Me'or Einayim, Yitro 4

איתא בכתבי האר״י ז״ל שבכל זמן מהזמנים כגון פסח שבועות סוכות הוא נעשה בכל שנה כשבא זמן הנ״ל נעשה כמו שהיה בפעם הראשון בפסח הוא יציאת מצרים ובשבועות מקבלים התורה וכן בכל זמן ולהבין איך מקבלים התורה בכל שבועות והלא כבר ניתנה. י״ל על פי מה שאמרו רז״ל בכל יום יהיו בעיניך חדשים כיום שניתנה ואת זה צריך לקבל עליו בכל שבועות:

והנה אמרו רז״ל שני אלפים תורה ופירוש רש״י שהתחילו השני אלפים תורה מימות אברהם ולפי זה היה התורה מימות אברהם ואם כן מה קבלו ישראל אך הן אמת שהתורה היה בימי אברהם אבינו ע״ה אך שהיה מלובשת בכתנות עור הנחש כמאמר (בראשית ג׳, כ״א) ויעש וגו׳ לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם ואדם וחוה הם תורה שבכתב ותורה שבעל פה שאדם הראשון קודם חטאו לא היה דבר חומרי ומה גם שבכל אדם הוא כן ועיקר קבלת התורה היה מה שפסקה זוהמתם ונעשה אור בא׳ וראו האור והפנימיות של התורה ותורה אור ואת זה צריך לקבל בכל שבועות להשיג החיות והפנימיות של התורה כמאמר (תהלים קי״ט, י״ח) גל עיני ואביטה נפלאות וגו׳ כי צריך להשיג בכל יום חיות חדש מתורתינו הקדושה והנה אמרו רז״ל כל ארבעים יום היה משה רבינו ע״ה לומד ושוכח עד שניתנה לו במתנה. וכתיב ממדבר מתנה ודרשו רז״ל מי שמשים עצמו כמדבר שהכל דשין בו התורה ניתנה לו במתנה ודבר זה צריך לקבל בכל שבועות שיהיה כמדבר ולא ישכח התורה שלומד ואת זה גופא שיהיה כמדבר כו׳ צריך לבקש מהשם יתברך ונפשי כעפר לכל תהיה והבן:

וההר בוער באש עד לב השמים וכו׳ הנה ענין השני לוחות שהוריד משה היה שהוריד לישראל לב שיהיה להם לב לאביהם שבשמים שלב נקרא לוח כמו שכתוב כתבם על לוח לבך וגו׳ ואמרו רז״ל שני חללים יש בלב של ימין משכן ליצר טוב ושל שמאל משכן ליצר הרע והן הן השני לוחות. וזהו וההר בוער באש כי הלא כה דברי כאש גו׳ שהשיגו ישראל להם לב לאביהם שבשמים כי השם יתברך נקרא שמים כמו שכתוב (ירמיה כ״ג, כ״ט) ואתה תשמע השמים והנה אחר שעשו את העגל ניטל מהם הלב ואז התחילה הנהגה על ידי תשובה שצריכה לב נשבר כמאמר (מלכים א, ח׳, ל״ד) לב נשבר ונדכה גו׳ כי אם היה להם לב נלבב להשם יתברך לא היו חוטאים ולא היו צריכים לתשובה ולשבור הלב וזהו בי״ז בתמוז דהיינו ביום שירד מן ההר כשעשו את העגל נשתברו הלוחות דהיינו שהוצרכה לתשובה שצריכה לב נשבר כנ״ל:

בגמרא יום הששי מלמד שהתנה כו׳ אם ישראל מקבלין את התורה בששה בסיון אתם מתקיימין כו׳ ואמרו לו וכו׳ נמצא שבועות הוא בריאת העולם והנה התורה היא כלי אומנתו של הקב״ה שבה נבראו כל העולמות והנה למשל כלי השעות שקורין זייגע״ר הוא עשוי בחכמה וכשנתקלקל אינו יכול לתקן רק האומן שעשהו ולכן קודם נתינת התורה היו דורות מהשבירה דור אנוש דור המבול דור הפלגה ואחר כך כשניתנה התורה ירד ונשתלשל תיקון לעולם שבהתורה נבראו כל העולמות כשהיתה השבירה לא היה יכול לתקן רק אומן שעשאו והיינו התורה ולכן אמרו רז״ל על פסוק רפאות תהי לשריך וגו׳ חש בראשו יעסוק בתורה כו׳ חש בכל גופו יעסוק בתורה שנאמרו ולכל בשרו מרפא שכל היסורים והחולאים רחמנא ליצלן הכל בא מהשבירה והדינים רחמנא ליצלן ולכן התורה היא רפואה לכל האברים שאין הדינים נמתקין אלא בשרשם ובינה מינה דינין מתערין והתורה אומרת (משלי ח׳, י״ד) אני בינה לי גבורה פירוש שהיא שואבת בתוכה כל הדינים ושם נמתקו כשבאים לשרשם ומ״ש רפאות תהי לשריך שהשבירה היא מהטבור ולמטה ודבר זה צריך לקבל בכל שבועות שבמשך השנה יש כמה רשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות והצדיקים מקיימים את העולם וכו׳ שמביאים קיום ותיקון לעולם במה שמקבלין התורה והבן:

שקר הסוס לתשועה גו׳ הנה עין ה׳ אל יראיו גו׳ רצה לומר שאין נצוח המלחמה תלוי בגבורת הסוס וברב חיל עין ה׳ אל יראיו רצה לומר השגחתו יתברך איך היראים רוצים כך עושים:

וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. צריך להבין למה נאמר כאן השם אלהים דוקא שהוא מדת הגבורה וגם רז״ל אמרו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו ולמה הוא כך:

אך דאמרו רז״ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו כו׳ ואם כן אי אפשר שיתקיים החכמה דהיינו התורה רק כשתקדם לה היראה לכן דיבר השם יתברך במדת הגבורה והפחד ונפל פחד גדול עליהם ויחרד כל העם וגו׳ ועל ידי כן היתה בהם הכנה לקבל התורה והנה היראה היא כלי להתורה ובה מלובש כל התורה כמו שכתוב הן יראת ה׳ היא חכמה שבתוכה מלובשת ומעוטפת כל החכמה והתורה ראשית חכמה יראת ה׳ שיראת ה׳ צריך להיות קודם לחכמה שהיראה היא כלי והכלי צריך להיות מקודם שאם אין לו כלי במה יכנוס וכן מפורש על פי חז״ל במדרש אמרו ישראל כו׳ כל החכמות אנו יכולים לקבל רק חכמת התורה כו׳ מחמת עומק ההשגה שעסק התורה גדול מאוד נעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה אמר להם הקב״ה חייכם כל החכמות וכל התורה דבר אחד קל הוא אם אתם יראים מלפני הרי כל החכמות וכל התורה כו׳ דהיינו כנ״ל שהיראה היא כלי של התורה ובה ומעוטף כל התורה כנ״ל:

וזהו שאמרו רז״ל קיים אברהם אבינו ע״ה את כל התורה עד שלא ניתנה ולכאורה איך קיים עד שלא ניתנה מהיכן ידע ויובן לפי דברינו הנ״ל שבתוך היראה מעוטף ומלובש כל התורה והם היו יראים מאוד מהבורא ברוך הוא כמאמר עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ובזה השיגו כל התורה כולה:

ולכן דרשו חז״ל על פסוק וידבר אלקים את כל הדברים גו׳ שדיבר הכל בדבור אחד מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע וצריך להבין איך שמעו ישראל כל התורה כולה בדבור אחד בשלמא הבורא ברוך הוא הכל יכול מה שיאן הפה יכול לדבר הוא היה יכול לדבר כל התורה כולה בדבור אחד אבל איך שמעו ישראל גם למה עשה השם יתברך כן ומה תועלת היה לישראל בזה ויובן לפי דברינו הנ״ל שביראה מעוטפת ומלובשת כל התורה כנ״ל והשם יתברך דיבר במדת היראה והפחד לכן דיבר כל התורה כולה בדבור אחד כנ״ל ולכן יוכלו לקבל מפני שהיתה להם היראה שנפל פחד גדול עליהם ובהיראה מעוטפת כל התורה והשם יתברך נתן והפעיל זאת בישראל שכשיהיה להם היראה יהיה בהם כל התורה והראה להם שבהיראה יש בכחו זה לדבר כל התורה כולה בדבור אחד שבהיראה מלובש כל התורה:

ולכן דרשו רז״ל על פסוק (שיר השירים ה׳, י״ג) שושנים גו׳ אל תיקרי שושנים אלא ששונים מור עובר אל תיקרי מור עובר אלא מר עובר כל תלמיד היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוספות מר תכוינה דהיינו שאינו יושב ביראה תכוינה וצריך להבין למה העונש דווקא תכוינה ומה מדה כנגד מדה הוא ויובן לפי דברינו הנ״ל שהיראה היא כלי של התורה ובתורה כתיב (ירמיה כ״ג, כ״ט) הלא כה דברי כאש נאום ה׳ וגו׳ ואיך אפשר ליקח האש בלא כלי ולכן העונש תכוינה שנשרפו המוחין שלו שלוקח האש בלא כלי. כללא דמלתא שהיראה היא כלי של התורה ולכן צריך שתקדם לה כי איך יקח האש בלא כלי ולכן יש כמה לומדים שבקיאים בכל הש״ס ופוסקים ראשונים ואחרונים וכשהוא בלא יראה אינו כלום כי לוקח האש בלא כלי ונשרף הוא והמוחין שלו ואינו יכול לעבוד את השם יתברך כי נשרפו המוחין שלו:

והעצה לזה איך יראים מהשם יתברך הוא באמונה וצדיק באמונתו יחיה להאמין שהוא יתברך מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה ואיך לא ירא מפני מלך גדול ונורא העומד עליו בשעה שלומד הגמרא הגם שמלא כל הארץ כבודו אך שם הוא התגלות יותר שהשם יתברך מתגלה אצלו יותר בשעה שלומד:

והנה מה שאמרו רז״ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת מהו לשון מתקיימת הוה ליה למימר חכמתו קיימת. אך דהנה נובלת חכמה עליונה תורה שיש תורה שהיא נובלת חכמה שהוא חכמה שנפלה מחכמה של מעלה כמו פריות שנופלין מן האילן בלא זמנן נקרא נובלת וכן יש תורה שנפלה דהיינו כשלומד בלא יראה ומאן דנחית מדרגיה קרי ביה וימת נמצא הוי ליה תורה שמתה וכשלומד ביראת שמים מחיה את התורה וזהו חכמתו מתקיימת דהיינו החכמה שלוש היה בבחינת מיתה עכשיו קיימת:

ודע שאמרו רז״ל על פסוק והאלקים עשה שיראו מלפניו לא נבראו רעמים אלא כדי לפשט עקמומית שבלב והענין נאמר בשם הבעש״ט נשמתו בגנזי מרומים שהשם יתברך חפץ מאוד שיהיו כל ישראל יראים מלפניו אך מיש יש לו שכל ירא מלפניו בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין ואם יסלק חיותו ח״ו אף רגע כמימרא היו מתבטלין כל העולמות ומחמת זה ירא וחרד מאימת השם יתברך עד שכל איבריו נרתעים מפחד השם יתברך ומהדר גאונו לא כמו השוטים שאומרים על היראה אמיתית שהיא מרה שתורה שאינו צריך רק נקודה לכן הבל יפצה פיהם ולא כן ידברו אבל באמת צריך שיפול עליו אימה ופחד גדול עד שיהיו כל איבריו נרתעים אצלו נחזור לעניינו זהו מי שיש לו שכל, מי שאין לו שכל לירא מלפניו יתברך והשם יתברך אף על פי כן חפץ שירא מלפניו לכן מאיים עליו השם יתברך בדבר שיהיה נרתע ונבעת לפי קט שכלו כגון בשמעו קול הרעם וכוונת השם יתברך שילך מזה אל היראה העליונה בחשבו הלא הרעם הוא אחד מגבורותיו של הקב״ה ואיך לא יירא מהשם יתברך בעצמו וכן שאר היראות חיצוניות שיש לאדם כגון שירא מהשררה או שלא ימותו בניו כוונת השם יתברך הוא שיעלה מזה אל היראה עליונה שידע שאינו ירא רק מהשם יתברך שהיראה עליונה יראת ה׳ עצמה נתלבשה ונתצצמה תוך הדברים ההם כדי לאיים עליו לפי קט שכלו וזהו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו ומהו יראת חטאו ולא אמר יראתו אך שלא יאמר האדם מה יעשה שאין לו יראה לזה אומר כל שיראת חטאו שחטא הוא לשון חסרון דהיינו שירא מפני חסרונותו שלא ימותו בניו וכו׳ ומכח זה צריך לבוא אל היראה עליונה ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן:

במסכת שבת בענין הקזת דם מעלי יומא דעצרתא סכנתא וגזרי רבנן אכולהו מעלי יומא טבא אטו מעלי יומא דעצרתא דאפיק ביה זיקא דשמיה טבוח דאי לא קבילו ישראל תורה הוה טבח להו לדמייהו ולבשרייהו. להבין הענין גם לפני מה שפירשו המפרשים דהזיקא הוא היצר הרע שהוא שטן הוא מלאך המות ובקבלת התורה נעשו חירות ממלאך המות שיתכן לפי זה שיקרא טובח ולא טבות:

אך כוונת המאמר הוא על פי מה ששמעתי ממורי זללה״ה על מה שאמרו על פסוק (יחזקאל ל״ד, ל״א) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרוים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם ונתן טעם לזה דנודע כי הדם הוא הנפש שמשכן נפש הבהמי של כל הנבראים שיש להם חיותה וא בהדם וזה יש לאומות ולבהמות גם כן ונוסף על זה יתרון לישראל עם קרובו יש להם נשמה שהוא חלק אלוה ממעל חלק ה׳ ממש כל עוד שאינה מופסקת משרשה שהוא הבורא ברוך הוא שהוא א׳ אלופו של עולם כנודע וישראל על ידי קבלת התורה ועסקן בעבודתו מתדבקין באלופו של עולם עד ששוכן בתוכם בחינת א׳ אלופו של עולם כנודע ונעשין חלקיו ממש כמו שכתוב (דברים ל״ב, ט׳) כי חלק ה׳ עמו ונעשין אחדות עמו יתברך ונתחבר בחינת א׳ אל בחינת דם שהוא נפש הבהמי המלובש בדם של כל ישראל ונעשה כסא לבחינת הא׳ ונעשה אדם שהוא אותיות א׳ דם מה שאין כן באומות שאין להם בחינת הא׳ רק בחינת נפש הבהמי שבהדם ולכן אינם נקראים אדם ודברי פי חכם חן:

ונודע כי כל העולם עם כל הנבראים צריכים לקבל החיות מהבורא ברוך הוא בכל עת ובכל רגע כמו שכתוב ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כי במעשה בראשית היה הבריאה על ידי חיות חדש שנאצל מהבורא ברוך הוא בכל הנבראים וכמו כן גם בכל עת ובכל רגע צריכים שלא יופסק מהם החיות תמיד ויושפע עליהם בתמידות בהשתלשלות מלמעלה למטה מעילה לעלול שאם יצוייר ח״ו העדר חיותו מן העולם אפילו רגע אחד היה העולם ומלואו בטל ממציאות כנודע אך איך יתכן שהבורא ברוך הוא שהוא בלתי בעל תכלית וגבול שהוא אין סוף ברוך הוא שאין לו שום דמיון כלל עם כל הנבראין שהם בעלי תכלית וגבול ואיך יקבלו החיות מאין סוף ברוך הוא שלא על ידי ממוצע בינם לבינו ברוך הוא מאחר שאין להם שייכות ודמיון כלל בשום אופן לו יתברך:

אך האמת דנודע כי הצדיק הוא יסוד עולם כי הוא היסוד והצנור שמעבר השפע והחיות היורד לכל העולם ולכל הנבראים הוא על ידו ובשבילו שהוא עושה השביל והמסילה שירד החיות וההשפעה על ידי התקשרותו בבורא יתברך תמיד הוא משכן לבחינת א׳ שהוא אלופו של עולם השוכן בתוכו כמו שכתוב (שמות כ״ה, ח׳) ושכנתי בתוכם והוא חלק ה׳ ממש ויש לו שייכות כביכול עם הבורא יתברך מצד חלק נשמתו שהוא חלק הא׳ וגם עם הנבראים יש לו גם כן שייכות והתדמות על ידי בחינת דם שהוא נפש הבהמיש מלובש בהדם שהוא שוה לכל נפש ולכל הנבראים ולכך נאות ויפה לו שיהיה ממוצע בין הבורא ברוך הוא ובין העולם ומלואו לקשר הכל בו יתברך להריק השפע לנבראים על ידי שבילוש הוא מתקן על ידי עבודתו ודביקותו בו יתברך. כמו שאמרו על פסוק (קהלת י״ב, י״ג) כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא בשביל זה ואמרו תיבת נברא שהוא לשון היה מדלא אמרו כל העולם לא ברא כו׳ אך כי באמת בריאת העולם הוא דבר ההוה תמיד כי בטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית על ידי השפעתו החיות בנבראים ובכל יום ובכל עת ובכל שעה נברא העולם בבחינה זו על ידי הורדת השפע והחיות וזהו הפירוש כי זה כל האדם פירוש מאחר שהצדיק הוא בחינת אדם שהוא בחינת א׳ דם שנתאחדו בו לא נברא העולם בהוה תמיד על ידי הורדת השפע והחיות כאמור אלא בשביל ומסילה שעושה זה על ידי עבודתו הזכה והתקשרותו בהשם יתברך עושה שביל ומסילה מעבר השפע והחיות וצנור להריק לכל הנבראים שהוא המייחד שמים וארץ כתרגום אונקלוס (דברי הימים א׳ כ״ט, י״א) דאחיד בשמיא ובארעא שמקשר כל העולם ומלואו להבורא ברוך הוא שלא יהיו מופסקין ממנו יתברך שלזה כיוונו ז״ל באמרם וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם ולכך נקראים התלמידי חכמים בונים כמו שאמרו אל תקרי בניך אלא בוניך:

וכל זה מה שהצדיקים פועלים זאת הכל הוא על ידי התורה המורה להם דרך אשר ילכו בה ואיך לדבק בו יתברך על ידי התורה והמצוות שנתנו בסיני כמו שאמרו רז״ל יום הששי הידוע הוא ששי בסיון שהתנה הקב״ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין את התורה מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו. כי ממילא על ידי שלא היה נתינת התורה שבה עושים הצדיקים שביל ומעבר השפע לנבראים ממילא היו חוזרים כל הנבראים לתהו ובהו וקיום העולם בששה ועשרים דורות מקודם מתן תורה היה על ידי הצדיקים שבכל דור ודור כגון אדם שת מתושלח חנוך נח והאבות שכולם היו עוסקים בתורה עד שלא ניתנה כנודע והם היו השביל והצנור לעולם כאמור. אך שבדורות ההם היו המוחין והשגת הצדיק האחד שבדור ההוא היו גדולים כל כך עד שהיו כדאי שימשך על ידם השפע והחיות לכל העולם בשבילו שעשה ותיקן על ידי עסקו בתורה בימים האלו ולא היה צורך לצדיקים רבים לקיום העולם עד שעל ידי השתלשלות הדורות נתמעטו המוחין וההשגה כל כך עד שלא היה כדאי לקיום העולם כי אם על ידי שכל ישראל יקבלו התורה באתגליא ויהיו כולם בגדר צדיקים כמו בבריאת העולם שברא הקב״ה את האדם שהוי כלולים בו נשמות כל ישראל כמו שאמרו קומתו של אדם הראשון היה מסוף העולם ועד סופו ולאחר החטא נתמעטה קומתו כנודע והכוונה של הבורא ברוך הוא במתן תורה היה שיהיה כמו בביאת המשיח במהרה בימינו שיהא הקומה שלימה כנודע כי משיח הוא יהיה גם כן נשמת אדם הראשון כראשי תיבות אד״ם אדם דוד משיח ובקומה שהיה בו קודם החטא בכללות כל ישראל שכולם יהיו כלולים בו בכללות ונשמותיהן של כל אחד ואחד יהיו פרטיות וזהו כל עיקר עבודתינו לתקן ולגמור חלק המשיח השייך לכל אחד כאמור אצלנו במקום אחר וכשיוגמר התיקון הקומה בשלימות יהיה הוא צדיק יסוד עולם בשלימות גמור וצנור גדול וישר לקבל שפע וחיות שלכך בביאת משיחנו ירבו הטובות והדיעה בעולם על ידי שהוא יהיה צדיק כללי בשלימות גמור כמו שנקרא משיח צדקנו שהוא הצדיק הגדול והצנור הגדול שבו מעביר השפע לכל הטובות מה שאין כן עכשיו אחר חטא עגל שחזרו לזוהמתן כנודע שאין צדיק כללי וצריך כל אחד מישראל פרטי להיות בגדר צדיק לקיום העולם בשלימות וכל עוד שיתמעטו הצדיקים יתמעט השפע בעולם והבן כמו שכתוב (ישעיה ס׳, כ״א) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ כשעמך כולם בגדר צדיקים וצינור לעולם פירוש בשביל קיום העולם אז ירשו ארץ מאביהן שבשמים שכל הטוב וכל השפע היה יורד לארץ בכל אופנים ואם לא היו ישראל מקבלים התורה ח״ו לא היה צינור כלל לעולם שלא היה די בצדיק אחד כמו בדורות שלפני מתן תורה כאמור לעיל ולא היה החיות יורד מאין סוף ברוך הוא ח״ו ובהעדר החיות היה התפשטות המות ח״ו כמו שאמרו חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות ממלאך המות ובנתינת התורה נפסק המות מן העולם על ידי החיות שיש לו צינורות על ידי עובדי ה׳ על ידי התורה. ולכך נקרא הזיקא שהוא יצר הרע הוא מלאך המות נקרא טבוח שהוא טבוח ונשחט ונחתך מן העולם הכל לפי רוב מורידי החיות אם יש הרבה צדיקים נחתך יותר לפי ריבוי הצדיקים וכל זה על ידי התורה ואם לא קבלו ישראל את התורה היה נפיק זיקא דשמיה טבוח לפי שקבלו התורה נקרא טבוח ואי אל קבלו היה טובח ח״ו וכו׳ ונודע שכל מועדי ה׳ החוזרים חלילה בכל שנה נעשה התיקון בהם כמו בתחילת נתינת המועדים לישראל כמו פסח הוא גם היום יציאת מצרים ובשבועות הוא בחינת מתו תורה כנודע ולכך בבוא יום טוב של עצרת צריך כל אחד להיות בגדר צדיק בכדי שיהא צור ויסוד עולם לבל יתפשט הזיקא דשמיה טבוח ושיקרא טבוח ולא טובח ח״ו כאמור ולא כל אדם זוכה לזה שיהא בגדר צדיק כזה והקזת דם הוא סכנה והשטן מקטרג בשעת הסכנה ח״ו ומה גם שזה העת שצריך להתחזק כנגדו מתחזק גם הוא לכך הוא סכנתא להקיז דם ולהכניס את עצמו בסכנה עד שנזכה לביאת הגואל במהרה בימינו ויקוים ובלע המות לנצח (ישעיה כ״ה, ח׳) אמן נצח סלה ועד:

וישמע יתרו ופירש רש״י מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלמת עמלק והוא תמוה לכאורה שהרי הכתוב פירש בהדיא מה שממע את אשר עשה וגו׳ כי הוציא וגו׳ ולמה הניח פשוטו של מקרא ודרשו בענין אחר:

אך הן אמת נודע כי התורה ניתנה לנו להורות לנו את הדרך אשר נעלה בה במסילות בית אל העולה הרמה לדבקה בה ובמצוותיו כמאמר רז״ל בראתי יצר הרע בראתי תבלין שהיא התורה ואמרו עוד אם פגע בך מנוול זה כו׳ אם אבן הוא נימוח וכו והנה עינינו רואות כמה אנשים לומדי תורה בפלפול גדול והמה רחוקים מיראת ה׳ ומעבודתו והיצר הרע שלם אצלם שלא נימוח ולא נתפוצץ כלל. אבל באמת דבר ברור הוא שגם תורה אין להם שאף על פי שלומדים אין נקרא אצלם תורה כי בחינת מה שנקרא תורה להיותה מורה דרך לעבודת השם יתברך ונותנת עצה לדבקה בהשם יתברך לא לזולתו והם אינם לומדים לכוונה זו ואדרבה המה מתפארים בה ומערבים טוב ברע וזהו היה חטא אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע שהיה מערב טוב עם רע הכל ביחד. אמנם היות להם הסיבה המונעת מהתקרב בעבודת השם יתברך עם היותם לומדים תורה הוא על פי מה שאמרו רז״ל בענין עיקר לימוד התורה ואמרו על פסוק (תהלים א׳, ב׳) כי אם בתורת ה׳ חפצו ובתורתו וגו׳ בתחלה נקרא תורת ה׳ וכשעמל בה נקרא תורתו וצריך להבין דברי חכמים למה הוא כך ומה היה חסר אם לא היה נקרא תורתו והיה לומד תמיד בתורת ה׳ אך יובן עם מה שאמור שהתורה היא מורה דרך וצריך כל אחד בעת לימודו לשמוע בקול מורה דרך שבה להורות לו איך יתנהג בתורתו ועבודתו וזה נקרא תורתו על שם של אדם בפרטות לכל אחד ואחד ועל כוונה זו אמר הכתוב (משלי כ״ח, ט׳) מסיר אזנו משמוע תורה דהוי ליה למימר מסיר פיו מללמוד תורה אבל לפי משה שאמור אתי שפיר שכל אדם יטה אזנו לשמוע בלימודים שלומר לשמור ולעשות לאהבה את ה׳ ולעבדו ואם ככה לעיכובא דוקא כדבר הזה יעשה האדם וחי בהם חיי עולם ועל זה אמרו רז״ל אם אבן הוא נמוח כו׳. אמנם הדבר שמביא לזאת המדריגה לשמוע בקול תורתו הוא ענין קריעת ים סוף שצריך שיוקרע מקודם ים החכמה העליונה שיכנס בה האדם בחכמה הזאת ואז יהי מהר לשמוע בקול התורה לפוצץ הרי היצר הרע כאמור וזהו שפירש רש״י והוא מאמר רז״ל מה שמועה שמע ובא פירוש איזה סיבה גרם לו לשמוע שהרי כל האומות שמעו כל הנסים והמופתים ואף על פי כן לא נתגיירו זולת יתרו ובודאי אין זה כי אם שהיה בו ניצוץ קדוש ועל כל פנים צריך שיוקדם איזה סיבה קודמת לשמיעה לזה אמר קריעת ים סוף כאמור שנקרע ים החכמה העליונה שעל ידי קריעת ים סוף בגשמי בעולם התחתון כן נקרע גם כן בעולם העליון ברוחני בים החכמה עליונה ואז גם כן נכנסו ישראל בים החכמה ואז יוכלו לקבל את התורה בזמן מועט שהרי בחדש השלישי בששי בסיון קבלו את התורה על הר סיני ואיך היה יכולת בידם כל כך בזמן מועט והלא בעמדם על הים היה קטרוג עליהם לומר הללו עובדי עבודה זרה והללו כו׳ ובזמן מועט כזה ששהו עד ששי בסיון קבלו התורה על הר סיני אך עם מה שאמור יובן בקריעת ים סוף בגשמי נקרע גם כן ברוחני ים החכמה ונכנסו ישראל בחכמה עליונה וזהו קריעת ים סוף, ומלחמת עמלק פירוש מלחמת היצר הרע שיצר הרע הוא הס״א שנתלבש בעמלק ביום הלחמו עם ישראל נצחוהו על ידי קריעת ים סוף שהיה להם מתחלה שהוא כמאמר רז״ל אם אבן הוא נימוח כו׳ כאמור לעיל והבן:

וידבר אלהים את כל הדברים האלה ודרשו רז״ל שכלל כל הדברות בדבור אחד מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע ולכן אמרו ישראל דבר אתה עמנו ונשמעה וגו׳ ואמרו עוד והאלהים יעננו בקול בקולו של משה שמשה רבינו ע״ה פרט כל דברות לישראל אלא שהקב״ה נתלבש בקולו של משה והוא תמוה והלא הכל גלוי וידוע לפניו יתברך והיה יודע מתחלה שלא יכולו ישראל לקבל הדברות ממנו יתברך כי אם על ידי התלבשות בקולו של משה ולמה אמר בעצמו מתחלה מה שאין הפה יכול לדבר וכו׳:

אמנם הן אמת נודע כי זאת תורת האדם בעסקו בתורה צריך לדבק את עצמו באותיות התורה שהם היכלות שהשם יתברך שוכן בתוכם ומתלבש בתוכם אור אין סוף ב״ה ועל כן תהיה מחשבתו דבוקה באותיות התורה ובאור אין סוף המתפשט בתוכם כי האותיות נקראין היכלין דמלכא שהשם יתברך מתלבש בהן ושוכן בתוכם וכשהאדם לומד בזאת הכוונה אז לא יגורך רע כתיב (תהלים ה׳, ה׳) כי אחד משמות היצר הרע הוא רע וכיון שמדבק את עצמו באותיות התורה לחזות בנועם זיו החיות של אין סוף ב״ה המתפשט בתוך אותיות התורה הוא דבוק בו יתברך ועליו נאמר לא יגורך רע ואז יתפרדו כל פועלי און. ועל זה אמרו רז״ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש דאם אבן הוא נמוח וכו׳ ודייקו באמרם ז״ל משכהו לבית המדרש ואל אמרו סתם משכהו לדברי תורה. ומה לי אם לומד בבית המדרש או במקום אחר. אך כיוונו בזה שהתורה שבעל פה נקרא מדרש חכמים שדרשו חז״ל בי״ג מדות מתורה שבכתב והם י״ג מדות שהתורה נדרשת מקל וחומר ומגזירה שוה האמורים בברייתא דרבי ישמעאל ולזה אמרו משכהו לבית המדרש רצה לומר לפנימיות המדרש לדבק את עצמו בחיות שבתוך האותיות כי היכל ה׳ המה והשם יתברך שוכן בתוכם ואז אם אבן הוא נמוח ואם ברזל הוא מתפוצץ כי לא יגורך רע כתיב שם ועל זה אמרו רז״ל על תורתו של דואג ואחיתופל שהיה מן השפה ולחוץ רצה לומר שלא למדו בפנימיות של תורה ובחיות האותיות המתפשט בתוכם ולהדבק בה׳ על ידי התורה כאמור. ובזה יבואר מאמר רז״ל בכל יום יהיו דברי תורה בעיניך כחדשים ולמדו זה מפסוקים ולכאורה יפלא הדבר מאוד איך אפשר להיות כן כי הנה התורה ניתנה מאז ומשנים קדמונים זה כמה אלפים והאיך יוכל להיות כל אדם בעת הזאת לשום על לבו שיהיה בעיניו כמו דבר חדש אך עם מה שכתוב יבן היטב כי הנה עיקר עסק התורה לדבקה בו יתברך השוכן בתוך אותיות התורה כאמור שעל ידי זה יתפרדו כל פועלי און כי לא יגורך רע כתיב ולכן ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן כי מעת שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא והיא הזוהמא בכל העולם מפני טמאת הנחש אשר הטיל בה וממנה הושתת העולם ומלואו אבל ישראל שעמדו על הר סיני ושמעו התורה מפי השם יתברך ונתקרבו ונתדבקו במקור ישראל הוא השם יתברך השוכן בתוך האותיות של התורה ששמעו ונזדככו מאוד עד שנפרד מהם כל טומאה והזוהמא כי לא יגורך רע כתיב אך בעבור שבחטא העגל חזרו לטומאתן ישנה כמו שאמר הכתוב (שמות ל״ג, ו׳) ויתנצלו בני ישראל את עדים ודרשו רז״ל שניטלו מהם הכתרים שקשרו להם מלאכי השרת בעת קבלת התורה ואז נדבק בהם הזוהמא ועל כן צריך כל אדם לתקן זה להפריד ממנו זוהמת וחלאת הנחש מעט מעט על ידי עסקו בתורה לדבק בו יתברך ויסור מעליו את הנחש הוא הס״א הוא היצר הרע וידבק את עצמו בתורת ה׳ ובאותיות הקדושים ליראות את פני האדון ה׳ השוכן בקרבם כי היכל ה׳ המה כאמור. וזה שאמרו רז״ל יהיו דברי תורה בעיניך כחדשים ופירושו כי כמו בשעת מתן תורה פסקה מהם הזוהמה במעמד הר סיני רק בחטא העגל חזרו לטומאתן ישנה לכן גם עתה בכל יום ויום יראה לתקן מעט מעט שיפסוק הזוהמא ממך כמו בשעת מתן תורה כמו שהיו חדשים והיה נפסק ממך הזוהמא על ידי התדבקותך באור אין סוף המתפשט בתוך האותיות כן גם עתה אתה תעשה כן רק עתה לא יוכל להיות הכל בפעם אחת כמו בשעת מתן תורה שנעשה הכל ברגע אחד אך עתה צריך לתקן מעט מעט בכל יום עד ביאת משיחנו במהרה בימינו כי בזה תלוי קץ ביאת משיחנו עד שיכלה כל הזוהמה וטומאת הנחש על ידי עסק תורתינו ולכן נקרא התורה תושיה שמתשת כחו של אדם עם היות שגם לפי פשוטו של דבר הוא אמת שמחליש כח הגוף עוד יזכור לנו לפי עניינינו שמחליש כח החיצונים כי החומר בדביקות כאמור נעשה מן החומר צורה ונחלש כח חומרי שבאדם להתרחק מן הדברים החומרים על ידי עוסקו בתורה בכל יום וניתקן מעט מעט כאמור. והנה אמרו רז״ל במסכת שבת מנין לנוטריקון מן התורה שנאמר אנכי אנא נפשי כתבי יה בית ופירוש הענין הוא רמז למה שאמור שהקב״ה צמצם שכינתו בתוך האותיות של התורה וזה נקרא נפשו של הקב״ה כמו שכתוב ויהי האדם לנפש חיה ותרגם אונקלוס לרוח ממללא שדבורו של הקב״ה שוכן בתוך האותיות הכתובים בתורה ולכן זאת הכוונה דיבר ה׳ב״ה בעצמו כל הדברות מתחלה אף שאין הפה יכול לדבר כו׳ רק האלהים עשה בזה בכדי שיוכלל ויתלבש אור זיו שכינתו בכל התורה ובכל אותיותיה הקדושים האמורים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה גם כן וימלא כבודו את הכל בכדי שעל ידי כן יהיה מה שידבק האדם את עצמו בתורה ה׳ יכול לחזות בנועם ה׳ וזיו קדשו להדבק בו יתברך ויסיר מעליו טומאת נחש כוחותיו. ובזה יבואר מה שאמרו רז״ל בענין עסק התורה שצריך שיהיה לשמה ואמרו בלשון נקבה לשמה בסימן ה׳ נקיבה ולא אמרו לשמו שהרי צריך ללמוד למען שמו יתברך ועל פי דרכינו נוכל לפרש דמה שנאמר בלשון נקבה דקאי על חוה שהרי בה הטיל הנחש הזוהמא ונדבק בכל העולם בשביל שיצאו מחלציי וגם אנחנו מבני בניה היה נדבק בנו זוהמתן אכן בעמדינו על הר סיני פסקה זוהמתינו ובחטא עגל חזרה ונדבק בנו וצריכין אנחנו אל התיקון על ידי עסק התורה כאמור וזה שאמרו שילמוד התורה לשמה פירוש לשם הזוהמא שהטיל נחש בחוה להפרידה ממנו וזהו עיקר כוונתינו בלימוד התורה שעל ידי זה יוסר חלאת טמאת הנחש על ידי שנדבק בו יתברך השוכן בתוך אותיות התורה ואז יתפרדו כל פועלי און כי לא יגורך רע כתיב כאמור ועל ידי זה יבא משיח במהרה בימינו. וזהו מאמר רז״ל אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ואמרו חרות על הלוחות אל תיקרי חרות אלא חירות ממלאך מות חירות משעבוד מלכיות כי באמת העוסק בתורה על זאת הכוונה הוא דבוק באור אין סוף ברוך הוא שהוא חי החיים נצחיים וכן מצינו בכמה תנאים ואמוראים שהגיע עת פטירתם מן העולם הזה בעת עסקם בתורה ולא יכול מלאך המות לשלוט בהם והיה צריך לעשות תחבולה ועצה כמו דמצינו דאיפסק דרגא וכו׳ וכיוצא בהם אבל בעת עסקם אי אפשר לו לשלוט בהם מפני שהיו דבקים בה׳ על ידי עסק התורה ובאור פני מלך חיים וחירות ממלאך המות וגם חירות משעבוד מלכיות. וכמשארז״ל כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ וכל הפורק וכו׳ והיינו על פי מה שאמור כי אי אפשר למשיח שיבא עד שיתברר ויסיר מעלינו זוהמת הנחש ולכן אנחנו היום בגלות שעל ידי הגלות נתכפרו עונותינו וקושי השעבוד משלים שיסור ממנו חלאת זוהמת הנחש כנודע מענין גלות מצרים אשר קושי השעבוד השלים ונגאלו קודם זמנן ולכן כל הפורק ממנו עול תורה נותנים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ כי מכיון שאינו עוסק בתורה לדבקה בו יתברך להסיר ממנו טומאת הנחש אזי נותנין עליו עול מלכות שזהו קושי השיעבוד שיסיר ממנו טומאת הנחש על ידי הגלות כי בלתי זאת תהא נדבק בו הזוהמא ואי אפשר להיות קץ המשיח ח״ו ואם אין בו תורה שיסיר ממנו הזוהמא בעל כרחו צריך הוא לשעבוד בכדי שיוכל להיות קץ המשיח במהרה בימינו משאל כן כל המקבל עליו עול תורה אזי יסיר ממנו טומאת וזוהמת הנחש על ידי עסקו בתורת ה׳ ובאותיות הקדושים כי היכל ה׳ המה ועל ידי זה יוכל לדבק בו יתברך ואז יתפרדו ממנו כל פועלי און ולא ידבק בידו מאומה מן הטומאה והזוהמא ההיא לכן מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ ושעבוד הגלות כי אין צריך לזה האיש לשעבד נפשו תחתם לברר הסיגים ממנו כי על ידי עסקו בתורה ודביקותו בו יתברך כאמור יתבררו ויתפרדו כל פעולי און כי לא יגורך רע כתיב ויסיר מעליו את הנחש ובזה יזכה לביאת משיחנו במהרה בימינו אמן, ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן:

אנכי בא אליך בעב בענן בעבור ישמע העם בדברי וגו׳ הנה עשרת הדברות מתחיל באנכי וגו׳ ודרשו רז״ל אנא נפשי כתבית יהבית השם ברוך הוא שהוא אין סוף צמצם את עצמו כביוכל והקטין בכדי שיוכל לשכון בתוכינו שאנחנו בני גבול וכביוכל את נפשיותו נתן בתוכינו וזהו נפשי כו׳ יהבית ואיתא בגמ׳ ולדבקה בו איך אפשר לדבק כיה וא אש אוכלה אכל כל אשין דעלמא ותירץ הדבק במדותיו וקשה הרי כתיב ולדבקה בו ולא במדותיו וי״ל כי הנה השם ברוך הוא אין סוף והנה דרך הטוב להטיב ואם בא השם להטיב לנו אי אפשר לנו לקבל רוב טובה כי היינו בטילים ממציאות מחמת שהוא אין סוף ברוך הוא ומדרך הטוב להיטיב ואם לא היה מגלה טובו לנו על ידי בריאות כל הנמצאים היה בכחו ובעצמותו קודם שנברא העולם. וזהו אדון עולם אשר מלך בטרם כו׳ כי אצל השם הוא שוה מה שבכחו ובמה שיצא מכח אל הפועל הכל שוה אצלן כי הוא היה הוה ויהיה הכל שוים אצלו הן מה שיצא מכח אל הפועל והן מה שהיה בכחו קודם שנברא והיה מלך על כל הנמצאים בכחו רק לעת נעשה בחפצו כל אחר שיצא אל העשיה שברא את הכל בחפצו אזי מלך שמו נקרא שאנו קוראים אותו מלך ויכול השם ברוך הוא להנהיג מדותיו הטובים אתנו להראות רחמנותו וחנינותו ואריכת אפיו. והנה כדי שנוכל לקבל את מדותיו הטובים שלא נתבטל ממציאות מחמת שהוא אין סוף לכן צמצם את עצמו כביכול את טובו במדה לפני ערך כחינו שנוכל לקבלו וזהו שנקרא מדות לשון מדה שנמדד על ידי צמצומים והשם אין סוף מתלבש בתוך המדות והנה בהחזיק האדם את מדות השם מה הוא רחום כו׳ אז הוא דבוק בהשם אין סוף ברוך הוא בעצמו כי השם אין סוף ברוך הוא הוא שוכן בתוך המדות לכן אמרו רז״ל הדבק במדותיו ואז הוא דבוק כביכול בו בעצמו כביכול:

[וזהו] מה שאמרו חז״ל לשבר את האזן פירוש מה שהם יתברך מתמשל אצלנו באיברים גשמיים כביכול הוא שהשם ברוך הוא מצמצם את עצמו ומקטין את עצמו כביכול עד שמקרב את עצמו אלינו בתוך האיברים הגשמיים שנתמשל בו השם בכדי שנוכל להבינו ולהכירו ויהא קרוב אלינו כי הוא כביכול שוכן בתוך איברים הגשמיים שהוא מתמשל אלינו וזהו אנכי בא אליך בעב הענן היינו שאני מתמשל בתוך עביות וגשמיות כי אני שוכן בתוך העביות והגשמיות היינו בתוך האיברים הגשמיים שאני מתמשל אליכם ולמה אני בא בעב בענן היינו בעביות בעבור ישמע העם כדי שיוכלו לשמעו לזה אני מתמשל באיברים גשמיים ואני שוכן בתוך הגשמיות ועביות כדי שישמע העם. וישמע יתרו וכו׳ החרשים שמעו והעוורים הביטו לראות (ישעיה מ״ב, י״ח) כי שמיעה הגשמיות אינה כלום כי אם שמיעת השכל אשר על ידי שמיעת השכל מתפעל האדם ולא בשמיעת הגשמי לכן התפלל שלמה המלך ע״ה ונתת לעבדך לב שומע מלכים (א ג׳, ט׳) ושמיעת הגשמי אינה כלום לכן אם גם כל האומות שמעו הנסים והנפלאות של השם לא נתפעלו מכח זה לבוא להתגייר כי אם שמעו עמים גו׳ חיל אחז יושבי פלשת נמוגו כל יושבי כנען גו׳ (שמות ט״ו, י״ד ט״ו) אבל יתרו שמע בשמיעה רוחנית ונתפעל על ידי זה לבוא להתגייר וזהו וישמע יתרו כי שמיעתו היתה נקראת שמיעה אבל שמיעת האומות העולם ששמעו ונתבהלו הוא מחמת שהיה בהם שמיעה גשמיות אשר אינה נחשבת לשמיעה וזהו החרשים שמעו כי שמיעה הגשמיות אינה נחשבת לשמיעה כי היא כאלו הוא חרש ואין שומע בלב ושכל ואמר הנביא השמיעה שלכם נחשבת כאילו אתם חרשים ותראו לשמוע בלב והיינו שהתורה אומרת בניך עשוני ככנור היינו שנהנים מהתורה כמו כביכול הנאת הכנור שנהנים מהתורה בשמיעתם כמו שהם שומעים קול הכנור וצריך לשמוע התורה בכדי שידע האדם איך לעבוד את השם ברוך הוא היינו שיהא הלב שומע: