במדרש (משלי כז) כובד אבן ונטל החול כעס אויל כבד משניהם. לפי שפרעה כפר בבריאת העולם ועיקר הבריאה עבור התורה ועבור ישראל. בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל תורה שנקראת ראשית ז"שנטל הקב"ה עפר מתחת כסא הכבוד. (במדבר כג) מי מנה עפר יעקב שנטל נשמותיהם מתחת כסא הכבוד גם אותיות התורה ג"כ ס' ריבוא סחרין לכורסיא שהוא עולם הכסא ועם אותן הנשמות נמלך הקב"ה וברא את העולם (ד"ה א ד) המה היוצרים וגו' עם המלך במלאכתו ז"ש שמאותו עפר שתחת כסא הכבוד ברא בו העולם והצרורות הן הן נשמות צדיקים אשר צרורים בצרור החיים הן הן אבות העולם וצדיקים ז"ש כובד אבן על לחה אבן שהם אותיות התורה לח"ת בא"ת ב"ש כס"א ונטל החול ישראל נקראו החול שנטל הקב"ה אותן ג"כ ממקום (ירמיה יז) כסא כבוד מרום מראשון וכעס אויל כבד משניהם שעל שניהם כפר פרעה על התורה אמר מי י"י אשר אשמע בקולו שיתן תורה (דברים ד) השמע קול אלהים ואת בני ישראל לא אשלח. או לפי ששני מעלות הן לישראל כמ"ש (ישעיה מג) מאשר יקרת בעיני נכבדת כמה יקר אתה בעיני שקבעתי זיו אקונים שלך בכסא כבוד ולא עוד שלכולם לא נתתי מענין ולך נתתי מענין והוא מעלות ישראל על שהם ממקום קדוש והם מעלות מהות ומעלות כמות ופרעה כפר בשניהם הנה עם בני ישראל רב שיש להם מנין ועצום שנתן להם (תהלים סח) עוז ותעצומות לעם וע"ז אמר הבה נתחכמה לו פן ירבה שני משמעות רב ריבוי הכמות וגם לשון חשיבות (דברים א) ככוכבי השמים לרוב. ז"ש כובד אבן הקב"ה נתן כבוד לישראל וקראם אבן שנשמתם נטולים מתחת כסא הכבוד ונטל החול ר"ל שנטלם ונשאן שנקראו חול לריבוי כחול אשר על שפת הים וכעס אויל כבד משניהם שפרעה הרשע כפר בשני מעלות אלו וחטא בשני אלו שהיה אומר נתחכמה לו פן ירבה והקב"ה אמר כן ירבה וכן יפרוץ האחד על הריבוי ואחד על העילוי. ראוים היה ישראל לירד בשלשלאות של ברזל רק זכות יעקב גרם שבאו בעבותות האהבה ע"י יוסף ז"ש כובד אבן הקב"ה עשה כבוד לישראל אב"ן ע"י אב ובן ירדו לשם והתנשאות משה רועה של ישראל היה ע"י החול שהרג את המצרי ויטמנהו בחול. וכעס אויל כבד משניהם על שהרשיעו על משה ועל ישראל כמ"ש יתרו (שמות יח) ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד וגו' אשר הציל את העם וישמע יתרו אשר עשה למשה ולישראל עמו הרי שעשה שני חלוקות למשה לחוד ולישראל לחוד ז"ש כעם אויל כבד משניהם שבשניהם חטא חט כל אחד מיוחד לעצמו. כובד אבן שם בן ד' כ"ו באותיות ב' רתיכין ופרעה כפר בכל רתיכין של מלך הכבוד (תהלים כד) יי צבאות הוא מלך הכבוד כי באותיות כבוד נרמזין כל רתיכין כ"ו ב"ד ז"ש כעס אויל כבד משניהם:
ל"מען ש"תי א"ותותי אלה בקרבו רזא עלאה שנפרע הכל בסיבוב שני שלו. בהאי קרא ומבואר בכאן רזא דגלגולא שנפרע הכל בסיבוב שני שלו. והוסיף אח"כ (שמות יד) שלישים על כולו בכאן היה שש מאות רכב ואח"כ הוסיף שלש והיה (שופטים ד) תשע מאות רכב ברזל. ונרמז בראשי אתוון בחושבן סיסר"א בשם שנשתרבבו הקליפות בימיו ד' ועמדו על ד' אח"כ בימי יעל ופרעה נקרא פה רע סוד גדול מסודות התורה שהוציא הקב"ה אח"כ (ירמיה טו) יקר מזולל כפ"י תהיה ר"ל שיצא מז' בעילות שבעל אותו רשע מבעילות שלישית שאמר בלשון נקי (שופטים ה) שכב משא"כ בכל בעילות תאר בלשון מגונה (שם) כרע נפל (משלי טו) ולב כסילים לא כ"ן שהוא נוטריקון כ"רע נ"פל דאתמר עליהו (תהלים א) לא כ"ן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח ע"כ לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים משא"כ בביאה שלישית אתמר ביה שכב שמבני בניו של סיסרא למדו תורה ברבים והוא מיסוד הורה שבע"פ דכולהו אליבא דר"ע דתלמידיהו הוי. ז"ס פרעה פה רע כל יקר ראתה עינו שדרשו רז"ל על פסוק זה שהוא ר"ע (איוב כח) בצורות יאורים בקע וכל יקר ראתה עינו רזא עלאה איכא הכא שמתחלה היה בסוד הטיקלא בתוך אותם יאורים דעליהו אמר פרעה (יחזקאל כט) יאור לי ואני עשיתי והוא עומד על היאור רזא דיאורים מבואר בזוהר בהא פרשתא והנה מתחלה היתה נשמתו וניצוצו בין אינהו יאורים רזא (שם) התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו. ז"ס אמר ר"ע כשהייתי עם הארץ. מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור בין אינהו חמורים (שם כג) אשר בשר חמורים בשרם ודעת הקדמונים שאמר יעקב בראשית מט) יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים שהיה אז (שמות כג) רובץ תחת משאו אח"כ ברוב הימים (בראשית מט) וירא מנוחה כי טוב ויט שכמו לסבול עול תורה (איוב כח) כל י"קר ראתה עינו ז"ס דאתמר גבי פרעה (שמות יד) ולא נשאר עד אחד גם אצל סיסרא ולא נשאר עד אחד שלא היה לו שום ענין רק עבור ר"ע שיצאה נשמתו באחד ואותו ניצוץ הוכרת לברא. (שופטים ד) ודבורה הנביאה שהיתה תאומה יתירה שנהרג עליה הבל שהוצרכה בסיבוב שלישי לשיר השירה ביום ההוא דייקא מה שלא שרתה בשעת יציאת מצרים (שמות יד) ויושע ה ביום ההוא אבל ותשר מרים והיא לא נזכרה בההוא שירה וניצוץ בעלה היה ברק (תהלים יח) ברק ויפיצם לכן נקרא בן אבי נועם כי הוא מרא דמזמור (שם צ) ויהי נועם י"י אלהינו שתיקן ע"ש (משלי ג דרכיה דרכי נועם לכן נקרא (ד"ה א ד) אבי סובו (שם) אבי זנוח (שם) אבי גדור לכן אמרה דבורה (שופטים ד) אפס כי לא יהיה תפאר"תך על הדרך דרגא דמשה (ישעיה סג) מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם. גם ר"ע לקיבלה בתורה שבע"פ (איוב כח) בצורות יאורים בקע כל יקר ראתה עינו יותר ממה שראה משרע"ה והנה המלך נהפך למשנה ואח"כ בדור ההוא ואז פרע הקב"ה לדגים שבים שנחל (שופטים ה) קישון גרפם נחל קדומים ואז אמרו דגים (תהלים קיז) ואמת י"י לעולם. וכמו שבתיה בת פרעה היתה התאומה שנייה של הבל שנולדה בתחלה לכן גדלה את משה ורחצה מגלולי בית אביה שהיה מן רע של קין
עפ"י דברי האר"י ז"ל שפרעה לא ידע רק מ"ח צירופים מן אלהים רזא מי ה' אשר אשמע בקולו יעקב גר בארץ ח"ם והיה קושי השיעבוד של מצרים משנולדה מרים מנין י"ם שיש בו מ"ח צירופים מנין ח"ם אותיות. ובג' אותיות הנשארים שהם א"לה למען שיתי אותיות אל"ה בקרבו שהם ש"ס אותיות כמנין ע"מודי הקליפ"ה (שמות טו) אמר אויב ארדוף אשיג אחלק ש"לל הם עמודי הקליפה. לב עבדיו שהם יוחנ"י ממר"א בגימ' שס"ה לקבל יוס"ף הצדי"ק עד מתי יהיה ז"ה לנו למוקש ז"ה דייקא שהוא יוסף עומד לקבל כישוף בעולם (בראשית מד) נחש ינחש איש אשר כמוני:
כי אני הכבדתי את לבו מי הוא לבו של פרעה הוי אומר הוא המלאך שלו כמ"ש בזוהר ע"פ (שמות א) ויאמר אל עמו שר של מעלה נתן כן בלב עמו וכמו שישראל לב שלנו הוא הקב"ה כמ"ש במדרש הקב"ה הוא לבן של ישראל פסוק (ירמיה ד) כי נגע עד לב"ך (תהלים עג) צור לבב"י וחלקי אלהים לעולם כן שרי או"ה לבן של או"ה ז"ש אני הכבדתי את לבו הוא שר של מעלה ואת לב עבדיו חיילין ומשיירין דיליה שהוא סוד רכ"ב מצרים דלעילא. למען שיתי אותותי אלה בקרבו על שר של מעלה ועז"א ויהפך לב"ב פרעה ואת לב עבדיו אל העם שנתהפך שר שלהם שהוא לבבו כי כמו שבכל אחד מישראל תקע מלאך אחד שנתלבשו ס' רבוא מלכים בס' רבות של ישראל כמ"ש (שמות ז) והוצאתי את צבאותי דלעילא את עמי בני ישראל ועלייהו אחמר (שם א) ונוסף גם הוא על שונאינו על אינון רתיכין דלעילא כש"ש מאות אלף לא אמר שש מאות אלא כשש שיצאו שם מאות ישראל עם כל אחד יצא מלאך דיליה ועלייהו קאמר תרין רתיכין מי ומי ההולכים והשיב בנערינו ובזקננו לך על אינון רתיכין (תהלים ח) עוללים ויונקים בסוד (שם לז) נער הייתי גם זקנתי וגו' ואח"כ חלוקה אחרת בבנינו ובבנותנו וגו':
ענין הכבדת הלב היה לפי שהקב"ה אמר בפעם הזה אני שולח את כל מגפותי לכן ויחזק לב פרעה ולא שלח את העם כאשר דבר י"י ר"ל שהקב"ה אמר למשה מאחר שעתה כבר (שם עג) ספו תמו כל המכות לכן אמר הקב"ה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו לעת הזאת שחושב שכבר נשלמו סימנין ובאמת (איוב יב) משגיא לגוים ויאבדם כי יד הש"ית היתה על סימן של ב'א'ח'ב בכלל ז"ש למען שיתי אותותי אלה בקרבו ר"ל על סימן של ב'א'ח'ב בכלל. (תהלים קה) שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו רבותינו אמרו על שלא קבלו במרות דברו של הקב"ה עליהם א ד"א א"ל הקב"ה למלאכים המצרים ראוים ללקות בחושך מיד הסכימו כולם ולא המרו וקשה והלא כל המכות באו בשביל שלא קבלו את דברו ומדה כנגד מדה ולמה דוקא בזה המכה נתייעץ עם המלאכים יותר מכל י' מכות וכי תיסק אדעת שלא יסכימו עם הקב"ה (קהלת ח) באשר דבר מלך שלטון קושיא זו אפשר שישוב בעל המדרש במה שאמר אח"כ מהו שלח חשך ויחשיך משל למלך שסרח עבדו וכו'. שלא תאמר מה שהוסיף החשך משלו ולקה ז' בזה מרה את דברי הקב"ה לז"א שלח חשך ויחשיך לא שהוסיף משלו ואין בזה משום מרי על דבריו לז"א שהסכימו המלאכים עמו ר"ל וללקות ג"כ את שלהם וענין המחלוקת הוא ענין מחלוקת ר' יהודא ור' נחמי' מהיכן בא עליהם החשך ר' יהודא אומר מחשך של מעלה ר' נחמיה אומר מחשך של גיהנם שיש ליישב על שני עניינים או שטעם מחלוקת על שני טעמים של חשך אם בשביל ישראל שמתו בתוך ג' ימים של אפילה וישראל קדושים הם הוצרך להביא פורעניות מלמעלה כמבואר בזוהר פ' שמיני ובפ' בלק שכל אדם בדרך שאדם רוצה לילך שם מוליכין אותו ור' נחמי' סובר שהחשך בשביל מצרים ליתן לישראל כסף וזהב ולכן הוצרך מן דלהון ימטי להון לפתוח להם החשך של גיהנם שהוא סיטרא דלהון והנה דעת ראשון של רבותינו על שלא קבלו במרות כי דברו של הקב"ה עליהם קאי על פושעי ישראל וס"ל דעת ר' יהודה שהוא חשך של מעלה ד"א א"ל הקדוש ברוך הוא למלאכים ס"ל כדעת ר' נחמיה שהחשך בא מן גיהנם כי שר של מצרים היה דומה ובאותו שעה זרקו הקב"ה על גיהנם ונעשה שר של גיהנם וממנו בא החשך ולפי זה הדרך אמר שלח חשך ר"ל שלח הקב"ה שר של מצרים ממנוי שלו ונתמנה על חשך והוא החשיך ולא תאמר שהוא נתמנה עליו יסרב בזה ולזה אמר ולא מרו את דברו רק הסכימו עמו מיד. או שמחלקותם מאין באו מכות אם מן עשר ספירות קדושות ז"ש מחשך של מעלה ואם מן עשר כתרין התאין דלהון שכל אחת שלחה למכה אחת כמ"ש בספר האמונות לר' שם טוב למען שיתי אותותי אלה בקרבו מאורות השמים עצמן עשאו זה ז"ש מחשך של גיהנם ותרווייהו איתנהו מלמעלה ומלמטה כמ"ש במדרש פ' וארא שמלמעלן ומלמטן כמ"ש רז"ל (תהלים קכ) חצי גבור שנונים שאמר הקב"ה לבעל לשון הרע אני עליו מלמעלה ושר של גיהנם עליו מלמטה ובפסוק מבוארין תרווייהון הקב"ה אמר למשה נטה ידך על השמים ויהי חשך שהרי שמן השמים בא החשך מלמעלה ואח"כ ויהי חש"ך אפיל"ה בכל ארץ מצרים שהוא חשך מלמטה כח"ו של הא"ף ועז"א שלח חשך מלמעלה ויחשיך ג"כ מלמטה ולפי דברי המדרש שהוסיף משלו אמר מתחלה חשך לבד ואח"כ ויחשיך עוד אמר חשך אפילה שהוסיף מן שלו או שני מיניחשך האחד ג' ימים ראשונים ואח"כ נא קמו וגו' ז"ש מתחילה חשך לבד ואחר כך ויחשיך. עוד אמר חשך אפילה שהיה חזק יותר ושני טעמים איתנהו בקרא אם מטעם פושעי ישראל אמר (שם קה) ולא מרו את דברו שילכו מן גלות או על המצריים שיתנו להם להשאיל ולא למרות את דברי ישראל שמבקש ממנו לשאול כסף וזהב ז"ש (שם) ויוציאם בכסף וזהב לכן שלח חשך שיתנו להם המצריים כסף וזהב וטעם שני (שם) ואין בשבטיו כושל שלא יהיה עוד מסרבין לצאת מן הגלות ולפי דברי חמי ז"ל שתירץ ב' קושיות כאחד (ברכות ו) בענין דבר נא אין נא אלא בקשה כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם ואם אברהם לא יהרהר אחר מדותיו איך לא יקיים הקב"ה דברו ועוד הלא יותר טוב שלא יהי' להם פתחון פה ליקח את שלהם כאשר תבעו בימי אלכסנדרוס שיתן להם מה שהסאילום אבותיהם במצרים ויותר טוב לקנות מן ביזת הים שהי' יותר מביזת מצרים. והתירן הקב"ה ידע שסגר עליהם המדבר ועיקר יציאה שלהם על הים וביזת הים הוא עיקר רק ביזת מצרים הוא שלא ידבר אותו צדיק שלא קיים בהם רכוש גדול כי ממצרים יציאה שלהם לכן אמר נא לשון בקשה וז"ש שלח חשך ויחשיך יום א' על הים שהיה ענן אור לישראל וחשך למצריים והטעם שלא מרו את דברו שלא יאמר ועבדום וענו אותם קיים בהם שלא המרו בזה את דברו של הקב"ה שהבטיח להם הקב"ה שיצאו ברכוש גדול ר' יהודה אומר הגיגית זו במה מכסין אותו מיניה וביה כן רשעים מכסין אותם בחושך מדמה רשעים לכלי חרס שאין להם תקנה בשבירתן וזה ענין שמעתתא דיומא הקדרין והזגגין שהיו מהלכין זה אחר זה ונתקל הראשון ונפל השני בראשון ראשון חייב בנזקי השני הענין הגוים נמשלו לכלי חרס וישראל הם הזגגין כי הם יש להם תקנה כמו כלי זכוכית שמתקנין אותם בנפיחה וכן איתא במדרש על פסוק (תהלים ב) ככלי יוצר תנפצם שהמין רצה לדייק שאין תחיית המתים שהרי כלי חרס אין להם תקנה והשיב ככלי יוצר תנפצם שבכלי זכוכית יש תקנה וכן ישראל נדמו לזכוכית שהם דומיא דמרא' שמראין בה כן כל מה שאדם עושה כן עושין למעלה אדם פותח פיו בתפלה כן פותתין לו למעלה וכן מי שעוצם ידו עוצמין לו מלמעל' שהיו מהלכין זה אחר זה כי כבר חלקו יעקב ועשו (בראשית לג) יעבר נא אדוני לפני עבדו ויעקבהו עשו (שם כה) וידו אוחזת בעקב עשו ונתקל הראשון ויצא הראשון אדמוני ומחרף ומגדף בכל יום ונתקל השני בראשון שישראל נפלו תחת ידו ושעבוד מלכיות מעכב ישראל כל טוב בעולם:
יהי כן י"י עמכ' כאשר אשלח אתכ' וגו' לא כן לכו נא הגברים. במדרש שוחר טוב (משלי טו) שפתי חכמים יזרו דעת אלו ישראל שמייחדים שמו יתברך ערב ובוקר (שם) ולב כסילים לא כן אלו המינים שאומרים טומטום הוא העולם ד"א שפתי חכמים יזרו דעת אלו ישראל שעושים זר לארון שנאמר (שמות כה) ועשית זר זהב לארון ולב כסילים לא כן אלו או"ה שנעשים זרים למקום ד"א ולב כסילים לא כן אמר הקב"ה אני בראתי את העולם בכן שנאמר (בראשית א) ויהי כן ואתם אומרים לא כן חייכם (תהלים א) על כן לא יקומו רשעים במשפט בדרך הדרש על ג' עמודים העולם עומד על זה אמר פרעה מי ומי ההולכים ר"ל מי הם המגינים לפניכם כד"א (שם טו) מי יגור באהליך ומי ישכון בהר קדשך לז"א מי ומי והשיב משה בנערינו תרין ובזקנינו חד שהם ג' אבות יצחק ויעקב נקראו נערים ואברהם זקן חד והם ג' עמודים תורה עבודה ג"ח ולכן דרש מתחילה פסוק שפתי חכמים יזרו על תורה זר של ארון שישראל עוסקים בתורה משא"כ או"ה ד"א על עמוד של עבודה שהוא זר של כתר שכותרין ישראל בתפלתם ובקריאת שמע בכל יום שהוא עמוד העבודה יצחק איזה היא עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה ד"א השלישי א"ר יודן אמר הקב"ה אני בראתי עולמים ב"כן שהוא חס"ד בגימ' (שם פט) אמרתי עולם חס"ד יבנה שנאמר ויה"י כ"ן שהוא בגי' מיכא"ל שהוא שר החסד ורשעים אומרים לא כן שאינם מאמינים בחסד אל על כן לא יקומו רשעים במשפט. במדרש רשעים תרין חטאים תרין הרי ארבע מלכיות ע"ז אמר פרעה בכאן אתם אומרים כן יהי כ"ן י"י זה הוא עמכם ולבבו לא כ"ן יחשוב וידמה כי לב רשעים ל"א כ"ן או ענין פסוק זה פרעה אמר לא ידעתי את י"י וכפר בידיעה והקב"ה גילה סוד דעת בימי משה מה שלא (שם קמז) עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום לכן אמר הקב"ה ואני ידעתי ז"ש שפתי חכמים יזרו דעת שהם גילוי סוד דעת אבל לב רשעים לא כן שכפרו בידיעת הש"י כן אמר משה למען תדע כי אין כמוני בדרך הפשט שפתי חכמים יזרו דעת לשון זורה (משלי טז) ועל שפתיו יוסיף לקח ר"ל שיחת חולין שלו הכל תורה דעת אף שלא במתכוין יש בשפתיו תורה אבל לב כסילים לא כן ר"ל אע"פ שמשים על לב דברים אין בהם דעת. או להיפך ע"ד (שם יד) בלב נבון תנוח חכמה ז"ש שפתי חכמים יזרו דעה לשון זיארי בגמרא (ע"ז דף ם) שהוא כובש דברים נאמן רוח מכסה דבר אבל לב כסילים לא כן אינו משמר הדברים רק (משלי יא) הולך רכיל מגלה סוד לפי שבני (שמואל ב כג) בליעל כקוץ מנד כמ"ש בזוהר שמי שאינו מסיטרא דקדושה כשאומרים לו קבלה הוא כקוץ מנד שאינו יכול לסבול עד שיזרוק אותו בחוץ ז"ש שפתי חכמים יזרו דעת על סוד הקבלה ולב כסילים לא כן ואינו יכול לסבול אותו כלל א"י לב כסילים לא כן שהוא איסתרא בלגינא שאין אורח שלהם להניח איסתרא בכיס רק בלגינא:
ע"ד מת"י יהי"ה ז"ה לנ"ו. בגי' מרכב"ה שלימ"ה היא להם למוקש או עד מתי יהיה זה שהוא שלנו היינו קליפה בעצמה ע"ד מת"י יהי"ה ז"ה בגי' משי"ח ב"ן יוס"ף לפי שכמה פעמים הקדיש שמויתברך בהריגה ומסירת נפש"ו נקרא ז"ה ז"ה לנ"ו למוקש בגי' יונ"ה ב"ן אמת"י. נח"ש הקדמונ"י עם הכולל לנו למוקש למוק"ש בגי' מחל"ת הן הן ב' נשים של סמאל עד מת"י יהי"ה זה לנו למוקש בגי' ת"פ מחנות של סמאל ובת זוגו לילי"ת כי סהדי שיקרא אאוגרייהו זילי שלילי"ת היא חיילותיה הן הן הגורמין להם הכבדת לב שלא שמעו לקול י"י וזה היה להם למוקש ע"ד מת"י יהי"ה ז"ה בגי' ד' מחנות שכינה שהיו ביניהם היו להם למוקש ע"ד מת"י בגימ' בי"ת די"ן ה"גדול. הטרם תדע כי אבד"ה מצרי"ם א'רבע ב'תי ד'ינין ה'יו מצרים עד מת"י יהי"ה ז"ה לנ"ו למוקש רזא דקרבן עולה ויורד (ירמיה ט) י"תהלל ה"מתהלל ה"שכל ו"ידוע אותי שהם רמז על אותיות השם ולפי שישראל רצו להקריב עבודת יתברך כמ"ש לכו עבדו י"י רמזו כאן רזא דקרבן סליק ונחית כמו שאמרו ישראל למשה (שמות יט) כ"י את"ה העדות"ה בנ"ו לאמר שבר"ת רמזו על גלגולא קדמאה דיליה ה"עדותה ב"נו ל"אמר ר"ת הב"ל שהציץ ונפגע לכן עתה ויסתר משה את פניו כי ירא מהביט בגלגול ראשון אל האלהים לכן היו מתייראים עתה להציץ ובס"ת רמזו על רזא דא עולה ויורד ולפי שבפעם ראשון נלקה משה בזה לכן אמרו עתה בגלגולא בתראה ע"ד מת"י יהי"ה ז"ה לנו למוק"ש ס"ת מיטטרו"ן בי' שהוא עב"ד אברה"ם שהיה עומד לקבליהון ומחא בהון י' מחאן (בראשית כד) עשרה גמלים מגמלי אדוניו וכל טוב אדוניו בידיו ליתן לישראל (שם מה) כל טו"ב ארץ מצרים לכם הוא כי כל ניצוצי טהרה שבעולם הלכו עמהם ז"ס וינצלו את מצרים שעשו אותה כמצודה שאין בה דג"ן ד' גלגולי נשמות בסוד (שם טו ודור רביעי ישובו הנה שהוא סוד (עמוס ב) ועל ארבעה לא אשיבנה ובר"ת ותיבין אלו מלאכ"י אלקי"ם כי מיטטרון שכלול מס' רבוא מלאכים היה עמהם למטה כמ"ש בזוהר כשש מאות אלף והוצאתי את צבאותי ממש שהם צבא השמים העליונים את עמי בני ישראל כי כל אחד מישראל היה לבוש אל מלאך אחד מן ס' רבוא מלאכים וכמו שישראל הי' למטה בגלות מצרים כן בכל אחד ואחד מישראל היה מלאך אחד מן ס' רבוא בגלות ז"ס מי ומי ההולכים לפניהם כפל הא' על מלאך דלעילא הב' על מנהיג דלתתא ואוי להם לאו"ה (משלי יח) שפי כסיל מחתה לו בדבריו מוכח מ"י ומ"י הם ההולכים לפניכם למעלה מ"יכאל י"ופיאל ולמטה מ"שה י"הושע תרין כרובים:
דרשה זו דרש בני הינוק השם יגדלו לתורה ולמ"ט שלמה שי' בחצר קאסווא שנת שפ"ג כשהינו שם מפני (שמואל ב כג) אף י"י דבר בנ"ו והוא היה כבן שבע שנים י"ר שיגדל ויחזיק בתורת י"י כל הימים ויבלה שנותיו בנעים ברשות אל רם ונשא מלך מלכי המלכים וברשות התורה הקדושה הנתונה באראלים ומלאכים. וברשות חכמים ונבונים השונים ומשיבים דברים נכוחים אשאלה מענה לשון לדרוש בפ' בא אל פרעה בפסוק מי ומי ההולכים האי קרא אית לשאלין ביה ולאסתכלא ביה בתרין גוונין הקושיא ראשונה עצמה אינה אם תבקשנה אז תמצאנה דלאו רישא סיפא ולאו סיפא רישא מתחלה אמר לכו עבדו את י"י הרי שצווה להם לילך לעבוד את י"י ואח"כ אמר מי ומי ההולכים ואם כוונתו לומר שמשה ואהרן עכ"פ ילכו רק מי ומי ההולכים עמהם הוי ליה למימר מי ילך עמכם אתם תלכו בוודאי לכו עבדו את י"י אתם עכ"פ מי ומי ילך עמכם זאת ועוד אחרת קושיא מבוררת ותו אית לשאלא בי' ולאסתכלא בי' דמתחזי יתירה ה"ל למימר בקיצור בחד בבא ויערבינהו וליתנינהו בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו תרי נלך למה לי ויש לתרץ בהקדים הקדמה אחת מונחת מוסכמת מפורסמת מחכמי האמת להיות שהעולם הם ארבע שסודם אבי"ע לכן יש ארבעה לבושים לתורה שבכל עולם נתלבשה התורה בלבוש אחר עד שירדה לזה העולם בזה הלבוש שאנו רואין התורה וסי' (שיר ד) שלחיך פרד"ס רימונים מן עולם אצילות תמן רזין דאורייתא סוד מן עולם הבריאה רמזים מן עולם היצירה דרשה מן עולם העשייה פשט ומבואר בפסוק (תהלים צג) א"דיר ב"מרום י"י ע"דותיך והתפלה שעולה דרך ארבעה עולמות אלו מלמטה למעלה לכן מתחילין להתפלל (שם פד) א"שרי י"ושבי ב"יתך ע"וד שדרך אלו ארבעה עולמות הולכת התפלה וישראל כשהיו במצרים היו אותיות התורה גם כן בגלות עמהם ז"ס והוצאתי את צבאותי ר"ל צבא אות כל אות ואות בתורה יש לו צבא בפני עצמו א"ת ע"מי ב"ני י"שראל הרי אבי"ע הן הן ד' נהרות שיוצאים להשקות את הג"ן ג"ן פרשיות של תורה ובזה הגן נטע הקב"ה אד"הר לעבדה מצות עשה לשמרה מצות לא תעשה ועל אלו הד' דרכים איתא בגמרא ארבעה נכנסו לפרד"ס אבל מוזהרין אנו שלא נדבר רק בתלת מיניהו כמ"ש ההוא גלילאה דדריש עליה דרב חסדא בריך רחמנא דיהיב לנו אוריין תליתאי ר"ל אע"פ שהתורה נחלקת לד' ראשים אבל ההוא גלילאה רצה לדרוש לפני רבותיו ובמופלא ממך בל תדרוש רק בתלת לבושין אחרנין שהם דרש רמז פשט לכן אמר בההיא דרש בריך רחמנא דיהיב לן רק אוריין תליתאי לדרוש ברבים ז"ש משה לפרעה בנערינו ובזקנינו נלך בנערינו תרין בזקנינו חד שהן הן תלת קיטרין דאוריית' תרין מן ב' עולמות יצירה עשייה שהם שני נערים שעליהם אמר יעקב (שם מח) יברך את הנערים ונתתי נערים שריהם מט"ט סנדלפו"ן כלל יצירה עשייה בזקנינו חד על שר הבריאה והם ג' קושרי כתרים לרבו מן ג' קיטרין דבר נש נר"נ וכל מה דעביד בר נש מאילין תלת קיטרין עבד וכן כשנתן הקב"ה התורה מבואר בתיקון ל"ח דף פ"ב דמאילין תלת קיטרין יהיב קב"ה תורה (תהלים סב) אחת דבר אלקים מן עולם הבריאה מנשמתא ושתים זו שמעתי שהן הן ב' קיטרין אחרים רוח ונפש והנה לא אמנע מזה הפסוק על ארבעה אופנים:
האופן הראשון ע"ד הפשט תנינן תמן בפר' י"ט (דף טז) פלוגתא דר"א ור"י כתיב (דבריםטז) עצרת תהיה לי"י אלקיך וכתיב (במדבר כט) עצרת תהיה לכם ר"א אומר או כולו לכם או כולו לי"י ור' יהושע אומר חציו לי"י וחציו לכם הנה פרעה אמר לכו עבדו את י"י ר"ל שילכו לבקש את י"י בצאנם ובבקרם ולעבוד עבודה א"כ מי ומי ההולכים ר"ל מי שהם מוכנים לכך ודרכן לילך לעבודה ילכו דהיינו שכוונתו היה וכי אשה בעזרה מנין אין דרך הנשים לילך ולעבוד עבודת קרבנות לכן אמר בלשון הזה שדרכן לילך תמיד הוא ילך משא"כ נשים שאין דרכם לילך ולצאת לעבודה לזה השיב משה ב' חלוקות הן אמת כת אחת ילך כדברך ויתעסק בעבודה ז"ש בנערינו ובזקנינו נלך שהם הולכים לעבוד עבודת י"י ועוד כת אחרת בנינו ובנותינו בבקרינו ובצאנינו נלך ר"ל עוד כת אחרת ילך לאכול ולשתות ולשמוח בבקרם ובצאנם והטעם שיהיה שני חלוקות כי חג י"י לנו ר"ל דין חג שהוא עצרת יש לנו לשם ב' קראין האחד אומר עצרת לי"י כולו והב' אומר עצרת תהי' לכם או כדברי ר' יהושע שחציו לי"י וחציו לכם ז"ש כי דין חג הוא חציו לי"י וחציו לנו וא"כ מוכרחין להיות ב' חלוקות:
גם אמר בנערינו ובזקנינו נלך ע"ד מדרש חזית בפסוק הסבי עיניך בשעה שב"ד גוזרין תענית ותינוקות מתענין הקב"ה אומר אין אני יכול לסבול שהם הרהיבוני והמליכוני על הים ואמרו (שמות טו) ימלוך לעולם ועד ובשעה שגוזרין תענית וזקנים מתענין אומר הקב"ה הם הרהיבוני והמליכוני וקבלו מלכותי בסיני ואמרו נעשה ונשמע ז"ש בנערינו ובזקנינו נלך או יאמר שרמז בו על שר הגבורה הנרמז בפרשת הים א"ז ובנ"י גא"ה שהוא שר השמינית שהשלימו ישראל על הים בזכות ח' של מילה פקוד יפקוד כי נ' פעמים יציאת מצרים לקבל אמא שהוא ח' נוטלת הארתה מן אבא והיא כלולה מי' הרי פ' ומן אריך והיא ף' בבת בסוד (תהלים נא) אדני שפתי תפת"ח ז"ש כי ח"ג י"י לנו על סוד ג' ח' והם סוד כ"ד צירופי אדני הנרמזין בפסוק אדני שפתי תפתח דאיתא בהאי קרא כ"ד אתוון כי כמו שטית שטצץ מורה על מט"ט שר הפנים כן חית חפץ כי סוד אי"ק באמא ובכל חגים לא נאמר חג סתם רק חג סוכות ואמר ר' ליב לפי שחג סכות הוא סוד ענני כבוד באמא. או יאמר מ"י ומי ההולכים צירופי אלקים הם ק"ך אותיות כל אות בונה כ"ד בתים ולפרעה הי' ידועים ב' אותיות והם י"ם וכיון שעבדו עבודה זרה במצרים נשתעבדו תחות י' כתרין דלהון כמ"ש (בראשית מה) ולאביו שלח כזאת עשר אתונות וגו' כל אחד קשור בב' קשרים אשר בה קושרין ואוגדין רוחין בישין לכן היה י' שערים במצרים ועל כל פתח היה צורה א' ולפי שצורת כלב הוא קשה מכולן שם הית' ע"ז של בע"ל צפ"ן בגי' כל"ב ר"ע מקושר במרכב"ה טמא"ה יצאו ישראל חצות לילה, שאן משמורה שניה כלבים צועקים אמצעיתא דאמצעותא והקב"ה עשה נס מתוך נס שלא יחרץ לבני ישראל כלב לשונו ז"ש למען שיתי אותיות אלה בקרבו שמיניה וביה אבא ליזל בי' נרגא ואדרבא בחצי הלילה כשזמן כלבים לצעוק לא יחרץ להם לשון הנה פרעה היה ניכר אצלו מ"ח צירופים מב' אותיות של אלקים והם י"ס שנתגלו אליו לכן אמר מ"י י"י ר"ל אם י"י שאמרת הוא בידוע אצלי אני לא אשלחם בשבילו כי אני קשרתי אותם בקטרון אלו של סיטרא אחרא (יחזקאל כט) יאורי לי ואני עשיתי ז"ש לא ידעתי את י"י רק מ"י דווקא ולכן לא אשלח ויש באלו שני אותיות י"ם מ"ח צירופים ובכל צירוף ה' אותיות ה"פ מ"ח הרי ר"ם אותיות לכן נקרא משה בן עמר"ם ר"ל שהוציא ישראל מן עם שהיה מקשרון ר"ם אותיות לכן התחיל קושי השיעבוד משנולדה מרים ע"ש (שמות א) וימררו את חייהם הענין שאז בעוונותיהם של ישראל נתקשרו י"ם מן אלקים שהם מ"ר אותיות שצירוף שניהם הוא מ"ר י"ם ז"ש (תהלים קה) ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ ח"ם וקראו כן ע"ש שקשר במ"ח צירופים חסלמאת דיליה אינון מ"ה צירופים דוק בתיבת מצרים ותמצא רז זה צ' מורה על צירוף מ"ר י"ם לכן לא יצאו ישראל משם עד שהיו טעונים צ' חמורים כסף וזהב והסוד ויוסף היה במצרים ר"ל בתוך תיבת מצרים הראה שחטא בצדי"ק (משלי י) יסוד עולם שהורד מצרימה לכן נתקשרו באותיות הנשארים תמן ז"ש פרעה מי ומי ההולכים ר"ל אין אפשר לכם לצאת מצרים מ"י ומ"י ההולכים כמו שיש לכם מ"י מן אלהים כן יש לי ג"כ מ"י כנגדו שקשרתי בחמישים קשרים ז"ס (שמות יג) וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים ר"ל אעפ"י שקשרו י' כתרין דלהון כל אחד בה' קשרים שהם חמשים נגד מ"י שלנו אפ"ה הקב"ה תבר תוקפא דלהון ורזא דמלה ושלישים על כולו ר"ל אותיות ג' הנשארים מן אלקים שהם אותיות אל"ה שיש להם ע"ב צירופים הנשארים והוא סוד חס"ד שם של ע"ב גבר על צירופים הנשארים שהם הי' (ישעיה יט) נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל ז"ש למען שיתי אותיות א"לה על ג' אתוון הנשארים שהם אל"ה מן אלקים ויש אם למקרא שתי ולא קאמר שימי שמורה ג"כ על שתי אותיות י"ם שהם כבר בקרבו ז"ש למען תספר באזני בנך אשר התעללתי במצרים ר"ל דוק ותשכח בתיבת מצרים ותמצא רז נגלה שנפתחה מצרים שהיתה סתומה בצ' שהוא יוסף שהיה נקבר שם ויצאו ישראל כל אחד בצ' חמורים טעונים ניצוצי טהרה הן מצד כסף הן מצד זהב ונבקע בפניהם י"ם (שמות טו) וימתקו המים אשר היה מ"ר י"ם בבואם שם ומרים לקתה ת"ף בידה שהיא מהנות לילי"ת אשר עליה אמר פרעה ראו כי רעה (שמות טו) אשה רעה מר ממות ועל אלו ע"ב צרופים הנותרים שהם ש"ס אותיות (שמות טו) אמר אויב ארדוף אחר ישראל אחלק ש"לל שהם סוד ש"ס עמוד"י הקליפ"ה ז"ש כי אני הכבדתי אה לבו ואת לב עבדיו שהם יוחנ"י ממר"א שהם עולים שס"ה ופרעה עולה שנ"ה שניהם יחד עולים ב"פ ש"ס כי פי שנים ברוחם לקשור אותם ש"ס לכן אמר ה' אלפין זה אחר זה א"מרא"ויב א"רדוף א"שיג א"חלק כשאקח ה' אלפין לשמו שהוא נקרא פרע"ה יהיה לו של"ל כי שמו מורה על שנ"ה עם ה' אלפין הרי ש"ס מנין של"ל בזה תמלאמו נפשי אריק חרבי כי נרתק מן חרב היא אדני תמן דינא דמלכותא ה"פ אדני כשמסלקין ה' אלפין נשארו ה' בתי דינין ר"ל ה"פ דין:
ראו כי רעה נגד פניכם. פרעה היה הערף ובלעם עם בניו הוו בסיטרא אחרא בפנים דלהון ז"ש ראו כי רעה נגד פניכם כי עבדי פרעה היו בנוי דבלעם שהיו מגלגול בעור אביו של בלעם שנחלק לתרין פלגין דגופא לתרין בנין כמו שאהרן היו לו נדב ואביהוא ונחלקו לתרין גופין ערטילאין דעלייהו אתמר לכו נא הגברים ועבדו את י"י כי היו בלא נוקבא (תהלים עח) בחוריו אכלה אש לפי שבתולותיו לא הוללו ז"ש ראו כי רעה נגד פניכם (משלי כב) ערום ראה רעה וגו' ונענשו שראה עונשים שימותו או שרמז על סיחו"ן שהוא בגי' קד"ל עוג נקרא הפלי"ט גם הוא בגי' קד"ל כי אלו השנים הם ממול ערפם סיחון נגד פניו של אהרן עוג נגד משה שהיו שניהם ממול ערפם בקליפה ז"ש ראו כי רעה נגד פניכם ר"ל נגד פנים שלכם שהוא האחור העורף שם ראה רעה תרין אילין שנוטלים שניהם בזמן המבול בזכות (בראשית ו) בשג"ם זה מש"ה ולפי שבארבה נאמר וכיסה את עין הארץ וגם עליהם אמר פרעה עתה ועז"א שרי בלק וזקני מואב כשראו שולטניתא דלהון אתבר (במדבר כב) ויגר מואב וגו' מאוד כי רב הוא פרעה היה (יחזקאל כט) תנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו אמר הבה נתחכמה לו פן ירבה וראו כאשר יענו אותו כן ירבה ז"ש כי רב הוא גם שם אמר ויקוצו מפני בני ישראל וכן אמר בבלק (במדבר כב) ויקץ מואב מפני בני ישראל ז"ש (שם) עתה ילחכו הקהל הזה מאחר שלא נהקיימו סיחון ועוג ז"ש (שם) הן עם יצא ונתבר שלשליהון ששלח לבלעם כי הוא קשר אותם גם מה שאמר פרעה עליהם ראו כי רעה נגד פניכם על סיחון ועוג וז"ש (שם) וכיסה את עין הארץ ועז"א במזמור קי"ב על משה משמועה רעה לא וירא כי עליו קאמר פרעה ראו כי רעה שהם נגד פניכם דהיינו ממול ערפם ומניצוץ עוג מלך ה'ב'ש'ן י'צא ש"מעון ב"ן נ"תנא"ל (תהלים כב) אבירי בש"ן כתרוני ומזה היה מתיירא משה שלא יעמוד לו זה זכות עד דמחא לי' משה לקרסוליו כי קטן שבתלמידי הילל הי' ריב"ז שהי' רבו ז"ש צא אתה וכל העם אשר ברגליך על אינון ניצוצין לכמה דרין כשש מאות אלף רגל"י (בראשית לג) לרג"ל הילדים עד אשר אבא אל אדוני שעורה ויקבץ (תהלים פט) אשר חרפו עקבות משיחך ומטו רגלין ברגלין כי עשו הוא הקטן בין הגוים ואז זמן הגאולה (דברים לב) לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם (איוב יב) נכון למועדי רגל כי אז מועד מועדים כשיגיע לרג"ל כשהלחץ רגל בלעם אל הקיר אז (שמואל א ב) רגלי חסידיו ישמור ודוד שהוא משיח אמר (תהלים כו) רגלי עמדה במישור אזי במקהלים אברך י"י גם אמר (שם קיט) חשבתי דרכי אזי ואשיבה רגלי אל עדותיך (שבת לא) משה והלל תרווייהו ענוותן הוי לכן בא ההוא גר ללמוד תורה על רג"ל אחד שהוא חיבור הוי"ה אהי"ה ע"ב קס"א גם מקנינו ז"ס ילך עמנו לא תשאר פרס"ה פרס"ת רג"ל. (בער"ח שבט שפ"ו דרשתי פה ק"ק קראקא בב"הכ ישינה):
החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. האי קרא אית לשאלא בי' ולאסתכלא בי' דמתחזי יתירה מתחילה אמר ראש חדשים ואח"כ ראשון הוא לכם ולמה מתחילה ראש ואח"כ ראשון לכם לכם תרי זימני למה לי ולמה התחלת הפסוק בה' וסיומו בה' ולמה י' תיבות בפסוק זה ול"ח אותיות כמה גוונין אמינא בהאי קרא ועתה בעינא לחדשא מילין על י' אופנים:
האופן הראשון תנינן עיבור השנה בעשרה וקידוש החודש בתלתא יש לומר מזה הכתוב ויאמר ד' אל משה ואל אהרן לאמר לדורות דין של עיבור החודש הזה לכם הוא דהיינו בשלשה כי אין ב"ד שקול ויוסיפו עוד א' ובכאן הקב"ה היה מצרף עמהם משקוף עם שתי המזוזות ואח"כ מפרש מהו הדבר שמסר הקב"ה בידם ז"ש ראש חדשים ר"ל על איזה יום שנקבע החודש בו שיהיו הוא לתחלת המנין של חדשים ז"ש ראש אבל על עיבור השנה שהוא חדש עיבור של שנה שלימה ז"ש ראשון הוא לכם לחדשי השנה ר"ל שיהיה החודש ראשון לשנה עז"א דברו אל כל עדת בני ישראל שצריך לזה עדה שלימה דהיינו עשרה כמ"ש בפ' מי שמתו אין עדה פחות מעשרה למד תוך תוך ועדה מעדה ודורשי רשומות אמרו הטעם שאין עדה שלימה פחותה מעשר שכן עדה שלימה ר"ל כשמשלימין אותה במלוי ע"ין דל"ת ה"א בגי' עש"ר והטעם שעיבור חודש בג' ועיבור שנה בי' לפי שעיבור חודש ללבנה שהיא המקבלת משלשה אבות בסוד כוס של ברכה שהוא בשלשה:
האופן השני ר"ח ניסן הוא ר"ה למלכים ולרגלים ור"ח תשרי לשנים ופליגי ר"א ור"י בניסן נברא עולם ובתשרי נברא עולם ז"ש החודש הזה לכ"ם בהיפוך אתוון מל"ך גם הוא ראש לשני חדשים אחרים שהם סיון ותשרי כי באלו ג' חדשים יש רגלים וסי' לבעבור נס"ת י"י אתכם למען תהיה יראתו על פניכם נס"ת נוטריקון נ"יסן ס"יון ת"שרי. והנה ר"ח ניסן הוא ראש לשני חדשים אחרים אבל חודש תשרי ראשון הוא לכם לחדשי השנה לכל חידושים ושינויים של שנה דהיינו ר"ה לשנים לכל שינויים שמשתנים לאדם הכל קצוב מר"ה וסימן הכל קצוב מר"ה חוץ מת'ש'ר'י' ת'למוד ת'ורה ש'בתות ר"ח י"ט כל מזונותיו קצובין מר"ה חוץ מאלו:
האופן הג' בסוף יבמות ההוא גברא דא"ל לחברי' קטול אספסתא וכו' אתא ההיא אתתא לקמיה דאביי שהתה תלת רגלי פי' רש"י שהיו מתאספים בכל רגע לשמוע הלכות חג בחב ז"ש החודש הזה לכם צריך אדם לחדש חידושין בתורה ומזה הוסיף חדתותי דנשמתא ז"ש החודשהזה לכם לעצמיכם מה שאין כן מה שאדם מאסף בשאר קנינים שהם כלם דבר חו"ץ אבל חידוש התורה היא לכם הז"ה דייקא. כי ביומי ניסן תהלים פד) גם צפור מצאה בית בזוהר פ' בלק שהנשמות יוצאים ביומי דניסן וביומי תשרי ולדעתי גם ביומי סיון וזה גרסת הרי"ף בפ' הגוזל בתרא א' רב לא מזמנין לא ביומי ניסן ולא ביומי סיון ולא ביומי תשרי ואין הטעם כגרסת רש"י רק ניסן ותשרי לחוד שהוא קציר חורש ובציר והטעם שההנהגה בעולם על ג' אבות הקדושים הן הן ג' ראשים שלנו שהקב"ה מנהיג עולמו בשלשה אבות הקדושים כל אחד נקרא ראש היפך בסיטרא אחרא (איוב א) כשדים שמו שלשה ראשים הן הן הג' רגלים שכל אחד רגל של עולם פסח לקבל אברהם שבועות לקבל יצחק מסיטרא דגבורה אתייהבת אורייתא סוכות לקבל (בראשית לג) ויעקב נסע סכותה א"נ יהי אור לקבל אברהם תשרי ויהי אור לקבל יצחק שבועות לקבל יעקב תאומים (שם כט) מלא שבו"ע זאת. ז"ש החודש הזה לכם כי מה שמחדש אדם בג' חדשים הוא לכם לעצמיכם ג' רגלים שצריך אדם לראות (שמות כג) שלש פעמים וגו' בשנה אל פני האדון י"י ז"ש ראשי חדשים ר"ל זה החודש ניסן הוא ראש לשני חדשים לכן שהתה ג' רגלים:
האופן הד' בד' פרקים העולם נידון:
האופן הה' מאמר רז"ל כתיב (בראשית א) ויעש אלקים שני מאורות הגדולים וכתיב (שם) המאור הגדול וגו' צדיקים נקראו על שמך דוד הקטן יעקב הקטן שמואל הקטן ז"ש החודש הזה לכם ר"ל צדיקים כמותם.
האופן הו' י"ב חדשים לקבל י"ב שבטים ראובן מזל טלה ניסן. שמעון שור אייר ז"ש ראשי חדשים לעמך נתת זכרון לכולם יהיו ר"ל שאלו י"ב חדשים הם זכרון לכל תולדותם. ז"ש החודש הז"ה לקבל מחנה אלקים זה שאמר יעקב כאשר ראם שהם כדמות משמשין לפניו במרום ז"ש כם שהוא דמיון שלכם ל"כם ר"אשי ח"דשים ר"ת רח"ל:
האופן הז' ב' הנהגות הם הנהגת הטבע הנהגת השגחה ולפי שהנהגת המערכה היא על חמה ולבנה כי השנה הוא ימי החמה והחודש ימי הלבנה ותרווייהו נתן הקב"ה לישראל ז"ש החודש הזה לכם ר"ל שהקב"ה נתן בידכם ההנהגה מצד החודש ואח"כ הנהגת החמה ז"ש ראשון הוא לכם לחדשי השנה שנה זה לכם לעצמיכם:
האופן הח' אמרו בפ' היה בודקין (סנהדרין מב) והביאה הרי"ף בפ' תפלת השחר אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים בכל חודש דים אמר אביי הלכך מעומד הענין אי' בכמה דוכתין בזוהר לקדם מלכא עלאה בעינן למיקם כל תיקונין דשכינתא נקרא עלמא דמיושב וכל תקונא דקב"ה עלמא דמעומד מזה הטעם עומדין את שם ה"אל ה"מלך ה"גדול ה"גבור ו"הנורא ר"ת בגי' כ"ו שהוא שם בן ד' תפילין של יד הפלה דמיושב וסי' (שמות יז) כי יד על כס ר"ל תפלה של יד צריך לברך מיושב לפי שהוא תיקון שכינה לכן צריך לישב על כס אבל תפלה של ראש מעומד וכן כשמגיע לתפלה לאל עליון צריך לעמוד כי מקדם מלכא עלאה בעינן למיקם זה שאמר אלמלא לא זכו ישראל להקביל פני אביהן שבשמים רק בכל חודש שהוא רזא דשכינה שהוא רזא דתפארת כמ"ש בברכת הלבנה עטר תפארת לעמוסי בטן שהוא קב"ה ושכינתא דיו ודרש ר' ישמעאל כתיב הכא זה וכתיב התם (שם טו) זה אלי ואנוהו ז"ש אביי הלכך מעומד מאחר שבקבלת לבנה מקבלין יחוד הפארת ושכינה שהוא סוד חמה ולבנה לכן צריך לעמוד כי כל תיקונא דקב"ה הם מעומד כי לקדם מלכא עלאה בעינן למיקם ז"ש החודש הזה לכם שהוא יחוד שכינה נקראת קידוש חודש ויחוד קב"ה שנקרא ז"ה ז"ש החודש הזה לכם וחזר ומפרש ראש חדשים ואח"כ ראשון הוא לכם לחדשי השנה הרי חמה ולבנה מבוארין בפסוק וכן אנו אומרין יעקב ורחל ברוך י"וצרך ע"שך ק"ונך ב"וראך [ר"ת יעקב] ר"אשי ח"דשים ל"עמך ר"ת רח"ל:
האופן הט' שני חדשים הם בשנה דא לקבל דא בחודש ניסן חל לבער חובת חמץ הגופני ובחודש תשרי חל לבער חמץ נפשי דא לקבל דא ז"ס בפ' בלק שבאלו שני חדשים הנשמות משוטטין בסוד גם צפור מצאה בי"ת. ז"ס החנו"ת פתוחה נוטריקון ח"ודש נ"יסן ו"חודש ת"שרי והוא נרמז בפסוק ותנח התיבה בחודש השביעי דפליני ביה ר"א ור"י אם בתשרי נברא העולם או בניסן ותרווייהו איתנהו. ז"ש החודש הזה לכם לגרמיכם על חידושי הגוף לטהרו ולקדשו ראשון הוא לכם על חודש תשרי שהוא על סוד נשמה שנקראת בלשון נסתר כי נסתרה הנשמה מעין כל אדם אבל על חידוש הגוף אמר הזה מורה עליו באצבע על הגוף הנגלה:
האופן הי' חודש ניסן הוא ראש למזלות לכן צוה הקבה לשחוט טלה שהוא בכור למזלות והכה כל בכור והחליף ראש למזלות ולקח לישראל (שמות ד) בני בכורי ישראל (תהלים פט) אף אני בכור אתנהו לכן נקרא חודש אביב כי הוא אב לי"ב חדשים שבשנה ז"ש החודש הזה ר"ל מעלת זה החודש שהוא ראש לחדשים שלכן נקרא אביב אותה הגדולה נתתי לכם וכה"א היום הזה אתם יוצאים בחודש אביב ר"ל אותה השררה שיש לחודש הזה שנקרא אביב לפי שהוא א"ב י"ב אותה הממשלה אתם יוצאים בו והוא שלכם וזה גרם קצת לטעות מאחר שראו שנפל מזל של טלה חשבו מעתה יהי' מזל שאחר ניסן שהוא שור יהיה לו ממשלה והוא יהיה ראשון לכן עשו (שם קו) וימירו את כבודםבתבנית שור לכן אמר החודש הזה לכם ראש חדשים אע"פ שהוא נכנע לכם מ"מ הוא ראש לכל חדשים ולא תטעו ע"ז לומר מאחר שזה נפל יהיה החודש שבא אחריו ראשון לזה אמר שאין כן ראשון הוא דייקא. החודש הזה לו ולכם היא הגדולה. (שיר ב) (מ'ד'ל'ג על ההרים מ"לאך ד"מות ל"בנה ג"בריאל כי גבריאל עושה עם לויתן):
או נרמז שכל החודש לא יפלו על פנים כדאית' בטור א"ח ז"ש החודש הזה לכם ר"ל כל החודש יהיה לכם כמו ראשי חדשים ר"ל כמו שבראש חדשים אין אומרים תחנה כן כל חודש זה של ניסן יהיה לכם והטעם כמ"ש הטור לפי שהוא יצא בקדושה ז"ש ראשון הוא לכם ר"ל לחדשי השנה ר"ל מאחר שנטל אותו יום י' עטרות והוא ראשון לחדשי השנה לכן כל החודש הזה לכם יהיה לכם מקודש יותר מכן. או יאמר ע"פ המדרש שבאותה הלילה שיצאו ממצרים היה חשיכה כאורה ועז"א בעצם היום הזה יצאו מארץ מצרים לכל צבאותם ר"ל אותו הלילה שמורה לישראל שיהיה אור לכל ישראל כמו בעצם היום הזה. ז"ש החודש הזה לכם היה לכם כמו שהיה בתחלת הבריאה ראש של כל חדשים שהיו ב' מאורות שווין לבנה וחמה מאורות גדולים:
צוה הקב"ה לאכול את הפסח בחפזון במכילתא חפזון שכינה לתקן חטא של אד"הר על חפזון שלו וז"ש דוד ע"ה ואני (שם קיו) אמרתי בחפזי כל אדם כוזב כי בחיפזון שלו גרם ממצוה שלא לשמה שנבראו ג"כ המזיקין בחפזון כהרף עין וע"כ חמץ במשהו כי (ישעיה נד) ברגע קטן עזבתיך וז"ש (נזיר כג) גדולה עבירה שברא הקב"ה מזיקין לשמה מסיבה אותה מצוה שעשה אד"הר שלא לשמה שהוליד את ערלתו זה קין את פריו זה הבל לכן לא יוכלו לצאת ממצרים רק בד מילה ולהעביר הערלה לתקן ערלת אד"הר שצוה הקב"ה לאכול בג' מיני הזדמנות ככה תאכלו אותם וגו':
גם ערב רב עלה אתם במכילתא חד אמר ק"ך רבוא היה ערב רב וחד אמר ר"ם רבוא וחד אמר ש"ס רבוא בדרך הפשט כתב דודי מהרי"ש במכילתא דבהא פליגי מ"ד ק"ך רבוא דריש גם ערב שהיה כל כך רב אתם ר"ל מאחר שישראל בעצמם היו ס' רבוא והם היו כ"כ רב כמו הם ז"ש אתם הרי כפל ס' רבוא ק"ך השני דריש גם מרבה עוד כמוהו הרי ר"ם רבוא. ע"ד הקבלה יש ג' מס"ך מבדיל בין ג' עולמות והמסך הוא ק"ך צירופי אלקים נרמז במלת מס"ך ז"ס ומשה עלה אל האלהים עכ"פ הם על ק"ך צירופים רק בהא קמיפלגי מ"ד ק"ך רבוא סובר שהם היו מן הקליפות שבעשייה תמן ק"ך צירופים וחד אמר שהיו מן הקליפות רע שביצירה שהוא ב"פ ק"ך הרי ר"ם כי ק"ך דיצירה ק"ך דעשייה הרי ר"ם ולפי שמשה רזא דעמודא דאמצעותא דמקנן ביצירה לכן הערב רב מחיליה קא אתיין ונקרא עם ר"ם וחד אמר ש"ס שהיו מן החיצונים שמגיעין עד הצוואר וכמו שבא דוד מן עולם הבריאה לתקן צוואר זה בסוד (שיר ד) כמגדל דוד צוארך וקופה של שרצים זו תלויה בצווארו לתקן זה לכן היו ש"ס וכן תיבת נח בפר"א היו בה ש"ס קילין לקבל כל ג' מסכים שבעולם שהם ג' פעמים ק"ך וכן פרעה אמר אחלק של"ל ג"פ ק"ך וכן יוסף בשכ"ם נטה אהלו שם לתקן כל ב"ד של אלקים לכן אין סמך בכל שבטים כיוסף כי הוא ממתיק סמ"ך (תהלים ו) ס"ורו ממ"נו כ"ל פועלי און גם העולם נחלק על ש"ס מעלות כלא ברזא חדא ויצחק חי ק"פ שנה חציו של שלל שהוא ע"ב ס"ג מ"ה ונימול לח' ימים כי עוברין על התינוק ק"פ שעות דהיינו ק"פ פעמים כ"ד מז' ימי השבוע הרי קס"ח ועוד י"ב שעות מיום השמיני דקיימא לן (פסחים ד) זריזין מקדימין למצות מוישכם אברהם אע"פ שכל היום כשר למילה מ"מ זריזין מקדימים הרי ק"פ ככה תאכלו אותו מתניכם חגורים לקבל אברהם שחיזק מתנים כושלות מנעליכם ברגליכם יצחק מקלכם בידכם יעקב:
כי כל אוכל חמץ ונכרתה וגו' מיום הראשון עד יום השביעי. האי קרא אוקמוהו שהו מקרא מסורס אבל ברזא דחכמתא יש בו סוד שדין כרת הוא בגזר דין של שבעים שנה הן הן ז' ימים העליונים כל אחד כלול מי' הרי שבעים פעמים אלקים שדנוהו אד"הר בגירושין ושילוח מן ג"ע ומינייהו שבעים שרים שלמעלה אבל בג' עליונות אין שם מיתה ולא כרת כד"א ונכרתה הנפש מלפני דייקא כי (תהלים יז) מלפני"ך משפטי יצא והם ע' ז"ש (שם עיניך תחזינה משרים אבל ג' מדות ראשונות אתמר בהו א"ין ב"ית א"שר אין שם מת ר"ל כתר שנקרא אי"ן חכמה שנקרא בי"ת של בראשית (משלי כד) בחכמה יבנה ב"ית (שם ט) חכמות בנתה ביתה אש"ר היא בינה בסוד א"שר הוצאתיך מארץ מצרים כי ח"משים עלו בני ישראל מארץ מצרים לכך נ"פ יציאת מצרים בתורה והלא אין שבח לאדון כשעושה לעבדו מה שהבטיח לו ולמה מתפאר הקב"ה א"ע כ"כ בענין יציאת מצרים כבר שאל שאלה זו ר"א בן ר"ש בתיקונים והשיב שלא התפאר אלא הראה לנו מאיזה מקום היתה יציאתם מאמא עלאה בינה וכן א"שר קדשנו במצותיו לכן (ישעיה כט) א"שר פדה את אברהם ובכ"מ א"שר רומז לבינה א"כ אלו הג' מדות א"ין ב"ית א"שר אין שם מת כי הוא אלקים חיים ומלך עולם כי באלו ז' מלכין אתמר בהו מיתה בד"ה אבל לא בתורה כי ארעא אתבטלית ורזא (תהלים לד) אחת מהנה לא נשברה ר"ל מאלו המלכים (שם כז) אחת שאלתי מאת י"י אות"ה אבקש היא לא נשברה רק אתבטלית: