נשאלה שאלה בבית מדרשו של רבינו ניסים גאון על סימן ב"ג המלך ופת וילך למה אין מחלקין פ' נצבים וילך ותשובתו הכלה שנה וקללותיה תתחיל שנה וברכותיה קשה לפי זה גם בפ' האזינו היה לנו לסיים קודם ר"ה הארכתי בספר הראשון השני השלישי ועתה אומר אני (שם צב) מה גדלו מעשיך י"י כי בכל פ' ופרשה מן פר' דלעילא יש מעין עניינו של יום כמו שהארכתי שם בפ' נצבים קודם ר"ה שחילק משה שלש כתות נגד ג' ספרים שפותחין בר"ה ראשיכם נגד ספרי צדיקים טפכם נשיכם בינונים מחוטב עציך נגד רשעים וכל ענין של יום ר"ה שבאו (איוב א) בני אלקים להתייצב מבואר בארוכה שם בדרושים אשר דרשתי. גם עתה בזו הפ' מבוארים עניינים של גמר החתימה הושענא רבה ולכן יש פסוקים בזו הפ' נ"א שהוא רמז על (בראשית לג) יעבר נ"א אדוני לפני עבדו על יום הושענא רבה שנתן הקב"ה עבור אברהם שהיה דור כ"א והוא שם של אהי"ה מספר (תהלים לט) א"ך בצלם יתהלך איש שנתן הקב"ה חותם שלו באותו יום:
כי שם י"י אקרא. הזכיר משה את השם בזו הפרשה אחר כ"א תיבות להורות נתן בלבנו כי לא ניכר רחמן רק אחר כ"א יום לגמר חתימה שהוא יום של אברהם כי ג' שמות הם בסוד י"בק א"היה הויה א"דני בר"ה שם של א"דני וביו"הכ שם של י"י ובהושענא רבה שם של א"היה (בראשית כב) ויקרא אברהם שם המקום ההוא י"י ירא"ה שהוא אשר יאמר בה"ר הושענא ר"בא י"י יראה ב' פ' ירא"ה הרי בגי' הושענ"א שהוא סוד ארי"ה גבור"ה לב"ת ג"בורה עילאה גבורה תתאה (תהלים ה) ברוב חסדיך אבא בית"ך לא אמר בביתך רק ביתך בגי' ב"פ גבור"ה (שם קו) מי ימלל גבורות שהם ב' גבורות ב' פ' גבורה בגי' הושענ"א ובמלת נ"א נרמז בנ"א יום מן ר"ח אלול עד גמר חתימה נ"א יום ז"ש משה הצר תמים פעלו לקבל אברהם כי כל דרכיו משפט לקבל יצחק אל אמונה לקבל יעקב ג' חלקי הדין בר"ה מתעטר יצחק לריש אבהן ביוה"כ יעקב בהושענא רבה אברהם וזה ג"כ סימן ה"זיו ל"ך לרמוז שהזיו והזוהר יבא לנו לישראל לסוף נ' יום שמרחיקין מן שור תם ומועד נ' אמה ביומי ניסן וביומי תשרי על נ' יום מן פסח עד יום מתן תורה (שמות יג) וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים ג"כ ניתן לנו נ' יום מן ר"ח אלול עד יום גמר חתימה כמ"ש לעיל על פסוק (הושע ג) ואכר' לי חומר שעורים בט"ו כסף ט"ו הוא ראשון לחשבון עונות שהוא ט"ו בתשרי סוכות (שם) וחומר שעורים ל' יום של אלול (שם) ולתך שעורים הם ט"ו ימים ואח"כ ימים רבים הרי ה' ימים עד יום הושענא רבה (שם) ואומר אליה וגו' לא ת'זנ'י כי תכלית השנה עשי"ת תכלית י' ימי תשובה יום הכפורים ותכלית יום הכפורים תפלת נעילה:
כי שם י"י אקרא. משה צירף שמו ית' ונתן לנו מהם זמנים של תשובה קח שני אותיות אחרונות של השם ה' פ' ו' הרי ל' הרי נתן לנו זמן ב"ד שלשים יום ואח"כ שתי אותיות הראשונות ותכה זו בזו י' פ' ה' הרי נ' יום שנתן הקב"ה לישראל עד יום גמר החתימה (דניאל ט) לכלא הפשע ולהתם חטאות ישראל ולכן הלוי' מן ל' שנה עד נ' עבודת י"י עליהם שזה הוא צירופו של שם בן ד' ל"ן בסתר (תהלים צא) בצל שדי גבי יעקב אתמר (בראשית כח) וילן שם אבל (תהלי' מט) אדם ביקר בל ילין לא ל"ן כבודו עמו שהוא סוד צירוף שם בן ד לכן היתה התיבה רחבה וקומתה שהוא צירוף שם י"י (משלי יח) מגדל עז שם י"י על תיבה אי' בו ירוץ צדיק ונשגב או יאמר כי שם י"י אקרא על זמני התשובה לקח הקב"ה י' של שם והוא י"הכ י' בחודש אח"כ ה' ימים לסוכות יום ראשון לחשבון עונות סוכות אח"כ ו' של שם והוא הושענא רבה וכן בחודש ניסן י' שהרי פסח מקחו בעשור אח"כ ה' יום א' של פסח ואח"כ ו' ז' של פסח שהיה קריעת ים סוף כי שם י"י אקרא על סוכ"ה שהיא כלולה מתרין שמהן אדנ"י הוי"ה ה"ס כ"ו כי שם י"י אקרא על ד' מינים שבלולב שהם תחת הקב"ה בעצמו ולא תחת שום שר כמ"ש דוד (תהלים קטז) כוס ישועות אשא על ניסוך המים (שם) ובשם י"י אקרא על ד' מינים שבלולב ע"ם נב"ל קראם כן לפי שעל כל מצוה ומצוה כרתו קצ"ב בריתות כמ"ש תוס' פ' אילו נאמרין (דף לח) מה חרי האף ר"ל א"ף מלא אל"ף פ"א בגימטריא קצ"ב ג' פ' קבלו עליהם ברית בהר סיני באהל מועד בערבות מואב ג"פ קצ"ב מנין תמי"ם פעלו ז"ש התרגום על עם נבל עמא דקבילו אורייתא כי קבלו ההורה בכל כך כמנין ע"ם נב"ל לכן בגוי נבל אכעיסם:
הזיו ל"ך רמזו על הזמנים שמתחילין י' ימי תשובה ל' יום של אלול ך' של תשרי ואח"כ נצחו ישראל והזיו והזוהר לישראל עד יום גמר חתימה שמרחיקין משור המועד נ' יום ואז חבוט חביט ערבה הם שפת שקר העומדים עלינו שני ערבי נחל הם שני מרגלים מצורעים והם בעצמם מודים שהזיו יבא לנו כמ"ש עשו (בראשית לג) יהי ל"ך אשר ל"ך: הזיו ה' הוא פתחה של תשובה (ישעיה נה) דרשו י"י בה' מצאו ז' הוא ז' ימים שבין ר"ה ליום כפור שבת זו שלא לאכול פת של גוים ויעקב אמר (בראשית כט) מלא שבו"ע זאת ו' הואיוה"כ י' על יום הושענא רבה שלקח הקב"ה ו' מן השם ועשה ממנו גמר חתימה כי אות ו' מן א"ב הוא אהי"ה הא כיצד אבג'ד'ה'ו בגי' אהי"ה לכן נטל הקב"ה אות ו' של שמו וחתם בו כי אהי"ה פ' אהי"ה בגימטריא אמ"ת (משלי ח) ואהיה אצלו אמון ומשה שחתם שמו בזו הפרשה בה' פסוקים ראשונים לפי שמקורו שם לכן פתח ואעידה בם בראש היריעה שסימן (תהלים סח) בי"ה ש"מו לא זכר בזו הפ' השם רק אחר כ"א תיבות מנין אהי"ה כי הקב"ה אמר למשה (שמות ג) אהי"ה אשר אהי"ה ויש כ"ג טעמים בספר מקנה אברהם: (הענין שהוא פסוק ה' מן הפר' ויש לו ה' סימנים ומתחיל בה' ומסיים בה' ויש בו תיבות מנין חיי"ם) בכאן נרמז סוד התשובה שהיא נרמזה בצורת ה' בסוד דרשו י"י בה' מצאו כמ"ש במסכת מנחות (שם לד) מי האיש ה"חפץ חיים וגו' כי כמו שתקנו רז"ל בתפלת י"ח ברכה ה' ברכת תשובה ומתחלת בה' השיבנו אבינו ומסיימת בה' ה' סימנים אלו נגד ה' פרצופי' נפש רוח נשמה חיה יחידה בפרשה וישב ת"ח רזא דמל' אית רוגזא דאיהו מברכא מעילא ומתתא ואיקרי ברוך כד"א (בראשית יד) ברוך אברם לאל עליון ואית רוגזא אולטייא לעילא ולתתא (שם ג) ארור אתה מכל הבהמה (שם מט) ארור אפם כי עז על רזא דנא אית תרין טורי את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל לקבל אלין תרין דרגין ועל דא הא איקרי ברוך הא איקרי ארור מסטרא דדינא קשיא נפקין תרין רוגזין לתרין סטרין חשב בזוהר ו' דברים בברכה ו' דברים בקללה לכן ששה שבטים עלו על הר גריזים לברכה וששה עלו על הר עיבל לקללה.
הלי"י תגמלו זאת עם נבל ולא חכם: עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו דריש מלשון נובלת חכמה תורה רמז כאן סוד (ישעיה ם) שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו ב"או ל"ך ר"ת נב"ל שהוא גלגול הבל רק שנהפך ה' לנ' כי הבל חטא באימא א"י מן אדני לכן ה' מן הלי"י רחוקה מן התיבה (בראשית ז) ותרם התיבה מעל הארץ ה' גדולה רומזת על דור המדבר כולם מסוד ה' ראשונה ז"ש כי דור תהפוכות ה"מה ב"נים ל"א אמן בם ר"ת הב"ל שלא השלימו מה שמוטל עליהם רק עם נבל רזא דא (שמות יח) נבל תבול גם אתה גם העם הזה אשר עמך שכלם באו מחיליה להשלים נ' שערי בינה ונהפכו (תהלים יד) אמר נבל בלבו אין אלקים
בנים לא אמן ב"ם. עם שם של מ"ב עולים הנשמות בכל לילה ולילה לכן משה אמר קודם מותו שירה זו שים בה מ"ב פסוקים ועמו עולה הנשמה לעילא כמ"ש כי שם י"י אקרא על שם של מ"ב ז"ש בנים לא אמן ב"ם על רזא דא ומשה שהרג בשם המפורש המצרי שהיה קי"ן לא הגין אז על דמו של הבל ודם זרעותיו או למד כאן מאמר רז"ל שהקב"ה והתורה והאדם קשורין זה בזה כי שיעור קומה דלעילא תרי"ג (שמות ג) זה שמ"י עם י"ה הרי שס"ה זכרי עם ו"ה הרי רמ"ח וגם האדם הוא רמ"ח איברים נגד רמ"ח מ"ע ושס"ה גידין נגד מצות ל"ת ונגד שס"ה ימי החמה ושלשתן מבוארין בפסוק זה הלי"י תגמלו זאת שם י"י שהוא סוד תרי"ג עם שמ"י וזכר"י בגימטריא תרי"ג עם נבל ולא חכם עמא דקבילו אורייתא ג"כ בזה המספר מכוון להשלים שמא קדישא (תהלים צג) לבש ה' עז התאז"ר בגימטרי' תרי"ג שהוא לבוש שכינה במילוי ואח"כ מפרש שגם האדם מכוון בזה החשבון הלא הוא אביך קניך הוא עשך אמר שני לשונות על קנוקנות של האדם שיש לו שס"ה גידין אמר קניך ועל גוף שלו אמר הוא עשך ויכוננך בכל מיני בסיס וכן מלמד שנמלך הקב"ה על כל אבר ואבר של אדם כי תרי"ג מרכבות יש לו למטטרון שממונה על הנשמות כמ"ש בזוהר ע"פ (בראשית כד) ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביהו זה מט"ט בביתו (שם) המושל בכל אשר לו עיין פ' וישב לכן אתמר בזוהר בר"מ כשאדם מת אתא מטטרון עם תרי"ג מלאכים לקבל צדיק ז"ש זכור ימות עולם על מצות לא תעשה שהם כמנין ימות השנה ובזה רואה הוא בכל יום ויום השנה שהוא שס"ה שאל אביך זה אברה"ם ויגדך שהיה מספרו רמ"ח ג"כ כמנין כל האברים:
בתורה בנביאים ובכתובים מוכח שכשהתורה הוא בג' דורות אזי ההורה חוזרת על אכסניא שלה ז"ש שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך ר"ל כשאתה שואל לאביך ולזקניך אזי ההורה הוא בהנחל. בנביאים (ישעיה נט) לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אזי אמר י"י שמכאן ואילך מעתה חוזרת התורה על אכסניא שלה ודבר זה למדו רז"ל (בב"מ יז) דהל"ל מפי זרע זרעך מעתה ועד עולם וידוע הפסוק מלא שמורה על זה שהקב"ה אומר שמכאן ועד עולם התורה חוזרת על אכסניא שלה בכתובים (תהלים קלב) אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם גם בניהם ר"ל כשאח"כ בני בניהם הם לומדים וקאי גם בניה' על פרי בטנ' שלפניו (שם) זאת מנוחתי עדי עד שהתורה חוזרת על אכסניא שלה וזה כוונת הגמרא בקידושין (דף ל) אריב"ל כל המלמד בן בנו תורה כאלו קבלה מהר סיני שנאמר (דברים ד) יום אשר עמדת וגו' בחורב וסמיך ליה (שם) והודעתם לבניך ולבני בניך ר"ל שאם קבלו ישראל מעצמן מהר סיני לא היו שוכחין לעולם ז"ש ע"פ (שיר א) ישקני מנשיקות פיהו וא"כ כשמלמד הוא תורה לבני בנים הרי ג' דורות לכן כאילו קבלה מהר סיני ולא היה נשכח לעולם וחוזרת על אכסניא שלה וצריך לומר בתפלה בברכת התורה ונהיה אנחנו וצאצאנו וצאצאי צאצאינו שעל ג' אלו צריך לברך והטעם גרים הריף גבי הרואה ניסים שנעשו לישראל אומר ברוך וכו' שעל ניסא דרבים כ"ע בעי ברוכי ועל ניסא דיחיד הוא ובריה ובר בריה בעי ברוכי שעל ג' דורות רחמי האב על הבן לי לניני ולנכדי:
האזינו השמים לגדולים של ישראל אמר עשו אזניכם כאפרכסת לשמוע רזי תורהואדברה אבל להמון עם שאמר נגלה ותשמע הארץ אמרי פי כמ"ש (משלי ח) אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם (דברים ד) ותמונה אינכם רואים זולתי קול ז"ש ותשמע הארץ שהם אינם מבינים הנסתר רק שומעים אמרי פי לבד מי שאינו מבין סתרי תורה יערוף כמטר לקחי ז"ש בגמרא תענית (דף ז) העוסק בתורה שלא לשמה חייב מיתה ז"ש יערוף כמטר ואין עריפה אלא לשון הריגה (דברים כא) וערפו שם את העגלה ומי שלומדין סתרי תורה הם יכולין להחיות מתים כמ"ש (תהלים יט) תורת י"י המימה ר"ל היודע סידוריה של תורה ע"פ הנסתר (שם) משיבת נפש יכול להחיות מתים תזל כטל אורות שעתיד להחיות בהם מתים ז"ש נגד נסתרות של תורה כי שם י"י אקרא שמא גליפא ואמר בזה הפסוק ד' רוחות השמים כמ"ש בחזקוני מטר ממערב שהוא עורף של עולם (שם קמז) יש"ב רוחו בגימ' מער"ב יזלו מים לפי שהשכינה במערב התחיל מלמטה למעלה מן ה' אחרונה של שם ז"ש כי שם י"י אקרא מן ה' אחרונה ז"ש הבו גודל לאלהינו לכן בפסוק ראשון של שירה ובפסוק אחרון חתם צירוף ה"י ה"ו שהוא השם של דין לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריהם למה השם הוא למפרע שמורה על דין הופך המטה לנחש וכשישראל עושין רצונו של מקום מהפכין הנחש למטה ז"ש הצור שהוא תקיף (משלי ל) דרך נחש עלי צו"ר כשהם עושים רצונו של מקום אזי מהפכין הצור להיות אגמי מים והוא עושה פעולה תמים והוא אברהם אע"פ שכל דרכיו של צור הוא משפט מ"מ עושה עתה פעולת תמים אבל באותו דור תהפוכות המה בנים לא אמן בם הפכו רחמים לדין ז"ש הל"י תגמלו זאת עם נבל ולא חכם יהי עליכם סתר"ה רא"ו עת"ה כ"י אני אני הוא (מלאכי ג) אני י"י לא שניתי רק שהשינוי מצד מקבל (שם) ואתם בני יעקב לא כליתם דור תהפוכות המה גורמין היפוך השם. זכור ימות עולם שנברא אד"ה (תהלים כה) זכר רחמיך י"י וחסדיך כי מעולם המה שאמר (בראשית ב) ביום אכלך ממנו מות תמות שמות לד) נוצר חסד לאלפים שעשה מן יום א' אלף שנה יומו של הקב"ה (תהלים פה) כי טוב לי יום בחצרך שעשה מן יום א' אלף שנים ז"ש זכור ימות עולם שעשה חסד ורחמים ובזה בינו שנות דור ודור שאל אביך הראשון שהוא אד"ה ויגדך. או יאמר זכור ימות עולם שנבראו בכל יום ויום מששת ימי בראשית האריך הרמב"ן לפרש שכל מה שנברא בו' ימי בראשית כן בכל אלף שהעולם עומד ע"ש שהאריך שית אלפי הוה עלמא ואח"כ חריב לקבל שבת. או יאמר שבא"הר היו נתלין כל דור ודור עד סוף כל הדורות וכן בחוה נתלו כל הנקיבוח (איוב לח) איפ"ה היית ביסדי ארץ ז"ש זכור ימות עולם שנברא בהם אד"הר זה ספר תולדות אדם אז תבין שנות דור ודור כי כולם ממנו הם והנה דוד היה ראוי להיות נפל עד שנתן לו אד"הר ע' שנה. ובזוהר אבות נתנו לו ז"ש שאל אביך ויגדך גם אתמר בס' ע"מ שמתושלח ירד וחנוך נתנו לו ע' שנה ז"ש זקניך ויאמרו לך והטעם (יבמות סו) בימי דוד אימעט שני (תהלים צ) ימי שנותינו בהם שבעים שנה כשם שנחלקה מרכבה עליונה על ע' כן נחלקו שנות האדם על ע' ע' שנה ז"ש בהנחל עליון גוים על ע' שרים ג"כ בהפרידו בני אדם שהפריד שנות דור ודור על ע' שנתן אדם הראשון לדוד וכן הוא מספר בני ישראל ע' נפש מזה הטעם שישראל הם מרכבה בפני עצמה ז"ש ימי שנותינו בה"ם דייקא על שם מרכבה עליונה כי שם י"י אקרא מתחיל הפסוק בכ"ף ומסיים בו' הרי כ"ו כי שם י"י אקרא הרי כ"ו פ' כ"ו מנין שמות שמביא בפליאה סוד תרע"ו (שם לד) רבות רעו"ת צדיק ומכולם יצילנו י"י כי שם בן ד' כשתכה כ"ו פעמים כ"ו עולה רעו"ת לכן בתפלת י"ח כ"ו פעמים שם בן ד' ואומרים אח"כ רחום וחנון ר"חם ע"לי ו"קבל ת"חנוני ר"ת רעו"ת וכן בתוכחת של משנה תורה שאמר משה מפי עצמו כ"ו פעמים שם בן ד' ז"ש כי שם י"י אקרא כ"ו פעמים כ"ו אזי הבו גודל לאלקינו שממתיקין מדת הדין תמי"ם פעל"ו בגימטריא הרע"ו כי שם י"י אקרא יש בפסוק זה כ"ה אותיות כ"ה אתוון דיחודא שמע ישראל כ"ה שערים העליונים בשעת מותו יחד משה השם כמו שעשה ר' עקיבא יצאת נשמתו באחד צריך להאריך באחד:
כי שם י"י אקרא. בזוהר ר"מ שופטים (שם עה) כי אלקים שופט כ"י כ' מיניה יוד דחושבניה ך' עז"א (הושע יד) שובה ישראל עד י"י אלקיך כ"י כשלה בעונך (אבות פ"ו) שמלכות נקנית בשלשים מעלות ר"ל שם י"י מספרו ד"ו וד' אותיות הוי"ה הרי מספר שלשים הוא שם של י"י ובזוהר שם בן ד' יש בו ד' אותיות ותרין רתיכין י"ה בשמים ו"ה בארץ וחשבונו כפשוטו כ"ו הרי אותיות כבו"ד (תהלים כד) מי הוא זה מלך הכבוד י"י צ"בא א"ות הוא מלך הכבוד סלה כי חשבון שם בן ד' הוא כבוד לכן מתחלה פתח משה בתרין רתיכין האזינו השמים י"ה ותשמע הארץ ו"ה ואח"כ חלק שם בן ד' לד' רוחות יערוף כמטר לקחי מערב וכו' כמ"ש בחזקוני הרי ששה חלקים צירופי השם ז"ש כי שם י"י אקרא ר"ל אלו השני פסוקים הראשונים הם צירופי השם בפסוק חלק לשני מחנות ואח"כ לד' מחנות והוא סוד היחוד אחד שתמליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם ועז"א כי שם י"י אקרא ומיחד שמו ית' צריך להאריך בד' של אחד שהוא סוד מלכות שמים ז"ש הבו גודל לאלקינו על ד' רבתי שבאחד התחילו עבדיה מביאין לה בחשאי ולכן אמר יערוף כמטר לקחי שהענן עולה בחשאי ואח"כ מנטף בקולי קולות כן יחוד שמע הוא בקול רם וברוך בחשאי ולפ"ז האזינו השמים הוא יחוד עלאה ותשמע הארץ יחוד תתאה ז"ש כי שם י"י אקרא נגד יחוד שמע הבו גודל לאלקינו נגד יחוד ברוך שם כבוד ז"ש רז"ל מכאן שעונין ברוך שם כבוד מלכותו והוא סוד גדול כי בכאן נרמז יחוד ברוך שם כבוד במקדש ובגבוליןעונין אמן גדול העונה אמן יותר מן המברך שהוא מזכיר שם אדני בפיו ומחשבתו שם של ההוי"ה אבל העונה אמן מזכיר בפיו שתי שמות ביחד אדנ"י הוי"ה חשבון אמ"ן ז"ש כי שם י"י אקרא אזי כל השומעין מחויבין ליתן גודל לאלקינו ומכוונים ב' שמהן יחד והוא גודל לאלקינו דין ורחמים ביחד ועז"א בנים לא אמ"ן בם שלא מכוונים בעניותם אמן לקשר קושרא דמהימנותא שזו הוא עיקר האמונה (ישעיה כו) שומר אמנים וכתיב אמונים כי עיקר אמונה נתלה בעניית אמן לכן יש לדרוש המקרא והמסורת. גם יש לומר שעל כן כתיב אמונים וקריין אמנים כי מי שהיא עם רבים בצבור יכול להשלים רמ"ח תיבות של ק"ש עם אמן שהוא אומר קודם ק"ש גם בשחרית עם ט"ו ווין של אמת ויציב ועם א' של אמת בגי' אמ"ן ובערבית עם ו' של ואמונה ותרווייהו איתנהו אמנים על אמת ויציב גם ו' של ואמונה ז"ש בנים לא אמון בם קרי וכתיב אמן של אמת ויציב שחרית ו' של אמת ואמונה ערבית (תהלים סא) חסד ואמת מן ינצרוהו שהוא (שם צב) להגיד בבוקר חסדך אמת ויציב ואמונתך בצילות וטעם ו' של ואמונה להשלמת ג' שמות כתבתי בפ' בראשית ע"ש ז"ש (חבקוק ב) וצדיק באמונתו יחיה ר"ל בבוקר צריך לכוין בט"ו ווין של אמת ויציב שמספרן צ' ויש בו ג' שמות כפי דברי הפליאה תמונת ל' הוא כ"ו ובכל ה' ווין יש ל' הרי ג' למדין ג' שמות (משלי יח) מגדל עז שם י"י למד הוא מגדל פורח באויר יש בו שם י"י ז"ש הלי"י תגמלו זאת ל' גדולה מורה על שם בן ד' בתמונתו ובחשבונו כפל כ"ו הרי בבוקר צריך לכוין ט"ו ווין צדיק ובערב באמונתו ו' של ואמונה אזי יחי"ה כי כל תיבה מחזקת אבר מן האדם ולכן האזינו השמי"ם ואדבר"ה בגימ' תרי"ג ואח"כ הלי"י תגמלו זאת כי גם היא תרי"ג והתורה והאדם:
ראו עתה כי אני א"ני ה"וא. בכאן רמז על סוד שני שמות של ע"ב שהוא כלל כל השם של ע"ב אנ"י וה"ו שכתבו התוס' אנ"י על שם (יחזקאל א) ואנ"י בתוך הגולה והו"א על שם (ירמי' מ) והו"א אסור בזיקים שאנו מתפללים שהקב"ה עמנו בגלות ויעשה למען שמו ז"ש ראו עתה כי אני בעצמי בגלות עמכם הן הן תרין אנ"י וה"ו ולכן במספר שם זה לקח משה ע"ח זקנים והעיד לפניהם שירה זאת לעד כי מספר שני שמות אלו שהוא סוד כלל ע"ב חס"ד ולכן אנו אומרים בשעת ניסוך המים ביין שהוא סוד להשפיע חסד בעולם. כי יין הוא מסיטרא דדינא בו"ז מים (איוב יב) שופך ב"וז ע"ל נדיבים ר"ת שב"ע (תהלים טז) שב"ע שמחות את פניך שהם שבע ימי החג נרמז במלת (בראשית ב)וכל שי"ח השדה וגו' טרם יצמח כי לא המטיר י"י אלקים שמתפללין על המים בחג ש'י'ח נוטריקון ש"בעה י"מי ח"ג לדברי ת"ק (תהלים קיח) א"נא י"י הושיעא נא ולדברי ר' יהודה א"ני וה"ו ובין למר ובין למר מספר ע"ח הוא מכוון (אסתר ד) ובכ"ן אבא אל המלך לכן בימי דין אנו אומרים בתפלתינו ובכ"ן תן פחדך לפי דברי הזוהר ג' פעמים בכ"ן שהות חשבון רי"ו (שמות לד) ויעב"ר ע"ב רי"ו ויש ג"כ בצורת שם בן ד' רי"ו ב' פעמים כן כתב האר"י ז"ל בכנפי יונה כי ה' צורתה רי"ו וה' שנייה ג"כ רי"ו הרי ב"פ רי"ו בשם של י"י ז"ס (מלכים א יח) י"י הוא האלקים כי כמו ארי"ה בחסד כן גבור"ה ג"כ בגי' רי"ו ז"ש כי שם י"י אקרא בזה השם נכללו שתי פעמים רי"ו הא' אריה בחסד הב' בגבורה ז"ש הבו גודל לאלקינו זה השם כולל שתי בחינות ביחד גודל הוא סוד גדולה לאלקינו גבור"ה ז"ש (בראשית כב) בהר י"י ירא"ה ר"ל שם של י"י הוא ירא"ה שהוא בגי' רי"ו:
כ"י דו"ר תהפוכות המה. הם שעות שיש בי' ימי תשובה כמנין ר"ם קבין שבמקוה והוא צירוף שם בן ד' כ"ו ר"ל ד' פעמים ו' הרי ק"ך ואח"כ עוד ו' פעמים ך' הרי ק"ך שניהם יחד ר"ם וכן היה משה בהר ק"ך יום ק"ך לילה ג' פעמים מ' כמו שאמר הלא הוא כמ"ס עמדי ג' פעמים מ' מס"ך מבדיל נגד נפש רות ונשמה:
במדרש רבה פרשה וזאת הברכה שבא מלאך המות שלשה פעמים אל משה (איוב לג) הן כל אלה יפעל אל וגו'. פעם הראשון השיב (תהלים קיח) לא אמות כי אחיה ואספר מעשה י"ה והשיבו מלאך המות (שם יט) השמים מספרים כבוד אל ומשה השיב אני משתיקן פעם שנית הזכיר משה השם המפורש וברח מלאך המות משם פעם שלישית התחיל משה להצדיק את הדין הצור תמים ולפרש המדרש על פי פשוטו דורש המדרש זה ג' פסוקים הסמוכים בפרשה פעם ראשון כשהשיב משה לא אמות כי אחיה ואספר מעשה י"ה אז אמר מלאך המות השמים מספרים כבוד אל והשיב משה שאני חשוב מן השמים וארץ שהרי אני משתיקן וז"ש האזינו השמים ואדברה פעם שני כשבא מלאך המות אליו אז אמר כי שם י"י אקרא והזכיר השם המפורש אז המתיק הדין שממנו יניקת מלאך המות ז"ש הבו גודל לאלקינו שהוא הגדיל אל של אברהם לאלקינו ולכן אין תקומה למלאך המות וברח המלאך ממנו ובפעם שלישית התחיל משה הצור תמים פעלו להצדיק את הדין הצור נגד צור ולפי שהזכיר משה ד' רוחות השמים בפסוק ב' שהוא סוד מרכבה על ד' אתוון דשמא קדישא כמ"ש כי שם י"י אקרא לכל רוח אות אחד משם יתברך:
ט"ל ומט"ר בגימטרי' ארגמ"ן ד' פעמים דיי"ן כי ד' אתוון אלו כל אחד הסכים להיות דיי"ן עליו חלוק תיבת צו"ר על ד' פעמים הרי כל ארבעתןדיי"ן שהוא פני אלקים בגימטרי' ע"ד (ישעיה כו) בטחו בי"י עדי ע"ד כי אף שאלקים הוא דיין פני אלקים אכטד"ם דיי"ן והוא רחמים ז"ש הבו גודל לאלקינו כי גם בשם אלקים פנים שלו הוא גוד"ל או אמר כינוי זה של צור קודם מותו ולא כינוי אחר לפי שאז עלה למגדו"ל עוז שם י"י כמ"ש כי שם י"י אקרא והוא אות למ"ד באלף בי"ת ולפי שיש ד' למדין בא"ב סימן (תהלים יח) ובאלקי אדל"ג שור א"לף ל"מד ד"לת ג"ימל אלו ד' אותיות יש בכל א"ב שיש בהם אות ל' ואות ל' מורה על שם י"י כי צורתו כ"ו כ' ו' למעלה והוא חותם של פסוק כי שם י"י אקרא שמתחיל בכ' ומסיים בו' ולפי שמשה חי ד' פעמי' ל' ק"ך שנים כי תכלית האדם ד' פעמי' ל' כמ"ש (איוב ה) אדם ל'ע'מ'ל יולד ל"למוד ע"ל מ"נת ל"למד ל"שמור ע"ל מ"נת ל"עשות פתח הצור תמים פעלו יחלוק תיבת צו"ר על ד' חלקים למ"ד כי הצדיק את הדין על שנשלמו חייו ותמים פעלו של הקב"ה הלי"י תגמלו זאת ל' גדולה יערוף כמטר לקחי כי מצד לקיחת לולב ומיניו שהוא מוליך ומביא מעלה ומוריד יבא המטר כמ"ש במדרש (ויקרא כג) אמרתי ולקחתם לכם כדי לזכותכם במטר ז"ש כי שם י"י אקרא אלו ד' מינים על שם ד' אותיות השם ואותה לקיחה גורם נטיפת מטר (דברים לג) אף שמיו יערפו טל הצו"ר מלאך של תשרי צוריאל שמו תמי"ם תהי"ה בגי' תשר"י וכן (ישעי' א) מלאת"י משפ"ט ז"ש תמים כי כל דרכיו משפט. משה זכר ד' רוחות בפסוק כי מד' נהרות שהם בד' רוחות יוצאין מ"ח טיפין בכל יום וגרמו למטר ז"ס יערוף כמטר לקחי כי כל נביאים נוטלין נבואתם ממשה ז"ש לקחי הכל לוקחין ממני ומהם יצאו (מגילה יא) מ"ח נביאים וז' נביאות ה"ן קרבו ימיך בכלל על מ"ח נביאים וז' נביאות:
הזיו לך. הוא מתקנת עזרא ובית דינו (שם דף יח) שהיו ק"ך זקנים והם הם שתקנו ח"י ברכות על הסדר (סנהדרין כא) עזרא היה מקבל ממשה רבינו כ"ב כי ראוי היה שתנתן על ידו התורה אפ"ה נשתנה הכתב על ידו כי הוא אהר"ן והוסיפו אח"כ על שמו כ"ב ונקרא עזרא לפי שהוא היה כ"ב דורות ממשה רבינו כשם שאליהו הוא מקבל השמיני לפי שהוא מלאך הברית הניתנה בשמינית הלי"י תגמלו זא"ת שנסתלק ו' מן חורב ומן וזאת התורה ונשאר זא"ת שהוא לעולם מורה על מד"הד שחת לו באותה שעה שחטאו בעגל שעשה בו' שעות נסתלקה ו' ואומר שם (שמות לב) שחת עמך גרמו באותה שעה שנסתלקו תפילין מן יד כהה בזוהר בראשית ע"פ (שם לג) ויתנצלו בני ישראל את עדים הם תפילין ז"ש צור ילדך ת'ש'י ת"פילין ש"ל י"ד. עם נבל לשעבר ולא חכם להבא מה ענין לשעבר ולהבא ע"ד (ישעיה א) ידע שור קונהו בילקוט (שם) ישראל לא ידע לשעבר (שם) עמי לא התבונן להבא ידוע שכל הדברים הטבעיים כל אחד בטבעו מתנועע אל מרכיז כמו יעקב ועשו (הושע יב) בבטן עקב את אחיו יעקב רץ לקראת ב"כנ וב"מד ועשו לעע"ז וכן מגע עכו"ם שלא בכוונה ביין שהוא אסור הנה השור ידע קונהו ומתנועע אל אביו שבשמים כמו שמצינו בפר של אליהו שלא רצה לילך עד שהניד לו אליהו ששם שמים מתקדש על ידו וכן חמורו של בלעם לא רצה לילך לעקור אומה סל ג' רגלים שבזכות זה אוכלים הגוים כל השנה מתמצית של ישראל ולפי שבלעם רצה לעקור ישראל שהם אבוס של כל העולם שממנו אוכלים כל האומות א"ל המלאך זה שלש רגלים שאינו מכיר אבוס שלך שבשבילם אתם אוכלים ז"ש (במדבר כג) הן עם לבדד ישכון שיש להם הנהגה אחרת ע"פ השגחה (שם) ובגוים לא יתחשב ואותה השפע שיורד לעולם בשבילם לא יתחשב לכלום נגד תענוג רוחני שיש להם זולת הנהגה הטבעית אשר הגוים מסורין תחתיה ז"ש ישראל לא ידע על לשעבר שהקב"ה בראו וקנאו כמו השור עמי לא התבונן על להבא שהקב"ה יקח מזונו ואבוסו ממנו ז"ש עם נבל שמנבל וכפוי טובה (תהלים יד) אמר נבל בלבו אין אלקים ואינו יודע לשעבר שהקב"ה בראו וקנאו עמי לא התבונן להבא שיקח מענו אבוסו ואין לו מזון ז"ש הלא הוא אביך נגד לשעבר אמר קניך נגד להבא אמר עמי לא התבונן שיקח ממנו פרנסתו ז"ש הוא עשך ויכוננך בכל מיני מאכלים מלשון (שם סה) תכין דגנם. או יאמר נגד חשובי הדור ישראל לא ידע שאין מכירין אביהם שבשמים שהוא קונם עמי לא התבונן למוכיח שמוכיח אותם ואינם רוצים להתבונן אבוס בעליו שהם ת"ח שממנו אוכלין כמ"ש בזוהר פ"פ (דברים ך) כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות שהשכינה אוכלת ממנו כמ"ש (שיר ד) רעיתי פרנסתי שהוא מפרנס תתאין ועילאין ז"ש אבוס בעליו שת"ח הן הן אבוס של הקב"ה שהוא בעליו כמ"ש בזוהר משפטים ע"פ (משלי ג) אל תמנע טוב מבעליו זה הקב"ה ושכינתיה דאינון בעליו דאורייתא עז"א עם נבל אטר בלבו אין אלקים ולא חכם ז"ש שאינו רוצה לשמוע קול חכם הלא הוא אביך על הקב"ה הוא עשך בכל דור ודור בכל מיני בסים וכן ונתן לו חכמים ויועצים: