בתמניא ובתשעה באדר יום תרועת מיטרא. The 8th and 9th of Adar they supplicated and sounded blasts for rain.
ואם התריעו בראשון למה התריעו בשני. אלא ראשון משנה זו ושני משנה אחרת ולא כל הכתוב במגלה הזאת ראשון הוא ראשון שני הוא שני שלישי הוא שלישי אלא תפס להם חדש ראשון וכל שיש בו.
בתרין עשר ביה יום טוריינוס On the 12th thereof is the day of Tyrian.
שתפשו את לוליינוס ואת פוס אחיו בלודקיא אמר אם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם יבא אלהיכם ויציל אתכם מידי כדרך שהציל לחמו"ע מיד נ"נ אמרו לו חמו"ע צדיקים כשרים היו ונ"נ מלך הגון היה וראוי לעשות נס על ידו. אבל אתה מלך רשע אתה ואין ראוי לעשות נס על ידך ואנו חייבים מיתה ואם אין אתה הורגנו הרבה הורגים יש למקום הרבה דובים הרבה אריות הרבה נחשים הרבה עקרבים שיפגעו בנו ואם אתה הורגנו עתיד הקב"ה לתבוע דמנו מידך אמרו לא נסע משם עד שבאת עליו דיופלה של רומי ופצעו את מוחו בגיזרין ובבקעות.
בתליסר ביה יום נקנור On the thirteenth of that month is the Day of Nikanor.
אמרו נקנור א' מאפרכים של מלכי יונים היה עובר לאלכסנדריא. בכל יום ויום היה מניף ידו כנגד ירושלים וכנגד בית המקדש ומחרף ומגדף ומנאץ ואומר מתי יפלו בידי ואהרוס את המגדל הזה וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום נכנסו לחילות שלו והיו הורגין עד שהגיעו לקרוכין שלו וחתכו את ראשו וקצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאוהו נגד ירושלים וכתוב מלמטן הפה שדבר בגאוה וידים שהיו מניפות נגד יהודה וירושלים ועל ב"ה נקמה זו תעשה בהם ובאותו היום שעשו לו כך עשאוהו י"ט.
Nikanor, general of the Greek kings, when passing through to Alexandria daily would wave his hand against Jerusalem and the Holy Temple blaspheming, insulting and disparaging them, saying ‘when will she fall into my hands that I may destroy her?’ When the hand of the Hasmoneans became strong they went down amongst his soldiers and killed until they came to those closest to him. They cut off their heads and chopped off their thumbs and big toes, and then cut off his head, chopped off his limbs and hung them across from the Holy Temple. They said ‘the mouth that spoke arrogantly and the hand which waved against Yehudah, Jerusalem and the Holy Temple – let this revenge be done to them. They made the day that they did this a day of celebration.
בארבעה עשר ביה ובחמשה עשר ימי פוריא אינון דִלָא לְמִסְפָּד: On the 14th and 15th thereof (are the days of) Purim, on which it is not allowed to mourn.
ימים שנעשו בהם נסים לישראל ע"י מרדכי ואסתר ועשאום י"ט א"ר יהושע בן קרחה מיום שמת משה לא עמד נביא וחידש מצוה לישראל חוץ ממצות פורים אלא שגאולת מצרים נוהגת ז' ימים וגאולת מרדכי ואסתר אינה נוהגת אלא יום א' ד"א ומה גאולת מצרי' שלא נגזרה גזירה אלא על הזכרים גאול' מרדכי ואסת' שנגזרה גזירה על הזכרים ועל הנקיבות מנער ועד זקן טף ונשים ביום א' עאכו"כ שאנו חייבים לעשות אותם י"ט בכל שנה ושנה:
בשיתא עשר ביה שריו למבנא שור ירושלים דִלָא לְמִסְפָּד: On the 16th thereof was begun the building of the wall of Jerusalem; it is forbidden to mourn thereon.
מפני שסתרוהו אויבים וכשהתחילו לבנותו אותו היום עשאוהו י"ט ששמחה היא לפני המקום שירושלים נבנית שנאמר כה אמר ה' שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלי' ונקרא ירושלים עיר האמת הר ה' צבאות הר הקודש. ואומר שבתי לירושלים ברחמים ביתי יבנה בה נאם ה' וגו'. ואו' הוא יבנה עירי וגלותי ישלח לא במחיר ולא בשחד אמר ה' צבאות.
בשבעה עשר ביה קמו עממיא על פליטת ספריא במדינת בליקי' ובית זבדאי והוו פורקין לבית ישראל On the 17th thereof the Gentiles arose against the refugees of (?) Sepphoris in the province of Chalcis and in Beth Zabdain, but there came salvation (to the Jews).
שכשירד ינאי המלך להרוג את חכמים ברחו מלפניו והלכו להם לסוריא ושרו במדינת קוסליקום ונכנסו האויבים עליהם שבאותו מקום וצרו עליהם להרגם והזיעו בהם זיע גדולה והכו בהם מכה רבה והשאירו בהם פליטה והלכו להם לבית זבדאי וישבו שם עד שחשכה וברחו משם ר' יהודה או' סוס קשור היה להם וכל מי שהוא רואה אותו כמדומה שאין שם יהודי וישבו להם עד שחשכה וברחו להם ובאותו היום שברחו משם עשאוהו י"ט. ר' חידקא אומר יום שבקשו אויבי' להרוג חכמי ישראל עלה הים והשחית שליש בישוב.
בעשרים ביה צמאו עמא למטרא ונחת להון On the 20th thereof the people fasted for rain (and it descended).
מפני שהיה רעבון ובצורת בארץ ישראל ג' שנים זו אחר זו והתפללו ולא ירדו גשמים וכיון שראו שיצא רוב אדר ולא ירדו גשמים הלכו להם אצל חוני המעגל אמרו לו התפלל שירדו גשמים אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימקו התפלל ולא ירדו גשמים עג עוגה ועמד בתוכה כדרך שעשה חבקוק הנביא שנא' על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור ואצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי אמר רבש"ע בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך התחילו הגשמים יורדין טיפין טיפין אמר לו רבש"ע ראינוך לא נמות כסבורים אנו לומר אין הגשמים הללו באין אלא להתי' שבועתך. אמר להם בני אל תמותו. אמר רבש"ע לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות התחילו הגשמים יורדין כמלא פי חבית ושערו חכמים טיפה א' לוג אמרו לו ראינוך לא נמות כסבורין אנו לומר אין הגשמים הללו באים אלא להחריב את העולם כולו אמר להם בני אל תמותו. אמר רבש"ע לא כך שאלתי אלא גשמי רצון וברכה ונדבה ירדו כתקנן עד שעלו ישראל מירושלים להר הבית מפני רוב הגשמים אמרו לו כשם שהתפללת עליהם שירדו כך התפלל עליהם שלא ירדו וילכו להם. אמר להם אין מתפללים על רוב הטובה אלא לכו והביאו לי פר הודיות הלכו והביאו לו פר הודיות. סמך שתי ידיו עליו והתפלל ואמר רבש"ע ראה עמך ישראל ונחלתך אשר הוצאת בכחך הגדול ובזרועך הנטויה שאין יכולין לעמוד לא ברוב כעסך ולא ברוב טובך כעסת עליה' אין יכולין לעמוד השפע' עליהם טובך אין יכולין לעמוד יהי רצון מלפניך שיהא ריוח מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ונתנגבה הארץ ויצאו הכל לשדה וראו את המדבר שהוא מלא כמהין ופטריות. שלח לו שמעון ב"ש אלמלא חוני המעגל אתה גוזרני עליך נידוי שאלו היו שנים כשני אליהו לא נמצא שם שמים מתחלל על ידך אבל מה אעשה שאתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו. אמר ליה הביא לי חמין והביא לו. הביא לי צונן והביא לו. תן לי אגוזים ונתן לו. תן לי רמונים ונתן לו. תן לי אפרסקין ונתן לו. עליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. ואותו היום עשאוהו יום טוב לפי שאין הגשמים יורדין אלא בזכותן של ישראל שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב. לך בזכותך ובך הדבר תלוי. ואומר ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. בך בזכותך הגשמים יורדי' והטללי' יורדין בזכותך. ואומר ונתתי גשמיכם בעתם. ומעשה שנתענו בימי שמואל הקטן וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה כסבורים העם לומר שבח הוא להם. [אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה לעבד שמבקש פרס מרבו אמר להם תנו לו ואל אשמע קולו. שוב שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים לאחר שקיעת החמה כסבורים העם לומר שבחו של צבור הוא]. אמר להם הרי אתם דומים למלך שכעס על בנו אמר לאפוטרופוס שלו אל תתן פרנסתו עד שיבכה ויתחנן לפני:
בעשרים ותמניא ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מפתגמי אורייתא די לא למספד. On the 28th thereof the glad tidings reached the Jews that they were not to be restrained from the study of the Law. It is not permitted to mourn thereon.
מפני שגזרו מלכי יון על ישראל שלא יעסקו בתורה ושלא ימלו את בניהם ושלא ישמרו את השבת ושיעבדו ע"ז וברית כרותה לישראל שלא ימוש ספר תורה מתוכם שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו. ואומר אם ימושו החקים האלה מלפני ואני זאת בריתי אותם וגו'. מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו עמדו והלכו אצל מטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה ונטלו עצה ממנה. אמרה להם באו והפגינו בלילה עמדו והפגינו בלילה אי שמים לא אחיכם אנחנו לא בני אב אחד אנחנו לא בני אם אחת אנחנו מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרים עלינו גזירות קשות. ולא זזו משם עד שהתירו להם שלשה מצות להמול את בניהם ולעסוק בתורה ולשמור את יום השבת ושלא יעבדו ע"ז אותו היום שהתירו להם ג' מצות הללו עשאוהו י"ט:
לכן כל אינש דאיתי עלוהי מן קדמת דנא יאסר בצלו
כיצד יחיד שקיבל עליו תענית להיות מתענה בשני ובחמישי הרי זה מתענה ומשלים פגעו בו י"ט אלו הכתובים במגלת תענית הרי מספיד זה הכלל כל שנדרו קודם גזרתנו תדחה גזרתנו מפני נדרו ואם גזרתנו קודם גדרו ידחה נדרו מפני גזרתנו. ואין בין אדר ראשון לאדר הב' אלא קריאת מגלה ושלוח מתנות לאביונים. רשבג"א כל המצות שנוהגות באדר ראשון אינן נוהגות באדר שני חוץ מן ההספד ותענית שנוהגין זה כזה. וכותבין בשטר אדר א' (אלא) [ולא] שכותבין תניין. ר' יוסי או' אין כותבין אלא תניין ר"י או' אדר שני נכתב. ומי כתב מגלת תענית סיעתו של ר"א ב"ח בן חזקיה בן גרון כתבו מג"ת. ולמה כתבוה מפני שאין למודים בצרות ואין הצרות מצויות לבא עליהם אם היו כל הימים דיו וכל האגמים קולמוסים וכל בני אדם לבלרין אינם מספיקים לכתוב הצרות הבאות עליהם בכל שנה ושנה. ד"א אין שוטה נפגע ולא בשר המת מרגי' באיזמל:
מאמר האחרון
One final word:
ואלו הימים שמתענין בהם מן התורה וכל המתענה בהם לא יאכל ולא ישתה עד הערב. באחד בניסן מתו בניו של אהרן. בי' בו מתה מרים הנביאה ונסתם הבאר. בכ"ו בו מת יהושע בן נון. בי' באייר מת עלי הכהן ושני בניו ונשבה ארון הברית. בכ"ט בו מת שמואל הנביא וספדו לו כל ישראל. בכ"ג בסיון בטלו הביכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט. בכ"ה בו נהרג רשב"ג ור' ישמעאל בן אלישע ור' חנינא סגן הכהנים. בכ"ז בו נשרף ר' חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו. בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד ושרף אפוסטמוס את התורה והועמד צלם בהיכל. באחד באב מת אהרן כהן גדול. בט"ב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבהמ"ק בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר. בי"ח בו כבה נר מערבי בימי אחז. בז' באלול מתו מוציאי דבת הארץ רעה במגפה. בג' בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם בן שפן והיהודים אשר היו עמו במצפה. בחמשה בו מתו עשרים אנשים מישראל ונחבש ר' עקיבא בן יוסף בבית האסורין ומת: בשבעה בו נגזר על אבותינו חרב ורעב. בעשרה בו נתכפר מעשה העגל. בששה במרחשון עורו את עיני צדקיהו מלך יהודה ושחטו בניו לעיניו. בז' בכסליו שרף יהויקים את המגילה שכתב ברוך בן נריה מפי ירמיה. בח' בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והחושך בא לעולם שלשת ימים. בט' בו לא כתבו רבותינו על מה. בי' בו סמך מלך בבל את ידו על ירושלים להחריבה. בח' בשבט מתו הצדיקים שהיו בימי יהושע בן נון. בכ"ג בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין ועל פלגש בגבעה ועל צלם מיכה. בז' באדר מת משה רבינו. בט' בו גזרו תענית שנחלקו ב"ש וב"ה. אלו ימי תענית שקבלו עליהם ישראל מן התורה. ועוד גזרו רבותינו שיהו מתענים בב' וה' מפני שלשה דברים על חרבן הבית ועל תורה שנשרפה ועל חרפת השם ולעתיד לבא עתיד הקב"ה להפכה לששון ולשמחה שנאמר והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם. אר"א א"ר חנינא ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך וראה בנים לבניך שלום על ישראל. שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול. ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום: And these are the days on which we fast from the Torah, and all those who fast on them neither eat nor drink until the evening. On the first of Nisan, the sons of Aaron died. On the second [of Nisan], Miriam the prophetess died and the well was hidden. On the twenty-sixth [of Nisan], Joshua son of Nun died. On the second of Iyar, Eli the priest and his two sons died and the Ark of the Covenant was captured. On the twenty-ninth [of Iyar], Samuel the prophet died and all Israel mourned him. On the twenty-third of Sivan, the first-fruits were nullified from going to Jerusalem in the days of Jeroboam son of Neat. On the twenty-fifth [of Sivan] Rabbi Shimon ben Gamliel and Rabbi Ishmael ben Elisha and Rabbi Ḥanina the vice high priest died. On the twenty-seventh [of Sivan], Rabbi Ḥanina ben Teradion was burned with a Torah scroll. On the seventeenth of Tammuz, the tablets were shattered and the daily-offering was nullified and Apostomos burned the Torah and an idol was placed in the Temple. On the first of Av, Aharon the high priest died. On the ninth of Av, it was decreed that our ancestors would not enter the land, and the first and second Holy Temples were destroyed, and Beitar was taken and the city was plowed. On the eighteenth [of Av], the western light was extinguished in the days of Ahaz. On the seventh of Elul, those who brought bad reports about the land died in a plague. On the third of Tishri, Gedaliah son of Aḥiqam son of Shafan and the Jews who were with him in Mitzvah were killed. On the fifth of [Tishri], the twenty people from [the northern kingdom] Israel died, and R. Akiva son of Joseph was confined in the prison-house and died. On the seventh of [Tishri], sword and famine was ordained on our ancestors. On the tenth of [Tishri, Yom Kippur, there] is atonement for the matter of the Calf. On the sixth of Marḥeshvan, they blinded the eyes of Zedekiah king of Judah and slaughtered his sons before his eyes. On the seventh of Kislev, Jehoiakim burned the scroll that Baruch son of Norah wrote from the mouth of Jeremiah. On the eighth of Tevet, the Torah was written in Greek in the days of King Ptolemy, and darkness came over the earth for three days. On the ninth of [Tevet] our rabbis did not write why [we fast]. On the tenth of [Tevet] the king of Babylon placed his head against Jerusalem to destroy it. On the eighth of Shvat, the righteous people in the days of Joshua son of Nun died. On the twenty-third of [Shvat], all Israel gathered against the tribe of Benjamin and against the concubine in Gibeah and against the idol of Micah. On the seventh of Adar, Moses our master died. On the ninth of [Adar], a fast was established for the debate of the House of Shammai and the House of Hillel. These are the fast days which were received upon Israel from the Torah. And our rabbis also decreed that some would fast on Mondays and Thursdays on account of three things: the destruction of the Temple, the Torah that was burnt, and blaspheming the name. And in the future the Holy Blessed One will turn them to joy and happiness, as it is said, "And I will turn their mourning to joy, and comfort them, and make them rejoice from their sorrow." (Jeremiah 31:12). Rabbi Elazar said Rabbi Ḥanina said, students of the sages increase peace on earth, as is said, "And all your children are learned of God, and great is the peace of your children." (Isaiah 54:13). "May there be peace in your walls, tranquility in your palaces. For the sake of my brothers and friends, let me speak, please, peace in You. For the sake of the house of the LORD our God let me wish your good." (Psalm 122:7-9). "Great peace to those who love Your torah, they will have no obstacle." (Psalm 119:165). "The LORD grants strength to His people; the LORD bless His people with peace." (Psalm 29:11).
סליק מסכת מגילת תענית: Finished is the tractate of the scroll of fasts!