השם י"ק"ו"ק, האות י"וד הוא הנקודה הנאצלת מהמאציל ב"ה וב"ש הנקודה הזו הוא אות יו"ד, אח"כ התפשט הנקודה הזו עד שנתהוית בלב האדם לרצון ולחשק הוא האות ה', אח"כ נמשך בזה יראה בלב האדם שלא יהיה הרצון והחשק הלב נוטה מן רצון הש"י זהו אות וא"ו, ומזה בא לישועה שמאיר לו הש"י שהרצון והחשק הלז מציאותו מאתו ית"ש ושהוא מכוון לרצון הש"י עד המעשה זהו אות ה' האחרונה, זהו השם של אהרן הכהן ושל דוד המלך, תיכף בהרגש נקודה הנאצלת טרם התפשטותה לרצון וחשק בלב נמשך לו יראה עילאה שלא יתפשט חלילה הנקודה הזו בשום צד נטיה מרצון הש"י וזהו אות וא"ו אחר אות יו"ד, ואח"ז כשבא לו תוקף מרצון הש"י בלבו היינו אות ה' אחרונה תיכף סמוך לבו לא ירא עוד רק נכון לבו בטוח שחשקו ורצונו אינו נוטה מרצון הש"י רק זה הוא רצון הש"י, ולכן הצירף בו שני ההין ביחד וגם ה' אחרונה תהיה אז בראשונה, כי ה' אחרונה היא מצד תפיסת האדם כשיכוין בשלימות לרצון הש"י, ועל דוד המלך ע"ה יחתום הש"י תיכף את שמו על כל מעשיו קודם שיצא להתפשטות, ולכן יהיה הצירף לעתיד יו"ד וא"ו ה"א והשם י"ק"ו"ק הוא ברזא דארבע, ושלמה המלך עשה ספר משלי ברזא דארבע ארבע להראות כי לא נעלם ממנו גם אור צירופי שם ה"ו"י"ה בצירוף של אהרן הכהן.
ולעתיד ישלוט השם ע"פ צירף של דוד המלך ע"ה והוא י"ו"ק"ק, והשמות היוצאים מברכת כהנים היינו הכ"ב אותיות א"נ"ק"ת"ם היינו בעוד שלא זכה האדם לבוא לשורשו וחלקו בד"ת הוא נואק בצעקה תמיד להש"י לעזרו מן רצונות ומחשבות זרות המציקים לו ומנגדים ומבלבלים אותו להורידו ממקומו, אח"כ כשזוכה לישועת הש"י ומתחיל לבוא למקום חפצו זהו פ"ס"ת"ם פס מורה על הרחבה כמו (תהלים ע"ב,ט"ז) יהי פסת בר וכו' שנרחב לו מהמציקים ואויביו נופלים תחתיו, אח"כ פ"ס"פ"ס"י"ם היינו שמשתדל להרחבת גבול לא מן המציקים לו, רק בשפע רב שמשפיע לו הש"י בשתי ידים וזהו פ"ס"פ"ס, אח"כ ד"י"ו"נ"ס"י"ם היינו שזוכה להתנשאות בנשיאות ראש, והענין מדות התנשאות הוא באמת למעלה מן השכל האיך מדת הש"י ליתן התנשאות לצדיקים האיך מנשא שני צדיקים בדור אחד וכל אחד זוכה שחלקו מתנשא על כל ראש ואין שני לו, והשני כמו כן מתנשא ואין שני לו כמו משה ואהרן שהיו כל אחד מהם חד בדרא וזהו ד"י"ו"נ"ס"י"ם היינו שנים שהש"י נותן להם נשיאות בעולם כאחד, זהו בדרך נס. והד' מדרגות האלו נובעים ויוצאים מברכת כהנים כידוע, לזה על השני שמות של חג הסכות והם א"נ"י ו"ה"ו הקשה התוי"ט (סוכה פ"ד,מ"ה) שהשם ו"ה"ו הוא ראשון בע"ב שמות והשם א"נ"י הוא שם הל"ז שבע"ב שמות ולמה מקדימין א"נ"י ל"ו"ה"ו, אך האמת הוא כי נמצא בע"ב שני שמות של ו"ה"ו אחד הוא השם ראשון שמקשה עליו התוי"ט והשני הוא השם מ"ט והראשון יוצא מפסוק (תהלים ג',ד') ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי, והשני יוצא מפסוק (תהלים קמ"ה,ג') גדול ה' ומהולל מאוד ולגדלתו אין חקר כמבואר בהאריז"ל [מובא בספר שערי ציון בשם הרמ"ע והרמב"ן] וזהו השם ו"ה"ו של חג הסכות שהוא השם השני המאוחר לשם א"נ"י, וזהו השם הראשון א"נ"י הוא על התחלה שלא זכה לשרשו וחלקו ורצונות ומחשבות המתנגדים מציקים לו כנ"ל גבי שם א"נ"ק"ת"ם לזה הוא יוצא מפסוק ואתה ה' מגן בעדי וכו' שעזרו הש"י בהגנה שלא יזיקו לו המציקים האלה. אבל השם השני ו"ה"ו, ו"ה"ו הוא יוצא מפסוק גדול ה' ומהלל מאוד שזכה להתגלות אור שפע הש"י לנגד עיניו והש"י נותן לו התנשאות לזה הוא מאוחר, ובברכת כהנים ג"כ הוא מאוחר שהברכה של ישא ה' הוא השלישית והחג השלישי הוא חג הסכות מוכן מאוד להשפיע התנשאות לישראל על כל האומות שבעולם כנאמר בזכריה [י"ד,ט"ז] ועלו מידי שנה וכו' ולחוג את חג הסכות וכו', וזהו ג"כ השם האחרון מברכת כהנים והברכה השלישית של ברכת כהנים מורה ג"כ על חג הסכות.
בברכת כהנים יש י"א תיבות חוץ מן התיבות הכפולות והם נגד י"א סימני הקטורת, ואליך, ולך, הם שנים, אליך היינו שיתן לך התנשאות שיומשך לב כלם אליך שלא יהיה שום התנגדות נגדך, ולך היינו תוספות התנשאות שאף אם יקומו מתנגדים עליך יהיה לבך בטוח בהש"י ולא תירא מהם כי ה' עמך, וזהו לך בפני עצמך.
הטעם שקורין שבת שלפני פסח שבת הגדול
כתיב (תהלים קמ"ה,ג') גדול ה' ומהולל מאוד ולגדולתו אין חקר, היינו גדולת מורה על התפשטות ולגדלתו של הש"י היינו להתפשטותו אין חקר, משל למלך הבונה פלטרין אף שנותן עינו ולבו לכל מעשה הבנין וכל דבר קטן וגדול נעשה על פיו ומחשבתו עם התפשטות מלכותו ניכר מאוד בבנין הזה, אף על פי כן אם בעת בניית הבונים יפול צרור לארץ היתכן לומר שבזה ג"כ נתפשט מחשבתו שיהיה הצרור נופל ושיפול במקום הזה, וכיוצא, לא כן מדת הקב"ה כי הוא אדון כל תולדות ובלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו ממש, והנה קודם יציאת מצרים לא היה קדושה בזמן רק ביום השבת שקבוע וקיימא מששת ימי בראשית, וכשיצאו ישראל ממצרים נוסף קדושת זמנים ומועדות וניתנו לישראל שיהיו מקודשים על ידם, אך מהיכן ממשיכין ישראל קדושה לזמנים אלו, הוא רק מקדושת הזמן, שקבע ליום השבת מתפשט על ידו לזמן מועדות האלה, אכן במועד חג הפסח הראשון שניתן להם עוד במצרים בשבת הקודם התחיל קדושת הזמן שבשבת הלז להתפשט עד שנתפשט על כל ששת ימי המעשה, עד שניתן לנו עי"ז לקדש ששה מועדים נגד אלו ששת ימי החול שנתפשט בהם קדושת שבת, יום א' וב' נגד ר"ה ויוה"כ יום ג' וד' נגד שבועות וסכות יום ה' וא"ו נגד פסח ושמיני עצרת, ולכן נקרא שבת הגדול.
טעם לחומרות ישראל בפסח
רבינו ר' בונם מפרשיסחא זצוקללה"ה אמר בזה"ל כל החומרות שישראל מחמירים ונוהגים בפסח הם תכשיטין לקדושה רמז לזה (שיר השירים א',י') צווארך בחרוזים. היינו כי כל אברי האדם והגוף אינו מקבל שום תכשיט שלא יהיה שום שייכות לדבר הלז להמקום, או על דרך מלבוש או לכסות וכיוצא, אבל הצוואר מיוחד לקבל תכשיט אף מדבר שאין לו שייכות דהיינו שנוטלין דבר יקר כגון מרגליות ואבנים טובות וזהב אף שאינם לכסות ולא לקור ולא לחום רק תולין בצוואר לתכשיט, והוא הענין שהחמירו בפסח מחמת שהצוואר הוא הכלי לקבל האכילות ובעסק אכילות שייך כל החומרות שאדם מחמיר, אף שאין בעצם כ"כ מקום להחומרות, ומה גם שחג הפסח הוא בירור באכילות, לכן כל החומרות שהחמירו בזה אף שנראים רחוקים ממצוה הזאת הם תכשיטים לקדושה, וזהו החילוק שבמעשר שני מפורש [מעשר שני פ"ד,מ"ד] מערימין על מעשר שני ובפסח מחמירין כ"כ, היינו שמצות מעשר שני הוא למען יברך עשר בשביל שתתעשר, אכן לבוש מצות הש"י בזה הוא ג"כ בעשירות, והדין נותן שהעשיר אינו מדקדק כ"כ ומוותר עוד מדיליה, ואפילו ע"י איזה סיבה אם אחד עושה לו עוולה אינו מדקדק עמו ונותן מקום לזכותו, לכן אמרו ז"ל מערימין על מעשר שני, אבל בפסח המצוה הוא לצמצם ונקראת לחם עוני ואמרו (פסחים קט"ו:) מה דרכו של עני בפרוסה, א"כ לבוש קדושת המצוה בזה לדקדק אף כחוט השערה, וממילא אף דבר קטן ממש נחשב בכאן לדבר וחשיבות גדול כמאמרם מה דרכו של וכו', לכן נתנו בזה מקום לכל החומרות ולבדוק עד מקום שידו מגעת ואיסורו במשהו, אך נמצא מבינות בלב הישראל שבאמת כ"ז הוא רק לתועלתינו שיהיה כל עשיותינו חשובים ונחשבים ונכללים בקדושה, אבל בעצם אין עניות במקום עשירות.
טעם למה שנוהגין לאכול בצים בליל פסח
כי בפסח לא היה הארה שלימה שישאר בקביעות בלב ישראל יתד שלא תמוט, כמו שנתבאר בפ' אמור ע"פ והבאתם את עומר וכו', רק נתגלה להם האור ונסתם מהם, ורק בשבועות השיגו הארה בשלימות במתן תורה, וע"ז מורה הביצה, כי ביצה ג"כ הוא הולדה ואך שאינה שלימה וצריך עוד להתגמר להיות נולד ממנה תרנגולת.
טעם למה שמדבקין ניירות עם פרחים על החלונות בחג השבועות.
כי בחג השבועות ניתנה תורה לישראל ותורה אור, ע"כ מדבקין ניירות על החלונות היינו שהניירות ממעטין את האור השמש מלהאיר לבית, ותורה אורה ולא צריך עוד לאור השמש כמ"ש (ישעיה ס',י"ט) לא יהיה לך השמש לאור יום וכו' והיה לך ה' לאור עולם.
טעם מנהג העולם לאכול סעודות פורים בליל ט"ו
ולמה נוהגין כן והלא בכל הדברים היום הולך אחר הלילה, אך דאיתא במדרש (במדבר רבה כ"א,ד') כל השופך דמם של רשעים כאלו הקריב קרבן. ובקרבנות הלילה הולכות אחר היום.