וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי וגו׳ פירוש רש״י חבל על דאבדין ולא משתכחין וכו׳ הענין הוא דנודע סוד גלות מצרים הוא כי הדעת האמיתי היה בגלות שלא היו משיגין הדעת לעבוד הבורא ברוך הוא כענין שנאמר דברי הימים (א׳, כ״ח, ט׳) דע את אלהי אביך ועבדהו כי באמת הדעת הוא העיקר המביא לידי יראה ואהבה הגמורה כי אחר שידע ויאמין כי מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה והוא תענוג כל התענוגים ברוך הוא וברוך שמו חי החיים אם כן בכל התענוגים אילו יצוייר ח״ו העדר שפעת אורו וחיותו יתברך בהדברים הנבראים היו חוזרים הנבראים לתהו ובהו וכן בכל העולמות עליונים ותחתונים אילו יצוייר ח״ו העדר חיותו מהן היו כלא היו ואם כן הוא העיקר בכל הדברים ואם כן כשיאמין בזה ודאי לא יתאוה לשום תענוג בעולם מאחר שעיקרו הוא הבורא ברוך הוא ואם כן טוב יותר לדבק את עצמו בתענוג האמיתי ולא להפרידו ח״ו משרשו ליקח התענוג כמו שרואה בעין הגשמי ויקרא ח"ו נרגן מפריד אלוף (משלי ט״ז, כ״ח) מפריד אלופו של עולם משכינתיה כי כל הדברים מכונים בשם שכינה דהיינו חיות השם יתברך השוכן בכל הדברים ואם הוא עושה הדבר כמו שעושים אנשי המונים אזי מפריד ח״ו על כן בודאי מי שיש לו דעת זה יראה בכל דבר הפנימיות המקיימו שהוא שכינתו ברוך הוא וידבק בו ויבוא לידי יראה ואהבה. ואהבה נקרא כמו שאמרו במשנה ואהבת וגו׳ בכל מאדך בכל מדה ומדה מהו בכל מדה ומדה דנודע כי השם יתברך אין סוף ואם כן הוא דבר שאין לו גבול ותכלית והעולם הוא דבר שיש לו גבול ואם כן איך אפשר לעולם לסבול אור שפעת חיותו ששוכן בכל הנבראים כנ״ל מאחר שאין לו יתברך גבול אלא הוא יתברך מנהיג עולמו על ידי מדותיו והמדות נקראים מה שמדד השם יתברך וצמצם את עצמו כביכול באופן שיוכל העולם לסובלו וזהו לשון מדה וכל זה כפי שגזרה חכמתו יתברך שאינה מושגת פעם מודד במדה זו ופעם במדה אחרת כפי שגוזרת חכמתו יתברך שצריך בעת ההיא להנהיג עולמו על ידי שפעת חיותו וכן לכל אדם מישראל מודד את עצמו ומצמצם אלהותו יתברך כפי כח האדם ושכלו בזמן ההוא פעם בחסד ופעם ברחמים כי אי אפשר לאדם לקחת אלהותו יתברך בעת ההיא כי אם בזאת המדה דוקא ואם האדם יש לו דעת בודאי מקבל אלהותו יתברך כפי מה שמדד את עצמו אליו בעת ההיא וישמח בקבלת אלהותו יתברך עליו ויהא מודה לו במאוד מאוד ועובד אותו ביראה ואהבה גמורה מאחר שיש לו דעת והדעת הוא הכולל אותן כנודע: I appeared to Abraham, to Isaac, and to Jacob as El-Shaddai etc. (Ex. 6:3). Rashi explained, “Alas for those who are lost and not to be found!” etc. The meaning, as is known, is that the secret of Egyptian Exile is that the True Awareness was in Exile; they could not grasp the Awareness to serve the Blessed Creator, along the lines of what is stated, Know the God of your Ancestor and serve Him (1 Chron 28:9). For in truth, Awareness is the essence that brings one to complete Reverence and Love. For once a person knows and believes that the whole earth is full of [God’s] Glory (Isaiah 6:3) and no place is void of Him, and [God] is the pleasure of all pleasures, Blessed is He and Blessed His Name, Life of Lives – if so, for any of the pleasures if you imagine, God forbid, the absence of the influence of [God’s] Blessed Light and Life-Force among the created things, Creation would return to unformed and void (Gen. 1:2). And similarly for all the Upper and Lower Worlds, if you imagine, God forbid, the absence of [God’s] Life-Force, they would be as if they never were. And if that is the case, then [Awareness of God’s presence] is the essence in all things...
ולזה הטעם צריך כל אחד לקבל עליו בשעת קריאת שמע בד׳ דאחד ארבע מיתות בארבע וליחד שמו באמת כמו שכתוב (תהלים מ״ד, כ״ג) כי עליך הורגנו כל היום זה שמקבל עליו ארבע מיתות בית דין למען יחוד שמו הגדול יתברך כי בודאי נעשה יחוד הויה שהוא רחמים ואלקים שהוא דין מאחר שמקבל אלהותו יתברך בשתיהן וזהו (דברים ו׳, ד׳) ה׳ אלקינו ה׳ אחד בין שמתנהג עמו במדת הוי״ה בין במדת אלהינו הכל ה׳ שהוא חסד האל יתברך בכדי שיוכל לקבל לאהותו יתברך בדבר ההוא מאחר שכך צריך לו בעת ההיא וזהו (שם ד׳, ל״ט) כי ה׳ הוא האלהים גו׳ וכל זה על ידי הדעת כמו שכתוב בתחלת הפסוק וידעת היום וגו׳ וכשעובד כך בדעת זה נעשה גם כן הדין רחמים מאחר שמאמין ומקבלו בשמחה ומודה לו מאוד ומחזיק את הדין כאילו הוא חסד נעשה כן באמת וזהו צדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים והרשעים אף שמתנהג הבורא ברוך הוא אתם במדת הרחמים אין מקבלים אלהותו על ידי זה מאחר שאין להם דעת ומפרידים אותו מהבורא יתברך והופכים למדת הדין והצדיק יוכל לתקן גם זה שקלקלו רשעים ומהפכים למדת הרחמים:
וזהו בן בג בג אומר הפוך בה והפוך בה כי על ידי התורה שהוא הדעת יהפוך מה שמתנהג עמו הבורא יתברך במדת הדין יהפוך למדת הרחמים וגם יהפוך מה שקילקלו הרשעים כאמור לעיל והבן:
אך שצריך כל אחד ואחד לבוא לידי נסיונות אף שמקבל אלקותו במחשבתו כנ״ל מכל מקום מנסין את כל אדם בעשר נסיונות כמו שאמרו באברהם עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם והנסיון הוא שמסלקין ממנו ההתקשרות שהיה קשור בהשם יתברך על ידי הדעת בעת שבא לידי נסיון ונשאר אצלו רק הבחירה כי לולא זה לא היה נקרא נסיון כי בודאי על ידי ההתקשרות יאחז צדיק דרכו ועל ידי זה נתמעט הדעת אצלו לא סילוק הדעת ממש ואם עומד בנסיון על ידי שנקבע בלבו מקודם כשהיה לו דעת רחב. והנה כשהיו ישראל במצרים היה הדעת בגלות כי קליפה קדמה לפירי כי הדעת היה מכוסה בקליפות כמו קליפת האגוז כמו שאמר הכתוב (שיר השירים ו׳, י״א) אל גינת אגוז ירדתי שהוא על גלות מצרים ובאגוז יש קליפה חיצונה היותר קשה ומכסה את האוכל ותחתיה קליפה הקשה כדי שיוכלו לראות האוכל הגם שנשארו עדיין קליפות הדקות עד שיבא משיחנו במהרה בימינו שיתגלה הפנימיות לגמרי מכל מקום עיקר ההתכסות נתגלה כי מצרים אותיות מצר ים, כי יש ים החכמה שהוא הדעת שבא משם ומי שאין לו דעת כלל הוא גם היום במיצר ים שלא נכנס עדיין בים החכמה. על כן אמר בעל ההגדה לא את אבותינו בלבד גאל הקב״ה אלא אף אותנו גאל עמהם כי בכל שנה יש יציאת מצרים באופן הנ״ל והרשעים שאין להם דעת עדיין לא יצאו ממצרים על כן אמר בעל ההגדה לא את אבותינו בלבד גאל הקב״ה אלא אף אותנו גאל עמהם כי בכל שנה יש יציאת מצרים באופן הנ״ל והרשעים שאין להם דעת עדיין לא יצאו ממצרים על כן אמר רשע מה הוא אומר מה העבודה וכו׳ מאחר שאין לו דעת קשה לו על העבודה ואף אתה אמור לו וכו׳ לי ולא לו אילו היה שם לא היה נגאל מאחר שגם היום הוא במצרים דהיינו דעת שלו: However, each and every person must come into trial – even if he receives God’s Godliness into his thoughts as we have explained above – nevertheless each person is tested with ten trials, as they said about Abraham, “Abraham was tested with ten trials and withstood them all” (Mishnah, Avot 5:3). And the trial is that they strip him of the Connection with which he was connected to Blessed God through Awareness. At the moment when he comes into the trial, only Free Will remains with him; for without this it would not be called a trial. For certainly through the Connection the tzaddik holds his path (Job 17:9), and in this way his Awareness is diminished – though not completely removed – and if he withstands the trial, it is because it was already fixed in his heart from before when he had expansive Awareness.
על כן נאמר וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים שבא הדעת להבחין בהדעת שאף בחינת אלקים הוא קבלת אלהותו יתברך וזה וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה׳ כי משה רבינו ע״ה אמר למה הרעות לעם הזה והשיב לו השם יתברך מה רעה הוא זה הלא עיקר הגאולה הוא שידעו שאלקים ושם הרחמים הוא אחד ויחוד אחד כאמור לעיל ומה שנראה שהוא רעה הוא למי שאין לו דעת אבל באמת לפי חכמתו יתברך שאינה מושגת צריך בעת ההיא להתצמצם במדה ההיא דוקא וזהו שהורה הוא יתברך זה למשה ואמר אליו במדת אלקים זה שאמרת שהרעותי תדע שאני ה׳ כאמור:
וארא אל האבות באל שדי שאמר לעולמו די שהוא צמצום ודין כי נהגתי עמהם על ידי צמצומים ודינים שנסיתי אותן בסילוק הדעת הרחב מהן על ידי סילוק ההתקשרות שסילקתי מהם בכדי שיהיה נקרא נסיון והן עמדו בנסיון מחמת שעמדו על דת זה במה שנשאר אצלם מהדעת אחר סילוק ההתקשרות כי אלהותו יתברך מתצמצמת גם כן בדין והיה להם האמונה זו וזהו ושמי ה׳ לא נודעתי להם כי סלקתי מהם הדעת הרחב שהוא על ידי התקשרות כי ה׳ נקרא הדעת כנודע וזהו לא נודעתי להם בהדעת כמקודם הנסיון ומכל מקום קבלו אלהותו בכל מה שמדדתי להם וזהו חבל על דאבדין רצה לומר שאבדו בעת הנסיון בחינה שהיה להם מקודם ולא משכחין הוא מלשון שכחה שלא שכחו דעת לקבל אלהותו בכל המדות:
ונמצא מכל האמור שצריך האדם העובד לעבוד את בוראו ברוך הוא דוקא באופן הנ״ל בין בטובו בין בעקו ואם רואה שהבורא ברוך הוא מתנהג עמו זמן מה במדת החסד ואחר זה רואה שהתחיל להתמוטט יהיה כיתד תקוע במקום נאמן שלא יזוז ממדריגתו כי אולי מנסין אותו בזה כאמור:
וזהו פירוש הפסוק (ישעיה ס״ג, ט״ז) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל וגו׳ ודרשו רז״ל כי אתה אבינו קאי על יצחק כי אברהם אמר ימחו על קדושת שמך ויעקב גם כן כו׳ עיין שם. לכאורה איך הוא הדבר להיפך כי אברהם שהוא מדת חסד יאמר כנ״ל ויצחק שהוא דין ילמד זכות אך האמת הוא כאמור כי מי שעובד הבורא ברוך הוא כשמתנהג עמו במדת אברהם שהוא חסד או במדת יעקב שהוא רחמים לבד ולא כשמתנהג עמו במדת יצחק בודאי אין לו דעת עדיין ואין מכיר אלהותו יתברך וזה שעובד כן נקרא ח״ו נרגן מפריד אלוף (משלי ט״ז, כ״ח) ומהפך ח״ו מדת הרחמים למדת הדין כאמור למעלה ועל כן על ידי מדת החסד בא עליו הדין לומר ימחו על קדושת שמך וכן יעקב אבל מי שמקבל אלהותו יתברך כפי מה שמודד את עצמו אליו אף במדת יצחק אזי הוא מהפך מדת הדין למדת הרחמים ועל כן אמר יצחק פלגא עלי וכו׳ מאחר שנעשה רחמים כאמור לעיל וזהו כי אברהם לא ידענו מי שמקבל אלהותו יתברך על ידי מדת אברהם לבד לא ידענו אין לו דעת עדיין וישראל מי שמקבל אלהותו על ידי מדת יעקב לבד לא יכירנו אין מכיר אלהותו יתברך עדיין אלא כי אתה אבינו ואז מייחד אלהותו יתברך ביחוד גמור והבן:
וענין העשרה מכות שהיו במצרים. הענין הוא כי נודע שהבורא ברוך הוא מנהיג עולמו על ידי עשר שכליים והן הדעת ועל כן במצרים שהיה רוצה לגלות סוד הדעת על כן על ידי כל אחת מעשר מכות נתגלה אחד מן השכליים עד שנגמר כל התגלות הדעת אך כי מה שמסלקין ההתקשרות בעת הנסיון שעל ידי זה נתמעט הדעת כאמור לעיל המיעוט הוא גם כן התגלות הדעת כי כך הוא הצורך תמיד ונמצא כי יש שתי בחינות בהתגלות הדעת אחד על ידי ריבויו ואחד על ידי מיעוטו כאמור בעת הנסיון ושניהם כאחד הם התגלות הדעת והבן כי כן הוא הצורך דוקא אף אחר שנשברה הקליפה המכסה לכן יש קצת מן המכות שלא היתה בהן התראה כגון ברד חשך וכנים לכוונה זו מאחר שכל אחת מעשר מכות היה לגלות הדעת עם שתי בחינותיו כאמור לכן נגד בחינת התגלות הדעת שהוא על ידי ריבויו היתה התראה דנודע שכל חייבי מיתות אין ממיתין אותו עד שיכניסו להם הדעת על ידי עדים המתרים אותן ומודיעים להם על ידי דבורים הדעת כנודע כי לולא ההתראה אף שעושה במזיד מכל מקום הוא בלא דעת לכן כאן שהיה צריך להכניס הדעת בעולם על ידי המכות הוצרכה ההתראה לכוונה זו לשבר הקליפה המכסה בחינת דעת שצריך שיתרבה. והמכות שלא נאמר בהן התראה הן לשבר הקליפה המכסה בחינת הדעת זה שצריך למעטו בעת הנסיון והבן: On the Matter of the Ten Plagues that Occurred in Egypt: The explanation is according to what is known, that the Blessed Creator directs the world through Ten Intelligences, which constitute Awareness. Therefore in Egypt, where God wanted to reveal the secret of Awareness, one of the Intelligences was revealed through each of the Plagues until the complete revelation of Awareness was finished. Even though Connection [to God] is removed at the moment of trial, thereby diminishing Awareness as we have stated above, this diminishing also counts as revelation of Awareness since [the removal of Connection] is always necessary. So we find that there are two aspects to the revelation of Awareness: one by way of its expansion and the other by way of its diminishing at the moment of trial as we have stated. And both of them together constitute revelation of Awareness; understand this. [Diminishing] is necessary precisely after the concealing shell has been broken; therefore a few of the plagues had no warning, such as Hail, Darkness, and Lice. Along these lines, since each of the Ten Plagues was intended to reveal Awareness through its two aspects, as we have stated, therefore corresponding to the aspect of revelation of Awareness through expansion [the Plague] included warning. For it is known that anyone liable for execution can only be executed after Awareness [of their crime] was introduced by two witnesses who warn them [before the fact] and give them Awareness verbally, as we know. For without warning, even if [the killer] did it intentionally, in any event [we consider the killer to be] lacking [legal] awareness. Therefore here, where God needed to introduce Awareness into the world through the Plagues, warning was necessary for this reason so that [the Plague] would break the shell that conceals this aspect of Awareness that must be expanded. But the Plagues for which there was no warning were intended to break the shell that conceals the aspect of Awareness that needs to be diminished at the moment of trial; understand this.