[ג] והרד"ק ז"ל בפי' לבראשית הביא המאמר הזה מהח' ז"ל וסיים "ומה טוב פירושו למבין" ועיין (יסוד מורא שער י"ב) שכתב וז"ל "ובעבור שאין בארץ דבר עומד רק נשמת האדם לבדו, ע"כ לא תמצא השם הנכבד נזכר במע"ב רק מלת אלהים, שגם השם נקרא על שמם (פי' כי לא היה בארץ מי שיוכל לקבל אור השכל העליון הנרמז בזה השם) ונקרא עם אלהים עד שנולד קין" (פי' מן הפ' ויכלו עד לידת קין הזכיר שם העצם, אך לא הזכירו לבדו, כי אם בצרוף שם אלהים, ואמר ד' אלהים) ועיין (למעלה ב יב) לפי שאז לא היה מי שיחיה לעולם רק המינים שהם בכללם קיימים, כי הפרטים עולם אבד הם, אבל מכח נשמתו מזכירו בצירוף אלהים, אבל לא לבדו, כי עדיין לא הוליד בן, ואולי ימות ויאבד המין, אך כאשר נולד קין ונתקיים המין, נאמר השם העצם לבדו "קניתי איש את ד'", ומזה תבין כוונת הח' ז"ל שכתב "והאדם כאשר ראה שלא יחיה בגופו וכו' כי הנה נמצא בארץ במין כמו שהוא נמצא למעלה בעצמים" פי' ר"ל העצם השכל נמצא בארץ במין כמו שהוא נמצא למעלה באישים, כי המה קיימים לעולם, וזהו שדרשו ז"ל שרצה הקב"ה לברוא את העולם במדת הדין, וראה שאינו מתקיים שתף מדת הרחמים עם מדת הדין והקדימה לה, ומשהגיע לקניתי איש את ד', שהיה אדם שותף בו, אמר מעתה אינו יכול לעמוד אלא במדת רחמים לבד, לכך לא הזכיר אלא שם של ד' אותיות: