ללימוד ספרי הנביאים חשיבות מיוחדת, בדורנו. מספרי הנביאים אנו לומדים להכיר את דרכי הגאולה, את שלבי הופעתה ואת ההדגשים המיוחדים, המחייבים אותנו, עם ישראל.
לימוד ספר יהושע, העוסק בתקופת כיבוש הארץ וההתנחלות בה בימי ילדותנו הלאומית, מאפשר לנו למתוח קוים מקבילים לתקופתנו ולמצוא כיצד דברי נבואה אלו מתקיימים, בימינו.
אחרי אלפיים שנות נדודים בגלות, שב עמנו ומתקבץ בארץ ישראל. לא רק כדי למצוא לעצמו מקלט מרדיפות ושמד, כנוסחת אחדים ממנהיגי הציונות הראשונים, אלא כדי למלא את היעוד שלשמו נוצרנו.
עַם-זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ1(ישעיהו מג כא.) אמר ה' לישעיהו הנביא. הגדרה זו יש בה קביעת עובדה והטלת משימה לאומית, כאחת. לפיכך שואפים אנו להקים מדינה שבכחה המוסרי ובדוגמת חייה, תצעיד את העולם לפסגת חיים אידאלית בה "וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל-חָר פָּתֶן" "וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ"2(ישעיהו יא ו-ח), כפשוטם של דברים וכמשמעותם המשלית3(רמב"ם הל' מלכים יב א ראב"ד ורדב"ז שם.). את יעודנו במלואו נוכל להגשים רק בארץ, ארץ שנוצרה במיוחד לכך, כהגדרת רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי "הארץ הזאת הנועדת להיישרת כל העולם ונקראת נחלת ה'"4(כוזרי מאמר ב טז.), כשם שעמנו נקרא עם ה'. זוהי הסיבה, שלשמה אנו מתאמצים להיאחז מחדש בנחלתנו. כל עוד לא נגשים את יעודנו הלאומי, לא נוכל להגשים את יעודנו הכללי.
לעולם לא נרצה ולא נוכל להפסיק את מאמצינו ואת שאיפותינו לתקן עולם במלכות שדי, ולספר את תהילות ה'5עיין אורות, ישראל ותחיתו א..
גם בגלות הארוכה, לא זנחנו את יעודנו זה. שלוש פעמים ביום חתמנו את תפילותינו בפיוט "עלינו לשבח" שחובר על-ידי יהושע6אוצר התפילות בשם הכלבו סי' טז., הכרזנו ואמרנו: "ועל כן נקווה לך ה' אלהינו, לראות מהרה בתפארת עזך, להעביר גילולים מן הארץ, והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי". פעלנו רבות ולעיתים גם הצלחנו לעדן את העמים, שבתוכם ישבנו. אבל אין אנו מסתפקים במועט, ועד ש"כל בני בשר יקראו בשמך", לא נשקוט ולא ננוח. לשם כך אנו מאמצים את כל כחות חיינו הלאומיים, לעיתים במודע ובהכרה מלאה, ולעיתים מתוך דחפים הפועלים עלינו מעל סף ההכרה.
בימים אלה, כשאנו מתאמצים לשוב ולבנות את גופנו הלאומי, חוזרים לארץ ישראל ומקימים בה את מוסדותינו הלאומיים, אנו יכולים ללמוד מספר יהושע את תורת הבנין.
נתבונן, נלמד ונכיר, שכראשית כן אחרית7קדושה במוסף של שבת.. וננסה למתוח קוים מקבילים, גלויים ונסתרים, בין הגאולה הראשונה בימי יהושע לגאולתנו הנוכחית. ויהי רצון שנדע להיות שותפים עם אל8(ויקרא רבה כז ב.) ולהיות מודעים לגודל המפעל, ההווה לעינינו ומתהווה על ידינו בע"ה.
כיהושע, שנתברך שלוש פעמים "חֲזַק וֶאֱמָץ": לראשונה על כיבוש הארץ, "חֲזַק, וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶת-הָאָרֶץ" (יהושע א, ו), בשנית "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַתּוֹרָה... לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ" (א, ז-ח), ובשלישית בברכה כוללת "חֲזַק וֶאֱמָץ, אַל-תַּעֲרֹץ וְאַל-תֵּחָת" (יהושע א, ט), נתחזק ונתאמץ גם אנו. נתמלא חוסן ועצמה כדי לכבוש את הארץ, להקים עולה של תורה, והעיקר לא לפחד כלל9(ליקוטי מוהר"ן תניינא מח.).
שתי הנחות יסוד עלינו להניח, בבואנו ללמוד נביאים ראשונים. הראשונה: לנבואות הכתובות, המצויות בידינו, יש משמעות לדורנו ולכל דור ודור. והשניה: למרות שניתן לחשוב שספרי הנביאים הראשונים מהווים קובץ תיאורי מאורעות, הרי הם דברי נבואה ומעלתם גבוהה מזו של נביאים אחרונים.
את ההנחה הראשונה מלמדים חז"ל באומרם, שבמשך הדורות קמו לישראל נביאים רבים, "כפליים מיוצאי מצרים", אלא שנבואותיהם לא נשתמרו. רק נבואות שהוצרכו לדורות, נכתבו ונשתמרו10(מגילה יד.).
משמעות הביטוי "הוצרכו לדורות", מכוון לכל דור ודור. חז"ל מלמדים, שכשמגיע אדם לבית-דין של מעלה, הוא נשאל האם ציפה לישועה11(שבת לא.). ומסביר הר"ן בחידושיו שמשמעות השאלה היא: האם ציפית להתקיימות דברי הנביאים בימיך. משמע, שכל אדם, בכל דור, נתבע לצפות להתקיימות דברי הנביאים בימיו. ועל כל דור ודור למצוא, בדברי הנביאים, את המשמעויות המכוונות אליו.
את ההנחה השניה, שנבואת נביאים ראשונים גבוהה מנבואת נביאים אחרונים, אנו למדים מדברי הגר"א בתחילת פירושו לספר ישעיהו12(ישעיהו א א.). הגר"א אומר, שנביאים ראשונים נבאו באספקלריא מאירה בשאינה מאירה, ואילו נבואת נביאים אחרונים היא באספקלריא שאינה מאירה בשאינה מאירה. נביאים ראשונים הצליחו לבטא את הרעיונות האלהיים ואת דרכי הגשמתם על-ידי תיאור המאורעות, שארעו לעם ישראל בתקופתם. יכולתם זו נבעה מכך שהמאורעות הללו התפתחו על-פי הכוונה אלהית ישירה בחסד אל, ומיכולתם של הנביאים 'לקרוא' את דבר ה' המתגלה במציאות. לנביאים האחרונים, שהתנבאו בתקופה בה הלך וגדל הנתק בין ישראל לאלהיהם, לא נותר אלא לחזות ולבטא את הרעיון האלהי במילים ובמעשים סמליים בלבד. לא הסטוריה אנו למדים בנביאים הראשונים, אלא את דבר ה' המתגלה לעבדיו הנביאים בדיבור של חיים13עין איה, ברכות ח"ב עמ' 357: "והעניינים הכלליים נלמדים במעשים לא באמרים". (הסתר-יה14כך היה כותב מרן הרב צבי יהודה.). לכן, כשאנו עוסקים בלימוד דברי הנביאים, אנו חייבים להתמלא חרדת קודש וללמדם ביראה, בענווה, בשמחה, בשימוש חכמים ובדיבוק חברים, ובכל ארבעים ושמונה הדרכים שהתורה נקנית בהם15(אבות ו ו.). ויזכנו ה' לכוון לאור תורת אמת.
כשהיה מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק מלמדנו שיעורים בתנ"ך, היה חוזר ומשנן באוזנינו שאנו לומדים תנ"ך ולא נ"ך, שנגזר מלשון "נכה". כל דברי הנביאים נסמכים על התורה. הנביא אינו רשאי לשנות או לחדש הלכה, ואם עשה זאת חייב מיתה16(רמב"ם הלכות יסודי התורה ט א.). בפרק הראשון של ספרי הנביאים מוזכר שמו של משה עשר פעמים, ואחרון הנביאים מסיים את דבריו בהוראה "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי"17(מלאכי ג כב.). כל משאנו ומתננו בדבר הנביאים הוא "לגילוי מילתא"18(בבא קמא ב:), לגילוי הערכים והמגמות המהווים את בסיס החיים של העם, אותם לוקחת התורה כנתונים ודאיים ומפרה אותם בהדרכת מצוות מעשיות ומוגדרות. ערכים ומגמות אלו, שהיו ודאיים לאומה בגדלותה, לא היו צריכים להיקבע בדפוס המילים, ו"אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד"19(נדרים כב:). ואילו המסרים הכתובים בישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, איוב, משלי, שיר השירים וכל ספרי הנביאים והכתובים האחרים, כולם היו מצויים בחיוניות האומה, ומפני חטאינו ונפילת רמת חיינו הלאומיים, שהלכו ונתמסמסו, הוצרכו להיות נלמדים מן הכתב. אנו מצפים ומייחלים לימים, שעליהם ניבא ירמיהו20ירמיה לא ל-לג, ובספר ראש מילין אות 'אלף': "יודעת היא הנשמה שכל הבא בלימוד איננו מקורי. מקורי הוא הרעיון הפנימי שאינו מבוטא, שהיה יהיה נחלת העולם ביום הגדול שאיש את אחיו ואיש את רעהו לא ילמדו עוד לדעת את ד' כי כולם ידעו אותו מקטנם ועד גדולם". "הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-ה'; וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה... נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם: וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר, דְּעוּ אֶת-ה' כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם".
שונה הוא ספר יהושע: הוא היה חייב להחקק באותיות ובמילים לכתחילה, משום "שערכה של ארץ ישראל הוא". את הערך הזה יזכנו ה', ללמוד וללמד.