טעם של שדי שהראה הקב"ה לאבות. בספר סודי רזי ש' של שדי רומזת על יעקב שהיה כדמות כסא הכבוד שלמעלה ולכן נושאי המטה שלו היו בכל רוח ג' שבטים רומזת על שין שיש לו ג' ענפים. ד' של שדי רומזת על יצחק ועליו אתמר (שיר ז) דלת ראשך כארגמן שפשט צווארו לשחיטה שכן ד' הוא ממול ערפו במרום קשר של תפילין והוא מקום שכשר למליקה והאריך שם באותו ד' שרומז על יצחק. אבל שין שבתפילין היא רומזת על יעקב (דברים כח) כי "שם 'ד' "נקרא עליך ר"ת שי"ן ויוד שבקשר של יד שבשדי היא רומזת על אברהם שנתנסה בי' נסיונות ובשבילו נברא עולם בי' מאמרות וי' היא סמוך לתפילין של יד שאין שם אלא בית אחד כי (יחזקאל ל לג) אחד היה אברהם אבל בתפילין של ראש ד' בתים כנגד ד' דגלים של יעקב וי"ב תפירות יש ג' לכל רוח לקבל י"ב שבטים ואתמר גבי אברהם (בראשית יד) הרימותי ידי לאל עליון שאות יוד של תפילין של יד רומזת על אברהם. ולכן לדעתי מתחלה מניחין הפילין של היד והוא לקבל אברהם שהיה ראשון ואח"כ כשמניחין של הראש אוחזין מתחלה בקשר שהוא ד' ואח"כ אות שין שהוא בתפילין של ראש שהיא רומזת על יעקב וכשחולצין חולצין למפרע מתחלת יעקב והיא ש' שבתפילין של ראש ואח"כ דלת נגד יצחק ואח"כ תפילין של יד שיוד שבה רומז על אברהם כי הכתוב אומר מתחלה (ויקרא כו) וזכרתי את בריתי יעקב שהיא שין של שדי ואח"כ יצחק שהוא ד' של שדי ואח"כ אברהם שהוא יוד של שדי לכן הוצרך להיות הגלוי לאבות בג' אתוון אילין שרומזין על ג' אבות. והנה אברהם אמר (בראשית יד) מחוט ועד שרוך נעל. בפרק כסוי הדם. שזכו בניו לב' מצות ציצית ותפילין והנה יש ת' חוטין בציצית כי שורש המצות הם ח' דברים. כתוב בסודי רזי והביא מדרש ע"פ קטן וגדול שם הוא וקחשיב ח' ענינים מה שיש לרשעים בגיהנם כנגד ח' אברים שבאדם שהוא חוטא בהם הנה האדם חוטא בעינים כמה מצות ל"ת שתלוין בענים וכמה מצות עשה שתלוין בהם כנגדם צוה הקב"ה חוט של תכלת (במדבר טו) לא תתורו וגו' ואחרי עיניכם (שם) ועשיתם את כל מצותי. וכמה מצות עשה ול"ת תלוין באזנים (שמות כג) לא תשא שמע שוא וכיוצא בו (דברים יא) אם שמוע תשמעו וגו' כנגדו חוט ב' של ציצית. וכן אדם חוטא באכילה ויש בהם מצות עשה ול"ת כנגדו חוט ב' וכן אדם חוטא בפיו ובלשונו כנגדו חוט ד'. וכן באפו שמריח ריח של ע"ז לא תעשה וגם יש בה כמה מצות עשה שהנשמה נהנית מן הריח כנגדו חוט ה'. כנגד הידים חוט ו' כנגד הרגלים חוט ז' כנגד ראש הגויה חוט ח' וז"ש (במדבר טו) וזכרתם את כל מצות ד' ובהסתכל בח' חוטין אלו יתרחק בח' חטאין דבהון תלוין כל המצות ד' ז"ש (שם) והייתם קדושים לאלהיכם לאלהיכם דייקא כי מרכבה של מעלה היא ג"כ נחלקה לח' אתוון קדישין שהם הוי"ה אדנ"י שהוא של א"ז פרגטיטין של משה שהם שתים שהן ארבע תרין שמהן זה שמי הויה וזה זכרי אדני (שמות כה) כרוב אחד מקצה מזה על זה שמי (שם) וכרוב אחד מקצה מזה על זה זכרי ולכן המרכבה של מעלה שאומרים צבא השמים מימין ומשמאל מכל צד ב"פ ח' מימין ח' של חמלה וח' של חנון משמאל ח' של חרון וח' של חבלה הכי איתא בסודי רזי לדעתי בנוסח אהבה רבה בתפלה תקנו ב' חיתי"ןשהם בכסא הכבוד מצד הימין כי אהבה רבה היא לקבל אברהם (בראשית כב) וישכם אברהם בבוקר שאז (תהלים צב) להגיד בבוקר חסדך תקנו שם חמלה גדולה חמלת עלינו ואח"כ אמר כן תחנינו הרי חמלה הרי חנון ב' חיתי"ן שמצד הימין של המרכבה והנה התפלה עולה דרך ח' שערים כי ז' שערים בז' רקיעים ואח"כ הרקיע שעל ראשי, החיות הוא השער השמיני וזה סוד א"ז א' הוא השער האחד ממעל הרקיעים וכן ח' שמיעות בתפלת שלמה במלכים א ח) וח' שמיעות בר"ה וכן התורה נחלקת לח' דרגין טמא וטהור פסול וכשר וכו' לכן ח' תיבות בפ' זאת התורה. וכן יצח"ק שהוא מנהיג השמיטה הזאת יש בו ח' הויו"ת אבל אברה"ם עולה ח"פ א"ל שהוא חסד אבל משה שעלה למדריגה עלאה זכה להיות בהר ק"ך יום שהוא ח"פ שם של י"ה וכן היו חייו ק"ך שנה. וז"ש בכאן ושמי ד' לא נודעתי להם שהוא רומז על שם י"ה שהוא תקועה בשם של אלהים שבהסתלק שם של י"ה מן אלהים נשאר אלם ז"ש וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' כי שם של י"ה הוא הקול והדיבור של אלהים וז"ש בסוף הפרשה ונתתי לכם מורשה שרומז על התורה שניתנה מורשה על ח' דרגין והנה דוגמת זה בקליפה (בראשית ל) אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום שהם ח' והם שמנה שרצים שבתורה מלאך המות בשמנה וכן המלכיות (איכה א) ישתרגו עלו על צוארי שהם ב' שהן ד' וכנגדן צריכין אנו לשמור המצות והתורה שכל דרגין דלהון שתים שהן ד':
הנה בג' לשונות שבפסוק והוצאתי אתכם והצלתי אתכם וגאלתי כתוב בסודי רזי נעלם קוף ואומר אני שזה הסוד שכתוב בשם. על מה שאמרו כל מעשיך יהיו לשם שמים לפי שק' פעמים שמים כתוב בתורה וקפ' שם בספר תהלים לכן לא אמרינן לשם ד' ולא אמר לשם אלהים רק לשם שמים. וזה כוונת הפסוק (תהלים ח) ד' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אל תקרי מה אלא מאה אשר תנה הודך על השמים ע"ל דייקא שגם שמים הם סוד ק'. ולדעתי רזא עלאה הוא לכן סמכו בתפלה ד' שמך לעולה וחזר ואמר ד' בשמים הכין כסאו סמכו בתפלה בתחלה שמים ואח"כ ד' שמך שהוא על ק' פעמים שם שבספר תהלים כי משה ודוד עומדים זה לקבל זה משה הוא מיסוד תורה שבכתב ודוד היא מיסוד תורה שבע"פ משה הוצרך לתקן קומה של שמים וז"ש (שמות טז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ואד"הר שנתעמט על ק' אמה הוצרך למתה לתקן ק' פעמים שמים בתורה אבל דוד הוצרך לתקן שם כמ"ש (ד"ה א יד) ויצא שם לדוד לכן הוצרך להזכיר ק"פ שם בספר תהלים נמצא כמו שמשה בה' חומשי תורה הוצרך לומר (דברים לב) האזינו השמים ואדברה שהוצרך לתקן שמים (שם י) ועתה ישראל מה וגו' אל תקרי מה אלא מאה לכן הוצרך להקם מאה אדני המשכן ויש עוד ה' אדני נחשת בחצר המשכן שכן יש בתורה (דברים לג) שחקים חד וד"פ רקיע בפ' בראשית הרי ה' לקבל ה' אדני נחושת וק' פעמים שמים לקבל ק' אדנים והוא סוד (שם ד) על"ה אלי ההרה עלה דייקא שהוא בגי' ק"ה ה"פ אהי"ה שכן משה אתמר גבי' לכה בה' יתירה שהראה לו הקב"ה שם המפורש שהוא שם של אהי"ה הוא ק"ה ולכן אמר ה' לשונות בפ' זו וסיים לבסוף ונתתי לכם מורשה שהוא סוד חותם של תורה בראשי ה' ספרים שם של אהי"ה כלול דא בדא הרי ה"פ אהי"ה בסוד (משלי ח) ואהי"ה אצלו אמון זכינו לדין שמשה ודוד תקנו שם שמים שכן ג"כ ה' ספרים של אהלים נזכרו ק' פעמים שם זה פי' (תהלים ח) מה אדיר שמך בכל הארץ הארץ דייקא כי דוד הוא תיקונו של ארץ כמו שמשה הוא תיקון שמים ז"ש (שם) אשר תנה הודך על השמים משה שהיו לו קרני הוד והוא קבל הלוחו"ת בגימ' תנ"ה שמשה זכה לקרני הוד (במדבר כז) ונתתה מהודך עליו וכן מש"ה במלוי מם שין הי בגימ' הלוחו"ת שהוא ת"נה הודך הוא תיקון השמים שכן זכר ק' פעמים שמים אבל לא מצינו בתורה רק נ"ב פעמים שם ורזא עלאה הוא שכן ג"כ נ"ב פעמים ענן בתורה כי על כל שם ברא הקב"ה ענן מסך מבדיל בין האור ובין החושך והוא סוד (תהלים קג) מלכוהו בכ"ל משלה ובראשית כד) וה' ברך את אברהם בכ"ל והוא נגד יוצר אור וראה הקב"ה, שאור גדול מאיר ויזיק לעולם וברא חושך לכן ברא חושך שהוא ענן מסך מבדיל וזה הסוד (שם א) וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל שהוא בגימ' ב"ן שהוא סוד שם של ב"ן שהוצרך הקב"ה לברוא נ"ב עננים על כל שם ענן בפני עצמו כדי שיהיה הבדל בין האור ובין החושך. ולכן אברהם שהוא היה האור הראשון (תהלים קיב) זרח בחושך אור לישרים שהם אבות העולם שתקנו קומו של אד"הר ולכן תחלת דבורו של הקב"ה לאברהם (בראשית יב) לך לך בזוהר חשבון ל"ך ל"ך חשבון מאה מפתחין שמסר הקב"ה לאברהם לתקן קומו של אד"הר שקלקל (שם כד) באלהי השמים ואלהי הארץ. וז"ש (שם יב) אל הארץ אשר אראך שהיה לו לתקן שם וז"ש (שם ואגדלה שמך והיה ברכה שהם לקבל מאה ברכות. וכן ביצחק שנולד לק' שנה של אברהם אתמר (שם כו) ויזרע יצחק בארץ ההיא מאה שערים בארץ דייקא (תהלים ח) מה אדיר שמך בכל הארץ לתקן מדת ארץ לתקן שם וז"ש (בראשית כו) ויברכהו ד' לקבל מאה ברכות. וכן גבי יעקב אתמר ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה לא אמר למצרים אבל רמיז על שם של מ"ה (תהלים מו) לכו חזו מפעלות אלהים אשר שם שמות בארץ בארץ דייקא וז"ש ולמען ספר שמי בכל הארץ וע"ז רמיז בכאן וארא אל אברהם וגו' באל שדי שהיא אספקלריא שאינה מאירה שגילה הקב"ה לאבות העולם שיתקנו שמות שהם בארץ.אבל ושמי ה' שהוא סוד שמים אספקלריא המאירה לא מדעתי להם כי כבר אמר (בראשית יג) קום התהלך בארץ וגו' בארץ דייקא אבל גבי משה אתמר (שמות כ) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם שמים דייקא שאז (תהלים קמה) הודו על ארץ ושמים מתחילה (חבקוק ג) כסה שמים הודו ולא היתה תהלתו רק מלאה הארץ לכן אמור לבני ישראל אין לכן אלא שבועה והטעם שכן גם כן מלת לכן נרמזו בו גם כן י' דרגין עילאין כל אחד כלולה מעשר הרי מאה ולכן בג' לשונות אלו נעלם ק' כי נתמעט קומתו של אדה"ר בתלת דרגין דיליה שהם ג' עולמות עד שקבלו ישראל את התורה ולקחתי אתכם לי לעם שקבל התורה שהיא היא לקח טוב אז נתקנה קומה של אדם (תהלים סח) שבית שבי לקחת מתנות באדם לקחת דייקא כשקבל לחת האבן אז זכה לק' הפוך מלת לקחת תמצא תמן ק' לחת שכן בא"ת ב"ש כסא הוא לחת לכן חסר כתיב ואז זכה לי"ב צרופים שכן לחת י"ב צרופים ומ"ש אמור לבני ישראל אני ה' שזכה לי"ב צירופי ההוי"ה בסוד ז"ה שמי למה ז"ה שלחתני לי"ב צירופים הוא סוד שבית שבי י"ב פעמים הוי"ה בגימט' שב"י:
וארא אל אברהם וגו' באל שדי ושמי י"י לא נודעתי להם. נעלם של שדי הוא בגי' פר"ו ורב"ו ולכן הוצרך הקב"ה לגלות לאבות בשם של שדי שהוא מורה על גלות מצרים שזה השם גרם לגלות מצרים שהוא בא מן אל שדי שזה השם מורה על פריה ורביה כמ"ש הבה נתחכמה לו פן ירבה נמצא שבמראה גילה לאבות גרם הגלות אבל מה בראשית טו) דאתמר וגם את הגוי אשר יעבדו ד"ן אנכי שהוא רומז על שם של הוי"ה שיש לו ד"ן צרופים לא נודעתי להם. והנה עתה לכן אמור אני י"י. ואמר ד' לשונות של גאולה לקבל ארבע פעמים ד"ן שבג' פסוקים של ויסע ויבא ויט שהם לקבל ג' אבות ויסע לקבל אברהם ויבא לקבל יצחק ויט לקבל יעקב ועז"א ושמי ה' לא נודעתי להם שרומז על שם של ע"ב וע"פ המדרש שאמר שבשם אל שדי תולה הקדוש ברוך הוא החטא לאדם תולה הקדוש ברוך הוא לאברהם חטא שא' (שם) במה אדע ד' תיבות לקבליהון ה' שנים במצרים ונרמז בשם אל שדי תליית החטא כי מצד הדין היה ראוי בן אדם להיות העונש שחטא כנגד הקב"ה בלתי בעל תכלית כמ"ש (איוב יא) אם עד תכלית שדי המצא רק מי שאמר לעולם די הוא אומר לחטא שיהיה העונש בעל תכלית. גם רמז שאבות העולם חיו ת"ק שנה כמנין נעלם של שדי לכן וארא אל אבות באל שדי שהם (דברים יא) כימי השמים על הארץ מהלך ת"ק שנה והנה כשלא נחשוב מ"ח שנה שלא היכר אברהם את בוראו הרי לא היו רק תכלית שדי רצה לומר ס"ת של שדי כזה שין דלת יוד שהוא ס"ת ד'ת'ן שכך שנים עמד מלכות ב"ד ז"ש וגם אני הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ מגוריהם שרמז על מלכות ב"ד שנקראת (דברים יא) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד תמי"ד דייקא שעליה אמר דוד (תהלים לט) מיד"ת ימי מה היא שהיא בהיפוך אתוון תמיד כמ"ש בספר הכוונת על פ' (במדבר כח) עולת תמי"ד:
הנה יש להתעורר מה שאמר במדרש ד' גזירות גזר פרעה כנגד ארבע לשונות של גאולה והלא ה' לשונות של גאולה הם והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי והבאתי וברשב"ם פ' המוכר פירות אמר קא חשיב והבאתי במקום לקחתי שהוא מד' לשונות של גאולה ובאמת הם ה' נוכל לומר לפי שמשה אמר למה הרעותה בה' כנגד זה אמר הקדוש ב"ה ה' גאולות לפי שעיקר ירידתן למצרים היה לתיקון הנשמה וה' שמות יש לנשמה. גם יש ארבע אותיות השם ה' פרצופים והקב"ה בא לגלות להם שם של הוי"ה הוצרך לומר ה' לשונות כי ה' שמות יש לנשמה ולפי שישראל סופן לקבל ה' חמשי תורה לכן אמר בלשון חמישי והבאתי וגו' ומפרש למה אמר ה' לשונות לז"א ונתתי לכם מורשה שרומז על (דברים לג) תורה צוה לנו משה מורשה שנחלקו על ה' חומשי תורה לכן ה' לשונות כנגדו וכן רוחו של יעקב נברא ביום ה' לכן אמרו ביום ה' (תהלים פא) הרנינו לאלהים עוזינו הריעו לאלהי יעקב לכן אמר (דברים לג) קהל"ת יעק"ב בהיפוך אתוון ה' קלת י' דיברות קע"ב תיבות גם רמז ה' מלכיות בפ' (ישעיה כד) בוגדים בגדו וגו' קחשיב ה' בגידות כמ"ש רש"י לכן ה' פעמים אמר דוד קומה ה' בספר תהלים וכן ה"פ אלהי"ם יש בו ת"ל שנה במצרים ובחשבון ר'דו יש ה' פעמים מ"ב וכן ה' ממי"ן במלוי באלף בית ואלו הם ה' אותיות גימל למד מם סמך וכן יש בפ' (תהלים יז) 'מ'מתקו'מ'מי'ם בימינך וסימן (שמות יד) ובני ישראל יוצאים ביד רמה במילת רמ"ה נרמז בו שהיו ישראל ר' שנה במצרים דהיינו ה' ממי"ן חשבון ר' וע"פי שהיו רד"ו שנה במצרים עשרה שנים שגרם יוסף לעצמו שבטח בשר המשקים ובשבילו היו י' שנים בגלות ד' לשונות של גאולה הכתובים בפ' נגד זה ארבע לשונות של גאולה לעתיד וכה"א והביאותים (ד"ה בד) על האדמה במדרש ד' קראו תגר להקב"ה דוד בני קרת ואסף וירמיה ארבע דברים חסרים בגלות ושמת"י פדת חסר לפי שד' אלו חסרים נגד ד' גלות וכנגד זה היו ארבע בנים לערפה שהוא פני עורף ולא כמו שרות שדבקה בה' (תהלים כז) לחזות בנועם ה' ולא חזרה מנעמי שהיא נעם י' סימן של ארבע בנים אלו (משלי כח) הגו סגי"ם מכסף ס"ף ג"ליות י"שבי מ"דון. (תהלים קיט) ס'ג'י'ם השבת כל רשעי ארץ שהם בכלל נגה נגד ארבע קליפות מן רות יצא דוד שהוא כלל כל ישראל. ש'מ'ת'י נוטריקין ש"כינה מ"לאכים ת"ורה י"שראל ובשעת גליות חסרים אלו. למחר יהיה האות הזה הוא שנחסר מן תלדת שמים עד תלדת פרץ משם יצא דוד שריוהו בשירים וכשאנו מתפללין על גליותינו (איכה ג) גם כי אזעק ואשוע אזי אין אני מתפלל על עצמי רק על ג' דברים שהם בגלות שסימנם ש'ת'ם ש"כינה ת"ורה מ"לאכים והמבקש על חבירו רחמים והוא צריך לאותו דבר הואנענה תחינה ובשעת חורבן בעו"ה ש'ת'ם תפלתי אע"פ שאין אני עושה למעני רק עבור ג' אלו המרומזין בתיבת ש'ת'ם אפ"ה נסתם תפלתי ולכן שתם בש' ולא בס':
וידבר אלהים אל משה וגו' וארא. בזוהר ואדבר מבע"ל יש ליישב בהתעורר למה אות הראשון שציוה הקב"ה למשה כי ידבר אליכם פרעה תנו לנו אות או מופת אמור אל אהרן והשלך את מטך ויהי לתנין למה דוקא יהיה המופת שיהיה לנחש במדרש מתרץ למה מדמה המלכות לנחש (ובברכות ד) אם המלך שואל בשלומו לא יפסיק אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק (ירמיה מו) קולה כנחש ילך וגו' ע"כ ועוד למה דוקא צוה הקב"ה לעשות עם מטה אהרן ולא עם מטה משה בזוהר נותן שני תרוצים הא' לפי שמטה של משה היה קדישא יתיר דאתגליף בגינתא עלאה בשמא קדישא ולא בעי קב"ה לסאבא ליה באינון חוטרא דחרשיא ולא עוד אלא לכייפא לון לכל אינון דאתיין משמאלא בגין דאהרן אתא מימינא ושמאלא אתכפייא בימינא ולדעתי רזא עלאה איכא הכא לפי שפרעה הוא קין ומן היום שבא נחש וקלקל בעץ הדעת טוב ורע נתערבבו הנצוצות וכל רשעיא וחייביא הם בני דקין ופגימת הנחש היה בידיעה כמ"ש (בראשית ג) כי יודע אלהים ביום אכלכם וגו' ומבואר בכנפי יונה סוד ידיעה ובחירה מרזא דשמא קדישא י"ה פעמים י"ה בגימטריא בחיר"ה ו"ה פעמים ו"ה בגי' א"ל יוד"ע כשחטאו אדם ואשתו אתמר עלייהו (שם) וידעו כי ערומים המה שנתערטלו מן בחירה שהיתה בידם לטובה ובחרו ברע על ידי אשה שדעתה קלה פגמו ברזא דקו הרחמים שהוא עץ הדעת ולא נתקן הידיעה רק אח"כ (שם ד) והאדם ידע את חוה אשתו כשהוליד גלגולא תניינא של משה שהוא שת שהי' בדמותו ובצלמו לכן אמר ו"האדם ידע כי הידיעה תלוי בתרין אתוון בתראין ו"ה של שם ז"ש בשעת עקידה (שם כב) והאלהים ניסה את אברהם שבא אברהם ולקח בידו את האש ואת המאכלת שהם כוחות הדין אז נתמלא קו הרחמים בעולם זה שנאמר (שם) עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ר"ל עתה שכבש איש חסד את מדת הדין נתפתח קו הידיעה שהוא הדעת שער הרחמים כי עד האידנא ירא אלהים אתה שהיה מתיירא לפני מד"ה ועתה נעקד הדין ויעקב כשראה סלם זה סיני (שם כח) והנה מל כי אלהים משה ואהרן והנה י"י נצב עליו על סוד שם של י"י שהוא דרגא דמשה זה שנאמר (שם) אכן יש במקום הזה כשראה דרגא דמשה ואנכי לא ידעתי רצה לומר אף שיעקב גם כן שם של ה' דרגא של ת"ת אינו אלא מלבר ומשה מלגאו דרגא דדעת ז"ש ואנכי לא ידעתי שהוא אינו בסוד הדעת כשבא יוסף ולמדו גבריאל ע' לשון התחילו המלאכים לומר ברוך חונן הדעת במראה הסנה אמרו המלאכים חונן הדעת ויוסף הוא ראשית דעת אחר כך בא משה (שמות יג) ויקח את עצמות יוסף וזכה להיות (במדבר יב) ב'כ"ל' בי'ת'י נאמן בגימט' דע"ת וזה סוד נאמן כפוף נאמן פשוט שבת דף ק"ד מנאמן לנאמן מיוסף למשה ולפי שפרעה כפר בידיעת השם יתברך באמרו מי ה' אשר אשמע בקולו הוצרך הקב"ה לפתוח שערי רחמים קו הד"עת רזא דידיעה מקום התפילין שהראה הקב"ה למשה שהוא מקום שמוחו של תינוק רופס. ז"ש ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ר"ל מדה כנגד מדה הוא כופר בידיעה הוצרך הקב"ה לפתוח שער הידיעה ז"ש ואני ידעתי הוצרך לפתות אותו שער לפי שלא יתן מלך מצרים להלוך ופוגם בידיעה ע"כ לקח הקב"ה ממנו הבחירה מ"מ הוא פוגם בתרין אתוון בתראין רזא דידיעה אסתלקו ממנו רזא דבחירה ולכן כשהיו ישראל על הים אמרו (שמות טו) עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה שאז ג"כ נתאמתו תרין אתוון אלין ולפי שאצל משה נתאמת קו הדעת ז"ש הפסוק וידע אלהים ומשה היה רועה וקשה למה לא אמר ענין בפ"ע אלא לפי שמשה הוא סוד הדעת לכן אמר וידע אלהים וטעם שפתח הקב"ה שער הידיעה לפי שמשה היה רועה וזכה לההוא דרגא ז"ש כי המקום אשר אתה עומד עליו על דרגא ממש אדמ"ת קד"ש הו"א בגימטריא תתס"א שהם כל כוחות הדין י"פ אלהים שהוא חשבון תת"ס וזה אחד יותר כי (שם יט) משה עלה אל האלהים לבסס כל כוחות הדין ובזה המקום הוא נמתק כל כוחות הדין ז"ש המדרש ע"ז הפסוק (תהלים נג יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו מדת ב"ו שבא בעלילות אבל הקב"ה וארא אל האבות אבו"ת בגימט' ק"ו הרחמי"ם שהוא סוד דעת שלא זכו האבו' אל קו הרחמי' רק משה זכה לג' מדריגות לפי שמשה סוד דעת לכן אמר יודיע דרכיו למשה לכן אמר וארא אל אי"ו באל שדי (במדבר יב) במראה אליו אתוודע אבל ושמי ה' דרגא דלגאו לא נודעתי להם שלא היו בימיהם שער הידיעה פתוח כמו שהות עתה שגילה הקב"ה סוד הדעת בכלל. לכן אמור לבני ישראל עתה אני ד' ואמר ארבע לשונות של גאולה נגד ד' מוחין שהם ארבע פרשיות של תפילין כי שם מקום הדעת רהיטא דמוחין ולפי שהנחש עיקר קלקולו בסוד הדעת קלקל בידיעה ועתה בא פרעה שהוא בנו דקין שבא מזוהמת הנחש שהטיל זוהמא בחוה וכפר גם כן בידיעה וניער רע של קין נקרא פ"ה ר"ע בהיפוך אתוון צוה הקב"ה לעשות מופת בנחש שיהיה מטה שלו נחש כי מיחזי וניעור חטא של נחש לכפור בידיעה ות"י כתב לפי שקול של נחש הולך מסוף עולם ועד סופו וכן (ירמיה מו) קולה כנחש ילך. בזוהר שזנב שלה הוא למעלה והראש למטה וכן ענין פרעה ולפי שאהרן בא מטוב של קין לכן הוצרך הקב"ה לעשות נס במטה של אהרן לקיים קרא (ישעיה מט) מהרסיך ומחרביך ממך יצאו והא רזא (שמות לב) ויקהל העם על אהרן שהם ערב רב בנוי דקין והשיב למשה (שם) אתה ידעת את העם כי ברע הוא שהם ניתלין ברע של קין והוא מטוב של קין לכן באו אליו וכן במקום זה אמור אל אהרן ולפי שפרעה ראה קלקולהראשון של נחש שבא מצד אשה לכן קרא לאשתו ועשתה כשפים לפניו ז"ש ויקרא גם פרעה במד' אין גם אלא אשה שנאמר (בראשית ג) ותתן גם לאישה ויאכל דרש גם על האשה והביא ראיה מעץ הדעת. וכן בסדום אמר (שם יח) עשו כלה ואם לא אדעה כשיעשו תשובה יפתח להם שער הידיעה. (שיר ב) קו דודי הנה זה בא מדלג על ההרים שחישב הקץ מן אבות העולם או קול דודי הנה זה בא שהגיע זמן הגאולה ות' שנה הוא מדלג על ההרים הן ד' מלכיות שפיזר הקב"ה כשראה שלא יכלו להתמהמה במצרים שלא נשארו שם כי איסור חמץ הוא במשהו כמעט רגע היו שקועין בקליפה לכן העמיק הרחיב על ארבע מלכיות והראה לאברהם (בראשית טו) אימה חשיכ' גדולה הכל הי' ראוי להיו' בד' מלכיות:
וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'. נאמן הוא לשלם שכר גם נאמן ליפרע. לכן אמר ב' פעמים הקמותי את בריתי אתם לתת להם וגו'. וגם אני שמעתי וגו' הענין גם את זה לעומת זה עשה אלהים ר"ל שם של אלהים נחלק לשני פעמים גם ב' פעמים ג"ה בגימטריא אלהי"ם כי שני פעמים גם מצינו הא' (שם) גם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי הוא נאמן ליפרע עונש רשעים ז"ש ארץ מגוריהם אשר גרו בה כי באמת היו אותם השנים גירות (שם יג) אם יוכל למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה הרי גם נאמן לשלם שכר. נגד גם זרעך ימנה אמר גם אני הקמותי את בריתי אתם. נגד גם אה הגוי אשר יעבודו דן אנכי אמר גם אני שמעתי נאקת בני ישראל שעל זה אמר שר של מצרים ויאמר אל עמו ע' עקומה לפי שהוא שר של ע' אומות באותו שעה הבה נתחכמה לו שלא להוסיף על יסורין פן ירבה כי הקב"ה אמר (זכריה יא) אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה על שר. זה השיב הקב"ה למשה על למה הרעותה ומאז באתי וגו' ומזה הטעם שהרע תראה שהגיע זמן הגאול' מחמת שמוסיפין על הרעה. וז"ש פן ירבה על היסורין שנתן להם הקב"ה צבא ליסורין (איוב יד) כל ימי צבאי איחל והוצאתי את צבאות"י על ג' צבאות שהם במדרש צבא ליסורין וכשנסתלקו היסורין הגיע צבא שלהם לצאת ז"ש על צבאותם על קצבה שלהם שנתן הקב"ה קצבה ז"ש ונוסף גם הוא ר"ל אותו הפסוק גם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי על שונאינו ובזה ונלחם בנו ועלה וגו' על זה קאמר וגם אני שמעתי (משלי כט) חרפת אדם יתן מוקש במה שהרשעים מתייראין מגיע לידם הם היו מתייראין מזה הגם שלא להוסיף על שונאיהם לכן אמר גם אני שמעתי ר"ל אותו הגם שאמרו ונוסף גם הוא על שונאינו שמעתי שנתקיים בהם שהרי נאקת בני ישראל באה אלי אשר מצרים מעבידים אותם יותר מן הראוי ועז"א מקצר רוח ומעבודה קשה מקצר חסר ו' שהי' ראוי להם להיות במצרים מנין מקצ"ר ולא היו רק מנין רו"ח שהוא רי"ד לפי דעת פרקי ר"א שלא היו רק רט"ו שנה משנולד מנשה ה' שנים קודם רד"ו ואותה שנה שיצאו ממצרים היה משפט מצרים כל י"ב חודש הרי שלא היו בגלות רק מנין רו"ח שהוא נעלם איהים והטעם מעבודה קשה שהי' קשה עליהם לכן קצר הקב"ה זמן הגאולה או שאמר הקב"ה ליעקב אנכי אעלך גם עלה ז"ש גם אני הקמותי לקיים קרא גם עלה פתוח קברותיכם כמו שכתוב (תהלים עח) נגד אבותם עשה פלא ויוציאם ומבואר בפ' ועבדו"ם ועינ"ו אות"ם ס"ת של שם אחרון של ע"ב שהוא חשבון אלהי"ם שהיו ראוים להיות ארב"ע מאו"ת שנ"ה ס"ת ע'ת'ה תראה וכן יעקב אמר ואחר עד ע'ת'ה שהוא ס"ת וכן יוסף אמר (בראשות מד) ואת"ם על"ו לשלו"ם ס"ת בגי' אלהי"ם ז"ש וידבר אלהים:
במדרש וארא שהוא סוד רתיכא דד' רגלין א"ל אלהי"ם הוי"ה (שדי) אדנ"י שהם ד' אתוון דשמא קדישא תרין מינייהו רחמים (תהלים קיח) א"ל הוי"ה ויאר לנו ותרין מינייהו דין והן הן שהראה הקב"ה למשה בלב"ת אש סוד גבורה עלאה גבורה תתאה ב"פ גבורה מנין לב"ת והוא סוד תב"ל שנקרא כן על שם שהוא עומד על דין קשה ודין רפה. נוטריקון א"ש הוא א"להים ש"די והוא סוד גלות מצרים ת' שנה כמנין ב' ב"ד אלו שהסכימו להיות ישראל בגלות. הנה יעקב התפלל אל שדי יתן לכם רחמים ולא נשארו בגלות רק מנין אלהי"ם. ז"ש וידבר אלהים אל משה וארא אל וגו' באל שדי שיתן רחמים על שם זה ולא יהיו בגלות רק קושי השעבוד מנין אלהי"ם. ולפי דברי ר"י החסיד שדרש ואר"א בגימ' יצח"ק לפי שממנו התחיל הגלות (בראשית כא) כי ביצחק יקרא לך זרע ונרמז במלת ביצחק שלא היו בגלות רק רד"ו ומנין ביצח"ק כמו שיעק"ב כולל א"ל אלהי"ם אדנ"י כן ביצח"ק כולל (תהלים נ) א"ל אלהי"ם הוי"ה א"דני והוא מנהיג בשמיטה זו בסוד (שם קה) ושבועתו לישחק בשין שורקת כי אות ש' בגימ' פ"חד י"צחק והוא בגי' (בראשית א) ר"וח א"להים מרחפת על פני המים והוא משה דאתמר עליו מן המים משיתיהו אבות שהיו מתחלה בג' עולמות אברהם בעשייה תמן שם של אל אדני יצחק ביצירה תמן אל י"י יעקב בבריאה אל שדי צירוף בי"ת אלהי"ם כשראה יעקב קושרי כתרים אמר (שם כח) מה נור"א המקום הזה הכי הוי אל"ף רנ"ו (שם) אין זה כי אם בי"ת אלהי"ם. אח"כ כשתקנו שלש תפלות זכו שלשתן בבריאה ז"ש וארא אל וגו' באל שדי הוא בריאה אבל ושמי ה' שהוא עולם האצילות תמן לא תשכח רק שמא דהוי"ה. אבל משה זכה לשם ה' לעולם אצילות לכן אמור לבני ישראל:
במדרש מפני מה מדמה מלכות לנחש מה נחש מעוקם וכו'. הענין ע"פ הזוהר במאמר ר"א ע"פ ירמיה מו) קולה כנחש ילך ענין הנהגת השכינה בזה העולם כענין הנחש אעפ"י דמאיך רישיה וזונבא דיליה לעילא אפ"ה הנהגה באה מן הראש שהוא למטה. וזה עניןהמדרש שמדמה ד' מלכיות לד' נהרות בפרשה בראשית בבל פישון מדי גיחון חדקל יון פרת אדום הענין (משלי כא) פלגי מים לב מלך ביד ה' לכל אשר יחפוץ יטנו האי קרא קשיא הל"ל בקיצור לב מלך ביד ה' מאי ענין פלגי מים. פשטא דקרא כמו. שהמים גוזר הקב"ה כשישראל עושין רש"מ שיבאו על מקום שבני אדם דרים. ואם אינם עושים רש"מ באים על מקום שאין הנאה בהם כי בר"ה גוזר הקב"ה ז"ש תשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה ז"ש פלגי מים שהמים שהקב"ה מסבב אותם לטובה ולרעה כן לב מלך ביד ה' לכל אשר יחפוץ יטנו. או שבא לדמות כמו שפלגי מים הם ד' נהרות אעפ"י שהם יפרדו לד' ראשים מ"מ כולם כאחד מקבלין מן הנהר יוצא מעדן שהוא סוד נהר העליון שהוא כמו מרכ"ז היוצא מן העיגול ועז"א שלמה (קהלת יב) דברי חכמים כדרבונות וכמסמורת נטועים כלם נתנו מרועה אחד שהוא מרמז על מרכ"ז שהוא בגימ' מרכב"ה כי מרכבה כלו תלוי במרכז כמו המסמר שהוא נטוע באמצע הגן וז"ס (בראשית ב) עץ הדעת טוב ורע בתוך הגן ומתרגמינן במצעי"ת גינתא לכן תור"ה בגימ' א"מציע"ת כי הוא כמו מרכ"ז בתוך העיגול ז"ש (קהלת יב) ויתר מ'ה'מ'ה' בני הזהר מר"כז ה"יוצא מ"ן ה"עיגול לכן דרש בזוהר ענין ד' נהרות על ארבעה שנכנסו לפרדס פי שונה הלכות וכו' והן הן ד' דרכי תורה על ד' עולמות (בראשית ב) משם יפרדו והיו לד' ראשים על ד' חלקים אבל כולם נתנו מרועה אחד הכל שב אל מקום אחד אע"פ שאלו מטהרין וכו' אל אחד אמרן שהוא סוד נהר העליון שממנו נטף טלא בכל יומא בזוהר פ' בשלח ז"ש (משלי כא) פלגי מים מי שרואה ד' נהרות ומבין שכולם תלוין בנהר הוא המוציא והמביא אלו ד' נהרות (במדבר כז) על פיו יצאו ועל פיו יבואו כן בזה רואה האדם של"ב מלך ביד ה' לכל אשר יחפוץ יטנו הקב"ה מטה השר של מעלה לכל אשר יחפוץ בזוהר ויאמר אל עמו השר של מעלה נתן כן בלבם ז"ש פלגי מים ר"ל עצה היעוצה להשליך למים ז"ש לב מלך ר"ל מי הוא לב מלך פרעה הוי אומר המלאך שנתן בלבו הוא ביד ה' הקב"ה עשה עמו מה שחפץ לכל אשר יחפוץ יטנו. (משלי טו) לב כסילים לא כן אחיזתם מן לב של הבל שהם חרטומי פרעה יוחנ"י וממר"א וישלך אי"ש מטה"ו בגי' יוחנ"י וממר"א אחזו בשמא"ל שהוא בגימ' שר של גיהנם ערסיא"ל ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן עליה אתמר (משלי כ) מים עמוקים עצה, בלב איש אחיזתו מן לב של הבל רע בליעל שהוא בלעם שנתן עצה על המים. (שם) ואיש תבונה זה משה דלה דלה לנו האיש ידלנה. (שם יט) רבות מחשבות בלב איש אחיזתו מן ל"ב ועצת ה' הוא תקום משה אחיזתו מן ה' של הבל. ועתה לכה לך מבע"ל לומר אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם כי משה לקח ה' מן אברהם ה' זעירא כמ"ש בתקונים ע"פ (ישעי' סג) בוקע מים לפניהם לעשות לו שם עולם
י"א חלקים נחלקו גלות מצרים. א' ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ארבע מאות ושלשים שנה והוא משעה שדיבר הקב"ה עם אברהם בברית בין הבתרים. ב' (בראשית טו) ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה וזה משנולד יצחק ג' משנולד יעקב (איוב כב) והי"ה שד"י בצריך שהם ראוים להיות ש"מ שנה בגלות מצרים ובדבר הזה טעה פרעה שחישב כיון שלא הועילה של יעקב שהיו שנותיו נחשבין לגירות א"הר גם כל שנותיו לא יהיו נחשבת כלל לגירות ויהיו ישראל תחת ידו עוד ק"ל שנה וזה שחלם לו חלום לסוף ק"ל שנה שירדו ישראל למצרים והק"ל נשמע בית פרעה שראה באיצטגנינותו וענין ק"ל שנה ולא ידע מה ניחו (ישעיה מז) ויושיעך הוברי שמים וגו' והוא חשב שזה הענין היא על אותן ק"ל שנה שחי יעקב שהיה בגירות לכן שאל ליעקב כמה ימי שני חייך וכי מה היה לו לפרעה לישאל אחר שנותיו אלא שראה באיצטגנינות שכל אותן השנים יהיו ישראל תחת ידו והשיב יעקב טועה אתה ימי שני מגורי שהם גירות מאה ושלשים שנה שנחשבין לגירות. ומה שראה פרעה בחלומו ק"ל הוא על לידת משה רבינו ע"ה שהיתה יוכבד בת ק"ל והולידה מושיען של ישראל ז"ש פרעה הבה נתחכמה לו פ"ן ירבה שרצה להוסיף מנין פ"ן על הגלות והוא לא ידע שזה ק"ל לדעתי הוא ז"ש יוסף (בראשית מז) והאדמה לא ת'ש'ם ר"ל לא יהיו במצרים ת' שנה ולא ש"ם שנה וכן אמר יעקב (שם מב) למה תתראו קרי בי' ת' תראו רד"ו שמה ונחיה מ'ש'ם ולא נמות שברו לנ"ו שישברו כל הת' שנה ולא יהיה רק מנין לנ"ו שהוא פ"ו. וכן גואל שלהם משה בצירת שמו נודע שהוא בן ד' ושדי כי מ' צורתו כ' ו' ש'ה' צורתו שד"י ש"ם וז"ש וידבר אלהים אל משה בשם זה נרמז אני ה' ושדי וארא אל אברהם וגו' רק בשם שדי לבד אבל ושמי ה' לא נודעתי להם אבל במשה נרמזו שני שמות אלו כנ"ל ז"ש (איוב כב) ו"היה ש"די בצריך מנין ש"ם בצרך אז יזכו לרכוש גדול ז"ש (שם) וכסף תועפות לך. ד' דעת תיב"ע שהיו ישראל במצרים רל"ב שנה מנין ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן מיום שפירש יוסף מאביו שהוא כ"ב שנה קודם רד"ו ז"ס שהראה הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים (בראשית טו) ב"תרו ל"קראת ר"ע ר"ת רל"ב הן הן ד' עולמות אבי"ע וכנגדם ד' כוסות כוס של קידוש שם ב"ן ומן שם ב"ן כוס שני בכאן ה"בן שואל מ"ה נשתנה יצירה תמן שם של מ"ה כוס של ברכה שם ס"ג כוס הלל הגדול שם ע"ב (שם) ויבתר אותם בתוך יציאות השבת שתים י"ה בשמים ו"ה בארץ. ה' דעת רז"ל רד"ו שנה מנין י"פ אהי"ה ובזה טעה משה וירא ה' כי סר לראותשחשב משה שיהיו במצרים עוד נ' שנה מנין י' הויות כי על זה השם אמר משה ואמרו ל"י מ"ה שמ"ו מ"ה אומר עליהם זה שמי לעלם. הו' דעת פרקי ר"א הגדול שהיו ישראל במצרים רט"ו שנה מיום שנולד מנשה ה' שנים קודם שירדו יעקב ובניו רט"ו שנה ביום רט"ו שנה בלילה הרי ת"ל שנה נרמז בס"ת (שם) כ"י ג"ר יהי"ה ס"ת רט"ו סוד הר"י בתר בברית בין הבתרים הראה לו ויבתר אותם בתוך שביתר הקב"ה אותן ת"ל שנה על שני חלקים בסוד (שם יד) ויחלק עליהם לילה שרמז להם שחלק לשנים י'ר'ה ליום י'ר'ה ללילה לתקן נפ"ש. עז"א מקצר רוח שהיה להם להיות מנין מקצ"ר שהוא ת"ל ונעשה ממנו רו"ח שהוא רי"ד כי שנת רט"ו היו המכות וסי' (שם א) רו"ח אלהים וכן באלהי נשמה יש בו רי"ד שיתן לנו הקב"ה נשמת חנוך בן יר"ד שניטלה בחטא של אד"הר (במדבר כד) ו"ירד מיעקב. הז' כמו שאמר רד"ה אלי. הח' משמת יעקב נסתמה עיניהם של ישראל מצרת השיעבוד אני ה' אלהיכם אשר וגו' מנין אנ"י ה' אלהיכ"ם והוא שר המחשבה בסוד (בראשית מח) יברך את הנערים ט"פ ט"פ י"ה והיא השמירה היוצא מפסוק (שמות כג) הנה אנכי שולח מלאך וגו' עד אשר הכנותי ס"ת בגי' זה השם וצריך לכוין בו בשעה שאומרים הפ' לשמירת הדרך. הט' משמת יוסף ד"ן שנה אחר מיתת יעקב אביו בראשית יד) וירדוף עד ד"ן אז נתקיימו וישימו עליו שרי מסים והיו קל"ט שנה בגלות לכן קל"ט פעמים עיני ה' במסורה שהמה (ד"ה ב טז) משוטטות בכל הארץ (ישעי' לה) ונסו יגו"ן ואנח"ה. הי' משמת לוי שהוא צ"ג אחר שירד אבותינו למצרים הלא צב"א לאנוש (תהלים סח) המבשרות צב"א רב (איוב יד) כל ימי צבא"י איחל ב"פ אל היה א"דון יחי"ד מג"ן עליהם (בראשית טו) אנכי מג"ן לך רמז על אלו ג"ץ שנים שהיה יוצא מתחת הפטיש שלא נשתעבדו בהם כל זמן שאחד מן השבטים היה קיים (חבקוק ב) וה' בהיכ"ל קדשו מג"ן בעדינו ז"ש וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא שהיה יכול לומר בקיצור וימת כל הדור ההוא אלא שלכל אחד היה גלות בפ"ע כשמת יוסף וישימו עליו שרי מסים כשמתו כל אחיו היה שיעבוד בפה רך דהיינו ל"א שנה מנין (תהלים נב) חסד א"ל נשאר בגלות מצרים סוד אל אלהים בסוד (ירמיה ג) אלו"ף נעורי אתה (ישעיה כו) חבי כמעט רגע עד יעבור ז"עם (שמות יד) מ"ה ז"את ע"שינו ר"ת זע"ם כי שלחנו את ישראל מעבדינו הלא לא היו תחתינו רק מנין זע"ם. הי"א משנולדה מרים שנקראת כן שאז התחיל קושי השיעבוד בפרך בקושי ובפה רכה מנין אלהי"ם כנרמז בסוף תיבות (בראשית טו) ועבדי"ם וענ"ו אות"ם בגימ' פ"ו אף שיהיו ת' שנה לא יהיו ר"ק מ"ם שנה כמ"ש יוסף לאחיו ג"כ (שם מד) ואת"ם על"ו לשלו"ם וגו' שראה שלא יהיו רק פ"ו שנה. גם נרמז קושי השיעבוד על צירופי מ"י שהם י"ם מאלהים ובהם ר"מ קבין שבמקוה בסוד (עמוס ח) ואחריתה כיום מ"ר ר"ל (משלי יד וטז) יש דרך ישר לפני איש דהיינו אלה מן אלהים הם לחים אבל ואחריתה דרכי מות הם קשים לכן היו ישראל ד"פ ס' רבוא מנין ר"ם כי כאשר יענו אותם ממש שהם בצרופי ר"ם כן ירבה וכן יפרוץ דייקא כן ממש. נחזור בקצרה י"א זמנים של גלות מצרים א' ת"ל שנה מברית בין הבתרים ב' ת' שנה משנולד יצחק ג' ש"מ משנולד יעקב. ד' רל"ב משירד יוסף למצרים. ה' דעת רז"ל רד"ו שנה מירידת השבטים ו' פר"א רט"ו שנים משנולד מנשה והיינו רי"ד כל שנה אחרונה לא קחשיב. הז' כמ"ש יוסף בראשית מה) רדה אלי משירד יעקב עם כל ב"ב. הח' משעת יעקב נסתמו עיניהם של ישראל והוא קצ"ג שנים הט' משמת יוסף והיינו קל"ט שנה הי' משמת לוי והיינו קי"ז שנים. הי"א משנולדה מרים והוא פ"ו שנה. והוא נגד י"א קליפות הידועים סמאל וי' כתרין תתאין שכנגדן למטה היה המן ועשרה בניו וכנגדן י"א סמני הקטורת וכנגדן אמר משה י"א מזמורים וסוד (שם ד) א"י הבל אחיך שהרגו קין בחיבורו לי"א קליפות שהיה בן סמאל שבא על חוה וקליפות אלו כל אחד קשה מחבירו. וע"כ נכנסו בכל אלו הזמנים בעמקי הקליפות יותר ויותר עד שבאו אח"כ כמעט בתוך נ' שערי טומאה ולא יכלו להתמהמה אפי' רגע אחת וזו היתה באחרונה קשה מכולם וכנגדן נ' פעמים בתורה יציאת מצרים כנודע וכדאיתא בפרדס ובשפע טל ובה מיושב מה שמקשים הלא יש י"א פעמים כתובים בתורה יתרים על נ' פעמים וע"ש מה שכתבו בזה ולפי מה שכתבתי מיושב שהקב"ה חשב העיקר מה שהיו באחרונה בתוך עמקי הקליפות וגם י"א הקודמים שנפלו תמיד במעמקי מצולי' הקליפות בכל זמנים אלו בכל אחד יותר משלפניה ע"כ הם י"א היתרים וז"ש במדרש (דברים א) אחד עשר יום מחורב וגו' אחד עשר יום היו מהרהרין ומישבין איך לעשות העגל הן הי"א קליפין המחטיאין את האדם וזהו אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר שנכנסו בדרך הר שעיר והוא אדום ששרו סמאל וי' כתרין תתאין דיליה כי יצאו מן הנ' שערי טומאה במ"ט יום ספירה מפסח עד עצרת יום קבלת התורה אך הי"א יתירים שהם כנגד י"א קליפות עדיין לא הוטהרו וזה גרם להם עשיית העגל שהרהרו יום י"א יום איך לעשות העגל: