המזמור הז' הוא גם כן לאסף והוא מזמור ע"ט60צ"ל: "מזמור פ' ".. וענין המזמור הזה שתיאר השם את הם יתברך בג' תארים: האחד, בשם "רועה ישראל"; והב', "נוהג כצאן יוסף"; והג', "יושב הכרובים הופיעה". וראוי לעיין מה הוציא מג' התארים האלה. ועוד שנית למה בתפילתו אמר "לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך" (פ, ג) ולא זכר שאר השבטים, ואף על פי שאלה היו בני רחל ידוע שלא אליהם בלבד תהיה הגאולה, כי גם לבני לאה והאמהות. ועוד ג' למה נאמר בזה המזמור ג' פעמים "אלהים צבאות השיבנו" וגו' (פ, ח). ותראה שבפעם הראשונה אמר: "אלהים השיבנו" (פ, ד) , ובב' אמר: "אלהים צבאות השיבנו" (פ, ח), ובג' האחרונה אמר: "יי' אלהים צבאות" (פ, כ). והנראה שהמשורר הזה התפלל ראשונה על הגאולה העתידה ובפרט על החזרת עשרת השבטים, ועל כן אמר: "רועה ישראל האזינה" (פ, ב), שהיה השם יתברך האלהים הרועה את ישראל אבינו אב השבטים. וכאילו התפלל לפניו, שבשביל זכות יעקב שנקרא שמו ישראל יאזין השם תפילתו. ולפי לאומר לומר, שהשבטים נתחייבו עונש גדול מפני מכירת יוסף אחיהם שמכרוהו בהיותם כצאן, לכן אמר: "נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה", רוצה לומר אף על פי שאתה אלהינו היית משגיח ביוסף כנוהג הטוב על צאנו, הנה ראוי שתשים כנגד זה היותך יושב הכרובים שהיו בבית המקדש, ולכן – "הופיעה" והשגיח עלינו להחזיר שכינה למקומה. ומלת 'הופיעה' היא מלשון 'זוהר' ו'אור', כמו "הופיע מהר פארן" (דברים לג, ב), להגיד שבהיות שכינתו מעל לכפרת מבין שני הכרובים היה מופיע עליהם כמה הופעות. ואפשר לפרש ישראל – על השבטים כולם. ומלת 'נוהג' יחזור לישראל יאמר אתה האל רועה עם ישראל תאזינה תפילתי, ואף על פי שישראל הנזכר היה "נוהג כצאן יוסף", רוצה לומר שנהג את יוסף במכירתו כצאן שמוכר אותו הרועה, הנה עם כל זה אתה יושב הכרובים הופיעה לבני אפרים. והענין, שאם תזכור לנו עוונות ראשונים61לפי תהלים עט, ח. ממכירת יוסף, הנה "לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך" (פ, ב), כי אלו בידוע שלא היו במכירת יוסף, לא אפרים ומנשה שהיו בניו, ולא בנימין שהיה אחיו בן אמו, ולכן לפניהם ראוי שתעורר גבורתך, ואם תעשה זה להם – הנה יתחייב ש"לכה לישועתה לנו", רוצה לומר שתלך להושיע אותנו כולנו, לפי שכל השבטים נתיחסו בשם אפרים ובנותיה בכלל מלכות ישראל ובנימין היה ממלכות יהודה, ואי אפשר לתת הגאולה לשיעורין, ולכן אם תעורר גבורתך על אפרים ומנשה – תופיע גם כן על שאר השבטים.
ולפי שהיו הגלויות שלושה בכללותם: האחת – גלות השבטים מלכות ישראל על ידי מלך אשור, אם הראובני והגדי, ואם זבולון ונפתלי ושמרון ובנותיה, שכולם יוחדו לגלות אחד להיותם מלכות אחד, ועל ידי מחריב אחד שהוא – מלך אשור. והב' – גלות יהודה ובנימין על ידי נבוכדנצאר. והג' – גלות ירושלים על ידי טיטוס. לכן כנגד אותם ג' גלויות אמר במזמור הזה ג' פעמים "השיבנו והאר פניך ונושעה" (פ, ד; ח; כ).
ובעבור שהיה הגלות הראשון יותר בדין משפט הגדול מכל הגלויות להיות עשרת השבטים רעים וחטאים ליי' מאד62לפי בראשית יג, יג., לכן אמר עליו "אלהים השיבנו" (ד), שישיב השם אותו גלות שהיה במידת אלהים על פי הדין וישיבם על אדמתם. ולפי שאין כח בבעל תשובה אם לא ילווה אליו עזר אלהי, לכן אמר: "והאר פניך ונושעה", כי 'אור פניו' יורה להם את הדרך הנכונה לשוב אליו, ובזה יהיו נושעים, והוא על דרך "אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה" (סז, ב).
ולפי שגלות עשרת השבטים היה הראשון מגלויות ולא שבו לבית שני ונתארך גלותם היום יותר מאלפים שנה, לכן אמר עליו: "יי' אלהים צבאות עד מתי עשנת בתפילת עמך" (פ, ה), כלומר שלא עמדה להם מידת רחמים שהיא ה' ולא מידת אלהים שהוא הדין בדרך הממוצע, וגם צבאות מעלה לא עמדו להם בגלותם, והוא אמרו: "עד מתי עשנת בתפלת עמך", ש"האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש" (פ, ו), רוצה לומר שלחמם ומשתם היה כולו בדמעות. ופירוש 'שליש' יש אומרים שהוא כלי מכלי חמד (חמדה) [המידה]63כראב"ע., כמו "בשליש עפר הארץ" (ישעיה מ, יב). ויאמר הכתוב שהשקה עשרת השבטים בדמעות מלא המידה הגדולה הנקראת "שליש" על גלות מצרים וגלות בבל וגלותנו באדום זה64ראה קצת מזה ברש"י ורד"ק.. אבל יותר נכון אצלי לפרשו על גלות עשרת השבטים שגלו שלוש פעמים: ראשונה – הראובני והגדי וחצי שבט המנשי מעבר לירדן; ושנית – כעת ראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי65לפי ישעיה ח, כג.; והג' – שמרון ובנותיה66לפי יחזקאל טז, נג.. ועל שלושתם אמר: "האכלתם לחם דמעה", שהיא אחת; ותשקמו בדמעות", שהם שתים, ועל כולם אמר: "שליש", שרצה לומר גלות משולש.
ואחרי שדיבר בגלות י' השבטים, דיבר בגלות יהודה ובנימין על ידי נבוכדנצאר מלך בבל, ועל זה אמר: "תשמנו מדון לשכנינו" (פ, ז), כי בבל היתה שכנה לירושלים ובעוונתיה שלח הקב"ה מדון ומלחמה ואיבה ביניהם באופן שהבבלים אויביהם ילעגו להם בחורבנם, ועל הגלות השני הזה אמר: "אלהים צבאות השיבנו והאר פניך ונושעה" (פ, ח), כלומר אלהים שבדין ומשפט הגלית אותנו זכר נא כי67לפי איוב י, ט. אתה אלהי צבאות ישראל, ולכן השיבנו מזה הגלות השני בשתאר פניך אלינו ואז נושעה. וכבר ידעת שמהגולים בחורבן בית ראשון של ירושלים לא שבו לבית שני כי אם מעט מזער מאותם שגלו לבבל בלבד, ורוב אותם שגלו בשאר הארצות שלא שבו עוד, ולכן אמר עליהם: "השיבנו". ועשה המשורר טענה על גאולתם באמרו: "גפן מצרים תסיע" (פ, ט), כלומר הלא אתה יי' אלהים הוצאת את כנסת ישראל ממצרים והסעת אותם משם וגרשת גוים מפניהם בארץ ישראל "ותטעה", רוצה לומר כנסת ישראל שם.
והנה דימה אותה68כנסת ישראל. בגפן מפני ג' דברים שימצאו בגפן יותר מבשאר העצים: האחד, שצריך שתהיה משורש טוב ומשובח, כי יש הבדל גדול מזמורה לזמורה הנטעת להוציא גפן טוב ויין משובח, וכן היה ישראל, כמו שאמר הנביא (ירמיה ב, כא): "ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת". והב', שהגפן הטוב לא יצמח בכל ארץ שתזדמן כי אם בארץ מיוחדת אליה, וכמאמר ישעיהו הנביא (ישעיה ה, א): "כרם היה לידידי בקרן בן שמן", וכן היתה מעלת ישראל והצלחתו בארץ הקדושה לא בזולתה מהארצות. והג', שהגפן כדי שתוליד יין משובח צריכה עבודות רבות יותר משאר העצים, וכמו שאמר (שם ה, ב): "ויעזקהו ויסקלהו" וגו', וכן האומה הישראלית לא תשלם כי אם ברוב המצוות התוריות. ומפני הדימויים האלה כולם המשילו הנביאים והמדברים ברוח הקודש כנסת ישראל – לגפן.
אמר כאן: "גפן ממצרים תסיע", רוצה לומר שהסעת אותה ממצרים, לפי שלא היתה ארץ טובה לה וגרשת גוים מארץ ישראל ותטעה באותה האדמה המשובחת, ועל זה אמר גם כן: "פנית לפניה ותשרש שרשיה ותמלא הארץ" (פ, י), רוצה לומר פנית האבנים מלפניהם, כי הם מזיקות לשורשי הגפן ואז תמלא הארץ הקדושה. ומפני זה "כסו הרים צלה וענפיה ארזי אל תשלח קציריה עד ים ואל נהר יונקותיה" (פ, יא-יב), שהוא כולו משל לישיבת ישראל בארצם והתרחב גבולם בכבוד ובממשלה מבלי מונע. וכיון שהדבר כן שכל כך השתדלת בגפן הזאת להטיבה ולהצליחה, אם כן "למה פרצת גדריה", שהגדר שמים אותו סביבות הגפן לשמרה ואתה "פרצת גדריה" כדי שיכנסו בה "וארוה" (פ, יג), שרוצה לומר וילקטוה "כל עוברי דרך"69כרד"ק., שהוא מלשון "אריתי מורי עם בשמי" (שיר השירים ה, א) ולא לבד האנשים עוברי דרך יאכלו ממנה, אבל גם "יכרסמנה חזיר מיער" (פ, יד). ומלת 'יכרסמנה' אמרו המפרשים70ראה פירוש זה בראב"ע הנדחה על ידו. שהיא מורכבת 'יכרס מנה'71בראב"ע: 'יכרת ממנה'., והענין שימלא כרסו ממנה; וגם "זיז שדי", שהוא חית השדה72רד"ק.. ולדעת חכמינו זכרונם לברכה (ויקרא רבה כב, י) הוא עוף "ירענה". ואין ספק אצלי שגם בזה רמז לגלויות בשאמרו "וארוה כל עוברי דרך" – רמז לאשור ובבל ופרס ויוון, שעברו מן העולם, כדרך כל הארץ שכולם הרעו לישראל ולכן אמר עליהם: "וארוה כל עוברי דרך". וכנגד הגלות האחרון הזה שלא עבר ואנחנו בו בידי אדום ובידי ישמעאל, אמר כנגד אדום: "וכרסמנה חזיר מיער"; וכנגד ישמעאל אמר: "וזיז שדי ירענה". ואין הדבר הזה ראוי שמעשה ידיך להתפאר יהיה למרמס, ועל כן אמר: "אלהים צבאות שוב נא" (פ, טו), כי לפי שסילק נבואתו מישראל והסתיר פניו מהם אמר: "שוב נא", שישוב מחרון אפו ויפקוד הגפן הזאת שהיא ישראל.
"וכנה אשר נטעה ימינך" (פ, טז), רוצה לומר הגפן המכוננת והמיושבת אשר נטעה ימינך, כי לא היתה נטיעתה על ידי אמצעי, לא ביציאת מצרים, ולא במתן תורה, ולא בירושת הארץ. ואמר: "ועל בן אמצת לך" כנגד מלכות דוד. וחזר לדבר על שניהם, אם על הארץ אמר: "שרופה באש כסוחה" (פ, יז), רוצה לומר שהיא עתה "שרופה באש כסוחה" וכרותה מהאויבים, ש"מגרעת פניך" שאתה גוער בהם יאבדו מהרה אם לא תרחם עליהם.
ואמנם על זרע דוד אשר נשבע להתמיד מלכותו אמר: "תהי ידך על איש ימינך על בן אדם אמצת לך" (פ, יח), שהוא רמז למלך המשיח שאמצת לדוד ותאמץ למלך המשיח – היא ידך עליו להביאו ולחזקו ובזה האופן "לא נסוג ממך" (פ, יט), רוצה לומר שלא נחזור לאחור73כרד"ק. מתורתך, לפי שאתה "תחיינו ובשמך נקרא". ואמר: "תחיינו", אם כנגד בני הגלות שהם בו כמתים74כרד"ק., ואם לרמוז על תחיית המתים שתהיה בזמן ההוא שיקומו ויקראו בשמו, ולכן על הגלות האחרון הזה שהיינו בידי אדום וישמעאל אמר: "יי' אלהים צבאות השיבנו" וגו' (פ, כ), לפי ששם יי' ימלא הרחמים ויגאל אל עמו, ואלהים שהוא מידת הדין ינקום נקמתם מאויביהם ואז יהיה אלהי צבאות מעלה ומטה.
ואף על פי שבא המזמור הזה בדרך תפילה, הנה התבארו בו גלויותנו ביאור גדול והתפילה ההיא ייעוד מה שיהיה בלי ספק. הנה ייעד במזמור הזה גאולת ישראל, כמו שאמר: "אלהים השיבנו ופקוד גפן זאת" (פ, טו), ושאר המאמרים שבאו עליה.