המזמורים הה' והו' שניהם לאסף. הראשון מהם הוא מזמור ע"ד37צריך להיות: מזמור ע"ה. "הודינו לך אלהים" (עה, ב), והב' מזמור ע"ה38צריך להיות: מזמור ע"ו. "נודע ביהודה אלהים" (עו, ב). וענין המזמור הראשון שהנה המשורר הזה עצמו במזמור שלמעלה "למה אלהים זנחת לנצח" וגו' (עד, א), התרעם על שני דברים, על הצלחת האומות והשפלת ישראל וצרתם, וכמו שכתוב שהתפלל בסוף המזמור על ישראל שלא יכלו בגלות "אל תתן לחית נפש תורך" וגו' (עד, יט); ועל נקמת האומות אמר: "קומה אלהים ריבה ריבך זכור חרפתך מני נבל כל היום" (עד, כב), שהוא אדום "אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה תמיד" (עד, כג), שזה אמר על שאר האומות שהם צוררי השם ששאונם והמייתם עולה תמיד למעלה בלי השפלה, ולכן התחיל המזמור הזה (עה) באומרו "למנצח אל תשחת מזמור לאסף שיר". ו'למנצח' הוא מלשון נצחון או מגזרת נצחיות; ו'תשחת' הוא מלשון 'השחתה'. ושיעור הכתוב "מזמור לאסף שיר" והמזמור הוא "למנצח אל תשחת", רוצה לומר אתה המנצח האמתי והנצחי המוחלט הקדמון במה שעבר ונצחי במה שיבוא יתברך "אל תשחת" את שארית ישראל39מעין רש"י. ואל תכלם בגלום הזה וזכור נא, כי "הודינו לך אלהים" (עה, ב), כלומר כמה שירות ותשבחות אמרנו לפניך ביציאת מצרים ועל הים ובזמן שאר הנסים, וכן בהיותם על הארץ היה קרוב שמך אלהים והיו תמיד מספרים בנפלאותיך, וזהו אמרו: "וקרוב שמך ספרו נפלאותיך".
והכונה כולה שכיון שנקרא עליהם שמו יתברך והודו לשמו וספרו נפלאותיו, לא יכלם ולא ישחיתם בגלות. וגם זה מדברי המשורר הוא תשלום למזמור הקודם.
ואחר זה זכר מה שישיבהו השם יתברך על תוכחתו ותפילתו באמרו: "כי אקח מועד אני מישרים אשפוט נמוגים" וגו' (עה, ג). רוצה לומר, ידוע תדע, כי יש עת מוגבל ידוע לגאולה העתידה40דומה לזה ברד"ק. והוא מועד הקץ הנזכר בדברי דניאל. וכל זמן שאין המועד ההוא מגיע – מצליחים האומות, וישראל בהכנע ושפלות. אמנם "כי אקח מועד" והוא בעת בואו, או שיקחהו השם יתברך קודם זמנו41זמן האפשרות. בזכות הדור מפני תשובה ומעשים טובים אז "אני מישרים אשפוט" להעניש את האומות ולתת שכר טוב לעדת ישראל, והוא אמרו: "נמוגים ארץ וכל יושביה" (עה, ד) שיהיו נמוגים ונמסים ארץ האומות וכל יושביה שגם תחרב ותתקלקל על דרך "גפרית ומלח שרפה כל ארצה" (דברים כט, כב), ושהו עונש האומות; וכנגד תשועת ארץ ישראל ותיקון השפלתה אמר: "עמודיה סלה", כלומר אני הוא שהוצאתי ישראל מצרות אחרות וגם אני אוציאם מצרה זו. והנה אמר "עמודיה" בלשון נקבה, לפי שהמשורר תיאר את האומה גם כן בלשון נקבה באמרו: "אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח" (עד, יט), לכן השיבו בלשונו "אנכי תכנתי עמודיה סלה". והיותר נכון הוא, שכל זה אמר על האומות שיעשה בהם משפט מישרים והוא, שיהיו נמוגים ארץ האומות וכל יושביה ושאין להפלא מזה, כי אם היתה להם העמדה וקיום עד כה מאת יי' היתה זאת42לפי תהלים קיח, כג., כי הוא יתעלה תכן "עמודיה" של ארץ אותם האומות "סלה" כל הזמן ההוא, ולכן הוא עצמו יתעלה ימוג וימס אותה, ולכן אמר כנגד האומות: "אמרתי להוללים אל תהולו ולרשעים אל תרימו קרן" (עה, ה) בגאוה וגאון על הצלחתם וכבודכם אל תרימו למרום קרניכם בדברים שאתם מדברים כנגדי, כי לא ממוצא שהוא מזרח ונקרא מוצא, לפי שמאותה הפאה השמש יצא על הארץ ומערב היא הפאה המנגדת שיכנס השמש תחת הארץ. ומלת 'הרים' הוא כדברי חכמינו זכרונם לברכה43תנחומא מטות, סימן ו'. מלשון 'הרמה' יאמר הכתוב שלא לאומות המיושבים בפאת מזרח, ולא למיושבים בפאת מערב, ולא להולכי המדברות שהם הערביים לא יהיה לשום אחד מאלה "הרים", כלומר רוממות ומעלה, לפי ש"אלהים שופט" (עה, ח), רוצה לומר שישפוט בזמן ההוא את כל הארץ, כמו שאמר: "אני מישרים אשפוט" (עה, ג). ולכן "זה ישפיל" שהן האומות המכעיסות אותו; "וזה ירים", שהוא ישראל, כי יש "כוס ביד יי' ויין חמר" שהוא יין חזק באיכותו – "מלא מסך", רוצה לומר ממוסך כראוי. ואמר "מסך" – על התערבות הסם הממית כו', או שהיה ה"מסך" נאמר על מלוי הכוס, וכמו שאמר (משלי ט, ב): "מסכה יינה"44כרד"ק..
וזכר שהיה הכוס כל כך מלא שיוצא ונגר מכל הצדדים למלויו, והוא אמר "מלא מסך ויגר מזה", ובאמת הכוס יהיה כל כך מלא שישתו ממנו הגוים45מעין רש"י., כי לכן אמר: "ויגר מזה". אך אמנם השמרים שבו שהוא היותר רע שבכוס ימצו וישתו "כל רשעי ארץ". וגילה בזה שלא יהיה עונש האומות שווה בכולם, כי הנה הרשעים שבהם יענשו יותר מהשאר, ועל זה אמר: "על שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ"; וכנגד עדת ישראל אמר: "ואני אגיד לעולם" (עה, י) הפליאה העצומה הזאת, שאספר אותה מדור לדור ואזמר עליה "לאלהי יעקב", לפי שהקב"ה "כל קרני רשעים" (עה, יא), שהם האומות – יגדע ו"תרוממנה קרנות צדיק", שהוא ישראל. כי לפי שאמר על האומות אל תרימו למרום קרניכם", לכן על מפלתם אמר: "וכל קרני רשעים אגדע", וזה סמך46סמיכות. המזמור אשר אחריו "נודע ביהודה אלהים" (עו), רוצה לומר שבזמן ההוא ש"קרני רשעים" יגדע השם ו"תרוממנה קרנות צדיק", אז יהיה "נודע ביהודה אלהים" ו"בישראל", שהוא עשרת השבטים אשר ישובו בגאולה יהיה גם כן גדול שמו, כי כולם ישתתפו ויתאחדו בעבודת השם יתברך ובשמירת תורתו.
ומפני שאמר ב"יהודה" ו"בישראל", ביאר שלא יהיו להם שני ראשים ושתי ממלכות בירושלים ובשומרון, כמו שהיה מקדם בחלוף המלכויות. כי בירושלים בלבד47ראה קצת ודומה לזה ברד"ק. יהיה "סוכו" (עו, ג) של הקב"ה "ומעונתו בציון" יהיה. וענין 'סוכו' הוא רמז אל ענן כבוד יי' ושכינתו אשר תשוב שמה בזמן הגאולה, כי ענן הכבוד – יקרא 'סוכה'. וכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוכה יא, ע"א): "כי בסכות הושבתי את בני ישראל" (ויקרא כג, מג), שהיו ענני כבוד. ואפשר לפרש: "ויהי בשלם סוכו", שהוא מאמר המשליי, כי השם יתברך הוא רועה ישראל ולכן באותו דרך המשל אמר, שיהיה "סוכו" – בירושלים; ומענותו – בהר ציון, ששם בית המקדש. ונתן הסיבה למה יהיה בירושלים – "סוכו ומעונתו" שהוא לפי ששמה "שבר רשפי קשת מגן וחרב ומלחמה סלה" (עו, ד), כלומר שעליה תמיד באו מלכים נלחמו סנחריב, נבוכדנצאר, טיטוס, מלכי ישמעאלים אחריו, מלכי אדום אחריהם ומלך מצרים שהוא מושל עליה היום הזה. ולפי שרבו כמו רבו תמיד עליה, לכן אמר שמה: "שבר רשפי קשת מגן וחרב ומלחמה סלה".
ואפשר שאמר ד' מיני כלי מלחמה כנגד ד' המלכויות: האחד – "רשפי קשת" רומז לבבל ששרף בית קדשנו ותפארתנו. והב' – "מגן" כנגד פרס, שהיו למגן עלינו. והג' – "חרב" כנגד יוון, שהרגו היוונים אוכלוסין רבים מישראל. והד' – "מלחמה סלה" כנגד אדום, כי מפני אורך שעבודה בישראל אמר עליה "סלה". אבל עם היות, שהמלכויות ההם גברו בארץ ישראל עד כה, הנה אתה אלהים נורא ואדיר מאותם החיות הטורפות והגוזלות, והוא אמרו: "אתה אדיר מהררי טרף" (עו, ה), כי "נאור הוא כמו 'נורא', והוא גם כן מלשון 'אור' כמו "באורך נראה אור" (לו, י), וכאילו אמר כנגד השם נורא אתה ואדיר מכל "הררי טרף", שהוא כינוי למלכי האומות החזקים הטורפים והחומסים. ובעבור שאתה נאור ואדיר יותר מהם, לכן "אשתולל אבירי לב נמו שנתם ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם" (עו, ו). ו"אשתולל" הוא מלשון 'שלל'48כרד"ק. והא' במקום יו"ד, או במקום ה"א, כי אותיות 'אהוי' מתחלפות יאמר, שהגוים הבאים על ירושלים באחרית הימים עם היותם "אבירי לב", ישתוללו מנכסיהם ומכל אשר להם "ונמו שנתם", רוצה לומר שישנו שנתם שהוא המוות49כרד"ק., באמרו: "שנת עולם" (ירמיה נא, לט; נז), לפי שלא ימצאו אנשי חיל ידיהם50כרד"ק., כי יפלו במלחמת ובמגפת השם, כמו שנפלו מחנה סנחריב, והוא אמרו עוד: "עוד מגערתך אלהי יעקב נרדם ורכב וסוס" (עו, ז), שהוא פירוש מה שאמר: "נמו שנתם". והענין שבסיבת גערת השם וגזרתו בהם נרדם החיל שזכר "ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם", וגם כן נרדם הרכב והסוס, כי תהיה מגפת השם באנשים ובבהמות. וכפי זה הפירוש האמתי לא תהיה ו"ו 'ו'רכב מיותרת כדברי המדקדקים51ראה ברש"י., כי לא אמר "נרדם" על הרכב לבד. אבל אמרו בעצם וראשונה על החיל שכבר זכר ואמר, שכן יהיה נרדם ומת הרכב והסוס. וביאר שזה יהיה נקל ביכולת השם לעשותו, והוא אמרו: "נורא אתה ומי יעמוד לפניך מאז אפך" (עו, ח), כי אותו יום מלחמת האומות העתידה יהיה יום חרון אפו, כמו שאמר יחזקאל (יחזקאל לח, יח): "והיה ביום ההוא ביום בוא גוג וגו' תעלה חמתי באפי". ולפי שאמר למעלה "אני מישרים אשפוט", לכן אמר: "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה" (עו, ט), רוצה לומר כשהשמעת משמים יום הדין ההוא52מעין ראב"ע., שתעשה באומות, הנה ארץ ישראל יראה יראה גדולה בבוא האויבים עליה ויצא חצי העיר בגולה53לפי זכריה יד, ב.. אבל באחרית הימים תשקוט כימי קדם וזה אמרו: "ארץ יראה ושקטה", לפי שהיה תכלית המשפט והדין ההוא, שיקום "למשפט אלהים" כדי "להושיע כל ענוי ארץ סלה" (עו, י), שהם ישראל54כרד"ק. שיהיו נושעים לנצח נצחים.
ואמנם אמרו: "כי חמת אדם תודך שארית חימות תחגור" (עו, יא) הוקשה על המפרשים55רש"י ורד"ק.. ונראה לי בפירושו, שאמר: "חמת אדם" – על החימה שיהיה לאומות במפלתם וחורבנם ויאמר, כי חימת האדם אשר על פני האדמה וחורבנו ומפלתו היא עצמה תודה להשם56כרבי משה הכהן [מובא בראב"ע]., כי מתוך מפלתם וחורבנם – יכירו יכולתו ואלהותו וישובו אליו, וזהו "כי חמת אדם תוך ושארית חמות". רוצה לומר, החימה שתהיה לשארית הגוים מרעתם תביאם להדבק בו יתברך כאשר ידבק החגור אל מתני האיש, והוא אמרו: "שארית חמות תחגור", שהאומות באימתם יתדבקו בו וילכו אחריו, והוא אמרו אחר זה: "נדרו ושלמו ליי' אלהיכם כל סביביו יובילו שי למורא" (עו, יב), רוצה לומר שהאומות ידרו נדרים וישלמו אותם לאלהי ישראל57מעין רד"ק.. וכאילו אמר כנגד האומות אף על פי שהחריב אתכם הקב"ה נדרו ושלמו לפניו, כי הוא מוראכם. ונתן הסיבה למה קראו "מורא" באמרו: "יבצור רוח נגידים נורא למלכי ארץ" (עו, יג), כלומר שבעבור שהקב"ה יבצור רוח המלכים והנגידים ההמה ויכרות אותם, שהוא מלשון "תבצור כרמך" (דברים כד, כא), לפי שהבוצר כורת האשכולות אז שיהיה מלשון "לא יבצר מהם" (בראשית יא, ו). והענין לפי שהקב"ה יבצור וימנע רוח לנגידים וימיתם באותה מלחמה, לכן יהיה הוא יתברך "נורא למלכי ארץ", כי ייראו מלפניו ויביאו לו מנחה.
הנה התבארו בב' המזמורים האלה ז' ייעודים58צ"ל: "ו' ייעודים".: האחד, שיש עת מוגבל ומועד קצוב לגאולה העתידה, כמו שאמר: "כי אקח מועד" וגו' (עה, ג), והוא העיקר הו' מעיקרי נבואות ישעיהו. והב' – נקמת האומות העתידה, כמו שאמר: "נמוגים ארץ וכל יושביה וכל קרני רשעים אגדע" (עה, יא), והוא העיקר הראשון מעיקרי נבואות ישעיהו. והג' – הגאולה העתידה, כמו שאמר: "ואני אגיד לעולם... ואמר תרוממנה קרנות צדיק" (עה, ע-יא), והוא העיקר הג' מעיקרי נבואות ישעיהו. והד', שישובו עשרת השבטים משביים, כמו שאמר: "נודע ביהודה אלהים" וגו' (עו, ב), והוא העיקר הד' מעיקרי נבואות ישעיהו. והה', שתשוב השכינה והנבואה בישראל בירושלים, וכמו שאמר: "ויהי שלום בסוכו" וגו' (עו, ג), והוא העיקר הח' מעיקרי נבואות ישעיהו. והז'59צ"ל: "והו' "., שיקבלו האומות אמונת השם יתברך, כמו שאמר: "נדרו ושלמו ליי' אלהיכם" וגו' (עו, יב), והוא העיקר הי"ב מעיקרי נבואות ישעיהו.
וכבר הוכחתי בעיקרים ההם שהייעודים האלה אי אפשר שיפורשו, לא כדרך הנוצרים על הדברים הרוחניים ושלא נתקיימו בזמן בית שני.