אשה כי תזריע וילדה זכר. אשה מזרעת תחלה יולדת זכר ז"ש (תהלים פה) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף אמת שהוא זכר הוא צומח מן הארץ ר"ל כשארץ מזרעת תחלה ומקדמת וצדק שהיא נקיבה כשהזרע נזרע מן שמים שהוא זכר וכן (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ תלה הנקיבה באב כי חכמה נקראת אב כמ"ש אב בחכמה ובינה נקראת כמ"ש (שם ב) כי אם לבינה תקרא ז"ש כונן שמים בתבונה וכן אמרו רז"ל אוירא דא"י מחכים ר"ל השכינה שהיא בת של אברהם מצד חכמה:
במדרש רבה והובא ברש"י אמר ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר בהמה חיה ועוף כך תורתו אחר בהמה חיה ועוף. הזה אמ"ז ז"ל הקשה בספרו אמרי שפר אם בא להורות לנו סדר הבריאה היה לו להקדים מתחלה פרשת אדם כי יהיה בעור בשרו ואח"כ לומר פרשת אשה כי תזריע כי איש נוצר קודם לאשה. ויש לישב ע"ד המדרש (שם יט) נכונו לליצים שפטים משל למטרונה בתוך פלטין של מלך כיון דחמת מגלבן דחלת וכו' וקשה הלא עינינו הרואות שישראל דווים וסחופים ומדוחפין ויסורין באים עליהם. אבל הענין שנסמכו שני פרשיות זה לזה למעלה פרשת יין ושכר מצד היין מרה ובנה גוברת. למעלה פרשת מאכלות אסורות שממנו באים נגעים ממרה שחורה. גם אח"כ פרשת נדה כימי נדת דותה תטמא ממרה אדומה. אח"כ מן ערלה ונגעים באים ממרה ירוקה. לכן כתב ביום השמיני ימול בשר ערלתו לכן מתחלה כותב ענין הנגעים ממה הם באים ואם ע"פ הדין נכונו לליצים שפטים שהמגלבין ראוין לבני שפחות שהם אוכלין נבילות ושקצים גם אינם נזהרים בנדה אבל ישראל נקראים (יחזקאל לד) אדם אתם קרוים אדם כי יהיה בעור בשרו הוא מצד עין שאת מן גאוה. וספחת על חמדת הממון בהרת. על לש"הר לא באים עליהם הנגעים רק עבור עון הגורם. ולא ע"פ הטבע כמו שהם באים מחמת אכילה אצל א"הע אבל לכם לאכול ולשמוח כי לא באים הנגעים עליהם עבור אכילה כמו לא"ה וז"ש והצרוע אשר בו הנגע ר"ל לא כמו א"ה שבא הנגע עבור אביו כי (ירמיה לא) אבות יאכלו בוסר ששכבו בנדה (שם) ושיני בנים תקהינה רק הנגע עבור עון עצמו. כל ימי הנגע בו עבור גסות הרוח ראשו יהיה פרוע. עבור חמדת ממון בגדיו יהיו פרומים. עבור לשון הרע על שפם יעטה. ז"ש נכונו לליצים שפטים ר"ל ע"פ הטבע אין ראוי שיהיה לא"ה נגעים כמ"ש במדרש פרשת וישלח ע"פ (תהלים לט) מכל פשעי הצילני שראוים כל בעלי חטאים להיות מישראל ולא מא"ה והטעם שענין צרעת מוצא רע וישראל מסטרא דטוב אך טוב לישראל אבל א"ה מסטרא הרע ומאחר שנשמה של ישראל טהורה מבצבצת הטומאה וחוזרת ונוערת כל רע שבפנים (נחמיה א) מדוע פניך רעים וגו' אין זה כי אם רע לב וא"כ ע"פ זה לא הי' ראוי שיהיו א"ה בעלי חטאין רק שהם יתלוצצו עלינו לכך התפלל דוד המלך עליהם שגם עליהם יעבור כוס נגעים ז"ש נכונו ללצים שפטים ר"ל מצד מה שא"ה לצים ומתפארים על ישראל לכן נכונו עליהם שפטים אלו של היסורין אף שהוא נגד הטבע. או בפסוק זה נרמזו ארבע גלגולים לכן והצרו"ע יש בו תרין גירושין אשר בו הנגע מונח רביעי רומז על (איוב לג) הן כל אלה יפעל אל פעמים ושלש (עמוס ב) על ג' פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנה. בגדיו יהיו פרומים בגלגלולא קדמאה וראשו יהיה פרוע תנינא ועל שפם יעטה גלגולא תליתאי וטמא טמא יקרא רביעאה על ארבעה לא אשיבנה ז"ש ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם בגלגול אחר בהמה חיה ועוף כי מתחלה הי' בבהמה אח"כ באדם כמ"ש (תהלים לו) אדם ובהמה תושיע ה' ר"ל שבא אדם בגלגול בהמה בזה תושיע ה' פו שבא ללמד כשם שיצירתו של אדם הוא בתלת קטרין מתלת עלמין נפש מן עולם עשיה שהוא נקרא בהמה כמ"ש (משלי יב) יודע צדיק נפש בהמתו גם בעולם עשיה תמן שם ב"ן כי אבי"ע הוא סוד ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ובעולם עשי' ב"ן חושבן של בהמ"ה תמן נפש בהמה וביצירה עושה מלאכיו רוחות תמן רוח שנקרא חיה כמ"ש תוצא הארץ נפש חיה זה רוחו של אדם הראשון כמ"ש ויהי האדם לנפש חיה ומתרגמינן לרוח ממללא רו"ח החיות באופנים ועוף סוד נשמה (קהלת י) כי עוף השמי"ם בגי' נשמ"ה (ההלים נ) יקרא אל השמים מעל זה נשמה נמצא שיצירתו של אדם ג' קטרין אלו כן תורתו נתפרשה אחר תלת אילין. בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תלתאי ג' דרכי התורה נגד ג' עולמות אלו אל עם תליתאי שיש להם גם כן ג' קטרין אלו גם נרמזו בפרשה שלפניו ארבע יסודות קדמאין יסוד עפר בהמה חיה יסוד רוח. ועופות יסוד מים. דגים יסוד אם סלמנדרי צב עיין בבחיי ד' אלו נרמזין סוף קהלת שבקשו רז"ל לגנוז עד שמצאו תחלתו וסופויראת שמים כי סוד גלגול הוא בקהלת ופסוק אחרון (קהלת יב) אם טוב א'ם' ר'ע' הוא ד' יסודות אלו א"ש מ"ים ר"וח ע"פר כשם שיצירתו של אדם ע"ש ד' יסודות אלו שהם בהמה חיה וכו' כך תורתו וכו'. או בר"מ פרשה צו מפרש שג' מיני הגעלת כלים הן וסימן (תהלים מ) בשרתי צ"דק ב"קהל ר"ב שהם סוד צב"ר כלול מן צ"דיקים ב"ינונים ר"שעים הנידונין בליבון נגד רשעים. ובהגעלת רותחין נגד בינונים. ובצונן נגד צדיקים גמורים שאין להם דין גיהנם רק טבילה בצונן כי לפי מעשיהם כדרך תשמישן כן הכשרן הרשע שנתחמם ביצר הרע שהוא אש (במדבר לא) כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש לא נופח בגיהנם וכן הנידון ברותחין. הנה עמי הארצים נקראו בהמה כמ"ש (בקידושין דף פו) על בנותיהם הוא אומר (דברים כז) ארור שוכב עם כל בהמה. רשעים נקראים חי' שטורפין ודורסין ואוכלים והצדיקי' נקראים עופות ז"ש כשם שיצירתו של אדם אלו שנרמזין ג' קטרין כן תורתו נתפרשה אחר זה. חמ"ץ נוטריקון ח"יונית מ"שכלת צ"ומחת הן הן ג' נפשות שבאדם נפש נשמה רוח.
במדרש אדם כי יהי' בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת. ז"ש הכתוב (איוב כח) לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה מפני שהכתות הצאבות כפרו בהשגחת הקב"ה מפני שני דברים כת האחת כפרו ואמרו (תהלים צג) ה' מלך גאות לבש לרוב גובהו ורוממותו אינו משגיח בשפלים ז"ש (שמואל א ב) אל תדברו גבוה גבוה ר"ל מאחר שהקב"ה הוא גבוה לכן הוא עומד בגבהותו ואינו משגיח ז"ש שקר הם אומרים (שם) יצא עתק מפיכם כי אל דעות ה' שיש לו הידיעה והשגחה (שם) ולו נתכנו עלילות וכה"א (תהלים קלח) רם ה' ואפ"ה ושפל יראה ושוב כת אחרת אומרת לרוב שפלות של בני אדם אין משגיח כי אין המלך רואה במבצר שלו מה שעושה עני ומחבא בביתו לכן בא ר' יוחנן (מגילה לא) גילה לנו שבתורה ובנביאים ובכתובים באה התורה לסתור זו הטענה כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו וכו' אע"פ שהוא בתכלית הרוממות ועני ושפל רוח בשפל המדריגה מ"מ הוא המשגיח עליו ז"ש (תהלים קיג) מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ כי נגד גבהותו של הקב"ה שם הוי (שמות טו) אשירה לה' כי גאה גאה (תהלים צג) ה' מלך גאות לבש ונגד השפלים שם של אלקים כי (שם קטו) השמים שמים לה' וכמ"ש (ישעיה מח) אף ידי יסדה ארץ ר"ל ארץ נברא באף וימיני טפחה שמים שמים נבראו בשם ה' ז"ש מי כה' אלקינו המגביהי לשבת שהוא יושב בגבהי מרומים ואפ"ה הוא המשגיח על השפלים שהם בתכלית השפלות ז"ש המשפילי לראות ר"ל שבתכלית השפלות הוא משגיח עליהם. הן הן מראות נגעים שנים אבות שגורמים להפסיד דעות בני אדם ובהם טעה אדם שהי' מתחבא בגן כסבור שאין הקב"ה משגיח עליו עד שקראו הקב"ה ואמר לו (בראשית ג) איכה לכן פתח אדם שירושה לו מן אדם קדמאה:
בפרקא דיומא רבי אומר איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה: וקשה מה ענין הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה למה שאמר מתחלה. ע"פ הסוד רבי שהוא רבינו הקדוש ר' יהודה הנשיא נקרא נ'ש'י'א נוטריקון נ"צוצו ש"ל י"עקב א"בינו כמו שקרא רבי על עצמו (שם מז) ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה (ירושלמי) ויחי ר' יהודה בצפורי שבע עשרה שנה ולכן חלה רבי בעיניו ובשיניו לתקן עין שין מן עשו ולפי שיעקב תיקן אתה קדוש לתקן ג"ע מן ג' עבירות של אדם קדמאה לכן נקרא רבינו הקדוש ולא הכניס ידו תחת טיבורו מעולם ז"ש יעקב ליוסף (בראשית מז) שים נא ידך תחת יריכי דייקא תחת יריכי ומעולם לא עשה כן ולפי שבא לתקן עצ (שם ל) מתי אעשה גם אנכי לביתי ועסק בצרכי הגופנית זקף עשר אצבעותיו למעלה שמעולם לא נהנה אפילו באצבע קטנה מזה העולם וכל עסקיו היו לתכלית עו"הב שהוא עיקר ביתו של אדם ועליו קאמר מתי אעשה גם אנכי גם לרבות שגם אנכי עתה בזה הסיבוב כל מה שאני עושה הכל לביתי לעולם הבא ולפי שהגואל חוורא דבי ר' שמי' לכן ג"ם א"נכי ל"ביתי ר"ת גא"ל. לכן אמר רבי שידע נשמתו שהי' מן שופרי' דאד"הר כמ"ש שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדם אמר איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם לתקן מעשיו שהוא עושה גם צריך לתקן מעשיו הראשונים בגלגולו הראשון ז"ש כל שהיא תפארת לעושיה לתקן ולפאר מעשיו שעשה ולא די בזה רק צריך לתקן גם כן גלגול ראשון ז"ש ותפארת לו מן האדם ר"ל מה שהיה כבר לעולמים בגלגול הראשון והוקשה לתנא אח"כ וכי אדם יודע באיזה גלגול הי' מתחלה שיתקן גלגול הראשון לכן אמר והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה אולי פשע מתחלה בקלה או בחמורה כמ"ש ר' אליעזר לתלמידיו שוב יום א' לפני מיתתך ושאלו לו וכי אדם יודע מתי ימות והשיב לכן כל ימיו יהיה בתשובה וכן אמר (משלי ד) מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים מאחר שהאדם בא בגלגול לפעמים עבור מצוה א' שחטא מתחלה לכן מכל מצוה ומצוה נצור לבך כי אינך יודע שמא מצוה קלה או חמורה (שם) תוצאות חיים יצאו חיים שלו ונתגלגל ובא פעם שני' לזה העולם כדי שיתקן זו המצוה וכן אמרו אלו לא באתי לזה העולם רק לשמוע זה די הרי שבשביל פשע א' האדם בא לזה העולם ז"ש כל שהיא תפארת לעושיה מדת יעקב ת"ת זו מתן תורה כמ"ש בפרק הרואה ומאחר שרבי תיקן תורה שבעל פה הוצרך ללבוש חלוק של תפארת כמו משה רבינו ע"ה כליל תפארת בראשו נתת. או יאמר ע"פ דרך כל הדורות נתלו באד"הר זה בראשו וזה ברגליו וכו' כמ"ש ע"פ (תהלים קלט) גלמי ראו עיניך וגו' ז"ש רבי איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם לתקן עתה מעשיו גםצריך לתקן חטא של אד"הר ז"ש ותפארת לו הוא בא מן אד"הר כי בו היו תלוים כל הדורות ומן אד"הר אתה למד הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שהרי בשביל אכילת הפירות עץ הדעת שהיא מצוה קלה אבד אד"הר כל הדורות לכן התחיל בזו הפרשה אד"ם כי יהיה בעור בשרו שאת והדיעות הנפסדות הם מצד הגובה אמר שאת ומצד שפלותו של אדם כופר בהשגחה ז"ש בהרת שהוא מראה שפל מן העור ומן שני דיעות אלו באין עוד דיעות אחרות לכן אמר ספחת באמצע שאין לו הכרע נספח מן גאוה שהוא שאת ומן שפלות שהוא בהרת. וכן בפסוק על צד הגאוה אמר (איוב כח) לעשות לרוח משקל כי גבה רוח צריך להיות לו משקל בשמתא מאן דלית בי' ומאן דאית בי' ות"ח צריך שיהיה לו א' משמונה שבשמינית שהוא מנין אד"ם חו"ה גי' ס"ד אבל מי שיש לו יותר נקרא גס רוח כי א' משמונה שבשמינית הוא ס"ד ומי שהוא מתגאה יותר ויש לו א' מן ג"ס שהוא יותר מס"ד נקרא גס רוח וכן מצד השפלות אמר (שם) ומים תכן במדה כי המים הולכים למקום נמוך צריך גם כן להיות במדה שלא להשפיל יותר מדאי:
פתח אד"ם על גלגול א'דם ד'וד מ'שיח כי יהיה בעור בשרו שאת (ישעיה נג) אכן חליינו הוא נשא. גם דוד במעשה של בת שבע נצטרע ו' חדשים לכן אמר (תהלים כב) ואנכי תולעת ולא איש שהתולעת ברי' שאין לה עצם אינה חיה רק ששה חדשים לבד וכל חיי תולעת אנכי ולא איש שהי' חשוב כמת והי' מצורע. ז"ש זאת תהיה לע"ל המצורע הידוע שהוא משיח ביום טהרתו שני ציפרין הם סוד שני משיחין חיות ממש כי תוצא הארץ נפש חי' זה רוח של משיח שבא מאד"הר. אד"ם כ"י יהי"ה בעו"ר ס"ת רימ"ה מאד מאד הוי שפל רוח בפני כל אדם שתקות אנוש רימה כי צרעת בא עבור גאוה שאת לכן רמז של א' יתגאה שהרי אחריתו רימה לכן בס"ת רימה שיסתכל בסוף אדם למות. נגע צרעת הוא סמאל לילית איהי נגע (שם צא) לא תאונה אליך רעה דא נוקבא ונגע לא יקרב דכורא עלייהו אתמר גבי עשו (בראשית לב) ויקח מן הבא בידו חד אמר נץ הדורס כל העופות והוא טמא ועלייהו אמר דוד (תהלים כג) תערוך לפני שלחן נ"גד צ"וררי הן הן (במדבר כה) צוררים לכם בנכליהם עיין לקמן פרשת בחוקותי:
ואם בהרת לבנה היא. בתקוני' דף קכ"ג ע"ב לילית היא בהרת לבנה אוכמא סומקא ירוקה הה"ד אם בהרת לבנה היא בעור בשרו ועמוק אין מראה מן העור. בהרת שחורה ושפלה איננה מן העור והיא כהה תרין גוונין תנינן אינון ירקרק או אדמדם לית בר נש דלא אשתמודעין בי' ד' גוונין אלא האי גוון דשליט על כולה אחרנין בי' אתקרי ובזה אשתמודע לאתקרי חוור או אוכם או סומק או ירוק ואילין ד' גוונין בישין אינון ארבע קליפין דאגוזא תהו בהו חשך תהום אילין אינון נחש שרף עקרב צמאון נחש גוון חוור בהרת לבנה שרף אדמדם עקרב ירקרק צמאון בהרת שחורה אילין אינון ג' גווני' דאשא דגיהנם דמסתלקי בעיינין באנפין בשערא (וסימן לדבר (תהלים יט) ונקיתי מפשע רב בפנים שערות עינים) ומאן אתר אסתלקו ממרה אוכמא דטחול וממרה סומקא דכבד וממרה ירוקה ממרה וממרה חוורא דריאה אילן אינון ד' גוונין חשוכין למלאכי חבלה וכולהו כלולין בלילית שבתאי אוכם מאדים אדום לבנה כמשמעה ירוק חמה תכלת צדק תרין כרובין דעינא נצח הוד לקבלייהו נגה ככב וכן בסטרא אחרא ז' כוכבי לכת אינון לשבע כפולות ובהון והחיות רצוא ושוב רצוא בדגש דין ושוב ברפא רחמים ורזא (ישעיה ו) ושב ורפא לו. הראשונים אמרו שג' ככבים הם רעים לישראל סימן (בראשית לג) ויבא יעקב של"ם ש"בתאי ל"בנה מ"אדים דאינון ג' גוונין שאברהם איש חסד נטע אשל לקבל אדום שחור לבן לתקן ג' כוכבים רעים אלו. מדלות תבצעני שלא תבא הנשמה לכב"ד לטחו"ל ולמר"ה הן הן נוליירין בישין מא"ח (תהלים קטז) א"פפוני ח"בלי מ"ות א"ף ח"מה מ"שחית:
ואיש כי ימרט ראשו. בהאי קרא אית בי' רזא עלאה. ענין נגעי בתים בגדים גוף כי צריך האדם ג' תקונין ת"ר חביבין הם ישראל שסבבן הקב"ה במצות וכו' תפילין תיקון גוף ציצית תיקון בגד מזוזה תיקון הבית ובשעת חורבן (איכה ב) השליך משמים ארץ תפארת ישראל תפילין (יחזקאל כד) פארך חבוש עליך (איכה ב) ולא זכר הדום רגליו (שמות כד) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר תכלת דומה לכסא הכבוד שהוא ספיר (איכה ב) בלע ה' וגו' את כל נאות יעקב מזוזה שיש שם של שדי בחוץ שהוא נוי שלהם כמ"ש רש"י ונויהם לבר על תפילין פי' רש"י שם של שדי עיין פרק הבונה:
דרוש על פסח
דרוש זה דרשתי פסח שפ"ג שחל בשבת בב"הכ ישינה פה ק"ק קראקא:
תנינן בפרקא דיומא אפילו עני שבישראל לא יפחות ד' כוסות פירש"י נגד ד' לשונות של גאולה וקשה אעיקרא דדינא פרכא למה נאמרו ד' לשונות של גאולה מוזגין כוס שני כאן הבן שואל מה נשתנה וקשה למה הבן שואל רק על הלילה הזה הלא (משלי ט) חצבה עמודי' שבעה (שמות יג) שבעת ימים תאכל מצות ולא יראה חמץ ושאור ולמה שואל רק על הלילה הזה אף שבלילה זו קבעוה חובה מ"מ רואה שמכינים עצמם על ז' ימים לאכול מצה גם למה לא שואל הבן על הד' כוסות הלא (משלי ט) טבחה טבחה קרבן פסת (שם) מסכה יינה אף ערכה שולחנה על שני תבשילין א' לפסח ואחד לחגיגה לכן אמר ב"פ טבחה טבחה שלחה נערותי' תקרא ע"פ הזוהרשבההיא ליליא מתכנשין כל פמליא דלעילא כד בר נש משתעי במפקם ממצראי ע"ש פ' בא. ולדעתי מתורצת הקושיא ששואלין ואפילו כלנו חכמים כלנו נבונים כלנו יודעים התורה מצוה לספר ביציאת מצרים והקשה אח"כ לתנא וכי מה יצטרכו לספר מאחר שהכל יודעין וחכמים ונבונים והלא מי שעושה דבר שאינו צריך נקרא הדיוט לזה השיב תירוץ הזוהר אע"ג דחשיב בר נש בלבי' לא עביד מידי עד דאפיק בפומי' דההוא קלא בקע רקיעין ומחבר טינרין ומלאכים מקבלין דין מן דין ואומרים דא מלה דפלוני וקב"ה משתבח בי' בההוא בר נש ואמר לי' (ישעיה מט) עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר ז"ש שכל המספר ביציאת מצרים בפיו בקע רקיעין והרי זה משובח מפמליא דלעילא ז"ש (משלי ט) שלחה נערותי' הן הן (אסתר ב) שבעה נערות הראויות לה לאסתר המלכה שלבשה מלכו"ת הן ז' היכלות שהם על גפי גם על כסא בסוד עולם הבריאה ז"ש שכל המספר ביציאת מצרים הרי ז"ה משובח נוטריקון ז' היכלות בסוד (בראשית כח) ויצא יעקב מבאר שבע ויפגע ואין פגיעה אלא תפלה ואמר (שם) אין ז"ה כי אם בית אלהים שהולכת התפלה דרך ז' היכלות וז"ה שער השמים כי דרך ז' שערים הן הן ז' קולות של (תהלים כט) הבו לה' בני אלים הן הן ז' שמהן א'ב'ג י'ת'ץ דרך שם הולכת התפלה וכן אין אוכלין מצה רק אחר ז' ברכאן מזה הטעם (ירושלמי) האוכל מצה בע"פ כאלו בא על ארוסתו בבית חמיו כי גם שם צריכה הכלה ז' ברכאן לפי שהכלה עומדת לקבל שכינה שנקראת בת שבע כלולה מז' ברכאן ולכן סוד נשים ז' מסכתות כלולה מז' קני מנורה. וא"כ קשיא למה אין הבן שואל רק על ד' קשיות אלו והלא הרשע בעצמו שואל מה העבדה הזאת לכם. ואיתא בטא"ח העב"דה חסר ו' אמרתי הטעם לרמוז ששואל לכל השינויים שרואה הגעלת כלים ע"שיית מצה ב"יעור חמץ ד' כוסות ה"סבה ואיתא באבודרהם י"ב קושיות יש ואמר (שמות יג) בעבור ז"ה עשה ה' לי י"ב שאלות יש בזו הלילה ולמה אינו שואל הבן רק ד'. ברוך המקום ברוך הוא ברוך שנתן תורה לעמו ישראל וענין התורה נחלקת לארבע חלקים הן הן ד' לבושי התורה ארבע נכנסו לפרדס פשט ראי' דרוש סוד הן הן ארבעה בנים שכנגדן דברה תורה ונחלקת לד' רביעי' והוא סוד נהר היוצא מן עדן גן שהן ג"ן פרשיות שבתורה ונחלק לד ראשים שהן ד' דרכים אלו אחד חכם הלומד סודות של תורה ואחר רשע הלומד ראיות ומופתים שהוא ע"ד השכל וא' תם שהוא רוצה לדרוש התורה וז"ש (תהלים יט) תורת ה' ת"מימה מ"שיבת נ"פש ע"דות ה' נאמנה ר"ת תמנ"ע והוא ע"ד מ"ש בסנהדרין ע"פ (במדבר טו) והנפש אשר תעשה ביד רמה שהי' מנשה יושב ודורש באגדות של דופי לא הי' לו למשה לכתוב (בראשית לו) ואחות לוטן תמנע ז"ש תורת ה' תמימה ר"ל מי שיודע בתמימות (תהלים קיט) תמימי דרך ההולכים בתורת ה' אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו שדורשין התורה משיבת נפש על נפש אשר תעשה ביד רמה ודורש באגדות של דופי זכינו לדין שהתם הוא הלומד דרושים של תורה ושאינו יודע לשאול הוא בן שלומד שטחיי ופשט של תורה ז"ש את פתח לו שפותח בדברים פשוטים ללמוד עמו כנגד ד' בנים אלו דברה תורה שניתנה (שמות לב) ח"רת על הלוחות ר"ל לוח שטחיי ופשטיי של תורה עוד יש לה ג' לבושים שנרמזין במלת חר"ת ח"כם ר"שע ת"ם כי תוכיותיה ע"ד ג' גוונין להשיב לחכם רזי תורה ולרשע ע"ד השכל ומופת חותך ולתם דרוש של תורה. גם אני באתי לדרוש על ב' אופנים אלו הד' בנים. ע"פ הפשט אלו הג' דברים שאמר ר"ג שלא יצא ידי חובתו בפסח פסח מצה מרור ואחר כך אמר בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים הם תירוץ על ד' שאלות הבן פסח על שאלת הלילה הזה כולו צלי מצה מרור כמשמעו ועל שאלת הסבה שהלילה הזה כולנו מסובים השיב בכל דור ודור חייב לראות כאלו הוא יצא ממצרים וכן חכם שואל על שאלת פסח בזמן הזה ז"ש (דברים ו) מה העדות נגד פסח והחוקים נגד מצה בלי טעם כן מצה ארז"ל (גיטין כב) ג' עורות הן מצה חיפה דיפתרא דלא קמיח דלא מליח נקרא מצה והמשפטים נגד מרור(ירמיה יב) אך משפטים וגו' ז"ש אתכם הלא בגלות אין לנו פסח ולמה לנו להזכיר פסח ועדות והשיב אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אף שאין לנו בזמן הזה פסח מ"מ כהלכות הפסח ר"ל מצות תאכל במקום קדוש ר"ל שבזמן הזה יש למצה ג"כ דינים כמו בקרבן פסח ז"ש כשם שאין מפטירין אחר פסח אפיקומן כן אין מפטירין אחר מצה אפיקומן הרי שיש גם בזמן הזה זכר לפסח. רשע שואל על מצה ז"ש (שמות יב) מה העבודה הזאת לכם שאתם אוכלים לחם עוני עבדים אוכלים אותה שיהיו שביעים זמן רב וקשה לעיכול. תם שואל על המרור לפי שאינו מרגיש על חילוק שבין לחם ללחם רק כשאוכל מרור והוא צועק למרירתו (שם יג) מה זאת והתשובה (שם) כי בחוזק יד שבקושי הי' להם שיצאנו ממצרים. ע"פ הדרש ד' כתות שהיו על הים הן הן ד"פ ס' רבוא שהיו ישראל כדדרשנא עלייהו (במדרש) בנערינו ובזקנינו נלך. ד' כוסות נגד ד' לשונות והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי גם כי ד' לשונות אלו נאמר על גאולת ישראל מצינו ד' גאולות היו שם ב' לפמליא של מעלה ב' לפמליא של מטה. אחד גאולת השכינה שהיתה עמהם בגלות כנודע מהזוהר (שמות א) איש וביתו באו והשנית למלאכים כמ"ש (שם יב) יצאו כל צבאות ה' זהו לפמליא של מעלה. ג' גאולת ישראל החיים שיצאו ס' רבוא (שם) רגלי הגברים וטף ונשים. ד' המתים שיצאו משם שלקח משה עצמות יוסף עמו וכן כל השבטים לקחו עצמות אביהם השבטיםעמהם וע"ז שייך ד' לשונות והוצאתי על יציאת המלאכים כמ"ש יצאו כל צבאות ה' שלא הי' גבייהו רק יציאה לחוד. והצלתי על גאולת ישראל שייך הצלה שאילולי גאלם היו אבודין שם ח"ו וגאלתי גאולת שכינה, כמ"ש (שמואל ב ג) אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו ולקחתי שייך על עצמות המתים דאתמר גבייהו לשון לקיחה (שמות יג) ויקח משה את עצמות יוסף עמו וכן השבטים וכל זה מרומז בפסוק ואלה שמות וכן חשב שם יעקב והשבטים גופייהו שמתו שם וזהו השלים שנות הגלות ואח"כ גאולה היתה להם בלקיחה ממצרים:
ע"ד השכל הן הן ד' בנים כנגד ד' שהיו באותו עצה חכם זה יתרו רשע זה בלעם תם זה איוב שאינו יודע לשאול הוא פרעה תנין הגדול שאמר (שם ה) לא ידעתי את ה' עיין בפרשת שמות הללויה בעו"הז כל העולם משתמשין בחצי השם ולע"ל בכל השם גם צדיקים בעו"הז משתמשין בכל השם כמ"ש (תהלים לג) רננו צדיקים בה' ז"ש הללויה על (שם קנ) כל הנשמה תהלל יה אבל (שם קיג) הללו עבדי ה' שהם הצדיקים. הללו שם ה' בכל השם ולע"ל (שם) יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם שאז (שם) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' שכולם ידעו את ה' מקטנים עד גדולים או קודם שיצאו ממצרים (שמות טו) עזי וזמרת יה אבל אח"כ הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אז הללו שם ה' שיהיה שם מלא על עולם מלא ולא יהיה חסרון במקום יתברך רק יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם ואין זה רק מצד המקבל כמ"ש (חולין דף נז) דאמר קיסר בעינא למחזי אלהיכו שאתם אומרים שהוא תמיד לא משתנה הלא רואים אנחנו שינוים בעולם מדין לרחמים אוקמוה ביומא דתקופת תמוז הראה לו שבענין השמש כן ענין הנהגת הקב"ה כמ"ש (דברים ד) וידעת היום שהוא השמש וידעת (שם) כי ה' הוא האלהים שהשמש מאירה תמיד רק שאין אנו רואין אותה כי ביום היא אצלינו ובלילה תחת אופק הארץ ז"ש (תהלים קיג) ממזרח שמש עד מבואו שכבוד השמש במקומו עומד רק שאין אנו רואין מצד התנועה הגלגלות כן (שם) מהולל שם ה' שהקב"ה ברחמיו תמיד רק לפעמים מסתיר פניו ממנו וכשהוא רחוק ממנו אזי מסתיר פניו ממנו ומי ישורנו. והנה (שם) רם על כל גוים ה שאין השגחתו בהם כלל ואף שראינו בשעת מ"ת שחזר הקב"ה על כל אומה הלא תירץ בזוהר פ' בלק שמעולם לא נגלה הקב"ה על שום אומה ולא על שום נביא מא"הע רק לישראל אלא למלאכים של כל אומה ואומה ברקיע נגלה כמ"ש (דברים לג) וזרח משעיר למו על סמאל משמאל ועל רהב מימין ולהם נגלה למעלה ברקיע ז"ש על השמים כבודו כי (חבקוק ג) אלוה מתמן יבא הופיע מהר פארן ושאל אח"כ הא מעולם לא דבר הקב"ה עם שום אומה ותירץ (שם) כסה שמים הודו ר"ל שעם מלאכים ברקיע דבר אבל בישראל (שם) תהלתו מלאה הארץ שמסוף העולם ראו כל אפסי ארץ שדבר הקב"ה עמנו (איוב לז) וירעם אל בקולו נפלאות ז"ש (תהלים קיג) מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ או שבא לומר כי הפליסופים מרוב רוממותו של הקב"ה כופרים בהשגחה ז"ש (שם) רם על כל גוים ה' ומכח זה אומרים עזב ה' את הארץ וזה שקר שאם בשביל זה כופרים בהשגחה לפי שרם ה' ושפל לא יראה הלא לפי זה גם השמים בעצמם שפילים נגדו ולפי"ז מיושב למה אמר (שם קיג) המגביהי לשבת ביוד יתירה גם משפילי ביוד יתירה אלא הענין שהקב"ה כל כך גבוה בתכלית הגבהות עד ששפילים נגדו שמים וארץ יחדיו ז"ש מי כה' אלהינו שגדולתו כ"כ שמשפילי לראות בש"וא אבל ענין שמקים מעפר דל וגו' לפי שיש עוד כת אחרת שמאמיני השגחה כללית אבל לא פרטית וע"ז אמר (תהלים צד) אל נקמות ה' נגד כת עזב ה' את הארץ אל נקמות על המאמיני עסק השגחה פרטית נגד הראשון (שם) עד מתי רשעים ה' וגו' עמך ידכאו כי עזב ה' לגמרי את הארץ נגד כת שניה עד מתי רשעים (שם) אלמנה וגר יהרוגו ויתומים ירצחו כי אינם מאמיני פרטית. ז"ש (שם קיג) מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון שגם בהשגחה פרטית צריך להאמין:
בד' דברים נמשלו ישראל בקציר בבציר בבשמים וביולדה נגד ד' גליות. מצרים זמן קציר שזו היא תחלת גאולתם בבל שעשו (עזרא ג) חג סוכות סוד בציר. מדי לבשמים ו' חדשים בשמן המור גלות אחרון ליולדה. וכן ג' תפלות ג' אבות תקנו נגד גליות אברהם תיקן בקר להגיד אמת ויציב יצחק בבל יעקב גאולה אחרונה (תהלים קיד) בצאת ישראל ממצרים לא אמר אל מוציאם ממצרים ואם על ישראל סבא קאמר כמ"ש (שמות א) שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב דלתתא או על דרך בד' דברים נגאלו שלא שינו שמם בצאת ישראל ממצרים ישראל ירדו ישראל עלו גדורים בערוה בית יעקב לא שינו לשונם מעם לועז. וכמו שבגאולה ראשונה ע"י יהודה ויוסף נגאלו כן לע"ל (תהלים קיד) ישראל ממשלותיו כשיגיע שולטן היתה יהודה לקדשו שע"י יהודה נגאלו גם ע"י יוסף (שם) הים ראה (במדרש) ארונו של יוסף וינס הטעם שהוצרך הים לנוס עבור יוסף הלא התנה בו' ימי בראשית (שמות יד) וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאו ואמר לאיתנו ע"ד דאתמר ביה (בראשית מט) ותשב באיתן קשתו עבור יוסף וישב הים כי לכאורה עדיין לא הגיע זמן כמו שטען שר של מצרים עוז"א לפני הקב"ה ת' שנה צריכים להשתעבד ולא היו רק רד"ו עד שהשיב הקב"ה בעצמו כדאיתא במדרש ויושע וכמו שבני אפרים טעו בקץ שלשים שנה לפני יציאתם כן חשב ג"כ הים שהוא שר של ים רח"ב שמו עד שמחץהקב"ה אותו וחשב שעדיין לא הגיע זמן אבל כשראה שר של ים ארונו של יוסף אז ראה שכבר הגיע גאולתן כי זה מן הדברים שמעכבין גאולתן של ישראל:
על הים היה הקב"ה כגבור וכבחור ועל הר סיני כזקן יושב בישיבה זקנה ביום דין ובחרות ביום קרב וכדי שלא יטעו לכן לבש הקב"ה חלוק של תפאר' על הים כמ"ש (ברכות ח) והת"ת זה מתן תורה כליל תפארת בראשו נתת בעמדו לפניך על הר סיני ז"ש (תהלים צג) ה' מלך גאות לבש לבש שבאותו הפעם על הים (שמות טו) כי גאה גאה עז התאז"ר בגי' תרי"ג לבוש של תורה ז"ש (שם) ה' איש מלחמה ה' שמו (תהלים קיד) מה לך הים כי תנוס שעל הים הי' מורא עבור מלחמות ועל הר סיני לא הי' מורא ועליהם רק (שם) ההרים תרקדו כאלים בשמחה. וע"ז השיב על הים הי' כגבור מלפני אדון חולי ארץ שהיא השכינה תמן דינא אבל על הר סיני מלפני אלוה יעקב שהוא מדת תפארת. ההופכי מן דרך נחש עלי צור מהפכין ועושים אגם מים:
פסח מצה מרור לקבל ב' אבות כ"א התחלתו ביוד אברהם הוא סוד יוד שנתנסה ביוד נסיונות יצחק התחלתו יוד יעקב יוד הרי ג' יודין לקבל ג' עשרונים ג' מצות כ"א כלולה מעשרון עליה אתמר באברהם (בראשית יח) מהרי ג' סאים קמ"ח בגי' פס"ח אלו הג' סאים נחלקים על ד' דגלים שהם ד"פ דג"ל בגימטריא פס"ח כי אלו הג' מצות כהן לוי ישראל שמסמנין עליהם ג"כ לקבל ג' אבות אברהם סטרא דחסד כהן יצחק דין יעקב רחמים (שם) וימהר אברהם לתקן ה' של שם דאיהי מצה שלימה מסיטרא דה' מצה פרוסה כד אסתלק ירך דילה שהיא ו' לכן אומרים בפסח הלל גמור לקבל מצה שלימה ושאינו גמור לקבל פרוסה מרור ע"ש ו' דאתפרש מן ה' ולא גרים לן וימררו את חייהם איהי מרור איהי מרה (רות א) קראן לי מרה כי המר שדי לי יוד מן שדי רשימו דברית דיהיב משה בערב רב בג"ד נחית משה מן דרגא עיין תיקון י"ג דף כ"ז:
ז"ש ר"ג כל מי שלא אמר ג' דברים הללו בפסח דייקא לא יצא י"ח על חובה דאדם קדמאה קאמר ג' טיפין אלו שקלקל אד"הר (איוב לג) הן כל אלה יפעל אל פעמים ושלש עם גבר לתקן קין ותאומתו ב' הרי פעמים וב' האומות של הבל הרי שלש ואדם הראשון ב' טיפין דיליה לא אצלחו קין והבל רק אחר כך הוליד שת בדמותו ובצלמו טפה תליתאי אצלח כן בגלגול שלו ב"פ לא אצלח אברהם טיפה (בראשית יז) אב המון נפיק מיני' פסולת ישמעאל יצח"ק בגי' ב"פ טיפ"ה נפיק מיניה עשו אבל יעק"ב עם סל"ם בגי' ג"פ טיפ"ה אצלח שהיה איש תם בלי פסולת. פסח לקבל אברהם שהיה מקחו מבעשור שנתנסה ביוד נסיונין ולכן בקרא שבת הגדול ע"ש (יהושע יד) אדם גדול בענקים. מצה לקבל יצחק שנאמר בבשירת לידתו ועשי עגות מרור ע"ש יעקב שהיה לו כמה צרות ונתקיים אצלו וימררו את חייהם:
ד' בנים לקבל ד' גליות חכם לקבל גלות בבל (יחזקאל כח) החכם אתה מדניאל. רשע לקבל המן. תם על גלות יון שכתבו על קרן שור תם אין לכם חלק באלקי ישראל ועל גלות האחרון שראה יעקב עליתו ולא ראה ירידתו היה מתירא ותלמידי ר"מ ראש ישיבה מווענגרווא כשנסע לאוסטרלוץ דרש ג' בנים על ג' שאלות בגמרא מחלקים קליות ואגוזים לקטנים כדי שישאלו שאלת חכם. ששאלת רשע על הקערה בלא זמנה שאלת תם על ב' טיבולין. או חכם שואל שהתורה אינה מגינה עלינו בגלות על אריכות והתירוץ אפיקו מאן שלא יהיה עוד גלות אחר זה. רשע שואל על מצות שאינה מגינה עלינו ז"ש (שמות יב) מה העבודה הזאת לכם. תם שואל על קץ הזוהר (שם יג) מה ז"את ושאינו יודע לשאול על גלות אחרון את פתח לו (שיר ה) פתחי לי אחותי וגו':
(פסחים סז) פסח נשחט בג' כתות כי א"הר פגם בג' מ"ה לכן אמר ג"פ מ"ה הוא אומר מ"ה העדות רשע מ"ה הוא אומר מ"ה העבודה הזאת תם מ"ה הוא אומר מ"ה זאת וכן לשון רז"ל פסח שאנו אוכלין על שום מ"ה זאת וכן לשון רז"ל פסח שאנו אוכלין על שום מ"ה מצה זו שאנו אוכלין על שום מ"ה מרור זה על שום מ"ה הרי ג"פ מ"ה לפי שפגם בנר"נ בכל א' בשם של מ"ה כולם בחכמ"ה עשית כ"ח מ"ה ובכל כח יש יוד אותיות כי ג"פ מ"ה עולה קה"ל הריג' עולמות כ"א כלול מיוד לקבל ג' יודין ג' מצות ג' אבות כדלעיל וכן מצ"ה ג"פ מ"ה ג"פ אד"ם דבריאה דיצירה דעשיה בשלשתן חב אדם ולכן מצ"ה מ"ם צד"י' ה"א אותיות שניות למפרע אד"ם דחב ביה אדם (איוב יד) משנה פניו ותשלחהו ומצה פרוסה בפגימתו הוצרך לעשותה שמירה ושלימה ז"ש בתחלת ההגדה הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא במצרים היתה מצה פרוסה הא עניא ודלה שנשבר רגל ההוא שהוא ירך יעקב שנשמט ואח"כ אמר מה נשתנה הלילה הזה שפגמו בשם של מ"ה אד"ם שהיה תיקונו באברהם אמר (בראשית טו) מ"ה תתן לי ואנכי הולך ערירי גם יצחק אמר על יעקב (שם כז) בא אחיך במ"רמ"ה ויקח ברכתיך כי החליף עולם העומד שהוא עולם הבא (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ולחלקו נפל עו"הב ואתה רוצה ליקח עו"הז שהוא חלקו של עשו הברכות גשמיות בעו"הז וכן יעקב אמר (בראשית כח) מ"ה נורא המקום הזה לתקן שמא דא ודוד תיקונו של אדם אמר (תהלים לט) מ"ה קויתי ה' תוחלתי לך היא (שם) ומדת ימי מה היא ועל משיח גלגולא תליתאי אתמר עלי' (שם כא) ה' בעזך ישמח מלך ובישועתך מ"ה יגל מאד וכה"א (תהלים סו) מ"ה נורא מעשיך על. אילין מ"ה יומין שיהי' גואל האחרון לגואל ראשוןכדאיתא במדרש רבה במדבר:
פס"ח נחלק לד' פעמים דג"ל ובכל דגל יש בו ג' כתות הרי סוד רתיכא עלא העומד' (מלכים אז) על שנים עשר בקר והים עליהם אל אותו הבקר רץ אברהם לתקנו וראה ג' אנשים נצבים בכל פתח ופתח כי בית של אברהם אבינו מפולש הי' מד' רוחות ובכל רוח ג' אנשים והוא רזא עלאה ישראל יצאו ממצרים לתקן אות ברית (שמות יב) והי' הדם לכם לאות ז"ש (דברים ו) ואותנו הוציא משם על אות ברית קודש כי באו למצרים לתקן ערות הארץ ולאו למגנא אמר יוסף מרגלים אתם ניבא וידע מה ניבא שמרגלים חזרו וניערו לקלקל העיסה כמ"ש (שם א) בשנאת ה' אות"נו (במדבר יג) וישיבו א"ותם וכה"א (שם) וישלח אות"ם משה אותם דייקא שרצה לתקן עולם במלכות שדי שלא יפגמו באות ברית שהוא בסו' שם של שדי דאתמר גבי משה (שמות ג) וזה לך הא"ות כי אנכי שלחתיך לתקן אות זה לכן (שם יג) ויקח משה את עצמות יוסף שלא יכלו לצאת משם עד שלקחו ארונו של יוסף עמהם בסוד (שם לז) ויתנכלו או"תו להמיתו ויתרו אמר (שם) וא"יו למה ז"ה כי הוא השלים למדת יוסף עזבתן את האיש. בזוהר חדש פרשת כי תשא דף פ"ו ד' גאולות. קידוש על היין לקבל דוד. הגדה לקבל יעקב ברכת המזון לקבל יצחק. הלל הגדול לקבל אברהם. מתתא לעילא סליק כגוונא דא. מצה לקבל יצחק. סוכות לקבל אברהם. שבועות לקבל יעקב. ר"ה לקבל יצחק.
(שיר ג) מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל. האי קרא קשיא להיות הקדמה אחת מונחת שאין לעשות דמיון רק משני דברים שהם תחת סוג אחד כמו שאמרו הקדמונים ע"פ (קהלת ג) ומותר האדם מן הבהמה אין א"א לומר יתרון לאדם על הבהמה לפי שאינם תחת סוג א' ז"ש ומותר האדם שיאמר האומר שיש מותר לאדם מן הבהמה אין דבר זה אינו לפי שהבהמה הכל הבל והאדם יש לו מעשים טובים שאינו הבל וא"כ איך בא לדמות ישראל אל עשן ואל מיני קטורת שהם תחת צומח ודומם והאדם הוא חי מדבר. על ד' דברים נגאלו עבור לשון הרע ז"ש מן המדבר. בזוהר ע"י עשן נודע שתפלתן מקובלת כשהי' הולך העשן שוה בשוה ז"ש כתמרות עשן. או רומז על ד' דברים שיש בתורה. הא' מן ענוה ז"ש מן המדבר כמ"ש ממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות. הב' (משלי יג) הון מהבל ימעט זה כתמרות עשן צבחר צבחר ושלא לבחור (שם כט) רועה זונות, יאבד הון של תורה שמועה זו נאה וזו אינה נאה ז"ש מור ולבונה שנתמררו ידיו. ד' בזמן שהיו ישראל במקדש היו רואין שתפלתן מרוצה מעשן המערכה כמ"ש בזוהר חדש חד מן הני ג' דברים שסימנם עק"ב ע"שן המערכה ק"רבנות שהי' בא ארי רבוץ ע"ג מזבח ב"רכת כהנים ועתה (שם יח) מות וחיים ביד לשון (שם י) שפתי צדיק ידעון רצון אם שגורה תפלתו בפיו ז"ש מי זאת עולה מן המדבר שמן דיבור יודעין אם תפלה עולה כמו שהיה מורה תמרות עשן בזמן שב"המ קיים:
דרשה זו דרשתי יום אחרון של פסח שפ"ג שנשרפו בתים רבים פה ק"ק קראקא לילה ראשונה של ח"המ יותר מג"ן בתים של אבנים. ברשות אל דגול מרבבה. המציל נפשותינו מן השעות הרעות מחמש גוליירין בישין מים חרב רעב דבר אש להבה: וברשות התורה הקדושה מתחת כסא הכבוד היא חצובה. וברשות חכמים ונבונים השונים בהויות אביי ורבא עד היסוד בה. וברשות העדה הנאמנה האהובה החשובה. הדור אתם ראו בתים רבים לשמה ולחורבה. (מלאכי ג) כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' ולהט אותם היו' הבא. שובי שובי (ירמי' לא) הבת השובבה (איכה ג) נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה. על מה ועל מה הפרעניות בא. אשאלה מענה לדרוש בענינא דיומא. סדרא תנינא בשיר השירים אשר לשלמה. בפסוק (שיר ב) קול דודי הנה זה גו' (שם ח) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה גו' (שם) מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה:
במדרש חזית ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר בשעה שבא משה לישראל ואמר להם בחודש הזה אתם נגאלין א"ל אדונינו משה היאך אנו נגאלין הלא ת' שנה נשתעבדו ישראל ולא עבדו רק רד"ו שנה. הקדמה אחת מונחת בעקידה שער מ"ז מאריך בששה דברים שצריך לכל בן דעת להכשיר ולהכין עצמו א' מז' צידים אבל האחרונים באו והעמידו על שלש והם ג' הכנות וסימן (ישעי' כו) חבי כמעט רגע עד יעבור זע"ם. בזוהר שיר השירים ש' מאתוון רברבין דבההוא יומא אתערותא דאבהן. ז"ש קול דודי הנה זה בא הוא שירתא דשיר השירים מדלג על ההרים הם האבות הם המעוררים שיר זה ועיקר התעוררות של יעקב שלימא דאבהן שהוא משולם באבות חבל נחלתו לכן ש' מתלת רישין לקיבלי' ז"ש (שיר ב) הנה זה עומד אחר כתלינו על יעקב שהעמיד י"ב שבטים שאמר (בראשית כח) אין ז"ה כי אם בית אלקים (שם לב) ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים ז"ה והטעם שהוא עיקר לפי שהוא (שיר ב) משגיח מן החלונות חלו נא פנ"י א"ל (בראשית לב) ויקרא יעקב שם המקום פניאל (במדרש) דומה דודי לצבי מה צבי זה מדלג מהר להר מבקעה לבקעה מסוכה לסוכה מאילן לאילן מגדר לגדר כן הקב"ה מדלג ממצרים לים מים לסיני מסיני לאוהל מועד אפשר שהכוונה לפי שנחלקו עמודי עולם מתי נאמר שיר השירים כדאיתא במדרש חזית וכולהו איתנייהו שנאמרה בליל ט"ו ביציאת מצרים ואחר כך על הים ואחר כך על הר סיני גם בשעת הקמת המשכן באוהל מועד ובמקדש קו"ל דוד"י בגי' יוד פעמים ה' וה' פעמים יוד הרי ק' ו פעמים ה' ה' פעמים ו' הרי ס' סוד (שמות טז) ויורהו ה'ע"ץ כי שם בן ד' הוא בחשבון משולב ע"ץ כנ"ל וכן הוא קו"ל דוד"י ז"ס מדלג מסוכה לסוכה מא"ילן לאיל"ן כי דומה דודי לצבי כי בזה הצירוף מדלג על ההרים טורי דנחשא טורי דמלטטיא משם יניקת אילן סר"ק כלול ס"מך ר"בוא ק"ליפות שהוא יתוש שבים שיש לה ס' רבוא קליפות והוא קליפת סמאל ע"ץ בגי' ק"ס שהוא תרגום של עץ בחושבן חד על אותו עץ נתלה המן עם יוד בניו שהם יוד קטרין תתאין דיליה קי"ו גם כן הכי הוי דעביד קינא דמסאבותא איל"ן סר"ק בגי' ישמעא"ל הרי באילן סרק מבוארין תרין סטרין כחדא. (שיר ב) קו"ל דוד"י הנ"ה בגי' ר"ך שהיו ישראל ראוין להיות בגלות ר"ך שנה כדאיתא בזוהר חדש פרשת וישב לפי שעשרה אחים מכרו ליוסף הצדיק ועל כ"א יגיע כ"ב שנה שהיה פרוש מאביו והרי כ"ב פעמים י' ר"ך רק מיתת יוד שבטים גרמה לקרב קץ גאולה יוד שנים ולא היו שם רק רד"ו שנה וז"ס שרמז להם יעקב (בראשית מב) שמעתי כי יש שבר במצרים ר"ל שנשברו קצת שנים רד"ו שמה ר"ל בירידה שלכם שאתם תהיו שם בזה יהי' שבר וסבר ולא תחשבו שכשתצא נשמה שלכם בארץ אחרת שתטמא ח"ו לזה אמר (שם) ונחיה שם ולא נמות בעולם הבא כי עצמות של יוד שבטים עלו עמהם כמ"ש (שם מו) אנכי אעלך עליו גם עלה על יוד שבטים כלם שעלו ג"כ עצמותיהם עמהם וז"ס שקראו לפני יוסף (שם מא) אבר"ך ר"ל הוא אב לגלות מצרים שבשבילו היו ר"ך שנים במצרים ויעבידו בהם בפה ר"ך ולפי תרגום יב"ע שהגלות התחיל משירד יוסף למצרים עוד כ"ב שנה על רד"ו הרי רל"ב סוד יה"י או"ר ד' מילואי השם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הסכימו להיות ישראל בגלות (בראשית כד) ב"אר ל"חי ר"ואי שיצא יצחק משם שקבל על עצמו הגלות כדי שלא ירדו לגיהנם לדעתי ז"ש קו"ל דוד"י הנ"ה ז"ה ארבע תיבות אלו חשבון רל"ב ובזה השיבו ישראל למשה היאך אנו נגאלין הלא צריכין להיות ת' שנה בגלות והשיב משה הואיל והקב"ה חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבוניכם רק מדלג על ההרים וקשה וכי מה תשובה היא זו אבל התירוץ הקדוש ברוך הוא מדלג על ההרים ר"ל מתחיל מנין השנים מן האבות שהם ההרים כמ"ש ברוך המקום שחשב את הקץ לעשות כמ"ש לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ר"ל ק"ץ שנים דילג ועשה פירוש לדבריו כמ"ז לאברהם אבינו בברית בין הבתרים כי גר יהיה זרעך שפתח ביחיד וסיים ברבים אבל הכוונה שגרות יהיה ביצחק שהוא זרעך כי ביצחק יקרא לך זרע לא היו באמת בגנות רק מנין ביצח"ק שהוא רד"ו ה"פ של שם מ"ב שהוא סוד יד חזקה ה' אצבעות ביד ונמצא שהקדוש ב"ה מדלג על ההרים ומתחיל הגלות מן האבות וכן (שמות יב) ומושב בני ישראל ת"ל שנה מתחיל מברית בין הבתרים וכמו שהקב"ה מדלג ת' שנה ומתחיל הגלות מן אבות עולם כן הנה זה עומד אחר כתלינו שהוא יוסף שנקרא זה ובשבילו (שם יג) בעבור זה עשה ה' לי שבשבילו היו עבדים למצרים לכן התחיל הגלות מן יוסף קו"ל דוד"י הנ"ה ז"ה ב"א בגימטריא צדקיא"ל שהוא מלאכו של אברהם הולך צדקות שבשבילו זכו לגאול בזכות צדקה שעשה זה יעיר זה:
או יש לדרוש מדלג על ההרים בסוד (שם ג) וירא ה' כי סר לראות שחשב משה שיהיו ישראל עוד נ' שנה בגלות ס"ר י"פ הוי"ה כי בשביל זה ירדו כמ"ש הקב"ה (שם ו) ושמי ה' לא נודעתי להם י"פ הוי"ה הוא ס"ר והקב"ה השיב אהיה אשר אהיה שהוא י"פ אהי"ה שהוא בגי' רד"ו ועז"א על אותן הנ' שנה שיהפך השנים ויהי' ממנו ימים (שם ג) בהוציאך את העם הזה תעבדון בנ' יתירה שאותן נ' ימים המתינו עד שקבלו התורה ביום החמשים בשבועות ז"ש (שם יג) וחמשים עלו בני ישראל שהיו ראוים להיות עוד חמשים שנה במצרים להשלים י"פ הוי"ה ועז"א (מיכה ז) כימי צאתך מארץ מצרים על נ' ימים אלו אראנו נ' פלאות ז"ש (תהלים צ) שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה שישמח אותנו מן אותן שנים ראוים לראות רעה ועשה הקב"ה מהם ימים נגד נ' שנים שהיו ראוים להיות במצרים והיפך הקב"ה אותן השנים והמתין בשמחת נתינת התורה נ' ימים ועשה מן שנים ימים כן יעשה לע"ל כימי צאתך וגו' וכן (שם) יראה אל עבדיך פעלך לע"ל. ז"ש (שיר ג) מדלג על הה"רים בגי' י"פ הוי"ה ס"ר שהקב"ה דילג על חשבון שהיו ראוים להיות עוד נ' שנה בגלות מנין הה"רים. גם יסוד מוסד מחכמי האמת שכל ד' מלכיות היו ראוים להיות במצרים לכן אמר ארבע מאות שנה (בראשית טו) גר יהיה זרעך לקבל ארבע קליפות כ"א כלול ממאה והקליפין הם ד' הרי ארבע מאות שנה ז"ש לאברהם (שם) והנה אימה זה בבל חשיכה מדי גדולה יון נופלת אדום כולם היי ראוים להיות במצרים עליו על אברהם ואם הי' כן עדיין אנו ובנינו היינו משועבדים שם ברוך המקום שדלג את הקץ וחלקן לד' גליות כמ"ש לאברהם אבינו בברית בין הבתרים שהראה לו ד' גליות ואח"כ הראה לו כי גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה שהוא גלות מצרים וקשה למה הראה לו שלא כסדרן מתחילה היה לו להראות גלות מצרים ואח"כ שיעבוד ד' מלכיות א מה חשיכה בשלמא למ"ד למפרע אימה אדום חשיכה יון גדולה מדי נופלת בבל נוכל לומר שמלמטה למעלה הראו לו ה' גבורות מסטרא דה' אתוון מנצפ"ך אבל למ"ד אימה זה בבל וכו' קשה אבל הענין שהראה לו הקב"ה ד' מלכיות כלם יהיו במצרים לכן הראו לו מתחילה ד' קליפות אח"כ הראה לו מצרים כי ראוים היו כל ד' מלכיות להיות שם אח"כ תיקן לד' גליות ז"ש קול דודי מדלג על ההרים אין הרים אלא מלכיות כי חילק גלות זה על ארבע גליות ע"ל הה"רים בגי' ד"פ מל"ך שהם ד' מלכיות. או יאמר קול דודי הנה זה בא בחוש אנו רואין שהקב"ה עשה ושלח (איכה א) אש בעצמותי כמ"ש עמוס (עמוס ז) ויראני ה והנה ה' עומד לריב באש שהי' רוצה להביא אש על ישראל והתפלל עמוס (שם) ה' אלקים חדל נא וגו' יעקב כי קטן והטעםשאנו יודעין שמה' היתה זאת לפי שבחוש אנו רואין שהוא מדלג על ההרים על הצדיקים הנה זה עומד אחר כהלינו מאחר שאנו רואים בתים של עץ שהיו אצל הבתים שהתחילה בם השריפה לא נשרפו ודלגה השריפה על בתים של אבנים לרחוב אחרת בזה אנו רואים הנה זה עומד אחר כתלינו אבל אלו הי' נותן רשות למשחית אנדרלמוסיא ירדה והורגת טובים ורעים ואינו מבחין בין צדיק לרשע. או יאמר שב' גאולות הן אם תמה זכות אבות אזי מביא גואל בני בניהם למען שמו וכמ"ש (תהלים צד) אם אמרתי מטה רגלי שהן האבות רגלי המרכבה כסא של ג' רגלים אזי חסדך ה' יסעדני שעושה הקב"ה למענו וכה"א (ישעיה נד) כי ההרים ימושו האבות אזי חסדי מאתך לא תמוש חסד ז"ש קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים ר"ל כשתמה זכות אבות והוא מדלג על ההרים כשיש זכות של אבות ואמהות וכשאין בהם זכות הנה זה עומד אחר כתלינו שהקב"ה בעצמו מציץ ומשגיח גם קו"ל בגי' אלי"הו חנ"וך ב' מליצי יושר שלנו בגלות ז"ש קול דודי הנה זה אליהו הנביא נקרא (מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליהו ומשיח בן יוסף שהוא דיוקנא חנוך לנער נקרא ז"ה (בראשית לז) נסעו מז"ה קול דודי הם שנים אלו אליהו חנוך שהוא אליהו ומשיח הנ"ה ז"ה בא מדלג על ההרים (ישעיה לב) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר שלום אמן. ובמדרש שלאחר זה נתבאר שכ"ג נכנס בזכות אבות ג' ואמהות ד' ז"ש קול דודי הנה בא עבור אבות מדלג על ההרים עבור אמהות מקפץ על הגבעות הן הן ז' שערים עליונים ג' ברכות של ק"ש בשחר ד' בערב סוד בערב היא באה ובבוקר היא שבה ב' יחודין דשחרית וערבית והן הן ז' היכלות שעולה התפלה דרך ז' שערים גם בשקול דודי בא הקדושה אזי מדלג על ההרים דא דכורא שהקליפות בורחים לנוקבא דתהומא רבא וכן מקפץ על הגבעות דא נוקבא לילי"ת רוכבת על ת"פ מחנות חשבון דילה מנין גבעו"ת הוא תפ"א היא וחיילותיה לכן היו מנין (ישעיה א)מלא"תי בתי כנסיות בירושלים כי אר"ץ כנע"ן לדעתי רזא עילאה הוא שמתחלה הרגיעה לילית מצאה שם מנוח והיו בתים שלהם בנוים ע"ש תפ"א מחנות של לילית וחיילותי' מכין אר"ץ כנע"ן ואח"כ העמידו ב"כנ וב"מד מנין זה ז"ש מקפץ על הגבעות הנה זה עומד אחר כתלינו ב"כנ ומדרשות שהעמידו על זה היסוד והגר שפחת שרי אומרת (בראשיה טז) מפני שרי גברתי אנכי בורחת וזהו הסוד לדעתי (ישעיה א) מלאת"י משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים היינו שבתחלה היו ב"כנ וב"מד כמנין מלאת"י מצד הקדושה ובעת רעתם חזרה לשלוש תפ"א מחנות כמנין וע"תה מרצחים גם תשועת ה' כהרף עין ז"ש קול דודי הנה זה בא אזי מדלג על כל הרים וגבעות כי כאשר דבר מלך שלטון מי יאמר לו מה תעשה ז"ש הואיל והקב"ה חפץ בגאולתכם אינו מביט וכו' כי מי יעכב על ידו אבל אלו היה מלאך אזי צריך ליקח רשות מגבוה על גבוה והקב"ה שגבוה על גבוהים אין מי שיעכב לו לכן (תהלים קלה) כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ. או קול דודי הנה זה בא אזי מדלג על היסורין שלכם כמ"ש (שמות ג) כי ידעתי את מכאוביו שראה הקדוש ברוך הוא הלחץ שלחצו אותם ברד"ו שנה כ"כ שהיה להם לסבול בד' מאות שנה והרים הם יסורין כדאיתא במדרש והקב"ה בידו לידע ולא לשום מלאך. או שהקב"ה שינה במצרים הסדר כי דרך אומה ליפול שר שלה מתחלה ואח"כ להפיל אומה שלמטה ובמצרים להיפך ז"ש (שמות יב) ועברתי בארץ מצרים שהעביר על מדתו שהכתי כל בכור בארץ מצרים ואחר כך (שם) בכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' ז"ש קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים שפסח על בתי מצרים שמתחלה היה לו להכות ההרים שהם שרים של מעלה (עמוס ט) הך הכפתור וירעשו הספים והוא לא עשה כן הנה זה, עומד אחר כתלינו. או שהקדוש ב"ה ממתין (תהלים כב) יושב תהלות ישראל ומניח עליונים וכל צבאם ושומע תפלת ישראל למטה ז"ש קול דודי הנה זה בא שהקב"ה בעצמו שומע אותו מדלג על ההרים והגבעות שלמעלה הן הן (דניאל ז) אלף אלפים שמשמשין אותו ועומד אחר כתלינו שהם כותלי ב"המ שלנו מציץ מן החרכים שלנו או ע"ד אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה שאין לו להקב"ה רק ד' אמות ז"ש קול דודי הנה זה בא שהיא התורה אזי הקב"ה מדלג על ההרים וגבעות הנה זה עומד אחר כתלינו בית המדרש שלנו. ע"ד המדרש (תהלים יח) וירכב על כרוב ויעף לפי מ"ש למעלה שד' מלכיות וגלות מצרים היו נגד ה' גבורות דהיינו אותיות מנצפ"ך כזה נ"ל מבואר כוונת הגמרא (מגילה ב) מנצפ"ך צופים אמרום דהיינו ע"ד מ"ש הגמרא דנדרים (נדרים כב) אלו לא חטאו ישראל לא הי' להם אלא התורה וספר יהושע לבד ולא שאר דברי הנביאים כלל משום שכולם התנבאו דברי הוכחות ועל גלות ופורענות ישראל וע"כ מבואר שז"ש מנצפ"ך צופים אמרום משום שהם רומזים על הגליות וד' מלכיות ועל כן הנביאים אמרו זה הסוד מנצפ"ך שהוא רומז על הגלות וד' מלכיות וזה הי' אחר יהושע שחטאו ישראל כבר בע"ז ונגזר עליהם הגליות וע"כ כתיב בשמואל מן הרמתים צופים וכתבו התוספות דאותן צופים אמרו תיבות מנצפ"ך והיינו משום שאחר יהושע היו הנביאים ראשונים אחר חטאם של ישראל שנגזר הגלות וע"כ (מגילה ב) אז אמרו הצופים והגמרא מקשה והא כתיב אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה ומשני שכחום וחזרום ויסדום וגם אמרו מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין והענין כמ"ש רבי ז"ל: