וידבר י"י אל משה לאמר. עשיית המנורה ברזא דחכמתא עלאה כי מקרא מלא דבר הכתוב (איוב יא) ויגיד לך תעלומות חכמה כי כפליים לתושיה ר"ל מה שבא בתורה ד"פ בלי ספק יש בהן סודות כי כפל הוא שנים כפלים הם ב' פעמים כפל הרי ד' רזא דרתיכא קדישא ד' פעמים נאמרה בתורה המנורה יש בה סודות נוראים:
דבר אל אהרן בהעלותך את הנרות וגו'. פרשתא דא ארבע פסוקין אית בה. האי קרא אית לשאלין ביה תרין דיבורין ותרין אמירות הללו למה וידבר לאמר דבר ואמרה וכן בד' מקומות מצינו שצוה הקב"ה על המנורה. הא' בפרשת תרומה ועשית מנורת זהב וגו' ועשית את נרותיה שבעה והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה. הב' בפ' תצוה. הג' פר' אמור. הד' כאן. במדרש בזו הפרשה פתח בהרבה מקומות צוה הקב"ה על הנרות ודילג פ' תרומה ולא קחשיב רק ג' פעמים ואפשר שפעם הראשון לא קחשיב כי צריך לגופיה לצוות את עשיית המנורה רק על ג' המיותרין קא פריך גם אית לשאלא ד"פ מנורה אית בפרשתא דא תרין מלאים תרין חסירים. ואפשר שזה כוונת המדרש שד"פ ראה אותה וז"ל המדרש ע"פ וזה מעשה המנורה מלמד שראה אותה ד"פ ראה אותה בכלל כל הכלים ושכח וראה אותה מיכאל עומד וממשיך בה וראה אותה נעשית וראה אותה עשויה. הוקשה למדרש ד"פ הוזכרה עשייתה בתורה והנה מה שראה אותה בכלל כל הכלים הוא בפרשה תרומה כי שם א' ככל אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו הרי שראה אותה בכלל שאר כלים ואח"כ ראה אותה מיכאל ממשיך מ"ש פר' תצוה כי שם א' ואתה הקרב את אהרן אחיך לכהנו לי שהוא מיותר אבל רמז קא רמיז שבאותו פרק העמד אהרן למטה מקום מיכאל כהן למעלה ז"ש (שמות כח) ואתה הקרב את אחיך לדבר זה מה שהוקרב כהן שלי שלמעלה כן יהיה הוא בתוך בני ישראל למטה. ובפרשה אמור ראה אותה נעשית כי שם אמר ולקחת ואפית מערכה מול מערכה ומוכנת ליגמר שכבר מנורה בדרום ערוכה וכנגדו שלחן בצפון ובזו הפרשה ראה אותה כבר עשויה כמ"ש כן עשה את המנורה ואפשר שלזה מכוון ד"פ דבור ואמירה ובחבורא קדמאה הארכתי שהיא לקבל ד' עלמין שסודם אבי"ע לכן ב' מלאים הם ב' עולמות א"ב אחד לכולנו דתמן י"ה וב' חסירים לקבל תרין עלמין אחרנין דתמן ו"ה כי סוד המנורה הוא רזא דשמא גליפא וגוף ציור של מנורה רשים בה שמא גליפא עלאה כי ראש מנורה על נר האמצעי שאליה פונים כל הו' קנים ג' מצד זה וג' מצד זה הוא י' של שם גופה של מנורה ו' של שם ג' קנים של ימין מורין על ה' ראשונה של שם כי הה' הוא ג' תנים קו העליון הוא ו' א' ושני צידי הה' ב' ווין הרי ג' ווין וכן מצד שמאל ג' קנים הרי ה' שניה של שם נמצא לפי זה צורת שם בן ד' בגי' ב"ם כי ז' ווין יש בשם בן ד' סוד שמא דמ"ב ועוד י' הרי סוד יב"ם הוא שמא גליפא וכו רזא דחליצ"ה חל"ץ י"ה:
בהעלותך את הנרות. בעלותך מבע"ל לפי פי' שני של רש"י שמעלה היתה שעליה הכהן מטיב ומדליק. יש לדרוש שרמז בה' יתירה ע"ד שאמר במדרש רבה (יחזקאל מא) חלונות לא כתיב רק החלונות לומר שהיו צרים מבחוץ ורחבים מבפנים ופי' הבחיי שהוא צורת ה' רחבה מבפנים למטה פתח גדול וקצרה למעלה שהיה בחוץ וא"כ לפ"ז ה' יתירה של בהעלותך רומזת ג"כ על אותן החלונות של מקדש שהי' בה' כדמות ארי"ה רחב למטה וקצר למעלה לכן נקרא ב"ה אריאל אריאל ולכן במזמור (תהלים סז) למנצח בנגינות מזמור שיר שהיתה מצויירת כמין מנורה יש בה אותיות מנין ארי"ה ולכן אמר כפל בזו הפרשה דבר אל אהרן בזה הדור ואמרת אליו ברמז כי דבור לאכרזא ולארמא קלא עתה לפי הזמן ואמר לדורות שהוא בסוד כמ"ש (שמות יז) ושים באזני יהושע לכן אמר לשון בהעלותך רומז על מעלה שהיתה בשעת ב"המ אבל עתה לא היה צריך למעלה כי גבהו של אדם בינוני ח"י טפחים מנין וז"ה שהיתה המנורה. ג"כ ח"י טפחים כקושיית אמ"ז ז"ל לכן אמר ויעש כן אהרן דייקא הוא עשה כן שהמנורה היתה של ז' קנים אבל בימי שלמה היתה כלולה מעשר דהיינו ז"פ י' ועקר ע' אומין אבל בימי משה לא עקר רק ז' אומין אבל בימי שלמה שהיתה סיהראבאשלמותא ועשה שלום בין חירם מלך צור (משלי ל) דרך נחש עלי צור והורידו ז' מדורין של גיהנם כל ע' אומין אתברו משולשיהון וא"כ באות ה' מורה על ענין חלונות שהיו שקופין ואטומים גם רמז בה' עלותך את הנרות על ב' ההין שהם ב' מקדשות ביה ראשון היא ה' עלאה וסי' אלף בי"ת אלף בינה שדרשו (שבת) הני דרדקי בבי מדרשא שאפי' בימי יהושע בן נון לא אתמר כוותייהו ר"ל אלף בית בית ראשון הוא בינה מסטרא דמשה שנמסרו לו מסיני נ' שערי בינה ז"ש הרגני נא הרו"ג וגו' ואל אראה ברעת"י לא אמר ברעתם כאן רמז קא רמיז בית ראשון ע"מד ת"י כי זה רעתו כי בה' ראשונה עמד בית ראשון ומשה ידע שעל כרחו ימות במדבר שאם לא ימות במדבר אזי ישראל יאבדו ועתה כלה חמתו בעצים ז"ש הרגני נא לפי שעל כרחו אני הרוג במדבר לכן יהיה עתה. ז"ש המקנא אתה לי שהיו אומרים משה מת ויהושע מכניס ולפי שמת משה לכן חרב בית ראשון שהיה מכוחו של משה. זה היתה ענין מתאוננים כי ידוע שג' פרנסים לישראל במדבר בלתי אל המ"ן סי' מש"ה מרי"ם אהר"ן ס"ת המ"ן מן משה דרגיה מן סוד דעת שהוא סוד דעת בכ"ל בית"י בגי' דע"ת שהוא סוד ט"ל וברדת ט"ל אהרן ענן שהוא מדת חסד פרים מסטרא דנוקבא מים והנה דרגיה דמשה היה למעלה וז"ס לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן כי תורה מחכמה סתימאה קא אתיא ומשם היה המן בא לעולם (תהלים עח) לחם אבי רום. ז"ש מי יאכילנו בשר כי ידעו הם שדרגיה של משה היא גבוה דכורא ובשר הוא דרגיה דנוקבא ז"ש משה מאין לי בשר כי הם פגמו במדת משה שדרגיה למעלה סוד אי"ן ז"ש משה אם ככה אתה עושה לי סטרא דנוקבא תש כוחו כנקיבה ליתן להם בשר האנכי הריתי על סוד אנכי דיציאת מצרים תמיה קיימת בה' של בהעלותך רומז על ב' בתים תרין בתים אית בליבא תרין ההין (רות א) ותלכנה שתי ההין. ב' בתי דינים קשה ורפה ב' ה' (ויקרא יט) בצדק תשפוט עמיתך ביום ב' תחלת ליל ב' מזל צדק ותחלת יום ה' ג"כ מזל צדק ואהרן ביסם ב' בתי דינים ואם על סוד התורה שלנו שכלולה מז' חכמות סוד בראשית המן בת שבע חכמות כי ז' פעמים חכמ"ה בגי' אשר"י לכן פתח דוד ספר תילים באשר"י כי הוא לקח בת שב"ע והנה התורה היא ה' חומשי תורה וספר ויהי בנסוע ג"כ ספר בפני עצמו הרי ב' ה' לאלו ב' מערכת נחלקה על ה' ז' ספרים ועל ג' של ספר במדבר שנחלק לג' הרי ב' ה' במדרש רבה ז"ש (תהלים לד) יראו את י"י קדושיו וגו' ע"ש (ישעי' ס) והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך הנה ניצוצות טהורות מובלעים בתוך ד' גליות לכן ד' ירידות ירדו שברי כלים הן הטיפים והניצוצות המובלעים וכשישראל עושין רש"מ הן מוציאין (ירמיה טו) יקר מזולל היא קליפת נגה שנקראת כן לקבל ע"ג שם ס"ג עם י' אתוון והלכו גוים עבור ניצוץ אור שלך וע"ז ממונים ד' מלאכים של מרכבה ז"ש ומלאכים לנגה זרחך וז"ש (איוב כב ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נג"ה אור שהאור יוצא מתוך נגה. במדרש (תהלים יח) כי אתה תאיר נרי נרי בידך ונרך בידי. ג' קני המנורה רומזים על ג' חלקי התורה בזוהר בהאי פרשתא לבוש גוף נפש כלם מאירים נגד חלק ד' של תורה שהוא סוד וכן ג' קנים השמאלים נגד ג' חלקי הנפש רוח ונשמה נגד נר האמצעי נשמה לנשמה וכן הארת התורה יאירו חלקי הנשמה זה שכתוב אם אתה משמר את נרי שהיא התורה אני משמר את נרך היינו חלק הנשמה שבך:
בהעלותך את הנרות הטבת חמש נרות קודם להטבת שתי נרות. יש להקדים הקדמה סוד (שמואל א א) פנינה וחנה כי חנ"ה היא בקדושה לקבל אימא עלאה בה שם של ס"ג פנינה הוא קליפת נגה שהיא לקבל אימא בקדושה מתמן ירמיה טו) אם תוציא יקר מזול"ל בגי' ע"ג שם ס"ג עם י' אותיות (שם) כפי תהיה הוא עושה כמו הקב"ה שהוא שותף להקב"ה או כמ"ש האר"י ז"ל פ"י פ"א יו"ד בגימטריא מיכא"ל מקרב רחוקים וכן אם יוציא האדם יקר מזולל יהיה גם כן במדריגת מיכאל לכן כשלבש יעקב בגדי עשו החמודות הם הניצוצות הטהורו' אשר היא עושק וגזל מן ישראל בסוד (משלי ל) אכלה ומחתה פיה נכנס יעקב ולקח במרמה ניצוצות הנידחות ולוקח הברכה אשר היה לו ליצחק את עשו לוקח הוא ולכן נכנס אז מיכאל עמו כי זה דרכו של מיכאל להוציא יקר מזולל שהוא עשו זולל וסובא ז"ש אתה דבר אל אהרן שהוא במדריגת מיכאל בהעלותך את הנרות שהם ז' ניצוצין ז"ס (שמואל א ב) עד עקרה ילדה שבעה רבת בנים אמללה שהיה לפנינה עשרה בנים בסוד י' כתרין וכשנולד לחנה אחד נסתלקו מפנינה שתים רק שתים אחרונים היתה פנינה כורעה לחנה ומתפללה בעדה ונקרא על שמה של חנה לכן פתחה הנבואה מנחום (נחום א) חזון נ"חום ה"אלקושי ר"ת חנ"ה ופתח ספרו (שם) א"ל קנ"א ונוקם רומז על אלקנ"ה ורזא דמלה מצורעין נשתיירו בסוף מחנה לצורך קיום העולם ז"ס (ב"ב) פנינה ושטן לשם שמים נתכוונו. כי קליפת נגה נכנסה לפעמים בקדושה בסוד העלאת שבת. אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות להוציא יקר מזולל מכל ז' ספירין בתראין. ז"ס שבעה ימי בראשית כי שבת באמצע ג' ימים חול לבתר שבתא ג' ימי חול מקמא שבתא רזא דמלה ג' קליפות הן סביב הקדושה והרביעי נגה פעמים הוא קודש ופעמים הוא חול בעוונותיהם של ישראל ולוקחים א"הע שפע של מעלה ע"י נגה שלהם וכשעושין רש"מ מתמתקת ונכללת כולה בקדושה (תהלים צב) ויתפרדו כל פועלי און וכמ"ש אברהם ללוט (בראשית יג) הפרד נ"א מעלי שהיה לוט דמות קליפת נגה כשהיה עם אברהם היה נכלל הקדושה אח"כ נתפרד ממנווהרשעים מחזירין אחר הקדושה לכן שבת הוא באמצע וכן ז' ככבי לכת חמה באמצע ג' ככבים לעילא ג' לתתא ואהרן נתכוון שכל א' מן כל ז' ככבי לכת אל מול נר האמצעי שהוא סוד קדושת שבת.
וזה מעשה המנורה מקשה. קישוי של משה היה על כ"ב אותיות התור' המרומזין בכ"ב גביעים שהיה במנור' לקבל כ"ב חלקים שיש בעול' כי נחלקו האותיות לג' מערכות ז' כפולות י"ב פשוטות ג' אמות וכן ז' ככבי לכת י"ב מזלות ג' יסודות אש מים רוח הרי כ"ב וכן באדם ראש לב כבד ז' נקבים י"ב מנהיגם הרי כ"ב באדם כ"ב בשנה כ"ב בנפש והן הן כ"ב צינורות שיורדים לעולם כמבואר בפרדס שער צינור וסי' ב"ך יברך ישראל וז"ש הקב"ה למשה דבר אל אהרן לגדולה מזו אתה מתוקן בהעלותך את הנרות שהוא מדליק המנורה העליונה הן הן ז' קני המנורה שממנה מאירין ומזהירין ז' ספירות העליונות לז' היכלין דכסיפין בעולם הבריאה ומשם לז' רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכו"ת שבשעת מ"ת היה מתיירא משה באומרו שמא ישרפוני בהבל פיהם כי ז' הבלים הם בס' קהלת שכל עולם עומד עליו שרפ"ה ש"בעה ר"ואי פ"ני ה"מלך ובעשיה בגימטריא סנדלפו"ן פ"ר במלוי פ"ה רי"ש הרי בהיפך אתוון שרפ"ה ז"ס פרים הנשרפים כי בתיבת פר תמצא שרפה גם שם שבעה רואי פני המלך (דניאל ז) נהר די נו"ר נגד ונפק מן קדמוהי אהר"ן כולל כל כנפי החיות רנ"ו עד שבאים האורות לזה העולם עם ז' ככבי לכת. לכן היו כ"ב גביעים במנורה שהוא בית קבול לכל כ"ב חלקים שבעולם הן הן שרטוטין כ"ב שבמזוזה כי כל צינור הוא שרטוט ולכן אין השכינה שורה פחות מכ"ב אלף מישראל וכן לווים היו כ"ב אלף סוד כל הצינורות שבעולם ונחלקין לג' תנופות כמ"ש רש"י נגד בני גרשון אמר תנופה לפני י"י נגד בני קהת אמר תנופה לי"י ממש ננד בני מררי אמר תנופה סתם כי ר"ת דלהון ק"הת מ"ררי ג"רשון הוא קמ"ג בגימטריא א"ל אלהי"ם הוי"ה ג' עולמות בי"ע סודם לקבליהון ג' אמירות מיותרות בפסוק וג' מנורות ובזה גרם אהרן הארה לכל עולמות שקושר מרכבה עליונה בעליונה ותחתונה בתחתונה בסוד (זכריה ד) שבעה ושבעה מוצקות מוצקים ומותאמים (איוב מא) א' בא' יגשו ועז"א ויטש כן אהרן מגיד שבחו של אהרן שידע לחבר מרכבה במרכבה כי הגיע ע"ת דו"דים שהוא חיבור מרכ"בה ב"פ מרכב"ה עולה ע"ת דודי"ם כי אז כ"ד של רבקה מלא על שכמה כ"ף דל"ת הכי הוי ז"ש שהם קיימין עולם ועד כי גם בכל צדיק (משלי י) וצדיק יסוד עולם ומחבר המשכן להיות אחד וזה היתה כוונת ר' ברונא חסיד פעם א' סמך גאולה לתפלה ולא פסק חוכא מפומיה כלא יומא וקשה וכי לא סמך רק יום א' גאולה לתפלה. אבל הכוונה שהתפלה עולה דרך ז' היכלות כשאומר המלך המרומם לבדו כוונתו בהיכל לבנת הספיר כשאומר אל ברוך גדול דעה בהיכל עצה השמים שם או"ר פני"אל חשמ"ל שע"ח נהורין (שם ט) ח"צבה ע"מודיה ש"בעה לאל ברוך היכל נגה אור חדש על ציון היכל זכות אהבה רבה היכל אהבה אמת ויציב היכל קודש הקדשים וכשיגיע לגאל ישראל אזי מחבר האוהל להיות א' וצריך כוונה גדולה לאו כל מוחא ומוחא סביל דא ואותו צדיק מתכוונן פעם א'. והעלה על עבר פניה אל מול פני המנורה העליונה לכן שמח שמחה של מצוה ז"ש ויעש כן אהרן שגם גדול הוא של אהרן שכל העולם כדאי הוא לו. וא"ת מאי רבותיה דמנורה שמכוון בה לז"א וזה מעשה המנורה כמ"ש (בראשית כח) אין זה כי אם בית אלקים וז"ה שער השמים שהם ח"י טורי דאפרסמא דסלקא צלותא דבר נש ח"י מילי' ח"י ברכאן ז"ס (רות ג) ויהי בחצי הלילה דאי' גבי בועז שהוא צדיקא דעלמא שאז הקב"ה איתער חורבן ב"ה ז"ש ויחרד האיש זה הקב"ה איש מלחמה וילפת ילפתו ארחות דרכו וטעם החרדה (ירמיה כח) י"י ממעון קדשו שאוג ישאג על נוהו וז"ש (רות ג) והנה אשה שוכבת מרגלותיו היא בגימטריא שכי"נ' שהיא עמנו בגלות ויאמר האיש זה הקב"ה עורי בני שתתעוררו בתשובה שנקראת מ"י ז"ש מי את בתי הלא ראוי לך לעורר בתשובה שנקראת מ"י (איכה ב) מ"י ירפא לך ותאמר רות אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גואל את"ה ז"ש רות נכנסתי תחת כנפי השכינה כי אד"ני הוא א"לף ד"לת נ"ון י"וד בגימטריא תרע"א דמלכ"א שערי צדק קא הנגלה של א"דני ה"ס מפניו כל בשר נשאר תר"ו בני' רו"ת הם כנפי שם של אדני שהיא השכינה אשר רות דבקה ב"ה קרי בי' בה' אחרונה של שם כי היא האשה אשר הוכיח י"י לבן אדני ה' אחרו"נה ש"ל שם אבל יצחק היה בן ה"א ה"א תרין ההין וז"ש הקב"ה ציני הלילה בגלות והיה בבוקר אם יגאלך טוב סומך גאולה להפלה יגאל כמ"ש חזקיה (ישעיה לח) הטוב בעיניך עשיתי שסמך גאולה לתפלה ח"י י"י ח"י ברכאן דצלותא ז"ס זרקא ס'ג'ל ר"ל מי שזורק במחשבתו וכורך בכריכה ס"מך ג"אולה ל"תפלה מונח רביעי אף שאנו מונחין בגלות רביעי הזה מהפך פשטא שיהפך הקב"ה ויפשוט העקימות של נחש שכרוך על עקבו זקף קטן ר"ל כי קטן יעקב ויזקוף הקב"ה (ישעיה ס) הקטן בגלות יהיה לאלף ויהיה זקף גדול והנה המנורה היא לעולם להעריך אותו דרך ז' שערים העליונים לעורר כ"ב צינורות שבעולם שהם לקבל כ"ב חלקים שבעולם שנה נפש וכן הברכות שלך לעולם כי כשם שיש כ"ב צינורות כן יש ס' צינורות בסוד ס' דבוקים שבק"ש שהם לקבל ס' צינורות שבעולם. ז"ס (בראשית כב) הנ"ה א"יל בגימטריא מי"כאל אחר נאחז בסבך סוד 'ס'ב'ך הם צינורות ס"ב"ך וכן אותיות התורה כ"ב אותיות ובמילואן הם ס' שניהם בזווג עולין סב"ך כי מיכאל למעלה אוחז בס' דבוקים של ק"ש ובכ"ב גביעים של מנורה ואח"כ בקטורת בקרני"ו בגימטריא שס"ח מנין של קטורת:
תנופת הלוים בענין עקידה שעקד אברהם ליצחקובאותו פרק נתבסמו כפל פ"ר דינים כמו שכתוב (שם) ק"ח נ"א א"ת בגימטריא (יחזקאל ט) ק"סת הסופר שהוא גבריאל כפל פ"ר וכן למטה היה גבריאל לבוש כמין פסיקיא בשעה שהראה הקב"ה המנורה למשה ואעפ"י שבמדרש אמר מיכאל היה ממשיך בה תרוייהו איתנהו כי אעפ"י שז' רואים פני המלך וסימן (בראשית לז) וישב יעקב בא"רץ מ"גורי אביו שזכה לישב בבאר שבע כדלעיל ז' כתות היושבים ראשונה במלכות (שם לב) ויקרא יעקב שם המקו' ההוא פניאל (תהלים כד) מבקשי פניך יעקב סלה דיוקנא דיליה סביב הכסא או"ריאל ר"פאל צ"רקיאל מ"יכאל ג"בריאל ר"זיאל י"ופיאל. ז"ס ארץ כנען דלעילא במרכבה עליונה ועיקר מן ז' הם שנים מיכאל גבריאל הן הן שני מלאכים שהולכין עם האדם א' מימין וא' משמאל כמ"ש בזוהר (תהלים צא) כי מלאכיו יצוה לך ב' מלאכיו דלעילא א"ל מ"ול פ"ני המנר"ה חסר ו' בגימטריא גבריא"ל א"ש לכן הקריב פ"ר והעבירו תער וכלם הניף אהרן איש חסד לרבות חסד בעולם שתהיה (שם קיח) ימין י"י רוממה ג' תנופות היו לקבל ג' עולמות "ב"י"ע שהם סוד ג"רשון ק"הת מ"ררי אל אלקים י"י כי כל מה שעושין למטה עושין למעלה לכן אמר ויסעו בני ישראל ממדבר סיני למסעיהם ויקשה למסעיהם מיותר גם כי עד השתא לא ידענו שנסעו ממדבר סיני אבל קאי אמקרא שלפני זה בחודש השני נעלה הענן מעל משכן העדות וכי מה היה ענין זה הענן לז"א ויסעו בני ישראל ממדבר סיני מיום שקבלו מהר סיני שאז בא הקב"ה (שמות יט) בעב הענן בעבור ישמע העם ואז התאוו ישראל שיהי' גם להם דמות דגלים ויהיה מרכבתן גם כן מסודרת עפ"י סידור מרכבה דלעילא וכן היה מאז נסיעת בני ישראל למסעיהם דלעילא דייקא שהם מלאכים שלמעלה כי כמו שיש למעלה ד' מלאכים מד' רוחות ובכל רוח יש לכל אחד ב' ממונין תחתיו כמבואר בזוהר בזו הפ' ע"ש באריכות דגלא קדמאה משריא מזיינא אריה מיכאל רשום בפרישו דכלא פירשא לימינא מזרח שירותא בשמשא אזיל במטלנוי בנהירו תרין ממנין תחות ידיה דא יופיאל צדקיאל חד לאורייתא חד למיהך בשוקא וכו' הנה בזה אנו רואין שגם ישראל למטה היו ע"ז הדרך כי למטה היה ארי' יהודה שמלאכו מיכאל ועל צבאו זבולון ויששכר בני זבולון היה למיהך בשוקא (דברים לג) שמח זבולון בצאתך לכן מלאכו צדקיאל כי זה המלאך ממונה על הפרנסה (תהלים פה) צדק לפניו יהלך ויאמרו היודעים רזא דמרכבתא המהלך ביום ג' שעה ג' על היום יאמר ג"פ צדקיאל ויצליח כי הוא ממונה על הפרנסה (דברים לג) כי שם יזבחו זבחי צד"ק ויששכר לאורייתא יופיאל הוא שר התורה ממונה על קב"לה (שם ח) מוצ"א פי י"י בגימטריא יופיא"ל (בראשית מא) ועל פיך י"ש"ק כל עמי י"ופיאל ש"ר ק"בלה וכן אמר בכל א' ויסע כל דגל בני יהודה לצבאותם דגל מחנה ראובן לצבאותם בני דן לצבאותם בני אפרים לצבאותם ע"ד שאמר בפ' במדבר תפקדו אותם למטה כדמות צבאותם דלעילא וכן בכאן וזה שאמר לבסוף אלה מסעי בני ישראל לצבאותם ויסעו ר"ל כל מסע ומסע שישראל נוסעים הכל היה ע"פ צבאות שלמעלה כן גם כן יסעו למטה ולכן סמך לזה פ' חובב בן רעואל שאמר לו משה הנה נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר י"י אותו אתן לכם הראה משה בחוש הנה רואה אתה בעיניך שאנחנו נוסעים אל המקום העליון מרכבה קדושה שהרי י"י דבר טוב על ישראל כי אנחנו מסיטרא דטוב אך טוב לישראל אבל א"הע מסיטרא דרע והראה לו בחוש מדריגת ישראל שהם במדריגת ת"ת והגרים הם גירי צדק תחת כנפי השכינה ג' מדות ת"ת נ"צח ה"וד י"סוד ז"ש ויסעו מהר י"י דרך ג' ימים משה כשראה שישראל היו למטה בדמות מרכבה דלעילא כמו שהיו המלאכים ס' רבוא שהוא סוד שיעור קומה דלעילא שס' רבוא שברים היה בכלי א' שנשברו ומהן נתהוו ס' רבוא אותיות בתורה ס' רבוא נשמות לישראל לכן פתח קומ"ה י"י על סוד שיעור קומה דלעילא ואח"כ ראה רכב אלהים רבותיים כ"ב אלף שהם סוד כ"ב אלף לוים מנין כ"ב אותיות שבתורה א' ובנוחה שובה י"י רבבות אלפי ישראל. עתה חזרו העם והיו כמתאוננים ר"ע שלא רצו להדבק מסטרא דטוב אשר דבר י"י על ישראל כדלעיל רק וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו שנתאוו למשפחות אדום וישמעאל איש לפתח אהלו דלעילא כי הנשמות עשיות לעילא דרגין דרגין י"ב נשיאים לאומותם כמבואר בפסוק (איוב לח) הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה שהראה הקב"ה לאיוב י"ב שערים לישראל וי"ב בנוקבא דתהומא רבה של ישמעאל גם את ז"ה לעומת ז"ה עשה אלקים והוא על פני כל אחיו נפ"ל כי הוא מסיטרא דנפילים אשר נראו בארץ כמ"ש איוב לחביריו (שם יב) לא נופל אנכי מכם ואתמר גבי חבירו בלעם (במדבר כד) נפל וגלוי עינים ועלייהו אתמר זכרנו את הדג"ה בסוד דג דגה יאור יאורה חובל חבלה חשך חשכה אופל אפילה ומבוארין בפ' חיי שרה י"ב דרגין דלהון בתלת פסוקי (בראשית כה) נביות וקדר ואדבאל ומבשם הרי ד' משמע דומה משא הרי ג' חדד ותימא יטור נפיש וקדמה הרי ה' סוד דג"ה ועל סטרא דשמאלא עשו א' מי יאכילני בשר על (שם ו) קץ כל בשר מעור עד בשר. (שם כה) ויבז עשו את הבכורה שסמך על רתיכין דיליה שהוא מערכת נרמזת במלת ויב"ז י"ב מזלות ז' ככבי לכת אבל יעקב יצא מבאר שבע הן הן ז' כפולות וי"ב פשוטות הן הן מלאכי אלקים עולים בו' ויורדים בו' שהם י"ב פשוטות ובס' בפני עצמו מבוארת ב' רתיכין אלו בפסוק ויהי בנסוע הארון י"ב תיבות לקבל י"ב פשוטות ופסוק שני ובנחה ז' תיבין לקבל ז' כפולות וכן סוד המרכבה וכן התורה התחילה בפסוק ראשון ז' תיבין הן ז' שמהן אב"ג ית"ץ וכו' ומסיים ולכל היד החזקה י"ב תיבין לקבל שם של י"ב והוא סוד (שם ה) ז"ה ספר תולדותאדם שיש בפסוק (משלי יח) מגדול עוז שם י"י י"ב שמהן כמבואר בזוהר נמצא גושפנקא קדישא דאורייתא פסוק ראשון ואחרון י"ב וז' ולכן כשהקריבו הנשיאים בי"ב יום ובסמו העולם מי"ב נשיאים של ישמעאל כמבואר בזוהר על פסוק נשיא א' ליום אלמלא הקריבו נשיאים קרבנות י"ב יום לא יכול עלמא למיקם קדם י"ב נשיאים של ישמעאל היתה נפשו של אהרן עגומה עליו שמא נדחה ח"ו שבטו והשיב הקב"ה דבר אל אהרן לגדולה מזו אתה מתוקן כי נרות שלך קיימים לעולם גם ברכות שלך ברכת כהנים שנתן לבניו הם קיימים לעולם רצוני בזה שהשיב הקב"ה שאתה מקיים העולם בתרין סטרין מעשו וישמעאל עם גרות שלו שהם ז' מציל ישראל מן ז' ראשים של עשו כדאיתא בקדושין ר' אחאי בר יעקב דאידמי לי' שטן ע"ש ז"ס שיעקב השתחוה לעשו שבעה פעמים לפי שראה עליו ז' מדורין של גיהנם וז' שמות של יצה"ר (משלי כד) כי שבע יפול צדיק בזה שנפל ז' פעמים וקם אח"כ (בראשית ג) והוא ישופך ראש ובכל כריעה שכרע יעקב לפני עשו אחיו נפל חד רישא לכן כשבא יעקב אל יוסף שהוא שטנו של עשו ארז"ל מלמד שקרא ק"ש כי (עובדיה א) בית עשו נעשה אז לקש עם ק"ש כי אז נראה אלקים אל ישראל במראות הלילה על גלות עשו ז' תגין על ש' של ישראל שהראה אותו בז' תגין על ז' ראשים של נחש דאיהו כרוך בהו וההגין על ש' דוקא לפי שאות זה הוא של עשו לכן אמרו במגילה (דף ו) שהוא מעמיד ש' מלכים וכו' הכל בשין וכן בגיהנם שהוא ממונה עליו כל חדריו מדתן ש' פרסאות כמבואר במדרש כונן (תהלים קכד) ברוך י"י שלא נתננו טר"ף לשיניה"ם (שם קיב) רשע יראה וכעס שיני"ו יחרוק חרק עליו שר של גיהנם שינימו שיני"ו בגימטריא עש"ו לקבל זה (דברים כח) וראו כל עמי הארץ כי שם י"י נקרא עליך (ברכות ו) א"ר אליעזר אלו תפילין שבראש ב' שינין של ז' ראשים לקבל א"ל ז"ר שהוא בלבו של אדם ז' ראשים לכן בא אהרן לקבל סמ"אל וס"טן בגימטריא הכי הוי ומאיר ז' נרות להשקיט קליפת עשו במנורה שלו לכן כל אותיות יש בפ' מנורה חוץ מן ס' לפי שהיא אות של סמאל התחלתו בס' וכן סטן לכן ס' ראשון בתורה בשעה שנולדה חוה (בראשית ב) ויסגור בשר תחתינה כי נולדה סטנה עמה גם בכל השבטים אין אנו מוצאין ס' רק ביוסף כי הוא סטנו של עשו ותפוס בשמו שניתוסף לו אות ה' לתשלום שם יה"ו (משלי כג) ללחום את מ"ושל בגימטריא עש"ו שהוא שונא ש"לום לכן אמר הקב"ה שאתה מתוקן לגדולה מזאת בנרות ישקיט קליפת סמאל ועשו ובברכות שלו שיוצא מן ג' שמות הקדושים יברכך י"י יאר י"י ישא י"י י"ב והוא שם של י"ב שהיו מבליען כ"ג בנעימת אחיו הכהנים הרי בברכת כהנים ממתיק קליפת ישמעאל י"ב נשיאים עם שם של י"ב כמ"ש (תהלים קמט) רוממות אל היא מדת כהן חסד אל בגרונם וחרב פיפיות בידם גם על ברכת כהנים קאמר (שיר ג) הנה מטהו שלשלמה ששים גבורים מכניע ג"כ ס' של סטן וסמאל אף על פי שהקריבו י"ב נשיאים גם כן אילם ס' עתודים ס' פרים ס' כל ס' אלו לקבל ס' וכו' ועמודין דיליה להחזיק הקדושה ולכן היתה נפשו עגומה עד שהשיב לו הקב"ה שהוא יקיים העולם בפרשה שלפניה גם בפ' שלאחריה. וכמו שאהרן איתמר בי' בזאת יבא אהרן שזכות אבות נכנס עמו וזכות אמהות שהם ז' נגד זה אמר בהעלותך את הנרות שהוא בז' אלו מעורר ז' קני המנורה שהם ז' עמודים שהעולם עומד עליהם ג' אבות וד' אמהות ע"ל פ' אחרי מות. גם הוצרך הכהן להזכיר שם של מ"ב שהוא ז' שמהן ז' הבלים דעלמא קאים עלייהו ז"ש אל מול פני המנורה דלעילא ז' שמהן אלו יאירו שבע' הנרות. גם על ז' מעמדות שהיו עושין למת נגד ז' הבלים של ימי בראשית ז' עמודי"ם בגימטריא ג"ן עד"ן כי בכל עמוד ועמוד אומרים לו לאדם עמוד ויעידו בך על מעשיך שעשית בעולם הזה. בהעלותך על סדר העלאת נשמה שבע זימנין ועידנין דיחלפו עלוהי. גם בזוהר פ' נשא על קו דינים דאיתדן האדם. ובזוהר פ' פקודי ז' היכלות בקדוש' לצדיקים וי"ב ירחין קדישין ובקליפה ז' מדורין היכלין דגיהנם לקבל ז' שמות של יצר הרע ואית ליה י"ב ירחין מסאבין בגיהנם ע"ש:
סוד נ' הפוכה על סוד קליפת נגה בסוד מאמר זוהר פ' תרומה ע"פ עורות תחשים כשמקבלין הקליפות מן נ' אזי נקראין הרי נחשת שיש להם נ' ובהסתלק נ' של שכינה מהם אזי נשארות תח"ש ז"ס (בראשית כב) את תחש ואת מעכה לכן בד' מלכיות זהב בבל מדי כסף נחשת יון שהיא קליפת נגה וכן מבואר בפ' ויקהל ע"פ (ויקרא יט) לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו שלכן נקראת הקליפה מעונן עיקר שמה עון רק נטיל יסודא דקשוט עמיה היא הקליפה של נגה שמורידין ג' קליפות הנשארים אור של נגה בקליפה וע"ז נאמר שהשכינה בגלות כי על מלכות של אצילות אתמר בה (ישעיה מב) אני י"י הוא שמי וגו' כמ"ש פ' כי תצא ומאחר שכל נשמות של גרים באים מן קליפת נגה ואונקלוס יוכיח שבא לתקן נגה ארמית ועשה תרגום וכן רשב"י שעשה הזוהר בתרגום לתקן קליפת נגה לכן קודם פ' ויהי בנסוע הארון מזכיר בו ענין יתרו שהיה ראש לכומרים תיקן קליפת נגה (שופטים ד) חבר הק'נ'י' נפרד מקין ק"ליפה נ"גה י"תרו וז"ס שהלך לגייר אל ארצו לקבל ניצוצות הנידחות בקליפה ולהעלותם בקדושה ז"ש משה אל נ"א העזוב אותנו נ"גה א"רמית על כן ידעת ח"נותינו ב"מדבר ו"היית כאן נרמז להם סוד גדול (איוב כ) ח"יל ב"לע ו"יקיאנו סוד וקבצנו יח"ד מארב"ע כנפו"ת הארץ שצריך לכוין בו בברכת תקע בשופר גדול ז"ס (בראשית לו) ואחות לוטן תמנע הם סוד כפל הגבורות שדחה יעקב שסודם קס"ת מנין ת"מנע ועז"א (משלי יט) גם בלא דעת נפש לא טוב ו"אץ ב"רגלים ח"וטא שנרמז מי הוא החוטא שממית האדםלהיות אץ ס"ת בגימטריא סמא"ל ובר"ת שם זה למפרע חב"ו כי החוטא מהפך זה השם לכן יתפלל אדם בכל יום בכניסתו לבית הכנסת (תהלים ה) ו"אני ב"רוב ח"סדך אבא ביתך שיתפלל אדם על ניצוצות הנידחות שיעלו למעלה כי זה חלקנו ב"לשון ח"סידיו ו"עבדיו שכתב האר"י אלו הם חסידים. וזה ענין רחב הזונה שרצתה גם כן להבריח הקליפה ורצתה (יהושע ב) אות אמת לתקן אות ברית קודש והשיבו לה שהיא מסיטרא דנוקבא ותקות חוט השני קשרה בחלונה לרמוז שאין לקשר אצלה רק פני לבנה ולא פני חמה כמו שהיה יתרו בא בימי משה (שם) ת"קות ח"וט ש"ני ר"ת תח"ש ז"ס קליפת נגה שתיקנה גם כן בבואה להתגייר גם תקו"ת בגימטריא מיכא"ל ג"בריאל ר"פאל א"וריאל ד' רגלי המרכבה חו"ט השנ"י בגימטריא צד"ק צד"ק להבריח סטר"א דמסאב"א ז"ה עש"ו שלח"ן לחשי"ם לכן לקח אח"כ יהושע בן נון לרחב הזונה לכן נכנעו בו הקליפות אז ל"א מלכים ובשעה שאמר יהושע (שם י) שמש בגבעון על סמא"ל בגימטריא גבעו"ן הוא היה אז דומם כאבן ושנים אנשים מרגלים היו אז חרש וירח היא בעומקא דתהומא רבה ע"ס (ישעיה כד) וחפרה הלבנה ובושה החמה וכשעשה תרח תשובה נהפכה נון של חרן כי כל זמן שרשעים בעוצם חרון אף בעולם דהיינו כל כוחות הדין של יצח"ק אינון שחשבונו ר"ח נכנסת נ' של קדושה בתוך הקליפה ונתפשטה שם נעשה ממנה נון פשוטה ז"ס נ' ארוכה של (במדבר כז) ויקרב משה את משפטן לפני י"י שמת בחטא של נחש כדדריש ההוא ינוקא בזוהר על אבינו מת במדבר הנקוד בטעם זרקא לעילא ע"ש פ' בלק וז"ס (בראשית לו) אחות לוטן תמנע לו"ט שהיה א"דם רע בליעל והיו בו ניצוצות טהרה ולקח אור נגה (שם יג) ויאהל עד סדום ונטה קו לסטרא אחרא ז"ס (איכה ב) חשב י"י להשחית חומת בת ציון נטה קו ר"ל בזה שנטה קו המישור לתוך הקליפות בזה השחית חומת בת ציון כי נחש אחיזתה בן' רבתי של (עגלתן) [עקלתון] כמבואר בלימוד אצילות וזה ענין אות מטה משה שנהפך לנחש ממטה שהראה הקב"ה ענין ישראל להעלות (ירמיה טו) יקר מזולל ומשה שהיה מיסוד אבא (שמות ב) מן המים משיתיהו מימי חכמה העליונה העלה אותה מכל וכל ז"ש (שם ג) בהוציאך את העם הזה תעבדון בנ' פשוטה שאז פסקה זוהמת הנחש ביום נ' ואז נתנו מן אור שלהם כמ"ש ע"פ (דברים לג) וזרח משעיר למו ר"ל שלא די שמה שחטפו הן מן ניצוצות טהרה סוד שבי שלהם שלקחו ישראל רק נתנו להם גם כן מתנות שלהם שהם אור קדושה שביניהם ז"ס (תהלים סח) עלית למרום שבית שבי היא הניצוץ שלקחו הם וחטפו מן הקדושה גם לא די שלקחת גם כן מתנות באדם מה שהיה באדם רע בליעל גם כן לקחת ממנו ומיד כשחטאו בעגל לקחו הם את שלהם כי באו ק"ך רבוא של מלאכי חבלה מק"ך צירופי אלקים ולקחו את שלהם כי נתנו המתנה על תנאי (בראשית כז) והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך כי עד הצוואר מגיע אוסיפו לחטוא (במדבר כא) וישב ממנו שבי על סוד קליפת נגה שבי כולהו איתניהו בי' כי הוא רזא דק דטיקלא (קהלת ד) דמעת העשוקים כשמת אהרן שהיה ראש לבנין והיה מקיף מז' מקיפין של אמא כי משה באבא ואהרן באמא. ז"ש ששבו שפחה אחת היא סוד הטיקלא כי סוד אמה העבריה היא בעולם הבריאה עבד עברי ביצירה ועבד כנעני בעשייה תמן סנדלפון עושק ולוקח הניצוצות הנידחות ז"ס כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב ר"ל כנען הוא סוחר (יחזקאל א) אופן א' בארץ בידו מאזני מרמה שלוקח ועושק הניצוצות שיורדים לשם לתוך הקליפה. ה' גאולות תלויין בה' אותיות מנצפ"ך אברהם כ"ך יצחק מ"ם יעקב נ"ן משה פ"ף משה צ"ץ:
נסמך מיד אחר העלאת הנרות בכ"ב גביעים של מנורה קח את הלוים שהניף אהרן איש חסד כ"ב אלף לוים שהם מסיטרא דדינא שהיא דוגמא ל"עקידת י"צחק ב"ן א"ברהם שהוא בהיפך ראשי אתוון של אבי"ע מלמטה למעלה כי באותו פרק העיקר צדק למאדים בעשייה וביצירה מיכאל לגבריאל ובבריאה אריה לשור ובאצילות חסד לגבורה לכן אתוון בזו הפרשה של מנורה מנין בצד"ק כי אז נפתחו שערי צדק ז"ש במדרש (ישעיה מב) י"י חפץ למען צדקו יגדיל תורה שמזה הטעם כתבו פרשה זו בתורה יתירה וצדק העקיד למאדים ומשם כל ד' עולמות נתבסמו לכן ד' פסוקים בפרשה כנגד עולמות קאמר ד' פעמים מנורה ב' מילואים ו' וב' חסירים ו' כי ב' עלמין מסטרא די"ה מלאו מו' תיבין דיחודא קדמאה עלאה ומו' תיבין דיחודא תניינא ברוך שם כבוד דתמן מלא כל טו"ב אבל ב' עולמות אחרים שהם יצירה עשייה ו' ה' של שם תמן חסר ו' לכן גושפנקא דהאי פרשתא פתח בו' ומסיים בה' שהם לקבל תרין אתוון בתראין זש"ה (תהלים לד) יראו את י"י קדושיו כהן נקרא קדוש כמ"ש בזוהר פ' קרח (שם) כי אין מחסור ליראיו זה המנורה ויעש כן אהרן מגיד שבחו של אהרן שלא שינה ומסתכל היה באספקלריא מאירה שהיא ו' ז"ש הקב"ה לאהרן לגדולה מזו אתה מתוקן מה שלא זכו ישראל להסתכל לסוד ו' שהיא אספקלריא מאירה ולכן גושפנקא דהאי פרשתא תרין מראות דנהרא ודלא נהרא פתח בו' ומסיים בה' שהוא סוד מסו"ה של משה דאתמר מקודם פרשה זו ובבא משה אל אוהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו לא קאמר מתדבר רק מדבר (שמות יט) משה ידבר והאלקים יעננו בקול אספקלריא דנהרא נרות שלך קיימין לעולם כי סוד ו' הוא עמוד שהעולם נכון וקיים עליהם ז"ש (תהלים לד) ודורשי י"י לא יחסרו כל טוב על מנורה מליאה ולא חסירה (שם) כי אין מחסור ליראיו אבל לרשעים יש מחסור כדאשכחן ב"עפר"ן רע עין (משלי כב) טוב עין הוא יבורך בו' מלא אמור להם בו' מלא עפרון חסר ו' (שם)כח) כי חסר יבואנו אבל אברהם איש חסד א' (בראשית כג) בכסף מלא יתננה לך וכן הברכות נתתי לך לעולם כי הברכות ג"כ אמור להם מלא בו' ו' ברכות הן בברכת כהנים נמצינו למידין ב' כוונות על זה המדרש שאמר הקב"ה לאהרן שהיא מתוקן לגדולה מזאת בסמיכות פרשה שלפניה הברכות לכהנים וכן בנרות של זו הפרשה הניחן ג"כ לכהנים ומרומז במלת ויעש כ"ן אהרן שהוא מיותר הל"ל ויעש אהרן כאשר צוה וגו' אבל הכוונה שני אלו כ"הנים נ"רות מתחיל הפרשה כ"ה תברכו (חבקוק ג) רום ידיהו נשא כדאמר בבהיר למי נושאין כפים וכו' שהוא סוד כתר עליון והנרות התחלתן בנ' שהיא בינה כי היא מנורה עליונה שממנה כל שבעה נרות מאירין לכל עולמות והם ב' אתוון כ' נ' כתר בינה וענין הגדולה בב' ענינים אלו או שהם סוד כל צינורות שבעולם ס' של ברכת כהנים וז' של מנורה ובהן מקיימין העולמות או שהם י"ב שערים העליונים ו' ביחודא עלאה ו' ביחודא תתאה שכן ברכת כהנים מלא בו' ומנורה מלא בו' כאשר ראה יעקב סלם (בראשית יח) מלאכי אלקים עולים בו' ויורדים בו' וכן י"ב מזלות ששה עולים ששה יורדים לכן היתה נשמתו של אהרן עגומה שראה י"ב שבטים הקריבו קרבנם והם לקבל י"ב מזלות שהעולם עומד עליהם גם הם הקריבו קרבנם אלים ס' כבשים ס' עתודים ס' ובסמו (שיר ג) ס' גבורים מגבורי ישראל לכן הראה הקב"ה לו שהוא הוא המעמיד י"ב מזלות וז' כוכבי לכת שעליהם העולם הועמד בברכת כהנים ו' מלא בנרות ו' מלא גם כשנעמיק יותר נמצינו בברכת כהנים י"ג יודין וט' ווין הרי כ"ב גם ו' ההין שסודם כ"ח פרקין של ב' ידים כ"ח עובדא דבראשית בפסוק א' ז' תיבין כ"ח אתוון הנה העמיד הכהן מעשה בראשית בב' פרשיין אלו בכ"ח אותיות של השם בברכת כהנים ובז' נרות כנגד ז' תיבות של פסוק ראשון ונמצא ב' פרשיות אלו עיקר קיומן של עולם כי עולם עומד על כ"ח מעשיו של הקב"ה ועל ז' שמהן שם של מ"ב היוצא מפסוק ראשון ז"ש לגדולה מזו אתה מתוקן שהם קיימין לעולם על זה עומד העולם. או לפי שי"ב נשיאים העמידו י"ב נשיאים של ישמעאל כמ"ש בזוהר נשיא א' ליום אינון יומין עלאין דאי לאו שהקריבו י"ב נשיאים י"ב קרבנות לא הוי יכיל עלמא למיקם קדם י"ב נשיאים של ישמעאל הרי שהם המתיקו קליפת ישמעאל חמור אבל קליפת שור מסטרא דעשו היתה עומדת במקומה והיתה נפשו של אהרן עגומה עליו שלא יאמרו אין קטיגור נעשה סניגור כי הוא המחזיק פני שור בעשיית עגל השיב הקב"ה לגדולה מזו אתה מתוקן שאתה מבריח ב' סטרין מסטרא דישמעאל י"ב אתוון בג' שמות בברכת כהנים ומסיטרא דעשו ז' ראשין דתנינא בז' נרות. וע"ז היתה כוונת מתאוננים זכרנו את הדגה על קליפת ישמעאל מסטרא דמצרים זכרנו את הדג"ה אשר ביאור איהו יאור ובת זוגיה יאורה איהו דג איהי דגה ומסיטרא דעשו מי יאכילנו בשר (בראשית ו) קץ כל בשר.
קישוי המנורה היה על סוד כ"ב אותיות התורה שהיו מתחלה מקושרים ומקושים דא לדא קודם שחטא אד"הר לא היו רק כ"ב אותיות התורה חט"ה מלאה אח"כ כשחטא ונרגן מפריד גרם חט ונפרדה ה' מן חטה והלך אחר ה' חושיו גרם לה' אותיות שניתוספו בא"ב והם מנצפ"ך שהפרידו וחלקו האותיות להיות מגולין כל תיבה בפני עצמה ומזה גרם פ"ר דינים כמנין מנצפ"ך שבאו לעולם והנה מתחלה (שם ב) וייצר י"י אלקים את האדם היה צורות האותיות מן א' עד ת' סודו א"ת האדם מן א"מונה עד ת"מונה א"והל מועד ת"ורה א"ורים ת"ומים בראשית ברא אלקים את השמים ר"ל שמים נברא בא"ת גם הארץ נבראת בא"ת כללא דכ"ב אתוון אח"כ כשחטא אדם נאמר (שם) אלה תולדות השמים והארץ בה' בראם אינון ה' אותיות מנצפ"ך בזה גרים רו"ח הטומא"ה בגי' פ"ר ורזא דא (שם ה) זה ספר תולדות אדם מתחלה היתה התורה עגולה כעין ס' היו הסודות נעלמין בה אח"כ ניתוספו פ"ר דינים נעשית ז"ה ס"פר תולדות אדם בזווגא חדא ס' עם פ"ר שהם אותיות מנצפ"ך בגי' פ"ר לכן הקריב אד"הר פ"ר כמ"ש (תהלים סט) ותיטב לה' משו פר שהיתה לו קרן אחת במצחו ואח"כ נחלקה הס' לב' נונין הפוכות של ספר ויהי בנסוע הארון שכתב האר"י בספרא דצניעות' מי שמכווין באות ס' זו שנחלקה לב' נונין בשעה שאמר פרשה ויהי בנסוע אינו ניזק מן לסטים ז"ש משה ובנחה יאמר שובה י"י רבבות אלפי ישראל ולא קאמר שוב י"י כמ"ש (שמות לב) שוב מחרון אפיך אבל קאמר ה' יתירה שבקש משה שישובו כ"ב צינורות שהם כ"ב אלפים לכל אחד יגיע אלף (דברים לב) איכה ירדוף אחד אלף לרעה וכן לטובה כל אות כלול מאלף (קהלת ז) אדם אתר מאלף מצאתי ובקש משה להעביר ה' אותיות מנצפ"ך שהם פ"ר דינים שמינייהו רו"ח הטו"מאה מן הארץ ולכן הקריב כה"ג קטורת צרי צפורן חלבנה לבונה כל א' שבעים מנה ד"פ שבעים הרי פ"ר והכוונה שוב ה' אותיות וישובו הצינורות למקורן הראשון שיהיה רבבות אלפי ישראל כבראשונה כ"ב צינורות
וזה מעשה המנורה. רזין דכ"ב אתוון מקשה תעשה אותו שכ"ב אותיות מקושים עד ירכה עד שבאו ה' אותיות מנצפ"ך שהם בירכתים ובסוף אותיות אז נחלקו האותיות למערכות וז"ס ירך יעקב שהוא צולע על ירכו כי אותו הירך גורם לפ"ר דינים שיורדים לעולם עד פר"חה פ"ר דינים באו מה' אותיות מנצפ"ך וח' צורות יש באותן ה אותיות כמבואר בתמונה מנצפ"ך ח' צרות מ' כ"ו צ' י"נ פ' י"ך כי צורות מ' הוא כ"ו וציור צדיק י"נ וצורת פ' כ"י וציור נ' וכ' אין להם צורה חלוקה והם פ' מן ז' אותיות שסודם דו"י ז'כ'ר'ן שאין להם חלוקהוז"ס אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות על ז אותיות מן כ"ב שאין להם צורה מופרדת בסוד (זכריה ג) על אבן אחת שבעה עינים ר"ל (שם ד) שבעה אלה עיני י"י המה משוטטים בכל הארץ ז' אותיות התורה שבכל אות ואות מהם אינו רק אב"ן אחת ולא יותר ס"ה חשבון אותיות מנצפ"ך בצורתו עולה מקו"ם ורזא דא (בראשית כח) ויצא יעקב מבאר שבע על ז' אותיות שאין להם חלוקה דו"י זכר"ן. ו'י'צ'א' ו"ירא י"עקב צ"ורות א"ותיות שבע מיניהו אין להם חלוקה (שם) וילך חרנה על ה' גבורות דנפקין מן מנצפ"ך (שם) ויפגע במקו"ם סוד ה' מנצפ"ך שחשבונו מקו"ם (שם) ויקח מאבני המקום הם אותיות התורה (שם) וישם מרא"ש ותי"ו מאל"ף עד תי"ו (שם) וישכב במקום ההוא קרי בי' ויש כ"ב במקום ההוא שראה כ"ב אותיו' ועל ה' גבורו' אמר (שם) מה נורא המקו"ם הזה וזה גורם עליות סטרא דמסאבא עז"א ועזא"ל בעולם שדינים גוברים בעולם שכן צורת ה' אותיות מנצפ"ך בגי' הכי הוי ומתחלה היו כל צורות אותיות מ"א מנין (ישעי' כו) י"ה הוי"ה שבהון צור עולמים שהיא צורת י"ה עולמים שנבראים בכ"ב אותיות התורה ואח"כ באו עוד ח' צורות מן ה' אותיות מנצפ"ך הרי כל צורות ז"ך אותיות מ"ט אותיות ז"ס (שמות כז) ואתה תצוה ויקחו אליך שמן זית ז"ך שהיו מעלין שפע ברכה עס ז"ך אתוון וז"ס בהעלותך א' בה' עלותך את הנרות שגם ה' אותיות מנצפ"ך יעלו ויצליחו שיהיה בין הכל שבעה ושבעה מוצקות שהם מ"ט ז' פעמים ז' כל אחד מז' כלולה מז' הרי מ"ט צורות של כל אותיות ז"ס לדעתי מקשה היה מתחלה עד שבאו ה' אותיות שהם מנצפ"ך ז"ש עד ירכה שהם סימן מנצפ"ך בא בירכתים של אותיות עד פ"רח'ה' פ"ר חשבון מנצפ"ך ח' צורות יש בהן ה' אותיות אז נשהנו וז"ש הקב"ה אל אהרן בה' עלותך א"ת הם כלילא דאתוון מא' עד ת' ובאותן ה' גבורות מעלה אהרן העדות לכן הנר"ת חסר ו' בגי' תו"קף ה"דין ולכן מיד פ"רשת לוים מסטרא דדינא הקריבו פ"ר לבסס פ"ר דינים. ובמדרש קח את הלוים הלכה כמה נימין היה במקדש כנור של דוד ז' ע"ש (תהלים קיט) שבע ביום הללתיך ולימות המשיח ח' על השמינית ולע"ל עשר שנאמר (שם קמד) בנבל עשור אזמרה לך. רזא עלאה איכא הכא בסוד צורת אותיות הן הן ג' אבות הקדושים אברהם יש בו י' צורות באותיותיו דהיינו א' צורת י' ו' י' והב' הוא ב' ווין והר' וה' י"ד ומם ב"ו הרי י' צורות ויצחק ח' צורות ויעקב שבע כמ"ש ויצא יעקב מבאר שבע סי' שלשת"ן (שמות כח) ולא יז"ח חשן מעל האפוד כל צורות שלשתן כ"ה אתוון דיחודא והנה נגד זה בעו"הז (תהלים כד) מבקשי פניך יעקב סלה (שם כ) ישגבך שם אלהי יעקב (משלי כד) כי שבע יפול צדיק ולימות המשיח אז בא יצחק (ישעיה סג) כי אתה אבינו הם ח' צורות ולע"ל י' צורות:
בהעלותך וידבר י"י אל משה ויעשו בני ישראל את הפסח. ישראל בעצמם קרבו עצמם לעשות הפסח אע"פ שלא צוה אותם הקב"ה בזמנו כי מאחר שבצאתם ממצרים פסקה הזוהמ' בשעה שעמדו על הר סיני וכשחטאו בעגל חזרה ובז' ימי מילואים נתמלאה דיוסקם של פגימה והיה ראוי להיות אותו יום כיום שנבראו בו שמים וארץ כי אותו יום נטלו י' עטרות והיה יום ראשון לר"ח ניסן ואחריו היה פסח ג"כ ביום א' והיו מסופקין אם יש להם לעשות פסח ז' ימים לתקן רזא דמצה ולזרוק סטרא אחרא דחמץ מאחר שחזרו וניערו עליהם והנה אף שעשו מעצמן העצה עניהם הפסוק כאלו צוה אותם י"י ז"ש כאשר צוה אותם י"י אע"פ שלא היו מצוון מעלה עליהם כאלו צוה ולכן אותם אנשים שהיו טמאים לנפש אדם נתרחקו לגמרי כי היו מתייראים הא פשיטא שאין להם לעשות הפסח ז"ש למה נגרע אף שאנחנו לא היו זריזין למצוה כמו האחרים זה היה כפי שהכוונה שלם היתה: (חסר)
ובפסיקתא ויהי בנסוע הארון. מסומן מלמעלה ומלמטה נ' הפיכה שהם דומים לכ"ף ולרי"ש פירוש אך רק מיעוט מה בא למעט למד שאין זה מקומה ע"כ בפסיקתא:
מרים אמרה הרק אך במשה דבר י"י ב' מיעוטין שכן אמרה מרים הרק אך במשה דבר י"י שאין השכינה שורה על שאר נביאים רק ע"י צינור של משה חזר ומיעט אך במשה דבר י"י מיעוט ה"מ בימי משה שהיה פניאל חמה אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות הלא גם בנו דבר י"י במצרים טרם זרחה אור שמשו של משה עד שהראה הקב"ה להם שאין נבואה שלימה רק ע"י מידתו של משה וישראל פגמו במידתו של משה והפכו הסימניות א"ך ר"ק. לכן אמר הקב"ה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל מן הרוח אשר עליו שהוא הצינור שממנו ישקו כל העדרים עיין מאמר אם כל חי:
ויהי בנסוע הארון. חסר ו' על אהרן ויאמר משה כי כשיבא משיח משה ואהרן עמהם קומה י"י שהקב"ה בעצמו יקום לבנים מן עפר כמ"ש בזוהר פ' ויקרא (ישעיה נב) התנערי מעפר קומי שבי ירושלי' שיבוא מנח' בן עמיאל וינגח בקרניו (דברים לג) קרני ראם (איכה ד) ר"וח א"פינו מ"שיח י"י (דברים לג) והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה ז"ש רבבות אלפי ישראל נ' הפוכה קרן הפוך (תהלים קמח) וירם קרן לעמו (שמואל א ב) קרן משיחו. וידוע שכל העולמות נבנו ברל"א שערים שהם כ"ב א"ב שבס"י והאותיות מתחלקות לג' חלקים י"ב פשוטות ז' כפולות ג' אמות שהם חסד דין ורחמים ואותיות מנצפך הם דינים קשים ומהם ן' יותר קשה מכולם ממנה נתהווה הנחש בצורחה והנחש דין קשה מכולם ואותיות מנצפ"ך הם התפשטות של ה' גבורות ושרשם נקרא בזוהר בוצינאדקרדוניתא. סוד נו"ן הוא יסוד אבא ויסוד אימא נ' ארוכה ביסוד אבא ונ' כפופה ביסוד אמא ו' מורה באמצע על יסוד ולפי זה נשמת משה שהיה מיסוד אבא נ' פשוטה ז"ס (שמות ג) וזה לך האות וגו' תעבדון בנ' ארוכה וכן (במדבר כז) ויקרב משה את משפטן בנ' ארוכה ונשמת אהרן שהיתה מיסוד אמא נ' כפופה ומן ב' נונין אלו היתה נשמת של רב המנונא סבא ובנו כלומר משרשיהן למעלה מאבא ואמא נחצבו נשמת רב המנונא בסוד נ' ארוכה שהיא באבא ובנו בסוד נ' קצרה וע"כ נקרא בזוהר נונא רבה ונונא הוא דג והדג הוא בסוד יסוד והוא שהדג לעולם הוא מתנועע בתוך הים כן היסוד לעולם מתנועע להשפיע בתוך מלכות ושורש נשמתו של רב המנונא סבא היתה יהוידע ובנו היה בניהו יהו הוא השם זעיר ידע הוא יסוד שבכל ספירה מלשון (בראשית ד) והאדם ידע את חוה אשתו שהיא יסוד אבא ובניהו הוא ביסוד זעיר כ"ן יהו הוא יסוד זעיר של אמא המן שם ב"ן לכן לקרא ג"כ ב"ן יה"ו ב"ן שהוא ב' שמות של הויה במלוי ההין עולה ב"ן כל אחד מהם שהם ביסוד בינה שהיא בינה ולכן מת בקצרות שנים כשנתגלגל בן יהוידע בינוקא שהיה בנו של רב המנונא סבא ומת מפני שהשלים נשמתו באותו זמן. ובגלגול ראשון ג"כ מת בקצרות שנים בימי שלמה כשהיה בניהו מפני סיגופים שעשה זש"ה (שמואל ב כג) והוא הכה את הארי בתוך הבור ביום השלג ר"ל שהטביל עצמו ביום השלג נגד יצ"הר שהיה מדיחו עד שהכה אותו והוא נגד יצ"הר וז"ס תפוח דארח בהו קב"ה כשהם מעלמא דנוקבא ארח בהו הקב"ה ונכלל נשמתם בשכינתא והנה יצחק היה מעלמא דנוקבא כמ"ש (בראשית יח) שוב אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן וע"ז נעקד כמעט שיצאת נשמתו עד שאח"כ אמר הקב"ה (שם יז) וגם נתתי ממנה לך בן ותלה אותו בו לכן היה אח"כ וגם שמואל ניתן לחנה (שמואל א א) ונתת לאמתך זרע אנשים וכה"א (שם) ויהי לתקופות הימים ותלד חנה בן וכתיב (שם) אל הנער הזה התפללתי ויתן י"י לי דייקא את שאלתי ולכך כמעט שלא נהרג ולולי שאמרה חנה בי אדוני תלוי העון אל הנער הזה התפללתי ועלי מחל לה:
ותאכל האש בקצה המחנה. במסכת שבת (דף קו) מת אחד מבני החבורה ידאגו כל החבורה אמרי דמית גדול אמרי דמית קטן (משלי יב) דאגה בלב איש ישחנה פליגי בה ר' אמי ור' אסי חד אמר ישחנה מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים וקשה הא בגמרא פרק חלק הקורא בספרים חיצונים אין לו חלק לעו"הב ומקשה בגמרא מ"ט אלימא משום. דכתיב לא תיעול דויא בלבך דגברין גוברין קטיל הא שלמה נמי אמרה דאגה בלב איש ואי לאו דקאמר קרא הכי הוי אסור למקרי בספר בן סירא משום הכי א"כ קשה איך אמר לנו שלמה דבר שאינו צריך אבל בא שלמה להודיע לנו דין זה על מת א' מן החבורה ידאגו כל החבורה ז"ש דאגה בלב איש ותרווייהו איתנהו ישיחנה מדעתו במה שישחנה לאחרים בזה הוא מסיח דעתו מן הדאגה לכן כתיב בשין ולא בסמך שאם היה הפי' על מסיח מדעתו הל"ל בסמך אלא תרווייהו איתנהו ובמה שפורט מעשה של המת אתמר במדרש שמכניסין אותו למעל"ה בזה לעולם הנשמות ונמצא כשיהיה לו מנוחה אזי גם לבני החבורה יש להם מנוחה ז"ש (ישעיה נז) יבא שלום אזי ינוחו בלשון רבים על משכבותם שגם כל בני חבורה שלו יש להם מנוחה הן בני חבורה שבזה העולם הן בני שבעו"הב לכלם יש להם מנוחה ז"ש אח"כ בלשון יחיד (שם) הולך נכוחו שהנשמה הולכת ישרה דרך נכוחה נמצא בס' הקדמונים כשרואין נשמות של צדיקים בני חבורתו שהאדם בזה העולם רוצה לחטוא ולא יהיה לו מקומו המיוחד לעו"הב כי לכל אחד יש לו מקום מיוחד לעו"הב אצל מי יהיה סועד ומצטערין עליו ז"ש (שם) דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם ניחומים לו ולאביליו מאן אינון אבל הם בני גילו וחבורתו שיודעים מקום מנוחת הצדיק מצטערים עליו ועתה שחוזר ועושה תשובה משלמין ניחומים גם כן לאביליו ולפי שכל אחד מן הקצוות. אלו יש פנים לכאן ולכאן נשמת גדול אזי יאמר נא ישראל אם בארזים נפלה שלהבת וכו' בקטן אזי מן הקללה מתחילין מן הקטן וכדי שלא יאמר כל א' להקל לכן אמר אמרי לה גדול ר"ל הן כשמת גדול הן כשמת קטן לעולם מורא זו יעלה על ראש בני החבורה לחומרא ויעשה תשובה ז"ש ותבער האש בקצה המחנה חד אמר בקצינים שבמחנה שהם הגדולים והאספסוף הם על זקנים אספה לי שבעים איש מזקני ישראל או מן המוקצה שבמחנה וע"ד מ"ש במדרש פ' ויגש כד דמך וכו' שבטים מציאה מצאו (בראשית מב) ויצאו לבם אנו שאבדנו את ר' סימון עאכ"ו. הענין ע"פ הקבלה ענין כסף משנה על סוד ניצוצות נשמות שלקטו אבותינו במצרים יהיה בענין מציאת הכסף שלהם מצאו ניצוץ טהור ואפ"ה יצא לבם ויחרדו אנו שאבדנו את ר' סימון עאכ"ו (איוב כח) כי יש לכסף מוצא (דברים ח) על כל מוצא פי י"י (משלי ד) כי חיים הם למוצאיהם מסיטרא דעץ החיים אבל בדרך הדרש ע"ד מברכין על הטובה מעין על הרעה והנה שבטים שמצאו מציאה ויש להם לשמוח באשר הוא שם ואפ"ה תרדו על העתיד אולי משגה הוא אנו שאבדנו את ר' סימון שהוא עתה לפי הנראה רעה גדולה עאכ"ו שיש לנו לפחד ולחרוד אולי הוא מטעם שמפני רעה העתידה לבא על כל צרה שלא תבא שיש לנו לדאוג שמפני הפורעניות מת ר' סימון ולא להקל עליו ולומר שמיתתו תהא כפרה לומר (שמות יט) ונפל ממנו רב טול רב שאז כי חמת מלך מלאכי מות (משלי טז) ואיש חכם יכפרנה על כל הדור ויש לנו לפחוד מפני הדין:
והאספסוף אשר בקרבו. שנתאוו לע' זקניםנגד ע' שרים כדי שכל שבט מישראל יהיה לו מן שבטו נביאים והתאוו להשגת אלקים כמ"ש ר"מק הביאו בקול בוכים שמרוב השגתם נשרפו כמו זבוב שפורח סביב האור עד שנשרף באור כן הם היו מתאוים שלא יהיה משה לבדו מקבל שפע האלקי כי כל העדה כלם קדושים ז"ש וישמע משה את העם בוכה למשפחתיו על עסקי משפחה שיהיה לכל משפחה ושבט שראוי לנבואה ולכן בקשו בשר שהוא מדריגה דתחות משה כי מן בא מן השמים דרגיה דמשה ז"ש מאין לי בשר פגים דרגיה דיליה ז"ש משה למה הרעות לעבדך למה לא מצאתי ב"פ למה למה לי אלא הא' על הצדיקים שבדור שנקראים עבדים להקב"ה ז"ש למה הרעות לעבדך עבדי י"י שעומדים בבית י"י וראוים לנבוא' על מה לא יבא גם להם נבואה ולמה לא מצאתי חן על עצמו:
האנכי הריתי אם אנכי ילדתיהו. וכי בשבילו באה השפע טובה מן לעולם הלא אדרבא כל הטוב בא עבור הדור דעה ז"ש אם אנכי ילדתיהו וגידלו למעלה ראש הלא אדרבא שש מאות אלף אשר אנכי זכיתי לגדולה הוא מטעם אשר אנכי זכיתי לישב בקרבו כי הדור ראוי לכך שהרי בימי ה"לל שאמר הקב"ה למשה הי"ה ל"ך ל"עזרני היה ראוי ג"כ לשרות השכינה עליו רק שאין הדור ראוי לכך הרי שהדור עכב לו הנבואה וא"כ דורו של משה גרם לו להיות הנבואה שהרי בשעת עגל א' הקב"ה לך רד מגדולתך כלום נתתי וכו' ז"ש הקב"ה אספה לי לפי שנתאוו על האספסוף שיהיה להם ע' שרים למטה ז"ש לי כמו שהם לי בשמים כן יהיו למטה. ועל דבר זה ותדבר אהרן ומרים במשה על מה שאמר מאין לי בשר דפגים דרגיה דיליה כי מאסו במדריגת משה שהוריד להם מן לכן אמרו הם הלא ג' פרנסים היו לישראל באותו דור לקבל 'נ'ר'נ מ"ן בא"ר ענ"ן ס"ת נ"פש ר"וח נ"שמה ז"ש הלא גם בנו דבר י"י שגם הם גרמו תיקון נפש רוח לכן התפלל משה אל נ"א ר"פא נ"א ר"ת נ"פש ר"וח נ"שמה כי בזה גרמה לחטוא ובזה תיקן משה נ"הר עד"ן ג"ן ר"ת 'ע'נ'ג ג' דרגין בנבואות תורה נביאים כתובים נשמה רוח נפש משה נבואתו בסוד נשמה שהיא התורה כי ס' רבוא נשמות יש וס' רבוא אותיות וכל אות הוא נשמה לכל א' מס' רבוא לכן היה משה שקול כס' רבוא כמ"ש האנכי הריתי תמיה קיימת שש מאות אלף איש אשר אנכי בקרבו דייקא ויהושע היה מתנבא מצד הרוח בסוד (במדבר כז) ונתת מהודך דאתנבא מדרגא חמישאה מהודו של משה שהוא רוח והנה אותן השבעים איש אצלתי מן הרוח אשר עליך מצד הרוח ואלו אלדד ומידד המה בכתובים מסטרא דנפש והיתה נבואתן מסטרא דנוקבא לכן וירץ משרת משה והשיב משה מי יתן והי' כל עם י"י נביאים כי יתן י"י את רוחו עליהם מסטרא דרוח ולכן בקש משה איש אשר רוח בו ולא נשמה כי אוי לאותה בושה וכו'. אין למעלה מענג ולא למטה מנגע ולפי שסוד מנה"ר ע"דן ג"ן הוא סוף 'נ'ר'נ והם סוף ג' פרנסים מ"ן בא"ר ענ"ן לכן נלקת בנג"ע להיפך מענ"ג:
והמה בכתובים. שהרי מתנבאים על מלחמת גוג ומגוג וניתנה נבואה שלהם לכתוב לדורות שהם מן אותן מ"ח ניצוצות שנוטפין בג"ע בכל יום כמבואר בזוהר והם סוד מ"ח קרשים של משכן שהוא דוגמת גן ד' ז"ס מתנבאים במ"חנ"ה הם היו מן מ"ח נ"יצוצות ה"גן ר"ת מחנ"ה או שלפי שע' זקנים מצד נ"צח ה"וד והם מן מ"ח הרי סוד מ"חנ"ה הם מתוך מ"ח וע' זקנים היו מהנבאים מצד נ"ה שבזכר על יד משה בעלמא דדכורא ואלדד ומידד נשארו במחנה בעלמא דנוקבא מצד ח"ג זרועות שבה וז"ס ותנח עליהם הרוח שהוא הרוח הקודש שהיא המלכות והמה בכתובים שנתנבאו מצד זרועות הכלה שהם כתובים ולזה איתא בתיקונים כי הכתובין רומזין לזרועות והכוונה לזרועות הכלה שהם נגד נ"ה שבזכר כי מצד הנקיבה הם כתובים רוח הקודש מלכות ומצד הזכר נביאים נ"ה שוקין דנבואה בעולם הזכר. וע"ז הדרך באמוראים ותנאים (מיכה ו) והאיתנים מוסדי ארץ 'נ'ה'י שבזכר מוסדי ארץ כי נמשכין מהם ח'ג'ת זרועותיהם שבה והם אמוראים ובזוהר יהושע אתנבא מהודו של משה שהוא דרגא חמישאה. מי יתן עם י"י יהיו נביאים כי יתן י"י בעצמו רוח עליהם לא מעלמא דנוקבא. אם ככה את עושה לי מעלמא דנוקבא. ויהי העם כמתאוננים רע על משה שהיה דרגא דטוב (משלי כ) גם במעלליו יתנכר נער ותרא אותו כי טוב הוא א' הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי ובזה נתקנאו מרים ואהרן שגם הם מסטרא דטוב באומרו לשום כל המשא עלי וכי כל דרגין תלויין בי' הלא גם בנו דבר י"י לכן נלקת במצורע מוציא רע:
תלמידי ר' מאיר כ"ץ ר"י מאוסטרליץ כתב לי משם שדרש בפ' בהעלותך על פסוק:
הבשר עודנו בין שניהם. על ענין לשון הרע שהלשון הוא הבשר שבין שניהם ע"כ טרם יכרת (תהלים יב) יכרת י"י כל שפתי חלקות אף י"י חרה בם שהוא עין הרע וזה ענין נ' הפוכה שמקומה במרגלים שפגמו בלש"הר ונעשה ו"י כי נ' הפוכה הוא ו' וי' אצלה ולכן נאמרו יפה אחר שברחו מבית הספר כי (משלי טו) מרפא לשון עץ חיים ע"כ הבדיל בין פר' שרפו ידיהם מד"ת לבין מתאוננים עכ"ל שכתב לי שדרש שם ובאמת שסוד ו"י הוא בשינים כי נחלקים השינים לשני חלקים לכן נקר שינים על שם שני מערכות כי לכל יהודי יש י"ו למעלה וי"ו למטה משא"כ לעכו"ם או פחות או יתר ע"ז אמרתי (תהלים קמז) ל"א עשה כן לכל גוי ל"א כי (שם) משפטים ב"ל ידעום אבל ישראל הלומדים הורה מראש עד סוף מתחלת בב' ומסיימת בל' (שם) מגיד דבריו ליעקב יש להם סוד אלו ל"ב נתיבות ז"ש (שם ג) שיני רשעים שברת אל תקרישברת אלא שרבבת תרווייהו איתנהו בעכו"ם או שברת יהיו פחות א' או שרבבת יותר א' והם נחלקו על ב' מערכות י"ו למעלה וכן י"ו למטה בלחי התחתון י"ו שינים. וכן נקרא לבעל שם לב איברים פנימים י"ו עד הלב ומן הלב ומלמטה ג"כ י"ו איברים והיא סוד אלף שנחלקה על י"ו למעלה י"ו למטה לכן אמר לא מצתי חן בעינך חסר א' כי משה היה הלב על סוד שקבל אח"כ ה' חומשי תורה שהתחלתה בב' ומסיימת בל' ז"ש למה הרעות לעבדך בגלגולא קדמאה ולמה לא מצתי עתה חן בעיניך לתקן אלף שהפריד נרג"ן בל"ב נתיבות חכמה ל"ב אלקים של מעשה בראשית הרגני נא עתה הרוג כמו שהרג אותו בקין בסיבוב ראשון שלו. ובר"מ ובתיקונים איתא אינון שמבליעין תיבות בתפלה עלייהו איתמר הבשר עודנו בין שיניהם טול קיסם מבין שיניך ע"ל פ' קדושים כי היכי דלימטי לי' שיבא מכשורא י' הוא שיבי ו' היא כשורי ויהי העם כמתאוננים שגרמו (בראשית ג) ו"י גרש את האדם מי יאכילנו בשר שרצו לאכול בשר מסטרא דקדושה שהרי במצרים אכלו דגים ויש יותר ניצוצות טהורות בדג שהרי דגים באסיפה ת"ח מיתתן באסיפה ז"ס עינא פקיחא לאכול דג בסעודה ג' של שבת. ומשה אמר הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם על אינון ניצוצין טהורות שהם תקועין בבשר כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ומה שמעלין בשחיטה ובברכה אינם ראוין לזה קאמר אם את כל דגי הים יאסף להם שהוא דים באסיפה בעלמא ואין, שם שחיטה ק"ו שאינם ראוין לזה שימצאו מציאה סוד ניצוצות טהורות ז"ס שאמר (ירושלמי) שבטים מציאה מצאו ויצא לבם כי סוד כסף שלקט יוסף על סוד (ברכות פ"ב) ניצוצות טהורות שהיו תקועין במצרים שבשביל זה ירד יוסף למצרים ללקט אותם אנו שאבדנו את ר' סימון חבירינו שהיה ניצוץ טהור (איוב כח) כי יש לכסף מוצא אבל (שם) והחכמה מאין תמצא זה שאמר את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם להמציא להם ניצוצות טהורות והם היו מסטרא דרע ולא מסטרא דטוב. לכן אמר והאספסוף אשר בקרבו דייקא סוד ניצוצות המובלעים לכן אמר הקב"ה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל הם סוד ע' ניצוצות ע' שרים של מעלה שנבלעו ואצלתי מן הרוח אשר עליך כי משה היה בסוד אדם קדמאה שהיה כלול מכל ס' רבוא פרצופים וכל הנשמות מסוף העולם עד סופו היה תלוין עליו ז"ש אם כ'כ'ה את עושה לי כ"לל כ"ל ה"פרצופים. קומה י"י סוד שיעור קומה נ' הפוכה נשמה שהפכו:
על אודות הכושית אשר לקח. רזא דמלה בזוהר מתרץ מ"ט יעקב גופו ועצמותיו העלו לארץ ישראל ויוסף עצמותיו ולא גופו ומשה לא גופו ולא עצמותיו האר"י ז"ל מתרץ לפי שיוסף יצאה ממנו שכבת זרע (בראשית מט) ויפוזו זרועי ידיו לכן לא נקבר גופו בא"י אך לפי נגמר המעשה נקברו עצמותיו אמנם משה אע"פ שלא יצא ממנו טפה עכ"ז לקח אותה אשה כושית בדברי הימים של משה לכן לא נקברו לא גופו ולא עצמותיו בא"י הוא (משלי לא) אשה יראת י"י ויעקב שלא לקח תמנע פלגש נקברו עצמותיו וגופו וזה ענין נבואת אלדד ומידד מתנבאים מ"שה ת"הא נשמתו ב"גן [אלקים] ו"יהושע מ"כניס ולא היו יודעים הטעם שלא יכנס לא"י כי עדיין לא ידעו גזירת סלע והנה היה העם חושבין כטעם כמ"ש בזוהר ע"פ היש בה עץ אם אין אם יש בא"י עץ חיים אם אין שאין בא"י עץ החיים אינה כדאי שיהיה משה בא"י כי משה וס' רבוא דיליה מעלמא דאתי אינון ואינן צריכים לא"י כדעת ר"ע (סנהדרין) דור המדבר אין להם חלק לעו"הב שאינם צריכין לה ולפי שדבר בלשון דלא משתמע אמר עליה שבקיה לחסידותי' ועל סברא זו נתקנאו מרים ואהרן באומרם כי בלי ספק טעם מניעת משה רבינו לא"י הוא עבור אשה הכושית אשר לקח ועשה עמה מעשה אישות לכן אין ראוי שיקבר בא"י ואם היה הטעם עבור שנבואת משה שהוא פני המה והלא גם בנו דבר י"י גם אנחנו מזה השורש של נשמת משה כי ג' אלו ממקור אחד הם ואם משה מיסוד אבא אהרן מיסוד אמא וכן מרים ממלכות לכן נקרא אהרן אחיו של משה כי תרין אינון ראשי אמנ"ה א"הרן מ"שה נ"צח ה"וד ולמה לא יכנס כמונו כי עדיין לא נגזירה גזירה על אהרן ומרים שלא יכנסו לארץ והשיב הקב"ה שאין בזו טענה כלל כי אם של הזוהר כי טענת גם בנו דבר י"י אינה טענה כי יש חילוק גדול בין גדר נבואת משה לנבואתם אך שמרים היתה אחות אהרן בנבואה אבל לא אחות משה ולכך עונשה של מרים נג"ע לפי שחשדה למשה על שנענש בנגעי בני אדם שהוציא טיפין דיליה בגופא נוכראה כי באמת חרב נעץ בינו לבינה ולא נכשל בזה מזה למדו אף אהרן נצטרע שחטא בזה
במדרש מי ראה נגע מרים (זבחים) אם משה ראה הא זר הוא ואין זר רואה את הנגעים אם אהרן הוא קרוב ואין קרוב רואה את הנגעים כו' מקשים למה לא אמר בקיצור גם גבי משה דקרוב הוא כו' ומתרצין מפי הרב הגדול למוהרר נפתלי הירש מלובלין דכיון דכוונת המדרש להורות ולפרש שאין זר רואה את הנגעים ובתחילה קאמר שיעלה על דעתך שחכם גדול בדורו רואה את הנגעים וקאמר א"ת משה ראה ואמר שאינו כן לפי שאין זר רואה את הנגעים בפיר"שי אפי' חכם גדול כו' לפי שהוא גזירת הכתוב דדווקא כהן ואם היה אומר גם גבי משה לפי שהוא קרוב אכתי הוה צריך למימר דלמא ת"ח אחר גדול כבודו היה רואה כגון יהושע או איזה נשיא והיה צריך לומר אין זר רואה את הנגעי' וא"כ עכ"פ היה צ"ל שאין זר רואה את הנגעים ואין כאן קיצור וניחא להורות גבי משה שהוא הגדול שבישראל שאין זר רואה ואח"כ לומר שאין קרוב רואה גבי אהרן ודו"ק. ול"נ ליישב דאיתא בגמרא סוף זבחים מפלפל אי משה כהן הוה או לא ונ"מ לדינא ע"ש קאמר בגמרא מיתיבי מי ראה נגע מרים כו' קתני מיתת משה זר הואכו' ובזה מיושב דכוונת המדרש להורות האמת דאלו א' גבי משה קרוב הוא אתי למטעי דה"א דמשה כהן הוא והאמת אינו כן ובא להורות דזר הוא וע"כ ניחא לו לומר האמה להורות דמשה אינו כהן וק"ל ועוד נראה ליישב משום דהא דאמרת אין קרוב רואה את הנגעים נלמד מדכתיב (דברים כא) על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע (סנהדרין לד) מקיש נגעים לריבים וריבים לנגעים מה נגעים ביום כו' ומה ריבים שלא בקרובים אף נגעים כו' והיינו משום דקי"ל שהוא גזירת הכתוב דנגעים דווקא ע"י כהן ולא זר ילפינן האי הקישא אבל כל זמן של היה לנו לימוד בפירוש דזר אינו רואה את הנגעים ה"א דלמא הקישא דנגעים לריבים אתי להכי דמה ריבים כל ישראל כשרים לאו דווקא כהן אע"ג דכתיב על פיהם יהיה כל ריב כל ישראל כשרים כדכתיב בפ' זקנים ה"נ גבי נגעים לאו דווקא כהן אלא אפי' זרים וא"כ לא היה לו ללמוד דשלא בקרובים דדלמא להכי אתי וא"כ לא היה יכול לומר דקרוב היה דהיה קשה מנ"ל דאין קרוב רואה אבל אחר שאמר בתחילה זר הוא כו' להורות הדין שאין זר רואה א"נ ע"כ נלמד שאין קרוב רואה: