכן כל דבר שהוא צרכי צבור דהיינו להוכיח אותם אם אינו יודע לקשר אותן לשרשן הם מורידים אותו ממדריגתו ועיקר הוא שיראה לקשר אותן לשרשן שיביאו לידי תשובה באמת ושילכו בדרך הישר וממילא יורד להם כל השפעות טובות מן השמים כמו שאמרתי על פסוק וידבר ה' אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם וגו' ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם שלכאורה קשה שבתחילה כתיב שאהרן ובניו יברכו את בני ישראל ואח"כ ואני אברכם דהנה הקב"ה אמר לאהרן ולבניו שיברכו את ישראל והיו סוברים כפשטן שישאו את כפיהם ויברכם לכן כתיב אחר זה ושמו את שמי על בני ישראל כלומר שאין זה עיקר אלא שהעיקר שישימו את שמי על בני ישראל פי' שיכנסו את שמי בלבם שיקשרו אותן לשרשן שילכו בדרך הטוב והישר ואני אברכם פי' אז יחולו עליהם הברכות שברכום אבל אם אינו יכול לקשר אותן לשרשן כל עבודתו הוא לריק שאינו מגיע להם תועלת מברכתו ומתפלתו וגם משחית עבודתו שיורד ממדריגתו. ומזה נבוא לביאור הפסוקים וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים פי' ע"י שנשא עליו עבודת ציבור ויברכם ירד ממדריגתו יותר ולא יכול עוד לעשות היחודים לקשר העולמות העליונים עם העולמות התחתונים כבתחילה שעשה בעבודת הקרבנות וזהו וירד מעשות החטאת וגו' פי' שירד ממדריגתו שהי' לו בעשות הקרבנות ויבוא משה ואהרן אל אוהל מועד ופרש"י למה נכנס משה עם אהרן ללמדו על מעשה הקטורת פי' כיוון שראה משה שירד ממדריגתו נכנס עמו ולמדו שיוכל לקשר את ישראל לשרשן וזהו ללמדו על מעשה הקטורת ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם פי' אחר שלמדו זאת שיוכל לקשר אותם לשרשם ויצאו ויברכו את העם פי' אח"כ ברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם שע"י שהי' מקשר אותם לשרשם נראה כבוד ה' אל כל העם וגו'.
הגם שלפי הנראה המה הדברים עצמן שנאמרו למעלה בדף ק"כ על זה הפסוק עצמו. אמנם המעיין בדבריי יראה ויבין שבחי' בחי' יש.
וידבר ה' אל משה כו' דברו אל בני ישראל לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ. כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו אך את זה גו' את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס וגו' ראוי להבין אמרו זאת החיה אשר גו' והי' לו לומר זאת הבהמה. גם אשר על הארץ נראה מיותר. גם מדוע התחיל מגמל ויתכן לומר בזה כי הנה דברנו זה כמה פעמים שעיקר עבדות האדם הוא לזכך חומריותו ולשוב לשרשו לקשר עצמו בא"ס ב"ה ושיזהיר עליו אור אלקותו יתברך וצריך להסיר כל המסכים המבדילים בינינו לבין אלהינו ע"י טהרה וקדושה שימשיך על עצמו וישוב בתשובה שלימה להסיר המסכים שנעשו ע"י עונותיו. והנה כל מאכל ודבר גשמי הוא חוצץ בפני אדם לבל יראה אור הבהיר ואולם במאכלים טהורים אשר התירה תורתינו הקדושה בכולם ימצאו ניצוצות קדושות וגם יזדמנו נשמות קדושות מגולגלין בהמאכלים והאוכלים בקדושה ובטהרה אזי ממשיך עליו קדושה יתירה אשר בהמאכלים ההם כי הי' שואב אליו הנפש הקדושה אשר הי' עטוף בתוך המאכל הזה ויוכל לבא לידי זה ליראת ה' האמיתית ולשבור המסכים המבדילים ולחזות בנועם ה' וגם הבהמות הטהורות יש להם שורש למעלה בהשור מהחיות אשר הנה מרובעות לכסא ונשר וארי' שנאסרו לנו נוכל לומר שאריה נאסר להיותו כולו מסטרא דגבורה ונשר נאסר להיותו מצד הרחמים אשר אין בהם ממדת גבורה והיינו ממשיכין מדת הרחמנות יותר ממה שיש ביכולת לסבול. והנה ידוע כי את זה לעומת זה עשה אלקים ויש ג"כ מרכבה טמאה והמטמא עצמו במאכלים אסורים הוא ממשיך עליו כח הטומאה עד שכמעט אין יכולת לשורש נשמתו להסיר המסכים שמוסיף במאכלים האסורים ההם ואולם במאכלים הטהורים ואכילתן בקדושה הוא מוסיף קדושה על עצמו ע"י העלאת ניצוצות הקדושות כנ"ל. ומפני זה אמרו ז"ל האי בר בי רב דיתיב בתעניתא ליכול כלבא לשירותא מפני שאכילת הצדיקים הוא טוב להם וטוב לעולם שמתקנין ע"י אכילתן נשמות המגולגלות ומעלין הנצוצות הקדושות ומסירים ע"י אכילתן מסכים המבדילים ע"י הקדושה שנתוסף עליהם וזהו רמז לנו הכתוב זאת החיה אשר תאכלו ביאורו זאת החיה מהחיות המרובעות לכסא אשר היא מכל הבהמה אשר על הארץ שבארץ התחתונה היא בהמה ואח"כ הורנו הכתוב מהות האכילה ואמר כל מפרסת פרסה כל הגם שהוא דבר גשמיי שעושה מסך המבדיל מלשון פורס מפה. אמנם ושוסעת שסע פרסות שיכול ע"י אכילתה בקדושה לשסע ולחלק הפרסות והמסכים. מעלת גרה מלשון ויגר מואב כלומר שע"י שמוסיף על עצמו קדושה הוא מוסיף יראה ה'. או יאמר כי גרה בגימטריא יצחק והוא שמעלה ע"י אכילתו פחד יצחק אל הראשית חכמה כידוע ליו"ח. אותה תאכלו כלומר כן תאכל ואולם ימצאו אנשים אשר הגיעו למדריגה זו שמשיגין יראת ה' ע"י אכילתן אמנם פוסלין מחשבתם במה שמחזיקין טובה לנפשם במדריגתו ומבקשים תשלום על מעשיהם הטובים הנה האנשים ההם אין ביכולתם להסיר מסך המבדיל ולראות איזה דרך ישכון האור וזהו אמרו אך את זה לא תאכלו וגו' את הגמל את זה כמו עם זה ביאורו עם כוונה זו לא תאכלו את הגמל פי' לבקש תגמול מעשיו ומבאר הכתוב כי מעלה גרה וגו' פי' הגם שמעלה גרה ומגיע ליראת ה'. אמנם ופרסה איננו מפריס. מפריס זה כמשמעו ופרש"י לשון סדיקה כלומר שהמסך המבדיל והפרסה אשר לפניו אינו יכול לסדוק ולהסיר רק לא יבקש תגמול מעשיו אזי יוכל להסיר המסך כנ"ל.
א"י מכל הבהמה גו' מפרסת פרסה גו' מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו וגו' יש לרמוז כי סימן יש איזה כשירה או טריפה כי בדבר כשר אין הדבר ההוא חוצץ בפני הקדושה באכלו מהם ואדרבה הוא הנותן לו כח יותר לעבודת הש"ית משא"כ באוכל דבר טמא הוא חוצץ בפני הקדושה ועושה מסך המבדיל בינו לבין המקום ב"ה כנ"ל וזהו מרומז בפסוק מכל הבהמה גו' מפרסת פרסה וגו' מפרסת הוא לשון שבירה כמו שתרגום אונקלס סדיקא ופרסה הוא לשון פריסת פרוכת ומסך וזהו מכל הבהמה גו' מפרסת פרסה גו' היינו שמשבר המסך המבדיל וחוצץ בפני הקדושה ע"י אכילתה ושוסעת שסע פרסות שמשבר ומכתת כל החציצין כנ"ל מעלת גרה בבהמה גו' גרה הוא לשון גירות והיינו שיגיע ע"י האכילה לידי הכנעה ומעלת השפלה עד שיהי' בעיניו כגר בארץ אותה תאכלו פי' ע"ד בחינה זו תאכלו שתבואו ע"י האכילה לידי הכנעה להכניע את החומר והבהמיות שלו אל נפש השכלית ועי"ז יסיר כל החציצין ומסכים ויבוא בזאת אל הקודש.
עוד על פסוק הנ"ל זאת החיה אשר תאכלו וגו' פירש"י ז"ל מלמד שהי' משה אוחז בחיה ומראה אותה זאת תאכלו וזאת לא תאכלו כו' אף בשרצי המים אחז מכל מין ומין ומראה להם וקשה וכי משה קניגי הי' כקו' הש"ס פ' אלו טריפות (חולין דף ס' ע"ב) ונראה לומר כי יש סימנים להכיר בכל דבר האם טהור הוא או לא למי שחננו ה' בדיעה ויבין מהרוח טהרה שיש בדבר הזה כי טהור הוא וכן להיפך ואיש כזה לא יבוא לידי טעות חלילה להתיר האיסור או לאסור המותר וכמו שפירש הרב החסיד מזלאטשוב זצוק"ל בתפילת ר' נחוניא בן הקנה שלא אכשל בדבר הלכה שלא אומר על דבר טמא טהור וכו' היינו שהתפלל שלא יוכל להוציא דבר טעות מפיו ומוצא שפתיו שיטעה חלילה בדבר הלכה רק יבין ויכיר מהדברים מה המה וכאמור וזהו האמור כדברי רש"י ז"ל שאחז משה וכו' והראה להם וכו' היינו שהראה להם איך להכיר ולא יוכלו לבוא לידי טעות לעולם רק יבינו בעין שכלם ורוח ה' אשר נוססה בם האם טהור טהור וכו'.
אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ כי אני ה' גו' זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרומשת במים גו'. יש לפרש הפסוקים אלו דהנה מנהגן של ישראל תורה היא ובוודאי מה שנהגו הצדיקים הקדמונים רומזו במעשיהם סודות גדולים ונוראים וצריכים אנו להבין מנהגן שנהגו בימי קדם שאחר כלות ימי החג פסח או אחר חג הסוכות היו לומדים הלכה תוספת ומחדשין בו חידושין דאורייתא ובוודאי לא הי' כוונתם לעשות להם שם ולבנות מגדל בתוכו לאמר אני גדול בתורה ומפולפל בהלכה רק כוונתם הי' לש"ש ולהבין זאת הוא עפ"י מאמרינו שאביא לקמן בס"ד שאמרנו שהכריתת ברית של דוד ויהונתן היתה שתתעלה המלכות דהיינו הה' תתאה מתתא לעילא ומתיחדת עם יה"ו שהן חו"ב ודעת ומקבלת מהן השפעות טובות וממשיך השפעות טובות על כנ"י ועיקר שהוא ממשיך על כנ"י חכמה בינה דעת שישיגו השגת אלהות לעבדו בחכמה ובבינה ודעה והשכל ובהם נכללו כל החסדים והשפעות טובות ובשבת יש לה עלי' עד אבא שהוא חכמה וממילא חו"ב הן תרין רעין דלא מתפרשין והדעת הוא המחבר שהוא מקבל מן חכמה בינה ומשפיע למלכות לכן בשבת הוא ממשיך לכנ"י הקדושות עליונות שהן חכמה ובינה ודעת והכל הוא ע"י מעשה התחתונים ע"י תורה ומצות ומעש"ט של כנ"י וביו"ט אינה מתעלה אלא עד בינה וממשכת המוחין של בינה דעת על כנ"י אם הן מתכשרין מעשיהם לאביהם שבשמים ומחמת שבשבת נתגלה מוח חכמה על כנ"י אינו ניכר הרשימה אחר השבת מחמת שהוא מוח גדול וביו"ט אינה מתגלה אלא מוח בינה ניכר הרשימה אחר יו"ט לכן אנו עושים היום שאחר יו"ט אסרו חג שהוא בינה כדי להמשיך בזה מוח בינה אבל אחר שבת אי אפשר להשיג גודל המוח והי' מרגלא בפומא דאנשי מעשה שלאחר שבת אין להם הארה בתפילה כראוי ובאמת הוא כן אך תדעו נאמנה שהאדם צריך להתגבר אחר שבת דווקא ולהזדכך עצמו כדי שיתפלל בהתלהבות ובתשוקה גדולה כמו שאמרתי וספרתם לכם ממחרת השבת דהיינו שיספור א"ע ממחרת השבת שיראה להתפלל בהתלהבות גדולה ביום שאחר השבת וזאת היא לאות אם התפלל ביום שלאחר השבת בהתלהבות ובתשוקה גדולה בוודאי השיג בשבת מוח החכמה ונתעורר הרשימה ממנו וכן הי' במצרים שבליל הראשון של פסח נתגלה מוח החכמה על כנ"י ואח"כ נסתלק מהם ונשאר רשימה ממנו למחרת הפסח ובאים לספירה ובשבוע ראשון של הספירה אנו ממשיכין המוח חכמה להספירות ובשני אנו ממשיכין מוח בינה להספירות ובשבוע ג' אנו ממשיכים הדעת לספירות ובשבוע ג' של הספירה מתחיל ר"ח אייר והצירוף של חודש אייר הוא דעת שהצירוף שלו הוא "יתהלל "המתהלל "השכל "וידוע וכו' ושם "מה הוא דעת ומי שהוא חכם ומבין מדעתו יוכל לידע שגם הצירוף של ר"ח מרחשון יורה על הדעת לכן נהגו אנשי קדמוני זמנינו ללמוד בר"ח אייר ובר"ח מרחשון הלכה תוס' מפני שביו"ט נתגלו קדושות עליונות על הכנ"י שהן בינה דעת וצירוף של ר"ח אייר ור"ח מרחשון מורים על הדעת ונתכשרו חדשים אלו להשיג דעת התורה יותר מבשאר חדשים והיה זאת להם לאות אם נתוסף להם דעת יותר ומחדשין חידושין דאורייתא יותר מבשאר חדשים אז ידעו שהשיגו בהחג הקדושות העליונות ולכן אנו קוראים ברוב השנים פ' שמיני תיכף אחר הפסח שבפרשה זו נזהרו ישראל שירחיקו עצמן ממאכלות אסורות ואי אפשר לבוא להשגות התורה עד שישמור א"ע ממאכלות אסורות מכל וכל ובפסח שישראל אכלו מצה נתקדש פיהם ע"י אכילת מצה ותיכף אחר פסח אנו קוראים פ' שמיני כדי שנשמור עצמינו ממאכלות אסורות ונזכה להשגות התורה ואפילו מן דבר שאינו אסור אלא משום חומרא בעלמא יש לו לאדם ליזהר מהן ובפרט לחקור שלא לאכול אלא מן שחוט כשר עצהיו"ט וכל דבר הצריך סימן או בדיקה מן תולעים צריך להחמיר על עצמו לעשות כדת וכנכון ואז יוכל לבא להשגות התורה אבל אם הוא מיקל לעצמו אפילו בדבר שאינו אלא חומרא בעלמא אפילו אם יתנהג בדרכי חסידות ופרישות על כל הצדדי' ושוקד על פתחי תורה ועבודה יום ולילה לא יוכל להשיג הקדושות עליונות על נכון כמו שהובא בתוס' בשם הירושלמי עד שאתה מתפלל שיכנסו דברי תורה לתוך פיך התפלל שלא יכנסו מאכלות אסורות לתוך מעיך הרי לך ירושלמי מפורש שאי אפשר להשגות התורה כי אם שיהיה נזהר ממאכלות אסורות ואלה הדברים שדברנו נרמזים כאן בפסוקים אלו אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם פי' שע"י שאינו נשמר ממאכלות אסורות נטמא בהם ששורה עליו רוח טומאה והמאכל מטמטם את לבו ואינו יכול להשיג השגות התורה לכן הזהירה תורה אל תשקצו את נפשותיכם במה שאסרתי לכם כי ע"י שתאכלו מה שאסרתי לכם ונטמתם בם שהמאכל מטמטם את לבו והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני לכן צריכים אתם ליזהר ממאכלות אסורות ואז יש מקום להקדושה עליונה לשרות עליכם והייתם קדושים ואם האדם נזהר בכל אלה כמו שאמרנו לעיל שורה עליו הקדושה עליונה ואז יכול ללמוד התורה ולהשיג השגות התורה וזהו פי' זאת תורת הבהמה וגו' ר"ל ע"י שתקדשו עצמיכם ממאכלות האסורות אז תזכו לתורה וזוכה כ"כ להשגה בתורה שע"י לימודו הוא מעלה כל העולמות ואפילו מלאכי השרת מתעלין ע"י לימוד תורתו ובונה בלימודו קומת השכינה וזהו שגמר אומר הפסוק זאת תורת הבהמה והעוף פי' שזוכה כ"כ להשגת התורה שע"י לימודו באים כל העולמות לעלי' ואפילו המלאכי שרת וזהו והעוף היינו מלאכי מרום שנקראו עופות השמים וכל נפש חיה היינו שכינה הקדושה שנקראת נפש חיה הרומשת במים פי' ע"י התורה שנקראת מים הוא מתעלה ודו"ק.