ויאמר ה׳ אל אברם לך לך פירש רש״י להנאתך ולטובתך וקשה הא כתיב אברהם אוהבי שעבד את השם מאהבתו אותו ולא משום פנייה ויש לומר דכתיב אברהם אברהם יעקב יעקב משה משה היינו כי חלק ה׳ עמו והצדיק כמו שהוא כאן בעולם השפל כן הוא שורשו למעלה ולזה נברא פה בכדי שאף שהוא נתלבש בגוף עכור אף על פי כן בטוב בחירתו עובד את השם ולא מכחיש פומבי דמלכא היינו חותם המלך והוא בזה העולם צדיק כמו שהוא צדיק בשורשו שלמעלה וזהו אברהם אברהם שהוא אברהם פה צדיק כמו שהוא צדיק בשרשו שלמעלה וכן ביתר צדיקים ששמם פה כמו שהם למעלה צדיקים וידוע כי הנשמות נהנים למעלה מזיו השכינה רק שהוא נהמא דכיסופא כי מאן דאכיל לאו דיליה בהיל לאיסתכלא ביה ולזה הוריד השם ב״ה הנשמה למטה בכדי שבטוב בחירתה שתעבוד אל השם ישולם לה שכר פעולתה ולא יהיה לה נהמא דכיסופא וזהו לך לך להנאתך ולטובתך שבשכר פעולתך יתנו לך הנאה וטובה ולא נהמא דכיסופא. והנה הגם שהנשמה הוא מלובשת בחומר עכור ומתאווה לתאוות גשמיות וארציות מזה גופא תוכל לילך בעבודת השם וזהו מארצך מתוך ארציות שלך תוכל לילך בעבודת השם וכל זמן שאין האדם בגדר השפלות אינו יכול לעבוד השם כי אין אני והוא כו׳ ומאין יבוא לאדם השפלות אמר התנא מאין באת כו׳ ובהיות האדם נותן אל לבו שתחלת בואו הוא מדבר סרוח כזה וסופו לבוא לעפר מה לו להתגאות אם ההתחלה והסוף המה דברים שאין בהם להתגאות גם זה מה שהוא באמצע אין בגדר חשיבות וזהו וממולדתך אם תזכור מאין נולדת מטפה סרוחה מחמת זה תראה להשפיל עצמך אל הארץ אשר כו׳ כי דוד המלך ע״ה אמר (תהלים קט״ז, ט׳) אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים כי דברים גשמיים כגון אכילה ושתיה ושאר צרכי בני אדם אם עושין אותן בשביל תאוה אין בהן חיות מה שאין כן אם אוכל לשובע נפשו ומעלה האכילות והשתיות ושארי צרכי בני אדם אל השם בטוב כוונתו כדכתיב בכל דרכיך דעהו כל מעשיך יהיו לשם שמים אז הם נקראים ארצות החיים כי בארציות שלו שוכן בהם חי החיים וזהו אל הארץ אשר אראך שיהיו נקראים ארצות החיים:
ואעשך לגוי גדול. כי כתיב אז אהפוך אל העמים שפה ברורה יחד לקרוא כולם בשם המיוחד כי בהיות אנחנו עובדים את השם ואנחנו משותפים עם אומות העולם ועם הבהמות במעשינו הבהמיות ואם אנו עובדים את השם גם בארציות אז אנו מבטלים את הרע מן העולם לכן כתיב (ישעיה י״א, ו׳) וגר זאב עם כבש ולא יהיה רע בעולם לא ירעו ולא ישחיתו כו׳ ואז כל האומות יעבדו גם כן את השם וזהו מחמתינו שנעבוד את השם בכל דרכיו גם בארציותינו והמה משותפים עמנו ונעלה אותם בעבודתינו וכל עבודתם שיעבדו את השם לעבודתינו מתחשב וזהו ואעשך לגוי גדול שמחמת צדקתך יעבדו גם הגוים את השם. ואגדלה את שמך כי כתב האר״י ז״ל כי כל איש ישראל יש לו שם בקדושה היינו השם שקראו אביו הוא נשמתו וחיותו ועוד יש לו שם אחר מחמת שהוא מעורב מטוב ורע יש לו שם שני מחלק רע לכן הרשעים אחרי מותם אינם יודעים את שמם מחמת שלא הטיבו מעשיהם ועדיין קיים השם של הרע שלו לאפוקי הצדיק אחר שביטל את הרע שלו ביטל שמו הרע ונכלל בשם טוב שלו וזהו ואגדלה את שמך ששמך יתגדל שגם הרע יחזור למוטב והיה ברכה כי אחר שתעשה כנ״ל אזי כל ההשפעות והברכות שיבואו לעולם הוא יהא הכל ממך כי תהיה צינור להוריד השפע מעולם העליון וזהו והיה ברכה:
וילך אברהם כאשר דיבר וגו׳ כי קיים הצדיק את כל הנ״ל וילך אתו לוט ואיתא במדרש הנעלם אברם הוא הנשמה ולוט הוא היצר הרע והנה בהיות הצדיק הולך ממדריגה למדריגה גם היצר הרע הולך אתו עמו כי גם שבטל התאוות הגשמיות ובא אל מדריגה גדולה גם שם היצר הרע מפתיהו כי מי שהוא גדול מחברו יצרו גדול ממנו ומכשילו בדברים דקים ושם צריך יותר לשמור את עצמו מן היצר כי שם בקל יוכל לפתותו ח״ו בדברים דקים אשר אי אפשר להרגיש כי סביביו נשערה מאוד וצריך שמירה מעולם להזהר שלא יחטא ח״ו אף כחוט השערה וק״ל:
ואברכך לשון הברכה כי התורה היא עץ החיים וקודשא בריך הוא ואורייתא חד נקרא גם כן עץ חיים וזהו אילנא רברבא ונברך באילנא זוטא הוא האדם וזהו ואברכך לשון הברכת אילן באילן:
ויאמר ה׳ אל אברם לך לך וגו׳ ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה ופירש רש״י ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלקי אברהם ואברכך זה שאומרים אלקי יצחק ואגדלה שמך זה שאומרים אלקי יעקב יכול יהיו חותמין בכולן תלמוד לומר והיה ברכה בך חותמין:
ובמדרש לך לך עולה במספר מאה כאן רמז לו המקום שעל ידי ההליכה יזכה לבן שיולד לו למאה שנים וכפירוש רש״י כאן אי אתה זוכה לבנים כו׳ והנה להבין הענין מה זה בשורה שבשרו השם יתברך שלא יהיו חותמין בכולם הלא קודם לכן בישרו שיתייחס אלהותו יתברך בו ובזרעו ואם כן בודאי גם אם היו חותמין בכולם היה נחשב לו גם כן לבשורה מאחר שהן זרעו ונקדים מה שדרשו רז״ל על פסוק בראשית ברא אלהים וגו׳ וכתיב ביום עשות ה׳ אלהים וגו׳ שבתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים הקדים הקב״ה מדת הרחמים ושיתפה למדת הדין. והנה לכאורה יפלא איך שייך לומר אצל הבורא ב״ה שינוי רצון ח״ו כי הוא מביט סוף דבר מראשיתו ואם כן מה זה שעלה במחשבה לברוא במדת הדין מאחר שצפה אל סוף דבר שלא יתקיים במדת הדין:
וגם להבין מה שכתוב בזוהר הקדוש על פסוק אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אל תקרי בהבראם אלא באברהם שהוא מדת החסד כי על ידי חסדו הגדול היה בריאת העולמות וצריך להבין למה לא נכתב כן בפירוש בתורה האותיות כסדר באברהם למה נהפך הצירוף שנכתב בהבראם:
אך דנודע סוד בריאת העולמות היה על ידי צמצומים כי הבורא ב״ה שלם בכל המידות שאין חסר לו שום דבר שנאמר ח״ו שעל ידי שהיה חסר הדבר ההוא ח״ו הוצרך לברוא העולמות כמו למשל האדם שחסר לו איזה דבר וכל זמן שאין לו הדבר ההוא נקרא חסר ואינו נקרא שלם בשלימות זה בודאי לא יעלה על לב שום בר שכל ח״ו לחשוב כן בבורא ב״ה שאצלו יתברך היה הוה ויהיה שוין ואם כן מה שהוא ביהיה היה גם כן בהיה שהוא קודם בריאת העולמות שהיה נקרא שלם בכל השלימות ולא הוצרך ח״ו מצד עצמו לבריאת העולם אך כי מאחר שהוא חסדן גדול ורב חסד וטוב כמו שאמר הכתוב (תהלים קמ״ה, ט׳) טוב ה׳ לכל ומטבע הטוב להיטיב ורצה בבריאת העולם להיטיב לנבראים ושיכירו כח מלכותו ויתענגו מזיו כבודו ולכוונה זו ברא את העולמות וכמ״ש אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא שהיה מלך בשלימות הגמור בכח בטרם כל יציר נברא אך מה שברא העולמות הוא כי לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא על ידי הנבראים שמכירין כח מלכותו והוד יקרו ומתענגין מעבודתו ומקבלין שכר בזה ובבא ואם כן היה בריאת העולמות על ידי חסדו הגדול שהופיע על הנבראים אך שהחסד של הבורא יתברך הוא גדול מאוד אור צח ומצוחצח שלא היו הנבראים יכולים לסובלו כמו למשל באור השמש אי אפשר להביט וליהנות מאורה כי אם על ידי מסך הצמצום האור כפי השעור שיוכלו הנבראים לקבלו ולהנות מאורו כך באלף אלפי אלפים הבדלות אור חסדו הגדול לא היו הנבראים יכולים לקבלו והיו בטלין ממציאות והוצרך מדת החסד להתצמצם על ידי מדת הגבורה שהיא מדת הדין שמודד מדת החסד בצמצום כפי שיעור שיוכלו הנבראים לקבלו וכל זה קודם שיופיע אור שפעת החסד הגדול ממנו יתברך הוצרך להיות צמצום בכדי שאחר כך כשיופיע אור החסד יהא מוגבל ומצומצם כשיעור שיוכלו לקבלו בכדי שיוכל להיות עולם על ידי החסד כמו שכתוב (תהלים פ״ט, ג׳) עולם חסד יבנה ואם כן זה הצמצום והדין נכלל גם כן במדת החסד מאחר שהוא גם כן לטובות הנבראים שעל ידי זה יוכלו לקבל אור החסד ועל ידי זה נקרא שם מלא ה׳ אלקים אחדות הגמור והבן:
וזהו כוונת רז״ל בתחלה עלה שמחשבה לברוא העולם במדת הדין ואם תאמר והלא עיקר בריאת העולם היה מצד חסד כאמור למעלה ואם כן מה זה שעלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין ולתרץ זה אמרו ראה שאין העולם מתקיים פירוש אלו היה נברא בחסד לבד לא היה העולם מתקיים מגודל הבהירות שמצד חסדו הגדול כאמור לכך הקדים מדת הרחמים פירוש גם הקדימה שעלה במחשבה לברוא במדת הדין הוא גם כן רחמים כאמור בכדי שיוכלו לקבל החסד אחר כך רק ששתפו למדת הדין שבלעדי זאת לא היה כח הארת החסד מתגלה לנבראים ואם כן נעשה מדת הדין והחסד משותפים כללות אחד כלשון שותפות המורה על יחוד אחד:
וזהו סוד אור ישר ואור חוזר כי מדת חסד לבד הוא הישר בלי שום מונע וגבול שאין כח בנבראים לקבלו ומדת הגבול נקרא אור חוזר שמחזיר את האור ומעכבו ומגבילו ומצמצמו בכדי שלא יופיע אורו כל כך עד שלא יוכלו לקבלו ומכל מקום נקראים שניהם אורות כאמור הצמצמום יכולין לקבל החסד:
ובזה תבין גם כן מה שלא נזכר בתורה להדיא באברהם כמו שדקדקנו למעלה כי אם היה נכתב באברהם בתורה להדיא ביושר באותיות באברהם היה מורה כי על ידי אור הישר נבראו תולדות השמים והארץ וזה אינו כאמור שהוצרך להיות אור חוזר ועל כן נכתבו האותיות של באברהם למפרע המורה על אור החוזר:
והנה כמו שהוא בטובת הבורא ב״ה הכללית שהוא בריאת העולמות שהוצרך להיות מקודם צמצום מצד הגבורה והדין לטעם הנזכר כך הוא תמיד בהווה ובפרטות אפילו בכל אדם כי קודם שחפץ השם יתברך להופיע עליו בחסדו הגדול ולהטיב לו צריך להיות מקודם צמצום ודין מצד הגבורה שזהו גם כן טובה לאדם ההוא באופן שעל ידי זה יוכל אחר כך לקבל טובת החסד כי בלעדי הדין והצמצום שבא לו מקודם לא היה יכול לקבל אור בהירת החסד שיבוא לו אחר כך מגודל הבהירות כאמור למעלה בכללות בריאת העולמות. ועל כן אמרו רז״ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה בשמחה כך יברך ברכה הרעה בשמחה כי באמת הכל הוא טובה אפילו הרע ההוא גם כן לטובה יחשב כי מצד הצמצום הוא שמצמצם מדת החסד שחפץ הבורא להיטיב לו אחר כך מטבילו עד שיעור שיוכל אחר כך לקבלו וכפי הטובה הגדולה שבדעת הבורא ב״ה להביא עליו כך צריך להיות הצמצום גדול מקודם כי אם היה הטובה גדולה יהי הצמצום שמקודם שנראה לו לרעה גם כן גדול וכשמאמין בזה בודאי יברך על הרעה בשמחה כמו שמברך על הטובה כי זהו התחלת הטובה ובזה מכליל גבורות בחסדים והבן. ונעשה יחו״ד הוי״ה אלקי״ם שם מלא ומי שיש לו דעת ומשכיל על דרכיו ימצא הטובה שיבא לו אחר כך ואם אינו מוצא בודאי היה הדינים ההם לכפר עונותיו ולהביאו לחיי העולם הבא וכמאמר רז״ל יסורין ממרקין עונותיו של אדם ובודאי אין לך טובה גדולה מזו כי יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה עם כל תענוגיו וגם אין לך טובה גדולה ממה שעל ידי הדינים ההם נתקרב אחר כך בלבבו אל השם יתברך ומתיירא יותר ממנו כנודע והחכם עיניו בראשו להבין ולהשכיל בדרכיו בזה. ועל כן מצינו בגמרא במעשה דחוני המעגל שהוצרך העולם למטר ועג עוגה ועמד בתוכה ואמר בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך יהי רצון שתרחם על בניך כו׳ התחילו לירד בזעף אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה והתחיל לירד בנחת ולמה לא התחיל המקום להורידן בנחת מתחלה מאחר שהיה חפץ הבורא ברוך הוא לעשות רצון צדיק אף הוא לטעם האמור כי קודם ביאת שום טובה לעולם צריך צמצום הבא מצד הגבורה בכדי שיוכלו לקבל אחר כך הטובה ועל ידי זה נעשה יחוד אחד חסדים וגבורות לכוונה אחת רק טובה כאמור למעלה:
והנה אברהם אבינו עליו השלום עבד את הקב״ה מאהבה כמו שאמר הכתוב (ישעיה מ״א, ח׳) אברהם אוהבי ואחז במדת החסד לבד והורה לבני דורו לאהוב את השם יתברך ואחר זה כשהוליד את יצחק שאחז במדת הגבורה כמו שכתוב פחד יצחק כנודע ורצה השם יתברך שיהיו נכללין מדת החסד ומדת הגבורה בכללות אחד ועל כן צוה לאברהם על עקידת יצחק בנו כי בשעת עקידת יצחק נתעורר באברהם מדת אכזריות להיות אכזר על בנו מצד אהבת המקום ברוך הוא ועל ידי זה נכלל החסד מדת אברהם בגבורה מדת יצחק ועל כן נקרא עקידה לשון קישור שנתקשר ונתחבר מדת החסד במדת הגבורה ונעשה יחוד אחד ואחר כך בא יעקב שהוא מדת רחמנות כלול מגבורות וחסדים שהוא מדת רחמנות כאמור למעלה שגם הגבורות שבאים מצד רחמנות לצמצם מדת החסד ואם כן באו האבות כסדר כמו שהיה בבריאת עולם שעל ידי החסד הגדול שרצה השם יתברך לגלות בעולם ונתעורר החסד הגדול לברוא העולמות אך על ידי שראה שאין העולם מתקיים עלה במחשבה לברוא במדת הדין לשתפו במדת הרחמים שעל ידי שניהם בא הרחמנות בעולם והבן ועל כן בהתגלות מדותיו על ידי האבות היה גם כן בסדר ההוא ממש שמתחלה היה אור הישר בחינת אברהם ואחר כך אור החוזר מדת יצחק ומצד שניהם בא הרחמנות מדת יעקב כי גם הגבורות הוא רחמנות כאמור למעלה:
וזהו ויאמר ה׳ אל אברם לך לך מארצך שרומז לו שעל ידי הליכה זו יולד בן למאה שנים הווא מדת הגבורה שיתפשט בעולם שיתפרסם אלהותו יתברך על ידי יצחק במדת הגבורה כמו שאמר הכתוב ואעשך לגוי גדול וגו׳ ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק שיתפרסם אלהותו יתברך על ידי מדת יצחק ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב יכול יהיו חותמין בכולן שלא יהיו כללות אחד ויחוד אחד שיהיו נפרדין ח״ו מדת החסד לחוד ומדת הגבורה לחוד בלי שום חסד ח״ו תלמוד לומר והיה ברכה בך חותמין ולאבהם שהסיום וסוף כוונות הגבורות אינו אלא להכלל במדת החסד והן גם כן לטובת העולם רק שהן לצמצם ולהגביל החסד עד שיוכלו לקבל ואם כן עיקר החתימה וסוף הכוונה היא כך להתכלל בחסד שתועלת הצמצום שמצד הגבורות הוא להוליד הרחמנות שיהיו בני העולם יכולין לקבל את אור החסד הגדול וחסד ה׳ מעולם ועד עולם על יריאיו אמן סלה וכן יהי רצון, ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן:
ואת הנפש אשר עשו בחרן ותרגום אונקלוס דשעבידו לאורייתא בחרן:
להבין הענין כי נודע כל הנשמות יש להם אחיזה באותיות התורה כמו שכתבתי במקום אחר ומי שעוסק בתורה ומקיים מצוותיה כראוי ועובד לה׳ באמת על פי התורה מעלה הנשמות שיש להם אחיזה בתורה והנה כמו שיש נשמות נפולין ממדריגתן באומה הישראלית כמו כן נתפזרו כמה וכמה נשמות קדושות בין האומות ואברהם אבינו עליו השלום על ידי שקיים כל התורה כמו שכתוב (בראשית כ״ו, ה׳) עקב אשר וגו׳ מצותי חוקותי ותורותי ואפילו עירובי חתומין קיים כנודע מאמר רז״ל ועל ידי זה נתעלו אותן הנשמות שבין העמים שיש להם אחיזה בתורה עם שרשן ועל ידי שאחז אברהם בשורש הנשמות שהוא התורה ונתעלה נתעלו על ידו גם כן הנשמות האחוזין בהתורה עם נשמתו ועל כן נתעורר רוחן לבוא להתגייר אצל אברהם שיורה להם את הדרך שילכו בה וזהו דשעבידו לאורייתא ששעבדו אותן הנפשות הנפזרים בין העמים לשורשן שהוא התורה כאמור למעלה:
אך להבין ענין הציוי שציוהו המקום לילך מארצו כמו שאמר הכתוב לך לך ואעשך לגוי גדול גו׳ וכי לא היה אפשר לעשותו לגוי גדול ולגדל שמו בארץ מולדתו כי אין שום מונע לבורא ברוך הוא בכל מקום אמנם נודע כי השם יתברך מנהיג את העולם על ידי שבעה מדות שהם שבע ימים שהעולם סובב בהם ונקראים ימי עולם וימי הבנין והתחלתן ממדת החסד כמו שאמר הכתוב (תהלים פ״ט, ג׳) עולם חסד יבנה וכמו שהנהגת העולמות על ידי שבעה ימים אלו כמו כן צריך העובד ה׳ שהוא עולם קטן והוטבעו בו שבעה מדות אלו שהן אהבה ויראה והתפארת וכו׳ כנודע וביד האדם הוא להטות המדות לכל אשר יחפוץ כי זה הבחירה הנמסר לאדם ויכול לפעול על ידם הן לטוב הן למוסר כנודע ואף שהן נטולין ונאצלין ממקום גבוה כגון אהבה שבאדם שרשם מעולם האהבה עליונה וכן יראה וכן שאר המדות מכל מקום בהשתלשלותן עד קרב האדם הן מעורבין מטוב ורע ונקראים מדות נפולין:
וזה כל עיקר עבודתינו לטהר המדות שבקרבנו מן הרע ולהעלותן על ידי שהוא עובד עמהן עבודתו יתברך וכל זה על ידי טוב הסתכלותו בעת שיבוא לו איזה אהבה רעה או יראה רעה ח״ו שיסתכל ויחרד ויאמר בלבו הלא זה הוא אהבה נפולה מעולם האהבה אהבת הבורא ברוך הוא ואני צריך להעלותה ואיך אעשה הרעה הזאת להפילה עוד למטה ואם אני אוהב הדבר הרע הזה שהוא דבר נברא ב״ה ותורתו שבה נבראו כל הנבראים והוא תענוג כל התענוגים וכיוצא בשאר המדות בשעה שנתעורר בקרבו איז מדת מהמדות אזי יראה ויגור ויחרד להשתמש בשרביטו של מלך מלכו של עולם להקניטו ח״ו ולעשות נגד רצונו ולמרות עיני כבודו יתברך ואדרבה בהתעוררות המדה בקרבו אל הרע ודבר חיצוני ההוא אז נקל לו לקשר את עצמו עם זאת המדה למעלה בו יתברך שמו מאחר שנתעורר ונפתח פתח המדה ההיא אז ואז מעלה דברים נפולים לשורשם שאין תענוג למעלה גדול מזה שיש להשם יתברך מזה תענוג גדול כנודע כל זה ממה שמבואר אצלנו במקום אחר:
והנה אברהם אבינו עליו השלום אחז במדת החסד ונקרא אברהם אוהבי כמו שכתוב למעלה כי התחלת תיקון המדות והנהגתן הוא מחסד ורצה השם יתברך שירד למדינות העמים ששם היו המדות נפולין מאוד ובפרט במצרים שהם שטופי זמה כמו שאמר הכתוב וזרמת סוסים זרמתם והוצרך אברהם שהוא בעל מדת חסד לילך ולהשפיל את עצמו אל מדריגתן ולהעלות מדת האהבה הנפולה שם כנודע שאם ירצו להעלות שום אדם צריך להשפיל את עצמו למדריגתו בכדי שיוכל להעלותו שעל כן היה אברהם מכניס אורחים ומאכילן ומשקה אותן ואחר כך אמר להם לא משלי אתם אוכלים וכו׳ כי על ידי שהן היו שקועים בתאוות עולם הזה כגון אכילה ושתיה עם המדות שלהם היה אברהם מקרב את עצמו להם במדריגתן שהוא אכילה ושתיה ועל ידי זה הכניסן תחת כנפי השכינה שזהו כוונת לשון הכנסת אורחים שעל כן היא גדולה מקבלת פני השכינה כי על ידי זה הוא מקשר דברים נפולין לשרשן שאין תענוג גדול מזה שיש להשם יתברך כאמור למעלה ועל כן אחר האכילה אמר לא משלי אכלתם והבן. וכן כשרצה אברהם אבינו ע״ה לתקן מדת החסד שהוא אהבה רעה שהיה בין העמים שהיו ביניהן נשמות קדושות הוצרך להשפיל את עצמו למדריגתן שעל כן נאמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה גו׳ כי היה לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה׳ שהיו המדות נפולין מאוד ואברהם רצה לתקן מדתו אהבה נפולה שהיא נפולה ממדת החסד כמו שאמר הכתוב (ויקרא כ׳, י״ז) ואיש אשר יקח את אחותו וגו׳ חסד הוא שהכוונה הוא שתתן דעתך כי הלא היא אהבה נובלת מפרי אילן העליון מדת החסד וברצותו להעלותן נאמר וירד אברם מצרימה לשון השפלה כמבואר למעלה שצריך להשפיל את עצמו למדריגתן שהיא לו שייכות עמהם להעלותם וכתיב לגור שם מלשון גורו לכם מפני חרב שצריך לאחוז בירידה למדריגתן במדת היראה וליראה מאד מהשם יתברך לבל יכשל כמוהם ח״ו בכדי שתהא הירידה צורך העליה:
ולזה כיון בעל ההגדה שאומרים בפסח וירד מצרימה אנוס על פי הדבור מלמד שלא ירד יעקב להשתקע במצרים אלא לגור שם שהכוונה היא כאמור למעלה כי כל עיקר כוונת השם יתברך בגלות מצרים הוא להעלות ניצוצי הקדושה שהיו שם יותר מבשאר העמים כנודע ולתיקון המדות כי כל עוד שלא נתקן זה לא היה אפשר להיות קבלת התורה שהיא דבר ה׳ כמו שאמר הכתוב (שמות כ׳, א׳) וידבר אלהים את כל הדברים האלה במעמד הר סיני וזהו וירד מצרימה אנוס על פי הדבור כאמור לתקן תיקון הנ״ל בכדי שיבואו ישראל לבחינת מדריגת דבור שהוא קבלת התורה כנודע אצלנו במקום אחר שעיקר נתינת התורה היתה תיקון הדבור שלא ירד יעקב אבינו ע״ה להשתקע כאמור להיות שם ח״ו עמהם בירידתו אלא לגור שם יראה גדולה מבורא ב״ה לבל יכשל כמותן ויאשם ח״ו אלא לתקן המדות בהתחברותו עם אותן אנשים שהן בסוף המדריגה ועל כן אמר אברהם אל לוט כי אנשים אחים אנחנו ובאמת לא היה אלא בן אחיו אך כוונתו היה על שהיה לוט שטוף בזימה וכמעשה דבנותיו כמו שאמרו רז״ל כל הלהוט אחר עריות מאכילין אותו מבשרו ואצלו היה אהבה נפולה מעולם האהבה שהוא מדתו של אברהם בגדר גדול וקדוש אלקי ועל ידי שאהבת לוט הנפולה אף היא יצאה מעיקר אחד עם אהבת אברהם ועל ידי זה רצה להעלותו ולהאחות ולהדבק עמו לעלות לשרשו:
וזהו שציוהו המקום שילך מארצו ושם יגדל שמו כאמור למעלה שצריך להשפיל את עצמו ולהתקרב אצל אותן שהיה צריך להעלותן ולהרחיב גבול הקדושה שיתפשט ויתגדל אהבת הבורא ברוך הוא בעולם על ידי עליות אהבות הנפולות לשרשן שבזה נקרא יותר אוהבו של מקום וזהו ואגדלה שמך שנקראת אברהם אוהבי על ידי ההליכה ההיא שתלך מארצך ותתפרסם אהבתו יתברך גם במדריגות נפולין ותקרא אוהב גדול יותר במעלה מקודם וכן ראוי וחוב עלינו לעבוד את ה׳ בדרך שהלכו בו אבותינו הקדוישם ואנחנו בניהם בעקבותיהם נלך לטהר כל המחשבות מן הרע ואדרבה להשתמש בהן לעבודתו יתברך שמו לבד כי כל עוד שלא נטהרו המדות לא יזכה עדיין לתורה דהיינו נתינת התורה במתנה מלמעלה כמו שאנו מברכין בכל יום ברוך אתה ה׳ נותן התורה וכמו שאמרו רז״ל בתחלה היה משה רבינו ע״ה לומד התורה ומשכחה עד שניתן לו במתנה וכן בכל אדם אף שאי אפשר להגיע למדריגת משה רבינו ע״ה מכל מקום כל אחד לפי מדרגתו צריך שישיג מדריגת נתינת התורה במתנה מלמעלה כי כל עוד שאין נותנין לו מלמעלה אף שהוא לומד תמיד אינו נקרא בעל תורה כלל ואינו רואה האמת בהתורה:
והנה אודיעך דבר גדול בענין זה הלא תדע אם אירע באיזה זמן שמרגיש האדם בנפשו שנפל בזמן ההוא ברוע המדות ח״ו וביחוד אם נפל ברוע האהבה ובפרט תאוות המשגל אפילו בהיתר ידע נאמנה שרוצין להגביהו למעלה במדריגה עליונה עם המדות המוטבעין בקרבו ולפתוח לבבו לאהבתו יתברך שיזכה לבחינת נתינת התורה מלמעלה כאמור למעלה וקודם ההגבהה היא ההשפלה כמבואר למעלה בענין אברהם אבינו ע״ה שהיה צריך לירידת מצרים להשפיל את עצמו ולהעלותן על ידי שבירידתו לשם היה ירא את ה׳ כמו שאמר הכתוב לגור גם וכמו שכתוב לעיל היפך מהם שעליהם נאמר (בראשית כ׳, י״א) רק אין יראת אלקים במקום הזה כן בכל אדם הוא ועל ידי שנופל למקום האהבה רעה וירא ה׳ שם בעמדו במדריגה הנ״ל ומתחזק בהתעוררות אהבה רעה לנצח היצר הרע מלעשות רצונו למלאות תאוותו ואוהב באותו התעוררות האהבה להבורא יתברך ברוך הוא כאמור למעלה ואף אם צריך לקיים העונה האמורה בתורה לא יהא רק לאהבת הבורא יתברך כשאר כל המצוות ציצית ותפילין שלא יהא חילוק ביניהם כלל ושלא יעשה למלאות תאותו ואם יעשה כן אזי מתעלה בזה למדריגה גדולה ומעלה בזה כל האהבות נפולין שירד לשם להעלותן לראש הכל לעולם האהבה ועולה בזה למדריגה עליונה וכמו שכתוב למעלה באברהם על ידי ירידתו למצרים בזה זכה לגדר ואגדלה שמך כך הוא בכל אדם ובכל זמן ועל ידי זה זוכה לבחינת נתינת התורה כאמור למעלה וכמבואר למעלה בירידת יעקב אבינו עליו למצרים עם השבטים שהיה אנוס על פי הדבור שהיא נתינת התורה לישראל שלא היו ראוין לקבל התורה בלתי ירידה זו כאמור וכן בכל אדם ובכל זמן:
ולהבינך עוד טעם הדבר היטב דהנה התורה נקרא ברית שנאמר (ירמיה ל״ג, כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה גו׳ וכמו שברית האדם הוא גם כן תורה כמו שאמר הכתוב (במדבר י״ט, י״ד) זאת התורה אדם רומה שלימה ברמ״ח איברים ושס״ה גידים כמנין רמ״ח מצוות עשה ושס״ה לא תעשה ועל ברית האדם חופה הערלה שהיא הקליפה המכסה הפרי וציונו השם יתברך במצות מילה ופריעה שהוא התגלות הפרי מן הקליפות המכסות אותה וכל עוד שלא בא לידי התגלות הברית לא נכנס עדיין לגדר שיקרא בשם ישראל כנודע כמו כן צריך כל בר ישראל לקיים מצות מילה הרוחניות עם הגופניות שהיא מילת ערלת הלב מן הקליפות המכסות על החיות הקודש השוכן בקרב לב כל איש אשר בשם ישראל יכונה לבל יקרא עליו הפסוק (ירמיה ט׳, כ״ה) כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב כי נודע שהלב הוא ברית תורה וכמו שכתוב (משלי ז׳, ג׳) כתבם על לוח לבך וכמו שבתורה יש שני דרכים טוב ורע כנודע שהוא קליפות המכסה על הפנימיות ורציך להסיר ולשבר הקליפות ולפרוע ולגלות הפנימיות עיקר התורה שנקרא על שם ברית כמו שאמר הכתוב (ירמיה ל״ג, כ״ה) אם לא בריתי גו׳ שהכוונה בודאי על פנימיות התורה כך צריך האדם להתגלות הפנימיות שהוא קדושתו יתברך שמו השוכן בקרב לבו של האדם לבל ימשיכנו הרע שהוא ערלת הלב אחר רוע המדות ואהבות רעות רחמנא ליצלן שמצדו באו אהבת התענוגים ורוע המדות ולקיים מה שאמר הכתוב (דברים י׳, ט״ז) ומלתם אל ערלת לבבכם שהכוונה הוא כך ומלתם את, את הוא לשון עם שעם ערלת הגוף תמולו גם לבבכם וזהו ומלתם את פירוש עם ערלת גופניות גם לבבכם ערלת הלב לבל יקרא בשם ערל לב. וכל זה על ידי טוב התחזקות במדות בקרבו לעבודת בוראו ולהגביה כל מדותיו הנפולין מבחינת מצרים לשרשם למעלה כאמור ולבל יצא שום מדה מהמדות מחוץ לגבול הקדושה בלתי לה׳ לבדו וכמו שאמר דוד המלך ע״ה לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפארת וגו׳ שזהו כוונת לך ה׳ וגו׳ כל המדות הן לך לבדך כנודע כי יש שבע מדות אלו שמנה בפסוק זה וחמשה מהם נקרא מדות שהם אהבה ויראה והתפארות ונצחון והודיה שהוא הו״ד י״ה להודות שמו הגדול והשנים שהם יסוד ומלכות אינם נקראים מדות כי בחינת יסוד הוא הנקרא בפסוק כל כמו שאמר הכתוב כי כל בשמים ובארץ ותרגום אונקלוס דאחיד בשמיא וארעא כי הוא הכולל כל המדות ומיחד ומקשר כל המדות אל העובדא שהיא המלכות בחינת מעשה כמו שאמר הכתוב לך ה׳ הממלכה שלכך נקרא העובדא בשם מלכות כי כל עוד שלא נגמרה העובדא ולא יצאו המדות לכלל מעשה אינו נקרא בשם שלימות הגמור מאחר שעל ידי המדות והעובדא בקישור ויחוד המדות על ידי ברית שהוא בחינת יסוד המיחדן נקרא בשם מלכות על שם השלימות שנגמר הדבר במילואו וטובו בלי חסרון שום מדה לחוץ ח״ו. על שם שלום חסר מבית המלך שהמלכות הוא המשלים העובדא וכל זה על ידי בחינת ברית שהוא בחינת צדיק שהוא התקשרות כל המדות הטובות מרום השמים ועד הארץ להביאם להעובדא כמו שתרגום אונקלוס דאחיד בשמיא וארעא וכמו שכתוב בתיקונים יהי רקיע הפוך רקיע ותשכח עיקר ויסודא דמרכבתא וביאר הפסוק שאמר והמתנשא לכל לראש כי אימתי לך ה׳ כל המדות כמי שמתנשא עם כל המדות הנפולין להעלות הכל למעלה וכל עוד שהערלה חופה על הברית עד שלא נתקנו ונטהרו המדות אין באפשר לבוא לשום מדה הגונה ורצויה לפני הבורא יתברך מחר שהוא נקרא ערל לב. וגם בהתורה הנקרא ברית כשלומדה כשהוא ערל לב גם כן אינו מתגלה לו הפנימית ששם הערלה גם כן חופה על הברית שהם קליפין דאורייתא ואינו יכול לבא על ידי התורה הנקרא ברית שהוא לומד בזמן ההוא לקיום המעשה הראויה שהוא בחינת עובדא הנ״ל הנקרא מלכות כאמור למעלה כנודע כי לפי מה שהוא בקרבו כך גם כן לו התגלות התורה ולכן בהמולו בשר ערלתו ערלת הלב ומקשר את עצמו עם כל המדות למעלה להביאן לעובדא שהוא עושה שיכניס כל המדות טובות בהעובדא לבל יצא שום אחד מהם לוץ אזי התורה הנקרא ברית גם כן נימול ונכרת הקליפות ונתגלה התורה שהוא הפנימיות ויש לו תענוג רוחני מן התורה ההיא ומסייעו ומדריכו בדרך אשר ילך בה ולהביאו יותר ויותר לידי כשרון המעשה שהוא העובדא ונתיחדו כל המדות על ידי הברית בבחינת העובדא וכל עוד שילך תמיד במדריגה ההיא יוסף אומץ תענוג רוחני להרגיש בו בעבודתו ויזכה להיות מרכבה אל הבורא יתברך ויבוא למדריגה שלא יעשה שום דבר מבלעדי מה שיטהו הבורא ברוך הוא השורה עליו כמו שכתוב בזוהר הקדוש הסוד טפל לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס כי כמו שהרוכב מטה הסוס על ידי מתג ורסן לכל אשר יחפוץ יטנו כן התורה בהתגלות הברית מטה אותו לכוונת הרוכב שהוא הבורא יתברך השורה לעיו ונעשה לו התורה כרסן שהוא ביד הרוכב וזוכה לנתינת התורה במתנה מלמעלה כמבואר למעלה. וכל זה על ידי מילת ערלת הלב שעל ידי זה נשמר גם ברית הגופני מלפגום אותו במה שהוא נגד רצונו יתברך ומלילך בו אחר תאוותו ח״ו אפילו במה שהוא היתר כאמור למעלה שעל ידי הברית הוא כולל כל המדות כן ח״ו להיפך כשערלת הלב חופה על הברית ויש לו רוע כל המדות אז נכללו המדות רעות בערלת הברית עד שכל תאותו אינו כמעט כי אם בפגם הברית והוא משוקע בתאותו ההוא עד שכמעט שאינו עושה שום עובדא ואינו עובד כי אם לתאוה ההיא בכל עניניו כנודע ופוגם בברית הגופני במעשה ח״ו ונופל למדריגת סוס שהוא שטוף בתאות הזמה כמו שאמר הכתוב (יחזקאל כ״ג, כ׳) וזרמת סוסים זרמתם מחמת שנסתלק מעליו הרוכב שאינו בגדר מרכבה להבורא יתברך שהנהיגו על ידי הרסן שהוא התורה שלא ניתנה לו כלל פנימיותה שיתנהג על ידה כאמור למעלה שעל כן אחז הזוהר הקדוש לשון אין הרוכב טפל לסוס והבן:
ולכן מצינו בגמרא בימי התנאים והאמוראים שאחר שנשאו אשה הלכו לבית מדרשם על כמה שנים שכל זה היה לשבר התאוה ההיא על ידי מילת הלב כמבואר למעלה ולתקן מקודם המדות וביחוד האהבה הנפולה להגביה למעלה על ידי עסק התורה כמו שאמר הכתוב (משלי ה׳, י״ט) באהבתה תשגה תמיד ואז אחר שתיקן המדות חזרו לביתן להוליד תולדות לקיים מצות בוראן כמו שאר מצוות באהבת השם הגדול לבד בלי שום אהבה חצוניות:
וע״ז אמרו רז״ל על פסוק אעשה לו עזר כנגדו זכה עזר לא זכה כנגדו להלחם בו כי עזר הוא אותיות זר״ע וזכה הוא מלשון ניצוח כענין ולא זכיתי וכו׳ וזה זכה פירוש אם נצח יצר הרע וטיהר המדות על ידי מילת ערלת הלב מקודם ונעשה מרכבה להשם יתברך על ידי זה ועשית לו עזר שהוא אותיות זרע שתולדותיו הנולדין מטיפין ברית הגופני והלבבי נקרא זרע אמת בלי שום תערובות רע ח״ו כי אם לקיים מצות בוראו להוליד זרע ולא למלאות תאותו ח״ו על ידי מלחמות היצר הרע שנקרא ערל כנודע שבא על ידי הערלה חופפת על הברית מפני שהוא כבר סילק הערלה מן הברית בגשמי וברוחני ונסתלקה ממנו גם כן מלחמת היצר הרע הנקרא ערל שבא מצד הערלה לא זכה פירוש לא נצח היצר הרע והערלה חופה על הברית עדיין וגם יצר הרע הנקרא ערל אחוז בהערלה להלחם בו ובפרט בתאוה ההוא שהוא פגם הברית במעשה ח״ו ומשקעו בתאוה ההיא בין בהיתר במותרות ובכוונת חיצוניות ואפשר שיבוא ח״ו לידי ביאות אסורות גם כן וזהו כנגדו להלחם בו והבן:
ולכן על ידי שהוליד אברהם אבינו עליו השלום את יצחק בנו אחר שציווהו יתברך על מצות מילה ומל את עצמו נאמר (בראשית כ״א, י״ב) כי ביצחק יקרא לך זרע שהוא נקרא בשם זרע מה שאין כן ישמעאל שנולד קודם מצות מילה טרם שמל את עצמו שאינו נקרא בשם זרע ואף שקיים את אברהם אבינו ע״ה את כל התורה כולה והכיר את בוראו בן שלש שנים מכל מקום מאחר שלא נשלם כריתת הערלה על ידי עובדא והבן. ולא רצה לקיים המצוה בעצמו כל זמן שלא נצטווה מפי הגבורה אף שקיים כל המצוות מאחר שהברית נקרא כל שכולל כל המדות כמבואר היה צריך לעשותו בשלימות הגמור להיות מצווה ועושה כי גדול המצווה וכו׳ ואם היה מל את עצמו בלי ציווי לא היה שלימות גמור ולא היה אפשר לעשות עוד פעם אחרת אחר הציווי בהשלימות האמור:
על כן צריך כל איש הישראלי בתיקון המדות לשום עיניו ולבו על דרכיו להעלות כל המדות הנפולין דהיינו בכל מדה שהוא נופל בזמן מן הזמנים בדברים חיצונים ח״ו:
כגון אהבה חיצונית או יראה חיצונית יגביה את עצמו עם אותה המדה למעלה כמבואר לעיל ועל ידי זה המול ימול בשר ערלת לבבו ויזכה לכל האמור למעלה כמו האבות ע״ה כי בכל מקום שיראה בעיניו ובאזניו ישמע אם עיניו בראשו ויראה שם שום מדה מהמדות עליונות הנפולים כנודע שהמדות עליונות נפלו אף בין העמים ובכל העובדות שלהן ובפרט בשבעה עממין שהיו בארץ ישראל שנצטוו ישראל עליהם בלא תחיה כל נשמה ששם היו ממש עיקר נפילת המדות עליונות בכל אחד מהאומות מדה אחת אשר על כן נאמר בעמלק עמלק יושב בארץ הנגב כי נגב הוא דרום ונודע שדרום הוא מדת אהבה ששם היה ביותר צמצום האהבה הנפולה ועל כן נאמר באברהם אבינו ע״ה הלוך ונסוע הנגבה שכל נסיעתו והילוכו בעבודת ה׳ היה בתיקון מדת אהבה לאהוב שמו הגדול ולאהב אותו בפי הבריות שעל זה נקרא אברהם אוהבי שהוא מדת החסד שהיא מדתו הנקרא על שמו. וכן בכל העמים מהשבעה עממין היה ממש צמצום המדות הנפולין ועל כן נצטוו ישראל עליהן בלא תחיה כל נשמה שאם היו מקיימין המצוות כמו שנצטוו היו מעלין כל המדות מן השבירה שכך ראתה חכמתו יתברך שעל ידי כן יתעלו המדות כולן מן השבירה והיה תכף כל הטובות והישועות שיהיו אחר ימות המשיח אי״ה במהרה בימינו אף על ידי שלא קיימו המצוה כראוי והותירו והחיו מן השבע עממין לא נתעלו המדות ועל ידי כן נפלו גם כן במדות שבשבירה ולא ניתקן ערלת לבבם ובאו על ידי זה לקלקול פגם הברית וכמו שאמר הכתוב (ישעיה ג׳, ט״ז) וברגליהם תעכסנה וכמה פסוקים כיוצא בזה ורוע המדות גרם להם קלקול הברית כמו שכתוב למעלה:
ועל כן נאמר (במדבר י״ג, ל״ב) וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות שהכוונה הוא כאמור שהמדות הנפולין היו כביכול אינו יכול להוציא כליו משם כי נודע שהמדות נקראים כלים והמדות הנפולים נקרא שבירת הכלים כנודע והם כחשו והלשינו שכביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להעלות המדות הנפולין משם וכחשו במדבר שכל עיקר עבודתינו תלוי בו שלכן היה עונשן גדול מאוד גם כן:
ולזה אמר כלב בן יפונה עלה נעלה וירשנו אותה שגם אנו נעלה למעלה כל המדות המצומצמים בהן על ידי שיסייעינו בוראינו לזה כי מלכותו בכל משלה אפילו בקליפות להטותן לכל אשר יחפוץ וכמו שאמר הכתוב הם כל בשר מפני ה׳ ועל כן נאמר ויהם כלב את העם על ידי בחינת שהוא הם כל בשר וגו׳ שבידו לסייעינו להעלות כל המדות הנפולין שמסר לנו ההנהגה זו אך לו הכח וממשלה לעשות כרצונו אחר שיהיה ההתעוררות מאתנו והשם יתברך יחזק את לבבינו לעבודתו יתברך שמו אמן סלה נצח ועד וכן יהי רצון ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן:
ויאמר ה׳ אל אברם לך לך וגו׳. וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳ וילך אתו לוט. להבין הלא מתחלה כתב בלשון אמירה ויאמר ה׳ אל אברם אם כן הוה ליה למימר וילך כאשר אמר אליו ה׳ ולמה שינה הלשון וכתב כאשר דבר אך האמת הוא דאברהם היה מרכבה להבורא ב״ה והנה אמירה נקרא מחשבה כמאמר (תהלים ד׳, ה׳) אמרו בלבבכם והדיבור הוא מדריגה עשירית כנודע והנה בשביל אברהם אבינו ע״ה לא היה צריך מחשבות הבורא להתגלות ולבוא אל הדיבור כי היה משיג מחשבת הבורא ב״ה שרצונו וחפצו שילך ומיד היה מקיים רצון השם יתברך והיה הולך אך השם יתברך היה חפץ שיצא מלכות בית דוד רגל רביעי מהמרכבה לכן הוצרך להתגלות ולבוא אל הדבור ואז הלך עמו לוט ויצא מלכות בית דוד מלוט כמאמר רז״ל במגלת ספר כתוב מצאתי דוד עבדי ולכן אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת כי שרשו מהיסח הדעת ולא ידע בשכבה ובקומה מה שאין כן אילו לא היה בא אל הדיבור לא יכול לוט לילך עמו:
וזהו ויאמר ה׳ אל אברהם וכו׳ פירוש מחשבת הבורא ורצונו שילך בודאי היה הולך רק וילך וגו׳ כאשר דיבר משום וילך אתו לוט והבן:
לך לך פירש רש״י להנאתך ולטובתך. הנה אמרו רז״ל פסוק האמנם אלם צדק תדברון ג׳ מה יעשה אדם בעולם הזה ישים עצמו כאלם יכול אף בדברי תורה תלמוד לומר צדק תדברון דנודע מה שכתוב (תהלים נ״א, י״ז) אדני שפתי תפתח כי הבורא ב״ה מלא כל הארץ כבודו לית אתר פנוי מיניה אך שכבודו הוא לשון לבושיה כנודע שהוא יתברך מלובש בכל דבר ובחינה זו נקרא שכינה ששוכן בכל דבר והוא השם אדנ״י ברוך הוא וברוך שמו ונקרא גם כן עולם הדיבור כי בדבר ה׳ שמים נעשו ובאורייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא דהיינו בעשרים ושתים אותיות התורה עולם הדיבור נבראו כל הנבראים ואיתא בספר יצירה קבען בפה האדם וזהו אדני שפתי תפתח ולכן אמרו רז״ל ששקול לשון הרע כנגד עבודה זרה וכו׳ כי כשמדבר לשון הרע אינו מאמין שדיבורו הוא עולם הדבור מדת אדנות וזהו אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו כמבואר אצלנו במקום אחר וזהו ישים עצמו כאלם פירוש עצמיותו דהיינו שלא ידבר שום דיבור רק כשיאמין שמחמת עצמו הוא אלם רק שדבורו הוא עולם הדבור מדת אדנ״י כנ״ל ואמר יכול אף בדברי תורה לא ילמוד רק כשמאמין כנ״ל תלמוד לאמר צדק תדברון מצוה ללמוד אף שלא לשמה וזהו שאמרו רז״ל השח שיחה בטילה עובר בעשה שנאמר ודברת בם ולא בדברים בטלים ולכאורה איך אפשר שלא ידבר שום דבור רק דברי תורה כנשמע מלשון ודברת בם כו׳ אך הפירוש הוא כך ודברת בם רצה לומר כל מה שתדבר תאמין שאתה מדבר עם התורה שדבורה הוא עולם הדבור כ״ב אותיות התורה כנ״ל וכשמדבר בהנהגת העולם אל יחוש כי באוייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא ובאורייתא מתנהג עלמא שכל העולמות מתנהגים על ידי כ״ב אותיות התורה עולם הדבור רק שיאמין זה כנ״ל אבל כשמדבר לא לשום הנהגת העולם זהו נקרא דברים בטילים: Go yourself (Gen. 12:1): Rashi explained, “For your pleasure and your benefit.” Now, our Sages of Blessed Memory said, regarding the verse, Do you indeed, who are mute, speak righteousness? (Psalm 58:2): “How should a person act in this world? Let him make himself as a mute. Could this even apply to words of Torah? The verse teaches, speak righteousness” (Hullin 89a). For it is known that it is written, Lord, open my lips (Psalm 51:17), because the Blessed Creator, the whole earth is full of [God’s] glory (Isaiah 6:3), no place is void of [God]; but [God’s] glory connotes cloaking as is known, that Blessed [God] is cloaked in each thing. And this aspect is called Shekhinah because it dwells [shokhein] in each thing; and that is the Blessed Name Lord. And it is also called the world of speech since By the word of YHVH the heavens were made (Psalm 33:6) and “the Holy Blessed One created the world through Torah” (Zohar 1:5a), meaning through the twenty-two letters of the Torah – the world of speech – all the creations were created. And it is stated in Sefer Yetzirah, “They were set in the human mouth” (Sefer Yetzirah [Luria ver.] 2.3), and that is the meaning of Lord, open my lips. And therefore our Sages of Blessed Memory said that “Evil speech is equivalent to idolatry” etc. (Arakhin 15b), for a person who speaks evil speech does not believe that his words are the world of speech, the charateristic of Lordship. And that is [the meaning of the verse], With our tongue we will prevail, our lips are with us; who is master over us? (Psalm 12:5), as we have explained elsewhere. And that is [the meaning of the Talmud’s statement], “Make himself as a mute,” meaning his essence. That is, he should not speak any speech unless he believes that of his own account he is mute, and his only speech is the world of speech, the characteristic of “Lord” as we have explained. And they ask: “Could this even apply to words of Torah,” that a person should not learn unless he believes as we have explained? “The verse teaches, speak righteousness,” it is a mitzvah to learn even if it is not for its own sake. And that is [the meaning of] what our Sages of Blessed Memory said, “Someone who converses meaningless conversation transgresses a positive commandment, as it says, you shall speak of them (Deut. 6:7) and not of meaningless things” (Yoma 19b). And it would seem, how could it be possible that a person should speak no speech other than words of Torah as is implied by the language of you shall speak of them etc.? But the explanation is this: you shall speak of them means to say that whatever you speak, you should believe that you speak with the Torah, whose speech is the world of speech, the twenty-two letters of the Torah as we have explained. And when you speak through world-guiding, do not worry, for the Holy Blessed One created the world through Torah and guides the world through Torah; all the world are led by the twenty-two letters of Torah, the world of speech, but only if you believe this as we have explained. But if you speak not for the sake of world-guiding, that is called “meaningless things.”
וזהו גם כן אמרו רז״ל וכל מעשיך יהיו לשם שמים כי בחינה הנ״ל השוכן בתחתונים שאנו קורין שכינה שהוא השם אדנ״י ב״ה שמלובש בכל דבר נקרא שם והשם הוי״ה ב״ה נקרא שמים ימלשון בהירות וזהו לשם שמים היינו לייחד שני הבחינות הנ״ל כמבואר אצלנו כמה פעמים וזהו לך לך פירש רש״י להנאתך ולטובתך שלכאורה קשה למה פתח לו השם יתברך שיעשה זאת בשביל פניה להנאתו ולטובתו כי בלא זה בודאי היה עושה רצון השם יתברך אך השם יתברך לימד אותו איך לעבדו ואמר לו לך לך פירוש אפילו מה שאתה עושה דבר שהוא לך להנאתך ולטובתך יהיה לך בזה גם כן הילוך אל השם יתברך שכל מעשיך יהיו לשם שמים כנ״ל: And that is also [the meaning of] what our Sages of Blessed Memory said, “Let all your deeds be for the Name of Heaven” (Avot 2.12). For this aspect that dwells in the lower things, which we call Shekhinah, which is the Blessed Name “Lord,” which is cloaked in every thing, is called “Name;” and the Blessed Name YHWH is called “Heaven,” connoting clarity. And that is [the meaning of] “for the Name of Heaven,” meaning to unite these two aspects as we have explained many times. And that is [the meaning of] Go yourself as Rashi explained, “For your pleasure and your benefit.” For it would seem difficult [to understand] – why would Blessed God open with [the idea that] he should do this on account of a turning toward his own pleasure and benefit? For even without this he certainly would have done Blessed God’s will! But Blessed God teaches us how to serve [God], and said to him: Go yourself, meaning even a thing that you do for yourself, for your pleasure and benefit, in this you should also find a pathway to Blessed God, in that “All your deeds be for the Name of Heaven” as mentioned above.
בגמרא דסוטה דרש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו ע״ה אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשתי מצוות לרצועה של תפילין ולתכלת של ציצית בשלמא רצועה של תפילין דכתיב וראו כל עמי הארץ וגו׳ ופירש רש״י דאיכא הנאה. אלא חוט של תכלת מאי היא דתניא היה ר׳ מאיר אומר מפני מה נשתנה תכלת מכל צבעים מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד ופירש רש״י דתכלת לא דמי כל כך לרקיע אלא דומה לדומה:
להבין הענין נקדים מה שכתוב (ישעיה ס״ו, א׳) השמים כסאי והארץ הדום רגלי כי נודע כי מקום השראת הבורא יתברך הוא בחינת כסא שהוא בחינת מרכבה אליו יתברך והנשמות בחינת שמים שהם צבא העליונים בודאי אצלם הוא השראתו יתברך כי מלא כל הארץ כבודו והן רוחניים אינם מופסקים ממנו כי השתוקקות שלהם רוחני מאוד אך שכוונת הבורא יתברך היתה בבריאת האדם שגם הוא יהיה כסא להשראת קדושתו יתברך שהוא יותר תענוג אצלו שגם בעולם השפל היהי גילוי אלהותו הבלתי מושג מהותו ולזה ניתנה תורה לישראל שיהיו במדריגות האבות שהן מרכבה אליו יתברך ואנחנו בניהם נלך בעקבותיהם להמשיך אור עצמות אין סוף בקרבינו עד שנזכה להיות בחינת כסא אליו יתברך על ידי שישכון בלבבינו מחמת שלא נפסיק מדביקותינו בו יתברך ואם יארע ח״ו איזה עוון נפסק משרשו חי החיים יתברך כי אדם אין צדיק בארץ וגו׳ (קהלת ז׳, כ׳) יש תקנה לשוב אליו יתברך על ידי תשובה גמורה בלב שלם לשוב לשרשו חי החיים יתברך ועל ידי זה זוכה להיות בחינת כסא אליו יתברך להמשיך אור אין סוף בלבבו ולהיות דבוק בו אך נגד צבא העליונים שאצלם הוא בחינת הכסא בתמידיות נקרא מדרגתינו אף אם אנו זוכים להשראתו בנו רק בחינת הדום שהוא שרפרף כפירוש רש״י שהוא כסא קטן שהוא בקטנות והבן:
וזהו שובה ישראל עד ה׳ אלהיך כי על ידי התשובה תזכה עד שה׳ יהיה אלהיך שיצמצם אלהותו לשכון בלבך ותזכה להיות בחינת כסא איליו יתברך בבחינת הדום רגליו מדריגה התחתונה שגם שם יהי בחינת הכסא שהוא הדביקות בו יתברך שמו:
וזהו גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שאם נפסק ח״ו משרשו כאמור יזכה על ידי התשובה לבוא למדריגה עד כסא הכבוד שיהיה בחינת כסא הכבוד:
אך נודע כי מצות ציצית היא שקולה נגד כל המצוות כי על ידה זוכה תמיד בבוראו יתברך על ידי הסתכלותו על ארבע כנפות שבכל צד שיסתכל יזכור אלהותו שמלא כל הארץ כבודו וכמו שאמר הכתוב (במדבר ט״ו, ל״ט) וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה׳ ובודאי שכן הוא מסגולת הציצית להזכיר האדם שיש בורא אין סוף שמלא כל הארץ כבודו בארבע רוחות העולם ולית אתר פנוי מיניה כיון שכתב כן בפירוש בתורה והזוכה יבין בפנימיות הדבר שכן הוא ומאחר שעל ידי המצוה הזאת בא לו ההזכרה כאמור על ידי זה יבוא לבחינת התשובה באופן שיבוא לבחינת כסא הכבוד שיהיה מרכבה אליו יתברך כמו שאמרו גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד כי ציצית הוא לשון מציץ מן החרכים לשון הסתכלות והבן כי ההסתכלות מביא לידי תשובה להשיב אור אין סוף עליו ולכן גם כן יקרא נתן דצוציתא על שם שאחזוהו בציצית ראשו והעלוהו לתשובה כי הכוונה על ישי הסתכלות היתה האחיזה לבוא למדריגת תשובה וכן גבי אותו ששלח ארבע מאות זוז להזונה ועל ידי ציצית חזר בתשובה עד שאמרו אותן מצעות שהציעה לו באיסור כו׳ כי נודע שכל אהבה רעה שמתעוררת באדם צריך להביאה אל הטוב שיתחיל לאהוב בהתעוררות האהבה את הבורא יתברך שמו ויוצא בשאר המדות ועל ידי זה נעשה הרע כסא אל הטוב וזהו לשון מצעות שהוא גם כן בחינת כסא שעל ידי אהבה שהיה השראת הרע עליו על ידי אהבה זו חזר בו ואחז בזה בבורא יתברך שמו ואהב אותו עד שפירש מן הרע וזהו מצעות שהציעה באיסור הציעה בהיתר והבן וכל זה הוא על ידי בחינת ציצית כאמור לעיל:
אך נודע שצריך לילך ממדריגה אחר מדריגה מעט מעט ולא לעלות בפעם אחד כמו שאמר הכתוב (שמות כ׳, כ״ג) ולא תעלה במעלות וגו׳ וצריך שיהיה המדריגות דומה לדומה שלא יהיהמהות המדריגה של עכשיו כמו שלפניה וצריך בתחילה לבוא על ידי הסתכלות הציצית לבחינת ים שהוא ים החכמה להמשיך דעת שלו לים החכמה ואחר כך עולה למעלה לבחינת רקיע ואחר כך זוכה לבחינת כסא הכבוד:
וזהו לא בשמים היא וגו׳ דברים (ל, י״ב, י״ד) כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו הכוונה שלא יוכל לבוא לבחינת ים ולבחינת שמים שהוא בחינת רקיע כעי קרוב הוא כמו כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך וגו׳ שלא יהיה ח״ו עסק התורה ותפילתך אחד בפה ואחד בלב אלא אחדות גמור יהיה ליחד המחשבה והדבור והבן:
ונמצא כי בודאי לזכות גדול נחשב מה שניתן להם מצות ציצית לישראל כי בלעדה לא יבואו לידי תשובה כאמור לעיל כי אם על ידי הסתכלות האמור יבואו לידי תשובה: