ואלה שמות בני ישראל. סבא נשמותיהם באו למצרים ושמותיהם ממש שהוא סוד (דברים טז) למטן תזכור את יום צאתך מארץ מצרים שכתב האר"י ז"ל שראשי שמותם בגימטרי' תזכ"ר הם ירדו עמהם כמ"ש (שמות יג) וחמשים עלו בני ישראל ממש הם חמשים אותיות שלהם שעלו ג"כ עמהם. גם בשעת חורבן הבית (קהלת יב) ביום שיזועו שומרי הבית והתעותו אנשי החיל שהם בני ישראל ממש שניתנו באותו היום י' מרגליתין לשרו של אדם לנקום נקמת יוסף ונרמז בקינות (איכה ב) השליך משמים ארץ תפארת ישראל (שם א) גת דרך ה' באותו פרק הן הן ראשי גייסות שלהם שהם בגימ' תרכ"ז כמנין ג"ת דר"ך מנין אד"ם שלם במלואו גימטרי' תרכ"ז וב' כוללים. ובשעת קידוש לבנה אנו אומרים פוע"ל אמ"ת גרסינן ולא פועלי אמת כי על הקב"ה קאי ונרמזין ג"כ שהם עתידין להתחדש כמותה וי"ב ראשי חדשים כנגד י"ב שבטים ומשה שהיה כלל כל י"ב שערים עליונים אתמר עליה (במדבר יב) בכ"ל בית"י נאמ"ן הו"א בגימ' הכי הוי ז"ש (דברים לג) ויהי בישורון מלך על משה קאמר שהוא מאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל ראש"י ע"ם בגי' תרכ"ז עם ו' אותיות כי (שמות כח) ששה משמותם על אבן אחת וששה משמותם על אבן השנית והיה לזכרון שהוא לשון הזכר צאתך לכן פסוק זה מתחיל בו' ומסיים בו' שהוא ששה מול ששה ראש"י ע"ם בגי' ג' פעמים או"ר שהם שלשה אורות עליונות תרכ"א כלל ישראל יניקתם שלשה אורות ראשי עם כשתאסף יחד אזי תמצא שבטי ישראל כי כלל ישראל בגימ' ג"כ ראשי עם פתח בו' ומסיים בו' כאן נרמז סוד ואו שהנה יש בשנה י"ב חדשים ו' בקיץ נגד ששה משמותם על אבן אחת ו' בחורף נגד ששה משמותם על אבן השנית א' שיש באמצע הוא סוד ויוסף היה במצרים כי חודש עיבורו קבל יוסף. ז"ש אלה תולדות יעקב יוסף רזא דו' ומשך דו' אמת ושלום כחדא אזלי ז"ש (בראשית לז) ויבא יוסף א"ת ד"בתם ר"עה ר"ת אדר כי יוסף רזא דמטטרוןוהוא נע"ר חנוך נער (תהלים ל) ע"רב י"לין ב"כי ו"לבוקר ר"נה ר"ת עיבו"ר שהוא חודש עיבור. ובגימ' מטטרון שר הפנים כאן נרמז סוד שובבי"ם ת"ת (שם קלט) אם אס"ק שמים שם אתה ביגמ' אל"ף ק"ס כמנין י'נ'ק תינוק ינ"ק משדי אמו לכן מסוכן חדש עיבור את דבתם רעה בסוד (ירמיה ג) שובו בנים שובבים על אותן ניצוצון דאזדרקו שזה גורם אשה רעה חיה רעה אכלתהו. ויוסף היה מאסף לכל ישראל והוא מלקט כל הכסף אשר היה במצרים:
שמו"ת בנ"י ישרא"ל הבאי"ם ס"ת תיל"ם שהם ת"פ מחנות של לילית. יענו אותם כן ירבה וכן יפרוץ. נרמז כאן רזא עלאה לפי הקדמת האר"י ז"ל שהיו ישראל במצרים בארץ חם שלא ידע פרעה רק מ"ח צרופי אלהים מן ק"ך צרופין דהיינו רק אותיות י"ם ובכל אות יש כ"ד צרופין הרי חם ויש בהם ר"מ אתוון כי ה' פעמים מ"ח בסוד (שמות יד) המים להם חמה ח'מ'ה זה שאמר לו הקב"ה (שם י) למען שיתי אותת"י אלה בקרבו שהם ע"ב צרופין הנותרים מסטרא דחסד היה נגוף למצרים ורפוא לישראל וזה סוד משנולדה מר"ים ונמצא עינוי של ישראל היה מצד אותיות אלו ולפי שגלות מצרים היה ע"י איש וביתו באו כבר שהוא אברהם ושרה כמ"ש הרמב"ן בפ' (בראשית יב) וירד אברם מצרימה כי הוא היה אבר"ם וגם מצרים נקרא כן מצרי"ם (תהלים קיח) מן המצר קראתי יה שהיה בשביל שהוא ב' אותיות האחרונות של אלהים שהוא סוד י"ם ויוסף היה במצרים לתקן ע"י כתונת פסי"ם לכן נענשו מדה במדה אותיות אלה ממש שהם י"ם בקרבו (שמות טו) סוס ורוכבו רמה בי"ם ולכן כאשר יענו אותם ר"ל באותיות כן ירבה וכן יפרו שהיו בני ישראל ר"ם רבוא ד' פעמים ס' רבו כמ"ש במדרש רבה כי תשא וז"ש לקמן ע"פ בנעורינו ע"ש. ואם לחשך אדם הרי מן פן עשתה רוח הקודש כן יה"י היכן אזלא מן פ"א נעשה כ' אכן הן הן יו"ד מתאן דמחה ב"הו עז"א כאשר יענו אותו במה שאמרו פן ירבה והקב"ה אמר כן ירבה מן י' של פן פרחת לעילא. וכן יפרו בם ונפל מן המצרים רב ז"ש שר של מצרים על עמו הן עם בני ישראל רב ועצום ממנו שאיזו וכן באו אלו המחאן שהם עשר:
אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה בכנפי יונה ח"ב סי' ק"ו פרעה ביקש לבטל הנהגתו ועמד להמשיך עליה של זעיר דהיינו ע"י ת' שהיא אמא והיא יוכבד ומרים שהוא כדמות רחל ולאה היה מקבלת שם ואמרם שבו עתיד לחיות המתים והיה מנשבת רוחא דחיה לז"א ולמלכא משיחא מהאי הוא פרגודא עלאה באידרא נשא וזה אמרו ותחיינה את הילדים שהיו מעולפים בלדתן בתוקף מרירות השיעבוד והם ממשיכין עליהם ומשפיעין להם חיים ממש והיה (בראשית ב) אדם לנפש חיה דא זעיר חוה לנוקבא נמצא לפי זה חי"י בחכמה חיי בבינה ח"י זעיר חוה נוקבא ולכן הבל שהיה מן חוה (משלי ה) רגליה יורדות מות ונהרג יצחק שהיה בן שרה דאמר עליה (בראשית יח) כעת חיה ולשרה בן לכן נעקד וכמעט שלא נשחט אבל הלך זה הרוח ונכנס אצלו רוח עלאה דג"ע שמואל שהיה ב חנה אביעות דקא מיבעת ליה ולא נהרג וניצול:
ואלהים פקוד יפקוד גאולת מצרים היתה מכ"פ של מנצפך שהן הן ה' אותיות הגאולה ובזה ג"כ מתורץ הקושיא הקדומה איך ידעו הסימן שאמר להם הגואל פקוד פקדתי שהרי יכול להיות ששמע כן מאביו שהיה ראש בית אב ואין כמוהו בכל ישראל. אבל הרמז שהיה הוא ב פ' שנים וגם יוסף שהיה מנהיגם הראשון פ' שניה מלך במצרים וממה שסיים יוסף התחיל משה גם בשמו של משה נרמז קס"א קפ"ד הוי"ה אהי"ה שד"י אדנ"י עולה רצון סוד צנור שאמר מה שמ"ו בסוד הגאולה והפסיק זמן הגלות מאיזה שם בא שהוא רבוע ע"ב והיינו כפל הפקודה מכפלת השם כמ"ש הרב המניד וזה השם טוב לפקידות עקרות שיש בה סוד הגאולה שיכלו כל הנשמות שבגוף ולפי שענין יציאת ישראל ממצרים היא כענין יצירת הוולד מבטן האם כמ"ש (דברים ד) לקחת לו גו"י מקר"ב ממ"ש כמ"ש רבינו ז"ל שהושיט יד' למעי האשה ולקח אותו משם כי עדיין לא היתה העת לצאת מעצמו וכשם שבמצרים הוצרך לצאת נשמות הרבה ממצרים עליונה הנקרא בינה כמ"ש ובני ישראל פרו וגו' כן לעתיד לבא (ישעי' ס) הקטן יהיה לאלף וגו' שיצאו הרבה בפ"א לכן כפל הפקודה א' לזה הגלות והב' לע"ל כשחטאו ישראל בעגל נענשו בכפל הפקידה ביום פקדי פקדתי:
ותצפנהו שלשה ירחים צפנה הו' היינו מ' הזעיר ושכינה עמו והשליכה אותו בצירוף ים (שמות יט) ומשה עלה אל אלקים (שם לג) ומשה יקח את האהל עד שבאה בתיה ונתחבר י"ה דידה עם ו"ה דידיה שהיה אצל משה כדרז"ל ותראהו את הילד ותרא מיבע"ל מלמד שראתה עמו שכינה הוא היה זעיר ו' של שם עם ה' שכינה עמו ובזה השם ניצול מן פרעה וסוד בתיה בת פרעה שגדלה למשה ושרשו בסוד אבא אהי"ה שהוא במלוי יודין כזה אל"ף ה"י יו"ד ה"י וריבוע הויה דהיינו שם של ע"ב הוא בחכמה כזה יוד יוד הי יוד הי ויו יו"ד ה"י וי"ו ה"י שניהם יחד בגי' משה קס"א קפ"ד והיינו אל שדי שסודו בבריאה אל הוי"ה ביצירה שניהם יחד בגי' בת"י כוונת ירידתה לרחוץ על היאור לטהר עולם היצירה בעולם הבריאה הנמשכת למטה באלו השמות:
ותקרא שמו משה כי מן המים משיתהו. כאן נרמז רזא עלאה בענין יחזקאל שראה ארבע מיני מים יוצאים מן המקדש (יחזקאל מז) בצאת האיש קדים וקו בידו וימד אלף באמה ויעברני במים מי אפסים וימד אלף ויעברני במי' מים ברכים וימד אלף ויעברני מי מתנים וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבור כי גאו המים מי שחו נחל אשר לא יעבר ד' מיני מים לדעת רזא דד' אתוון דשמא קדישא על ה' אחרונה של השם אמר מי אפסים ר"ל מי קרסולין שמגיעין עד עקב כי שם (בראשית כה) ידו אוחזת בעקב ועל הנחש אתמר (שם ג) ואתה תשופנו עקב כי (משלי ה) רגליה יורדת מות ועל ו' של השם אמר מי ברכים דתמן (מלכים א ב) והמלך שלמה ברוך כל הכורע כורע בברוך דאיהו צדיק משך הו'. ועל ה' ראשונה של שם אמר מי מתנים בסוד (ישעיה יא) והי' צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו דאיתא כזוהר מסיטרא דאמא דעד הוד מתפשטא דתמן מתניכם חגורים אבל על יוד של שם דאתמר גבי משה (דברים לג) וירא ראשית לו דאיהו ראשית חכמה י' של שם מתמן זכה לתורה קדומה עליה אמר וימד אלף נחל נובע מקור מחכמה אשר לא אוכל לעבור כי גאו המים מי שחו ה"מים מ"י ש"תו ר"ת מש"ה כי משה הי' י' אמין כי נשמתו מי' של שם מיסוד אבא בסוד חשופי ש"ת דפרחא עוד מן בראשית בגלגולא קדמאה דיליה ומטה שבידו י' אמין לקבל מי מתנים ושוור י' אמין לקבל מי ברכים ומחה לעוג מלך הבשן עד קרסולא הוא סוד מי אפסים שהוא מי קרסולים ולדעתי ד' עלמין אינון עולם העשיה הוא מי אפסים שהם מי קרסולים כי עד שם מתפשטין רגלי האריך מי ברכים רזא העולם היצירה דתמן עבד אברהם דאחמר ביה (בראשית כד) ויברך את הגמלים וכל העולם כלול מעשר וכל עשר מאה הרי אלף ז"ס (שם) ויקח העבד עשרה גמלים וכל טוב אדוניו בידו קרי בי' ביוד כי כלול מכל טוב י' מי' וי' מק' ורזא דבריאה כורסייא קדישא מי מתנים אבל על עולם האצילות אמר נחל אשר לא אוכל לעבור כי גאו תמן גאה גאה ואמר ג"או רזא די' ספירין דאצילות המים מי שח"ו תמן ש"וכן ח"י אלו"קים ש"ומר ח"סד ו"אמת עלי" אתמר (שם) ויצא יצחק ל"שוח בשדה שבא מבאר לחי רואי שזכה להשגת עולם הבריאה ויצא לידע ענין עולם האצילות שהוא נרמז במלת שו"ח תמן מי שחו ונרמז במיתת שרה שזכתה להשגה גדולה (שם כג) ותמת שרה בקרית ארבע שזכתה להשגת שם בן ד' עולמות בכל אות עולם בפני עצמו (שם) ו"יהיו ח"יי ש"רה למפרע ש'ח'ו כי עד שם הגיע ולא יכלו לעבור כי גאו המים ועל זה אמר ר"ע לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים הן הן הבארות אשר רבו עליה עם רועי יצחק סי' ג' בארות 'ע'ש'ר על כל אחד כלול מעשר נגד עשייה אמר ע"שק כי שם הרע יותר מן הטוב. על היצירה אמר ש"טנה כי שם מחצה על מחצה רע כטוב ועל בריאה אמר רחובות כי שם מקום רחובת רחבה ונסב למעלה אימא עלאה מקננא בכורסייא אבל על הבאר שבע באר רביעי נגד עולם האצילות אין שטן ואין פגע רע לא יגור במגורך רע. על דרך השכל דרך בעלי חיים הד' על ד' שלימות של אדם שלע"ל בימי המשיח (תהלים יח) מגדיל ישועות מלכו רצה לומר שלע"ל ישאבו מי ישועות על סוד ההשגה (שם) ועושה חסד למשיחו קרי בי' מי שחו שאז יהיה (זכריה יד) ויצאו מים חיים בירושלים כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם ולפי שיש באדם ד' כוחות דומם צומח חי מדבר וישראל יש להם עוד חלק רביעי שהם מדבר אלקים שהיא שלימות תורתינו נגד כח הצומח אמר מי אפסים כי בזה החלק השפל בזה העולם רמוז בעקב יצאו מים חיים לע"ל ויתוקן חסרון זה הכח נגד כח החיוני שהם מתנועים כב"ח אמר מי ברכים שבהם התנועה באדם כמו בב"ח שגם על זה יצאו מים חיים לע"ל ויתוקן נגד מדבר שהוא נבדל מב"ח בקומה אמר מי מתנים כי בזה המקום נראה באדם שינוי הב"ח אבל בב' ראשונים נדמה כבהמה ולפי שבזה החלק נדמה למלאך לכן אמר גבי מלאך (יחזקאל א) ממראה מתנים ולמעלה שגם על זה החלק יצאו מים חיים ועל (איוב לא) חלק אלקי ממעל שאנו נבדלי' בו מכל א"ה אמר ויעברני נחל מי שחו שהוא נחל אשר צריך האדם לשוט בו יום ולילה (שם יא) רחבה מני ים על דרכים של תורה פשט נקרא מי אפסים דרוש ברכים. רמז מתנים ועל סוד התורה אמר מי שחו נחל אשר לא יוכל לעבור כי גאו המים הוא נהר הרביעי נהר פרת שמימיו פרים ורבים למעלה והוא סוד ד' נהרות של ג"ע ובסיטרא אחרא גם כן ד' נהרות נגד ארבע מלכיות (קהלת ז) גם את זה לעומת זה הן הן ד' אבות נזיקין כולם ב'מ'ש"ה שסודם נרמזין במשה ב"ור מ"בעה ש"ור ה"בער (שמות יג) ויקח משה את עצמות יוסף שתיקן בור במה שהשליכו אותו הבורה נשתארו תלת גוליירין בישין דמתגרין במלחמה בשמיה מ"בע"ה ש"ור ה"בער. נרמזין ד' מימות אלו בר"ת ש"במא ש"חו ב"רכים מ"תנים א"פסים (משלי א) ש"מע ב"ני מ"וסר א"ביך שור בור מבעה אש שהיא הבער לקבל דא ד' אתוון רברבין ברישא ש' של שיר השירים ב' של בראשית מ' של משלי א' של דברי הימים והוא ברזא דחכמתא אמר לפי שאז נשלמו ק"ל שנה של אד"הר שהוליד רוחין ולילין מסטרא דרע ועתה ותרא אותו כי טוב הוא לכן גזר פרעה נגד הפכו כל הבן הילוד היארה תשליכהו והיא קראה משה כי מן המים הזדונים משיתהו קרי בי' נולד שת שנולד בדמותו ובצלמו:
סוד גלות מצרים ת' שנה אלו היו ישראל ת' שנה במצרים היו יורדים לשפל מדריגה התחתונה והי' יורדים דרך השליבות והמדרגות ד' שליבות בסולם נגד ר' עולמית אבי"ע כי יש בכל א' ה'גבורות ה' חסדים וכל א' כלול מי' הרי ק' אורך החצר מאה אמה וכן המקדש היה גובה מאה אמה וכן קומת אד"הר ק' אמה שהיה לו השגה מד' עולמות אחר כך העמידו על זה המדריגה לידע מה שהוא בחלל העשיה שהם ק' אמה לבדה. ועתה שהיו רד"ו שנה בגלות נכנסו מדריגה אחת לעולם הבריאה כי י' דרגין אלו כל אחד כלולה מי' ומטה משה הוא מט"ט שר היצירה היה בידו י' אמות וכן ארכו של משה י' ושוור י' הרי שהגיע משה לג' עולמות ותיקן קומה של אדם הראשון שהי' מתחלה ג' עולמות שלימין גם הענין ירידת ישראל למצרים עבור נשמות ניצוצות שנשבו בסוד הטיקלא ז"ס (דברים כו) ארמי אובד אבי רצה לומר על קליפת נוגה שהיא נקראת מלך ארמית אובד אבי שנעשקו ונשבו כמה טיפין לשם לכן (שם) וירד מצרים ויגר שם להוציא משם גרים כמ"ש (שמות כג) וידעתם את נפש הגר מזה הטעם גרים הייתם בארץ מצרים ז"ס ואלה ש"מות ב"ני י"שראל ר"ת שב"י שבשביל בכור השבי שהיו שם ניצוצות נידחים הבאים מצרימה את יעקב להוציא משם (ירמיה טו) יקר מזולל ועז"א פרעה הבה נתחכמה לו פן ירבה שראה שענינם להוסיף על הקדושה וכה"א אצל משה (תהלים סח) עלית למרום שבית שבי על סוד טיקלא ובו (שם) לקחת מתנות באדם (קהלת ח) עת אשר שלט האדם באדם לרע לו וודאי כמ"ש בסבא וא' למרום כי במרומים סהדיאל ועד שם מקום הקטרוג הולך כמ"ש (ישעיה כד) יפקוד ה' על צבא המרום במרום שנקרא מרום ואז נגזר אח"כ (שם) על מלכי אדמה באדמה:
הגליות היו ראוין להיות תתק"ל שנה כמנין שנותיו של אדם הראשון וכמנין תעני"ת (בראשית טו) ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה היה במצרים משנולד יצחק ת' שנה והק"ל שנה משלימין בגליות אחרת והיו בגלות בבל פ"ח שנה והיינו ע' לפקידא בעלמא שמנה עשר שנה אח"כ לבנין בה"מק כדאיתא בפ"ק דמגילה וזה שאמר הכתוב בשיר המעלות (תהלים קכד) לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם שנדרש על גלות בבל ופרס ואמר (שם) נפשינו כציפור נמלטה מפ"ח יוקשים וגו' ואח"כ היו ל"ד שנה בשיעבוד מלכות פרס כדאיתא שם ואח"כ ק"פ שנה במלכות יון והמותר מגיע לגלות האחרון ובעונותינו שרבו ניתוסף אבק בין כל הד' גליות היו ראוים להיות תק"ל שנה וזה הסוד תקל א' בדניאל במראה פיסת כתבא שאמר (דניאל ה) מנא מנא תקל ופרסין והסוד שמנה הקב"ה לשנות הגליות שנחלקים לב' חלקים חלק א' הוא גלות מצרים ששקול כנגד כולם הוא לבדו ת' שנים וחלק השני כל הד' גליות יהיו תק"ל ולכך אמר ב' פעמים מנא מנא ואמר בתחילה תק"ל על הד' מלכיות שראה דניאל שבזה היו עוסקים ופרסי"ן בגימ' ת' כאלו אמר תק"ל שנים ות' שנים וזה הגיד לבלשאצר שיחלקו הגליות ולא כדעתו שלא יגאלו ישראל לעולם. גם מנא מנ"א מנא נוטריקין נ"גה מל"ך א"רמית שמזה הב"ד באים כל הגליות (דברים כו) ארמי אובד אבי וירד מצרימה וסוד רד"ו מן העולם אצילות לעולם הבריאה י"ו פרסה מרגלין תחת הפרסה ראשה בריאה דמקננא אימא יש בהם י"פ אהיה מנין רד"ו ולפי שגלות מצרים היה מפני תיקון הנשמה דאוליד אד"הר כד הוה בחדקל עד צווארו ולפי שקודם שחטא אד"הר היה בבריאה ז"ש הקב"ה למשה אהיה אשר אהי"ה י"פ אהי"ה לתשלום רד"ו גם סוד ג' רישין שנתקנו שכל אחד הוצרך לתקן ז' מלכי קדמאין כל א' כלולה מעשר הרי ע' ג"פ ע' הרי רד"ו שבג' ראשים אלו נתקן עולם על מכונו ישראל שנמשכו מאדם הראשון היו צריכין לתקן אותם הנשמות הן הן הנשמות של דור הפלגה ודור המבול ואנוש וסדום שפגמו בד' אותיות השם והוצרכו ישראל לתקן הד' דורות דור המבול כל הבן הילוד היאורה תשליכהו דור הפלגה ויבן ערי מסכנות בחומר ובלבנים ונלקו בניפוץ כד"א ויפץ העם ואנשי סדום (בראשי' יט) הכו בסנורים בג' ימי אפילה.
היו במצרים מנין קס"ו ד"ם רבוע אהי"ה עולה ד"ם כזה א' א"ה אה"י אהי"ה ורבוע הוי"ה כזה יוד יוד הי יוד הי ואו יוד הי ואו הי עולה קס"ו כשתתחברם יחד עולה חר"ב (תהלים לו) חרב פתחו רשעים (שם) חרבם תבא בלבם:
כשנולד משה ותראהו מלמד שראתה עמו שכינה הוא סוד תיקון זעיר ונוקבא כמו שתיקון ג' רישין גרם תיקון זעיר ונוקבא כן ישראל ברד"ו שנה גרמו תיקון תורה שבכתב זעיר ושבעל פה נוקבא ז"ש איש וביתו באו שעבור תיקון זעיר ונוקבא שהוא סוד תורה שבכתב ושבעל פה עבור זה באו למצרים לתקן תלת רישין ומאחר שהתיקון זעיר ונוקבא הוא קיפול רגלי האריך כמה דאתמר גבי יעקב (בראשית כח) הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה שנתקפל כל א"י תחת יעקב בסוד (שם כט) וישא יעקב את רגליו ואז וילך ארצ' בני קדם הקליפה בורחת וכשעלה ישראל במחשבה אז יעקב אבינו לא מה ואימתי הוא מת (שם מט) ויאסף רגליו אל המטה ואז (משלי ה) רגליה יורדת מות ולפי שנתקפל עולמות הם ת' שנה לא היו רק ד' שנה בגלות ונעשה מן ת' ב' רישין. לפי דברי 'פ'ר'א היו ר' ט"ו שנה נתקפל יום ולילה יחד:
פרשה ואלה שמות בזוהר ר"א בן ערך כד מטיא להאי קרא בכה נרמז בזה הפסוק ה" שרי התורה עליהם נאמר (דברים יט) על פי שנים עדים ועפ"י שלשה עדים יקום דבר רזיאל יופיאל הם שנים המבוארים לכמה פעמים בזוהר הם שנים ואח ע"פ שלשה שסימנם (שיר ז) אל יחסר ה'מ'ז'ג" "מיכאל "זנגיאל "גליצור שעליהם אמר אינו דומה שלומד פרקו ק' פעמים לק' וא' שהם בעלמין של משה (איוב כח) והחכמה מ'אין תמצא והוא (שיר ח) בעל המון שזכר בשיר השירים ומלאכו של אברהם (בראשית יז) אב המון ומי שאוהב (קהלת ה) כסףלא ישבע ואוהב בהמון ובכל מקום שמיכאל שם שכינה נראית סי' קול המון (יחזקאל א) כקול שדי בלכתם וארז"ל אלמלא קול המ'ו'ניא של רומי י"א קליפין דילהון ניתוספו עליו גם גליצור מגלה טעמי צור שלשה אלה (בראשית מ) בגפן שלשה שריגים והיא כפורחת עלתה ניצה על כנסת ישראל כי ג' אלו גליצו"ר מיכא"ל זנגיא"ל עולים מנין ישרא"ל ושנים הנותרים עולים מנין שכינ"ה ז"ש ואלה שמו' בנ"י רמז על מרכבו' ג' מלאכים אלו שמסתעפים חיליהם והם נקראי' בנים כד"א (איוב א) ויבואו בני אלהים שהם משיריין שמסתעפים מן שם אלהים הבאים מצרימה בה' נוספת רומז' על ה' אלו מצרימ"ה בגי' רזיא"ל יופיא"ל וכשם שמסטרא דקדושה שנים ושלש כן (דברים יז) ע"פ שנים או ג' עדים יומת המת סי' בן ב"ג ב"ג אומ' לפו' צערא אגרא (איוב לג) פעמים שלש עם גבר ממש והוא (בראשית טו) עבר בין ה"גזרים ה' אלו מורמזין בו:
איש וביתו באו. יש ברזא דחכמתא סוד גדול היודע סוד צרופי שמות יש שם אחד הממונה על התנועה היודע צירופו וניקודו שצריך לכוון ב' של בראשית א' של (שמות כ) אנכי ו' של (במדברי) ויהי בנסוע הארון וסודו ב'א'ו ממונה על זה וס"ת בגי' 'ש'י'ב שהוא י"ב צרופי הויה הנרמז ש"מות ב"ני י"שראל. ש"בי כלהו איתנייהו:
בשמעתא דיומא המניח את הכד בר"ה והוזק בהם אחר חייב בנזקו ואם הוזק בהם בעל החבית חייב בנזקו רזא דמתניתין פתח בכד וסיים בחבית וכן הא דתנן זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה חבית של זה בקורתו של זה פטור שלזה רשות להלוך ולזה רשות להלוך. הענין בעולם היצירה תמן יחוד מטטרון יחודא תתאה בשכמל"ו בגימ' חנו"ך מטטרו"ן והסוד שאמר יעקב ליוסף (בראשית לז) הנה אחיך רועים בשכ"ם ב"רוך ש"ם כ"בוד מ"לכותו שהלכו לרעות א"ת צאן אביהם רזא דשכינתא כלולה מכ"ב אתוון ולכן הוצרך להתגלגל יוסף שהוא רזא דנער כ"ב שנים מאביו ואותו היחוד הוא כ"ד אתוון שהוא סוד כ"ד של רבקה (ישעיה נד) ושמתי כד כ"ד שמשותיך בצפרא לקבל כ"ד שערים העליונים שירושלים שלמטה מכוונת נגד ירושלים של מעלה וכן בירושלים היו כ"ד שערים כ"ד תיבין בברכות ולירושלים שבתפלת י"ח ויעקב כשראה שבניו יחדו שמע ישראל כשם שאין בלבו אלא אחד כן אין בלבינו אלא אחד פתח ואמר ב"ש"כ"מ"לו אבל משה לא אמר כו הקב"ה הזהיר (שמות כג) השמר מפניו ר"ל מטטרון נקרא שר הפנים ונקרא שומר מפניו שהוא מקבל התפלות לקבל אותן פנים שלמטה לפי שנוי דלתתא (שם) אל תמר בו מלשון מומר שעשה אחר וקיצץ בנטיעות בשעה שראה למט"ט יושב וקושר לרבו בהאי שעתא מחוהו למט"ט ס' פולסי' דנורא ועז"א ברזא דחכמתא המניח את הכד הוא מט"ט ברשות הרבים שהוא רשות שרבים בוקעין שם ובא אחר סוד אלישע אחר ונתקל באותו כד פטור שפטרוהו מכל העולמות (ירמיה ג) שובו בנים שובבים חוץ מאחר ואם הוזק בעל החביות כי הוא מט"ט חייב בנזקו שמחוהו ס' פולסין דנורא בשבילו ונקרא מט"ט בעל החביות שהוא כה"ג דלעילא מקריב חביתי כה"ג מחציתו בבוקר ומחציתו בערב ב' פעמים ביום נמצא שהוא כלול שני פעמים כ"ד ושמתי כ"ד כ"ד שמשותיך והוא סוד מזמור בתלים (תהלים מח) כי הנה המלכים נועדו והוא סוד ויכוח יוסף ויהודה (שם קה) (ויעקב גר בארץ ח"ם כי יעקב הוא יחודא תתאה). גם נקרא מט"ט בעל החביות כלול כל הפרקים שבששה סדרים שיש פרקים כמנין מפת"ח כי הוא כל גנזי מפתחי דמרא בידיה נמצא שהוא חושבן בעל החביות עם הכולל:
או בדרך דרש יעקב גרם לנו גלות מצרים ז"ש ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה הטעם שבאו למצרים הוא מטעם את יעקב שגרם לנו יעקב הגלות והוא שגרם תרי עניינים שגרעו לגלות כי טעם אחד לגלות מצרים על שמכרו ליוסף ועל ידם נתגלגל הדבר ויעקב גרם בזה שהיתה שנאה בין האחים בשביל שני סלעים מילת שעשה לו כתונת פסים גם כששלח אותו על ידו נתגלגל הדבר ועוד גרם יעקב ענין דינה שאנסה שכם בן חמור החוי הוא גם כן על שמנע יעקב חסד כמשארז"ל (איוב ו) למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב כי אלו נתן יעקב דינה לעשו הי' חוזר למוטב ולא רצה ליתן לעשו שהוא מן הגמולים באה לערלים לשכם בן חמור נמצא שני מעשים אלו בשכם עינו את דינה ע"י יעקב שלא נתנה לעשו בשכם מכרו את יוסף כמ"ש הנה אחיך רועים בשכם שני דברים אלו גרמו שנטו ישראל שכם תחת החוי חמור מצרים (יחזקאל כג) אשר בשר חמורים בשרם נמצא יעקב הוא בעל הכד שהניח את יוסף בר"ה שהוא מצרים אינו כשכם רק שהוא ככל העולם בכלל גם הוא בעל החביות שגרם צלולה היתה החביות ואתם עכרתם אותה ועל זה אמר איש וביתו באו רצה לומר על יוסף ואסנת בת דינה זה גרם להם שבאו מצרימה ז"ש המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה יעקב הניח כד זה שנתקלו בה השבטים שמכרוהו על השליחות היה יעקב יכול לפטור כי אותו השליחות היה מעמק חברון מעצה עמוקה של הקב"ה שהסכים עם צדיק הקבור בחברון אבל על ענין דינה נענש יעקב כמ"ש ואם הוזק בהם בעל החביות חייב הוא יעקב שגרם לחביות שהיתה צלולה ועכרו אותה וחייב בנזקו כמ"ש במדרש (איכה ב) ובער ביעקב כאש להבה. אין פורעניות בא עד שמרגיש בה יעקב כי הוא בעל הקורה כמ"ש (ישעיה מח) ישראל מקוראי והוא נכנס בעובי הקורה. וז"ש רב פפא למאי נ"מ למקח וממכר שנמכרו ישראל לאויביהם היינו כד היינו חביות ענין אחד להם גם היינו כד היינו חביות תרווייהו על יוסף שנקרא כד גם נקרא חביות כמ"ש במדרש על שקברו אותו בשכם משל לגנבים שגנבו החביות והוחזרהו החביות למקומו כן בשכם לקחו את יוסףוהוחזרו לשכם. ורזא דמתניתין זה בא בחביתו ע"ד שכתב בזוהר על פ' (בראשית א) ויברא ה' אלהים את האדם בצלמו דא מט"ט דא יצירה לטב אם זכה ואם לא זכה בצלם אלהים ברא אותו דא אלהים אחרים יצירה לביש כנגדו סמא"ל דאיהו עון ומשחית אף וחימה לביש ד' אנפין דע"ז נ"ש ג"ז זה שנאמר (קהלת ז) גם את זה לעומת זה עשה אלהים מט"ט בא עם רתיכין דיליה להיות מליץ יושר על ישראל ובא בחביות עם קרבנות דיליה וזה בא בקורתו על סמאל שבא נחש בקורות בית הבד על עובדא דידה וטול קורה מבין עיניך כמ"ש השבטים דבר איש אדוני ארץ אתנו קשות והגיד להם את כל הקורות אותם שאפילו עצי עריסותינו מגיד לנו (עמוס ד) מגיד לאדם מה שיחו אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו ונשבר' חביות בקורה שגוברין מארי דקיטרוגא על החביות פטור אל תאמר שסופו ללקות על שהולך ומסיתו ועולה ומסטין ויורד למטה ברשות שניתן לו ונוטל נשמה עז"א פטור בעל הקורה כי עביד רעותא דמארי כמ"ש בזוהר פ' תרומה ז"ש שלזה רשות להלוך ולזה רשות להלוך שהקדוש ברוך הוא נתן ב' דרכים שיוכל לילך באיזה שירצה הן לימין הן לשמאל ועז"א ברזא דמתניתין השופך מים ברה"ר הוא סוד ר"ע שאמר לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שלא יבואו התלמידים וישתו מים רעים. והוזק בהם אחר שזה פגם אחר חייב בנזקו: א"ר ל"ש שטנפו כליו לפי שאחר טינא היתה בלבו וכל ימיו ספרי מינים לא נשרו מחיקו אבל הוא עצמו פטור כמ"ש כי פגעו בן זומא בן עזאי עיין סודו בזוהר פ' נשא המצניע את הקוץ ואת הזכוכית סמאל הוא קוץ מכאיב מט"ט הוא זכוכית וראה פנים לכל צד כי הוא שר הפנים גם ענין כד של רבקה הוא שם של אדני שיש כ"ד צירופים של אדני תהלים עד) א"ל י"שוב ד"ך נ"כלם ר"ת אדנ"י כ"ד צירופים לכן (שם נא) אדני שפתי תפתח וגו' יש בו כ"ד אותיות וכל מקום שגלו ישראל לי"ה שהם ארבע מלכיות (שמות לד) ילך נא אדני בקרבינו א"ת הכ"ד בגימטריא (משלי י) צדי"ק יסו"ד עול"ם וכן היו ישראל במצרים מנין צדיק יסוד עולם שהוא חטא של יוסף הצדיק שמכרוהו וישליכוהו הבורה היא סוד ת"ל שהכל פונים בו תלפיו' ת"ל בגימ' צדי"ק יסו"ד עול"ם פיו"ת בגי' מלכו"ת הוא סוד מצרים קרי בי' מצר י"ם יסוד מלכות (תהלים קיח) מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה הם תרין אתוון אחרוני' ו"ה ובקליפה (ישעיה יד) הורד שאו גאונך וכן במסורה ויוסף הורד מצרימה הורד שאול גאונך א"ת רזא דמלכות כ"ד רזא דיסוד בשעת הגלות מניח הקדוש ברוך הוא את הכד ברה"ר ובא אחר רזא (משלי כה) וסוד אחר אל תגל ונתקל בה בה' אחרונה ושברה פטור מכל עולמות כי מוץ ותבן פטורי' מן המעשר (תלים צו) ה"וא י"שפוט ת"בל ב"צדק למפרע ר"ת בתי"ה (ישעיה נד) ב'צדק"ה ת'כוננ"י ר"ת וס"ת בתי"ה (בראשית כד) תשו"ב א'ת ב'נ'י שמ'ה סוד בתיה שגדלה את משה כי משה מיסוד אבא לכן מלוי אהיה ביודין כזה אלף הי יוד הי בגימטריא קס"א ריבוע הוי"ה ביודין כזה יוד יוד הי יוד הי ויו יוד הי ויו הי בגימ' קפ"ד שניהם יחד בגימטריא מש"ה והיינו מספר א"ל שד"י שהוא בעולם הבריא' (תהלים קיח) אל ד' ויאר לנו בעולם היצירה שניהם יחד א"ל שד"י א"ל יהו"ה בגימטריא ב"ת כוונת ירידתה לרחוץ על היאור לטהר עולם היצירה בכח הבריאה לתקן עולם במלכות שדי בכח השמות שזכרנו שהם קס"א קפ"ד:
ויהי כל יוצאי ירך יעקב שבעים סודו יחוד ברכה קדושה נחל יב"ק (שם כ) י"עננו ב"יום ק"ראנו ג' שמות אדני הויה אהיה ג' בתי דינים כל אחד כלול מן ע' הרי ג"פ ע' בגי' ר"דו שהוא סוד גלות מצרים כי ע' נשארה בשם יעקב הוא בירך סוד (שמות כו) צלע המשכן דמתרגמין ירך והוא בריח התיכון שהוא (שם) מבריח מן הקצה אל הקצה ז"ס ויהי כל יוצאי ירך יעקב שבעים וז"ס חצר המשכן שהיה שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים כי (במדבר כד) מה טובו אוהלך יעקב ויוסף היה במצרים כי (בראשית מו) יוסף ישית ידו על עיניך עלי עין (תהלים נז) בך ח"סיה נ"פשי ו"בצל כ"נפיך דודי מוהר"ר יששכר ז"ל דרש על חנו"ך:
ובני ישראל פרו וישרצו וגו' אבל בני לוי לא פרו לפי שוימת יוסף דכתיב לפני זה שזה אירע עבור לוי שנתן עצה להיות ליוסף במצרים כי הוא הגורם וע"ז כוונו רז"ל לומר שבט לוי מועט באוכלסין לפי שארון היה מכלה בהן וקשה והלא קודם שנצטוו על שמירת הארון היו מועטין. אבל ארון של יוסף דאי' (בראשית נ) וישם בארון במצרים זה גרם:
ואלה שמות בני ישראל ולזה הרמז איש וביתו באו על וילך איש מבית לוי שנולדה בין החומות כי הוא הגורם שהביא אותנו בין החומות ולכן הוצרך להיות הוא הגואל משבטו ולכן וילך איש מבית לוי על שם אביו:
ובני ישראל פרו י"א ו' בכרס אחד וי"א י"ב וי"א ס' וי"א ס' רבוא. רזא עלאה עיין בספר יונת אלם פרק י"ז ושם נתבאר יוכבד סוד בינה שהיא אשה א' במצרים העליונה שילדה ס' רבוא בכרס א' סוד משה שהוא דעת כולל כל הדיעות ודורו נקרא דור דעה ומשה שקול כנגד כל ישראל והוא הגואל הראשון שהקיץ השכינה משינת הגלות וסודו (שיר ה) אני ישינה ולבי ער לכן כשהיו הקהל מתנמנם דרש רבינו הקדוש שהיה ניצוצו ענין זה ז"ש וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי בז"ח דרש על גבריאל המלאך שלוקח נשמה מלמעלה. או נוכל לומר לפי שג' עולמות הם מטטרון ביצירה נגד לוי כי (בראשית כד) אל עבדו זקן ביתו שהוא מט"ט אמר אברהם שלא לקחת אשה היא הנשמה כמ"ש בזוהר פ' וישב לכן קראו כאן לוי כי בריאה סוד כהן יצירה לוי ז"ס והנה נערבוכה זה מט"ט:
ותהר האשה רזא יוכבד גלגול חוה כמו שא"הר ק"ל שנה פירש מאשתו עד שהוא הוליד שת הוא גלגול משה גם עמרם פירש מאשתו בת ק"ל שנה והוליד למשה גלגול שת לכן נקראת בת לוי שעתה מחדש נתעברה בה נשמת חוה ובזה חזרה לנערותיה ז"ס ותהר האשה היא (שם ג) האשה אשר נתת עמדי חוה לכן כשנולד משה כי תיקן מ' של מות ותרא אותו כי טוב הוא ורזא דא כי מן המ"ם משיתהו שתיקנה מ' של מפריו והביאה מ' של מות בעולם ועתה נתקנה וכמו שאד"הר ק"ל שנה הוליד רוחין ושדין והיו ניצוצין שלו מלובשין ברע ועתה הוצרכו לירד למצרים ולהיות ק"ל שנה שם לתקן אותם ניצוצות של ק"ל שנה שקלקל אד"הר ומיד כשסיימו אותן ק"ל שנה נולד שת שהוא משה ואותן שטף מים רבים משה מן המים משיתהו שתיקן ענין שת לכן ותרא אותו כי טוב ר"ל אותו ראתה כי טוב הוא קאי על אדם הראשון שנתקן עתה בלידתו ולכן אמר פרעה הב"ה נתחכמ"ה על משה בגימטרי' הק"ל שני"ם וקהלת אמר שג"ם זה הבל על גלגול הבל ר"ת שג"ם ש"ת ג"לגול מ"שה. יעקב אמר (בראשית מז) ימי מגורי מאה ושלשים שנה לתקן שופרי דאדם קדמאה בכל אותן ק"ל שנה מעט ורעי' היו בימי אד"הר ועתה נתקנו נשמות גרים. וילך איש מבית לוי מסיטרא דדינא (שם ד) אז ה"וחל ל"קרוא ב"שם ד' ר"ת הבל שנתגלגל בדורו של אנוש והוא שת וכפר בע"ז וגם הוא גלגול של משה דאית ביה (שמות טו) אז ישיר משה זה כוונת הזוהר בראשי' משת אתייחסו כל דרין בעלמא אז הוחל לקרוא אז בההוא דאתמר ביה כי מן המים משיתיהו אז הוחל למיתי בגלגולא ההוא דאתמר בי' אז ישיר משה וגו' עיין זוהר בראשית הרי שנשמתו מחכמה עלאה נפקא תמן תורה קדומה אלפים שנה לעולם כי עולם הבנין מתחיל מחסד ב' ספירות חסד כי כל ספיר"ה בגימ' שנ"ה הרי חכמה סוד (דברים לג) וירא ראשי"ת לו וכן דרש בראשית בזכות משה נברא עולם:
ותקרא שמו משה כי מן המים משיתיהו ויהי בימים ההם ויגדל וגו' סמיכות הפרשות להדדי. הענין כי ק"ל שנה לפני לידתו היו נולדין מן רע של קרי אדם הראשון ועתה נולד הוא דוגמת שת שנולד לסוף ק"ל דמותו וצלמו של אד"הר (בראשית ד) שת לי אלהים זרע וגו' לכן מיד ויהי בימים וגו' בא משה ונקם נקמתו להרוג אח קין לקיים קרא (שם ט) שופך דם האדם באדם ההוא עצמו דמו ישפך ז"ש ויצא אל אחיו וירא, בסבלותם טעם עבודתם הקשה היה עבור ניצוצות הנידחות שהוצרכו ללבן ולצרף וירא איש מצרי מכה איש עברי ומי היה המצרי ז"ש מאחיו פעם שנית שהמצרי היה אחיו של משה קין אחיו של הבל ויפן כה וכה אם יהיה עליו ניצוץ מה שיבא בקדושה כי כבר נתערבו (שם ב) עץ הדעת טוב ורע וירא כי אין איש שיצא מזה המצרי שיהיה נכנס בקדושה כי סמאל ובת זוגו היו משירייתי' דמצרי ההוא והרגו בשם המפורש מי שמ"ך לאי"ש ס"ת שם ג' של מ"ב ולפי שמשה היה (תהלים יב) מזוקק שבעתים והוא שביעי למטה והרגו בשם של מ"ב ז' שמהן (שם קמט) וחרב פיפיות ביד"ם הוא סוד שם של מ"ב שהוא בגי' ג"פ י"ד והוא חרב (שם) לעשות נקמה ב"גוים ר"ת נב"ל בסוד (שמואל ב ג) נבל ימות אבנר שהיה ג"כ מניצוץ הבל וכל ההרוגים נתקעים נ' של בינה בסוד ויפן כ"ה וכ"ה שהוא סוד נ' וירא כי אין איש שיתקן להעלות נשמתו נקמ"ה נוטריקון נ"שמה ק"דושה מ"ן ה"קליפה כי בסוד ההריגה מעלין נשמות קדושות שהם מסטרא דהבל אבל מזה האיש לא ראה שום הצלה רק שזה גרם שברח משה. אל יתרו כי שם ישב ע הבאר להוציא טיפות עשוקות שעשקו קין תאומה יתירה דיליה כמו שעשק יעקב להציל (קהלת ד) דמעת עשוקים ראה ג"כ באר בשדה והוצרך להשקות צאן לבן וגלל את האבן אשר על פי הבאר כן משה ולכהן מדין שבע בנות ז' טיפין דאזדריקו ובאו הרועים ויגרשום וישק משה את הצאן והוצרך משה לשמור צאן יתרו כמו שהוצרך יעקב לשמור צאן לבן וכן הוצרך דוד לשמור צאן נבל להוציא מן בלעם שהיה נחש הקדמוני כמ"ש (בראשית ל) נחשתי ויברכני ה' בגללך שהוצרך דוד להוציא טיפת אביגיל מן נבל שהיא בסוד לאה. ויואל מ"שה ל"שבת א"ת ה"איש ר"ת מלא"ה שניצוץ זה היה ג"כ מלאה ז"ס שאמרה נעמי (רות א) אני מלא"ה הלכתי. ר"ל מן לאה כי נעמי נעם י' ניצוץ לאה (שם) ורות דבקה ב"ה ניצוץ מלכות. ויתן את צפרה בתו למשה מה בא ללמדינו היא היתה התאומה יתירה דאתמר שם (בראשית יד) ואל קין ואל מנחתו לא שע"ה בגימטרי' צפר"ה בגי' למש"ה ז"ש איש מצרי הצילנו שהיה בן מצר שלה וגם דלה דלה לנו שהעלה אותם מן (משלי כג) באר צרה נכריה טיפין דילהון נתקנו לכן הוצרך משה להנהיג צאן יתרו:
ענין מצרי שהרגו משה נרמז בפ' (בראשית ד) שבעתים יקם קין זה משה שהיה לו ז' שמות גם ליתרו ז' בנות וז' שמות והנה משה חטא בזה שהרגו לקין בלא עתו ובשם של מ"ב הרגו כדי להעלות נפשו ואז כשהרג את המצרי פרחה נפשו ממנו ונדבקה ביתרו לכן נתגייר יתרו באותו פרק וכפר בע"ז. לדעתי שהסוד שאמרו בנותיו של יתרו איש מצרי הצילנו ר"ל מאחר שהרג את המצרי בשם המפורש שם של מ"ב העלה נשמת קין. ולפי שגם יתרו נשמת קין למפרע קני והוא תיקון קליפת נגה יונית
ויפן כה וכה וירא כי אין איש. (ישעי' נ) הלך חשכים ואין נגה לו קליפה מלמטה למעלהמתחלה פרודא חשכים בלשון רבים ואח"כ חבורא למעלה ואין נגה לו בלשון יחיד ז"ש ויפן בפירודא הלך אנה ואנה כה וכה וירא כי אין איש שאין נגה לו ובאותו פעם ראה משה שאין בו שום ניצוץ טהרה בעולם ויטמנהו בחול שאין בו שום קדושה בעולם להבדיל בין קודש לחול בין טיפה שנזרע בקדושה לטיפה שלא בקדושה רק חול. ולפי מחז"ל ישראל נקראו חו"ל (תהלים קמז) ח"קיו ו"משפטיו ל"ישראל ראה משה שניצוץ טהור שהיה בו ויפן כה וכה והוציא (ירמיה טו) יקר מזולל וירא והבין כי אין שם איש קדוש גביה כי כבר ויטמנהו בחול (שם נא) והוצאתי את ב"לעו מ"פיו עם שם של מ"ב ועז"א דוד על נבל שהיה גלגול בלעם כי אותו לא רצה משה להרוג בשם רק בחרב עם שם טומאה כדי שלא יקיים מ"ש (במדבר כג) תמות נפשי מות ישרים ואעפ"כ נזדככה נפשו בגוף ישראל שהוא נבל לכן לא אמר בלעם אמות מות ישרים אבל אמר תמות נפשי שניבא על נפשו שנתגלגלה אח"כ בנבל (ויקרא יג) כלו הפך לבן טהור הוא שנבל הכרמלי נזדכך קצת נפשו אבל רוחו וסיטרין דיליה אתמר (דברים כד) ואחריתו עדי אובד שנעשו ממנו שדין ורוחין כמו שלמד אשמדאי לשלמה כמה עניינים:
רשע למה תכה רעך. ת'כ'ה שמעורר ת' כ"וחות ה"טומאה בגימ' דלת קליפות כי אלו ד' כל אחד כלול ממאה הם סוד וארבע מאות איש עמו. ומשה הרג המצרי בשם תכ"ה שם אחד מע"ב שמות (תהלים לה) כל היום תהלתך (שם קנ) כל הנשמה תהלל והוא פנים של שדי וכל המכוון בו ניצול מאדם רע כל אותו היום. לכן סדרו ליה בסוף פירודא דקדושה (שם ט) ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה' כי ע"ז השם מדבר ולפי שהמצרי היה לבוש בנחש ושיריתי' שהוא ע"ז בעצמה אתמר גבי עיר הנדחת (דברים יג) הכה ת'כ'ה' וגו' ת"חת כ"נפי ה"שכינה שנקראת שדי שזה פנים של זה השם והם כנפים שלה וישראל היו בא"י מנין זה השם שני פעמים דהיינו תת"ן ב"פ תכה והוא סוד הת"ך ששלחה אסתר למרדכי שהוא צדיק (אסתר ב) אומן את הדסה שכל דברי המלכות נחתכין על פיו להמית אדם רע בליעל שהוא המן הצר הצורר את היהודים. והנה בזוהר חדש מפרש שם ג' של מ"ב על משה (שמות לד) נגד כל עמך אעשה נפלאות שם נרמז ג"כ זה השם וכאן אמר מ"י שמ"ך לאי"ש ס"ת יכ"ש חלק שני של זה השם שנרמז בו. י' חכמה כ' כתר ש' בינה וכן בזה הפסוק ו"יבטחו ב"ך יודע"י ש"מ"ך כ"י ר"ת י'כ'ש והוא סוד מופלא בריך רחמנא שבשני ענינים אלו הרג משה את המצרי שהוא סוד נחש ושירייתיה אדם רע ובברכות מודים שמי שאינו כורע במודים נעשה שדרתו נחש לסוף ע' שנה מסיים הטוב שמך ול"ך נא"ה להודו"ת שבזה הכריעה כורע זקוף:
אנכי אלהי אביך. במדרש בשעה ששמע משה קול סבור שהוא קולו של אביו עמרם או קולו של אד"הר ברזא דגלגולא הכל מודים שמלאך ה' היתה נשמתו של משה למ"ד קולו של עמרם דנח ביה אביו כענין אביי עם רב ייבא בהיפוך אתוון ואח"כ חד בר אית לי' לכליל ולא מעלי שהוא אביו של אביי (שמות כג) כ"י ל"א י"שא ל"פשעכם (ויקרא ו) ומנחת כהן כ'ל'י'ל תהיה ואם הוא קולו של אד"הר אביך קדמאה בגלגול של הבל על אד"הר אתמר:
(תהלים צט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ד' והוא יענם. האי קרא ברזא דחכמתא איהו וכי שמואל לבד קרא לד' והיה מטר ותפלתו גרם זה ומשה ואהרן לא גרמו בתפלתם הא בכמה מקומות קרא משה לה' וענה אותו הקב"ה אף בלא עבודה ומכות של מצרים יוכיחו וכמה פעמים צעק אל ה' עד שנתרשלו ידיו בימי קרח (במדבר טז) ויפול על פניו ולא רצה לבקש עוד עליהם ואפשר לומר משה ואהרן בכהניו בזמן שנחלקו על הכהונה בימי קרח נתרשלו ידיהם אבל שמואל בקוראי שמו מעולם לא נתרשלו ידיו להתפלל על ישראל גם על שאול לכן קוראים אל ד' א' של קוראים כתיב ולא קרי לפי שפעם א' נחסר הקריאה אל ד' שנתרשלו ידיהם אבל הוא אף באותו פעם אמר משה (שם) אם בריאה יברא גו' וכן היה א"כ קרא וה' ענה בדרך הפשט ע"ד (קהלת ז) שם טוב משמן טוב ויום המות מיום הולדו עד שארז"ל שבת קול יוצאת בכל יום ויום שבן יולד ונקרא שמו שמואל כל אשה שילדה בן קראה אותו שמואל וכשנולד שמואל אמרה חנה (שמואל א א) יקם ה' את דברו על אותו בת קול נמצא שמשה ואהרן לא ידעו שהם במדרגתם עד שנעשו כהנים אז נודע בכל עולם שמם וטבעם אבל שמואל קודם שבא לזה העולם היו כל העולם יודעים שהוא נאמן נביא לה' משום הבת קול שיוצאת וכו' ז"ש משה ואהרן נתפרסמו שמם בכהניו בשעה שנמשחו בשמן המשחה (תהלים קלג) מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד בשעה שנמשחו בשמן הטוב אבל שמואל בקוראי שמו כשקוראו כל העולם אז נודע לה' טבעו ושמו ז"ש טוב שם משמן טוב ר"ל שם של שמואל נתפרסם קודם לידתו בשמו שיהיה נקרא כן הוא יותר משמן טוב המה משה ואהרן שנמשחו בשמן כי גם משה כהן היה ששימש בז' ימי המלואים בחלק לבן ויום המות של שמואל היה מיום הולדו כי אמו גרמה לו ויהי (שמואל א א) שם עד עולם ועולם של לוים חמשים שנה ובן שתי שנים היה גמלתו שישב בבית המקדש לכן לא חי רק נ"ב שנים מכאן שאל (קהלת ה) תבהל את פיך וגו' להוציא דבר מלפני אלהים כי כמה וכמה חבילין טהורין בקעין רקיעין ונטלין האי מלא דנפקא מפומיה דבר נש כי אלהיםבשמים בתכלית הגובה בגבהי מרומים ואתה על הארץ תחת השפלות ואלף אלפי אלפים ורבי רבבות חיילות ומשרתים טהורים וטמאים וכמה מקטרגין עומדין זה לעילא מן זה (שם) על כן יהיו דבריך מעטים כי (שם י) כקול הסירים תחת הסיר וגו' כ"ש ויום המות של שמואל היה מיום הולדו כי ביום שנולד דברה אמו מיתתו:
בז"ח (דף פג) מקשה כתיב ושמואל א ג) והנער שמואל משרת היה וכתיב (תהלים צט) ושמואל בקוראי שמו שקול כמשה ואהרן ואיך קרי ליה נער דהא כמה דרגין אינון לא הוי מטי לדרגא זעירא דמשה כ"ש למהוי שקול כתרוויהו הא קרא הוא משה איהו מהימנא נביאה עלאה על כל נביאה ואהרן בכהניו כהנא עלאה דסליק על כל כהנא ע"ד הדרש כמ"ש רבי הם ישמשוני בחיי הם ישמשוני במותי וכו'. והענין כי הצדיקים עומדין כל אחד לאחר מיתתן כפי שירותו שהיה בעולם הזה כן הם עושים בעולם הבא זה השירות ואותן עבודתן בהאי עלמא כמ"ש הוי מתלמידיו של אהרן והלא אהרן כבר מת אלא מי שהוא רודף שלום בזה העולם כן הם עושים בעולם הבא ומתפללין ועושין עבודתם בההוא עלמא ומי שהוא רודף שלום בזה העולם זוכה לישב בצל תלמידיו של אהרן בעו"הב כי כל הרודפים שלום מסתופפים בצלו וכן ארז"ל בפ' הפועלים. ז"ש משה ואהרן בכהניו כמו ששמשו בכהונה בחייהם בכהונת הקב"ה כן הם עד היום בכהונם עומדים וכן שמואל עד היום בההוא עלמא בקוראי שמו ז"ש (דברים יח) וכי יבא הלוי מאחד שעריך על ההוא עלמא אתמר ובא בכל אות נפש ושרת בשם ה'. פרשתא דא ברזא דחכמתא אבל עתה על שמואל אתמר (שם) לבד ממכריו על האבות שהוא תיקון כ"ד משמרות בעלמא תתאה והוא מחלק אותם למעלה. ע"ד הקבלה יש להתעורר חנה אמרה (שמואל א א) וזכרתני ולא תשכח את אמתך שהוא כפל אבל לפי שחנה בקשה מהקב"ה ונתת לאמתך זרע אנשים שיהיו שקול כמשה ואהרן ר"ל שיהיה נשמתו מסיטרא דדכורא וימלא מקום משה ואהרן דהיינו משה היה יניקתו מן תורה אהרן מן יסודה לכן אמר' וזכרת את אמתך שיהיה מסיטרא דזכירה ולא שכחתני שיהיה מסיטרא דשכחה כדאיתא בזוהר ע"פ (איוב כח) קץ שם לחשך כי שכח אותיות חשך ולא זכר שר המשקים כי לא היה חלומו מסיטרא דזכירה רק מסיטרא דשכחה ומי שהוא מסטרא דנוקבא הוא קצר ימים ועז"א (שם יד) אדם ילוד אשה קצר ימים ר"ל מי שהוא מסיטרא דנוקבא כדוד שהיה נפל לפי שהיה מסיטרא דנוקבא כמ"ש (תהלים קטז) אני עבדך בן אמתך מסיטרא דנוקבא וכן יצחק כדלעיל בפ' חיי ובראשית יח) וכן חבקוק (מלכים ב ד) את חובקת בן לכן מת ולפי שחנה הרבית לדבר ונתת לאמתיך זרע אנשים גרמה אע"פ שהיתה נשמתו אצולה מתרין ירכין קשוט שקול כמשה ואהרן תרין פלגין דגופא לכן תרווייהו בלשון יחיד בכהניו שניהם הם אחד ושמואל בקוראי שמו. ר"ל בשמו שאנו רואין שקראה אותו שמואל בזה אנו רואין שהוא כלול משניהם שהיו ראוי להיות שמו שאול (שמואל א א) כי מה' שאלתי"ו רק נקרא שמואל. (שם נתתיו לה' כל ימי חייו שיהיה ממדרגת משה סוד תורה כמו שיעקב היה בראשית כה) איש תם יושב אוהלים היה מלבר ומשה מלגאו וכן שמואל היה מזה הצד מנשמת משה גם וישב שם על עמוד עבודה שהיה מדריגת אהרן וכן היה שמואל כלול מתרין ירכי קשוט משה בהוד אהרן בנצח ואית דאמרי איפכא ותרווייהו איתנייהו ושמואל תיקן ירך יעקב (שמואל א א) ואלהי ישראל יתן את שלתך חסר א' כי לאריכת יומין שהוא סוד אריך לא זכה שמואל לכן ב"ן שנה היה וזה נרמז שהיה באותו הצד בשוה למשה ואהרן אבל במה שאמרה לאמתיך גרמה שיהיה מנוקבא ולא מדוכרא לכן קוראים א' תלוי כי לא זכה שמואל לא' ז"ש הרוצה ליהנות יהנה כאלישע שמעתי בשם ר' שמואל בן מוהר"פ לפי שהיה מעלמא דדוכרא אבל שמואל מעלמא דנוקבא וכן לא היה רק ב"ן שנה ומן שם ב"ן שהוא בה"א אחרונה של השם. ז"ש ה' אלהי ישראל יתן את שאלתך אשר שאלת מעמו ר"ל שיהיה נשמתו מן אותן תרין למודי ה' נרמז בראשי אתוון א"שר ש"אלת מ"עמו ר"ת אהרן שמואל משה א' הוא סוד דוכרא כמ"ש בזוהר פ' מקץ ע"פ (בראשית מב) כלנו בני איש אחד נחנו בלא א' שהיו בנוקבא אבל כשהיה יוסף עמהם אמרו (שם) שנים עשר אחים אנחנו בא':
ויאמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל וגו' וזה לך האות. בדרך השכל משלשה צדדים לא היו ראוים ישראל לצאת מצד הפועל מצד הפעולה מצד המתפעל מג' תנועים הן מה שבין מה שממנו מה שאליו כנגד מה שאליו א' מי אנכי שאינו ראוי מעצמו נגד מה שבין א' כי אלך אל פרעה שהוא מלך קשה נגד מה שממנו אמר כי אוציא את בני ישראל שהם מצד עצמם אינם ראוים לפי שהם בעירום ובחוסר כל. וכנגד ג' אלו השיב הקב"ה נגד מה שבין שהרי פרעה מלך קשה כי אהיה עמך אם הוא מלך קשה (משלי כא) פלגי מים לב מלך ביד ד' לכל אשר יחפוץ יטנו. נגד מה שממנו שהוא אינו ראוי לזה אמר אדרבא הוא ראוי לכך וזה לך האות שאתה כבד פה וכבד לשון וזה נעשה לו כשהיה בן ג' שנה כדאיתא במדרש שלקח כתרו של פרעה מעל ראשו עד שהאיצטגנינום אמרו שזה יקח ראשך מעליך ויהיה המושיע עד שיעצו יחדו להביא קערה עם גחלים וקערה עם דינרים ומשה רצה לבחור בטוב ולמאוס ברע כי לכך נוצר כמ"ש ותרא אותו כי טוב עד שבא גבריאל והושיט ידו לגחלים והוא נכוה בידו ונגע יד לפה ומזה נעשהכבד פה הרי מזה שנעשה עמו מעשה נסים באותו פרק לך אות כי אנכי שלחתיך (שם כ) גם במעלליו יתנכר נער שסופך ליטול כתר מלוכה מן פרעה וע"ז פי' הפסוק (תהלים סח) תנו עז לאלהים על ישראל גאותו ועוזו בשחקים בפר"א כתב שלא היו ישראל במצרים רק פ"ו שנה מנין אלהי"ם והנה באותו פרק שנעשה עם משה נס זה היה בן ג' שנה ובן פ' שנה היה בעמדו לפני פרעה הרי ע"ז שנה היה ליציאת מצרים ז"ש תנו על לבבכם ע"ז שנה לאלהים פ"ו שנה שהיו במצרים קושי' השעבוד מיום שנולדה מרים אז אתה רואה שעל ישראל יהיה גאותו של מרע"ה ולא עוד שהוצרך גבריאל המלאך לירד מן השמים ולעשות עמו נס הרי ועוזו בשחקים ונגד מה שאליו א' שישראל אעפ"י שהם עתה אינם ראוים לנסים הלא בהוציאך את העם הזה תעבדון על ההר הזה תקבלון התורה ונידון עתה על שם העתיד לטובה אבל לרעה אין הקב"ה דן רק (בראשית כא) באשר הוא שם ועפי' המדרש ע"פ ואנכי אהיה עם פיך והורתיך אשר הדבר אם פיך למה נאמר והורתיך ואם נאמר והורתיך וכו' אלא מלמד שהראה הקב"ה למשה גנזי חכמה והראה לו כיתות סופרים וכו' ופי' הפסוק ואנכי אהי' עם פיך על מענה פיו ולשון והורתיך על כל הוראות שעתיד לחדש כלם הלכה למשה מסיני ז"ש אשר תדבר. הנה מאחר שהקב"ה הראה למשה ספרו של אד"הר כמ"ש ע"פ (שם ה) זה ספר תולדות אדם אי' בזוהר שהוא ספרו דא"הר שמסר לו רזיאל המלאך יש בו י"ב תיבות מפסוק (משלי יח) מגדל עז שם ה' עד ה' צדיק ומאותן י"ב שמות ידע מה למעלה ומה למטה (תהלים כד) זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה שהוא סוד עולם הבריאה ששם דיוקנא של יעקב חקוקה תחת כסת הכבוד לכן א' עה וזה לך האות על אותו ספר קאמר ושם הראה לו שכתוב שמשה יקבל התורה מסיני ז"ש בהוציאך את העם הזה תעבדון את אלהים על ההר הזה כך כתוב באותו הספר שאתה תהיה המוציא והמביא את ישראל. גם רמז שמשה תיקן כל י"ב אתוון שבג' עולמות מנין ז"ה ספר תולדות אדם כי אד"הר לא כלל רק ק' אמה שהוא י' אותיות השם בכל עולם ש"ד אותיות ובכל רתיכא כלול ב' כתפות בכל כתף ה' חסדים ה' גבורות כלולים כל א' ת"ק הרי אלף נמצא שם בן ד' כלול י"ה בשמים ו"ה בארץ הרי בכל עולם ב' אלפים אד"הר היה כלול מב' עולמות יצירה עשייה ולא השיג בעולם הבריאה רק החצי וז"ס שאמרה מלכת שבא (מלכים א י) ולא הוגד לי החצי כי ראתה חכמת אלהים בקרבו שמגיע גם לאלף (שיר ח) יבא בפריו אלף כסף וז"ס (שם) האלף לך שלמה שזכה ג"כ לאותו אלף שלא זכה בהו אד"הר ועל משה אתמר (קהלת ז) אדם אחד מאלף מצאתי כי אד"הר היה תרומה של עולם מכל מאה דרגין ונטל אח"כ שנים הרי ק' אבל משה זכה לק"ך שנה אותו אלף זכה בהם ז"ש זה לך האות כי כל י"ב אותיות ו' מורה על ו' אלפים. ג"פ אהיה בפרשה בז"ח על ג"פ היום דאתמר גבי שבת שהם לקבל ג' גליות שבכל גלות וגלותא רביעי דאתמשך והוא לקבל משה כי ג' גליות לקבל ג' אבות וגלותא רביעאה לקבל משה, לדעתי ז"ס כי אהיה עמך דייקא כי לקבל גלותא רביעאה לא אתמר שם של אהי"ה ז"ש כי אנכי אהיה עם פיך הראה הקב"ה עם לבת אש ג' בתי מקדשות לב"ת ב"פ ארי"ה (ישעיה כט) הוי אריאל שנשרף באש בית ראשון היה ה' עלאה בית שני ה' תתאה לכן מדת הגובה בית ראשון שלשים אמה בינה כלולה מג' ראשונות כל א' מעשר הרי ל' מגדול הפורח באויר קדמון (משלי יח) מגדל עוז שם ה' מינה מתערין דינין הוי"ה בנקודת אלהים. ובית שני מ' בסוד ד' רגלי מרכבה רגל רביעי זה וזה היה עליה על גביו כפל ה"ה מערת המכפלה וכן שלחן בעוה"ז על ד' כרעי ובעו"הב פתורא אתלת כרעי כי עוה"ב הוא בינה סוד ה' ראשונה עוה"ז ה' אחרונה היא רביעית הה"ין מן מספר רובע ישראל וכן בק"ש של שחרית ג' ברכות ובשל ערבית ד' ברכות וכן אבות שלשה ואמהות ד' וכן תרין שינין של תפילין סוד חש"מל:
וזה לך האות בזוהר פ' ויקרא (ישעיה ז) שאל לך אות מעם ה' העמק שאלה או הגבה למעלה לכל אחד היו נותנים לו אות א' משמו ית' וישם ה' לקין אות הוא רזא דו' שהוסיפו אח"כ ליתרו שהיה חבר קיני נפרד מקין ומשה ברזא דגלגול של הבל הוא ג"כ דו' (שמות לב) וירא העם כי בושש משה שכל דרגי' בשש בשית יומא יהיב אורייתא ובשית שעתין קדמאין דיומא עביד ענינו. (שם יג) ויקח משה את עצמות יוסף עמו שהיה ג"כ משך הו'. דוד אמר (תהלים פו) עשה עמי אות לטובה כי כמו שיש אותות לטובה כן יש אותות לרעה כמו שראה פנחס אות מ' מלא דם וטס על מחנה ישראל וחטפו אליו נעשה מן ר"ח רמ"ח (במדבר כה) ויקח רומח בידו. ובזוהר פ' פקודי סמאל אית ליה מ' דרגין רתיכין דיליה לכן במ' יום שעמד משה בהר הכניע מ משיריין של סמא"ל וכן מ' שנה במדבר לבטל כל כוחות הדינים מקום (דברים ח) נחש שרף ועקרב ומשה מן המים משיתיהו קרי ביה מן המ"ם שהוא מציל מכל מ' סיטרין בישין מ' מות מ' משחית מ' מלקות. וזה לך האות על מכת בכורות שמתחלת אנכי הורג בנך בכורך וזה שאמר כי אנכי שלחתיך כי הראה לכל האבות מכת בכורות ורבקה כשראתה שעשו רוצה לצאת ראשון אדמוני א' א"כ למה זה אנכי מה ענין זה לך האות כי אנכי הורג בנך בכורך הלא לא יעקב הבכור רק עשו והאיך יאמר בני בכורי ישראל לכן אנכי הורג בנך בכורך. וזה לך האות משה כלול מס' רבוא אותיות של תורהוהקב"ה משלים מנין ס' רבוא לכן אמר כשש מאות אלף ולא שש מאות (דברים לג) ואתה מרבבות קודש במדרש אות הוא ברבבות שלו קודש שהקדוש ברוך הוא משלים מנין ס' רבוא כמו שהוא משלים מנין ע' נפש כמו שכתוב (בראשית מו) אנכי ארד עמך מצריימה וזה שכתוב כי אנכי שלחתיך אנכי אעלך ג"כ להשלים חשבון המכוון וכמו שה' (תהלים מו) צבאות עמנו להשלים מנין משגב לנו כן ג"כ אלהי ישראל סלה הוא מצרף עמהם כמו שצירף הקב"ה עם השבטים במכירת יוסף במדרש הניח הקב"ה כל העצים והשרה שכינתו על הסנה והניח כל ההרים והשרה שכינתו על הר סיני ותרווייהו נרמזו הכא וזה לך האות על הסנה קאמר שהוא ראיה על ענוה של הקב"ה ג"כ בהוציאך את העם תעבדון על ההר הרי ראייה שנייה מן ההר על ענוה. וזה לך האות על אות יו"ד שהיה תמיד עם משה ובזה כלול משה מן כל ישראל שהיו ס"ר ונרמז בשמו כיצד מ' פעמים ש' הרי י"ב אלף אח"כ ה' פעמים י"ב הרי ס' אלף אח"כ חשוב י' פעמים ס' שהרי זה האות היה תמיד עמו הרי ס' רבוא ונרמז בכאן שבזה האות הוא משולח לזה העולם להיות מעובר מכל ישראל לקבל התורה שכלולה מן ס' רבוא אותיות וז"ש בהוציאך תעבדון את האלהים על ההר גם הוא כלולה מס' רבוא גם סיני כלול מס' רבוא כדברי בעל עשרה מאמרות שהבאתי לקמן בפ' במדבר הרי פ' משה קבל תורה מסיני גם במ"ש בהוציאך את העם תעבדון בנ' יתירה ברזא דנ' אלף שמשה כלול מהם בסוד מלכות כ"ל העולמים שהם נ'. אלף דורות כולם אתכלילו במשה
בפירוש קראקס של מורה נבוכים איתא התם שעל אבנים המסבבין על הר סיני יש בהם צורת סנה אם חוצבים כל אבן לחתיכות על כל חתיכה תמצא צורת אילן סנה. וזה לך האות על מראת סנה בהוציאך את העם הזה וזה לך האות דייקא על מראת הסנ"ה שהוא בגימ' ק"ך שהראה הקב"ה למשה שיהיה שליחותו בזה העולם ק"ך שנה מנין הסנ"ה וכמו ששליחותו שלו לזה העולם ק"ך כן היה ג"פ על ההר כל א' מם יום הרי ג' פעמים מ' ק"ך לקבל ק"ך שנה שהי' חי בזה העולם ז"ש בהוציאך את העם הזה תעבדון את האלהים על ק"ך צירופי אלהים שמשה עלה אל אלהים והיה איש הים לפני מותו והמתיק כל ק"ך בתים רזא עלאה איכא בהאי ענינא ד"פ הסנה הראה לו ד' אנשים שהיו מנין הסנ"ה וכלם מחילי' דמשה קאתו והם סוד משה והלל ור"ע וריב"ז ולפי שמשה והלל תרווייהו כחדא אזלי לכן יצאה בת קול יש כאן א' ראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו רק שאין דורו זכאי לכך בסנהדרין דף י"ב לפי שמשה והלל ענוותן סגי לכן כתב ומשה הי' עניו מאוד כתיב עניו בי' זעירא לימוד על הלל שהוא מחייב את עניים ותרווייהו אתנייהו משה היה עניו מאוד וכמו שהוא הי' עניו מאוד כן הלל היה גם כן שהיה עני ומחייב כל העניים היה גם כן עניו גדול כמו שמשה היה סוד תורה שבכתב כן הלל ה'וא י'היה ל'ך ל'פה סוד תורה שבעל פה ולפי שמשה סוד ו' לכן ו' מאות סדרים משניות היו בימי הלל וכשאמר הקב"ה למשה "היה לך לעזרני רמז על דורו של הלל ומשה היה כליל תפארת בראשו והלל בגוף ור"ע וריב"ז בידים (ישעיה סג) מוליך לימין משה 'ז'ר'ע תפארתו ז"ה ר"ע ולפיכך היה רי"בז מן קטן שבתלמידים של הלל שמונים תלמידים היה לו כי בן שמונים שנה היה משה בעמדו לפני פ"ה ר"ע וירא העם כי בש"ש משה ב"ן שמוני"ם ש"נה. ג"פ סנ"ה בפ' אחד בגימ' מש"ה אמר רז"ל ד' דברים צריכין חיזוק כתוב בכנפי יונה ג"פ חז"ק עולה מש"ה כי בג' עניינים היה משה בתורה ובתפל' ובמ"ט הרי נחלק שמו על ג"פ חזק אבל חזק ד' שהוא בדרך ארץ לא היה משה כי לא נכנס לארץ והנה כמו שמתחילה הראה הקדוש ברוך הוא במלת הסנה שנותיו של משה יהיו כמנין הסנ"ה שהם ק"ך שנה (שם מו) מגיד מראשית אחרית וכן הראה לאברהם במלת מכפל"ה שיחיה קע"ה שנה כן הראה ליעקב בחותם של תורה (שיר ח) שימני כחותם על לבך שהוא סוד כ"ח ת"ם שמרומז בחותם של תורה שמתחלת בב' וסיימת בל' שה' ספרים ראשיתם ואחריתם עולין קמ"ז מנין שנותיו של יעקב כי ה' ספרים התחלתן בגימ' אה"יה וסופן בגימ' קכ"ו מנין ימים שהיה משה בהר ג"פ מ' עולה ק"כ יום מר"ח סיון עד ששה בסיון סוד הדבר ויטע ד' אלהים ג"ן בעדן גן פרשיות של תורה חותם שלהם שהוא גושפנקא דיליה הוא בסוף בעד"ן שהוא קכ"ו ז"ש הלא הוא על משה אמר היה עמדי מנין (דברים לב) כמו"ס והוא חתום באוצרותי שהוא חותם התורה ומשה שהיה סוד זעיר שהוא התורה שבכתב היה כמוס בהר מנין כמו"ס שהוא קכ"ו ויהיה בדרך במלון שהיה בדרך מנין מלו"ן שהוא נעלם ג"ן מלון הרי סוד בראשית ב) ויטע ה' אלהים גן ובתוך גן נטע בעדן כי נעלם גן הוא בעדן והנה שניהם יחד קכ"ו ואהיה בגימ' קמ"ז (משלי כב) טו"ב עי"ן הוא יבורך שהם קמ"ז מזמורים של תהלים (תהלים כב) יושב תהילות ישראל כן בכאן הראה הקדוש ברוך הוא למשה ג' פעמים סנה נגד שמו משה שלא יתקיים רק ג' פעמים חזק אבל ברביעי שהוא דרך ארץ לא נחם ה' אותו דרך ארץ ארבע פעמים חזק בגימטריא (שמות טו) ה' אי"ש מלחמ"ה שהוא מלואו שם של ע"ב עולה מ"ו כ"ה כלול מעשר עולה ת"ם וליהושע שהוא משרתו הראה הקדוש ב"ה ג"פ (יהושע א) חזק שהוא חשבון של רבו משה משה סוד זעיר שנחלק לג' חלקים ג' שלישים אדירי"ה בגימטריא ב' פעמים חז"ק כי הוא ממונה על נשמות של נקיבות לרמוז שרחל אינה רק שני שלישי זעיר לפי שיצאה מבין חדווהי מאחוריו. ועוד מלאך א' שמו ססניה נרמז במלת הסנה ב' מלאכים אלו עולים יחד קדוש"ה. כי המקום אשר אתה עומ"ד עליו אדמת קודש הוא הכי הוי לכן ג' פעמים משה ג"פ(שמות לד) קרן בסוף פ' כי תשא קר"ן בגי' חנוך ב"ן י"רד (משלי כט) ח"כם ב"אחור י"שבחנה (שמות לג) וראית את אחורי (ישעי' כו) ח'ב'י כמעט רגע (תהלים קמט) יעלזו חסידי' בכבוד (איוב כ) חי"ל ב"לע וי"קיאנו תהלים צא) כי בי חשק ואפלטהו: בס' שבולי לקט אמר הקדוש ברוך הוא ליהושע (יהושע א) ולא ימוש הספר התורה הזה מפיך ואח"כ אמר רק חזק ואמץ מכאן כשמסיימין התורה אומרים חזק ובאגודה לפי שד' דברים צריכין חיזוק וא' מהם תורה לכן כשמסיימין התורה אומרים חזק ומזה הטעם כשחתן עולה לתורה גם כן אומרים חזק לפי שגם לדרך ארץ צריכין חיזוק במשה אמר של נעליך מעל רגליך וביהושע אמר של נעלך ביחיד לפי שמשה רבינו קיים פריה ורביה לכן אמר על שניהם הא' על נעל ממש והב' על האשה שהיא סוד נעל (שיר ג) מה יפו פעמיך בנעלים (שם ד) גן נעול אחותי כלה ובזה צוה להפריש מן האשה (דברים ה) שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי אבל יהושע עדיין לא קיים פריה ורביה לכן לא אמר רק לשון יחיד. או לפי שבגופו של משה הי' מעשה דהוויא שנגעה בו בת פרעה ועתה נתן לו הקב"ה ונתפשט גוף הראשון שהוא נקרא של נעל לכן אמר בלשון רבים על תרין אלין. או לפי שמשה בשעה שנולד היה קולו כנער לא היה בעל מום רק מ"טט ש"ר ה"פנים עמו והוא חנוך לנער וידוע ששני כרובים הם שני שרי הפנים מ' וס' בלוחות מט"ט וסנדלפו"ן מנעל סנדל שני עולמות מט"ט ראש היצירה סנדלפון ראש העשייה ומשה עלה אל אלהים סוד הבינה שהוא עולם הבריאה אימא עילאה מקננא בכורסייא (שמות יט) על כנפי נשרי"ם דייקא בגי' מט"ט וסנדלפו"ן מנין נשרי"ם ז"ש של נעליך מעל רגליך תרין אלין כי המקום אשר אתה עומד עליו דייקא אדמת קודש הוא היא בינה שיניקתה מן חכמה שהוא קודש לכן אמר בלשון רבים נעליך על מנעל וסנדל אבל יהושע שהיה פני סיהרא נגד (שמות לג) יהושע לא ימיש מתוך האהל ונשאר הוא במדריגת יצירה רק שנתעלה על עולם עשייה לכן אמר של נעלך כי נעל אחד נתעלה ממנו ובמדריגה מט"ט נשאר קיים בסוד (שמות יז) ושים באזני יהושע שהוא סוד אחורי אזני הנער (ישעיה ל) ואזניך תשמענה דבר מאחריך וז"ס מט"ט הוא חנוך תופר מנעלים בימי דור המבול ועל כל תפירה אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ר"ת בגימטריא חנוך מטטרון כי (בראשית כד) רבקה יוצאת וכד על שכמה בשעה שבא עבד אברהם לקראתה וכו' הגמיאני נא מעט מים מכדך ובשעת חורבן אתמר ונשבר כד על המבוע כי (איכה ב) השליך משמים ארץ תפארת ישראל שהוא חיה ששמה ישראל והוא מט"ט ועז"א בחולין דף מ"ט בענין ברכות כהנים ישמעאל כהנא מסייע כהנא רזא עלאה הוא ישמעאל היה גלגולו של יוסף הצדיק והוא הינוקא שאמר ר' יהושע אליו במסכת גיטין דף נ"ז (ישעיה מב) מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים והשיב הלא זו ה' חטאנו לו על עון יוסף שהוא בכל דור והוא היה דיוקנא של נער חנוך כמו יוסף והוא נער בן זקונים (תהלים לז) נער הייתי וגם זקנתי פ' זה (יבמות טו) שר של עולם אמרו ולכן בשעה שבאה אמו מן הטבילה פגע בה חזיר וסוס סטרא אחרא עד שצוה הקב"ה למט"ט שילך כנגדה לכן היה דיוקנא שלו של מט"ט והוא כ"ג למטה לקבל מט"ט שהוא כהן גדול למעלה ז"ש בפ"ק דברכות (ברכות ו) אמר רבי ישמעאל ראיתי את אכתריאל ה' צבאות שהוא שר של עולם הבריאה כלול מכל שלשה שרי הפנים בגימ' כהן לוי ישראל נגד ג' עולמות בריאה יצירה עשייה נשמה רוח נפש ז"ש ישמעאל כהנא למטה מסייע כהנא דלעילא ובמלת מ'ס'יי'ע נרמז מיחס הכהנים דלעילא מט"ט ס'נדל יצירה עשיה כי הם למטה מעוררין הכהנים דלעילא ז"ס קרקפלו של ר' ישמעאל מונח בראש מלכים כי הוא ראש לכל המלאכים דלעילא (משלי כב) חזית איש מהיר במלאכתו זה יוסף (בראשית לט) ויבא יוסף לעשות מלאכתו מזה זכה (משלי כב) לפני מלכים יתייצב למטה וגם לפני מלאכים יתייצב לעילא שהוא סוד שר הפנים אכתריאל איש מהיר בגימטריא משיח בן יוסף ת'י'נ'וק י'ו' נ"ק מ'ש'ד'י א'מ'ו והוא עומד לקבל גוליירין בישין רמוז בראשי אתוון בראש כל חוצות ח'א'מ חמה אף משחית:
או אמר של נעליך על כוחות הדין מסיטרא דיצחק דאתמר ביה מנעלים ברגליכם ז"ש (שיר ז) מה יפו פעמיך בנעלים על כוחות הדין (שם) בת נדיב בתו של אברהם אבינו איש חסד ולפי שמשה ביסס כל כוחות הדין כמ"ש (שמות יט) ומשה עלה אל האלהים לכן אתמר בי' נעליך בלשון רבים אבל יהושע בלשון יחיד שלא היה בכוחו לכבוש כלם. ב'ל'ב'ת אש ל"בש ב'גדי ת"פארת ארז"ל בפרק הרואה והתפארת זה מתן תורה והראה לו ב' מקדשים לב"ת בגימטריא ב"פ ארי"ה שהיה רבוץ אריה אש ע"ג המזבח גם הראה לו חורבן שני אריאל שנשרפו באש גם הראה לו הנהגת העולם בב' מידות אריה גבורה פני אריה אל הימין חסד גבורה כמשמעה גם הראה לו ב"פ גבורה עלאה ותתאה מד"הד הקשה והרפה שניהם יחד נרמזין במלת א"ש נוטריקון אלהי' שדי שהוא שעבוד של מצרים (בראשית טו) וענו אותם ארבע מאות שנה כי שני ב"ד אלו עולים ת' שנה שהיו ראוים להיות במצרים ואלהים פקוד יפקור שהלך ודלג שיר ב) על ההרים הם האבות והתחיל משנולד יצחק שהוא בע"ד הקש' והסיר ודילג מנין ק"ץ שהוא (בראשי' נ) פקוד יפקוד ר"ל מנין פקו"ד הפקיד ולא היו בגלות רק מנין אלהי"ם לא נשתעבדו במצרים רק פ"ו שנה מנין אלהי"ם משנולד מרים:
שלח נא ביד תשלח האריז"ל כ' להשלים שם של אדני נא הוא לבוש של ו"ה של שם סימן (תהלים לג) לישרים נאו"ה תהלה ונמצא י"ד הוא לבוש של י"ה וסי' (שמות יז) כי יד על כס יה ר"ל אותיות יד של אדני הם לבוש אל י"ה. עוד כתב האר"יז"ל שם בן ד' הוא כ"ו כשמכין בו שם של אדני דהיינו אותיות נא אל אותיות יד י"ד פ' נ"א הרי תשי"ד. לדעתי הוא דין נ' רבתי באי"ק הוא ז' מאות הרי דין גדול כשתצרף תשי"ד עם כ"ו מספר הו"יה הרי סודו תשל"ח כי בקש משה שיצרף הקב"ה שם בן ד' עם שם של אדני וצירוף זה נא ביד שהוא דין רבתי וצריך להמתיק עם רחמים שהוא שם בן ד' ולפי שיצאו אנשים נצבים ואמרו ירא ד' וישפוט הם היו דתן ואבירם לכן בעדת קרח נפרע להם ומתו במגפה י"ד אלף וז' מאות שהוא סוד דין גדול שהוא מנין שם של אדני נ"א פ' י"ד ז"ס (דברים לג) ישימו קטור"ת באפיך כי קטורת א' יותר מן דין רבתי להמתיק ז"ש משה אל אדני בא"ד כי כמו שמשה צירף שם בן ד' במלוי אלפין מ"ה וש' הוא מלוי אלהים הרי מש"ה ז"ס וירא אליו ד' בלבת אש ר"ל שם של ד' שהוא רחמים נרמז בו עם לבת אש שהוא שם אלהים:
ו"ירא א"ליו "ד' ב"לבת אש. ר"ת איוב. משה כתב ספרו וספר איוב ורומז גבי איוב (איוב א) ואש אלהים נפלה מן השמים והראה לו שעל ידי איוב יגאלו ישראל כמ"ש שמסרו לשטן משל כו' מסר לו תיש:
והרמז והסנה איננו אוכל אבל כעין רק (שם ב) את נפשו שמור ואיוב משל היה כמו גבי ישראל שמשועבדים תחת ד' מלכיות ולא יכלו ישראל כדאיתא במדרש. ג' גלגולים מרומזין בפ' (קהלת א) הולך אל דרו' גלגולא קדמאה אברהם חסד (שם) וסובב אל צפון גלגולא תניינא יצחק גלגולא תליתאי יעקב סובב סובב הולך הרוח כלול מתרין (עמוס ב) על ג' פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו ז"ש (קהלת א) על סביבותיו שב הרוח (בראשית טו) ודור רביעי ישובו הנה גם שלשה מיני גלגולים הם או עבור חטא אשר אשם וחטא. או להשלים מצות עשה. או עבור אחרים. (קהלת א) הולך אל דרום עבור מצות עשה מסיטרא דאברהם וסובב עבור (ויקרא ד) אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה אמר לשון סובב קושי הסיבוב לזה העולם הן הן ב' מינים קהלת א) סובב הולך הרוח ועוד עבור אחרים להשלימן ז"ש שם) ועל סביבותיו הולך הרוח רצה לומר עבור אחרים שהם סביביו (תהלים פט) אל נערץ בסוד קדושים רבה (איכה ג) חדשים לבקרים רבה אמונתי (תהלים פט) ונורא הוא על כל סביביו אל לקבל אברהם נערץ לקבל יצחק תמן (ישעי' כה) זמיר עריצים יענה בסוד עיבור קדושים רבה ואח"כ מסיטר' דיעקב שנקרא נורא אזי הגלגול עבור אחרים ז"ש על כל סביביו תלת גלגולין אלו מבוארין בפסוק (תהלים לד) מי האיש החפץ חיים אוהב לתקן ימים דאתבריאו לראות טוב ושלא יתגלגל עוד (שם) נצור לשונך מרע סור מרע לקבל המגולגלין עבור עבירות שבידם שעשו רע על כל מצות ה' אשר לא תעשינה ז"ש סור מרע ולקבל מצות עשה שלא קיים שהוצרך ג"כ לבא לחזור ולקיים ז"ש (שם) ועשה טוב ולקבל גלגול מצד אחרים ז"ש (שם) בקש שלום ורדפהו שצריך להשלים לאחרים לכן לווה אותו שיבקש עתה שלום ולרדוף אחר רבים להשיב אותם מעון והקדים מצות ל"ת קודם מ"ע אעפ"י שאברהם הוא רמ"ח מצות עשה ויצחק מצות ל"ת שכן בפסוק זה שמ"י עם י"ה שס"ה זכר"י עם ו"ה רמ"ח הקדים גם כן והזכיר מדת יום עם מדה לילה ואח"כ מדת לילה עם מדת יום וכן ניקוד שבא בשם ד' קודם בסוד כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת והיום הולך אחר הלילה (שם א) והיה כעץ שתול על פלגי מים (דברים כ) כי האדם עץ השדה א"שר פ"ריו י"תן ב"עתו ר"ת רמיז על ארבע מלכיות א"דום פ"רס י"ון ב"בל כמ"ש רבינו ז"ל כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ורמיז שגם בזמן הד' מלכיות יהיה לו מנוחה וז"ש והיה כעץ שתול על פלגי מים אלו המלכות (משלי כא) פלגי מים לב מלך.
אלהי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהי' ויאמר כה תאמ' וגו' אהי' שלחני אליכם. ויאמר עוד אלהים וגו' כה תאמר וגו' אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק אלהי יעקב וגו'. וקשה למה פעם הפסיק בין אבות העולם ואמר בכל אחר אלהי ושוב בפעם אחד אמר אלהי אברהם יצחק ויעקב ע"פ בב"מ (דף פה) אליהו הוי שכית במתיבתא דרבי יומא חד ריש ירחא הוי נגה לי' ולא אתי א"ל מ"ט נגה לי' למר א"ל אדאוקימנא לאברהם ומשינ' ידיה ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב ולוקמינהו בהדי הדדי סברי תקפי ברחמי ומייתי לי למשיח בלא זמני'. והנה בגלות מצרים כבר באו האבות שלשתן והתפללו ביחד כמ"ש בזוהר ע"פ (שמות יד) מה תצעק אלי שא' הקב"ה למשה כי האבות העליונים העריכו אז מלחמה למעלה ז"ש (שם) ה' ילחם לכם ואתם תחרישון דייקא לפי שאבות העריכו מרכבה העליונה וזה שנאמר (שם) ויסר את אופן מרכבותיו כי כל מרכבות העליונים העריכו לעילא לכן נגד גלות מצרים אמר אחד בכללא חדא ונגד גלות אחרון אמר בהפסק כי כבר אמר אהיה אשר אהיה בגלות זה אהיה בגלות אחרון והקב"ה שאמר למשה הוא יהיה לך לפה על אליהו מדבר שהוא כלל תורה שבע"פ לתרץ כל הספיקות לע"ל. וכשאמר משה להקב"ה שלח נא ביד תשלח כוונתו כתיב"ע פנחס שהוא נדב ואביהוא נרמז במל"ת נ"א שהוא מוכן לשליחות בכל הזמנים כי אליהו בארבע ר"ל ג' אבות מוקדם והוא רגל רביעי במרכבה ז"ס (בראשית לז) וישלחהו מעמק חברון שכל התפלות עולין דרך מערת המכפיל' שחבר"ן בגי' אליה"ו פינח"ס וירא ה' כי ס"ר לראות שכל כוונתו היה על אליהו פינחס שהוא יהי' גואל האחרון ויהיה ג"כ גואל הראשון כשיודע לרצות את קונו בתפלת "ג' "אבות "הקדושי' נוטריקון (שמו' טו) ג"א"ה ג'א"ה ועמה' ס"וס ורכבו ר"מה בים ז"ש ויסר ע"י אליה"ו פינח"ס בגי' ס"ר והוא סוד אופ"ן א"ליהו פ"ינחס נ"דב ו"אביהוא שנתלבשו נשמות אלו שהם סוד אברהם יצחק יעקב פינח"ס ר"ח אברה"ם רמ"ח כשחטף מ"ם שהיה טאסעל ראשיהן דישראל ואחר כך ו"ת של מו"ת גם כן על ידי ב' שמות נדב ואביהוא ז"ש (תהלים נ) אל אלהים ד' דבר ויקרא ארץ ג' שמות אלו אברהם יצחק יעקב אז (שם) יקרא אל השמים מעל ויבא משיח (שם) אספו לי חסידי ר"ל כשמאספין בפ"א אז יבא משיח כמ"ש בזוהר כד קשת בג' גוונים אז תצפה למשיח זה שנאמר (ויקרא כו) וזכרתי את בריתי יעקוב אז והארץ אזכור זה שנאמר וזכרתי להם ברית ראשונים:
למה הרעותה לעם הזה ולמה זה שלחתני. קשה ב"פ למה למה גם מילת זה הוא מיותרת ועוד למה א' הרעותה בה' יתירה ע"פ המדרש ועתה לכה ואשלחך בה' יתירה לומר לך אם אין אתה גואלם וכו' לפי שמשה הוא מן ה' צדיקים שעליהם לקח דוד (שמואל א יז) חמשה חלוקי אבנים שהמית בהם את גליות הפלשתי ואיתא במדרש נגד אברהם יצחק יעקב משה ואהרן שאלו ה' ראוים הם לגלות להם שם המפורש ולא לאחרים כדאיתא בס' סודי רזי וכן איתא במדרש הטעם שנגלה הקדוש ב"ה למשה בסנה לפי שבשאר אילנות יש בהם ב' ג' עלי' אבל בסנה אינו פחות מה' עלין וכן ישראל לא הי' פחותים מה' צדיקים אלו לכן נגלה הקב"ה למשה בסנה. אנכי ה' אלהי אביך שיחד שמו על עמרם בחייו עבור (שיר ד) שני שדייך שהם משה ואהרן שהם היו (שם ח) עופר האילים עפ"ר בא"ת ב"ש זו"ג שהם היו שני עופרים זוג נשמה שלהם בא ממקום אחד משה מיסוד אבא ואהרן מיסוד אמא זה ס' הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן וכן במדרש של אורך ואמתך אורך זה אהרן (דברים לג) תומיך ואוריך לאיש חסידך ואמיתך זה משה (מלאכי ב) תורת אמת היתה בפיהו וכן (תהלים פה) חסד ואמת נפגשו זה משה ואהרן לכן בשבילם (שיר ב) דומה דודי לצבי ז"ש (ישעיה כד) רזי לי רזי לי ב' פעמים כנגד זה שמי וזה זכרי ואחר כך (שם) בוגדים בגדו וגו' וה' בגידות לקבל ה' צדיקים שראוי לגלות להם שם המפורש ולכן א' בה'. אנכי אלהי אביך דייקא לקבל משה ואהרן ואח"כ ג' אבות אלהי אברהם ועז"א משה כנגד ה' יתירה של ועתה לכה ואשלחך אמר משה הרעותה בה' יתירה. וכנגד מראות הסנה שגילה אליו בסנה לפי שיש לו ה' עלין אמר למה זה שלחתני זה דייקא מרמז על מראות הסנה דאתמר תמן וזה לך האות כי אנכי שלחתיך שהראה הקב"ה באצבע למשה על הסנה שיגלה עליו מתוך הסנה דוקא ולא מתוך אילן אחר ולפי שיש בסנה ה' עלין ומשה הוא מן ה צדיקים שראוים לגלות להם זה שמי וזה זכרי ובמלת לך מבוארין ג' אבו' ומשה ואהרן שהן הן סוד ה' מדות אברהם יצחק יעקב הם מדת חסד גבורה תפארת משה ואהרן הם נצח הוד שבהם מתפשטים נ' שערי בינה כדאיתא בזוהר אמא עד הוד מתפשטא וזה נרמז במלת לך שכל אחת כלולים מעשר ל' מן לך לקבל ג' אבות ך' מן לך לקבל משה ואהרן לכן אמר בהוציאך את העם הזה תעבדון בנ' יתירה שרומז על נ' שערי בינה התורה שניתנה בג' יום גם איתא בפירש קראקש על מורה נבוכי' שאבנים שעל הר סיני יש בהם דמות סנה מצוייר ע"ש וע"ז אמר וזה לך האות שהראה באצבע על סנה שהוא מצוייר באבנים על הר סיני והוא מופת בהוציאך את העם הזה תקבלו התורה על הר הזה שמצוייר שם דמות סנה ומזה הטעם משה קיבל תורה מסיני לפי שבסיני מצוייר שם דמות סנה שיש לו ה' עלין לכן קבלו ה' חומשי תורה בה' קולות וכן הלוחות היו ה' מול ה' ולכן אמר פעם שנית ולמה זה שלחתני על מראות סנה שהראה הקב"ה שהוא אחד מה' שראוים לגלות עליהם בשם המפורש והלא מאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה ומה יתרון לו בידיעת השם הלא הצל לא הצלת לכן השיב הקב"ה וארא אל האבות שגם להם גילוי לשם המפורש אבל הוא אספקלריא שאינו מאירה אבל ושמי ה' לא נודעתי להם ולמשה גילה שם המפורש:
או אמר ב' פעמים למה לפי שמתחילה אמר וישב משה אל ה' שהוא שם של הויה ואח"כ אד למה הרעותה לפי שהקב"ה אמר זה שמי על שם של הויה וזה זכרי על שם של אדני ולכן אמר בכאן כנגד זה זכרי למה הרעותה בה' שהוא שם של אדני וכנגד זה שמי אמר למה זה שלחתני ר"ל מתחילת שליחות דבר הקב"ה עמו במדת הרחמים ז"ש ומאז באתי לדבר בשמך רמז על שם של רחמים ועתה נשתנה רחמים לדין והרע לעם הזה לכן אמר הרע בלשון הפעיל על מדת הדין שנשתנה ובמלת מאז נרמזו תרין שמהן אילין המלך המרומם לבדו מא"ז והם ח' אותיות שבשם של הוי"ה אדנ"י עליהם אמר הקב"ה ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם ב' פעמים י"ד שנשתנה יד ימין גם כן למד"הד. וז"ש וידבר אלהים אל משה הם לקבל ה' אותיות של דין ויאמר אליו אני ה' כנגד ה' פרצופים שבד' אתוון של שמא קדישא ולכן אמר ה' לשונות של גאולה שגילה הקב"ה למשה ה' פרצופים וסיים לבסוף ונתתי לכם מורשה על תורה שנחלקה לה' חומשי תורה כל זה הי' תשובה על ה' יתירה של הרעותה:
במדרש על פסוק (קהלת ז) כי העושק יהולל חכם שהיוד של (דברים יז) לא ירבה היתה קורא תגר לפני הקב"ה ששלמה רוצה לבטלה. מקשים העולם למה דוקא אות יוד קורא תגר ולא שאר אותיות שבירבה ובתנחומא בזו הפרשה כתוב שכל משנה תורה היה קורא תגר לפני הקב"ה א"כ קשה למה דוקא יוד בשם גאליק"ו כתבו שכל אות שביוד מורה על הרהור כמו (מלכים א יא) אז יבנה שלמה (דברים ד) אז יבדיל משה משעה שעלה על לבו של שלמה לבטל לכן דוקא אות יוד. ואני אומר ג' טעמים הא' איתא בס' סודי רזי שכל מה שהתחיל ביוד הבטיח הקב"ה בשעת בריאת האותיות אלפים שנה קודם בריאת העולם כשקראה היוד תגר מדוע (בראשית לב) קטנתי מכל החסדים (תהלים מד) שחה לעפר נפשי דבקה לארץ בטני ולא עודשאני כפופה והשיב לה הקב"ה כל מה שנברא ביוד חי וקים לעולם (בראשית א) יהי אור יהי רקיע (איוב א) יהי שם ה' מבורך (תהלים קד) יהי כבוד ה' לעולם ולכן עתה כשבא שלמה ורצה לבטלה באתה יוד שיקיים הקב"ה הבטחה שהבטיח לה והשיב לה הקב"ה שלמה ואלף כמותו יאבדו וקוצה שלך לא תבטל הטעם השני בזוהר פ' בראשית כשבא אות יוד לפני הקב"ה שיברא בה העולם השיב לה הקב"ה דייך שאתה בראש שמי ולא עוד אלא כל רעוון דילך אתעבדו. ומזה הטעם באה אות יוד וקורא תגר שהבטיח לה הקב"ה שיעשה לה רצונה וטעם ג' עיין בפ' נח איך שבדור יוד כשבאה המבול באה היוד לפני הקב"ה מדוע נשתנתי מכל אותיות לפני שהגינו על בני דורם ובדור י' יחרב העולם והשיב הקב"ה שהוא יתן להם זמן ק"ך שנה שהם ו' צרופים של יוד שכל צירוף עולה ך' הרי ו' פעמים ך' מנין ק"ך שנה וז"ש (בראשית ו) וירא ה' כי רבה רעת האדם ר"ל בשם של הוי"ה שחשבונו כ"ו המתין הקב"ה למבול דהיינו ק"ך וז"ש (שם ז) ויסגר ה' בעדו ה' למבול ישב וכן אתמר (שם ו) את האלהים התהלך נח שהוא ק"ך צירופים של אלהים. מזה הטעם (שם) בשג"ם זה מש"ה שהיו ימיו ק"ך שנה לכן אמר למה הרעותה בה' על ה' אותיות של אלהים שיש בהם ק"ך צרופים כמנין הסנ"ה וז"ש למה זה שלחתני שאמר על הסנה שרומז על ק"ך צירופים וע"ז השיב הקב"ה וידבר אלהים אל משה על צרופי ק"ך של אלהים ויאמר אליו אני ה' על שם של הוי"ה שהוא ג"כ עולה ק"ך בסוד (מלכים א ח) ה' הוא האלהים ר"ל כמו ששם של אלהים הוא ק"ך צירופים כן ג"כ שם של הוי"ה שעולה כ"ו הוא ג"כ ק"ך כמו שאמרנו ו' פעמים כ' הוא ק"ך וכן יש ג"כ בשם של ד' י"ב צירופים בסוד זה שמי מנין ז"ה כלולה מעשר הרי י"ב פעמים ק"ך ע"ז אמר ולמה זה שלחתני ז"ה דייקא על י"ב צירופים וכן ג"כ כ"ז מילוא ההוי"ה יש וסוד (תהלים נא) פי י"גיד תהלתיך י"ג ניגלין י"ד נסתרין ובכל א' ד' אותיות הרי ד"פ כ"ז עם י"ב צירופים הרי ק"ך נמצא שהשם של ה' הוא אלהים. ונחזור לנידון דידן שהבטיח הקב"ה ליוד שבימי שלמה אז נתקן דור המבול כי בכל שנה היה מ' יום של דור המבול שירד הגשם והיה מקלקל את העולם מ' יום בכל שנה עד שבנה ב"ה אז מלכים א ז) ותשלם כל המלאכה שנשלם מלאכת העולם ולכן אמר לירח בול שהוא ירח המבול שאז נתקן העולם ולכן באה היוד בימי שלמה שנקרא כן ע"ש שבימיו נשלם מלאכת העולם בכללו ועתה בא שלמה ורוצה לבטלה מה שהבטיח הקב"ה ליוד בימי דור המבול ונמצא רוצה אדרבה לבטל העולם לכן אמר הקב"ה שלמה ואלף וכו' גם אמר דוקא אות יוד לפי שאח"כ הביא ראיה אות יוד של שרי שנטל הקב"ה מסוף שמה של שרה צדיקת ולבסוף בימי יהושע הוסיפה הקב"ה בראש של צדי"ק והנה ת"ב שנה היתה היוד של שרי פורחת דהיינו מיום שניטלה הקב"ה משרי שהיה אברהם בן צ"ט שנה באותו הפרק עד שנה שנייה של שליחות המרגלים כשיצאו ממצרים הם ת"ב שנה נרמז בצירוף בראשית כדאיתא בתקונים תהלים מה) שמעי בת וראי כמנין ב"ת והוא סוד (משלי כד) בחכמה יבנה בי"ת שהיוד היא סוד בת עין (תהלים יז) שמרני כאישון בית עין והטעם שבאותו פרק נתקנה העיסה של אד"הר שהיתה חלה טהורה ובחטא של חוה פירסה נדה ונטמאה העיסה וכן שרה שהיתה גלגולה של חוה ג"כ פירסה נדה באותו פרק שלא נטהרה העיסה עד שנכנסו ישראל לארץ שע"י יהושע נתקנה טיפה קדמאה של אדם דחב בה לכן הוצרך משה לתקן באותו פרק יוד של שרי ולהוסיף על יהושע לתקן א"פה של אד"הר והנה יש בשנה שמקריבים מנחת עשרונים כנגד איפה של אדם הראשון דהיינו בכל יום מקריבים שני תמידים וחביתי כה"ג (ויקרא ו) מחציתה בבוקר מחציתה בערב הרי ג' עשרונים בכל יום הרי לשנה אלף צ"ה דהיינו ג"פ שס"ה וזה הסוד דאתמ' גבי יוסף (בראשי' לז) הגידה לי איפ"ה הם שהיו מתעסקים באיפה של אד"הר ה"ם רעי"ם בגי' שס"ה והוא ג"כ חשבון יוס"ף הצדי"ק ו'י'ש'ל'ח'ה'ו הכי הוי
מאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה כאן רמיז על גלגולא דמשה דאתמר עליה בזוהר פ' בראשית אז הוחל למיתי בגלגולא דאתמר ביה אז ישיר משה משת אתייחסו כל דרי דעלמא הרי במלת אז רמז על גלגולא ש"ת שהתחיל א"ז גלגול כל הנשמות של הצדיקים שהם כלולים מנשמת משה רבינו ומאז באתי מגלגולא קדמאה ל"דבר ב"שמך ה"רע ר"ת למפרע הב"ל רמיז על גלגולא תנינא דיליה ולמה זה שלחתני על גלגול שלישי שלו בזוהר שיר השירים תלת אנפין אינון כשחסד מאיר במלכות אתקריאת אל גבורה אלהים ת"ת יהוה על (תהלים כד) מבקשי פניך יעקב סלה סוד רחו"ק מקו"ם סוד שד"י קפ"ו (שמות יב) קומו צאו מתרגמין פו"ק ז"ש וארא אל אברהם וגו' באל שדי שחיי האבות היה ת"ק:
בענין תשובת משה וישב משה אל ה' ויאמר אדני למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני ומאז באתי וגו' לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת. בזוהר תרין אינון לפי שראה משה גלגולו הראשון ומשה היה רועה בימי הבל ולפי דברי ר"ש בזוהר שפגם הבל בא"י של אדני בסוד (בראשית ד) אי הבל אחיך וכי לא ידע קב"ה באן אתר אלא שהראה לו קלקולו במחשבה ז"ס (תהלים צד) יודע ה' מחשבות אדם כי המה הבל באותה מחשבה דחב אדם חב בה הבל (שם קמד) אדם להבל דמה במחשבתו לכן בא משה לתקן שם של אדני במ"ש שלח נ"א בי"ד תשלח לתקן אותיות אדני. וכן לפי דברי ר"ש בזוהר א"י מן אהי"ה לכן השיב הקב"ה אהיה אשר אהיה שלחני אליכם לתקן שמו לכן אמר משה שם של אדני למה הרעותה במסורה לית ה'ורומזת ה' על שם של אדני שהיא ה' אחרונה של שם ומאז באתי וגו' לדבר בשמך על זה השם שאמר משה והנה לא שמעת עד כה כה אמר ה' בזאת תדע הכל על מדת מלכות המחצבת רה"ב "לדבר "בשמך "הרע ר"ת למפרע הב"ל ומאי שמרמז על גלגולא קדמאה שמקדם ומאז בא בשם זה ופגם ביה ועתה בא משה לתקן שמא דא כמ"ש לו הקב"ה ועתה לכה בה' יתירה ואשלחך אל פרעה ז"ש וזה לך האות על ה' אחרונה של שם כי אנכי שלחתיך בגלגולא קדמאה בימי הבל ז"ש ולמה זה שלחתני עתה בסיבות זה פעם שנית השיב הקב"ה עת"ה תרא"ה ע"ם ת"יקון ה"בל ת"יקן ר"וח א"דם ה"ראשון כי הוצרך ג"כ לתקן שם של ד' ז"ש מקוצר רוח ומעבודה קשה שהיו ראוים להיות במצרים מנין מקצ"ר שהוא מנין נפ"ש ולא היו רק רו"ח רי"ד לפי דעת פר"א הגדול שהיו רט"ו שנים במצרים משנולד מנשה ה' שנים קודם שירד יעקב רט"ו שנים ביום רט"ו שנים בלילה הרי ת"ל שישבו במצרים ומשפט מצרים י"ב חודש ששמשו המכות הרי נשארו בגלות רי"ד שנה מנין רו"ח. ולפי שהשיג משה שמד"הד הרפה אדני בגלות ז"ש וירא כי ס"ר לראות שהוא ד"פ אדני בגי' ס"ר כמ"ש שם ד' פעמים אלהים כי י' רתיכא קדישא בד' וחשב משה שיהיו ד"פ אדני בגלות ויאמר אליו אלהי"ם שלא יהיו בגלות רק מנין אלהי"ם משנולדה מרים קושי השעבוד ז"ש (שיר ב) קול דודי הנה זה בא שהגיע קץ הגאולה שהקב"ה (שם) מדלג על ההרי"ם שהוא חשבון ד"פ אדני. ז"ש משה אדני למה הרעותה והשיב הקב"ה וידבר אלהים שלא יהיו בגלות רק חשבון אלהי"ם פ"ו שנה. גם ד' מלכיות (בראשית טו) אימה חשיכה גדולה נופלת שהם ד' גליות כולם היו ראוין להיות במצרים וכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם הרי ד"פ אדני וכן ד"פ הסנה בפסוק נגד ד' מלכיות ולכן אמר ד' לשונות של גאולה שהם נגד ד' מלכיות והקב"ה מדלג על ההרים ד' מלכיות שחילק אח"כ ז"ה הגליות לד' גליות ע"ל ההרי"ם בגי' ד"פ מל"ך שהוא ד' מלכיות: