וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם כו' לכן אמור לבני ישראל אני ה' וכו' פרש"י לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי לא נכרתי להם במדת אמיתית שלי שעליה נקרא שמי ה' נאמן לאמת דברי וכו' להבין הדברים בפנימיות נראה דהנה אברהם אבינו לקח למדתו מדת החסד ועבד במדת החסד להש"ית ובא יצחק אבינו ולקח למדתו מדת הפחד לידע דאית דין ואית דיין ובא יעקב אבינו ולקח למדתו מדת הרחמים שהוא הבריח התיכון יושב אוהלים כידוע מספרי קודש והנה קיום העולם לא הי' אפשר להתנהג במדת החסד לבד לפי שע"י השפעת רוב טובה חטאו דור המבול ואנשי סדום כידוע וגם ע"י מדתו של יצחק לבדו ג"כ לא הי' באפשרי שתהיה הנהגת העולם דהיינו שיעשה דין תיכף בעוברי עבירה ג"כ לא היה יכול העולם להתקיים רק במדתו של יעקב שהוא התמזגות הדינין ברחמים זהו קיום העולם כדאיתא ותשב עליו באמת דהיינו מדתו של יעקב שהוא מדת אמת ורחמים וכדפי' הרב הקדוש איש אלקים מו"ה מנחם מענדל זצוק"ל מרימנוב על הגמרא נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין מה מלח ממתקת הבשר אף יסורין ממרקין וכו' דהיינו מה מלח אם מוסיף יותר מכשיעור אי אפשר לקבל הנאה מהבשר רק דווקא אם נמלח כשיעור כך היסורין יהיו ממוזגים שיהיה יכולת לקבלם ויהיו ממוזגים ברחמים נמצא ע"י מדתו של יעקב הוא קיום העולם והנה בימי יעקב אבינו הגם שהיה מרכבה למדת ת"ת שהוא מדת הרחמים אעפ"כ לא נתגלה המדה הזאת עדין מכח אל הפועל לפי שכל ימיו היו בצער מעשו ולבן ומבניו כידוע ומכ"ש בניו שהיו בשיעבוד וגלות מצרים לא נתגלה מדת של יעקב אבינו ע"ה עד עת הגאולה ממצרים נתגלה הרחמים על הכ"י שהוא מדת יעקב ויצאה מדתו מכח אל הפועל וזהו וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וי"ו של ואל מרמזת על מדתו כידוע באל שדי רומז שעדין הי' בצמצום ולא נתגלית מדתו מכח חל הפועל עדין על הכ"י וזהו שמי ה' לא נודעתי להם כידוע שהוא מדתו של יעקב מדת אמת רחמים לא נודעתי להם עדין כדפרש"י לא נכרתי להם במדת אמיתית שלי שעליה נקרא שמי ה' נאמן לאמת דברי שהוא מדת יעקב מדת אמת ככתוב תתן אמת ליעקב ולכן אמור לבני ישראל אני ה' כו' דהיינו שמכאן ואילך יתגלו הרחמים על הכ"י שהוא מדת אמת.
לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וכו' והצלתי וכו' וגאלתי וכו' והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ראוי להתבונן באמרו והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני ה' הא כבר אמר למעלה אמור לבני ישראל אני ה' גם הלשון כפול והייתי כו' וידעתם כו' שהי' די באמרו וידעתם כי אני ה' גם בברכות פליגי בהמוציא אי לשעבר משמע אי להבא משמע ומסיק דרבנן סברי דלשעבר משמע והכי קאמר כדמפקינא לכו עבידנא לכו מילתא כי היכי דידעתון דאנא דאפקית לכו דכתיב וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא וכו' והוא ג"כ בלתי מובן מהו הכוונה במילתא דעביד בהדייהו שזה מילתא דפשיטא שלאחר שיצאו ידעו שהוא יתברך הוציאם אך נראה לומר ע"פ מאמרם ז"ל באבות כל המקבל עליו עול מלכות שמים מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א וכל הפורק ממנו עול מ"ש נותנין עליו עול מלכות ועול ד"א. כי האדם צריך שיהי' עליו עול מ"ש בכל עת ובכל רגע הגם שקשה זאת מאוד ולא דבר קטן הוא שיבוא האדם לידי מדה זאת שיהי' עליו עול מלכות שמים תמיד. אך העצה לזה הוא שירגיל האדם את עצמו מעט מעט בכל פעם עד שירגיל א"ע שיקבל תמיד עול מלכותו ית' וכשירגיל א"ע כך אזי ההרגל תִעָשה אצלו לטבע ויהיה נקל לו אח"כ לקבל עליו עול מלכות שמים תמיד ועי"ז מעביר ממנו עול מלכות ולא יהיה לו שום יראה ופחד ממשא מלך ושרים ועפ"ז יתבארו הכתובים לכן אמור לבני ישראל אני ה' פי' כמאמרם ז"ל במסכת ר"ה אני ה' זהו מלכות ר"ל שתקבלו לו עול מלכותי ועי"ז יופרק מאתכם עול מלכות בשר ודם ואז והוצאתי אתכם וכו' והצלתי אתכם מעבודרם שממילא לא יהי' עליכם עול סבל מלכות מצרים ועבודתם מחמת שקבלתם עליכם עול מלכות שמים והעצה לבוא לידי מדה זו רמז באמרו והייתי לכם לאלהים אלהי"ם גימטריא הטב"ע ר"ל שתרגילו עצמכם מעט מעט עד שיוקבע אצליכם ויהיה ההרגל נעשה לטבע וכשתעשו כן אז וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים אני ה' אלהיכם דייקא שקבלת עול מלכותי היא שעמדה לכם שעי"ז נפרק מאתכם עול פרעה ועמו ועפ"ז יובנו ג"כ המשך יתר הכתובים ג"כ. ונקדים לשון המדרש שמובא למעלה ג"כ וזה לשונו בא דבר אל פרעה מלך מצרים המשל אומר מן שטיא לית הנייא אלא מן קצייא וידבר משה לפני ה' לאמר וכו' עכ"ל המדרש ופי' המ"כ בשם הערוך שמן עצי שטים אין הנאה לאדם ממנו אלא א"כ יקציצנו ויעשה ממנו כלים או יסיקנו כך פרעה אינו ראוי אלא ללקות ויש לתמוה על המדרש שהביא אח"כ תיכף פסוק וידבר משה לפני ה' ולא פי' עליו כלום ומה ענינו לכאן וע"פ דברינו יובן שמשה אמר להם לישראל שיקבלו עליהם עול מלכות שמים ועי"ז יופרק מעליהם סבל מצרים ולא תיראו מהם כלל אך ישראל מחמת קוצר רוחם וקשי עבודתם לא יכלו לבוא לידי מדה זו לקבל עליהם עול מלכות שמים מרוב פחד פרעה ועמו שהי' עליהם לכך אחר שאמר הכתוב שלא שמעו אל משה מקוצר רוח גמר אומר בא דבר אל פרעה מלך מצרים ופי' בו המדרש שאין פרעה ראוי אלא ללקות ור"ל כי אחרי אשר בנ"י אין להם יכולת לקבל עול מלכות שמים מקוצר רוח ורוב עבודה מן ההכרח שאין פעולה אחרת רק שילקה פרעה בעשר מכות ואז יראו בני ישראל בחוש שפרעה הוכה עבורם תהיה הרווחה בלבם לקוצר רוחם ויוכלו לקבל עליהם עול מלכות שמים אמנם משה חשש אולי אמץ פרעה את לבבו ולא יאבה לשלחם והרי רצון הש"ית הוא שלא יצאו עד שירגילו א"ע תחלה בקבלת עול מלכות שמים והם עדיין לא יכלו לבא לזה עד כה לזה אמר הכתוב וידבר משה לפני ה' לאמר וכו' ואיך ישמעני פרעה לכאורה מלת לאמר מיותר ולדברינו יובן היטב שמשה רצה לפעול בדיבורו זה שיהי' האמת כן שלא ישמע לו פרעה עד שילקה וזהו וידבר משה לפני ה' לאמר הן וכו' ואיך ר"ל שמשה אמר לפני הש"ית שמוטל עליו לאמר דבר זה כדי שיפעל בדיבורו שלא ישמע אליו פרעה כדי שיכוהו בעשר מכות וילמדו ישראל לקבל עליהם עול מלכות שמים טרם יצאו ממצרים ולזה יעתיק המדרש פסוק זה כמובן וזה שאמרו ז"ל דכי מפקינא לכו עדינא לכו מילתא דידעתון דאנא דאפקית לכו שנאמר וידעתם כי אני ה פי' שלא אוציא אתכם עד שאכה פרעה שתהיה לכם הרווחה לקבל עליכם עול מלכות שמים טרם תצאו ודו"ק.
בא דבר אל פרעה מלך מצרים במדרש המשל אומר מן שטיא לית הניא אלא מן קציא עיי"ש יש לרמז בלשון חכמים ע"פ רמז דהנה הבורא ב"ה ברא את עולמו להיטיב לברואיו לקבל ממנו כל טובות והשפעות אבל מחמת שלא יבעטו הברואים ברא מדת גבורה כדי שייראו מלפניו ולא שיתנהג במדת הגבורה ח"ו כי אין נחת רוח לפניו ית' אפילו בעונש האומות כדאיתא במדרש וברש"י בקשו מ"ה לומר שירה אמר הקב"ה מעשי ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה. רק כשנתמלא סאתם ואינם עושים תשובה ע"י התראות הרבה אזי ע"כ מוכרח להתנהג במדת הגבורה להענישם כדי שיראו ישראל ויקחו מוסר כמבואר ברש"י ע"פ ואני אקשה כו' מאחר שהרשיע והתריס כו' וכן מדתו של הקב"ה מביא פורעניות על א"ה כדי שישמעו ישראל וייראו שנאמר הכרתי גוים כו' אמרתי אך תיראו אותי תקחו מוסר עכ"ל נמצא שגם לענוש א"ה אין נ"ר לפניו ית"ש רק לאחר כמה התראות מענישם כדי שישראל ייראו ממנו ית"ש ויקבלו מוסר והנה הגבורות הם ש"ך דינים כמבואר בכתבי האר"י ז"ל וזהו פי המדרש הנ"ל מן שטיא לית הניא 'ש'ט'י"א גי' ש"ך ר"ל מן הש"ך דינים לית הניא להקב"ה להתנהג בהם רק מה הנאה להקב"ה מן 'ק'צ'י'א גי' ירא ר"ל שמזה יש הנאה להקב"ה שע"י 'ש'ט'י'א יבואו ישראל לירא מפניו כנ"ל והבן.
וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה וידבר משה כו' הן בנ"י לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים והקשו המפורשים מאי קושיא הלא בנ"י לא שמעו רק מקוצר רוח ונ"ל דאיתא בספרי קודש דאדם הוא דוגמת עשר ספירות הראש נגד ג' ראשונות והזרועות נגד זרועות עולם תרין שוקין נגד נצח והוד והם תרי פלגי גופא וברית הוועור מכריע בנתים ובת זוגו והלב מחבר כל הגוף והוא באמצע ושם רוח חיים בינא ליבא כידוע ושפתים הם ג"כ תרין פלגא כידוע מכוונת הערבה וברית לשון מכריע בנתים והם מכוונים כנגד תרין שוקין שהם נצ"ה אלא שהעולמות העליונים הם מוחין לעלמא תתאי ועולמות תתאי הם לבושים להעליונים כידוע ואיתא בזוה"ק מסטרא דיובלא נפקי ממצרים עיי"ש והוא בינה עלמא דחירות ובינא ליבא כו' והוא רוח חיים כנ"ל והנה כשדבר משה לבנ"י עדיין לא נתגלה עלמא דחירות דהוא לבא רוח חיים והיה עדיין עליהם עבודה ויגיעה רבה מהמקטריגים כידוע מזו"הק ומדרשות מה ולא שמעו כו' מקוצר 'ר'ו'ח היינו כנ"ל שלא נתגלה עליהם רוח חיים הוא בינה כנ"ל ומעבודה קשה כנ"ל ויאמר משה הן בנ"י לא שמעו אלי ר"ל בלשון נחותא הן אמת וצדק מה שלא שמעו ישראל אלי שצדקו מאד כנ"ל ואיך ישמע אלי פרעה ואני ערל שפתים פי' שהשפתים היינו יכין ובועז כידוע עדיין לא נפתחו ולא הוכרע בנתים בברית הלשון וכן ממילא בעולמות התחתונים תרין פלגא דגופא עדיין לא הוכרע בנתים ולא נגמר היחוד והאיך יכולין להגאל וזה מרומז בזו"הק שכתב שהדיבור הי' בגלות מצרים ודו"ק.
ויקח עמרם את יוכבד דודתו כבר עמדו בזה הקדמונים למה לקח עמרם דודתו שסופה להאסר ומה גם שהי' מוכן לצאת מזה הזיווג משה ואהרן שהתורה ניתנה ע"י ויראה לו' עפי"מ ששמעתי מגדול א' מצדיקי זמנינו טעם למה מותר ליקח את בת אחיו או בת אחותו ואסור ליקח דודתו ואמר כי בכל העולמות הם בחי' דכר ונוקבא והמקבלים ההשפעה המה למטה ממדריגת המשפיעים וכן בכל הזיווגים צריך להיותכן שהמשפיע יהי' גדול מהמקבל ע"כ מותר ליקח ב"א או ב"א כי הוא המשפיע והיא המקבלת ממנו ע"כ הוא גדול במדריגה בדור למעלה ממנה ואסור בדודתו שלא תהי' המקבלת למעלה במדריגה מהמשפיע ודפח"ח. ובאמת כן הוא בכל השתלשלות העולמות המשפיע גדול יותר מהמקבל אמנם בסדר לימוד התורה אינו כן שלפעמים התלמוד גדול יותר מהרב וזה תכלית הלימוד להקטין א"ע וללמוד מכל אדם גם מן הקטנים ממנו כמאמר הכתוב מכל מלמדי השכלתי ע"כ רמז לנו עמרם בזיווגו שלקח את דודתו שהיא למעלה במדריגה ממנו כדי שיצא מאתם שורש התורה על ידי משה רבינו ע"ה שיהיה סדר הלימוד ג"כ כך שלא יבוש הגדול לקבל מן הקטן ממנו וק"ל.
הוא אהרן ומשה אשר אמר להם ה' הוציאו את ב"י מארץ מצרים כו' הם המדבדים אל פרעה כו' הוא משה ואהרן במדרש וברש"י יש מקומות שמקדים משה לאהרן ויש מקדים אהרן למשה לומר לך ששקולין הן ועדיין יש לדקדק אם הרמז הוא לידע ששקולים הן עכ"פ הי' צריך בפסוק ראשון להקדים משה לאהרן והיה לו לכתוב הוא משה ואהרן אשר אמר כו' הם המדברים כו' הוא אהרן ומשה והיה ג"כ משמע ששקולים הן וכו' ע"כ נ"ל ע"פי פשוטו שבדקדוק נכתב כך עפי"מ שאמרו חז"ל בש"ס ומד"ר ע"פ הנגלה נגלתי לבית אביך בהיותם במצרים שזה היה ע"י אהרן וכן ע"פ ואודע לכם בארץ מצרים ואומר לכם איש שיקוצי עיניו השליכו כו' שאותו הנבואה לאהרן נאמרה במצרים קודם שנגלה הקב"ה למשה בסנה ע"כ לא רצה משה לקבל השליחות מפני שידע משה רבינו שאהרן אחיו היא נביא קודם ממנו ואמר להם נביאות במצרים על הגאולה שע"כ הוכיחם לבער ע"ז מביניהם כדי לקרב הגאולה וזה היה הרבה קודם התגלות הש"י למשה בסנה שהיה אהרן נביא לישראל ואמר להם שיעשו תשובה כדי שיגאלו כמבואר במדרש בכ"מ ובפרש"י שמות ע"פ גם מתמול כו' אבל לפרעה לא היה אהרן נביא קודם למשה כמבואר בהפסוקי' שלפנינו שהיה משה רבינו עיקר כי עליו בהתגלות הראשין האמור בפ' שמות נאמר ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוציא את עמי כו' נמצא בשליחות לפרעה היה משה רבינו קודם בנבואה ואח"כ אהרן וע"כ בדקדוק נאמרו פסוקים הנ"ל הוא אהרן ומשה אשר אמר להם ה' הוציאו את ב"י מארץ מצרים כי אצל בנ"י לצאת מן הגלות היה אהרן נביא קודם למשה כנ"ל אבל בדברם לפרעה היה משה קודם כנ"ל ע"כ כתב הם המדברים אל פרעה כו' הוא משה ואהרן כי אצל פרעה הוקדמה נבואה למשה כנ"ל וק"ל.
א"י ויש להבין ג"כ סמיכת הפסוקי' שבפסוק הקודם כתיב ואלעזר בן אהרן כו' אלה ראשי אבות הלוים מה שייכות יש לפסוק זה עם הפסוק שלאחריו הוא אהרן ומשה אבל נראה עפ"י הקדמה קטנה מה שמבואר בכתבי האר"י ז"ל ע"ז הפסוק ותלד לו את פנחס אלה ראשי אבות הלוים כי בפנחס נתעברו נשמת נדב ואביהוא וזהו ותלד לו את פנחס הריבוי של את מרמז שנתעברו בו אלו שני הנשמות של נ"ו וזהו ואלה ראשי אבות הלוים קאי על פנחס לבד ונאמר עליו אלה ראשי כו' כי היו בו ג' נשמות שלו ושל נ"ו וד"ל ע"כ יפה שייך הפסוק שלאחריו הוא אהרן ומשה דהנה נודע שבעת מיתת נ"ו נאמר וידום אהרן כו' שקבל שכר על שתיקתו נמצא בעת הסתלקות נדב ואביהוא בוודאי לא הלכו נשמות גדולות כאילו ח"ו נע ונד רק מיד נתלבשו בפנחס הגם שאמרו ז"ל שאחר מעשי זמרי זכה לאלו הנשמות בעת הזאת היה בהתגלות אבל מיד בעת הסתלקותם נתלבשו בו כמו שמרמז כאן האר"י ז"ל בדיבור אלה ראשי כו' נמצא בעת הזאת היה אהרן גדול ממשה מפני שני טעמים אחד שקיבל באהבה רבה גם שנית כי ביום ההוא טעה משה באכילת החטאת מחמת הקצף שקצף על אליעזר ואיתמר ואהרן כיון ההלכה שאמר ואכלתי חטאת היום היטב בעיני ה' והודה לו משה נמצא בעת הסתלקות נו"א ונתלבשו בפנחס היה אז אהרן גדול ממשה וזה רמזו לנו סמיכת פסוקים אלו אלה ראשי אבות הלוים שמרמז על פנחס לבד מחמת שנתלבשו בו נשמת נ"ו ואז היה אהרן גדול ממשה ע"כ נאמר הוא אהרן ומשה לומר לך שבעת הזאת שפנחס היה לראשי אבות הלוים היה אז הוא אהרן ומשה כנ"ל דו"ק.
א"י בפשיטות עפ"י הקדמה הנ"ל וסמיכת הפסוקי' שקאי הוא אהרן ומשה על שעה שנתעברו נשמת נ"ו בפנחס היינו בעת שקינא לאלהיו במעשי זמרי והיה אז אהרן גדול ממשה עפ"י מאמר חז"ל ע"פ והמה בוכים על פתח אוהל מועד שנתעלמה הלכה ממשה שהבועל ארמית קנאין פוגעין בו ופנחס ראה מעשה ונזכר הלכה עוד אמרו בעגל עמד משה נגד ששים ריבוא וכאן נתרשלו ידיו אלא כדי שיבוא פנחס ויטול את שלו ע"כ אחרי שכתוב אלה ראשי אבות הלוים שמרמז על פנחס שנתעברו בו נשמת נ"ו בעת מעשי זמרי אמר אח"כ הוא אהרן ומשה מפני שאהרן נשאר אז במדרגיתו ומשה רבינו נפל אז ממדריגה כאמור וק"ל.
עוד י"ל בדרך רמז והוא מרומז קצת בזו"הק ע"פ מה שאמרנו למעלה שעיקר הוא ההתמזגות להמתיק הדינין ברחמים ולמשוך הרחמים על הכ"י ולהמשיך הדינים על שונאי ישראל והנה בזמן שצריכין הכ"י מדת החסד אז צריך לפעול שגם הדינים יסכימו אל החסדים ולאכללא השמאל בימין ובזמן שצריך למשוך הדינים על שונאי ישראל אז צריך לפעול שגם החסדים יסכימו להדינין על שונאי ישראל וזאת ידוע מספרי קודש שאהרן שהוא כהן מדתו מדת החסד ומשה רבע"ה שהוא לוי מדתו מדת גבורה מסטרא דלוים שהוא גבורות קדושות וזה הוא אהרן ומשה אשר אמר כו' הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים שלהוציא את ישראל שצריך לזה מדת החסד והרחמים אהרן קודם למשה ונכלל משה באהרן לפעול להכ"י מדת החסד הם המדברים וכו' דיבר הוא לשון קשה כידוע וזהו הם המדברים אל פרעה פי' כשהוצרכו להתנהג במידת הדין הקשה ולהביא המכות על פרעה שישלח את ישראל מארצו אז הוא משה ואהרן משה קודם לאהרן ונכלל אהרן במשה לעשות דין בשונאי ישראל ולהביא המכות על פרעה ועמו.
וידבר ה' אל משה לאמר אני ה' דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך ויאמר משה לפני ה' הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלקים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך לדקדק יש מאי זה שאמר הקב"ה למשה לאמר אני ה' מה שייכות יש לזה בכאן ב' מה שאמר דבר אל פרעה את כל אשר אני דובר אליך ג"כ אינו מובן שהל"ל דבר אל פרעה את אשר אדבר אליך מה זה אשר אני דובר שמשמע שאותו הדיבור בעצמו שאמר לו הקב"ה אני ה' יאמר לפרעה והוא תמוה ושארי הדקדוקים יתבארו מעצמם ונראה עפ"י פשוטו דהנה כתיב סוד ה' ליראיו י"ל כך דהנה יש להבין מה זה סודות התורה שקוראין כל ישראל סודות התורה שאין לומר שהכוונה כיל חכמת הקבלה וכתבי האר"י ז"ל וזוהר הקדוש דהנה לשון סוד הוא דבר שאי אפשר לגלות לאחרים כלל והלא כל הקבלה וכתבי האר"י והזוהר יכולין לגלות לאחרים ולפרשם ביתר שאת וא"כ כיון שנתגלה אין זה סוד אבל מה הוא סוד שאי אפשר לגלות לשום אדם הוא סוד ה' ר"ל עצם אלקות שהוא היה והוה ויהיה והוא עקרא ושרשא דכולי עלמין זה אי אפשר לגלות לשום ברי' רק כל אדם משער לעצמו השגת אלקות לפי שכלו ולפום שעורין דלבי' וכל מה שהאדם מזכך עצמו ויגע עצמו יגיעת הרבה להשיג כך ישיג בשכלו הזך יותר ויותר ומה שמשיג שכלו באלקותו י"ת זה אי אפשר לגלות לשום אדם מעמקי לבו מה שהוא בלבו ושכלו הגם שיכול לדבר לאחרים ולהכניס בלבם מציאת אלקות ויראתו ית"ש אבל כל מצפוני לבו אי אפשר לגלות להם כידוע לכל חי שנכנס לעבודה באמת ע"כ זה נקרא סוד כי הוא סוד באמת שאי אפשר לגלות לשום אדם מה שהוא אצלו בנקודת הלב והמחשבה רק כ"א מובן לפי יגיעתו והזדככות חומרו ומה שאדם משיג יותר השגות אלקות בכלל ובפרט דהיינו שבא למדריגות גדולות בהשגות אלהות ע"י הזדככות יותר לזה האדם קשה יותר לפרש ולגלות מצפוני לבו לאחרים כי יש לו יותר בלבו ובמחשבתו אשר אי אפשר לגלות ולפרש מצפוני לבו וזהו סוד ה' ליריאיו ר"ל שנשאר תמיד אצלם בסוד שא"א לפרש שמה שאדם יותר ירא שמים הוא יותר אצלו אלקותו יתברך בסוד יותר אשר א"א לגלות מצפוני לבו וא"א להבין ממנו פחותי הערך גודל ההשגות שהשיג מאלהותו יתברך ומי שהוא עדין אינו גדול כ"כ בהשגה במציאת אלהותו י"ת יכול יותר לפרש לאחרים מה שבלבו כי אין לו עמקות לבבו כ"כ כמו גדול הערך כנ"ל ויכולין פשוטי העם לקבל ממנו יותר ממי שהשיג הרבה כנ"ל וע"כ אם אדם שהוא גדול ביראת ה' בהשגות גדולות ממציאת אלהותו ית"ש רוצה לגלות מצפוני לבו שיבינו אחרים ממנו צריך למתורגמן דהיינו לאדם קטן ממנו שיכול להבין דבריו והוא ישמיעם לאחרים כדי שיבינו מחמת שישמעו מקטן הערך ע"כ יהיה יכולין לקבל ולהבין ומזה תבין שכך היה סדר לימוד כל תורתינו הקדושה נכנס אהרן ולמד פרקו אח"כ נכנס וכו' כדאיתא בשבת עיי"ש נחזור לפירוש הכתובים הנ"ל דאיתא בזוהר פ' הנ"ל ע"פ ולקחתי אתכם לי לעם כו' וידעתם כי אני ה' אלקיכם וז"ל פקודא דא קדמאה לכל פקודין ראשיתא קדמאה לכל פקודין למנדע לי' לקב"ה בכללא אי בכללא למנדע לי' דאית שלתא עלאה דאיהו רבון עלמא וברא עלמא כלא וכו' באריכות עיי"ש נמצא כשרצה הקב"ה לגאול את ישראל מהגלות צוה למרבע"ה להכניס בלב כ"י מציאותו ית"ש כמאמר הזוהר הק' למינדע לי' בכללא דאיהו ברא כל עלמין כו' ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ר"ל רוח הוא החיות של האדם ע"כ לא יוכלו להבין עדיין מציאת אלהותו ית"ש ממשה מחמת שהיה עדיין שכלם קצר מחמת השעיבוד ועתה נחזור להכתובים הנ"ל וידבר ה' אל משה לאמר אני ה' ר"ל שהקב"ה צוה למשה לאמר לאחרים שידעו שאני ה' ר"ל לגלות להם סוד מציאת אלהותו שהוא רבון ושליט וכו' ומיד אמר לו בא דבר אל פרעה את כל אשר אני דובר אליך ר"ל מה שאני דובר אליך להודיע אלהותי שאני רבון ושליט זה תדבר אל פרעה שידע אלהותי ית"ש ע"כ השיב משה הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה ר"ל כנגד השגתי שאני משיג אלהותך ומציאתך א"א לפרש ולהטעים לאחרים שיבינו ממני גודל מציאתך דהיינו ק"ו הנ"ל הן בני ישראל לא שמעו אלי וכו' ר"ל לא הבינו ממני מחמת שגודל שכלי א"א לצמצם כ"כ להבינם לפחותי הערך מכ"ש לפרעה ע"כ אמ' לו הקב"ה נתתיך אלקי' לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך ר"ל מתורגמנך כתרגום אונקלס שהוא יפרש דבריך להטעימם שידע מציאת אלהותי. Ad-nai spoke to Moshe, saying: I am Ad-nai ; speak to Pharaoh king of Egypt all that I am speaking to you. Moshe said before Ad-nai: Here, I am of foreskinned lips, so how will Pharaoh hearken to me? Ad-nai said to Moshe: See, I make you as a god for Pharaoh, and Aharon your brother will be your prophet (Exodus 6:29-7:1) We need to be precise: What is this, that the Holy One of Blessing said to Moshe 'I am Ad-nai'? What is the connection of it, here? And second, this that God said 'speak to Pharaoh all that I am speaking [dover] to you' also is not clear, since it should have said speak to Pharaoh what I will speak [adaber] to you. What is this 'that I am speaking'? It implies that even this very saying ' I am Ad-nai', that the Holy One of Blessing said to him, will be said to Pharaoh. And this is surprising. And the rest of the specific points will become obvious on themselves. And it appears that according to the simple meaning, behold, here it is written a secret of Hashem to those who have awe of God. One needs to understand what are the secrets of Torah that all Israel calls them secrets of Torah. One cannot say that the intention is directed to the wisdom of kabbalah and the writings of the Ariz"l, and the Holy Zohar, because behold, the expression 'secret' means something that is not possible to be revealed to others at all, and aren't all these writings, the kabbalah, the Arizal's, the Zohar able to be revealed to others and explained with some effort? And if so, since they are revealed, those are not 'secrets'. But what is really a secret, that no human can reveal to any other is the secret of Hashem, meaning, the essence of Godliness that was, is and will be, and this is the essence and the root of all worlds, what can't be revealed to any human, only each person assumes for themselves the comprehension of Godliness according to their mind, and according to the abilities/proportions of their heart. And everything that a person clarifies for themselves, and attains by themselves, with great effort to grasp what their mind can grasp, ever more clear. And what one can grasp with one's mind of God's Godliness. All that is what cannot be revealed to another human, it is inside the depths of the heart, and what is inside the depths of a person's heart, and their mind. Even if one can speak to others and bring the reality of God and the awe for God, blessed, inside their hearts, it is impossible to reveal all the consciousness of one's heart to them, as it is known to all those who are alive and enter truly to service. And this is called 'secret', because this is really secret, impossible to be revealed to any other human being, what is with a person in the deep point of their heart and thought, rather, each person understands according to their efforts and their self-purifying of their physical nature. And the more a human attains, in the understanding of Godliness, in general and in particular, which is the greater levels in understanding Godliness through self-purifying and analyzing, the harder it is to explain and reveal the consciousness of heart, and this is the secret of Hashem to those who have awe of Hashem (Ps. 25:14) meaning, that always remains with them in secret, impossible to explain. The more a person has awe of Heaven, the more secret is God, blessed, with the person, [until] it is impossible to reveal the depth of the consciousness of their heart, and it is impossible to understand from that person even the smallest of the great extent of what they understand from God, blessed. And those who are not yet at such great level in their grasping of God, blessed, is more able to explain to others what is in their heart, since there are no such great depths to their heart, and the simpler ones in the people can receive from them more than from the ones who have attained greater depths, as explained. And therefore, if a person who is great in their awe of Hashem, in great attainments of understanding of God, blessed be the Name, wants to reveal the depths of their consciousness so that others will understand, that person needs to translated to another person, smaller than them, who can understand their words and then tell them to others so that they can understand due to the smaller one telling them, and so they are able to receive and understand. And from this you can understand that this is the order of learning of all of our holy Torah, Aharon entered and taught his piece etc (Eruvin 54b), see there. We now return to explain the verses above...
כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ואמרת אל "אהרן "קח "את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין כו' יש לרמז במה שהראה לו דווקא למופת במה שיתהפך המטה לתנין ולא הראה לו מופת גדול מזה והלא זה אפילו תינוקות שבמצרים היו יודעין לעשות כמו שאמרו תבן אתם מכניסין לעפרים כו' דהנה איתא בספרים הקדושים דעשר מכות אשר הוכו המצריים באו מעשר קדושות היינו עשר ספירות ובאו מתתא ולעילא ולזה הסימן של העשרה מכות הוא בשלש שלש דצ"ך עד"ש באח"ב כידוע שהעשרה קדושות ג"כ נחלקים לשלש שלש מדריגות כידוע והכה לפרעה סט"א בעשרה כתרא דמסאבא מלעילא לתתא דהיינו מכות דם הכה ממלכות דקדושה אל מדריגה ראשונה של ס"א ונטל ממנו א' מאדם נשאר דם והביא עליהם מכות דם וצפרדע הוא לשון צפור דע והכה מדת יסוד שהוא התקשרות ותענוג בהם והביא בהם צפרדע וע"כ כתיב בהו ותבאש הארץ שנהפך התענוג ולא יוכלו להנות משום דבר מחמת ריח רע של הצפרדעים וכנים ג"כ מכוון יעויי"ש מספרי הקודש מזה ולזה י"ל ג"כ במה דכתיב "כנם חסר י' והך את עפר הארץ והיה לכנם דהנה סימן ראשון הוא "דצך גי' "קי"ד וכן "לכנס עם הג' אותיות ועם הכולל של תיבה גי' כן דהיינו "כנם גי' ק"י וג' אותיות והכולל הוא קי"ד והנה איתא בכתבי האר"י ז"ל גי' של "דצך "עדש "באחב הוא "תקא והנה המכות באו מעשרה קדושות כנ"ל וגי' "תנין עם הכולל הוא "תקיא רומז "לדצך "עדש "באחב עם עשרה קדושות שהן גי' ג"כ תקי"א ולזה הראה לו מופת זה יהי "לתנין שיבוא עליו העשר מכות כנ"ל וק"ל.
כה אמר ה' כו' הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור ונהפכו לדם כו' ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי כו' ויעשו כן משה ואהרן כו' יש לדקדק כי מתחלה אמר הש"י למשה שיאמר לפרעה הנה אנכי מכה במטה אשר בידי שמשה בעצמו יעשה הכאת היאור ע"י המטה ולבסוף נעשה ע"י אהרן מפני שהיאור הגין על משה כפרש"י וא"כ נתן מקום לפרעה לומר משה בדאי הוא וטוב טוב היה שיאמר מיד שאהרן יכה היאור. עוד יקשה מאד אמרו ויעשו כן משה ואהרן כו' מורה שהמכה נעשתה ע"י שניהם וכנראה הנה משה לא עשה דבר עוד ראוי להתבונן באמרו כאן אמור אל אהרן קח מטך ונטה ידך ובמכת צפרדע נאמר נטה את ידך במטך שינוי הלשון צריך ביאור ונ"ל ע"פ פשוטו ע"פ דברי הזו"הק בפסוק פ' בשלח ואתה הרם את מטך כו' הרם מלשון תרומה והפרשה ופירושו שצוה לו שיפריש המטה ולא יעשה עמו שום פעולה רק בנטיית יד לבד יעויי"ש ויתכן גם כאן לומר כן דמה שאמר הש"י למשה לומר לפרעה הנה אנכי מכה במטה אשר בידי לא הי' המכוון שיגמר מכח הכאת משה לבד המכה של דם רק שאחרי הכות משה במטה יגמר אהרן ע"י נטיית היד לבד ואהרן לא יעשה שום תנועה בהמטה וע"י משה לבד לא נגמר המכה כפירש"י מפני שהיאור הגין עליו וזהו שאמר ה' למשה אמור אל אהרן קח מטך כו' כלומר קח לשון הפרשה שיקח המטה מלפניו ולא יעשה שום פעולה עמו כיון שכבר החל משה לפעול פעולה בהמטה רק שלא גמר וא"כ נגמר המכה ע"י פעולת שניהם כי משה עשה פעולה בהמטה ואהרן אח"כ גמר הדבר ע"י נטיית היד לבד וא"ש אמרו אח"כ ויעשו כן משה ואהרן אכן במכת צפרדע להיותה רק ע"י פעולת אהרן לבד נאמר נטה את ידך במטך שאהרן עשה פעולת המכה בעצמה ע"י נטיית ידו בהמטה וק"ל.
ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך כו' למען תדע כי אין כה' אלהינו כו' ויצא משה ואהרן מעם פרעה ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה יש לדקדק קצת מפני מה נאמר על דבר הצפרדעים ולא נאמר כן אצל שאר מכות על דבר הערוב רק נאמר סתם ויעתר אל ה' ונראה לי לפרש ע"פ מה דאיתא בגמרא על מה דאמר דוד המלך ע"ה ה' לא לא גבה לבי וכו' כיון שאמר כל אותם שירות ותשבחות שבספר תהלים זחה דעתו עליו. אמרה לו הצפרדע אל יזוח דעתך עליך כו' ע"ש והמה אומרים בכל יום שירות ותשבחות הרבה עד אין קץ וסוף. וכשמו כן הוא הצפר דע שיש בהם דעת ושכל לשבח הש"ית בשירות ותשבחות. וכאן אצל פרעה כשהביא הקב"ה את הצפרדעים ורצפרדעים עשו רצון קונם ומסרו עצמם למיתה על קידוש השם כמו דאיתא בגמרא פסחים בפרק מקום שנהגו מה ראו חנני' מישאל ועזרי' שמסרו עצמן לשריפה נשאו ק"ו לעצמן מצפרדעים שהצפרדעים מסרו עצמן על קידוש השם כמו שנאמר ובתנוריך והפילו עצמן אף לתנור כגזירות הש"ית ועל כן נמלטו כדכתיב וימותו הצפרדעים מן הבתים מן החצרות ומן השדות אבל לא מהתנורים ובוודא בעת שמסרו עצמם על קידוש השם בוודאי אמרו שירות ותשבחות יותר ויותר בעת קידוש השם השירות ההם הי' לשברון לב ולנכאה רוח שלא הי' יוכל לשמוע שירות ותשבחות לזאת ויקרא פרעה למשה ולאהרן להסיר הצפרדעים שלא ישמע עוד קולם בשירות ותשבחות וידוע שבעת שישראל פותחים ואומרים שירה אף המלאכים צריכים לשתוק כמו שפירש"י על פסוק קדמו שרים אחר נוגנים וכמו שהי' ביהושע שאמר שמש בגבעון דום היינו דום מלומר שירה כי הוא יאמר שירה מכ"ש בעת שהתפלל משה להש"ית ומתפלל בתפילות ושירות ותשבחות בוודאי הי' מוכרחים הצפרדעים לשתוק מלומר שירות ותשבחות וזה שנאמר ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים י"ל על דבר מלשון דיבור היינו בעת שהוא התפלל היו צריכים הצפרדעים לשתוק מלדבר בשירות כי קצה פרעה בחייו מהשירות ותשבחות של הצפרדעים יותר ממה שהי' קשה עליו הצפרדעים עצמן ודו"ק.
ויאמר משה לפרעה התפאר עלי כו' להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך רק ביאור תשארנה כו' למען תדע כי אין כה' אלהינו וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך רק ביאור תשארנה יש להבין אמרו רק ביאור תשארנה מה לנו אם ישארו ביאור או לא גם מה שחזר ואמר וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך כו' הלא כבר אמר אעתיר לך ולעבדיך ולעמך כו' ממך ומבתך כו' ויש לפרש דהנה מדרך הכישוף שיתבטל במים כדאיתא בש"ס סנהדרין והטעם כי הכישוף הוא מצד הטומאה לזאת יתבטל בעברו במי מקוה טהרה ע"י טהרת מים גם מדרך הכישוף באם רוצים המכשפים לבטלו אח"כ אין ביכולתם לבטלו בהדרגה מעט מעט רק כולו כאחד דווקא וגם שלא יושאר שום רושם ממנו. והנה משרע"ה היה רוצה להראותם בחוש המופתי כי יד ה' היתה בם ולא ע"י מעשי כשפים כאשר חשבו פרעה וחכמיו לזה אמר לו למען תדע כי אין כה' אלקינו ר"ל שתדע שכל הפעולות הללו מעשי ה' המה ומבלעדו בלתי באפשרי שום נמצא שיעשה זאת כי וסרו הצפרדעים ממך ומבתך ומעבדיך כו' כלומר שיתבטלו בהדרגה מעט מעט ולא בפעם אחת וגם רק ביאור תשארנה ולא יתבטל ע"י טהרת המים כדרך הכישוף וא"כ דעו נא וראו כי גדולים מעשי ה' והוא פעל אלה וק"ל.
והפשתה והשעורה נכתה כי השעורה אביב והפשתה גבעל והחטה והכוסמת לא נוכו כי אפילות הנה התורה נצחיית היא ויש להבין הרמז במה שכתב ענין זה בתו"הק ורש"י פירש אפילות הנה מדרש תנחומא פלאי פלאות נעשה להם שלא לקו הענין הוא כבר כתבנו בשם האר"י ז"ל דהמכות באו עליהם מתתא ולעילא ומלעילא ולתתא והנה ברד הי' מספירה חסד שבקדושה הכה לנצחים של הסט"א והנה איתא בכוונות על ולמלשינים אל תהי תקור כי לעשות דינים בשונאי ישראל צריך שיסכים ג"כ מדת החסד על הדינים וכן להמשיך חסדים על כנ"י צריך שיסכים מדה"ד וזה שמובא ברש"י ז"ל ע"פ ויהי ברד ואש מתלקחת נס בתוך נס כו' ואיתא ג"כ במדרש משל לשני לגיונות קשים שהי' מלחמה ביניהם כו' עשו שלום ביניהם יעויי"ש ולזה בא ברד ממדת החסד כנ"ל שצריך גם מדת החסד להסכים עם מדה"ד לעשות נקמה בשונאי ישראל והכה בנצחים על הסט"א כנ"ל והנה ידוע שיש ק"ך צירופ אלהים ויש חמשה גבורות ועיקר העבדות להמתיק אותם שירדו הדינין על שונאי ישראל וחסדים לכ"י וחמשה אלהים גימטריא ת"ל וזהו שאמר לו משה לפרעה רק אל יוסף פרעה 'ה'ת'ל לבלתי כו' 'ה'ת'ל דייקא גימ' חמשה אלקים. וידוע מספרי הקודש שפשתן רומז לסט"א וחיצונים וכן שעורה כדאיתא בגמרא שעורים נעשו יפים צא ובשר לסוסים ולחמורים וזהו והפשתה והשעורה נכתה כי השעורה אביב והפשתה גבעל 'א'ב'י'ב 'ג'ב'ע'ל גי' ק"כ רומז לק"כ צירופי אלקים שירדו הדינים על מצרים שהוא הסט"א והנה בכל דור ודור הוא כן שע"י תורה ומצות ומע"ט של ישראל מכה בסט"א כל או"א מישראל לפי מדרגתו בקדושתו אזי מכה בסט"א בהמדה שכנגדו בהיפוך אכן אבותינו במצרים לא היו עדיין ראויין לכך שלא הי' להם תורה ומצות כמ"ש ואת ערום ועריה ונעשה הכל ע"י משרע"ה ואהרן הכהן וזהו מרומז לנו בתורה בהוה ועתיד כי הפשתה והשעורה נכתה כנ"ל והחטה כו' 'ח'ט'ה גי' כ"ב רומז לכ"ב אותיות התורה והוא פשטות של תורה והכוסמת כו' רומז לרזי התורה שהוא לשון התכסות לא נכו כי אפילות הנה רומז שנמשך על ישראל מפלא העליון חסדים מגולים ורחמים פשוטים וזהו פלאי פלאות נעשה להם היינו פלאי פלאות חכמה העליונה דו"ק.