אף חובב עמים כל קדושיו בידך והם תכו לרגלך ישא מדברתיך תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. יראה לבאר בכתוב זה כי הנה ישנם אנשים צדיקים המתהלכים את ה' והמה עובדי השם באמת ועם כל זאת המה מקטינים עצמם ונוסעים אל צדיקי הדור הבלתי גדולים מערכם ומטים אוזן לשמוע היוצא מפיו ואולם גם הצדיק ההוא מקטין עצמו והגם כי ישים ה' דבר בפיו לדבר דברי תורה ודיבורים קדושים תלה גדולה באנשים היושבים לפניו כי עבורם חנן ה' אותו בזה. וזו אמרו אף חובב עמים מוסב אל השכינה וביאורו שראוי לך לאהוב ולחבב עם בנ"י מפני אשר כל קדושיו בידך וכולם קדושים ואעפ"כ הם תכו לרגלך שהם מכתתים עצמם תחת רגלי הצדיקים ישא מדברתיך תורה צוה לנו משה ביאורו שהם מדברים ואומרים שהדיבורים באים לו בשביל קדושתו הגדולה תורה צוה לנו משה הוא צדיק הדור שהוא בבחי' משה וגם הצדיק מקטין עצמו ואומר מורשה קהלת יעקב ביאורו שאשר חנן ה' אותו הוא מורשה לו בשביל קהלת יעקב.
ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון. ראוי להבין אמרו מחץ מתנים למה בחר מכת מתנים לאויביו יותר משאר מכות. ויראה לרמוז בזה כי הנה מעקרי עבודת ה' הוא התפילה בדחילא ורחימא וע"י שאדם מקשר נפשו ורוחו ונשמתו ומדבק עצמו בעת התפילה באין סוף ב"ה מושך על עצמו דביקות וקדושה על כל היום אכן העצה היעוצה לבוא לידי מדה זו לזכות לשלימות התפילה הוא ע"י שיקום בחצות לילה וילמוד כמה שעורים ומהן הלכות פסוקות כל אחד לפי ערכו וע"י זה הוא מגרש הקליפות העומדין לבלבל בעת התפילה ומטהר מחשבותיו שיהי' לו נקל להתפלל בלי מחשבה זרה ולהעלות העולמות משנפלו מראשית הבריאה והן הן המחשבה הזרה הנופלת לאדם בשעת התפילה. כי כשבא להעלות הניצוץ ממעמקי הקליפות אז יעמדו נגדו לעכבו לבל יתעלה מהן. וצריך האדם לגבר חיילים לזה ועל ידי עסק התורה שעוסק קודם התפלה בדחילו ורחימא יהי' לו סעד לזה. וזהו אמרו ברך ה' חילו לשון ויחל משה שהוא לשון תפילה פי' שיברך ה' את תפילתו שתעשה פרי ופועל ידיו תרצה פי' שגם תנועות הידים אשר אדם עושה בעת תפילתו לעורר לבבו אל זכות התפילה גם זה יעלה לרצון לפניו מחץ מתנים קמיו מלת מתנים לשון לימוד (כמו תנוי מתנינן) וביאורו כי הכתוב נותן עצה לזה שיהיה תפילתו מקובלת ומרוצה ע"י שימחץ בלימודו תחילה את כל קמיו הם הקליפות העומדים לעכבו. ומשנאיו מן יקומון לבל יהי' להם תקומה כלל נגדו.
וליוסף אמר מברכת ה' ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רבצת תחת יש לרמוז בזה ע"פי הפסוק אלה תולדות יעקב יוסף. ורומז בזה כי הנה ידוע שיעקב הוא הדעת והוא המקשר הלב עם הקצוות והוא עולה ומתווך בין חכמה ובינה. ויוסף הוא חלק התחתון של הוא"ו שהוא המקשר מדות התחתונות ומריק השפעה על הכנ"י והנה כל נדיק הוא בחי' יוסף שהוא יסוד צדיק מפני שכל צדיק הוא מקשר הכנ"י מתתא לעילא וממשיך אלהותו יתברך מעילא לתתא על הכנ"י. ומדת הצדיק הוא כוללת השפעת החמשה קצוות ומקבל מהם השפעת אורות החמשין תרעין דבינה שקיבלו ומשפיע להמלכות ולכן נקרא הצדיק כל מפני שהוא כולל בתוכו ההשפעה להשפיע על כנ"י וע"י זה מתמלאת פגימת הלבנה שהוא רומז למלכות שמים שכשמקבלת השפעת אור הששה קצוות נתמלא פגימתה. והנה קדושת הא"ס ב"ה נמשכת על הכנ"י ע"י שמות ההויות שהם פנימיות העולמות וע"י זה מתיחדת הה' תתאה עם היה"ו ונעשה הם שלם אמנם סוד העתיקא הוא שמות אהי' והשמות אהי"ה עם המילואים הן המקיפין היחוד לבל תהי' בו שום אחיזת החיצונים והם בגימטריא תנ"ה עם הכולל שהם הצלם אלהים וחותם הצדיק כמאמרינו בנוסח ברכת המילה וצאצאיו חתם באות ברית קודש ועי"ז נחתמין הכנ"י מכל צד לבל תהי' בהם אחיזת החיצונים. וזהו רומז הכתוב וליוסף אמר מברכת ה ארצו. פי' שהצדיק שהוא המקשר הכנ"י עם דודה והוא בחי' יוסף שהוא יסוד צדיק אמר מברכת ה' ארצו. ארצו רומז למדת מלכות הארץ העליונה שהיא מתברכת ע"י שמות ההוי' ומקבלת ההשפעה באמצעות להצדיק שהוא בחי' יוסף ממג"ד שמי"ם מט"ל מגד לשון המשכה (כמו נגיד ונפיק) שנמשך על המלכות שהיא הארץ העליונה השפעות השמים שהוא רומז לז"א ע"י המשכת הצדיק גם ממג"ד גימטריא לבנ"ה שהמלכות נקראת לבנה כידוע ורומז שהלבנה שהיא המלכות מתיחדת עם בעלה ונמשך עלי' השפעת היה"ו שהם עולין עם המילואים כמנין ט"ל. ומתהום רובצת תחת רומז שהשמות אהי' עם המילואים שעולים תנ"ה כמנין תהו"ם עם הארבע אותיות הם מקיפים היחוד והאימא עילאה שהיא עולם התשובה והוא שם אהי' רובצת על בני' וזהו רובצת תחת שרובצת על היחוד לבל יתאחז החיצונים ועי"ז מקבלין הכנ"י כל השפעות טובות.
וממגד ארץ ומלאה ורצון שכני סנה תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו יש לרמוז בזה כי הנה בכל ר"ה שמתחיל לכנוס שנה אחרת והקיף חדש לטובת הכנ"י. ולכן אז הוא עת משפע ועיקר המשפט היא שאז דנין את הנשמות. אם כבר הגיע עתם שיזדככו ושיתבררו העולמות וכמו שכתב האר"י ז"ל על נוסח מי כמוך שזוכר יצוריו לחיים קאי על חיי הנשמות וכן כל אדם שהוא נכסף לזכך נפשו ורוחו ונשמתו ולדבק נפשו לשרשה הוא נשפט אז אם הוא ראוי לפתוח לו שערי אורה ולהשפיע עליו קדושה לנפשו ורוחו ונשמתו ואז כשיורדת השפעת חיי הנשמות יורד ג' כ עמה השכעות בני חיי ומזוני אמנם אין צדיק בארץ כו'. לכן צריך לשוב אז בתשובה שלימה בכדי להמשיך עליו קדושה מלמעלה ועיקר התשובה הוא בעיתים הללו שע"י זה הוא ממשיך עליו קדושה בחג הסוכות שהוא עת היחוד שהקב"ה מתיחד עם הכנ"י וזהו שהצדיקים נחתמין לאלתר לחיים והבינונים תלוים ועומדין עדיו"הכ ר"ל שנכתבים להשפעת חיי הנשמות והנה ידוע שביו"הכ החותם הוא בסוד נעילת היסוד שהוא שם אהי' עם המילואים שעולה חותם כידוע ובהושענא רבה החותם הוא בסוד נעילת המלכות שהוא רק מילואי שמות אהי' לבד שעולים עם הג' כוללים כמנין משנ"ה. ולכן קורין אז משנה תורה והחותמות האלו הם חותמין את הכנ"י מכל צד שלא יתאחזו החיצונים בהם ושיתיחד הקב"ה ושכינתי' והנה הייחוד הזה הוא יחוד עצמי והוא סוד התורה שבכתב עם התורה שבע"פ דמלכות פה תורה שבע"פ קרינן לה והנה מימות משה רבינו היתה התורה בבחי' הלכה למשה מסיני בלי הכלכול שהוא סוד תורה שבכתב שהוא פנימיו' התורה והנה ראה רבינו הקדוש והתנאי' שבדורו שמחמת עומק הגלות וקושי השיעבודים יהיה קשה לזכך עצמו ונשמתו ולקשר עצמו לשרשו. לכן המציאו לחבר את המשנה שהוא אותיות נשמה שמעסק פלפול המשנה שהיא פשיטת התורה יבוא להשיג התורה שבכתב. וצריך האדם תחילה לקיים התרי"ג מצות שבפשטות התורה וממנה יבוא להשיג הפנימיות ויתיחדו התורה שבכתב עם התורה שבע"פ. וע"י זה יתיחד הקב"ה עם הכנ"י ויומשך עליהם השפעה מרצון העליון. וזהו וממגד ארץ ומלאה הנה כבר אמרנו למעלה שמגד הוא לשון המשכה. גם ממגד גימטריא לבנה שהוא רומז למלכות שמים. ורומז כאן שעל המלכות שמים נמשכים שמות המילואין. וזהו וממגד ארץ ר"ל שנמשך על הארץ העליונה שמות המילואים ורצו"ן שכנ"י סנ"ה הנה שכני עם החולם שהוא נחשב ג"כ לוא"ו עולה שפ"ו ועם הע' אותיות של ורצו"ן שכנ"י עולה שצ"ה כמנין משנ"ה וזהו ורצון שכני שע"י המשנה נמשך עליהם השפעה מרצון העליון. והמשנה הוא סוד נעילת השערים שהחותם של המלכות הם מילואי שמות אהי' שעולים עם הכוללים כמנין משנה 'ס'נ'ה הוא נוטריקון 'סוד 'נעילת 'השערים שהמשנה שהוא גימטריא ורצון שכני עם האותיות הוא סוד כעילת המלכות. ועי"ז תבואתה לראש יוסף פי' לשון הבאה שהמלכות שמים מתעלה ומובא לראש יוסף ראש יוסף הוא הדעת שעולה למעלה עד הא"ס ב"ה ולקדקד נזיר אחיו קדק"ד גימטריא יצח"ק נזיר הוא לשון הפרשה כמו נזורו אחור פי' שמדת יצחק שהוא גימט' קדק"ד הוא מתפרש מן הכנסת ישראל שנקראת אחיי ורעיי. גם נזיר לשון נזר וכתר ורומז שלקדק"ד שהוא יצחק נמשך אור הכתר של הקדוש ברוך הוא שנקרא אח לישראל ועי"ז מתמתקין גבורותיו של יצחק ונכלל בהחסדים.
אין כאל ישורון רכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים פי' רש"י ז"ל דע לך ישורון שאין כאל וכו' רוכב שמים הוא אותו אלוה שבעזרך ובגאותו הוא רוכב שחקים ולפירושו קשה שאם הי' מדבר לנוכח עם ישראל ואומר להם אתה ישורון דע לך שאין כאל הי' לו לומר ישורון אין כאל שהיה יותר נופל על הלשון. גם יתר הכתוב אין לו קישור קצת ונראה לומר על פי מאמר חז"ל על פסוק ויקרא לו אל אלקי ישראל שהקב"ה קראו ליעקב אל והדבר בלתי מובן ויראה לומר כי הנה ידוע שכשישראל מקבלים עליהם עול מלכותו יתברך ומיחדים שמו ומשבחים אותו הוא יקר מאד בעיני השם והוא יתברך מתפאר בזה בכל העולמות כמאמר הזוהר הקדוש חזי במאי ברא אתינא לקמך הגם שיש לו שרפים ואופנים ואין מספר לגדודי מעלה שמשבחין ומפארים אותו תמיד מ"מ אין זה דבר גדול לנגד גדולת הבורא יתברך מחמת שאין ביניהם יצ"הר אבל ישראל עמו שהם שרוים בין האומות ובעומק הגלות ובמקום מגושם כל תנועה וקול ודיבר שעושין לשמו יתברך הוא יקר מאד בעיני ה' הרבה ועי"ז מורידין שפע לכל העולמות וממשיכין כל האורות העליונים שישפיעו אל המלכות ועי"ז השי"ת משתבח בהם בכל העולמות ולכן נקרא יעקב אל שאל לשון חוזק כמו ואת אילי הארץ לקח וכמו יש לאל ידי וביאורו שהצדיקים כביכול שיש להם כח מעין בוראם להמשיך שפע לכל העולמות ע"י שמתדבקים בא"ס ב"ה וממשיכין המוחין עלאין אל המדות וזהו מאמר הכתוב אין כאל ומי הוא דוגמתו ישורון וביאורו שאין כאל תוקף ובעל היכולת להשפיע טובות הרבה וישראל הם גם כן בעלי יכולת להמשיך השפע כל טוב רכב שמים בעזרך רכ"ב נוטריקון ר' רומז לראשית חכמה וכ' לכתר ב' הוא בינה וביאורו שהם ממשיכין הג' ראשונות אל השמים שהיא הז"א בעזרך רומז שבעזר ישראל שהם עוזרין בתפילתם מושכין שפע הג' ראשונות להשפיע אל המדות ובגאותו שהוא מתרומם ומתנשא ע"י ישראל שהם מגדלין שמו הוא מתפאר בשחקים ובכל העולמות.
ויתמו ימי בכי אבל משה ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וישמעו אליו בני ישראל ויעשו כאשר צוה ה' את משה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וכו'. ראוי לשים לב למה הפסיק הענין בפרשתו של משה וכתב ויהושע בן נון מלא רוח חכמה. הפסוק הזה הי' לו לכתוב בסוף הענין אחר לעיני כל ישראל הי' לו לכתוב ויהושע בן נון וכו' ומה ענין סמיכות פסוק זה ויתמו ימי בכי אבל משה. גם קשה שאמר הכתוב וישמעו אליו בני ישראל ויעשו כאשר צוה ה' את משה כאשר צוה ה' את יהושע הי' לו לכתוב אך הענין הוא שאצל משה כתיב לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו והוא רבן של כל הנביאים ובחיי משה היו ישראל יכולים להשיג יראת ה' על ידו וכשנסתלק משה רבינו היו בוכים ומתאנחים יום ולילה מי יעמוד בפרץ לפניהם ומי ידריכם בדרך עבדות ה' כי מי גדול כ"כ שיעלה למדריגת משה וא"כ אי אפשר שיהי' רבי כמשה והיו בוכים שנאבד מהם אור גדול כ"כ ולא ישיגו עוד עבדות ה' כאשר השיגו בחייו כי לא יהי' להם רבי עוד כמשה עד שראו שיהושע בן נון מלא רוח חכמה מחמת שמשה סמך את ידיו עליו ור"ל שהוא תלמיד משה וכל המניח בן הגון או תלמיד הגון כאלו לא מת. והיו מתנחמין בזה שהמוחין של משה יופיעין ביהושע מחמת שהוא תלמידו כמאמר חז"ל פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה והחמה משפיע אל הלבנה. ובזה היו מתנחמים והי' יהושע דומה בעיניהם כמשה בעצמו מפני שהיו בטוחים שהמוחין של משה יופיעו ביהושע שהוא תלמידו ויכולו להשיג גם באמצעות יהושע כמו שהשיגו באמצעות משה ובזה היו מתנחמים ונחו מבכייתם וזהו מאמר הכתוב ויתמו ימי בכי אבל משה ע"י מה אמר הכתוב ע"י שראו שיהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו ר"ל שהוא תלמיד משה והרי כאלו משה לא מת שהמוחין שלו יופיעו ביהושע שהוא תלמידו וכשראו כן וישמעו אליו בני ישראל ויעשו כאשר צוה ה' את משה כלומר שהשיגו ע"י יהושע עבדות ה' כאשר השיגו על ידי משה וזהו ויעשו ע"י יהושע כאשר צוה ה' את משה שהמוחין של משה הופיעו ביהושע תלמידו לכן סמך הכתוב ויהושע בן נון מלא רוח חכמה לויתמו מפני שעי"ז תמו וגמרו בכיית משה שראו שיהי' אתם גם אחר פטירתו שהמוחין שלו יופיעו ביהושע תלמידו כנ"ל.
ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. ונראה עוד לרמוז בנעיצת סוף התורה בתחילתה כי הנה ידוע אשר הייחודים הם אהי' הוי' אדני. ואמנם יש עוד שם היוצא מר"ת מהפסוק 'את 'השמים 'ואת 'הארץ ואמרו חז"ל חכמי האמת שהוא גושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא ולפי דעת המקובלים הקדמונים זה השם יותר עליון וגבוה משם אהי'. ושם זה לא יושג עד ביאת גואלינו ואז יושג הייחוד שם זה עם שם אדני וזה רומז 'לעיני 'כל 'ישראל 'בראשית 'ברא 'אלהים הר"ת גימ' אדנ"י שהוא סוף כל המדריגות. 'את 'השמים 'ואת 'הארץ הוא שם אהו"ה. ולעתיד במהרה בימינו יושג ייחוד שני השמות הללו.
עוד יראה לרמוז בנעיצת סוף התורה בתחילתה ונבין תחילה אמרו ולא קם נביא וכו' ולכל האותות והמופתים וכו' לפרעה ולכל עבדיו וכו' ולכל היד החזקה וכו' הרי עשיית האותות לעיני פרעה קדם להדיבור פנים אל פנים ולמה הקדים המאוחר אמנם יראה כי הנה מדריגת משה הי' עולה על מדריגת שארי נביאים שכל הנביאים נאמר בהם במראה אליו אתודע לשון במראה הוא כמו שאם אדם מביט במראה הוא רואה צורתו עומדת לנגדו. וכמו שתנועתו הוא בעת שיביט אל המראה כמו כן יראה במראה וכביכול שפע רוח השם על נביאיו הוא ג"כ שכל מה שמוסיפים הכנה מתתוסף עליהם שפע נבואה ורוח ה' ודומה למראה אשר יביט בה האדם. וכן פי' רבותינו ז"ל על פסוק ה' צילך כי הש"ית משרה שכינתו על קדושיו כפי ענין הכנתם כמו הצל אשר הוא לנוכח האדם וענין תנועתו יעשה הצל נגדו ולכן אמרו חז"ל יכול יתפלל אדם כלהיום ת"ל ערב ובוקר וצהרים מפני אשר אי אפשר לאדם להיות דבוק כל היום במוחין עלאין וגם בעת תפילתו מן הצורך שיכין עצמו מקודם שעה אחת כמו שאמרו חכמינו ז"ל מחסידים הראשונים. אכן נבואת משה רבינו ע"ה לא הי' צריך להכנה רק שבכל עת שרצה הי' מדבר עם השם ב"ה מפני אשר כבר נברא מוכן לזה וכן נקצב עליו מששת ימי בראשית שתהי' לו הכנה זו לעולם בלי תסור ממנו וזה אמרו ולא קם נביא וכו' אשר ידעו ה' פנים אל פנים וכו' מלת ידעו לשון והאדם ידע את חוה לשון יחוד אח"כ אמר שלא אז לבד בא למדריגה זו רק גם בעת אשר עשה המופתים בשליחות ה' לעיני פרעה גם שם הי' מוכן לזה מפני שנברא כן ועלה במחשבה מתחילת הבריאה וזו אמרו ולכל המורא הגדול וכו' לעיני כל ישראל מורא גדול זו גילוי שכינה כמו שיסדו בהגדה וכל זה הוא מפני אשר בראשית ברא אלהים את השמים. ואמרו חז"ל כי השמים אותיות משה ים שגם הוא עלה במחשבה אז ונברא בהכנה זו.
עוד יאמר ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל פי' רש"י לעיני כל ישראל שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם שנאמ' ואשברם לעיניכם והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר אשר שברת יישר כחך ששברת. הנה ידוע שתורתינו הקדושה נעוץ סופה בתתילתה ויראה לרמוז בזה ע"פ מה שיש להבין על מחז"ל שדרשו יישר כחך ששברת ומה הוא היישר כח אמנם הנה ידוע מאמרם ז"ל שאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו וביאור הדבר שהלוחות הראשונו' ניתנו בבחי' יראה ופחד אשר לא הי' באפשרי שיתקיימו ישראל בבחי' זו כמאמר הכתוב דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות והלוחות האחרונות ניתנו בבחי' אהבה ובימי רצון ולכן שיבר הלוחות הראשונות מפני שידע שלא יהי' אפשר להתקיים בבחי' זו וכן דרשו חז"ל גבי בריאת העולם שביקש הקב"ה לבראו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים וכו' וכן נמי גבי הלוחות. וזהו ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל ששיבר את הלוחות הוא משום בראשית ברא אלהים שהלוחות הראשונות נבראו במדת הדין ולכן אמר לו הש"י יישר כחך ששברת כנ"ל והבן.
א"י ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה לעיני כל ישראל בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ נראה ע"פ מה שכתוב ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך וכו' ואיתא בגמרא אטו יראה מלתא זוטרתא היא אין לגבי משה מלתא זוטרתא היא וכבר הקשו הקדמונים אטו משום דלגבי משה מלתא זוטרתא היא הלא לגבייהו דישראל מלתא גדולה היא ומשה אמר זאת לישראל ולגבייהו דישראל הקושי' במקומה עומדת אטו יראה. מלתא זוטרתא היא גם צריך להבין משה אמר לישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה ומלת שואל הוא לשון בקשה ומשמעות הלשון הוא מה הוא מבקש ממך שמא מרובה הלא אינו מבקש ממך כי אם ליראה והיכן מצינו שהקב"ה מבקש מישראל ליראה אותו הגם שמשה רבינו נביא אמת הי' אבל משמעות הלשון משמע שכבר מבקש הוא ית"ש זאת וכבר כתב זאת במקום אחר והנראה בזה דהנה בפ' ואתחנן גבי עשרת הדברות מצינו שאמר הקב"ה למשה מי יתן והי' לבבם זה ליראה אותי כל הימים נמצא מצינו שהקב"ה מבקש מישראל שיראו מפניו אך מפני מה כתיב שם ליראה אותי ולא כתיב לאהוב אותי אך הענין הוא שיש כמה בחינות יראה ותכלית העיקר הוא כמאמר הכתוב והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ודרשו חז"ל והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם בג"ע יכול לא תיראו מפני ת"ל והייתי לכם לאלהים וזהו יראה עלאה לידע רבונו ולירא מפניו בגין גדולתו ורוממותו ויראה כזו אי אפשר להשיג כשהוא בגוף הגשמיי ויראה זו גדולה מכל בחי' אהבה ויראה ולא השיג שום אדם אותה עדיין חוץ משה רבינו ע"ה. ודורו של משה הגם שהיו דור דיעה מ"מ לא השיגו יראה זו כי בלתי אפשר להשיג יראה זו בעודנו חי בגוף שמיד הי' נשרף והי' מתבטל ממציאות ואפילו למשה היו יראים לגשת כמאמר הכתוב. וייראו מגשת אליו. אך ע"י אמצעית משה שהוא השיג היראה עילאה היו יכולים ללמוד ממנו איך להשיג מעט מעט עד שיזדככו עצמם לבא אל יראה עילאה. שע"י שיראו לגשת אל משה רבינו היו מבינים מזה ולומדים ק"ו איך לירא מפני הבורא ב"ה וגם היו יראים לעשות ח"ו כנגד דת תוה"ק מחמת משה שהוא יכיר בהם. ולכן הלכו בדרך הישר והאמת ובאמצעות משה היו יכולים להזדכך עצמם עד שהשיגו היראה עלאה וזהו שאמרו למשה בשעת מ"ת דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות פירש אם ידבר עמנו אלהים נמות מחמת גודל היראה ונבטל ממציאות לכן דבר אתם עמנו ועל ידך נוכל להשיג מעט מעט היראה עילאה ונעבוד את הש"י ביראה עילאה ולא נבטל ממציאות וזהו שאמר הקב"ה למשה הטיבו את אשר דברו שראה כוונתם הטובה שמפני זה רוצים לשמוע ממשה כדי שישיגו ע"י אמצעית משה היראה עלאה לכן אמר מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי וכו' כל הימים ר"ל על כל הדורות אמר כן מי יתן ויהי' להם רבי כמוך שיראו מפניו ועל ידו יישיגו היראה עלאה. ומזה נבוא לביאור ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה היינו יראה הרוממות וזאת ביקש הקב"ה מבני ישראל במתן תורה ומי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כל הימים היינו יראה עלאה כנ"ל והקשה הגמרא אטו יראה מלתא זוטרתא היא ותירץ אין לגבי משה מלתא זוטרתא היא פי' אין לגבי משה ר"ל אותן האנשים שהיו לגבי משה היינו אצל משה מלתא זוטרתא היא כי באמצעית משה היו יכולים להשיג היראה עלאה וזהו ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל המורא הגדול היינו יראה עלאה ופי' היראה עלאה אשר עשה משה לעיני כל ישראל כלומר שהמציא משה היראה עלאה בלב כל ישראל כנ"ל ובשביל יראה זו נברא העולם כי תכלית בריאת שמים וארץ הי' בשביל להכיר גדולתו ורממותו יתברך וזהו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ כלומר בשביל יראה עלאה נבראו שמים וארץ ובתיבת בראשית יש אותיות "ירא ויראה זו השיגו ישראל ע"י משה רבינו ע"ה כנ"ל.
חזק חזק ונתחזק. חסלת פרשת וזאת הברכה וספר דברים.