המבשר טוב השמיני הוא עמוס הנביא בנבואה האחרונה מספרו תחילתה: "הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל" וגו' (ט, ז), עד סוף הספר.
והפסוקים האלה נתקשו מאד בפירושם1רד"ק (ט, ז)., לפי שיש לי בהם ספקות:
ראשון באמרו: "הלא את ישראל העליתי ממצרים ופלשתיים מכפתור וארם מקיר" (ט, ז). כי אם בא להודיע החסד שעשה לישראל בהוציאו אותם ממצרים, איך יאמר שכזה עצמו עשה לפלשתים וארם והיה אם כן בזה ממעט מה שעשה לישראל?
ושני, שהנה פלשתים וכפתורים אחים היו כמו שאמר (בראשית י, יד): "אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתורים". וירמיהו אמר (ירמיה מז, ד): "כי שודד יי' את פלשתים שארית אי כפתור". ואם פלשתים וכפתורים הם – דבר אחד, איך יאמר השם יתברך שהעלה את פלשתים מכפתור כאילו היו גולים שמה?
ושלישי באמרו: "וארם מקיר", כי כאשר נאמרה הנבואה הזאת עדיין לא גלו מארם בימי אחז שהגלה אותם מלך אשור אל קיר, כמו שאמר: "ויעל מלך אשור אל2בנדפס חסר. דמשק ויתפשה ויגלה קירה" (מלכים ב טז, ט). וגם הנביא הזה עצמו ניבא על גלותם באמרו: "וגלו עם ארם קירה" (א, ה); וכן גלות פלשתים היה בימי צדקיהו גם כן אחר זה, ואיך אם כן אמר "הלא את ישראל העליתי מארץ מצרים ופלשתים מכפתור וארם מקיר", ש"העליתי" חוזר לכולם, כאילו כבר עברו כל העלאות והגאולות האלה.
ורביעי באמרו: "הנה עיני יי' בממלכה החטאה והשמדתי אותה" וגו' (ט, ח). ואם זה נאמר על מלכות אפרים כדברי המפרשים3רד"ק., איך אמר אם כן סמוך לזה "אפס כי לא השמד אשמיד את בית יעקב"? והנה מלכות אפרים מבית יעקב הוא, והם אם כן מאמרים סותרים.
וחמישי באמרו: "והניעותי בכל הגוים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארץ" (ט, ט), שמורה שלא ימות ולא יאבד מהם אחד. ומיד סמוך אליו אמר סותר לזה "בחרב ימותו כל חטאי עמי" (ט, י). ואם ימותו מבואר הוא שיפלו צרורות רבים ארצה.
והנה המפרשים פירשו הכתובים האלה באופנים מתחלפים הלא הם כתובים בפירוש רש"י ובפירוש הרד"ק, ואני לא אגיד לך פה כי אם אשר ראיתי אני בפירושם, והוא שכתובים האלה הם הקדמה לייעודים שיזכור אחרי זה. וענינה שבני ישראל הם עבדי יי' מקנת כספו4לפי בראשית יז, כג. וילידי ביתו5לפי בראשית יד, יד., ולכן אמר: "הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל, כי כמו שהכושיים שהם מבני כוש בן חם עבדים לאדוניהם, עבדות עולם – כן בני ישראל הם עבדי יי' עבדיו הם אשר הוציאם מארץ מצרים שהיו שם עבדים לפרעה, והוא יתברך החזיק בם וקנה אותם בידו החזקה, והוא אמרו: "הלא כבני כושיים אתם לי הלא את ישראל העליתי ממצרים" (ט, ז).
ולפי שהיה לאומר שיאמר הנה גם כן העלה הקב"ה ויעלה בכל דור ודור אומות ויגאלם מתחת אומות אחרות שהחזיקו בם ולא היו מפני זה לו לעבדים, הנה מפני זה אמר: "ופלשתיים מכפתור וארם מקיר". רוצה לומר, אם תאמרו אף פלשתים הוצאת אותם מכפתור. כי הנה הפלשתים היו יושבי עזה והם היו העוים וכפתורים באו עליהם והשמידום, וכמו שאמרה תורה (דברים ב, כג): "והעוים היושבים בחצרים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור השמידום". ועזה מערי פלשתים היתה, והוא המורה שכפתורים היוצאים מכפתור השמידו את הפלשתים, ועל זה נאמר כאן "ופלשתים מכפתור", רוצה לומר שהכפתורים הגלו את הפלשתים והשמידום קודם יציאת מצרים ואחרי כן העלה הקב"ה אותם וגאלם משם כאשר עשה לישראל.
ואחרי שהביא משלו ממה שהיה בזמן העבר הביא עוד משל מהעתיד להיות, והוא אמרו: "וארם מקיר", כלומר גם כן תעלה "ארם מקיר" שסנחריב הגלה אותם מארצם לשם ולקץ הימין6לפי דניאל יב, יג. כשתבטל מלכות אשור, יצאו ויעלו משם. אם כן זהו דרכו של עולם כן היה וכן יהיה, שפעמים אומה אחת תגבר על אחרת ותמשול בה זמן מה ואחרי כן תצא מתחת ידה.
מה שכתב הרד"ק שפלשתים וכפתורים אחים היו, אינו כן, ומה שהביא לראיה פסוק (בראשית י, יד) "אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתורים" אינו סותר לזה, כי אמת הוא שכולם נסתעפו ממצרים, בן חם כמו שאמר (בראשית י, יג-יד): "ומצרים ילד את לודים וגו' ואת פתרוסים ואת כסלוחים אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתורים", אבל לא אמר שהיו הכפתורים אחים לפלשתים, אלא לפתרוסים וכסלוחים. ומהפתרוסים והכסלוחים יצאו הפלשתים, והקורבה ההיא לא תמנע המלחמה ביניהם. וגם אם יהיו אחים הלא אח עשו ליעקב7לפי מלאכי א, ב. ולא נתמלא זה אלא מחורבנו של זה. ואמנם מה שאמר ירמיה (ירמיה מז, ד): "כי שודד יי' את פלשתים שארית אי כפתור" אין פירושו שהיו הפלשתים מכפתור, כמו שחשב החכם8הרד"ק. הזה, אלא שהשם שודד את הפלשתים שנשארו ונמלטו מהגלות שהיו גולים באי כפתור.
הנה אם כן פירוש הכתוב מבואר כפי מה שזכרתי שעשה השם יתברך טענה לבני ישראל להוכיח שהם לו עבדים ונכנעים ככושיים מפני שהעלה אותם מארץ מצרים; ואם יאמרו שגם כן העלה את פלשתים מכפתור וכן יעלה את "ארם מקיר", הנה להשיב על זה אמר: "הנה עיני אדני9בנדפס חסר. יי' בממלכה החטאה" וגו' (ט, ח), ולא אמר זה על מלכות אפרים10כפי שפירש הרד"ק., כי אם להגיד מעלת ישראל לפניו יתברך באהבתו אותו מכל העמים, והוא שאיזו אומה כשתחטא לפניו יתברך יכלה אותם כרגע, אבל ישראל לא יהיה כן, כי עם כל עוונותיהם אף על פי שיבואו לידי עונש לא יבואו לידי כלייה, לפי שהאל הנצחי נתן לעמו מנצחיותו, וכמו שאמר (מלאכי ג, ו): "אני יי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם". וזהו אמרו כאן "הנה עיני אדני11בנדפס חסר. יי' בממלכה החטאה", רוצה לומר איזו ממלכה שתהיה כשתחטא בחטאים חמורים והשמדתי אותה מעל פני האדמה, אמנם ישראל לא יהיה כן שאף על פי שיחטאו לא אשמיד אותם, וזהו "אפס כי לא השמד אשמיד את בית יעקב", שלא אביאם לידי כלייה בשום צד.
ואפשר גם כן לפרש על זה הדרך: "הלא כבני כושיים" – מלשון 'תימה', רוצה לומר וכי אתם בני ישראל כבני כושיים אתם, לפני12אולי צ"ל: "לפי". שהאדם יקנה עבד כושי ויהיה לו עבד עולם מפני מה שנתן והוציא בעדו, וכן אני בעבור שהוצאתי אתכם ממצרים תהיו לי עבדים כבני כושיים – אינו כן, כי גם כן הוצאתי את "פלשתים מכפתור" וגם כן אוציא את "ארם מקיר", והוא המורה שאין מעלתכם על שאר האומות בלבד, כשהוצאתי אתכם מארץ מצרים. אבל המעלה האמתית עליהם היא, שהנה עין יי'"בממלכה החטאה והשמדתי אותה מעל פני האדמה", רוצה לומר שכאשר תחטא אומה מהאומות יבוא עליה ההשמד והכלייה, אמנם לבני ישראל לא יהיה כן אף על פי שיחטאו, וזהו אמרו: "אפס כי לא השמד השמיד את בית יעקב נאם יי'". והביא ראיה על זה מזמן קיבוץ הגלויות שיהיו ישראל מטולטלים טלטול מופלא ויתהלכו מגוי אל גוי וממלכה אל עם אחר13לפי תהלים קה, יג., והוא אמרו: "כי הנה אנכי מצוה והניעותי בכל הגוים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה" (ט, ט), רוצה לומר כאשר ינוע הדגן בכברה שילך מצד אל צד ברוגז רב מבלי מנוחה כן ינועו וינודו הם ועם כל זה לא יבואו לידי כלייה, וזהו "לא יפול צרור ארץ".
והמפרשים14רד"ק. פירשו בזה ה"צרור" שהם הצדיקים ושהנופל מהכברה הוא העפר הרומז לרשעים, ולא ישר בעיני. ורש"י כתב שאמר: "לא יפול צרור ארץ" – על חוזק התנועה. אבל לי נראה לפרשו מהענין שהוא בו, והוא שה"צרור" נאמר על קיבוץ וקישור הדברים מלשון "וצרת הכסף בידך" (דברים יד, כה); "צרורות בשמלותם" (שמות יב, לד), אשר לזה נקרא התחברות חיל עיר אחת – 'מצור'. ונאמר ויצורו על העיר, כלומר ויתחברו שם, כן אמר בכאן צרור על קבוץ ישראל וכללותו. כי לפי שאמר "אפס כי לא השמד אשמיד את בית יעקב", שלא יביא את העם לידי כלייה, כמו שפירשתי, ביאר ואמר: "הנה אנכי מצוה והניעותי בכל הגוים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה". רוצה לומר, כאשר ינוע הדבר המתנועע בכברה והנה קיבוץ המתנועעים לא יפסד ולא יכלה, וזהו "ולא יפול צרור בארץ" אבל הרשעים בפרטיות ימותו באותו טלטול והתנועעות איש בעוונו ימות, וזה אמרו: "בחרב ימותו כל חטאי עמי" (ט, י), שלרשעתם היו מתיאשים מן הפורענות15לפי אבות א, ז. ואומרים "לא תגיש ותקדים בעדנו הרעה", כלומר לא תקרב ותמהר בעדנו הרעה, ולכן נעשה כתאוות לבנו, כי הרעה שתבוא לא תהיה בעבור מעשינו כי אם בדרך המקרה, וזהו "לא תגיש ותקדים בעדנו הרעה".
הנה אם כן, "לא יפול צרור ארץ" – אמר על כל בית ישראל שלא יכלו בכללותם; ואמר "בחרב ימותו כל חטאי עמי" – על הרשעים שבהם בלבד. וזהו עצמו מה שניבא יחזקאל על זמן קיבוץ הגלויות (יחזקאל כ, לח) "וברותי מכם המורדים והפושעים בי", כמו שפירשתי.
ו"ביום ההוא" (ט, יא), כלומר באותו זמן שיתמו חטאים מן הארץ בהיותם נעים ונדים באותו טלטול אקים את "סכת דוד הנופלת". כי מפני שזכר הנביא עצמו למעלה "נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל" (ה, ב), שפירושו שלא תקום עוד מעצמה להמליך עליהם מלך, הגיד עתה שהם מעצמם לא יקומו בענין המלכות, אבל השם יתברך יקים "סכת דוד הנופלת" מימי ירבעם וימלוך על כל עמו מלך מבית דוד.
ולפי שנפילת סוכת מלכות דוד היתה ממנה בבית ראשון במלכים שהמליכו עליהם השבטים מעצמם מירבעם עד הושע בן אלה, וממנה בבית שני שלא מלך אדם מבית דוד כל אותו זמן מפני שהמליכו את החשמונאים ובית הורדוס, לכן אמר: "וגדרתי את פרציהן" – כנגד בית ראשון ששם נפרץ מלכות דוד והיה פרוץ בהיות מלך אחר על קצת השבטים; ועל בית שני אמר: "והריסותיו אקים". כי מפני שבבית ראשון היה תמיד מלך מבית דוד על יהודה ובנימין קרא את מלכות אפרים 'פרוץ', אבל בבית שני שלא מלך עוד מלך מזרע דוד כלל קראו 'הריסה' גמורה, ולכן אמר עליו: "והריסותיו אקים". ולפי שאמר "סכת דוד" כאילו יהיה מלכותו דבר בלתי קיים כסוכה, לכן אמר: "ובניתיה כימי עולם", שיעשה מלכותו בנין חזק ואמיץ.
ואמרו: "למען יירשו את שארית אדום וכל הגוים אשר נקרא שמי עליהם", פירשו המפרשים16ראב"ע ורד"ק. שהוא הפוך, כאילו אמר למען יירשו ישראל אשר נקרא שמי עליהם את שארית אדום וכל הגוים. ואפשר לפרשו מבלי סירוס, לפי שהגוים אשר החריבו את ארץ יי' והגלו את ישראל נתן להם17לגוים. הכח והיכולת והצלחה מאת השם יתברך להיותם שבטי אפו. ומזה הצד יוחלט המאמר שנקרא שמו עליהם, כי הוא הנותן להם כח לעשות חיל, ולכן אמר שסוכת דוד ושארית בית יעקב בזמן הגאולה יירשו את שארית אדום ואת כל הגוים אשר נקרא שמו של הקב"ה עליהם להיותם כלי מפצו.
התבונן אמרו "את18בנדפס: "אל". שארית אדום", כי מפני שייעדו הנביאים במפלת אדום ביום נקמת יי', כמו שזכרתי פעמים, לכן אמר שמלך המשיח ועם יי' יירשו את השארית אשר ישאר מאדום מאותה מלחמה. וכן אמר עובדיה "וירשו הנגב את הר עשו" (עובדיה א, יט), ואין סותר לזה ממה שאמר עובדיה "ולא יהיה שריד לבית עשו" (שם א, יח), לפי ששם ייעד על האומה וכאן ייעד ירושת ארצה שמארץ אדום – רומי שקרא 'בצרה' תהיה חורבן עולם, כמו שביאר ישעיה בפרשת "קרבו גוים לשמוע" (ישעיה לד, א) ושאר ארצו תהיה ירושת לבית ישראל. ומלתא דמסתבר היא, שירושת הנגב והר עשו הוא אדום הסמוך לארץ ישראל, והחורבן יהיה בבצרה, ושאר הארצות אשר זכר שהיא רומי וכל סביבותיה, כמו שפירשתי.
עוד ייעד שבזמן ההוא יתברכו התבואות בארץ ישראל שלא יוכלו בני אדם לקצור החטים ולדוש אותם ולא לבצור ולעשות היין בזמן קצר חדש או ימים, אבל לריבויו יתעסקו בו מראשית התבואה עד אחרית שנה, ועל זה אמר: "הנה ימים באים נאם יי' ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע" (ט, יג). רוצה לומר, שיתעסקו בקצירת התבואה עד עת אחריתה באופן שיגש ה"חורש בקוצר"19כרד"ק.. וכן דורך ענבים יתמיד בו עד שיבוא מושך הזרע לזרוע. וכן אמרה התורה בברכותיה: "והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע" (ויקרא כו, ה).
עוד ביאר שיתברכו התבואות במעט מהעיסה והעמל, ועל זה אמר: "והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תמוגגנה", שהוא משל מרוב עשות חלב20כראב"ע. שיזוב מן הצאן21כרד"ק. כאילו הגבעות נמוכות ומתמוססות. ועם היות שלא זכר כאן חלב נסמכה הנבואה הזאת על מה שניבא יואל (יואל ד, יח) "והגבעות תלכנה חלב"22כרד"ק.. ואפשר לפרש "הגבעות תמוגגנה", שהוא גם כן כענין ה"עסיס" בריבוי היין כאילו מתמוססות ונעשות כולן יין, והכל משל על רוב הטובה שיהיה לישראל בזמן הגאולה מבלי עמל ויגיעה23כרד"ק..
וייעדם עוד, שלא ישובו לגלות אחר ולא יעלה עוד הכורת עליהם, ועל זה אמר: "ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו וגו', ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד" וגו' (ט, יד-טו).
הנה התבארו בנבואה הזאת ה' עיקרים: הראשונה – נקמת האומות וחורבנם ובפרט אדום, כמו שאמר: "למען יירשו את24בנדפס חסר. שארית אדום וכל הגוים", והם העיקרים אחד וב' מעיקרי נבואות ישעיהו. והב' – תשועת ישראל וגאולתם, וכמו שאמר: "ושבתי את שבות עמי", והוא העיקר הג' מעיקרי נבואות ישעיהו. והד', שימלוך עליהם מלך מבית דוד, כמו שאמר: "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת", והוא העיקר הי' מעיקרי נבואות ישעיהו. והה', שלא ישובו עוד לגלות, כמו שאמר: "ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד", והוא העיקר הי"א מעיקרי נבואות ישעיהו.
וכבר הוכחתי בעיקרי ישעיהו שאי אפשר לפרשם כפי השכל הישר, לא על גאולה רוחנית כדברי הנוצרים, ולא על זמן בית שני.