הקדמת נכד המחבר הרה״צ רבי מרדכי יוסף מלובלין זצ״ל
המביא לבית הדפוס חלק שני של מי השלוח מהדורה ראשונה
מה נכבד היום בהגלות לנו אמרי קודש ונפתח מי השלוח, מים קדושים אשר יצאו מפה קדוש, הוא כבוד אדוני אבי זקיני הרב החסיד הגאון הקדוש מורינו ורבינו מרדכי יוסף זללה״ה זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן, בן הרב הגדול הצדיק המקובל מוהר״ר יעקב זללה״ה, אשר דרש לפני קהל קדושים וחסידים מדי יום ביומו ושבת בשבתו. ואודה ד׳ בכל לבב אשר זכיתי להוציא לאור לקוטים ממאמריו, והנה אם היו נכתבו דברי קדשו בחייו לא ספקו עורות אילי נביות מהכיל כלמו, כי נחל נובע מקור חכמה היו שפתותיו, ודרש דרש רבינו שיעורין תמידין כסדרן בכל יום ויום בלימוד הגמרא עפ״י דרך האמת ובשבתות ומועדים מענינא דיומא כמה שעות רצופים בכל פעם כידוע לכל אנשי בריתנו אשר התחסו בצל כנפי אא״ז זללה״ה, ולימד דעת את תלמידו אשר הסתופפו בצל קדושתו לדעת את ד׳ ולעבדו בלבב שלם, ולידע מה ד׳ דורש ממנו, לאהבה וליראה אותו, ולימד דעת ובינה להבין עמקי סודות התורה ודרך אמונה שלימה בהנהגה והשגחה, ומוסר השכל לישר הלבבות ומדות טובות, וביאור התורה שבכתב ושבעל פה בפרד״ס, ואיך כל דברי תורה שייכים לכל אדם בפרט, וכל המאורעות הנזכרים בתורה הם שייכים לכל אדם ועוברים על כל נפש בכל דור ודור, וממנה נקח לעבוד את ד', ויבינם את דברי הזה״ק וכתבי האר״י עפ״י דברי החסידות אשר קבל מפי רבותיו נ״ע, והוא התחיל להרחיב את השער אשר פתח מרן הקדוש ר״י בעש״ט ז״ל וכמו שכתב באגרתו שקודם ביאת הגואל יתפרסם לימודו ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותיו חוצה.
והנה אף שתלמידיו היו לאלפים דורשי ד׳ ומבקשי תורתו, ובתוכם גם גאונים וצדיקים אשר הרביצו תורה לרבים אחרי פטירת אאזמו״ר זללה״ה, אעפ״כ לא היה גם אחד ביניהם אשר העלה על הכתב תורת רבו, כי כל העדה עדת תלמידיו היו כולם קדושים, וחבבו דבריו עד לאחת כמו הדגים שבים בעת הגשם פותחים פיהם כמי שלא טעמו טעם מים מעולם, ואחרי שמעם תורת רבם העמיקו בדבריו כל אחד לפי השגתו להבין ולהשכיל עומק כונת דבריו הקדושים, לשמור ולעשות ולקיים עד לימוד השיעור השני, ולא היה להם פנאי וצורך וגם לא לכבוד היה להם, להגשים ולצמצם את אשר קבלו מפה לאוזן בכתב, וקיימו כתבם על לוח לבך, ומתוך שחסידים היו תורתן משתמרת.
אולם אחרי עבור כמה שנים אחרי הלקחו מאתנו נתנו תלמידיו אשר הסתופפו בצל אדוני אבי מו״ר זללה״ה על לבם ללקוט מאשר נזכר ביניהם ולאדפוסי אדרא למען אשר לזכר עולם יהיה צדיק ודבריו יהיה זכרונו, ולמען אשר הדורות הבאים יאותו גם הם מאור תורת קדושתו, והפצירו בכבוד אאמו״ר זללה״ה ומילא בקשתם ומסר את הדבר לבנו, ואסף איש טהור הוא אחי אדמו״ר הגאון הקדוש מו״ה גרשון חנוך העניך זללה״ה, אשר היה עודנו בזמן ההוא צעיר לימים איזו מאמרים והדפיסם בלי שום שינוי כפי אשר נשאר בזכרון תלמידיו בקיצור מופלג, ורק שורש הדברים מבלי אריכות ביאור ומראה מקום והדפיסם בשנת תר״כ בשם ספר מי השלוח, מפני הטעם אשר נזכר בהקדמת בית יעקב לספר בראשית והעתקתיו הלאה.
והנה אחר הדפסת הספר נאספו עוד הרבה מאמרים בכתובים, ועלה בדעת אחי אדמו״ר זללה״ה להדפיסם עם הרחבת ביאור, גם לצרף ביאור רחב על הדברים הסתומים שבמי השלוח חלק ראשון, למען נוכל להבין עומק דבריו הקדושים, ומסר את הכתבים להעתיקם ולסדרם. אולם בטרם נגמר מלאכת ההעתקה נצחו האראלים את המצוקים ונלקח מאתנו ארון האלהים ולא זכינו לאורו שיאיר לנו את הדברים הסתומים.
והנה זכיתי שהתגלגל זכות על ידי להוציא לאור את הדברים הקדושים, והרבה יגעתי בהגהותיו, כי יען שנכתב בקיצור מופלג והיא מועט מחזיק את המרובה רב האיכות אף הגהה אות אחת יוכל לשנות הכונה ויראתי להגיהה רק במקום שההכרח אלצני – ובסוף הספר קבעתי מדור בפני עצמו דברים השייכים להשלמת המאמרים מחלק ראשון, וחלקתים לשני חלקים, חלק א', הוא מה שכתב אחי אדמו״ר רגח״ה זללה״ה בכתב ידו הקדושה על גליון מי השלוח חלק ראשון ומכונה בשם גליון, חלק ב', הוא מה שמצאתי בין הלקוטים כתבים אשר אינם בפני עצמם, רק מילוי דברים והשלמה לאיזה ענינים אשר נזכרים בחלק ראשון ומכונים בשם תשלום, ורשמתי לאיזה מקום בחלק ראשון שייך ההוספה והתשלום הנוסף היא מוקף בחצי מרובעים.
והאמנם כי בכמה מקומות יקשו הדברים לאנשים אשר לא הורגלו בדברים כאלה, אך נאסף עבור אנשי שלומינו אשר הסתופפו בצל אדוני אבי מו״ר זללה״ה, אשר הרחיב את השער, אשר פתח אאזמו״ר זללה״ה והבין לנו את עומק דבריו הקדושים, כי המה דברים העומדים ברומו של עולם, ומבינים את ערך יקרותם.
והנני בזה להעתיק מהקדמת בית יעקב בראשית
מה שכתב אחי אדמו״ר זללה״ה אודות אא״ז זללה״ה, וז״ל:
המורם מתלמידי מורנו ר׳ שמחה בונם מפרשיסחא זללה״ה הוא כבוד אדוני אבי זקני הרב החסיד הגאון הקדוש מורנו ורבינו מרדכי יוסף זללה״ה זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן, הוא היה אחד המיוחד שבחדרו חדר צאן קדושים של רבו אשר עשה כרשב״י ועלתה בידו, עזב כל עניני עוה״ז ומכר ביתו נחלת אבותיו מחית פרנסה וכל כלי תשמישו, הנשארים לו מאביו הרב הגדול המקובל מוה״ר יעקב זללה״ה, וכתת רגליו ללמוד תורה וכלכל עצמו בלחם צר ופת במלח ומים במשורה ולא מנע עצמו מבית מדרשו של רבו תשע שנים רצופים, רק על שבועות אחדים בשנה נסע לביתו לפעמים על חג הפסח, ואף כי היה גבר חלש תש הכח וידוע חולי מחלת החזה ר״ל, לא הביט כלום לטובת גופו וסבל צער קור וחום מחוסר בגדי החורף, ואף כי מתולדתו היה ענוג מאד בן לאביו ורך לפני אמו גזע משפחתינו מיוחסה עד רש״י ז״ל ור׳ יוחנן הסנדלר ומזרעא דדוד קא אתינא.
ושמעתי מפיו הקדוש שטרם שנסע פעם הראשונה לרבו הקדוש מורנו רבי שמחה בונם זללה״ה, הכין לבבו ונפשו כי יהיה ראוי ומוכן ומוכשר לקבל תורת אמת, ולמד כל ספרי הקבלה אשר היו בבית מדרש עירו עד שהיו כולם שגורים בפיו, והיה מלא תורת ד׳ במקרא במשנה וגמרא והלכה ומדרשים וזהר הקדוש, והיתה משנתו סדורה מאד. – והרב רבינו שמחה בונם זללה״ה בבואו אליו פעם ראשונה אמר לו, בא ונמדוד עצמינו מי משנינו גדול, ומדד עצמו עמו וסמך ידיו עליו ואמר לו בזה הלשון, לעת עתה אני גדול ממך אך עתה עודך צעיר ועול ימים עוד תוכל לגדול, ובפירוש לא כוון על גידול הקומה כי רבינו שמחה בונם זללה״ה היה ארוך בדורו הן בקומה הן בתורה ואאזמו״ר זללה״ה עם שהיה ארוך בתורה אכן היה קצר הקומה.
וכן שמעתי מפיו הקדוש וגם סיפר, שאמר עליו, שהוא כמי השלוח ההולכים לאט וחופש בעומק מעמקים, אשר גלל זה נקרא ספרו הקדוש מי השלוח. והוא החל לגלות טעמי תורה בלשון תורה ולפרש דברי תורה בסדר מסודר וזכה להפיץ מעינותיו הקדושים והטהורים מיוסדים על יסודי האמת והאמונה, ולימד דעת לתלמידיו המקשיבים לקולו והסיר מהם כל מבוכות והתיר להם כל הספיקות הצריכים ביאור, ולקט סלת נקיה לבאר דברי חכמינו ז״ל האמורים במעטפות ולבושים המסתירים אורם וכל דברי יסודתם בהררי קדש, והרביץ תורה לרבים עד שלמד והבין ולימד דעת את תלמידיו שיבינו בדברי רבינו רבי שמעון בן יוחאי ובדברי האר״י ז״ל כמו שמבינים פשוטי דברי הלכה.
ואף כי לא נכתבו דבריו בחייו ולו היו נכתבים בחייו לא ספקו עורות אילי נביות וקצר לכתוב כולם, אכן קבע כל כך דברי תורתו בלב מבקשיהם עד שמה שנאסף אחר פטירתו מעט מן המעט מדבריו, מאשר זכרו דורשי תורתו, נאסף ספר מי השלוח, שהוא כולל הרבה טעמי מצות וביאורי תורה שבכתב ושבעל פה הנגלות והנסתרות וסדר זמנים ולימוד נועם מדות ישרות ודרכי תורה ויראה ואהבה. אכן יען שנכתבו בקצור מופלג ורק שרש הדברים נכתבו מבלי מראה מקום ואריכות ביאור, יען אנכי בעת לקטי דבריו מפי שומעיהם בעוד ראשי נמלא טל ילדות קוצותי רסיסי בחרות שחרות ורשמתי הדברים כפי אשר שמעתים, ומעט אשר שמעתי אז מפני אאמו״ר הגאון הקדוש זללה״ה נכתבו ברורים ורבת אשר שמעתי ממי שלא השלים למודו נזכר רק שרשי הדברים ולכן לא נכתבו בשלימות והרבה דברים אינם מובנים לאנשים שלא הורגלו בדבריו הקדושים.
והנה אצלי בכתובים הרבה דברי תורה מאאזמו״ר זללה״ה (הוא הספר הנדפס עתה מי השלוח חלק ב') ואי״ה אוציאם לאור בצירוף פירוש על ענינים הסתומים שבספר מי השלוח, משם יראו ויבינו עומק דבריו הקדושים והם ענינים ברורים ורמים יזכני ד׳ להוציאם לאור כו׳.
ואאזמו״ר זללה״ה הוא היה המיוחד בחדר רבינו שמחה בונם זללה״ה ששימש כל צרכו ולא מש מאהל התורה, ואחר הסתלקות רבינו שמחה בונם זללה״ה שלש עשרה שנה סבל צער החבאת מערת עדולם, שלא הגיע העת עדיין ללמד תורה ברבים בפרהסיא ונפשו בתוך לבאים שכנה ולימד תורה בצנעה ואת צנועים חכמה. עד עת בא דבר ד׳ והגיע הזמן ורוח ד' החל לפעמו בשנת שש מאות לאלף הששי, היא העת אשר עליו רמז רבי שמעון בן יוחאי בזה״ק (וירא קטז:) וכד ייתי אלף שתיתאה דאיהו רזא דואו וכו', ושם (קי״ז) ובשית מאה שנין לשתיתאה יתפתחין תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא וכו' וכדין יתחזי קשתא בגווני נהורין וכו', ושם (קיח) אמר לון רבי שמעון לית רעותא דקוב״ה בדא דיתגלי כל כך לעלמא וכד יהי קריב ליומי משיחא אפילו רבי דעלמא זמינין לאשכחה טמירא דחכמתא וכו', והיינו שיתקרבו הדברי תורה להשגת האדם ותפיסתו על ידי שיבין שכל הדברי תורה הם צריכים לכל ישראל לעבודת השי״ת, וכדאיתא בגמ' (חגיגה יד.) שגם במעשה מרכבה יש נאה דורש ונאה מקיים, היינו שיבין האדם שצריך ליסוד נפשו הדברי תורה היותר יקרים שיעבוד את השי״ת על ידי הדברי תורה, ואז שלח ד׳ מן השמים ויושיעו ושלח לו חסדו ואמתו.
והוא היה הראשון אשר פתח את השער והחל ליסד ולקבוע ביסודי קבלה האמתית וללמד איך כל דברי תורה הנראים על הלבוש גבוהים ורמים ונפלאים מגבול תפיסת האדם, שאין שום דברי תורה שאינם שייכים לכל פרט נפש, וקבע בה מסמרות כמסמרות נטועים מטעים, העושים פרי למעלה ושורש למטה הידועים והנודעים נגלים ונראים על כנסיתנו הקדושה וראו כל עמי הארץ כי שם ד׳ נקרא עלינו, אוהבי ד׳ ותורתו ועוסקים בתורה ומכבדים את התורה ושומרים מצותיה ועושים סיג לתורה, והוא היה מקובל קבלה אמתית ביסוד אמונת השי״ת אשר קבלו ויסדו לנו רועי החסידים באמונתם, כמבואר בפתח השער לבית יעקב וקבלה בסודות התורה והרבה אשר לא יכלו לבא בביאור גלוי רמוזים ברמזים עמוקים ועוד לאלוקי מלין שנמסרו רק מפה לאוזן המקובלים לכנסיתנו כל אחד לפי ערכו.
אכן כל ימיו היו ימי צער וטורד ומעטים היו רק שלש עשרה שנה וגם היה חלש מאד לא ראה טובה נרדף בלי חשך מכמה עברים, נפטר בשם טוב בשנת תרי״ד בשבעה בחודש טבת מנוחתו כבוד בעיר איזביצא. עכ״ל אחי אדמו״ר זללה״ה.
ואני תפלה כי יזכני ד׳ להוציא לאור שאר הספרים בנגלה ונסתר מאבותי הקדושים זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל ואזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות ויתן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות.
היום יום כ״ז לחדש תמוז א׳ לסדר באר את התורה שנת תרפ״ב פה לובלין.
מרדכי יוסף בן הרב הגאון הקדוש כבוד קדושת מרן מורנו רבי יעקב זללה״ה בן הרב הגאון הקדוש מורנו ורבינו מרדכי יוסף זללה״ה המחבר.