וישב יעקב בארץ מגורי אביו איתא במדרש מצינו באברהם שגייר גיורים כו' ביעקב שגייר גיורים ואף ביצחק שגייר גיורים שנאמר בארץ מגורי אביו ויש לדעת הלא בדורו של יצחק היו בעולם גם גיורי אברהם מדוע דייק הכתוב בארץ מגורי אביו עכ"פ הי' לו לכתוב בארץ מגורי אבותיו וי"ל דהנה כבר אמרנו ונמצא בכל ספרי קודש שעיקר תכלית בריאת העולם הי' עבור התענוגים שראה המאציל שיהיה לו מאומה הישראלית האבות הקדושים אשר פרסמו אלקותו וכל אחד הנהיג את בני דורו כפי מדריגתו אשר היה דבק בהבורא ית"ש אברהם היה דבוק ונאחז במדת החסד והודיע חסד אל לכל בני דורו והנהיגם לעבוד את השם מתוך אהבה ובשמחה רבה בא יצחק בנו והבין שלא יתכן לעבוד במדריגה זו רק בשמחה כי יכול ח"ו לבא לידי קלקול מזה כי יוכלו ההמון לבא ח"ו לידי הוללות התחיל להנהיג את בני דורו במדת הפחד והיראה להודיע להם דאית דין ואית דיין אשר יכול ח"ו לעניש לטוברי רצונו וצריך לירא מפניו ושיהיה תמיד רק פחד אלקים לנגד עינוו וממילא כשהוא הי' מנהיג הדור היו כולם כפופים תחתיו וחזרו לעבוד את אלקים במדריגתו ואף דורו של אברהם אשר היה בימי יצחק חזרו לעבדו במדת הפחד כשבא יעקב הבין שגם במדה זאת לבד לא יתכן לעבדו פן יבאו ח"ו לידי עצבות ומרה שחורה אשר היא מדה גרועה מאוד ע"כ התחיל הוא להנהיג את בני דורו במדה הממוצעת כי הודיע לבני דורו איך ימין ה' פשוטה לקבל שבים ואף אם ח"ו מקלקלי' השורה אם מתחרטים ונכנעים באמת לפני הבורא ב"ה מעוררים מדת הרחמים מדת התפארת אשר היא מרכבה ליעקב ומרחם על בריותיו ממילא לא יבאו לידי עצבות רק שיחזרו בתשובה ומעתה תהיה היראה שיראו את ה' יראה הרוממות וגם זאת היא אהבה כי יעקב הוא הבריח התיכון ממוצע בין מדריגת אברהם ויצחק ע"כ אמר הכתוב בארץ מגורי אביו ר"ל גיורי אביו היינו יצחק כי אז כשהיה יצחק מנהיג הדור היה הוא מגייר גם את גיורי אברהם אשר החזיר אותם למדריגתו נמצא כשבא יעקב לא מצא רק גיורי אביו וק"ל.
עוד בפסוק הנ"ל דהנה אמרנו בדרוש הקודם וכבר נזכר זה כמה פעמים שהאבות הקדושים הם הם המרכבה אשר פרסמו אלקותו ית"ש כל אחד לפי מדרגתו הודיע איך לעבוד את ה' אברהם במדת החסד יצחק במדת היראה והפחד יעקב ראה שאין העולם מתקיים ע"י הגבורות לבד ח"ו ע"כ המשיך מדת הרחמים לעולם היינו אף שיבא אחד מבניו לידי קלקול ועבירה על אחת ממצות ה' אם אחר הוודעם ישובו ויכלמו ממעשיהם ויכנעו בהכנעה גמורה לפני המקום ויתחרטו באמת על פשעם אזי יתעורר מדת הרחמים לרחם על עמו וכבר אמרנו שיעקב ובניו הם היו המרכבה לי"ג תקוני דאריך מקור הרחמים ר"ל שהמשיך רחמים על הכנ"י שיאריך אפו עמהם עד שיחזרו בתשובה שלימה. והנה שורש הי"ג תקונים הם הג' הוויות ובהם י"ב אותיות וקיצו של יו"ד הוא המקור לכולם ונמצא בספרים הקדושים שכל מדה רומזת להוי' אחת כן יעקב הי' הוא המקור משנים עשר בניו והוא המשיך הרחמים אור ההויות שיאירו על שמות אלקים כוחות הדינין פחד יצחק להכניעם ולהמתקם שיחזרו לרחמים פשוטים. זה מרומז בהפסוק וישב יעקב ר"ל 'י'ש'ב בגי' י"ב הוויות המרומזים לי"ג אותיות של ג' הוויות יעקב ר"ל שעם יעקב שהוא המקור להם אשר הוא עם בניו י"ב שבטי יה הם המרכבה לי"ג תקוני דאריך בארץ מגורי אביו ר"ל יעקב עם בניו השפיעו אור ההויות רחמים הפשוטים על שמות האלקים להמתיקם בארץ כנען ר"ל ע"י שיכנעו לפני המקום אחר חטאם וישובו מדרכם הרעה יעוררו מדת הרחמים אור הי"ג תקוני דיקנא להאיר על הדינים להמתיקם בשרשם שיחזרו לרחמים גמורים אמן.
וישב יעקב בארץ מגורי אביו במ"ר בארץ מגורי אביו מגיורי אביו שאברהם מצינו שגייר גרים כד"א ואת הנכש אשר עשו בחרן וביעקב מצינו שגייר גיורים כד"א הסירו את אלהי הנכר כו' וביצחק לא מצאנו שגייר גיורים רק בכאן מרומז בארץ מגורי אביו מגיורי אביו שממילא נלמד מכאן שגייר יצחק גיורים עד כאן המדרש ויש לדקדק לפי פירוש מה וישב יעקב בארץ מגורי אביו שאם הוא יעקב בעצמו גייר גרים הי' לו להושיב עצמו בין אותם הגרים שהוא גייר מה לו להושיב עצמו בין הגרים שגייר אביו אך הענין כך הוא שמצאנו בכל דור ודור שצדיקים מלמדים התלמידים המתחברים אליהם דרכי ה' והאיך יתקנו בתשובה את אשר קלקלו והאיך יתקנו את נשמתם אבל מעטים הם שיתקנו לגמרי א"ע אצל צדיק אחד שלא יצטרכו אח"כ אחר הסתלקות הצדיק ליסע לצדיק אחר לתקן את נשמתם והנה מצאנו באברהם אבינו ע"ה שגייר גיורים ואעפ"כ לא הי' להם קיום ולא נתקנו לגמרי כדאיתא בפרקי ר"א והוא מרומז ג"כ בפסוק וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר וכבר פרשנו לעיל במקומו והנה יצחק אבינו ע"ה למדם אח"כ אחר מות אביו כמרומז בפסוק וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו וכו' ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו דהיינו שחזר ולמדם ויפתח להם שכל וחכמות לעבודת הש"י והנה אעפ"כ לא הועיל להם רק אח"כ כשבא יעקב אבינו ע"ה הוא חזר ולמדם ותיקנם לגמרי וזה פירוש הפסוק וישב יעקב פי' שהי' לו התישבת בארץ מגורי כדפי' במדרש מגיורי אביו דהיינו הגרים שגייר אביו ועדיין לא הי' בתיקנם לגמרי והוא ישיב אותם ותקנם לגמרי כנ"ל וק"ל.
במדרש וישב יעקב מצאנו שאברהם גייר גיורים כדכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן יעקב גייר גיורים כדכתיב הסירו את אלקי הנכר כו' יצחק לא מצאנו שגייר גיורים כו' מדכתיב וישב יעקב בארץ מגורי אביו כו' מגיורי אביו הרי שיצחק אבינו גייר גיורים עיין במדרש ויש להבין האיך שייך הסמיכות של ואלה תולדות יעקב יוסף לזה שגייר גיורים ושגם אברהם ויצחק גיירו גיורים ונראה לפרש ע"פ דאיתא בספרי קודש שאברהם אבינו ושרה כ"ז שלא הולידו לא הי' זיווגם הקודש לריק חלילה רק בזיווגם הקדוש המשיכו נשמת הגרים וכן זיווג של כל הצדיקים הגם שהם בזקנתם מולידים נשמת הגרים בזיווגם הקדושים והנה יעקב אבינו אחר שהוליד בנימין ושוב לא הוליד עוד נמצא שמכאן ואילך בזיווגם הקדוש המשיך נשמת גרים וזה ג"כ ידוע מספרי הקודש שגלות מצרים הי' למען להוציא ניצוצות הקדושים שהוא נשמת גרים כדאיתא על פסוק כי לגוי גדול אשימך שם ע"ש וזה וישב יעקב בארץ מגורי אביו ודרש המדרש גיורי אביו והכוונה שהולידו נשמת גרים יעקב אחר הולידו את בנימין וכן אברהם ויצחק כן שהולידו נשמת גרים ע"כ הוצרך לירד למצרים להוליד שם נשמת הגרים שנודע שזאת עיקר הכוונה בגלות מצרים. וזה מרומז בדברי רש"י ז"ל בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף ירצה בזה שיעקב רצה להוליד נשמת הגרים בארץ מושבו קפץ עליו רוגזו של יוסף ועי"ז נתגלגל הדבר ובא למצרים ואתי שפיר החבור אחר זה אלה תולדות יעקב יוסף ודו"ק.
ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי וגם נצבה והנה תסובנה אלומותיכם ותשתחונה לאלומתי והנה יש לדקדק מה זה מאלמים אלומים ואם כפי' רש"י עמרין מאסרין אסרין הל"ל בפירוש מקשרין עמרים. ותו מה זה קמה אלומתי וגם נצבה שהוא כפל לשון ונראה לפרש בדרך רמז דהנה מצאנו בישראל כמה מיני צדיקים כל אחד לפי מעלתו יש שהם בעלי מדות טובות ויש שהם בעלי תורה שהם גדולים בתורה ויש שהם בעלי צדקות ולכל אחד מהצדיקים מתחברים אליו בעלי אסופות ת"ח שבדור ושאר נשמות שבישראל ללמוד ממעשיהם ולתקן א"ע והנה הגם שבוודאי טוב מאוד התחברות הלז אמנם העיקר הוא להתחבר א"ע לצדיק כזה שיוכל לתקן נשמות ישראל כי זה הוא הצדיק אשר הוא דוגמת צדיק העליון שמקשר את הכל כידוע מספרים הקדושים אמנם איך נדע הדבר מי הוא במדריגת צדיק שלמעלה שמקשר את הכל יש ב' סימנין בדבר. הסימן אחד הוא כך שהנה ידוע שכל עשר ספירות הקדושות לכל אחד יש מדה זה מדת החסד וזה מדת הצמצום וזה מדת התפארת וכן כולם כידוע אמנם מדת צדק אינה מדה בפני עצמה רק הוא מעביר השפע מלמעלה למטה תמיד נהר דנגיד תמיד ולא פסק מקבל ומשפיע וחוזר תמיד ומקבל מלמעלה ומשפיע למטה ואינו מדה בפני עצמה כידוע מספרים הקדושים וכן זה הצדיק שלמטה ג"כ צריך שיהיה דוגמתו שלא יחזיק לעצמו בשום מעלה רק הוא מקבל ומשפיע לאנשים המתחברים אליו ולא כן שאר בעלי המדות בישראל חסידים חכמים נבונים שאעפ"כ הם מחזיקים א"ע שיש להם המעלה שהוא בה ובצדיק כזה יוכל להיות ביטול כי כל אחד אומר אנא אמלוך מחמת שמחזיק א"ע לבעל המדריגה וצדיק כזה אינו יכול לקשר נשמות ישראל אבל מי שהוא בבחינת צדיק דלמעלה אינו נחשב בעיניו לכלום דוגמת צדיק שלמעלה שאין בו שום מדה רק מה שמקבל מלמעלה כדי להשפיע למטה ע"כ נקראת מדת יסוד כל כי הוא כולל כל המדות להשפיע למלכות והוא מקשר הכל וצדיק כזה יוכל לקשר נשמות ישראל להעלותם ולקשרם בשרשם בקשר אמיץ וחזק כי הוא דוגמת צדיק שלמעלה שלא הי' בו ביטול והבן זה. והסימן השני הוא שמי שהוא במדריגת צדיק שלמעלה הוא במדריגת להבה דוגמת צדיק שלמעלה מדת יסוד שהוא מקשר כל הספירות כשלהבת בגחלת. וכן צדיק שלמטה צריך להלהיב את לב המתחברים אליו שישתוקקו תמיד להתקשר להבורא ית"ש ושיתלהבו כשלהבת אש לעבודתו ית"ש עבודה זו תפלה צדיק כזה הוא דוגמת צדיק שלמעלה דוגמת יוסף הצדיק שנקרא ג"כ להבה כדכתיב ובית יוסף להבה. ולצדיק שיש בו בחינות הללו אליו ראוי שיתחברו נשמות ישראל כי צדיק כזה יכול לקשר נשמותיהם לאביהם שבשמים בשרשם העליון בצרור החיים מקור נשמתם ודברינו ירומזו בדברי יוסף אל אחיו שהבינם איך מדריגתו הוא דוגמת צדיק שלמעלה ובהם אין הבחינה הזאת ואמר שמעו נא כו' והנה אנחנו מאלמים כו' ות"א מאסרין אסרין ר"ל מקשרין נשמות ישראל בתוך השדה ר"ל חקל תפוחין קדישין וע"כ בא השדה בה' שמרמז להשדה הידוע היינו שהיינו מקשרין נשמות ישראל לכביכול אני ואתם אמנם החילוק אשר בינינו כי הנה קמה אלומתי וגם נצבה ר"ל אשר אני מקשר שאני במדריגת צדיק כידוע לזה הי' קיום ומצב כי אני דוגמת צדיק שלמעלה מדת היסוד המקשר כל העולמות. לכן היה ביכולתי לקשר הנשמות בשרשם למעלה מקור הנשמות ונוטריקון של 'נ'צ'ב'ה 'נשמתם 'צרורה 'בצרור 'החיים והנה תסובנה אלימותיכם ותשתחונה לאלומתי ר"ל הגם שגם אתם הייתם מקשרים נשמות ישראל אעפ"כ אינכם במדת יסוד צדיק של מעלה המקשר הכל רק בשאר בחינות ובאמת אין העולמות מתיחדים ומתקשרים רק במדת יסוד ע"כ הכל צריכים להתחבר ע"י בחינתי וזהו והנה תסובנה אלומותיכם ותשתחונה לאלומתי כנ"ל כי אין שום יחוד וקשור נעשה רק ע"י מדת צדיק יסוד עולם והבן.
וילכו אחיו כו' וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה כו' והנה תועה בשדה כו' והנה צריך להבין האם יש לחשוב על שבטי יה קדושי עליון שישנאו את אחיהם שהי' צדיק יסוד עולם עד שרצו להרוג אותו ואחר שלא הרגוהו מכרו אותו לעבד וע"פ פשטות הדברים קשה מאוד להבין. והנה רש"י ז"ל פי' על שכמה מקום מוכן לפורעניות צריך ג"כ להבין שיהי' המקום גורם ונ"ל דהנה כשעלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות הי' כל המקומות מלאים מאור א"ס ב"ה וצמצם המאציל שכינתו ועשה מקום פנוי אשר שם יבראו העולמות. והנה למען כי רצונו הפשוט הי' להטיב לברואיו שיהי' שכר ועונש ע"כ ברא עולמות והחריבן ר"ל כאשר נמצא בכתבים שקודם עולם התיקון יצאו האורות מעורבבין דו"ר ולא על הסדר ונשברו ונפלו מהם נצוצין הקדושים לעמקי הקליפות ועשה המאציל זאת בכדי שע"י עסק התורה והתפלה של אומה הישראלית אשר יברא יבררו הנצוצות הקדושים ויעלו אותם מעמקי הקליפות ויקבלו שכר טוב על מעשיהם אחר זה היה עולם התיקון ונבררו העולמות ומאשר נתברר אז מזה נבראו העולמות העליונים והתחתונים והנה דור המבול היו נאחזים עוד בקליפות קשים מאוד וראה המאציל שקשים מאוד לתקנם ונשטפו במי המבול ולא נברר מהם רק נח אח"ז היה דור הפלגה ג"כ קשים מאוד ולא יוכלו להתקיים ולא נברר מהם רק השבעים אומות אשר ראה המאציל שיהיה ביכולתינו לסובלם ולהתקיים ביניהם וכל אותם הנשמות שלא נתקנו אז ירדו למצרים הנקרא ערות הארץ וע"י הגלות בחומר ולבנים והתיכנו בכור הברזל נבררו הנשמות העשוקים בקליפות אמנם לא כולם ומה שנשאר עוד יוברר מעט מעט עד ביאת משיח צדקינו שיהי' אז ברור הגמור כמבואר הכל בספרים הקדושים והנה בשכם שם היה מקום אשר נפלו שם נצוצות רבים וגברו שם מאוד הקליפות שעשקו הנצוצי' ע"כ היו שם קלקולי' רבים שם היה ירבעם אשר חטא והחטיא ולא רצה לשוב בתשובה כדאיתא בגמ' שאמר לו הקב"ה חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע ושאל מי בראש יע"ש מזה נראה שהיה מעולם התהו שגם הם אמרו כל אחד אנא אמלך כידוע והנה יעקב ובניו כשראו קושי המקום אשר גברו שם מאוד הקליפות רצו לתקן ולהעלות את הנשמות העשוקים שם והנה אם הי' שלום ואהבה בין כולם הי' נעשה זאת על ידיהם תיכף אמנם הקב"ה לא רצה שיתבררו רק מעט מעט ע"י מעשה התחתונים עם בני ישראל ע"י תורת ותפלות של דורו' הבאים למען הרבות שכרם ע"כ העיר ביניהם קצת שנאה והתחלקות כמ"ש נורא עלילי' על בני אדם ע"כ הוכרחו למכור את יוסף למצרים ונתגלגל עי"ז שבא יעקב ובניו למצרים לברר הנצוצי' ע"י עול הגלות ואשר ישאר עוד יתברר מעט מעט כנ"ל וגם ידוע שע"י העשרה הרוגי מלכות נתבררו נצוצי' רבים ע"כ נמצא בכוונת האר"י ז"ל לכוון באל נקמות ה' אל נקמות הופיע שינקום ה' נקמת הריגת הקדושי' הללו ואם הי' התיקון נעשה אז לא הי' נצרכים אלו הקדושי' ליהרג והי' נעשה התיקון ע"י השבטים בעצמם וזה היה כוונת יעקב אשר שלח את יוסף לאחיו לעשות תקון זה ולזה מרמזים הפסוקים הנה אחיך רועים בשכם מקום מדור הקליפות לכה ואשלחך כו' ואף יוסף נזדרז לכוונה זו אמנם כאשר ראו קושי הקליפות שלא יתקנו ע"כ רצו להרוג את יוסף (והי' בדעתם שיתוקן זאת ע"י הריגתו אח"ז הבינו שגם בהריגתו לא יתוקן זאת) ע"כ הוכרחו למכרו למצרים ולזה מרמזים הפסוקי' וימצאהו האיש והנה הוא תועה בשדה ר"ל שהיה תוהה ומחשב לתקן זאת וישאלהו האיש כו' ויאמר את אחי אנכי מבקש ר"ל את הנצוצין והנשמות הקדושי' העשוקים אנכי מבקש לתקנם ולהעלותם מעמקי הקליפו' וזה הסוד מרומז בתיבת שכמה ר"ת 'שברי 'כלים 'מעולם 'התהו לתקן זאת אמנם כאשר לא עלתה בידם והוצרכו למכור את יוסף ושב ראובן כו' אמר "אנה "אני "בא ר"ל שתיבות "אנה "אני הם ר"ת של אל נקמות ה' אל נקמות הופיע אשר מכונים על ההרוגי מלכות והי' מתאונן שעתה שלא נעשה התיקון יוכרחו להיות העשרה הרוגי מלכות ואשר ישאר עוד יתברר מעט מעט עד ביאת משיח צדקינו שיהיה ב"ב אמן.
וישמע ראובן ויצילהו מידם כו' ויאמר אליהם ראובן כו השליכו אותו אל הבור כו' למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו כו' ויפשיטו את יוסף כו' והבור ריק אין בו מים ובמדרש מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו ולכאורה קשה מה הוא הצלות ראובן במה שציוה להשליך אותו אל הבור אשר בו נחשים ועקרבים ובפרט לפי דרשת חכמז"ל שרו"הק העיד עליו שכוונתו הי' למען הציל אותו מידם ובזו"הק איתא למען הציל אותו להשיבו אל אביו אף מת גם זאת לכאורה אינו מובן שזאת יהי' ההצלה גם קשה מפני מה הפשיטו הכתונת הפסים מעליו האם הי' הכתונות הפסים אשר עליו למחסה ולמסתיר מפני הנחשים ועקרבי' ונ"ל עפ"י פשוטו דהנה ידוע שיעקב מסר ליוסף השם כ"ב אותיות היוצא מברכת כהנים ובפרט השם "פסים אשר הוא מסוגל לחן ולשמירה ולכן עשה לו כתונת "פסים בכוונה זו עפ"י היחוד וצרוף של השם כ"ב אותיות והנה אחי יוסף היו מסופקים ביוסף שראו אותו הולך במקום סכנה למדבר והלך יחידי ושום מורא לא עבר על ראשו ובפרט במה שהלך אצל אחיו שהי' יודע בהם שהיו שונאים אותו אם הוא סומך א"ע על צדקו או רק על סמך השמירה שעשה לו אביו במה שהלבישו כתונת הפסים שהוא מסוגל לשמירה כנ"ל כי בוודאי עשאו אביו עפ"י כוונה השם של כ"ב אותיות כנ"ל ולמען יעמדו על המבחן הפשיטו מעליו הכתונת ואם גם אז לא יוזק הוא בוודאי מחמת צדקו והוא מהראוי שצדיק באמונתו יחי' ואם אינו צדק כל כך אזי יוזק אמנם ראובן במה שאמר השליכו אותו אל הבור לא היה כוונתו שיפשיטו מעליו הכתונת ולא הי' יודע שכן יעשו וע"כ הי' לבו נכון ובטוח שלא יוזק מחמת שמירת אביו שעשה לו ושפיר אמר הכתוב ורו"הק העיד עליו למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו וק"ל.
וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולוט הולכים להוריד מצרימה פי' רש"י ז"ל ידוע למה פרסם הכתוב את משאם עיין ברש"י אבל יוכל לומר שהכתוב מרמז דבר גדול כי ידוע מכל הענין יוסף עם השבטי יה הי' לגלגל הדבר הנאמר לאברהם כי גר יהי' זרעך כו' כי מוכרח הדבר שירד יעקב עם בניו למצרים לסבול עול השיעבוד לברר שם כל נצוצי הקדושה כנ"ל ואח"כ ואחר הבירור יהי' יכולים לקבל התורה מפי הקב"ה פא"פ ע"י משה רבינו ע"ה והוא יהיה הגואל אותם ממצרים וע"י יהי' נתינת התורה לישראל ויתגלה הרצון הקדום שהי' בבריאת העולמות ישראל עלה במחשבה שיהי' עם אחד שיקבלו תורתו הקדושה ע"י משה וזה ידוע שמשה הי' בחי' דעת של כל ישראל ע"כ נקראו דור דעה וגם יעקב אבינו הי' בחי' דעת שהי' מחבר הקצוות אברהם ויצחק וגם נאמר בזוהר הקדוש ובכתבי האר"י ז"ל שמשה הי' מלגו ויעקב מלבר עיין בדבריהם וגם יוסף היה בחי' הדעת כמבואר בדבריהם הנ"ל ע"כ נאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי הי' משורש שלו ע"כ הוצרך להתגלגל הדבר שירד יוסף למצרים וע"י יהי' ירידת יעקב אביו עם השבטים והם עשו הפעולה ע"י מעשיהם הטובים שיהי' הגאולה ע"י משה רבינו ע"ה ונתינת התורה וזהו מרמז הפסוק וגמליהם נושאים נכאת כי נכא"ת גימטריא עם האותיות דעת עם הכולל לרמז כי הדעת יורד למצרים עם יוסף וצר"י ול"ט מרמז כי תיבת צר"י ול"ט גימ' מש"ה והוי"ו של "וצרי מרמז ליעקב כידוע כי וי"ו היא הבריח התיכון כמבואר בכל הכתבים ע"כ כל זאת הי' להוריד מצרימה להגלות וזה נזדמן ליוסף שבירידתו למצרים נחת ג"כ נשמת משה עמו עם הדעת לגלות ע"כ הריח אותו הצדיק ריח בשמים כי הריח הריח של הדעת עם משה ירד עמו והיה בטוח שיהי' הגאולה ע"י ויקבלו התורה משם יתברך שמו וזהו שמרמז בזוהר הקדוש שגלות מצרים הי' הדעת בגלות ודו"ק.
ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו כו' ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' כו' ותסר בגדי אלמנותה מעלי' ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים אשר כו' פי' רש"י ז"ל ורבותינו דרשו בפתחי של א"א כו' והוא תמוה ונראה דאיתא במדרש רבה בפ' זו ראובן עסק בשקו ובתעניתו שבטים עסקו במכירתו של יוסף והקב"ה עסק לברוא אורו של משיח ע"ש להבין הענין דאיתא במדרש אין לך שבת ושבת שאין קורין פרשתו של לוט ועיין במתנת כהונה שפי' אולי בזמניהם היו קורין פרשתו של לוט בכל שבת ע"ש והוא תמוה ונראה דיש להבין מה זה הענין של יהודה ותמר שיצא מהם נשמת משיח צדקינו שיב"ב שיהיה ע"י חציפות וט"י כלתו הגם דאיתא במדרש שהי' ע"י השי"ת ששלח ליהודה המלאך הממונה על התאוה ע"ש אעפ"כ יש להבין להשכיל דבר זה ונראה כי איתא בספרי קודש שטעם איסור העריות היא לפי שאסור להשתמש בשרביטו של מלך ע"ש והנה איתא בזו"הק על פסוק ה' בחכמה יסד ארץ אבא יסד ברתא עיין בספרי הקודש באריכות הפירוש והנה בביאת משיח ב"בי יהיה זה שתעלה המלכות הקדושה למעלה למעלה עד עתיקא קדישא והצדיקים ימשיכו אז השפע ממזל עילאה מי"ג ת"ד עילאי למלכות ומשם לכנ"י והנה בכל שבת שבת יש דוגמא זו שהצדיקים מושכים שפע מעתיקא קדישא ממזלא עילאה שהוא שלשה שמות הוי גימטרא מזלא מי"ג ת"ד לכ"י בסוד שבת שין בת כדאיתא בספרי הקודש ע"ש והנה סוף מעשה במחשבה תחלה וכן הי' ענין לוט שבא על בנותיו ויצא ממנו נשמת משיח והוכרח להיות כן דוגמא שלמעלה שאבא יסד ברתא וזה שאמר המדרש שאין לך כל שבת ושבת שאין קורין בו פרשתו של לוט היינו בכל שבת ושבת נעשה דוגמא זה שהצדיקי' מעלים ומיחדים את המלכות בסוד ע"ק וממשיכים משם השפע לכנ"י והיינו אבא יסד ברתא כנ"ל וזה בכל שבת ושבת ומיבן המדרש היטב ובזה יובן הגמרא במס' שבת כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו כו' וכבר מובאי' דברינו אלה בפ' וירא ע"ש והנה אמרנו פי' הגמרא אסתר קרקע עולם היא בדרך רמז שפשטה את עצמה מתאות הבהמות ומהגשמיות והיתה אצל עצמה כעפר ואפר דוגמא כאשר מצינו בר' אליעזר שהיה דומה כאלו כפאו שד וזה מרומז בדברי חכמז"ל אסתר קרקע עולם היותה והנה בכאן שהקב"ה עסק לברא אורו של משיח שיצא מיהודה ותמר דוגמא שלמעלה אבא יסד ברתא כי אין אדם נמנע מלקרא לכלתו בתו וע"כ הזמין השי"ת ושלח מלאך הממונה על התאות כו' כדי שיבא לידי כך שיצא נשמת משיח והנה הצדקת תמר הבינה זאת ברוח קדשה והוא פתחה זאת כדכתיב ויוגד לתמר כו' ותכס בצעיף ותתעלף וחלילה לצדקת הזאת שיעלה בדעתה איזה תאוה הבהמיות ובהכרח שפשטה א"ע מתאות הגשמיות כאשר אמרנו אסתר קרקע כו' והיתה אצל עצמה כעפר ואפר וזה רמזו חכמז"ל שישבה בפתחו של אברהם אבינו שנאמר בו ואנכי עפר ואפר והנה כבר כתבנו שעל ידי יהודה ותמר נתהוה נשמת משיח ועל ידי זה תתיחד מלכותא קדישא בחכמה עילאה בסוד ע"ק שיהי' נמשך השפע ממזלא עילאה סוד הג' ההוויות מקור הי"ג ת"ד לכ"י וזה מרומז 'ויהי 'ער 'בכור יהודה ר"ת של ויהי ער בכור עולה ע"ח מספר שלשה הוויות של רחמים כי מכאן התחיל להתנוצץ נשמת משיח שעל ידו יתייחדו העולמות להעלותם לרום המעלות ולהוריד השפע משם לכ"י כי ער בכור יהודה הוא היה עיקר בעלה של תמר ואונן לא היה אלא בסוד יבום והנה איתא בספרים קדושים שזיווג יהודה עם תמר היה לתקן נשמת ער כו' להחזיר אותם בסוד גלגל והעיקר הי' ער כי הוא הי' הבכור ואונן בא ליבום את תמר לתקן נשמת ער אלא שלא רצא לתקנה ושחת ארצה עד שהוצרך הדבר שיתתקן ע"י יהודה ע"ד האמור למעלה וזה ירומז בדברי הכתוב ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך פי' שנחלק תיבת ערבון לשני תיבות ער"בון ובון מלשון בן ר"ל ער בן עד שלחך תיבת ש"ל"ח"ך עולה בגי' משיח שע"י יברא אורו של משיח צדקנו בב"י אמן.
ויוגד לתמר לאמר כו' ותשב בפתח עינים במדרש בפתחו של א"א שכל העינים מצפים לראותו ויש להבין שלא מצינו זאת שמצפים לראות פתחו של א"א אמנם נ"ל דהנה נמצא במדרש על פסוק צדקה ממני שיצא ב"ק ממני ומאתי יצאו הדברים ר"ל שמן השמים סייעוהו לאותה המעשה שיצא מלכות בית דוד ונשמת משיח שיתגלה במהרה ע"כ נתעורר יהודה קדוש עליון לדבר זה והנה גם לתמר נתגלה סוד זה והיא גם היא נתכוונה לדבר זה לעשות יחודים קדושים להוריד נשמת משיח ממקום חצבה ושרשה בעולמות העליונים. והנה נמצא בגמרא ובמדרש ששה דברים קודמים לעולם ומהם הוא תשובה ונשמת משיח נמצא אנו למדים ששניהם הם ממקום ומשורש אחד והנה תשובה היא מדריגת בינה אימא עילאה אשר אור הפנימי הוא שם של ס"ג ולבושה הוא שם של אהי' במלוי יודי"ן עולה קס"א ונתכוון לעשות היחודים הקדושים לזווג האורות ע"י דעת המזווג המדות להוריד נשמת משיח ולזה מרמזים הפסוקים ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף ר"ת עולה ס"ג בצעיף ת"א בעיפא עיפא עולה קס"א ר"ל ותכס לשון מלבוש שהלבישה א"ע במספר קס"א מילוי שם אהי'. גם בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים אשר על דרך הר"ת עולים קס"א 'על 'דרך 'תמנתה ר"ת דעת נתכונה לכוונה הנ"ל לעולם הבינה להוריד משם נשמת משיח והנה אצל אברהם מצינו שמסר את נפשו להציל את לוט כשרדף אחר החמשה מלכים. ולכאורה אינו מובן שימסור את נפשו' עבור לוט הלא ידע דרכו כי נסע מקדם ודרשו חכמז"ל שהסיע א"ע מקדמונו של עולם אמנם באמת היה מחמת שראה ברוה"ק שיתנוצץ ממנו נשמת דוד ומשיח ע"כ אמר המדרש שפיר שישבה בפתחו של א"א ר"ל שעשתה כמו שעשה א"א שמסר נפשו להוריד נשמת משיח בעולם שכל העינים מצפים לראותו שיתגלה ב"ב אמן.
ויוסף הורד מצרימה כו' ויהי איש מצניח כו' ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו כו' וימאן כו' ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים כו' ויהי כהיום הזה ויבוא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה. גמרא רב ושמואל חד אמר מלאכתו ממש גם התרגום אונקלס מפרש למבדק בכתבי חושבני' צריכים להבין מפני מה דווקא בכתבי חושבני'. וחד אמר לעשות צרכיו עמה אלא שנראה לו דמות דיוקנו של אביו כדאיתא בתוספת של ר' משה הדרשן מדכתיב ואין איש מאנשי הבית שם בבית משמע דאיש מאנשי הבית לא הי' שם בבית אבל איש אחר הי' שם בבית וע"כ צ"ל דיעקב היה כדמשמע ברש"י בפ' ויחי וצריכים ג"כ לעמוד על עיקר הדברים כי כפשוטים אי אפשר להבין שזאת תעלה על מחשבת יוסף הצדיק גם הדקדוק מפני מה נאמר וחטאתי לאלהים לשון עבר הול"ל ואחטא גם מה שנאמר וחטאתי לאלהים ולא נאמר לה'. גם איתא במדרש רבה ותשא אשת אדוניו את עיניה מה כתיב למעלה מן הענין ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה התחיל ממשמש בעיניו ומסלסל בשערו ומתלה בעקבו אמר הקב"ה אני מגרה בך את הדוב מיד ותשא אשת אדוניו וכו'. ג"כ צריכים להבין וכי ח"ו תעלה גיאות כזאת על דעת יוסף הצדיק ונראה לי לפרש בדרך רמז ע"פ מה דאיתא במדרש רבה בפ וירא גם הובא בזו"הק על פסוק והאלהים נסה את אברהם כתיב נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה נסיון אחר נסיון וגידולין אחר גידולין בשביל לנסותן בעולם בשביל לגדלם בעולם כנס הזה של הספינה עכ"ל ופירש המדרש הלז הוא כך כי אין הקב"ה צריך לנסות את הצדיק כי השי"ת בוודאי יודע כל מחשבות בני אדם אף קודם שבאו לעולם מה שתעלה אח"כ במחשבת לבם לזאת השי"ת אין צריך לנסיון כי יודע האמת רק השי"ת נותן לו הנסיון בשביל לגדלו בעולם ולפרסמו שידעו ושיכירו כולם גודל צדקתו וקדושתו וגם כאן רצה השי"ת בזה הנסיון להראות גודל צדקתו של יוסף ולא יהרהרו עליו שום שמץ ונדנוד עבירה ע"פ הדרך שיבואר למטה כי הדרך הישר אשר צדיקים הולכים בו הוא ע"פ מה דאמרו חז"ל שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה בפירוש הברטנורה כשהאדם עושה מצוה בשלימות אז הוא שכרו שמזדמנים לו מן השמים עוד מצוה אחרת ולהיפך הוא ג"כ בעבירה ונראה לו שבוודאי מן השמים הוא התשלום שכר הלז מדה כנגד מדה שכפי מדת המצוה אשר יעשה האדם אזי ג"כ כפי מצוה זו יזדמן לו מצוה אחרת דמיון המצוה אשר עשה מקודם וג"כ הוא להיפך בעבירה שכפי עבירה אשר יעשה האדם חלילה אזי יזדמן לו עבירה אחרת הדומה לעבירה הראשונה וזאת ידוע שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וכשיזדמן לו לאדם איזה הרהור עבירה שיגרה בו היצ"הר אזי יפשפש במעשיו כי בוודאי עשה עבירה כבר הדומה לזו העבירה אשר מסיתו היצ"הר ויעשה תשובה עליה ואז ינצל משכר העבירה ומגרירותי'. ובזה נבוא לביאור פרשה זו כי ידוע שהשכינה הקדושה ירדה למצרים עם יוסף הצדיק כמו שנאמר ויהי ה' את יוסף ויהי הוא לשון צער שהשכינה ירדה בהגלות ובוודאי כיון שהשכינה ג"כ היתה עמו בוודאי שמר עצמו מכל חטא ועון ומשום נדנוד עבירה ובפרט מהגיאות כי אמרו כל המתגאה הוא דוחק רגלי השכינה ועם יוסף היתה השכינה שרוי בוודאי לא הי' בו גיאות כלל אף שמיני שבשמינית והפירוש הוא כך ויהי יוסף יפה תואר היינו ששמר מאד הגוף והאברים בטהרה גדולה ובקדושה יתירה ויהי יפה ומנוקה מכל עון ופשע ויפה מראה הוא הנשמה המאירה שלא פגם אותה כלל באיזה נדנוד חטא וסלסל השער היינו השערות עליונות היינו הי"ג ת"ד גם המשמש העינים ומה שהי' מתלה בעקבו הוא הכל עשה יחודים בעולמות עליונים כאשר פרשתי כבר יעו"ש ותמצא נחת. אך הבני אדם אשר עיני בשר להם לא ידעו ולא הבינו כוונת הצדיק בזה ויחודיו וסברו שיש לו גיאות במשמש העינים ובסלסול השערות והקב"ה רצה זאת לגלות להם שאין בו גיאות כלל לכך התרחש לו הנסיון הלז באשת פוטיפר המכונה גם כן בשם היצ"הר ותאמר לו שכבה עמי וידוע מאמר חז"ל כל המתגאה כאלו בא על עריות וכאלו בא על אשת איש נמצא שהגיאות הוא שקול כעריות נמצא שבאם היה ח"ו בו איזה נדנוד גאות גשמי' אזי הי' נכשל באשת פוטיפר כי שכר עבירה עבירה כפי ההקדמה דלעיל היינו שמזדמנים לו לעשות עבירה אחרת כפי דמיון עבירה אשר עשה מקודם והוא הי' ניצול ועמד על הנסיון בזה הוצרכו כולם להודות וידעו הכל שאין בו שום גיאות כלל ואז התנשא מעלת קדושתו וצדקתו בפועל ובבירור וע"פ דברים האלה נוכל לומר ג"כ מה דאיתא (והביטו אחרי משה עד בואו האוהלה שחשדוהו בא"א הוא ג"כ שחשדו אותו שיש לו גיאות בזה מה ששם אהלו חוץ למחנה שאין כבודו לישב ביניהם לכן חשדוהו ג"כ באשת איש כי הכל חד כנ"ל) ועבירה גוררת עבירה דמיון העבירה ראשונה וכאשר ראה יוסף הצדיק שמסיתו לעבירה זו ואז פשפש במעשיו הראשונים וזהו שת"א למבדיק בכתבי חושבני' אולי ואולי עבר איזה עבירה הדומה לזו אם ח"ו נכשל בגיאות ששקול כעריות אך לא מצא עצמו כלל באיזה עבירה הדומה וזהו שאמר וחטאתי לשון עבר כי אמר האם עברתי מכבר עבירה הדומה לזו זהו אינו וזהו וחטאתי לאלהים כי הע"ז מכונה בשם אלהים אחרים כי לא מצא עצמו שעבר איזה עבירה אף גיאות כמו שאמרו חז"ל כל המתגאה כאלו עובד ע"ז ע"כ אינו ראוי לאותו מעשה כי גם כבר לא פגם בשם אלהים הקדוש להביא ח"ו עצמו לממשלת אלהים אחרים וע"כ לא שמע לדבריה לשכב אצלה להיות עמה. אך כן דרך היצ"הר להצדיקים גדולים שאינו יוכל לתפוס אותו להחטיאו אך כאשר בא הצדיק להתבודדות גדול ומפשפש במעשיו וחושב לעצמו שהוא גרוע שבגרועים והוא לאפס ולאין אדרבה הוא חושב לעצמו שהוא מלא עבירות כן דרך הצדיקים המתבודדים עצמם ועושים תשובות גדולות אזי תחבולתו של היצ"הר להביא הצדיקים הללו בעצבות גדול ובמרה שחורה ח"ו שיאמר לנפשו שהוא מלא עבירות ואז יוכל לתופסו ח"ו להכשילו באיזה דבר. אך הצדיק צריך זאת להבחין תיכף שזאת הוא מחשבת היצ"הר וצריך תיכף לצאת מגדר הלז שלא להחשב לעצמו שהוא מתבודד עצמו כדרך הצדיקים לשוב על עוונותם רק להביא עצמו לתוך שמחה וינצל מהכשלת היצ"הר וזאת היתה מעשה דיוסף הצדיק שראה היצ"הר שלא יוכל להכשילו רק כאשר התבודד כדרך הצדיקים וחשב עצמו לאפס ולאין וזהו ואין איש מאנשי הבית שם בבית ר"ל שבא למדריגות התבודדות גדול כאלו אין שום אחד מאנשי הבית שם בבית והיה מתבודד עצמו אז רצה היצ"הר לתופסו להביאו במרה שחורה ועצבות שהוא מלא עבירות ואז היה יוכל ח"ו להכשילו וזהו ותתפשהו בבגדו היינו בעבירות מלשון בבגדו בה היינו להביאו לעצבות לעשות תשובה על רוב העבירות וע"י העצבות היה יוכל להכשילו ע"כ עשה לו יוסף הצדיק עצה זאת ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה ר"ל שעזב עצמו מהתבודדות וממחשבת אשר חשב לעצמו לאפס ולאין כדרך הצדיקי' רק כעת עזב הדרך הלז וינס ויצא החוצה שאחז עצמו במדת התפארת וזהו דמות דיוקנו של אביו ראה היינו מדת יעקב הוא התפארת והחזיק עצמו בשמחה ועי"ז ניצל ממחשבת היצ"הר וידעו הכל שיוסף הוא הצדיק יסוד עולם ודו"ק וזהו פירוש הפסוק וראה אם דרך עוצב בי ואז תחבולות היצ"הר להכשילו כנ"ל אז נחני בדרך עולם כפי שנאמר וינס ויצא החוצה והבן.
ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי יש לדקדק מה זה ויהי ויהי שהוא לשון צרה ח"ו כידוע ונראה דאיתא במדרש רבה על ויהי איש מצליח גבר קפוז פירש מתנת כהונה גבר קפוז איש מקפיץ כלומר צהל ושמח ולב טוב מדלג על ההרים תרגום מקפז ע"כ וצלחו הירדן לפני המלך ופי' מתנת כהונה וצלחו את הירדן שעברו בחפזון ובמהירות ובשמחה ונקדים עוד מה דאיתא במדרש ששכינה ירדה עם יוסף הצדיק למצרים והוא גלות השכינה וכתיב בכל צרתם לא ולא צר כי באמת תרוייהו איתא נמצא היה ליוסף הצדיק צער גדול מגלות השכינה הקדושה ומה גם צער גלותו מבית אביו ואחיו הצדיקים כי גם שהיה מושל בכל עשירות של פוטיפר והיה מושל בכל אשר לו אעפ"כ הי' בגלות בין המצרים ומרוחק מבית אביו ואחיו הצדיקים ואין לך צרה גדולה מזו ואעפ"כ בכל זאת עשה עצות בנפשו להרחיק מלבו כל העצבות שזהו מניעה גדולה שבכל המניעות בהיות אדם סר וזעף כידוע מדברי קדושים עליונים והסיח דעתו מדאגתו וצערו וצרתו בהיותו מרוחק מבית אביו והיה בשמחה תמיד כדי שיהיה יוכל לעבוד הש"ית בשמחה ומטוב לב מרב כל והיה אוכל ושותה ומסלסל בשערו כדאיתא במאמרם ז"ל והכל כדי שיהיה שמח וטוב לבב מרוב כל כי כן שמעתי פירוש המשנה משנכנס אב ממעטין בשמחה פי' ממעטין את צער ודאגות בשמחה פי' עם שמחה ע"י שמחה שיש לאדם הוא ממעט גלות השכינה והצרות שהי' לו בהיותו בגלות בין העכו"ם המשיך את הצרות על בית אדוניו שהיו עובדי כו"ם ועל המצרים. וזה ויהי ה' את יוסף פי' צער גדול היה ליוסף על גלות השכינה שהיתה עמו במצרים להשתתף עמו בצערו שהי' לו על פרידתו מבית אביו ע"ש בכל צרתם לו צר כנ"ל. ויהי איש מצליח כדפי' המדרש גבר קפוז דהיינו שהיה בשמחה וטוב לב לעבודת הש"ית והגם שהי' בצער וזה ויהי ר"ל הגם שהי' בצער בלשון ויהי אעפ"כ איש מצליח כפי' המדרש שהיה גבר קפוז ר"ל שהי' שמת וחדי בחפזון ובמהירות כדפי' במתנת כהונה כנ"ל ע"כ הי' תמיד בשמחה ובטוב לב לעבודת הש"ית ובזה המתיק הצער מהשכינה ומעצמו כמאמר ממעטין בשמחה והמשיך כל הצרות על כל העכו"ם וזה ויהי ר"ל צרה בבית אדוניו המצרי ר"ל שהמשיך כל הדאגות ועצבות על בית אדוניו המצרי כנ"ל ודו"ק.
ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי השלשה ויהי אין להם שום פירוש ויש לרמוז בזה כי הצדיק הזה נכנס לגלות כנ"ל כדי לעשות הכנה לאביו והשבטים ולכל ישראל כדי שיהיו יכולים לסבול הגלות ועול השיעבוד ולעשות התיקון המכוון בהגלות כנ"ל והשכינה הקדושה ירדה עמו מיד לעלות כמבואר בזוהר הקדוש ע"כ התחזק א"ע ועשה לעצמו מגן מהחיצונים שלא ישלטו בו ולא יהיה להם שום אחיזה בגופו ונשמתו ח"ו וידוע שתיבת מגן מרמז לשלשה שמות א"ל כמבואר בכוונת הקפות של הושענא רבה שאנו עושים לעצמם בהקפות מגן מהחיצונים שלא ישלטו בנו וזהו הרמז השלשה ויהי כי שלשה פעמים ויה"י גימטריא שלשה פעמים א"ל ושלשה פעמים א"ל גימטריא מג"ן לרמז שיוסף עשה לעצמו מגן שלא ישלטו בו המצרים וזהו הרמז במדרש בפרשה זו בתחלת הסדרה משל לנפח שהיה פתוח באמצע פלטיא וכו' גץ אחד יוצא משלך וגץ אחד משל בנך ואתה שורפו מרמז כנ"ל שג"ץ גימטריא מג"ן ר"ל שמגן שעשה יעקב לעצמו ומגן שעשה יוסף לעצמו על ידי השמות א"ל היו שורפים כל אלופי עשו ושני פעמים מג"ן גימטריא מקו"ם דהיינו השם יתברך שהוא מקומו של עולם.
ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף כו' פי' רש"י ידוע כיון שראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו אמר הקב"ה כו' אני מגרה בך את הדוב מיד ותשא אשת אדוניו וגומר אבל זה לא נזכר בפסוק שסלסל בשערו כו' ונוכל לומר שהפסוק מרמז כאן כך דהנה ידוע שכתוב אלה תולדות יעקב יוסף שהיה לו דמות דיוקן יעקב ואמרינן שופרא דיעקב שופרא דאדם הראשון כי שניהם יעקב ויוסף באו לתקן חטא אדם הראשון שחטא בג"ע ע"כ כמו שחטא אדה"ר ע"י אשה כן הי' צריך להיות התיקון ע"י אשה רעה וגם זה מבואר שיוסף הי' מרכבה למלאכי מעלה הנושאים המרכבה וזהו פי' הפסוק ויהי יוסף יפה תוא"ר נוטריקון תמונ"ת אד"ם ראשו"ן ויפה מראה הם נוקריקון מיכא"ל רפא"ל אוריא"ל שהיו מתלבשין ביוסף לסייע להתיקון ע"כ ותשא אשת אדוניו כו' שרצה להכשילו ע"י מעשה רעה וקב"ה עוזרו ולא יכלה לו ע"כ הי' התיקון שלם ע"י דייקא והי' מושל במצרים ושם נבררו כל ניצוצי קר"י של אדם הראשון כמבואר בכתבי האר"י ז"ל וזה הי' על ידי נסיון יוסף כנ"ל.
ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה פרש"י והיא ממאמרם ז"ל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו ובמדרש איתא ממשמש בעיניו ומתלה בעקבו ומסלסל בשערו ויש להבין יוסף הצדיק שהיה במדריגת צדיק יסוד עולם עליון יהיה מסלסל בשערו דוגמת נערים הפוחזים שהם בני עוה"ז חלילה שיהי' הדברים כפשטן ונראה כי יוסף הצדיק בהיותו בין הערלים השטופים בזימה בפרט במצרים שהוא ערות הארץ והוא הי' בנעוריו ברתיחת הדמים כדאיתא במדרש רבה ששאלה מטרוניתא את רבי אפשר הי' ליוסף לעמוד על נסיונו ברתיחת הדמים נגד אשת אדוניו ע"ש מה עשה אותו צדיק הדביק את מחשבתו תמיד לעולמות העליונים בחכמה העליונה עד שהי' דבוק באין סוף ב"ה בדביקות גמור ואז לא הזיק אותו כלל הגם שהי' בין הערלים שטופי זימה כדאיתא בשם הרב הקדוש בוצינא קדישא מוהר"דיב ז"ל על מאמרם ויבא הביתה לעשות מלאכתו שנראית לו דמות דיוקנו של אביו כי היא קשטה א"ע בפניו ובגדים שלבשה שחרית לא לבשה ערבית ובכל פעם בקשוטין אחרים קשטה א"ע כדי להמשיך את לבו אלי' והוא יוסף הצדיק בראותו התכשיטין והתפארת שהיא עושה בכל יום אזי דבק א"ע למדת תפארת ישראל ולא השגיח על גשמיות הדבר אלא על רוחניות הדבר כידוע מדברי קדושים עליונים וזה חד אמר לעשות צרכיו כו' אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו שהוא מדת תפארת ישראל עכד"ק זצוק"ל. ונחזור לענינינו אל דברי המדרש ורש"י ז"ל כיון שראה עצמו מושל התחיל להיות ממשמש בעיניו פי' כיון שהי' מושל ויכולת בידו לעשות מה שבלבו והי' ירא מיצ"הר שהוא האויב והשונא גדול מה עשה התחיל בתחבולות לעשות מלחמה נגדו התחיל למשמש בעיניו דאיתא בגמרא אצל רבי בשעה שהעביר ידיו על עיניו קיבל עול מ"ש וזהו ממשמש בעיניו ר"ל שקיבל תמיד עומ"ש ומסלסל בשערו כי ידוע מספרים הקדושים כי השערות מרומזים על עולמות עליונים כמאמר הכתוב תסלסלה ותרוממך והתחיל יוסף הצדיק למשמש בשערות הזה עולמות עליונים ומתלה בעקבו כדאיתא בספר החסידים כשבא לאדם חלילה הרהורים רעים יתלה עצמו בציפורנו על עקבו וילך מאתו ההרהורים רעים וזה מתלה בעקבו כדי להסיח דעתו מהרהורים רעים ולאחוז דרכו בקודש להיות מדובק בעולמות העליונים וממילא יובן אמר הקב"ה אתה מסלסל בשעריך חייך שאני מגרה בך את הדוב מיד ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף פי' כיון שאתה יכול לתת לך עצות בנפשיך שלא ליתן מקום ליצר הרע בהרהורים רעים רק שאתה משגח עצמך ומדבק א"ע תמיד בעולמות העליונים אזי אנסה את עצמך באשת אדוניך כיון שאתה יכול להפשיט א"ע מגשמיות העולם ולאחוז עצמך בדוגמתו ברוחניותו של דבר ודבר עד שאתה דבוק בחי העולמים בא"ס ב"ה מיד ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף והוא יוסף הצדיק עמד בנסיון ונראה לו דמות דיוקנו של אביו ואחז במדת התפארת ישראל כנ"ל וע"כ כשעמד בנסיונו נקרא יוסף הצדיק והי' מאמר הקב"ה חייך שאני מגרה בך את הדוב לטובתו מאחר שהי' ממשמש בעיניו ומסלסל בשערות המה העולמות העליונים שהיה יכול לפשוט עצמו מהגשמיות ולאחוז בכל דבר ודוגמתו שהמה רוחניות הדברים המה העולמות העליונים ע"כ נסהו באשת אדוניו וגירה בו את הדוב מאחר שהיה לו כח ועצות ותחבולות לעשות עם היצ"הר מלחמה כנ"ל ודו"ק.
עוד יש לרמוז במדרש הנ"ל שהיה מתלה בעקביו וכו' דהנה יש לדקדק עוד בפרשה זו בפסוק וימאן ויאמר הן אדוני כו' איניני גדול ואיך אעשה כו' וחטאתי לאלקי' וי"לד חדא היה לו לומר ואחטח לאלהים לא לשון עבר וגם מה היה דעתו להסירה מתאוותה במה שאמר לה שיחטא לאלקים ובפרט במה שאמר לפני' חשיבתו אצל בעלה הלא בזה יגדל תאוותה אצלו ונ"ל בהקדם לפרש הפסוק לאלה תולדות יעקב יוסף כו' והוא נער כו' דהנה כשעלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות היה העיקר עבור השעשועים שיהיה לו ממעשה האבות שיפרסמו אלקותו ית"ש והנה כבר אמרנו שעיקר תכלית הבריאה הי' עבור יעקוב מבחר שבאבות מדרגת דעת הממוצע בין אברהם ויצחק חו"ג והוא הי' מעורר רחמים עצומים הי"ג ת"ד קדישא דאריך על הכנ"י על ידו ועל ידי הי"ב בניו שבטי יה והנה מצינו בזו"הק שאות וא"ו שבשם הוי' ב"ה מרמז ליעקב והויו השני שבמלוי ו' מרמז ליוסף כי התפשטות החסדים והרחמים מעולם הת"ת מדת יעקב הוא ע"י יוסף שנקרא יסוד ונקרא כל כללות הה' חסדים כל אחד כלול מעשרה עולה חמישים בגימ' כל והוא משפיע אותם במלכות ה' תתאה ע"כ נקראת כלה ועי"ז הורדת הרחמים אור ההויות אשר מאירים על השמות אלהים המרמזים לדינים ממתקים אותם בשרשם ונהפכים לרחמים הכל ע"י יוסף הצדיק כמבואר בזו"הק על פסוק אלה תולדות יעקב יוסף והנה איתא בזוהר שם ששם "אהוה הוא גושפנקא דחתום בי' שמיא וארעא מדת הדעת ונרמז בר"ת "את "השמים "ואת "הארץ כי על ידו מהוה המאציל כל ההויות ושם זה בגימ' י"ז ולזה מרמז הפסוק אחר שאמר אלה תולדות יעקב יוסף אמר ויוסף בן שבע עשרה שנה ר"ל שע"י יוסף נמשך קדושת ואור השם של בן י"ז הוא שם הקדוש אהוה ושנה שהוא בגימ' ספירה ר"ל שממשיך אור השם למלכות והוא נער את בני בלהה ר"ל שהוא המשמש והמשרת לזה להמשיך אור קדושת הל"ב נתיבות החכמה להה' תתאה למדת מלכות כנ"ל להמתיק כל הגבורות וכל הדינין והנה נמצא במדרש ע"פ וירא אדוניו כו' שבעיניו ראה שר הטבחים שה' היה עם יוסף ובאמת היה שר הטבחים אחד משרים הגדולים המרמזים לדינין קשים אך ע"י קדושת יוסף הצדיק נמתק ונתבטל כל כך עד שהיה רואה קדושת יוסף הצדיק עין בעין וזהו שאמר לה יוסף הן אדוני לא ידע את ר"ל שקודם שהמתקתיו לא ידע ועתה שהמתקתיו אותו רואה בעיניו גודל קדושת וחטאתי לאלהים ר"ל שהסרת המדת אלהים המרמז לדינין ואיך אעשה ר"ל שאיני בגדר זה שיהיה לי תאוה רעה כזה וזה מרמז המדרש שהיה יוסף מתלה בעקביו ר"ל בעקב שעולה שני פעמים אלהים שהם היותר קשים שבחמשה פעמים אלקי' שהם כנגד ה' אותיות מנצפ"ך וממשמש בעיניו ר"ל שהי' בו כח למשמש בעינים ר"ל בהחמשה חסדים וחמשה גבורות כל אחד כלול מהו"יה ב"ה ועולה הכל שני פעמים עין לכוללם בעין אחת ר"ל שיכללו הגבורות בהחמשה חסדים כאשר פרשני דברי הזוהר הקדוש על הנה עין ה' כו' לעיל ומסלסל בשעריו שהיה מסלסל בשעריו דאריך ת"ד קדישא להוריד מהם רחמים פשוטים קדושת עליונים על הכנ"י אמן.
ויספר שר המשקים את חלומו ליוסף ויאמר לו כו' והנה גפן לפני ובגפן שלשה שריגים והיא כפורחת עלתה נצה כו' וכוס פרעה בידי ואקח את הענבים ואשחוט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה ויאמר לו יוסף זה פתרונו שלשה השריגים כו' וירא שר האופים כי טוב פתר ויאמר אל יוסף כו' והנה יש להבין למה לשר המשקים פתר לטוב ולשר האופים לרעה הלא זה רשע היה והא ראיה שלא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו ועיין בזוה"ק שדבריו סתומים מה שכתוב ששר המשקים בשר בשורה טובה ליוסף ע"כ פתר לו לטובה והנראה לי הענין כך הוא שמדרך קדושי עליונים העומדים בפרץ המגינים על הדור להמשיך רחמים ממקור הרחמים על כנסת ישראל וכל הדינין ממשיכים על שונאי ישראל והנה ידוע מספרים הקדושים כי גפן מרומז על כנסת ישראל כדכתיב גפן מצרים תסיע וענבים ג"כ מרומז על ישראל כדכתיב כענבים במדבר מצאתי כו' ממילא גפן הוא טוב ויין איתא בגמרא הרואה יין בחלום כו' יש שותה וטוב לו ויש שותה ורע לו ואיתא בספרים שיין מרומז על הדין שכל זמן שלא יצא היין מכח אל הפועל הוא טוב כאילן הגפן וכענבים שהם טובים ומשיצא מכח אל הפועל הוא דין כדאיתא בספרים על חוה שסחטה אשכול של ענבים ע"ש ועל נח שנשתכר ביינו שמרומז על הדין וגם כו"ס איתא שמרמז על הדין שבגימ' אלהים שהוא מדת הדין והנה השר המשקים התחיל והנה גפן לפני ובגפן שלשה שריגים וזה הכל טוב שהוא מרמז על כנסת ישראל עיין במדרש ובגמרא מה שדרשו על זה ושוב ספר לו וכוס פרעה בידי כו' שהוא מרומז על הדין כי כו"ס בגימ' פ"ו כמנין אלהים ואקח את הענבים ואשחט אותם אל כוס פרעה היינו שהוציא את הדין מכח אל הפועל דוגמת מאמרם ז"ל על חוה שסחטה ענבים ע"ש שהוא מורה על תוקף הדינין וסיפר לו ואתן את הכוס על כף פרעה ר"ל שהדינים הלכו הכל אל פרעה אל עובדי כו"ם כיון ששמע יוסף הצדיק זה שמח שאמר לו בחלומו כל העבדות שלו שהרחמים יהי' על כנ"י ותוקף הדין על שונאי ישראל שהם עובדי כו"ם וכן ראה בחלומו גפן הם כנסת ישראל ובגפן שלשה שריגים כפי' המדרש וחכמינו ז"ל כהנים לוים ישראלים ע"ש נמצא הרחמים הוא על כנ"י ואקח את הענבים ואשחט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה דהיינו כנ"ל שהדינים הלכו אל פרעה ע"כ כיון ששמע יוסף הצדיק בשורה טובה ממנו ע"כ פתר לשר המשקים לטובה.