תנו רבנן מאי חנוכה דתנו רבנן בכ״ה בכסליו וכו׳ כשנכנסו יוונים להיכל וכו׳ הנה לכאורה על כרחך כוונת קושייתו הוא למה נקרא חנוכה ומה תירץ לו על זה. אך האמת הוא שמלת חנוכה הוא חנ״ו כ״ה שיש מדה הנקרא כה והיא מדת מלכות שהמלך הוא מצוה כה יהיה וכה יהיה כמו כן המדה זו מצוה בכל העולמות ועל ידה מתנהגים כל העולמות ומפני זה הצדיקים יש בכחם למשול בכל העולמות מפני שיש בתוכם המדה מלכות של הבורא יתברך וכמאמר רז״ל על פסוק (שמואל ב׳ כ״ג, ג׳) צדיק מושל יראת אלהים ומי מושל בי צדיק שהקב״ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה והקשו בזוהר שהקדוש ברוך הוא בעצמו מבטלן וכמבואר אצלנו כמה פעמים מזה כי בכל צרתם לו צר (ישעיה י״ג, ט׳) והוא בסוד גלות השכינה שמדת מלכות הנ״ל נקרא שכינה מפני ששוכנת בכל מקום והיא נקראת גם כן כנסת ישראל שהיא כונסת בתוכה כ״י שכולם נלקחו ממדה זו וכמאמר רז״ל כל ישראל בני מלכים וכל הצרות שיש לישראל רחמנא ליצלן הוא בסוד נפילת השכינה כביכול שהיא מדת מלכות הנ״ל כמו שכתוב (דברים ל״ס, י״ח) צור ילדך תשי והצדיקים על ידי מעשיהם הטובים מעלים כביכול השכינה כמו שכתוב תנו עזו לאלהים שישראל מוסיפין כח בפמליה של מעלה שהמדה הנ״ל נקראת פמליא של מעלה שכונסת בתוכה כל המדות העליונות שכולם משפיעים בתוכה וכשמדת מלכות נתעלית אז נתבטלו כל הגזירות וכל הדינים. ונודע שהעולם נברא בשביל התורה ובשביל ישראל ותכלית כל הבריאה היה בגין דישתמודעין ליה שיהיו מכירין את השם יתברך אך באמצעות מה יכולין להגיע להכיר אותו יתברך אי אפשר כי אם על ידי הדבק במדותיו יתברך כמאמר רז״ל מה הוא רחום אף אתה רחום וכו׳ ועל ידי זה יכולין לבוא אליו יתברך והנה אז כשנכנסו יוונים להיכל היו בסוד נפילת השכינה כביכול ונתגברו הקליפות ובבוא מתתיהו כהן גדול שהיה צדיק גדול לימד דעת את העם לאחוז במדותיו יתברך ונתעלית כביכול מדת מלכות ונתבטלו כל הדינים ועל ידי זה נצחו את היוונים וזה כשנכנסו כו׳ טמאו כל השמנים חכמה נקרא שמן רצה לומר שטמאו כל החכמות אפילו חכמת התורה נטמאה כביכול שלומדים בפניות וגדלות וכשגברו מלכות בית חשמונאי וכו׳ מצאו פך אחד כו׳ אחד גימטריא י״ג היינו לאחוז בי״ג מדותיו יתברך וכנ״ל ולכן פרצו היוונים י״ג פרצות בהיכל היינו מפני שלא אחזו בי״ג מדותיו יתברך בתחלה ועל ידי זה נפלה מדת מלכות כנ״ל ונתגברה בקליפה ואחר זה כשחזרו לאחוז במדת השם יתברך נתפרדו כל פועלי און והבן:
ויהי מקץ שנתים ימים וגו׳ הנה התורה שנתנה לנו הוא כי האדם הוא חלק אלקי ממעל ועל ידי אמצעות התורה יוכל האדם לקרב את עצמו אל השם ולכן כתיב (ירמיה ט׳, י״א) על מה אבדה הארץ גו׳ עד שפירשה הקב״ה בעצמו על עזבם את תורתי ושבעה בתי דינין שעבדו עבודה זרה כל זמן שלא עזבו את התורה ועל ידי המאור שבה יוכלו לחזור למוטב לא נענשו עדיין ובעזבם את התורה נענשו על עבירות הנ״ל שלא היה בהם דבר שיוכלו לחזור ולשוב אל השם וכתיב (קהלת ט׳, ח׳) בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר כי מהמצוה נעשה לבוש והוא חלוקא דרבנן ומן העבירה ח״ו נעשה בגדים צואים ולזה עבירה גוררת עבירה כי הכתוב מתמיה (ויקרא ה׳, א׳) ונפש כי תחטא כי מהראוי הוא לנפש הקדוש להשתוקק אל עבודת השם ולא לעשות עבירה חלילה רק שאין אדם חוטא עד שנכנס בו רוח שטות ומזה הלבוש שהוא בגדים צואים אוחזו היצר הרע בלבושו ומוליכו לעשות עוד עבירה לכן ביוסף הצדיק כתיב ותתפשהו בבגדו כי היה מסלסל בשערו מחמת שראה עצמו שנעשה שררה ואחזתו בלבוש הזה והיה מתבונן בזה שמחמת זה היה ביכולת בידה לתפשו ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה ודבק עצמו בהשם ופשט הלבוש הנ״ל כי תלמיד חכם שעבר ביום אל תהרהר כו׳ כי אדם אין צדיק בארץ גו׳ (קהלת ז׳, כ׳) רק שהוא מתבונן תיכף ומחרט ופושט הלבוש בכדי לא יוכל להתפשט בבגדו ולגרור לו עבירה אחרת, וכמו כן מצוה גוררת מצוה שנעשה חלוקא דרבנן, לכן בירבעם תפסו בבגדו כו׳ ובזה תופסו השם לו מצוה אחרת. וזהו בכל עת יהיו בגדיך, היינו הלבושים שלך, לבנים, שתתלבש בלבושים נאים של מצות ולא מלוכלכים חלילה, ושמן על ראשך לא יחסר כי שמן מורה אל חכמה כי שמן זית מחכים ועל ידי שלבושים שלך יהיו נאים השם ימשיך עליך חכמה ודעת כדכתיב כי ה׳ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה כי הגם שאדם עושה מצוות כי רקנים שבך מלאים מצוות כרימון, רק שהם בלא דעת ותבונה להמשיך על האדם חכמה ודעת. לזה נתן לנו השם מצות הדלקת נר חנוכה כי כל המצוות שנצטוונו בבוא עת וזמן של כל מצוה ומצוה נתעורר הדבר שהיה בעת זמן המצוה כמאז ומקדם כי בחג הפסח יצאו ממצרים שהיו במ״ט שערי טומאה וגם בגשמיות יצאו ממצרים וכעת בבוא הזמן יוצא כל אדם מקליפיות שלו ולכן מבערין חמץ שהוא סטרא אחרא ובשבועות הוא קבלת התורה ללכת בה כל השנה לעבוד את השם ובסוכות הוא ענני כבוד שמקיפין אותו בחסד אל כי חסד יסובבנו והנה בפורים הוא מתעורר מפלת המן הוא מפלת הרשעים שבאומות העולם בכדי שנוכל להיות קיימים בגלות המר ובחנוכה הוא עת לקרב האדם אל השם על ידי התורה כמו מאז מקדם בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול שהיוונים טמאו כל השמנים הם כל החכמות ולא נשאר כי אם פך אחד של שמן היא התורה ולא נשאר כי אם מעט מזעיר ונעשה נס שלא היה כי אם מעט על יום אחד ודלקו שמונה ימים כי העולם הוא נבנה על ידי שבעה ימים ואחר כלות ודלקו שמונה ימים כי העולם הוא נבנה על ידי שבעה ימים ואחר כלות השבעה מתחילין עוד ז׳ ימים אחרים וזהו הנקרא שבעת ימי הבנין ומתתיהו בן יוחנן היה עובד את השם בשכל גדול וזהו כהן גדול והמשיך בעבודתו להאיר שמנה ימים היינו מעולם הבינה להאיר שמנה הנרות. ולכן נר חנוכה הוא למעלה מג׳ שלא תהא כארעא סמיכתא ולמטה מעשרה כי מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה רק שהשם חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח היה על ידי נס שהשם כביכול מוריד למטה מעשרה ומתקרב אל האדם להשיבו ולהחזירו אליו היינו שהשמן מרמז על חכמה כנ״ל וה׳ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ומלמד את האדם שכל איך לעבוד את השם יתברך בשכל ותבונה וכל זה הוא על ידי מצות הדלקת נרות חנוכה וכאז כן עתה בכל דור בבוא עת וזמן מצוה זו. ולכן אמרו חז״ל פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה כי הנה מתנה טובה שבבית גנזי השם נתנה לנו את השבת לקרב האדם אל בוראו כי שומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כדכתיב שומר שבת מחללו אל תקרי מחללו אלא מחל לו רק שקשה עליו על האדם ליכנוס בתוך קדושת שבת כי רם ונשא הוא השבת כי הוא שמא דקב״ה ואיך יכול לקרב אל מקום גבוה ורם כזה אך בחנוכה כביכול השם מוריד את עצמו למטה מעשרה אל אדם לקרבו וזהו פתילות וכו׳ שאין מדליקין בשבת וכו׳ כי כמו בנר נותנין לתוכו פתילה וממלאין אותה בשמן ומדליקו כמו כן האדם הוא פתילה ושמן הוא החכמה שהשם ממלא בו ומדליקו להיות מאיר במעשיו ובעבודתו את השם והנה הפתילות הם בני אדם שאין נדלקין בשבת שהאור אין נאחז בו מחמת שהפתילות לא טובים והאור בסוכסכת בהם ואי אפשר לעלות כנ״ל ושיאחז בהם האור מדליקין בפתילות אשר לא טובים כנ״ל בחנוכה כי השם כביכול בעצמו מוריד את עצמו אל האדם ומאחיז בו את האור להדליקו ולשוב ולחזור אל השם ולעובדו בהתלהבות ובשכל גדול כנ״ל וזה נעשה בכל שנה בבוא הזמן של מצות נר חנוכה. ובודאי קודם מתתיהו לא היה צריך למצוה זה רק שבימיו טמאו כל השמנים ולא נשאר כי אם פך אחד הוא התורה והיו מעט שלמדו בשכל קטן והוא היה כהן עובד השם בשכל גדול והמשיך והדליק את שמנה הנרות כנ״ל ונעשה נס והיתה מפלת היוונים כי השם הוא סתום וגליא וכמו כן התורה נגלה ונסתר והנה הנסתרות לה׳ אלהינו והנגלות לנו ולבנינו (דברים כ״ט, כ״ח) כי יש הרבה נסים שעושה השם בנסתר אין עוד מלבדו כתיב ויש נסים נגלים לנו וזה נעשה על ידי לימודינו התורה בדרך נסתר נעשה נס נסתר ועל ידי נגלה נעשה נס נגלה והנה פך אחד של שמן היינו התורה שלמדו בימי חשמונאי היה מעט כי למדו בשכל קטן והוא היה כהן גדול שעבד השם בשכל גדול לכן נעשה נס גדול על ידו ואיתא בכתבים כי פרעה לשון התגלות יום הולדת את פרעה שנולד ההתגלות וכתיב (משלי ו׳, ט׳) עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך כי שינה הוא מחמת הסתלקות המוחין מן האדם מחמת טרדתן ואדם הגם שעושה מצוות ולומד תורה בלא מוח הוא כמו ישן דמי ואז אין כח בתורתו לעשות נס נגלה רק אחר שלומד במוח ושכל יכול לגרום שיתגלה נס כנ״ל:
וזהו ויהי מקץ שנתים ימים שנתים לשון שינה ויהי מסוף כלות ימי השינה שנתעורר האדם משינת הזמן ולומד במוחו שכל ופרעה הוא התגלות חולם הוא לשון בריאות הדר חלים, שנתחזק התגלות הנסים והנה עומד על היאור היא התורה. והנה מן היאור עולות שבע פרות בריאות וטובות כי אדם ובהמה תושיע ה׳ הם בני אדם שערומים בדעת ומשימין עצמם כבהמה כי האדם מגרמיה לית ליה כלום ומה שיש בו איזה דבר טוב ומעלה הוא מן השם הוא זה כי ה׳ יתן חכמה מפיו וגו׳ והנה שבעה מדות הם אהבה לאהוב את השם ויראה לירא מלפניו ותפארת לפאר את השם נצח לנצח את היצר הרע לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע והוד להודות את השם ויסוד שיהא מקושר אל כל המדות הנ״ל ומלכות הוא ליתן ממשלה ושררות להשם להמליכו על כל העולם לכן נקראו המדות בשם פרות שצריך האדם להשים עצמו כבהמה ותרעינה באחו ומתרגם באחווא כי מה שאדם שונא את חבירו הוא מחמת גדלות ודומה לו שלו ראוי הכבוד והגדולה ומקנא לחבירו אבל אם משים עצמו כבהמה אז הוא אוהב את כל העולם ואין לו שום שנאה על חבירו: Behold, there came up out of the Nile seven cows, healthy and good (Gen. 41:2). For man and beast you save, O LORD (Psalm 36:7), “These are people who are mentally crafty but consider themselves as animals” (Hullin 5b). For a person, of his own account, has nothing; and the fact that he does have some good thing or quality comes from God, since the LORD gives wisdom; from his mouth [come knowledge and understanding] (Proverbs 2:6). Now, the seven characteristics are: (1) Love [Hesed], to love God; (2) Awe [associated with the Kabbalistic sefirah of Gevurah (Strength)], to be in awe of [God]; (3) Beauty [Tiferet], to glorify God; (4) Victory [Netzah], to triumph over the Evil Inclination – “A person should always incite his Good Inclination against his Evil Inclination” (Berakhot 5a); (5) Splendor [Hode], to praise God; (6) Foundation [Yesod], so he will be connected to all these attributes; (7) And Majesty [Malkhut], to give dominion and power to God and to declare [God] King over all the world. Therefore the characteristics are called cows, because a person must consider himself as an animal. And they fed in the reed grass (Gen. 41:2), which is translated as “in fellowship;” for to the extent that a person hates his fellow, it is on account of arrogance, and it appears to him that he deserves the honor and the greatness and envies his fellow. But one who considers himself as an animal, then he loves all the world and he bears no hatred against his fellow.
והנה שבע פרות אחרות ג׳ כי היצר הרע בא להחטיאו בשבעה המדות לאהוב חמדת ממון ושארי תענוגים ולירא את העונש ולהתפאר בעצמו ולנצח את שונאו ולהודות את עצמו ויהא מקושר בכל דבר הנ״ל ולהשתרר הוא בעצמו ותבלענה הפרות גו׳ כי גם כל המצוות שאדם עושה הוא נותן כח בקליפה רחמנא ליצלן וזהו ותבלענה כי הקליפה בולע רצה לומר את התורה והמצוות. ולא נודע כי באו אל קרבנה וגו׳ ולכן בעשות האדם תשובה זדונות נעשין זכיות היינו שהזכיות שעשה מוציא אותם מתחת יד הקליפה. ויקץ פרעה והנה חלום כשמקיץ אדם משינת הזמן והנה חלום לשון הדר חלים כנ״ל ומהאי טעמא קורין פרשה הנ״ל בחנוכה כי התורה הוא עצה כמו שאמר הכתוב (משלי ח׳, י״ד) לי עצה שמייעצת לאדם איך לעבוד את השם ולשוב אליו נשמט לכן אסור להשתמש לאורה כי לא יהיה לאדם שום פנייה בלתי להשם לבדו לא בשביל עולם הזה גם לא בשביל עולם הבא: And behold, seven other cows etc. (Gen. 41:3), for the Evil Inclination comes to induce him to sin in the seven characteristics: to love the desire for money and other pleasures; to be in awe of punishment; to glorify himself; to triumph over his enemies; to praise himself; to be attached to all these things; and to take dominion for himself. And the cows swallowed etc. (cf. Gen. 41:4), for with all of the mitzvot he performs, he gives power to the Shell, God save us; and that is [the meaning of] swallowed, that is to say that the Shell swallows the Torah and the mitzvot. But no one would have known that they had eaten them etc. (Gen. 41:21), therefore when the person does teshuvah “His sins become good deeds” (Yoma 86b), meaning he extracts the good deeds that he performed from under the Shell’s hand. And Pharaoh awoke, and behold, it was a dream (Gen. 41:7), when a person awakes from a sleeping time and behold, it was a dream [halom], which suggests “He returned and healed [halim].” Based on this reason, we read the Torah portion in question on Hanukkah, because the Torah is advice as is written, I have advice [and sound wisdom; I am insight, I have strength] (Proverbs 8:14) – it advises a person how to serve God and to return to [God] (omitted)[*The notation נשמט ("omitted") appears in the Hebrew text in all editions.]. Therefore it is forbidden to use [the Hanukkah candles’] light, since a person can turn in no direction other than to God alone – not for the sake of this world and also not for the sake of the next world.
זמן שיעור הדלקת נר חנוכה עד שתכלה רגל מן השוק כי מאן דרגיל בנר זוכה לבנים זכרים תלמידי חכמים ובודאי תלמידי חכמים אינם יוצאים לשוק כי אם עוסקים בתורה וזהו שתכלה רגל מן השוק. עד שתכלה רגלי דתרמודאי כי ידוע כל המצוות זמניות בבוא הזמן של המצוה נתעורר הדבר שהיה בעת הראשון כשנצטוה המצוה בחג המצות יצאנו ממצרים והעיקר שיצאנו מן מ״ט שערי טומאה וכמו כן בכל עת בא חג הנ״ל יוצאים אנחנו בני ישראל כל אחד מקליפיות כי לולא היה חג המצות בכל שנה לא היה באפשרי לאדם להתחזק בהשם וכן בשבועות מקבל כל האדם את התורה דהיינו שבאיזה שכל ילך לעבוד את השם באותה שנה ובסוכות אנו מוקפין בחסד אל וחסד יסובבנו כמאז ומקדם שהיינו מוקפין בענני כבוד ובפורים הוא עת וזמן מפלת עמלק גם עתה בכל דור הוא מפלת רשעי אומות העולם ובחנוכה בהיות שהיו משניאי הדת ורצו לבטל את ישראל מתורה ולהעבירם מן החוקים ונעשו להם נסים שעמדנו בתורתינו ובחוקים שלנו וכן בכל דור ודור בבוא הזמן הוא מסוגל לזה שנחזיק בתורתינו ובחוקים שלנו. ועל כל זה מה שאנו יכולים להתחזק בדברי תורה ובחוקים הוא מחמת שהראשונים התפללו על זה כי ידוע כי האבות התפללו בימיהם על העתיד להיות עד ביאת המשיח במהרה בימינו לכן כתיב באברהם וירדוף עד דן שם תשש כחו והתפלל על הדבר כן רמז אברהם אבינו עליו השלום על חנוכה באומרו (בראשית כ״ב, ה׳) שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה, הוא כ״ה בכסליו שהתפלל שינצחו את היונים בימי מתתיהו וכמו כן יוסף הצדיק חרד על הדבר ורמז בדברו עם בנימין אלהים יחנך בני (שם מ״ג, כ״ט) יחנך לשון חנוכה שיעשה השם ניסים ונפלאות בחנוכה ובכל שנה ושנה יש מפלת הרשעים של אומות העולם שונאי הדת עד שיפלו ויתבטלו לגמרי ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו וזהו ערכתי נר למשיחי (תהלים קל״ב, י״ז) מן נר חנוכה הוא הערכה שיבוא משיח צדקינו ויתבטלו כל הקליפות וזהו עד שתכלה רגלי דתרמודאי הוא הקליפה כדכתיב תרמוד בהרים:
כה אמר ה׳ לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו׳ ומחזיקים בבריתי ונתתי להם וגו׳ מבנים ומבנות וגו׳ אשר לא יכרת. (ישעיה נ״ו, ד׳-ה׳) וקשה מפני מה הוא לשיזכה לבנים ובנות צריך דוקא שמירת שבת ולא שארי מצוות אך נודע כי האומות העולם זרמת סוסים זרמתם לא באלה חלק יעקב כי חלק ה׳ עמו וזיווגיהם בקדושה שזכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם ונתן בהם כח ההולדה ואמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ וצריך לפרש תיבת ומלאו את הארץ אין לו שחר. אך דנודע מאמר חז״ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ופירש רש״י חדר שבו מקור כל הנשמות ונמצא שתלוי בזה המצוה פרו ורבו ביאת משיח צדקינו ואי״ה בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו כתיב (ישעיה י״א, ט׳) ומלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים:
ויכלו השמים (בראשית ב׳, א׳) ותרגם אונקלוס וישתכלילו כי שבת הוא כביכול ברית עליון שנשמות כל ישראל יחד נקראים כנסת ישראל שמתכנסים יחד על דרך אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה והיא מתייחדת עם דודה ולכן ניתנה שבת בצנעה כי כביכול מצות זיווג היא צריך להיות בצנעה:
את שבתותי תשמרו כי קודש היא לכם שבתוככם בא קדושה כמבואר בזוהר:
אבות מלאכות ארבעים חסר אחת ולא אמרו ל״ט מלאכות, כי הנה צריך להיות בשבת כאילו מלאכתו עשויה כי העושה מלאכה הוא מחמת שהוא חסר מאותה מלאכה ועושה זה המלאכה להשלים חסרונו הוא הכלי שעושה שהיה צריך לה ושבת הוא שמא דקב״ה כביכול שלים מכל סטרוי ואין צריך לשום מלאכה שאינו חסר כלום ועוד כלום חסר בבית המלך ושבת מלכתא היא נמצא לא נקראו מלאכות כי אם כשהוא חסר אחת היינו באם ח״ו אין לו שבת בשלימות וחסר אחת אז המה מלאכות דהיינו שאם עשה אותם הב׳ שבתות לאחת אז המה נקראו מלאכות וזה שאמרו חז״ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין ותיבת מיד הוא מיותר ולפי הנ״ל צריך לתיבת מיד כי הייתי אומר שצריך להמתין עד שבת שני בשבוע השנית ולשמור את השבת השני לכן אמרו מיד היו נגאלין ותיבת מיד הוא מיותר ולפי הנ״ל צריך לתיבת מיד כי הייתי אומר שצריך להמתין עד בת שני בשבוע השנית ולשמור את השבת השני לכן אמרו מיד היינו תיכף כי בשבת אחד יש שתי שבתות:
שבת במרה נצטוו כי מחמת עצבות אי אפשר לקבל את התורה שהוא עולם התענוג וזהו ויבאו מרתה (שמות ט״ו, כ״ג) היינו מרה שחורה ולא יכלו לשתות מים ממרה מחמת מרה לא יכלו לקבל התורה שנקרא מים ולכן נצטוו במרה על שמירת שבת ואז אינו חסר כלום כנ״ל ויוכלו לקבל התורה. שבת וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש פירוש בשבת אינו חסר כלום ונאבד הוי שהיה לאדם קודם השבת. שבת נקרא ברית והתורה נקרא ברית גוי ששבת חייב מיתה וגוי שלמד חייב מיתה כי אם אינו רשאי לשמור שבת ממילא אינו באפשרי שיהיה לו תורה. [עכו״ם ועוסק בתורה ככהן גדול] וקשה הא אינו רשאי ללמוד ותירוצו הוא בשבע מצוות דידהו כי העיקר הוא המעשה ותלמוד גדול מחמת שמביא לידי מעשה לכן אינו רשאי ללמוד כי אם שבע מצוות כי יוכל ללמוד לשמור ולעשות אבל כל מהצוות שלא נצטווה בהם אסור לו ללמוד. ומזה תוכחות מוסר על הלומד ואין כוונתו לשמה ח״ו דהיינו לשמור ולעשות אבל כל המצוות שלא נצטווה בהם אסור לו ללמוד ומזה תוכחות מוסר על הלומד ואין כוונתו לשמה ח״ו דהיינו לשמור ולעשות כי העיקר לעסוק לשמה ח״ו דהיינו לשמור ולעשות כי העיקר לעסוק לשמה וזוכה לדברים הרבה ולא עוד כו׳ פירוש שזוכה על ידי התורה לשמה שיוכל לדבר את התורה שהוא משיג כי שי שהוא משיג את התורה ואינו יכול ללמדה לאחרים וזהו לדברים שהוא יכול לדבר אותה לאחרים והנה העיקר הוא שלא יחזיק את עצמו לצדיק כדרך שאמרו חז״ל אפילו כל העולם אומרים לך שצדיק אתה כו׳ וזה על ידי עסק בתורה לשמה מכשרתו להיות צדיק כי עדיין אינו צדיק בעיניו. ומלבשתו ענוה ויראה בשם הרב החסיד מו׳ ישראל מפאלצק כי שי פעמים שצריך האדם לנהוג את עצמו לשם שמים שלא ביראה כי על ידי היראה לא יוכל לקרב והצורך הוא להתאחד באחדות גמור וכן בענוה על דרך זה כי צריך לנהוג לשם שמים שלא בענוה ולכן אמר מלבשתו ענוה ויראה כי הענוה ויראה שלו יהיה אצלו כמו לבוש שפעמים לובשו ופעמים פושט הלבוש לשם שמים, ודברי פי חכם חן:
כדבריכם כן הוא וגו׳ וקשה הלא הם אמרו שאשר ימצא אתו ומת והוא לא כן אמר ועוד מה אמר יוסף כי נחש ינחש גו׳ הלא אין נחש ביעקב ואיך יצא חלילה שקר מפיו ומה זו שכתבה התורה זאת לנו הלא היא תורת אמת וי״ל כי השם סבב סיבובים על ידי יוסף כי עתיד היה יעקב לירד בשלשלאות למצרים כו׳ לפרוע השטר חוב כי גר יהיה זרעך. והענין הוא כי באורייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא וכח הפועל בנפעל ומאז שנברא העולם היה התורה בעולם והראיה שאדם הראשון למד תורה וכן נח ושם ועבר למדו תורה רק שדור אנוש ודור המבול והפלגה מגודל רשעם שהיה מגיע אל רום המעלות לא כמו שארי דורות החוטאים מחמת רוע מזגם ותאוותם אלא עשו להכעיס מה שדי כי נעבדנו וחלקו והפרידו את העולם עם התורה מן השם כביכול על דרך ונרגן מפריד אלוף (משלי ט״ז, כ״ח) מפריד אלופו דעלמא משכינתא ונפלו התורה בקליפת מצרים כן יצא מפה קדוש הרב החסיד מו׳ דוב בער נשמתו עדן וכן מבואר בכתבי האר״י ז״ל. ולכן היתה עבודתם בחומר ובלבנים מבואר בזוהר בחומר בקל וחומר ובלבנים בלבון הילכתא כי מחמת עבודתם בדריסת חומר הוציאו מקליפות מצרים את הקל וחומר שהוא אחד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם וכן בלבנים כמבואר בזוהר. ולכן כתיב וירא יעקב כי יש שבר מבצרים הגם שנסתלקה ממנו השכינה ראה והבין כי שבירת הכלים הם העולמות שהיה השם בונה עולמות ומחריבן כדי שיהיה בחירה כאשר יתבאר לקמן הוא השבר שהיה במצרים היא התורה שבקליטת מצרים כדכתיב (משלי ט׳, א׳) חצבה עמודיה שבעה וזהו שבעה ושבעה מוצקות לנרות שצריך לצקת אותם יחד הוא נקרא בזוהר צריך לאכללא שמאלא בימינא כי נר מצוה ותורה אור (שם ו׳, כ״ג) וזהו השבר אשר במצרים כי צריך לאהוב את השם וליראה את השם ולפאר את השם ולנצח היצר הרע והודיה להודות את השם והתקשרות ולהמליך את השם ויש כנגדו אהבת תענוגים ויראה חיצונית והתפארות את עצמו לנצח את חבירו ולהודות את אשר חפץ והתקשרות בכל המדות הנ״ל וזה אשר אמר הבעש״ט ואיש אשר יקח את אחותו וגו׳ חסד (ויקרא כ׳, י״ז) הנה מי שהולך אל ערוה רחמנא ליצלן הלא הוא מחמת אהבה שבו הלא האהבה ההיא חסר הוא המדה שבבורא יתברך שמו ועתה עושה בזה רעה ומוריד את האהבה כביכול במקום מטונף. וזהו וילקט יוסף את כל הכסף היא אהבה מלשון נכסוף נכספתי וצוה להשיב כסף איש בפי אמתחתו להודיע לאביו שיש איש אחד במצקים שמוציא את האהבה ממצרים ממה שנפלה בקציפת מצרים כנ״ל והעיקר לזה היה גורם הוא שרכב על הנחש לפתות את חוה וזהו כי נחש ינחש איש וכ׳ שהיה יוסף מתקן את אשר קלקל הנחש והנה ראה יוסף אחר שהוא מתקן במצרים מה שנפלה בקליפת מצרים בודאי אחר זה יבנה בית המקדש והוא בחלקו של בנימין לכן אמר הוא יהיה לי עבד העבדות של השם שהוא בית המקדש יהא בחלק בנימין ואתם תהיו נקיים מחטא כי צדק ילין בה שהיה תמיד של שחר מכפר על עבירות של לילה ושל בין הערבים על עבירות של יום וזהו תהיו נקיים כי הם אמרו ליוסף גם אנחנו נהיה לעבדים היינו כי בחלק יהודה היה גם כן הבית המקדש והשיב להם יוסף הוא יהיה לי עבד עיקר העבדות יהיה בחלק בנימין ואתם עלו לשלום אל אביכם שבשמים כי אתה אבינו כנ״ל ואתם תהיו נקיים מחטא וגם תעלו לשלום אל אביכם שבשמים. ורמז להם יוסף אלהים יחנך בני שיהיו חנוכה כמבואר לעיל וכמו כן רמז אברהם אבינו ע״ה שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כ״ה הוא כ״ה בכסליו ונשתחוה כי תקנו י״ג השתחויות נגד י״ג פרצות כו׳ שרצו לבטל את התורה הנדרשת בי״ג מדות הם הי״ג פרצות וזהו עד כ״ה הוא כ״ה בכסליו ואז ונשתחוה שיתקנו י״ג השתחויות ונשובה אליכם כי מדריגת אברהם ויצחק היה בהתקשרות גדול ואמר להם אתם שבו פה ואני והנער נלכה במדריגה היותר גדולה ונשתחוה כנ״ל שעשו פעולה בעבודתם שלמה ובהתפללם על הדבר הזה שיהיה נס זה בחנוכה ושיתוקנו הי״ג השתחויות הנ״ל ועוד נעשה לכם פעולה שתזכו לעשות תשובה משבעה מדות רעות וזהו ונשובה לשון תשובה אליכם מה שאצליכם הוא הם השבעה מדות נשובה אותם אל השם: