המבשר טוב השביעי הוא יואל הנביא בנבואתו האחרונה. תחילתה: "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר" וגו' (יואל ג, א), עד סוף הספר.
ובנבואה הזאת כשתעויין, נמצא שהבטיח בה הנביא י"ב1נראה שצ"ל 11, משמונה ר"א 11 ייעודים או הבטחות. הבטחות וייעודים עתידים:
הראשון, שעם היות שבזמן בית שני לא חלה הנבואה בשום אדם וכל שכן בזמן הגלות שלא מצאו חזון מיי', שהנה לעתיד לבוא באחרית הימים תשוב הנבואה בעם ישראל יותר בשלמות ממה שהיתה בימים הראשונים, ולא יצטרכו אל ריבוי ההכנות אשר הצטרכו אליהם הנביאים בזמן בית ראשון. ועל זה אמר: "והיה אחרי כן" שהוא לזמן התשועה2כרש"י.; "אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם". ואמר "על כל בשר" – כנגד בני ישראל3כרד"ק., כמו שאמר ישעיהו (ישעיה סו, כג): "יבא כל בשר להשתחוות לפני", ודוד אמר (תהלים קמה, כא): "ויברך כל בשר שם קדשו". ואפשר לפרש אצלי "כל בשר" – על המין האנושי4מעין רד"ק.. וענין הכתוב שזכר הנביא שבזמן התשועה ישפוך השם רוח חכמה ובינה "על כל בשר" גם מאומות העולם, עד שיכירו וידעו אלהותו ויבואו לקבל תורתו, אמנם לבני ישראל כפרט אמר "ונבאו בניכם ובנותיכם"5כרד"ק., שתחול הנבואה האלהית במוכנים מהם, מה שלא יהיה לשאר הגוים.
ולפי שהנבואה היא בשני מינים: חלום נבואיי ומראה נבואיית, לכן אמר שהזקנים שבהם יזכו לחלום של נבואיי והבחורים מהם למראה הנבואה, שהיא הנקראת 'חזיון' והיא מפאה יותר גדולה. והנה יחס לזקנים החלומות ולבחורים החזיונות, לפי שהזקנים לרוב לחותם ולטרדת כוחם המדמה מרוב הדברים אשר ראו וידעו יגבר בהם הדמיון, ולכן יבואם השפע בחלום. אמנם הבחורים שאינם כל כך לחים וכוחם המדמה אינו כל כך טרוד ומלא מהדברים אשר ראו "חזיונות יראו", שהם מדרגת המראה, כמו שזכר הרב המורה6חלק ב', לב.. ולא אמר הנביא הנה שכל הזקנים ינבאו בחלום ולא שכל הבחורים – "חזיונות יראו", אלא קצתם, רוצה לומר המוכנים להנבא. ולכן לא בא הכתוב הזה באומה כוללת, אבל אמר בלשון סתמי זקניכם בחוריכם. ואמר שגם העבדים והשפחות שלעבדותם יהיו תמיד בעצבון – ישפוך את רוחו (יואל ג, ב), רוצה לומר רוח דעת לא שינבאו כאנשי האומה.
הב' הוא, שהבטיח על מעשה הנסים והנפלאות בימים ההם, שעם היות שבזמן הגלות היו בהסתר פנים ומפני כן לא זכו אל הנפלאות הגדולות המפורסמות שהיו נעשות בבית המקדש, וכמו שאמר המשורר על זה (תהלים עד, ט): "אותותינו לא ראינו" וגו', שזכר ג' מינים מההשגחות שהם האותות והמופתים והנבואה והידיעה המקובלת שייעד הנביא כאן, שישובו שלושלתן בזמן הגאולה לקדמותם. ועל הידיעה האלהית שהיתה ביניהם אמר "אשפוך רוחי על כל בשר... וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך רוחי" (ג, א-ב). ולענין הנבואה אמר: "ונבאו בניכם ובנותיכם"; ולענין הנפלאות אמר: "ונתתי מופתים בשמים ובארץ" (יואל ג, ג). גם רמז במה שסמך הנסים לנבואה שתהיה נבואת הזקנים והבחורים אשר זכר על דרך הפלא לא בדרך הטבע.
והנה ביאר שיהיו מכלל המופתים "דם ואש ותמרות עשן", רוצה לומר "דם" – ההריגה העצומה פעמים; "ותמרות עשן" הם מאת יי' מן השמים שימטיר עליהם בה אש וגופרית ורוח זלעפות7לפי תהלים יא, ו., כמו שנזכר בפרשת 'גוג ומגוג'8כרד"ק.. ואמר לשון 'תמרות' בעשן, לפי שהעשן העולה למעלה בקו הישר יעשה עמוד, כמו התמר שהוא עץ גבוה ושווה ביישרו9כרד"ק.. ומלבד זה אמר: "השמש יהפך לחושך והירח לדם" (יואל ג, ד). ופירש הרב רבי אברהם בן עזרא שאמר זה על קדרות המאורות שיהיה באותו זמן "לפני בוא יום יי' הגדול והנורא", שהוא יום המלחמה והנקמה שהלקיות והסימנים ההם יהיו מופת ואות על מלחמות עצומות. וידוע שמקדרות השמש ימשך – חושך, כי יעלם ניצוץ אורו והירח כשלא יהיה קדרותה שלם יהיה אדום כדם. והרב המורה10חלק ב', כט. פירש כל זה על דרך הצרות והנקמה שתבוא על העמים ושעל זה אמר "מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן, השמש יהפך לחשך והירח לדם" וגו'. ולדבריו היה ראוי לומר ב"בוא יום יי'" לא לפני בא. ואפשר לפרש על פי דרכי שאמר "יום יי' הגדול והנורא" של התשועה והגאולה ותחיית המתים. ולפי שנקמת האומות תקדם אליהם, לכן אמר "לפני בא יום יי' הגדול והנורא". ויותר נכון לומר, שמפני שתהיה המלחמה בין אדום וישמעאל, כמו שזכרתי: 'והיה השמש' – מורה על בני אדום; וה'ירח' – על הישמעאלים, לכן אמר רומז על נקמתם "השמש יהפך לחשך והירח לדם".
והשלישי שמאותה המלחמה העצומה שתהיה בין אדום וישמעאל שינקם השם יתעלה מהם עם היות שתהיה עת צרה ליעקב11לפי ירמיה ל, ז., הנה ממנה יושע, ועל זה אמר: "והיה כל אשר יקרא בשם יי' ימלט" (יואל ג, ה). וביאר שלא תהיה ההצלה לנקראים בשם יי' כי אם בהיותם על אדמת הקודש, והוא אמרו: "כי בהר ציון ובירושלם תהיה פליטה", וגם לא בכל בני ישראל שישבו שמה, כי אם "בשרידים אשר יי' קורא", שהם הטובים והישרים בלבותם. וכבר ביאר ישעיה שהצרה ההיא תתמיד זמן מועט באמרו: "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם" (ישעיה כו, כ). וביאר גם כן, שאז יכלו רבים מישראל והקדושים ויראי האל ימלטו12כרד"ק., שנאמר והיה כל "הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלם" (שם ד, ג) מסכים למה שאמר דניאל בספרו ענין אותה מלחמה "ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר" (דניאל יב, א), ולכן אמר הנביא כאן: "והיה כל אשר יקרא בשם יי' ימלט כי בהר ציון ובירושלם תהיה פלטה וגו', ובשרידים אשר יי' קורא".
והרביעי שבקיבוץ הגלויות קודם השלמת התשועה יהיה יום הדין שיעמוד לריב יי' ולדון עמים, ועל זה אמר כאן: "כי הנה בימים ההמה13בנדפס: "ההם". ובעת ההיא אשר אשיב את שבות יהודה וירושלם, וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם על עמי ונחלתי ישראל" וגו' (ד, א-ב). ואני כבר ביארתי במאמר 'צדק עולמים' מהו ענין יום הדין שזכרו חכמינו זכרונם לברכה, וגם זכרתי ממנו ראשי פרקים בספר 'מעיני הישועה' על "דינא יתיב וספרין פתיחו" (דניאל ז, י). וכלל דעתי הוא, שיום הדין – הוא יום המשפט והנקמה אשר יעשה השם יתעלה באומות, בשיעיר את רוחם באחרית הימים לעלות על אדמת הקודש. ומפני שאז יעשה השם בהם נקמה עצומה גמול מעשה ידיהם אשר עשו לישראל, לכן נקרא יום הדין, ועליו אמר כאן שבעת ההיא שישיב השם "את שבות יהודה וירושלם". וזכר יהודה וירושלים בלבד אף על פי, שכל ישראל ישובו, לפי שמשיח בן דוד יהיה משבט יהודה ומבני ירושלים שהיא ראש הממלכה14כרד"ק.. גם זכר ירושלים, כי שם תהיה מלחמת האומות ואז באותו זמן אקבץ את כל הגוים שאתן בלבם שיבואו על הרי ישראל "והורדתים אל עמק יהושפט", כי שם תהיה המלחמה והנקמה. והנה נקרא זה העמק כן מפני שעשה שם יהושפט אי זה מעשה15כרד"ק.; ואם מפני השם שיהושפט הוא רמז למשפט יי', וכמו שאמר: "ונשפטתי עמם שם". וכן תרגם יונתן: 'למישור פלוג דינא', כי שם ישפוט אותם במשפטיו הרעים על אשר הרעו לישראל16כרד"ק. "אשר פזרו בגוים" בגלויותיהם ואת ארצו חלקו, והוא רמז לאדום וישמעאל המושלים בארץ הקדושה, פעם זה ופעם זה. "ואל עמי ידו גורל" (יואל ד, ג), וכמוהו "ויך את הפלשתי אל מצחו" (שמואל א יז, מט) שהוא כמו על מצחו17כרד"ק.. והענין שהיו משליכים גורל ביניהם על ישראל, זה יהיה שלך וזה יהיה שלי, והיו נותנים ילד מישראל – בשכר זונה אחת18כראב"ע.; וילדה מבנות ירושלים – היו מוכרים ביין, ובתועבות האלה הרבה. ואמר: "וגם מה אתם לי צור וצידון" (יואל ד, ד) כאומר אתם "צור וצידון וכל גלילות פלשת" שכני הרעים, מה עשיתי לכם שבאתם לארצי19מעין רד"ק. והתחברתם עם האומות לשלול שלל ולבוז בז "הגמול אתם משלמים עלי". רוצה לומר, האם עשיתי עמכם רע שאתם באתם לשלם לי גמולי או אם אתם עצמכם אף על פי שלא קבלתם ממני רעה באתם להרע עם בני, ועל זה אמר עוד: "ואם גומלים אתם עלי". הנה בעבור זה קל מהרה אשיב גמולכם בראשכם20כרד"ק..
וסיפר מהרעות אשר עשו בבני יהודה ובני ירושלים הסמוכים אליהם באמרו: "אשר כספי וזהבי לקחתם" (יואל ד, ה), כי לי הכסף ולי הזהב21לפי חגי ב, ח. אשר לישראל ואני נתתיו אליהם22כרד"ק., "ובני יהודה ובני ירושלים" אשר לקחתם בגולה "מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם" (יואל ד, ו), דעו נא וראו שיבוא עת פקודתם ו"הנני מעירם מן המקום אשר מכרתם אותם שמה", רומז לארצות הגלות שיצאו משם וישובו על אדמתם, וגם המתים שבהם יקומו ויבואו23כרד"ק. על אדמת הקודש, "והשבותי" אני "גמולכם בראשכם" (יואל ד, ז). והגמול הוא מה שאמר: "ומכרתי את בניכם ואת בנותיכם ביד בני יהודה" והם ימכרו אותם "לשבאים" (יואל ד, ח), שהם בני שבא24כרש"י. שהן רחוקים מכם.
והחמישי בביאור ענין המשפט שזכר, שיעיר הקדוש ברוך הוא את לב מלכי הגוים25מעין רד"ק. להלחם אלו באלו, כדי להנקם מכולם ועל זה אמר: "קראו זאת בגוים קדשו מלחמה העירו הגבורים" וגו' (יואל ד, ט). והענין הזה הוא עצמו מה שניבא ישעיהו ויחזקאל גם כן, שיעלו הנוצרים בני אדום לכבוש את ארץ ישראל ולמשול בירושלים ויתקבצו כל בני המזרח והצפון לבוא עליהם למלחמה, ועל זה אמר: "קראו זאת בגוים קדשו מלחמה", כלומר על הנוצרים העירו הגיבורים שבמזרח ובצפון יעלו כל אנשי המלחמה על ירושלים.
ולפי שיעיר השם את רוחם לעשות זה26להילחם., לכן אמר: "כתו אתיכם לחרבות" (יואל ד, ה). והאתים הם שחופרים בהן באדמה; "ומזמרותיכם לרמחים", שהמזמרות הם שחותכים בהם זמורות הכרם27כראב"ע וסיעתו., כלומר שאף עובדי האדמה יקחו להם כלי מלחמה והחלש שבהם "יאמר גיבור אני", ובזה האופן יענשו, רוצה לומר יקבצו ויבואו כל הגוים מסביב ונקבצו שמה על ירושלים, וכל זה למה לא להצליח בעלייתם, כמו שהיה בשאר הפעמים אלא כדי שינחת יי' גיבוריהם, רוצה לומר שיורידם ממעלתם, כי כן תרגום 'וירד ונחת'28כרד"ק..
והששי שגם באותו זמן מהתשועה ונקמת האויבים תהיה תחיית המתים, ועל זה אמר: "יעורו ויעלו הגוים אל עמק יהושפט, כי שם אשב לשפוט את כל הגוים מסביב" (יואל ד, יב). רוצה לומר, שיעורו ישני עפר ויקיצו משנת מיתתם ויעלו ויבואו "אל עמק יהושפט" אשר שם היה משפט הגוים29כר"י קרא.. כי הנה בזמן ההוא יצוה יי' חסדו להחיות את המתים מהם, מבני ישראל, כדי שיראו במפלת אויביהם אשר רדפום, ומהם30מהמתים., משאר האומות, כדי שיענשו עם אומותיהם וגם יראו באבדן מולדתם.
ולפי שיש לזה עת קצוב לפניו יתברך, כמו שאמר (דברים לב, לד): "הלוא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי", לכן אמר "שלחו מגל בשל קציר, באו רדו כי מלאה גת, השיקו היקבים כי רבה רעתם" (יואל ד, יג). המשיל הענין הזה לתבואה שבשלה והגיע זמנה לקציר שישלח אדם המגל לקוצרה31כרד"ק., כן יבוא עת תחיית המתים ואחרית הגלות ונקמת האומות כולם לבישולם, ולכן יצאו לפועל כדברי האלהים. ועל אותם הקמים בתחייה אמר: "המונים בעמק החרוץ" (יואל ד, יד). ואם לא תאבה נפשך לפרש הכתובים האלה על תחיית המתים, אמור מעתה שאמרו "יעורו ויעלו הגוים" אל עמק יהושפט על האומות שיעלו שמה למלחמה הוא, כמו שזכרתי, כי הגיע קץ הימים ואחרית זעם הגלות וממשלת האומות לבישולו ונתמלאה סאתם, "כי רבה רעתם", ולכן ראוי לשלוח יד במגל לקצרם, כי הגיע זמנם לקבל ענשם. והמפרשים32תרגום יונתן ורש"י בעקבותיו. פירשו "שלחו מגל", שהוא צווי לישראל שישלחו החורבן באומות וינקמו בהם, כי כבר הגיע עת בישולם למלחמה. וכנגד ישראל אמר גם כן: "באו רדו מלאה גת", רוצה לומר רדו בעמק המלחמה להנקם מהאויבים, כי הוא כמו הגת שמלאה ענבים שראוי לדרוך אותם33כרד"ק.. וכן השיקו היקבים שהם מלאים עד שיזוב היין מעל פניהם34כרד"ק., שהוא משל לרוב הימים. ועל האומות שיעלו שמה למלחמה אמר: "המונים המונים בעמק החרוץ", רוצה לומר שיפלו שמה מהאומות המונים רבים באותו עמק המשפט שיקרא אחרי כן – "עמק החרוץ", לפי שכלה ונחרצה תהיה בהם שמה. ועל יום אותה המלחמה העצומה אמר: "כי קרוב יום יי' בעמק החרוץ".
ואמנם אמרו עוד: "שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם ויי' מציון ישאג" וגו' (ד, טו-טז) אפשר לפרש: "שמש וירח...[ו]כוכבים" – על מלכי האומות, כדרך הרב המורה; ועל המלכים והמלכויות אמר: "ורעשו שמים וארץ". ואפשר לפרשו כפשוטו יגיד שמערכות הגרמים השמימיים שהיו מורים על הצלחות האומות וטובותיהם יקדרו ויאספו נגהם והשפעתם ולא יגינו עליהם, לפי ש"יי' מציון ישאג ומירושלים יתן קולו" וישדד כל שרי מעלה ומפניו ירעשו שמים וארץ הכוחות העליונים הפועלים והתחתונים המתפעלים, ובזה האופן יהיה השם המחסה לעמו ומעוז לבני ישראל.
והשביעי שבזמן התשועה והגאולה ההיא תמלא הארץ דעה את יי'35לפי ישעיה יא, ט. ותשוב הקדושה והשכינה לירושלים כירחי קדם36לפי איוב כט, ב. ובמעלה יותר גדולה ממה שהיתה מני שים אדם עלי ארץ37לפי איוב כ, ד.. ועל זה אמר כאן: "וידעתם כי אני יי' אלהיכם" לרמוז אל שלמות הידיעה והחכמה אשר תמצא בהם. ואמר והיתה ירושלים קדש" (יואל ד, יז), להגיד, שכמו שבזמן בית ראשון היה בית אלהים קודש ולא יוכל אדם להכנס בהיכל, כי אם הכהנים, וכמו שאמר בקודש הקודשים שלא היה נכנס שם כי אם הכהן הגדול ביום הכיפורים, כן זכר שלעתיד תהיה ירושלים העיר כולה קודש קודש שלא יכנס שם ערל וטמא, ועל זה אמר: "והיתה ירושלים קדש וזרים לא יעברו בה". ויש מפרשים38רד"ק.: "זרים לא יעברו בה" – שלא יעברו זרים עוד להלחם על ירושלים, כמו שעשו עד היום.
והשמיני שבזמן הגאולה תתברך ארץ ישראל. כי עם היות שבזמן הגלות נתקללה הארץ ההיא, כמו שאמר (ויקרא כו, כ): "ותם לריק כחכם לא תיתן ארצכם יבולה ועץ השדה לא יתן פריו", הנה בזמן העתיד הרי ישראל – ענפיהם יתנו, תבואותיהם יצמחו בהם בברכה מופלגת, ועל זה אמר הנביא כאן: "והיה ביום ההוא" (יואל ד, יז) אחרי כלות הגוים39כרד"ק. מן הארץ תתברך הארץ בתבואותיה ומרעה הצאן והבקר מבלי עמל ויגיעה, כאילו ההרים מעצמם "יטפו... עסיס והגבעות" מרוב ההזלה וההגרה40כרד"ק. מהחלב היוצא מהמרעה שיהיה בהם יהיו כאילו "תלכנה חלב". וכן "כל אפיקי יהודה" והם העמקים שהיו חסרים מים בזמן ההוא כולם ילכו מים, כי ירבו בהם מעיינות ותהומות יוצאות בבקעה ובהר, שבהם יתרבו התבואות.
והתשיעי שעם היות שבזמן הקדמון היתה ירושלים נעדרת מים41כר"י קרא. וכשהיתה במצור לא היה מים לעם לשתות, עד שמפני זה אמר רשבקה (מלכים ב יח, כז): "הלא על האנשים היושבים על החומה לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם", לכן בזמן הנבואה בדרך הנס יתחדש מקור מים חיים בירושלים, ועל זה אמר "ומעין מבית יי' יצא והשקה את נחל השטים" (יואל ד, יח). וכבר בא הייעוד הזה בנבואות יחזקאל וזכריה גם כן ייעד עליו. והגאון רב סעדיה גאון פירש42מובא ברד"ק., ש"נחל השטים" – הוא הירדן, כי הירדן הוא קרוב למקום הנקרא 'שטים', לפיכך נקרא הירדן נחל השטים. ואמנם מה צורך בנס הזה, אפשר לומר מענינו, שלפי שהיה בירושלים חסרון המים עד שהיו להם ברכות מים שאובים, לכן בזמן התשועה כדי שתהיה ירושלים שלמה בכל הדברים ולא יחסר כל בה, יתחדשו בה מעניינות מים חיים43לפי בראשית כו, יא. ויהיה מקום מוצאם מתחת בית יי', לפי שבזכות בית יי' יהיה הנס ההוא. והיותר מתיישב אצלי, שהדיבור הזה הוא המשליי לרמוז למה שניבא ישעיהו (ישעיה ב, ג), שבזמן הגאולה יהיה נכון הר יי' בראש ההרים וילכו שמה עמים רבים לקבל תורתו ויאמרו, "כי מציון תצא תורה ודבר יי' מירושלים", והוא על דרך "הוי כל צמא לכו למים" (שם שם, א).
ולפי שהשפע האלהי ולמוד האמונות האמתיות יצא מירושלים ומבית יי' לכל העולם, לכן אמר הנביא כאן: "ומעין מבית יי' יצא והשקה את נחל השטים". וזכריה אמר (זכריה יד, ח): "והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים, חציים אל הים הקדמוני וחציים אל הים האחרון", וזה משל נפלא ומליצה נכונה מאד שמירושלים שהיתה ארץ ציה44לפי ישעיה מא, יח. ועוד. מבלי מים, יצאו מים חיים שישפכו אל הימים הגדולים לרמוז, שמירושלים, שהיתה למס ארץ ערבה ושוחה45לפי ירמיה ב, ו. תצא תורה46לפי ישעיה ב, ג. למוד ואמונה לכל באי עולם.
העשירי, שמלבד החורבן הכללי שיהיה בכל האומות, הנה בפרט במצרים, ובאדום תהיה על מלכות רומי וכלל הנוצרים, ששתי האומות האלה הן הגבורות זה ימים רבים47כרד"ק. ותגברנה עד עת הגאולה, ושתיהן היא החיה הרביעית שראה דניאל48כרד"ק.. והנה זכר הישמעאלים בשם מצרים, לפי שאשת ישמעאל היתה מצרית, כמו שאמר (בראשית כא, כא): "ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים", וכן אמו היתה הגר המצרית, ולפיכך יחס האומה כולה למצרים49כרד"ק.. ולפי דעתי שלא אמר מצרים כי אם על מצרים בפרט, כמו שדברתי אליך בפירוש הנבואה השלישית מנבואות יחזקאל אשר פירשתי שמלחמת האומות העתידה תהיה התחלתה על מצרים, לפי שהנוצרים בעלותם לכבוש את ארץ ישראל יחריבו את מצרים ויכו בה מכה רבה ועצומה לאין מספר50לפי דבה"י א' כב, ד., ויחריבו ארצה ויקחו את ארץ ישראל וירושלים, שהם היום ממלכות מצרים ועל זה יתעוררו כל בני המזרח והצפון לבוא להלחם עם הנוצרים לנקום נקמת מצרים ולהוציא הארץ הקדושה מהם, ואז תהיה מפלת אדום גדולה מאד, ועל זה אמר: "מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה" (יואל ד, יט). ואמר שיהיה זה מפני החמס אשר עשו בבני יהודה ששפכו דם נקי בארצם, אם אדום בחורבן בנית שני ואם מצרים, לפי שאז היו במצריים נכנעים לרומיים והתחברו עמהם במצור ירושלים וחורבנה, ולכן זכר בלבד "מחמס בני יהודה" ולא זכר חורבן עשרת השבטים מפני שלא נעשה חורבנם על ידי אדום ומצרים, כמו שהיה חורבן יהודה וירושלים. והמפרשים51רד"ק. אמרו שעל גלותנו היום נאמר הפסוק הזה, לפיכך לא זכר אלא יהודה, כי עשרת השבטים שהגלה מלך אשור ולא שבו עד היום, לא היו ברשות שתי האומות האלה אדום וישמעאל.
האחד עשר הוא, שהבטיח שאומת ישראל לא תשוב לכסלה ולא תלך עוד בגלות אחר, ועל זה אמר: "ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור" (יואל ד, כ). רוצה לומר מצרים ואדום יהיו שממה ואל יתיישבו עוד לעולם אבל "יהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור". ואין ספק שהנביא הזה ראה חורבן בית שני על ידי הרומיים, והוא הארבה אשר עליו ניבא ויקונן קינתו, ועליו הראהו הקב"ה הגאולה העתידה, ולכן עשה מאמרו תמיד ליהודה וירושלם, לפי שעליהם היתה נבואתו גם כי יהודה וירושלים יהיה ראש המלכות, ועל כן נכללו כל השבטים תחתיו.
ולפי שבקנאתו על חורבן עיר קדשו וביתו ינקם מאויביו, לכן אמר: "ויי' מציון ישאג ומירושלם יתן קולו"52מעין רש"י. (יואל ד, טז), כי על זה תהיה שאגתו קולו וכעסו, ולכן היה סוף הדברים – "ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור", לפי שהם היו אשר גלו בחורבן שני והם יהיו ראש המלכות לעתיד לבוא.
ואמנם אמרו עוד: "ונקיתי דמם לא נקיתי ויי' שוכן בציון" (יואל ד, כא) פירשו המפרשים53רש"י ורד"ק.: ונקיתי לאומות מכספם וזהבם שלקחו להם, לפי שגם ישראל יקחו מהם לעתיד לבוא, אבל דמם של ישראל לא נקיתי אותם. ונראה לי לפרשו שבא הכתוב לתת הסיבה למה תהיה מצרים לשממה ואדום למדבר, וזכר בזה שתי סיבות: האחת, מפאת שפיכות הדמים אשר עשו בני אדום ומצרים בבני יהודה וירושלים על לא חמס בכפם, כי הם לא הרעו לרומיים ולא למצרים לשיתחייבו להם בזה. והסיבה השנית, מפאת שרפת בית המקדש אשר שרפו שהיה מעון לשכינה, ועל זה אמר "ונקיתי דמם לא נקיתי ויי' שוכן בציון", והוא לשון תימה באומר "ונקיתי דם", רוצה לומר האם נקיתי אני את האומות מדם ישראל אשר שפכו על הארץ באמת לא נקיתי ולכן אפרע מהם. והסיבה השנית54צ"ל: 'הסיבה השלישית'., שהיי' היה שוכן בציון והמה החריבו ביתו ושרפו מקום שכינתו, שבעבור זה גם כן ראוי שיפרע מהם.
הנה התבארו בנבואה הזאת ז' עיקרים: הראשון, שבזמן הגאולה העתידה תשוב הנבואה והשכינה בקרב ישראל ותתרבה הידיעה האלהית בכל הארץ, כמו שאמר: "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר, ונבאו בניכם ובנותיכם" (יואל ג, א), והוא העיקר הח' מעיקרי נבואות ישיעהו. והשני, נקמת האומות שיעשה השם בזמן ההוא על אשר הרעו לישראל, וכמו שאמר: "קראו זאת בגוים קדשו מלחמה וגו', הנחת יי' גבוריך" (ד, ט; יא), והוא העיקר הראשון מעיקרי נבואות ישעיהו. והשלישי, נקמת אדום בפרט העתידה להיות, כמו שאמר: "מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה" (יואל ד, יט), והוא העיקר השני מעיקרי נבואות ישעיהו. והד', תשועת ישראל וגאולתם, וכמו שאמר: "ובעת ההיא אשר אשוב את שבות יהודה וירושלם" (יואל ד, א), והוא העיקר הג' מעיקרי נבואות ישעיהו. והה', שיש עת מוגבל מחוייב לגאולה, וכמו שאמר: "כי בשל קציר... כי מלאה גת" (יואל ד, יג), והוא העיקר הששי מעיקרי נבואות ישעיהו. והו', שלא ישובו עד לגלות, כמו שאמר: "וזרים לא יעברו בה עוד" (יואל ד, יז), ואמר: "ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור" (יואל ד, כ), והוא העיקר הי"א מעיקרי נבואות ישעיהו. והז', שיקבלו האומות כולם אמונת השם יתברך, וכמו שאמר: "ומעין מבית יי' יצא והשקה את נחל שטים" (יואל ד, יח), כמו שפירשתי, והוא העיקר הי"ב מעיקרי נבואות ישעיהו.
וכבר הוכחתי בעיקרי נבואות ישעיהו, שהייעודים האלה אי אפשר שיפורשו לא כדרך הנוצרים ולא על בית שני, ושהם עתידים להתקיים.